The Fool
פונדקאי פעיל
OOC:
הודעת הקרב של Lightsword מבוטלת.
IC:
אקטיבליוס שלף את פגיונו הקטן מכיסי גלימותיו, וכיוון אל ידו של הערפד, בעוד מחשבתו וידיו האוחזות בנשק פעלו במהירות המרבית שרק ניתנת בכדי לבצע את העבודה לפני שמישהו ישים לב למעשיו. הערפד שאחז באקטיביליוס שאג בזעם, כשלהב הפגיון ננעץ בזרועו-
לוסידה נאנחה בכאב כאשר הערפד ריתק אותה על הקראולי, מתנגדת ככל שכוחה מאפשר לה בשביל להגן על התינוקת שבחיקה. עיניה ריצדו סביב וניסו לקלוט איזושהי חולשה באחיזתו של הערפד שעשויה לעזור לה להשתחרר.
כשהיא שמעה את דבריה של אלכסנדרה לגבי הצמיד, היא חיפשה את זה של המורד שעמו היא נאלצה להתעמת, מנצלת את המהומה והסחת הדעת בשביל להשתמש בזריזות ידיה ולהתיר את הצמיד מידו. הערפד, דעתו מוסחת על ידי שאגתו של הערפד שדקר אקטיביליוס, לא הבחין כשלוסידה הסירה את צמידו, בגדיו עלו בלהבות תוך כמה שניות, עורו האדים והתבקע, מחל לבעבע עד שהוא השחיר והתפורר, כל זה לקח רק כמה שניות.
הערפד של אקטיביליוס הביט בו בזעם ושאג בחייתיות בזמן שהוא סגר את ידו על צווארו, מרים אותו מגב הקרולוי, לא היה ברור אם הוא עומד להפיל אותו או פשוט לשבור את מפרקתו. בן המישורים חיטט במהירות בכיסו וזרק אבקה אפורה בפניו של הערפד, האבקה פרצה בלהבות ברגע שהוא אמר את המילה, והערפד צווח והרפה מהשאמאן, נופל אל מותו.
טרלוול נצמד חזק ללטאה המעופפת, במלוא הפחד העתיק מפני נפילה של מי שראה צוקים תמיד רק מלמטה ומעולם לא נפל יותר מכמה סנטימטרים, הוא פלט בבהלה אל הערפד, "טפל בהם! אני ארכב על הזוועה המעופפת הזאת!"
"מה? אבל הם ערפדים זקנים! אני השתניתי אתמול!" אמר הערפד וניסה למשוך את המושכות מידיו של טרלוול, "קדימה, תן לי את המושכות! אני ארכב, אתה תילחם. נו מה איתך? תפסיק לרעוד, תילחם כבר!"
"ואני אפילו לא ערפד אינפנטיל אחד! אני כוהן, והאל שלי -ישן-! אז אולי תזיז את התחת המת שלך ותהרוג אותם לפני שאני הופך לארוחת צהריים?!" טרלוול פלט את המילים בקושי בזמן שהוא שלח ידו לפגיון הטקסי שלו, נאחז בו -חזק-, והתכונן לזרוק אותו על השד הראשון שיתקרב ללטאה המעופפת הארורה, מחזיק ידו השנייה על התליון לוחצת במידה שווה של היסטריה ויאוש, רגליו לפותות על הלטאה בתקווה קלושה שזה יספיק כדי לא ליפול.
פיליפ התייצב בזריזות על הלטאה, אוחז במושכות ובוחן את הסביבה. מבטו נפל מטה לשניה ואלו אשר הביטו בו הבחינו בבהלה הפתאומית, למרות שזו נעלמה במהרה. רגע לאחר מכן הוא משך את המושכות שמאלה בחוזקה, בכדי לכפות על הקראולי שלו לזוז לכיוון קראולי אחר, אל הערפד שרכב עליו. אלכסנדרה אחזה במושכות לרגע, ואז זינקה אל קראולי שונה, מהירה כל כך עד שנראתה כמו הבהוב אדום.
הערפד אליו טס פיליפ חייך חיוך רחב והתכונן לזנק אליו.
דאז'יראל שלף את פגיונות ההטלה שלו והטיל אחד, הערפד שלכיוונו זרק שאג בצחוק כשהפגיון אפילו לא התקרב אליו, אבל אז הקרולוי שלו צווח, דם שחור ומבעבע בקע מהפצע בראשו והיצור החל לאבד גובה במהירות, הערפד ניסה לזנק לקרולוי הקרוב, אבל הוא פספס ונפל אחריו.
"מגיע לך, תירוץ-עלוב-לשד שכמותך!" לוסידה רגזה ומיהרה לאחוז במושכות של הקרולוי שלה ולכרוך אותן סביב מותניה כך שידיה יהיו חופשיות מעט יותר. האלפית שלפה את אחד הפגיונות שלה בזהירות תוך כדי שמירה על שיווי משקל והטילה אותו אל עבר הצמיד של ערפד עוין תחתיה.
הפגיון, לעומת זאת, פשוט פגע במתכת והרעיש, ניתז הצידה, מה שמשך את תשומת לבו של הערפד, הוא כיוון את הקרולוי שלו מעלה בכוונה לקפוץ אל הקרולוי של האלפית האפלה.
פיליפ משך בחוזקה את המושכות שמאלה, בכדי להיצמד כמה שיותר לקרולוי השני, ומיד אחז במושכות בשיניו, בכדי לשחרר את הידיים. בגמידות מפתיעה הוא התיישר עם גבו אל גב הקרולוי והשתמש בידיו כדי לתת לערפד המזנק תנופה נוספת ובכך לשלוח אותו לצניחה קטלנית. הערפד אכן קיבל תנופה נוספת, אבל בתמרון מהיר הוא נאחז ברגלי הקרולוי, ואז ביצע סלטה הפוכה ונחת על גבו שוב, לצדו של פיליפ השכוב, הוא רכן מעליו בזריזות והשקיע את ניביו בכתף הנגדית, קורע את הבשר בפראות ושותה את הדם.
"ישן? איזה מין אל ישן כשהכוהנים שלו נלחמים?!" הערפד הצעיר שאל את טרלוול בפאניקה, בינתיים ראשו של אחד הערפדים נזרק מכיוון הערפד עליו זינקה אלכסנדרה, ואפרו נישא הרחק ברוח.
"זהירות! אנחנו עפים נמוך מדי!" היא קראה ואז הם הבחינו ברכס הרים כסוף מתקרב במהירות, צוקים גבוהים, עצומים, עלו מהאדמה והקרולויים שברו את המבנה ברגע האחרון, עפים בנקיקים קרובים, אך מופרדים.
דאז'יראל קם בדיוק באותו הרגע כדי לזנק לעבר הקרולוי עם סכינו אחוז בשיניו, הוא לא שמע את אזהרתה של אלכסנדרה, ובזמן שהוא זינק, הקרולוי שאליו כיוון תמרן אל צדו השני של הצוק המתקרב, קול הפגיעה העוצמתית של הלוחם בקיר הסלע הטבעי אפילו לא נשמע מעל רחש הרוח, הסימן היחיד לאובדנו היה הקרולוי שלו שיצא מהצד השני של רכס הצוקים, חסר רוכב.
לאחר שעברו את רכס ההרים, הקרולואים לא שבו למבנה שנקבע להם, אלא התחלקו לשתי קבוצות, הקבוצה הראשונה כללה את אראנור עם אנג'לו, לוסידה, אקטיביליוס, שני ערפדים לא תוקפניים ועוד שלושה בוגדים, ואילו השניה כללה את פיליפ, טרלוול, אלכסנדרה, חמישה ערפדים עויינים ועוד שלושה נאמנים שהעדיפו לא להתערב בקרב.
אקטיביליוס פתח שקיק עור נוסף ורוקן את כל תוכנו בתנועת זריקה לעבר שני הערפדים המזנקים לעברו, הוא צעק מילה, האבקה האפורה לפתע בהקה בהבזק אור עוצמתי ומסנוור, צמד הערפדים כיסו את עיניהם ופספסו את הקרולוי.
"שיניים יפות. אתה מצחצח אותן שלוש פעמים ביום?" הליצנית שאלה בחיוך מתגרה את הערפד שעף כעת קרוב אליה, סורקת את גופו במבטה. היא המתינה שיתקרב מעט יותר, מסמנת לעצמה בזיכרון היכן נמצא הצמיד שלו ואז הטילה כדור העלטה על שניהם, משתמשת בזריזות ידיה בכדי להסיר מעליו את צמיד שלו. "אח..אין כמו תכונות מולדות."
כתם שחור של חשיכה הסתיר את צמד הקרולואים ורוכביהם, אך רק לרגע, הוא נותר במקומו והקרולואים יצאו ממנו, רק אחד מהם היה מאוייש עכשיו, זה שעליו רכבה לוסידה עם התינוקת ספיר, שתיהן מכוסות בשכבה עבה של אפר.
טרלוול הידק את אחיזתו עוד ועוד סביב התליון עד שדם נשפך, מביט בערפדים סביבו בפחד שמתחיל לעבור שינוי, פחד כל כך עמוק ומוחלט עד שלא נשאר עוד ממה לפחד איזה אל באמת? הוא גישש במחשבתו לכיוון התליון, מנסה לחוש זיק של כוח מתוכו, תוך כדי שהוא הוציא את הפגיון מהגלימה, והתכונן להטיל אותו על משהו, הדבר הראשון שיקפוץ לכיוונו בכוונה לשתות דם כנראה. או..
הוא עוצר את נשימתו, ואם שוב דבר רעב לא קופץ לכיוונו-
הוא זרק את הפגיון על הלטאה של הערפד הקרוב ביותר בכוונה מלאה להרוג את היצור הארור ולשלוח את הרוכב שלו לגיהנום "האל שלי!" הוא סינן, מטיל אל תוך הפגיון את כל הכוח הזמין שהוא מצליח לגייס, כי אולי, רק אולי..
האל ישמע. הפגיון פספס את הקרולוי ועבר אותו, לרגע הערפד נראה די משועשע, אבל אז הוא שמע את השריקה, הפגיון טס במהירות לעברו משום מקום וננעץ עמוק בצווארו של הקרולוי. הלטאה צווחה בכאב ונסקה למטה בעודה מחרחרת.
צמד ערפדים הביטו בחברם שותה מכתפו של פיליפ, והתכוונו לזנק כדי לעזור לו לנקות את הצלחת. פילים עצר בבת אחת את פעולותיו, לוקח נשימה ארוכה. אין טעם למהר. החיפזון הוא מן השטן, לאחר מכן הוא שחרר מרפקית חזקה לכיוון בטנו של הערפד, והתגלגל שמאלה כשהוא משתמש בגופו ורגלו להעיף את הערפד איתו אל הצניחה, ידו נשלחה בייאוש לעבר המושכות...ותפסה. באיטיות הוא נתלה מהמושכות, רגליו משתלשלות מאות מטרים מהאדמה, והערפד נפל למטה, לוקח איתו גוש שלם מכתפו של פיליפ. הוא נשם נשימה עמוקה ומשך את עצמו בכוח וכאב בחזרה אל גב הקרולוי.
אלכסנדרה בדיוק הצליחה לזנק על צמד הערפדים שקפצו אל הקרולוי של פיליפ, תופסת אותם באוויר ומושכת אותם לאחור, שלושת הערפדים נפלו, אבל אלכסנדרה היתה היחידה מביניהם שתפסה את שלשלאות הפלדה שהושלכו לעברה, ואראנור הניף אותה בעוצמה מרהיבה לעבר אחד הקרולואים הלא מאויישים.
היא פנתה אז אל הערפד האחרון שנותר, הקרוב אליה. הוא נעמד על גב הקרולוי ואוחז בצמיד שלו, חיוכו חושף את ניביו.
"אתם חושבים שניצחתם? אתם חושבים שאתם בטוחים?" הוא שאל בלעג, "בגלל שהרגתם חבורה של ערפדים? תחשבו שוב. האמת היא שהסוף שהבאתם עלינו הוא לא פחות ממתנה, הרבה יותר קל מהעיסה הדביקה שמחכה לכם ולכל יצורי העולם העלוב הזה." עיניו ברקו, "כי ממתחת הוא טורף." הוא פרץ בצחוק מטורף בעודו מסיר את הצמיד וקפץ מהקרולוי, הופך לכדור של אש בדרכו למטה.
"אפידרמוס יטפל בכם בעולם שאחרי. תיהיו בטוחים בכך." אמר פיליפ בקול רם, "סבלכם יהיה מר מסבלנו."
טרלוול חזר לאחוז בלטאה הארורה בכל הכוח, מנסה להיזכר איך חוזרים לנשום. ממתחת הוא טורף...אלוהים!
פיליפ התייצב על הקרולוי ואחז במושכות, "הם יקחו אותנו ליעד גם בלי שנכוון אותם?"
"הכל יהיה בסדר, קטנה שלי.." לוסידה מילמלה ברוך לתינוקת בעודה מטיבה את אחיזתה בקרולוי שלה.
"מי יתן ורוחות אבותיך ימצאו לך מקום של כבוד ביניהן, אוויל." מלמל אקטיביליוס בעודו מביט על הקרולוי שנשא לפני כן את דאז'יראל על גבו.
הבהוב נוסף ואלכסנדרה חזרה לקרולוי המקורי שלה, מוודאת שדלנארק בסדר, "למעשה, אני חושבת שהגענו." היא אמרה, מצביעה לעבר רכס ההרים הגדול במרחק, צבעו כסוף כעופרת הכסף.
"זה עדיין בשוק." אמר אראנור, מביט באנג'לו, עיניו של הנסיך הצעיר היו מקובעות בקרולוי הלא מאוייש של דאז'יראל.
העמק האדיר נחשף לעיניהם, ואיתו גם ממלכת הגמדים, כל הבתים, המבנים, החצרות, הרחובות, הכל כרוי באבן הכסופה של המקום, סילברוואלי, העמק הכסוף.
טרלוול הרים את מבטו בזהירות שנובעת מפחד מגבה של הלטאה, בוהה בנוף העצום, ועצם את עיניו, מתחיל להתפלל.
על הרקע הזה פיליפ קשר את המושכות לידיו, חזק ככל הניתן ונראה שלא דקה מאוחר מידי. ברגע שסיים לקשור אותן הוא כבר החל לאבד את הכרתו, חיוור יותר מתמיד.
"אני צריכה משקה, ודחוף.." לוסידה אמרה בעצבנות מה והביטה באופק בשקיקה.
"אני מצטער על החבר שלך." אמר הערפד שמאחורי טרלוול, "זה היה ממש חסר מזל."
"נוחו, ננחת בקרוב." אמרה אלכסנדרה, מביטה בפיליפ ואז זינקה אליו והניחה את ידה על החור הפעור בכתפו, לוחשת משהו לאוזנו. הם דיברו שם, במשך דקה לפחות, הרוח השורקת העניקה להם פרטיות. לאחר מכן הקרולוי שלהם התרחק מעט מהשאר, וכשהם חזרו, הכתף של פיליפ היתה חבושה היטב ברצועות משמלת הכותנה של אלכסנדרה.
טרלוול בהה בפיליפ ברגעים האלו בהלם, "מתי זה קרה?" הוא לחש על מה הם מדברים שם? גם הוא יהפוך עכשיו לערפד?
לאט לאט הקרולואים הנמיכו עוף ודאו במעגלים מנמיכים אל מעמקי המכתש הגדול והמרשים, בין המבנים הכסופים, הגשרים והארכיטקטורה הגמדאית הערטילאית, המאופיינת בעיטורים סימטריים ומחרוזותיים של רונות ועיטורי טורקיז.
הודעת הקרב של Lightsword מבוטלת.
IC:
אקטיבליוס שלף את פגיונו הקטן מכיסי גלימותיו, וכיוון אל ידו של הערפד, בעוד מחשבתו וידיו האוחזות בנשק פעלו במהירות המרבית שרק ניתנת בכדי לבצע את העבודה לפני שמישהו ישים לב למעשיו. הערפד שאחז באקטיביליוס שאג בזעם, כשלהב הפגיון ננעץ בזרועו-
לוסידה נאנחה בכאב כאשר הערפד ריתק אותה על הקראולי, מתנגדת ככל שכוחה מאפשר לה בשביל להגן על התינוקת שבחיקה. עיניה ריצדו סביב וניסו לקלוט איזושהי חולשה באחיזתו של הערפד שעשויה לעזור לה להשתחרר.
כשהיא שמעה את דבריה של אלכסנדרה לגבי הצמיד, היא חיפשה את זה של המורד שעמו היא נאלצה להתעמת, מנצלת את המהומה והסחת הדעת בשביל להשתמש בזריזות ידיה ולהתיר את הצמיד מידו. הערפד, דעתו מוסחת על ידי שאגתו של הערפד שדקר אקטיביליוס, לא הבחין כשלוסידה הסירה את צמידו, בגדיו עלו בלהבות תוך כמה שניות, עורו האדים והתבקע, מחל לבעבע עד שהוא השחיר והתפורר, כל זה לקח רק כמה שניות.
הערפד של אקטיביליוס הביט בו בזעם ושאג בחייתיות בזמן שהוא סגר את ידו על צווארו, מרים אותו מגב הקרולוי, לא היה ברור אם הוא עומד להפיל אותו או פשוט לשבור את מפרקתו. בן המישורים חיטט במהירות בכיסו וזרק אבקה אפורה בפניו של הערפד, האבקה פרצה בלהבות ברגע שהוא אמר את המילה, והערפד צווח והרפה מהשאמאן, נופל אל מותו.
טרלוול נצמד חזק ללטאה המעופפת, במלוא הפחד העתיק מפני נפילה של מי שראה צוקים תמיד רק מלמטה ומעולם לא נפל יותר מכמה סנטימטרים, הוא פלט בבהלה אל הערפד, "טפל בהם! אני ארכב על הזוועה המעופפת הזאת!"
"מה? אבל הם ערפדים זקנים! אני השתניתי אתמול!" אמר הערפד וניסה למשוך את המושכות מידיו של טרלוול, "קדימה, תן לי את המושכות! אני ארכב, אתה תילחם. נו מה איתך? תפסיק לרעוד, תילחם כבר!"
"ואני אפילו לא ערפד אינפנטיל אחד! אני כוהן, והאל שלי -ישן-! אז אולי תזיז את התחת המת שלך ותהרוג אותם לפני שאני הופך לארוחת צהריים?!" טרלוול פלט את המילים בקושי בזמן שהוא שלח ידו לפגיון הטקסי שלו, נאחז בו -חזק-, והתכונן לזרוק אותו על השד הראשון שיתקרב ללטאה המעופפת הארורה, מחזיק ידו השנייה על התליון לוחצת במידה שווה של היסטריה ויאוש, רגליו לפותות על הלטאה בתקווה קלושה שזה יספיק כדי לא ליפול.
פיליפ התייצב בזריזות על הלטאה, אוחז במושכות ובוחן את הסביבה. מבטו נפל מטה לשניה ואלו אשר הביטו בו הבחינו בבהלה הפתאומית, למרות שזו נעלמה במהרה. רגע לאחר מכן הוא משך את המושכות שמאלה בחוזקה, בכדי לכפות על הקראולי שלו לזוז לכיוון קראולי אחר, אל הערפד שרכב עליו. אלכסנדרה אחזה במושכות לרגע, ואז זינקה אל קראולי שונה, מהירה כל כך עד שנראתה כמו הבהוב אדום.
הערפד אליו טס פיליפ חייך חיוך רחב והתכונן לזנק אליו.
דאז'יראל שלף את פגיונות ההטלה שלו והטיל אחד, הערפד שלכיוונו זרק שאג בצחוק כשהפגיון אפילו לא התקרב אליו, אבל אז הקרולוי שלו צווח, דם שחור ומבעבע בקע מהפצע בראשו והיצור החל לאבד גובה במהירות, הערפד ניסה לזנק לקרולוי הקרוב, אבל הוא פספס ונפל אחריו.
"מגיע לך, תירוץ-עלוב-לשד שכמותך!" לוסידה רגזה ומיהרה לאחוז במושכות של הקרולוי שלה ולכרוך אותן סביב מותניה כך שידיה יהיו חופשיות מעט יותר. האלפית שלפה את אחד הפגיונות שלה בזהירות תוך כדי שמירה על שיווי משקל והטילה אותו אל עבר הצמיד של ערפד עוין תחתיה.
הפגיון, לעומת זאת, פשוט פגע במתכת והרעיש, ניתז הצידה, מה שמשך את תשומת לבו של הערפד, הוא כיוון את הקרולוי שלו מעלה בכוונה לקפוץ אל הקרולוי של האלפית האפלה.
פיליפ משך בחוזקה את המושכות שמאלה, בכדי להיצמד כמה שיותר לקרולוי השני, ומיד אחז במושכות בשיניו, בכדי לשחרר את הידיים. בגמידות מפתיעה הוא התיישר עם גבו אל גב הקרולוי והשתמש בידיו כדי לתת לערפד המזנק תנופה נוספת ובכך לשלוח אותו לצניחה קטלנית. הערפד אכן קיבל תנופה נוספת, אבל בתמרון מהיר הוא נאחז ברגלי הקרולוי, ואז ביצע סלטה הפוכה ונחת על גבו שוב, לצדו של פיליפ השכוב, הוא רכן מעליו בזריזות והשקיע את ניביו בכתף הנגדית, קורע את הבשר בפראות ושותה את הדם.
"ישן? איזה מין אל ישן כשהכוהנים שלו נלחמים?!" הערפד הצעיר שאל את טרלוול בפאניקה, בינתיים ראשו של אחד הערפדים נזרק מכיוון הערפד עליו זינקה אלכסנדרה, ואפרו נישא הרחק ברוח.
"זהירות! אנחנו עפים נמוך מדי!" היא קראה ואז הם הבחינו ברכס הרים כסוף מתקרב במהירות, צוקים גבוהים, עצומים, עלו מהאדמה והקרולויים שברו את המבנה ברגע האחרון, עפים בנקיקים קרובים, אך מופרדים.
דאז'יראל קם בדיוק באותו הרגע כדי לזנק לעבר הקרולוי עם סכינו אחוז בשיניו, הוא לא שמע את אזהרתה של אלכסנדרה, ובזמן שהוא זינק, הקרולוי שאליו כיוון תמרן אל צדו השני של הצוק המתקרב, קול הפגיעה העוצמתית של הלוחם בקיר הסלע הטבעי אפילו לא נשמע מעל רחש הרוח, הסימן היחיד לאובדנו היה הקרולוי שלו שיצא מהצד השני של רכס הצוקים, חסר רוכב.
לאחר שעברו את רכס ההרים, הקרולואים לא שבו למבנה שנקבע להם, אלא התחלקו לשתי קבוצות, הקבוצה הראשונה כללה את אראנור עם אנג'לו, לוסידה, אקטיביליוס, שני ערפדים לא תוקפניים ועוד שלושה בוגדים, ואילו השניה כללה את פיליפ, טרלוול, אלכסנדרה, חמישה ערפדים עויינים ועוד שלושה נאמנים שהעדיפו לא להתערב בקרב.
אקטיביליוס פתח שקיק עור נוסף ורוקן את כל תוכנו בתנועת זריקה לעבר שני הערפדים המזנקים לעברו, הוא צעק מילה, האבקה האפורה לפתע בהקה בהבזק אור עוצמתי ומסנוור, צמד הערפדים כיסו את עיניהם ופספסו את הקרולוי.
"שיניים יפות. אתה מצחצח אותן שלוש פעמים ביום?" הליצנית שאלה בחיוך מתגרה את הערפד שעף כעת קרוב אליה, סורקת את גופו במבטה. היא המתינה שיתקרב מעט יותר, מסמנת לעצמה בזיכרון היכן נמצא הצמיד שלו ואז הטילה כדור העלטה על שניהם, משתמשת בזריזות ידיה בכדי להסיר מעליו את צמיד שלו. "אח..אין כמו תכונות מולדות."
כתם שחור של חשיכה הסתיר את צמד הקרולואים ורוכביהם, אך רק לרגע, הוא נותר במקומו והקרולואים יצאו ממנו, רק אחד מהם היה מאוייש עכשיו, זה שעליו רכבה לוסידה עם התינוקת ספיר, שתיהן מכוסות בשכבה עבה של אפר.
טרלוול הידק את אחיזתו עוד ועוד סביב התליון עד שדם נשפך, מביט בערפדים סביבו בפחד שמתחיל לעבור שינוי, פחד כל כך עמוק ומוחלט עד שלא נשאר עוד ממה לפחד איזה אל באמת? הוא גישש במחשבתו לכיוון התליון, מנסה לחוש זיק של כוח מתוכו, תוך כדי שהוא הוציא את הפגיון מהגלימה, והתכונן להטיל אותו על משהו, הדבר הראשון שיקפוץ לכיוונו בכוונה לשתות דם כנראה. או..
הוא עוצר את נשימתו, ואם שוב דבר רעב לא קופץ לכיוונו-
הוא זרק את הפגיון על הלטאה של הערפד הקרוב ביותר בכוונה מלאה להרוג את היצור הארור ולשלוח את הרוכב שלו לגיהנום "האל שלי!" הוא סינן, מטיל אל תוך הפגיון את כל הכוח הזמין שהוא מצליח לגייס, כי אולי, רק אולי..
האל ישמע. הפגיון פספס את הקרולוי ועבר אותו, לרגע הערפד נראה די משועשע, אבל אז הוא שמע את השריקה, הפגיון טס במהירות לעברו משום מקום וננעץ עמוק בצווארו של הקרולוי. הלטאה צווחה בכאב ונסקה למטה בעודה מחרחרת.
צמד ערפדים הביטו בחברם שותה מכתפו של פיליפ, והתכוונו לזנק כדי לעזור לו לנקות את הצלחת. פילים עצר בבת אחת את פעולותיו, לוקח נשימה ארוכה. אין טעם למהר. החיפזון הוא מן השטן, לאחר מכן הוא שחרר מרפקית חזקה לכיוון בטנו של הערפד, והתגלגל שמאלה כשהוא משתמש בגופו ורגלו להעיף את הערפד איתו אל הצניחה, ידו נשלחה בייאוש לעבר המושכות...ותפסה. באיטיות הוא נתלה מהמושכות, רגליו משתלשלות מאות מטרים מהאדמה, והערפד נפל למטה, לוקח איתו גוש שלם מכתפו של פיליפ. הוא נשם נשימה עמוקה ומשך את עצמו בכוח וכאב בחזרה אל גב הקרולוי.
אלכסנדרה בדיוק הצליחה לזנק על צמד הערפדים שקפצו אל הקרולוי של פיליפ, תופסת אותם באוויר ומושכת אותם לאחור, שלושת הערפדים נפלו, אבל אלכסנדרה היתה היחידה מביניהם שתפסה את שלשלאות הפלדה שהושלכו לעברה, ואראנור הניף אותה בעוצמה מרהיבה לעבר אחד הקרולואים הלא מאויישים.
היא פנתה אז אל הערפד האחרון שנותר, הקרוב אליה. הוא נעמד על גב הקרולוי ואוחז בצמיד שלו, חיוכו חושף את ניביו.
"אתם חושבים שניצחתם? אתם חושבים שאתם בטוחים?" הוא שאל בלעג, "בגלל שהרגתם חבורה של ערפדים? תחשבו שוב. האמת היא שהסוף שהבאתם עלינו הוא לא פחות ממתנה, הרבה יותר קל מהעיסה הדביקה שמחכה לכם ולכל יצורי העולם העלוב הזה." עיניו ברקו, "כי ממתחת הוא טורף." הוא פרץ בצחוק מטורף בעודו מסיר את הצמיד וקפץ מהקרולוי, הופך לכדור של אש בדרכו למטה.
"אפידרמוס יטפל בכם בעולם שאחרי. תיהיו בטוחים בכך." אמר פיליפ בקול רם, "סבלכם יהיה מר מסבלנו."
טרלוול חזר לאחוז בלטאה הארורה בכל הכוח, מנסה להיזכר איך חוזרים לנשום. ממתחת הוא טורף...אלוהים!
פיליפ התייצב על הקרולוי ואחז במושכות, "הם יקחו אותנו ליעד גם בלי שנכוון אותם?"
"הכל יהיה בסדר, קטנה שלי.." לוסידה מילמלה ברוך לתינוקת בעודה מטיבה את אחיזתה בקרולוי שלה.
"מי יתן ורוחות אבותיך ימצאו לך מקום של כבוד ביניהן, אוויל." מלמל אקטיביליוס בעודו מביט על הקרולוי שנשא לפני כן את דאז'יראל על גבו.
הבהוב נוסף ואלכסנדרה חזרה לקרולוי המקורי שלה, מוודאת שדלנארק בסדר, "למעשה, אני חושבת שהגענו." היא אמרה, מצביעה לעבר רכס ההרים הגדול במרחק, צבעו כסוף כעופרת הכסף.
"זה עדיין בשוק." אמר אראנור, מביט באנג'לו, עיניו של הנסיך הצעיר היו מקובעות בקרולוי הלא מאוייש של דאז'יראל.
העמק האדיר נחשף לעיניהם, ואיתו גם ממלכת הגמדים, כל הבתים, המבנים, החצרות, הרחובות, הכל כרוי באבן הכסופה של המקום, סילברוואלי, העמק הכסוף.
טרלוול הרים את מבטו בזהירות שנובעת מפחד מגבה של הלטאה, בוהה בנוף העצום, ועצם את עיניו, מתחיל להתפלל.
על הרקע הזה פיליפ קשר את המושכות לידיו, חזק ככל הניתן ונראה שלא דקה מאוחר מידי. ברגע שסיים לקשור אותן הוא כבר החל לאבד את הכרתו, חיוור יותר מתמיד.
"אני צריכה משקה, ודחוף.." לוסידה אמרה בעצבנות מה והביטה באופק בשקיקה.
"אני מצטער על החבר שלך." אמר הערפד שמאחורי טרלוול, "זה היה ממש חסר מזל."
"נוחו, ננחת בקרוב." אמרה אלכסנדרה, מביטה בפיליפ ואז זינקה אליו והניחה את ידה על החור הפעור בכתפו, לוחשת משהו לאוזנו. הם דיברו שם, במשך דקה לפחות, הרוח השורקת העניקה להם פרטיות. לאחר מכן הקרולוי שלהם התרחק מעט מהשאר, וכשהם חזרו, הכתף של פיליפ היתה חבושה היטב ברצועות משמלת הכותנה של אלכסנדרה.
טרלוול בהה בפיליפ ברגעים האלו בהלם, "מתי זה קרה?" הוא לחש על מה הם מדברים שם? גם הוא יהפוך עכשיו לערפד?
לאט לאט הקרולואים הנמיכו עוף ודאו במעגלים מנמיכים אל מעמקי המכתש הגדול והמרשים, בין המבנים הכסופים, הגשרים והארכיטקטורה הגמדאית הערטילאית, המאופיינת בעיטורים סימטריים ומחרוזותיים של רונות ועיטורי טורקיז.
