משחקי לוח

בעידן המלחמה, כל אחד מכם משחק שר-צבא יפני שמטרתו היא לכבוש כמה שיותר טירות ביפן ולהשתלט על שבטים בדרך. המסע שלכם רצוף קרבות, כשעליכם להילחם בטירות המבוצרות וגם אחד בשני. זהו משחק טקטי, עם מנה בריאה של מזל והרבה קוביות, שמסתיים לרוב תוך חצי שעה.

Age of War מתאים הן כמשחק פילר לפני או אחרי משחקים כבדים, אם אתם מחפשים משחק מהיר וללא מחשבה רבה אך עדיין בעל החלטות - וגם אם אתם מחפשים משחק כיפי לילדים שאוהבים לכבוש ולגלגל קוביות.

החוקים של Age of War​

מטרת המשחק היא לצבור כמה שיותר נקודות, וזאת באמצעות כיבוש הטירות במשחק. הטירות מתחלקות למספר שבטים (צבעים). מספר הטירות בכל צבע משתנה, מטירה בודדת בצבע ירוק ועד לארבע טירות בצבע צהוב.
בתחילת התור של שחקן, הוא מגלגל את שבעת הקוביות שעומדות לרשותו ומייצגות את הצבא שלו. על כל קוביה שש פאות שהן: דאימו (שר צבא יפני), פרש, קשתות ו 1/2/3 חרבות שמייצגות חיל רגלים.
כדי לכבוש טירה, צריך להתאים את הסמלים בין הקוביות לבין שורות הקרב שיש לכל טירה. אני אתן לתמונות להסביר:

חשוב לזכור, שאחרי כל פעם שממלאים שורה, צריך לגלגל קוביות מחדש. אם אין התאמה של הסמלים, אפשר לגלגל קוביות מחדש - אך לפני זה שמים קוביה אחת בצד.
ניתן לכבוש טירות חופשיות, אלו שנמצאות במרכז הלוח ולא בשליטת אף שחקן, או לנסות לכבוש טירה בשליטת שחקן אחר. אם מנסים לכבוש טירה של שחקן אחר, אזי צריך להתאים עוד סמל של דאימו (הסמל האדום שנמצא בצד שמאל למעלה).
Age of War מסתיים כאשר כל הטירות החופשיות נכבשו. בשלב זה סופרים את הנקודות של כל טירה. אם כבשתם את כל הטירות מצבע מסויים, אז אתם מקבלים נקודות בונוס (וגם שחקנים אחרים לא יכולים לכבוש אותן מידיכם).

רכיבי המשחק​

Age of War מגיע בקופסת קרטון רגילה וקומפקטית במיוחד, קצת גדולה יותר מחבילת קלפים רגילה. זה יתרון ענק בעיניי.
הרכיבים במשחק מורכבים משבע קוביות, שהן באיכות טובה אך לא מדהימות ומקלפי קרטון שמייצגים את הטירות. הקלפים בגודל ועיצוב סבבה, אבל יחסית דקיקים (לא מדובר בקרטון).

הרכיבים בהחלט עושים את העבודה שלהם נאמנה, אך הם לא מרשימים. הגיוני בהחלט בהתחשב במחיר של המשחק.

חוות הדעת שלי על Age of War​

משחק כיפי לאוהבי קוביות ומזל - אם אתם אוהבים להטיל קוביות, להתרגש מהגלגול המגניב שיצא לכם או להתבאס מזה שלא הצלחתם שלוש פעמים להוציא את הדאימו ברצף, Age of War הוא משחק בשבילכם. באופן כללי הוא כיף באופן שבו זה מגניב לראות איך התוכניות הכי טובות נהרסות או איך תוכנית אבודה הופכת למציאות בזכות הקוביות. עם זאת, יש במשחק מחשבה והחלטה - כמובן שהרבה זה ניתוח מתימטי וספירת נקודות שיש ליריבים, אבל יש טקטיקה. והיא מוסתרת היטב.

לעתים מרגש, לעתים נמתח - כמו שכתבתי קודם, יש רגעים ממש כיפיים במשחק, למשל שמצליחים לכבוש טירה של היריב ולהשלים רצף צבעים. עם זאת, לפעמים לאף אחד אין מזל, ויש טירה בודדת באמצע השולחן שאף אחד לא הצליח לכבוש במשך עשר תורות. שזה מבאס. מצד שני, זה משחק קצר שלא עובר את השלושים דקות, אז זה לא נורא - אפילו אם המזל נטש אותכם והמשחק אבוד.
עד 4 שחקנים - למרות שעל הקופסה מתואר שהוא מתאים לעד 6 שחקנים, בפועל בגלל שאין כל-כך מה לעשות בתורות של אחרים, ושריבוי שחקנים כנראה יגרום למשחק להתארך בגלל ששחקנים ינסו לכבוש יותר טירות של אחרים - הוא פחות מומלץ למעל 4 שחקנים.
מגניב עם ילדים - שיחקתי את Age of War עם מבוגרים, הוא נחמד, אבל לא נהדר. לעומת זאת, עם הילדים שלי, הוא אחד המשחקים הכי אהובים עליהם. הוא לא דורש קריאה או הבנה של חוקים מורכבים. הוא כולל מלחמה, כיבוש טירות של אחרים וקוביות. מתכון מושלם לכיף לילדים. הוא עובד היטב מגיל 4-5 עד גיל 11-12 לדעתי.
ישעמם שחקני יורו - מי שמחפש החלטות משמעותיות, בניית מנוע משחק או בעצם כל משחק שמערב יותר אסטרטגיה ו"חוכמה" במשחק, Age of War זה לא משחק בשבילו.
הת'מה עובדת - למרות שמדובר בסך הכל בקוביות ובקלפים, וזה היה יכול להיות גם המסע לבניית מסעדות מהיר במדבריות מונגוליה, המשחק שידר לי את התחושה של יפן הפיאודלית. מפתיע לטובה.

לסיכום​

Age of war מספק את הסחורה למי שמחפש משחק לוח מהיר, עתיר קוביות ורגעים מרגשים, עם תחרות בין השחקנים לכיבוש טירות ביפן הפיאודלית. הוא מגיע בקופסה קומפקטית ובתג מחיר זול, כך שקל לקחת אותו למקומות ולשחק בו כשיש חצי שעה פנויה.
למי שמחפש יותר בשר במשחקים שלו, בין אם ברמת קבלת ההחלטות או במכאניקה ובאפשרויות שפתוחות לשחקן, Age of War לא מתאים לטעמי. הוא גם משחק שקשה לשחק בו ברצף יותר מפעמיים-שלוש, פשוט כי יש גבול לכמה פעמים אפשר לתת לאלי הקוביות לשלוט בגורל שלך.

שני צוותים של מרגלים נמצאים במרוץ אחד כנגד השני, מי יזהה את הסוכנים של הצוות שלו ראשון? כל רב-מרגלים נותן רמזים לזהות הסוכנים למרגלים בצוות שלו, וזאת באמצעות מילה אחת: שם-קוד. זהו משחק חברתי בעל קונספט מנצח: חברי הצוות שישתפו פעולה יחדיו, ויפצחו את הקוד, ינצחו.
שם-קוד הוא משחק פשוט ברמה המכאנית, אך כיפי ומעניין בשטח, כשהקסם שלו מגיע מהשחקנים ולא מתחכום מכאני זה או אחר – מה שהופך אותו למשחק חברתי מצוין. הוא גם תורגם לפני כשנה לעברית, על-ידי ליאם משחקים וזכה להצלחה כה רבה שגם גרסה נוספת שלו, שם-קוד: דואט, המיועדת למשחק שיתופי תורגמה גם לעברית.

איך משחקים בשם-קוד?​

החוקים של שם-קוד הם פשוטים, והנה הסבר מהיר שלהם. בתחילת המשחק השחקנים מתחלקים לשתי קבוצות, אדומה וכחולה. בכל קבוצה אחד השחקנים משמש כרב-המרגלים, ויתר השחקנים הם המרגלים.
לאחר מכן רבי המרגלים שולפים קלף של רשת סוכנים, כשכל סוכן יכול להיות כחול, אדום, אזרח תמים או מתנקש. הם מניחים על השולחן קלפים, שכל אחד מהם מכיל מילה אחת בלבד. זה השם-קוד. מטרת המשחק היא לזהות את כל הסוכנים בצוות שלך, כשיש שמונה כאלו, וגם סוכן-כפול אחד. הקבוצה שמתחילה ראשונה צריכה גם לזהות את הסוכן-הכפול: בעצם לזהות תשע סוכנים.
בתחילת התור, רב-המרגלים נותן תיאור ומספר. התיאור צריך להיות מילה אחת בלבד, אלא אם זה שם של מקום או אדם, שיכול להיות שני מילים. המילה גם לא יכולה להיות זהה למילה שמופיעה על אחד הקלפים שעל השולחן. המספר מתאר כמה סוכנים מתאימים לשם-קוד, והוא שווה לכמות הקלפים (+1) שהמרגלים יכולים לחשוף.

צריך להיזהר בבחירת שם הקוד, מכיוון שהוא יכול להתאים ליותר קלפים ממה שרב-המרגלים התכוון אליהם. למשל, אם יש לנו קלפים עם המלים תרופה, רופא, אמבולנס, מגפה, ורב-המרגלים בחר בשם-קוד רפואה כשהוא תכנן על המילים רופא ואמבולנס, המרגלים שלו יכולים להתבלבל בקלות ולבחור בקלפים הלא נכונים. אם המרגלים בוחרים בקלף שהוא סוכן של הקבוצה השניה, הם מקבלים אותו והתור שלהם מסתיים. אם זה עובר-אורח, התור של הצוות גם מסתיים ולבסוף אם זהו המתנקש, הצוות מפסיד מיידית.

חווית המשחק שלי​

שם-קוד הוא משחק "מסיבות" כלומר כזה שמתאים לקבוצות גדולות, עם דגש חברתי, וזמן משחק קצר. בכנות, זה לרוב לא המשחקים שאני משחק לרוב. אבל בפעמים שיצא לי לשחק בו, נהנתי מאוד. הנה המחשבות העיקריות שלי על המשחק
הוא עובד מצויין בששה שחקנים ויותר – אין הרבה משחקים שמתאימים למספר שחקנים רב, אבל שם-קוד עושה את העבודה נהדר. מהצד השני, אם אתם פחות משישה שחקנים, אז באחד הצוותים יהיה רק רב-מרגלים ומרגל בודד, שלדעתי מוריד מהחוויה של המשחק. חלק מהכיף זה להתייעץ עם חברי הצוות שלך כדי לפצח את שם-קוד.
מהיר ועושה חשק לעוד – משחק של שם-קוד לוקח 15-20 דקות, אבל מהנסיון שלי הוא גם ממכר. כיף לשחק בו יותר מפעם אחת, גם בגלל שאין הרבה הכנות למשחק אלא פשוט מוציאים אותו ומתחילים לשחק. דבר נוסף שתורם למשחקיות החוזרת, זה שאתה מכיר יותר טוב את השחקנים האחרים בצוות שלך לאחר שניים-שלושה משחקים, ואתם פשוט משתפרים ביחד כצוות.
תחרות קלילה – יש עוד משחקי מסיבות אחרים בהם מתחלקים לקבוצות ומתחרים אחד בשני, למשל המחתרת או מאפיה. אבל במשחקים אלו יש הרבה פסיכולוגיה והטעייה אחד של השני, בעוד בשם-קוד כל צוות עובד בפני עצמו, בעוד הצוות השני רק מביט מהצד ומנסה לראות האם המתחרים שלהם טועים, וגם לצחוק כשהטעות הופכת לברורה אחרי שהקלפים נחשפים. זה לא משחק שבו הסכינים נשלפות.
יש דאונטיים במשחק – עם האנשים ששיחקתי איתם זה היה סביר לחלוטין, אבל קיים פוטנציאל להיתקע. בין אם זה רבי-מרגלים שלוקחים את הזמן לבחירת שם-קוד חדש, או בקרב צוות מרגלים שמתלבט לגבי קלף מסויים. במקרים כאלו, אני ממליץ להשתמש בטיימר.
משחקי לשון זה כיף – מי שאוהב מלים ומשחקי לשון, זה המשחק בשבילו. זה גם משחק שקל לשחק אותו עם לא-גיימרים, כל מי שאוהב שבץ-נא או משחקים דומים, יכול ליהנות בקלות גם משם-קוד. אני רואה אותו עובד נהדר עם משפחות.
משחק שער נהדר – מי שמחפש משחק כדי להציג את התחביב של משחקי הלוח לאנשים חדש, שם-קוד הוא מועמד ראוי מאוד. אז קחו אותו לחברים או למשפחה, וגרמו להם להתמכר ולבקש עוד משחקים

לסיכום​

שם-קוד הוא משחק המסיבות האהוב עליי, יותר ממשחקים כגון הפיכה או המחתרת, שלטעמי תחרותיים יותר מדי לז'אנר הזה. הוא משלב משחקי מילים, עם משחק חברתי שדורש שיתוף פעולה באופן אקטיבי – אי אפשר להיות שחקן פסיבי ואין שחקני אלפא בשם-קוד. החסרון העיקרי שלו זה שהוא מאבד משמעותית מהקסם שלו אם אתם פחות מששה אנשים.
אני ממליץ עליו לכל מי שמחפש משחק מסיבות נהדר לקבוצה של ששה אנשים ומעלה, ובעל משך משחק קצר.

קינגדומינו מציע במבט ראשון חבילה מנצחת לשחקנים חדשים וותיקים כאחד, שמחפשים משחק קליל ומהיר - הוא משלב גרפיקה נחמדה ביחד עם חוקים פשוטים אך מעניינים. היוצר שלו הוא Bruno Cathala שאחראי למספר משחקי לוח מוצלחים במיוחד.
במשחק הלוח קינגדומינו אתם משחקים מלכים הרוצים לבנות ממלכה גדולה, מרשימה ועשירה, לשם כך, עליכם לבחור את אריחי הדומינו שלכם, ולהציבם בחוכמה, תוך ניצול המרחב בצורה הטובה ביותר, כך שתהיה לכם את הממלכה המושלמת – ריבוע בגודל של חמש על חמש, עם ריבוי כתרים ושטחים מאותו סוג. אז אם תבנו את ממלכתכם בחוכמה, תוך סיכול מזימותיהם של המתחרים, הממלכה שלכם תהיה המפוארת ביותר... וגם תנצחו במשחק.

רכיבי המשחק​

קינגדומינו לא מכיל כמות אדירה של רכיבים ביחס למשחקי לוח אחרים, אך המשחק מגיע בקופסה קטנה והרכיבים עצמם מאוחסנים באינסרטים מעולים ומושקעים.
במשחק תמצאו את הרכיבים הבאים:
- אריחי דומינו, על פניהם מודפסים עליהם סוגי שטח: שדות, ימות, מכרות, שממות ועוד, על חלקם מודפסים גם כתרים, ועל גבם מודפסים מספרים, מאחד ועד ארבעים ושמונה. כמו באריחי דומינו רגילים, כל אריח מחולק לשני חצאים, לרוב עם סוגי שטחים שונים, אך לעתים שניהם זהים. האריחים עשויים מקרטון עבה וחזק יחסית, אבל יש להם נטייה להישחק קצת בקצוות.
- שמונה מלכי עץ קטנים וחמודים, שמזכירים מיפלים גדולים אך ללא גפיים, הצבועים בצבעים חזקים – צהוב, ירוק, כחול או ורוד.
- ארבע טירות קטנות להרכבה, באותן ארבע צבעים של המלכים. הרעיון עצמו חמוד, הטירות עצמן מורכבו תמ-4 חלקים וההרכבה פשוטה. הטירה מסמלת את מרכז הממלכה של כל שחקן וניתן לחבר לכל אחת מהטירות כל סוג שטח.
אפשר לפרק את הטירות לאחר השימוש, אבל הן עשויות מקרטון דק יחסית, ומתקפלות אם לא מרכיבים אותן בעדינות. ניתן לאחסן אותן מורכבות בקופסת המשחק, מה שעדיף.
- חוברת הוראות, קצרה ולעניין, בהמון שפות שונות. החוקים עצמם מוסברים בערך ב- 3-4 דפים איכות הרכיבים של קינגדומינו היא בסדר גמור, למעט הטירות שהן עדינות.על אריחי הדומינו יש איורים נחמדים, חלקם משעשעים, אבל כולם מוסיפים גיוון לממלכה ולמשחק. אין ספק שהתוצאה הסופית היא צבעונית ומגניבה, והצבעים תורמים לאווירה.

איך משחקים?​

החוקים של קינגדומינו פשוטים יחסית – אם כי זה תלוי בכמה נסיון יש לך במשחקי לוח. חלק מהאנשים, חושבים שהמשחק מעט פשוט מדי. אבל זה בהחלט עניין של העדפה: יש אנשים שנהנים ממשחקים פשוטים, חלק ממורכבים יותר. למי שרגיל למשחקי קופסא כגון מונופול, סיכון, וכך הלאה, החוקים לא יהיו מורכבים כלל והוא מתאים בהחלט כמשחק ראשון להכיר את העולם הרחב של משחקי הלוח.
בתחילת המשחק של קינגדומינו כל משתתף מקבל חייל צבעוני (מלך), וטירה באותו הצבע, לאחר מכן מגרילים את סדר התורות.
מניחים אריחים בהתאם למספר המשתתפים ומסדרים אותם בטור לפי המספר על גבם, מהקטן לגדול. כל שחקן, בסדר שנקבע על פי ההגרלה, בוחר אריח ומניח עליו את המלך שלו. אם משחקים בשני שחקנים, לכל שחקן יש שני מלכים.
בשלב זה מתחיל המשחק, וכעת יש סבבים של הנחת האריחים שבחרתם ופתיחת אריחים חדשים – תמיד מסדרים אותם לפי מספרם (המספרים הגבוהים הם האריחים החזקים יותר). המשתתף שהיה על המספר הנמוך ביותר מוסיף ראשון את האריח שהוא בחר בממלכה שלו, ולאחר מכן בוחר ראשון את האריחים בטור החדש.
חוקי הוספת אריח חדש לממלכה שלכם הם פשוטים: יש להניח את האריח כך שלפחות אחד משטחיו צמוד לשטח מאותו הסוג. הטירה נחשבת לאריח מכל הסוגים, והשטח המרבי של הממלכה לא יכול להיות גדול מחמש על חמש משבצות. אם אתם לא יכולים להניח באופן חוקי את האריח שבחרתם, הוא יוצא מהמשחק.

כשנגמרים האריחים, מסתיים המשחק ובודקים מי ניצח, משחק של קינגדומינו לוקח לרוב 20 עד 30 דקות. בסוף המשחק סופרים את הנקודו בדרך הבאה: כל "מקבץ" משבצות מאותו סוג שטח, הצמודים זה לזה מקנה מספר נקודות השווה למספר המשבצות כפול מספר הכתרים לדוגמה, מקבץ הכולל חמישה שטחי ים צמודים שעליהם ארבעה כתרים יהיה שווה 4 כפול 5, עשרים נקודות. חברו את כל הסכומים ותקבלו את הניקוד שלכם. המשתתף בעל הניקוד הגבוה ביותר הוא המנצח המאושר במשחק קינגדומינו.

המחשבות שלי וסיכום​

לפי הפרסום של פוקסמיינד, החברה שתרגמה את קינגדומינו, המשחק עוזר לפיתוח מחשבה לוגית ויכולת אסטרטגית. אני לא יכול לסתור טענה זו, אמנם המשחק משווק לילדים, אך זהו חוסר הבנה של המתרגם. ילדים בהחלט יכולים ללמוד ממנו, אך גם מבוגרים יכולים להנות ממנו, לא פחות מהם.
השילוב של צבעוניות ואיורים משעשעים, יחד עם מחשבה טקטית בעת בחירת האריחים של "לקדם את עצמי, או למנוע מהיריב שלי לקדם את עצמו" הוא מצויין, והחוקים פשוטים מאוד. גם צריך לחשוב קדימה, ולתכנן את הממלכה שלך כך שתוכל להניח את כל האריחים שבחרת.
אבל במשחק יש גם דברים פחות טובים: בין היתר, המשחק מונוטוני מאוד, אין דבר שמשתנה בין סיבוב לסיבוב, למעט סדר הופעת האריחים כך שהמשחקיות החוזרת מוגבלת. וכמו שהזכרתי קודם,המשחק לעיתים פשוט מדי למי שמשחק משחקים מורכבים.
קינגדומינו הוא משחק נהדר למי שמחפש משחק פשוט ומהיר כמשחק פילר לפני או אחרי משחק לוח כבד יותר או משחק תפקידים, למי שמעוניין לשחק עם ילדים או מי שמחפש משחקים פשוטים כדי להכיר את העולם הנהדר של משחקי הלוח. לעומת זאת, מי שכבר מנוסה במספר משחקים, ומחפש משחק עם "בשר", אז קינגדומינו יהיה משחק פשוט מדי עבורו שלא מציע עניין רב.

קוויןדומינו – ההרחבה​

למי שרוצה להפוך את קינגדומינו למשחק יותר עשיר ובעל אפשרויות נוספות, פוקסמיינד הכריזו על תרגום של ההרחבה לקינגדומינו: קוויןדומינו, שמוסיפה עוד אפשרויות למשחק: אבירים, בניינים ואפילו דרקון! שימו לב שקוויןדומינו הוא גם משחק עצמאי, כך שאולי עדיף שתרכשו אותו אם קינגדומינו פשוט מדי עבורכם.
תהנו ותודה רבה על הקריאה!

פלאקס הוא משחק קלפים ותיק שיצא לאור לפני יותר מעשרים שנה, בתקופה שבה המתיישבים של קטאן היה משחק חדש בשוק, ומעט אחרי פלאקס יצא לשוק מנצ'קין. מדובר במשחק בעל טוויסט ייחודי, שבו הקלפים משנים את המשחק עצמו, והוא משחק מהיר וחברתי שמתיישב בול על המשבצת של משחק פילר.
פלאקס תורגם לאחרונה לעברית על-ידי מאנקי טיים בגרסה הרגילה שלו. הגעת המשחק בעברית הוא הזדמנות טובה לכתוב לו סקירה כדי שגם אתם תכירו אותו, ולהמליץ לכם האם לדעתי למרות כל השנים שעברו מאז, הוא עדיין משחק טוב.

חוקי המשחק ורכיבים​

בתחילת המשחק כל שחקן מקבל שלושה קלפים, ובכל תור שולפים קלף אחד ומשחקים קלף אחד. זה כל החוקים בהתחלה, מכאן זה רק משתגע. הקלפים מתחלקים לארבעה סוגים:
- שמורים, קלפים שנשארים על השולחן ושייכים לשחקן שהשתמש בהם - אלא אם יש קלף במשחק שאומר אחרת.
- קלפי חוקים, שמוסיפים ומשנים חוקים במשחק: לדוגמא מגדילים את כמות הקלפים ששולפים, מוסיפים מגבלת יד וכך הלאה.
- קלפי פעולה, בעלי השפעה חד-פעמית.
- קלפי מטרה, שקובעים למעשה את תנאי הנצחון במשחק. רוב תנאי הנצחון במשחק הבסיסי הם שילוב של שני קלפים שמורים – למשל מוח ועין.

זה כל המשחק. הרכיבים היחידים בו הם הקלפים, שהאיכות שלהם טובה. מהצד השני, האיורים של הקלפים פשוטים ולא מעוררי השראה.

המחשבות שלי על המשחק​

מהיר ומצחיק – פלאקס זורם במהירות והתורות בו קצרים. גם כי אי אפשר ממש לתכנן קדימה כי הכל ישתנה עד לתור הבא שלך. המשחק יכול להסתיים בחמש דקות או בעשרים דקות – פשוט כי יש הרבה מזל במשחק, אם למשל קיבלת מטרה שיש לך את השמורים שצריך בשבילה. הזריזות והאנרכיה במשחק מהוות שילוב משעשע מאוד, ולזה הוא מיועד – משחק כיפי בין חברים.
אין החלטות משמעותיות וגם לא טקטיקה – פלאקס זה משחק שאי אפשר לתכנן בו קדימה. החוקים משתנים, קלפים נזרקים וכך הלאה. אל תגיעו עם תוכניות למשחק איך לנצח בו, פשוט ליהנות. לכן הוא לא משחק טוב לערב משחקים רציני, אלא מתאים למפגש חברים על בירה או בתור פילר לסוף היום.
מתאים לכל מספר שחקנים – המשחק מוגדר ל 2-6 שחקנים, והוא עובד היטב בכל מספרי השחקנים. זה די נדיר למצוא משחקים שעומדים באתגר, אבל פלאקס עושה זאת בכבוד.כמובן שחלק מזה נובע שהוא מבוסס המון על מזל וההנאה מגיעה מהחוויה ולא מהנצחון או האתגר.
מזל זה שם המשחק – החוקים המשתנים והקלפים המטורפים גורמים לזה שאפשר בתור אחד להיות על סך הפסד ובמשחק שלאחר מכן לנצח. להודות על האמת, זה כיף – איך בזכות קומבו מטורף מצליחים לנצח את כולם ולצחוק כל הדרך למטרה.
משחק הבסיס הוא יבש – הת'מה של הקלפים די משעממת, שזה פוגע בכיף. הכל מאוד כללי, המטרות, השמורים וכך הלאה. זו בעיה שנפתרת בגרסאות האחרות של פלאקס, שם יש הרבה יותר ת'מה ולכן הן לרוב גם יותר טובות.
הגרסאות השונות של פלאקס כוללות מגוון רחב של מותגים – יש את בטמן לחובבי גיבור העל, פיראטים למי שמחפש כיף של שודדים, קתולהו למי שמעדיף רוטב של אימה ועוד הרבה סוגים. אישית אני הכי מחבב את פלאקס פיראטים, וגם שמעתי דברים מצויינים על מונטי פייתון.
עובד היטב עם ילדים – בזכות החוקים הפשוטים שלו והכיף שהוא מציע, וגם עצם העובדה שאין בו טקטיקה, פלאקס הוא אחד המשחקים שבקלות אפשר ללמד אנשים חדשים. והוא בוודאי טוב יותר ממונופול או טאקי, שגם הם עמוסים במזל, ונמשכים הרבה יותר זמן.

לסיכום​

פלאקס הוא משחק כיפי עם חוקים מטורפים והוא בהחלט לא משחק למי שמעריך טקטיקה או מחפש אתגר במשחקים שלו – לא משנה אם זה יורו או אמריטראש, פלאקס לא מתאים לכם.
לעומת זאת, מי שמחפש משחק מהיר וכיפי למלא כמה דקות או לשחק עם המשפחה, פלאקס הוא בהחלט מגניב. אם אין לכם בעיה עם אנגלית, מומלץ גם לבדוק גרסאות אחרות שלו, שמהנות יותר לדעתי.

דאדזון הוא משחק מיניאטורות של קרבות בעתיד הרחוק, ביקום בו האנושות נלחמת באיומים חיזריים בין הריסות קולוניות בשולי החלל המתורבת.
כל זה מיוצג באמצעות אוסף של מיניאטורות מפורטות ביותר ומשוחק על שולחן המשחק בליווי תכסית, קוביות מיוחדות וסמנים על מנת לעקוב אחר המתרחש.
כשחקן, אתה תיקח פיקוד על יחידת עילית של אחד מן הגזעים (בני אדם, או אחד ממספר סוגי החיזרים). במהלך כל תור, אתה מחליט איזה מודל יזוז ומה הוא יעשה: יתקדם במורד שדה הקרב, יתקל ביחידת אויב, ירים חפצים בדרכו למטרה ויבטיח ניצחון!
להורדת החוקים - דאדזון התחלה מהירה בעברית.
אתר החברה - Deadzone Featured Products - Mantic Games
דאדזון תורגם לעברית על-ידי חגי קובץ' ונערך בידי חגי גומפרט.

שבטי זבריוס הוא משחק לוח שמתרחש בארץ זבריוס הקסומה, בה נלחמים על שליטה ארבעה שבטים: החיים מתים, שומרי היערות, האורקים ובני האדם.
המשחק דומה בטיבו לריסק, משחק אסטרטגיה של ניהול צבא והשתלטות, והוא מצוין לערבים משפחתיים כמו משחקים משפחתיים אחרים, כמו המתיישבים של קטאן או קרקסון.
לא רבים שמעו על "שבטי זבריוס", וגם אם כן, לא בהכרח לטובה: הסרטונים שלו נראים כמו בדיחה אחת גדולה, עמוד הפייסבוק שלו רצוף שגיאות כתיב, הוא הומצא על ידי יוצרים ישראלים שנראים חסרי נסיון בתחום ועוד. אך לטובת הסקירה, שמתי את כל זאת בצד והתמקדתי במשחק עצמו, שקיבל ביקורות לא בדיוק משבחות.
הביקורות על שבטי זבריוס נובעות ממקור מוצק והגיוני. ראשית, העיצוב והאופי של המשחק, שהינו מאוד עיצוב מאוד בהיר, מיועד בעיקר לילדים. הוא לא משדר שהוא משחק לבוגרים, כגון משחקי הכס, בכלל, המשחק משדר אווירה מאוד ילדותית, ולא מקצועית.
שנית, הוראות המשחק נראות מוזר מאוד באופן תיאורטי, ונדמה שהמשחק כשקוראים את ההוראות שלו. אבל כשמשחקים בו בפועל, החוויה שלו טובה יותר.

מה בקופסא?​

בתוך הקופסה של שבטי זבריוס ישנם עשרות חיילי קרטון שטוחים, מודפסים וצבעוניים, מונחים בתבניות קרטון, יחד עם דגלי קרטון וכסף משחק (מקרטון), שבעולמו של זבריוס נקרא דינרים, בצורת משולשי כסף זהובים (ל100 דינרים), נחושתיים, (ל50 דינרים), וכסופים (ל10 דינרים).
20 קוביות צבעוניות, 5 לכל שבט: אדומות לחיים מתים, ירוקות לשומרי היערות, צהובות לאורקים וכחולות לבני האדם.
בנוסף יש ארבע לוחות משחק, אחד לכל שבט. כל לוח מחולק למשבצות, עליהם מודפסים שלוש ערים, תוואי שטח שונים, שבילים ואגמים. את הלוחות ניתן לסובב בכל דרך שהיא, בהתאם לאסטרטגיה.
אחת הבעיות העיקריות שלי עם המשחק הוא שאין אינסרט מסודר בקופסה כך קשה לשמור על החלקים הקטנים והקוביות, שיש להם נטייה להסתתר מתחת לשולחן\שטיח\מזרן. הפתרון שבו אני משתמש הוא קופסאות חומוס קטנות, אבל אפשר למצוא פתרונות אחרים, כמו שקיות סנדביצ'ים לדוגמה.
כך נראה המשחק, פרוס ומוכן.

איכות הרכיבים וההדפסה שלהם היא עלובה באופן כללי, אמנם יש איורים על החיילים, אבל אין לי דברים טובים להגיד על הרכיבים. בייחוד בהשוואה למשחקים רבים אחרים בהם הרכיבים מושקעים ומתקדמים.
חוברת החוקים קצרצרה, באורך 2 עמודים, ודפי שאלות ותשובות על כל אחד מהחיילים.

חוקי המשחק​

בהתחלת משחק של שבטי זבריוס כל שחקן מתחיל עם טירה אחת, עליה מונף דגל עץ, הדגל הבסיסי ביותר. ניתן לשדרג את הטירה תמורת כסף לרמות מתקדמות יותר, ברזל וזהב.
הטירות מביאות הכנסה והגנה. ככל שרמת הטירה מתקדמת יותר, ניתן לגייס בה חיילים חזקים יותר. החיילים מתחלקים גם הם לשלוש, חיילי עץ, חיילי ברזל וחיילי זהב, כשחיילי העץ הם החלשים ביותר, והזהב החזקים ביותר, לכמה חיילים שונים יכולות מיוחדות אחרות, המפורטות בגבו ובספרון העזר הקטן של כל שבט.
לכל חייל שלוש פסקאות נתונים:
עוצמה - מסמלת את כוחו של החייל בקרב, מחולקת למספר קוביות ולספרות, כשהחייל תוקף או מותקף, הוא מגלגל את מספר הקוביות, ומוסיף את הספרות.
טווח - מסמל מעבר לכמה משבצות יכול החייל לתקוף, לרוב החיילים יש 1 (מה שאומר שהם יכולים להתקיף רק חיילים סמוכים), אך לחלקם טווח גדול יותר.
צעדים - שמסמלים כמה משבצות יכול החייל לנוע בתורו.

שבטי זבריוס פשוט מאוד ודומה למשחקי כיבוש רבים אחרים. משתלטים על טירות (שמביאות הכנסה, דינרים, איתם אפשר לקנות חיילים). מחסלים חיילים יריבים, ולבסוף, כשכל הטירות נמצאות ברשותך, מנצחים.
אין הגבלה על מספר הפעולות בתור, אתה יכול לגייס חייל, לנוע איתו, לגייס עוד חייל, וכך לעולם, עד שנגמר כספך (אותו משקיעים של חיילים), או כשאתה מחליט שתורך מסתיים. עם זאת יש לציין שכל חייל יכול לנוע ולתקוף רק פעם אחת בכל תור.
ולמען האמת, אין עוד הרבה, זה העיקר.

אז מה דעתי?​

המשחק בשבטי זבריוס היה חוויה מענגת וכיפית, אני אוהב אותו מאוד, אך, ברור שהמשחק לא מושלם.
הדברים שאהבתי במשחק:
- אין בשבטי זבריוס מיניאטורות, מה שדי מבאס. החיילים הם ריבועי קרטון, אומנם זה יכול להיות חיסרון, אבל כל האינפורמציה שצריך על החייל פשוט כתובה עליו, וזה יתרון גדול.
- אפשר לסובב את הלוחות בהתאם לאסטרטגיה, לכל סיבוב יתרון אחר, וזה מוסיף גוון מאוד מיוחד למשחק, ולהתחלה במיוחד.
- הלוח לא מגביל את האסטרטגיה, אין בו כמעט שום דבר שמפריע לתנועת השחקנים. להפך, שבילים נותנים אופציה לתנועה באלכסון, ובכלל, הלוח לא מציין באיזו אסטרטגיה תיאלץ לבחור.
- הפשטות, לא צריך חצי שעה בשביל להסביר את שבטי זבריוס. אדם שצפה במשחק יכול להצטרף מהר מאוד. כל הדברים המסובכים כתובים על גב החיילים ובחוברות השאלות והתשובות של השבט.
אבל כמובן שדברים רבים הפריעו לי:
- איכות ההדפסה, ניכר שזה המשחק הראשון שהיוצרים עשו, איכות ההדפסה עלובה. אבל לדעתי, אפשר לחיות עם זה.
- מערכת הקרב מסורבלת להחריד. אומנם מדובר רק בגלגול קוביות, אבל לפעמים צריך לגלגל המון קוביות ולזכור המון מספרים... מסורבל.
-העובדה הפשוטה שבכדי לנצח יש להשתלט על כל הטירות במשחק, מה שיוצר בעיות הדומות לבעיות במשחק ריסק, מאחר ששחקן שיצא מהמשחק יושב בצד וצופה בחוסר מעש.
-השמות. נראה שהשמות המוזרים נובעים מתרגום גרוע, אך לא, המשחק נכתב בעברית, כך ששמות כמו "דרקון אש" "רוכב סוס" ו"קטפולט" נראים מאוד מוזר.
- שבטי זבריוס מוזר מאוד באופן המכאני. הדגלים מחזירים את שוויים כעבור 2 תורות, החישובים מוזרים, ולעיתים דורשים לגלגל יותר קוביות ממה שהמשחק מציע, שלא עושים חשק לשחק בו למי שאוהב לוגיקה ואיזון.
- אין הגבלה על מספר הפעולות בתור. דבר זה יוצר תורות ארוכים, ושעמום גדול פי כמה ליתר השחקנים שמביטים בחוסר מעש.
- העיצוב ילדותי ומיועד לקהל יעד צעיר. אני פחות מתחבר לזה, אבל, כל אחד והדעה שלו.
לדברי היוצרים צפויות לצאת עוד כמה הרחבות למשחק. טוב, נחכה ונראה האם הם ישפרו אותו, אני מקווה מאוד שזה יעזור לחוקים המסורבלים, אבל זה לא יוכל לעזור להדפסה ולאיכות הרכיבים.

ולסיכום​

שבטי זבריוס מהנה בהחלט, אבל ניכר בבירור שהוא המשחק הראשון של היוצרים, והוא לא טוב מדי. המכאניקה שלו מיושנת יחסית ומי שרגיל למשחקים מודרניים יותר יעלה במהירות על ה"באגים" המכאניים שבו.
המשחק מעולה לערבים משפחתיים למשחק גם עם כאלו שהם לא-גיימרים. אפשר להסביר אותו ולשחק בו בזמן שכל המבוגרים יושבים ומדברים, ללמד אותו קרובי משפחה ולשחק אותו במהירות, כי הוא קליל, פשוט וכיף.
כשאני מתמקד בחוויה ולא בבעיות העיצוביות והמכאניות שלו, הוא מספק חוויה נהדרת, למרות כל הביקורות והדברים שהיה אפשר לשפר.
הדירוג שלי הוא 3. אם הם יוציאו הרחבות שמשפרות את המשחק, אז הן יצטרפו למדף שלי.
כמשחק ישראלי,והראשון של היוצרים שלו, ובהשוואה למשחקי כיבוש דומים שקיימים על המדף בעברית (ריסק, סטרטגו, משחקי הכס) הוא ראוי לדירוג ואף יכול לזקוף את ראשו בגאון. חווית המשחק שלי הייתה טובה יותר ממה שציפיתי כשמסתכלים על המשחק מבחוץ. הפשטות שבו גורמת לי לאהוב אותו.

Tiny Epic Quest הוא משחק שמצליח לדחוס לקופסה אחת קטנה לוחמים וקוסמים, נשקים אגדיים, גובלינים תוקפניים, טירות ומקדשים. עכשיו אפשר להציל את ממלכת הפטריות מיד אחרי ארוחת ערב אצל חברים!
סדרת המשחקים Tiny Epic של חברת Gamelyn Games התחילה לפני שלוש שנים, על-ידי היוצר Scott Almes. משחקי ה Tiny Epic משלבים קופסה קטן, מבטיחים זמן משחק קצר עם חוויה גדולה ואסטרטגית.
ב-2014 הושלם בהצלחה קמפיין הקיקסטארטר של המשחק הראשון בסדרה, Tiny Epic Kingdoms, שהיה (ועודנו) משחק אסטרטגיה 4X בקופסה קטנה. אחריו באו Tiny Epic Defenders, Tiny Epic Galaxies (סקירה בעברית), Tiny Epic Western, הרחבות לחלק מהמשחקים והמשחק האחרון שיצא בסדרה הוא זה שמתואר להלן: Tiny Epic Quest.
המשותף לכל הקמפיינים של המשחקים הנ"ל בקיקסטארטר – כולם השיגו תמיכה של אלפי (ובחלק מהמקרים עשרות אלפי) אנשים ומאות אלפי דולרים לכל משחק (המוצלח ביותר שבהם עד כה הוא Tiny Epic Quest שגרף 589,816 דולר מ-17,152 תומכים). החבר'ה ב-Gamelyn עושים משהו נכון, זה בטוח.
היתרונות של הסדרה באופן כללי הם:
מחיר יחסית נמוך (16-20 דולר במסגרת קיקסטארטר, בחנויות מעט יותר גבוה), איכות הפקה גבוהה, משחקיות יחסית פשוטה, וקופסה קטנה ועמידה שמאפשרת לנייד את המשחק בקלות.
כמובן שהיתרונות האלו לא מדברים לכולם, והביקורות העיקריות ששמעתי לגבי המשחקים של Gamelyn באופן כללי הן שהם פשוטים ושטחיים, אבל העובדה שמקמפיין לקמפיין רמת התמיכה במשחק החדש רק עולה, והציונים שהמשחקים בסדרה מקבלים ב-BoardGameGeek (כולם בטווח 7-8) מצביעה על הנטייה של הקהל, והקהל אוהב אותם.

יוצאים למשימה​

אחרי ההקדמה הזאת, אפשר לעבור לדבר על Tiny Epic Quest. לאחר ש-Gamelyn נגעו בז'אנר האסטרטגיה, במערב הפרוע ובחלל החיצון, הם עוברים לאחד התחומים הבולטים בתחביב משחקי הלוח – משחק תפקידים בעולם פנטזיה. כבר כאן צריך לומר: המשחק איננו משחק תפקידים בהגדרתו, זהו משחק של Questing, כפי שמרמז השם, אבל אם הייתי אומר שבמשחק אפשר לרכוב על סוס או על גריפון, לשוט בספינה או ברפסודה, לסייר במקדשים שכוחי-אל, למצוא חפצים קסומים ולהילחם בגובלינים מאיימים, מה המחשבה הראשונה שעולה לראש? אכן, משחק תפקידים...

אז כן, ב-TEQ עושים את כל הדברים שציינתי לעיל. המשחק מיועד ל-2-4 שחקנים (עם אפשרות לשחקן יחיד), וכל שחקן מקבל 3 מיפלים (Meeples) שאותם הוא יוביל למשימות ולקרבות במשחק. מיפלים הם כבר מזמן לא דבר חדש במשחקי לוח, אולם אחד הדברים הבולטים במשחק שבוודאי תרם לתמיכה הרבה בו הוא המיפלים המיוחדים שמגיעים איתו, או בשמם הרשמי ™ITEMeeples. אלו מיפלים מיוחדים עם חורים בשתי הידיים, שמאפשרים "לתת" למיפלים כלים שונים במהלך המשחק, שיקנו להם יכולות ותכונות מיוחדות בהמשך. רק תראו את התמונה – How cool is that…?

המטרה הסופית במשחק היא להשיג כמה שיותר נקודות והנקודות מוענקות לשחקן על הישגיו בשלוש קטגוריות – השלמת משימות, חיסול גובלינים ולמידת קסמים. בנוסף, כל שחקן יכול למצוא במהלך המשחק שלושה חפצים קסומים אגדיים – חרב, מגן ומטה קסם. כל חפץ אגדי נותן נקודות בסוף המשחק.
סשן של משחק כולל חמישה סיבובים, כאשר כל סיבוב מורכב משני שלבים – יום ולילה. במהלך היום, השחקנים מזיזים את המיפלים שלהם ברחבי הממלכה במטרה להשלים משימות תנועה ולהתמקם בצורה המיטבית לקראת הלילה. בשלב הלילה, השחקנים מבצעים את עיקר העבודה – נלחמים בגובלינים, מסיירים במקדשים כדי למצוא חפצים קסומים ולומדים קסמים.
שלב היום מונע על ידי קלפי תנועה, אשר כל אחד מהם מאפשר לשחקן להזיז את אחד המיפלים שלו בצורה אחרת (אלכסון, אנכי, אופקי, על ההיקף וכו'). שלב הלילה מונע על ידי קוביות. כל שחקן בתורו מגלגל את הקוביות ולפי תוצאותיהן מתקדם במעשיו ההירואיים, נשאר במקום, או חלילה נפגע עד כדי תשישות וחזרה לטירה מבלי להשלים את המשימות שהתחיל לבצע. שלב הלילה מתרחש במנגנון של Push-your-luck, כלומר, כל שחקן מחליט מתי הוא מפסיק לגלגל את הקוביות לפי מה שקורה בשטח. אלמנט המתח וההימור כאן יכול להיות חזק מאוד, והדבר תלוי בבחירות שהשחקן עשה בשלב היום.

הערה לגבי קוביות: בתור שחקן שאוהב לתכנן ולא אוהב משחקים מבוססי-מזל ואקראיות, נהניתי מאוד מאלמנט הקוביות וההימור. מצד אחד, כמובן שתוצאת הקוביות איננה נשלטת, מצד שני, השחקן מחליט האם הוא ממשיך לגלגל את הקוביות או לא. כפי שאמרתי, זה יוצר מתח במקרים מסויימים במשחק, אולם השחקן עדיין מנהל את המשחק של עצמו וצריך לקחת אחריות על מעשיו.
אלמנט ה-RPG במשחק בא לידי ביטוי בחפצים שהגיבורים מוצאים שכאמור, מקנים להם יכולות מיוחדות, ובעובדה שככל שהגיבורים הורגים יותר גובלינים ולומדים יותר קסמים, כך מדדי הכוח (Health) והקסם (Power) עולים, כלומר השחקן מתחזק לאורך המשחק, כפי שבדרך כלל קורה במשחקי תפקידים (המדדים משותפים לכל שלושת הגיבורים, אולם רמות גבוהות יותר מאפשרות לשחקן לשרוד זמן רב יותר בשלב הלילה שלעיתים עלול להיות אינטנסיבי).

היתרונות והחסרונות של המסע האפי הזעיר​

לסיכום, כל היתרונות של סדרת משחקי Tiny Epic מתקיימים גם ב-Tiny Epic Quest – קופסה קטנה וניידת, מחיר נמוך, גרפיקה יפהפיה ורכיבים עמידים ואיכותיים, ומשחקיות שנראית קצת מסובכת בהתחלה, אבל אחרי משחק או שניים כבר ברורה. עד כה שיחקתי כמה משחקי סולו וכמה משחקים בשני שחקנים, והחוויה הייתה מהנה מאוד. אני משער שב-3 ו-4 שחקנים זה אפילו יותר מעניין כי הלוח יותר עמוס ויש יותר תחרות על מקדשים וגובלינים (מכיוון שיש מגבלה על מספר הגיבורים שיכולים לטפל בהם בכל רגע נתון).
החפצים הקסומים והיכולת להרכיב אותם על הגיבורים נותנים למשחק הרגשה אמיתית של התקדמות והתפתחות. בכל אחד מהמשחקים ששיחקתי ממש נהניתי להסתכל על החבורה בסוף המשחק, כל אחד מהגיבורים עם הכלים הייחודיים לו. אלו כבר לא הנערים שהתחילו את המסע בממלכת הפטריות, אלא גברים (ונשים) מנוסים ומחוספסים..

החיסרון העיקרי שעליי לציין הוא שלמרות כל הניסיונות לצמצם ולהקטין את המשחק, לפחות פיזית, הוא יחסית ארוך. חמישה סיבובים נשמעים כמו מעט, אבל בפועל משחק יכול לקחת אפילו שעתיים, בגלל התלבטויות ובחירות שצריך לעשות לאורך הדרך. מי שאוהב את זה, האורך לא יפריע לו – המשחק יכול לתפוס משבצת של Main event בערב משחקים, לפחות בהתחלה. מי שמצליח לשחק את זה בזריזות, מרוויח מכל הכיוונים.
חיסרון נוסף שצויין על ידי שחקנים אחרים ב-BGG הוא שיש במשחק הרבה רכיבים קטנים (כלי הנשק והחפצים הקסומים, סמני הכוח והקסם) והדבר קצת מקשה על ה"שימוש" במשחק. זה אכן המצב, יש במשחק הרבה חלקים קטנים. כל אחד יחליט אם זה מפריע לו או לא. אני לא ראיתי בזה בעיה שמונעת ממני להנות מהמשחק.

הערה אחרונה: במשחק אין כמעט אינטראקציה בין השחקנים, וכל שחקן משחק את המשחק שלו בניסיון לצבור כמה שיותר נקודות. נקודות האינטראקציה עשויות להיות משמעותיות יותר במשחק מרובה-שחקנים, כאשר כמה שחקנים מעוניינים באותו גובלין או מקדש (יש הגבלה על מספר הגיבורים שיכולים להיכנס למקדש, ורק גיבור אחד יכול להילחם בגובלין מסויים), או בבחירת סוג התנועה מכיוון שהבחירה של שחקן מסויים משפיעה על כל השחקנים.

מלבד זאת, כמו בכל משחק בסדרת Tiny Epic, יש למשחק גרסה רגילה וגרסת deluxe. ב-TEQ, גרסת ה-deluxe כוללת מיני-הרחבה של הפטריונים החטופים!
כשמוסיפים את ההרחבה הזאת למשחק, כל גובלין שצץ בממלכה גם חטף את אחד מתושבי הממלכה (פטריונים), וכאשר מחסלים את הגובלין, הגיבור לוקח איתו את הפטריון. הוא יכול להביא אותו לטירה שלו ולקבל עליו נקודות בסוף המשחק, או להביא אותו למערת פטריות ולפדות אותו תמורת בונוס מסויים במהלך המשחק. אבל צריך לשים לב, מכיוון שגיבורים יריבים יכולים לחטוף את הפטריון מהגיבור המציל, ולפדות אותו עבור נקודות או בונוס במהלך המשחק. ההרחבה הזאת יכולה גם כן להכניס קצת יריבות וקונפליקט ישיר בין השחקנים.

גנבים. שורצי-הצללים, מאחזי-העיניים, הרואים-ואינם-נראים. הגנב הקלאסי של עולם הפנטזיה הוא קודם כל מקצוען, שכן גנבים שאינם מקצוענים, פשוט אינם.
במשחק שמוקדש לדמות המרתקת הזאת, צריך להיות מהיר יותר מכולם, חכם יותר מכולם, וגם קצת מזל לא יזיק. ברוכים הבאים לעיר הגנבים - Cadwallon: City of Thieves
גנב היא דמות מרתקת – יש בה קצת מכל הדמויות האחרות של עולמות הפנטזיה: הגנב יודע להילחם (אולם מעדיף שלא לעשות זאת פנים אל פנים), מיומן באחיזת עיניים וזריזות שיכולות להיראות כמו קסם, מוצא את דרכו באיזורים עירוניים וגם באיזורי פרא, ובכלל: בכל מקום, בכל מצב, תמיד יימצא שימוש לגנב (אולי אציע את זה כסלוגן לגילדת הגנבים).
בשל חיבתי הרבה לגנבים (זו הדמות הראשונה ששיחקתי ב-D&D אי שם בכיתה ה', וסדרת משחקי Thief של Eidos היא סדרת המשחקים האהובה עליי), המשחק Cadwallon: City of Thieves שיצא לאור על ידי Fantasy Flight Games (במהדורה מחודשת) תפס את עיני די בקלות. אזהיר מראש, שכיום קשה למצוא את המשחק בחנויות מכיוון שהוא אינו מודפס יותר.

איך גנבים מתחילים​

המשחק מיועד ל-2-4 שחקנים ומתרחש בעולם של Cadwallon. כל אחד מהשחקנים שולט בקבוצה בת ארבעה גנבים ומנסה להשיג כמה שיותר אוצרות שחבויים בבתים שונים ברובע הישנוני. הגנבים צריכים להתמודד מצד אחד עם הגנבים היריבים, ומצד שני עם אנשי המשמר שבשלב מסויים יבחינו בתנועה ערה ברחובות, יפעילו את האזעקה ויסגרו את שערי הרובע. מי שלא יימלט בזמן, ייתפס!
המשחק מגיע עם שמונה תרחישים לבחירה. כל תרחיש מוסיף לחוקי המשחק הכלליים חוקים/תנאים ספציפיים, כך שבכל תרחיש המשחק הוא קצת אחר.
אלמנטים נוספים במשחק הם יכולת מיוחדת לכל גנב, קלפי ארקנה (Arcana) שמעניקים לגנבים יכולות חד-פעמיות מיוחדות או משפיעים על המשחק בצורה אחרת, וקלפי משימה, שמייצגים דרישות של גילדת הגנבים. השחקן הראשון שבוחר לבצע משימה כזו מקבל בונוס כספי תמורתה, בהתאם למספר האוצרות של המשימה הספציפית שנאספו על ידו.

הכנת המשחק​

בתחילת המשחק, יש לבחור תרחיש אחד מבין השמונה האפשריים ולהניח ליד לוח המשחק. כל שחקן בוחר כנופיית גנבים ולוקח את המיניאטורות המתאימות עם הבסיסים בצבע המתאים ואת הקלפים של הדמויות. כל שחקן מקבל 7 אסימוני פלסטיק אדומים שמייצגים את מספר הפעולות שיעמוד לרשותו בכל תור. לאחר מכן, יש להניח את סמן התור במשבצת הראשונה על גבי לוח התרחיש, ולהציב את השומרים במקומותיהם – אחד בחדר האוצר (Treasury) ואחד בחדר המשמר (Guard room).
בשלב הבא, יש לערבב את תיבות האוצר ולפזר אותן עם הפנים כלפי מטה בכל חדר על גבי הלוח. לאחר שבכל חדר/מבנה על הלוח ישנה תיבת אוצר אחת, יש להפוך את התיבות כך שהאוצרות יהיו גלויים.
יש לערבב את קלפי המשימות ולהניח שלושה קלפים גלויים על גבי לוח התרחיש. שאר הקלפים יונחו ליד לוח המשחק עם הפנים למטה. יש לערבב את קלפי הארקנה ולאפשר לכל שחקן לקחת 5 קלפים לתחילת המשחק. שאר הקלפים יונחו ליד לוח המשחק עם הפנים למטה.
לבסוף, יש לבחור מי יהיה השחקן הראשון, באמצעות קוביות או בכל דרך אחרת. לפי סדר המשחק, כל שחקן מניח דמות אחת במרווחים בין הבניינים, קרי, במשבצות שבהיקף של הלוח, עד שכל הדמויות ניצבות על היקף הלוח וכל דמות במשבצת משלה.

מהלך המשחק​

כל שחקן בתורו:

• שולף קלף ארקנה.
• בוחר אחד משני השומרים ומגלגל קוביה עבורו. כל מספר בין 1 ל-5 יהיה מספר הצעדים שהשומר יעשה (את הכיוון בוחר השחקן). אם התקבלה תוצאה של 6 בקוביה, השומר לא זז בתור הזה.
• מפעיל את הדמויות שלו – לרשותו של כל שחקן עומדות 7 נקודות פעולה בתור. הנקודות הללו משותפות לכל הגנבים של אותו שחקן, כך שהוא מחליט כיצד ינצל אותן כדי להפעיל חלק מהגנבים שלו או את כולם.
• לאחר שהפעיל את הגנבים שלו לשביעות רצונו, השחקן מכריז על סיום התור.

לכל הדמויות במשחק ישנם שלושה מדדים: לחימה (Combat), תנועה (Movement) ויכולת חשיבה (Mind) שמשמשת בעת ניסיון לפרוץ תיבת אוצר נעולה. המדדים זהים עבור כל הדמויות (ר' הערה על כך בסוף הסקירה), ולכן הדבר היחידי שמבדיל ביניהן הוא היכולת המיוחדת שרשומה על הקלף של כל דמות.
האפשרויות העומדות לרשותו של כל שחקן בעת שהוא מפעיל את אחת מהדמויות שלו הן:
תנועה רציפה של מספר צעדים עד לערך התנועה המקסימלי (בדרך כלל 4 צעדים), או פעולה. הפעולות כוללות תקיפה של גנב יריב (אסור לתקוף את אנשי המשמר), פריצת מנעול ופריצה של תיבה בכוח. התנועה והפעולות דורשות שימוש בנקודת פעולה אחת, ופריצה בכוח דורשת שימוש בשתי נקודות פעולה. מכיוון שלכל שחקן יש בסך הכל 7 נקודות פעולה בתור אחד עבור כל הדמויות שלו, עליו לחשוב כיצד ירצה לחלק אותן, כאשר אין חובה להפעיל באותו תור את כל הדמויות. יש לשים לב שכל דמות מוגבלת לתנועה אחת ופעולה (לחימה/פריצה) אחת בתור, בסדר שיבחר השחקן (אם החליט לבצע את שתיהן).
הערות נוספות:

• בנוסף לתנועות והפעולות, כל דמות גם יכולה להשתמש ביכולת המיוחדת שלה בתורה, כאשר ישנן יכולות מיוחדות שדורשות שימוש בנקודות פעולה, ויש לקחת זאת בחשבון בתכנון התור.
• חשוב לשים לב שניתן להפעיל כל דמות פעם אחת בתור, ולאחר שדמות אחת הופעלה לא ניתן לחזור אליה באותו תור. לכן חשוב לתכנן את סדר הפעולה של הדמויות מראש.
• שחקן יכול בתורו לבחור למלא משימה של גילדת הגנבים באמצעות שימוש בשלוש נקודות פעולה (ר' בהמשך).

תנועה:
כאמור לעיל, באופן בסיסי כל דמות רשאית לנוע עד 4 צעדים בתמורה לנקודת פעולה אחת. יכולת מיוחדת של דמות או קלפי ארקנה מסויימים יכולים לשנות את יכולת התנועה של הדמות. דמויות אינן רשאיות לעבור דרך משבצות של דמויות אחרות במהלך תנועתן ויכולות להיכנס למשבצת שתפוסה על ידי דמות אחרת רק לצורך קרב. כניסה ויציאה ממבנים מתבצעת רק לפי החיצים הירוקים המצויירים על הלוח. קווים אדומים מסמלים שאין מעבר בין שתי המשבצות.

פריצת תיבות:
כאשר דמות מסויימת מגיעה למשבצת שבה נמצאת תיבת אוצר, היא יכולה להשקיע נקודת פעולה אחת ולנסות לפרוץ את התיבה (יש לגלגל קוביה אחת, אם התוצאה שווה או קטנה מערך יכולת המחשבה של הדמות – קרי, 4 – הדמות הצליחה לפרוץ את התיבה), או שתי נקודות פעולה כדי לפרוץ בוודאות את התיבה.
ישנם מקרים במשחק שבהם יהיה צורך להפוך את האוצר, כלומר, כך שהציור של התיבה יהיה גלוי. במקרה כזה, התיבה מוגנת מפני פריצת המנעול ורק פריצה בכוח תאפשר לפתוח את התיבה ולהשיג את האוצר.
לאחר שהדמות הצליחה לפרוץ את התיבה באחת משתי הדרכים, השחקן מניח את האוצר על הקלף של הדמות. כל דמות יכולה לשאת איתה (על הקלף) עד 3 אוצרות. במצב שבו דמות משיגה אוצר רביעי, עליה להשליך את אחד האוצרות שהיא נושאת באופן מיידי. האוצר שהושלך מונח באחד החדרים הריקים על הלוח לבחירתה של הדמות.
קרבות:
קרב מתרחש כאשר דמות מסויימת (גנב/שומר) מגיעה למשבצת של דמות אחרת במסגרת תנועתה הרגילה, ומשתמשת בנקודת פעולה נוספת (מלבד זו של התנועה) כדי ליזום קרב. כל דמות מטילה קוביות לפי ערך הלחימה שלה, קרי, 2 קוביות.
מנגנון הקרב מאוד פשוט: התוקף מכריז את ערך הלחימה הכולל שלו, כלומר כמה קוביות הוא מגלגל (במידה וישנה תוספת מיכולת מיוחדת של דמות יש לציין זאת) ויכול לשחק קלף ארקנה. המגן מכריז את ערך הלחימה שלו ויכול לשחק קלף ארקנה. שני השחקנים מטילים את הקוביות, וכל שחקן בוחר קוביה אחת בעלת הערך הגבוה ביותר. השחקן בעל התוצאה הגבוהה יותר הוא המנצח. קלפי הארקנה שהתוקף/מגן בוחרים לשחק עשויים להשפיע על מהלך הקרב הבסיסי הנ"ל.
המנצח בקרב גונב אחד מהאוצרות של הדמות המפסידה (אם ישנם). אם למפסיד אין אוצרות, המנצח מקבל מהשחקן המפסיד שני מטבעות. בנוסף, המנצח מזיז את המפסיד שלושה צעדים אחורה בכיוון שיבחר המנצח.

משימות של גילדת הגנבים:
המשימות הן אמצעי נוסף להרוויח כסף במהלך המשחק מאוצרות שהשחקן כבר צבר ונמצאים אצל הגנבים שלו. המשימות מאפשרות לפדות את ערכי האוצרות (מבלי לבזבז את האוצרות) ובדרך כלל נותנות עוד מספר מטבעות כבונוס עבור כל אוצר. מדובר בעסקה לא רעה, אולם המחיר של שלוש נקודות פעולה עלול לעכב מעט את פעילות השחקן באותו תור.

סוף המשחק​

בכל אחד מהתרחישים תישמע באחד הסיבובים האזעקה. במצב כזה, המשמר סוגר חלק מהיציאות מהרובע בניסיון להקשות על הגנבים להימלט. רק בשלב זה הגנבים יכולים לנסות לצאת מהרובע עם השלל, וכל גנב שלא מצליח לצאת מהרובע עד הסיבוב האחרון נתפס והשלל שצבר אובד ואיננו נחשב בספירת הנקודות בסוף המשחק. בנוסף, כל שחקן מפסיד שלוש נקודות עבור כל גנב שלא הצליח לצאת מהרובע עד סיום המשחק. השחקן עם הכי הרבה נקודות בסוף המשחק הוא המנצח.

חוות דעת אישית​

חרף החיבה שלי לגנבים, היחס שלי למשחק הוא פושר, מכיוון שנקודת החולשה העיקרית שלו היא שחסר בו עומק. מנגד, אם יודעים זאת מראש, אפשר בהחלט להנות מהמשחק כמשחק קליל שלא דורש הרבה משאבים מחשבתיים.
כאמור, מדובר במשחק די פשוט מבחינת העיצוב. אין הרבה חוקים וכללים שצריך לזכור, ותוך סיבוב או שניים כבר די ברור מה אפשר לעשות ומה צריך לעשות. גם חוברת החוקים, על אף שאינה קצרה, מסבירה את הדברים בצורה די ברורה ואין הרבה מקום לאי-הבנות. מכאן גם נובע אורך ממוצע של משחק – אחרי שמבינים מה קורה ומה צריך לעשות, המשחק כבר די זורם. זה יתרון שמתחבר לפשטות ולעובדה שאין בו רובד עמוק. גם זה כמובן תלוי בחברי הקבוצה, אבל הנקודה היא שאפשר לשחק אותו במהירות יחסית וכן להרגיש שקיבלת משהו מהמשחק.
אחד הדברים הבולטים במשחק (לפחות בהתחלה) הוא העובדה שהמדדים של כל הגנבים השונים הם זהים, חרף השוני המובהק בין כל גנב וגנב (בתוך הקבוצות ובין הקבוצות) מבחינה ויזואלית ומבחינת היכולות המיוחדות. מכיוון שלא מדובר בארבעה "חיילים" גנריים בצבע מסויים, חוסר הבדל משמעותי בין הדמויות מאוד מורגש וקצת מפליא אפילו, אבל לא כולם חושבים כך. לדיון נרחב בנושא, ראו למשל כאן. אפשר בהחלט להתגבר על עניין הזה, אבל זה מרגיש קצת מפוספס (למרות שכאמור בלינק שלעיל, ישנם שחקנים שמרגישים שאין בזה צורך).
נקודת חולשה נוספת היא שאלמנט הקרב פשוט מדי (מבוסס קוביות עם תוספות של בונוס מקלפי ארקנה) ולא עושה שימוש בשלל המיומנויות של דמות הגנב (חמיקה בצללים, דקירה בגב, התחזות ועוד). הקלפים מנסים לעשות זאת, אבל לטעמי, המימד "הגנבי" הארדקור חסר במשחק שבו כל הדמויות הראשיות הן גנבים.
התרחישים השונים הם אלמנט שבהחלט הופך את המשחק למעניין, מכיוון שהם מגוונים ודורשים מהשחקן לשחק בצורה שונה בכל תרחיש. עם זאת, לא הזדמן לי לשחק בכולם, מכיוון שהמשחק לא תפס את הקבוצה שלי מספיק חזק כדי לנסות אותם.
איכות ההפקה כמובן גבוהה, המיניאטורות יפהפיות והלוח מדמה היטב עיר ביניימית אפלולית עם הרבה פינות חשוכות ואוצרות שמחכים להימצא. למשחק גם ישנה הרחבה שנקראת The King of Ashes, לא יצא לי לשחק בה, אבל היא נראית מעניינת (מתרחשת לפחות בחלקה במערות הקבורה שמתחת לעיר).
יש גם גרסא לאייפד שעשויה היטב ומהווה העתק מדוייק של המקור.
לסיכום, מדובר במשחק עם פוטנציאל לעומק, שלטעמי נשאר במים הרדודים. על הקופסה כתוב שהוא מיועד לגילאי 10 ומעלה. אולי בקצה התחתון של טווח הגילאים הוא מספק חוויה טובה יותר. כמו שכתבתי בתחילה, כיום המשחק אינו מודפס יותר, כך שזהו אתגר בפני עצמו למצוא עותק שלו.

Elfenland הוא משחק לחובבי טיולים ופנטזיה. תארו לכם לחיות במקום שבו אפשר לטוס מעל הרים על גבי דרקונים או עננים, לרכוב במישורים וביערות על גבי חזירי ענק או חדי-קרן, או לנסוע בעגלה טרולית, אופני אלפים או רפסודות ברחבי ממלכת אלפים קסומה...
תוסיפו לזה אלמנט תחרותי ותקבלו את Elfenland של Alan R. Moon, שנבחר ל-Spiel des Jahres לשנת 1998! המשחק יצא לפני המשחק הידוע ביותר של אלן Ticket to Ride, שגם זכה ב SdJ.
אמצעי תחבורה שונים עומדים לרשות האלפים הצעירים, שצריכים לעבור במישורים, יערות, הרים, מדבריות, נהרות ואגמים בדרכם להכרת הממלכה שבה הם חיים. לא מדובר באמצעי תחבורה שגרתיים במיוחד - תארו לכם שבמקום בר-מצווה, הייתם צריכים לטוס מעל הרים על גבי דרקונים או עננים, לרכוב במישורים וביערות על גבי חזירי ענק או חדי-קרן, או לנסוע בעגלה טרולית, אופני אלפים או רפסודות ברחבי ממלכת האלפים, וכל זה במסגרת תחרות מי יגיע ראשון?!

המשחק מתחיל​

Elfenland כולל לוח יפהפה של ממלכת האלפים, קלפים וטוקנים של אמצעי התחבורה השונים שעומדים לרשות נסיכי האלפים, סמנים שהשחקנים צריכים לאסוף כדי "להוכיח" שביקרו בערים השונות בממלכה, מגפיים שמסמנים את מיקומם של השחקנים על גבי הלוח בכל רגע, ומספר קלפים נוספים כפי שיפורט בהמשך.
לפני תחילת המשחק, ממקמים את הלוח על השולחן וכל שחקן בוחר צבע ולוקח את המגף והסמנים בצבע שלו, טוקן אחד של מכשול (obstacle) וטבלת אמצעי תחבורה. את המגף כל השחקנים מניחים בעיר הבירה Elvenhold, ואת הסמנים השחקנים מניחים בערים השונות בממלכה, סמן אחד בכל עיר. את ארבעת הקלפים הממוספרים שמסמלים את מספר הסיבוב מניחים לפי הסדר בפינה הימנית-עליונה של המפה.
לאחר מכן, לוקחים את כל הטוקנים של אמצעי התחבורה (ללא סמנים של מכשולים, אם נותרו), מערבבים אותם ומניחים בתפזורת עם הפנים למטה ליד הלוח. בנוסף, יש להוציא 5 טוקנים מהערימה/שקיק ולהניח אותם עם הפנים כלפי מעלה לצד הלוח. בכל רגע נתון במשחק צריכים להיות 5 סמנים גלויים ליד הלוח.
מחליטים מי יהיה השחקן הראשון, שמקבל את הקלף שמייצג זאת, ואפשר להתחיל!

מהות המשחק Elfenland היא לבקר בכמה שיותר ערים בממלכה עד סוף המשחק. בפעם הראשונה שהשחקן מגיע לעיר מסויימת, הוא לוקח את הסמן בצבע שלו ומניח לידו. בסוף המשחק כל שחקן סופר כמה סמנים לקח (או לחילופין כמה סמנים נותרו על הלוח) וכך יודע בכמה ערים ביקר.
מי שביקר במספר הרב ביותר של ערים, הוא המנצח במשחק.

מהלך המשחק​

התנועה בין הערים היא לב המשחק. ישנם 5 סוגי איזורים על הלוח, ו-7 אמצעי תחבורה, כאשר כל אמצעי תחבורה יכול לנוע רק בדרכים מסויימות. כללי התנועה מופיעים בטבלת אמצעי התחבורה ומוסברים בהמשך (סעיפים 4 ו-5 להלן).
בשלב הראשון של הסיבוב, השחקנים יקצו אמצעי תחבורה לדרכים מסויימות לבחירתם, כאשר הקצאה של שחקן אחד בדרך מסויימת תקבע את אופן השימוש בדרך הזאת לאותו סיבוב עבור כל השחקנים.
בשלב השני של הסיבוב, השחקנים ישתמשו (ישלמו) בקלפים שבידם כדי להשתמש באמצעי התחבורה שנקבעו על המפה. חשוב: לא ניתן לנוע במהלך סיבוב מסויים על דרך שלא הוקצה לה אף אמצעי תחבורה (טוקן) בשלב הראשון של הסיבוב.
כל סיבוב מתחלק ל-6 שלבים:

חלוקת קלפים – בסיבוב הראשון, השחקן הראשון מערבב את קלפי התנועה ומחלק לכל שחקן 8 קלפים. בסיבובים הבאים בדרך כלל נותרים לשחקנים קלפים ביד, ולכן, השחקן הראשון מערבב את הקלפים המשומשים ביחד עם הקלפים הנותרים ומחלק לכל שחקן קלפים לפי הצורך, כך שכל שחקן משלים את מספר הקלפים שלו ל-8.
שליפת סמן סמוי – לפי סדר המשחק, כל שחקן לוקח אחד מערימת הטוקנים ההפוכים/מהשקיק (כלומר, השליפה היא אקראית), מסתכל בו ומניח אותו מולו עם הפנים למטה. טוקן זה נשאר סמוי מעיני שאר השחקנים.
הערה: לשחקן יכולים להיות שני טוקנים סמויים בסיבוב מסויים, אם השחקן בחר להשאיר בידיו טוקן סמוי מהסיבוב הקודם. ר' סעיף 6.
שליפת סמנים גלויים – לפי סדר המשחק, כל שחקן יכול לבחור לקחת אחד מחמשת הסמנים הגלויים ליד הלוח, או סמן אקראי מהערימה כמו בשלב הקודם. אם השחקן לוקח אחד מהסמנים הגלויים, מיד צריך להפוך סמן נוסף, כך שתמיד יהיו 5 סמנים גלויים על השולחן.
השחקנים ממשיכים לקחת סמנים לפי הסדר, עד שלכל שחקן יש ארבעה או חמישה סמנים בסך הכל: אחד או שניים סמויים ושלושה או ארבעה גלויים, בהתאם להתנהלות השחקן בסיבוב הקודם.
תכנון התנועה – לפי סדר המשחק, כל שחקן בוחר האם להניח סמן על דרך מסויימת בלוח, או לדלג על תורו. יש להניח סמנים בהתאם למגבלות המופיעות בטבלת התנועה. לדוגמא, אי אפשר להניח טוקן של חזיר ענק על דרכים שעוברות במדבר, בהרים או בים; המשמעות היא שניתן לרכוב על חזיר ענק רק בדרכים שעוברות במישורים או ביערות.

הנחת מכשול: במקום להניח סמן רגיל, כל שחקן רשאי להשתמש בשלב זה בסמן המכשול שיש ברשותו. זהו מהלך חד-פעמי שאמור להקשות על המעבר בדרך מסויימת, מכיוון שהוא מחייב שימוש בקלף נוסף מעבר למה שנדרש בדרך כלל. ניתן להניח סמן מכשול רק בדרך שכבר יש בה סמן רגיל, ולא ניתן להניחו בנהרות או אגמים.
אם שחקן בחר שלא להניח סמן, שאר השחקנים ממשיכים להניח סמנים לפי הסדר, והשחקן שדילג על תורו יוכל להניח סמן בתורו הבא. עם זאת, ברגע שכל השחקנים מדלגים על תורם, שלב תכנון התנועה מסתיים.
[*]תנועה – כל שחקן בתורו מניע את המגף שלו בדרכים שהוא בוחר, בתנאי שהוא יכול "לשלם" את הקלפים שכל דרך דורשת בהתאם לטוקן שמונח עליה. כל שחקן יכול לנוע בכמה דרכים שיבחר, לפי חוקי המשחק.

סוף הסיבוב – לאחר שכל השחקנים מסיימים את תנועתם, יש לבצע את הפעולות הבאות:
החלפת קלף הסיבוב לקלף הבא והעברת קלף השחקן הראשון לשחקן שמשמאל.
כל שחקן משליך את כל הסמנים שנותרו לו, למעט טוקן אחד לבחירתו (גלוי או סמוי) וטוקן המכשול אם לא השתמש בו עדיין.
יש להוריד את כל הסמנים המשומשים מהמפה ולהחזירם לערימה/שקיק תוך ערבוב. חמשת הסמנים הגלויים נשארים במקומם לצד הלוח.
סמנים של מכשולים שהונחו על הלוח מוצאים מהמשחק לחלוטין.
אם לשחקן יש יותר מארבעה קלפי תנועה ביד בסוף הסיבוב, עליו לזרוק קלפים עד שיישארו לו ארבעה בלבד.
המשחק מסתיים בסוף הסיבוב הרביעי. השחקנים מונים את הסמנים שהצליחו לקחת במהלך המשחק, והשחקן עם המספר הרב ביותר מנצח. במקרה של תיקו, השחקן שסיים את המשחק עם יותר קלפי תנועה הוא המנצח. בנוסף, אם שחקן מסויים הצליח לאסוף את כל הסמנים שלו לפני תום הסיבוב השלישי, הוא מוכרז כמנצח.

חוות דעת אישית​

Elfenland הוא משחק יפהפה ומרתק. הציורים צבעוניים ונעימים לעין ושואבים את השחקן בקלות לתוך עולם הפנטזיה של המשחק.
מנגנון המשחק דורש הרבה מאוד מחשבה ותכנון כיצד לשרשר בצורה הטובה ביותר את התנועה כדי למצות את אפשרויות התנועה בסיבוב מסויים (קרי, להגיע לכמה שיותר ערים בכל סיבוב), ומהלכים מוצלחים מתגמלים מאוד גם ברמת המשחק וגם ברמה האישית. שיחקתי במשחק מספר פעמים ורק פעם אחת ראיתי שחקן שהצליח להגיע לכל הערים שלו ולקבל ציון מושלם של 20, וזה היה מרשים.
משחק של ארבעה סיבובים נשמע קצת קצר בהתחלה, אבל החוויה היא חוויה של משחק מלא ואפשר ליהנות ממנו מאוד, אם השחקנים אוהבים משחקי תכנון וחישובי מסלול.
באופן כללי, אין אינטראקציה ישירה בין השחקנים; לכאורה "כל שחקן משחק את המשחק שלו", מכיוון שהוא נע על גבי הלוח ואוסף רק את הסמנים שלו, אולם בהחלט יש לשחקנים יכולת להשפיע על שחקנים אחרים.
שימוש במכשולים (שבדרך כלל מתרחש לקראת סוף המשחק ועלול להפיל תוכניות על חודו של קלף אחד נוסף) מאפשר לשחקנים להשפיע באופן ישיר על תוכניות של שחקנים אחרים. שימוש בטוקן מסויים בדרך מסויימת יכול לעזור מאוד לשחקן אחד ולהפריע מאוד לשחקן אחר, כתלות בקלפים הזמינים להם באותו סיבוב, אולם זו השפעה עקיפה, מכיוון שברוב המקרים השחקנים לא יודעים ואפילו לא יכולים לנחש את תוכניותיהם של השחקנים היריבים לפני הנחת הטוקנים על הלוח.
חוקי המשחק מציעים וריאציה לשחקנים מנוסים בדמות קלפי ערים. המשחק מגיע עם 12 קלפי ערים, ואם השחקנים בוחרים להשתמש בהם, כל אחד מהם יקבל קלף עיר בתחילת המשחק. עיר זו תהיה משימתו של השחקן במשחק, כלומר, על השחקן לשאוף להגיע לעיר הזאת בסוף המשחק. המשחק משוחק כרגיל, ובסופו השחקנים מונים את הסמנים שהצליחו לאסוף וכן בודקים עד כמה הם מרוחקים מעיר המטרה שלהם, כאשר על כל עיר בין המיקום הסופי לבין עיר המטרה, השחקן מאבד נקודה. אם לאחר ספירת הסמנים והחסרת נקודות עבור מרחק (אם השחקן לא הגיע לעיר המטרה) ישנו תיקו בין שני שחקנים או יותר, השחקן הקרוב ביותר לעיר המטרה הוא המנצח.
לא ניסיתי את הווריאציה הזאת, אבל היא נשמעת לי מצויינת בתור אופציה להפיח עניין במשחק אצל שחקנים שכבר מכירים היטב את המשחק הבסיסי. גם בלי הווריאציה, לדעתי יש למשחק אורך חיים לא קצר, מכיוון שכל משחק נראה אחרת מבחינת אפשרויות התנועה בכל סיבוב.
המשחק הזה מוצא חן בעיניי מאוד מכיוון שהוא יחסית קל להסבר, אולם יש לו עומק שיכול לאתגר הרבה אנשים, וכל זה ארוז במעטפת יפהפייה של עולם פנטזיה שמושך אותך פנימה. מומלץ לחובבי אסטרטגיה ונמנעי עימותים באשר הם.

מהדורה חדשה: Elfenroads​

הערה: בשנת 2015 יצאה למשחק גרסה מחודשת בשם Elfenroads. לא שיחקתי בגרסה זו, ולכן התיאור שלה מבוסס רק על האתר הרשמי וביקורות אחרות שקראתי, אולם סברתי שראוי ליידע את הקוראים על קיומה.
גרסה זו כוללת את המשחק המקורי עם גרפיקה מחודשת ויותר "ריאליסטית" (ככל שעולם פנטזיה יכול להיות ריאליסטי...) לעומת המשחק המקורי משנת 1998, ושתי הרחבות בשם Elfengold ו-Elfensea.
Elfengold מוסיפה למשחק אלמנט של bidding על טוקנים של אמצעי תחבורה באמצעות מטבעות זהב שניתן להרוויח בערים השונות על הלוח. כמו כן ישנם קסמים ומכשול נוסף בדמות מפלצת ים, והמשחק מתארך ל-6 סיבובים. התיאור של
Elfensea דומה לתיאור של Elfenland אולם מדובר בלוח משחק אחר שמבוסס הרבה יותר על תנועה ימית (למשל, לוויתן מחליף את האופניים והעגלות מ-Elfenland). להבנתי, ישנם הבדלים נוספים בין המשחקים, אולם לא התעמקתי בהם. מה שבטוח, מדובר בחבילה נאה של הרפתקאות שיכולה לספק שעות רבות של הנאה.

מי יצליח לשרוד את החורף? במשחק Dead of Winter השחקנים הם שורדים שונים ומשונים שהתאחדו ביחד ב"מושבה", בעולם אפוקליפטי לאחר מגפת הזומבים. המשחק משלב אינטרקציות קבוצתיות, תמה כבדה, והחלטות קשות שבו הזומבים הם רק סכנה אחת מיני רבות הקיימות בהישרדות החבורה באחרית הימים.
זהו משחק סיפורי, עם מנגנון אפשרי של בוגד בדומה ל Battlestar Galactica ואיסוף משאבים כשכולם צריכים לשתף פעולה כדי לנצח (אלא אם יש בוגד).

מטרת המשחק​

לפני תחילת משחק של Dead of Winter השחקנים יכולים לבחור אחת מבין מגוון של מטרות ראשיות שאותן כולם ינסו ביחד להגשים – לדוגמה איסוף משאבים, הריגת זומבים, או "פשוט" לשרוד את החורף למשך מספר סבבים. הבחירה גם מאפשרת שליטה באורך ובקצב המשחק.
יש גם לכל שחקן משימה אישית סודית שהוא מקבל בתחילת המשחק. מערבבים יחד שתי משימות רגילות על כל שחקן ומוסיפים משימת בוגד אחת ומחלקים אחת לכל שחקן. המשימה נשארת סודית לאורך כל המשחק והמנצחים הסופיים הם רק אלו שעמדו גם במשימתם האישית וגם בקבוצתית. משימת הבוגד היא מיוחדת בכך שהיא לרוב קשה יותר לביצוע ודורשת גם את כישלון המשימה הקבוצתית. לא בכל סבב יהיה בהכרח בוגד, אבל בכל פעם יהיה סיכוי לבוגד. חבורות שלא נהנות מההיבט הזה, יכולות להחליט שלא לכלול קלפי בוגד בתוך המשימות האישיות.

סבבי משחק​

Dead of Winter מתנהל בכמות סבבים מוגבלת המוכתבת ע"י המשימה הראשית. כל סבב יתחיל בדברים הבאים:

• הטלת קוביות – כל שחקן מטיל קוביות ככמות הדמויות שלו +1. ככלל אצבע תוצאה גבוהה יותר מאפשרת מגוון גדול יותר של פעולות. כמות הקוביות גם מכתיבה את כמות הפעולות שהשחקן יכול לבצע.
• חשיפת משבר – כל סבב ייפתח קלף משבר שדורש משאב מסוים ככמות השחקנים כדי למנוע אותו. תרומות למשבר נעשות בתורו של כל שחקן ומתבצעות בסודיות. תרומה של משאב שאינו מתאים פוגעת בסיכויי הקבוצה לפתור את המשבר, ושם בוגדים יכולים לנסות לחבל במאמצי הקבוצה מבלי להתגלות. משבר שלא נפתר יגרום להשפעה רעה כלשהי בסוף הסיבוב.
• פעולות השחקנים – הסבב מתחיל מהשחקן הראשון, תפקיד שעובר לשחקן שהיה אחרון לאחר כל סבב, והלאה בכיוון השעון. שחקן יכול לנצל את כל הפעולות שלו בתורו.

חלקי המשחק
אזורי המשחק - ב Dead of Winter ישנם שבעה אזורים ראשיים שבהם ינועו ויפעלו הדמויות: המושבה, המכולת, הספרייה, בית הספר, בית החולים, תחנת הדלק, ותחנת המשטרה. לכל מקום מלבד למושבה יהיה ערימת קלפים ייחודית המייצגת את החפצים השונים שניתן למצוא שם. בכל מקום ישנם חפצים שסביר יותר ופחות למצוא, לדוגמה אוכל יהיה יותר נפוץ במכולת, ותרופות יותר בבית החולים. כל מקום גם מאפשר לכמות מוגבלת של דמויות וזומבים להימצא בו.

החפצים העיקריים שניתן למצוא במקומות הם:

• אוכל – נחוץ כדי למנוע מהשורדים לגווע ברעב
• תרופות – עוזרות לרפא פציעות
• נשקים – עוזרים לחסל זומבים בצורה יעילה ובטוחה יותר
• דלק – עוזר לנוע ממקום למקום בצורה בטוחה
• כלים וספרים – מעניקים בונוסים מיוחדים שמשפרים את הדמויות.

מדד המורל – לא רק הבריאות הפיזית מכתיבה את הישרדות החבורה, אלא גם המנטלית. המדד הראשי שקובע מתי הקבוצה מפסידה זה מדד המורל. אם הוא מגיע לאפס המשחק נעצר מיידית והמשימה הקבוצתית נכשלת. כמות המורל ההתחלתית נקבעת במשימה הראשית. כמעט כל פעולה רעה במשחק מביאה לירידה במורל, החל מדמות שמתה, לרעב, להצטברות זבל ועד לאי-פתירת המשבר.
פעולות השחקן:
רוב הפעולות ששחקן יבצע בתורו הן להשתמש בדמויות שלו לטובת: חיפוש, תקיפה, תנועה, חסימה וניקוי.

• תנועה – כל דמות יכולה לנוע ממקום למקום רק פעם אחת בכל סבב.
• חיפוש – שחקן עם דמות שנמצאת במיקום חיצוני יכול לשלוף את הקלף העליון בערמה ולהוסיף לידו. ניתן גם לשלוף כמות גדולה יותר של קלפים ע"י ביצוע "רעש", שיכול לגרום ליותר זומבים להגיע בסוף הסבב. בכל מקרה בכל פעולת חיפוש יילקח רק חפץ אחד.
• תקיפה – דמות במקום עם זומבי יכולה לתקוף אותו. הזומבי מת בוודאות מהתקיפה.
• חסימה – להציב מחסום במקום בו הדמות נמצאת שימנע כניסת זומבי אחד.
• ניקוי – דמות שבמושבה יכולה לנקות 3 קלפים מהזבל.

אלא אם לדמות יש יכולת או חפץ שאומר אחרת, פעולות התנועה והתקיפה כרוכות בסיכון. בכל פעם שדמות מבצעת פעולה שכזו יש להטיל את הקובייה האדומה המקוללת שתקבע אם הדמות חטפה נזק בפעולה הזו. הנזק יכול להיות החל מפציעה פשוטה, לכווית קור שמחמירה עם הזמן, ועד לנשיכה שהופכת את הדמות לזומבית בעצמה.
ישנן גם פעולות אחרות ששחקן יכול לבצע באופן חופשי בתורו כמו לתרום קלפים לפתירת המשבר, לשחק קלפים מידו, או לבקש קלפים משחקנים אחרים לשימוש מיידי בלבד.
דמויות
כל שחקן מתחיל עם שתי דמויות ויכול לאבד או לקבל חדשות לאורך המשחק. לכל דמות יש שני נתונים בסיסים – מספר פעולת החיפוש והתקיפה. המספרים מתארים מאיזו תוצאה ומעלה ניתן להפעיל יכולת זו, כך שמספר 1 בחיפוש הוא מצוין כי ניתן להשתמש בכל קובייה, ומספר 6 הוא די נדיר.
לכל דמות גם יש יכולת מיוחדת - יש יכולות פסיביות שמחזקות את הדמות כמו שהדמות מתה רק לאחר 4 פציעות במקום 3, ויש יכולות אקטיביות. חלק מהיכולות האקטיביות דורשות הפעלה רק במקום ספציפי, כמו מחוץ למושבה, וחלק דורשות גם השקעה של קובייה. כברירת מחדל כל יכולת מיוחדת, בין אם של דמות או של חפץ, ניתן להפעיל רק פעם אחת בסבב.

קלפי הצומת
בכל תור יישלף קלף צומת-דרכים (Crossroad) שמכיל סיפור על התרחשות בעולם, החל ממסוק שהתרסק ועד למשבר בתור המושבה, מה שעוזר להיכנס לתוך אווירת המשחק אבל גם יש לו השפעות מכאניות. לפעמים הקלפים האלו מובילים לתוצאה טובה, כמו עוד דמויות ועוד משאבים שצונחים לתוך המושבה, אך לעיתים גם מכילים בחירות קשות כמו לקחת סיכון בגלגול הקובייה האדומה המקוללת עבור כמה משאבים. לפעמים, קלף אחד יכול לשנות את המשחק כולו. לא תמיד הקלפים האלו מופעלים. כל קלף מתחיל במשפט תנאי שנשמר בסוד ע"י הקורא, והוא יופעל רק אם התנאי מתמלא במהלך התור, אחרת הוא ייזרק.

סוף הסבב
בסוף כל סבב ייבחנו מאמצי הקבוצה לפתירת המשימה והימנעות מהזומבים ושאר הסכנות שאורבות לשחקנים. הדברים שייבחנו הם:

• האכלת המושבה – אוכל 1 ייאכל ע"י כל 2 דמויות שבמושבה. אם אין מספיק אוכל לתת יתווסף סמן רעב לחבורה מה שיגרום לירידה במורל.
• בחינת הזבל – אם כל הקלפים שהשחקנים זרקו עד כה גבוה מ10, ירד נק' מורל נוספת.
• המשבר – ייחשפו הקלפים שייתרמו למשבר. אם הוכנסו מספיק משאבים ככמות השחקנים, לא יקרה דבר. אם הוכנסו 2 מעל למה שצריך המורל יעלה באחד, ואם הוכנס מעט מדי יקרה הדבר הרע שרשום על הקלף.
• גל הזומבים – על כל מקום שבו נמצאים דמויות יבואו זומבים ככמות הדמויות. אם זומבי אמור להגיע ואין איפה להציב אותו, הוא במקום זאת יהרוג דמות אחת שנמצאת שם. במושבה בא זומבי 1 על כל 2 דמויות (במקום על כל אחת). זומבי שאמור להיכנס על מחסום ישבור אותו במקום. בשלב הזה בודקים אם מדדי הרעש (אם השתמשו בכאלו) גרמו לעוד זומבים להגיע.

אם החבורה שרדה את כל זה ועמדה בתנאי הניצחון, היא ניצחה. אם לא, ממשיכים לסבב הבא. כך עד שהקבוצה מנצחת, מפסידה, או שנגמרים הסבבים.


מחשבות אחרונות
Dead of Winter מצליח לשלב מצד אחד מקום גדל לתכנון ולחשיבה קדימה מכיוון שכל פעולה היא קריטית ותמיד יש יותר מה לעשות מאשר מה שמספיקים, אך מצד שני כולל אקראיות רבה התואמת את התמה של עולם הרווי בסכנות כך שאף פעם אין לדעת באמת איך ייגמר כל תור.
המשחק מאפשר משחקיות חוזרת ברמה גבוהה בגלל המשימות השונות, הן הקבוצתיות והאישיות, הדמויות ההתחלתיות, קלפי הcrossroad וגלגולי הקובייה האדומה המקוללת שהופכים כל משחק לשונה לחלוטין. האינטקרציות החברתיות גם הן תופסות מקום ניכר והן מספקות לפחות חצי מהנאה במשחק - אין זה נדיר לראות שחקנים שמבצעים פעולות שפשוט אינן הגיוניות או "מה שהקבוצה צריכה עכשיו" בשביל להגשים את מטרתם הפרטית. הם יכולים להחביא מזון בידיהם ואף לתת לחבורה לגווע ברעב אם זה מה שצריך. כי בעולם של קור ואל-מתים – אדם לאדם זומבי.
קל להתאהב באתגרים ש Dead of Winter מציע והניצחון בו מהנה לא פחות מהדרך הקשה אליו ואפילו ולפעמים בעיקר אם הוא נגמר בכישלון מחריד. חשוב לציין שלא מדובר במשחק קצר - כשעתיים ותלוי בהתאם לקצב השחקנים. שחקנים עלולים ליפול לשיתוק חישובי (Analysis Paralysis), אך כמות הפעולות היחסית מוגבלת בכל תור מצמצת את זה. כמו כן, בשונה ממשחקים שיתופיים אחרים, יש פחות סכנה לשחקן אלפא שמכתיב את המשחק לשאר השחקנים, בדיוק בגלל המשימות האישיות הסודיות והציוד הפרטי שכל שחקן צובר.
לסיכום
אם אתם מעוניינים במשחק יחסית כבד עם תמה עמוקה שאפשר בקלות לצלול לתוכה, עם בחירות קשות שגורמות לכם להרגיש את המתח בכל פינה, ועם עבודת צוות שתעמוד במבחן לאורך הדרך, או אם אתם פשוט אוהבים משחקי זומבים – Dead of Winter הוא בשבילכם.

המהפכה בפתח, העיר רוחשת וגועשת, אווירה של חוסר ביטחון באוויר... הכוחות הפוליטיים בעיר מתחילים להפעיל מתחת לפני השטח את "יכולות השכנוע" שלהם. שוחד, סחיטות ואלימות - הכל הולך כשהמהפכה עומדת לפרוץ, וכל אחד מהכוחות רוצה להיות החזק ביותר. ברוכים הבאים למשחק הלוח Revolution!
מי שיתפוס את רוב עמדות המפתח בעיר, יזכה להוביל את המהפכה. האם זה יהיה... אתה?

מהפכות הן תמיד אירועים היסטוריים גדולים. בין אם מדובר במהלך שנועד להחליף את השלטון (לרוב בצורה אלימה), כמו המהפכה הצרפתית ובין אם מדובר בהכנסת שינוי משמעותי בצורת החיים כפי שהייתה נהוגה עד לאותו רגע, כמו המהפכה התעשייתית – מהפכות הן דבר גדול, סוער, מהיר ומטלטל. כדי לתפוס את משמעות המהפכה ולעיון בדוגמאות בולטות, מומלץ לעיין בערך בוויקיפדיה.
אפשר גם להקשיב לאלבום Operation: Mindcrime של Queensryche כי הוא גם עוסק במהפכה, אבל בעיקר כי הוא יצירת מופת.
אם הן מצליחות, מהפכות הן אירועים מכוננים בעלי השפעה רבה. לא תמיד ניתן להבין שמהפכה הולכת להתרחש, אבל עיון היסטורי בתולדות המהפכה (כל מהפכה) יוכל לשרטט את מהלך האירועים שהובילו להתרחשותה. המשחק Revolution! מאפשר לדמות את התהליך הזה בצורה אלגנטית – כל שחקן משחק את אחת הסיעות בעיר ומנסה במהלך המשחק לחזק את אחיזתה בעיר, כדי שכשהמהפכה תתחיל, ידה של אותה סיעה תהיה על העליונה.

המטרה שלך במהפכה​

ב-Revolution! השחקנים ינסו להשפיע על בעלי תפקיד בעיר על מנת לקבל חיזוקים שונים לסיעתם:

1. נקודות תמיכה (support) – נספרות במהלך המשחק ובסופו, השחקן עם הכי הרבה נקודות תמיכה הוא המנצח.
2. אמצעי שכנוע (כוח, סחיטה, כסף) – שלושת האמצעים האלו, שמיוצגים על ידי טוקנים של אגרוף אדום, מעטפה שחורה ומטבע זהב מקרטון מהווים את ה"משאבים" במשחק. באמצעותם ניתן להשיג את כל החיזוקים המפורטים כאן – נקודות תמיכה, אמצעי שכנוע ואפשרות להניח קוביות השפעה על הלוח.
3. קוביות השפעה – על גבי הלוח מופיעים מבנים שונים בעיר שמייצגים מוקדי כוח. כל סיעה מעוניינת לשלוט בכמה שיותר מבנים כדי לחזק את אחיזתה בעיר. בכל מבנה ישנם מספר מקומות להנחת קוביות השפעה (קוביות צבעוניות), ובמהלך המשחק השחקנים יניחו קוביות במבנים שונים במטרה להשיג רוב. בסוף המשחק, השחקן שמחזיק ברוב של קוביות במבנה מסויים יקבל את הבונוס שהמבנה מעניק בצורת נקודות תמיכה.

Revolution! מיועד ל-3-4 שחקנים (ישנן הרחבות שמוסיפות שני שחקנים נוספים ועל כך בהמשך). ההכנה למשחק קצרה מאוד: כל שחקן בוחר צבע ולוקח מסך, סט קוביות וסמן נקודות בצבע שלו, וכן לוח השפעה (כל הלוחות זהים). כל שחקן מניח את סמן הנקודות שלו על המשבצת המסומנת ב-! בפינה השמאלית העליונה של הלוח, עם ציור הפצצה כלפי מעלה. לאחר מכן כל שחקן מקבל את אמצעי השכנוע ההתחלתיים: כוח אחד, סחיטה אחת ושלושה מטבעות. אפשר להתחיל!

מהלך המשחק​

בכל תור השחקנים מניחים את המסך שלהם מולם ואת לוח ההשפעה בין הכנפיים של המסך, כך שהשחקנים האחרים לא יוכלו לראות את הלוח שלהם. כעת כל שחקן מחליט כיצד ירצה להשתמש באמצעי השכנוע שבידו כדי להשפיע על בעלי התפקידים השונים בעיר, ומניח את אמצעי השכנוע על גבי המשבצות הרלוונטיות לפי החלטתו.
מומלץ לקרוא היטב מה כל בעל תפקיד בעיר מציע ולשים לב להבדל בין ה-Spy וה-Apothecary:
ה-Spy מאפשר לשחקן שזכה בו להחליף אחת מהקוביות הקיימות על הלוח בקוביה של אותו שחקן, ה-Apothecary מאפשר לשחקן להחליף בין כל שתי קוביות שכבר נמצאות על הלוח, גם קוביות שאינן שלו.
ישנם בעלי תפקידים שניתנים להשפעה בכל האמצעים הקיימים, וישנם בעלי תפקידים שניתנים לשכנוע רק בדרכים מסויימות. ההגבלות הללו מסומנות בבירור על גבי לוח ההשפעה – על משבצות עם רקע אדום ניתן להניח רק סחיטה או כסף, על משבצות עם רקע שחור ניתן להניח רק כוח או כסף, ועל משבצות עם רקע חום ניתן להניח כל אחד מאמצעי השכנוע.
ניתן לשלב כמה אמצעי שכנוע ביחד בכפוף למגבלות שלעיל. כשמשלבים מספר אמצעים שונים, מומלץ להניח את החזק ביותר בראש הערימה, כדי שיהיה קל לראות הבדלים בין שחקנים שניסו לשכנע את אותו בעל תפקיד.

לאחר שכל השחקנים מיצו את יכולות השכנוע שלהם, קרי, הניחו את אמצעי השכנוע שלהם על המשבצות של בעלי התפקידים שאותם הם מעוניינים לשכנע כדי לזכות בחיזוקים שהם מציעים, כל השחקנים מסירים בו-זמנית את המסך שלהם מעל הלוח שלהם, ואז מתחיל שלב ההשוואה.
בשלב זה, כל השחקנים (אפשר ששחקן אחד "ינהל" את השלב הזה ויעבור על המשבצות בקול רם) עוברים ביחד על לוחות ההשפעה משבצת-משבצת (מתחילים מהמשבצת השמאלית-עליונה ומתקדמים ימינה, בסוף השורה עוברים לשורה שמתחת וממשיכים משמאל לימין).

בכל משבצת בודקים האם מישהו ניסה לשכנע את אותו בעל תפקיד – אם רק שחקן אחד בחר במשבצת, הוא מקבל את החיזוקים שאותו בעל תפקיד מציע ומבצע את הפעולות (קרי, צובר נקודות, נוטל אמצעי שכנוע לסיבוב הבא, מניח קוביות על הלוח במבנה הרלוונטי), ולאחר מכן ממשיכים למשבצת הבאה. את אמצעי השכנוע שבהם השתמש, השחקן מחזיר לערימה המשותפת לצד הלוח.
אם שני שחקנים או יותר בחרו באותה משבצת, יש להשוות את אמצעי השכנוע שכל אחד מהשחקנים השקיע, לפי הסולם הבא: כוח > סחיטה > כסף. המשמעות היא שטוקן של כוח גובר על טוקנים של סחיטה ו/או כסף (לא משנה כמה), וטוקן אחד של סחיטה גובר על טוקנים של כסף (ולא משנה כמה). אם השחקנים משלבים כמה אמצעי שכנוע באותה משבצת, מתחילים להשוות מהאמצעי החזק ביותר. במקרה של תיקו, קרי, שני שחקנים או יותר השתמשו בדיוק באותם אמצעי שכנוע עבור בעל תפקיד מסויים, אף אחד מהם לא יקבל את החיזוקים שהוא מציע.
לאחר שכל המשבצות בלוח נבדקו וכל השחקנים קיבלו את המגיע להם, מגיע שלב השלמת האמצעים. בשלב זה, כל שחקן שסיים את הסיבוב עם פחות מ-5 טוקנים בסך הכל, משלים ל-5 טוקנים באמצעות מטבעות בלבד. לכן, את הסיבוב הבא כל השחקנים יתחילו עם 5 טוקנים לפחות, כאשר הרכב הטוקנים תלוי בבחירות שעשו בסיבוב הקודם.
בתחילת הסיבוב הבא, כל השחקנים חושפים עם אילו אמצעי שכנוע הם מתחילים את הסיבוב – כל שחקן מניח בידו את כל הסמנים שצבר ומושיט את כף ידו הפתוחה אל מרכז השולחן. לאחר שכולם ראו אילו אמצעי שכנוע עומדים לרשותו של כל שחקן, כל השחקנים מסתירים את לוח ההשפעה שלהם באמצעות המסך שלהם, ומתחילים לתכנן את מי ירצו לשכנע בסיבוב הזה.
Revolution ממשיך עד שכל המבנים מתמלאים בקוביות השפעה של השחקנים. בסוף הסיבוב שבו אחד השחקנים הניח קוביית השפעה במקום הפנוי האחרון, המשחק מסתיים ומתבצעת ספירת נקודות. כל שחקן מוסיף לניקוד שצבר עד כה את הבונוסים מהמבנים שבהם יש לו רוב (אם יש כאלו), ואם צבר טוקנים בסיבוב האחרון, כל טוקן מקנה נקודות בונוס לפי המדרג הבא: כוח – 5 נקודות, סחיטה – 3 נקודות, כסף – נקודה אחת. השחקן שצבר הכי הרבה נקודות הוא המנצח.

חוות דעת על המהפכה​

ל-Revolution! מספר יתרונות בולטים:

• פשטות – מדובר במשחק די פשוט להסבר ולהבנה. לא צריך לזכור הרבה פרטים, ובסיבוב השני או השלישי כבר תראו את כל השחקנים (כולל החדשים שלא הבינו כלום בהסבר) צוללים מאחורי המסך שלהם בניסיון לחשוב את מי הם יכולים לשכנע ואיך הם יכולים לעשות זאת טוב יותר מהיריבים.
• זמן המתנה מינימלי – התור מתרחש באופן כמעט סימולטני אצל כולם. הנקודה היחידה שבה חלק מהשחקנים עשויים לחכות היא כאשר חלק מהשחקנים כבר סיימו להקצות את אמצעי השכנוע שלהם ואחרים מתלבטים. עם זאת, לרוב לא מדובר בהמתנה ארוכה מדי (גם הלחץ החברתי עושה את שלו...). זהו יתרון גדול לשחקנים שלא אוהבים להמתין הרבה זמן לתורם.
• מתח – מכיוון שהבחירות של כל שחקן סמויות מעיני השחקנים האחרים עד שכבר מאוחר מדי (קרי, עד שמתחילים להשוות), כל בחירה מלווה בחשש קל, שמא מישהו גם כן ינסה לשכנע את אותו בעל תפקיד, ואז מתחילות התלבטויות (לפעמים קשות) באילו אמצעי שכנוע להשתמש ומהי הדרך האופטימלית להשתמש בהם. ישנם שחקנים שיתייסרו על כך, אבל בשביל רוב השחקנים המתח יהווה את האלמנט המהנה במשחק.
• הרחבות – למשחק יש שתי הרחבות שמוסיפות שני שחקנים נוספים (בסך הכל עד 6 שחקנים) ובעלי תפקיד נוספים בעיר (לוח ההשפעה המקורי שגודלו 3X4 מוחלף בלוח חדש שגודלו 4X4). האפשרויות הנוספות שמביאה כל הרחבה מוסיפות הרבה עניין למשחק.
  הערה: לא ניתן להשתמש בשתי ההרחבות ביחד, במידה ושתיהן זמינות יש לבחור אחת מהן לשימוש במשחק.

לא הצלחתי לחשוב על חסרונות רבים למשחק:
המתח שהוזכר קודם יכול להיות מכשול לשחקנים שמחפשים את המהלך המוצלח ביותר ונוטים לחשוב הרבה על הבחירות שלהם עקב כך. בנוסף, אם שחקן מבצע בחירות לא מוצלחות בשלב השכנוע (למשל אם שחקן אחר השקיע יותר בשכנוע בעל תפקיד, או במצב של תיקו – שקורה יותר מהמצופה במשחק הזה...), הדבר יעצור את התקדמותו ועלול לגרום לאכזבה, בעיקר אם זה קורה כמה פעמים ברצף.
חיסרון נוסף נוגע לשחקנים שאוהבים עימותים – אין כאן עימותים (אנחנו עוד לפני המהפכה, זוכרים?) ואין "אקשן". זהו משחק של תכנון שקט, ניתוח פסאודו-פסיכולוגי של מהלכים פוטנציאליים של היריבים והבנה של הלוח בכל נקודה במשחק.

חוקים אופציונאליים והרחבות​

יש ל Revolution!מספר חוקים אופציונליים שיכולים להכניס עניין נוסף למשחק לשחקנים מנוסים. לא ניסיתי אותם בעצמי עדיין, אך הם נראים מעניינים. החוקים נמצאים בעמוד האחרון של חוברת ההוראות.
הרחבת The palace מוסיפה שני שחקנים נוספים כאמור לעיל, ארבעה בעלי תפקיד חדשים: Viceroy, Messenger, Mayor, Constable, ומבנה חדש – הארמון! – שמכיל 8 מקומות להשפעה ומזכה את מי ששולט בו בסוף המשחק ב-55 נקודות (יותר מכל מבנה אחר על הלוח).
מדובר בהרחבה מוצלחת שמשדרגת את המשחק בצורה משמעותית. מומלץ!
הרחבת Anarchy מוסיפה למשחק גם כן שני שחקנים נוספים, ארבעה בעלי תפקיד חדשים: Warden, Heretic, Governor, Anarchist, ושלושה מבנים חדשים : הגן, הכלא והמוסד לחולי נפש. לא שיחקתי בהרחבה זו אולם אני בטוח שהיא מוסיפה למשחק מימד מעניין.

לסיכום, מדובר במשחק פשוט וזורם ששומר על מתח לאורכו ומתמודד יפה אפילו עם כמות של 6 שחקנים (כאשר משתמשים באחת ההרחבות).

כל אחד רוצה לפעמים לעזוב הכל ולצלול למבוך מלא אוצרות ומפלצות. בדוק. הבעיה הראשונה היא שלעתים אין זמן למשחק זחילת מבוך של שעות. הבעיה השניה היא שאין כאלה מבוכים במציאות (למעט שוק מחנה יהודה אולי).
לפתירת הבעיה הראשונה קראו ל-Tom Jolly. בשביל פתרון לבעיה השניה המציאו משחקי לוח שמתרחשים במבוך. השילוב הזה הוליד את Cave Troll של טום ג'ולי.

באופן עקרוני, ניתן להגדיר את Cave Troll כמשחק קצר ופשוט, חוברת הוראות של שישה עמודים ושלושה איורים בסך הכל היא עדות טובה לכך. אמנם ברגעים מסויימים הוא דורש מחשבה וקבלת החלטות לא פשוטות, אך עדיין אפשר להגדיר אותו כמשחק קליל.
מסגרת המשחק פשוטה: יש מבוך, במבוך יש חדרים (וגם גרמי מדרגות ובורות), ובכל חדר יש כמות מסויימת של מטבעות זהב. לרשותו של כל שחקן (המשחק מיועד ל-2-4 שחקנים) עומדים גיבורים ומפלצות, כאשר הגיבורים הם אלו שמאפשרים לשחקן לצבור זהב, והמפלצות מיועדות להפריע לגיבורים של היריבים לעשות זאת. לב המשחק הוא תזמון – שחקן שמצליח להניע ולהפעיל את הגיבורים והמפלצות שלו בזמן המתאים מבחינת מצב הלוח והתקדמות המשחק יצליח לצבור יותר זהב משאר השחקנים.

סקירה כללית של אופי המשחק​

בתחילת המשחק כל שחקן בוחר צבע ולוקח את הקלפים המתאימים לצבע שלו (לכל השחקנים יש את אותו סט קלפים, רק הצבע שונה), תוך הוצאת הסט הקלאסי או הסט האלטרנטיבי: ישנם שני סטים של קלפי גיבורים/מפלצות, בכל אחד מהמקרים השחקנים משתמשים באותן מיניאטורות, אולם סט הקלפים קובע מה תהיינה היכולות המיוחדות של כל דמות.
לאחר-מכן כל שחקן מערבב היטב את חפיסת הקלפים שלו, מניח אותם עם הפנים למטה בערימה לצדו ולוקח ליד את הקלף העליון (אלא אם משחקים בשיטת Into the dark, ר' להלן). כמו כן, מניחים את ששת החפצים הקסומים בערימה לצד הלוח עם הפנים כלפי מטה.

מהלך התור​

כל שחקן יכול לבצע בתורו ארבע פעולות מתוך ארבעה סוגים אפשריים – שימוש בקלף, הזזת גיבור/מפלצת, שימוש בחפץ קסום (אם יש כזה לשחקן) ושימוש ביכולת מיוחדת של גיבור/מפלצת. ניתן לבצע את אותה פעולה יותר מפעם אחת.
תיאור הפעולות:
שימוש בקלף – פעולה זו מקנה לשחקן את האפשרות לקחת קלף נוסף מהחפיסה שלו ומיד לאחר מכן לשחק אחד משני הקלפים ביד. הבהרה חשובה: בכל רגע נתון במשחק, לכל שחקן יש קלף אחד ביד בלבד. רק כששחקן בוחר בפעולה של שימוש בקלף, יש לו שני קלפים ביד ועליו לשחק אחד מהם. לא ניתן לוותר על שימוש בקלף, שלפת – שיחקת.
סוגי הקלפים הקיימים במשחק הם קלפי גיבורים/מפלצות שמאפשרים להכניס למשחק את הדמות הרלוונטית לקלף וקלפי אירועים שכוללים הכנסת תיבת אוצר (Treasure), מציאת חפץ קסום (Find an artifact) וצבירת זהב חד-פעמית לחדר מסויים (Score a room).

הערה: ניתן לבחור (בהסכמת כל השחקנים) להשתמש בחוק אופציונלי בשם Into the dark. חוק זה קובע כי השחקנים לא שולפים קלף בתחילת המשחק מהחפיסה שלהם, ולמעשה לא מחזיקים כלל קלפים ביד במהלך המשחק. במצב כזה, שחקן שבוחר להשתמש בקלף, שולף את הקלף העליון בערימה שלו ומשחק אותו מיד.
הזזת גיבור/מפלצת – מאפשרת לשחקן להזיז גיבור או מפלצת לחדר סמוך למיקומו הנוכחי. הגבלות:

1. לא ניתן לעבור דרך קירות.
2. לא ניתן להיכנס לחדר שכבר מכיל 5 דמויות (גיבורים/מפלצות).
3. לא ניתן להיכנס לחדר שמכיל טרול מערות.
4. אף דמות מלבד אביר לא יכולה להיכנס לחדר שמכיל אביר אחר.
5. גיבורים אינם יכולים להיכנס לבורות, מפלצות כן יכולות

שימוש בחפץ קסום – פעולה כזו מאפשרת לשחקן לנצל את היכולת המיוחדת שרשומה על קלף החפץ הקסום. חשוב לציין שהיכולת היא חד-פעמית ולאחר מכן החפץ הקסום נעלם. הערה חשובה: לכל חפץ קסום יש ערך כספי, ואם השחקן שומר את החפץ עד סוף המשחק, הוא מוסיף לניקוד הסופי שלו את ערכו של החפץ כפי שרשום על הקלף.
שימוש ביכולת מיוחדת – ניתן להשתמש ביכולות מיוחדות של גיבורים/מפלצות כפי שרשום על הקלפים (להרפתקנים רגילים אין יכולות מיוחדות). כל שימוש ביכולת נחשב לפעולה שלמה. ר' פירוט היכולות בהמשך.

זהב רבותיי, זהב​

כל הפעולות לעיל מיועדות לאפשר לשחקן לצבור זהב. צבירת זהב מתרחשת בשלושה מקרים:

• כאשר שחקן משתמש בקלף "Score a room" – במקרה כזה, הזהב נספר רק בחדר אחד במבוך לבחירתו של השחקן שהשתמש בקלף.
• כאשר בערימת הקלפים המשומשים המשותפת ישנם חמישה שעוני חול או יותר. מיד לאחר ששחקן משליך קלף עם שעוני חול לערימת הקלפים המשומשים כך שבערימה יש כעת 5 שעוני חול או יותר, המשחק נעצר, מתבצעת ספירה וצבירת זהב בכל הלוח, השחקנים מזיזים את סמני הניקוד שלהם בהתאם, ולאחר מכן המשחק ממשיך.
• בסוף המשחק (ר' בהמשך) מתבצעת צבירת זהב אחרונה ולאחריה נקבע המנצח.

מנגנון צבירת הזהב פשוט מאוד גם כן – השחקנים בודקים למי מהם יש הכי הרבה גיבורים בחדר הנבדק (מפלצות אינן נחשבות בספירה לצרכי צבירת זהב, הן כן נחשבות מבחינת ההגבלה של 5 דמויות בחדר). במצב של תיקו בין מספר שחקנים, אף אחד מהם לא מקבל את הזהב בחדר.
אפשר לפשט את מהות המשחק בצורה הבאה: במהלך המשחק הדמויות של כל השחקנים זזות ממקום למקום על פני הלוח. בכמה נקודות במהלך המשחק, עושים Pause, סופרים למי יש רוב בכל חדר, כל שחקן יצבור כמה שיצבור, וממשיכים במשחק. לכן לב המשחק הוא התזמון, כפי שנאמר בהתחלה – לפני כל שלב צבירת זהב, כל שחקן ישאף ליצור מצב של רוב על פני שחקנים אחרים בכמה שיותר חדרים ובשאיפה לחדרים עם תכולת הזהב הגדולה יותר. וזה לא פשוט.
המשחק מסתיים מיד לאחר שאחד השחקנים מכלה את חפיסת הקלפים שלו (וגם בנקודה זו הוא נשאר עם קלף אחד ביד, הקלף שאותו הוא לא שיחק בתור האחרון). בנקודה זו מתבצעת ספירה של הלוח וצבירת זהב בפעם האחרונה. אותו שחקן שכילה את חפיסת הקלפים שלו (ובעצם גרם לסיום המשחק) מקבל בונוס של 3 מטבעות זהב, ושחקנים שהגיעו לסוף המשחק עם חפצים קסומים מוסיפים לניקוד שלהם את ערך החפץ הקסום. השחקן עם ההון הרב ביותר הוא המנצח.

סוגי הדמויות במשחק​

להלן מפורטות הדמויות ב Cave Troll, בחלוקה למשחק הקלאסי והמשחק האלטרנטיבי:
Adventurer – דמות משותפת לשני המשחקים, ללא יכולות מיוחדות. הרפתקנים משמשים ליצירת רוב בחדרים.

Barbarian – נחשב כשתי דמויות לצרכי רוב בחדר בעת ספירה וצבירת זהב (מבחינת המגבלה של חמש דמויות בחדר הוא נחשב לדמות אחת); בנוסף, Wraiths לא יכולים לדחוף אותו אל מחוץ לחדר.

Berserker – כאשר לשחקן מסויים יש רוב בחדר שבו גם נמצא Berserker, השחקן שזכה בזהב בחדר חייב להתחלק בו עם השחקן שה-Berserker שייך לו (אם מספר המטבעות בחדר הוא אי-זוגי, השארית מתבזבזת).
בנוסף, Berserker יכול להיכנס לחדר שבו כבר יש 5 דמויות, בתנאי שאין שם דמויות נוספות מהצבע שלו.
הגבלה: Berserker לא יכול להיכנס לחדר שכבר נמצא בו Berserker אחר.

Thief – כאשר הגנב משתמש ביכולת המיוחדת שלו, הוא יכול לעבור במהלך אחד מהנקודה שבה הוא נמצא לכל חדר או גרם מדרגות על פני הלוח.

Assassin – כאשר הרוצח משתמש ביכולת המיוחדת שלו, הוא יכול לרצוח (קרי, להוציא מהמשחק) דמות (גיבור או Grunt) בודדת של שחקן יריב שנמצאת איתו באותו חדר (לא על גרם מדרגות). דמות בודדת היא לא בהכרח הדמות היחידה באותו חדר של הרוצח, אבל היא הדמות היחידה בחדר בצבע מסויים.
הגבלה: רוצח לא יכול לרצוח רוצח אחר.

Knight – גיבורים או מפלצות של שחקנים יריבים לא יכולים להיכנס לחדר שבו נמצא אביר של אחד השחקנים. רק אביר אחר יכול להיכנס לחדר שבו כבר נמצא אביר.
חשוב לשים לב שכשאביר נכנס לחדר שבו כבר נמצאות דמויות יריבות, הן נשארות בחדר.
כמו כן, אם אביר מגיע לחדר או גרם מדרגות שבו נמצאים אורקים (אפילו אורק באותו צבע של האביר), כל האורקים מחוסלים באופן מיידי ויוצאים מהמשחק.

Paladin – כאשר פלאדין נמצא בחדר, גיבורים אחרים בחדר באותו צבע של הפלאדין חסינים ליכולת המיוחדת של Siren banshees של שחקנים יריבים, והרפתקנים בחדר באותו צבע של הפלאדין חסינים ליכולת המיוחדת של Grunts של שחקנים יריבים.
היכולת המיוחדת של הפלאדין היא לגרש Siren banshee של שחקן יריב לבור כלשהו על הלוח.

Dwarf – כאשר גמד נמצא בחדר בשלב צבירת הזהב, הוא מכפיל את כמות הזהב בחדר. כל גמד בחדר מכפיל פעם אחת את ערך החדר הבסיסי (במילים אחרות, מכפילים ב-2 את מספר המטבעות הבסיסי בחדר, ואת זה מכפילים במספר הגמדים בחדר).
הגבלה: הגמד לא מכפיל תוספת מטבעות מתיבת אוצר.

Giant slayer – פעם אחת בתורו, שחקן יכול לקבל מטבע זהב כבונוס כאשר הוא מכניס את ה-Giant slayer לחדר שלא מכיל גיבורים או מפלצות אחרים.
היכולת המיוחדת של ה-Giant slayer מאפשרת לו לחסל טרול שנמצא יחד איתו בחדר.

Cave troll – כאשר טרול מוכנס לחדר, כל שחקן שיש לו גיבורים/מפלצות בחדר רשאי לבחור אחד מהם ולהוציא אותו אל מחוץ לחדר (תנועה זו כפופה למגבלות התנועה הרגילות, כלומר, לא דרך קירות, לא לחדר עם 5 דמויות וכו'). כל הדמויות שנותרו בחדר (כולל תיבות אוצר ודמויות של השחקן ששיחק את הטרול) יוצאות מהמשחק, כך שהטרול נשאר לבדו בחדר. החל מרגע זה ועד לסוף המשחק, אף דמות לא יכולה להיכנס לחדר.
הגבלה: הטרול יכול להופיע רק בחדרים (לא במדרגות ולא בבורות), ולא ניתן להזיזו לאף חדר אחר על הלוח לאחר שהונח.

Rampaging troll – הטרול נכנס למשחק דרך אחד הבורות על המפה, כמו מפלצת רגילה. כאשר טרול נמצא באותו חדר עם גיבורים/מפלצות אחרים, הוא יכול להשתמש ביכולת המיוחדת שלו ולדחוף שתי דמויות לחדר/ים סמוך/ים (התנועה חייבת להיות חוקית). לאחר מכן, כל שאר הדמויות בחדר (מלבד הטרול) יוצאות מהמשחק.
הגבלה: הטרול יכול לנוע רק פעם אחת בתור.

Orc – היכולת המיוחדת של האורק היא להרוג גיבור אחד שנמצא באותו חדר עם האורק. הגיבור יוצא מהמשחק.

Grunt – היכולת המיוחדת של ה-Grunt מאפשרת לו לחסל את כל ההרפתקנים היריבים שנמצאים איתו באותו חדר. אין לו השפעה על גיבורים אחרים.

Wraith – כאשר הרוח נכנסת לחדר, השחקן ששולט בה יכול "לדחוף" (להזיז) את אחד הגיבורים לחדר או גרם מדרגות סמוך.
רוח יכולה להיכנס לחדר שמכיל 5 דמויות, אך מחוייבת לדחוף אחד מהגיבורים החוצה.
רוח שכבר נמצאת בחדר עם גיבורים רשאית לנצל פעולה אחת כדי להשתמש ביכולת המיוחדת שלה, קרי, לדחוף גיבור אחד החוצה.
הגבלה: לא ניתן לדחוף גיבורים לחדרים שמכילים טרול מערות או אביר של שחקן יריב, או לחדרים שכבר יש בהם 5 דמויות.

Siren banshee – הסירנה יכולה לנוע פעמיים באמצעות פעולת תנועה אחת.
היכולת המיוחדת שלה היא "למשוך" גיבור יריב מחדר סמוך אל החדר שבו היא נמצאת. לא ניתן להשתמש ביכולת זו אם הסירנה נמצאת בחדר שכבר מכיל 5 דמויות.

Treasure chest – משותפת לשני המשחקים. כאשר שחקן מכניס תיבת אוצר לחדר, ערכו של החדר עולה ב-4 מטבעות זהב. לא ניתן להזיז את התיבה לחדר אחר לאחר שהונחה, והיא לא נחשבת במניין הדמויות בחדר.
ערך התיבה לא מוכפל על ידי גמד(ים) בחדר. אין משמעות לצבע התיבה, קרי, כל תיבה מגדילה את ערך החדר, ללא קשר לשחקן שהניח אותה בחדר.

חוות דעת אישית​

לטעמי, מדובר במשחק מוצלח מאוד עם כמה יתרונות בולטים:
כפי שכבר ציינתי קודם, באופן יחסי קל להסביר את המשחק - יש מספר מוגבל של פעולות לכל שחקן ולכולם יש את אותם סוגי פעולות. במילים אחרות המשחק מאוד סימטרי, למעט סדר הקלפים בחפיסה של כל שחקן (על כך בהמשך). אין הכרח לזכור את כל היכולות של הדמויות במהלך ההסברים, מכיוון שהכל כתוב בפשטות על עזר מודפס שמגיע עם המשחק. קל להתמצא במשחק ואין הרבה חלקים שיכולים לבלבל.
מנגד, הפשטות של העיצוב לא בהכרח הופכת את המשחק לפשוט – הלוח משתנה מתור תור בהתאם לתנועת הדמויות, תכנונים ששחקן מבצע אחרי התור שלו לא בהכרח יוכלו לצאת לפועל, ובשלב מתקדם של המשחק כאשר כבר יש דמויות רבות על הלוח, צריך לקחת כמה וכמה גורמים בחשבון כדי להגיע לסידור אופטימלי של גיבורים על הלוח, כאשר שעוני החול מתאספים לאיטם בערימה. אפשר למצוא הקבלה לשחמט מבחינת העובדה שלכל שחקן יש את אותם כלים, כל כלי פועל בצורה מסויימת, וכל שחקן שואף להגיע למיקום אופטימלי לקראת ספירת רוב וצבירת זהב. במילים אחרות, יש מורכבות ועניין במשחק.
ובכל זאת, המשחק מתקדם יחסית מהר, והמתח נבנה ככל שהוא מתקדם (וככל שנכנסות דמויות למשחק). כולם מתחילים לפזול לחדרים הטובים (אלה שמכילים הרבה מטבעות) והתחרות נהיית אינטנסיבית, מכיוון שצריך לשלב את הרצון להתפרס בכמה שיותר חדרים, עם הרצון ליצור רוב בחדרים עם ערך גבוה.
יתרון נוסף (מחוץ לעולם המשחק) הוא מחיר המשחק. המחיר הבסיסי הוא סביב 110 ₪, ובשביל משחק שכולל 68 מיניאטורות שנראות לא רע בכלל, זה לא רע בכלל. המשחק גם מגיע בקופסה קטנה יחסית, שקל לנייד (איפה זה ואיפה Descent 1st edition...)
הוספת קלפי גיבורים אלטרנטיביים תורמת רבות ל-replayability של המשחק, מכיוון שצורת המשחק והאסטרטגיה של כל שחקן צפויה להשתנות בצורה משמעותית לעומת המשחק "הקלאסי" (גילוי נאות: עדיין לא הזדמן לי לשחק עם הסט האלטרנטיבי...)
החסרונות של המשחק הם סובייקטיביים ורלוונטיים לסוגים מסויימים של שחקנים.
מדובר במשחק אסטרטגי עם מאפיינים אירופאיים (ניהול עובדים, תפיסת שטחים) – אין כאן באמת dungeon crawling ואין קרבות אפיים, רק ה-theme והעיצוב מכניסים לאווירת המבוך והפנטזיה. זה לא מעט וזה עשוי טוב, אבל לשחקנים ככל הנראה לא תהיה תחושה "הרפתקנית".
הסדר הרנדומלי של הקלפים אצל כל שחקן בתחילת המשחק, העובדה שרוב הקלפים מופיעים בחפיסה רק פעם אחת וצורת השימוש בקלפים (תמיד לבחור אחד משניים) יכולים להשפיע מאוד על מהלך המשחק, מכיוון שהיכולת לבחור את הקלף המתאים לסיטואציה מסויימת היא די מוגבלת, ולעיתים השחקן לא יהיה מעוניין לשחק אף אחד מהקלפים שבידו, אך ייאלץ לבחור אחד בכל זאת (משחק בשיטת into the dark כפי שתואר לעיל מוריד את אלמנט הבחירה והופך את השימוש בקלפים לרנדומלי לחלוטין).
ישנם שחקנים שיאהבו את אלמנט ההפתעה, אולם ייתכנו מקרים של שימוש לא אופטימלי בקלפים שלעיתים יכול להפוך לתחושת בזבוז. שחקנים שאוהבים לתכנן היטב אסטרטגיה מושקעת ולשחק אותה לכל אורך המשחק לא יאהבו את זה. באותו הקשר, גם העובדה שישנם במשחק מהלכים בלתי-הפיכים (טרול מערות, תיבת אוצר) עלולה להפריע לשחקנים שאוהבים לשמור את כל (או רוב) האופציות פתוחות.
למשחק יש אלמנט Take that! חזק, בעיקר בדמותו של טרול המערות במשחק "הקלאסי". הנחתת טרול מערות על ידי שחקן ברגע המתאים (עבורו) יכולה להשפיע קשות על שחקנים אחרים (אם הם נפגעים אנושות מהמהלך, כנראה שלא שיחקו מספיק טוב במובן שלא פיזרו סיכונים, אבל זה עדיין יכול להשפיע מבחינה מורלית). מי שלא אוהב מהלכים כאלה, עלול לאבד את ההנאה מהמשחק ברגע ששחקן אחר ינחית את הטרול שלו על הלוח.

לסיכום​

מדובר במשחק יחסית קליל, נראה טוב (קפיצה משמעותית ברמה העיצוב במהדורה הרביעית) ויכול בקלות למלא שעה בין משחקים כבדים יותר. מומלץ!