"הליופוליס, מה? זה...אמיץ באופן כמעט לקוי שכל." מצמץ רואן, "אבל בנסיבות הנוכחיות, אני חושב שזו עלולה להיות האופציה היחידה שלכם. ואני מסכים, אם לא הספינות של ההרפתקנים, לא מעט שמועות הגיעו לאוזניי על נמל מלא בספינות שלמות שננטשו מאחור. אני מאמין שיש ביניכם לפחות שלושה מטילי קסמים שיוכלו לעזור בתיקונים בדרך מהירה יותר."
"נשמע די מרתק, אם תשאלו אותי." אמר אריאל בחיוך.
"אבל אף אחד לא שואל." רגז אנג'לו, "כרגע נמלטתי ממלכה מלאה מפלצות גיהנום שהיתה, דרך אגב, אוורגרין. ועכשיו אתם רוצים להימלט דרך אזורים מפוקפקים שבימיהם היציבים ביותר אומרים עליהם שהקרקעות בדרך לשם אפופות ערפיליות רעילות והעיר עצמה רדופת רוחות?!"
"אה, בנוגע לרוחות-" החל רואן לומר, אך אז נפתחה הדלת.
אקרה, אשתו של המאג, נכנס לחדר ובידיה מגש עם מה שנראה כמו עוגת שמרים שנאפתה הרגע, הבצק הוזהב לגווני קרמל מעוררי תיאבון ומזוגגים בסוכר, ושוקולד אפוי זלג מבין חריצי הפרוסות, ממלא את חלל החדר בריחות נפלאים. "מצטערת להפריע," אמרה וניגשה אל מיטתו של דלנארק, "שמחתי לשמוע שהחלמת, ותיארתי לעצמי שאתה די רעב, חשבתי שתרצו לחגוג את האירוע, אז אפיתי משהו קטן." היא הניחה את המגש על שידת הלילה שליד המיטה.
"תודה, יקירה, זה מאוד מתחשב מצידך." אמר רואן בהערכה.
האלפית האפלה ליטפה את כתפו בדרכה החוצה מהחדר, סוגרת את הדלת מאחוריה, "בהצלחה."
"אז, כמו שאמרתי." אמר רואן וניגש אל שידת הלילה, רגע לפני שדלנארק הגיע למגש, הוא הרים אותו בקלילות, "בכל מה שנוגע לרוחות הנקמניות, יש לכם מזל-" חייך והניח את המגש על שולחן בצד השני של החדר, הרחק מהישג ידו של הנווד הפצוע, מתעלם ממבטו המבולבל. "-נקרומנסר אמיתי נמצא כאן ממש, מוכן ומזומן לפלס את דרככם בעד הרוחות וחולדות הענק שיהיו או לא יהיו שם." הוא הבזיק את מבטו החייכני אל הקוסם בפיג'אמה.