OOC:
אוקיי, ניסיון אחרון. אני מבקש שתתחילו להשקיע ולהגיב בקביעות, אם אתם רוצים לראות את המשחק ממשיך.
IC:
[פיליפ, קינסי, דומיבר וניקולאס, בבקתה]
נראה היה שקינסי מאזין למשהו אחר בזמן שפיליפ דיבר אליו, "...לא תמיד היתה להטוטנית...'אי פעם' יהיה מדוייק יותר.." הוא מלמל בטינה, ואז הביט בשחור השיער, "מה? מי יודע מה היצור המטונף הזה יעשה? עדיף שתקרא למפג-" הכלבה החלה לנהום, והאלף תיקן את עצמו, "לניק, שיזיז אותה בעצמו."
חיוך עלה על פני פיליפ לאחר תיקונו של האלף, "הייתי שמח לדעת מה יש שם לפני שניכנס בדלת הקדמית. אבל אני לא רואה ברירה. ואני לא הולך לישון עד שאני לא יודע שאין שם שום דבר מזיק." הוא נאנח והמשיך, "קרא לניק ובוא איתו. אנחנו נכנסים פנימה. במחשבה שניה, תגיד גם לגל להגיע, אולי נזדקק לו." אמר והחל לצעוד בשפיפה אל עבר המבנה, נעמד בצמוד לקיר הצדדי ועצר את נשימתו, מנסה לשמוע רחשים מעבר לנביחותיה של דומיבר, אך לא שמע דבר.
"חכה רגע, רק אם אתה קורא גם לאלפית האפלה, אני לא אשאיר שם את אריאל איתה עם פחות מארבעה אנשים אחרים." קינסי אמר.
פיליפ נעצר במקומו, "ממנה אתה מודאג? היא לא נראית לי המזיקה שבחבורה..."
"אני אגיד את זה כך." הוא אמר בזקירת גבה שממש לא הסתדרה עם כל המראה האלפי המעודן שלו, "היא ליצנית פחות או יותר כמו שאתה סתם עוד פיליפ שנקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון."
פיליפ זקר גבה כמנגד ואמר, "אם כך תשאיר את גל שם. אני לא צריך שהיא תסתובב לי בין הרגליים."
"אז תיפטר ממנה." הוא אמר באדישות והביט לאחור, "ניק! היי, ניק! בוא לפה רגע!", ואז פנה אל פיליפ שוב, "אלפית אפלה בחבורה...באמת, בן אדם, יש סיבה לכל מעשיות האימה של אימא ואבא, אולי אין לה קרניים ועיני אש, אבל זה לא הופך אותה לפחות מזונה שטנית וחורשת מזימות. שסף את הגרון שלה לפני שתגלה פגיון בגבך וטפרי שדים סביב נשמתך."
פיליפ לקח נשימה עמוקה, אוצר בתוכו את זעמו, ואז שחרר את האוויר שבריאותיו. "הגזמת" אמר בפשטות ונעמד.
כאשר ניקולאס התקרב, פיליפ התקדם אליו ואמר לו אל תוך האוזן, "תפוס את דומיבר. יש שם בקתה, ואנחנו נכנסים פנימה." אז פנה לאחור. "קינסי, תשאר בחוץ. אם הסיטואציה תתפתח לקווים לא רצויים, כנס מהחלון. אלמנט ההפתעה מאכזב לעתים רחוקות בלבד" אמר בלחש. חוץ מזה. אני לא רוצה ליהיות באותו חדר עם שניים מכם "אחריך." אמר לניקולאס.
ניקולאס ניגש אל הכלבה ורכן מולה, היא הפסיקה לנבוח וכשכשה בזנב. "דום! זה היה מאוד לא אחראי, לברוח ככה! דאגתי לך! את כלבה רעה!" הוא נזף בה.
הכלבה הביטה בו בעיניה הגדולות והשחורות ואז ליקקה את פניו.
ניק גחך, "בסדר, בסדר, מה מצאת פה?" הוא שאל והזדקף, מלטף את ראשה, הכלבה נתנה בו מבט הרה משמעות ונכנסה פנימה, ניק נכנס אחריה, אל תוך החשיכה.
בעוד פיליפ עקב אחריהם, קינסי ניגש לחכות על המרפסת, שולף פגיון ומנקה את ציפורניו.
בתוך הבקתה הם ראו מעט מאוד, העששית שדלקה על אדן החלון האירה מעט מאוד, היו שם שלושה חדרים. החדר הראשי היה די צנוע, פיליפ הבחין בשולחן אוכל, כמה ארונות מטבח סדוקים, תנור עצים לבישול וחימום, ובצד- ליד החלון והעששית, נח כיסא מתנדנד ישן וסדוק, הפוך על צדו. בפינה שעונים היו כמה מקלות נגד הקיר, מבט קרוב יותר הבהיר כי מדובר בכן לציור. הכל היה ישן, מאובק, סדוק ו/או שבור, לא גרו בבקתה הזאת במשך הרבה מאוד זמן.
פיליפ תפס את העששית בידו ונכנס איתה אל תוך הבית.
החדר הקיצוני היה נעול, הידית שמוטה בצורה שמרמזת שכבר אינה חלק ממנגנון הנעילה. החדר השני דווקא פתוח, ושם ניצבה מיטה לשניים, ארון בגדים וזהו.
פיליפ חיפש אז מקומות בהם מישהו עלול להסתתר אש לא דולקת מעצמה כל כך הרבה זמן... לאחר שלא מצא דבר, פנה להביט בכלבה, והבחין כי היא מביטה על הדלת הנעולה. הוא נאנח ופנה אל ניקולאס, "הישאר פה." אמר, "אני כבר חוזר."
הוא הקיף את הבקתה ותר בעיניו אחר קינסי, מסמן לאלף לעקוב אחריו, השניים ניגשו אל החלון האחורי שהוביל אל החדר הנעול, החלון נראה פשוט למדי- כמה תריסי עץ רעועים קובעו במסגרת. פיליפ השתהה לרגע ואז דחף את כתפו אל תוך התריסים, מכה פעם אחת ואז בשנית, העץ נכנע במהירות ופיסותיו השבורות נפלו אל הרצפה.
"מתוחכם." קינסי גיחך בזמן שפיסות העץ נשברו ונפלו, "אז, באיזו כנופייה היית?"
"שוש" פיליפ גער בו, אין לי כרגע כח, רצון או סיבה לעבוד בדרכים השקטות... אפידרמוס יסלח לי על חוסר הזהירות, האזין לרגע ולאחר שלא שמע דבר, זינק פנימה, משתמש באדן החלון כמשענת וקפץ מעליה, הוא ניסה לשלוף את הפגיון, אך במהלך הקפיצה התנגש במתקן עץ משורג כלשהו שנח בחשיכה שבפנים, נופל עם החלקים השבורים אל הרצפה.
"מה בדיוק אמרת על אלמנט ההפתעה?" קינסי שאל בשעשוע וטיפס פנימה, טופח על כתפו של בן האדם עם ידו, כדי שימצא אותה בחושך.
פיליפ המתין רגע ואז נעזר ביד כדי לקום בשקט האפשרי, ניסה להרגיל את עיניו לחושך וליצור בראשו צורה כללית של החדר, בקושי הצליח לראות משהו- זה היה חדר קטן, המתקן שעליו התרסק היה בעבר לול פעוטות מסורג.
"תירגע, סליק, זה חדר ילדים, ריק כמו כל האחרים בבית." האלף אמר בשיעמום.
כבר לא. לעולם לא.
"ולכן המפ-הכלבה-"תיקן את עצמו במהירות, "עצבנית כל כך על המבנה?"
"מי יודע?" האלף שאל באדישות, "לא הייתי מבסס שום דבר על התחושות של שק הפשפשים הזה."
"היא לא הייתה נובחת על חדר ריק. כלבים פשוט לא עושים את זה," פיליפ אמר וניגש אל הדלת, מנסה לפתוח אותה, במהירות מצא את מה שחסם את הדלת: משהו ארוך מעץ, שטוח, כמו מסגרת, היה תחוב בחריץ שבין הדלת לרצפה,בקושי היה ניתן להרגיש בגב הקנבס מתחת לשכבות האבק. פיליפ סילק את התמונה הצידה ופתח את הדלת, מוצא את הכלבה הגדולה וניק מביטים בו.
אז פיליפ פינה לניקולאס את הדרך ויצא לקחת את העששית, "מה דומיבר חיפשה פה בכלל?" שאל בדרכו.
"אני לא יודע." ניקולאס אמר, מביט בכלבה שלו בסקרנות, "אבל היא אף פעם לא נבחה לפני כן."
פיליפ הרים את העששית מאדן החלון וחזר אל החדר, סורק אותו בקפדנות. בחדר היתה אווירה קודרת מעט, עם טון עצוב של דברים לא גמורים- היה הלול השבור ליד החלון, חלקיו עוד לא שוייפו או צופו בלכה, ארון במצב דומה ניצב בצד, ובו הרקיבו כדורים צמריריים של חוטי צמר וכמה תוצרים לא גמורים שהיו אמורים, כנראה, להיות בגדי ילדים. דומיבר נכנסה אז אל החדר וניגשה אל שברי הלול, אז נשכבה על הרצפה למרגלותיו והניחה את ראשה הרחב בין רגליה הקדמיות, עיניה הכלב הגדולות והעצובות בהו לפנים.
"מה קרה פה?" פיליפ אמר בלחש.
"סיימנו כאן?" קינסי שאל בעודו משלב את זרועותיו על חזהו.
"כן" אמר המנהיג, ואז הביט בעששית במבט מוטרד, הוא הניח את ידו על הזכוכית, מצחו התכווץ והוא פתח את הסוגר החלוד. בתנועה נחושה הוא הכניס את ידו הפנויה פנימה, והעביר את אצבעותיו אל תוך הלהבה.
ניק פער את עיניו בתדהמה, והאלף זקר גבה מופתעת. פיליפ נראה מהורהר בעצמו, כשהוציא את ידו מבין הלהבות, לא נראה שנעשה נזק כלשהו לעור החיוור. "אמממ.." אמר ופנה אל שלושת שותפיו, "קינסי, תקרא לגל." אמר ובחן את הלהבה מקרוב, "...טוב. קרא לכולם."
[שוב אצלכם]
האלף חזר לאחר כמה דקות מרגע עזיבתו של ניקולאס, והביט בשאר החבורה, "פיליפ פיין קורא לכם." הוא אמר בלא רגש, ואז סב על עקביו וצעד בחזרה אל הבקתה.
OOC:
אתם כולכם יודעים מה יש בבקתה עכשיו, פשוט תתחילו לשחק מהרגע שהגעתם לשם.
