OOC-
שבוע בשביל לפרמט מחשב ולעשות לו 'טיפול כולל'? הטכנאי שלך מפגר או משהו?
בכל מקרה-
IC-
הרונות על הפטיש הפסיקו לבהוק אחת אחרי השניה, והופיעו על לבני הקיר המתפוררות. ברעש רועם נפל חלק גדול מהקיר אל הרצפה, הלבנים התגלגלו לצדדים וענן של טיח, אבק ועובש מילא את חלל החדר; לאחר ששקע, חשף מנהרה ארוכה וחשוכה, מרוצפת במלבני גרניט מסותתים וגדולים, פס תחריטים ארוך ורציף עיטר את הקירות מכל צד ונמשך הלאה לאורך המנהרה. הכהן נכנס ראשון, מוריד צמד אבוקות עץ מהקירות ומביט בהן לרגע, אז פנה להביט סביבו.
"תן לי." אמר אקטיביליוס ולקח את האבוקות מידו, במהירות פיזר עליהן את אבקת האש שלו ולחש את המילה הנכונה כדי להבעיר את הלפידים, מחזיר אחד לבאזאל, וזה הצביע בעזרתו אל המנהרה.
"עכשיו, זה לא מדע גנומים, מה שיש פה, אתם ממשיכים עם המנהרה הזאת עד הסוף שלה, ואז אתם תגיעו לתוך הר חלול, אבל זה יראה כמו אחו רגיל, עם אור והכל, כן? תמשיכו בקו ישר לכיוון מערב, שם תראו מנהרה נוספת, בסופה תצאו אל החוץ. אם תלכו שם קצת צפונה, תמצאו שביל אבנים ישן. זה שם מוביל לעיר העתיקה, אתם אתם פה חושבים שזה דבר טוב." הוא אמר בנימה ביקורתית.
"ובכן, אבי, לא הייתי אומר זאת בטון כזה." אמר אריאל ברצינות, "אחרי הכל, כל עכבה היא לטובה, שהרי הוענקה לנו על ידי האלים."
"יש לי הרגשה שאתה כאן עכבה לא קטנה בעצמך." נהם הכוהן ברוגזה, פונה אל פיליפ ודוחף את הלפיד לידו, "מי יתן ומפרשיו של אלבטרוס ידריכו אתכם." והחל לחזור במעלה המדרגות.
לפתע, הכלבה הגדולה והשחורה, דומיבר, החלה לנבוח על המנהרה, וללא התראה פשוט זינקה לפנים ורצה פנימה, נעלמת בחשיכה. "דום, לא!" קרא ניקולאס וזינק בספרינט אחריה.
"ניקולאס! חזור לכאן!" קרא אריאל אחריו, מוריד אבוקה נוספת מהקיר ומבעיר אותה עם זו של אקטיביליוס, "ניק!"
העלף עצר בעדו לפני שהחל לרוץ, "שמעת את הכוהן, המנהרה הזאת מובילה לכיוון אחד, אנחנו נמצא אותו."
"טוב, אין יותר מדי תועלת בלעמוד כאן ולהסתכל." אמר השאמאן, בעודו מבעיר לעצמו לפיד נוסף, ואחד לאנג'לו.
הנסיך לקח את הלפיד והביט בפיליפ, "אחריך, מנהיג ללא חת."
OOC-
אהם, כן, אני לא מחכה עכשיו.
IC-
הצעידה במנהרה היתה ארוכה וחסרת תקריות, אתם לא בטוחים כמה זמן עבר בהליכה הזו, אם כמה שעות או מרבית היום, ובסופו פגשתם שוב את ניקולאס.
"לא הצלחתי למצוא אותה, ארוס." הוא אמר לאריאל בדאגה.
"ניק, דומיבר היא כלבה גדולה, היא יכולה לדאוג לעצמה." הבטיח הנער.
"לא, היא לא, היא לא אוהבת את החושך." האח המבוגר אמר בעצבנות, "במיוחד כשהיא לבד בחושך, היא ממש לא אוהבת את זה, היא בטח ממש מפוחדת עכשיו."
"אל תדאג, אנחנו נמצא אותה."
"אבל מה אם לא נמצא אותה? קשה למצוא אותה בחושך, מה אם היא תישאר פה לתמיד?"
"אני מבטיח שאנחנו נמצא אותה." אמר הילד בקוצר רוח, "ואני מקיים את ההבטחות שלי, נכון?"
הגבר עם העיניים הירוקות המטורפות הנהן, אם כי היה ברור שהוא עדיין מודאג.
סופה של המנהרה סומן באור תכול קלוש, שהוביל אתכם למה שנראה כמו אחו רחב יריעה, מלא בצמחייה גדולה במיוחד- הדשא, הפרחים, השיחים והעצים כולם היו מוגדלים הרבה מעבר למימדיהם הטבעיים. האחו כולו שרה בלילה זרוע כוכבים, אם כי הכוכבים נראו מעט גדולים מדי. אלו היו גבישים, מחצבים של קבוצות קריסטל שהיו מפוזרות על פני הסלע הפנימיים של ההר הגדול והחלול, והאירו את העמק כולו באור יקרות חלש, את הירח היה ניתן לראות אך בקושי, מהפתח העליון בפסגת ההר הגבוהה מעליכם.
"מדהים." אמר דלנארק,
אנג'לו משך בכתפיו ושילב את זרועותיו על חזהו, "מוזר."
"אפשר למצוא את דום עכשיו?" שאל ניקולאס.
"לא עכשיו, ניק." אמר אריאל, "אני חושב שכדאי שנחנה כאן ונחכה לאור היום, לא נוכל למצוא פתח של מנהרה בחושך הזה, שלא לדבר על כלבה שחורה."
"אבל אי אפשר להשאיר את דום לבד לכל הלילה! היא לא אוהבת את החושך!" אז הוא פנה אל הליצנית, "תעזרי לי בבקשה למצוא אותה?"
"ניקולאס, הנח לגברת רידספאן לנפשה, אני בטוח שהיא עייפה וזקוקה למנוחה בדיוק כמו כולנו." נזף בו הנער.
אז החלו להישמע נביחות מהמרחק,
"דום!" קרא ניקולאס בשמחה, פונה אל הד הנביחות.
מאותו הכיוון נראתה בקושי גם אלומת אור רחוקה, צהובה, כשל מנורת שמן או לפיד.
