סקירות

בבלי לעצום עין אתה משחק את אחד הערים – אנשים שבשל סיבות שונות לא ישנו במשך זמן רב, רב מספיק בכדי שהשינה תפסיק להיות צורך קיומי ותהפוך לאפשרות. הבעיה היא שכשהשינה מפסיקה להיות צורך, מתחילים לראות את העיר המטורפת – עולם מקביל שאליו מגיעים כל הדברים שכבר אין להם מקום בעולם שלנו. וכשאתה מתחיל לראות את העיר המטורפת, העיר המטורפת מתחילה לראות אותך. מה שעלול להיות מאוד מסוכן כשהסיוטים מתחילים לרדוף אחריך.
השיטה, כפי שהיא אומרת מיד בהקדמה ומדגישה שוב בהמשך, מתמקדת ביצירת סיפור. הדמויות הן במרכז הסיפור, והמטרה היא להוביל אותן במשעולי העיר המטורפת עד לסוף הסיפור שלהם, יהא זה השגת כל מאוויהם או הפיכה לארוחה. החיים בעיר המטורפת הם מסוכנים, וכל ער שינסה לפלס בה את דרכו עתיד לחוות חוויות קשות שיערערו את שפיותו ויציבותו, וזה מה שהמכאניקה מנסה לייצג.
הספר נפתח בהקדמה קצרה, הכוללת הצגה של השיטה והסבר על "מהם משחקי תפקידים?", קטע שימושי עבור שחקנים מתחילים ובעל סיכוי לעניין גם שחקנים ותיקים. אז מגיעים הפרקים של יצירת דמויות, המכאניקה, עצות משחק לשחקנים, תיאור העולם ועצות משחק למנחה. בנוסף ישנם דוגמת משחק, רשימת מקורות השראה ומילונים (בגרסא העברית).

יצירת דמויות
העיקרון המנחה של בלי לעצום עין הוא שהדבר הכי מעניין בדמות הוא איזה סיפור אפשר ליצור איתה, ותהליך יצירת הדמויות תומך בעיקרון הזה. כשאתה יוצר דמות אתה צריך לענות על חמש שאלות, כמו "מה החיצוניות של הדמות?", "אילו סודות יש לדמות?" ו-"מה המטרות של הדמות?". התשובות לשאלות הללו הן חלק מהותי מהדמות שלך כמו שתכונות הן חלק מהותי מדמויות בשיטות אחרות – למעשה, חצי מדף הדמות המוצג בסוף הספר מיועד לשאלות האלה. חמשת השאלות גם עוזרות לשחקן לפתח את הדמות ולהיכנס לתפקיד וגם עוזרות לשחקן ולמנחה לתאם את אופי המשחק, אבל בעיקר עוזרות למנחה ליצור סיפורים בשביל הדמות. חוץ מחמש השאלות יש שלוש החלטות שמשפיעות ברמת המכאניקה, כולן פשוטות מאוד, כולן מייצגות את אופי הדמות. חוץ מזה, זהו. אין שיקולים מכאניים בבניית הדמות, אין הבדלים בין דמויות ברמת העוצמה, אין מנצ'קיניזם.

בניית דמות היא פשוטה ומהירה, ואפשר לגמור אותה בתוך כמה דקות (או יותר, כמובן, אם בוחרים להשקיע יותר מחשבה). בנוסף ניסוח חמש השאלות מביא לכך שקל מאוד לפתח רעיון בסיסי לדמות מעניינת.

מכאניקה
המכאניקה נכנסת לפעולה כשעולה עימות משמעותי, עם דגש על 'משמעותי' – באופן טבעי, אין צורך לגלגל בשביל דברים לא חשובים. גם בגלל שזה מיותר אבל גם, ובעיקר, בגלל שכל גלגול שהוא הוא מסוכן.
השחקן מגלגל קוביות שמשתייכות לאחד משלושה מאגרים, כשכל מאגר מייצג צד אחר בדמות. יש את מאגר המשמעת, שמייצג מיומנות ושליטה עצמית, תשישות, שמייצג כמה הדמות עייפה (וכן, ככל שאתה עייף יותר, יש לך יותר סיכוי להצליח), וטירוף, שמייצג עד כמה הדמות דוחפת את עצמה להצלחה. מולם, המנחה מגלגל מספר קוביות שמייצגות את קושי המשימה ונקראות כאב. קביעת הצלחת הדמות היא פשוטה למדי – לכל קובייה סיכוי של 50% לזכות אותך בהצלחה, אתה רוצה כמה שיותר הצלחות כדי להצליח באתגר. אבל הסיפור לא נגמר במידת ההצלחה של הדמות, וגלגולי הקוביות קובעים גם מהו "המאגר השולט" מבין ארבעת המאגרים (משמעת, תשישות, טירוף, כאב). המאגר השולט משפיע על השתלשלות האירועים וקובע את 'האופי' של ההצלחה או הכישלון. אם משמעת שולטת, העניינים נשארים תחת שליטה והדמות יכולה להירגע. אם תשישות שולטת, האתגר הצריך מאמץ מיוחד והופך את הדמות לעייפה עוד יותר. אם טירוף שולט, העניינים יוצאים מכלל שליטה והדמות פועלת מתוך דחפים. וכשכאב שולט... זה כואב, והדמות משלמת מחיר.
זה רעיון מצוין, בגלל שהוא מממש את העובדה שלא משנה רק אם הדמות הצליחה, אלא גם איך, ומטמיע את זה במכאניקה. כמו כן, גם השחקן אמור להיות שותף לקביעת תוצאת העימות שהדמות שלו הייתה שותפה בה, בנוסף למנחה. כך שמצד אחד המכאניקה מובילה לכיוון מסוים, ומהצד השני השחקן והמנחה יכולים לעצב את הכיוון הזה בצורה הרצויה.
מעבר לבסיס הזה יש עוד חוקים שמשלימים את התמונה. יש התמוטטות, שמתרחשת כשדמות הופכת לעייפה מדי. יש קריסה, שמתרחשת אחרי שדמות פעלה מתוך טירוף פעם אחת יותר מדי. לכל דמות יש כישרונות שמתחלקים לכישרונות תשישות וכישרונות טירוף – כישרון תשישות הוא פשוט תחום התמחות של הדמות, כמו נהיגה או היאבקות. כישרון טירוף הוא יכולת על-טבעית לחלוטין של הדמות, כמו עור-אבן או טלפורטציה.

המכאניקה בכללה פשוטה למדי ואחרי שהבנת את הבסיס לא ייקח הרבה זמן עד שתדע את כולה על-פה (בניגוד לחוקים של כמה שיטות אחרות). לצערי לא הצלחתי עדיין להתנסות במכאניקה, אבל לפי התרשמותי היא תעשה את מה שהיא אמורה לעשות בצורה טובה.

עצות לשחקנים
החלק הזה עוסק בהיבטים של המשחק שנוגעים ישירות לשחקנים. בין השאר: חלוקת הסמכות בין השחקנים למנחה, מתי לגלגל ומתי לא, ועל התמקדות בדמות אחת בכל פעם. אבל בעיקר החלק הזה מדבר על השימוש בחמש השאלות במהלך המשחק, ודרכים שונות בהם אפשר לשלב אותן.

זה חלק דל יחסית, בלי הארות יוצאות דופן או חידושים רבים, שבמקרים רבים פשוט חוזר על דברים בלי לחדש או להוסיף. חוץ מהחידוש שברעיון של "סצנת פלאשבק", יש כאן בעיקר הרחבה ועצות ליישום בסיסי של מה שראינו. מצד שני, אין כאן יומרה להציג פנינים – המטרה העיקרית כאן היא לעזור לשחקנים מתחילים לצאת לדרך, וזה נעשה היטב. אפשר היה להוסיף כאן יותר תוכן שימושי ולקצץ כמה חלקים מיותרים, אבל החלק הזה עושה את העבודה שלו.

העולם
החלק המכובד הזה מציג את העיר המטורפת, על המקומות השונים שבה והיצורים המשונים שבה, בכדי לספק קרקע עשירה להרפתקאות השחקנים. הפרק נפתח בתיאור כללי של העיר המטורפת עם המאפיינים העיקריים שלה, כמו דרכי המעבר שבינה לבין העיר בשרעפים ('העולם הרגיל') והמקומיים (תושבי העיר המטורפת שאינם ערים ואינם סיוטים). כאן גם היה אפשר להכניס את ההסבר מהם בעצם סיוטים, הסבר שלא הצלחתי למצוא בספר, ולמרות שלא קשה להבין לבד זה עדיין קצת מעצבן. אחר כך מגיע הבשר האמיתי – תיאור של המקומות והיצורים בעיר המטורפת.
לפני שנצלול לסקירת התוכן, ראוי לציין שאין, לא כאן ולא בשום מקום אחר, אפילו התייחסות (לא כל שכן עצות) למשחק של בלי לעצום עין המתרחש בעיר מטורפת השונה מהמוצגת כאן. יש בספר עצות ליצירת סיוטים חדשים, אך אף מילה על יצירת עיר מטורפת שלא משתמשת בבסיס שניתן, מה שאני מוצא מאכזב. אפשר היה להשקיע עוד עמוד או שניים של הספר בהוספת מדריך ליצירת עיר מטורפת חדשה, למי שיחשוק בכך. בהיעדר מדריך, נותר הרושם שהכותב רוצה שנשתמש דווקא בעולם שלו. ולכן כדאי מאוד שהוא יהיה טוב.
למרבה המזל, הוא אכן טוב.
יש כאן את כל מה שצריך – רשויות חוק מאיימות ולא הוגנות, צד במאבקי הכוחות של העיר שהוא הרע במיעוטו ולכן בן ברית אפשרי, שוק בשביל להיעלם בו ולמצוא מציאות, מבוך מעברים מעל הגגות, מבוך מחילות מתחת לרחובות ועוד הרבה דברים מגניבים. הרעיונות הבסיסיים הם טובים כשלעצמם, אבל הביצוע שלהם, על כל הפרטים הקטנים, הוא מה שהופך אותם למצוינים. למרות שהקצין תוק, קצין המשטרה בעל ראש השעון הוא מעניין, הוא לא היה אותו דבר אם הוא לא היה מחזיק מחוג שעון מוכתם בדם ישן במקום אלת משטרה. גם שאר הדברים כאן טובים באותה מידה (חוץ מהמבצר האווירי, שרחוק מלהיות מגניב כמו שהוא נשמע), ובסך הכל יש כאן בסיס מעולה עם הרבה אפשרויות ואמצעים בו הדמויות יכולות לפעול ולספר את סיפורן.

עצות למנחה
החלק הזה עוסק בהיבטי המשחק שיעסיקו בעיקר את המנחה. הוא מטפל בסוגיות כמו פעולת דמויות בנפרד או ביחד (האם כדאי ומניעים אפשריים להתקבצות), דרכים בהם הסיפור של דמות יכול להיגמר, יצירת סיוטים חדשים ובניית משחק מתמשך. כמו כן מוצגות צלקות – התחליף של בלי לעצום עין לנק"נ. צלקת היא מאורע בעל משמעות שקרה לדמות ובו היא יכולה להיזכר מאוחר יותר ברגעים קשים בכדי לאזור כוח.

יש כמה נושאים שחבל שלא מתייחסים אליהם, כמו פעולות של שחקן כנגד שחקן. כאן היה גם המקום לדבר על הרחבת העיר המטורפת מעבר ליצירת סיוטים חדשים, דבר שחבל שאין. אבל בסך הכל החלק הזה הוא שימושי למדי, למנחים מתחילים ולמנוסים.

תוספות
דוגמת המשחק שבספר מציגה משחק של מנחה ושחקן יחיד לאורך סצנה בודדת. אין כאן הרבה בשר מסיבות ברורות, אבל מה שיש נותן מושג טוב על התנהלות משחק של בלי לעצום עין, ובסך הכל זו תוספת חביבה למדי.
מקורות ההשראה מובאים בתוספת הסבר קצר למה הם נכללו ברשימה, וכדברי הכותב: "אם אינך מכיר אותן עדיין, הגיע הזמן שתכיר." טוב בעיקר למי שכבר מכיר את היצירות הרשומות, אבל נחמד גם למי שלא.
המילונים מביאים את המקור האנגלי למונחים שבספר, תוספת חובה לכל תרגום לעברית. הם מחולקים למונחים מהשיטה ומונחים מהעולם, וכל אחד מאלה מחולק לעברי-אנגלי ואנגלי-עברי. קצת מוגזם, בהתחשב במספר הקטנטן יחסית של מושגים, אבל אי אפשר להתלונן.
ולבסוף, דף דמות. הוא מתפרש על שני עמודים בלי שום הצדקה, עם כתב ענק ורווחים גדולים, ואפשר היה בקלות לצמצם אותו לעמוד אחד.

עיצוב
חוץ מהכריכה הצבעונית, בלי לעצום עין הוא כולו בשחור ולבן, והכוונה כאן לשחור ולבן אמיתיים – גם בתמונות המעטרות את הספר בכדי להוסיף לאווירה אין שמץ של אפור, מה שעלול להפוך את תהליך עיבוד התמונות למאתגר מהרגיל. התמונות עצמן עוזרות להיכנס לאווירה והצגתן בשחור ולבן מעצימה את ההשפעה במיוחד. באופן כללי, העיצוב עשוי היטב ועושה את חלקו ביצירת אווירת בלי לעצום עין.
הספר מנוסח באופן ברור ומובן, דבר שמוסיף לכך הוא קיום דוגמאות בכל פינה רק כדי לוודא שהבנת. הספר גם כתוב בנימה קלילה יחסית ופחות רשמית מספרי חוקים אחרים, מה שאני מוצא נחמד מאוד.
זה גם המקום לדבר על התרגום המצוין של מיכאל פבזנר, שהוא תרגום אמיתי ולא עיברות פשוט שכל אחד יכול לעשות (לכו תתרגמו Ladies in Hating). מונחים מיובאים מלעז נקראים לשימוש כמעט רק כשאין אף אפשרות סבירה בעברית, כמו עם "פלאשבק" או "סיוטי בוס". לטעמי הנאמן-לעברית-טהורה היה אפשר למצוא חלופה הולמת גם במקרים האלה (אולי "מאורע מהעבר" או "סיוטי ביס"), אבל נו שוין.

סיכום
בלי לעצום עין היא שיטה מצוינת, שיודעת מה היא רוצה לעשות ועושה את זה היטב. יש בה את כל מה שצריך כדי לשחק וברבע מהעמודים ששיטות אחרות צריכות. היא לא מושלמת, אבל היא קרובה לכך. אם נמאס לכם משיטות כבדות במכאניקה ורזות במשחק תפקידים, אם אתם רוצים שיטה סיפורית עם ניחוח אימה, כדאי לכם לבדוק את בלי לעצום עין. גם אם אתם לא מתכוונים לשחק בה תוכלו להפיק תועלת מהספר, ואולי אפילו פשוט תיהנו לקרוא אותו.

עולם האפלה הוא אחד ממשחקי התפקידים הותיקים בשוק, שמתאר יצורים על-טבעיים החיים בעולם מקביל לשלנו, אך עם שכבה נוספת, מתחת לפני השטח – עולם שבו נמצאים ערפדים, אנשי זאב, קוסמים ועוד.
Werewolf: The Forsaken הוא קו המשחק של אנשי הזאב בעולם האפלה החדש. אנשי הזאב במשחק הם שומרים רבי עוצמה, הניצבים בגבול שבין העולם שלנו לעולם הצל ומאזנים בין השניים. אך מעבר לכך, ישנה הלהקה של הדמות והסטטוס של הדמות בלהקה, איומים מכל עבר וההתמודדות בלתי פוסקת עם הטבע הפראי שבתוך הדמות.
בשביל לשחק במשחק דרושים שני ספרים – האחד הוא ספר הבסיס של עולם האפלה, שמכיל את כל החוקים הבסיסיים, והשני הוא הספר Werewolf: The Forsaken עצמו. מי שמכיר את הנשגבים מהדורה שנייה, יגלה שהבסיס של המכאניקה דומה.

פרק 1: הסיפור​

הפרק הראשון נפתח בהיסטוריה של אנשי הזאב, הצאצאים של אבא-זאב ולונה (רוח הירח). אבא-זאב שימש בזמנים קדומים כשומר העולם, מאזן בין הרוחות לעולם המציאותי. אך הוא הזדקן וכוחו הדרדר, וכתוצאה מכך הרוחות הנבזיות החלו להטיל את אימתן על העולם. כצעד מנע התאחדו צאצאיו, אנשי הזאב, קמו עליו והשמידו אותו בכדי למלא את מקומו – דבר שהקנה להם את שמם, The Forsaken (הנטושים).
אך לאחר מותו של אבא-זאב הקשר בין עולם הצל לעולם האמיתי נחלש, וביניהם מפריד מחסום שידוע ככפפה. אנשי הזאב אמונים על תחזוקת הכפפה והגנה עליה.
תרבות אנשי הזאב מבוססת על להקות, ככלל להקה מונה בין 3 ל-10 חברים והיא בעלת מבנה היררכי ברור, בדומה ללהקות זאבים. לכל להקה יש טריטוריה עליה היא שומרת באדיקות כנגד איומים מבפנים ומבחוץ, והיא שומרת גם על שלמות הכפפה שבה – מפני רוחות זדוניות שמנסות לפרוץ, מפני איומים שמגיעים מכיוון בני האנוש, שהורסים את הסדר המוכר ובכך מערערים את עולם הצל, ומפני איומים נוספים, כולל יצורים על-טבעיים אחרים כמו ערפדים או מאגים. אנשי הזאב נמצאים בשיווי משקל עדין עם עולם הרוחות – למרות שהם נלחמים כנגד רוחות עוינות, הם משעבדים רוחות אחרות או כורתים עמן ברית.
גם אנשי זאב אחרים מאיימים עליהם, בין אם להקות אחרות שחפצות בטריטוריה שלהם או הטהורים (The Pure), שבטים של אנשי זאב שלא לקחו חלק בהתקפה על אבא-זאב וכעת נחושים לנקום ולהשמיד את כל ה-Forsaken.
לבסוף, כל איש זאב צריך להתמודד עם הזעם האגור בתוכו, זעם שדורש ממנו לפעול, לתקוף, לצוד. וכמובן, הלהקה תמיד תרצה להגדיל את כוחה – כי מי שלא צומח, מתנוון.
סיפור הרקע הוא נפלא לטעמי, הן ברמה הסיפורית והן מכיוון שהוא מעניק באופן ברור לשחקנים ולמנחה שלל רעיונות להרפתקאות ולדברים שמתרחשים במשחק. ההגדרות של טריטוריה ושל להקה מעניקות עוגן משחקי ברור.
עוד דבר שאהבתי הוא העובדה שהכותבים מקפידים להפריד את אנשי הזאב מבני האנוש. אמנם יתכן שחלק מאנשי הזאב יקשרו לבני-האנוש וירצו להגן עליהם, אך זה לא מובן כלל. גם אופיים של אנשי הזאב הוא שונה מזה של בני אנוש רגילים.
למעשה, אנשי הזאב הם לא החבר'ה הטובים בעולם האפלה, אבל הם גם לא הרעים (כמו ערפדים).

אנשי הזאב מחולקים לפי שני מאפיינים. הראשון מועד השינוי הראשון שלהם, השלב שבו אנשי-הזאב גילו את עצמם לראשונה. בראשית חייהם אנשי הזאב מתנהגים ונראים כבני אנוש לכל דבר, אך בשלב מסוים הם בשלים, ואז הם ננשכים על ידי איש זאב אחר – נשיכה זו מתניעה את תהליך הפיכתם לאנשי זאב ומביאה עליהם את השינוי הראשון שלהם. לפי מועד השינוי הראשון נקבעת ההתגלות של איש הזאב, או במלים אחרות, מצב הירח שבו אירע השינוי. קיימים חמישה סוגים, שכל אחד מהם מייצג היבט אחר של לונה ובהתאם מצביע על אופי איש-הזאב – לוחם, מלומד, שופט וכך הלאה.
המאפיין השני הוא השבט (בכל זאת, משחק של הזאב הלבן). קיימים חמישה שבטים במשחק, שמתחלקים באופן דומה להתגלויות - טופרי הדם (לוחמים), עצמות הצללים (חוקרים וידוענים), ציידים בחשכה (מכבדים את עולם הרוחות, לא ממש את בני האנוש), אדוני הברזל (מנוגדים לצללים) ואדוני הסערה (פוליטיים). לבסוף יש את זאבי הרוחות, שאינם משוייכים לאף שבט. לכל שבט מוקדשים שלושה עמודים שמתארים אותו ואת דרכיהם של אנשי הזאב שחברים בו.
השבטים עצמם הם גופים מבוזרים, כשאין באמת היררכיה בתוך השבט, אלא לרוב רק כבוד לותיקים. עם זאת, בתוך השבטים יש Lodges, שמהווים ארגונים מסודרים עם היררכיה ומטרות. מבחינה מכאנית ה Lodges מזכירים קמעה את מקצועות היוקרה ממו"ד 3.

פרקים 2 ו-3: יצירת דמות וחוקים מיוחדים​

תהליך יצירת הדמות מתבסס על החוקים בספר הבסיס, אך עם מספר שלבים נוספים:
- בחירת התגלות, שמשפיע על הפרסום (renown) של הדמות.
- בחירת השבט, מה שגם משפיע על הפרסום.
- קביעת הדחף הקדמון (Primal Urge), החיבור של איש הזאב לטבע הפראי שלו. מתחיל ב-1 וניתן להעלות עם נקודות.
- מהות (Essence), שמשמשת להפעלת המתנות (Gifts) של הדמות.
- קביעות המתנות. נדרש לבחור אחת לפי ההתגלות, שנייה לפי השבט והשלישית היא חופשית. אלו הן היכולות מיוחדות של הדמות, שמאפשרות לה לעשות דברים על טבעיים. יש רשימה ארוכה שבוחרים מתוכה בספר. המתנות מחולקות לפי תחומים (ידע, מוות, טבע, זעם ועוד), כשלכל התגלות ושבט יש תחומים קשורים.
- בחירת יכולות (Merits) וקביעת יתרונות: כוח רצון והרמוניה (שמחליף מוסריות) – חיבור איש הזאב לעולם ולמוסר. לבסוף, חסדים וחטאים.
- טקסים – המשחק גם משלב טקסים, שזה מזכיר קסם. למעשה, מדובר במשהו דומה למתנות, אך בעל פעולה משמעותית יותר שלא ניתן לבצע במהירות.

אך הדמות לא עומדת בפני עצמה במשחק – היא חלק מלהקה. השחקנים והמנחה יחד צריכים להחליט על אופי הלהקה ואם הלהקה היא עירונית או באזורי הפרא. כמובן שכל שחקן קובע את סיפור של הדמות שלו, אך כל השחקנים יחדיו קובעים את סיפור הלהקה והרקע שלה.

הפרק השלישי מכיל חוקים מיוחדים שעוסקים בהתחדשות של אנשי הזאב ולהשפעה של כסף עליהם – כסף הוא לא קטלני אך הוא גורם לנזק חמור, ולכן קשה יותר לריפוי.
לאנשי הזאב במשחק חמש צורות – בן האנוש, דאלו (כמעט אנושי), גאורו (צורת הזעם והלחימה), אורשאול (כמעט זאב) ואורהן (זאב).
אחד החלקים המעניינים בפרק זה הוא בניית הטוטם. למעשה מדובר בכבילה של רוח לטוטם ששייך ללהקה כולה, דבר שמערב טקסים ויצירה משותפת של כל השחקנים. לטוטם יכולת לתגבר את עוצמת הדמויות אם הן בקרב ולהגן על הטריטוריה של אנשי הזאב לזמן מוגבל אם הם יוצאים למסע.
החלק הכמעט אחרון בפרק דן ב-Lodges, אותן אגודות בתוך השבטים. מדובר בגופים ממוקדים בעלי מטרה והיררכיה, בעלי דרישות קדם (מכאניות לרוב(, שגם מעניקות נופך סיפורי וגם בונוס מכאני. הספר מכיל Lodge אחד לדוגמא לכל שבט, אך יש ספרי הרחבה שמתארים עוד הרבה Lodges לדוגמא.

פרק 4: עצות למנחה​

לאחר ששקענו ברקע ובהזדמנויות האפשריות שמוצעות להרפתקאות בעולם, הפרק למנחה מנסה לעשות סדר למנחה העתידי – והוא מצליח. הוא מתחיל בתיאור אנשי הזאב, החיים שלהם, הפחדים שלהם והאתגרים שניצבים בפניהם. הוא גם מעניק רעיונות כיצד לשלב את הדמויות בעלילה. משם הוא ממשיך לנושאי ניהול המשחק עצמו ומציע דוגמאות לעלילות אפשריות ולהרפתקאות. צריך לציין שהספר מתמקד בעלילות מבוססות מקום (טריטוריה) והדב"שים במקום מאשר עלילות רחבות היקף – שנפוצות, למשל, במו"ד – בהן גיבורים צעירים נתקלים בקנוניה וממשיכים לחקור אותה עד שהם הורגים את ה-Big Bad Evil Guy שעומד מאחוריה.
הפרק ממשיך ביריבים – בני אנוש, השבטים הטהורים, רוחות וכיו"ב. אין מבחר רחב של יריבים, אך זה מספק בתור התחלה. זה גם טיפוסי למשחקי הזאב הלבן – קרבות הם דבר מסוכן כאן, ולא מצופה שהדמויות יחסלו חצי תריסר אנשי זאב מהשבטים הטהורים ועוד עשר רוחות עוצמתיות בפגישה.
הפרק עושה עבודה מצוינת, כשהחסרון היחיד הוא המיעוט ביריבים למנחים שלא אוהבים להתעסק במכאניקה.

נספחים​

הנספח הראשון עוסק בעולם הרוחות, במבנה שלו ובאזורים המקוללים שלו. עולם הצל הוא מראה לעולמנו ומושפע ממה שקורה בו. חלק גדול מהמעשים של אנשי הזאב קשורים לעולם הרוחות – להשמיד רוחות שחדרו, לכרות בריתות וכך הלאה, והנספח מרחיב על כך.
לאחר מכן הנספח מדבר על ה-Loci (ריבוי של Locus), האזורים המחברים בין עולמנו לעולם הרוחות. זה מזכיר במעט את הקונספט של מנסות בנשגבים. לבסוף מתוארת המכאניקה של הרוחות.
הנספח השני מציג ב-25 עמודים את הרי הרוקיז, מערכה לדוגמא שמשלבת איזורים עירוניים ואזורי ספר, ומהווה למעשה קרקע פוריה ללהקות חדש עקב ההיסטוריה שלה – רוח עוינת בשם גוליראג השתלטה על דנבר ורק לאחר שאנשי הזאב איחדו כוחות היא הושמדה. הפרק כולל תיאור של האיזור וההיסטוריה שלו, מפות ודי הרבה דב"שים, הכוללים להקות אחרות, שניתן להשתמש בהם כבעלי ברית או כאויבים. זהו ארגז חול שימושי למנחה העתידי, שניתן להתאים די בקלות לכל איזור גיאוגרפי.

עיצוב ושאר ירקות​

האיורים והעיצוב של הספר מבוצעים בקפידה, ולמרות שהוא בשחור-לבן הוא עדיין יפה. רמת האיורים היא טובה עד מעולה ולרוב הם משתלבים היטב בטקסט.
דבר נוסף שקיים הם סיפורים קצרים שמופיעים בפתיח הספר, בכל פרק וגם בסוף הספר. הסיפורים מתארים את העולם ומעבירים לטעמי את התחושה של העולם לקורא בצורה טובה. עוד דבר שמוסיף נופך לספר הוא שילוב של מלים מה"שפה הקדמונית", שפה בידיונית שמשמשת את אנשי-הזאב – זה מעצים את אווירת המשחק ואני יכול לראות איך אני משתמש בזה בתוך המשחק.

סיכום​

Werewolf הוא ספר משובח, שמומלץ בחום למי שאוהב את הרעיון של עולם האפלה ומתחבר לשיטת המשחק Storyteller של הזאב הלבן (שמשמשת גם בנשגבים). אישית אני עד היום לא הסתכלתי על הספר, כי זכרתי את Werewolf הישן, שנחקק לי כמשחק של טובים כנגד רעים עם יותר אקשן ופחות פוליטיקה - וזאת הייתה טעות. מדובר בפנינה של משחק, שמעניק המון רעיונות לבניית דמויות, הרפתקאות ומערכות בעולם האפלה. נדיר למצוא ספר כזה שפשוט שופע השראה. עוד יתרון הוא העובדה שהספר שלם בפני עצמו, ולא צריך לרכוש אינספור הרחבות בכדי לקבל חווית משחק שלמה.
החסרון המהותי שמצאתי בספר הוא שיטת החוקים של הזאב הלבן, שבעיני מסורבלת מדי, אך שמישה.
אם אי פעם רציתם לשחק בעולם האפלה או יצורים על טבעיים, זה הספר המושלם בשבילכם.

שנת 2008 בישרה על בואה של המהדורה הרביעית של מבוכים ודרקונים: משחק התפקידים השולחני שהוא האבא של כל משחקי התפקידים השולחניים. למרות שנקודת הפתיחה של המהדורה הרביעית עלתה על זו של המהדורה השלישית בכל הקשור למכאניקה והשיטה המצוינת שלה, היה זה עניין של זמן עד שתגיע גרסה מעודכנת - קו המוצרים "יסודות מבוכים ודרקונים" (D&D Essentials) נועד לשפר את השיטה.
מעבר להצגה מחודשת של כשרונות וכוחות מקצוע שעברו איזון מחודש, "יסודות מבוכים ודרקונים" נועד להוות קו מוצרים נגיש לשחקנים חדשים: הספרים בקו זולים יותר, שוקלים פחות ומציגים מסה קטנה יותר של תוכן לעומת הספרים שיצאו עד כה. הם מספקים נקודת-פתיחה חלופית לשחקנים חדשים.
כערך מוסף, קו המוצרים הזה מנצל את הנסיון שנצבר עם המכאניקה של המשחק ומציג גם מקצועות שחורגים משיטת הלפי-רצון-התקלות-יומי-תכלית הרגילה, אשר משויכת עכשיו למקצועות שהינם "מטילי-לחשים". שיטת הבניה הזו, כמו-גם העיצוב החדש של פסקת מקצוע (ששמה הרבה יותר דגש על התאמה בין הרקע של הדמות לבחירת הכוחות שלה), ממשיכה גם לספרי ההרחבה החדשים יותר של מהדורה 4, אשר מיועדי לשחקני סל"ש 2008 ולשחקי "יסודות" כאחד.

מטרת הספר וקהל יעד​

גיבורי הארצות שנפלו נועד לשמש נקודת-פתיחה חלופית לשחקנים חדשים. אם ספר החוקים הראשון לשחקן, משנת 2008, נראה לכם מתאים יותר לשחקנים מנוסים של מהדורה 3.5, הרי ש"גיבורי הארצות שנפלו" מיועד במוצהר לשחקני מו"ד מתחילים שאין להם נסיון אמיתי בשיטה.
זהו ללא ספק ספר הרבה פחות מפחיד מאחיו הגדול, "ספר החוקים לשחקן". הוא בעל מידות כשל ספר קריאה, בכריכה רכה. הוא מכיל 367 עמודי-תוכן באיכות טובה ומאויר בצבע. תוכן הספר מחולק להקדמה, שמונה פרקים, מפתח מושגים ודף דמות בן שני עמודים אותו ניתן לצלם.
פורמט הכתיבה ברור ומיועד עבור שחקנים מתחילים. כמעט כל 2-3 פסקאות ישנה כותרת קטנה המציגה את נושא הפסקאות שאחריה. האיורים נהדרים – חלקם חדשים וחלקם משוחזרים מספרים ישנים יותר. כל פרק מתחיל בעמוד חדש משלו, לצד איור בגודל עמוד המציג סצנה פנטסטית – לרוב קרב, אך לעיתים פעולה אחרת כמו מרדף או פעולת גניבה.
פרק ההקדמה מסבירה בקצרה מהו משחק תפקידים, מהו משחק התפקידים מבוכים ודרקונים ומהם שלושת החוקים החשובים ביותר בשיטה (גלגול ק20 נגד מספר מטרה, חוקים ספציפיים עוקפי את החוקים הכללים, תמיד לעגל שברים כלפי מטה).
לאחר מכן, הפרק "סקירת המשחק" מציג את הנחות היסוד של עולם המערכה הכמו-ג'נרי, "נקודות אור", מגדיר את תפקידי השחקנים והשה"מ ומסביר כיצד משחקים את המשחק ממש. בספר אין פרק על קרב, כך שפעולות מיוחדות ושימוש בכוחות מתואר כאן. ניתן לראות בבירור שהספר חוסך מהשחקן המתחיל פעולות מורכבות. לדוגמה הפעולה "מכת מוות" וכן כל הקונספט של הטלת טקסים אינם קיימים בספר – הם מתוארים בקצרה במפתח המושגים, אך אינם נמצאים מול עיניו של השחקן החדש. גם השימוש במיניאטורות או סמנים ובמפת-קרב נדחק לשוליים וכמעט אינו מוזכר בספר.
למרות שהספר פונה בעיקר לקהל יעד של שחקנים חדשים ולא מנוסים, נורא חסרה לי דוגמה למשחק. הדוגמה המוצגת כאן פשוט אינה מספיקה: היא קצרה מדי וכמעט שאינה מדגימה את השימוש בשיטה עצמה.
הפרק גם נותן רשימה מלאה של מוצרי "יסודות מבוכים ודרקונים" – מה יש בכל מוצר ולמי הוא מיועד.

תהליך יצירת הדמות​

התהליך מוצג שלב אחר שלב, החל מהמקצועות, דרך חשיבות התפקידים בקרב ועד לבחירה של נטייה ותכונות אופי (2-3 תכונות נוסף על הנטייה) ולעליית דרגות. במקום שיטת קניית הנקודות "המפחידה" של בחירת התכונות, "גיבורי הארצות שנפלו" מציג שלושה מערכים קבועים שצריך לבחור אחד מהם ומציין שקיימות דרכי בחירת תכונות אחרות המוצגות ב"אוגדן החוקים", בתנאי שהדבר מקובל על השחקנים והשה"מ.
אפילו תיאורי המקצועות, הגזעים, המיומנויות והכשרונות נועדו לשחקנים חדשים – יש בהם הרבה יותר פלאפ מאשר בספרים הישנים יותר של המהדורה הרביעית והם מעודדים את השחקן לבצע בחירות שמתאימות לרקע של הדמות שלו כמו-גם מכוונות אותו לשילוב מקצוע וגזע שההתאמה ביניהם גדולה.
יש לציין שמקצוע הלוחם זוכה לשני סוגי דמות – האביר המגונן והמחסל (Slayer, אם כי "רועץ" עשוי להתאים- רועץ ענקים, רועץ דרקונים וכו') שהוא סער. שני סוגי הדמות האלו משתייכים לאותו המקצוע ולמעשה משתמשים באותן רשימות של כוחות מקצוע, אולם הם מוצגים בנפרד, מה שיוצר הרבה כפילות של כוחות.
כל אחד מחמשת סוגי הדמויות בספר (אביר, גנב, כהן-קרב, מג ומחסל) זוכה לנתיב מופת שהוא ברירת מחדל עבורו. ישנו יעוד אגדי אחד בספר – הגיבור שאין להכניעו.
לבסוף, פרק הציוד מציג גרסה מקוצרת, ויש לציין שגם מאוד נוחה, של פרק הציוד מספר החוקים לשחקן של שנת 2008. מבחר כלי הנשק מאוד מצומצם ואין בכלל כלי נשק מובחרים. חפצי קסם מחולקים כעת לשלוש רמות של תפוצה – חפצים נדירים הם חפצים ייחודיים על תקן של כמעט-עתקים (כמו נשק של נקמה מקודשת). חפצים לא-נפוצים אינם עתקים, אולם הסודות ליצירתם אבדו או שדרושים חומרים יקרים ונדירים בכדי ליצור אותם (כגון מרבד מעופף). בספר עצמו מופיעים רק חפצים נפוצים – אלו חפצי קסם משניים ביותר, כגון נעלי ארך-צעד, חרב 3+, שיקוי ריפוי או מטה של סיבוך. חפצים שכאלו עדיין מיוצרים על ידי כל מי שמכיר את הסודות ליצירתם – כמעט בכל עיר גדולה ניתן למצוא כמה כאלו, כך שדמויות שחקן יכולות פשוט לקנות חפצים כאלו, שלא לדבר על לקחת אותם מידיהם של יריבים מובסים.
הספר ממלא את יעודו כספר בסיסי לשחקן מתחיל – אבל זה אינו ספר שיטה במובן המלא של המילה. שה"ם מתחיל עדיין זקוק לפחות לערכת השה"ם (או לסל"ש והמדריך לשה"ם של 2008) וכן לספר מפלצות סולידי. היתרון העיקרי של "גיבורי הארצות שנפלו" כפי שאני רואה אותו, הוא במקרה של שחקן מתחיל בקבוצה שבה לפחות המנחה מנוסה. כאשר המנחה בקבוצה מנוסה וכבר השקיע במדריך לשה"ם ובספר מפלצות, השחקנים עצמם צריכים בסך הכל את "גיבורי הארצות שנפלו" או "גיבורי הממלכות הנשכחות" שהם ללא ספק אופציה הרבה יותר זולה וחברותית מאשר "ספר החוקים לשחקן".
כערך מוסף, שחקני מהדורה 3.5 ששוקלים לעבור ל-4 ישמחו לגלות שטבלאות המקצוע חזרו. לכל מקצוע שלוש טבלאות המציגות את ההתקדמות שלו לאורך שלושת תקופות המשחק.

תוכן לשחקנים מנוסים​

שחקנים מנוסים של מהדורה 4 ימצאו הרבה מאוד כפל מושגים. בערך חצי מהספר הוא שחזור תכנים מספר החוקים לשחקן – לרוב בניסוח מעט יותר ידידותי ועם יותר דגש על פלאפ ועל הרקע של הדמות. צורת ההצגה של הגזעים והמקצועות מציגה הרבה יותר תוכן פלאפי. את העדכונים עבור הגזעים תוכלו למצוא בקבצי התיקונים וכך גם את מרבית הכשרונות. מצד שני, המקצועות המוצגים בספר מעניינים וסולידיים. הם גם מציעים הרבה יותר אפשרויות מחוץ לקרב, בנוסף לעובדה שהגנב, האביר והמחסל שוברים את מבנה המקצועות הרגיל של הסל"ש.
החסרון הוא שלכל המקצועות מלבד האשף יש מגבלה רצינית במבחר הכוחות– מה שנועד להקל על כאב הראש לשחקן מתחיל (אם אני כהן-קרב של קורד, יש לי את תחום השליטה סופה ואני לא צריך לבחור כוחות לפי-רצון והתקלות כי הם תלויים בתחום השליטה). עבור שחקנים מתקדמים זה עשוי להיות מעצבן, כי זה מגביל קצת את הערך המוסף שהמקצועות זוכים לו מספרי-הרחבה כמו "כוח קרבי" ודומיו.
כהן-הקרב הוא כוהן רגיל כמו זה המוצג בסל"ש, המתמקד בקפא"פ. הוא מוותר על הטלת הטקסים ועל התוסף לריפוי לטובת כוחות תכלית קבועים – מזור והחייאה וכן מאפייני מקצוע המתקבלים מדרגה 1 ועד דרגה 10 ותלויים בתחום השליטה שבחר – סופה או שמש – אשר קובעים עבורו גם את הכוחות לפי-רצון, התקפות ההתקלות ויכולות תיעול הקדושה. כל הכוחות שלו נחשבים גם ככוחות של כהן רגיל, שיכול לבחור אותם כאשר הוא מקבל כוחות חדשים.
הגנב הוא סוג של נוכל. יש לו כוח התקלות אחד, דקירה בגב, אשר משתפר כאשר הוא מתקדם בדרגות. כוחות לפי-רצון שלו אינם התקפות אלא פעולות תנועה אשר נקראות "תכסיסים" ומאפשרות לו לנוע או לפסוע ובדרך כלל גם לזכות בתוסף לנזק או בהשפעה המתווספת להתקפה הבאה שלו.
האביר והמחסל מכסים את הגרסה החדשה של הלוחם. כמו הגנב, הלוחם בספר מחזיק בכוח התקלות אחת (מכה עוצמתית) אשר הולך ומתעצם. במקום התקפות לפי-רצון יש לו עמידות-מוצא שונות אותן הוא מפעיל או מחליף כפעולה משנית, כאשר כל אחת מעניקה לו יתרונות ולעיתים גם חסרונות שונים.
גם לגנב וגם ללוחם אין כוחות יומיים – במקום, הם צוברים מאפיינים פסיביים לאורך דרגות 1-20. הם מקבלים כוחות תכלית כרגיל (לרוב מבחר של 3-4 כוחות לדרגה, כאשר הכוח של דרגה 22 ולפעמים גם זה של 16 הם כוחות קבועים שלא ניתן לוותר עליהם). כוחות תכלית אלו הם כוחות נוכל ולוחם לכל דבר ולכן הם זמינים גם לנוכל והלוחם של הסל"ש.
בתור חלופה לנוכל והלוחם של הסל"ש, הלוחם והנוכל של "יסודות מבוכים ודרקונים" נראים אחלה. לשניהם יש לפחות כמה כוחות תכלית שיכולים להיות מאוד שימושיים גם מחוץ לקרב, בעוד שאחרים יוצרים אפקט שפועל כמעט כמו התקפה (כמו כוח איום נגד רצון אשר מסב מחסר להתקפות). כמעט כל כוחות התכלית שלהם, מלבד זה שמתקבל בדרגה 22, באים עם דרישת-קדם של הכשרה במיומנות, מה שגורם להם להראות פחות ככוחות מקצוע ויותר כמו תעלולים שאפשר לעשות עם מיומנויות. ביחד עם החוסר בכוחות יומיים, שני המקצועות האלו באמת מרגישים שונה מ"מטילי הלחשים" כמו האשף והכהן.
המג הוא סוג הדמות החמישי והאחרון. זה בעצם האשף של הסל"ש, אשר מוותר על הטלת הטקסים והשליטה באביזר לטובת מיקוד באסכולה של קסם (האסכולות המוצגות בספר הן אשליה, מקסמה ותעצומה). הוא גם משנן כוחות התקלות (בניגוד לאשף של הסל"ש ששינן רק כוחות תכלית ויומיים). כוחות אשליה מסבות בעיקר נזק תודעה ומחסרים רציניים. כוחות מקסמה לרוב מסבות נזק תודעה נמוך אם בכלל, אולם מאפשרים לך לשלוט ביצורים, להניע אותם או לגרום להם לתקוף זה את זה. לבסוף כוחות תעצומה הם היחידים שאינם מכוונים נגד רצון – רובם המכריע תוקף תגובה (רק שני כוחות תוקפים קשיחות ושני כוחות מסבים נזק אוטומטי) והם כולם מסבים נזק גבוה של אש, ברק, קור או כוח.
כל כוחות האשף קיבלו תיקון רציני לרמת העוצמה שלהם – רוב כוחות התעצומה המוצגים בספר הם כוחות שכבר הופיעו בסל"ש, אולם כעת הנזק שלהם מוגבר או שהם מסבים השפעות שונות גם כאשר הם מחטיאים. למעשה, *כל* כוחות ההתקפה להתקלות והיומיים של האשף מסבים השפעות אפילו כשהם מחטיאים. אם אתם משחקים אשף שנוצר לפי הסל"ש, כדאי מאוד שתבדקו את קובץ התיקונים של האשף:
Wizards of the Coast

סיכום​

למרות שהספר עולה על הסל"ש כמעט מכל בחינה, הוא בחירה די בינונית לשחקן מנוסה שכבר יש ברשותו את הסל"ש - פשוט בגלל שיש כפילות גבוהה בכוחות, כשרונות והגזעים המוצגים בספר. אם אתם שוקלים לקנות את הספר בכדי להכיר את תבנית הבנייה החדשה של המקצועות הקרביים שאין להם כוחות יומיים, מוטב לקנות את "גיבורי הצללים" או לפחות את "גיבורי הממלכות הנשכחות", אשר מציגים תוכן חדש לגמרי. הספר הזה הוא בחירה טובה רק לשחקן שמכיר את השיטה, אולם משום-מה לא הספיק עדיין להצטייד בסל"ש – או שהסל"ש שברשותו הוא הסל"ש השני או השלישי ולא הראשון.
זה באמת צריך היה להיות הסל"ש. אם לוויזארדס הייתה דרך לחזור בזמן ל-2008 ולהוציא את הספר הזה במקום הסל"ש, העולם היה מקום טוב יותר.
נספח - מוצרי "יסודות מבוכים ודרקונים":
ערכת ההתחלה ("הקופסה האדומה החדשה") – מכילה את תקציר החוקים לשחקנים ולשה"ם, קוביות, הנחיות ליצירת דמויות עד לדרגה 3 וכן מפה וסמנים.
ערכת שליט המבוך – בקופסה הזו ישנו מדריך לשה"ם, מפה עם סמנים, מסך שה"ם וכן הרפתקה מוכנה בשני חלקים.
אוגדן החוקים של מבוכים ודרקונים – הספר הזה יכול לשמש היטב גם שחקנים ותיקים יותר. יש בו סיכום של כל חוקי המשחק, המיומנויות והפעולות בקרב, כולל כל התיקונים שיצאו להם עד לקו המוצרים "יסודות".
גיבורי הארצות שנפלו \ גיבורי הארצות הנשכחות – אלו "ספרי שחקן" חלופיים. ההנחה היא שלשחקן יש רק אחד מהם ולכן יש ביניהם הרבה מאוד כפילות מידע. כל אחד מהם מציג ארבעה מקצועות המופרדים לחמישה סוגי דמויות (ובסך הכל מגונן אחד, מנהיג אחד, רכז אחד ושני סערים – כלומר בדיוק ההרכב המתאים ליצירת קבוצה של חמישה שחקנים). בכל אחד יש מספר חפצי קסם ואת הגזעים בן-אנוש וכן 4-5 גזעים נוספים.
גיבורי הארצות שנפלו הוא ספר הרבה יותר "אולד-סקול" ומציג מקצועות וגזעים קלאסיים שקיימים במשחק עוד מאז המהדורה הראשונה – בן אנוש, בן מחצית, אלף, אלדרין וגמד. יש בו את המקצועות אשף, כהן, לוחם ונוכל.
גיבורי הממלכות הנשכחות מציג מבחר אקזוטי יותר של מקצועות וגזעים והוא מייצג בעיקר דמויות שמגיעות מארצות הפרא ומשולי התרבות (בדומה לסל"ש השני, שהציג מקצועות פראיים\"סודיים") – יש בו את הגזעים בן אנוש, חצי אורק, חצי אלף, אלף אפל, זד ודם-דרקון. המקצועות המוצגים בו הם אביר-הקודש, הסייר, הדרואיד והמכשף.
כספת המפלצות – קופסה זו כוללת הרפתקה קצרה מוכנה, מגדיר מפלצות וכן סמנים למפת-קרב של כל המפלצות המופיעות בספר. הספר כולל בעיקר גרסאות מתוקנות למפלצות מהמגד"מ של 2008 (אשר נחשבות ברובן חלשות מדי או מאריכות-קרב) אך גם מספר מפלצות חדשות.

Conquest of Nerath הוא משחק הקופסא החדש ביותר שמכשפי החוף הוציאו לאור (במחצית 2011) בסגנון קצת שונה מקודמיו, זעמו של אשרדאלון בעולם ממלכות נשכחות, והמשחק טירת רייבנלופט שבו אתם מתמודדים עם הערפד סטראהד. שני המשחקים הללו היו משחקים שיתופיים, בעוד כיבוש נראת' הוא מלחמה עד הסוף.
במשחק הזה יש 2-4 שחקנים שמתחרים אחד כנגד השני בזמן שהם מקיימים קרבות עצומים לאורך היבשת של נראת' – לוח המשחק. "הכיבוש של נראת' " הוא משחק קופסה מהנה ופשוט של הכותר מבוכים ודרקונים, שדרך מכאניקות ישירות ולא מסובכות מאפשר להתחיל לשחק מהר גם אם השחקנים לא מנוסים במשחקי קופסא.
בסקירה הזו אעבור על החוקים רק בקצרה. אם אתם רוצים לבדוק אותם בעצמכם , אתם יכולים למצוא אותם בחינם (חוקי לגמרי!) בקישור: Wizards of the Coast
(צריך לגלול למטה. החוקים באים בתור קובץ PDF).
המפה מחולקת לשתי יבשות, ובכל אחת מהפינות נמצאת נקודת ההתחלה של אחת מתוך ארבעת האומות הקיימות במשחק. בין שתי היבשות האלו נמצא אי, הממוקם במרכז הלוח. כל אזור במשחק מחולק לאזורים ולמחוזים, ויש אין-ספור אזורים שונים , בין אם על היבשת, בים או בהרים. לא אפשרי מצב שבו אין מספיק אזורים לכל אומה.

כל אומה מתחילה עם מספר קבוע מראש של יחידות, כסף וקלפי אירוע, ולכל אומה יש מספר קבוע מראש של מיניאטורות (כשכל מיניאטורה מייצגת יחידה אחת). לדוגמא , לאומת הקארקות' שייכיותהמיניאטורות האדומות, לאומת נראת' שייכות המיניאטורות הלבנות וכו'. כמו כן, הצורה שבה כל אחת מהאומות מתחילה את המשחק מוכנה מראש ומפורטת בספר החוקים. בכדי לאזן את כל האומות, לכל אומה יש יתרונות וחולשות, אשר משפיעים לכל אורך המשחק. לדוגמא, ספר החוקים מספר לנו כי ''לקארקות' יש צורת התחלה אגרסיבית אבל יש את קלפי האירוע החלשים ביותר'', ומתחת לטקסט זה מופיעה צורת ההתחלה של היחידות של האומה, ובאילו אזורים השחקן מחלק את היחידות. בתמונה הבאה מופיע לוח המשחק כפי שהוא נראה בתחילת המשחק:

יש 9 סוגי יחידות (ובהתאם 9 סוגי מיניאטורות, אבל יש לכל אומה מספר הרבה יותר גדול של מיניאטורות): חייל רגלי, מנוע מלחמה, מפלצת, לוחם, קוסם, מבצר, ספינת מלחמה, יסודן סופה ודרקון. לכל אומה יש מספר יחידות שווה, אך לרוב יש הבדלים קוסמטיים בין האומות – לדוגמא, החייל הרגלי של אומת קארקות' הוא שלד, בזמן שחייל רגלי של אומת ואילין הוא קשת. לחלק מהיחידות יש יכולות מיוחדות, כמו היכולת לתקוף ראשון או לגרום יותר נזק בזמן ההתקפה.
התור של כל שחקן מחולק ל-6 שלבים: שליפת קלף אירוע, הזזת כל יחידה שהשחקן רוצה, לחימה, הצבה מחדש, תגבורת ואיסוף הכנסות. נפרט על כל אחד משלבי התור:
1. שליפה: שליפת קלפי אירוע זה בדיוק מה שזה נשמע: השחקן שולף קלף אירוע מהחפיסה של האומה שלו (לכל צבא יש חפיסת אירועים משלו) , משחק אותו אם כתוב בו ''שחק מיידית'' , או שומר אותו ביד – כאשר אין מגבלה של קלפים ביד.
2. תזוזה: לכל יחידה יש "ערך תזוזה", שבעצם אומר לשחקן כמה אזורים הוא יכול לזוז. הערך לרוב 1 או 2 (לדרקונים יש 3). כמובן, השחקן לא חייב להזיז את כל היחידות שלך, ואין חיובה להזיז אותן במהירותן המלאה.
3. קרבות: קרבות הם פשוטים כמו תזוזה – קרבות מתרחשים כאשר יחידה של השחקן נמצאת באזור שבו יש יחידה של אומת אויב, כך שאם השחקן מזיז יחידה שלו אל אזור שבו נמצאת יחידת אויב יתרחש קרב. הקרבות מתרחשים ביעילות ונפתרים במהירות: כל צד מגלגל קוביה לכל יחידה – ליחידה של הלוחמים הרגליים יש ק6 , ולדרקון יש ק20. תוצאה של 6 ומעלה היא פגיעה. ברגע שסיבוב הקרב נגמר, כל שחקן מחלק את הנזק שנגרם לו בין היחידות שלו איך שהוא רוצה. רוב היחידות מתות בפגיעה אחת, אך חלקן מתות ביותר. לדוגמא, דרקון יכול לספוג שתי פגיעות ולרפא את עצמו באופן מלא לאחר הקרב אם הוא לא נהרג.
4. הצבה מחדש: כמה מהיחידות (הדרקונים ויסודני הסופה) יכולות לזוז גם בשלב הזה, בנוסף לשלב התזוזה. לשלב זה יש עוד כמה חוקים נלווים אליו, אך הם מסובכים יותר ולא יהיו יפורטו פה.
5. תגבורת: ברגע ששלב הקרב נגמר ושלב התגבורת מתחיל, כל אחד מהשחקנים יכול לתגבר את היחידות שלו באמצעות זהב (שאותו השחקן מרוויח אם הוא מנצח בקרבות או כאשר הוא בוזז אזורים או מבוכים) וליצור יחידות חדשות – "לאמן" כמה יחידות שהוא רוצה בבירת הצבא ועד ארבע יחידות בכל זמן נתון בכל מבצר שנתון תחת שליטתו של השחקן.
6. איסוף הכנסות: בשלב הזה של התור, כל אומה אוספת זהב לפי מספר האזורים שעליהם היא שולטת.
פרט לכל הקרבות שמתרחשים בכל תור, השחקן עדיין יכול למצוא זמן להרפתקאות. יחידות של לוחמים וקוסמים יכולות להיכנס למבוכים (שמפוזרים באזורים), להלחם במפלצות שנמצאות שם ולקבל זהב וקלפי אוצר תמורת מאמציהן. לרוע המזל, המפלצות הן לא טרף קל וגם להן יש בונוסים, כמו היכולת לתקוף ראשונה (ובמקרה הזה קוסמים הם חסרי תועלת) או שריון כל כך חזק שאפשר לפגוע במפלצת רק בגלגול קוביה שהתוצאה שלו היא 8 ומעלה... ושני הסוגים של יחידות הגיבור משתמשים רק בק10 להתקפות. מצד שני, האפשרות לקבל חפץ קסום שמאפשר לשחקן שמחזיק בו להוסיף יחידת רגלים בחינם כל תור שווה לדעתי את הסיכון... וכמובן שזה לא חפץ הקסם היחידי – יש חפיסה שלמה של קלפי אוצר, ובכל אחד מהם נמצא אוצר שונה.

סיכום:​

המשחק הזה הוא ממש מהנה וקל הן ללימוד והן למשחק, בעיקר כשמשווים אותו למשחקי קופסא אחרים כמו Starcraft או Arkham Horror. אפילו Wrath of Asharladon ו-Castle Ravenloft יותר מסובכים מהמשחק הזה. המשחק מזכיר לי מאוד משחקים כמו Risk או Axis and Allies. האפשרות להיכנס למבוכים כדי לקבל אוצר היא תוספת נחמדה למשחק האסטרטגיה הזה, מה שנותן למשחק הרגשה ברורה שזה עדיין מבוכים ודרקונים. למשחק יש מנגנון נחמד שחוזר על עצמו בהרבה מקומות – סיכון נגד תמורה – מה שנותן לכל שחקן אסטרטגי המון נקודות למחשבה, בין אם בפריסת הכוחות או בסיכון שבכניסה למבוך. המשחק , גם אם הוא לוקח כמה שעות, מהנה לכל הדרך. הבעיה היחידה היא הגודל של הלוח – במשחק הבא, אם יהיה, אני מצפה ליותר אזורים שונים. המשחק מומלץ ביותר, ואני מקווה שתהנו ממנו!

'זעמו של אשרדאלון' הוא כמו משחק הלוח טירת רייבנלופט, רק עם סביבה שונה, גיבורים שונים, מפלצות שונים וכו'. אני אישית מאוד נהנתי מטירת רייבנלופט, המשחק הקודם והראשון בסדרה של משחקי הקופסה של מבוכים ודרקונים.

זה לא דבר רע, כי שניהם משתמשים באותה שיטה, משמע שאתה יכול לערבב ולהתאים את התוכן של שניהם ביחד – אריחי מבוך, מפלצות, גיבורים, חפצים, אירועים ועוד. זה סוג של מוצר שהוא גם משחק שלעצמו וגם מין הרחבה.

התוכן עצמו במשחק הוא בא באותה הכמות, אך הוא שונה מהתוכן של המשחק הקודם. בקופסה ישנן 42 מיניאטורות שונות ולא צבועות – שכוללות 5 גיבורים [שונים מהמשחק הקודם, כך שאם אתה משלב את השתיים הקבוצה שלך יכולה לשחק גיבורים משני המשחקים], ו13 נבלים שונים ומשונים, שאחד מהם הוא אשרדאלון עצמו. כמו כן המשחק החדש כולל 13 אריחי מבוך חדשים ושונים מאלו של המשחק הקודם, חוברת אירועים, ספר חוקים , 200 טוקנים שונים וכמובן ק20.

המשחק הולך בדיוק כמו המשחק שקדם לו: כל שחקן בוחר גיבור , ואז כולם בוחרים את אחת משלוש-עשר המשימות הקיימות במשחק הזה (הכוללות מגוון גדול ששונה אחד מהשני: למשל לברוח/לחקור או לעצור טקס שיפתח דלת לעולם שמעבר או אפילו לשחוט את אשרדאלון עצמו) ומתחילות לזחול במבוך. כמו קודם הפורמט הבסיסי הוא שאתה חוקר את המבוך, נלחם במפלצות, מתחמק(או שלא) מהמלכודות, בוזז אוצרות, ובעיקר מנסה לא למות במהלך כל זה... חוץ מזה של 'זעמו של אשרדאלון' יש כמה טריקים חדשים בשרוול.

ראשית, הגיבורים עכשיו יכולים להיות המומות/מורעלות. בניגוד למהד' 4, המצב הלום נמשך רק תור אחד , וכשאתה נמצא במצב כזה אתה יכול או לזוז או לתקוף, אתה לא יכול את שניהם. לעומת זאת , מורעל גורם לך לקחת נזק והשפעתו נגמרת רק אם אתה מגלגל 10 או יותר בסוף תור הגיבור שלך(כמו הצלה במהד' 4).

חפיסת קלפי הencounter מוסיפה קללות וסכנות לאוסף שלה. קללות נשארות עליך עד שאתה ממלא דבר מה מסוים, לרוב אם אתה מגלגל 10 או יותר בסוף תורך, למרות שאחד דורש ממך לא לזוז במשך תור. סכנות הן שונות ממלכודות ואי אפשר לבטל אותן. יש רק שלושה סוגים שונים בקופסה: התמוטטות , בור, ואדים וולקניים, שמורידים לך נזק ומשאירים אותך תקוע לכמה תורות, ובהתאמה הופכות אותך למורעל.

עוד דבר חדש הוא שבכמה מאריחי המבוך ישנן דלתות. כאשר אתה רץ אל אחת כזאת, אתה שולף ברנדומליות טוקן דלת סגורה שאותה אתה הופך בסוף התור. כאשר אתה הופך אותה, אתה רואה אם בצידה השני כתוב האם הדלת לא נעולה, נעולה, או ממולכדת. דלתות נעולות יכולות להיפתח אם אתה מנצל לכך התקפה וגלגול קובייה , בזמן שדלתות ממולכדות מורידות נזק אוטומטי ורנדומלי לפני שהן נפתחות.

למזלן של הדמויות , לא כל התוכן החדש מנסה להרוג אותן. חלק מהמטרות מעניקות לך ברכות, שהם קלפים מיוחדים אשר מעניקים לך תוספים מיוחדים כאשר אתה גובר על אתגרים ספציפיים. לבסוף, לפחות משימה אחת('לשחרר את השבויים') מאפשרת לך להשתלט על דבש''ים אשר באמת מועילים , עוזרים ונלחמים לצידך.

אם אהבת את טירת רייבנלופט, אתה הולך לאהוב את המשחק הזה אפילו יותר. אפילו אם אתה לא מרגיש שאתה זוחל בתוך הר געש פעיל כדי לשחוט דרקון, אתה תהנה מאוד מהמגוון החדש ומהאפשרויות החדשות שהמשחק מציע, בעיקר מהאפשרות לשלב אותו עם המשחק הקודם. המצבים החדשים לא מסובכים מדי והשחקנים ששיחקו גם במשחק הקודם יבינו את ההיגיון שלהם. הקללות הם תוספת מעולה ומגניבה למשחק שמוסיפה עוד מתח ואקשן. הדלתות בנויות טוב ובמהלך המשחק הן משתלבות היטב, וכך גם הברכות.

לאלו שמתלבטים איזה משחק לקנות, castle ravenloft או wrath of ashardalon , אני ממליץ בלי שום ספק על השני. אם יש את הכסף והיכולת – קנו את שניהם , האפשרות לשלב בין שני המשחקים היא אולי האפשרות הכי מעניינת עד כה. אך wrath of ashardalon, הוא הרבה יותר ארוך, מעניין וכיפי מאשר castle ravenloft.

המשחק מעולה, מתעלה על קודמו מבחינת יצורים חדשים , מפלצות [כולל הבוסים החדשים, שביניהם כמובן אשרלאדון, שתופס מקום יותר רציני במשחק הזה מקודמו], גיבורים, אריחי מבוך ופלאף.

"תיקי דרזדן" היא סדרת ספרים של הסופר ג'ים בוטצ'ר, שמתארת את קורותיו של הקוסם הארי דרזדן (היחיד בספר הטלפונים של שיקגו), שמתפקד על תקן בלש פרטי ומגינה של העיר שיקגו מכל מיני כוחות על טבעיים. הסדרה כרגע בת תשעה ספרים וכמה סיפורים קצרים, כשהספר העשירי עומד לצאת בשנה זו.
משחק התפקידים Dresden Files, המבוססת על חוקי ה Fate (כשהשיטה גורל מואץ תורגמה לעברית) מבית היוצר של פרד היקס. השיטה מדגישה את הסיפור ואת השפעת הדמויות על העלילה על-פני היכולות המכאניות של המשחק. בשיטה זו המכאניקה מבוססת באופן ישיר על סיפור הרקע, האופי והמטרות של הדמות ולא על בחירת כוחות, מיומנויות וכך הלאה.
הסקירה תציג בפניכם את שני ספרי הבסיס של Dresden files - Your story שהינו מעין ספר לשחקן שכולל את חוקי המשחק ו Our World שמציג את העולם של תיקי דרזדן,
יצרתי גם התחלה מהירה לתיקי דרזדן בעברית, למי שרוצה לצלול לעולם ולהתחיל לשחק.

העולם של תיקי דרזדן​

זהו עולם של פנטזיה אורבנית, כלומר "העולם שלנו" רק עם יצורים על טבעיים. והרבה מהם - העולם מציג שלושה סוגים של ערפדים (ארבעה למעשה, אבל אחד מהם לא באמת מופיע בספרים), שלושה סוגים של "אנשי חיה", קוסמים, פיות, רוחות רפאים, דרקונים, שדים מכמה סוגים, ובגדול, כמעט כל יצור שאי פעם הופיע באיזו מיתולוגיה. אם זה מזכיר לכם כל מיני עולמות אפלים ומרחמים על עצמם כמו עולם האפלה, דמדומים או מלחמת האופל - אז לא. העולם של תיקי דרזדן הוא אופטימי וצבעוני ברובו, ובעוד שיש לו את הרגעים האפלים שלו, הארי דרזדן עצמו הוא לוחם, שידוע בעולם העל טבעי בעיקר בזה שהוא לא יודע מתי לוותר או לסתום את הפה.

השיטה​

השיטה היא Fate 3, שאותה ראינו באיטרציה אחרת ב-Spirit of the Century, וקיימת בשיטות רבות נוספות, כגון אגדות אנגלר (פנטזיה), דיאספורה (מד"ב כבד), סטארבלייזר (מד"ב פאלפ), איקונז (סופר גיבורים), סוכני הסווינג (מרגלים) ואפילו בצורה חלקית ב–Houses of the Blooded. תיקי דרזדן מציגה רוויזיה לשיטה, שמורידה מעט מהסיבוכיות בשיטה הבסיסית, ומוסיפה מצד שני חוקים נוספים כדי להתאים את המשחק לעולם בו הוא מתנהל, כמו חוקי קסם ויכולות על טבעיות.
יש לציין שהשיטה מכוונת למשחק סיפורי ולא טכני. כלומר, מה עשית הרבה יותר מעניין מאיך עשית אותו, ואין לרוב ספירת נקודות כדי לצבור בונוסים/מינוסים לפעולות של הדמות - רוב הדברים האלה מנוהלים על ידי האספקטים, שיוזכרו בהמשך. אני מניח שחלק יקחו את זה כיתרון וחלק דווקא כחסרון. אני מחשיב את זה כיתרון עצום.
השיטה אחידה למדי - אין הרבה סוגי פעולות לבצע ואין כמעט תתי מכאניקות שצריך ללמוד. זה מביא למצב שאין הרבה קראנץ' להתעסק איתו, ובניית דמויות היא מטלה די פשוטה, ברגע שהבנת איך זה עובד. יוצאי הדופן היחידים הם הקוסמים, שלהם יש כמה וכמה תת מכאניקות ספציפיות להם בלבד.
הגדרת הדמות מחולקת לשלושה חלקים: מיומנויות, שמגדירות מה הדמות יודעת לעשות; פעלולים, שהם כל מיני בונוסים למיומנויות או יכולות על טבעיות, ואספקטים, שהם בעצם נקודת המכירה של השיטה.
רשימת המיומנויות היא קצרה יחסית (בסביבות השלושים), אם כי לדעתי היה ניתן לקצץ אותה יותר - ישנן כמה מיומנויות שעושות דברים דומים או חופפים, וכמה מיומנויות שפשוט עושות מעט מידי. שימוש במיומנויות הוא גלגול של ארבע "קוביות פייט" - קוביות שמציגות "+","0" או "-" - סכימה של התוצאה וחיבורה למיומנות הרלוונטית. אישית, מצאנו שזה גם מעיק (לא היו לנו קוביות פייט, נאלצנו לאלתר עם ק6 רגילות) וגם לא מייצר מספיק שונות לטעמנו, אז החלפנו את המערכת במה שמופיע במשחק פייט אחר: ק6 פחות ק6.
פעלולים הם שלל יכולות של הדמות, ומתחלקים לשניים: פעלולים "רגילים", אשר דומים לכשרונות במו"ד, מציעים כל מיני בונוסים לשימוש במיומנויות בתנאים מסויימים, וכן פעלולים על טבעיים, שאלו בעצם יכולות על טבעיות שניתן לתת לדמויות, כגון התחדשות מהירה, מהירות על אנושית או יכולת קסומה.
לבסוף, אספקטים הם פחות או יותר "תכונות אופי" של הדמות, אבל כאלה עם אלמנט מכאני - חיובי ושלילי ביחד. אספקטים מונעים בעזרת "דלק" של נקודות גורל, שבהן שחקן יכול להשתמש כדי להפעיל אספקט שלו או של מישהו אחר בשביל תוספת של +2 לגלגול או גלגול מחדש של הקוביות. איך מקבלים בחזרה את הנקודות האלה? פה נכנס החלק ה"שלילי" של האספקטים. לאספקטים ניתן לעשות משהו שנקרא compel - סוג של "להכריח" את הדמות להתנהג לפי האספקט שלה, כשזה ממש לא לטובתה, ועבור הטירחה היא מקבלת נקודת גורל בחזרה. כלומר, אם לדמות שלי יש את האספקט "האביר בשריון הלבן", אני אוכל לשלם נקודת גורל כדי להפעיל את האספקט ולקבל בונוס כאשר הדמות שלי מנסה להציל מישהו או פועלת באבירות כללית, אבל ניתן "להכריח" אותי להתנהג באבירות גם כאשר זה לא הדבר "החכם" לעשות - כמו למשל כאשר די ברור שהבחורה שצורחת לעזרה היא רק מלכודת שהניח הנבל. אני כותב "להכריח", עם מרכאות,שכן דבר זה לא בא להעניש את השחקן כשהוא עושה משהו שלא מתאים לאופי הדמות, אלא לעודד אותו לעשות משהו שכן מתאים לדמות ולסיפור - השחקן יכול להחליט לוותר על הקומפל (ועל נקודת פייט משלו) אם לא מתאים לו הכיוון שהסיפור יקח בעקבות הקומפל, והמערכת לא אמורה להיות כלי בידי המנחה לנגח את השחקנים.
במהלך המשחק, ניתן לבצע פעולות כדי לשים אספקטים זמניים על הסצנה או על דמויות אחרות, ולאחר מכן הפעיל אותם כדי לקבל בונוס נוסף לפעולות שלך - מה שנותן מימד נוסף ל"עזרה לחבר", גם מחוץ לקונפליקטים וגם בתוכם.
המשחק גם מציע "לבנות" את העיר בה מתרחש רובו של המשחק כמאמץ קבוצתי, ולתת גם לעיר עצמה ולכמה מקומות מעניינים בה אספקטים.
אין בשיטה מקצועות, אבל הספר מציע כל מיני תבניות ליצירת דמויות לפי יצורים בעולם המשחק אשר מתאימים להיות דמויות שחקן. כמובן, שניתן ליצור תבניות בעצמכם.
כפי שהוזכר למעלה, יוצאי הדופן המרכזיים מבחינה מכאנית הם הקוסמים, שלהם יש כמה תתי מכאניקות (ויש כאלה שיגידו יחסית מסובכות), הספציפיות רק להם. ישנם שני סוגי קסמים - אבוקציות, שהם קסמים מהירים ו"מלוכלכים", המבוססים על אחד היסודות, וטקסים, שהם קסמים ארוכים יותר ועדינים יותר, ומסוגלים למגוון גדול מאוד של אפקטים.

על הספרים של השיטה​

המשחק למעשה בא בשני ספרים: "הסיפור שלך", שמציג את חוקי המשחק וסקירה מאוד קצרה על העולם, ו"העולם שלנו", שמציג יותר פירוט על העולם של תיקי דרזדן וכן סטטיסטיקות של היצורים והדמויות שהופיעו בספרים (בערך עד לספר השביעי. תוסף נוסף למשחק שמתוכנן לצאת בעתיד - "שמועות מהפראנט" - אמור להשלים את זה עד לספר התשיעי). יש להדגיש כי ניתן לשחק במשחק באופן מלא עם הספר "הסיפור שלך "בלבד, בהנחה שלא מעניין אתכם יותר מידי להצמד לעולם של תיקי דרזדן. "העולם שלנו" הוא יותר סיקור של כל הכוחות המניעים והדמויות בעולם של תיקי דרזדן, לאלו שרוצים לשחק בעולם עצמו, בדגש על אנשים שמכירים את סדרת הספרים הספרים הינם בצבע מלא, עם איורים יפיפיים וערכי הפקה מאוד גבוהים. כבונוס למי שמכיר את הספרים, הספר מוצג כאילו נרשם על ידי אחת הדמויות שמופיעה בספרים, עם הערות של הארי דרזדן על כל מיני קטעים בספר - שזו תוספת מאוד משעשעת למי שמכיר את הדמויות המדוברת (הארי דרזדן עצמו, בילי, איש זאב ומחבר הספר, ובוב הגולגולת, העוזר התאוותן של הארי).

לסיכום​

המשחק מצויין. הוא המשחק החדש החביב עליי, ואת כמה המשחקים האחרונים שלי הרצתי בעזרתו (עשיתי איתו, מלבד את תיקי דרזדן, משחק פנטזיה אורבנית על שדים, משחק פנטזיה על ציידי שדים וכרגע - את שאדוראן). זה המשחק הטוב ביותר שכפי הנראה לא תשחקו בו.

השמש השחורה הוא עולם מערכה למבוכים ודרקונים, שמציג עולם מדברי שנשלט על ידי מלכי דרקון אכזריים ורבי עוצמה. זהו אחד מעולמות המערכה המשובחים שקיימים במו"ד, ובמה' 4 הוא יצא לאור מחדש כסדרה של שלושה ספרים.
הספר השני מביניהם הוא קטלוג המפלצות, שמציג מגוון של כ-200 מפלצות חדשות לשימושכם, כמו גם מידע על מלכי הדרקון, תבניות להתאמת מפלצות לשמש השחורה ועוד. הספר כולל 144 עמודים בכריכה קשה והוא נמכר במחיר נמוך להפליא של 20 דולר. השמועות מספרות שדבר זה נובע מכך שבמקור הוא היה מיועד להיות מודפס בכריכה רכה, אך עקב טעות בבית הדפוס, הוא הודפס בכריכה קשה – צ'ופר לנו.

פרק ראשון - היצורים באתאס (השמש השחורה)​

כמו שאמרתי, הספר מכיל קרוב ל-200 מפלצות חדשות, כשמחציתן מיועדות לתקופה הגיבור והשאר מתחלקות בין תקופת המופת לאגדה. הספר כמובן מכיל מפלצות רבות שהופיעו במהדורות קודמות של השמש השחורה.
המפלצות בנויות לפי הסטאטבלוק החדש, שמחלק את היכולות לפי סוג הפעולה שדרוש עבורן (פעולה רגילה, תנועה וכך הלאה – אפשר לראות דוגמא באתר מכשפי החוף). אישית, שני סוגי הסטאטבלוקים עובדים עבורי.
שיפור משמעותי למפלצות הוא שדרוג הפלאף שלהן – בניגוד לפלאף האנמי במגד"מ הרגיל, שנובע בעיקר מהיותו גנרי, הפלאף כאן מגניב ומעניין. עם זאת, השיפור עדיין לא מספק – הפלאף מופיע כידע ואגדות, כלומר, הוא מיועד לשחקנים. כמנחה, לא קיבלתי השראה להרפתקאות המבוססות על הפלאף, או ידע "נסתר" – בקיצור, יש למכשפי החוף עוד מקום לשיפור, אף שלעומת מגד"מ 1 השיפור הוא אדיר.
עוד שינוי מבורך בתיאור המפלצות בספר הינו שהעיפו את קבוצות ההתקלות מתיאור המפלצות. במגד"מ 1 היה קטע קצר, חסר-תועלת לחלוטין שאמר שאפשר למצוא גובלינים עם וורגים... טוב שהוא הלך.
ועכשיו למכאניקה עצמה – המפלצות בספר פשוט משובחות. העיצוב המכאני משובח, ואמנם יש מספר מועט יחסית של מפלצות בספר, אבל לרובן יש כוחות מיוחדים, חלקם מקוריים ומיישמים את המכאניקה באופן חדשני, והם עובדים בצורה מצויינת. גם הקונספט שעומד מאחורי חלק מהמפלצות הוא מעולה. כמה דוגמאות לסבר את האוזן:
קקטוס זומבי – כן, יש צמח אל-מת! ולא רק זה, יש לו פירות – כך שאם הרפתקן לא שם לב שהקקטוס הוא בעצם זומבי, ושותה את הפירות, הוא הופך לנשלט. פשוט מרושע.
לבלוגי, שיש לו תמונה מעפנה, יש פעמון שאיתו הוא מושך אליו יצורים ומשתלט עליהם במכאניקה חמודה.
לזומבי המלח (כל הזומבים בשמש השחורה שונים ממה שאתם מכירים) יש יכולת שמאפשרת לו לתפוס יצור, ובכל פעם שהיצור נכשל בהמלטות, הוא סופג עוד נזק.
ה-Floating Mantle הוא יצור שליו, עד שהוא נכנס לתקופת הרבייה, אז הוא הופך לאגריסיבי ומגן על צאצאיו.
בשמש השחורה אין דרקונים רגילים, יש את מלכי הדרקון – כולל הדרקון של טיר, שיכול להיות קרב אפי נפלא, ואת הדרקולטאים ששייכים ליסודות.
הספר גם מכיל גזעים כמפלצות, בסגנון האלפים (שאינם מתגוררים ביערות, אלא יותר מזכירים קבצנים), האלדרין (יצורים שאיבדו את ביתם במישורים וכעת נודדים), דמי-הדרקון (שקרואים Dray והינם יצירה של אחד ממלכי הדרקון) וכך הלאה. השילוב של הגזעים במערכה הוא מוצלח וההצגה שלהם כיריבים עשויה היטב.
ועוד, ועוד, ועוד... מכאניקה נפלאה משולבת בפלאף איכותי.

פרק שני - אישויות ידועות​

לאחר התרוממות הרוח שחוויתי בפרק הראשון, ציפיתי לקרוא את הפרק השני, שמקדיש לכל מלך דרקון שני עמודים וגם סוקר מספר דב"שים ידועים בעולם המערכה. אציין לתומי כי ציפיתי למידע למנחה, שמתאר כיצד לשלב את מלכי הדרקון או את שאר הדב"שים במשחק – וגם שיהיו קצת סטאטבלוקים.
להפתעתי, במקום לקבל פלאף מגניב, כל מלך דרקון זוכה לפסקה או שתיים של טקסט ושאר העמוד מכיל תיאורים מכאניים של מלך הדרקון בקרב (שבינינו, מתי כבר נשתמש בזה?) ועוד שתי פסקאות נתונים עבור משרתים של מלך הדרקון. והספר לא עוצר כאן, אפילו עבור דב"שים שאמורים להיות בעלי-ברית של הדמויות, אין מידע סיפורי, אלא רק מידע מכאני על היכולות שלהם בקרב.
בקיצור, אכזבה רבתי – במקום לקבל רקע והשראה כיצד להפוך את ההרפתקאות שלי למגניבות עם מלכי דרקון, קיבלתי מידע מכאני חסר תועלת למדי. היה עדיף למחוק את הפרק הזה ופשוט להוסיף עוד מפלצות רגילות.

פרק שלישי - אפשרויות להיתקלויות​

פרק זה למעשה מכיל מספר חלקים שיעזרו לך לבנות היתקלויות שמתאימות לעולם המערכה של השמש השחורה. מדובר בעולם מדברי, בעל אקולוגיה משל עצמו וכמובן תוואי שטח מתאים. לכן מציעים גם מכשפי החוף מספר תוספות למנחה שאוהב לבנות היתקלויות ו/או מפלצות מעניינות.
ראשית, הפרק מתחיל בשני עמודים שמסבירים כיצד להמיר מפלצות מעולמות מערכה אחרים לעולם המערכה המדברי של השמש השחורה – למעשה, פשוט לשנות את התיאור ואת התכונות שיתאימו למדבר. לא משהו מורכב אבל בהחלט מועיל.
לאחר מכן אנו נכנסים לדבר שהוא חדש יחסית – תבניות למפלצות. הרעיון הוא לקחת קבוצה של מפלצות שונות ולתת להן מאגר של כוחות משותפים, ובכך להעניק להן מכנה משותף. זה דורש קצת עבודה מצד המנחה אבל זה בהחלט חמוד. הספר מציג ארבע תבניות – מפלצות בזירת קרב, מגע יסודני, מאומנות פסיונית, ומעוותות שמש.
הפרק מסתיים באוסף של מלכודות, סכנות ותוואי שטח חדשים לשמש השחורה. אחלה רעיונות מסתתרים כאן.

עיצוב וירקות​

הספר עצמו מעוצב במיטב המסורת של מכשפי החוף, בכריכה קשה ובצבע מלא. אין תלונות כאן, וגם רמת הכתיבה בהחלט מספקת רצון. המקום היחידי שבו יש אכזבה מסויימת היא רמת האיורים – חלק מהמפלצות נראות... קומיות, ולא ממש כמו מפלצות אכזריות או מטילות אימה. למשל לבלוגי, שהינו מפלצת מעניינת מכאנית, יש תמונה די זוועתית.
בסה"כ הספר עושה את העבודה, אבל טוב היה אם היו עושים עוד מקצה שיפורים לחלק מהאיורים של המפלצות בספר.

אפילוג – על מגדירי המפלצות השונים במה' 4​

הסיבה העיקרית שרכשתי את הספר היא מכיוון שמגדיר המפלצות הראשון הפך לחסר תועלת עקב השינויים הרבים שעברו על מכאניקת בניית המפלצות מאז יצאה מה' 4 לאור. למעשה, אפשר להגיד שהרצתי את המשחק שלי בשנה וחצי האחרונות עם מגדיר מפלצות אחד – מתוך האפילה. אמנם הוא מגניב (היי, אני הכותב!) אבל רציתי עוד מגוון מפלצות שאני יכול להשתמש בהן בהתרעה קצרה.
עכשיו חלקכם מגרדים בפדחת ושואלים – על אילו שינויים הוא מדבר? תשובה קצרה – תקראו את ה-errata באתר מכשפי החוף לתהליכי בניית המפלצות.
תשובה ארוכה – ניתן לחלק את המפלצות במו"ד 4 כשייכות לאחד משלושה דורות.
הדור הראשון הוא המגד"מ, שבו מרבית המפלצות חלשות יתר על המידה, לא מאוזנות או פשוט לא מעניינות. למעשה, למעט מפלצות "רגילות" (שאינן בכירות או עלית) לתקופה הגיבור, הוא חסר שימוש. לא רק אני חולק דעה זאת, גם מכשפי החוף מודים בזאת, ולכן הם הוציאו לאור את ה-Monster Vault, שלמעשה מהווה עדכון למגד"מ ומכיל גרסאות מאוזנות ומחוזקות של המפלצות במגד"מ 1.
הדור השני יצא לאור עם מגד"מ 2, ובו ביצועים ואיזונים מחדש למפלצות, בדגש על מפלצות בכירות, עלית, נחילים ומפלצות מתקופות המופת והאגדה.
הדור השלישי הגיע, כצפוי, עם מגד"מ 3. הדגש בו היה על העלאת תפוקת הנזק של המפלצות – הן פשוט לא עשו מספיק נזק בדורות הקודמים בתקופות המופת והאגדה. כעת הן עושות 50% יותר נזק. לטעמי, בגלל שמדובר בהתאמה פשוטה של הגדלת הנזק, השינוי הוא פחות משמעותי.
כהערה, מתוך האפלה הוא דור שני – במלים אחרות, המפלצות מאוזנות ומחוזקות, אך צריך להגדיל את הנזק פי 1.5 בערך.
לכן אני אישית הפסקתי להשתמש במפלצות מ"הדור הראשון" (מישהו רוצה לקנות את המגד"מ שלי?), ובעצם אני משתמש רק במתוך האפילה, ומהיום גם ב-DSCC.

סיכום​

קטלוג המפלצות של השמש השחורה מומלץ בהחלט, גם בגלל המפלצות שעשויות בקפידה ושיפתיעו את השחקנים שלכם בקרב, וגם בגלל הפלאף וההשראה של השמש השחורה שנובעים מתוכו. רק אל תצפו למידע מעניין על מלכי הדרקון או להשראה להרפתקאות.

מנצ'קין הוא משחק קלפים של תחרות פרועה, שהמטרה בו היא להרוג מפלצות, לבזוז את האוצר שלהן ולעלות בדרגות - שזוהי מהות המנצ'קין. הראשון שעולה לדרגה 10 - מנצח.
אך מעבר לחוקים הפשוטים, מנצ'קין הוא משחק הומוריסטי שמשתמש בהרבה מהמוסכמות בז'אנר ספרות הפנטזיה ומשחקי התפקידים. למעשה אפשר לטעון שמה שחשוב במנצ'קין הוא לא הנצחון, אלא התחרות הפרועה וההומור בדרך אליו.
לכן אחלק את הסקירה לשניים - החלק הראשון יהווה סקירה של החוקים עצמם, והחלק השני של הסקירה יעסוק בחוויית המשחק.
למנצ'קין יש מספר רב של הרחבות - ישנן 7 הרחבות למשחק הרגיל, בנוסף להרחבות מיוחדות, כמו קוביית מנצ'קין. בנוסף, ישנם ז'אנרים אחרים של מנצ'קין - מדע-בידיוני, ערפדים, קונג-פו, משימה בלתי-אפשרית, פיראטים ועוד... כל אותם ז'אנרים מציעים את אותם חוקי משחק בגדול, אך אווירת משחק אחרת.
הסקירה בוצעה לתרגום לעברית של מנצ'קין הרגיל.

בתוך הקופסה​

המשחק הבסיסי מגיע עם 168 קלפים, שמחולקים לערימה של קלפי מבוך וערימה של קלפי אוצר, וכן דף חוקים. זהו. אין קוביות ואין דברים אחרים. וככה נראים הקלפים (בשחור-לבן, גרסאות מאוחרות יותר הן בצבע)

חוקי המשחק
במשחק יש שני סוגי קלפים - מבוך ואוצר.
לכל שחקן יש קלפים פעילים במשחק - אלו קלפים שכוללים גזע ומקצוע (יכולות מיוחדות) וחפצים שמעניקים תוספים לדמות. אלו הם לרוב קלפי אוצר. בנוסף, לכל שחקן יש יד של עד חמישה קלפים, ואלו הם קלפים בהם הוא יכול להשתמש - לצרף לקלפים הפעילים במשחק, להשתמש בהשפעה חד-פעמית בקרב וכך הלאה.
בתחילת כל תור השחקן "בועט דלת" במבוך ושולף קלף אחד מהערימה של קלפי המבוך - אם זאת מפלצת, השחקן נלחם כנגדה, אם זו קללה אז היא מופעלת על הדמות, וכל דבר אחר נכנס ליד של השחקן. אם לא נשלפה מפלצת, ניתן לחקור את המבוך פעם נוספת, שזה אומר לשלוף קלף נוסף מערימת קלפי המבוך. קיימת אפשרות נוספת והיא להלחם כנגד מפלצת מהיד של השחקן.
בקרב כנגד מפלצת, השחקן משווה בין דרגת המפלצת לבין דרגת הדמות שלו ועוד התוספים שיש לה - התוספים יכולים להגיע מהקלפים הפעילים במשחק, כגון נשק שמוסיף +2, או מקלפים חד-פעמיים בהם השחקן משתמש.
אם מנצחים בקרב - עולים בדרגה וזוכים באוצר!
אם מפסידים בקרב - סובלים מההשפעות המפורטות בקלף המפלצת, בין אם זה ירידה בדרגות או איבוד חפצים.
בשלב הזה מגיע החלק האינטראקטיבי העיקרי במשחק, כשכל שחקן יכול לבקש משחקן אחד אחר לעזור לו בקרב - זה לרוב כולל שיחוד השחקן השני על-ידי נתינת חלק מהאוצר לו. כמובן שבשלבים המתקדמים של המשחק, אין לצפות שיעזרו לשחקן להגיע לרמה 10. בנוסף, יש קלפים שמאפשרים לשחקנים אחרים לחזק את המפלצת ולהקשות על השחקן הנלחם במפלצת את הנצחון. אם נראה שההפסד ודאי, אפשר לנסות לברוח - כשההשפעה שונה כתלות מפלצת.
קיימות אינטראקציות נוספות במשחק - ניתן לסחור בחפצים בין שחקנים או למכור חפצים בכדי לעלות בדרגות, וכמובן ישנן השפעות מיוחדות של קלפים. אבל זהו המשחק בבסיס.
המשחק עצמו הוא מסורבל ולא ממש מעניין לטעמי. יש כמויות אדירות של טקסט על כל קלף, ולמרות המבנה הפשוט לכאורה, לעתים קשה לעקוב אחר המשחק מכיוון שהקלפים מציגים למעשה חוקים חדשים על ימין ועל שמאל. המשחק מאוד מבוסס על מזל - הטקטיקה במשחק היא מוגבלת, כשהגורל נקבע בעיקר לפי הקלפים ששולפים - למשל, המשחק של שחקן ששלף גנב יהיה שונה מהמשחק של חקן ששלף לוחם, ואין לשחקנים שליטה על כך.
לרוב, בהתחלה המשחק זורם מהר וכולם עוזרים לכולם, עד שמתקרבים לדרגה 10 - ואז המשחק עובר למצב זחילה, כשכל שחקן מפריע לאחרים בעליית הדרגות... בעיני זה הופך למאוס וארוך.
במלים אחרות, אם מתעלמים מההומור ומהאווירה, המשחק הוא בינוני מינוס.
יש לציין שחוקי המשחק בגרסא העברית הם מהדורה ישנה של החוקים, ויש גרסה מעודכנת באתר באנגלית - החוקים עצמם די דומים, אבל ההסברים יותר ברורים.

האווירה​

המשחק מנסה ליצור אווירה הומוריסטית של מרדף אחרי הדרגות, המפלצות והאוצר - והוא מצליח. הקלפים עצמם מאוירים היטב והשמות שלהם לרוב מעוררים גיחוך, לפחות בפעם הראשונה. אם נכנסים לתוך אווירת המשחק, בשאגות קרב ובתיאורים, אזי הוא מתעורר לחיים והופך לכיפי במיוחד.
אבל בכדי ליצור את האווירה המתאימה, צריך את קבוצת השחקנים הנכונה - וכאן מגיעה השאלה, האם שאר השחקנים מתחברים לכך?
לאלו שלא מתחברים למשחקים הומוריסטיים, או פשוט לא מכירים את ההשראה למנצ'קין - למשל, אנשים שלא באמת יודעים מה זה גמד ומה ההבדל בין אלף לבן-אנוש - זה בעייתי. צריך לשחק עם אנשים שמכירים את ז'אנר הפנטזיה או שיחקו במשחקי תפקידים קודם לכן.
כמו שציינתי, שיחקתי בתרגום לעברית, ומכיוון שמדובר בהומור שמבוסס ברובו על משחקי מלים, בלתי אפשרי לתרגם את זה בצורה טובה וחלק מההומור נעלם בדרך - אבל גם בעברית המשחק הוא משעשע. אם אתם שולטים באנגלית, קנו את הגרסא האנגלית, אבל אם לא - לא נורא, גם התרגום לעברית עובד.

סיכום​

מנצ'קין הוא משחק בינוני, עם משחקיות משעממת יחסית, אך הומור שהופך אותו למשחק beer & pretzels טוב - אל תצפו למשחק עומק או אסטרטגיה, אלא פשוט לחצי שעה עד שעה של כיף. חבל שלעתים המשחק הופך למסורבל עקב כמויות הטקסט וההשפעות המיוחדות.
אם אם מחפשים משחק משעשע שאינו כבד ואתם מכירים את הז'אנר - המשחק כיפי.
אם אתם מחפשים משחק עם חוקים טובים ומשחקיות מעניינת - וותרו.

כפי ששם הספר מרמז, ספר זה עוסק בצלמוות ובכוחות צל (שמהווה מקור כח בפני עצמו) , ומראה לנו מקצועות חדשים ואפלים, גזעים חדשים ואפלים ועוד כל מיני דברים אפלים. זה כולל עוד כוחות למקצועות הקיימים, כשרונות ועוד כל מיני אפשרויות אפלות לדמויות התמימות שלכם. הספר כולל 160 עמודים בצבע מלא והוא יצא לאור לאחר מוצרי ה Essentials כך שהמקצועות בו משלבים את עקרונות ה essentials עם העקרונות המוכרים מהסל"ש.

כשהמנחה שלנו הביא לאחד המפגשים את הספר הזלנו עליו ריר כל המפגש, עד שהמנחה נכנע לבסוף, וכולנו בנינו באופן חד פעמי דמויות רק מהספר הזה. יום לאחר מכן, אחרי הרבה הפצרות מצידי, הוא השאיל לי את הספר, וכך גם אתם תוכלו לדעת מה יש בין דפיו האפלים. אז הנה הם – גיבורי הצל.

פרק 1: לתוך החשכה
הפרק הראשון הוא שישה עמודים של פלאף העוסק בקסם צל, מדבר על האופן בו קסם הצל משתלב עם קסם מאגי רגיל וכוחות קדושה, וכן מראה דרכים רבות שבהן כל אחד יכול לגלות כיצד להשתמש בקסם הצל. חלק מהפרק עוסק בצלמוות ומתאר כמה דרכים בהן הצלמוות מפתה אנשים נואשים או צמאי כוח אל ממלכתו האפלה.

פרק 2: מקצועות הצל
באופן לא מפתיע , הפרק הזה הוא בערך חצי מהתוכן של הספר. הוא לא מכיל רק את המקצועות החדשים ואת כוחותיהם, אלא גם אפשרויות נוספות לכהנים, קוסמים ומכשפים. הפרק מלא בדרכים לשלב את הדמויות האפלות עם שאר הקבוצה וכולל גם כמה קרסי עלילה סמויים.
המקצוע הראשון שאנחנו רואים הוא המתנקש. המקצוע מזכיר את הנוכל, אבל הוא הרבה יותר אכזרי וקטלני. תת-המקצוע שלו הוא התליין, המתמחה בהוצאת אנשים, יצורים ומפלצות להורג. למקצוע שלל כוחות אפלים ומרושעים הנועדים לרציחה והעלמה של אנשים. התפקיד של המקצוע הוא סער.
המקצוע השני הוא אביר הטומאה (Blackguard). הוא סוג של אביר קודש מרושע, שנעזר בכוחות אפלים שמעצימים את כוחותיו. מכניקת הסער של אביר הטומאה מאפשרת לו להוסיף כריזמה לנזק, אבל רק על מטרות שעליהן יש יתרון קרבי. יש לאביר הטומאה כמות מטורפת של נקודות פגיעה יחסית לסער, הוא מסוגל להשתמש בשריון כבד והוא חזק להפליא. זהו כנראה הסער החזק ביותר והחסון ביותר שראיתי מימי.
אגב, הבחור שעל הכריכה הוא אביר טומאה, והדמות שלו מופיעה בכמה וכמה תמונות לאורך הספר.
הערפד הוא המקצוע שעליו שמעתי הכי הרבה לפני שהספר יצא. זהו סער שמסוגל להוריד נזק מוות במגע, להוריד עוד נזק בכך שהוא יונק את חייהם של אויביו, וכמובן הוא יכול להחליף את צורתו לנחיל צללים של יצורים דמויי עטלף. בדרגות גבוהות יותר הוא יכול לשנות את צורתו לעטלף או לשלוט ביצורים בזכות מבטו בלבד. בדרגות גבוהות עוד יותר, כל יכולות הבסיס האלו משתפרות, כך שהדבר הבאמת חדש שהוא מקבל כאשר הוא מגיע לדרגות המופת הוא לבחור מורשת דם, שנותנת לו תוספים מסויימים.
הרעיון מעולה והביצוע לא רע, אבל לדעתי, ערפד עדיף בתור תבנית, לא מקצוע. אולי אני רוצה לשחק בן אנוש כוהן של פיילור שבעצם ננשך בילדותו וקולל בכך שיהיה ערפד לעד? לא, עכשיו אני לא יכול כי ערפד חייב להיות רשע ואפל לפי המקצוע.
הכובל הוא בעצם תת-מקצוע חדש למכשף בעל תפקיד הרכז, ולדעתי הוא המקצוע הכי טוב בספר. למעשה, אני חושב שהוא המקצוע הכי טוב למהדורה 4. בכוחותיו הוא דומה באופן כמעט זהה למכשף ב-World of Warcraft: בחור לובש גלימות שמזמן יצורים אפלים ודמוניים לעזרתו.
כובל יכול לבחור רק את ברית הכוכבים או את ברית החשכה, אשר משפיעות על כוחות ההיתקלות ועל בני הברית המזומנים שלו. אני באמת אוהב את הדברים החדשים של ברית הכוכבים: כוח לפי רצון שמונע ממטרה אחת לראות בני ברית במרחק 3 משבצות ממנה, לזמן הרבה מחושים מהאדמה על אזור ספציפי, לגרש יצור אל הכאוס שמעבר, לקבל חסינות פסיונית, ועוד מלא דברים טובים. לעזאזל, כן! זאת הפצצה של הספר. ביצוע מכאני מעולה של זימונים, ומאוזן בדרך ששה"מ'ים אוהבים. הביצוע מצוין, למרות שנראה שהרעיון גנוב במקצת.
פרט למקצועות החדשים, כהנים מקבלים הרבה תפילות יומיות חדשות, כהני מלחמה מקבלים את תחום ההשפעה 'מוות", קוסמים ומכשפים מקבלים המון לחשים חדשים ואפלים. הרבה דברים מחודשים, אבל בצורה טובה.

פרק 3: גזעי הצל
הגזע הראשון הוא ה-Revenant (שהוא לא ממש גזע, כמו שמיד תראו), שאלה בעצם נשמות שחזרו לעולם החומרי ונכנסו לגוף חדש, וכל מה שיצורים אלה זוכרים מחייהם הקודמים אלה רק כמה זכרונות חטופים. לרוב, מלכת העורבים מחזירה את הנשמות שבעתיד תהיינה Revenants לעולם החומרי בכדי שתעשנה את דבריה. כמה קרסי עלילה כוללים קבוצה של Revenants המנסים להזכר בחיים הקודמים, שאולי היו משמעותיים. כמו כן, ישנם טוויסטים: אולי בחייה הקודמים הדמות הייתה מרושע, וכו'. הרעיון חביב בהחלט, וקרסי העלילה המשולבים בגזע מעניינים למדי, אף שזה לא ממש גזע.
צללים (Shades) הם בני אנוש אשר סחרו בחלק מנשמתם בשביל שבב קטן מהתגלמות הצלמוות, אשר ככל הנראה עושה אותם חרישיים עד מאוד: יש להם תוסף לזריזות, יש להם מאפיין גזע הנותן להם הכשרה בהתגנבות, וכוח גזע לפי רצון הנותן להם לעשות בדיקת התגנבות בתור פעולה רגילה, כל עוד יש להם מחסה. פרט למחסר שלהם בפרצי הריפוי (2-), הם גזע סביר למדי, אף שקשה לי לדמיין מישהו מסביר למה לעזאזל הוא החליף חלק מהנשמה שלו. אולי מכשפים...
אבל הדבר המגניב ביותר בצל הוא המאפיין גזע הטוב ביותר שלו - כל פעם שהדמות של הצל מקבלת כוח תכלית מהמקצוע שלה, השחקן יכול לוותר עליו ובמקום זאת לקחת כוח תכלית מהמאגר של כוחות הגזע של הצל (יש מגוון, והכוחות שימושיים למדי) בדרגה של הדמות ומטה. מאפיין גזע גמיש מאוד ומעניין מאוד. לא ראיתי דבר דומה לזה עדיין (אם כי אולי פספסתי משהו), ועד כה זה נראה מאוד כיף.
ורילוקה הם בני אנוש אשר עשו עסקה סודית עם ישות אפופת מסתורין הקרויה המכשפה האדומה, אשר נותנת להם כמה תוספים דמויי-ערפדים. למעשה, החיסרון היחידי שלהם הוא שהם מרפאים פחות נקודות פגיעה כאשר הם משתמשים בפרץ ריפוי בזמן שהם מדממים, אבל זה לא ממש רציני. באופן זהה לצל, גם לורילוקה יש מאגר כוחות תכלית שהשחקן יכול להחליף בכוחות התכלית של המקצוע (למרות שלוירלוקה יש הרבה פחות מבחר).
לדעתי, גזע זה חלש למדי. זו משיכה באף שמצביעה לקוראים שזה הגזע שהכי כדאי לשחק איתו ערפד ולא שום גזע אחר. כמו כן, הרעיון של העסקאות חזר פה פעם אחת יותר מדיי, ומערב את המכשפה האדומה יותר מדיי בשביל שדמויות השחקן תהיינה "חופשיות". גם הקראנץ' דומה באופן מטריד לזה של קודמיו.
כל הגזעים האחרים מקבלים בערך דף שמתאר כיצד הם גרים בצלמוות ואיך הם מתמודדים איתו. מידע זה סביר למדי, אבל לא כולל שום דבר שכל שליט מבוך או שחקן לא היה חושב עליו לבד.

פרק 4: אפשרויות לדמויות
הפרק האחרון הוא קצר למדי, ובתוכו ישנם עשרה נתיבי מופת חדשים, ארבעה ייעודים אגדיים חדשים, שני עמודים של כשרונות חדשים ואסופה קטנה של ציוד חדש.
רוב נתיבי המופת הם גמישים למדי, ודורשים רק הכשרה במיומנויות ספורות וכוח עם מקור כוח ספציפי (כמו מאגי או קדושה). יצוין לטובה רקדן הצללים, אשר דורש רק כוח כלשהו של השתגרות והכשרה בהתגנבות. יכולותיו ממוקדות על השתגרות והסתרה, ומאפשרות לו לעשות דברים כמו להשתגר בתמורה לניצול של נקודת פעולה או לקבל יתרון קרבי אחרי השיגור. בנוסף, אף אחד מהכוחות שלו לא מבוסס על תכונות, מה שמאפשר לו להיות נתיב מופת גם לדמויות מבוססות קפא''פ וגם לדמויות מבוססות טווח רחוק, בין אם סיירים או קוסמים.
חלק מהיעודים האגדיים נותנים לדמות יתרונות כאשר דמויות או יצורים עם אותם יעודים אגדיים נמצאים בקרבת הדמות. לדוגמא, ל"מגן של זרימת-עד" יש מאפיין בדרגה 24 שנותן לו להשיב מספר נקודות פגיעה השווה לפרץ הריפוי שלו פעם ביום ברגע שנקודות הפגיעה שלו צונחות לאפס; אך אם יש שומרי זרימת-עד אחרים בהיתקלות, הוא מקבל עוד 5 נקודות פגיעה על כל שומר ידידותי.
הציוד החדש עושה בבסיסו דברים קסומים מינוריים: אדמה מבורכת עוצרת אל-מתים מלחזור חזרה מהקברים שעליהם מרחת את האדמה, בזמן שנר שד לא מאפשר תאורה לאל-מתים (דרך טובה למדי לראות מה יש במבוך בלי להיראות בידי כל אל-מת שמחכה להרוג אותך). חלק מהציוד רגיל למדי: ערכת הרעל, באופן מפתיע, פשוט מאפשרית לייצר רעל.
התלונה היחידה שלי נגד פרק זה היא שרוב הדברים מעורבבים יחד. חלק מהיעודים האגדיים זולגים אל העמודים הבאים במקום שיהיו להם כמה עמודים משלהם, מה שהיה עושה את זה הטקסט הרבה יותר קל לקריאה. אבל אם מתעלמים מכך, יש בפרק הזה המון דברים נחמדים, פרט לכמה כשרונות מאוד מיותרים או העתק-הדבק מדברים קיימים.

סיכום
זהו ספר אשר נעשה באמת ובתמים בצורה טובה, והוא אחד מהחביבים עליי במהדורה 4 עד כה. הספר כולל הרבה תוכן חדש, ויש בו כמה דברים שנעשו מחדש בצורה טובה יותר מהמקור. רוב המקצועות נראים כיפיים למדי למשחק, וכן התוכן שהוסיפו לכוהנים, לקוסמים ולמכשפים הוא רב - בעיקר לשחקנים המשחקים מגים מכל הסוגים, שחיכו לקחת את הדמות שלהם לכיוון אפל יותר. אפילו אם אתם לא אוהבים חלק מהכוחות של הכובל או של כהן המלחמה, אתם עדיין יכולים להשתמש בכוחות שלהם למכשף או לכהן שלכם.
מה שמכשפי החוף עשו עם הספר הזה הוא נוח למדי: אם אני רוצה לעשות כהן שיכול להתעסק קצת עם אל מתים, אני יכול לשלוף את הכוחות שלטעמי מהספר ולהחליפו באחד מהכוחות הקיימים שלי באותה הדרגה (בהסכמת השה''מ,כמובן). זה גם עובד היטב עם מכשפים וקוסמים; לדוגמא, שחקן המשחק מכשף שראה כוח זימון מגניב של הכובל או שחקן המחק קוסם ורוצה כוחות אפלים בספר הלחשים שלו.
לסיכום, זהו ספר מעולה, למרות הנקודות החלשות הספורות שלו. אם אתם שחקנים שמחפשים אפשרויות משחק אפלות - זהו הספר בשבילכם.

שיטת א.א.א היא שיטה חדשה ומקורית בעברית, פרי עטו של אייל ברנדס בסיוע הקהילה החופשית מכפר-סבא. למעשה, מדובר לא בסתם שיטה – אלא שיטה שבאה לאפשר לכם ליצור שיטות. השיטה היא גנרית ואמורה להתאים לכל עולמות המערכה באשר הם. כמו כן, לטענת הכותבים, מדובר בשיטה חדשנית, שתרחיב את אופקינו בכל הנוגע לאיך משחקים ומעצבים משחקי תפקידים.
אתם לא מתארים לעצמכם עד כמה הייתי רוצה להגיד שזה נכון לחלוטין, שמדובר בשיטה מצוינת וחדשנית ושהספר מכיל עצות נפלאות לבניית שיטות.
למרבה הצער, זה לא נכון, גם מהבחינה שהשיטה לא חדשנית וגם מהבחינה שהעצות לבניית שיטות לא ממש מועילות.
אבל אפסיק לדבר בכללי ואתחיל לדבר בתכלס, ואסקור את הספר לפי סדר הופעת הדברים בו.

הקדמה​

בתחילת הספר ישנה הקדמה, המספרת לנו על היומרה הלא קטנה של השיטה. כמו כן, מגלים לנו כאן שהספר עושה שימוש בכל מיני טבלאות אקסל. ואכן, לספר מצורף דיסק המכיל טבלאות כאלה למכביר. הטבלאות האלו נועדו לעזור לנו לבנות את הגרסא שלנו של שיטת א.א.א, בכך שהן תעזורנה לנו "לאזן" כל מיני אלמנטים שבשיטה (לסוגיית האיזון עוד נחזור). זה גם המקום לציין שספר השיטה בכלל לא מסביר את האופן המדויק בו הטבלאות האלה עושות את ה"איזון", את זה נשאר להסיק לבד מהנוסחאות הנמצאות בטבלאות האקסל - מה שאומר שטבלאות האקסל אינן אופציונליות אלא הכרחיות ממש (אף שטרחת השימוש בהן מושארת בעיקר למנחה).
כהערת שוליים, כמה מטבלאות האקסל שפתחתי על המחשב שלי (באקסל 2003) בכלל לא עבדו.

סיפורי משחק​

כאן מוצגים לנו ארבעה סיפורים ממשחקים של א.א.א, כשכל אחד מהסיפורים עוסק בעולם מערכה אחר, והם בזבוז מוחלט של 22 עמודים מהספר. המטרה של פרוזה במשחקי תפקידים אחרים היא להכניס את הקורא לאווירה של עולם המערכה שבו עוסק המשחק. אבל אבוי, אין לנו כאן שום עולם מערכה שלאווירה שלו צריך להכניס מישהו. גם לא מדובר בדוגמאות משחק, שדרכן ניתן להרגיש איך השיטה עובדת ותורמת למשחק – זאת סתם פרוזה.
הסיפורים גם לא כאלה מוצלחים, ורמת הכתיבה לא משהו. למשל, לא נעשה כמעט אף פעם שימוש בפועל "אמר" בדיבור ישיר, אלא בעיקר בפעלים אחרים, רצוי עם תארי פועל נוספים, כדי לעזור לנו להבין את אופן הפעולה (וגם כשמישהו כבר אומר משהו, מסבירים לנו איך הוא אומר זאת). וגם מסתבר שדיבור ישיר צריך לעשות בגופן אחר, המרכאות לא ברורות מספיק. אבל אני לא כותב ביקורת ספרותית אלא סקירה על משחק התפקידים – אפילו אם כל זוכי פרס נובל בספרות היו מגיעים לכתוב את הסיפורים הללו, זה לא היה מצדיק את קיומם בספר, שכן הם לא באמת תורמים לכלום.

עקרונות היסוד של השיטה​

בפרק זה מספרים לנו על עקרונות היסוד שהנחו את עיצוב השיטה. זה החלק המעניין הראשון. אציג כאן את העקרונות, ועוד אחזור לחלקם בעתיד.
חופש היצירה: עדיף שאצטט - "שיטת א.א.א דוגלת במתן כלים שיאפשרו למנחה להביא לידי ביטוי את כל תפיסותיו ורעיונותיו, פרועים ככל שיהיו, בדרך הפשוטה והקלה ביותר. שימוש בשיטה מעודד את המנחה ליצירתיות רבה ואינו מקבע אותו או את השחקנים לעולם מושגים צר ומוגבל". כביכול, יפה על הנייר. אם יש לכם קצת נסיון עם שיטות, זה המקום להיות סקפטיים – יש די הרבה רעיונות מופרעים ומקום ליצירתיות בכל הנוגע לבניית שיטות. האם באמת השיטה הזאת מאפשרת להביא לידי ביטוי את כולם? התשובה, למרבה הצער, היא לא. אבל אנחנו עוד נגיע לזה.
דינאמיות ומעבריות: הכוונה כאן היא ליכולת להעביר דמות מעולם מערכה אחד לאחר בצורה פשוטה. כפי שנראה בהמשך, ההעברה היא לא מסובכת רק באותם חלקים של השיטה שהם דומים יחסית, ובמקרים רבים יכולה להיות מסובכת ועוד איך.
אינסופיות: כאן הכוונה לכך שאין להגביל את ההתפתחויות של דמויות שחקן. התפתחות דמות זה כמובן מושג רחב. ברמת התכלס, השיטה מסתפקת כאן רק בכך שניתן להגדיל את כל הערכים המספריים של הדמויות ללא הגבלה. אבל כפי שנראה בהמשך, גם זאת התפתחות שקרית ולא ממשית. במלים אחרות, השיטה לא באמת עושה את מה שהיא טוענת שהיא עושה.
איזון: סעיף זה נפתח במשפט הגאוני הבא: "בשנים האחרונות מנסים משחקים רבים לתת לחוויות המשחק אווירה מציאותית ככל הניתן." דברים נוספים שקרו בשנים האחרונות הם מלחמת לבנון הראשונה והפרסטרויקה. בכל מקרה, בסעיף זה נחשפות סוף סוף לעינינו שתי הפרדיגמות העיקריות שמנחות את העיצוב של א.א.א.
הפרדיגמה העיקרית, בניגוד למה ששם הסעיף ותוכנו אולי יגרמו לכם לחשוב, היא ריאליזם. ברמת העקרון מטרה לגיטימית, רק שהעיצוב כאן הלכה למעשה משתמש, כמו הרבה שיטות ישנות אחרות, בעיקר בכל מיני כללי אצבע, קצת נסיון אישי ו"נראה לי הגיוני". וכל העסק בעייתי במיוחד לאור העובדה שמדובר לעתים קרובות ביישומים שאמורים להתאים לעולמות מערכה שונים לחלוטין ולסביבות שונות לחלוטין, שאת חלקם אף לא ניתן לצפות מראש, ולכן מלכתחילה לא הגיוני לנסות לדמות את הריאליזם שבהם. הפרדיגמה המשנית הינה ה"איזון". מדובר במושג מעורפל משהו, שמתייחס לכך שלכל השחקנים תמיד יהיו אתגרים הולמים להתמודד מולם ושכל הדמויות תשארנה מעניינות באותה המידה. וכיוון שדמות מעניינת זה עניין סובייקטיבי למדי ולא מסתכם באפקטיביות הדמות בהריגת גובלינים, השיטה מתעלמת מהעובדה באלגנטיות ומסתפקת בלעסוק באיזון רק ברמת ה"אפקטיביות בטיפול באתגרים".
פשטות לשחקן: זה כבר רעיון ששייך יותר לשנות ה-90, שעיקרו בכך שהשיטה מנסה לחסוך את עצמה מהשחקן עד כמה שאפשר בשביל שיוכל להתרכז בדברים כמו משחק דמות ומשחקיות - מתוך ההנחה שהדבר הכי טוב ששיטה יכולה לעשות בשביל לעזור לשחקן לבצע משחק דמות הוא לא להתקיים, אבל עדיין משום מה צריך לא מעט ממנה לכל מיני דברים אחרים, שבעצם השחקנים בכלל לא אמורים להתרכז בהם. מבולבלים? לא רק אתם. בפועל, במהלך המשחק עצמו, השחקנים צריכים להכיר את השיטה בערך באותה הרמה שהמנחה מכיר אותה, ככה שקשה להגיד שהעקרון הזה באמת בא לידי ביטוי בצורה מיוחדת. דהיינו, בשביל לעשות שיטת א.א.א פשוטה לשחקן, צריך לעשות אותה פשוטה באופן כללי.
זה גם הרגע לעצור ולדבר על חסרון מאוד גדול שיש בשיטה ברמה העקרונית. כיוון שהספר הינו "שיטה לבניית שיטות", מעט מאוד דברים בספר מפותחים לחלוטין עד הסוף. כפי שתראו בהמשך, יש לא מעט תבניות ליצירה של דברים, אבל אין את הדברים עצמם. כאשר מנחה מתיישב לשחק במשחק של א.א.א, עליו ראשית כל לסיים בעצם את תהליך בניית השיטה שמתחיל בספר זה, מה שיכול לכלול דברים כמו כתיבת רשימות קסמים, כישורים מיוחדים וכו'. הספר מציג את העניין בתור השקעת זמן גרידא, אבל זהו שקר גס. לאמיתו של דבר, התהליך הזה אמור לכלול לא רק השקעה של זמן אלא גם כמות לא קטנה של פלייטסטינג. נכון שהתבניות שהספר מספק חוסכות מהמנחה חלק מהפלייטסטינג, אבל לא את כולו, במיוחד לאור העובדה שמדובר בשיטה מורכבת למדי.

לעודד מנחים לחשוב על דברים מראש זה טוב וחשוב, אבל בחלק ניכר מהמקרים תהליך החשיבה מסתיים בכך שהמנחה בוחר לעצמו את השיטה המוכנה שבה הוא רוצה להשתמש, ומדי פעם עושה בה שינויים קטנים למדי – דבר שחוסך ממנו את הצורך בפלייטסטינג. כאן, לעומת זאת, גם לאחר שכבר החלטנו להשתמש בשיטה, נדרשת עבודת עיצוב שיטה לא קטנה, מה שמחזיר את כל הצורך בפלייטסטינג, ובכך הופך את השיטה למאוד לא מזמינה.

מושגים בסיסיים​

כאן המשחק מתחיל, סוף סוף, לדבר בתכלס ומספר לנו על העקרונות הבסיסיים שעליהם בנויה השיטה, ושבעצם חייבים להכלל בכל משחק אשר מבוסס עליה.
תכונות ומיומנויות
הבסיס של השיטה הוא תכונות ומיומנויות. בעת בניית עולם מערכה, המנחה יכין רשימה של תכונות – בין 6 ל-10, לעצת השיטה – שמתארות את הדמות בצורה בסיסית. אמנם הספר לא מציין זאת (ותסיקו מכך את המסקנות לבד), התכונות מתחלקות לשני סוגים מאוד מאוד שונים משחקית. הסוג האחד הוא כנראה הדבר הראשון שקפץ לכם לראש כשאמרתי תכונות – דברים כמו התכונות במו"ד, כגון כוח, זריזות, כריזמה, תבונה וכו'. הסוג השני הוא משאבים שבהם ניתן לעשות שימוש במהלך המשחק, כדוגמת מאנה.
כמו כן, יש לדמות נק"פ, אבל הספר אפילו לא טורח לציין את זה מפורשות, ככל הנראה כי לדעת כותבי הספר, העובדה שיש לכל דמות נק"פ זאת עובדה מובנת מאליה – ברגע שנאמר שזהו משחק תפקידים, מובן מאליו שלכל דמות יש נק"פ, לא ידעתם?
את התכונות הקונקרטיות יש לבחור בהתאם לעולם המערכה ומה שרוצים לתת עליו דגש, אבל לא ניתנות הנחיות מעבר לאינטואיציה בנאלית – אם אתה רוצה לשים דגש על קרבות, תשים הרבה תכונות שמתעסקות בקרב וכיו"ב.
המיומנויות הן עוד רשימה של כל מיני דברים שהדמות יכולה לעשות, והן מה שאתם מצפים שיהיו, עם ההבדל שכברירת מחדל, אין הבדל מכאני בין מיומנויות לתכונות – מיומנות לא צריכה להיות מבוססת על תכונה או משהו כזה, הן סתם שם. (אם כי מאוחר יותר בספר מוזכרת האופציה לקשר מיומנויות לתכונות.) ההבדל היחיד בין מיומנויות לתכונות ברמה הבסיסית בא לידי ביטוי בעת עליית דרגות.
את התכונות על המנחה לחלק לתכונות ראשיות, משניות ושוליות, לפי החשיבות שלהן בעולם המערכה, ובאופן דומה את המיומנויות יש לחלק למיומנויות ליבה, סטנדרטיות ושוליות, ואת כל הפלא הזה יש לדחוף לתוך טבלאות אקסל ייעודיות. המטרה של טבלאות האקסל היא לחשב עד כמה כל דמות היא "חזקה", לפי הערכים שלה בכל התכונות והמיומנויות (ערך זהה בתכונה ראשית, משנית ושולית משפיע בצורה שונה על עד כמה הדמות נחשבת חזקה), וכל זאת בשביל להחליט כמה נק"ן תצטרך הדמות לצבור כדי לעלות דרגה.
מה, לא מובן לכם מאליו שצוברים נק"ן ועולים דרגות?
בנוסף, לכל תכונה ומיומנות יש ערך נוסף, הנקרא "נרכש". זהו מספר בין 1 ל-3 (ולעתים רחוקות 4) המעיד על הפוטנציאל הטבעי של הדמות בתכונה או מיומנות זו. המספר הזה נשאר קבוע עבור כל תכונה ומיומנות, ונכנס לשימוש בעת עליית דרגות.
אתגרים ועימותים
זאת בעצם המכאניקה הבסיסית. אתגר מתרחש כאשר דמות עושה משהו נגד ה"עולם", דהיינו, גלגול מול מספר מטרה קבוע. קובעים איזו תכונה או מיומנות משמשת את הדמות במקרה זה (כאמור, אין הבדל מכאני בין תכונות למיומנויות מהבחינה הזאת), מגלגלים ק12, מוסיפים 1 לגלגול על כל 10 נקודות שיש בתכונה או במיומנות, ומשווים למספר המטרה. למה 1 על כל 10? כנראה כי יוצרי השיטה לא הצליחו לסדר את המספרים כך שהמרה של אחד לאחד תצא סבירה. אם הם בכלל טרחו לנסות.
השיטה ממליצה שקושי האתגר יהיה תלוי בדרגת הדמות לה מיועד האתגר – למשל, אתגר "קשה מאוד" עבור דמות מדרגה מסויימת יהיה בעל מספר מטרה של דרגת הדמות ועוד 6. מה בדיוק מאפיין אתגרים שמתאימים לדמויות בדרגות שונות, ואיך להחליט לאיזה דרגה של דמויות מתאים אתגר כלשהו – זאת השיטה לא מספרת לנו. מה שהופך את כל העסק להרבה מספרים חסרי משמעות לחלוטין.
לצד האתגרים ישנם עימותים, שהם פשוט גלגולים מנוגדים, כששתי דמויות מתנגדות זו לזו.
קרבות
כי, אליבא דא.א.א, בכל עולם מערכה עשויים להקלע לסיטואצית קרב, ושחקני תפקידים רבים מוצאים הנאה מרובה בקרבות. ולכן חייבים מכאניקה ייעודית לקרבות.
הספר מציע שלוש שיטות לקרבות, כשכל אחת היא תוספת על הקודמת שמוסיפה סיבוך ומורכבות. השיטה הפשוטה ביותר היא שכל התקפה היא עימות רגיל, ולאחר מכן נעשה נזק קבוע לנק"פ בהתאם לתכונות הנשק. השיטה השניה הופכת את הנזק מקבוע לנזק שנקבע בגלגול נוסף, בטווח מסויים בהתאם לנשק. השיטה השלישית מוסיפה עוד גלגול אחד לסוף, שמאפשר לדמות הנפגעת נסיון אחרון להתחמק מהנזק, ומייצגת שימוש במגן. (למען ההגינות, מוזכרת גם האופציה השפויה יותר, לפיה מגנים פשוט נותנים בונוס כבר לגלגול העימות הראשון או מפחיתים את הנזק)
לאחר מכן מדברים על הרציונל מאחורי שיטת הקרבות, מה שמתחיל במלים "כל מי שערך בחייו קרב חרבות (ולו בחרבות משחק), יודע בוודאי ש...", ולא אטרח אפילו להמשיך. בנימה אישית אציין שגם כל מי שערך בחייו קרב עם רובי פלזמה ענקיים כנגד תולעי חלל יודע את הדברים הללו.
מיותר גם לציין שאין שום אזכור להפעלת שיטת הקרב על דברים כמו התגנבות או דיון פוליטי, ולכל אורך הדיון על קרבות, מובן לחלוטין שמדובר אך ורק בקרבות במשמעות הישירה והפשוטה שלהם. מה שלגיטימי אם המטרה היא לשים דגש מכאני על קרבות, כמו בהרבה שיטות אחרות, אבל הבעיה היא שא.א.א טוענת שאין שום חובה לשים דגש על קרבות, וכי קרבות יכולים להיות עניין שולי לחלוטין בעולם מערכה כלשהו לצד דברים כמו תככים פוליטיים, נניח – אבל עדיין דגש מכאני על קרבות מובנה לתוך השיטה.
נק"ן, עליית דרגות ויצירת דמויות
כאמור, בשיטה יש מערכת של נק"ן ועליית דרגות. לכל דמות יש רף שונה של נק"ן הדרוש לעליית דרגה – המחושב, כפי שכבר הזכרתי, בעזרת טבלאות האקסל הקסומות, בהתאם לחוזקה ההתחלתי של הדמות. כיוון שהספר לא מסביר לנו איך לעשות זאת בעצמנו, השימוש בטבלאות הינו הכרחי.
בעת עליית הדרגה, כל התכונות משתפרות אוטומטית בערך הנרכש שלהן, אבל לא המיומנויות. בנוסף השחקן מקבל כמות מסויימת של נקודות התפתחות, שאותן הוא יכול להשקיע בשיפור המיומנויות והתכונות שלו. כל נקודה שהוא משקיע מגדילה את הדירוג של התכונה או המיומנות בערך הנרכש שלה. ניתן גם להוסיף מיומנויות נוספות לרשימת המיומנויות שהדמות יודעת, אבל זה כעקרון מחוץ למערכת הנק"ן ועליית הדרגות הבסיסית.
וזאת, ידידיי, אחת המערכות המיותרת ביותר שאי פעם ראיתי במשחקי תפקידים, שכן כל ההתקדמות שמתרחשת כאן היא שקרית. דירוגי הקושי של אתגרים נקבעים ביחס לדרגה, ולכן עליית הדרגה בעצם לא משפיעה עליהם. ניתן להשקיע נקודות התפתחות רק בתכונות ומיומנויות קיימות, ולכן גם כאן, אין שום משמעות אמיתית להגדלה שנעשית. הדבר היחיד שבאמת קורה הוא הקצנת ההבדלים בין תכונות ומיומנויות עם ערכי "נרכש" שונים, והשינוי הממשי שעושה השחקן בעזרת השקעת נקודות ההתפתחות שלו הוא שינוי היחס בין התכונות והמיומנויות השונות, ולא התקדמות לשום מקום. אז אם נחזור אל עקרון ה"אינסופיות", הרי שכל האינסופיות כאן היא שקרית וההתפתחות היא עמידה במקום.
בנוסף, הנה שעשוע מתמטי קטן: נשים לב שאם אנחנו מקבלים בתכונה פחות מ-10 כל דרגה, זה אומר שבשלב מסויים, גם אם רחוק למדי, נגיע למצב שבעזרת שימוש בתכונה לא ניתן תיאורטית להצליח אפילו באתגר שמדורג "קל מאוד" – שהרי מספרי המטרה נקבעים ביחס לדרגה ("קל מאוד" זה דרגה מינוס 2), ורק 10 נקודות בתכונה או במיומנות תורמות 1 לגלגול. לפי השיטה מקבלים רק 4 נקודות התפתחות לתכונות. מה שאומר שאם אחת התכונות היא בעלת ערך נרכש של 2, הרי שצריך להשקיע בה את כל ארבעת הנקודות בשביל לקבל תוספת של בדיוק 10 (2 מתקבל אוטומטית, ועוד 4 נקודות מהוות תוספת של עוד 8). דהיינו, אם יש לי תכונה בעלת ערך נרכש של 2, ואני לא רוצה להפוך לגרוע יותר בה מבחינת יכולת התמודדות עם אתגרים המתאימים לדרגה שלי, אני חייב להשקיע בה את כל נקודות הפיתוח שיש לי עבור תכונות בכל דרגה – מה שגם אומר שכל שאר התכונות תדרדרנה עם הזמן בקצב מהיר למדי. מה שאומר שהדרך לקבוע את הקושי של אתגרים שהשיטה ממליצה עליה שבורה (או שמערכת עליית הדרגות שבורה, תלוי מאיזה כוון מסתכלים).
לסיכום כל העסק: השיטה הינה בנאלית למדי, דומה להרבה מאוד שיטות שכבר קיימות בשוק ולא מחדשת דבר. וגם בתור שיטה קלאסית שלא מחדשת שום דבר, היא לא שיטה טובה, כי היא היא כוללת שלל אלמנטים שבורים או מיותרים.

עקרונות מתקדמים​

הדברים המוצגים בפרק זה הינם כל מיני יישומים נוספים, אשר כעקרון אינם חלק אינהרנטי מהשיטה, אבל הספר מספר לנו שרוב המנחים משתמשים ביישומים הללו בפועל ושמומלץ להשתמש בהם. למען ההבהרה, הכוונה ב"יישום" היא אלמנט מכאני כלשהו בשיטה, כמו חוק נוסף בשיטה או תת מערכת לטיפול באספקט כלשהו. הפעם אהיה תמציתי יותר בתיאור שלהם.
כשרונות מיוחדים ויכולות מיוחדות
שני יישומים שמאפשרים להכניס כל מיני יכולות מיוחדות נקודתיות, בסגנון הכשרונות במו"ד 3 ו-4, הכוחות במו"ד 4, תעצומות בנשגבים וכו'. מן הסתם אלו דברים הכרחיים בשביל לתת לפחות איזושהי סיבת קיום למערכת עליית הדרגות, כיוון שהכשרונות והיכולות נרכשים עם עליית דרגות. מעבר לזה, שום דבר מיוחד.
מערכת קסם
מערכת זו דומה מאוד למערכת הקסם של מו"ד 3, בגדול. ישנן תכונות או מיומנויות שמהוות ידע באסכולות קסם שונות, וככל שהערך בתכונה גדול יותר, כך זמינים לדמות קסמים עוצמתיים יותר – עוד איזו מטרת חיים למערכת עליית הדרגות, אם כי רק עבור קסמים. הקסמים מחולקים לרמות מ-0 עד 9 ויש להם שלל מאפיינים, כמו נזק שהקסם עושה, גלגול ההצלה הדרוש נגד הקסם (גלגול הצלה הוא פשוט גלגול בעזרת תכונה או מיומנות כלשהי), טווח וכו'. הספר לא מספק רשימה קונקרטית של קסמים אלא תבניות עבור כל עוצמה של קסם, ולכל קסם ספציפי שנבנה אמורים להשתמש באחת התבניות הללו. לא התעמקתי מספיק בתבניות השונות כדי לחשב אם הן נראות שבורות או לא, אבל גם בהנחה שלא, אין פה שום דבר יותר מדי מיוחד או מחדש.
אויבים ומפלצות
כאן מדובר במערכת לבניית אויבים ומפלצות בהם נתקלות הדמויות. יש גם טבלת אקסל, שכאשר מכניסים לתוכה את הנתונים של האויב, היא מספקת מידע על כמה נק"ן צריך לתת על הריגת האויב. (כן, הריגה. נאמר מפורשות שתכונות שאינן קשורות לקרבות לא משפיעות על הנק"ן שהאויב נותן.) יש גם סעיף לגבי כמה אוצר המפלצת נותנת. מזמן לא ראיתי משהו כה חדשני.
ציוד
דיון מסויים על יצירת ציוד, כגון נשקים, מגנים וכו'. לציוד שלל תכונות מהסוג שהייתם מצפים, כמו נזק לנשק, מהירות ההתקפה בנשק, הטווח שלו וכו'. יש כמובן טבלת אקסל, שתתן המלצות למחיר של הציוד ודרישות שימוש בו. גם חדשני מאוד.
מספר מזל
היישום האחרון לפרק זה. מספר מזל אומר שלכל שחקן נבחר איזה מספר מיוחד, וכאשר מספר זה יוצא בקוביה, הדבר נחשב להצלחה, בלי קשר לתוצאה הסופית שהתקבלה מכך – כאשר ככל שמספר המזל גבוה יותר, כך ההצלחה תחשב לטובה יותר. סתמי משהו, אבל יכול להיות חביב אם האלמנט של מספרי מזל קשור בצורה רחבה יותר לעולם המערכה.
כבר כאן אנו שמים לב להטייה מסויימת במכאניקה. אמנם השיטה טוענת שהיא מתאימה לכל עולם מערכה, ומתוך ארבעת הסיפורים בהתחלה רק אחד עוסק בעולם של פנטזיה קלאסית, הרי שכל היישומים כאן הם או נייטרליים או נוטים באופן מובהק לעולם מערכה של פנטזיה קלאסית, ואם נדייק, לזחילת מבוך בסגנון מו"ד. ביישום של יכולות מיוחדות, כמעט כל הדוגמאות הניתנות נוטות לכוון של פנטזיה עם דגש על קרבות (רק שזה מזכיר את הנשגבים יותר מאשר מו"ד). גם במקרה של נשקים, הנטייה היא לכוון של פנטזיה. אמנם אקדחים מוזכרים באחת הדוגמאות, אין באמת טיפול בדברים כמו נשק אוטומטי (כי אם כבר בריאליזם עסקינן, לירות בנשק אוטומטי אינו שקול ללהתקיף יותר פעמים בסיבוב, שזה בערך הדבר היחידי שניתן לקבל.)
וכמובן, אין דברים כמו יישום לפריצת מחשבים, יישום למרדפי מכוניות, יישום לקרבות בין מטוסים וכו'.
יצירת יישומים
פרק זה דן באופן בו יש לבנות יישומים חדשים לשיטה, והוא בעצם הפרק העיקרי שעוסק באמת בהמלצות בכל הנוגע לעיצוב שיטות. הפרק מתחיל במספר המלצות כלליות, ולאחר מכן עובר על אוסף של יישומים, בדומה ליישומים שהוצגו בפרק הקודם ("עקרונות מתקדמים"), רק שהפעם לכל יישום נאמר תחילה מה הרעיון שהוביל ליצירתו, מה היה תהליך החשיבה ביצירת היישום ואיך נראה היישום בסופו של דבר.
הרעיון עצמו הוא לא רע, אבל מה שיש בפועל מאכזב מאוד.
העקרונות הכלליים לעיצוב שניתנים הם: לא למהר בליצור יישומים חדשים על כל שטות ולחשוב אם באמת צריך יישום חדש בשביל מה שחושבים עליו; לוודא שהיישום נשאר רלוונטי לכל אורך המשחק, מהדרגות הנמוכות ועד לדרגות הגבוהות; לדאוג שהיישום יהיה פשוט עד כמה שאפשר; לבדוק איך היישום פועל במקרים קיצוניים (למשל, מה קורה כאשר ערך מסויים יורד לאפס או נהיה מאוד גבוה); ולבסוף, גמישות, מה שבעיקר אומר שהמנחה צריך לזכור שהוא יכול לשנות את היישום גם לאחר שכתב אותו.
היישומים המודגמים בפרק הם: החלמה (החזרת נק"פ, מאנה וכו'); יוזמה (איזו דמות פועלת קודם במקרה שזה משנה); ריכוז (מה קורה כשקוסם מנסה לעשות קסם ומשהו מפריע לריכוז שלו); השפעת תכונות על מיומנויות (דרך כלשהי שבה תכונות ישפיעו על מיומנויות); ידע (אפשרות לגלגל על מנת לבדוק מה הדמות יודעת על נושא מסויים); תקיפת פתע (מה שזה נשמע); נפש (מערכת שפיות); ולבסוף, קריאת וכתיבת מגילות קסם.
בדיון בעקרונות המנחים את יצירת היישומים, השיקולים העיקריים הם אותם כביכול ריאליזם ו"איזון" שכבר הוזכרו בעבר, ומדי פעם הגיון מתמטי והתאמה לשאר השיטה. כמו כן, העקרונות המובילים בתהליך החשיבה עליהם מדברים בעצם קופצים מיד לפתרון ברובם המוחלט של המקרים, וההבדל היחידי ביניהם לבין היישום בפועל הוא שהם לא נכנסים למספרים ודקויות. לא תמיד מדברים על דרכים שונות לפתור את הבעיה והסיבות לבחור בין הדרכים הללו, וכמעט אף פעם אין דיון על אילו פעולות והחלטות המכאניקה הנוצרת מעודדת או מדכאת בקרב השחקנים והמנחה - אחת הסוגיות החשובות ביותר שיש להתייחס אליהן כאשר מעצבים מכאניקה. למעשה, שיטת העיצוב היא מיושנת למדי והלכה למעשה מתעלמת מכל הפיתוחים והאבחנות שנעשו בתחום של עיצוב שיטות מאז שנת 2000. כדאי להבהיר שזה לגיטימי, ברמת העקרון, לא להסכים עם כל הפיתוחים הללו, אבל במקרה זה צריך להציג איזו גישת עיצוב אלטרנטיבית ברורה - מה שאין בספר. במקום זאת, הרושם הנוצר הוא חד משמעית שיוצרי השיטה לא מכירים את כל הפיתוחים הללו כלל, או מתעלמים מהם לחלוטין ולא נותנים עליהם את הדעת, וגישת העיצוב בפועל היא פשטנית ומבולבלת.
אביא כמה דוגמאות קונקרטיות כדי להבהיר את הבעיה.
ראשית, ניקח את יישום הנפש. הסיבה להכנסת יישום הנפש הינה, לטענת המשחק, "להגדיל את האתגר, העניין, הגוון והאמינות שבמשחק הדמות." לגיטימי. יחד עם זאת, תהליך החשיבה הראשוני לא באמת מסתכל על הבעיה הזאת כפי שהוצגה, מתוך מחשבה על איך לשפר את משחק הדמות, אלא למעשה כבר קופץ מיד לרעיון שיבחר - נאמר לנו מיד שדרוש מדד שמודד את שפיות הדמות, שמבטא את כך שכל אירוע טראומטי משאיר באדם צלקות, כל התמודדות עם אירוע טראומטי תדרוש גלגול כדי לבדוק אם הדמות הצליחה להתמודד עם האירוע הטראומטי, ובכל מקרה מדד השפיות ירד. לאחר מכן מוצג היישום עצמו, שהוא פחות או יותר הרמת מערכת השפיות של "קריאתו של קת'ולהו" עם שינוי הטווח ל-1-20 במקום 1-100.
הצרה היא שבקריאתו של קת'ולהו, המטרה של מערכת השפיות לא הייתה לעודד משחק דמות אלא להעביר את ההרגשה שאיבוד השפיות הוא בלתי נמנע ושאין שום אפשרות אמיתית להתמודד בצורה מוצלחת עם המיתוס של קת'ולהו, וכמובן שמעולם לא דובר שם על שום אמינות וריאליזם בכל הנוגע לעניין. לאחר מכן, מספרים לנו שעדיין יש בעיה עם היישום, והיא שהוא פוגע בעקרון האינסופיות (ומה חשבתם שיקרה כאשר לוקחים מערכת שכל המטרה שלה בחיים היא לייצג את ההדרדרות הבלתי נמנעת של השפיות), וכן מחסור בריאליזם במערכת. מה שאכן נכון, ולכן כל תהליך העיצוב כאן מעיד בדיוק על ההיפך מאיך שצריך לעצב - במקום לחשוב טוב טוב על איך משיגים את העקרונות שרצינו, נלקחת איזו מכאניקה אקראית שאיכשהו קשורה לנושא ואומרים שיאללה, זה היישום, ואז חושבים מה לעשות עם המכאניקה הזאת.
אז אם כבר הצעות לעיצוב - זאת ממש לא הדרך, בין השאר כי ברגע שכבר יש לכם מכאניקה, היא מקבעת לכם את החשיבה. אם חשובים לכם ריאליזם ואינסופיות, לא הייתה שום סיבה שבעולם אפילו להתקרב למכאניקה של קריאתו של קת'ולהו. אם כן, ישנו תהליך מחשבה נוסף, שגם הוא בעצם כבר מספר לנו מלכתחילה מה יהיה היישום - במקום לגלגל מתחת למדד השפיות, ישנו אתגר המבוסס על מדד הנפש, עם קושי משתנה. הצלחה מגדילה במעט את המאגר, כשלון מקטין את המאגר, ובהמשך ניתן להתמודד מחדש עם אירועים מהעבר, על ידי אתגר נוסף, שיש לו אפשרות להגדיל את המאגר חזרה. זה כבר קצת יותר סביר, אבל הטיפול בריאליזם עדיין לא משהו (אף שמהספר משתמע שהמערכת באמת מייצגת נאמנה את נפש האדם). לדוגמא של איך עושים נכון מערכת שבאמת מעודדת משחק דמות אמין, ראו Unknown Armies.
יישום נוסף שנסתכל עליו הוא התקפת הפתע. כבר מלכתחילה מספרים לנו ש"ברור כי דמות אשר הצליחה להפתיע דמות אחרת נמצאת בנקודת יתרון, אשר משפרת את סיכויה לפגוע בדמות היריב ולהסב לה נזק". דהיינו, הסיבה היחידה שאנו רוצים את היישום היא ריאליזם, אין עקרונות מנחים אחרים. העקרונות המובילים בתהליך החשיבה מספרים לנו שהתקפת פתע צריכה לתת בונוס לסיכוי הפגיעה וכן בונוס לנזק. יש דיון מסויים בעד כמה גדולים הבונוסים צריכים להיות. יש גם פתאום אמירה על איך יגיבו שחקנים לבונוס מסויים, ולפי שיקול זה מחליטים לתת סוג אחר של בונוס. מצד אחד, סוף סוף, אבל מצד שני, זה שיקול זר לחלוטין לכל פרדיגמת העיצוב שנמצאת פה - אם כבר ריאליזם, אז עד הסוף. אם פתאום אכפת לכם איך מגיבים השחקנים לאיזה סוג קטן של בונוס, למה אתם לא חושבים מלכתחילה על איך יגיבו השחקנים לקיומו של יישום להתקפות פתע? כן, אפשר לטעון שזאת התגלמות של איזון-לעומת-ריאליזם, אבל הלכה למעשה, זאת התגלמות של עיצוב שיטה מבולבל ולא ממש סגור על עצמו (מה גם שבכל מקרה אין פה שום השפעה על איזון, כי כל השחקנים מרוויחים מהיישום בערך באותה המידה). מוזכרות שתי דרכים לתת בונוס לנזק, אבל לא נאמר כלום על הסיבות להעדיף אחת על פני אחרת. לאחר מכן מספרים לנו מה היישום שנוצר, שזה בדיוק מה שכבר קראנו קודם, רק עם מספרים קונקרטיים ועוד כמה דקויות.
מבין כל היישומים, היחיד שהוא באמת בסדר הוא האחרון, הדן ביצירה וקריאה של מגילות קסם. כיוון שאין שום "ריאליזם" שיכול להנחות כאן את העיצוב, עקרונות אחרים מצליחים לעלות אל פני השטח, ויש דיון סביר על נושאים של איזון בין שחקנים בעיצוב היישום וגם על האופן בו כל מיני דברים משפיעים על התנהגות השחקנים במשחק. זה לא יותר מדי עמוק, אבל זה גם משהו.
כמו קודם, גם בפרק זה אנו רואים דגש על פנטזיה קלאסית – יש יישומים נייטרלים ויש יישומים שרלוונטיים אך ורק לפנטזיה קלאסית. אין שום יישום שרלוונטי אך ורק לעולם עתידני או לעולם מודרני, נניח.

דברי סיכום​

בדברי הסיכום ניתנות כמה המלצות כלליות לגבי הנחיה ובניית מערכות – גם כאן אין חידושים, סביר להניח שהבדברים מוכרים לאנשים עם נסיון כלשהו בהנחיה. זאת בעוד שהספר פונה, לטענתו שלו, לאנשים שהם כבר בעלי נסיון בהנחיה.
ישנו גם דיון בכיצד יש להעביר דמויות מעולם מערכה אחד לאחר. בעקרון, ההעברה נעשית בעיקר ברמה של העקרונות הבסיסיים של השיטה בלבד – תכונות ומיומנויות. תהליך זה אכן לא עד כדי כך מסובך, ומדובר בהתאמה בין תכונות ומיומנויות בעולם המערכה הקודם לתכונות ומיומנויות מתאימות בעולם המערכה החדש – ולפי צורך, איחוד של כמה דירוגים יחד או פיצול של דירוג אחד בין כמה תכונות או מיומנויות שונות. דהיינו, המעבר פשוט רק כי הוא נעשה ברמה הבסיסית ביותר.
מה עושים, למשל, כאשר מעבירים קוסם לעולם מערכה נטול קסם, או לעולם מערכה עם קסם אבל עם יישום שונה לחלוטין של מערכת הקסם? על זה הספר לא אומר כלום.

נספחים​

הנספח הראשון מדבר על דרך מומלצת לחלק נק"ן. מדובר בהמלצות על איך לחלק נק"ן לשחקנים על כל מיני דברים שהם עשו במהלך המשחק, כגון משחק דמות, רעיונות מעניינים וכו'. מדובר בהמלצות לא רעות בסך הכל, והן יכולות להתאים לכל משחק שיש בו מערכת קלאסית של נק"ן, כגון מו"ד.
הנספח השני מציג דף דמות גנרי למשחק. ספציפית, דף הדמות הגנרי מצורף יחד עם טבלאות האקסל, והנספח דן במה שנמצא על דף הדמות וכיצד יש למלא אותו.
הנספח השלישי דן בכל מיני גישות לקסם. הדיון כאן אינו קשור למכאניקה ופשוט בא לספק רעיונות תיאורטיים כלליים לכל מיני שיטות קסם, כגון קסם המבוסס על ארבעת היסודות, קסם רונות וכו'. ניתנים רעיונות לסוגי הקסמים, תיאוריות המסבירות את האופן בו הקסם עובד בעולם, רעיונות לעלילות סביב סוג קסם זה וכו'. זה יכול להיות שימושי למי שרוצה ליצור שיטת קסם עבור עולם המערכה שלו, בין אם בא.א.א ובין אם לא. הנספח הזה גם ממשיך את המסורת של הספר להתעסק בעיקר בפנטזיה קלאסית. אין שום נספח על איך גישות שונות לסייברספייס, למשל.
הנספח הרביעי והאחרון מהווה מדריך קצרצר לאקסל.
ובזאת נגמר הספר.

שאר ירקות​

כאן כדאי לדבר קצת על המוצר הפיזי. הספר הוא בכריכה קשה, יש בו 177 עמודים (147 בלי הנספחים), הוא שחור-לבן עם תוספת של גווני חום, כאשר העמודים שמהווים את כותרות הפרקים הם צבעוניים - חבל שבאותם העמודים האיורים הם בשחור-לבן, במקום להשתמש באיורים צבעוניים ולהשתמש במלוא הפוטנציאל.
איורים בספר יש הרבה, והם נעים בין "סביר" ל"גרוע מאוד", כשחלקם מביכים למדי. יש מספר בודד של איורים באמת נחמדים.
השילוב בין האיורים לטקסט והעיצוב הכללי של העמודים בגדול סבירים – לא משהו מיוחד, אבל גם לא מפריע. יחד עם זאת, ישנם מקומות בהם הטקסט אינו אחיד, במובן שאותיות מסויימות או חלקי שורה ממוקמים פתאום נמוך יותר או גבוה יותר ביחס לשאר השורה.
ברמת העברית, ישנן לא מעט טעויות – שגיאות הקלדה, אותיות חסרות, שימוש לא נכון במספרים וכו'.
הכתיבה בספר ברורה ושוטפת רוב הזמן, אבל לדוגמאות יש נטיה להמרח. למשל, דוגמא פשוטה של אתגר – גלגול מול מספר מטרה, בפני עצמו דבר שלא ממש מצריך דוגמא – שמדברת על מישהו שמזיז אבנים מפתח מערה ומגלגל כדי לבדוק אם הוא מצליח, מכילה הסבר קצר על עולם המערכה בו העניין מתרחש, רקע על המקום שאליו הדמויות הגיעו, ממי בדיוק הן בורחות ומדוע המישהו מנסה להזיז את האבנים מפתח המערה.
על הדיסק הנלווה לספר ניתן למצוא את טבלאות האקסל שהובטחו, אף שחלקן לא עובדות, כמה גרסאות לדף דמות, וכן איורים נוספים שלא נכנסו לספר (רמתם, כמו רמת האיורים שכן נכנסו לספר, לא משהו.)

אז מה היה לנו כאן​

יש שיטה שבנויה בסגנון הקלאסי של שנות ה-80, עם ביקורים מסויימים בשנות ה-90, שאין בה שום דבר חדש ושום דבר שלא קיים במגוון רחב של שיטות אחרות. גם בתור שיטת שנות ה-80/90 שכזו, א.א.א היא ממש לא משהו לאור כמה אלמנטים שבורים או מיותרים. בנוסף, כיוון שהשיטה אינה בדיוק גמורה ומוכנה למשחק, ודורשת מהמנחה עבודה לא קטנה נוספת (וברמת העקרון גם פלייטסטינג), זה מוריד מהעניין בה עוד יותר. בעצם, היא מיועדת רק לאנשים שמוכנים להשקיע הרבה מאוד עבודה לפני תחילת המשחק עצמו.
יש עצות לבניית שיטות, רק שהן רדודות למדי, הן מתעלמות לחלוטין מכל מה שקרה בתחום עיצוב השיטה מאז שנת 2000 מבלי להציג שום גישה אלטרנטיבית ברורה, ובחלק מהמקרים הן גם ממש שגויות ומעידות על עיצוב גרוע.
ויש כמה דברים שלא ממש קשורים לשיטה שעשויים להיות מעניינים לקריאה, אבל ממש לא מצדיקים את קניית הספר.
זה ממש מבאס אותי שהשיטה המקורית הראשונה, ככל הנראה, שיוצאת לאור בעברית באופן רציני היא הדבר הזה, אבל אין מה לעשות. השורה התחתונה היא, אל תקנו את הספר הזה. זה אפילו לא כל כך רע שזה טוב, זה סתם רע.

טירת רייבנלופט הוא משחק קופסא שבו מנסים לשלב את מבוכים ודרקונים עם משחק לוח בקופסא סגורה אחת עם מיניאטורות וקלפים, וזה לא דבר רע.
בעיקרון, אתה מסייר בטירת רייבנלופט דמוית המבוך והורג מפלצות, בזמן שאתה מנסה להשיג את המטרות שנקבעו באחד מהתרחישים הרבים שיש במשחק - לדוגמא, להרוג מפלצת מסויימת או לסחוב כמה שיותר אוצרות מהטירה של סטרהד הערפד לפני שהוא מופיע. ניתן להסתכל על החוקים הבסיסיים של המשחק באתר או אצל חבר לפני שקונים את המשחק.

רכיבי המשחק​

נתחיל את הסקירה בתמונה של רכיבי המשחק:

כל המיניאטורות בקופסה הן מיניאטורות מו''ד קיימות ולא צבועות, פרט לחמשת המיניאטורות של הגיבורים (האיכות של המיניאטורות זהה למיניאטורות המוכרות של מכשפי החוף). ישנן מיניאטורות רגילות של שלדים, קובולדים, עכבישים ודומים להם, ויש בוסים (ארבעה, למעשה): מכשף קובולד, מכשפה (hag), איש-זאב וסטרהד עצמו. כמובן שיש בדרך דרקוני-ליץ' ודומים לאלו. אריחי המבוך בקופסא (מקוריים אמנם) הם טיפוסיים למו''ד 4 וקשיחים כמו אריחי המבוך הרגילים של מו''ד, אך קטנים הרבה יותר. לכל אריח יש בליטות לאורך הקצה שמאפשרות לו להתחבר לשאר אריחי המבוך. הסמנים מיוצרים מאותו החומר והם משמשים לכמעט כל דבר: ישנם סמנים לנקודות פגיעה, לעקיבה אחר מספר פרצי הריפוי, לעקיבה אחר כוחות מתחדשים של מפלצות (כגון נשקי נשיפה למיניהם), לנשקים ועוד רבים וטובים (טוב, אולי לא טובים). ישנן כמה וכמה חפיסות קלפים: למפלצות, למלכודות, לכוחות ולאוצרות. כמו כן יש ק20 בתוך הקופסא.

בכלליות, המשחק מתנהל באופן הבא. לכל שחקן יש דמות. בכל תור שחקן אחר שולף קלף מפלצת או התקלות (מלכודת וכו'). הנה מספר תורות לדוגמא: בתורו של הקוסם, הוא זז ומתקיף את הקובולד מהתור הקודם והורג אותו. אז הוא שולף קלף מפלצת, יוצא שלד, הוא שם אותו בקצה האריח והשלד זז ותוקף את השחקנים (השחקן של הקוסם מגלגל לשלד התקפה - הרי אין מנחה). לאחר מכן מגיע תורו של הלוחם. הוא תוקף את השלד ושולף קלף מלכודת שמפעילה חצים קטלניים הנורים מהקירות. לאחר מכן מגיע תורו של הכוהן, שמרפא את השאר, מתקיף ושולף, וכך הלאה. המשחק הרבה יותר מהיר ואינטנסיבי ממו"ד, ומערב הרבה יותר אקשן. המפלצות והמלכודות פשוט לא מפסיקות לבוא. הדרך שבה מתנהלים התורות הופכת כל אחד למיני שליט מבוך. די כיף לאמלל את שאר הקבוצה כאשר אתה שליט מבוך, אבל רגע לאחר מכן אתה מתמודד עם האיום שאתה שמת בתור הקודם...
וכך נראה הלוח בעת קרב:

המשחק דומה יחסית למו''ד 4, אך כמה דברים השתנו בשביל להתאים למשחק קופסא. לדוגמא, גלגולי התקפה נשארו זהים, אך נקודות פגיעה הופחתו (לגמד הכהן יש שמונה) ופרצי הריפוי פועלים כמאגר משותף של חיים נוספים: אם דמות מתה, השחקן מפעיל אחד מפרצי הריפוי שלו וחוזר בחזרה על הרגליים, אבל כולם צריכים להתחלק במספר המוגבל של פרצי הריפוי. מכאניקות אחרות נהפכו לעוד יותר מסובכות - לדוגמא, נשק הנשיפה של לוחם דם הדרקון יכול לסמן כל יצור על אותו אריח או שהוא יכול לבזבז נק"ן בכדי להתחמק אוטומטית ממלכודות ואירועים מיוחדים. למרות זאת, המשחק יחסית פשוט להבנה. אין מהירויות, אלא ניתן לזוז אריחים, דבר הכולל גם להתקפות רחוקות טווח: אתה יכול להתקיף כל אחד באריח שבו אתה נמצא, ולפעמים אחד או שניים ממך. דרג''ש הוא ההגנה היחידה, אין רצון ותגובה, ורוב ההתקפות מורידות באיזור ה-1 נק''פ.

חלק מהתרחישים במשחק עלובים למדי אם מתייחסים לסיפור מאחוריהם. לדוגמא, אחד התרחישים מערב מכשפה שהופרדה מכל שאר החלקים האחרים של הטירה בשביל שהיא תוכל להשלים טקס. אחר מתאר את סטרהד חוטף את כולם מסיבה לא מובנת ושם אותם בדיוק מחוץ לארון המתים שלו (ובאופן לא מובן, המטרה היא לברוח מהטירה, במקום לגרור את כל המפלצות החוצה אל השמש שתשמיד אותן). מדוע סטרהד לא הרג את כל הדמויות או כלא אותן במבוך אמיתי זה מעבר להבנתי. חלק מהתרחישים הם יותר ישירים, כמו תרחיש בו צריך למנוע ממספר מסויים של מפלצות לברוח. אבל ברגע שהכיף האמיתי מתחיל – האקשן – לאף אחד כבר לא אכפת מפיסות הסיפור של התרחיש.

לשחק במשחק עצמו היה מאוד כיף. כולנו משחקים מו''ד 4 באותה הקבוצה, כך שהיה די זורם. אני אישית הופתעתי שהצלחנו להבין את המשחק, במיוחד כאשר העבר שלי עם משחקי קופסא כאלו כמעט תמיד נגמר באסון. זה לא היה קל, אבל היי, פעם ראשונה והכל.
בסך הכול זה משחק טוב. למי שלא משחק מו''ד 4 יהיה קצת קשה בהתחלה, אבל הוא יסתדר. החוקים פשוטים, ויותר קלים להבנה מאלה של משחק התפקידים. אני מצפה להרחבה Wrath of Ashardalon, שם יהיו יותר אריחי מבוך שונים וכן עוד תרחישים, מטרות, מפלצות ומלכודות שונות.

מרוצללים היא שיטה ותיקה ופופולארית, המתארת את עולמנו בעתיד, כ-70 שנה מהיום, שבו הדרקונים והקסם חזרו לכדור-הארץ, במקביל להתפתחות טכנולוגית וחיים וירטואליים במרשתת (מטריקס). במבט ראשון הרעיון נראה קלישאתי, ערבוב של דרקונים עם מכונות ירייה, קסם עם מציאות וירטואלית, אורקים עם פאנקיסטים, אך בפועל המשחק מציע שילוב נהדר בין הגורמים הללו, דבר שהקנה לו מעריצים רבים בין השנים. למשחק יצאו עד כה ארבע מהדורות, החל מהמהדורה הראשונה מבית FASA וכלה במהדורה הרביעית מבית Catalyst Games. המהדורה השניה אף יצאה בתרגום לעברית בשנות ה-90.
לציון 20 שנה למשחק, הוציאה Catalyst ספר שיטה משודרג ובצבע מלא, שגם משלב תוכן מספרי ההרחבה ה"בסיסיים". השיטה עצמה נשארה זהה כמעט לחלוטין למהדורה הרביעית, למעט תוספת קבצי תיקונים ועדכונים שהופיעו בספרי הרחבה.
אם זה עושה לכם חשק לשחק, אתם מוזמנים להוריד את חוקי התחלה מהירה למרוצללים מה' 4 בעברית

יצירת דמות​

הדמויות במרוצללים מבוססות על שיטת תכונות + מיומנויות המוכרת היטב גם משיטות אחרות. בכל בדיקה מגלגלים מאגר של קוביות ק6, כאשר מספר הקוביות שווה לדירוג התכונה + דירוג המיומנות, וסופרים הצלחות. כל גלגול של 5 או 6 נספר כהצלחה, כשהקושי נקבע על-ידי סף ההצלחות - מספר ההצלחות שצריך להגיע אליו. בכדי למנוע מצבים של גלגולים מיותרים, ניתן "לקנות" הצלחות אוטומאטיות במקום לגלגל קוביות.
אבל ראשית כל, בואו נדבר על הטרול סמוראי-רחוב שלנו, ועל ההאקר האלפי שבחבורה. כן, יש בשיטה גזעים מטא-אנושיים, שנוצרו עקב מגפה שפגעה בעולם. הגזעים הם אורקים, טרולים, אלפים וגמדים. כולם היו פעם בני-אנוש, אבל כעת הם שונים.
כשיוצרים דמות מקבלים תקציב של נקודות בנייה, בהן ניתן להשתמש במספר דרכים:
- לבחור גזע מטא-אנושי, מה שמקנה יתרונות מסויימים. (לשחק בן-אנוש לא עולה נקודות בנייה.)
- לרכוש יתרונות או לקבל חסרונות. אלו הם דברים שמאפיינים את הדמות שלכם, כמו יכולת בר-המזל, או להיות מכשף.
- להעלות את היכולות שלכם.
- לרכוש מיומנויות, למעט מיומנויות ידע שאפשר לקבל גם בחינם (כי כולם יודעים משהו).
- לקבל כסף בשביל לקנות ציוד לדמות, בין אם רובים, שתלים, מזל"טים או תוכנות מחשב.

כפי שניתן לראות, יש מגוון רחב של אפשרויות בעת בניית הדמות, ואם אתם מרגישים אבודים הספר כולל 16 תבניות מוכנות מראש של דמויות שמאפשרות לכם להתחיל ולשחק. התבניות משתייכות לתפקידים הנפוצים ביותר בחבורה, שהם לרוב: סמוראי-רחוב, או לוחם אחר שמיומן בשימוש בנשק; פנים, או הדיפלומט של החבורה, שמיומן בלהשיג חוזים ולדבר עם אנשים; איש-המחשבים, או ההאקר, שיודע לפרוץ אל המטריקס; הטכנולוג, או הבחור שמתמחה במזל"טים, רובוטים ומערכות אבטחה; ולבסוף, המכשף, שלא תמיד נמצא בחבורה, אך אם הוא קיים, הוא תורם הרבה.
ספר הבסיס מאפשר לכם לשחק בכל אלו, וגם מציע מגוון רחב של אפשרויות לבחירה, כך שלמעשה תוכלו ליצור את הדמות שתרצו גם ללא הסתייעות בספרים אחרים.

המכאניקה במשחק​

כאמור, המכאניקה מתבססת על גלגול מאגר קוביות, כאשר גלגול של 5 או 6 נחשב להצלחה, במטרה להשיג מספר הצלחות נדרש. זהו מנגנון פשוט בבסיסו, אך יש בספר התייחסויות לשלושה דברים נוספים:
קרב
הקרב במרוצללים 4 מתנהל במהירות ובעניין ומציע מספר אפשרויות להלחם - בנשק חם, בנשק קר, בעולם הוירטואלי, וכמובן באמצעות קסם ומזל"טים. בכל תור של קרב יש מספר סבבי יוזמה, שנקבעים לפי תכונות הדמות, ולעתים קרובות מה שהופך לוחם למיומן הוא העובדה שיש לו 4 סבבי יוזמה, לעומת סבב יוזמה בודד לקוסם, למשל. עם זאת, המשחק מאזן בכך שראשית כל המשתתפים צריכים להשלים את סבב היוזמה הראשון, ורק לאחר מכן עוברים לסבב השני, וכך הלאה.
בכל סבב יוזמה ניתן לבצע שתי פעולות פשוטות או פעולה מורכבת, כשגלגול הפגיעה הוא בדיקה מנוגדת - ההתקפה של התוקף כנגד ההגנה של המגן. אישית, אני מחבב פחות את המכאניקה הזאת, בגלל מספר הרב של הגלגולים, אבל זה מרגש יותר עבור חלקנו. שריון משמש להפחתת נזק, כשבמקרה של פגיעה המגן מגלגל בדיקה, ובכל הצלחה הנזק מופחת ב-1. מסורבל, עובד, אבל לא אהבתי.
לאחר שהנזק נגרם, מסמנים "קוביות" במד הבריאות של הדמות, והדמות מתחילה לקבל מחסרים בהתאם לנזק - דבר שהופך את הקרב לקטלני.
בגדול, הקרב עובד היטב בשיטה, לפחות בצורה הבסיסית שלו. הוא מרגש, קטלני ואינו ארוך יתר על המידה. הקטלניות היחסית שלו תעודד את הדמויות שלא לריב עם כל עובר-אורח. אין כאן המוני גובלינים שאפשר לקטול מבלי לחשוב פעמיים.
קסם
הקסם מהווה חלק מרכזי בשיטה, ויש לו מכאניקה ייחודית - דבר שחלק מהאנשים אוהבים יותר וחלק פחות. יש שלושה סוגי קסם במהדורה הרביעית:
הראשון הוא קסם שמשמש ישירות בקרב, בין אם באמצעות "כדורי אש" או על-ידי תגבור היכולות האישיות. זהו הקסם הפשוט, שאינו מורכב יחסית. הקוסם עוצמתי יותר לרוב מסמוראי-הרחוב הממוצע, אך יש לו סיכוי להכשל ולשאוב את הכוחות של מטיל הלחשים, דבר שהופך אותו למוגבל בשימוש, בניגוד לסמוראי-רחוב.
הסוג השני הוא זימון הרוחות והתעסקות במישור האסטרלי, וזוהי בעצם המכאניקה החדשה. יש כאן שיפור מהמהדורות קודמות, בהן הייתה בעיה מרכזית בכך שהקוסם היה מטיל לחשים בעוד ששאר החבורה הייתה עומדת בצד ולא עושה כלום עד שיסיים (בעיה דומה הייתה גם להאקר). במרוצללים המישור האסטרלי קיים לצד המישור הפיזי, כך שבעת הקרב הקוסם נלחם במישור האסטרלי ושותפיו נלחמים במישור הפיזי. זימון הרוחות עצמו בנוי באופן מגניב, ומי שאוהב את הדברים הללו ימצא הרבה דברים כיפיים בספר.
סוג הקסם השלישי הינו הטכנומנסר, למעשה מכשף-מחשבים. בספר מופיעים חוקים בסיסיים עבורו, למפתיע דווקא בפרק של המרשתת. אישית לא אהבתי את הקונספט, מרוצללים זה שילוב שמאפשר לשחק קוסמים לצד האקרים, אבל האקר שמשתמש בקסם על מחשבים? רעיון גרוע בעיניי.
בסך הכל הקסם במרוצללים קיים, אך לא כל החבורות אוהבות להשתמש בו, מכיוון שהוא מוסיף שכבה נוספת של מכאניקה ומחשבה למשחק. זהו עניין של טעם אישי.
מציאות וירטואלית
בניגוד לקסם, שאין חובה להשתמש בו במשחק, המציאות הוירטואלית היא חלק אינטגרלי מהשיטה והיא מגניבה. השימוש העיקרי בה הוא שימוש במציאות מתוגברת, למעשה שכבה "ממוחשבת" מעל העולם האמיתי שמאפשרת להאקר לתמרן את המציאות שבה פועלים חבריו לריצת הצללים. באמצעות שינוי קטן לכאורה זה, פתרו במהדורה זו את הבעיה שההאקר היה פועל לבד ובמנותק משאר החבורה.
כמובן שעדיין קיימת המציאות הוירטואלית ממש, אותו יקום אחר שבו ההאקר לובש דמות אחרת, אך זה משמש יותר לצורך איסוף מידע או פריצה למערכות מחשב, מבלי לקחת את הבמה הראשית לזמן ארוך מדי.

ציוד​

בניגוד לשיטות אחרות, בהן ציוד משמש בכדי להגביר את היכולות הקיימות של הדמות, במרוצללים ניתן להשתמש בציוד בכדי לרכוש יכולות חדשות לגמרי.
האפשרות הראשונה היא לעשות זאת באמצעות שתלים קיברנטיים, ולמעשה כמעט לכל דמות יהיו שתלים שכאלה. ישנם שתלים המאפשרים לדמות להתחבר למטריקס, ישנם שתלים שנועדו לתגבר את היכולת הקרבית של הדמות על-ידי רפלקסים מתוילים, להגדיל עוצמת הדמות וכך הלאה.
האפשרות השנייה זמינה לטכנולוג, והיא שימוש במזל"טים ורובוטים אחרים, שלמעשה נשלטים מרחוק על-ידי הטכנולוג והופכים אותו לגמיש במיוחד. בספר תמצאו חלק שלם המוקדש למזל"טים ושאר צעצועים שזמינים לטכנולוג.
בנוסף קיים בספר ציוד הלחימה והציוד הכללי שמוכר לכם משיטות אחרות. הספר מציג מגוון מספק בהחלט לבחור מתוכו, וכולל בנוסף גם כלי-רכב וציוד "רגיל".

עולמם של רציצללים​

סימן טוב לכך שמרוצללים הוא עולם מערכה משובח מגיע ברגע שפותחים את הספר - ראשית יש סיפורים קצרים שמתארים את העולם, אך הפרק הראשון הוא למעשה צלילה לעומק עולם המערכה - כדור הארץ ב-2075. הספר מתאר את עולם המערכה, השינויים שקרו בכדור-הארץ, כיצד נולדו האורקים, כיצד התגלה הקסם וכך הלאה. ולא רק פרטים מטא-משחקיים תמצאו בספר, אלא גם את הפרטים הקטנים, היום-יומיים, שיאפשרו לכם לשקוע בעולם של מרוצללים. בהמשך הספר תמצאו גם פיסות מידע נוספות, שזורות בטקסט - גם בפרקים המכאניים.

עיצוב ושאר ירקות​

באספקט זה המהדורה ה-20 של מרוצללים מתקרבת להיות הגביע הקדוש, למעט פגם אחד. ראשית כל, התבנית של העמוד היא נפלאה בעיניי, צבועה בכחול-טורקיז, שמצד אחד לא מפריעה לקריאה עצמה (שיעול, Secrets of Zir'an) ומאידך נותנת המון - בהחלט הופכת את הספר למיוחד. גם הציורים איכותיים, אבל מה שבאמת תורם המון בעיניי אלה הסיפורים הקצרים ששזורים בספר, שמוסיפים מידע רב על העולם וגם מכניסים את הקורא להלך הרוח של מרוצללים. פשוט אדיר. בספר יש אינדקס של כלל ספרי ה"בסיס", כך שאם מחפשים חוק מסויים או מידע, האינדקס גם יפנה אותכם לספר הנכון. ולבסוף, לספר יש סימניה - כן, יש שרוך בד שפשוט מודבק לכריכה ומאפשר לכם לסמן את העמוד שמעניין אתכם - שימושי להפליא.
ומה הפגם אתם שואלים? העמודים יחסית דקים, זה לא נורא, אבל אולי זה יפריע לחלק מהאנשים.

סיכום​

המהדורה הרביעית גרסת 20 השנה היא לטעמי הגרסה האולטימטיבית של מרוצללים כפי שאנו מכירים אותו - הספר מציג זה לצד זה שיטה מהוקצעת עם שיפורים קטנים אך מבורכים לעומת המהדורה הרביעי הרגילה, כולל שילוב ספרי ההרחבה בתוכן בספר. התוכן בספר יאפשר לכם לשחק מערכה שלמה, מבלי להזדקק לספרי הרחבה נוספים. בניגוד למשל למו"ד (שצריך שלושה ספרי-בסיס) או וורהאמר פנטזי (שמציע אפשרויות מוגבלות לקידום הדמות), מרוצללים 4 כולל באמת את כל מה שצריך כדי לשחק בספר בודד.
עולם המערכה גם הוא משופשף ובנוי היטב, לאחר שהיו ליוצרים 20 שנה לעבוד עליו. נראה שהכותבים גם שילבו את ההיסטוריה שהוצגה בעבר, כך שמי ששיחק בעולם יכיר אותו בהחלט. הדבר היחידי שהיה מוסיף הוא פרק קצר שמציג את סיאטל, כך שלמנחה יהיה בסיס קל להתחיל ממנו את המשחק - אבל יש מספיק פלאף גם כך בספר, כך שפשוט ניתן לקחת כל מקום אהוב עלינו בעולם האמיתי ולהמיר אותו למרוצללים.
לסיכום, מומלץ בחום, בין אם שיחקתם במהדורות הקודמות ובין אם לא.