מקוון: צללים- רשומות השוטה [נסגר]
- מחבר/ת הנושא The Fool
- תאריך התחלה
אני צוחק יחד עם רואן כשאני רואה שהוא מבין את הבדיחה "בהחלט! אני נוהג להשתמש בביטויים האלה הרבה, אנשים חושבים שהבדיחה הזאת כבר מתה, אז אני שמח שאני יכול להשתמש בזה מחדש עד שזה יפסיק להצחיק, בעצם אני חושב שאני אוכל למתוח את זה עוד קצת"
וברגע שלוסידיה מציגה את עצמה עיני נפערות מעט "או! את ליצנית? זה ממש מגניב! את יודעת, אמרו לי הרבה פעמים באקדמיה שאני מתנהג כמו ליצן בעצמי." אני אומר את זה כאילו זהמשהו להתגאות בו
"אולי תוכלי ללמד אותי כמה טריקים? כל החבר'ה שם ימותו על זה..."
"....תפרתי את מ- או! הפיג'מה! אא, כן.. מצטער על הלבוש הכל כך לא הולם, הדרך לפה הייתה קצת.. אא.. ספונטנית" אני מחייך קצת (קצת יותר מהרגיל, כלומר) כשאני מוצא ביטוי הולם לכל הבלגאן האחרון
"אבל היא באמת יפה, נכון? אמא שלי תפרה אותה, את אולי שמעת עליה, היא קוסמת מפורסמת למדי, אמיליה סקאראגאס! בעזרתה מצאתי את האקדמיה בפעם הראשונה ו... או... האקדמיה.."
ההבעה שלי נראית מעט מודאגת "אני מקווה שהם לא דואגים לי יותר מידי, שאר הקוסמים בכתה בוודאי ימותו משיעמום בלעדיי"
OOC :
לא, ברצינות, אני אפסיק עם בדיחות מוות, תנו לי להנות עם זה עוד קצת.
ושוטה, אתה לא תצליח לשנות את שם המשפחה שלי ><
resistance is futile
וברגע שלוסידיה מציגה את עצמה עיני נפערות מעט "או! את ליצנית? זה ממש מגניב! את יודעת, אמרו לי הרבה פעמים באקדמיה שאני מתנהג כמו ליצן בעצמי." אני אומר את זה כאילו זהמשהו להתגאות בו
"אולי תוכלי ללמד אותי כמה טריקים? כל החבר'ה שם ימותו על זה..."
"....תפרתי את מ- או! הפיג'מה! אא, כן.. מצטער על הלבוש הכל כך לא הולם, הדרך לפה הייתה קצת.. אא.. ספונטנית" אני מחייך קצת (קצת יותר מהרגיל, כלומר) כשאני מוצא ביטוי הולם לכל הבלגאן האחרון
"אבל היא באמת יפה, נכון? אמא שלי תפרה אותה, את אולי שמעת עליה, היא קוסמת מפורסמת למדי, אמיליה סקאראגאס! בעזרתה מצאתי את האקדמיה בפעם הראשונה ו... או... האקדמיה.."
ההבעה שלי נראית מעט מודאגת "אני מקווה שהם לא דואגים לי יותר מידי, שאר הקוסמים בכתה בוודאי ימותו משיעמום בלעדיי"
OOC :
לא, ברצינות, אני אפסיק עם בדיחות מוות, תנו לי להנות עם זה עוד קצת.
ושוטה, אתה לא תצליח לשנות את שם המשפחה שלי ><
resistance is futile
"סלחו לנו" אני אומר במירב הנימוס שהצלחתי לגייס לאחר דקה של ערות. "אך עלינו לבדוק את שלומו של חברנו אשר נפגע בדרכנו לכאן. אני מקווה שנוכל לחזור אליכם במהרה" אני אומר. ושהפעם דלנארק יעמוד לידינו
לאחר מכן אני מתחיל לצעוד במעלה המדרגות ונכנס לחדרו של דלנארק, מחכה לשאר שיגיעו. ברגע שגל, אנג'לו, לוסידה ורואהן בחדר אני סוגר את הדלת ומתפנה לראות את מצבו של דלנארק.
לאחר מכן אני מתחיל לצעוד במעלה המדרגות ונכנס לחדרו של דלנארק, מחכה לשאר שיגיעו. ברגע שגל, אנג'לו, לוסידה ורואהן בחדר אני סוגר את הדלת ומתפנה לראות את מצבו של דלנארק.
The Fool
פונדקאי פעיל
[מוקדם יותר..]
"ואם אני ארד למטה? אני עדיין בגוף בן תמותה כך שההשפעה שלו לבטח תהיה מוגבלת במידה ואני אפגע על ידו."
"אתה לא יכול, אח אהוב, זמנך בגוף האדם עומד להסתיים." אמר דמיאל, מביט כרגע על הנר הדולק שאייזיס השאירה אחריה.
"אם כך תנו לי עוד זמן! תנו לי עוד ידע! תנו לי משהו שאני אוכל להתחיל לעבוד איתו! מה תסכנו בכך שתשלחו אותי חזרה לעולם? שום דבר. אני אנסה ואם אצליח - טוב ויפה, וגם אם איכשל עדיין תוכלו להרוס את העולם לאחר מכן."
גילאיל הניע את ראשו לשלילה, "אתה מבקש מאיתנו לבטל את המוות, את זה לא נוכל לעשות, אפילו לא אנחנו."
"במיוחד לא אנחנו." אמרה טרה.
"ישנה דרך." דמיאל אמר פתאום, "אולי הוא לא יוכל לרדת לשם לעזור להם למצוא את האבנים, אבל מדוע שלא ישלח עבורם הודעה? ברגע שימות, נשמתו של קצר הזמן תהדהד בעולם, הוא יוכל..בעיקרון, לשלוח את הודעתו על כנפייה." הנבחר עצמו נראה מבועת מהעובדה שהרעיון הגיע ממנו.
דלנארק היסס לשניה וכאשר הוא חזר לדבר קולו שוב אינו בוטח כמקודם, "כמובן שאם אין דרך אחרת אעשה זאת, אך האם אין אפשרות אחרת?"
"אני לא חושבת שיש אחת." אמרה טרה.
[עכשיו]
הנבחרים העליונים פשוט נעלמו להם. דמיאל עף למעלה, כל ששת כנפיו הכו באוויר בעוצמה כדי להטיס אותם לשם, דרך תקרת העננים, והיישר אל תוך אור בוהק אחר, שלא סינוור.
לאחר כמה רגעים הם נחתו על רצפה עשויה עננים, מוצקה לגמרי ועם זאת רכה. מולו ראה דלנארק באר פשוטה למראה, עם סככת קש מעליה וקורה אשר שימשה לליפוף חבל, בסופו נתלה דלי. מתוך הבאר בקעו להן בועות חצי שקופות, כל צבעי העולם השתקפו בהן ונזלו זה לתוך זה, חלקם יצרו אף תמונות.
דמיאל הביט באדום השיער בסקרנות, "מה אתה רואה עכשיו?"
"אני רואה.. באר. באר עם דלי ומהבאר בוקעות בועות בצבעים שונים.. והבועות יוצרות תמונות."
"מעניין..." הוא אמר וניגש אל הבאר, "זו הנביעה, אנחנו לא בטוחים מה היא בדיוק, אנחנו כן יודעים שהיא מציעה אמת. אנחנו משתמשים בה בכדי לראות את בני החסות שלנו. לכל נבחר, כפי שאתה יודע, בן חסות משלו. התפקיד שלך הוא לצפות בחייו ולשמור עליהן...בצורה עקיפה, באמצעות השראה ולא התערבות בוטה, לרמוז לו לעבר הדרך הנכונה ולקוות שיבחר בה.
"מכיוון שאתה חוזר עכשיו...לאן שאתה שייך, בן חסותך חוזר אליך. אבל כדאי שאזהיר אותך, לראות את בן החסות שלך בפעם הראשונה, תהיה לזה השפעה...עמוקה, החיבור העתיק שקיים ביניכם יתעורר בתוכך באופן מיידי, ההלם עלול להיות...מעט כבד מדי." הוא חייך, "אני מקווה שתבכה, זה תמיד מזל טוב."
"אני בטוח שיהיה בסדר." ענה דלנארק.
הנבחר הנהן והחווה לעבר הבאר, "כל מה שאתה צריך לעשות זה לבקש."
"לבקש?"
"לראות את בן החסות שלך, כמובן." דמיאל ענה ואז זז הצידה, מפנה את דרכו של דלנארק אל הבאר. "הנביעה תעניק לך את האמת שאתה מחפש, כך תמיד פעלה."
בכך דלנארק התקרב אל הבאר והביט פנימה במבוכה, "אני מבקש לראות את בן חסותי."
פני בן החסות הופיעו.
דלנארק גרד את ראשו במבוכה, "הוא..?"
ופתאום הוא זכר. הוא זכר והבין שכן, הוא. איך יכול להיות מישהו אחר חוץ ממנו?
הוא חייך אל דמיאל והנהן בראשו, "מוכן למות עכשיו."
*******
[סילברוואלי, פונדק השחם השיכור]
בחדרו של דלנארק, הנווד שכב על המיטה הנמוכה, הפצע שבראשו היה חבוש כהלכה, ועורו נראה שחור פחות ממקודם. עצמים ריחפו באוויר, בוהקים באורות מגוונים, בעוד הגמד הכהן באזאל עמד בפינה ויצר נוספים- הוא צייר רונה אחר רונה באצבעו, וקרא מתוך ספר שהיה קשור בשלשלאות לחגורתו, הסימנייה של הספר היתה עשויה מצמה של עור ושיער שנראה כמו שיער זקנו. באזאל מלמל מתחת לשפמו והרונה שצייר בהקה באור תכול, ואז נעה באיטיות לרחף מעל מיטתו של דלנארק. כל כמה רגעים אחת הרונות צללה אל תוך גופו של הפצוע, וכשעלתה ממנו היתה עכורה ומכוסה כתמים שמנוניים של חומר שחור. אותה הרונה שקעה לה באיטיות אל הרצפה והתפוגגה כך שלא נותר ממנה יותר מכתם שחור דוחה.
"באזאל?" רואן שאל.
"חסר תקווה, זה ששם." רטן הגמד, "הוא ככה מת כבר, רק שהכישוף שהוטל עליו גרם לו לשכוח את זה, ועכשיו צריך להוריד אותו."
"להוריד אותו? אבל הוא מחזיק אותו חי.." אמר רואן בדאגה.
"אתה פה לא מקשיב מה שאני אומר לך?" שאל הכוהן בכעס, "הוא שם לא חי! הוא בין לבין. הכישוף הזה...שחור משחור, עוצר ואז הורס, עשה את העבודה שלו אני מניח, אבל עכשיו צריך להוציא אותו מהמערכת, אחרת גם הנשמה שלו תירקב בפנים."
"ואם אני ארד למטה? אני עדיין בגוף בן תמותה כך שההשפעה שלו לבטח תהיה מוגבלת במידה ואני אפגע על ידו."
"אתה לא יכול, אח אהוב, זמנך בגוף האדם עומד להסתיים." אמר דמיאל, מביט כרגע על הנר הדולק שאייזיס השאירה אחריה.
"אם כך תנו לי עוד זמן! תנו לי עוד ידע! תנו לי משהו שאני אוכל להתחיל לעבוד איתו! מה תסכנו בכך שתשלחו אותי חזרה לעולם? שום דבר. אני אנסה ואם אצליח - טוב ויפה, וגם אם איכשל עדיין תוכלו להרוס את העולם לאחר מכן."
גילאיל הניע את ראשו לשלילה, "אתה מבקש מאיתנו לבטל את המוות, את זה לא נוכל לעשות, אפילו לא אנחנו."
"במיוחד לא אנחנו." אמרה טרה.
"ישנה דרך." דמיאל אמר פתאום, "אולי הוא לא יוכל לרדת לשם לעזור להם למצוא את האבנים, אבל מדוע שלא ישלח עבורם הודעה? ברגע שימות, נשמתו של קצר הזמן תהדהד בעולם, הוא יוכל..בעיקרון, לשלוח את הודעתו על כנפייה." הנבחר עצמו נראה מבועת מהעובדה שהרעיון הגיע ממנו.
דלנארק היסס לשניה וכאשר הוא חזר לדבר קולו שוב אינו בוטח כמקודם, "כמובן שאם אין דרך אחרת אעשה זאת, אך האם אין אפשרות אחרת?"
"אני לא חושבת שיש אחת." אמרה טרה.
[עכשיו]
הנבחרים העליונים פשוט נעלמו להם. דמיאל עף למעלה, כל ששת כנפיו הכו באוויר בעוצמה כדי להטיס אותם לשם, דרך תקרת העננים, והיישר אל תוך אור בוהק אחר, שלא סינוור.
לאחר כמה רגעים הם נחתו על רצפה עשויה עננים, מוצקה לגמרי ועם זאת רכה. מולו ראה דלנארק באר פשוטה למראה, עם סככת קש מעליה וקורה אשר שימשה לליפוף חבל, בסופו נתלה דלי. מתוך הבאר בקעו להן בועות חצי שקופות, כל צבעי העולם השתקפו בהן ונזלו זה לתוך זה, חלקם יצרו אף תמונות.
דמיאל הביט באדום השיער בסקרנות, "מה אתה רואה עכשיו?"
"אני רואה.. באר. באר עם דלי ומהבאר בוקעות בועות בצבעים שונים.. והבועות יוצרות תמונות."
"מעניין..." הוא אמר וניגש אל הבאר, "זו הנביעה, אנחנו לא בטוחים מה היא בדיוק, אנחנו כן יודעים שהיא מציעה אמת. אנחנו משתמשים בה בכדי לראות את בני החסות שלנו. לכל נבחר, כפי שאתה יודע, בן חסות משלו. התפקיד שלך הוא לצפות בחייו ולשמור עליהן...בצורה עקיפה, באמצעות השראה ולא התערבות בוטה, לרמוז לו לעבר הדרך הנכונה ולקוות שיבחר בה.
"מכיוון שאתה חוזר עכשיו...לאן שאתה שייך, בן חסותך חוזר אליך. אבל כדאי שאזהיר אותך, לראות את בן החסות שלך בפעם הראשונה, תהיה לזה השפעה...עמוקה, החיבור העתיק שקיים ביניכם יתעורר בתוכך באופן מיידי, ההלם עלול להיות...מעט כבד מדי." הוא חייך, "אני מקווה שתבכה, זה תמיד מזל טוב."
"אני בטוח שיהיה בסדר." ענה דלנארק.
הנבחר הנהן והחווה לעבר הבאר, "כל מה שאתה צריך לעשות זה לבקש."
"לבקש?"
"לראות את בן החסות שלך, כמובן." דמיאל ענה ואז זז הצידה, מפנה את דרכו של דלנארק אל הבאר. "הנביעה תעניק לך את האמת שאתה מחפש, כך תמיד פעלה."
בכך דלנארק התקרב אל הבאר והביט פנימה במבוכה, "אני מבקש לראות את בן חסותי."
פני בן החסות הופיעו.
דלנארק גרד את ראשו במבוכה, "הוא..?"
ופתאום הוא זכר. הוא זכר והבין שכן, הוא. איך יכול להיות מישהו אחר חוץ ממנו?
הוא חייך אל דמיאל והנהן בראשו, "מוכן למות עכשיו."
*******
[סילברוואלי, פונדק השחם השיכור]
בחדרו של דלנארק, הנווד שכב על המיטה הנמוכה, הפצע שבראשו היה חבוש כהלכה, ועורו נראה שחור פחות ממקודם. עצמים ריחפו באוויר, בוהקים באורות מגוונים, בעוד הגמד הכהן באזאל עמד בפינה ויצר נוספים- הוא צייר רונה אחר רונה באצבעו, וקרא מתוך ספר שהיה קשור בשלשלאות לחגורתו, הסימנייה של הספר היתה עשויה מצמה של עור ושיער שנראה כמו שיער זקנו. באזאל מלמל מתחת לשפמו והרונה שצייר בהקה באור תכול, ואז נעה באיטיות לרחף מעל מיטתו של דלנארק. כל כמה רגעים אחת הרונות צללה אל תוך גופו של הפצוע, וכשעלתה ממנו היתה עכורה ומכוסה כתמים שמנוניים של חומר שחור. אותה הרונה שקעה לה באיטיות אל הרצפה והתפוגגה כך שלא נותר ממנה יותר מכתם שחור דוחה.
"באזאל?" רואן שאל.
"חסר תקווה, זה ששם." רטן הגמד, "הוא ככה מת כבר, רק שהכישוף שהוטל עליו גרם לו לשכוח את זה, ועכשיו צריך להוריד אותו."
"להוריד אותו? אבל הוא מחזיק אותו חי.." אמר רואן בדאגה.
"אתה פה לא מקשיב מה שאני אומר לך?" שאל הכוהן בכעס, "הוא שם לא חי! הוא בין לבין. הכישוף הזה...שחור משחור, עוצר ואז הורס, עשה את העבודה שלו אני מניח, אבל עכשיו צריך להוציא אותו מהמערכת, אחרת גם הנשמה שלו תירקב בפנים."
"אבל אם הוא עוד לא מת, זה אומר שיש תקווה. זה לא משנה שהוא כבר לא חיי. כי הדרך לשניהם זהה. רק צריך לפעול."
אפידרמוס נתן לנו את האפשרות לבחור. אך הוא לא אמר כיצד נצעד אל עבר חיים חדשים.
"אולי אם תחזק את הכישוף שלך" אני פונה לגל. "בקש מהאל שלך שינחה את דלנארק בחזרה לעולם החיים".
אפידרמוס נתן לנו את האפשרות לבחור. אך הוא לא אמר כיצד נצעד אל עבר חיים חדשים.
"אולי אם תחזק את הכישוף שלך" אני פונה לגל. "בקש מהאל שלך שינחה את דלנארק בחזרה לעולם החיים".
כשגל הגיע לחדר, מבטו היה, בעיקר, מוטרד.
עכשיו, הוא נראה יותר כאילו מתחשק לו להוריד לפיליפ את הראש מעל כתפיו "ה-כישוף הזה, כמו שאתה קורא לו, לקח ממני את כל הכוח שלי. את כולו, בסדר?" הוא מסנן, פונה אל הגמד, הפעם בטון מודאג יותר "למה אתה מתכוון בדיוק ב 'תרקב מבפנים'?"
יכול להיות שעשיתי משהו לא בסדר? שלא פעלתי באופן או בסדר הנכון?
עכשיו, הוא נראה יותר כאילו מתחשק לו להוריד לפיליפ את הראש מעל כתפיו "ה-כישוף הזה, כמו שאתה קורא לו, לקח ממני את כל הכוח שלי. את כולו, בסדר?" הוא מסנן, פונה אל הגמד, הפעם בטון מודאג יותר "למה אתה מתכוון בדיוק ב 'תרקב מבפנים'?"
יכול להיות שעשיתי משהו לא בסדר? שלא פעלתי באופן או בסדר הנכון?
אקטיביליוס נכנס גם הוא לחדר, מביט בזעזוע במתרחש. "זה מה שקורה כאשר מתעסקים בדברים שלא לכם. הרוחות אינן רוצות בנשמתו של זה בקרב החיים עוד. ואף כישוף של בן תמותה לא ישנה זאת "
The Fool
פונדקאי פעיל
OOC-
תקפידו בבקשה על שמות הדמויות בנושא ההודעה.
IC-
"הם פה הולכים לריב עכשיו?" רטן באזאל באוזניו של רואן, ואז הביט לעברו של גל, שומר על מרחק סביר, "אתה עשית את זה, איי? זה כישוף חזק מאוד, מה שיש שם, אמת אמרת שהוא יפוג בשקיעה- הכישוף התפוגג ועכשיו התפילה שלי מחזיקה את הגוף בחיים, אבל אני חושב שאתה התרגשת שם קצת יותר מדי וקלעת את הנשמה של הכסיל הזה בתוך הגוף שלו. גם עם הגוף בחיים והנשמה בפנים, זה לא אומר שהאדם הוא חי, אתה מבין? יש קשר, צריך להיות קשר, בין הבשר לרוח וכל המיצים האלו שמחזיקים אותנו עם עוד כוח לבעוט." הגמד העביר את ידו על זקנו בעודו מדבר, "אם הקשרים נפרמים, הרוח זה לא עוזר לה בכלום שהיא כלואה שם בלי דרך להמשיך הלאה....לא, זה לא טוב בכלל...זה כמו שתחזיק חלב עיזים בתוך נאד יותר משבוע, לא משנה כמה תבלינים תוסיף...במוקדם או במאוחר, הוא יחמיץ ויתקלקל...וזה, חברי, עסק מפוקפק ביותר. אתם לא רוצים לראות מה קורה לנשמה מקולקלת. זה החומר שממנו עשויים סיוטים של אלים, זה מה שזה."
"באזאל." אמר רואן בנימה מוטרדת מעט, "האם אתה אומר לנו שאבד כל סיכוי, שאתה פשוט מתכוון לוותר ולאפשר לו להמשיך..הלאה?"
"רגע אחד שם! אני מלכתחילה אמרתי שאין שום סיכוי, הוא לא נכנס לידיים שלי עם שום סיכוי, אתה שומע? שזה יהיה ברור!" נבח כוהן הרונות, "ואני גם לא אמרתי שאני פה הולך לוותר, עדיין לא. יש עוד משהו אחד לנסות." קולו הונמך מעט והוא נראה קצת פחות בטוח בעצמו, "עכשיו זה לא רעיון טוב, זה רעיון רע מאוד, אני בעצמי קצת מאוכזב מעצמי שחשבתי עליו." הוא הביט במאג לרגע, מקווה שזה יאמר משהו בסגנון 'הו, אם זה רעיון רע, כדאי שלא נבחר בו,' אך כשראה שרואן רק מביט בו וממתין, הוא פלט אנחה עמוקה וניגש לחטט בתיק העור שלו.
"אני פה לא אכנס לפרטים." הוא מלמל בעודו שולף מהתיק צנצנת קטנה העשויה מעץ לבנה, "וכמה שפחות טוב לכם יותר, זה-" הוא פתח את הפקק שהוברג לתוך הצנצנת, "-זה משהו שאנחנו משתמשים בו ל..." הגמד עצר לרגע, "בלי יותר מדי פרטים, זה בשביל גירוש דיבוקים. אם אתם יש לכם בן משפחה שהראש שלו פתאום מתחיל להסתובב במהירות והוא מתחיל לפלוט קללות שהוא אף פעם לא ידע מלכתחילה, אתם יודעים שהוא יש בו דיבוק, כן? ואז אתם מזמינים כוהן והוא מנסה לגרום לדיבוק לומר את השם שלו ואז כל הגיהנום הוא מתפוצץ לכם בבית, על כל החרסינה הטובה. עד כאן מה שיש בדרך כלל. לפעמים הדיבוק הוא חזק יותר, כן? ואז צריך לעשות משהו דרסטי יותר, כאן מגיע התפקיד של זה." הוא נקש באצבעו על הצנצנת, "עכשיו, זה חשוב שאתם פה תבינו, החומר הזה פה עשוי מכל הדברים הלא נכונים, הוא משחק לבנאדם בהכל, בגוף, ברוח ובקשרים ובמיצים, מנער אותם קצת ומכריח אותם להשתנות, לזוז, ואם הם שם רדומים או חלשים, אז זה נותן להם זריקת אנרגיה, כי אולי הם כולם ביחד יעזרו לגרש את הדיבוק. למה זה רע? כי זה בועט בכל חלק במה שהוא אדם, דוחף ומקפיץ, מערבב את כל הקלפים, התגובות הן רבות ומגוונות, לפעמים נוראיות ותמיד יוצאות מן הכלל. אני ראיתי אנשים יוצאים אחרי החומר הזה עם הראש דפוק לגמרי, הזיות, פיצול אישיות, רוח רעה ודברים גרועים יותר." הוא עצר לרגע והביט באנשי החדר, "אני חושב שאולי, אם הזה פה לא הולך לשרוד, לא יזיק לנסות לתת את הבעיטה הזאת ולקוות שהוא יפול לצד הנכון של החומה."
תקפידו בבקשה על שמות הדמויות בנושא ההודעה.
IC-
"הם פה הולכים לריב עכשיו?" רטן באזאל באוזניו של רואן, ואז הביט לעברו של גל, שומר על מרחק סביר, "אתה עשית את זה, איי? זה כישוף חזק מאוד, מה שיש שם, אמת אמרת שהוא יפוג בשקיעה- הכישוף התפוגג ועכשיו התפילה שלי מחזיקה את הגוף בחיים, אבל אני חושב שאתה התרגשת שם קצת יותר מדי וקלעת את הנשמה של הכסיל הזה בתוך הגוף שלו. גם עם הגוף בחיים והנשמה בפנים, זה לא אומר שהאדם הוא חי, אתה מבין? יש קשר, צריך להיות קשר, בין הבשר לרוח וכל המיצים האלו שמחזיקים אותנו עם עוד כוח לבעוט." הגמד העביר את ידו על זקנו בעודו מדבר, "אם הקשרים נפרמים, הרוח זה לא עוזר לה בכלום שהיא כלואה שם בלי דרך להמשיך הלאה....לא, זה לא טוב בכלל...זה כמו שתחזיק חלב עיזים בתוך נאד יותר משבוע, לא משנה כמה תבלינים תוסיף...במוקדם או במאוחר, הוא יחמיץ ויתקלקל...וזה, חברי, עסק מפוקפק ביותר. אתם לא רוצים לראות מה קורה לנשמה מקולקלת. זה החומר שממנו עשויים סיוטים של אלים, זה מה שזה."
"באזאל." אמר רואן בנימה מוטרדת מעט, "האם אתה אומר לנו שאבד כל סיכוי, שאתה פשוט מתכוון לוותר ולאפשר לו להמשיך..הלאה?"
"רגע אחד שם! אני מלכתחילה אמרתי שאין שום סיכוי, הוא לא נכנס לידיים שלי עם שום סיכוי, אתה שומע? שזה יהיה ברור!" נבח כוהן הרונות, "ואני גם לא אמרתי שאני פה הולך לוותר, עדיין לא. יש עוד משהו אחד לנסות." קולו הונמך מעט והוא נראה קצת פחות בטוח בעצמו, "עכשיו זה לא רעיון טוב, זה רעיון רע מאוד, אני בעצמי קצת מאוכזב מעצמי שחשבתי עליו." הוא הביט במאג לרגע, מקווה שזה יאמר משהו בסגנון 'הו, אם זה רעיון רע, כדאי שלא נבחר בו,' אך כשראה שרואן רק מביט בו וממתין, הוא פלט אנחה עמוקה וניגש לחטט בתיק העור שלו.
"אני פה לא אכנס לפרטים." הוא מלמל בעודו שולף מהתיק צנצנת קטנה העשויה מעץ לבנה, "וכמה שפחות טוב לכם יותר, זה-" הוא פתח את הפקק שהוברג לתוך הצנצנת, "-זה משהו שאנחנו משתמשים בו ל..." הגמד עצר לרגע, "בלי יותר מדי פרטים, זה בשביל גירוש דיבוקים. אם אתם יש לכם בן משפחה שהראש שלו פתאום מתחיל להסתובב במהירות והוא מתחיל לפלוט קללות שהוא אף פעם לא ידע מלכתחילה, אתם יודעים שהוא יש בו דיבוק, כן? ואז אתם מזמינים כוהן והוא מנסה לגרום לדיבוק לומר את השם שלו ואז כל הגיהנום הוא מתפוצץ לכם בבית, על כל החרסינה הטובה. עד כאן מה שיש בדרך כלל. לפעמים הדיבוק הוא חזק יותר, כן? ואז צריך לעשות משהו דרסטי יותר, כאן מגיע התפקיד של זה." הוא נקש באצבעו על הצנצנת, "עכשיו, זה חשוב שאתם פה תבינו, החומר הזה פה עשוי מכל הדברים הלא נכונים, הוא משחק לבנאדם בהכל, בגוף, ברוח ובקשרים ובמיצים, מנער אותם קצת ומכריח אותם להשתנות, לזוז, ואם הם שם רדומים או חלשים, אז זה נותן להם זריקת אנרגיה, כי אולי הם כולם ביחד יעזרו לגרש את הדיבוק. למה זה רע? כי זה בועט בכל חלק במה שהוא אדם, דוחף ומקפיץ, מערבב את כל הקלפים, התגובות הן רבות ומגוונות, לפעמים נוראיות ותמיד יוצאות מן הכלל. אני ראיתי אנשים יוצאים אחרי החומר הזה עם הראש דפוק לגמרי, הזיות, פיצול אישיות, רוח רעה ודברים גרועים יותר." הוא עצר לרגע והביט באנשי החדר, "אני חושב שאולי, אם הזה פה לא הולך לשרוד, לא יזיק לנסות לתת את הבעיטה הזאת ולקוות שהוא יפול לצד הנכון של החומה."
The Fool
פונדקאי פעיל
[היכל הנבחרים, מתישהו]
דלנארק הביט אל דמיאל והנהן בראשו, "אני מוכן למות עכשיו."
דמיאל הנהן בחזרה, "ובכן, אם אתה מוכן, עליך לכבות את הנר, כשבראשך המסר שאתה רוצה להדהד." הוא אמר והושיט את הנר.
"....ארוך, קצר כמה אני יכול להכניס למסר?"
"כמה שאתה רוצה...זאת מחשבה." הוא אמר.
"ואני צריך לחשוב על מישהו מסוים? כיצד הם יקבלו את המסר?"
"הנה אתה שוב חושב כמו בן אדם...המחשבות שלך יהדהדו והם יגיעו למישהו...בדרך כלל מעלה באוב או מדיום, ואני בטוח שמי שזה לא יהיה ימצא דרך להעביר את המסר למישהו חשוב." הוא ענה במשיכת כתפיים.
"זה נוראי! אתה רוצה שאני פשוט אזרוק לאוויר את הידע שהם נתנו בידי ואקווה שהוא יגיע לידיים הנכונות?!" דלנארק הזדעק.
הנבחר נתן בו מבט אטום, "כמובן שכן, אתה נבחר עכשיו, אמונה עיוורת היא חלק מהעניין." הוא אמר, נראה די מבולבל מהתגובה של הנווד.
"זה לא מספיק טוב. זה לעולם לא יעבוד ככה.. אני חייב לרדת למטה בעצמי!"
דמיאל מצמץ, "אבל הנבחרים העליונים אמרו שזה נוגד את החוקים.."
"לא.. הם אמרו שהם לא יעשו את זה. מישהו חייב לעשות את זה. גילאיל וטרה וקאדריה יודעים שלזרוק בקבוק לים לא יביא שום תועלת הם יודעים שזה חסר סיכוי אבל הם לא יכולים לעשות משהו בעצמם. בשביל זה יש להם אותנו, אותי ואותך כדי שנתקן את מה שדרוש תיקון. כדי שנרפא את העולם!"
"לא. אתה לא מדבר על לרפא את העולם. אתה מדבר על לחזור לחיים, לרפא גוף שלא אמור להירפא, לבטל את המוות ולהאריך חיים שהיו אמורים להסתיים, אתה מדבר על לנטוש את דרך הנבחרים, לקרוא תיגר על הבריאה ועל הטבע כולו, לגנוב חיים שלא שייכים לך ולהמשיך להלך על פני הארץ כיצור שאינו מת." הוא אמר, השתהה לרגע והושיט לדלנארק את החרב, מביט בו ברצינות, "לא פלא שהענישו אותך בגלות כזו."
*****
[סילברוואלי, פונדק השחם השיכור]
הגמד נראה מאוכזב לחלוטין מהחלטת החבורה, אך הנהן בכובד ראש, "אתה שם-" הצביע על אקטיביליוס, "תזיז קצת את המיטה, ואתם תחזיקו אותו, זה פה לא מרק עוף שיש לי בצנצנת." רטן וניגש לראש המיטה.
דלנארק הביט אל דמיאל והנהן בראשו, "אני מוכן למות עכשיו."
דמיאל הנהן בחזרה, "ובכן, אם אתה מוכן, עליך לכבות את הנר, כשבראשך המסר שאתה רוצה להדהד." הוא אמר והושיט את הנר.
"....ארוך, קצר כמה אני יכול להכניס למסר?"
"כמה שאתה רוצה...זאת מחשבה." הוא אמר.
"ואני צריך לחשוב על מישהו מסוים? כיצד הם יקבלו את המסר?"
"הנה אתה שוב חושב כמו בן אדם...המחשבות שלך יהדהדו והם יגיעו למישהו...בדרך כלל מעלה באוב או מדיום, ואני בטוח שמי שזה לא יהיה ימצא דרך להעביר את המסר למישהו חשוב." הוא ענה במשיכת כתפיים.
"זה נוראי! אתה רוצה שאני פשוט אזרוק לאוויר את הידע שהם נתנו בידי ואקווה שהוא יגיע לידיים הנכונות?!" דלנארק הזדעק.
הנבחר נתן בו מבט אטום, "כמובן שכן, אתה נבחר עכשיו, אמונה עיוורת היא חלק מהעניין." הוא אמר, נראה די מבולבל מהתגובה של הנווד.
"זה לא מספיק טוב. זה לעולם לא יעבוד ככה.. אני חייב לרדת למטה בעצמי!"
דמיאל מצמץ, "אבל הנבחרים העליונים אמרו שזה נוגד את החוקים.."
"לא.. הם אמרו שהם לא יעשו את זה. מישהו חייב לעשות את זה. גילאיל וטרה וקאדריה יודעים שלזרוק בקבוק לים לא יביא שום תועלת הם יודעים שזה חסר סיכוי אבל הם לא יכולים לעשות משהו בעצמם. בשביל זה יש להם אותנו, אותי ואותך כדי שנתקן את מה שדרוש תיקון. כדי שנרפא את העולם!"
"לא. אתה לא מדבר על לרפא את העולם. אתה מדבר על לחזור לחיים, לרפא גוף שלא אמור להירפא, לבטל את המוות ולהאריך חיים שהיו אמורים להסתיים, אתה מדבר על לנטוש את דרך הנבחרים, לקרוא תיגר על הבריאה ועל הטבע כולו, לגנוב חיים שלא שייכים לך ולהמשיך להלך על פני הארץ כיצור שאינו מת." הוא אמר, השתהה לרגע והושיט לדלנארק את החרב, מביט בו ברצינות, "לא פלא שהענישו אותך בגלות כזו."
*****
[סילברוואלי, פונדק השחם השיכור]
הגמד נראה מאוכזב לחלוטין מהחלטת החבורה, אך הנהן בכובד ראש, "אתה שם-" הצביע על אקטיביליוס, "תזיז קצת את המיטה, ואתם תחזיקו אותו, זה פה לא מרק עוף שיש לי בצנצנת." רטן וניגש לראש המיטה.
סליחה.. טיול שישי שבת.
in
גל מהנהן לאט מאוד, עיניו נעוצות בנווד בהבעה שקשה לפענח
הסיכוי היחיד שלו להתגבר על חוסר היכולת שלי הוא החומר הזה.
זה או זה, או שהוא מת.
אני מקווה מאוד שהאל ראה את זה, ופעל בהנחה שכך יקרה, שהכל חלק מהתוכנית, שלא שברתי את החוקים העתיקים בשביל שום דבר, שהמנוול הזה יחיה..
נו באמת! בשם.. טוב, אלוהים, אני מקווה שהייתה לאלוהים סיבה מצויינת לגרום לי לעשות את זה, אני מקווה מאוד.
מקווה? לאלא, לא מקווה, אני יודע.
לעזאזל, אני יודע, אז כדאי שהפקפוק הארור הזה יעבור מהר, וגם החרדה, אין להם מקום כאן..
in
גל מהנהן לאט מאוד, עיניו נעוצות בנווד בהבעה שקשה לפענח
הסיכוי היחיד שלו להתגבר על חוסר היכולת שלי הוא החומר הזה.
זה או זה, או שהוא מת.
אני מקווה מאוד שהאל ראה את זה, ופעל בהנחה שכך יקרה, שהכל חלק מהתוכנית, שלא שברתי את החוקים העתיקים בשביל שום דבר, שהמנוול הזה יחיה..
נו באמת! בשם.. טוב, אלוהים, אני מקווה שהייתה לאלוהים סיבה מצויינת לגרום לי לעשות את זה, אני מקווה מאוד.
מקווה? לאלא, לא מקווה, אני יודע.
לעזאזל, אני יודע, אז כדאי שהפקפוק הארור הזה יעבור מהר, וגם החרדה, אין להם מקום כאן..
The Fool
פונדקאי פעיל
OOC:
יש עוד כמה שעות עד שלאזארוס יוצא בחזרה לצבא, אז אני אעשה משהו שלא הייתי עושה בדרך כלל ואקפוץ שלב קדימה.
IC:
ברגע שהמיטה מוזזת וכולכם מחזיקים את הנווד במקומו, באזאל פותח את הצנצנת- חסרת ריח באופן מפתיע- ואוסף באמצעות עלה באזיליקום מנה נכבדת מהמשחה השחורה שבפנים. הוא פותח את פיו של דלנארק ומשטח את העלה על לשונו, ואז סוגר את הפה ומחזיק את הלסת סגורה.
כמעט מיד דלנארק מחל להתפתל באלימות, "תחזיקו חזק!" מזכיר באזאל ברגע שזה נהיה קשה יותר לעשות כן.
במשך עשר דקות תמימות התקפי הרעידות והצרחות מכים בפצוע, עד שהוא מתחיל להשמיע קולות היחנקות, בשלב הזה באזאל מקרב את סיר הלילה לצד המיטה ומורה לכם להחזיק את דלנארק על צידו. אז הוא פותח את פיו ונותן לזה להקיא תערובת שחורה של דם, משחה ומיצי קיבה, הכמויות אדירות בצורה בלתי אפשרית, וככל שהן יוצאות- עורו חוזר לגוונים בהירים יותר, עד כי נראה כי הקיא גם את השיזוף הטבעי שלו אל תוך הסיר.
לבסוף, דלנארק פוקח את עיניו.
OOC:
קדימה.
יש עוד כמה שעות עד שלאזארוס יוצא בחזרה לצבא, אז אני אעשה משהו שלא הייתי עושה בדרך כלל ואקפוץ שלב קדימה.
IC:
ברגע שהמיטה מוזזת וכולכם מחזיקים את הנווד במקומו, באזאל פותח את הצנצנת- חסרת ריח באופן מפתיע- ואוסף באמצעות עלה באזיליקום מנה נכבדת מהמשחה השחורה שבפנים. הוא פותח את פיו של דלנארק ומשטח את העלה על לשונו, ואז סוגר את הפה ומחזיק את הלסת סגורה.
כמעט מיד דלנארק מחל להתפתל באלימות, "תחזיקו חזק!" מזכיר באזאל ברגע שזה נהיה קשה יותר לעשות כן.
במשך עשר דקות תמימות התקפי הרעידות והצרחות מכים בפצוע, עד שהוא מתחיל להשמיע קולות היחנקות, בשלב הזה באזאל מקרב את סיר הלילה לצד המיטה ומורה לכם להחזיק את דלנארק על צידו. אז הוא פותח את פיו ונותן לזה להקיא תערובת שחורה של דם, משחה ומיצי קיבה, הכמויות אדירות בצורה בלתי אפשרית, וככל שהן יוצאות- עורו חוזר לגוונים בהירים יותר, עד כי נראה כי הקיא גם את השיזוף הטבעי שלו אל תוך הסיר.
לבסוף, דלנארק פוקח את עיניו.
OOC:
קדימה.
Lazaros L.
פונדקאי מהשורה
עיניו של דלנארק מתמקדות באיטיות על פניו של פיין "איפה..?" הוא שואל בגרון חרוב
Lazaros L.
פונדקאי מהשורה
עיניו של דלנארק נפערות בתדהמה "זמן!" הוא קורא בבהלה "כמה זמן עבר?!"
דלנארק מנסה לסקור את החדר שמאחורי פיין "איפה.. איפה אנג'לו?"
דלנארק מנסה לסקור את החדר שמאחורי פיין "איפה.. איפה אנג'לו?"
