תוצאות חיפוש

"לכל השדים והרוחות.." לוסידה רוטנת בעצבנות בעודה מהנהנת להסכמה וממהרת לרדת אל הסיפון, שולפת צמד פגיונות משום מקום נראה לעין, "והייתם מאמינים שאני לא אצטרך להתמודד עם שטויות כאלו יותר לעולם! זה פשוט מעולה.." כשהיא נכנסת עם פילפ נאנחת ומדרבנת את בתה להתחבא, "הכל יהיה בסדר, מותק. לכי להתחבא." "אז...

נייג'ל נשאר מרוכז בספיר, לא מזיז או משנה את מבטו כשגל חוזר, "ברוך השב" הוא זורק לעברו, מנסה להעלות השערות ודרכים לבדוק אותן. גל מהנהן אל הנקרומנסר בעייפות מסויימת, מביט בפיליפ. "אני משוכנעת שזו הילדה שלי," האלפית האפלה אומרת בביטול, כורכת את רגליה של בתה סביב מותניה ומטיבה את אחיזתה בה. לאחר...

"כן, ספיר, זו אני.." האלפית אומרת בחיוך רך ומלטפת את שיערה של בתה בעדינות, "את בסדר, מתוקה? כואב לך משהו?" "ובנוגע לדבריך, פיל," הליצנית ממשיכה באותו טון דיבור,"אין לי מושג מה התרחש כאן במהלך הלילה, אבל אני יודעת שהבת שלי נמצאת בזרועותי, מפוחדת וגדולה בכעשרה קיצים."

"הנה, יפה שלי.." האלפית מדברת רכות אל בתה ומהדקת את חיבוקה המגונן, "רואה? הכל יהיה בסדר, אני פה ואלה החברים שלנו, כך שאין ממה לפחד.." היא מתיישבת על הרצפה הרעועה ומושכת לחיקה את ספיר, מטיבה את אחיזתה, "אין שום סיבה לדאגה."

"תנמיכו את הקולות שלכם!" לוסידה מסננת בכעס ומעיפה את הגברים מדרכה, פוסעת במהירות אל עבר הילדה הבוכיה תוך כדי שהיא מסירה את הגלימה של אנג'לו מעליה, ממהרת לרכון מול בתה ולעטוף אותה בגלימה ובחיבוקה, "זה בסדר, ילדה שלי, אמא פה.." האלפית האפלה ממלמלת רכות ומלטפת בעדינות ראשה, "אין סיבה להיבהל, אמא...

"ספיר??!" הליצנית מזנקת לעמידה בחרדה כשהיא מבחינה בבכי ובהעדר בתה, "ספיר, זו את?" "אמא פה, מותק!!" היא ממהרת להתקדם אל עבר הדלת ומנסה לפרוץ אותה בכל דרך אפשרית בין אם לבעוט בדלת או לדחוף אותה, עיוורת להערות הנבזיות של דודנה ולדאגה של פיליפ כאחד. "אמא פה, ילדה שלי! אל תבכי, אני מצטערת כל כך, ילדה...

"אני מאמינה שאתה חוקר את העיניין ~קצת~ יותר מדי.." לוסידה פונה לגל ומושכת בכתפייה, "זו היא בסך הכל אש קרה, איש לא נמצא פה וזה ידוע שבעלי חיים, במיוחד כלבים, רגישים לסביבתם." הליצנית מציינת בעודה מלטפת את ראשה של בתה, מבטיחה את שנתה, "מה שקרה בבית הזה משדר עצבות וקודרות שדומביר מזדהה איתם, זה הכל."

"אה? מה?" לוסידה מנתקת את עצמה ממחשבותיה לאחר ששמעה את שמה של ספיר, פונה אל דלנארק בפיזור נפש, "מי? ספיר? חמישה חורפים, לא משהו רציני. לא תמיד הייתי להטוטנית."

מי אמר שדברים מעניינים חדלים מלקרות כאשר זכר זוכה בשליטה? לוסידה מביטה בכל המתרחש בשעשוע בלתי נדלה, עינייה גומעות את האחו בשקיקה, "זה לא מגרד את הסקרנות שלך, גל, אפילו לא בקצת?"

לוסידה מחניקה צחקוק, "ובכן, אלפיות אפלות הן יצור כישרוני להחריד, דודני היקר."

"שמעתי שיש שם חולדות ענק," לוסידה מציינת ברצינות כתגובה לדבריו של פיליפ, "לא, רציני! ממש ענקיות, דמויות אדם, מתחבאות מתחת להריסות. הרבה הלכו אבל אף אחד לא חזר לספר את הסיפור, מה שגורם לך לתהות לגבי מאיפה באו הסיפורים, אבל את זה נניח בצד."

"הזיות." הליצנית מציעה בזקירת גבה. "קשות, אבל לא מנותקות לגמרי מהמציאות."

"ברוך שובך, חבר." לוסידה מחייכת בשעשוע, "איך אתה מרגיש? אולי כדאי שבמצבך תשאר לשכב?"

"זה לא נשמע כזה נורא.." לוסידה אומרת לחבורה במשיכת כתפיים, "ראיתי גרועים יותר."

"היא עשתה יותר מכך וכולנו מוקירים תודה על עזרתה." לוסידה משיבה בכנות, מבטה מעט מודאג כשהיא מביטה בקוסם.

"יש לי..בעיית עיניים..." לוסידה אומרת בחצי חיוך רפה ומצח מכווץ, "..קלה. האם תוכל לעזור לי עימה?"

"קצת עליי וקצת עלייך." האלפית מחייכת בשעשוע אל הקוסם, רוכנת גם כן ומכה קלות במצחו בעזרת אצבעה, "אם כך סילוורואלי הוא המקום הבטוח ביותר ביבשת אבאלון לעת עתה, מה?" האלפית שואלת כשהחיוך עדיין על שפתיה ומתרווחת שוב לאחור, "אל דאגה, איני רוחשת למשפחתך רעה, אך אשמח לבקש טובה קטנה מהקוסם המלכותי, אם...

"כן, הם נהנים להם משיכר המערפל.." לוסידה אומרת בחיוך לא נעים בעודה פונה אל הקוסם, ממש כאילו אינה רגילה ליחס שכזה, "כפי ששאלתי, האם אתה מודע לעוד מקומות שנמצאים תחת התקפה?"

"נעים מאוד להכיר," לוסידה פונה אל אקרה בחיוך קונדסאי במקצת, "וכן, ספיר שלי מיוחדת במינה. ילדה טובה כל כך עד שלפעמים איני שמה לב לכך שהיא ישנה בחיקי." "אדוני הקוסם המלכותי, האם אתה יודע על מקומות נוספים שספגו מכות כדוגמת אוורגרין החדשה?" לוסידה שואלת בענייניות ורצינות לא אופיינית.

"רק עוד קצת, יפה שלי.." הליצנית ממלמלת ברוך לתינוקת שבחיקה, זורקת "תודה." לעברו של הקוסם המלכותי ופונה אל הברמן."אדוני, ברגעים אלו אין בכיסי את המטבע המקומי, אך אשמח אם תוכל לתת לי מעט חלב עיזים נקי ומים בשביל התינוקת שלי." האלפית אומרת בחיוך, "צעדנו זמן רב מדי תחת השמש הקופחת של מדבר המוות ואני...

עיניה של לוסידה נפערות בפליאה למראה רואן והתינוקת שבחיקו, "אין מצב.." פרדר'און..? חייבת להיות, אחרי הכל התינוקת הזו.. ואם האם בסביבה.. "היי, בלונדי! גם לי יש אחת." הליצנית קוראת לרואן ומצביעה על הגלימה שמשמשת כמנשא מאולתר בשביל ספיר, "איפה אני יכולה להשיג דברים בשבילה במקום הזה?"

"כמובן שאני צודקת," לוסידה מזעיפה פנים אל עבר פיליפ ודאז'יראל, "ולמקרה שלא הקשבתם, הצעתי את עצמי רק במידה ועמיתיה של אלכסנדרה יסרבו." זכרים מטופשים! אל מי ~נדמה~ להם שהם מדברים? הם לא היו שורדים שם יותר מחמש דקות!! "אני תמיד צודקת ואני יותר ממסוגלת לעשות את זה."

"אני מאמינה שהדרך הכי יעילה להעביר אותו תהיה לקשור אותו לגבו של אחד הרוכבים." לוסידה אומרת בקול מתון ושקול, מצטרפת אל פיליפ. "הסחבות ירפדו את ראשו ויש לי עם מה לקשור אותו..." היא אומרת בעודה מקמטת מעט את מצחה בעודה שולפת שרשרת ארוכה וצבעונית מעוד של מטפחות. "כן..בכל מקרה..." "אם יש לאנשיך בעיה...

"דודן מחוצף!" לוסידה נוזפת בקינסי בטון ומבע תיאטראלי, "אמך לא לימדה אותך לכבד את המבוגרים ממך?" לא נראה שהיא מגיבה לעוינות של האלף ביתר רצינות. פרדר'און? היא אמרה פרדר'און? עיניה של הכסופות של לוסידה נפערות לרגע בתמיה, אך היא מתעשתת במהרה. "כן, אנחנו מאוד נודה! נודה עד מאוד!" לוסידה מסכימה...

"אז..לטאות מעופפות, אה?" לוסידה מציינת בהתרשמות, מניחה את ידיה על מותניה ומטה מעט את ראשה הצידה, "תמיד תהייתי איך זה לרחף על אחת. כמה יעלה לי סיבוב מסביב לחאן?"

"ובכן.." הליצנית מביטה מעלה בלטאות ואז זוקרת גבה בספקנות, "אנחנו לא יכולים לומר שהוא לא חברותי."

"והמסע הזה נעשה מהנה יותר מרגע לרגע.." לוסידה ממלמלת לעצמה, מביטה על החאן בשאת נפש. לבסוף נאנחת וסבה על עיקבותיה, צועדת לכיוון היציאה/כניסה של החאן ומצטרפת לשאר. "אני נוטה להסכים עם פיליפ." לוסידה מציינת לאנג'לו לאחר כמה רגעים בעודה בוחנת במבטה את המשרת ועוזרו. ואז מבחינה בכלב, "כלבלב חמוד. איפה...

"קבורה יאה, מה?" הליצנית מהרהרת בקול בעודה מסובבת את הערסל המאולתר של התינוקת כך שהתינוקת תנוח על גבה, "משום מה נדמה שהדבר היחידי שאנחנו משוחחים עליו הוא איך להתחמק מהמוות או איך לקבור את מתנו." היא נעמדת לצידו של גל, "אז..איך אנחנו עושים את זה?"

"הנחו לילד, בחורים." הליצנית נוזפת קלות בחברה למסע בעודה שולפת מטפחת ססגונית ומצועצעת מכיסה, אותה היא מצמידה לפיה ואפה. "ננסה להשיג צידה להמשך דרכנו. האם נתקלתם ביצורים כאלו בעבר? ובכך אני כוללת גם סיפורים ומיתוסים." לוסידה נאנחת עמוקות ואז מצטרפת אל השאר, תרה במבטה אחר כל דבר שעשוי להיות שימושי.

"זה..לא נראה טוב." הליצנית מציינת את המובן מאליו, מצחה מתקמט בדאגה קלה והיא בוחנת את החאן בשנית. "בהחלט לא." מבטה הכסוף מוצר לנוכח הנחשף לפניה, "בואו, נברר אם יש ניצולים שעוד ניתן לעזור להם."