מקוון: צללים- רשומות השוטה [נסגר]
- מחבר/ת הנושא The Fool
- תאריך התחלה
The Fool
פונדקאי פעיל
"הליופוליס, מה? זה...אמיץ באופן כמעט לקוי שכל." מצמץ רואן, "אבל בנסיבות הנוכחיות, אני חושב שזו עלולה להיות האופציה היחידה שלכם. ואני מסכים, אם לא הספינות של ההרפתקנים, לא מעט שמועות הגיעו לאוזניי על נמל מלא בספינות שלמות שננטשו מאחור. אני מאמין שיש ביניכם לפחות שלושה מטילי קסמים שיוכלו לעזור בתיקונים בדרך מהירה יותר."
"נשמע די מרתק, אם תשאלו אותי." אמר אריאל בחיוך.
"אבל אף אחד לא שואל." רגז אנג'לו, "כרגע נמלטתי ממלכה מלאה מפלצות גיהנום שהיתה, דרך אגב, אוורגרין. ועכשיו אתם רוצים להימלט דרך אזורים מפוקפקים שבימיהם היציבים ביותר אומרים עליהם שהקרקעות בדרך לשם אפופות ערפיליות רעילות והעיר עצמה רדופת רוחות?!"
"אה, בנוגע לרוחות-" החל רואן לומר, אך אז נפתחה הדלת.
אקרה, אשתו של המאג, נכנס לחדר ובידיה מגש עם מה שנראה כמו עוגת שמרים שנאפתה הרגע, הבצק הוזהב לגווני קרמל מעוררי תיאבון ומזוגגים בסוכר, ושוקולד אפוי זלג מבין חריצי הפרוסות, ממלא את חלל החדר בריחות נפלאים. "מצטערת להפריע," אמרה וניגשה אל מיטתו של דלנארק, "שמחתי לשמוע שהחלמת, ותיארתי לעצמי שאתה די רעב, חשבתי שתרצו לחגוג את האירוע, אז אפיתי משהו קטן." היא הניחה את המגש על שידת הלילה שליד המיטה.
"תודה, יקירה, זה מאוד מתחשב מצידך." אמר רואן בהערכה.
האלפית האפלה ליטפה את כתפו בדרכה החוצה מהחדר, סוגרת את הדלת מאחוריה, "בהצלחה."
"אז, כמו שאמרתי." אמר רואן וניגש אל שידת הלילה, רגע לפני שדלנארק הגיע למגש, הוא הרים אותו בקלילות, "בכל מה שנוגע לרוחות הנקמניות, יש לכם מזל-" חייך והניח את המגש על שולחן בצד השני של החדר, הרחק מהישג ידו של הנווד הפצוע, מתעלם ממבטו המבולבל. "-נקרומנסר אמיתי נמצא כאן ממש, מוכן ומזומן לפלס את דרככם בעד הרוחות וחולדות הענק שיהיו או לא יהיו שם." הוא הבזיק את מבטו החייכני אל הקוסם בפיג'אמה.
"נשמע די מרתק, אם תשאלו אותי." אמר אריאל בחיוך.
"אבל אף אחד לא שואל." רגז אנג'לו, "כרגע נמלטתי ממלכה מלאה מפלצות גיהנום שהיתה, דרך אגב, אוורגרין. ועכשיו אתם רוצים להימלט דרך אזורים מפוקפקים שבימיהם היציבים ביותר אומרים עליהם שהקרקעות בדרך לשם אפופות ערפיליות רעילות והעיר עצמה רדופת רוחות?!"
"אה, בנוגע לרוחות-" החל רואן לומר, אך אז נפתחה הדלת.
אקרה, אשתו של המאג, נכנס לחדר ובידיה מגש עם מה שנראה כמו עוגת שמרים שנאפתה הרגע, הבצק הוזהב לגווני קרמל מעוררי תיאבון ומזוגגים בסוכר, ושוקולד אפוי זלג מבין חריצי הפרוסות, ממלא את חלל החדר בריחות נפלאים. "מצטערת להפריע," אמרה וניגשה אל מיטתו של דלנארק, "שמחתי לשמוע שהחלמת, ותיארתי לעצמי שאתה די רעב, חשבתי שתרצו לחגוג את האירוע, אז אפיתי משהו קטן." היא הניחה את המגש על שידת הלילה שליד המיטה.
"תודה, יקירה, זה מאוד מתחשב מצידך." אמר רואן בהערכה.
האלפית האפלה ליטפה את כתפו בדרכה החוצה מהחדר, סוגרת את הדלת מאחוריה, "בהצלחה."
"אז, כמו שאמרתי." אמר רואן וניגש אל שידת הלילה, רגע לפני שדלנארק הגיע למגש, הוא הרים אותו בקלילות, "בכל מה שנוגע לרוחות הנקמניות, יש לכם מזל-" חייך והניח את המגש על שולחן בצד השני של החדר, הרחק מהישג ידו של הנווד הפצוע, מתעלם ממבטו המבולבל. "-נקרומנסר אמיתי נמצא כאן ממש, מוכן ומזומן לפלס את דרככם בעד הרוחות וחולדות הענק שיהיו או לא יהיו שם." הוא הבזיק את מבטו החייכני אל הקוסם בפיג'אמה.
" באמת? יש כאן עוד נקרומנסר?" אני שואל בפליאה ומסתכל מאחורי. אני מסתובב בחזרה לחבורה לראות את תגובתם של החבורה "... קהל קשה..."
"אבל כן! אני הוא נייג'ל סקאראגאס! נקרומנסר במקצועי! היישר מהאקדמיה לקסם! למרות ש... יכולתם לראות אותי במצב מעט יותר טוב" אני מוריד מבט אל הפיג'מה שכבר מי-יודע-כמה-זמן אני לובש אותה
אני םונה לרואן "יש אפשרות שתוכל לסדר אותי עם משהו קצת יותר... מכובד?"
"אבל כן! אני הוא נייג'ל סקאראגאס! נקרומנסר במקצועי! היישר מהאקדמיה לקסם! למרות ש... יכולתם לראות אותי במצב מעט יותר טוב" אני מוריד מבט אל הפיג'מה שכבר מי-יודע-כמה-זמן אני לובש אותה
אני םונה לרואן "יש אפשרות שתוכל לסדר אותי עם משהו קצת יותר... מכובד?"
The Fool
פונדקאי פעיל
לא רעיל.
"אל דאגה," ענה רואן לנייג'ל, "אורי בחדר השני, עובד על לזמן את החפצים שלכם. בנוגע לדרך לשם, אתנצל בפני אלו מכם שמצפים משום מה לעבור בשדות העיוור, לחברינו בפונדק יש דרך תת קרקעית שתוביל אתכם דרך ההרים ומתחת לקרקעות הבעייתיות. הבעייה האמיתית שלנו היא המסדר הירוק, כשתגיעו לשם תצטרכו לראות מיידית את ראש המסדר וזה רק טבעי שבימים טרופים אלו עבודת הניירת תגיע עד התקרה."
אריאל כחכח בגרונו, "אם יורשה לי, אדוני, ואם חבריי לא יתנגדו לכך יתר על המידה, אוכל לעזור בעניין. אתה מבין, יש לי מכרה החברה במסדר האבירים המכובד ונמצאת בעצמה במקום די גבוה בשרשרת הפיקוד, אני בטוח שהיא תשמח לסייע בידיכם. ביתר התלהבות, אם יורשה לי להוסיף." הוא חייך.
"אה, מצויין, מצויין." אישר רואן בטון מרוצה, חוטף את המגש מהשולחן רגע לפני שניקולאס הספיק להרים פרוסת עוגה. "ובכן, זה מסודר, אני אודיע לבאזאל שנזדקק למנהרה שלו, ואתם תתכוננו לצאת לדרך. לוסידה, לא שכחתי אותך, ואני אמצא גם סידור כלשהו עבורך, מר דלנארק, תנסה לנוח בינת- לא!" הוא מחה כשקינסי האלף פלה פרוסת עוגה מהמגש שבידו.
האלף נגס בפרוסה ואז העווה את פניו בגועל, יורק את התוכן אל תוך הפח שבצד.
"קינסי!" נזף בו אריאל בזעזוע.
"איך...לעזאזל היא הצליחה לשרוף את השוקולד מבפנים, כשהבצק אפילו לא אפוי..?" שאל האלף בעוד פניו מוריקים.
רואן חייך במבוכה, "טוב, ניסיתי להזהיר..."
"אל דאגה," ענה רואן לנייג'ל, "אורי בחדר השני, עובד על לזמן את החפצים שלכם. בנוגע לדרך לשם, אתנצל בפני אלו מכם שמצפים משום מה לעבור בשדות העיוור, לחברינו בפונדק יש דרך תת קרקעית שתוביל אתכם דרך ההרים ומתחת לקרקעות הבעייתיות. הבעייה האמיתית שלנו היא המסדר הירוק, כשתגיעו לשם תצטרכו לראות מיידית את ראש המסדר וזה רק טבעי שבימים טרופים אלו עבודת הניירת תגיע עד התקרה."
אריאל כחכח בגרונו, "אם יורשה לי, אדוני, ואם חבריי לא יתנגדו לכך יתר על המידה, אוכל לעזור בעניין. אתה מבין, יש לי מכרה החברה במסדר האבירים המכובד ונמצאת בעצמה במקום די גבוה בשרשרת הפיקוד, אני בטוח שהיא תשמח לסייע בידיכם. ביתר התלהבות, אם יורשה לי להוסיף." הוא חייך.
"אה, מצויין, מצויין." אישר רואן בטון מרוצה, חוטף את המגש מהשולחן רגע לפני שניקולאס הספיק להרים פרוסת עוגה. "ובכן, זה מסודר, אני אודיע לבאזאל שנזדקק למנהרה שלו, ואתם תתכוננו לצאת לדרך. לוסידה, לא שכחתי אותך, ואני אמצא גם סידור כלשהו עבורך, מר דלנארק, תנסה לנוח בינת- לא!" הוא מחה כשקינסי האלף פלה פרוסת עוגה מהמגש שבידו.
האלף נגס בפרוסה ואז העווה את פניו בגועל, יורק את התוכן אל תוך הפח שבצד.
"קינסי!" נזף בו אריאל בזעזוע.
"איך...לעזאזל היא הצליחה לשרוף את השוקולד מבפנים, כשהבצק אפילו לא אפוי..?" שאל האלף בעוד פניו מוריקים.
רואן חייך במבוכה, "טוב, ניסיתי להזהיר..."
The Fool
פונדקאי פעיל
OOC:
כן..הממ..כן.
IC:
"לא יורשה לך." אומר רואן ברוגז, "המנהרה עצמה היא בעלת חשיבות סודית למדיי, ואני באמת מתחיל להתייאש מכל החשדנות הזו! המנהרה מובילה לנוף תוך-הררי בדרך להליופוליס, מההרים שגובלים בשדות הבעייתיים של העיוור הרואה. למיטב הבנתי, בקצה האחו הנסתר הזה, ישנה יציאה נוספת שמובילה אל גבול העיר העתיקה. זה הכל. עכשיו אם זה באמת הכל, קדימה- איספו את הדברים שלכם, אני אדבר עם אורי בנוגע לחפצים ובאזאל יפגוש אתכם למטה." הוא מצביע לעבר הדלת, "היציאה בכיוון הזה."
כן..הממ..כן.
IC:
"לא יורשה לך." אומר רואן ברוגז, "המנהרה עצמה היא בעלת חשיבות סודית למדיי, ואני באמת מתחיל להתייאש מכל החשדנות הזו! המנהרה מובילה לנוף תוך-הררי בדרך להליופוליס, מההרים שגובלים בשדות הבעייתיים של העיוור הרואה. למיטב הבנתי, בקצה האחו הנסתר הזה, ישנה יציאה נוספת שמובילה אל גבול העיר העתיקה. זה הכל. עכשיו אם זה באמת הכל, קדימה- איספו את הדברים שלכם, אני אדבר עם אורי בנוגע לחפצים ובאזאל יפגוש אתכם למטה." הוא מצביע לעבר הדלת, "היציאה בכיוון הזה."
The Fool
פונדקאי פעיל
OOC:
אני צריך ללעוס לכם הכל?
תתחילו להגיב לפני שאני אתחיל להתעצבן.
IC:
רואן מוביל אתכם למטה, ואז אוריפאוס יוצא מהחדרים האחוריים עם תרמיל גדול ושחור בידו, אחד דומה- כחול, על גבו. חיוך רחב על פניו, "יוצאים?"
"הם יוצאים, אוריפאוס. אתה לא." אמר המאג המבוגר.
"מה? אבל..." פניו של האלף נפלו.
"אני זקוק לך כאן, לעזור לי עם הפליטים."
המאג הצעיר הזעיף את פניו ודחף את התרמיל השחור לידיו של נייג'ל, "זה שלך." ומסר בקבוקון עץ שחור לעבר לוסידה, "וזה שלך." ואז רקע את דרכו בחזרה לחדרים האחוריים, ממלמל משהו על חוסר הוגנות.
אני צריך ללעוס לכם הכל?
תתחילו להגיב לפני שאני אתחיל להתעצבן.
IC:
רואן מוביל אתכם למטה, ואז אוריפאוס יוצא מהחדרים האחוריים עם תרמיל גדול ושחור בידו, אחד דומה- כחול, על גבו. חיוך רחב על פניו, "יוצאים?"
"הם יוצאים, אוריפאוס. אתה לא." אמר המאג המבוגר.
"מה? אבל..." פניו של האלף נפלו.
"אני זקוק לך כאן, לעזור לי עם הפליטים."
המאג הצעיר הזעיף את פניו ודחף את התרמיל השחור לידיו של נייג'ל, "זה שלך." ומסר בקבוקון עץ שחור לעבר לוסידה, "וזה שלך." ואז רקע את דרכו בחזרה לחדרים האחוריים, ממלמל משהו על חוסר הוגנות.
ומה? נישאר ונצפה בגיהנום?
"אממ.. לא אדוני, זה לא זה. אין לי רעיון יותר טוב, ואני מניח שהטורף ממתחת יגיע לכאן בעצמו בקרוב. כך שאין הבדל של ממש בין למות כאן או במדגסקאן. התכוונתי לתשלום. וכן, אני יודע שזה מטופש באותה המידה, אבל בזמן האחרון אין הרבה דברים הגיוניים בעולם."
אז עדיף שתהיה לי דרך לא לגווע ברעב, בייחוד כשעכשיו גם את כוח האל אין לי..
"אממ.. לא אדוני, זה לא זה. אין לי רעיון יותר טוב, ואני מניח שהטורף ממתחת יגיע לכאן בעצמו בקרוב. כך שאין הבדל של ממש בין למות כאן או במדגסקאן. התכוונתי לתשלום. וכן, אני יודע שזה מטופש באותה המידה, אבל בזמן האחרון אין הרבה דברים הגיוניים בעולם."
אז עדיף שתהיה לי דרך לא לגווע ברעב, בייחוד כשעכשיו גם את כוח האל אין לי..
The Fool
פונדקאי פעיל
"אה, זה." שפשף אנג'לו את עיניו והביט לעבר רואן, "שכרתי אותם שילוו אותי דרך המדבר, מסתבר שהם חושבים שהם עשו עבודה טובה, שלם להם."
המאג הביט בנסיך בזקירת גבה ואז נאנח, שולף את ארנקו מחגורתו, "בסדר, בסדר...על כמה אנחנו מדברים?"
"חמש מאות."
רואן כמעט נחנק והביט באנג'לו בעיניים פעורות, "סליחה?"
"חמש מאות מטבעות זהב."
"אתה הבטחת לאנשים האלו שאני אתן להם חמש מאות מטבעות זהב?" הזדעק הקוסם, "וציפית שאני אעשה מה? אמכור את הבית ואשלח את הילדים למכרות?"
אנג'לו משך בכתפיו, "אני נסיך, לא? בטח יש איזושהי תיבה מלאה בזהב במיוחד עבור הדברים האלו.."
"כן! באוורגרין! בערימת הגחלים שהיתה פעם הארמון, מתחת לשמיים מלאים במפלצות!"
המאג הביט בנסיך בזקירת גבה ואז נאנח, שולף את ארנקו מחגורתו, "בסדר, בסדר...על כמה אנחנו מדברים?"
"חמש מאות."
רואן כמעט נחנק והביט באנג'לו בעיניים פעורות, "סליחה?"
"חמש מאות מטבעות זהב."
"אתה הבטחת לאנשים האלו שאני אתן להם חמש מאות מטבעות זהב?" הזדעק הקוסם, "וציפית שאני אעשה מה? אמכור את הבית ואשלח את הילדים למכרות?"
אנג'לו משך בכתפיו, "אני נסיך, לא? בטח יש איזושהי תיבה מלאה בזהב במיוחד עבור הדברים האלו.."
"כן! באוורגרין! בערימת הגחלים שהיתה פעם הארמון, מתחת לשמיים מלאים במפלצות!"
"זו תיהיה בעיה." אני אומר ומביט באנג'לו.
"לא משום שאני זקוק לכסף. אלא משום שמסע שכזה דורש אמון בין חברי הצוות, וכמנהיג אתה הוא האחד שצריך לרכוש את אמוננו תחילה."
הייתי מצפה שילמדו את נסיך אוורגרין להנהיג כראוי, אבל כל מה שהוא עשה עד עתה היה להתנהג כילד קטן
"אם לא אוכל להאמין בלב שלם שאקבל את המשכורת אשר הובטחה לי, איך אוכל לשים את חיי בידך? איך אוכל לדעת שאני יוצא למסע עם אנשים שיגנו על חיי כשם שאעשה אני?"
לאנס סמך עלי. הוא מעולם לא חשב שאבגוד בו... אך גם אני לא ציפיתי לכך...
"לא משום שאני זקוק לכסף. אלא משום שמסע שכזה דורש אמון בין חברי הצוות, וכמנהיג אתה הוא האחד שצריך לרכוש את אמוננו תחילה."
הייתי מצפה שילמדו את נסיך אוורגרין להנהיג כראוי, אבל כל מה שהוא עשה עד עתה היה להתנהג כילד קטן
"אם לא אוכל להאמין בלב שלם שאקבל את המשכורת אשר הובטחה לי, איך אוכל לשים את חיי בידך? איך אוכל לדעת שאני יוצא למסע עם אנשים שיגנו על חיי כשם שאעשה אני?"
לאנס סמך עלי. הוא מעולם לא חשב שאבגוד בו... אך גם אני לא ציפיתי לכך...
Lazaros L.
פונדקאי מהשורה
"אדוני המאג" קרא דלנארק.
רואן הביט בנווד, "הא?"
"אנא ממך.. מה שאמרתי אינו אשליה או שקר. אני בטוח שאם תתן לי מספר דקות לדבר איתך אוכל לשכנע אותך בצדקתי."
הוא הרהר בכך לרגע, "ולו יצאתם לחפש את האבנים הללו שעליהן דיברת, יש לך מושג היכן הן נמצאות?"
"האמת היא שקיוויתי שתוכל לעזור לי עם זה.." אמר דלנארק.
"למה אתה מתכוון?"
דלנארק התקרב אל רואן והניח את ידו על כתפו של המאג, "תן לי מספר דקות בפרטיות ואני אסביר לך את כל מה שאוכל."
הוא חשב על כך, "איני מאמין שיש בכך צורך."
הנווד חזק את אחיזתו ברואן והתעקש ,"אך יש בכך צורך. אתה חייב להאמין." כמעט בתחינה דלנארק הביט בעיניו והמשיך "אם יש סיכוי ולו קלוש שאני צודק.. האין זה שווה לבדוק זאת?"
"אם כך, מדוע שלא תדון בעניין עם קבוצתך?" שאל המאג בפשטות, "אלו הם חבריך למסע."
"אתה מתחמק" האשים דלנארק, "אם אתה כל כך בטוח שדברי חסרי משמעות לגביך, אם אתה מפחד על מספר דקות מזמנך יותר מאשר מסוף העולם, אם אתה בסך הכל קוסם חצר המסרב לצאת מהנישה שהחיים קבעו לו למען ייעוד נעלה יותר.. רק תגיד זאת."
"לא, אני לא מתחמק, אני פשוט מנסה להבין מדוע אתה מעוניין להסתודד עמי הרחק מקבוצתך." הוא אמר בפשטות, "הם ממשיכים איתך, סביר להניח שחייכם יהיו תלויים אלו באלו בשלב מסויים, עליך לתת אמון כדי לקבל אותו."
"זו שיחה ביני לבינך." קבע דלנארק
רואן שתק לרגע ואז דיבר, "הקשב לי עכשיו, דלנארק, אולי אתה צודק, אבל אין לנו פנאי לאולי, כפי שאמרתי קודם- העננים מתאספים באופק, וגם אם המטרה היתה למצוא אבנים- המשלחת למסדר הירוק היא בלתי נמנעת, אנחנו זקוקים לכוח של המסדר בקרב המסויים הזה, שלא לדבר על הידע שלו. אינך חושב שאם קיים מידע כלשהו בעולם על האבנים הללו, סביר להניח שהוא נמצא בספרייה הגדולה ביותר במרידיון, כלומר הספרייה שבמסדר?"
נראה שדלנארק התחיל להגיד משהו אך הוא שינה דעתו ופנה מעל רואן בשאט נפש, "לפחות עכשיו אני שמח שבחרתי לחזור.. גם כן קוסם אליל".
רואן הביט בנווד במעט תדהמה, "אני חושב שחיבבתי אותך יותר כשהיית בתרדמת."
"אני חושב שגם אני.." דלנארק נאנח והסתובב חזרה לרואן "אני מתנצל על הצורה שבה התנהגתי. כנראה שכל העניין הזה של להציל את העולם טיפה משפיע עלי יותר מדי. אתה צודק - נלך למסדר ושם נחפש את התשובות שאנחנו זקוקים להן. תודה לך." דלנארק סיים את דבריו בחיוך קל (ומעושה) ונשען בתשישות על הקיר שליד אקטיביליוס.
רואן הביט בנווד, "הא?"
"אנא ממך.. מה שאמרתי אינו אשליה או שקר. אני בטוח שאם תתן לי מספר דקות לדבר איתך אוכל לשכנע אותך בצדקתי."
הוא הרהר בכך לרגע, "ולו יצאתם לחפש את האבנים הללו שעליהן דיברת, יש לך מושג היכן הן נמצאות?"
"האמת היא שקיוויתי שתוכל לעזור לי עם זה.." אמר דלנארק.
"למה אתה מתכוון?"
דלנארק התקרב אל רואן והניח את ידו על כתפו של המאג, "תן לי מספר דקות בפרטיות ואני אסביר לך את כל מה שאוכל."
הוא חשב על כך, "איני מאמין שיש בכך צורך."
הנווד חזק את אחיזתו ברואן והתעקש ,"אך יש בכך צורך. אתה חייב להאמין." כמעט בתחינה דלנארק הביט בעיניו והמשיך "אם יש סיכוי ולו קלוש שאני צודק.. האין זה שווה לבדוק זאת?"
"אם כך, מדוע שלא תדון בעניין עם קבוצתך?" שאל המאג בפשטות, "אלו הם חבריך למסע."
"אתה מתחמק" האשים דלנארק, "אם אתה כל כך בטוח שדברי חסרי משמעות לגביך, אם אתה מפחד על מספר דקות מזמנך יותר מאשר מסוף העולם, אם אתה בסך הכל קוסם חצר המסרב לצאת מהנישה שהחיים קבעו לו למען ייעוד נעלה יותר.. רק תגיד זאת."
"לא, אני לא מתחמק, אני פשוט מנסה להבין מדוע אתה מעוניין להסתודד עמי הרחק מקבוצתך." הוא אמר בפשטות, "הם ממשיכים איתך, סביר להניח שחייכם יהיו תלויים אלו באלו בשלב מסויים, עליך לתת אמון כדי לקבל אותו."
"זו שיחה ביני לבינך." קבע דלנארק
רואן שתק לרגע ואז דיבר, "הקשב לי עכשיו, דלנארק, אולי אתה צודק, אבל אין לנו פנאי לאולי, כפי שאמרתי קודם- העננים מתאספים באופק, וגם אם המטרה היתה למצוא אבנים- המשלחת למסדר הירוק היא בלתי נמנעת, אנחנו זקוקים לכוח של המסדר בקרב המסויים הזה, שלא לדבר על הידע שלו. אינך חושב שאם קיים מידע כלשהו בעולם על האבנים הללו, סביר להניח שהוא נמצא בספרייה הגדולה ביותר במרידיון, כלומר הספרייה שבמסדר?"
נראה שדלנארק התחיל להגיד משהו אך הוא שינה דעתו ופנה מעל רואן בשאט נפש, "לפחות עכשיו אני שמח שבחרתי לחזור.. גם כן קוסם אליל".
רואן הביט בנווד במעט תדהמה, "אני חושב שחיבבתי אותך יותר כשהיית בתרדמת."
"אני חושב שגם אני.." דלנארק נאנח והסתובב חזרה לרואן "אני מתנצל על הצורה שבה התנהגתי. כנראה שכל העניין הזה של להציל את העולם טיפה משפיע עלי יותר מדי. אתה צודק - נלך למסדר ושם נחפש את התשובות שאנחנו זקוקים להן. תודה לך." דלנארק סיים את דבריו בחיוך קל (ומעושה) ונשען בתשישות על הקיר שליד אקטיביליוס.
