משחקי לוח

הכירו את סדרת משחקי "איש זאב ללילה אחד" באמצעות המדריך הזה - בין אם אתם משחקים בעברית או באנגלית, תמצאו כאן איזה משחק הכי מתאים לאיזה קבוצה, איזו הרחבה שווה לקנות וגם מה זמין בעברית ומה זמין באנגלית.
המדריך נכתב בעקבות השאלה של The oldman שביקש המלצות על משחקים בסדרת איש זאב ללילה אחד, ולאחר שחשבתי על זה שלמעשה יצא לי לשחק בכללללל הגרסאות של המשחק ובכמה שילובים שונים כולל משחקים של שלוש קבוצות בו-זמנית, ולמה בעצם לא לתת מדריך מקיף למתעניינים.

הגעתי לכאן בטעות, מה נושא הדיון?
נושא הדיון הוא סדרת משחקי הדדוקציה החברתית "איש זאב ללילה אחד" – One Night Ultimate של חברת Bézier Games.

טיפים כלליים עבור איש זאב ללילה אחד

הרכב קבוצה
הדבר החשוב ביותר במשחק "לילה אחד" הוא לבחור תמהיל מוצלח של תפקידים לפי מספר השחקנים, ולפי מידת הכאוטיות שאתם רוצים במשחק – בציר שבין "פתרון תעלומה בסגנון אגתה כריסטי ובין "יאללה בלגן".

ככלל, מספר הרעים צריך להיות בערך שליש ממספר השחקנים. חלק מהתפקידים עושים את החיים קשים או קלים יותר לאחת הקבוצות. לדוגמה, שני בונים חופשיים עדיפים לעיירה על פני שני כפריים רגילים. יש מלא הצעות לתמהילים מוצלחים, גם בחוברת ההוראות של כל משחק וגם באינטרנט.

אופציה נוספת היא משחק שבו יש סיכוי לרוב של הרעים, אבל עם שתיים או שלוש דמויות עיירה שגורמות לחילופי תפקידים – כך שהרעים יודעים שיש להם רוב אבל אף אחד מהם לא רוצה לקרוא להשתלט על העיירה לפני שהוא יהיה בטוח שהוא *עדיין* בקבוצת הרעים.

לשקר זה רע
טיפ מועיל נוסף, הוא שלקבוצת הרוב במשחק בדרך כלל אין שום סיבה רציונלית לשקר. זה אולי מפתה מאוד להיות הקונדסאית ולשקר שאתם כפרי עלוב, כי שמעתם שזה משחק של שקרים, אבל תחושת הבטן הזו מטעה אתכם.

אם אתם בקבוצת הטובים, ב-99% מהמקרים הדבר הנכון לעשות זה לומר את האמת (אבל לא את כולה ולא מייד בהתחלה).
לדוגמה אם אני השודד וגנבתי קלף של בונה חופשי, יש סיכוי סביר מאוד שאני בקבוצת הטובים, שהשחקן ממנו גנבתי הוא בקבוצת הטובים, ושהוא יודע מי הבונה החופשי השני שגם הוא בקבוצת הטובים. במקרה כזה עדיף לי להתחיל עם מידע חלקי, כמו "אני השודד וגנבתי קלף של מישהו מקבוצת הטובים", או "הסתכלתי בקלף של שחקן 3 ואני יכול לומר שהוא בקבוצת הטובים". כאשר שחקן כלשהו יכריז שהוא בונה חופשי, ומישהו אחר יטען שמה פתאום, הוא הבונה החופשי, השודד יידע במי לצדד ואולי בשלב זה ירצה לתת קצת יותר מידע.
מצד שני, אם אני השודד ואני פותח את המשחק בהצהרה שקרית ששחקן אחר יכול אולי לסתור, התחלתי ברגל שמאל עם מישהו אחר מהקבוצה של הטובים ועכשיו אנשי העיירה לא ידעו למי להאמין.

אבל אם אתם בצד של הרעים, אז בגדול לשקר זה הלחם והחמאה שלכם. לשקר זה רע, ואתם רעים. הפיצו תוהו ופורענות. הרעים ממילא מתחילים עם יותר מידע, ויודעים בדרך כלל מי עוד רשע.

הדמויות הכי חזקות הן אלו ששוברות בריתות
מאחר שהרעים צריכים בדרך כלל לשקר (מלבד במשחקים עם חשד לרוב של רעים), הברית ביניהם כרוכה בקשר שתיקה.
הדמויות הכי חזקות הן אלו שהופכות רשע לטוב, מה שמאפשר לו "לשפוך הכל" על הרעים ולהביא לניצחון העיירה. מהכיוון השני, רעים שיכולים להפוך טוב לרע הם חזקים פחות, כי הם מכניסים לקבוצת הרעים מישהו שאין לו מושג מי בני הברית החדשים שלו, ושלא תמיד אפשר לתווך לו שהוא החליף קבוצה (כי הרעים צריכים לשקר בדרך כלל), ולכן עלול להצביע נגד הרעים.

זכרו את סדר התורות!
בדרך כלל דמויות שמציצות בקלפים פועלות לפני דמויות שמזיזות קלפים. כדאי לזכור מי פועל מתי, כדי להבין את מסלול הטיול של קלף הזאב – מזאבה מס' 2 אל השודד, ואז בגלל הקונדסאית אל השיכור, שהכניס את קלף הזאב הזה אל קלפי המרכז ובעצם הוציא אותו מהמשחק.

אם קשה לכם לזכור את סדר הפעולות, אני מציע להניח את האסימונים של כל התפקידים בשורה סדרתית ליד קלפי המרכז.

אז יאללה, בואו נתחיל לעבור על המשחקים:

איש זאב ללילה אחד
המשחק הבסיסי, הישן והטוב.
מידת מורכבות נמוכה.
משחקיות טובה.
יכול להשתלב עם מרבית המשחקים האחרים בסדרה.

16 תפקידים, מהם 12 טובים (אבל 3 כפריים משעממים ורק 9 עם יכולות כלשהן), 3 רעים (2 אנשי זאב והמשרת האנושי שמוכן למות למענם) ו-1 עצמאי (הבורסקאי, או בתרגום הרשמי "הדכאוני") שהמשימה שלו זה למות בהצבעת היום.

מספר שחקנים: אני ממליץ לקבוצה של 6-8 שחקנים.
על הנייר 3-10. אפשרי טכנית לשחק בעד 13 שחקנים, אבל מי רוצה כל כך הרבה כפריים? הצייד פסדר כזה, אצלנו כמעט לא רואה שולחן. השיכור הוא בדיוק כמו כפרי, שגם הופך את המשחק לכאוטי יותר – כדאי להוסיף אותו במשחק של קבוצות קטנות.

מידת המורכבות שלו נמוכה, אלא אם משלבים את אחד משני התפקידים שמוכנים להתאבד (המשרת והבורסקאי), והוא נעשה מורכב ברגע שמשלבים את דופלגנגרית שמתסבכת הכל אבל גם משדרגת מאוד את המשחק בקבוצות גדולות ומנוסות.

במשחקים של 3-5 שחקנים יש סיכוי די גבוה שאף אחד מהשחקנים לא יהיה בקבוצת הרעים, או אם יש במשחק שיכור וגם קונדסאית – שמישהו יתחיל בתור איש זאב ואז יפסיק להיות כזה, ולא יהיו רעים במשחק. במצב זה צריך לא להרוג אף שחקן במשחק, אחרת כולם מפסידים ממותו של חף מפשע!

התפקידים שאני אוהב: דופלגנגר (משדרגת את המשחק!), זאבים, משרת, סהרורית, מגדת עתידות, שודד וקונדסאית.
השיכור, הבורסקאי והבונים החופשיים מתאימים אם צריך עוד שחקנים.
את מי אני שונא: שלושה כפריים.

לילה אחד והיום שאחרי
המשחק השני בסדרה, שיצא כהרחבה למשחק הראשון. מידת המורכבות שלו נמוכה יותר מההמשחק המקורי (אין "מתאבדים" או דופלגנגר) והתפקיד הכי מורכב הוא חוקר העל-טבעי. מצד שני, יש בו כמה תפקידים "שטותיים" ובמיוחד שוטה הכפר והשומר האוצרות, שבגדול לא מוסיפים למשחק כלום חוץ מכאוס – כך שהם פוגעים באלמנט הדדוקציה לטובת אלמנט הצחוקים.

יש 11 תפקידים, מהם 8 טובים ו-3 רעים, אבל 3 מהטובים ו-1 מהרעים יכולים להפוך מישהו לרשע.

מספר שחקנים: למרות שעל הנייר מדובר במשחק עצמאי ל-3-7 שחקנים, בפועל חלק מהתפקידים מנטרלים טקטיקה ובעיני לא שווה לשחק איתם בטווח הארוך. המשחק הזה עובד טוב יותר כהרחבה נטו למשחק המקורי. אני אישית אוהב לשלב את ה-revealer והמכשפה עם התפקידים של המשחק המקורי.

בעיני זה המשחק הכי חלש בסדרה כמשחק עצמאי, אבל כהרחבה לאיש זאב הבסיסי הוא אחלה ממש, במיוחד מאחר שלא מוסיף סיבוכיות.

התפקידים שאני אוהב: המכשפה ומסיר המסיכות.
זאב אלפא, זאבה מיסטית, חוקר העל-טבעי ושומר ראש הם חמודים.
את מי אני שונא: שוטה הכפר, זקיף, שומר אוצרות והזאב הישנוני – שמבאס לשחק אותם או שהם ממש באופן אקטיבי מפריעים למשחק להיות מעניין מבחינה דדוקטיבית. אולי כן תתחברו לשוטה הכפר ולשומר האוצרות כי הם עושים צחוקים. זאב ישנוני זה להיות רשע בלי אף אחד מהיתרונות, שזה גרוע בדיוק כמו להיות כפרי רגיל, וזקיף מפריע לתפקידים המעניינים לעשות דברים מעניינים כך שהוא דופק את העיירה.

ערפד בלילה אחד
בעוד שהעקרון הבסיסי של "ערפד בלילה אחד" דומה מאוד לזה של "איש זאב בלילה אחד", מדובר לראשונה במשחק שגם עומד לגמרי בפני עצמו וגם עובד כהרחבה ל"איש זאב" למשחק של עד 3 קבוצות (ערפדים ואנשי זאב הם יריבים, כידוע!).

כבר עכשיו אני אגיד ש"ערפד בלילה אחד" הוא יותר מורכב מכאנית (ולכן קשה יותר להסביר את החוקים שלו לשחקנים חדשים) ביחס ל"איש זאב" או ל"יום שאחרי". יחד עם זאת הוא לא מורכב מדי ואם השחקנים כבר מכירים את המשחקים האחרים זה יבוא להם יותר בקלות.

יש אופציה למשחק של שלוש קבוצות – יצא לי לשחק איזה איזה 4-5 פעמים וזה אחלה ממש. בהצבעה של שלב היום מחסלים שני שחקנים, כאשר אנשי הזאב רוצים לחסל לפחות ערפד אחד, הערפדים רוצים לחסל לפחות זאב אחד, ואנשי העיירה רוצים לחסל גם ערפד וגם איש זה. במצב כזה יש יותר כוח לתפקידים שהורגים עוד מישהו (הצייד מ"איש זאב", והמצורעת ולפעמים הקופידון מהמשחק הזה).
במשחק של זאבים נגד ערפדים עדיף לא לשלב תפקידים עצמאיים כמו הבורסקאי/הדכאוני.

הדרך של "ערפד" למנוע אינטרקציות משונות או בלגן מוגזם בשילוב עם קלפים משני המשחקים הקודמים בסדרה, היא באמצעות תוספת של שני אלמנטים מכאניים חדשים:

1. רוב הדמויות במשחק הזה מתעסקות באסימונים שיש לכולם, במקום בקלפים של השחקנים. קלפים כמעט לא זזים, אבל האסימונים זזים הרבה.
2. לפני שלב הלילה מתווסף שלב חדש – שלב הדמדומים (כי יש ערפדים!) ובו מתבצע עיקר האקשן של דמויות הערפדים. בסיום הדמדומים, כל השחקנים "מתעוררים" ומציצים באסימונים של עצמם, ואז מתחיל שלב הלילה (אם כי אם אתם משחקים במשחק הזה בלבד וללא משחקים נוספים בסדרה, הלילה יהיה די קצר).

במשחק הזה יש 14 תפקידים, מהם 8 טובים (אבל החקיין עלול להחליף קבוצה), 4 רעים, ו-2 בקבוצה משלהם (מתנקש ושוליית המתנקש).

רוב התפקידים דומים לאלו של "איש זאב" ושל "היום שאחרי", אבל עם טוויסט מגניב מבחינה משחקית.

למשחק הזה יש יתרון גדול שכל התפקידים טובים+, אבל חיסרון גדול שהוא באופן חד משמעי המשחק הכי מורכב בסדרה, כי צריך להתעסק גם באסימונים.

לדוגמה, במקום הבורסקאי/הדכאוני של משחק המקור, השחקן המעצבן שלא קשור לאף קבוצה הוא המתנקש. המתנקש פועל בדמדומים ונותן לשחקן אחר את אסימון המטרה. תנאי הניצחון של המתנקש זה לחסל את השחקן עם אסימון המטרה – בין אם הוא איש עיירה טוב או אחד מהרעים. זה אומר גם שניצחון של המתנקש לא "דופק" ניצחון של הערפדים או של העיירה. המתנקש תמיד ינצח עם אחד מהם.
בקבוצות גדולות אפשר להוסיף את שוליית המתנקש – שניהם יודעים מי זה מי, אבל שוליית המתנקש לא יודעת מי המטרה של המתנקש. היא רוצה לחסל את המתנקש כדי להחליף אותו.

החקיין מאזן את המורכבות: הוא דומה לדופלגנגר של משחק המקור, אבל הוא מעתיק קלף מקלפי האמצע, ולא את הקלף של שחקן אחר, כך שהוא לא צריך תור מיוחד משלו, לא יוצר אינטרקציות משונות ולא מגדיל את מספר הרשעים מעבר למקסימום האפשרי.

יש פה גם ביצוע יפה של שוברי בריתות. החלום של קופידון זה לתת אסימוני נאהבים לערפד ולבן תמותה, מה שדופק לגמרי את מערך השיקולים של הערפד המיוסר; לעומתה הסכסכנית הופכת שחקן אחד לבוגד, שכדי לנצח צריך שיהרגו מישהו אחר מהקבוצה שלו (אבל לא את עצמו). אבל אל חשש – המצורעת, הקופידון והגרמלין יבטיחו שהשחקן המסוכסך לא יספר הכל לפני שהוא בטוח במצב האסימון שלו.

מספר שחקנים: אפשר לשחק 3-10 שחקנים, אבל הוא עובד הכי טוב עם 7-8.

התפקידים שאני אוהב: החקיין (שכדאי לכם לשלב בכל משחק!), רנפילד (דומה למשרת של אנשי הזאב אבל האסימון שלו רומז לטובים מי הוא), הסכסכנית, המתנקש והשולייה, וקופידון – שהיא דמות מדהימה.
את מי אני שונא: רק את הרוזן. הוא ערפד רגיל אבל האסימון שלו חוסם שחקנים מלבצע פעולה לילית, שזה מבאס מאוד.

חייזר בלילה אחד
החייזרים באים לעיירה, והם מביאים איתם טכנולוגיה משונה. ראשית, הם יחטפו את הפרות... גם אם לא ממש ברור למה. לאחר מכן הם יבקשו שניקח אותם אל המנהיג שלנו.

במשחק הזה ישנם 13 תפקידים, מהם 4 רעים, 6 טובים, 2 עצמאיים ו-1 שהוא בגדול בעיירה אבל לפעמים מחליף קבוצה (האורקל).
זה הרכב מוטה קצת לטובת הרעים, אבל בין הרעים יש בוגד שהוא בעצם בקבוצת העיירה, ולפעמים החייזרים מסוכסכים.

החידוש המשחקי של "חייזר בלילה אחד" הוא להסתמך הרבה יותר על האפליקציה החינמית של המשחק, יותר מכל המשחקים האחרים בסדרה.
אם את יתר הסדרה אני יכול לשחק גם ללא הטלפון (אני זוכר בעל פה את רוב התפקידים, או שאפשר לסדר את האסימונים שלהם בשורה כדי לעזור לכרוז לזכור ולדעת על מי להכריז בעיניים עצומות), אז במקרה של החייזרים זה לא ממש עובד – רוב התפקידים במשחק הזה הם אדפטציה מחודשת של תפקידים מ"איש זאב" או מ"היום שאחרי" אבל עם אלמנט אקראי באפליקציה.

לדוגמה: הפרחח (Rascal) מקבל כברירת מחדל סיכוי של 40% להזיז קלפים של שחקנים כמו הקונדסאית, 30% לגנוב קלף כמו השודד או 30% לתת לשחקן אחר קלף אמצע כמו המכשפה. אפשר גם להכנס בהגדרות האפליקציה ולשנות את הסיכויים, כולל לתת לו את הפעולות של השיכור או של שוטה הכפר.

מאחר שכולם שומעים מה אמרה האפליקציה, כולם גם צריכים לזכור מה היא אמרה על הפעולה הנוכחית של הדמות ואיך זה משפיע על המשחק.

התפקידים שעובדים טוב בלי אפליקציה הם דווקא החייזרים עצמם או מי שעובד בסמיכות לחייזרים (הפרה והמנהיג) – דווקא אותם אפשר לעררב בקלות עם אחד מהמשחקים האחרים בסדרה כדי ליצור משחק של זאבים נגד חייזרים או של ערפדים נגד חייזרים. אלו אנשי העיירה של המשחק שקשה לעררב עם משחקים אחרים בסדרה, ורובם עובדים כגרסאות חלופיות לכל אנשי העיירה של המשחקים האחרים.

מלבד האלמנט של פעולה אקראית לאנשי העיירה, "חייזר בלילה אחד" מורכב פחות מ"ערפד בלילה אחד".

כן אציין שאפשר להגביר את הסיבוכיות אם מוסיפים את האורקל, שהאפליקציה תציג לה שאלה והיא צריכה לענות עליה (על ידי לחיצה על האפליקציה) כאשר לפעמים התשובה תגרום לדמות להחליף קבוצה, להזיז קלפים או להישאר ערה כל הלילה ולראות מה ככככוווולללםםםם עושים.

למרות זאת, בעיני "חייזר בלילה אחד" פחות מוצלח כמשחק העומד בפני עצמו (עדיף את איש זאב או את ערפד כי הם עקביים יותר) אלא אם אתם פה בשביל השטויות של האפליקציה ואז הוא עושה עבודה יותר טובה מ"היום שאחרי", כי כל השטויות של האפליקציה מוצלחות בהרבה מהשטויות של שומר האוצרות ושוטה הכפר.

"חייזר בלילה אחד" גם פחות מוצלח כהרחבה של המשחקים האחרים – בגלל שרוב אנשי העיירה שלו מעתיקים מאנשי עיירה במשחקים האחרים אי אפשר לערבב אותם, אלא רק את הרעים – זה בניגוד לאנשי העיירה של "ערפד בלילה אחד" שעושים דברים מקוריים עם האסימונים ולא דורכים על הבהונות של אנשי עיירה מ"איש זאב בלילה אחד".

מספר שחקנים: על הנייר 3-10, בפועל עובד יותר טוב עם 8 אבל עדיף לערבב עם אנשי העיירה של משחק אנשי הזאב ואז אפשר להגיע עד 12 שחקנים.
התפקידים שאני אוהב: לטובת "חייזר בלילה אחד" אגיד שהרשעים שלו מעולה. יש שבעה קלפים שהולכים טוב גם עם אנשי עיירה ממשחקים אחרים או עם משחק של חייזרים נגד אנשי זאב –

• שני חייזרים "רגילים"
• החייזר הסינתטי (שהוא בעצם סוג של בקבוצת העיירה – הוא רוצה למות, ואם הוא מת אז הוא והעיירה מנצחים יחד)
• החייזרים היריבים גרוב וזרב (כל אחד מהם בפני עצמו הוא חייזר בקבוצת הרעים, אבל אם שניהם במשחק אז המטרה שלהם הופכת להיות לחסל זה את זה, מה שדופק את יתר החייזרים)
• המנהיג. הוא מנהיג העיירה והחייזרים רוצים לפגוש אותו. הוא יודע מי הם אבל לא יכול להיחשף, כי אם החייזרים מזהים את המנהיג הם מנצחים אוטומטית והעיירה מפסידה.
• הפרה. לא ברור למה חייזרים תמיד חוטפים קודם את הפרה, אבל במהלך התור של החייזרים הם צריכים לסמן לפרה (אם היא במשחק) האם יושב לידה חייזר.

יתר התפקידים חמודים אבל נסמכים יותר מדי על האפליקציה, לטעמי. העיסה והקברן הם שחקנים עצמאיים – לעיסה לא אכפת מי מחוסל, כל עוד זה לא הוא עצמו או 1-3 מהשכנים שלו. הקברן לא רוצה לעבוד קשה אז הוא רוצה תמיד לחסל את אחד מהשכנים שלו.
האורקל מגניבה אם אתם רוצים שטויות, וחושף המתחזים דומה ל-revealer של "היום שאחרי" אבל עם טוויסט שהוא חושף קלפים מהאמצע, וזה די מגניב.
את מי אני שונא: שניים מאנשי העיירה בעיני לא שווים את ההתעסקות באפליקציה ועדיף להעיף את הפרחח לטובת "תפקידים אמיתיים" כמו השודד, הקונדסאית והמכשפה. כנ"ל לגבי קוראת המחשבות שהיא כמו מגדת העתידות אבל עם אקראיות במספר הקלפים שהיא מקבלת להסתכל, והאם אלו קלפים של שחקנים או מאמצע השולחן.

נבל-על בלילה אחד
מבין כל המשחקים בסדרה, זה הכי עומד בפני עצמו. מצד אחד, כל התפקידים פה מלבד אחד חופפים לתפקידים ממשחקים קודמים בסדרה (כולם מלבד "ערפד בלילה אחד") – ולא סתם תפקידים, אלא בגדול התמהיל המוצלח ביותר של התפקידים המוצלחים ביותר.

"נבל-על בלילה אחד" הוא ממש One Night Ultimate The Greatest Hits". אלבום המיטב, אם תרצו.

יש במשחק 16 תפקידים, מהם 9 בקבוצת הגיבורים, 4 נבלים, 2 עצמאיים בקבוצה משלהם (המדען המטורף והמתמחה – שרוצים לגרום למדען המטורף להיתפס) ודמות אחת שעשויה להחליף קבוצות.

בתור הרחבה, יש חיסרון שהסגנון שונה מהותית מיתר המשחקים בסדרה – גיבורי-על במקום אימה – אבל המשחק עובד בגדול כהרחבה סולידית ויחסית גיימיסטית לכל המשחקים האחרים. מצד שני אם אתם רוצים להוסיף צחוקים ושטויות, או את המורכבות הטכנית הנוספת של הערפדים עם האסימונים או השימוש באפליקציה של החייזרים, את אלו לא תמצאו כאן.

בתור משחק בסיס, זה המשחק הכי טוב בסדרה. הוא נוח למתחילים בדיוק כמו "איש זאב ללילה אחד" אבל עם יותר תפקידים טובים.

התפקידים במשחק:
איש הראי – למעשה הדופלגנגר מ"איש זאב"
הנבלים: ראוי לציין שהם פועלים במקביל, מה שמחזק אותם ביחס לאנשי הזאב.

• המפתה – בעצם זאב האלפא מ"היום שאחרי"
• ד"ר ספוילר – כמו הזאבה המיסטית מ"היום שאחרי"
• נכלוליון – הוא רשע שמציץ בקלף אחד מהאמצע.
• בריון מס' 7 – סתם רשע בלי כוחות מיוחדים.

מד-רוע – מבוססת על הפרה מ"חייזר בלילה אחד"
ילד מציק – מבוסס על The Thing That Goes Bump in the Night מ"תפקידים נוספים".
המגלה – מבוססת על מגדת העתידות מ"איש זאב בלילה אחד".
Role Retriver/כלב טוב – מבוסס על השודד.
וודו לו – מבוסס על המכשפה מ"היום שאחרי".
מחליפן – מבוסס על הקונדסאית.
נערת מודעות-עצמית – מבוססת על הסהרורית.
גברת הופכת – מבוססת על חושף המסיכות מ"היום שאחרי".
אזרח תמים – איש עיירה רגיל ומשעמם. אבל יש רק אחד כזה ולא שלושה כפריים משעממים.
המדען המטורף מבוסס על הבורסקאי/הדכאוני, אבל יש איתו בקבוצה מתמחה שעוזרת לו להיתפס. אם המתמחה לבד במשחק, היא רוצה להיתפס בעצמה.

מספר שחקנים: הכי הרבה והכי מעט בסדרה. 3-12 בלי בעיה, אם כי בדומה ליתר עובד הכי טוב בקבוצה של 7-9.
תפקידים שאני אוהב: בגדול אם כתבתי משהו טוב על תפקיד כלשהו ב"איש זאב", "היום שאחרי" או "חייזר" (ולא תלוי באפליקציה) – אז הוא כאן והוא מצוין.
את מי אני שונא: תעשו לעצמכם טובה ושחקו בלי האזרח התמים.

בונוס – גיבור-על בלילה אחד
המשחק "נבל-על בלילה אחד" יצא גם בגרסת "גיבור-על בלילה אחד" שגם היא עומדת בפני עצמה אבל בעיני קצת פחות מוצלחת.

ההבדל היחיד ביניהם, שבגרסה זו הורידו את איש הראי ואת המפתה; במקומם הכניסו את הקרנף הקופץ (מבוסס על הצייד מ"איש זאב") ואת "איש משפחה" (מבוסס על העיסה מ"חייזר בלילה אחד", וכן – זה אומר שהאפליקציה תיתן לו בכל פעם מספר שונה של שחקנים להגן עליהם).

תפקידים נוספים
לאורך השנים יצאו כמה גרסאות "מוגבלות" של תפקידים נוספים, בעיקר כתוכן נוסף לתומכים בפרויקטי מימון של החברה. בסופו של דבר, כל התפקידים הנוספים הללו רוכזו בחבילת הרחבה אחד – One Night Ultimate Bonus Roles Pack.

החבילה הזה ממש לא עומדת בפני עצמה (מבין 16 דמויות חלק "כפולות" ורק שניים "רשעים"), אלא רק כמוצר הרחבה, וגם חלק מהתפקידים בה חוזרים על עצמם כי הם גרסאות שונות של אותו תפקיד שיצא לעתים כהרחבה של "איש זאב" ולעתים כהרחבה של "נבל-על".

על כל פנים, החבילה הזו מוסיפה אפשרויות נחמדות במשחקים עם קבוצות גדולות יחסית (8 ומעלה שכזה) אבל שחלקן לא עובד טוב בקבוצות של 6 ומטה.

רוב התפקידים כאן נוצרו במקור כהרחבות של "איש זאב" ושל "היום שאחרי" – שוליית הבורסקאי עוזר לבורסקאי/לדיכאוני; המקולל מסבך את החיים של עצמו סתם בקטע לא מעניין, הדבר שמשמיע קולות בלילה "מסגיר" את עצמו לשכן, ולנסיך יש פריווילגיות שאין לכם אז אם יש נגדו רוב מי שמחוסל זה השחקן הבא בהצבעות. מלבדם יש גם שלושה תפקידים קצת משונים: הבוהה, נושא הכלים של אנשי הזאב, ורואת ההילות, שהקטע שלהם זה לבדוק תפקידים מסוימים אחרים וזה נחמד במשחק "גדול".

שלושה תפקידים קשורים ל"חייזר בלילה אחד" ועובדים עם האפליקציה: חוטף הגופות הוא כמו שודד אבל רשע ועל סטרואידים ונוסטרדמוס יכול להסתכל בקלפים של עד 3(!) שחקנים אחרים אבל עלול להחליף קבוצה לרעים (החיסרון שלו ביחס לחוקר העל-טבעי מ"היום שאחרי" זה שהוא צריך לדווח לאפליקציה האם החליף קבוצה, והיא מספרת לכולם). האמפתית בניגוד ליתר התפקידים בהרחבה היא תפקיד יחסית "שטותניקי" – בתור שלה שחקנים אחרים צריכים לבצע פעולות בעיניים עצומות, לדוגמה להצביע על מישהו אחר או לאותת אם הם בתפקיד שיכול להציץ בקלפים.

לבסוף, קיימים שישה תפקידים עבור "נבל על" – אזרח תמים נוסף, הקרנף הקופץ (בתכלס צייד), איש משפחה, השומרת (כמו שומר הראש מ"היום שאחרי"), הספוג (כמו הנסיך מההרחבה הזו ממש) ו-Windy Wendy (אפי הפכפכי?) שהיא בדיוק כמו המקולל מההרחבה הזו ממש.

בנוסף לתפקידים, יש 6 אוצרות חדשים עבור שומר האוצרות מ"היום שאחרי", שמסייעים לשלב אותו במשחקים שכוללים גם ערפדים וחייזרים.

תפקידים שאני אוהב: חוטף הגופות והתפקידים שמגלים מידע הם נחמדים במשחק עם הרבה שחקנים.
את מי אני שונא: רוב האחרים פה...

אין מי שלא מכיר את פקמן, אז לא צריך לתת הקדמה ארוכה (או הקדמה בכלל) ואפשר להסתפק בכמה fun facts לגביו, כמו העובדה שמי שעיצב והמציא את הדמות, Toru Iwatani מחברת Namco, קיבל השראה מפיצה שחסר בה משולש אחד, או העובדה שבמקור הוא היה אמור להיקרא Puck man בגלל שהצורה שלו מזכירה דיסקית הוקי (Puck), אבל ב-Namco לא רצו שאנשים יעשו משחקי מילים ויחליפו את ה-P ב-F, אז החליטו על הכתיב Pac. יש כמובן עוד הרבה מה לספר על משחק עם כזו היסטוריה, אבל אנחנו לא כאן בשביל זה, והמתעניינים יכולים לעיין בערך הוויקיפדיה של המשחק והדמות.

אז עם השנים נוצרו מספר משחקי לוח של פקמן, כמו שאפשר לראות בחיפוש ב-BoardGameGeek ואנחנו מדברים כאן על הגרסה משנת 2019 של Buffalo Games.

הדבר העיקרי שיש לי לומר על המשחק הוא שניכר שהמעצבים ממש ניסו להמיר כל אלמנט שיש בגרסה הממוחשבת לגרסת הלוח, ולדעתי הרעיונות שלהם לא רעים בכלל. ראו בהמשך.

רכיבי המשחק:
1. לוח המשחק - מורכב מארבעה חלקי פלסטיק שמתחברים זה לזה כפאזל וכמובן מהווים העתק מדוייק של המבוך המקורי של פקמן. הנקודות שפקמן אוסף במחשב מיוצגות על ידי pegs (לא יודע איך ייקראו בעברית) שלפני המשחק הראשון צריך להכניס אותם לכל החורים. קצת עבודה, אבל חד-פעמי. ל-pegs האלה יש שני מצבים: בולטים ושקועים, כך שבתחילת כל משחק צריך לדחוף אותם החוצה כדי שיבלטו, וכשפקמן "לוקח" את הנקודה, הוא דורך על ה-peg שנכנס לתוך הלוח וכך אפשר לדעת אילו נקודות פקמן כבר לקח ואילו לא. גם לסדר את ה-pegs בתחילת המשחק קצת מטריד, אבל אין ברירה ובתכל'ס, לא לוקח הרבה זמן.

2. הדמויות - דמות של פקמן ושל ארבע הרוחות (שמסתבר שיש להן שמות: בלינקי האדום, פינקי הוורוד, אינקי הכחול וקלייד הכתום).

(מתוך BoardGameGeek)

הדמויות גדולות, נראות היטב ועשויות פלסטיק איכותי. אחד הפיצ'רים שאמורים להיות מושכים (ושוב, ניכר שהמעצבים השקיעו בפרטים הקטנים) הוא שהדמות של פקמן מגיעה עם סוללה ורמקול קטן מובנה, וכאשר לוחצים אותה כלפי מטה (כלומר, כשפקמן "לוקח" נקודה), היא משמיעה את ה-waka המזוהה עם הדמות. Waka, waka, waka! הפיצ'ר הזה כמובן מובלט על גבי האריזה, כמו שאפשר לראות בתמונה למעלה.

3. סמני קרטון - אלו כוללים את הפירות שפקמן אוסף מדי פעם עבור נקודות בונוס, נקודות הכוח (power pellets), סמני רוחות שנאכלו (כחולות) אחרי שפקמן לוקח כזה power pellet, סמני עיניים שמייצגים את הרוחות אחרי שהן נאכלות, סמני פסילות ועוד.

(מתוך BoardGameGeek)

4. קוביות וקלפי משחק - הקוביות משמשות לקביעת מספר הצעדים של פקמן והקלפים משמשים לקביעת סדר התנועה של הרוחות ומספר הצעדים שכל אחת יכולה לבצע בתור (ר' בהמשך).

מהלך המשחק:
המשחק Pac-Man: The Board Game מיועד ל-2 עד 5 שחקנים, כאשר בכל סבב של המשחק, אחד השחקנים משחק את פקמן והמטרה שלו להשיג כמה שיותר נקודות, ושאר השחקנים משחקים את הרוחות והמטרה שלהן לתפוס את פקמן כמה שיותר מהר. הסבב מסתיים כאשר פקמן מסיים את כל הנקודות על הלוח או כאשר אחת הרוחות תופסת אותו. בסבב הבא, שחקן אחר ישחק את פקמן והאחרים ישחקו את הרוחות, וכן הלאה, עד שלכל אחד מהשחקנים הייתה הזדמנות לשחק את פקמן, וזה שהשיג הכי הרבה נקודות בתורו הוא המנצח במשחק. בדומה למה שכתבתי בסקירה שלי על Letters from Whitechapel, אני לא רואה איך יותר משניים משחקים את המשחק הזה מבלי להשתעמם, או במילים אחרות - המשחק הזה יכול להיות נחמד לשני שחקנים כששחקן אחד משחק את פקמן והשני משחק את כל הרוחות ואחרי זה מתחלפים, אבל ביותר משניים, כשכל שחקן שולט רק באחת הרוחות, לדעתי זה לא מעניין עבור שחקני הרוחות. מצד שני, זה אמור להיות משחק די מהיר וממילא לא כזה שמיועד ל"גיימרים כבדים" אז אולי זה לא כל כך משנה. לא יצא לי לשחק את זה בקבוצה של מבוגרים, ולילדים זה לא כל כך מפריע. מצד שני, הם גם פחות הקפידו על החוקים באופן כללי...


(מתוך BoardGameGeek)

בתחילת כל תור, השחקן שמשחק את פקמן מטיל את שלוש הקוביות והסכום המתקבל הוא מספר הצעדים שהוא יכול ללכת באותו תור. אחרי שביצע את כל המהלכים ולקח את כל הנקודות האפשריות, שחקני הרוחות שולפים קלף. אם יוצא קלף פירות מניחים את הפרי המתאים (לפי הסדר בקלף ובמשחק: דובדבנים, תות ותפוז) על נקודת ההתחלה, ופקמן יכול ללכת לקחת את הפרי כדי לקבל עליו נקודות. אם יוצא קלף רוחות, הרוחות מתחילות לצאת מהכלוב שלהן ולזוז לפי הסדר (מלמעלה למטה בקלף) ולפי מספר הצעדים שרשומים בקלף. חשוב לציין שהרוחות לא יכולות לשנות כיוון באמצע התנועה שלהן, כמו במשחק (רק כשהן מתנגשות בקיר או ברוח אחרת הן מתחילות ללכת בכיוון ההפוך. בנוסף, הדמויות של הרוחות חלולות (ללא תחתית), ולכן לא לוחצות על ה-pegs ולא מפריעות לעקוב אחר הנקודות שפקמן לוקח או לא לוקח.
אחרי שכל הרוחות זזות, פקמן מגלגל שוב את הקוביות וחוזר חלילה, עד שכאמור, או שפקמן לוקח את כל הנקודות או שאחת הרוחות תופסת אותו.

Power pellets: כאשר פקמן לוקח אחת מהנקודות המיוחדות, התור שלו נעצר, ועכשיו במשך שלושה מהלכים הוא מגלגל קוביה והולך את מספר הצעדים שהתקבל בה. אם הוא פוגש רוח במסגרת שלושת המהלכים האלו, הוא "תופס" אותה ואז קורים שני דברים: הדמות של הרוח יורדת מהלוח ומוחלפת בסמן עיניים בצבע המתאים, ופקמן מקבל סמן של רוח שנאכלה (כחולה) שנותן לו נקודות בסוף הסבב. אחרי שפקמן מסיים את שלושת המהלכים הללו, מגיע שוב תור הרוחות כרגיל. כל רוח שהפכה לעיניים חייבת לנצל את הצעדים שלה כדי לחזור לכלוב בדרך הקצרה ביותר שאפשר. כאשר היא מגיעה לכלוב, העיניים יורדות מהלוח והדמות חוזרת, ואז הרוח יכולה לחזור לנוע כרגיל ולנסות לתפוס את פקמן. ב-ד-י-ו-ק כמו במשחק!

בסוף הסבב מסכמים את הנקודות של פקמן בהתאם למפתח הבא:


אפשר לשחק את המשחק גם ב-Arcade mode, שבו לפקמן יש שלוש פסילות. חוץ מזה המשחק מתנהל כרגיל.

סיכום:
משחק חמוד וקליל, מתאים גם לילדים מגיל 5-6 בפשטות שלו, וכמובן בגימיקים הנחמדים ובעיצוב הפשוט והמושך. יכול להתאים גם כמשהו קליל למבוגרים, אבל אז כאמור, אני ממליץ בשניים כדי שזה באמת יהיה מעניין ומאתגר ולא ארוך. המשחקיות, כאמור, פשוטה וזורמת, ומעבירה היטב את חוויית משחק המחשב, וזו נקודת חוזקה של המשחק. בנוסף, יכול להיות מאתגר להצליח "לנקות את הלוח" בתור פקמן וגם לשחקן הרוחות יש על מה לחשוב, אז זה לא רק משחק לילדים. ככל ששני השחקנים "יהיו בתוך זה", זה אמור להיות יותר כיף.

קישורים:

• Amazon - ככלל המשחק לא יקר. נכון לעכשיו (דצמבר 2024) עולה $19.99.
• BoardGameGeek
• חוקי המשחק

המשחק Garden Heist (גרמנית: Garten Gauner) הוא משחק חדש (2024) של חברת Ravensburger. זהו משחק משפחתי שמיועד ל-2-4 שחקנים (בתכל'ס אפשר עד חמישה לפי החוקים, לא ברור למה על הקופסה מצויין 2-4 שחקנים) והוא פשוט ונחמד מאוד לשחק עם ילדים (לדעתי גם קבוצת מבוגרים יכולה להנות ממנו, אבל עוד לא ניסיתי).

התמה של המשחק היא רקונים (דביבונים) שמנסים להתגנב מקצה אחד של הגינה אל עבר ביתו של הגנן כדי לגנוב אוכל מפחי האשפה שבקצה השני של הגינה. בכל תור במשחק אחד השחקנים משחק את הגנן ושאר השחקנים משחקים את הדביבונים, כאשר מתור לתור השחקנים מתחלפים ביניהם בתפקיד הגנן.
בכל תור, הגנן יושב "בתוך הבית שלו" עם החלון סגור (כלומר יושב מול הבית מבלי לראות את הגינה), וכשכל השחקנים מוכנים הוא "מזניק" אותם באומרו משהו כמו: "3-2-1, למצוא מקומות מסתור!"

ואז השחקנים שמשחקים את הדביבונים צריכים לבחור מאחורי איזה מסתור להניח את הדמות שלהם.

אחרי שכולם סיימו, הגנן פותח את החלון, מסתכל דרכו (ורק דרכו!) ובוחר את אחד ממקומות המסתור.

אחד השחקנים האחרים מרים את המסתור, ואז:
1. אם מאחורי המסתור באמת היה דביבון, הדביבון חוזר להתחלה (לשורה הראשונה של מקומות המסתור, הרחוקה ביותר מהבית) והגנן מקבל אסימון שמייצג נקודה.
2. אם מאחורי המסתור לא היה דביבון, מתחילים סיבוב נוסף שמתנהל באותה צורה, ובמהלכו הדביבונים יכולים להסתתר מאחורי מקומות מסתור אחרים (ניתן לעבור לכל מסתור סמוך למסתור הנוכחי - קדימה, אחורה ולצדדים) וכך להתקרב לעבר פחי האשפה.



צריך לציין שישנם מקומות מסתור ירוקים וצהובים, כאשר אם הדביבון מסתתר מאחורי מסתור ירוק לא קורה כלום אם הוא לא מתגלה (הוא פשוט יכול להמשיך להתקדם בתור הבא לעבר פחי האשפה), אבל אם הוא הסתתר מאחורי מסתור צהוב ולא התגלה, השחקן של אותו דביבון מקבל אסימון שמייצג נקודה.

כך ממשיכים עוד סיבוב ועוד סיבוב עד שקורה אחד משני דברים:
1. אחד השחקנים צבר 5 אסימונים.
2. אחד השחקנים הגיע לפח האשפה.

אז נגמר התור, כל אחד מקבל נקודות לפי כמות האסימונים שצבר במהלך הסיבוב (אם מישהו הגיע לפחי האשפה הוא מקבל 3 נקודות בונוס), ומתחיל תור חדש, כאשר אחד השחקנים האחרים נכנס לתפקיד הגנן, ומי שהיה הגנן קודם מקבל דביבון ומשחק כמו כל השחקנים האחרים. הראשון שצובר מספיק נקודות כדי להגיע לקו הסיום, הוא המנצח.

אין המון מידע על המשחק ברשת - יש עמוד ב-BGG עם מעט תמונות וסקירה אחת מלפני מספר חודשים וללא קבצים בכלל: Garden Heist. יש גם סרטון סקירה ביוטיוב בגרמנית: את החוקים למשחק (באנגלית) אפשר למצוא באתר הבריטי של Ravensburger. אפשר לראות שם בסוף גם את הווריאנטים הקלים שמציעים למשחק (שינויים פשוטים מאוד שאין טעם לסקור כאן, אבל נחמדים ויכולים לרענן קצת את המשחק).

רשמים אישיים מהמשחק:
שיחקתי היום כמה פעמים עם הילדים (גילאי 9.5 ו-6) והם מאוד מאוד נהנו וביקשו לשחק עוד פעם ועוד פעם. הסיבות לזה הן:
1. המשחק מאוד פשוט להבנה ותפעול.
2. יש לו נוכחות שולחן מרשימה והילדים מאוד נהנו להסתכל דרך החלון לעבר הגינה.


3. גם אחרי ההתלהבות הראשונית מאיך שהמשחק נראה, עדיין אתגר אותם לנחש איפה הדביבונים מסתתרים, והם נאלצו (ולפעמים גם הצליחו) לחשוב בצורה לוגית (כמה סיבובים כבר עברו, אלימינציה של מקומות מסתור פחות סבירים וכו'). לקח להם זמן להבין שהמטרה היא בעצם להתל בגנן כמה שיותר, ושאפשר לחזור אחורה וללכת לצדדים כדי לשמור על ערפל ולא לבצע מהלכים צפויים מדי, כמו ללכת רק קדימה.

מבחינת הרכיבים, מאוד איכותיים. החלקים שצריך להרכיב כל פעם שרוצים לשחק הם עבים ונראה שיחזיקו מעמד הרבה זמן בשימוש נכון. בקופסה מגיע גם חלון נוסף, למקרה שהראשון מתבלה (הוא באמת עשוי קרטון דק יותר והוא יותר "פעיל" במשחק, מרימים ומורידים). הדביבונים הם meeples עשויים עץ, גדולים ועבים מאוד. הגרפיקה באופן כללי מאוד יפה וצבעונית. אטרקטיבית.


המחיר המומלץ לצרכן הוא 29.99 אירו (קיים באמאזון בכ-23 דולר, לא כולל דמי משלוח) - מחיר סביר ביותר ביחס למה שמקבלים. עוד אי אפשר לדעת מה אורך החיים האמיתי של המשחק, אבל העובדה שאפשר לסדר את מקומות המסתור על הלוח איך שרוצים ובכך ליצור בפועל גינה אחרת בכל פעם (למרות שאין לזה השפעה על המשחק) יכולה להאריך קצת את חיי המדף. וייתכן שגם כשנמאס, אם נותנים לו לנוח על המדף כמה שבועות ומוציאים אותו שוב, הקסם שלו חוזר, כי באמת יש לו קסם - הוא פשוט, הוא יפה והוא מאתגר.

השנה, בדרקומיני 2024, נערכה בפעם הרביעית תחרות פיתוח משחקי קופסא.
גם הפעם כמו בכל הפעמים הקודמות הוגשו לתחרות מספר דו ספרתי של משחקים שפותחו ע"י יוצרים ישראלים.
את המשחקים בחנו שלושה שופטים: קונדרה מגנוס, גילי לוי ואמרי הלפרט.

גם השנה אנחנו ממשיכים עם שני פרסים, פרס למקום הראשון בקטגוריה של משחקי גיימרים כבדים,
בנוסף לפרס עבור המקום הראשון בקטגוריה של משחקים לכל המשפחה.
השנה קיבלנו כמה משחקים או כלים ריגשיים / טיפוליים והחלטנו לתת ציון לשבח עבור אחד המשחקים בקטגוריה זו.

מקום ראשון - משחקי גיימרים:​

Book Surfers
פיתוח - ולדימיר מיטניצקי, אלכסנדר אדלסון וואדים בבין

התרשמות השופטים - משחק בניית מנוע עם תמה מקורית. השחקנים מנצלים טכנולגיה יחודית כדי להכנס לתוך עמודי הספרים מתקופת המקרא תוך כדי שימוש במשאבים ובכך לאסוף את אותם עמודים ולצבור עליהם ניקוד.
במשחק יש מנגנון מעניין של שוק המאפשר למכור משאבים ובכך להרוויח מטבעות כמו כן שחקנים אחרים יכולים לרכוש את המשאבים שהוצעו למכירה בשוק. המשחק מושקע הן ברמה הויזואלית והן ברמת חוברת החוקים המסבירה משחק מורכב בצורה טובה.

מקום ראשון - משחקי משפחות:​

Roses Red
פיתוח - עופר כהן ויובל הראל

התרשמות השופטים - משחק חמוד בו השחקנים אוספים קלפי ורדים או קלפי כלים.
כאשר אוספים את הקלפים מחזיקים את הקלף בחלקו התחתון בעזרת האצבע, לאחר מכן מסבבים את הקלפים ומסתכלים במה נגענו. מתחת לקלפי הורד יהיו קוצים שיגרמו לנו לפציעה והפחתת נקודות.
מתחת לקלפי הכלים יהיו כלים שנצבור ונשתמש בהם בהמשך כדי לשפר את מצבנו במשחק ולהגדיל את הסיכוי שלנו לניצחון. המשחק משלב אינטרקציה בין השחקנים ונכון שברובו הגדול הוא מבוסס מזל עדיין יש החלטות שצריך לקבל. התמה מאוד חזקה במשחק השחקנים מרגישים כאילו הם קוטפים ורדים וממש מרגישים את הכאב כשמסובבים את הקלף ורואים שנגענו בקוץ אחד או יותר.

ציון לשבח:​

חיבור פשוט
פיתוח - שרון ג'ורג'י

התרשמות השופטים: השנה קיבלנו כמה וכמה משחקים שנופלים בקטגוריה של משחקים ריגשיים או כלים טיפוליים. המשחקיות במשחקים אלה יחסית נמוכה ולרוב הם זקוקים לאיזה תיווך של המשחק כדי להפיק מהם את מה שהם מתכוונים שיפיקו מהם. חיבור פשוט אינו שונה, הוא יותר כלי ממשחק אבל הוא מקבל ציון לשבח בגלל כמות התוכן והצורה שבו התוכן מונגש. הוא מקבל ציון לשבח על הפקה מדהימה ופשוט על היותו מוצר טוב.

מקום שני - משחקי גיימרים:​

farmers'-fury
פיתוח - עופר כהן ויובל הראל

התרשמות השופטים - השחקנים נלחמים על שליטה בחוות ומבצעים פעולות שונות כדי לשדרג את החוות להרוויח מהם משאבים שאותם מוכרים כדי לרכוש קלפים שיעזרו לנו להתקדם במשחק.
זה משחק אסטרטגי מאוד מעניין עם הרבה אינטרציה בין השחקנים. במשחק אין מזל אבל יש קלפים שישפיעו על המשחק באופן שונה בכל משחק. במשחק מנגנון המאפשר למי שהיה תור חלש לחזור למשחק ולא ליפול מאחור לאורך כל המשחק.

מקום שני - משחקי משפחות:​

חתולים נגד דגים
פיתוח - אלון טרייטמן

התרשמות השופטים - משחק קליל מבוסס זיכרון והרבה מזל של גלגול קוביות.
קיים מנגנון לקיחת סיכונים אבל הוא קטן מדי. המשחק מעוצב יפה, מהיר ומאפשר ללמד לילדים קטנים קצת על הסתברות וחשבון פשוט.

השנה, בדרקוניקון 2023, זאת הייתה הפעם השלישית שנערכה תחרות פיתוח משחקי קופסא "אתגר בקופסא". גם הפעם כמו בכל הפעמים הקודמות הוגשו לתחרות מספר דו ספרתי של משחקים שפותחו ע"י יוצרים ישראלים.
את המשחקים בחנו שלושה שופטים: קונדרה מגנוס, גילי לוי ואמרי הלפרט.

השנה התחרות מתרחבת, מתקדמת ומחולקת לשני פרסים, פרס מקום ראשון בקטגוריה של משחק ילדים לכל המשפחה ופרס מקום ראשון בקטגוריה של משחקים מורכבים וכבדים המיועדים יותר לגיימרים.

ואם שכחתם, הנה הזוכים של 2022.

מקום ראשון - משחקי גיימרים​

Hotel Paparazzi - משחק אסטרטגי, כמעט ללא מזל המשלב מכניקה של תכנות עם מידע מוגבל.

פיתוח - עופר כהן ויובל הראל

במשחק, אנחנו צלמי פפראצי נחושים וחסרי מעצורים, מתרוצצים בין הקומות של המלון המבוקש, מפעילים קשרים, מריצים שמועות ומשתמשים בכל אמצעי אפשרי כדי לתפוס את התמונה הטובה והרווחית ביותר של אחד הסלבס השוהים במלון ולמכור אותה לצהובון היומי.
לכל שחקן חפיסת קלפים זהה ובה מספר פעולות אפשריות בכל סיבוב כל השחקנים בוחרים במקביל ובלי שיראו קלף פעולה אחד בלבד מבין הקלפים בחפיסה שלהם. לאחר מכן חושפים את כל הקלפים והשחקנים מבצעים את הפעולה של הקלף שבחרו רגע אחרי שהמלון עצמו מכניס קצת שינויים.

התרשמות השופטים - משחק אסטרטגי עם הרבה אינטראקציה בין השחקנים במאבק על הסלבס ומרחב התנועה המוגבל במלון. כל בחירה היא דילמה בין לצלם את התמונה עכשיו או לפעול כדי לשפר ולמקסם את הניקוד תוך הסתכנות באיחור המועד.
המשחק משוכלל, מכיל כמות גבוהה של מכניקות משחק שונות ומעניינות שמצליחות להשתלב יפה.
אחת מחוזקות המשחק היא הלוח האישי של כל שחקן, בו מצטברות הפעולות שעשה לפני צילום התמונה ומחזקות את דילמת תזמון התמונה.

​

בּוּוּוּוּוּ - משחק בהלה אימתני - משחק קלפים חמוד לכל המשפחה.

פיתוח - אייל אהרונוביץ

משחק שמזמין את המשפחה, הורה וילד לצחוק ולהנות מבילוי משותף העוסק בהתגברות על פחדים. במשחק אנחנו ילדים שרוצים מאוד לישון, שוכבים במיטה וסופרים כבשים לפני השינה, מקווים להצליח להרדם לפני שכל מני "מפחידונים" יופיעו ויעצרו את הספירה.
למשחק שילוב של מכאניקת ספירה יחד עם התקפות והגנות מסוג ה"קח את זה"(take that) המזכיר משחקי קלפים קלאסיים רבים (טאקי, חתולים מתפוצצים)
כל שחקן בתורו מוסיף כבשה לספירה, השחקן שיניח את הכבשה העשירית יקבל את כל הקופה, אלא אם מישהו יקדים אותו ויניח קלף הבהלה ואז הוא יהיה הזוכה בסיבוב, אבל רק אם מישהו לא יחסום את ההבהלה שלו וחוזר חלילה.
משחק קלפים קלאסי, בו צריך לשחק בחוכמה כדי לאסוף כמה שיותר קלפים אלו יהיו נקודות ניצחון בסוף המשחק.

התרשמות השופטים - המשחק פשוט זורם, כיף, מהיר, אפילו מצחיק. קל לשחק וקל להנות.
לספור ולדאוג להיות העשירי בסדר אמנם מעניק למשחק רק נגיעה של מרחב לאסטרטגיה אבל זהו רקע מספיק כדי להנות מהבלגן השינויים המהירים שמחוללות ההתקפות והחסימות ההדדיות. העיצוב הויזואלי חמוד ועובד יפה עם המכניקה הפשוטה. המגע האישי של משפחת מעצב המשחק והכוונה החינוכית החיובית גם הם קלילים ומוסיפים לערך המשחק כמנצח.

​

גומבי - הכפתור הקטן שמסובב את העולם.

פיתוח - ליפמן מדע וטכנולוגיה בע״מ

כמו בכל שנה אנחנו השופטים מחפשים ומציינים בציון לשבח משחקים שאומנם לא ניצחו בתחרות אבל הפתיעו אותנו לטובה. זה יכול בזכות תמה יחודית, מכניקה מקורית, עיצוב מדהים או כמו במקרה של גומבי רכיב ייחודי ומקורי שלא ראינו עדיין.
גומבי הוא רכיב אלקטרוני דמוי מטבע שאפשר להטיל באוויר, בסוף ההטלה גומבי יראה על מסך קטן בדיוק כמה סיבובים עשה באוויר.
מספר מצבי פעולה: ספירה אחת, ספירה מצטברת, ספירה לאחור ומספר רנדומלי
משמשים כבסיס למגוון רחב של אתגרי קואורדינציה.

התרשמות השופטים: רכיב זה יכול לשמש כמנוע במשחקים שונים ומגוונים ולהוסיף מימד נוסף למשחקים.
ותודה לשופטים ולאמרי הלפרט, מארגן התחרות.

השנה, בדרקוניקון 2022, זאת הייתה הפעם השניה שנערכה תחרות פיתוח משחקי קופסא "אתגר בקופסא". לתחרות הוגשו עשרה משחקים שונים, יצירתיים ומקוריים.
את המשחקים בחנו ארבעה שופטים: קונדרה מגנוס, גילי לוי, אבי מרק ואמרי הלפרט.

ואם שכחתם, הנה הזוכים של 2021.

מקום ראשון: Nice Shop​

משחק שליטה אזורית משולב עם משחק מניות.
פיתוח - עופר כהן ויובל הראל
השחקנים משחקים יועצים למשפחות פשע המתקיימות מגביית דמי חסות מחנויות. במהלך שמונה תורות, השחקנים מנסים להגדיל את השפעתם בכל משפחה, להגדיל את השפעת המשפחה בעיר עצמה ולהפעיל את המשטרה על מנת לפגוע במשפחות יריבות. בסוף המשחק, השחקן שצבר הכי הרבה כסף מוכרז ליועץ הממולח ביותר ומנצח במשחק.
התרשמות השופטים - משחק שבו כל השחקנים משפיעים על המפה המרכזית ומקבלים נקודות על פי אותה מפה לפי מדד אישי של כל שחקן כאשר המדד האישי מושפע מהמדד של השחקנים היריבים. משחק עם הרבה החלטות שצריך לקבל, הרבה אינטראקציה בין השחקנים, והוא מרגיש מאוד מאוזן למרות כמות המידע וכמות הפעולות שאפשר לבצע. זה משחק מסוג המשחקים שאחרי המשחק הראשון כולם ירצו משחק נוסף וכולם כנראה ישנו את האסטרטגיה ואת שיטת המשחק שלהם.

ציון לשבח: מי החפרפרת​

משחק זיכרון ב-18 קלפים.
פיתוח - דניאל אילוז
מי החפרפרת הינו משחק זיכרון המורכב מ-18 קלפים, בכל משחק החפרפרת מחופשת לחיה אחרת ואתם אלה שצריכים למצוא אותה.
התרשמות השופטים - מדהים לראות איך אפשר לקחת מכניקה כל כך בסיסית כמו זיכרון ו-18 קלפים בלבד וליצור משחק מהנה ומאתגר, שלא מרגיש בשום צורה כמו משחקי הזיכרון הקיימים. מי החפרפרת הוא דוגמה לכך שתמיד אפשר בצורה יצירתית לקחת משהו קיים ונפוץ ולהפוך אותו למשהו חדש.

קרב תרנגולות - משחק קלפים אסטרטגי.​

פיתוח והפקה - צוות גולה (גליה ודניאל פנחסי) עיצוב ואיור - גליה פנחסי
משחק קלפים לכל המשפחה בו כל שחקן הופך לרגע לחוואי עם מטרה ברורה לבנות את הלולים עם התרנגולות הכי חזקות, להילחם בלולים אחרים ולהפוך להיות החוואי עם הכי חזק.
התרשמות השופטים: המשחק מבוסס על המכניקה הבסיסית ביותר בעולם משחקי הקלפים, מלחמה.
אבל הוא לוקח את זה לרמה אחרת לגמרי של אסטרטגיה, כיף, אקשן קצת כמו שיש במשחק חתולים מתפוצצים וכל זה בעיצוב מדהים כמו כל המשחקים שגליה מעצבת.

דרקומינו הוא משחק לוח בו כל אחד מבני המשפחה הוא מאלף דרקונים, בחיפוש אחר כמה שיותר ביצי דרקונים באי מסתורי. זהו משחק בהשראת משחק הלוח האהוב קינגדומינו, שרכשתי כדי לשחק עם ילדיי ונהיננו ממנו מאוד.
המשחק זכה לאחרונה בפרס האירופאי Kinderspiel des Jahres לשנת 2021 למשחקי לוח לילדים.

כיצד מתנהל המשחק?​

במשחק כל שחקן בונה אי קטן (ע"י חיבור אריחים עם תווי שטח מתאימים, כגון מדבריות, יער, הרים, קרח וכו'), ומנסה לאסוף ילדי-דרקונים, מביצים אשר הטילה אם הדרקונים.

בדומה לדומינו- לכל אריח יש שני צדדים, בהם יש תווי שטח (לרב) שונים. בכל תור פורשים מספר אריחים מהקופה, וכל שחקן לפי סדר לוקח אריח ומנסה לצרף לאריחים הקיימים אצלו. במידה ויש התאמה בין גבולות אריחים (לדוגמא- מדבר למדבר), לוקחים Token של ביצה מערימת ביצים הפוכות (לכל תוואי שטח ערימה משלו), ובתקווה שממנה יצא דרקון!
בשונה מדומינו- פה כל שחקן יוצר אי משלו, ולא ביחד. בנוסף- אין חובה ליצור שרשרת, אלא ניתן (ואף מומלץ!) לבצע פניות, כדי לאפשר לאריחים להתחבר במספר מקומות. לרב נוצר אי עם מספר תוואי שטח, ועליו ביצים מרובות.
בסיום קופת האריחים, מי שבידו מרבית הדרקונים, מנצח!

ישנו רכיב חמוד נוסף של פסלון עץ בשם "אם הדרקונים", אשר בתחילה אצל השחקן הכי צעיר, ומסמן מי מתחיל לקחת אריחים. במידה ומישהוא קיבל ביצה שבורה במקום דרקון מאחת הביצים, אם הדרקונים עוברת אליו.

המשחק דורש יכולת התאמה מישורית (2D), על מנת לנסות ליצור כמה שיותר חיבורים בין אריחים, וקצת אסטרטגיה פשוטה (לבחור בתוואי שטח בהם יש יותר סיכוי, לנסות ולהכין את האי לשילובי אריחים, ולילדים מתקדמים- מניעת אריחים מיריבים).

איכות רכיבים​

האריחים עצמם באיכות טובה- תווי שטח ברורים, לא מתקפלים בקלות.
ביצי הדרקון הם גורם המשיכה האמיתי (לפחות לילדים)- כל דרקון שונה! והם מצויירים ממש חמוד! יש הרבה ביצים, ולוקח מעט זמן לארגן (ולסדר חזרה), אך סה"כ לא נורא. ויש מספיק כך שגם אן נאבדו ביצים מספר- יש מספיק להמשיך.
הקופסה לא גדולה, מאוד נוחה, וקל מאוד לארוז בה (גם לילדים).

רשמים שלי מהמשחק​

משחק מאוד נחמד ומהנה עם הילדים. האלמנטים הויזואלים שלו (האי הנוצר,כל הדרקונים השונים) מאוד משכו את הילדים. התפתח משחק משני סביב הדרקונים עצמם ("למה זה דומה? איך נקרא לו? איך נדאג לו?") וזה דווקא מוסיף מאוד למשחק.

אלמנט איסוף הדרקונים מאוד פנה לילדים גם כן.

האלמנטים האסטרטגיים ברמה מתאימה. בתוך 2-3 משחקים הילד הבוגר שלי כבר התחל לתכנן ולהבין כיצד לייצר שילובים, ולתכנן את בניית האי.

ניתן לדעתי לשחק במשחק כ 20-25 פעמים לפני שמתחילה להיות לו חזרתיות מסויימת (בהוראות המשחק יש אז עוד חוקים נוספים אפשריים, בקשר למקורות מים אם זה מעניין), אך אם לא משחקים בו המון, מאוד מתאים, ויכול להיות משחק נחמד לסיום יום עם המשפחה.

אני חושב שמתאים לגילאים יותר נמוכים מ 5, אך זה תלוי רמת התפתחות.
סה"כ משחק מאוד נחמד ומומלץ, כמשחק ביניים משפחתי, לא מעבר לכך.

כהערת אגב​

במשחק הדרקונים השונים מותאמים מאוד לתוואי השטח שלהם, וכשחקן D&D ארוך זמן, זה גרם לי באמת לתהות על חלוקת הצבעים בדיאנדי. המשחק... יותר הגיוני! דרקוני זהב- במדבר. דרקונים כחולים/לבנים- בטונדרות קרח. דרקונים שחורים- בהרים סלעיים. הממממ...

מקווה שנהנתם. אני לא סוקר מקצועי, אך לאחר קריאת סקירות אחרות (אינפורמטיביות ומהנות!) חשבתי גם לתרום מעט.

השנה, בדרקוניקון 2021, זאת הייתה הפעם הראשונה שנערכה תחרות פיתוח משחקי קופסא שמוקדשת למשחקים שנוצרו בישראל בשנה החולפת. אז אמנם לצערנו הכנס עצמו התבטל ברגע האחרון עקב הקורונה, אבל לשמחתנו לתחרות הוגשו 11 משחקים שונים, יצירתיים ומקוריים.

אז הגיע הזמן להציג את המשחקים הזוכים בתחרות - המשחקים שהוגשו הם ברמה גבוהה, מעידים על פריחת התחביב בישראל וגם על היוצרים המקומיים שכל הזמן משתפרים ומפיקים משחקים שלא נופלים ברמתם ממשחקים בחו"ל ואף עולים עליהם!
ארבעת השופטים בתחרות הם: קונדרה מגנוס, גילי לוי, אבי מרק ואמרי הלפרט.

משחק שליטה אזורית בו התנועה בלוח מתבצעת בשיטת מנקלה.
פיתוח - מיכאל פבזנר
עיצוב - לירון גרינברג
הפקה ועזרה בפיתוח - איתי בן-עברי
השחקנים משחקים נחילי חייזרים המגיעים מגלקסיה רחוקה במטרה להשתלט על שביל החלב. שליטה על כוכבי הלכת השונים תעניק לשחקנים משאבים ויכולות חזקות ומיוחדות, ובסופו של דבר השחקן שיצליח לתמרן את כוחותיו ולשמור על כיבושיו בצורה המיטבית ינצח.

התרשמות השופטים - לוח המשחק מורכב מגריד של אריחים מסוגים שונים ויכולות שונות. בכל משחק נשתמש רק בחלק מהאריחים ונסדר אותם בצורה רנדומלית, דבר הגורם לכך שכל משחק יהיה שונה משמעותית מקודמו. מדובר במשחק אסטרטגי עם הרבה אינטראקציה בין השחקים, עם זאת מהיר, בלי המתנה ארוכה בגלל חשיבת יתר של השחקים. איך שמשחק הסתיים כולנו רצינו לסדר לוח חדש ולהתחיל משחק נוסף.

ציון לשבח - סיפור של קוביות, סיפור משחק​

פיתוח - קובי טרבלסי
עיצוב ואיור - תמרה קרת

סיפור של קוביות הינו ספר שהוא לא רק ספר. הוא גם משחק. ועוד אחד ועוד...כזה שכל פעם שפותחים נפגשים בקריצה. אולי נקרא?..אולי נשחק? לבד או בזוג? נפעיל מחשבה. או אולי יצירתיות..? סיפור של משחקים חיובי, יצירתי ורב גווני עד לב השמיים. הספר מגיע עם קוביות ובכל עמוד תמצאו משחק המשלב את הקוביות.

התרשמות השופטים - לסיפור של קוביות הוחלט לתת ציון לשבח כי לתחושתינו הוא יותר פעילות מאשר משחק ולכן קשה לשפוט אותו ביחס למשחקים אחרים. עם זאת, כולנו פה אחד, התרשמנו מאוד לטובה ממנו. יפה לראות כמה שעות הנאה ספר ותשעה קוביות יכולים להציע.

פיינליסט - אלדוראדו​

משחק קלפים אסטרטגי מהנה, מלא הרפתקאות לכל המשפחה
פיתוח - מנחם כץ
עיצוב ואיור - איריס גת
מנהלת עיצוב - ארבל כץ
אלדוראדו היא עיר זהב אגדית שאמורה להיות בדרום אמריקה ובה נמצאים אוצרות זהב רבים.
מחפשי אוצרות חיפשו במשך מאות שנים את מקומה של אלדוראדו אך איש לא זכה לגלות אותה.
במשחק השחקנים מנסים לצבור כמה שיותר מטבעות זהב ולזכות באוצר הגדול. בדרך לאוצר עומדים לפניהם סכנות רבות, הם יצטרכו להשתמש באמצעי הצלה מיוחדים כדי לגבור על הסכנות ולעיתים גם לנהל משא ומתן עם שחקנים אחרים כדי לקבל את עזרתם.

התרשמות השופטים: משחק קלפים מקורי ומהיר לכל המשפחה. במשחק יש הרבה מזל משובל עם לקיחת סיכונים ואינטראקציה בין השחקנים. העיצוב של המשחק הוא בהחלט אחת מנקודת החוזקה שלו.

פיינליסט - פיצה בעיר​

עד הלקוח האחרון
פיתוח והפקה - צוות גולה (דליה ודניאל פנחסי)
עיצוב ואיור - גליה פנחסי
משחק אסטרטגי לכל המשפחה המשלב אינטראקציה ומשא ומתן בין השחקנים. כל שחקן במשחק הוא בעלים של פיצריה, עליו לשרת לקוחות ולהרכיב להם פיצות לפי דרישתם. עם הכסף שצוברים ניתן לפתח ולשדרג את הפיצריה במגוון דרכים. מסחר נבון עם השחקנים האחרים, התנהלות עסקית נכונה וקצת מזל הם המפתחות העיקריים להצלחה במשחק.

התרשמות השופטים: המשחק משלב מכניקות משחקיות הנמצאות בקטאן, הן באופן איסוף המשאבים והן במשא ומתן בין השחקנים. כמות האסטרטגיה והאינטראקציה קטנה משל קטאן ויש בו קצת יותר מזל ולכן לדעתנו הוא מתאים ונגיש למשפחות. המשחק מעוצב בסטנדרט גבוה מאוד ובהחלט מעיף את המשחק כמה רמות מעלה.

משחק בניית החבילות אטומיקה משלב משחק מדעי שבו לומדים על מבנה האטומים ביחד עם משחק לוח לכל המשפחה. מכאניקת בניית החבילות היא מכאניקה פופולארית עליה מתבססים משחקים רבים אחרים כגון דומיניון, שהציג מכאניקה זו לראשונה, Legendary משחק גיבורי-על של מארוול ועוד.
אטומיקה לוקח את המכאניקה הזו ומשתמש בה כדי לייצג אנרגיה, פרוטונים, אלקטרונים, ניטרונים וקווארקים כמשאבים לבניית אטומים וללמד ילדים על המבנה שלהם ועל הסוגים הבסיסיים. המשחק תורגם לעברית על-ידי דוב לדעת (לשעבר פרש משחקים), הוצאה לאור המתמחה בספרים ומשחקי לוח עם ערך חינוכי.

חוקי המשחק​

המטרה באטומיקה היא לאסוף קלפי יסודות שמהווים את נקודות הנצחון במשחק. כדי לאסוף קלף יסודות, אתה צריך לבנות את היסוד בלוח השחקן האישי כך שיכיל מספר מתאים של פרוטונים, אלקטרונים וניוטרונים – כן, ממש כפי שבנוי יסוד בטבע. יש ארבעה קלפי יסודות במשחק, שמעניקים מספר שונה של נקודות נצחונות בהתאם למורכבות שלהם: הליום, ליתיום, בור ובריליום.

בכל תור השחקן מבצע מספר פעולות, כמו במשחק בניית חפיסות קלאסי:
• משחק את הקלפים שלו מהיד, כשיש קלפי חלקיקים (פרוטונים, ניוטרונים ואלקטרונים) ותתי-חלקיקים (קווארקים ופוטונים). בחבילה ההתחלתית יש רק תתי-חלקיקים.
• באמצעות הקלפים ביד ניתן לבצע שלוש פעולות: הוספות חלקיקים לאטום בלוח השחקן האישי, רכישת קלפי אטומיקה (בניית החבילה) שהם עוצמתיים יותר מהקלפים ההתחלתיים) והשלכת קלפים כדי לקבל אנרגיה, שהיא נדרשת גם לטובת רכישת יסודות וקלפי אטומיקה.
• באמצעות אנרגיה ניתן בנוסף לשלוף קלפים חדשים מהחבילה, לאיין חלקיקים (להיפטר מקלפים בחבילה, אך באטומיקה זה מוגבל רק לקלפים שביד), לשלוף קלפי אטומיקה חדשים ולרכוש קלפי מדענים שיש להם השפעות מיוחדות.
• רכישת יסוד אם יש לו מספיק חלקיקים ואנרגיה בלוח השחקן האישי שלו.
• לאחר שהשחקן סיים להשתמש בכל הקלפים שלו, הוא מרענן את מצב הלוח: שולף קלפים חדשים, ומרענן את שורות קלפי האטומיקה והיסודות אם הוא רכש מהם.
כפי שניתן להבחין לעיל, יש מספר רב של סוגי "משאבים" במשחק, נרחיב על כך בהמשך. בנוסף, למעט קלפי המדענים שבהם יש שבעה מדענים ומתוכם רק ארבעה משתתפים בכל משחק, כל יתר הקלפים הם קבועים ואינם משתנים ממשחק למשחק, זאת בניגוד למרבית משחקי בניית החפיסות בהם גיוון בקלפים הזמינים הרכישים הוא מובנה במשחק.
לכל שחקן יש עשר קוביות בצבע שלו, כאשר בכל פעם שהוא קונה יסוד, הוא מניח שתי קוביות על הלוח הראשי במד הנצחון, שם הוא יכול לבחור מבין חמש אפשרויות: ארבעת היסודות ועירבוב יסודות. בסוף המשחק, למי שיש הכי הרבה קוביות או במקום השני במספר הקוביות בכל אחד מהמדים, מקבל נקודות נצחון נוספות בהתאם למספר קלפי היסודות ברשותו מאותו יסוד.
כששחקן מניח את כל עשרת הקוביות שלו זהו הסיבוב האחרון של אטומיקה, אך ממשיכים לשחק עד שחוזרים לשחקן הראשון – כך שכל השחקנים משחקים מספר שווה של תורות.

הרכיבים​

כצפוי ממשחק קלפים, עיקר הרכיבים במשחק הם... קלפים. הקלפים של אטומיקה הם באיכות ממוצעת, אישית אצלי אחרי מספר משחקים מתחילים לראות שחיקה של הקלפים. לכן בהרבה משחקי קלפים מומלץ לשרוול את הקלפים כדי לשמור עליהם לאורך זמן.
בנוסף לקלפים של אטומיקה, יש לנו לוחות שחקן אישיים ולוח משחק מרכזי, באיכות טובה וברורים, כמו-גם סמני קרטון, קוביות פשוטות בצבע וסמנים קטנים שקופים שמסמלים את ההתקדמות באטום האישי של כל שחקן. הרכיב האחרון הוא לא נוח לטעמי, קל לאבד אותו וגם ניתן בטעות להזיז אותו וכך לטעות בהתקדמות האטום שלך. הדבר נכון פי כמה כשמדובר במשחק לילדים – הייתי שמח לפתרון אחר.
הקופסה עצמה מכילה Insert בסיסי מקרטון ומגיעה עם מספר שקיות לרכיבים – אך לא בכמות מספקת. דבר שתמיד מפתיע אותי מחדש, כי שקיות נסגרות לרכיבים עולות כעשר אגורות ב Ebay ולא ברור לי מדוע על זה היצרנים מתקמצנים.

המחשבות שלי על אטומיקה​

שיחקתי במשחק כחצי תריסר פעמים, כאשר כל המשחקים שלי של אטומיקה היו עם ילדים ובני-נוער. זה לא משחק שמתאים לטעמי עבור קבוצה של מבוגרים אלא מיועד בפירוש גם כמשחק חינוכי וגם כמשחק בניית חבילות ראשון.
הנאמנות של אטומיקה לת'מה שלו מרשימה, כשמשחקים בו בהחלט מרגישים שבונים אטומים ויסודות ואוספים אותם. במובן הזה המשחק הוא מדעי בהחלט וגם קלפי המדענים משכילים.
יש יותר מדי משאבים במשחק - אם מסתכלים על דומיניון, הראשון לשמו, יש שם משאב בודד. לעומת זאת באטומיקה יש ארבעה משאבים שונים שצריך לנהל: אנרגיה, פרוטון, אלקטרון, וניוטרון. וזה בהינתן שהקווארקים הם תת-סוג של האחרים. זה פשוט יותר מדי והבעיה הגדולה יותר היא שזה מאוד מסרבל את המשחק.
הזרימה של המשחק בעייתית - בשני השליש הראשונים של אטומיקה נאבקים כדי להשיג את קלפי האטומיקה, ואז לפתע בסוף הקצב מאיץ משמעותית ופתאום רצים אחרי האטומים. במקום שרמת העניין של המשחק תשמר לכל אורך הדרך, זה משעמם בהתחלה ובסוף זה כאוס אחד גדול.
אין מגוון במשחק ובגדול הוא די משעמם - הקלפים קבועים, בונים את האטום ושום דבר מעניין לא באמת קורה בו. כלומר, הוא לא גרוע ממש, הוא עובד, אבל הוא לא מצליח להיות מעניין.
קלפי המדענים הם חסרי תועלת ולא ראו שימוש במשחק חוץ מאשר פעמיים שקניתי כדי להבין שהם שווים משהו, לרוב האנרגיה שהם דורשים והמקום שהם תופסים בחפיסה שלך. התשובה היא לא, הם לא מועילים למשחק.

לסיכום​

אם אתם מחפשים משחק חינוכי לכיתה או לחוג, שמשלב חינוך מדעי על אטומים וגם חווית משחק חביבה, אטומיקה הוא בהחלט בחירה מצוינת.
לעומת זאת, אם אתם מחפשים משחק לוח שמתאים לילדים, ועל-הדרך גם בעל ערך מדעי, אטומיקה אינו מתאים - אחרי 2-3 משחקים תמצו את המדע ותגלו משחק בינוני מינוס.

השנה היא 3030, ברוכים הבאים לזירת הרובוטים הענקיים שנלחמים אחד בשני למען התהילה והכסף! סדרת ה Tiny Epic (אדיר וזעיר בעברית) כוללת כבר כעשרה משחקים, כש Tiny Epic Mechs מביא לשולחן רובוטים ענקיים ומשחק בסגנון תיכנות ביחד עם משחק כלכלי וכמובן קרב בין הרובוטים. כמו כל המשחקים בסדרה הוא מגיע בקופסה קטנה עמוסה ברכיבים – במקרה זה יש לנו מיפלים, רובוטים ונשקים מגניבים בהם תילחמו אחד בשני עד לניצחון!
למרות הקופסה הקטנה שלו Tiny Epic Mechs הוא משחק מאתגר ובעל עומק, שדורש מחשבה ותכנון, ומומלץ גם לילדים מגיל 8-9 והלאה, שאוהבים לתכנן – זה אינו משחק משפחתי קליל למרות הקופסה הקטנה. משחקים אחרים בסדרה, כמו Tiny Epic Quest או אדיר וזעיר גלקסיות שאת שניהם סקרנו כבר בפונדק, הם יותר ידידותיים למשפחה.

חוקי המשחק​

למרות שהמחשבה הראשונה שעולה בראשכם כשאתם מדמיינים רובוטים ענקיים נלחמים היא שהמטרה היא להביס את האחר - זו לא המטרה ב Tiny Epic Mechs. המטרה שלכם היא לצבור נקודות נצחון, ולעתים דווקא מי שיילחם פחות אך בחוכמה ינצח. יש מספר דרכים לצבור נקודות:

1. כל נקודת נזק לשחקן אחר שווה נקודת נצחון.
2. בסיבוב השני, הרביעי והשישי מקבלים נקודות נצחון על כל אזור עליו אתם שולטים.
3. בסוף המשחק, מקבלים נקודות נצחון גם על הנשקים שרכשתם.

בכל סיבוב תבחרו ארבע קלפי פעולה מתוך שמונה שיקבעו את הפעולות שלכם באותו הסיבוב. הקלפים כוללים שילוב של תנועה (לרוב משבצת בודדת בקו ישר) ביחד עם פעולה נוספת, כגון רכישת נשקים, Powerup שמאפשר לכם לשדרג את הרובוט שלכם, צבירת משאבים (בהתאם לכמות האזורים עליהם אתם שולטים) והצבת מוקש או עמדת לייזר – ברגע שאתם מציבים באזור מוקש/עמדת לייזר, זה הופך להיות חלק מהשטח שלכם, מה שמקנה לכם נקודות נצחון וגם את המשאבים של אותו האזור כשאתם מבצעים פעולה של צבירת משאבים. שני הקלפים האחרונים הם תנועה כפולה ותנועה באלכסון.
המפה של Tiny Epic Mechs מורכבת מאריחים מרובעים, שעליהם יש סימון שמעיד על המשאבים באותו אריח וגם על עלות הצבת מוקש/עמדת לייזר באותו אריח. במרכז המפה נמצא ה Mighty Mech, אליו ניתן לשדרג אם מבצעים פעולת Power Up באריח, כשאתם עם רובוט רגיל ובחיים מלאים.

באופן כללי, לכל שחקן יש שלושה מצבים: טייס בלבד, בלי רובוט, שבו ניתן להשמש רק בשני נשקים בסיסיים. שדרוג לרובוט רגיל, שבו יש יותר חיים ואפשר להשתמש בארבעה נשקים: שניים רגילים ושניים מתקדמים ולבסוף ה Mighty Mech העוצמתי שמאפשר שימוש בארבע נשקים מתקדמים – אך אי אפשר לרפא אותו.
הקרב ב Tiny Epic Mechs מתנהל כששני שחקנים מגיעים לאותו אריח: מה שלרוב מאתגר לתכנן, כי צריך גם לחזות את הפעולות של היריב וגם לתכנן את התנועה שלך במקביל. הקרב עצמו נטול מזל לחלוטין אלא מבוסס על הנשקים שיש לך ועל מכאניקה שדומה ל"אבן-נייר-מספריים". לכל נשק יש סוג, קפא"פ, טווח ואזורי, כשלכל סוג נשק יש עדיפות על סוג נשק אחר שבמצב זה הוא מפעיל את היכולת המיוחדת שלו. במשחק יש מגוון נשקים שונים, בסיסיים ומיוחדים, שבנוסף לגרימת נזק גם יכולים להוריד את המשאבים של היריב, להשמיד/לבנות עמדות לייזר או מוקשים, לרפא וכך הלאה.
בקרב כל צד מפעיל לסרוגין נשק אחד, כאשר השחקן המפסיד הוא זה שאזלו לו הנשקים שהוא יכול להפעיל. אי אפשר ל"מות" בקרב, אלא לכל היותר אפשר להשמיד את הרובוט שלך או לעלף את השחקן.
לאחר שכל השחקנים סיימו לבצע את כל הפעולות שלהם, הסיבוב נגמר, ובתום שישה סיבובים המשחק נגמר.

הרכיבים של Tiny Epic Mechs​

כמו כל יתר המשחק בסדרה, הוא מגיע בקופסה קומפקטית אך כבדה, שמכילה את כל האריחים של המפה, קלפי הטייסים (לכל טייס יש גם תכונה מיוחדת), קלפי הנשקים – בסיסיים ומתקדמים, מיפלים, נשקים מפלסטיק, רובוטים וכמובן הרבה סמנים.
אחד הדברים המדליקים במשחק הוא ה ITEMeeple, למעשה המיפלים הם מפלסטיק, וגם להם וגם לרובוטים השונים יש קדחים קטנים שבהם ניתן להכניס את הנשקים השונים, מה שנראה מגניב לגמרי על המפה, אפילו שזה קצת התעסקות. עוד דבר מגניב שיש מקום בתוך הרובוט להכניס את המיפל שלך, לפי הצבעים – כך שכאשר את המשדרגים את הרובוטים, הטייס (מיפל) נכנס לתוך הרובוט) שאז מצוייד בנשקים מפלסטיק שיש לך!

מה שיותר מאכזב זה הסמנים, שהם קטנים יחסית וקל להזיז אותם ולאבד אותם. אמנם המשחק מגיע בקופסה קטנה שזה יתרון, אבל עומס הרכיבים וגודלם הקטן מקשה על הנוחות בעת המשחק. אני חושב שהיה אפשר להגדיל אותם (ואת הקופסה) במעט כדי שיהיה נוח יותר לשחק. גם האיכות שלהם היא בינונית ולא יותר מכך.

המחשבות שלי על המשחק​

משחק מורכב עם סיפוק – המכאניקה של תיכנות הפעולות לא מתאימה לכל אחד, מכיוון שלא מעט שחקנים מעדיפים לא לתכנן מראש אלא פשוט לזרום עם המשחק. אישית, אני והבן מאוד נהננו מ Tiny Epic Mechs, והוא מאוד אוהב לראות את הפעולות שמתרחשות. למי שמחפש משחק תיכנות להתנסות בו או כבר אוהב את סגנון המשחקים הללו, מומלץ בחום.
המשחק לא ממוקד בקרבות, וזה טוב בעיניי. הרבה שחקנים מניחים באופן טבעי שהמשחק דורש ממכם לנצח אחד את השני בקרב, אבל בפועל המשחק הכלכלי הוא יותר חשוב. זה משחק שבו לומדים ומשתפרים מפעם לפעם והוא מתגמל אותכם על טקטיקה חכמה – מתי לטמון מוקש, להציב עמדת לייזר או להכנס לקרב.
קרבות עשויים היטב, נטולי מזל אבל קצת משעממים – מי שמחפש קרבות מגניבים ומפוארים, זה לא המשחק בשבילכם. הקרבות זורמים ומעניינים, אבל למעשה למעט ההחלטה על איזה נשק להפעיל, המנצח נקבע לרוב לפי הפעולות שלכם שקדמו לקרב. באופן זה הם מתגמלים על הטקטיקה שלכם לפני הקרב וקצרים ולעניין.
זמן המשחק של Tiny Epic Mechs לעתים ארוך מדי – שישה סיבובים יכולים לקחת גם שעה וחצי, הפתרון הפשוט הוא להסתפק בארבעה סיבובים וזה הפורמט שאני מעדיף לשחק בו – בוודאי עם ילדים. אישית בארבעה סיבובים אני לא מרגיש שאני מאבד משהו מהותי מהחוויה של המשחק.
כדי ללמוד את המשחק צריך לשחק בו פעם-פעמיים, עד שמבינים את הזרימה של תיכנות הפעולות וההשפעה שלהם על ההצלחה שלך במשחק. למרות שהוא מגיעה בקופסה קטנה, יש לו עקומת לימוד עד ששולטים בו ומבינים איך אוספים משאבים, מצטיידים לקרבות בצורה חכמה ואז מנצחים בו.

לסיכום​

בעיניי Tiny Epic Mechs הוא משחק מצוין, אבל רק בתנאי שאתם אוהבים משחקי תיכנות ומשחקים שדורשים מחשבה מראש ואתם מוכנים לעקומת הלימוד. זה לא משחק Gateway ובטח שלא משחק שמתאים לכל אחד.
אבל ברגע שלמדתם את המשחק ואיך הוא עובד, הוא מאוד מהנה, ויש כאן מתח אמיתי וטקטיקה כשהמנצח לא נקבע בהטלת קוביה אלא רק לפי המהלכים הנכונים שהוא ביצע תוך כדי המשחק. בשני שחקנים, הוא מזכיר יותר שחמט אבל לטעמי מהנה יותר בשלושה-ארבעה שחקנים, שאז יש יותר "כאוס" במשחק ויש יותר משתנים שצריך להתמודד איתם. אני ממליץ עליו בחום למי שאוהב סגנון משחקים זה.

ארקהם הורר, שתי מלים שמייצגות מסורת ארוכה של משחקי אימה שיתופיים בעולם האימה של לאבקראפט, הראשון בהם הוא Arkham horror. ערכת הבסיס של משחק הקלפים של ארקהם יצא לאור בסוף 2016, הראשון מבין מוצרים רבים. המורשת השנייה של המשחק היא סדרת משחקי הקלפים החיים (LCG) של חברת FFG, כדוגמת משחק הקלפים של שר הטבעות.

ב Arkham horror: the card game, משתלבים מספר אלמנטים: כל משחק מורכב ממערכה שכוללת מספר תרחישים; כל שחקן בונה חבילה משלו, עם קלפים שונים, בדומה למג'יק; במהלך המשחק, השחקנים משתפים פעולה כדי לנצח בתנאים הייחודים של התרחיש. ואחרי המשחק, התוצאה שהשחקנים השיגו משפיעה על הסיפור ועל התרחישים הבאים במערכה.

לאבקראפט ומשחקי האימה Arkham Files​

הסיפור של העולם ושל החוקרים משתלב עמוק בתוך חווית המשחק, אי אפשר לשחק ב arkham horror the card game מבלי להיקשר לסיפור. העולם מבוסס על המיתוס של לאבקראפט, סופר אמריקאי שהתמחה בסיפורי אימה, שסבבו סביב העתיקים - אלים ויצורים על-טבעיים אכזרים שרוצים להטיל אימה על כדור-הארץ ועל התושבים, ומתרחשים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20.

במהלך השנים יצאו מספר רב של משחקי לוח ומשחקי תפקידים שמתבססים על המיתוס - אחד היתרונות בכך שזכויות היוצרים כבר פגו תוקף, אז כל אחד יכול להשתמש בהן למשחק שלו. משחק התפקידים הידוע ביותר מכולם הוא קריאתו של קתולהו, שמבוסס על ההנחה שבסופו של דבר כל הדמויות ישתגעו.

משחקי הלוח לרוב נוקטים גישה יותר חיובית, כשלחוקרים יש סיכוי להצליח להציל את העולם. הראשון ואולי הידוע מבין המשחקים הללו הוא Arkham horror, שיצא לאור בשנת 2005. אמנם המשחק הבסיסי לא היה ידוע באיזון שלו, אבל הוא בהחלט היה פורץ דרך והכניס רמה גבוהה של סיפור למשחק לוח. על סמך המשחק הזה FFG הוציאו עוד סדרה של משחקים, כש Eldritch Horror היה היורש הרוחני של ארקהם הורר, ושיפר את המשחק לדעת רבים (כולל לדעתי). במקביל היו גם משחקים של יוצרים אחרים, לדוגמא A Study in Emerald שמבוסס על סיפור קצר של ניל גיימן.

משחק הקלפים של ארקהם הורר הגיע לעולם בשנת 2014, והביא לדעתי שילוב מנצח לשולחן - אז בואו נמשיך.

חוקי Arkham horror card game​

כמו משחקי קלפים אסיפים וחיים אחרים, ארקהם הורר למעשה מתחלק לשניים: החלק הראשון הוא בניית החבילה שלך, כשכל אחד בונה לעצמו; החלק השני הוא משחק שיתופי בתרחיש שנבחר מראש, שהוא החלק העיקרי לטעמי במשחק. עם זאת, מניסיון רב שנים שהתחיל במג'יק, יש אנשים שהרבה יותר מתעניינים בבניית החבילה

Arkham horror Card game אינו משחק פשוט, בניגוד למשל למג'יק שנזכר לעיל, אלא הוא מזכיר יותר את משחק הקלפים של שר הטבעות או את משחק הקלפים של מלחמת הכוכבים. עם זאת, מה שמייחד את משחק הקלפים של ארקהם הורר לעומת המשחקים לעיל, הינו שהתרחישים שנגדם אנו משחקים מרכיבים למעשה קמפיינים - במשחק הבסיס יש קמפיין קצר של שלושה תרחישים בעוד בהרחבות הקמפיינים מכילים שמונה תרחישים. יש תרחישים שעומדים בפני עצמם, אבל הם החריגים. הסיפור של הקמפיין מתפתח בהתאם לבחירות של השחקנים ובהצלחה שלהם בתרחישים - דומה במקצת לספרי "אתה הגיבור".

בניית החבילה שלך​

הצעד הראשון בבניית החבילה שלך ב Arkham horror card game היא בחירת החוקר/ת שאת/ה משחקים. בחבילת הבסיס מגיעים חמישה חוקרים, אחד מכל סוג של חוקר: ה Mystic (סגול), חוקר על-טבעי שמטיל קסמים, השורד (אדום) עם תכסיסים בשרוול לכל צרה, הנוכל (ירוק) שיודע להשיג כסף וחפצים ולעשות איתם דברים מגניבים, המחפש (כתום) שיודע לחקור את העל-טבעי ולהשיג רמזים ולבסוף הזקיף (כחול) שטוב בלהילחם בכל אנשי הכת, המפלצות וכך הלאה.


לכל חוקר יש מספר מאפיינים: ארבעת התכונות המשמשות כתוסף לבדיקות שמבצעים, יכולת מיוחדת של הדמות, השפעה כשחושפים את הסימן המיוחד בסמנים, ושני מדי חיים: בריאות (כנגד נזק פיזי) ושפיות (כנגד שגעון).

בניית החבילה נשענת על החוקר שבחרתם - לכל חוקר מוגדרים כמות הקלפים בחבילה (30 לרוב) ובאיזה סוגים החוקר יכול להשתמש, כאשר מכל סוג גם מוגדרת דרגת הקלף המרבית. כך החוקרים בערכת הבסיס יכולים להשתמש בקלפים מהסוג שלהם עד דרגה 5 ומסוג נוסף עד דרגה 2. בנוסף, הם יכולים לקחת קלפים ניטרלים ללא הגבלה.

בתחילת הקמפיין, לדמויות אין ניסיון ולכן אפשר להשתמש בקלפים בדרגה 0 בלבד. ניתן לשים בחבילה שלכם עד 2 עותקים מכל קלפים, אלא אם הוא מוגדר כייחודי ואז ניתן לשים עותק אחד בלבד. בערכת הבסיס כמות הקלפים היא כזו שלמעשה אין לכם בחירה מרובה, אך ככל שתקנו יותר הרחבות, כמות האפשרויות תצמח משמעותית. כהערה, אחד היתרונות של משחק קלפים חי הוא שמכיוון שזה לא מודל אקראי, אין צורך למעצבי המשחק לתכנן קלפים "גרועים" (ונפוצים) ו"חזקים" (ונדירים בהתאמה). כל הקלפים אמורים להיות שמישים.

כמובן שבעת בניית החבילה שלכם מומלץ לתאם ביחד עם השחקנים האחרים את החוקרים שהם לוקחים, על-מנת שתהיו שילוב מנצח. אם אתם משחקים את Arkham horror card game סולו, אופציה שקיימת במשחק, אז אתם צריכים לתכנן את החבילה בהתאם, כי החוקר שאתם בוחרים צריך לדעת לעשות "הכל" - לחקור, להילחם ולתמוך.

המשחק עצמו - חוקרים כנגד קת'ולהו​

אז לאחר שבניתם את החבילה של החוקר שלכם, אתם מתחיל לחקור! בכל תרחיש יש שתי חבילות - חבילת ה Act שהיא ההתקדמות של החוקרים בתרחיש, לרוב יש בין 3 ל-4 שלבים שלהשלמת כל שלב נדרשת להשלים תנאי אחד או יותר. לעתים קרובות זה כולל איסוף רמזים על פני הלוח אבל לא רק - הבסה של מפלצת, גילוי סוד על הלוח, הגיע למיקום מסוים וכך הלאה.

החבילה השנייה היא חבילת ה Agenda שהיא למעשה קידום המזימה האפלה באותו תרחיש, כשלרוב יש בין 2 ל-4 קלפים בחבילה והם מתקדמים לפי האבדון שהולך ונצבר. בתחילת כל סיבוב מוסיפים אבדון אחד ויש עוד קלפים וארועים אחרים שמוסיפים אבדון.

הדינמיקה בין ה Act ל Agenda היא המנוע העיקרי של התרחיש, וגם תורמת להתפתחות הסיפור - אמנם בערכת הבסיס הסיפור הוא בסיסי יחסית, בקמפיינים מאוחרים יותר יש תרחישים עם סיפור ממש מגניב ועמוק שתלוי בשחקנים. בין תרחיש לתרחיש יש גם סיפור נוסף שמתרחש שקוראים אותו מחוברות הקמפיין, וגם שם לעתים יש בחירה שהדמויות עושות. במלים אחרות, למרות שזה אולי נשמע מוזר, הסיפור של החוקרים שלכם ב Arkham horror card game הוא מצוין!

במשחק של ארקהם הורר משחקים בסיבובים בעלי מבנה קבוע:

• שלב המיתוס, בו אתם מוסיפים אבדון ואז שולפים קלפים מחפיסת הבגידה, זה יכול להיות יריבים שמופיעים על הלוח, אירועים נוראיים שמתרחשים ויתר דברים גרועים שמפריעים לכם להתקדם.
• שלב החקירה, השחקנים מחליטים על סדר פעולת החוקרים וכל חוקר יכול לבצע שלוש פעולות: לזוז, לתקוף, להתחמק מיריב, להשתמש בחפצים, להשתמש בקלפים מהיד (ולשלם עליהם משאבים), להשתמש ביכולות במיקומים מסוימים, לשלוף קלף או לקחת משאב וכך הלאה.
• שלב הקרב, כעת תור היריבים שנמצאים במשחק - הם תוקפים את החוקרים עמם הם הקרב או נעים על פני הלוח במרדף אחרי חוקרים. זה התיאור הכללי, כמובן שיש מפלצות שעושות דברים מגניבים אחרים, תלוי בתיאור ובמילות המפתח שלהם.
• שלב הרענון, שולף קלף, לוקחים משאבים, מרעננים את כל היכולות שהשתמשתם בהם.

המנגנון שקובע הצלחה או כישלון במשחק הקלפים של ארקהם הורר הוא ייחודי - במשחק יש למעשה "שק" שמכיל סמני תוהו, שההרכב שלהם נקבע לפי התרחיש. לכל בדיקה שאתם עושים, בודקים את התכונה של החוקר, כולל תוספים או מחסרים שמקבלים מהקלפים שיש לחוקר או קלפים שאתם משתמשים בהם לאותה בדיקה. אתם משווים את המספר הזה למספר מטרה ואז שולפים סמן תוהו מהשק. על הסמן לרוב יש מספר שלילי כלשהו, אם התכונה המותאמת של החוקר בתוספת המספר על סמן התוהו שווה או גדולה ממספר המטרה, הצלחתם! אם לא... אז נכשלתם. חלק מהסמנים מכילים סימנים מיוחדים - למשל גולגולות, גלימה של איש-כת וכך הלאה, שלהם ערך משתנה בהתאם לתרחיש. שני הסמנים האחרונים הם הסימן העתיק - הצלחה אוטומטית שגם מפעילה תכונה מיוחדת של החוקר, וקתולהו שהוא כשלון אוטומטי. אציין שמכיוון שפילוג הסמנים בתוך השק ידוע מראש, אפשר לחשב הסתברות להצלחה בכל בדיקה, מה שהופך את הבחירה האם להשקיע יותר או פחות משאבים בבדיקה מסוימת להחלטה של השחקן.

המפה של Arkham horror card game מורכבת ממיקומים, שלכל מיקום יש לרוב השפעה מיוחדת משלו, כמות הרמזים שנמצאים בו, ה"ערפל" שמקשה על גילוי הרמזים במקום ולבסוף לאילו מיקומים אחרים הוא קשור. החוקרים למעשה נעים במשחק ממיקום למיקום וכך גם היריבים. לרוב בהתאם להתקדמות ה Acts וה Agenda נחשפים ונפתחים מיקומים חדשים.


כל זה גורם לכך שמסיבוב לסיבוב הדינמיקה משתנה כשהזמן הוא בסופו של דבר אחד מהמשאבים הקריטיים במשחק - אם לא תצליחו לחקור את התעלומה בזמן, הרשע ינצח - אך דבר זה לא יביא תמיד לתבוסה שלך, אלא פשוט יוביל את הסיפור בנתיב אחר. למעשה, למעט תרחישים בודדים, גם הפסד בתרחיש לא יגרום להפסד בקמפיין.

בסוף כל תרחיש החוקרים מקבלים נק"ן, מה שתלוי לרוב בהצלחה שלהם בתרחיש וגם בנקודות ניצחון שהם מקבלים בזכות הבסת יריבים חזקים במיוחד או חקירת מיקומים מסתוריים. הנק"ן משמש לשדרוג הקלפים בחבילה, כאשר כל רמה של קלף עולה 1 נק"ן - קלף ברמה 3 עולה 3 נק"ן. זה אחד מהאספקטים המגניבים ביותר במשחק, ביחד עם הסיפור. החוקר שלכם מתפתח ביחד עם הקמפיין.

הרכיבים בערכת הבסיס​

ערכת הבסיס של Arkham Horror Card Game מגיע עם מספיק תוכן כדי לגרום לכם להכיר את המשחק,ואולי גם להתמכר אליו - אבל לא יותר מכך. כל המודל של משחקי תפקידים חיים מבוסס על אינספור הרחבות, וכפי שאפרט בהמשך - היום, כחמש שנים לאחר שהמשחק יצא לאור, יש לו כבר עשרות רבות של הרחבות.

אבל בוא נחזור לרכיבים במשחק הבסיס של ארקהם הורר, הנה תמונה שלהם:

משחק הבסיס מגיע עם קלפים, די הרבה מהם - בערך 240 קלפים שונים. הקלפים עצמם הם באיכות גבוהה, אך אנחנו השתמשנו בשרוולים כדי להגן עליהם כי במשחק תערבבו את הקלפים בתכיפות.
הקלפים במשחק מחולקים לארבעה סוגים בסיסיים:

* קלפי חוקרים - משחק הבסיס מגיע עם חמישה חוקרים, כשלכל אחד מהם שני קלפים ייחודיים לאותו חוקר/ת, אחד חיובי (למשל האקדם של רולנד) והשני שלילי (לדוגמא סודות מהעבר שרודפים את החוקר).

* קלפי שחקן - ערכת הבסיס מגיעה עם 70 קלפי חוקרים ברמה 0 וכעשרים ומשהו קלפים ברמות גבוהות יותר. זה בדיוק המינימום הנדרש כדי לבנות שתי חבילות חוקרים. אז למעשה, מי שרוצה לבנות חבילות משלו יאלץ לקנות הרחבות - או עותק נוסף של ערכת הבסיס. באותו אופן, אם תרצו לשחק ב-3 או 4 שחקנים, תצטרכו לקנות הרחבות כי אין מספיק קלפים בערכת הבסיס.
עוד נקודה שרצוי להכיר זה שבערכת הבסיס יש עותק אחד בלבד מכל קלף שחקן. אם תרצו עותק נוסף, תצטרכו לקנות עותק שני של ערכת הבסיס.

* קלפי תרחיש - ערכת הבסיס מיני-קמפיין Night of the Zealot שכולל שלושה תרחישים. משחקים אותם ברצף, אך הם בעלי איכות משתנה.

* קלפי אויב - אלו הקלפים שכנגדם החוקרים מתמודדים בכל תרחיש. הקלפים מחולקים לסטים שלכל אחד מהם סמל - למשל עכברושים או דלתות נעולות. כשאתם מכינים את התרחיש למשחק, הוא מפרט אלו סטים של קלפי אויב משתתפים בו.

מעבר לאיכות הפיזית של הקלפים, גם האומנות והעיצוב הגרפי שלהם הוא ברמה גבוהה. Arkham Horror Card Game הוא משחק שנוטף בת'מה.

בנוסף לקלפים בתוך ערכת הבסיס יש לנו שלל סמנים - נזק פיזי ונזק שגעון, סמני אספקה (שמשמשים לכל מיני דברים) וסמני אבדון/האות העתיק.

לבסוף יש לנו שלוש חוברות בתוך הערכה: חוברת חוקים למשחק הראשון, שמסביר לכם את החוקים המורכבים שלב אחר שלב. למי שמבין היטב מחוברות זה מצוין, מי שרוצה יש כמה הרבה סרטונים (באנגלית) שמסבירים כיצד לשחק.
חוברת החוקים שמכילה בסדר אלף-בית את כל המונחים הרלוונטיים למשחק. זה לכאורה אמור להקל על הבנת החוקים, אבל לא כולם מסתדרים עם זה.
החוברת השלישית היא חוברת הקמפיין של Night of the Zealot. היא כוללת שילוב של קטעים להקראה לפני ואחרי תרחישים, לפי התוצאות של התרחיש וגם את הוראות ההכנה של כל תרחיש.

ההרחבות של המשחק​

אי אפשר לדבר על Arkham Horror Card Game מבלי לדבר על ההרחבות, פשוט כי הן סוג-של חובה כדי ליהנות מהחוויה המלאה של המשחק. סוג ההרחבה העיקרי של המשחק, הוא מערכות נוספות, שכל אחת מורכבות משמונה תרחישים ושבע חבילות הרחבות.

חבילת הבסיס של כל קמפיין נקראת בשם הקמפיין ומכילה כ-160 קלפים, כמחציתם קלפי שחקן והיתר קלפי אויב וקלפי תרחיש. כל חבילת בסיס של קמפיין כולל בתוך קלפי השחקן גם חמישה חוקרים וחוקרות חדשים, מה שמוסיף מגוון חדש למשחק.

יתר שש חבילות ההרחבות מכילות ששים קלפים כל אחת, כ-20 קלפי שחקן חדשים בממוצע ותרחיש אחד שכולל את יתר הקלפים בחבילה.

עד היום יצאו שישה קמפיינים למשחק, וזאת בנוסף לתרחישים שעומדים בפני עצמם והרחבות נוספות.

מה אהבתי וממה פחדתי במשחק הקלפים של ארקהם​

שיחקתי ב Arkham Horror Card GAme במשך כשנתיים די ברציפות, בערך אחת לשבועיים בממוצע. בזמן הזה שיחקתי בקמפיין בערכת הבסיס כשלוש פעמים, פעמיים ב Dunwich horror וב Carcosa ופעם אחת ב The Forgotten Age. אז הנה הרשמים הכלליים שלי מהמשחק.

* זה משחק מצוין, שמשלב היטב את הסיפור ושוזר אותו בתוך המכאניקה בצורה נהדרת שלא ראיתי באף משחק אחר. זה הקלף המנצח של המשחק בעיניי, השילוב של הסיפור עם המשחק.

* ארקהם הורר דורש ממכם השקעה - גם בזמן וגם בכסף. זה לא משחק שקונים ואז אפשר לשחק בו שוב ושוב. כדי שהוא ישאר מעניין אתם תרצו עוד ועוד הרחבות כל הזמן - גם בשביל הקמפיינים החדשים וגם בשביל קלפי שחקן וחוקרים נוספים.

* יש כאלו שנוהגים לשחק בכל קמפיין פעם אחת בלבד, ואני יכול להבין את זה. למרות שהסיפור מעולה, זה עדיין משחק בסגנון "אתה הגיבור" ואין באמת המון גיוון במשחקיות החוזרות, לפחות בתרחיש עצמו. מי שנהנה מהפן המכאני של לבדוק איך חבילות שונות מתמודדות עם האתגרים של כל תרחיש, ימצא עניין במשחק חוזר.

* בניית החבילות במשחק היא פשוטה ביחס למשחקים אחרים. אתם לא צריכים לבחור מספר רב של קלפים (30 לרוב) ומכיוון שזה לא משחק תחרותי, החבילה שלכם לא צריכה להיות הכי טובה מכולם.

* הדינמיקה של התרחישים עצמם מצוינת, אך הם יכולים לקחת גם שעתיים ואף יותר מכך. זה לא ממש משחק מהיר שבו יש לכם שעה להעביר ואז אתם מתחילים לשחק. צריך להשקיע בזמן, כבר אמרתי?

* ערכת הבסיס היא רק פתח קטן למשחק ומצומצם. אם אתם קונים את הערכה, קחו בחשבון שזה לא יסתיים שם, פשוט כי אין בה מספיק מגוון ותוכן למשחקיות חוזרת. בייחוד שהקמפיין שנמצא בערכת הבסיס הוא לא מאוד טוב, למעט התרחיש השני. התרחיש הראשון נועד ללמד את המשחק, והאחרון הוא פשוט משעמם...

* רוצים שני עותקים של קלפי השחקן בערכת הבסיס? כן, אתם רוצים - אבל FFG עושים תרגיל מלוכלך ובשביל זה תאלצו לרכוש עותק שני של ערכת הבסיס, כדי לקבל את אותם 90 קלפים. תשארו עם 150 קלפים חסרי שימוש.

* המשחק עובד מצוין עם שניים או שלושה שחקנים. זה גם הנקודה הטובה ביותר מבחינת האיזון המשחקי וגם בארבעה שחקנים המשחק הולך ומתארך - מעל לשעתיים ומתקרב לשלוש שעות לכל תרחיש. אפשר לשחק בו גם בסולו, למי שנהנה מכך.

לסיכום​

משחק הקלפים של Arkham Horror הוא אחד המשחקים הטובים ביותר ששיחקתי בהם, אבל הוא דורש השקעה. למעשה, אחרי ששיחקתי בו כשנתיים, כיום אינני משחק בו יותר, פשוט כי אני מרגיש שהוא דורש ממני יותר מדי. זה גם לא משחק ספונטני שתביאו סתם כך לערב משחק, אלא דורש חבורה קבועה.

למי שיש את הזמן ואת הכסף להשקיע במשחק ועוד חבר או שניים, אתם חייבים לנסות את משחק הקלפים של ארקהם הורר. ערכת הבסיס היא טעימה מהמשחק, ואם נהנתם ממנה, תמשיכו הלאה. למי שמתכנן לקנות רק את ערכת הבסיס, עדיף פשוט לוותר - המשחק דורש ממכם לרכוש את ההרחבות כדי לחקור אותו כמו שצריך. אז צאו למסע כנגד הזוועות של קתולהו וחבריו, והצילו את העולם מאבדון!

קטאן הוא אחד ממשחקי הקופסא המצליחים והידועים בארץ ובעולם, שבו אתם בונים ערים, סוחרים אחד עם השני, ומנסים להשיג את הנצחון בשילוב של משא ומתן עם עורמה. כמו הרבה משחקי לוח מצליחים אחרים, לקטאן יש שלל הרחבות ומשחקים נוספים בסדרה, והסקירה הפעם תעסוק בקטאן ג'וניור, שהוא גרסה של המשחק המיועדת לילדים. אם אתם מחפשים מידע על קטאן הרגיל, קראו את הסקירה והמדריך שלנו לקטאן.
קטאן ג'וניור מתאים מגילאי 5-6 ומיועד בעיקר להורים שאוהבים את קטאן ורוצים לשחק אותו ביחד עם ילדים קטנים, או במקרה שבו הילדים הקטנים שלכם רואים אותכם או את האחים הגדולים משחקים קטאן, ורוצים גם הם להצטרף למשחק.

השינויים בקטאן ג'וניור​

בקטאן ג'וניור יש מספר הבדלים שנועדו להפוך אותו לידידותי יותר לילדים. בהתאם העיצוב הגרפי של המשחק הוא צבעוני יותר, ומשלב ת'מה של פיראטים שהופכת אותו להצלחה מיידית בלמשוך את תשומת הלב שלהם. גם רכיבי המשחק הם צבעוניים בהתאם ומשתלבים בת'מה של הפיראטים. הרכיבים עשויים מפלסטיק, ולדעתי הם קטנים, קטנים מדי אם מדובר בילדים. חבל שבחרו בקופסה ענקית שמלאה בעיקר באוויר במקום להשקיע ברכיבים גדולים יותר שמתאימים יותר לילדים.
אך עיקר השינויים במשחק הם בחוקים, בשני אופנים:
ראשית, המשחק פשוט יותר – אין גם ישובים וגם ערים, אלא רק מצודות פיראטים – שהם גם תנאי הנצחון. אין כלל קלפי פיתוח אלא רק אריחים של קוקו התוכי, שהם בעלי השפעה מיידית. המפה של המשחק קבועה ולא משתנה.

שנית, המשחק מערב הרבה פחות משא ומתן בין השחקנים ולמעשה מעלים כמעט לגמרי את הסחר בין השחקנים במשחק. אם זה לב המשחק בקטאן הרגיל, הרי שכן זו מכאניקה משנית יחסית, וזה מתאים לילדים קטנים יותר שלעתים מתקשים בהבנה של מה עסקה הוגנת או לא. המסחר בקטאן הוא מסחר פשוט של החלפה של רכיב אחד באחר.

אז מה עושים בקטאן ג'וניור?​

בונים מצודות פיראטים באמצעות ספינות כמובן! בקטאן ג'וניור לוח המשחק הוא קבוע, ומציע שיפור לעומת קטאן הרגיל – ניתן לשחק אותו גם ב-2 שחקנים, כשללוח שני צדדים, בהתאם לכמות השחקנים.
על הלוח יש את המשושים הרגילים של המשאבים, כשבמשחק יש חמישה משאבים ובכל משושה יש מספר שמייצג את המספר שמטילים בקוביה. כן, בקטאן ג'וניור מטילים קוביה אחת בלבד ולא שתיים, כך שההסתברות לכל מספר היא זהה. הפעולה הראשונה בתור של כל שחקן היא הטלת הקוביה, כשב-6 יוצא קוקו וחוסם משושה – השחקן ששולט בו מקבל שני משאבים מאותו משושה.
לאחר הטלת הקוביה, השחקן הפעיל יכול לבנות שלושה דברים – מצודות, שגם מקנות משאבים ממשושים סמוכים אליהם והם גם תנאי הנצחון של המשחק. הגעתם לשבע מצודות, ניצחתם!
ספינות הם דרך המעבר ממשושה למשושה, כאשר המפה פשוטה יחסית ואין כמעט דרך לחסום שחקנים אחרים.
לבסוף, אפשר לקנות אריחים של קוקו התוכי. אריחים יכולים להציע לכם אחד משלושה דברים: בנייה של מצודה או ספינה בחינם, משאבים או.... בנוסף, השחקן שלו יש הכי הרבה אריחים של קוקו מניח את המצודה שלו במקום במרכז הלוח והמצודה נספרת לטובת תנאי הנצחון.
בנוסף, ניתן גם לסחור משאב עם הלוח, יש חמש מקומות על הלוח שבהם יכולים להיות משאבים שונים, במפתח של 1:1. ניתן לסחור משאבים עם המאגר הכללי, במפתח של 2 משאבים כדי לקבל 1, ולבסוף יש חוק אופציונלי, שמומלץ תמיד לדעתי, וזה לסחור משאב אחד עם שחקן אחר.
המנצח במשחק הוא זה שבנה ראשון שבע מצודות, כשאחת מהן יכולה להיות המצודה של קוקו.

מה חשבנו על קטאן ג'וניור​

בקטאן ג'וניור שיחקתי מספר פעמים עם ילדים בגילאי 6-8 שזה בדיוק קהל היעד של המשחק, וזה מה שאנחנו חשבנו על המשחק:
העיצוב של המשחק מהמם והת'מה של הפיראטים מאוד חמודה. ברגע שפותחים את הקופסה, זה מגניב.
זה באמת קטאן בגרסה לילדים, שמשחקים בו מרגישים את המכאניקה של קטאן בפנים ומי שחיפש גרסה של המשחק לילדים שלו, בהחלט מצא אותה. המכאניקה של גלגול הקוביות, בניית המצודות ואפילו הטעימה הקטנה מהמסחר מבוססים על האלמנטים המקבילים להם במשחק הרגיל.
הרכיבים קטנים, הקופסה הגדולה והמחיר יקר. קטאן ג'וניור מגיע בקופסה גדולה, עם הרבה אוויר ועם אינסרט בינוני מינוס. הסיבה לקופסה הגדולה היא כדי לתופס יותר נפח על המדף, וגם להצדיק את המחיר הגבוה של הגרסה בעברית – 190 ₪, כשבחו"ל המשחק (שהינו נטול שפה) עולה רק 30 דולר, קרי בערך 120 ש"ח כולל מע"מ. זה מאכזב כפליים, כי משחק הבסיס של קטאן עולה בארץ 200 ₪, ובחו"ל הוא עולה 49 דולר. במלים אחרות, לצערי זה מרגיש שגזרו עלינו קופון בקטאן ג'וניור. מעבר לכך, גם הרכיבים למרות שהם מפלסטיק ובעלי עיצוב חמוד, פשוט קטנים וקשה למצוא אותם. היה אפשר להגדיל את המפה וגם את הרכיבים לטעמי.
אחרי 2-3 משחקים, המשחק מתחיל לשעמם. למרות שיש בו הרבה דברים, בגלל שהמפה קבועה ולמעשה אין יותר מדי אפשרויות, בשלב מסוים הבחירה היחידה היא בערך האם לקחת אריח של קוקו או לבנות, וגם זה הרבה פעמים תלוי במשאבים שיש לך.
הנצחון מרגיש אקראי. האלמנט של המזל הוא מובהק, ואין ממש מכאניקה שמאפשרת לעקוף את המנהיג או לעשות פעולות מעניינות. מכיוון שאין אפשרות של סחר, אז אי אפשר לכרות בריתות בין שחקנים. אפשר להגיד על קטאן ג'וניור שהוא משחק ילדים, ולכן זה כך. אבל יש משחקי ילדים שבהם יש משמעות ויש בחירה אמיתי לשחקנים: הצב והארנב, נדל"ן בקטן, קרקסון ועוד.

סיכום​

אם אתם חובבים של קטאן אז ההשאלה הגדולה שניצבת בפניכם היא האם קטאן ג'וניור או קטאן רגיל. לטעמי, אם הילדים שלכם בגיל 8-9 וצפונה מכך, אז רצוי פשוט להתחיל בקטאן הרגיל וזהו. אם הילדים הם בני 5-6, ואתם חובבי קטאן שרוצים לשתף את הילדים בחוויה שלך, אז קטאן ג'וניור הוא בשבילכם – זה משחק שמיועד לחובבים קיימים של קטאן.
במידה שאתם בחיפוש אחרי משחק קופסא לילדים ונתקלתם בקטאן ג'וניור, אני לא יכול להמליץ עליו. יש משחקי לוח לילדים טובים ממנו וגם במחיר זול משמעותית. נסו את הצב והארנב ונדל"ן בקטן לילדים קטנים יותר ואת קרקסון, מלך טוקיו וטיקט טו רייד לילדים גדולים יותר.