מקוון: צללים- רשומות השוטה [נסגר]

[The Fool]

OOC:
מצטער אם לא היה ברור-
החאן הוא אזור חנייה קבוע לשבטים נודדים, מדובר במחנה שמקובע באמצעות חומה אחת גדולה ודי נמוכה (שני מטר מקסימום) שמקיפה את כל החאן, יש אזור מרכזי (איפה שאתם עכשיו) וחלקים שונים בפינות שמחולקים באמצעות החומה, בשביל מקום לאיסוף הבהמות, מקום אחר להקמת אוהלי השינה, אזורי הסחר וכו'. השבטים המדברים נודדים מחאן לחאן בדרך כלל (למרות שלחלקם יש חאנים קבועים) וחיים בהם עד שהם צריכים לנדוד שוב. אתם כרגע בתוך החאן, באזור המרכזי היכן שיש את הסעודות ואת המדורה המרכזית, כולם מתים, מבותרים וכדומה, כל האוכל שלהם עדיין על השולחנות, כל הסחורה שלהם מסביב, כולל שקים של פירות מיובשים, כדי יין, תבלינים ומוצרי סחר אחרים (פרוות, נאדים, תכשיטים וכו' וכו'). אתם לא רואים אף ניצול ואין ממש לאיפה להמשיך בתוך החאן, חוץ מהאזורים הצדדיים.

בכל מה שנוגע לביגור...שיסתיים כבר ונמשיך -.-

 

[wizinet]

אני הולך בדרך הראשית לכיוון היציאה מהכיוון השני של החאן. סורק במבטי את המקומות בהם אני הייתי מסתתר במידה והייתי אורב למישהו. מחפש את המפלצת אשר גרמה לזוועות.
כאשר אני מגיע לצידו השני של החאן אני מביט על החול. מחפש עקבות היוצאות משם. עקבות של מפלצת.

 

[The Fool]

בדיוק כמו העקבות בכניסה, ברגע שאתה עובר את החומה, הן נעלמות. חולות נודדים וכל זה.

דלנארק הביט במעשיו של פיליפ והניע את ראשו בשלילה, הוא צעד לעבר ערימה קרובה של סלים ושקים, הרים שק אחד ואז פנה אל השולחן הרחוק מאזור הטבח, מחל להעמיס פנימה את שקיקי העור המלאים בפירות מיובשים ואגוזי מדבר. הוא עצר לרגע ליד צלחת עמוסה באורז ואגוזים, שעליה נחת ראשו של אחד הנבאטים, עיניו היו כחולות באופן יוצא דופן. "מצטער, אני צריך את זה יותר ממך." אמר הנווד והתרחק מהאורז המכוסה דם, פונה לעבר מצבור בקבוקי העץ.

אנג'לו העווה את פניו למראה מעשיו של דלנארק, "שודד קברים."

"יש להם פה גרגירי קקאו."

האציל מצמץ, "באמת?"

"לא."

 

[wizinet]

"אוקי. זה כבר לפה" אני אומר ומביט בשאר החבורה הרחוקה ממני. לאחר מכן אני פולט אנחת רווחה מאולצת כמעה.
"יש פה משהו אכיל?" אני שואל את דלנארק הפושט על השקים. "או לפחות בקבוק יין כדי להרוות את הצמא?"

 

[LightSword]

"כרגע פיליפ, זה יותר אכיל מהחול שמסביבך, או מהתעתועים שעתידים להגרם לנו אם לא ננצל את זה, וניקח מה שנמצא.."
הוא חשב על זה בגועל,
אבל השרדות הייתה חשובה לו הרבה יותר מאשר צדקנות עצמית.
דאזיראל הלך בין גוויה מבותרת, לשק מלא במזון- גם אם רקוב, והרשה לעצמו ללקט ממיטב- כלומר מהדברים שהיו הכי "אכילים" שיכל למצוא.

 

[The Time]

אהה...ניחוש יפה, כהן, אבל כבני תמותה רבים לפניך, אתה מפספס את הדרקון שנמצא ממש על האף המטופש שלך.' לוחש התליון בלעג בקול שאינו נשמע 'לא, זה לא היה חברנו מהקבר, המשחית היה צעיר יותר- ועם זאת חבר ותיק שחזר לבקר. אשמתם הגמורה, כמובן, ובכל זאת- טעות מובנת בהחלט. המוח האנושי פשוט כל כך שהוא מסוגל לזכור רק את מה שאי פעם ידע.' הקול פיהק, 'המודעות האנושית היא דבר עצוב, כהן, עצוב בנחיתותו.
גל מתאושש לבסוף, מתחיל לראות את המקום כמו מה שהוא באמת- סיכוי לשרוד.
כמו גם שדה טבח מחריד שמכיל בערימות את גופותיהם של כל מי שהכיר אי פעם..
הוא מרים את ידו אל כתפו, ונכנס לאוהל קרוב, יוצא עם תיקים מלאים למראה, ומפיל אותם על הקרקע בחוץ.
"אתם יכולים להפסיק לחפש, אני מניח שיש באוהל ההוא שם כמה דברים שראוי להסתכל עליהם, אבל כל מה שידרש לנו להישרדותנו אמור להימצא בתיקים האלה, ויש נווה מדבר ממש מחוץ לחאן." הוא מצביע אל האוהל הגדול ביותר בחאן, מכוסה בפרוות ומעליהן קטיפה. כדי לבודד אותו מהחום ככל הנראה.
"אנחנו נחייה, ברכותי."

 

[The Fool]

דלנארק הביט לרגע בתיקים שגל הביא, ואז ניגש לקחת אחד, עוצר בעודו אוחז ברצועה של תיק הצידה, מרים מעט את ראשו, "אתם שומעים את זה?"
רעם נשמע מרחוק, קול פרסות רבות אשר הלמו באדמה החולית, הנווד שם את התרמיל על כתפו ומיהר בריצה אל היציאה, מביט אל ענן האבק שבאופק. ארבעה או חמישה סוסים גדולים, שחורים, התקרבו במהירות.
אנג'לו, שעמד בחוץ כל הזמן, הביט גם הוא אל הסוסים, ואל הכרכרה שמשכו באון, "אוך, לעזאזל." הוא אמר בעיווי פנים.
"חברים שלך?"
"אבא שלי."

 

[wizinet]

אני מביט בשקים שגל זרק על הרצפה וניגש אליהם, לאחר הצצה חטופה פנימה אני מרים אחד מהם על הגב ולוקח אותו איתי לעבר השער. ברגע שאני מבחין בסוסים אני נצמד אל הקיר מצידו הפנימי. "אבא שלך?" אני שואל את אנג'לו. "אנחנו לא אמורים לשמוח על כך שמצא אותנו המלך?"
מכל האנשים בעולם... דווקא המלך... והוא אביו של הילד הקטן שמנהיג אותנו

 

[The Fool]

אנג'לו הביט סביבו, מכיוון שעמד מחוץ לחומה, לא הבין בדיוק מניין דיבר אליו פיליפ, "מה אתה עושה שם, משחק מחבואים?" הוא הזעיף.

הבזק של אור כחול נראה מצד עיניו של טרלוול.
'או-או, הכן את עצמך, נראה שנשאר עוד קצת מיץ בשוטה המקורנן.' הקניט קולו של התליון.
הראש שעל מגש האורז שאף אוויר בין שיניו, גורם לדם שניגר מבסיס צווארו הכרות לבעבע, ואז השתנק, עיניו בערו בלהבה כחולה. הן נעו על פני הפולשים, ואז עצרו. "...כהן..!" דם כהה החל לנזול מנחיריו.

 

[The Time]

גל מביט בהלם בראש, מחוויר כמו סיד.
"א.. א..אדוני!" הוא צועד לכיוונו, מועד, נופל על ברכיו כך שראשו נמצא בגובה הראש האחר.
איך זה אפשרי? הוא.. הוא.. הוא אמור למות, מאיפה נשאר לו הכוח!?

 

[The Fool]

'הוא..הוא..הוא..הוא...חצי שד. או חצי אל, כמו שאתם קוראים לזה, שטויות קורות.' לעג התליון.
הראש השתנק שוב והשתעל, שפתיו הלכו והחווירו, "כהן...אבותיך...ואלוהי אבותיך... דורשים את דמו של המשחית..." קולו הפך צרוד וכמעט בלתי נשמע, עיניו התהפכו בארובותיהן לרגע- לפני שהביטו ישירות בטרלוול, "על פני...תהום...ממתחת הוא טורף. ממתחת הוא..." השתנקות נוספת נשמעה לפני שהלהבות הכחולות בעיניו כבו, וראש השבט בהה קדימה במבט מת.

'דבר אחד ניתן לומר לזכות צאצאי השטן האלו, יש להם חוש בריא לדרמה.'

 

[wizinet]

"ז... זה... זה דיבר?" אני שואל כמתקשה להאמין למראה עיני.
מה זו הארץ המקוללת הזו?
אני מתקרב אל הראש ובוחן אותו. "אני אניח שאתם מכירים?" אני אומר לגל ומביט בו, שוכח לחלוטין מכרכרת המלך שבדרכה אלינו.

 

[The Time]

אלי.. למה אתה כל-כך ציני?
גל מרים את מבטו פיליפ "מכירים?" הוא שואל בקול שבור, קם על רגליו "אתה שואל אותי אם אנחנו מכירים? איך אני יכול שלא להכיר אותו?! זהו הוד קדושתו, נצר האלים, הולך הגלים איאבולור באסט, ראש שבט הגל!" הוא מניח ידו על חזהו, נושם עמוק, פותח את פיו להמשיך בכעס..
ונעצר.
"וודאי שאני מכיר אותו.." הוא ממלמל, נסוג צעד לאחור תוך שהוא מביט אל הראש.

 

[wizinet]

עבודה נקיה. הראש נותר שלם. תמוה במקצת
"אם כך..." אני אומר לגל ברוגע. "אם כך אני מניח שיש לכבד את זכרו."
אני מביט על החולות הנפרשים מכל עבר ואז מבטי עולה השמימה.
גלים? באמצע המדבר?
"אז איך עושים את זה בתרבות שלכם?"

 

[The Fool]

אנג'לו נאנח והביט בחול, מחכה לכרכרה כאסיר שמחכה לביצוע גזר דינו.

הכרכרה הגיעה לבסוף, עוצרת היישר מול הכניסה לחאן, מעלה ענן אבק קל לאוויר, ארבעת הסוסים הגזעיים התנשפו- היה ברור שהריצו אותם לא מעט בימים האחרונים, שריריהם רעדו בעייפות וקצוות חוטמיהם היו יבשים וסדוקים. על גג הכרכרה ישב הרכב, אלף גבוה וחסון, שיערו בצבע החול, הלבוש בבגדי המשמר הירוקים של ממלכת אוורגרין. נסי המלכות הוצמדו לדלתות השחורות והממורקות, שניזוקו לא מעט מפגעי המדבר. דלת הכרכרה נפתחה באחת ונער בעל שיער בלונדיני ירד והביט סביבו, הוא היה לבוש במדי חצר המלוכה של אוורגרין, והם היו נקיים להפליא (עם תפר קטן באזור הכתף). עיניו השחורות סרקו את האזור ואז עצרו על דלת הכרכרה. הוא נאנח למראה השריטות שהשאירו נתזי החול והוציא ממחטה מכיסו כדי לנקות כתם שאיתר. אז פנה מהדלת וניגש אל הנסיך, קד קידה צנועה, "נסיכי." הוא אמר בטון מלא כבוד, "כמה מאושר אני על כך שהצלחתי למצוא אותך, ומתמוגג עוד יותר מהעובדה שמצאתיך בריא ושלם. התפללנו לאלים שכך יהיה, אביך יהיה מרוצה ביותר."

"מה? מי אתה לעזאזל?" שאל אנג'לו בעווית.

הנער חייך חיוך סבלני, "הו, לא אאשים אותך אם לא תזכרני, נסיך צעיר. שמי הוא אריאל לייטסאבר, הנני רק אחד מבין המשרתים הרבים ששירתו את אביך בארמון. אם כי כרגע אני חושש שאני אחד מבין הספורים ששרדו, זמנים נוראיים הם אלו, זמנים נוראיים בהחלט." הצעיר התנשם, "אוכל להסביר לך את השאר בדרכנו, עליי לקחת אותך למקום מבטחים, המלך נואש מדאגה."
"נואש מדאגה? אני חושב שמצאת את הנסיך הלא נכון." אנג'לו אמר בציניות.
"סליחה, נסיכי? הו, איני מאמין שאוכל אי פעם לטעות במראהו המפואר של נסיכנו האהוב." אריאל אמר בחיוך אדיב.
"אתה לא מכיר את האדם הזה?" שאל דלנארק את אנג'לו, עיניו ממוקדות בנער הלבוש מדי משרת.
"אני לא הנסיך שלך, אני לא יודע מי אתה בכלל, מאיפה השגת את הכרכרה הזאת?" אנג'לו שאל בתקיפות, מביט בכרכרה ואז בראש הכלב השחור והגדול שהביט דרך החלון, האציל פלט קללה עסיסית וכמעט שנפל לאחור בבהלה, "מאיזה ביצה יצא הדבר הזה?"
הכלבה נהמה לעבר הנסיך באיום, ומישהו משך אותה פנימה. אז נפתחה הדלת והיצור הגדול והשחור ירד מטה אל החול, ובעקבותיו בחור גבוה יותר, מבוגר יותר מאריאל, בעל שיער שחור ועיניים ירוקות בורקות, לבוש גם הוא במדי חצר המלוכה. הוא הביט סביב בסקרנות, חיוך קצת מתוח על פניו.
אחריו ירד לו מישהו קצת יותר מוכר.

 

[The Time]

'ציני? אני נשמע ציני? כהן, מה בדיוק למדת במשך כל השנים האלו? אני אל, אתה בן תמותה, למוח הנחות שלך אין את היכולת לתפוס את המהות שלי, הוא פשוט מתרגם אותה בדרך הטובה ביותר שהוא מכיר, כך שאם אני ציני, כנראה שעמוק בפנים אתה חתיכת ממזר ציניקן חסר לב.'
גל אוחז בראשו, נראה מסוחרר
כ.. כן אדוני.
"קבורה.. בחולות המדבר." הוא פולט בקושי, קולו מעורער.

 

[Acara]

"קבורה יאה, מה?" הליצנית מהרהרת בקול בעודה מסובבת את הערסל המאולתר של התינוקת כך שהתינוקת תנוח על גבה, "משום מה נדמה שהדבר היחידי שאנחנו משוחחים עליו הוא איך להתחמק מהמוות או איך לקבור את מתנו." היא נעמדת לצידו של גל, "אז..איך אנחנו עושים את זה?"

 

[death-knight]

לאחר הנער החייכני, יוצאת מתוך הכרכרה דמות גדולה יותר, לבושת גלימות. קעקוע העורב מתנוסס על מצחו של הזר, ועורו הזהוב המבצבץ בקושי מתוך הבגדים יחד עם פניו המבוגרות מסגירים מיד את זהותו. "התגעגעתם אלי?" שואל הברברי בציניות. חיוך עקום מתפשט על פניו, מדגיש את חוסר הרגש שהוא מקדיש לשאלה.
הוא מזדקף במקומו, בוחן באותה העת את כל הנוכחים ואת תגובתם לנוכח המתרחש. כאשר הוא מבחין בגופות חיוכו המזויף נמחק.

 

[The Time]

גל ממשיך לאחוז בראשו, מתקרב אל הראש.
"אני אקבור אותו. זה חייב להיות פרטי, היה עדיף שמישהו שהוא מקבל היה עושה את זה, אבל.." גל מניד בראשו "הוא יצטרך להסתפק בי." הוא מביט בכל מי שנשאר "תלכו אתם לפגוש את הבוס המלכותי ואבא שלו, ניפגש בנווה המדבר. בבקשה תמנעו מכל פוץ מלכותי שמתחשק לו לדהור לתוך המדבר להרוג את עצמו בלעדי." הוא מתקרב אל הראש בחשש, ומרים אותו בזהירות, כאילו הוא עלול לנשוך אותו.
בכל זאת, זו הגופה החיה השנייה שאני זוכה לצפות בה מחוללת השבוע..
אלוהים, אני מאוד מקווה שלא תהיה שלישית..
גל מתחיל לצעוד אל המדבר, נראה נסער כיאה למי שהולך לקבור ראש שרק דיבר אליו זה הרגע..

OOC
טוב, אני לא אוכל מן הסתם לשלוח הודעות מהביגור, אז... תהנו! אם צריך השוטה ידב"ש אותי קצת, אם לא אז טקס הקבורה יתארך או משהו.. אני בטוח שתמצאו פיתרון.
להיתראות .

 

[The Fool]

OOC:
שמעתם אותו, תמשיכו, הודעות חוזרות מwizinet, Acara וLightsword.

דרך אגב, מזל טוב לנו על 200 הודעות