ערים מלאות בתככים, פורעי חוק בוגדניים ואמיצים, שומרי סדר ארורים, ולורד מושחת אחד שהגיע זמנו. פה אתם צריכים לשמור על הארנק שלכם ביד אחת ולהגן על עצמכם ביד השנייה, כי אף אחד לא יעשה את זה בשבילכם. הרחובות קשוחים, ומי שלא עומד בזה – שיעזוב.
בספר "גיבורי הרחובות" למשחק התפקידים פאת'פיינדר, כל הדברים הללו ועוד הם הדרך של הדמות שלך לקבל עוד כוח ואולי לשחרר את העיר מחוקיה הנוקשים יותר מדי.
גיבורי הרחובות שייך לסדרת ספרי הרחבה לשחקן של פאת'פיינדר, בנוסף לנתיבי ההרפתקאות שלהם וספרי ההרחבה הגדולים (כגון המדריך המתקדם לשחקן).
למרות ש Heroes of the Streets נכתב למשחק התפקידים פאת'פיינדר, הוא מתאים לכל משחק פנטזיה. הת'מה שלו ייחודית: גם שיטות עם דגש חברתי לא מסוגלות לדמות, לעיתים, את חיי הרחוב הקטלני. המשימה מעניינת ומאתגרת, אך התוצאה האפשרית שווה את זה. האם הספר הצליח בכך? בואו ונראה.
גיבורי הרחובות הוא ספר מיוחד שלא רואים על כל מדף. הוא לא עוסק במבוכים קטלניים או ארמונות עצומים, לא במישורים אחרים וגם לא על חשכת המעמקים. לא. הוא עוסק באדם הפשוט, בנוכל החמקמק ששורד את מאבקי השליטה בעיר ואפילו משגשג.
אחד הדברים שמושכים את העין בפתיחת Heroes of the Streets היא שבתוכן העניינים שלו אין חלוקה לפרקים, אלא לנקודות עניין – העיר עצמה, השווקים, ביתן השומרים, רחוב המקדשים, ועוד. זה לא מקרי. הספר הוא חלק מסדרה בשם "חבר לשחקן", שנועד לתת לשחקני פאת'פיינדר עושר חדש של אפשרויות. בכל הספרים הללו יש חלוקה לנקודות עניין, ובשלושים ושישה עמודים זאת הבחירה הנכונה. בהתאם לכך, אחלק את הסקירה שלי על פי נקודות העניין שלהם, במקום חלוקה מסורתית לפרקים גדולים.
האומנות, כתמיד, מדהימה. האיורים ברמה מקצועית כמובן, וכל אחד מהם נראה פשוט מעולה. רובם נושאים את הדמויות האייקוניות של פאת'פיינדר. עם זאת, אני מרגיש שהתפספסה פה נקודה. רוב האיורים הם של הדמויות השונות לבושות בשריון מלא שלא היה מבייש אביר או מלך. זאת, לטעמי, לא הנקודה שמנסים להעביר בספר הזה, שעוסק בערים מתחת, באפשרויות לנוכל החביב או למשסף הגרונות הבריון שמנסים לחיות. איור מצויין מציג לוליין מסכן ועני שנראה תמים במבט ראשון, אך ברגע שמביטים בעיניו רואים שיש שם ניצוץ להונאה. זאת דוגמה לאיורים שהייתי מצפה לראות בספר הזה. תמונה אחרת מציגה חבורת שודדים מתנפלת על זוג הרפתקנים שטייל לבד אחרי השקיעה, וגם היא מציגה יפה בעיניי את החיים בעיר.
גיבורי הרחובות מתחיל בהסבר קצר על ערים, ובו ארבע נקודות עיקריות:
ערים הן עסוקות: בעיר לכולם יש מטרות והמון ארגונים מנסים לקדם את עצמם. הממשלה, ארגוני הפשע, גילדות, בעלי חנויות, ועוד.
ערים מקושרות לשאר העולם: ערים קיימות בכל העולם, גם במקומות המרוחקים, ואפשרי לעבור בין אחת לשנייה ואפילו לנסות ולקבל עזרה שם.
ערים הן מרכזי מסחר: בערים אפשר למצוא סחורות ואנשי מקצוע מכל הסוגים, החל מנפח פשוט ועד לאלכימאים ולשכירי חרב.
ערים הן מקור של מידע: ערים מכילות מידע רב שעוזר להרפתקנים, כמו שמועות בטברנה, ואף ספרים רבים למטילי הלחשים ומאמנים לאנשי הקרב.
בסך הכל, נקודות טובות ויפות שמכניסות את הקורא לאווירה שהספר מנסה לקדם.
לאחר מכן, מגיעים לאפשרויות המכניות, במקרה של החלק הזה – רקעים.
יש מספר אפשרויות מעניינות שם כמו מעני לעשיר ופושע נמלט, וגם דברים סטנדרטיים יותר כמו עולה חדש, או אחד שנולד לתוך שירות בכנסייה. הקראנץ' עצמו מאוזן למדי אחד עם השני. אפשרויות מסויימות יעילות מאחרות (כמו למשל היכולת לגלגל פעם ביום פעמיים בדיקה מבוססת כריזמה נגד יצור לא מרושע אל מול ביצוע עשרים טבעי במלאכה מסוימת בחצי מהזמן) אך אף אחת מהן לא חזקה מדי והן משקפות טוב את הרקעים שממנו הדמויות באות.
החלק הזה הוא כולו פלאף לעולם המערכה הרשמי של פאיזו, גולאריון, ובפרט לאזור הגדול ביותר בו: הים הפנימי. מפורטות בו ערים מתאימות למשחק מסוג כזה, ומודגשות בו התכונות שהופכות אותן לכאלו. אני אקח שלושה ערים שאהבתי ואסכם את ההסבר עליהן:
אבשלום – העיר במרכז העולם. בה מצוי עתק, אבן הכוכבים, שאם עוברים את המבחן בכדי להגיע אליו זוכים באלוהות. היא עיר גדולה מאוד, בלתי כבישה ועשרות סיעות נלחמות כדי לשלוט בה כצעד לשלוט בים הפנימי.
איסרן – עיר שפעם הייתה יפה, וכיום טרף למהפכות חוזרות ונשנות. יושבת בה מועצה, אך היא חסרת כוח כמעט ומנוהלת בחשאי על ידי גורמים שונים שמשתמשים בה כדי לקדם את מטרותיהם.
ווסטקראון – הבירה לשעבר של אימפריית העבדים והשדים צ'לייאקס היא כיום עיר חצי הרוסה שנשמרת גדולה בזכות מקומה העילאי למסחר. האצילים בה חלשים וארגוני הפשע הקימו שוק שחור מפורסם – שוק השקיעה.
בסך הכל, יש רשימה מגוונת של ערים והפרק נחמד מאוד לכל מי שמתעניין בעולם המערכה גולאריון או רק רוצה לשאוב ממנו השראה.
הנקודה החביבה הזאת מסבירה על החיים והתגובות של גזעים נפוצים בעיר הגדולה, על הקשיים שהם נתקלים בהם ובכלל על התרבות שלהם לעומת התרבות המעורבת של העיר. בנוסף, ישנה אפשרות קראנצ'ית נוספת לכל גזע שמחליפה מאפיין שלו מבלי להפוך אותו לתת גזע, ובכך מחזקת את הקשר של הדמות לעיר. דוגמה אחת לביצוע כזה:
בני מחצית – בני מחצית נמנעים מיישובים חד גזעיים ולרוב מתיישבים בערים אנושיות. במקומות כמו צ'לייקס, עיר שבה עבדים נמדדים בכוח פיזי, הם גזע פחות אך במקומות חופשיים יותר הם כשאר הגזעים. מסופר שם גם על דרכים שלהם להימנע מצרות בעזרת גודלם הקטן ועל בעיות שבהם הם נתקלים בערים, כגון דברים שלא מתאימים לגובה שלהם (שולחן בפונדק המקומי, למשל). בסוף מוצעת אפשרות לבני מחצית לנוע בקהל ביתר קלות בתמורה לכמה ממאפייני הגזע שלהם, שבמערכה המתמקדת בערים נשמעת כמו אופציה טובה למדי.
בנוסף, ישנה פסקה הכוללת יחדיו בלי פירוט יתר את הגזעים הפחות נפוצים כגון זדים, טנגו ואפילו אנשי עכברוש ואפריטים.
הפסקאות מפורטות וחביבות מאוד. הגמדים, למשל, מזועזעים מהכאוס שיש בערים של גזעים אחרים, וכתוצאה מכך חוברים לארגוני סדר כמו המשמר. האלפים רואים את הערים האנושיות מכוערות, ואל חצי האורקים הרוב בכלל לא מתקרבים מרוב פחד, כי הם שמעו רק דברים רעים על הגזע האורקי.
חלק קצר בעל שני עמודים זה עוסק במגני העיר. הדבר הראשון העולה לראש הוא המשמר, אך יש גם מליציה, שכירי חרב ועוד ארגונים אחרים. עם זאת, אין בו הרבה: בסך הכל הסבר די דליל על שלוש קבוצות של מגנים ולכל אחת מהם מוצמדת גם אפשרות קראנצ'ית כדי לסמל שהדמות הייתה חלק מהם.
לאחר מכן, ישנם שני ארכטיפים: הקשת הקמאי, למאגוס, ושובר-המצור ללוחם. לא התלהבתי יותר מדי. בעמוד הראשון שנוגע לקבוצות הדבר הכי גדול זאת התמונה של קשת קמאי, ובעמוד הארכטיפים כל קשר בינם לבין שם החלק מקרי בהחלט ("הקשת הקמאי תוקף את יריביו מחומות העיר" זה כל ההקשר). בנוסף, לא אהבתי את שובר-המצור.
קודם כל, אין לו שום קשר למכונות מצור או לשבירה. הוא בעיקר מסתער קדימה, שזה בסדר גמור, ומשתמש בתמרונים קרביים. הבעיה היא שהיכולות שלו עלובות למדי: הוא יכול לקבל עוד שני נק"פ זמניות בדרגה השנייה (זה גדל בשתי נק"פ כל ארבע דרגות) מספר פעמים ביום. בעוד בדרגות הנמוכות זה עלול להיות יעיל במעט, בדרגות הגבוהות אין לזה שימוש בכלל.
גם "מכה מבלבלת" שמקנה מינוסים ליריב, אבל רק אם הוא לא מצליח בהצלת חוסן. המינוס לא כל כך זוועתי וזה בעיקר לוקח זמן מהקרב, וחבל על כך.
מה זאת עיר בלי ציוד?
פרק הציוד, לצערי, הוא רק שני עמודים. ובכל זאת, ננסה להפיק מהם את המיטב. יש מדריכים לערים שנותנים בונוסים ועצות לקורא (ולפעמים הן לא נכונות), מעט דברים חביבים אחרים כמו קרון עם תחתית מזויפת וגם ערכות להרפתקן המתחיל שרק הגיע העירה (כמו ערכה למרגל, לאיש המשמר ואף לתופס המרגלים).
נו, קדימה, חיכיתי לפרק הזה. שני עמודים זה קצת, אבל אני רוצה לראות פה דברים מגניבים. האם זה סופק? כן בתכלית הכן.
יש לנו גלימת סכינים ממנה שולפים סכינים ומפילים על הרצפה מלכודת כדי שלא ירדפו אחרינו. ואם כבר רדפו אחריך ונכנסת לקרב בטח תרצה זוג סנדלים מיוחדים שיתנו לך להסתער דרך משבצות של בעלי ברית. ואם כבר מדברים על סכינים, אולי תרצה לרכוש חגורה מיוחדת שמאפשרת לך לכייס פריטים ולאחסן אותם בתוכה, ואז הם נראים כסכינים תמימות? טוב למקרה שחושדים בך. כמובן שהכל היה נמנע אם היית לובש את גלימות הקבצן שמשכיחות את פניך מאנשים ומכשפות אשליות על דברים שגנבת.
פרק קצר אבל טוב שמכיל פריטים מגניבים מאוד.
חלק של שני עמודים הנוגע למשמר העיר. פה נותנים שלוש דוגמות עליהן גם לא מפורט הרבה, אך הפעם הן שונות זו מזו מספיק כדי להצדיק קריאה של שלושתן. עוד שני ארכטיפים מצורפים פה, של הרוכב ושל החוקר.
שני עמודים שמפוצצים במידע. החלק הזה נוגע לכוהנים ולמשתמשים בתחומי השפעה, ויש פה לא פחות מתשעה תחומים שונים – למשל דו-קרב, חשאיות, תעשייה ומגפה. בהחלט יפה מאוד. בייחוד אהבתי את היכולת של המגפה, שנותן למטיל לגעת ביצור חולה ואם היצור נכשל בהצלה הוא סופג עוד נזק מהמחלה שלו. שלבו את זה עם רעל קטלני ויש לנו מתנקש צללים מאיים למדי.
הפרק הזה נותן שלוש אפשרויות קראנצ'יות – ארכטיפ למכשפה, מסתורין לאורקל ורוח לשאמאן. הביצוע טוב, ואהבתי במיוחד את האורקל, שקשור לרחובות. הוא יכול למצוא דברים יעילים בעיר (החל מסכין ועד לערכת מרגל, בדרגות הגבוהות. סך הכסף עולה עם הדרגות) ובדרגה 20 אף יכול לקרוא בשמו של מישהו בעיר ולדעת אם הוא שם. אדיר.
הפרק מתחיל בהקדמה טובה על דמויות פראיות והיחס שלהן לערים, וממשיך ברשימת לחשים קצרה שיכולה להיות יעילה לחבורה שבעיר כרגע. הדרואיד והסייר יוכלו להמיר את צורת החיה שלהם לאחת מקובלת יותר כדי לא להסתבך עם הרשויות (או דווקא להפתיע אותן), וגם להאכיל את הרעבים בזכות גדילה מדהימה של אוכל טבעי על גבי צמחים. עם זאת, יש חמישה לחשים בחלק הזה, מספר קטן למדי.
הפרק מכיל שלושה ארכטיפים – אחד לזועם-הדם, השני לצייד והשלישי לזמר-הזעם. הארכטיפים מעניינים ומציגים את הצורה העירונית של המקצועות הללו. אהבתי במיוחד את הארכטיפ של הצייד, שהופך אותו פשוט לשריף מקומי עם החיה שלו – אחד ששובה את פורעי החוק בלי בעיות, מבחין בשקרים של הגנבים ואף מאיים על יריביו בקלות. ביצוע מגניב לחלוטין, אהבתי.
הגיע הזמן להראות קצת אהבה למקצועות הבסיס של הערים: הנוכל והפייטן. החלק נפתח בהקדמה על השכונות האחוריות בעיר, שם מתרחש רוב הפשע ולפעמים גם הרצח, ומסיים ברשימת ארכטיפים שמתאימה לאנשים המנהלים את השכונות האחוריות.
לאחר מכן, יש ארכטיפ וכשרונות מיוחדים לנוכל (האורב האפל, שמתמחים בלחימה עיוורת כשהרחובות כבר חשוכים לחלוטין) וארכטיפ לפייטן, זמר רחוב (שנפטר מהשירה שלו בשביל כיוס והתקפות מהירות, דיבור-מהיר ומבלבל שמשיג לו תשובות בלי שהמטרה בכלל מבינה מה קרה פה, ואף לכייס אנשים מחרבות וכלי נשק, עד למשקל של שלושת אלפים ושש מאות קילוגרמים!). בנוסף, הוא יכול להופיע עם מיומנויות אחרות בכדי להרוויח כסף, כמו תרמית ואקרובטיקה. בהחלט ארכטיפ מיוחד שדורש מערכה ספציפית, אבל הוא נראה פשוט מעולה.
החלק מתחיל בפתיחה על הדברים שמתחת לעיר – לא רק ביובים, אלא גם מבוכים עתיקים, מערות, ערים מתות ואפילו קברים וסרקופגים.
לאחר מכן, יש שני עמודים של כישרונות. הכישרונות חמודים, החל מבונוסים נגד מחלות והשפעות מגעילות כי הדמות התרגלה כבר לריח הביובים מתחת לעיר ויודעת שיש דברים גרועים יותר, ועד לחותך-גרונות, כישרון אכזרי שמאפשר לבצע מכת מוות על יצורים חסרי הכרה, כבולים או צמודים, כפעולה רגילה בקרב. יש אפילו כישרון של קשרים בעולם התחתון, אך זהירות, כי אם הבדיקה תיכשל יותר מדי יהיו עדים שראו אותך מפרים את החוק... ובמקרה הזה, אולי כדי שתתייעץ עם כישרון חיתוך-הגרונות מה כדאי לעשות.
כפי שאפשר להבין מהשם, החלק הזה מביא לנו שמונה לחשים חדשים למקצועות המאגיים והקדושים. חלק מהלחשים הם חברתיים וטובים, כמו דיבור שפה מקומית (שאפילו נותן לדמות מבטא תואם), וחלק נועדו בכדי לשטות באחרים (כמו יצירת קהל אשלייתי, או בועת סודות שמאפשרת לנהל שיחה ולתת למאזינים לשמוע משהו אחר לחלוטין).
האהוב עלי הוא יריית מטבע, שהופך מטבעות לקליעים קטלניים ככל שהם יקרים יותר, ואף נותן לחלקם להתגבר על חסינות לנזק ולהיחשב כנשקים מעשי ידי אומן. קסם כלבבי!
גיבורי הרחובות הוא ספר נהדר. הוא מצליח במשימתו באופן נפלא ונותן לדמויות שלל של אפשרויות והצעות לשיחוק הרפתקנים מעיר מסוימת. Heroes of the Streets אומנם דורש מיקוד על עיר במערכה, אם לא לכולה לפחות לחלק נכבד מהזמן, אך הוא מכריז על כך מלכתחילה ומייעד את עצמו לקבוצה מסוימת של שחקנים ומנחים.
האפשרויות, ברובן, מעניינות וטובות. חלק הלחשים היה מאוד חזק ואהבתי אותו, וגם הארכטיפים לנוכל, לפייטן ולצייד נראים פשוט מעולים. אחרי קריאה בספר, אני כבר חושב על דמות של שריף נועז עם נמר חייתי, ערכת תופסי מרגלים וקשרים בעולם התחתון בתמורה לחסינות משפטית. ועכשיו, תודות לספר הזה, אני יכול ליצור אחד.
הנקודות החלשות של גיבורי הרחובות הן לטעמי מהות האיורים, שלא ממש משקפים את החיים ברחוב (אם כי עדיין כיף להסתכל עליהם), הארכטיפים הפחות מעניינים והחלק על חומות העיר, שהיה משעמם ולא עסק בחומות או בעיר.
אודות איתמר כהןמאמרים נוספים של כותב זה |
יש לך תוכן מגניב של משחקי תפקידים או משחקי לוח?
שיחקת במשחק חדש ומדגדג לך לכתוב לו סקירה?
מעוניין לפתוח בלוג בפונדק?
אתה מוזמן לפרסם בפונדק - כל מה שעליך לעשות זה ליצור משתמש, ואז תוכל לפרסם את הכתבות ישירות באתר. פנה אלינו בשאלות או הצעות.
