האדם שפיליפ פנה אליו הביט בו במבט בוחן, מראש עד כף רגל ובחזרה, לבסוף הנהן.
דלנארק הביט לעבר הקרולואים, ואז החל לצעוד, תרמילו הרעוע על כתף אחת, תיק המסע הנבאטי על כתפו השניה, עוקף את אנג'לו בצעדים מהירים.
הנער הצעיר הזעיף את פניו ודחף את כתפו של הנווד.
'עכשיו, כהן! מהר!' צעק קולו של התליון בראשו של טרלוול, 'תרים את הרגליים, נבאט עצלן שכמותך! חיים ומוות תלויים בתירוץ העלוב הזה לשרירים!'
ברגע הדחיפה בדיוק, דלנארק קפא על מקומו, עיניו נפערו לרווחה, מעט ריר אדום טפטף מצד פיו ומרקתו בקע חוד שחור וארוך, עשוי עץ, פוער פצע מכוער בצד העליון של ראשו. עיניו החלו להקהות בעוד חייו מיהרו לעזוב את גופו. בסיסו של החוד בקע מתוך תרמילו, ופילח את ראשו מכיוון העורף. הנווד נפל אל ברכיו.
אנג'לו קפא במקומו, בוהה בהלם בגבר הגוסס, שפתיו נפערו, אך שום קול לא נשמע.
"אלים אדירים.." מלמל אריאל בזעזוע,
קינסי הביט בנער המשרת במבט שואל, וזה הניד את ראשו לשלילה.
טרלוול החל לרוץ, מהר כפי שלא רץ בחייו, אבל הפעם לא חשש מזעמה של גופה מטורפת.
'עשה זאת, כהן!' קרא התליון כאשר הכהן הגיע אל הנווד הגוסס, אלכסנדרה ואנשיה נותרו במקומם, מביטים בדלנארק בזעזוע, בעוד זה נפל עם פניו אל החול, חוד העץ נמשך לאחור והתכווץ- נבלע מחדש בתרמיל התמים למראה. 'השנה הרביעית' אמר התליון, 'נתקלת במגילה בטעות, כמעט כרתו את ידך, אתה זוכר?'
הכהן מצמץ בהלם, מגילה? על מה לעזאזל הוא מדבר?, חשב וניסה להיזכר, אז ריחפה תמונת המגילה ממעמקי ראשו, היישר אל תודעתו, המגילה לא היתה אמורה להתגלגל לארגז ההוא, מצד שני- הוא לא היה אמור להיכנס לאוהל ללא אחד המורים. 'היזכר, כהן' לחש קולו של התליון, ואז דקלם- ' "לפי ציווי אלי המדבר, חול לא ירקום גידים, בשר רקוב לא יתאחה, נשמה חופשיה לא תוחזר אל גוף שהשאירה מאחור. עם זאת מדברים הזקנים על טקס עתיק הקובל נשמה בדם ועצם, לפני שזו תספיק להצטרף אל אבותיה. עצם, דם, חול ובשר יכבלו את הנשמה בין חיים ומוות, למשך לא יותר משעות החסד שבין ילודה לדעיכה"'
טרלוול כרע לצדו של דלנארק אבל מה צריך ~לעשות~?
'עצם מהנשמה, דמו שלל הכובל, חול המדבר ובשר האלים, הצג את אלו ותן לי לעשות את השאר' לחש התליון.
טרלוול נפל על ברכיו מול הנווד המת, דוקר את פרק ידו על העוקץ מבלי לחשוב, ובעודו עוצר את זרימת הדם- הוא השתמש בידו השניה בכדי לקלף את קצוות העור מהפצע האנוש, חושף קצווה לבנה ושטופת דם של גולגולת. אדוני, אין לי בשר אלים!
'יש לך אותי, אוויל, הנח אותי על העצם, טפטף את הדם והחול על התליון! תמלמל איזה קשקוש כדי שהם יחשבו שאתה עדיין יודע מה לעזאזל אתה עושה.' קולו של התליון לחש, כאילו השתדל שלא להתאמץ.
טרלוול שלף את התליון, תליון בעל שרשרת ארוכה וקמיע רחב ועגול, עשוי כסף ישן ועטור כל מיני חריטות, במרכז הקמיע החרוט שובצה אבן שחורה וחסרת ברק, כאילו הושחרה באש, בקועה במרכזה. את התליון הניח על העצם החשופה, ולו הוסיף מעט מהחול שעל הקרקע והדם שמפצעו שלו. "ויקום הבשר ותיפול העצם, ויראו וייראו כל אנשי תבל." הוא קורא, בוהה במעשה ידיו בחרדה, מה קורה כאן לעזאזל?!
לאחר שאמר את המילה הראשונה, בהקה האבן באור אדום, ועם כל מילה נוספת התחזק האור, עד שהפך מסנוור. התערובת של הדם והחול השחירה וביעבעה כזפת, ואז התרבתה והחלה לזרום על עורו של דלנארק, עוטפת את גופו ובגדיו, סמיכה ומבעבעת בעודה ממשיכה, עד שהוא היה עטוף כגולם. לאחר רגע נשמעו קולות יניקה מכוערים, הנוזל השחור נספג אל עורו וצבע אותו בגוון שחור כדיו, שחור אף יותר מעורה של הליצנית. 'הרם אותי...' לחש התליון בחולשה, 'מהר..הוא קיבל השהייה עד השקיעה הבאה...קח אותו למרפא...אם מישהו שואל...זה תליון כהונה שמחלקים לכל ה...דבילים. לילה טוב.' הקול דעך עד שהתפוגג.
טרלוול מיהר להרים את התליון והניח אותו חזרה על צווארו, עורו היה חיוור לגמרי, נדמה כאילו שנים של שהיה במקום הכי חם עלי אדמות פשוט נעלמו.
"התליון הזה!" קרא הנער המשרת לאחר רגע של הלם, אז הוא רץ אל הכוהן, ריצתו דעכה מעט לצעידה מהירה, "...די מעניין, אוכל לדעת מניין השגת אותו?"
הכהן הכניס את התליון לתוך הגלימות והביט בנער המוזר במבט זועם, "זה תליון כהונה, אם אתה חייב לדעת." הוא אמר בטון שרמה ששאלות לגבי חפצי כהונה יתקבלו בברכה בערך כמו אונס.
"האמנם? זה לא נראה כמו שום תליון כהונה שאני אי פעם ראיתי." הנער אמר וצעד צעד נסף קדימה, חיוך ידידותי התנוסס על פניו, "תהיתי, האוכל להביט בו מקרוב?"
טרלוול, מצידו, התכופף אל הגופה המושחרת בכדי לבדוק את הדופק.
הנער העווה את פניו נוכח גסות הרוח והביט לאחור, ניקולאס וקינסי מיהרו לעברו.
"גבירתי." אמר אחד הגברים שעל הקרולואים, שהיה גם זה שאליו פנה פיליפ, "עלינו להתקדם, לא נוכל להרשות לעצמנו עיכובים נוספים."
"הראה קצת התחשבות!" נזפה בו אלכסנדרה, "החבר שלהם נפצע!"
אנג'לו, מצידו, נותר נטוע במקומו, בוהה בדלנארק במבט מוכה הלם.
