the Nerubian

הספר Rascals, Vermints & Relics (בתרגום חופשי "פושעים, פשפשים ופריטי פולחן" או "עבריינים, ערוב ועתקים") הוא ספר של אדמות המוות, שנועד לשמש הרחבה למנחה, עם שלוש פונקציות עיקריות – אוגדן מפלצות, ספר אוצרות, וספר הרחבה על הקוסמולוגיה של אדמות המוות.

הספר יצא כמוצר תומך של הספר החדש Deadlands Weird West Core Rulebook – ספר בסיס עצמאי של עולמות פראיים שהוא גם ספר המערכה של Deadlands – אבל הוא יכול לשמש גם כמוצר הרחבה לספר הישן יותר של עולם המשחק, שיצא כספר הרחבה של עולמות פראיים מהדורת ההרפתקה.

למיטב הבנתי, אין בספר תוכן חדש שלא ראה אור קודם לכן בספר העולם הישן של אדמות המוות או בספר העזר שלו Deadlands Companion – אלא הוא נועד להחליף אותם כמוצר נוח בהרחבה, לטובת מי שלא מחזיק בספרים הישנים (שירדו מדפוס).

אומנות ועיצוב​

האומנות בספר כוללת רק איורים ממוחזרים מהמהדורה העדכנית של אדמות המוות. בחירת האיורים כאן, בעיני, פחות טובה מאשר בספר הבסיס של אדמות המוות, אבל היא לא רעה. איור הכריכה סביר.
העיצוב הגרפי מצוין ותמתי, עם מאפיינים של שילוט חנויות קלאסי, עפרות זהב, קליעים וכו'.
העימוד לא כל כך טוב – לא מעט פסקאות נתונים של מפלצות נקטעות במעבר בין כפולות עמודים, ואיורים קטנים נמצאים בדרך כלל קרוב ליצור המתואר בהם, אך קרוב יותר לפסקה של יצור אחר לגמרי.


בתמונה – האיור של "קלמיטי ג'יין" מלווה בכלל את הפסקה של "הלגלגן".

קחו מעדר והתחילו לחפור​

אבל עזבו תצוגה – בואו נבדוק את התוכן.

הספר נפתח בתוכן עניינים שמחלק את הספר, בחלוקה גסה, לחמישה פרקים:
1. מבוא – נותו סקירה קצרה של הספר והשימוש בו, מדבר על בניית מפלצות, מציג רשימה של יכולות מיוחדות שכיחות ליצורים, וגם מפרט טבלאות להתקלויות אקראיות ב-10 אזורים שונים של המערב המופרע.
2. עבריינים – הפרק הזה מספר נתונים משחקיים של אנשים במערב המופרע בכלל (9 עמודים) ושל דמויות מפורסמות בפרט (26 עמודים).
3. ערוב – מפרט בעלי חיים מסוכנים במערב המופרע (4 עמודים) ומפלצות של ממש (52 עמודים ועיקר התוכן בספר).
4. עתקים – כ-16 של חפצי קסם מסתוריים (ולעתים מקוללים) שאפשר לשלב במשחק שלכם.
5. נספח בן 11 עמודים המתמקד במישור הקיום הנסתר, המכונה "שדות הציד הנצחיים", כיצד להריץ הרפתקאות שמתרחשות בו, אילו יצורים שוכנים בו, חוקים מיוחדים וקרסי הרפתקה.

להפתעתי, תוכן העניינים לא מפרט שמות יצורים מעבר לקטגוריות הכלליות, אבל לספר כן יש אינדקס מקיף עם כל המפלצות ועם כל העתקים.

המבוא​

המבוא מציג את טבלת הגודל וכל היכולות המיוחדות של מפלצות מספר הבסיס, ועוד כמה. בנוסף יש 10 טבלאות להתקלויות משוטטות במערב, כאשר חלק מההתקלויות זוכות לתיאור אירוע של פסקה או שתיים.
כפרק למנחה הוא מצוין, אם כי ההתייחסות ליצירת והתאמת אתגרים במשחק מרגישה לקויה וקצרה מדי.

עבריינים​

לגבי הפרק הזה אני קצת אמביוולנטי.
יש פה בערך 4 עמודים של פסקאות נתונים של אנשים (לרבות רדופים אל-מתים) במערב – כל הפסקאות מפרק היריבים של ספר הבסיס, ועוד נוספות. בסך הכל יש פה 33 פסקאות נתונים של אנשים רגילים, רדופים או נציגים של ארגונים מיוחדים, וזה בעיני ממש מספיק.

החלק היותר מסקרן אבל גם יותר בעייתי, הוא של דמויות מפורסמות. יש כאן 53 דמויות ראשיות, ושתי פסקאות נתונים של ניצבים שעוזרים לנבלים ספציפיים. מבין הדמויות הראשיות, בערך חצי הן דמויות שנכתבו עבור אדמות המוות (לדוגמה "הלגלגן" האל-מת, דוק הולידיי שהמציא את כשפות האקדחים, או ה-Servitors, הנציגים האנושיים של פרשי האפוקליפסה) והחצי השני הן דמויות אמיתיות מהמערב הפרוע, שלפעמים גם ניתנו להן כוחות מיוחדים (במערב המופרע, באפלו ביל הוא קוסם וג'יימס היקוק חזר לחיים בתור אל-מת). הדמויות הללו מופיעות בערבוביה, ומהתיאור שלהן לא תמיד אפשר להבין מי אקדוחן מהמציאות ומי הומצא לחלוטין עבור המשחק – עבור חובבי מערב פרוע אדוקים כמו כותבי הספר זה כנראה די ברור, אבל כל אחד אחר עלול לפספס את מה שהולך כאן. בנוסף, לא בטוח בעיני שכל אקדוחן מפורסם מהמציאות צריך פסקת נתונים ייחודית וסקירה היסטורית קצרה משלו.

בעיה נוספת היא שהדמויות מוצגות לפי סדר אלפבתי של שמות משפחה, אבל לא לכולן יש שם משפחה, כך שדי קשה להבין איפה לחפש כל אחד מהם ביחס לאחרים.

נקודה חיובית, היא שהפרק כולל גם את הנתונים של נבלים ראשיים מהרפתקאות ישנות של אדמות המוות (לדוגמה האב חזקיה גרים, שהגיבורים נשלחו לעצור בהרפתקה The Flood במהדורה הקודמת של המשחק, Deadlands Reloaded). זה אומר שאם יש לכם את ההרפתקאות הישנות, או שסתם בא לכם להחזיר נבל מהעבר, הכותבים דאגו לכם להמרה רשמית.


ההרפתקה The Flood מהמהדורה הקודמת של אדמית המוות (Deadlands Reloaded)

ערוב​

הפרק נפתח עם 22 חיות רגילות – כל החיות מספר הבסיס ועוד כל החיות שהרגישו לי חסרות, ועוד אריה שלא הרגיש לי חסר אבל כן נמצא כאן (אולי מישהו הביא אותו בקרקס מאפריקה?).

חלק המפלצות של הספר כולל 92 מפלצות וגם יצור שעובד כמו השפעה סביבתית מזיקה (ללא פסקת נתונים מלאה). בנוסף, לאחת מהמפלצות יש ביטוי כמפלצת או כמחלה, כתלות במחזור החיים שלה (המפלצת Tummy Twister, שעושה לאנשים את סצנת "הנוסע השמיני" המפורסמת).

יש כאן את כל היצורים מספר הבסיס, יצורים מספר העולם הישן של אדמות המוות, וגם יצורים מעולמות פראיים מהדורת ההרפתקה (לפחות אלו מהם שמתאימים לאדמות המוות, כמו רוח רפאים, ערפד וגועל – חלקם עם התאמות שונות) וגם כמה יצורים שהופיעו במקור בהרפתקאות של אדמות המוות.

רשימת המפלצות של אדמות המוות משלבת קריפדיטים אמריקאים קלאסיים כמו הצ'ופקברה, הססקואטץ' והווינדיגו; מפלצות מהפולקלור הסיני (שבאופן רשמי "היגרו לאמריקה ביחד עם פועלי מסילות הרכבת הסיניים"); יצורי אימה גותית כמו כמה סוגי ערפדים וכפות ידיים מהלכות; וכמה מפלצות מקוריות שמזכירות סרטי אימה או פנטזיה הולמים, כמו ה-Rattler שדי מזכיר את המפלצות מסדרת סרטי Tremors.

כמות האל-מתים פה די גבוהה, אבל רובם שונים מספיק זה מזה.

כן כדאי לשים לב שכמה מהאל-מתים והשדים נהנים מהתחדשות, יכולת חזרה לחיים או אי-פגיעות, וכדי להרוג אותם סופית יש צורך להשיג את החולשה שלהם ולהשתמש בה נגדם – כך שחלק מהיצורים מחזיקים מיני-הרפתקה בפני עצמם. לחלק מהיצורים הלא-פגיעים יש יותר מחולשה אחת, וחלק מהחולשות הללו ממש לא סטנדרטיות (חולשה: מלח שולחן, או לראות את האוקיינוס!) כך שהן מגדירות את מקומם של יצורים כאלו בעולם, מסבירות כיצד הם לא כבשו עדיין את כל אמריקה הצפונית, ומתגמלות חשיבה מעבר לגלגולי התקפה גבוהים.

עתקים​

הפרק הזה מדבר על שימוש בחפצי קסם במשחק שלכם, כיצד לאזן אותם עם המשחק ואיך לבנות סביבם הרפתקה. אדמות המוות הוא עולם עם קסם, אבל עתקים הם לא עניין של מה בכך ולא תוכלו למצוא אותם במכולת.

הפרק כולל כ-50 עתקים קסומים, שחלקם הגדול גם קצת מקולל או לפחות כולל סיבוך כלשהו. אפשר למצוא כאן את הקלפים של הויל המכשף, את החרב אקסקליבר עצמה, ועוד.

בסך הכל אין הערות. אחלה פרק.

שדות הציד​

הפרק הזה מוגדר "נספח על שדות הציד הנצחיים", אבל זה פרק לכל דבר והוא אחלה פרק, עם מידע מועיל על הרצת משחקים בעולם הרוחני ואפילו קרסי הרפתקה מתאימים.
בפרק הזה מסתתרות גם פסקאות נתונים של 7 יצורים נוספים, אבל זה בסדר – יש כאן אמירה ברורה, שאלו יצורים רוחניים, שצריך להיעשות בהם שימוש מתון וכמעט רק כאשר הגיבורים מצליחים ממש להכנס אל שדות הציד בעודם בחיים.

סיכום​

אמנם ספר הבסיס Deadlands Weird West Core Rulebook כולל את כל מה שאתם צריכים כדי לשחק מערבון על-טבעי, אבל ספר ההרחבה Rascals, Varmints & Relics עושה עבודה טובה בהרחבת האפשרויות למנחה – במיוחד בתחום המפלצות, העתקים והקוסמולוגיה, כאשר תחום המפלצות היה אחת מנקודות החולשה של ספר הבסיס, ו-RV&R סוגר את הפינה הזו.

נכון, זה עדיין ספר עולמות פראיים, כך שטכנית אפשר לשלב את אדמות המוות עם מפלצות מכל ספר עולמות פראיים כגון אוגדן המפלצות של פאת'פיינדר פראי, אבל למפלצות של RV&R יש יתרון גם בכך שהן מותאמות למערבון-אימה וגם בכך שלאחוז משמעותי יותר מהן יש אי-פגיעות או התחדשות לצד חולשות מעניינות. מצד שני, אפשר גם להשתמש ביצורים שכאן לטובת משחקי עולמות פראיים בדגש על אקשן-אימה.

החלק החלש של הספר הזה, הוא בפרק העבריינים, שם יש לטעמי יותר מדי פסקאות נתונים ייחודיות של פושעים ובעיקר של הפושעים המציאותיים מהמערב הפרוע, שקצת גונבים את הפוקוס מהמוזרויות של המערב המופרע הפנטסטי.

בסך הכל זה ספר סולידי למדי למי שמחזיק כבר באחד מספרי העולם הקיימים של אדמות המוות (על כל צירי הזמן שלו) או שרוצה לנסות לבנות אקשן-אימה משלו עם אבק שריפה (שכול וכשלון וזומבים פראיים?), ואצלי הוא מקבל 3.5 כוכבים מתוך 5.

אדמות המווות חוגג 30 שנות עולם מערכה, ולכבוד המאורע הושק ספר בסיס חדש של העולם, בשיטה עולמות פראיים.

הרקע המתבקש – למי שלא יודע מה זה לעזאזל Deadlands​

מה בספר?​

בעבר, לכל המהדורות של עולמות פראיים היה יוצא ספר בסיס גנרי עם ארגז כלים בסגנון "בנו לכם עולם מערכה", ואז היה יוצא ספר עולם ייעודי של אדמות המוות, עם ההתאמות והחוקים הנוספים המיוחדים למערבון על-טבעי אפל.
הספר החדש Deadlands Weird West Core Rulebook שובר את המסורת, במובן שהוא עומד לגמרי בפני עצמו כספר בסיס עצמאי של עולמות פראיים עם כל התוכן המיוחד של אדמות המוות כלול כבר בפנים (מה שנעשה קודם לכן רק עם ספר הבסיס של פאת'פיינדר בעולמות פראיים). זה אומר שלא תמצאו כאן חוקים למדע בדיוני או לגיבורי-על, וגם לא חוקי יצירת גזעים (באדמות המוות אפשר לשחק רק בני אדם או זומבים תבוניים ) אבל כן תמצאו כמעט כל תוכן אחר לשחקן של עולמות פראיים מהדורת ההרפתקה (חוקי המשחק, חוקי יצירת דמויות, יתרונות, כוחות, ציוד מערבונים עם קצת סטימפאנק ומקורות עוצמה) משולב עם החוקים הייעודים של אדמות המוות.

התכנים בספר מורכבים מכאלו שנלקחו מעולמות פראיים מהדורת ההרפתקה (בערך 70% מהספר) וגם תכנים מיוחדים לאדמות המוות שנלקחו מהספרים Deadlands Weird West ו-Deadlands Companion (בערך 29% מהתוכן)– שההדפסה שלהם הופסקה והספר הזה נועד להחליף אותם. מי שמחזיק כבר בספרים הללו, ימצא כאן רק בערך 1% של מידע חדש למנחה, במיוחד בכל מה שקשור לקו העלילה של The Cackler ומעט רמזים להרפתקה Red Tide שצפויה לצאת למימון המון לקראת סוף השנה.

ספר הבסיס החדש הזה נועד להחליף לחלוטין את ספר העולם הישן, וכל מי שהחזיק בעותק דיגיטלי של Deadlands Weird West באתר של חברת פינאקל – קיבל בחינם גם את Deadlands Weird West Core Rulebook החדש.

מאחר שלאדמות המוות יש, כאמור, ארבעה עולמות Spin-off על ציר הזמן של מלחמת בני האדם מול הרשע העל-טבעי, ספר הבסיס הזה יכול לתמוך גם באותם ארבעה עולמות, שהשימוש בכל אחד מהם דורש כעת את ספר העולם המצאים לצד ספר הבסיס של עולמות פראיים מהדורת ההרפתקה או לצד לספר הבסיס של אדמות המוות: המערב המופרע.

הספר הזה בן 332 עמודים, שבמונחים של עולמות פראיים זה המון – אבל במונחים של שיטת משחק תפקידים שלמה וגם עולם מערכה מוכן ומופרט, זה בהחלט סביר.

אומנות ועיצוב​

האומנות בספר משלבת איורים חדשים לצד איורים חוזרים משלל המהדורות של אדמות המוות – איור הכריכה הוא מהגרסה המקורית של המשחק, שהייתה מבוססת ק20. האיכות נעה בין בסדר למעולה.
העיצוב הגרפי מצוין ותמתי, עם מאפיינים של שילוט חנויות קלאסי, עפרות זהב, קליעים וכו'. העימוד טוב מאוד – נעשה מאמץ שלא לקטוע פסקאות במעבר בין עמודים, שחוקים מורכבים או מקורות עוצמה יזכו לעמוד נפרד משלהם, ועוד. כן יש לאורך הספר 5-6 מקומות שבהם מצאתי חלל ריק גדול יחסית בסיום עמוד, ונכון היה לשלב שם איור סמלי כמו אקדח, קלפים או חופן מטבעות, אך ברור שזה נעשה לצורך קריאה נוחה של הקטעים שמתחילים מייד בעמוד העוקב.


הכריכה של השיטה המקורית, לפני 30 שנים.

בואו נדהר אל השקיעה​

כבר מהרגע הראשון, ספר הבסיס של אדמות המוות נפתח טוב יותר מכל ספר בסיס קודם של עולמות פראיים – מייד אחרי הקדמה בת עמוד וחצי שמסבירה מהם משחקי תפקידים שולחניים ומה צריך כדי לשחק, תמצאו גם כפולת עמודים שסוקרת בקצרה את המכאניקות העיקריות של עולמות פראיים, כך שלא תלכו לאיבוד בפרק על יצירת דמויות – מסבירים כאן שהתכונות והמיומנויות של דמויות נמדדות לפי הקוביה שהן מגלגלות בעת שימוש באותו מאפיין, כאשר מספר המטרה הוא בדרך כלל 4; מסבירים על העלאות ועל כשלון קריטי; גלגול ללא מיומנות; גלגולים חוזרים; גלגולים מנוגדים; ההבדל בין בין דמויות ראשיות ובין ניצבים, וגם על השימוש בהזדמנויות פז – כולל שתי דוגמאות משחקיות לגלגולים וגלגולים חוזרים ולזכייה בפז בעת משחק דמות שמתמקד בקשיים של הדמויות.



הפרק הבא – into the Weird West – הוא סקירה קצרצרה עבור השחקנים, בת כ-5 עמודים, של עולם המערכה והמקום שלו כהיסטוריה אלטרנטיבית למערב הפרוע, ומה אופי המשחק והאווירה שאתם צריכים לצפות לו במשחקי אדמות המוות.

הפרק Makin' Heroes כולל את חוקי יצירת דמויות השחקנים וחוקי התקדמות דמויות, וכן את פירוט כל המיומנויות, הקשיים והיתרונות שאפשר לבחור לדמויות שלכם. עוד תמצאו בפרק הצעות לארכיטיפים של דמויות במערבונים וכיצד לבנות אותם באמצעות ארגז הכלים שבפרק, וגם התייחסות קצרה לגזענות ולמגדר במערב הפרוע (שאפשר לסכם במילים "באנו לשחק במטרה להינות, אז שימו דגש על דברים כאלו רק אם כולם מסביב לשולחן מעוניינים בכך").

באדמות המוות אין מקצועות כמו שיש בפאת'פיינדר בעולמות פראיים, אבל לחלק מיתרונות הרקע יש חוקים מיוחדים ופסקאות מידע עלילתי שמצדיקים יחס משלהם – מידע על הארגון והדרגות של ריינג'רים, של מרשלים ושל סוכנים פדרליים, ושל מקורות העוצמה השונים: קדושים, קלפנים, אמני צ'י, שמאנים, מדענים מטורפים, מכשפות וכהני וודו.
לא מעט עמודים מוקדשים לרדופים – אקדוחנים שמתו וקמו בחזרה לא לגמרי בסדר. לדמויות שחקנים ולנבלים יש סיכוי מסוים להפוך לרדופים כאשר הם מתים, ויש כמה יתרונות שיבטיחו שהדמות שלכם תחזור כאל-מת בפעם הראשונה שהיא מתה, או שהיא כבר מתה כלומניקית לפני שחזרה מהמתים בתור יתרון רקע ביצירת הדמות. באופן אישי, אני חושב שהתוכן על רדופים קצת יותר מדי ארוך, והייתי מוותר על חלק מהיתרונות המיוחדים שלהם, בפרט שיש להם גם יכולת להתחזק באמצעות טריפת המהות של מפלצות על-טבעיות מסוימות.

עוד חסר לי בפרק שילוב של 5-6 דמויות אייקוניות לדוגמה, מה שיכול היה להקל בהרבה את החיים על שחקנים חדשים.

הפרק נחתם בטבלאות נוחות עם תקצירי כל המיומנויות, הקשיים והיתרונות (ממויינים לפי קטגוריות). התלונה היחידה שלי היא בהקשר זה, היא שהטבלאות (9 עמודים) שהן בסך הכל כלי עזר להתמצאות בפרק, מגיעות לפני חוקי ההתקדמות (עמוד 1 בסך הכל) כך שקל לפספס אותם.

הפרק Gear & Goods כולל את כל חוקי הציוד וכלי הרכב של עולמות פראיים, התייחסות לרכישת ציוד ומכירת ציוד, וגם רשימה של טובין מהמערב הפרוע או ממערבון סטימפאנק. זו אמורה להיות רשימה מספקת לצורך הרצת משחקי מערבון, ולא מדריך למשתמש – ראיתי באינטרנט פריקים של אקדחים מתלוננים שהאקדח הזה משתמש בקליעים בקליבר ההוא ולא בקליבר אחר, וברור לי לחלוטין למה הכותבים רצו לצמצם שורות בטבלת הציוד ולא להיות מדויקים לגמרי עם הקליבר של כל אקדח ורובה.

הפרק Life in the Weird West נותן סקירה קצרה לשחקן אודות איכות החיים (הירודה) של המערב הפרוע, התחבורה, רשת הטלגרף, המטבעות הנהוגים ורשימת עבירות והעונשים עליהן (אם אתם כבר גונבים, אז אל תגנבו סוסים), וגם של אמונות טפלות.

הפרק Rules מתמקד לגמרי בחוקי המשחק, וזהה כמעט לגמרי לפרקים המקבילים בספרים של מהדורת ההרפתקה או של פאת'פיינדר בעולמות פראיים. יש כאן בערך 12 עמודים שהם כל החוקים שבאמת צריך כדי לשחק עולמות פראיים עם דמויות מוכנות, ואז עוד כמה עמודים של חוקים אופציונליים לנסיבות שונות.

הפרק Powers מציג את חוקי השימוש בעוצמה וכוחות ורשימה של כוחות על-טבעיים לכל מקורות העוצמה – 68 כוחות בסך הכל, מהם בערך 10 מיוחדים למקורות עוצמה מסוימים של עולם המשחק.
סידור הפרק אחלה והכוחות באמת כתובים בצורה שמשאירה מקום רב לסגנן אותם לפי הדמות המסוימת שלכם, כך שמתוך כמה עשרות כוחות אפשר ליצור במשחק מאות השפעות ספציפיות יותר. כן יש שני כוחות יחודיים לאדמות המוות שהרגישו לי מתוסבכים מדי לעולמות פראיים – כוחות הלואה של כהני וודו, שלטעמי אפשר לשחק את ההשפעה המכאנית שלהם פשוט עם הכוחות הגמישים יותר מתת קרבי וחיזוק/החלשה, והנוכחות שלהם כאן מרגישה כמו שארית היסטורית ממהדורות קודמות של אדמות המוות.
כוח שכן בוטל מאז ספר העולם הקודם של אדמות המוות הוא הכוח Numb שקופל לתוך הכוח הקלה.
גם הפרק הזה מסתיים בטבלה נוחה עם תקצירי כל הכוחות – אבל הכוח numb עדיין מופיע בה בטעות, לפחות בקובץ הדיגיטלי שלי.



פרק 7 ואילך נכתבו כולם כתוכן למנחה.

הפרק The Marshal's Toolkit מציע מגוון חוקים אופציונליים בבניית הרפתקה, כגון אתגרים דרמטיים, קרב המוני, דו קרב אקדוחנים, מרדפים ועוד.

לאדמות המוות יש היסטוריה של כמה מהדורות ושל שלל הרפתקאות רשמיות שקידמו את ציר הזמן, והפרק The Marshal's Guide to the Weird West סוקר את ההיסטוריה של אדמות המוות, הסיבות העל-טבעיות לכל הצרות של המערב המופרע, וגם ההתרחשויות של ספרי הקריאה, הקומיקסים וההרפתקאות הרשמית של אדמות המוות (שמקבלות סקירה מפורטת בת 11 עמודים, לפי הסדר הרשמי שלהן).

הפרק די גלוי וישיר בנקודה שלאדמות המוות יש היסטוריה מתוסבכת (כולל לפחות שלושה מקרים של מסע בזמן!) ושבעצם במשחק שלכם לא חייבים להיצמד לקאנון הרשמי, להשתמש בכל החומר הקיים או אפילו להיצמד לקאנון בכלל – בעיני, טיפ מצוין.

המשך הפרק נותן סקירה על מערב ארצות הברית בחיתוך ל-7 חבלי ארץ עיקריים, כאשר כל חבל ארץ זוכה ל-4-6 עמודים שמתייחסים לסקירה כללית ולמוקדי עניין. כמה עמודים נוספים הוקדשו לארגונים לא-ממשלתיים. את הפרק חותמת מפה נוחה של אמריקה הצופית, עם סימון חבלי הארץ וסקירה בת משפט-שניים לכל אחד מהם, כולל התייחסות לאזור החוף המזרחי שנמצא "מחוץ לפוקוס" של המשחק.

בפרק Running the Game תמצאו פרק טיפים למנחה, מהמרחיבים יותר בספרי עולמות פראיים (כ-11 עמודים) עם מחולל הרפתקאות.

את הספר חותם הפרק Rascals, Vermints & Creatures, שכולל חוקי יצירת מפלצות ורשימה של יכולות מפלצת שכיחות (6 עמודים וחצי) ואחריהם בדיוק את מה שנכתב בכותרת הפרק – פורעים (ארבעה עמודים של בני אדם שונים), חיות (2 עמודים) ומפלצות (9 עמודים – 14 מפלצות, שלחלקן יש כמה וריאנטים).
יש כאן מספיק יריבים בשביל כמה הרפתקאות משלכם, אפילו לפני שתתחילו לתת למפלצות הללו יכולות מתוך רשימת היכולות השכיחות שבתחילת הפרק, אבל הפרק עדיין מרגיש מעט חסר, במיוחד בחיות רגילות (הרשימה בספר כוללת רק חיות מבויתות, נחשים ונחילים) ובמפלצות של ממש (יש כאן בעיקר אל-מתים בסיסיים ומפלצות מכאניות).

לטעמי, אפשר היה לקצר עמודים מסקירת ההיסטוריה של העולם לפני שני פרקים, ולהוסיף בפרק הזה גם דובים, פומות ובעיקר מגוון שדים ושיקוצים. יחד עם זאת, כ-20 עמודים של יריבים בעולמות פראיים, במיוחד כשיש לך גם רשימת יכולות מגוונות שאפשר פשוט להוסיף ליריבים, זה די והותר בשביל כמה הרפתקאות לפחות.

כמו כן חשוב לציין שבמקביל לספר זה יצא גם ספר עזר למנחה – Rascals, Vermint & Relics – שהוא אוגדן המפלצות המפורט יותר של אדמות המוות וכולל גם חפצי קסם עתיקים ומידע על עולמות הקיום הנסתרים מהעין, מהם הגיעו למערב המופרע שלל יצורים רעים וטובים כאחד.

סיכום​

ספר הבסיס החדש של אדמות המוות מציע נחיתה טובה מאוד לשחקנים חדשים אל השיטה של עולמות פראיים – לטעמי אולי הטובה ביותר עד כה, בזכות עריכה טובה יותר של פרק המבוא והפרקים למנחה ולשחקן, ועל אף שהספר לא כולל דמות שחקן מוכנה לדוגמה.
מצד שני, מדובר בספר שסוחב איתו הרבה מאוד היסטוריה – 30 שנים של עולם מתפתח, שלא כל השחקנים מכירים או מסוגלים להכיר את הקאנון שלו, ומי שכן מכיר – כנראה שכבר מחזיק בגרסה הישנה של הספר ולא באמת חייב את הספר הזה.
למרות זאת, עבור מה ש-DDWW core נועד להיות, כלומר ספר עצמאי של עולמות פראיים, הוא עושה עבודה מצוינת, וגם מי שלא מתכוון לעשות שימוש בכל הקאנון של אדמות המוות זוכה כאן בארגז כלים מושלם לכל משחק דוהר וסוער בסגנון מערבון, עם פתח למידות משתנות של אימה ושל על-טבעי כבקשתכם. הספר הזה יודע מה הוא רוצה לעשות ואת הדבר הזה הוא עושה היטב, ולכן מקבל אצלי 4 מתוך 5.
תעשו עליו pass רק אם משחקי מערבון לא מדברים אליכם בכלל. אחרת הוא פשוט משווה ומעלה.

בעולם של שחקני תפקידים שולחניים, ישנם כמה שמות שחוזרים על עצמם בתור הרפתקאות קלאסיות שפשוט צריך לשחק, ושהותירו אחריהן השלכות הרות-גורל על הקאנון של עולמות הפנטזיה הללו. בשנות השמונים היה את Ravenloft; בשנות התשעים Dead Gods ו-Die, Vecna, Die!; ומאז 2007 – Rise of the Runelords היא נכס צאן ברזל ברשימת השמות הללו.

"עליית שרי הרונות" ראתה אור לראשונה כסדרת הרפתקאות בהמשכים בירחון Pathfinder, ובהמשך במהדורות נוספות. בסופו של דבר היא הודפסה באופן רשמי עבור שלוש שיטות משחקי תפקידים שונות (מבוכים ודרקונים 3.5, פאת'פיינדר 1 ועולמות פראיים), כמשחק קלפים שיתופי (Pathfinder Adventure Card Game), ובגרסאות חובבים לכמה שיטות משחק נוספות במרחק כמה לחיצות גוגל מכם. מאחר שהיא התפרסמה במקור במגזין חודשי, "עליית שרי הרונות" נכתבה כ"נתיב הרפתקה" עם נקודות כניסה ויציאה מובנות למערכה – כמעט כל ההרפתקאות בסדרה עומדות היטב בפני עצמן, אך גם יכולות להתחבר להרפתקה שקדמה להן ולהרפתקה העוקבת, ליצירת עלילה מתמשכת עבור קבוצת המשחק שלכם.

בין השנים 2002 ו-2007, חברת Paizo כתבה והפיקה את מגזין Dungeon – ירחון למנחים במבוכים ודרקונים – במיקור חוץ עבור חברת מכשפי החוף (Wizards of the Coast, הבעלים של המותג "מבוכים ודרקונים"), ובמודל של פרסום הרפתקאות בהמשכים מדי חודש – של נתיבי הרפתקה בני 12-16 פרקים כל אחד. באותן השנים יצאו בין השאר המערכות Age of Worms ו-Savage Tide שהגבירו את האמון וההערכה של הקוראים כלפי צוות הכתיבה של חברת פאיזו.

בשנת 2007, הכריזה חברת מכשפי החוף על סיום התמיכה במהדורה השלישית של מבוכים ודרקונים, על השקת המהדורה הרביעית של מבוכים ודרקונים, וגם על סיום שיתוף הפעולה עם חברת פאיזו והפיכת מגזין Dungeon למגזין מקוון בשליטה מלאה של מכשפי החוף. לצוות של פאיזו ניתנה ארכה לסיים רק את נתיב ההרפתקאות שהתפרסם במגזין באותה העת (Savage Tide) עד להרפתקה ה-12 שלו, ואז – לפרוש מניהול המגזין.

פאיזו החליטו לייסד מגזין חדש משלהם, באותה הרוח. וכך, שני הכרכים האחרונים של Dungeon (כרכים #149–#150) נפתחו בקריא למנויים לרכוש מנוי חודשי למגזין החדש והעצמאי של חברת פאיזו – מגזין Pathfinder, ולנתיב ההרפתקה "עליית שרי הרונות".



מאחר שחברת מכשפי החוף ביטלה את הקשר עם פאיזו בהתראה קצרה ביותר, נדרש העורך העלילתי הראשי של חברת פאיזו, James Jacobs, לעבוד במהירות. חברת פאיזו יצרה עולם מערכה חדש ומקורי – גולריון – והנבל הראשי שנבחר עבור נתיב ההרפתקה הראשון של גולריון היו שרי הרונות, המבוססים על קבוצת אשפים-מלכים נבלים מהמשחק בקבוצה הביתית של ג'יימס ג'ייקובס עצמו.
ההימור הזה השתלם. "עליית שרי הרונות" זכה לשבחים רבים, ומאז הושק מחדש גם במהדורת מורחבת לפאת'פיינדר 1 (לציון 5 שנים לנתיב המקורי), במשחק קלפים שיתופי, ולבסוף בגרסה משודרגת לעולמות פראיים. הגרסה הזו, האחרונה, היא שמתורגמת כעת לעברית.

מי אתם, שרי הרונות?​

לפני עידנים רבים, הייתה אימפריית תסיליון האדירה, ששרידים ממנה שולטים בנופי החוף האבוד עד עצם היום הזה. באימפריה משל קיסר אחד באמצעות שבעה נציבים-אשפים, שכל אחד מהם היה אדון למסורת אחת של לחשים, ולמעלה הרוחנית המאפשרת לשלוט באותה מסורת לחשים ברמה הגבוהה ביותר.
שחקני מבוכים ודרקונים הוותיקים שביניכם יודעים שבמבוכים ודרקונים מכירים (מאז המהדורה השלישית של המשחק) ב-8 מסורות קסם. אז למה רק 7 שרי רונות? כי הקיסר לא מינה שר רונות של קסם חיזוי, וחבל – מסורת החיזוי לא הייתה מפותחת מספיק באותם הימים, והקיסר לא חזה את שעתיד לקרות.

שבעת האשפים היו תאבים לכוח, לכבוד ולתענוגות החיים. הקסם שלהם הושחת, מקסם של מעלות לקסם של חטאים – ביטוי של אותן מעלות כאשר הן מיושמות בצורה אגואיסטית ונצלנית. הם בגדו במלך, הדיחו אותו, ואז פנו להיאבק זה בזה. מלחמתם נמשכה מאות שנים, רק עד לרגע שבו נחרב העולם בעקבות פגיעת מטאור, אבל שרי הרונות היו חזקים וערמומיים מדי. האגדה מספרת שחלקם הצליח לשרוד, אולי בתרדמת, אולי מחוץ לרצף הזמן.


מהבחינה הזו, שרי הרונות הם קבוצה מצוינת של נבלים למשחק תפקידים – נבלים בהשהייה – נבלים שאחד או יותר מהם עלולים להתעורר, בקצב המתאים למשחק שלכם, ולהביא לשינוי פני העולם המודרני של גולריון. מספרם ידוע, זהותם ידועה, והחזרה שלהם לעולם היא איטית ומדורגת, ולכן בשום שלב הם לא הופכים לנבלים גנריים שהשחקנים ישכחו. לכל אחד מהם שליטה במסורות קסם אחרות, אופי אחר ומשרתים שונים בתכלית, והם משפיעים על העולם בדרכים מיוחדות.
התעוררותם ההדרגתית של שרי הרונות השונים היא הסיפור ללא פחות מ-3 נתיבי הרפתקה שונים עד כה: Rise of the Runelords, Return of the Runelords ו-Revenge of the Runelords.
בנוסף, חפצי הפלא או השיקוצים הנוראיים שיצרו שרי הרונות עומדים במרכז כמה וכמה נתיבי הרפתקה אחרים, אפילו אם לא מופיע בהם אף אחד משרי הרונות עצמם – לדוגמה Curse of the Crimson Throne, Shattered Star ו-Seven Dooms for Sandpoint.

ההתעוררות הראשונה – למה לצפות בתרגום העברי של עליית שרי הרונות?​

בנתיב ההרפתקה "עליית שרי הרונות", אחד מהאשפים העתיקים מתעורר. אבל הנתיב לא עוסק רק בשר הרונות הזה, אלא בטבעם של שרי הרונות כולם כאיום קיומי על העולם המודרני כפי שהיו איום קיומי על העולם העתיק.

במחצית הראשונה של נתיב ההרפתקה, הגיבורים אינם נלחמים עדיין בשר הרונות עצמו, אלא בכלי המשחית ובטקסים העתיקים של שרי הרונות, שמטמאים את העולם כצלקות בנות 10,000 שנים. מהסיבה הזו, כל אחת מההרפתקאות יכולה גם לעמוד בפני עצמה כסיפור סגור - וגם אפשר להתאים אותה להתעוררות של שר רונות אחר, או אפילו של מכשף רשע אחר מעולם המשחק שלכם. אבל כאשר מחברים אותן למשחק אחד מתמשך, הן יוצרות עלילה אודות קבירה מחדש של כלי משחית מהעבר, כאלו שראוי שיוותרו קבורים.

כרך 1: נקמה בוערת​

ההרפתקה הראשונה בנתיב דומה במבט ראשון להרבה הרפתקאות מבוכים ודרקונים התחלתיות אחרות: להילחם בגובלינים (ואולי יש גובלין או שניים ששווה לדבר איתם?), להציל את העיירה, לזחול במבוך ולעשות קרב בוס במקדש של אלוהות מרושעת. אבל מתחת לפני השטח, העיירה הפסטורלית חוף חולות היא בעצמה דמות מפתח בהרפתקה, ויש כאן סודות לגלות אודות העבר המסתורי של האזור.
מבנה ההרפתקה מותאם במיוחד לשחקנים מתחילים ולדמויות מתחילות, כאשר סצנת הפתיחה מעמידה את הגיבורים בתפקיד ריאקטיבי (לעצור את הגובלינים!) אך בהדרגה משתחררים גלגלי העזר של המשחק ודמויות השחקנים הופכות למי שיוזמות את ההתקפה על מעוזי הנבלים.

כרך 2: רוצח הרונות​

אם בהרפתקה נקמה בוערת בעיקר הדפנו התקפות על העיירה וזחלנו במבוכים נסתרים, בהרפתקה השניה בנתיב יוצאים הגיבורים מאזור חוף חולות וחוקרים את רחבי החוף האבוד. מישהו (או מישהם) מבצע רציחות מתועבות, והנבל החדש לא מעוניין להרוס את העיירה – הוא מעוניין להרוס את הגיבורים!
ההרפתקה הזו כתובה מצוין, בעיקר בזכות רוצח הרונות עצמו, שהוא נבל אקטיבי ויוזם. אם הגיבורים לא יחפשו אותו, הוא ידאג לחפש אותם. מלבד אזורי העולם הפתוח שניתן לחקור (וכמה עבריינים עם מזימות משלהם שעלולים להיות Red Herring), ההרפתקה מספקת גם כלים והנחיות להעצים את המזימה הגועלית של הנבלים ככל שחולף הזמן מבלי שהגיבורים יתקדמו.

כרך 3: המצודה בהר קרס​

ההרפתקה השלישית מביאה את הגיבורים לראשונה אל מעבר לחוף האבוד ואל פאתי הרמה הסטרובאלית. זוהי ארץ קשוחה של ענקים, מפלצות, ומתיישבים אמיצים. על האזור הופקד משמר של מסדר החיצים השחורים, אך המסדר נשבר. הגיבורים הם הסיכוי האחרון של האזור מפני כיבוש העוגים של הר קרס – אבל אולי העוגים הם לא הסכנה היחידה באזור. אם יש לגיבורים שכל, הם יחפשו בעלי ברית מקוריים משלהם.
המצודה בהר קרס חותמת את חציה הראשון של עלילת עליית שרי הרונות, ואת הפעם האחרונה שהגיבורים מתמודדים עם שרידי העבר של שרי הרונות, רגע לפני המפגש עם מזימות ההווה שלהם – מה שהופך את המצודה בהר קרס לסיום אפשרי אחד של המערכה, או לקרש הקפיצה להרפתקאות נוספות משלכם שקשורות לשרי הרונות.

אנחנו רוצים להמשיך ולתרגם גם את חציה השני של העלילה – אם נראה שאכן יש ביקוש של השחקנים בישראל לסיום המערכה.
זה הזמן לתמוך בעליית שרי הרונות, להצטרף לפרויקט המימון ולהציע גם לחברים לרכוש את ספר הבסיס המחודש של פאת'פיינדר בעולמות פראיים!

"הקרב על הוגוורטס" הוא משחק בניית חפיסה שיתופי ל-2 עד 4 שחקנים, בו תקחו על עצמכם לשחק כמה מהדמויות המוכרות בסדרת "הארי פוטר" – הארי פוטר, רון וויזלי, הרמיוני גריינג'ר ונוויל לונגבוטום – בקמפיין בן 7 שנות לימוד ובקרב על גורל עולם הקוסמים של בריטניה, ובמיוחד על גורל בית הספר הוגוורטס.

בתוך קופסת המשחק תמצאו שלל מרכיבים באיכות גבוהה, כולל לוח משחק עליו פורשים את הקלפים לרכישה ואת קלפי הנבלים, סמנים (בעיקר סמני קרטון, אבל גם סמני מתכת מעוצבים בשביל כוחות האופל), לוחות משאבים לשחקנים וכמובן 7 קופסאות קטנות שכל אחת מהן מסתירה את הקלפים הנדרשים עבור שנת לימודים זו או אחרת.

המשחק מבוסס על הסרטים של WB ולא על הספרים, כך שהאומנות לקוחה ברובה מהסרטים והאיקונוגרפיה בהתאם.

שווה לציין שלמשחק יצאו שתי הרחבות, אך הסקירה מתייחסת למשחק הבסיס בלבד.

מטרת המשחק​

"הקרב על הוגוורטס" משוחק כמערכה בה החבורה שלכם נדרשת לסיים את 7 שנות הלימוד בזו אחר זו, כאשר כל שנה מוסיפה עוד קלפים וחוקים מתקדמים ביחס לשנים שקדמו לה – אבל אפשר גם לשחק שוב ושוב את השנה החביבה עליכם.

בכל שנת לימוד, הגיבורים צריכים להביס את כל הנבלים של השנה. בשנים מוקדמות צריך להילחם רק בנבל אחד בכל פעם, וכשהוא מובס נחשף הנבל הבא אחריו. בשנים מתקדמות הנבלים מתרבים וצריך להילחם בכמה מהם בו זמנית. הטובים מנצחים כאשר הנבל האחרון הובס.
כל עוד הנבל גלוי, הוא יוצר השפעה גלובלית כלשהי. חלק מהנבלים ימנעו מכם להתרפא, חלק גורמים נזק בהתקיים תנאי מסוים וחלק יגבילו את שליפת הקלפים שלכם.

כוחות הרשע, מצידם, מנסים להשתלט על מיקומים בזה אחר זה, כאשר לכל שנה 2 עד 4 מיקומים שונים המיוחדים לה. אם הרעים השתלטו לגמרי על המיקום האחרון – הפסדתם.
כל מיקום שנפל לאוכלי המוות הוא אבוד וגם מוסיף יתרונות לכוחות הרשע, כך שתרצו להתמודד על כל מיקום ומיקום. בדרך כלל עדיף שלא לוותר אפילו על המיקום הראשון!

מכאניקה בסיסית​

בתחילת המשחק, כל שחקן יקבל קלף דמות, קלף תקציר חוקים, ולוח משאבים קטן בו ניתן לסמן את הבריאות של הדמות, כוח הרכישה שלה (מסומן במטבעות) וכוח ההתקפה (מסומן בברקים). שולפים חמישה קלפים כבר בשלב ההכנה, וגם בסיום תור – חלק מההשפעות של כוחות הרשע עשויים לגרום לכם להשליך קלפים מהשליפה, ובמקרה כזה יש מקום לדיון איזה קלף להשליך.

בתחילת כל תור של שחקן, הוא מושפע קודם כל מהתקפה אחת או יותר של כוחות הרשע (כתלות בשנה בה תשחקו ובנבלים הפתוחים). לאחר מכן הוא משחק את הקלפים שלו. קלפים במשחק נחלקים לשלושה סוגים: לחשים, חפצים ובני ברית, אבל החוקים של כולם זהים למעט סינרגיות של סוג הקלף – רובם יפיק כוח רכישה או כוח התקפה. חריג נחמד הוא בקלפים של בני משפחת וויזלי, תת-קבוצה של קלפי בני ברית שיש להם סינרגיות כאשר הם מפוזרים בין כמה שחקנים שונים.

בסיום התור אפשר לפזר את כוח ההתקפה בין נבלים פעילים, ולנצל את כוח הרכישה בין קלפים זמינים לרכישה. כוח רכישה וכוח התקפה שלא נוצלו נזרקים בסיום התור שלכם – וזה אומר שאם קיבלתם משאב בזמן התור של מישהו אחר, המשאב נשמר עד לסיום התור שלכם. ככה הדמויות יכולות לתמוך זו בזו ולבנות מהלכים חזקים יותר.

החפיסה ההתחלתית של הדמויות השונות דומה יחסית, אבל לכל דמות יש הטיה ברורה כלשהי, כאשר רון חזק בהתקפה ובקלפי בני ברית, הרמיוני טובה בקלפי לחשים ובהענקת כוח רכישה לכולם, נוויל מרפא טוב יותר ומסוגל לפצות על אובדן קלפים, והארי טוב בהתקפה ובהגנה עצמית. זה כמובן לא אומר שלא תוכלו לבנות חפיסה שונה לגמרי בהמשך המשחק, אך זה הבסיס ההתחלתי שלכם.
למרבה הצער, אין דמויות נוספות לשחק וגם לא נפתחות דמויות חדשות כאשר מתקדמים בשנות הלימוד, אך בשלב מסוים כן נפתחות גרסאות מבוגרות יותר וקצת חזקות יותר של אותם ארבעה גיבורים.

בריאות של דמויות וכוחות הרשע​

מלבד הנבלים עם ההשפעה הגלובלית שלהם, אוכלי המוות פועלים אקטיבית בתחילת כל תור של שחקן – בשליפת קלפים מחפיסת "כוחות האופל", שבדרך כלל יגרמו לכם נזק (בעיקר לשחקן שזה תורו אבל לפעמים גם לאחרים) או יקדמו שלטון רשע על מיקום. חלק מהם גם שולפים קלף אופל נוסף, ליצירת שרשראות של אפקטים מזיקים.

אם הבריאות של דמות יורדת ל-0, הדמות משותקת – היא מאבדת מייד את המשאבים שצברה עד כה, וגם צריכה להשליך חצי מהקלפים השלופים שלה. זה אומר שעדיין יש לכם תור אבל הוא מוגבל ביותר. דמות משותקת חוזרת לבריאות מלאה בתור הבא.

כאן בעצם באה לידי ביטוי בעיה בולטת במשחק. כוחות האופל מפצים על ריבוי שחקנים בכל שהם פועלים מספר פעמים כמספר השחקנים, אבל הפעולות שלהם מלכתחילה מקבלות התאמה מסוימת למספר השחקנים דרך השפעות גלובליות. השחקנים, לעומת זאת, צריכים להספיק בתור שלהם להתמודד עם כוחות האופל ולקוות שלא להפוך למשותקים לפני התור הבא. כתוצאה מכך, המשחקיות בזוג שחקנים קלה יותר מאשר ב-4 שחקנים.
במשחק של 4 שחקנים, חלק מהשנים נעשות ממש לשאלה של מזל, מי הנבלים הראשונים שנחשפו ומה הקלפים בהיצע השוק. שנה 5 במיוחד סובלת מהשילוב המתסכל של "ערימת" נבלים חזקים, קלפי אופל ששולפים קלפי אופל נוספים בתגובת שרשרת קטלנית, וחפיסה התחלתית עלובה שמתקשה לרכוש את הקלפים מהשוק. על השנה הזו היינו צריכים לחזור שוב ושוב ולהיכשל פעם אחר פעם, עד שבאמת נמאס ממנה ולקחנו הפסקה של חודשיים – הפסקה שלמשחקי קמפיין היא לעתים גזר דין מוות.

פשטות שהיא יתרון וחיסרון​

יחסית למשחק בניית חפיסה, "הקרב על הוגוורטס" הוא משחק מאוד נוח למתחילים – אולי יותר מדי נוח למתחילים. למרבה ההפתעה ולמרות שמדובר במשחק קמפיין, בניית החפיסה היא לכל שנת לימוד כשלעצמה.

זו, בעיני, הבעיה העיקרית במשחק. אתם תתחילו כל שנה רק עם אותם 10 קלפים התחלתיים ובלי מה שרכשתם בשנה שעברה, כך שהמשחקים השונים הם לא באמת קמפיין, אלא רק שאלה של מידת מורכבות במשחק שלכם (ובכל מקרה הוא לא יהיה מורכב באמת מכאנית).

בנוסף, אין מכאניקה לסילוק קלפים מהחפיסה, כך שלחשי האלוהומרה שאיתם כולם מתחילים יהפכו די מהר לנטל כשהם יפריעו לכם לשלוף קלפים מתקדמים יותר.

בנוסף, שנים 1-3 הן לחלוטין שלבי אימון. מילא שהשנה הראשונה היא כזו, אבל 3 שנים?! המכאניקה המעניינת הראשונה במשחק מגיעה רק בשנה 4, וגם שם היא רק מתחילה להתניע. אם אתם שחקנים משופשפים, אין לכם שום סיבה אמיתית שלא לדלג לשנים 6-7.

יש בכך גם יתרון, שעקומת הלמידה של המשחק נמוכה מאוד וככזה הוא מצוין למי שנכנס בפעם הראשונה למשחקי בניית חפיסה, אבל בעיני הפשטות היא חיסרון לטווח הארוך ולשחקנים מנוסים.

שנים כל הדרך למטה​

עוד אלמנט מעט משונה במשחק הוא שהקלפים של כל שנה מתווספים לאלו של כל השנים הקודמות. זה תופס גם לגבי קלפי הרכישה וגם לגבי הנבלים (אך כאמור לא לגבי החפיסות ההתחלתיות שלא משתנות בכלל בין השנים) וזו בעיה גם כאן וגם כאן.

בקלפי הרכישה, מאחר שבכל שנה תערבבו את הקלפים של השנה החדשה וגם של כל הקלפים מהשנים הקודמות, ומאחר שבשנים מתקדמות יש יותק קלפים עם עלות גבוהה, בכל שנה הולך וגדל הסיכוי לשלוף היצע רכישה יקר מאוד שיקשה עליכם לרכוש קלף סביר בתורכם. בנוסף, יש לא מעט קלפים שהם גרסה טוב יותר של קלפים משנים קודמות (במיוחד בשנה 4, שהחפצים שלה טובים יותר בכל מובן מהחפצים של שנה 1) וכתוצאה מכך קלפים גרועים עלולים למלא 2-3 מקומות בשוק כאבן שאין לה הופכין.

בקלפי הנבלים הבעיה חמורה אפילו יותר, גם תמתית וגם משחקית. מאחר שמערבבים את כללל הנבלים של כל השנים וחושפים נבלים בסדר אקראי, התוצאה היא שבשנה 7 אתם תילחמו שוב באותם הנבלים משנה 1, כולל אלו שקאנונית אמורים להיות מתים (פרופסור קווירל, הבזיליסק ועוד). גרוע מכך, בגלל שסדר הופעת הנבלים אקראי (מלבד לורד וולדמורט, שבשנים הרלוונטיות הוא תמיד הנבל האחרון), לעתים יקרה שתתחילו את המשחק עם נבל חלוש משנה 1 אך לפעמים יקרה שהנבל הראשון הוא נבל חזק משנים מתקדמות, כזה שקשה לכם לתת לו מענה עם החפיסה ההתחלתית – מה שעלול לגרום לסחרור מסוכן כבר בהתחלה.

סיכום​

מצד אחד, "הקרב על הוגוורטס" הוא משחק פשוט להבנה ועם מכאניקה סולידית, שיכול לשמש שער כניסה למשחקי בניית חפיסה. לצד העובדה שמדובר במשחק קואופרטיבי, הוא ידידותי מאוד לשחקנים חדשים שעלולים ללכת לאיבוד. מצד שני, אופן התווספות החוקים בין שנה לשנה במשחק הקמפיין מבוצע בצורה הגרועה ביותר האפשרית, גם תמתית וגם מכאנית, ללא אלמנט משמעותי של שדרוג החפיסה ההתחלתית ועם פיתוח דמויות מוגבל ביותר. כתוצאה מכך, הריפלייאביליות של "הקרב על הוגוורטס" נמוכה מאוד.

שחקנים מנוסים ירצו כנראה לשחק רק את שנים 6-7, בעלות המורכבות המכאנית הכי גבוהה (אבל עדיין די נמוכה) ואת הקלפים הכי מעניינים לרכישה. מצד שני, במשחק "לפי החוקים" שנים 6-7 ידרשו מכם להתמודד עם כעשרים נבלים בסדר אקראי לגמרי, מה שיוצר משחק בעיקר מתסכל.

סיכומו של דבר, בעוד שהבסיס הכללי של המשחק מצוין, הביצוע פשוט לא מחזיק בלי חוקי בית משלכם (וחיפוש זריז באינטרנט מעלה כאלו בשפע).

אני לא אומר שלא תתחברו למשחק, והוא כנראה לא משחק הלוח הגרוע ביותר שנתקלתי בו, אבל בואו – גם טליסמן נחשב בישראל cult classic למרות ואולי בגלל שאנשים משחקים אותו רק עם חוקי בית שעל גבי טעויות הפקה.

ציון סופי 1.5/5 – אולי לא להתרחק כמו מאש, אבל גם לא להוציא עליו כסף.

אוהבים חדרי בריחה? מזהים מייד את הפושע האמיתי בכל ספרי אגתה כריסטי? רואים את התפניות בסרטי מתח כבר מההתחלה?

סקירה כללית למשחקי תעלומת רצח

סדרת משחקי Murder Mystery Party Case Files של חברת University Games נועדה להכניס אתכם וכמה חברים לתפקיד של חוקרים הנדרשים לפתור תעלומת רצח מורכבת.

כל משחק בסדרה מגיע כ"תיק" עם דף הוראות ועם ערימה של ראיות – תמונות של העדים והחשודים, מזכרי משטרה של שוטרי הסיור, דו"חות פורנזיים, תדפיסי דוא"ל, שרטוטים של בניינים ועוד ועוד.
הרמזים כוללים הרבה מאוד קטעי טקסט, ולכן כל המשחקים מתאימים למי שאין לו בעיה עם הקראה. ההמלצה שלי היא שתחליטו על תפקידים בקבוצה שלכם: שחקן שיקריא הכל לכולם, שחקן שיערוך טבלת חשודים ואליבי, שחקן שיעקוב אחר בדיקת הראיות וכו'.
ברמת העקרון אין הגבלה על מספר השחקנים, אבל אני חושב ש-5 הוא הגבול העליון עד כמה אפשר להוסיף שחקנים ועדיין לאפשר לכולם להיות מעורבים במידה מספקת בפתרון.

שיחקתי עם חברים בשלושה מהתיקים – סטארט-אפ רצח, רצח מיושן היטב ומוות באנטארקטיקה – ועכשיו זו הסקירה השלישית והאחרונה לשלישה מהם. הדירוג שאני נותן הוא לפי איכות התעלומה בהתחשב בדמויות וברמזים.
אגיד כבר כעת שאיכות ההפקה והמרכיבים של כל המשחקים שבדקתי היא גבוהה מאוד, ומאמץ רב הושקע גם בכתיבה.

למרות שמדובר בחווית משחק שהיא בגדול חד-פעמית, לא מדובר במשחק "מתכלה" (כמו המשחקים בסדרת EXIT לדוגמה). כל הראיות בתיק יישארו ללא פגע בשעה שתפתרו את התעלומה, ובסיום המשחק ניתן לארוז אותו ולהעביר למישהו אחר שינסה להתמודד עם האתגר. כולם מקבלים כוכב רק על זה

שימוש באינטרנט ובטלפון!
עכ עכשיו הזהרתי בכל הסקירות שחלק (אבל לא כל!) מהמשחקים בסדרה דורש שימוש באינטרנט, לדוגמה כדי לפרוץ לדואר האלקטרוני של חשוד או כדי לעקוב אחר עמוד של חשוד אחר ברשתות החברתיות ולברר את האליבי שלו. זה עשוי להוות בעיה לשחקנים שומרי שבת.
זה כאן. זה המשחק. ותצטרכו גם טלפון כדי להאזין להודעה מוקלטת במספר טלפון עם קידומת אמריקאית. אם זה מהווה בעיה, ניתן להאזין להקלטה גם דרך עמוד הטיפים באתר המו"ל.

כמו כן, בדף ההוראות של כל המשחקים יש קישור ו-QR לעמוד המשחק באתר החברה, שם תוכלו למצוא רמזים קלים למקרה שאתם מרגישים אבודים (יש כמה רמזים נפרדים לכל משחק, בהתאם לחשוד שלגביו נתקעתם) ואת הפתרונות כדי שתוכלו לברר אם לכדתם את הרוצח או שאפשרתם לו לחמוק...

חתך גיל
כמיטב המסורת של אגתה כריסטי, כל המשחקים בסדרה מתארים רציחות וברובם יש רומנים גלויים או סודיים בין חלק מהעדים והחשודים. יחד עם זאת אין תמונות גרפיות והתיאורים יחסית נקיים.
במקרה של תיק החקירה המסוים הזה, ההמלצה של המוציא לאור היא משחק לגילאי 13+. אני חושב שאפשר אפילו 10+. אין פה משהו גרפי מדי. למרות זאת שימו לב שבשילוב עם קטעי הקריאה הארוכים באנגלית ייתכן שהמשחק יתאים פחות כחוויה משפחתית שלכם, לפחות עד שהילדים יגדלו קצת.

מוות באנטארקטיקה
ראש הצוות של תחנת מחקר באנטארקטיקה נרצי בדם קר. האשם נתפס בקלות – אבל משפחתו משוגנעת שהוא למעשה הופלל, וקוראת לכם לסייע לנקות את שמו.

זה המשחק השלישי בסדרה שאותו שיחקנו, ואם קראתם את הסקירות הקודמות אתם יודעים שאחד המשחקים היה ממש מצוין בעיני והשני היה מאכזב. "מוות באנטארקטיקה" יושב איפשהו באמצע. הוא סולידי, עם תעלומה מורכבת ורמזים מורכבים, אבל בכל זאת למרבית הדמויות בתחנת המחקר אין הרבה אופי פרט לתפקיד שלהם כחשודים.

העלילה הבסיסית כאן קלאסית לסיפורי בלשות אבל ללא שום טוויסט מקורי (גם זה שמשפחת הנאשם מזמינה את הבלש להוכיח שהוא הופלל – זה קלאסיקה כל הדרך עד שרלוק הולמס).

כרגיל, האביזרים הכלולים בקופסה איכותיים וכוללים מלבד תמונות, מכתבים, מזכרים ותצהירי עדות, גם יומני מעקב אחר פינגווינים, לו"ז תורנויות של הצוות בתחנת המחקר ועוד.

דמויות: פרט לנרצח שהו בתחנה 7 אנשים, מהם אחד אולי הופלל... ואם הוא הופלל, אז אחד אחר מנסה אקטיבית לחבל בחקירה! למרות זאת, מלבד שתיים או שלוש דמויות, רוב אנשי הצוות הם די פלקטיים וחסרי עומק. האופי שלהם הוא בגדול "להיות מדען ולריב עם מדען אחר". למי שיש תחביב מעבר לכך, זה בדרך כלל הרמז שיספק להם אליבי.
הדמויות פה לא שטוחות כמו ב"רצח מיושן היטב" – מאחר שיש רק 7 חשודים, כולם חשודים ריאליים. אין פה עדים נוספים מלבדם.
כן חבל לי שלא השקיעו יותר באפשרות שה"מופלל" הוא בכל זאת הרוצח.

רמזים: מורכבים מאוד. זה המשחק שבו נפרוץ לתיבות דוא"ל, נחפש קשרים טלפוניים, ונעקוב אחר אנשי הצוות ברשתות החברתיות. חלק מהמסמכים שקיבלתם בתיק הם למעשה מזויפים, כי הרוצח מנסה לחבל בחקירה, וכתוצאב מכך כל פריט כמעט ידרוש מכם לחפש מקור נוסף שיאשש את הכתוב בו.

אמנם קאסט השחקנים כאן לא מרשים כמו ב"סטארט-אפ רצח" והתעלומה קלאסית, אבל ניכר שברמזים הושקעו מחשבה רבה ועבודה רבה, מה שמשפר מאוד את חווית המשחק ויספק לכם אתגר קבוצתי לערב שלם עם חברים, ועדיף ערב קריר במיוחד.

סדרת משחקי Murder Mystery Party Case Files של חברת University Games נועדה להכניס אתכם וכמה חברים לתפקיד של חוקרים הנדרשים לפתור תעלומת רצח מורכבת.

כל משחק בסדרה מגיע כ"תיק" עם דף הוראות ועם ערימה של ראיות – תמונות של העדים והחשודים, מזכרי משטרה של שוטרי הסיור, דו"חות פורנזיים, תדפיסי דוא"ל, שרטוטים של בניינים ועוד ועוד.
הרמזים כוללים הרבה מאוד קטעי טקסט, ולכן כל המשחקים מתאימים למי שאין לו בעיה עם הקראה. ההמלצה שלי היא שתחליטו על תפקידים בקבוצה שלכם: שחקן שיקריא הכל לכולם, שחקן שיערוך טבלת חשודים ואליבי, שחקן שיעקוב אחר בדיקת הראיות וכו'.
ברמת העקרון אין הגבלה על מספר השחקנים, אבל אני חושב ש-5 הוא הגבול העליון עד כמה אפשר להוסיף שחקנים ועדיין לאפשר לכולם להיות מעורבים במידה מספקת בפתרון.

שיחקתי עם חברים בשלושה מהתיקים – סטארט-אפ רצח, רצח מיושן היטב ורצח באנטארקטיקה – ובכוונתי לסקור את כולם, תוך דירוג לפי איכות התעלומה בהתחשב בדמויות וברמזים.
אגיד כבר כעת שאיכות ההפקה והמרכיבים של כל המשחקים שבדקתי היא גבוהה מאוד, ומאמץ רב הושקע גם בכתיבה.

למרות שמדובר בחווית משחק שהיא בגדול חד-פעמית, לא מדובר במשחק "מתכלה" (כמו המשחקים בסדרת EXIT לדוגמה). כל הראיות בתיק יישארו ללא פגע בשעה שתפתרו את התעלומה, ובסיום המשחק ניתן לארוז אותו ולהעביר למישהו אחר שינסה להתמודד עם האתגר. כולם מקבלים כוכב רק על זה

שימוש באינטרנט
ראוי לציין שחלק (אבל לא כל!) המשחקים בסדרה דורשים שימוש באינטרנט, לדוגמה כדי לפרוץ לדואר האלקטרוני של חשוד או כדי לעקוב אחר עמוד של חשוד אחר ברשתות החברתיות ולברר את האליבי שלו. זה עשוי להוות בעיה לשחקנים שומרי שבת.
כמו כן, בדף ההוראות של כל המשחקים יש קישור ו-QR לעמוד המשחק באתר החברה, שם תוכלו למצוא רמזים קלים למקרה שאתם מרגישים אבודים (יש כמה רמזים נפרדים לכל משחק, בהתאם לחשוד שלגביו נתקעתם) ואת הפתרונות כדי שתוכלו לברר אם לכדתם את הרוצח או שאפשרתם לו לחמוק...

חתך גיל
כמיטב המסורת של אגתה כריסטי, כל המשחקים בסדרה מתארים רציחות וברובם יש רומנים גלויים או סודיים בין חלק מהעדים והחשודים. יחד עם זאת אין תמונות גרפיות והתיאורים יחסית נקיים.
במקרה של תיק החקירה המסוים הזה, ההמלצה של המוציא לאור היא משחק לגילאי 12+ (הרצח לא גרפי כמו זה של "סטארט-אפ רצח") ואני חושב שאפשר אפילו פחות מכך, 10+. למרות זאת שימו לב שבשילוב עם קטעי הקריאה הארוכים באנגלית ייתכן שהמשחק יתאים פחות כחוויה משפחתית שלכם, לפחות עד שהילדים יגדלו קצת.

רצח מיושן היטב

קארי אנדרווד, בעליהם של יקב ומבשלת יין משגשגים, נעלם ללא עקבות. חקירה אינטנסיבית לא מעלה דבר, והתיק נשאר פתוח אבל "קר". 30 שנים לאחר מכן, רעידת אדמה מובילה לירידה במפלס המים של האגם המקומי ועל קרקעית האגם העכור מתגלה מכונית טבועה... ובתוכה גופתו של הנעדר.

זה המשחק השני בסדרה שאותו שיחקנו, ואחרי "סטארט-אפ רצח" המצוין, ניגשנו למשחק עם ציפיות גבוהות. אקדים ואומר – בגדול, התאכזבנו.

העלילה הבסיסית מוצלחת ביותר (עם החקירה מלפני 30 שנים ועם חידוש החקירה כעת) והאביזרים הכלולים בקופסה איכותיים וכוללים מלבד תמונות, מכתבים, מזכרי משטרה ותצהירי עדות, גם עמודים שנתלשו מהעיתון עם כתבות מושקעות על היעלמות הנרצח, גילוי המחודש, וגם כל ידיעה שבמקרה מופיעה באותו בעמוד יחד איתן. בנוסף נמצאים פה פנקס חקירה מוצהב עם "כתמי קפה", המייצג את יומן החוקרים בתיק מלפני 30 שנים, ולאורך המשחק נזגזג בין מה שהתגלה אז ומה שידוע היום... מה גם שחלק מהמעורבים בזמן אמת כבר נפטרו מזמן.

דמויות: פרט לנרצח מופיעים כאן בערך רק 10 אנשים, שהמשטרה רואה רק ב-6 מהם חשודים, ולגבי רובם המוחץ קל מאוד לאשש את האליבי. העלילה שלהם לא טובה כמו במשחקים האחרים שבדקתי בסדרה. כמעט אין להם קשרים זה עם זה, לחלקם אין מניע משכנע ובערך לגבי שליש מהדמויות המעורבות למעשה אין מספיק מידע בתיק כדי שבכלל נחשוד בהם. למרות שיש כמה וכמה עדים שאינם חשודים, הם לא יהיו חשודים גם שלכם כי המשחק (ולא רק השוטרים מלפני 30 שנים) מראש לא הכין אותם כחשודים ריאליים.

רמזים: הרמזים במשחק מאוד מאוד ישירים. בהמשך לנקודה הקודמת, לאף אחת מהדמויות בתיק, מלבד הרוצח עצמו, אין שום סיבה להסתיר מידע או לשקר בחקירה. לא היה לנו הרבה מה לעשות פה מלבד להצליב את העדויות של כולם ולראות מי היחיד שלא מסתדר עם היתר.

מבין המשחקים בסדרה שניסיתי, "רצח מיושן היטב" הוא בעל רמת הקושי הקלה ביותר והרמזים הישירים ביותר. באופן כללי זה בסדר שלמשחקים שונים בסדרה יהיו רמות קושי שונות, אבל ראשית, המשחק לא נותן שום אינדיקציה חיצונית לכך שהוא פשוט מחבריו, ושנית – מלבד הקונספט הבסיסי המוצלח של פתיחת תיק ישן מחדש, התעלומה הפשוטה היא הדבר היחיד שהוא מציע.

בעוד שחלק מהמשחקים האחרים מציעים תעלומה מורכבת לצד "קאסט" של דמויות ססגוניות ועמוקות, רוב הדמויות בעלילה של "רצח מיושן היטב" הן בסך הכל ניצבים בסיפור של הנרצח ושל הרוצח – חסרי עומק, חסרי אופי וחסרי מניעים אישיים. התפקיד היחיד של כל אחד מהם הוא לתת לנו רמז אחד או שניים, ואז, ממש כמו פריטים בחדר בריחה ממוצע, הם מסיימים את תפקידם ודוהים ברקע.

זהו חד משמעית החלש מבין המשחקים שניסיתי בסדרה. הוא עושה את מה שבא לעשות בלי שום ערך מוסף, ובסיכומו של דבר ‐ אני מניח שהוא יכול להיות נחמד בתור משחק חימום לפני שתיגשו לתעלומות המעניינות באמת.

איפשהו על התפר בין משחקי תפקידים ובין משחקי קופסה יושבת החוליה החסרה המשונה – ערכות התחלה של משחקי תפקידים. מצד אחד, תפקידה של ערכת התחלה הוא לספק חוויה שלמה ועצמאית שתעזור לך להכנס למשחק תפקידים בפעם הראשונה ביחד עם קבוצת חברים. מצד שני, ערכת התחלה מלווה בדרך כלל מוצר "מקיף" יותר המספק ארגז כלים גדול יותר למשחק – כגון ספר בסיס או ערכה למתקדמים, שהם בדרך כלל פחות ידידותיים למתחילים מסיבות שונות (בגלל מחיר, בגלל כובד השיטה או בגלל שיתוק בחירה של אפשרויות מכאניות וסיפוריות).

בקיצור, הפקה של ערכת התחלה טובה זו אומנות לא פשוטה.

בשנת 2021 יצאה לאור המהדורה השניה של משחק התפקידים "הטבעת האחת", הפעם בהוצאת חברת Free League Publishing (בניגוד למהדורה
הראשונה שיצאה תחת ידי Cubicle 7). במקביל לספר הבסיס ולמסך מנחה, יצאה גם ערכת התחלה עם הכותרת הברורה: The One Ring Starter Set, שרבים מכנים גם בתואר The Shire Set.

בעבר עשיתי קריאות מתגלגלות לכל מוצרי המהדורה השניה של "הטבעת האחת"... מלבד לערכת ההתחלה. אז הנה, סקירה.

ראוי לציין שממש לאחרונה יצאה לאור ערכת התחלה נוספת ( The One Ring Over Hill and Under Hill Starter Set ), ואותה אסקור בנפרד בהזדמנות הראשונה.

מרכיבים

ערכת ההתחלה הזו כוללת 3 חוברות: חוברת חוקים בת 24 עמודים, חוברת הרפתקאות שכ-28 עמודים בה מוקדשים ל-5 הרפתקאות קצרות, והחוברת הגדולה מכולן – חוברת הסוקרת את הפלך, כולל אישים ומקומות בולטים, קרסי הרפתקה ועוד, בת 52 עמודים.

בנוסף יש בערכה 8 דפי דמות מוכנים (בעיקר הוביטים שקוראי "שר הטבעות" עשויים לזהות), חפיסה של 30 קלפי ציוד לחימה (נשקים ושריונות) עם איור בצד אחד ונתונים בצד השני, שישה קלפים ריבועיים לעמדות קרב ולתפקידי מסע, מפות של הפלך ושל אריאדור וסט קוביות לבנות (6ק6, 2ק12 מיוחדות).

ראוי לציין שבהדפסה הראשונה של הערכה (בלבד) יש כמה הבדלים ביחס להדפסות הבאות. ראשונה והמפורסמת שבהן היא טעות ההפקה של קוביות ה-ק12 בערכה, שעל הפאות שלהן מופיעים המספרים 2 עד 11 במקום 1 עד 10.
שנית, בהדפסה הראשונה הקופסה עצמה משמשת בתפקיד כפול גם כמסך מנחה – הדופן הפנימית של הקופסה ושל המכסה מציגה מפה של הפלך ומידע שימושי למנחה. בהדפסות הבאות של הערכה לא תמצאו את התוספת הזו.
בין ההדפסה הראשונה לאחרות יש גם הבדל בטקסטורה של מכסה הקופסה (בראשונה הוא חלק וביתר מחוספס מעט) כך שאני משער שהחברה החליפה את המפעל המדפיס וויתרה על ניצול הדופן הפנימית של הקופסה כדי לצמצם עלויות.

על כל פנים, כל תכולת הערכה בכל ההדפסות היא איכותית ביותר והאומנות מצוינת. העזרים בעיני לא מאוד שימושיים להרפתקאות שבערכת ההתחלה (עוד נגיע לזה...) אבל יכולים להיות נחמדים כאשר אתם משחקים במשחק המלא.

חוקי הערכה

ראשית נצלול אל חוברת החוקים. באופן קצת מפתיע בעיני, היא לא נפתחת בהסבר מה זה משחק תפקידים אלא קודם כל בדוגמת משחק קצרצרה ורק לאחר מכן הסבר קצרצר מה הם משחקי תפקידים. המשך החוברת לוקח קטעים נבחרים מספר הבסיס וסוקר את מבנה המשחק, מכאניקת גלגולי הקוביה, תכונות ומיומנויות, תקווה, מעלות ומענקים, חפצים שימושיים, מסגור סצנות וכיצד לשחק קרב.

ביחס לחוקים המלאים של השיטה בספר הבסיס שלה, ירדו בעריכה: חוקי יצירת הדמות כולל כל התרבויות והיכולות המיוחדות שלהן (אך כן מזכירים שהן קיימות ושהדמויות המוכנות בערכה כבר מגיעות עם יכולות כאלו שנבחרו עבורן מראש), אין את חוקי המסע, המועצה והאתגר המתמשך, ובאופן מפתיע קצת – גם אין חוקי צל, השחתה ואת המצב "אומללות" שעשוי להיכפות על דמויות. דרוג הקושי של גלגולים בערכת הבסיס הוא 18-תכונה, מה שמופיע בשיטה המלאה כחוק אופציונלי למשחקי חד"פ, כאשר ברירת המחדל למשחק מערכה הוא דרוג קושי של 20-תכונה.

מאחר שמדובר בערכת התחלה ולא במשחק המלא, בעיני די הגיוני שאין חוקי יצירת דמות, אבל לצד העובדה שכל הדמויות המוכנות מלבד אחת הן הוביטים ואין חוקי התקדמות לאף אחד מהם, החוויה שמציע ערכת ההתחלה הזו היא לא ממש מייצגת למשחק "קלאסי" של הטבעת האחת, בו תמצאו בדרך כלל אחווה עם בני כמה תרבויות. בנוסף מוזר קצת שלא מזכירים את חוקי המועצה, האתגר המתמשך והמסע אפילו לא באזכור שהם קיימים, בהתחשב בקלפי תפקידי המסע הכלולים בערכה.

משונה אף יותר היא העובדה שחוקי הצל וההשחתה הוסרו לחלוטין מהערכה. מדובר במכאניקה מהותית לאופי המשחק, וכזו שאני מקפיד לשלב בכל משחק היכרות עם השיטה, אבל כאן היא לא קיימת אפילו ברמז.

בעיני מתקבל על הדעת שערכת התחלה תכיל גרסה מפושטת או חלקית של החוקים, ואני לא מתכוון גם לריבוי האפשרויות לשחקן. מכאניקות נישתיות יותר או שבאות לידי ביטוי פעם בשלושה-ארבעה מפגשים יכולות בהחלט לצאת החוצה. כך לדוגמה חוקי היורשים, חפצי הקסם או אוצרות ורמת חיים הם מכאניקות שאין למה להתעמק בהן בערכת התחלה (אולי מלבד חפץ קסם ספציפי פה ושם). מוות של דמויות מוזכר כאן כבדרך אגב לצד הבהרה, שבמשחק המלא דמויות עשויות למות אך בהרפתקאות בפלך זה לא המצב. הבעיה היא שנתחים גדולים מהמשחק לא נמצאים כאן וגם לא מוזכרים.



חוברת ההרפתקאות

חוברת ההרפתקאות כוללת 5 הרפתקאות קצרצרות (שעה וחצי בערך כל אחת) שאמורות להיות משוחקות כמיני-מערכה קלילה של 5 מפגשים ועם הדמויות המוכנות בערכה (6 דמויות, כאשר 1 מהן, לובליה ברייסגירדל (גברת סקביל-בגינס לעתיד, בשבילכם), אמורה לפרוש באמצע המערכה ו-2 דמויות אחרות יכולות להצטרף במקומה). כל הרפתקה מתמקדת באחד מחמשת מחוזות הפלך: הנפה המערבית, הצפונית, הדרומית, המזרחית ולבסוף באקלנד והיער העתיק.

כל ההרפתקאות, מאת James Michael Spahn, די קלילות ואפילו ילדותיות באופי – מזכירות בסגנון את הפרקים הראשונים של "ההוביט". כל ההרפתקאות די לינאריות ועם רצף סצנות שבהן השחקנים צריכים לאלתר את דרכם למטרה מוגדרת כלשהי (בשליחות בילבו בגינס או במקרה אחד כדי להציל את אוטו סקביל-בגינס המעצבן), לגלגל פה ושם גלגולי מיומנות שההרפתקה מגדירה, ובשלוש או ארבעה נקודות בכל החוברת יש גם קרבות יחסית פשוטים. המטרות די פשטניות, הדמויות ישירות והדבר הכי קרוב לקשת עלילתית הוא איזה מבחן מאוד מטופש ולא ברור, עד כמה האחווה נחמדה לבעלי חיים (אם כן זה עוזר נגד הבוס האחרון, רק שאין שום סיבה שהשחקנים ידעו את זה וההרפתקה גם לא משקפת להם בשום צורה אם ההתנהגות שלהם "טובה" או "רעה" לבעלי חיים, כי לעתים הקביעה שרירותית בטירוף).

כאן, למעשה, צפה במלוא-שאת הבעיה האחת הגדולה של ערכת ההתחלה: היא לא באמת ערכת התחלה. כלומר, היא לא באמת מכניסה אתכם למשחק של "הטבעת האחת", לפחות לא בלי התאמות.

המשחק כולו של הוביטים שמחים וטובי לב כמעט ללא שונות מכאנית זה מזה. הצל אינו קיים, וזאת גם בסצנות בהן זה מתאים מאוד. הנדודים קצרצרים וללא מכאניקה משלהם למסע ולמפגשים בדרך. הקרבות בדרך כלל עם טוויסט מגניב (לדוגמה להעסיק טרול רק מספיק זמן עד שתזרח השמש) אבל אין "סתם" פלוגת אורקים שעטה עליכם וצריך לחסל. אין מועצות ואין את מי לשכנע בכלום.

למעשה זו לא ערכת התחלה של הטבעת האחת, אלא גרסת my little The One Ring או לפחות The One Ring: Happier Edition שאני, שחקן הטבעת האחת מנוסה וחובב טרגדיות, יכול להריץ לאחיינים שלי, לא בשביל לתת להם טעימה מהמשחק המלא אלא בשביל לתת להם טעימה ממשחקי תפקידים באופן כללי.

כפי שציינתי בהתחלה, לאחרונה הושקה ערכת התחלה חדשה של "הטבעת האחת", עם כותרת המשנה "מעל הגבעה ומתחת לגבעה". לגבי אותה ערכה ידוע כבר שהיא מכילה דמויות מוכנות ממגוון תרבויות והרפתקה מחוץ לפלך, ואין לי ספק שאחד השיקולים בהפקה שלה הוא ליצור ערכת התחלה שאכן נותנת טעימה אותנטית מהשיטה – מה שערכת הפלך פשוט לא נותנת.

ההרפתקאות כשלעצמן לא "גרועות". כולן עם קונספטים טובים מאוד לעלילות בפלך, אך חלקן גוררות את השחקנים באף ברמה של "אה כן ובין המפגש הקודם לנוכחי שמו אתכם במעצר". למרות זאת, יש כאן חומר לעבוד איתו. את ההרפתקה החמישית כדאי ורצוי שתמירו להרפתקה קצת יותר אפלה תחת הכותרת "כלבם של בני בסקרוויל-טוק!, אבל עבודה עדיין נדרשת, והערכה לא עושה מספיק כדי לעזור למנחה חדש לחלוטין.


באיור: כלבם של בני בסקרוויל-טוק?

חוברת הפלך

החוברת האחרונה בערכה והגדולה בהן סוקרת את כל נפות הפלך ואת באקלנד, כולל תיאורי מקומות ואישים. התיאורים מצוינים, קרסי העלילה מצוינים אף יותר (חבל שלא השתמשו בחלק מהם בשביל ההרפתקאות בערכה) והאומנות מעולה. בסך הכל, כמוצר הרחבה לטבעת האחת למי שרוצה עוד מידע על הפלך, זה מוצר מצוין, מלבד העובדה שהוא "קבור" בתוך ערכת ההתחלה.

למרות שיש קרסי עלילה טובים, מאחר שאין בערכה חוקים להתקדמות דמויות, אין הרבה איך לפתח את המשחק למיני-מערכה באמצעות הערכה בלבד – אין ברירה. תצטרכו גם את ספר הבסיס של השיטה.

לאחרונה התקיים ראיון עם פרנצ'סקו נפיטלו, אחד מכותבי השיטה, ממש לפני כנס ג'נקון האחרון, והוא ציין שהתוכן של ערכת ההתחלה ייצא בעתיד הקרוב מחדש בתור ספר הרחבה של הפלך שיחליף את ערכת ההתחלה (מצב דומה קיים כבר היום בקו המוצרים המקביל של "משחק התפקידים של שר הטבעות", בו לא קיימת ערכת הפלך אבל התוכן שלה פורסם כספר ההרחבה "הרפתקאות בפלך") וייתכן שזה עדיף.

סיכום
כמוצר הרחבה לשחקני "הטבעת האחת" שמחפשים עוד מידע ורעיונות להרפתקאות בפלך, או למי שרוצה את עזרי המשחק כמו הקלפים, ערכת ההתחלה המקורית של הטבעת האחת היא מוצר מוצלח.
מצד שני, כערכת התחלה הוא מכניס אתכם היטב לעולם של טולקין, אבל לא לאווירה המלנכולית של "הטבעת האחת". הערכה לא משקפת את אופי המשחק ולכן אני לא ממליץ עליה בכלל בתור כניסה *לשיטה*, אלא רק לשחקנים שידוע להם מראש כי דברים יהפכו אפלים יותר בהמשך עם חוקי השיטה המלאים.

חברת Free League Publishing ידועה בדגש הגדול שהיא שמה על ערכות התחלה מקיפות ועמוסות עזרים, בין השאר גם במשחקים של Dragonbane, של הנוסע השמיני, של המתים המהלכים ושל Twilight:2000, אך במקרה הזה, למרות כל הטוב שנכנס לערכה, ליבת הדברים אינה טובה מספיק במה שמנסה לעשות, או פשוט אינה סגורה על עצמה, ולכן המוצר מקבל אצלי 2.5/5 – לכו עליו, רק אם אתם כבר משחקים בטבעת האחת ורוצים עוד עזרים ועוד מידע על הפלך.

אוהבים חדרי בריחה? מזהים מייד את הפושע האמיתי בכל ספרי אגתה כריסטי? רואים את התפניות בסרטי מתח כבר מההתחלה?

סקירה כללית למשחקי תעלומת רצח

סדרת משחקי Murder Mystery Party Case Files של חברת University Games נועדה להכניס אתכם וכמה חברים לתפקיד של חוקרים הנדרשים לפתור תעלומת רצח מורכבת.

כל משחק בסדרה מגיע כ"תיק" עם דף הוראות ועם ערימה של ראיות – תמונות של העדים והחשודים, מזכרי משטרה של שוטרי הסיור, דו"חות פורנזיים, תדפיסי דוא"ל, שרטוטים של בניינים ועוד ועוד.
הרמזים כוללים הרבה מאוד קטעי טקסט, ולכן כל המשחקים מתאימים למי שאין לו בעיה עם הקראה. ההמלצה שלי היא שתחליטו על תפקידים בקבוצה שלכם: שחקן שיקריא הכל לכולם, שחקן שיערוך טבלת חשודים ואליבי, שחקן שיעקוב אחר בדיקת הראיות וכו'.
ברמת העקרון אין הגבלה על מספר השחקנים, אבל אני חושב ש-5 הוא הגבול העליון עד כמה אפשר להוסיף שחקנים ועדיין לאפשר לכולם להיות מעורבים במידה מספקת בפתרון.

שיחקתי עם חברים בשלושה מהתיקים – סטארט-אפ רצח, רצח מיושן היטב ורצח באנטארקטיקה – ובכוונתי לסקור את כולם, תוך דירוג לפי איכות התעלומה בהתחשב בדמויות וברמזים.
אגיד כבר כעת שאיכות ההפקה והמרכיבים של כל המשחקים שבדקתי היא גבוהה מאוד, ומאמץ רב הושקע גם בכתיבה.

למרות שמדובר בחווית משחק שהיא בגדול חד-פעמית, לא מדובר במשחק "מתכלה" (כמו המשחקים בסדרת EXIT לדוגמה). כל הראיות בתיק יישארו ללא פגע בשעה שתפתרו את התעלומה, ובסיום המשחק ניתן לארוז אותו ולהעביר למישהו אחר שינסה להתמודד עם האתגר. כולם מקבלים כוכב רק על זה

שימוש באינטרנט
ראוי לציין שחלק (אבל לא כל!) המשחקים בסדרה דורשים שימוש באינטרנט, לדוגמה כדי לפרוץ לדואר האלקטרוני של חשוד או כדי לעקוב אחר עמוד של חשוד אחר ברשתות החברתיות ולברר את האליבי שלו. זה עשוי להוות בעיה לשחקנים שומרי שבת.
כמו כן, בדף ההוראות של כל המשחקים יש קישור ו-QR לעמוד המשחק באתר החברה, שם תוכלו למצוא רמזים קלים למקרה שאתם מרגישים אבודים (יש כמה רמזים נפרדים לכל משחק, בהתאם לחשוד שלגביו נתקעתם) ואת הפתרונות כדי שתוכלו לברר אם לכדתם את הרוצח או שאפשרתם לו לחמוק...

חתך גיל
כמיטב המסורת של אגתה כריסטי, כל המשחקים בסדרה מתארים רציחות וברובם יש רומנים גלויים או סודיים בין חלק מהעדים והחשודים. יחד עם זאת אין תמונות גרפיות והתיאורים יחסית נקיים. ההמלצה של המוציא לאור היא משחק לגילאי 14+ ובעיני היא סבירה. למרות זאת שימו לב שבשילוב עם קטעי הקריאה הארוכים באנגלית ייתכן שהמשחק יתאים פחות כחוויה משפחתית שלכם, לפחות עד שהילדים יגדלו קצת.



סטארט-אפ רצח

יזם צעיר, עשיר, נהנתן ונפוח מחשיבות עצמית הגיע בבוקר למשרד שלו ועד הצהריים הוא נמצא על מדרכת הרחוב הרחק למטה.

זה המשחק הראשון בסדרה שאותו שיחקנו, והוא מצוין. קןנספט רצח המעסיק השמוק שכל העובדים שלו שונאים אותו, זה די קלאסי, אבל האמת יש יותר מכך מאחורי הקלעים?

דמויות: פרט לנרצח, 8 אנשים בבניין ואני שמח לומר שבתחילת המשחק שלכם, כולם חשודים. לכולם יש בעיות עם הבוס. כל החשודים מגיעים עם סיפור רקע מעניין ולכל אחד מהם יש גם מערכות יחסים עם החשודים האחרים ודעה אחד על השני. לכולם יש סודות משלהם שמסבכים את העדות ומי שלא משקר כנראה שלא אומר את כל האמת.

רמזים: למרבה המזל פרט לתצהירי עדות, תיק הראיות שלכם כולל גם מידע חיצוני של גורמים שאינם תלויים. הראיות בתיק דרשו מאיתנו להוציא כמה דפים ולהתחיל לשרטט תנועה של עובדים במשרד תוך ציון שעות, כדי להבין מי יכול היה לראות את מי ומי היה לבד בחדר עם מי בכל רגע נתון.

הכתיבה פה מצוינת, ובסיום התיק תמצאו את עצמכם לא עם ראיה חותכת לזהות הרוצח, אלא עם ראיות מזכות לכל החשודים מלבד אחד. בפרפראזה על דברי שרלוק הולמס – לאחר שפסלתם את כל האפשרויות, ונותרה רק אחת.

בעיני מדובר בתעלומה מורכבת, כתובה היטב ועם פתרון מספק ביותר. קחו את הזמן עם קפה חזק אל תוך הלילה.

לגו היא אחת מחברות המשחקים החזקות בעולם המערבי. מה שהתחיל כמשחק הרכבה פשוט הלך והשתכלל עם השנים, סיפח שיתופי פעולה עם עוד ועוד מותגים שונים, מוציא כבר שנים משחקי פלטפורמה למחשב ולקונסולות, ובשנים האחרונות גם נושא סדרות טלוויזיה ואפילו סדרת סרטים מצליחה (והמקום היחיד שבו תמצאו את באטמן, גנדלף והאן סולו בכפיפה אחת). בשנת היובל למשחק "מבוכים ודרקונים", התקיים שת"פ של לגו גם עם משחק התפקידים בסט עתיר קריצות למבוכים ודרקונים כולל הרפתקה (לא לגמרי נאמנה לרוח המשחק...) לשחקנים צעירים.

בשנה שעברה לגו נכנסה לעולם חדש כאשר השיקה את מה שלמיטב ידיעתי הוא משחק הלוח הראשון של לגו – ארמון הקופים.

האם זה שילוב לא-קדוש של מותג מצליח ויקר עם משחק פשטני של בניית מנוע והשתלטות על שטח? כן.
האם זה בכל זאת משחק מוצלח? בהחלט.
האם הוא חובה על המדף של חובבי לגו באשר הם? כלל וכלל לא, אבל בכל זאת כדאי לכם לבדוק אותו!



ובהרחבה:
ב"ארמון הקופים", השחקנים בונים ביחד ארמון עתיק שהג'ונגל השתלט עליו. כל שחקן בתורו בונה חלק מהארמון באמצעות לבני לגו סטנדרטיות (קוביות של 1×1, עמודים של 1×3 וקשתות של 4×1) כאשר הוא חייב להתחיל מקרקע הג'ונגל ולטפס משם.
ככל שהתוספת החדשה של שחקן לארמון גבוהה יותר, כך הוא יזכה ביותר "כוח קנייה" כדי לרכוש באמצעותו קלפים בתור זה.
ברכישת קלף, השחקן זוכה מייד בכמה לבני לגו כפי שרשום על הקלף, ואז מוסיף את הקלף ל"מנוע" שלו שמפיק לבני לגו נוספות מדי תור.

פשוט, אבל אלגנטי.

תכנון המשחק הוא כזה שיש לשחקנים אינטרס לבנות את התוספות שלהם לארמון על גבי המבנה הקיים, בכל פעם מכיוון אחר, כדי שיוכלו להגיע גבוה יותר עם כמה שפחות לבנים.
בנוסף, בסיום כל תוספת לארמון השחקן חייב להוסיף "קישוט" (עלים כהים, עלים בהירים או במבוק, והחוקים מאוד ברורים איזה חלק יש להוסיף בכל פעם) מה שגורם לארמון לצמוח אורגנית ולהפוך ליצירת לגו חדשה בכל פעם.

אה, וגם יש קוף שמטייל עליה (ומאפשר לכם לחסום את הבנייה של שחקנים אחרים, אם תתכננו טוב את הבנייה שלכם) וקלפי משימה שהשחקנים חוטפים זה מזה כאשר הם מזיזים את הקוף.

חשוב לציין שאין במשחק מידע מוסתר – הכל גלוי. גם הארמון המשותף שעליו בונים כולם והלוח שאפשר וכדאי לסובב כדי לבחון מכיוונים שונים לפני פעולה; גם הקלפים של כל שחקן וגם הקלפים הזמינים לרכישה או קלפי המשימה שאפשר לחטוף.

הקלפים ללא טקסט, כך שאם מכירים את ההוראות, אין צורך לדעת אנגלית כדי לשחק.

סיום המשחק
המשחק מסתיים בסוף הסיבוב לאחר שאחד השחקנים צריך היה לקחת לבנה מסוימת מהבנק אך היא אזלה כבר.

עם סיום המשחק, סופרים נקודות לפי הבננות על הקלפים שרכשו השחקנים, וכן קלפי המשימה.

וריאציות
למשחק יש גם "חוקים מתקדמים", עם צפרדע לגו ופרפר לגו. אלו לא מוסיפים הרבה למורכבות של המשחק, אבל הם חוסמים את נתיבי הבנייה של שחקנים אחרים.
הם נותנים יותר שליטה בחסימת בנייה מאשר הקוף שבחוקי הבסיס, אבל הפרפר חוסם רק את הנקודה הגבוהה ביותר בארמון והצפרדע רק את הנקודה הנמוכה, מה שמאלץ את כולם להרחיב את הארמון לכל הכיוונים וגורם – לפחות בעיני – ליצירה אורגנית של ארמון מושקע ויפה בהרבה.

סיכום
לגו ארמון הקופים הוא משחק מושלם לכל משפחה חובבת לגו, וכמו סט לגו קלאסי הוא מתגמל חשיבה יצירתית עם הכלים שברשותנו.
למרות זאת, החוקים פשטניים (ובלגו כמו בלגו: המחיר יחסית גבוה) כך שאם אתם מחפשים טקטיקה מורכבת, גלגולי קוביה מלחיצים או אקשן מהיר, לא בטוח שזה המשחק בשבילכם. אני בכל זאת ממליץ לפחות להעיף בו מבט. אולי... תתחברו

סך הכל 4 כוכבים.

בביקורת שלי על רעש! בקטקומבות, ציינתי שזה המשחק המשוחק ביותר שלנו מזה שנתיים בערך. הרשו לי לחדד: בחצי השנה האחרונה המשחק המשוחק ביותר שלנו הוא רעש בקטקומבות + ההרחבה "מאורות וחדרים אבודים", שעותק פרומו שלה הגיע אליי לאחר תלאות רבות ונסיעה בכל רחבי אירופה.

קופסת ההרחבה (וקלף הפרומו "מר שפם")

התוכן החדש
"מאורות וחדרים אבודים" מוסיף למשחק בדיוק את מה שבכותרת, שזה מאורות של מפלצות "בוס" במפת המשחק וחדרים אבודים שאנחנו רוצים להגיע אליהם אבל זה לא כל כך פשוט – וגם מכאניקה של יכולות פסיביות שהשחקנים יכולים לקבל במהלך המשחק.

כדי להשיג את המטרה הזו, מוסיפה ההרחבה 50 קלפים חדשים ו-12 אריחי מבוך (מהם 8 מכילים מאורה או חדר אבוד).

חוקים נוספים לאריחי המבוך
באריחים החדשים נוסף סוג חדש של חדר: בור קוצים, שעוצר את התנועה שלכם וגם גורם לכם נזק אלא אם תסלקו מהחפיסה שלכם (לתמיד!) את אחד הקלפים שלכם בתור זה. לפעמים זה עוזר לדחוף לבור את שכיר החרב שכבר מיצה את תפקידו, אבל לעתים תהיה לכם שליפת קלפים מדהימה ותצטרכו להתמודד עם ויתור קשה.
בנוסף יש שני סוגים חדשים של מעברים – יש מחסום עתקים, שאי אפשר לנוע דרכו אם יש לכם עתק, ויש מעבר כניסה – כאשר אתם מגלים אריח חדש באמצעות תנועה אליו, אתם חייבים לנוע במעבר הכניסה.

הנה לדוגמה אריח שבו אתם חייבים לנוע לתוך בור הקוצים:



מאורות
חלק מהאריחים החדשים מכילים מאורה של מפלצת בוס – יש 3 מאורות עם 5 בוסים (שלושת הפסלים החיים יושבים באותה מאורה). כאשר נכנס למשחק אריח כזה, המפלצת נמצאת בו והיא תישאר עד שתובס.

הקונספט מגניב מאוד. הביצוע לא מושלם בעיני – קודם כל כל, כי 3 מאורות זה בעיני לא מספיק. שנית, כי המדוזה היא היחידה שיש עונש על להכנס לחדר שלה בלי להילחם בה – בחדרים של הספינקס ושל הפסלים אפשר לעבור כל העת. שלישית ואחרונה, כי תנאי הניצחון של הבוס לא מופיעים על האריח אלא רק בדף האחרון של חוברת ההוראות, כך שאני משחק בדרך כלל כשהחוברת בהישג יד.

חדרים אבודים
בניגוד למפלצות הבוס, החדרים האבודים עובדים מושלם. יש 5 חדרים אבודים, שזה בעיני מספר מעולה (כמעט תמיד מופיע חדר כזה במשחק, אבל לא בטוח שכולם יופיעו). האריח עושה בדרך כלל שימוש חכם במעברי כניסה או במעברים חד כיווניים כדי להבטיח שהחדר האבוד שהתגלה יישאר אבוד עוד לזמן מה – הכניסה שלו רחוקה ממך, ועכשיו צריך ללכת איכשהו מסביב כדי להגיע אליו.

עובדה זו, בשילוב עם העובדה שלחלק מהחדרים האבודים יש אפקט שדורש מהשחקן להניח קוביה בחדר וכך "לחסום" שימושים נוספים בחדר, מביאים לכך שהגילוי של חדר אבוד מתחיל מירוץ, מי הראשון שיגיע לחדר וישתמש בסודותיו, קצת בדומה למירוץ אל עתק שמנמן של 17-20 נקודות.

לבסוף, החדרים האבודים (בניגוד למאורות של מפלצות הבוס) כן כוללים סימן שמזכיר מה החוקים המיוחדים של החדר. רוב החדרים ידרשו משחקן לשלם מטבעות או להקריב פרסים (נגיע אליהם מייד) ואז להניח קוביה בחדר. התמורה יכולה להיות לרכוש קלפים בחינם, לקבל עתק שיושב בחדר אחר במבוך, לקחת חפץ מהשוק, להתרפא או לגלות סוד גדול.



פרסים
הקטע החדש האחרון במשחק ההרחבה – פרסים הם קלפים שלא נכנסים לך לחפיסה אלא נשארים פתוחים על השולחן. רובם מעניקים לשחקן יכולת פסיבית כלשהי. חלקם נותנים לו משימה אישית (הקלף שווה איקס נקודות על כל קוף זהב או על כל כתר שהשגת) וכמה מהם למעשה דופקים את השחקן – יש מפלצות חדשות שמשתלם מאוד להילחם בהן אבל הן משאירות לך "פרס" מעפן שתשמח לשרוף בחדר האבוד הקרוב אליך.


(כמה פרסים נחמדים)

סיכום
ההרחבה "מאורות וחדרים אבודים" מוסיפה המון עם יחסית מעט משקל ומעט סיבוכיות. התוכן הנוסף מתקפל בקלות לתוך הקופסה הגדולה של משחק הבסיס, החוקים החדשים פשוטים, ברורים, אינטואיטיביים ורשומים ברובם על גבי האריחים החדשים במשחק.
מפלצות הבוס בעיני לא מושלמות אבל הן כן צעד בכיוון הנכון – פשוט צעד קטן מדי (המדוזה מעולה, האחרים ככה ככה). יתר התוספות – החדרים האבודים, הפרסים והמעברים המיוחדים – עושים עבודה מושלמת, ומזכים בעיני את ההרחבה בחמישה כוכבים.
אם אהבתם את משחק הבסיס, פשוט אין שום סיבה שלא תשחקו אותו עם ההרחבה הזו.

אוהבים עולמות פראיים? (כן!)
אוהבים את עיצוב המפלצות של מבוכים ודרקונים 4? (כן!)
מרוב אהבה נולד להם ספר מפלצות פשוט פראי –

– זו, לפחות, ההבטחה בה נתקלתי כאשר פרסומת לפרויקט המימון של Simply Savage Bestiary קפצה מולי בעת ביקור בקבוצת הפייסבוק הרשמית של עולמות פראיים מבית Pinnacle Entertaintment Group (משחק תפקידים שגם מתורגם על ידי ההוצאה לאור של "הפונדק" וגילוי נאות – אני מעורב בתרגום או בעריכה של רוב מוצרי הגרסה העברית).

בתור מישהו שגם אוהב עולמות וגם אוהב את עיצוב המפלצות של מבוכים ודרקונים 4, וגם את האומנות שהופיעה בעמוד הפרויקט, תמכתי במדרגה צנועה של הספר הדיגיטלי. מסיבה זו, אני לא יכול להעיד על איכות ההפקה של הספר הפיזי, אבל ההדפסה נעשית בשיטת Print on demand דרך בתי הדפוס של אתר Drivethru RPG, מה שאומר שהעלות מעט גבוהה בשביל ספר פיזי איכותי, אבל האיכות ככל הנראה טובה מאוד (ואפשר לבחור אם אתם רוצים כריכה רכה או קשה כתלות במחיר).

אומנות
מילה על האומנות של המאייר Olekzander Zahorulko – חמודה. במובן שהיא חמודה. היצורים ברובם נראים מצוירים, קצת קומיים, עיניים גדולות, פרצופים מצחיקים (למי שיש פרצוף). בעיני זה עובד מצוין לספר שממוקד על מפלצות פנטזיה לחסל בקלילות. רוב המפלצות מאוירות בצורה לא מפחידה, שאפשר להציג גם לשחקנים צעירים.
אם אני נותן ציון על האומנות בלבד, בעיני 4.5/5 וגם זה רק כי דמויי האדם קצת חוזרים על עצמם בעיצוב.

מטרות ואג'נדה
"ספר מפלצות פשוט פראי" הוא אסופת מפלצות בת כ-150 עמודים, כאשר 145 מהם מכילים מפלצות פנטזיה. בעמוד הראשון של הספר, מציגים הכותבים בצורה ישירה, ברורה ואישית מה בעצם הם מנסים להשיג עם הספר – מפלצות מוכנות שמצד אחד מייצרות קרב דינמי ומעניין, ומצד שני לא דורשות מכם לדפדף בין עמודים או לזכור יותר מדי חוקים שמופיעים בספר אחר.

את המטרות הללו הם מבקשים להשיג כך:

1. פסקת הנתונים של המפלצת לא מפנה אותך לאף מקום מלבדה – לאף אחת מהמפלצות בספר אין כוחות, יתרונות או קשיים שתצטרכו לקרוא במקום אחר מה הם עושים. או ליתר דיוק, אם יש למפלצת כוח או יתרון, אז הוא רשום בתור יכולת מיוחדת מפורטת, או שהוא מחושב כבר לתוך רשימת המיומנויות שלה בתור תוסף למיומנות כגון 2+ להבחנה או קובית ריצה ק8.

2. עמוד אחד לכל מפלצת. כל יצור מקבל עמוד משלו, עם איור, טקסט קצרצר, פסקת נתונים וציון של 1–3 כוכבים המעידים כמה מורכבת המפלצת מבחינה מכאנית.

3. עד 6 יכולות מיוחדות לכל יצור (כולל התקפות). לרובם באמת יש 6, אבל לחלק ניכר יש 3–4 ואפילו 2 יכולות בלבד.

4. בדומה למהדורה 4 של מבוכים ודרקונים, כל מפלצת מקבלת "תפקיד קרבי" שרומז למנחה מה "הקטע שלה" בקרב. הסוגים הם ארטילריה (חלש בקפא"פ ומסוכן בטווח), שולט (הורס טקטיקות לגיבורים), חזיתי (נלחם טוב בקפא"פ), מנהיג (מחזק או מרפא חברים), אורב (תוקף בהפתעה או נמלט בקלות), מתגושש (נלחם בקפא"פ אבל מסתמך על תנועה וחמיקה ולא ספיגת נזק) והחפ"ש העלוב שנועד לחסום את הדרך אל מפלצות חזקות ממנו.

5. אין משאבים מיוחדים כמו עוצמה – אם למפלצת יש יכולות מוגבלות כלשהן, הן פשוט מוגבלות לשימושים ליום, שימושים בסצנה או שהן מתרעננות רק כאשר המפלצת שולפת קלף מתאים בסדר הפעולות (לדוגמה בקלף לב, או בקלף נסיך ומעלה).

חוקים נוספים
עוד רעיון שנלקח פה מהמהדורה הרביעית של מבוכים ודרקונים, זה המכאניקה של "סימון" – מצב שמלבישים על יריב, ונותן לו 2- לכל גלגולי המאפיין נגד כל היריבים אלא אם הפעולה משפיעה גם על מי שסימן אותו. מצד אחד זה פחות גרוע מלהיות מוסח, אבל מצד שני זה נמשך עד סוף ההתקלות או עד שהיריב מסמן מישהו אחד או שמתמלאים תנאים מיוחדים ליכולת הסימון.
יש גם שני יתרונות חדשים לדמויות שחקן, שמאפשרים להם לסמן בעצמם את המפלצות. למפלצות בספר, כאמור, אין יתרונות – אז הן עשויות לסמן גיבורים בדרכים אחרות באמצעות היכולות המיוחדות שלהם.

לבסוף, המפלצות בספר קיבלו "סוגים", כמו שיש בפאת'פיינדר פראי (בדרך כלל בעולמות פראיים אין משהו כזה – מחליטים אד הוק מסביב לשולחן האם "זאב מכונף מרושע" יהיה מושפע מ"צלצל הציידים שפועל רק על בעלי חיים"). הסוגים לא חופפים לאלו של פאת'פיינדר פראי אלא דווקא לסוגים של מבוכים ודרקונים מהדורה *חמישית*. נראה לי שזה נובע מטעות של הכותבים ולא מבחירה מכוונת, כי הם מזכירים לפחות פעמיים את פאת'פיינדר פראי, אבל בעיני זה עושה את העבודה כך או כך.

תוכן העניינים
לצערי כבר בתוכן העניינים נתקלתי בקוצר-רואין קצת מעצבן מצד הכותבים, ואני מציין זאת פה אחרי שהזכרתי שיש בספר קטגוריות "סוג" של מפלצות – אין ממש תוכן עניינים ואין שום פירוט של היצורים בספר.

כן יש מעין "ראשי פרקים" לפי קבוצות של יצורים (18 קבוצות), אבל אין פירוט של רשימת היצורים בכל קבוצה. אם אני רוצה לצורך העניין להשתמש בנתונים של אורק מכשף, תוכן העניינים מספר לי שאורקים מופיעים בעמודים 107 עד 119, אז עכשיו במקום לגשת לעמוד מדויק אני צריך לחפש בין 12 אורקים מי מהם המכשף.

המפלצות
אז השאלה הגדולה היא, האם הספר עומד בהבטחה שלו – להיות ספר מפלצות פשוט פראי, שמשלב היטב עקרונות של עולמות פראיים ושל מבוכים ודרקונים מהדורה רביעית.
בקצרה – הוא מצליח רק בערך בחצי מהמקרים.

יש בספר לא מעט יצורים שאתם מכירים כבר מספרים אחרים, כמו ליץ' או יסודן אוויר, אבל סידרו להם רשימת יכולות "קצרה וקולעת" שעושה את העבודה ולעתים קרובות גם שמה דגש על קרב דינאמי. לדוגמה יסודן אוויר יכול לשאוב את קליע האש שלכם לתוך מערבולת הרוח שלו, ואז לנשוף עליכם אש בחזרה ביכולת די אלגנטית (הוא מקבל את הסגנון שלכם). כמה יצורים דמויי אדם קיבלו גרסת "חיל פרשים" שכוללת נתונים מאוחדים לפרש ולרמך שלו כפסקת נתונים אחת, מה שמקל מאוד על הרצת קרב רכוב, וגם יש יצורים מקוריים ומעניינים, בעיקר בקבוצה של יצורי הפיה.

מבחינת טקטיקה, לחלק מהיצורים פה יש יכולות שמייצרות מסגרת ברורה לאפשרות לסיים קרב בצורה לא קטלנית, או שמאלצות את החבורה לזוז הרבה כדי להימנע מתבניות פיצוץ שהיצור מפזר בשדה הקרב ומשתמש בהן לאחר מכן (Gnoll Abjurer עושה את זה היטב).

כמה היילייטים בולטים:
- "המתבונן הנבדל מבחינה משפטית" עושה מה שהייתם מצפים משר-עין לעשות, בצורה מאוד אלגנטית ויפה.
- ביצוע מעניין ולא מסורבל של פגסוס, חליפת שריון מונפשת ולטאישים.
- ענק-פיה עיוור שהמגן שלו רואה עצמאית ממנו.
- בובת וודו מונפשת שמנסה לגרום לעצמה נזק כדי לגרום נזק למישהו אחר.
- נול שחוטף לכם חפצים מהיד כדי, וכאמור נול כושף שמאלץ דמויות לזוז הרבה.
- חיפושית שיורה גלי קול.
- אל-מת עם מכאניקה מגניבה של נעיצת נשקים ושליפת נשקים מתוך הגוף שלו.

איפה הספר נופל על הפרצוף
ובכל זאת, יש גם הרבה קשיים. הרבה-הרבה קשיים.

ראשית, ולמרבה הצער, יש בספר *רק* במפלצות פנטזיה שרובן הגדול שואב ממשחקים בסגנון מבוכים ודרקונים – זאת, למרות שעולמות פראיים מתאימה גם למשחקי אקשן-פאלפ, מערבון או מדע בדיוני. לא רק שלא נמצא פה חייזרים עתידניים או פשיסטים משנת 1936 – כן נמצא פה המון יצורים שכבר יש להם נתוני משחק ממש סבבה בלפחות 2 ספרים רשמיים של עולמות פראיים (עולמות פראיים מהדורת ההרפתקה ו/או המדריך לפנטזיה ו/או אוגדן המפלצות של פאת'פיינדר פראי).

הנתונים של אוטיוג, חקיין, גובלין לוחם, עוג, זאב אימים, דרקון ואורק אמנם לא זהים לאלו שכבר קיימים באוגדן המפלצות של פאת'פיינדר פראי ובחלק מהמקרים קיימים גם במהדורת ההרפתקה של עולמות פראיים, אבל הם מאוד מאוד דומים. כשזה קורה עם יצור שהנתונים "הרשמיים" שלו כוללים רשימת יתרונות רצינית או מקור עוצמה, כמו ליץ', זה בסדר – הרי המטרה היא שהספר הזה יהיה נוח יותר לשימוש. אבל אם זה קורה עם מפלצת שממילא יש לה בגרסה הרשמית רק 1–2 יכולות פשוטות, זה ממש בזבוז עמודים על חזרה מיותרת.

שנית, למרות שלכל מפלצת יש לא יותר מ-6 יכולות מיוחדות, למעשה חלק מהמפלצות קיבלו יכולות מורכבות למדי – ולפעמים לא רק יכולת מורכבת אחת אלא שתיים ואפילו שלוש. ולמרות שלאף מפלצת אין נקודות עוצמה, לחלקן יש משאב מיוחד משלהן שעולה ויורד במהלך הקרב. אם כל המורכבות הזו הייתה שייכת רק למפלצות שהן דמויות ראשיות, זה מילא, אבל בלא מעט מקרים מדובר בניצב עלוב עם 7 קשיחות שכנראה לא יצליח להשתמש בכלל ביכולות המיוחדות הרבות שלו.

בעיה קרובה לכך, היא החזרה על מפלצות דומות בעלות תפקידים שונים.
פסקת נתונים של גובלין עלוב בעולמות פראיים תדע, בדרך כלל, לכסות גם גובלין עם חרב וגם גובלין עם קשת. כאן, מאחר שהספר נצמד בצורה מאוד נאמנה לחלוקת התפקידים של מפלצות כמו במהדורה הרביעית של מבוכים ודרקונים, התוצאה היא שיש לדוגמה 9 גובלינים שלפחות 4 מהם נבדלים זה מזה רק בהתקפה העיקרית שלהם ואולי מיומנות פה ושם, ושלגמרי אפשר היה לאחד את הפסקאות שלהם לפסקה אחת ולחסוך הרבה עמודים.
מפלצות של מבוכים ודרקונים 4 מגיעות בדרך כלל בחבורה עם מספר יצורים דומה למספר הגיבורים, והן מחזיקות יותר זמן. מפלצות של עולמות פראיים (אם הן ניצבים) באות בדרך כלל בקבוצה של 3-4 ניצבים על כל גיבור והם מתים בתוך מכה או שתיים. הן פשוט לא צריכות תפקידים ממוקדים כמו במבוכים ודרקונים 4 – הן צריכות קטגוריות רחבות הרבה יותר.

חמישית, נראה שהכותבים התבלבלו פה ושם עם החוקים של מבוכים ודרקונים.
כך לדוגמה שתי מפלצות בספר משתמשות ב-reaction שלהן (מונח שלא קיים בעולמות פראיים) ויש כמה מפלצות עם היכולת לזוז קצת במסגרת פעולת התקפה – רק שבעולמות פראיים תנועה מתקיימת במקביל לפעולה, וזה שהדמות תוקפת לא מפריע לה לזוז, כך שלא צריך יכולת מיוחדת לזוז וגם לתקוף בו זמנית.
גם יש הרבה מאוד מפלצות שהנזק שהן גורמות עם כלי נשק קשור לקוביות הזריזות או הנפש שלהן ולא לקוביית הכוח, או שהן מקבלות לגלגל קוביות נזק נוספות בכל מני מצבים – אלו מכאניקות שמתאימות למבוכים ודרקונים, אבל במשחק עם ערך קשיחות נמוך יחסית וקוביות מתפוצצות, נראה שחלק מהמפלצות בספר נוטות לנזק גבוה מאוד יחסית לעולמות פראיים ועוד לניצבים. קצת מבאס.


לא בטוח שמתנקש רובוטי עם 8 קשיחות ובלי איתנות צריך גם קמע הגנה שמתרענן בקלף יהלום, גם יכולת לקפוץ בין התקפה להתקפה וגם להחליף בין עמידות קרב כפעולה מוגבלת – infiltrator frame מעמוד פרויקט המימון.

נקודות בולטות לרעה:
- שיקוצי בשר – קטגוריה של 10 שיקוצים קרובים. אלו חבר'ה גועליים שסופחים בשר של יצורים אחרים ובוראים ממנו עוד מסוגם. כולם מאוירים די דומה ועם אותו פלאפ שהוא די דל. יכול להיות שהם משחקים תפקיד חשוב בעולם המערכה הביתי של הכותבים, אבל בשבילי בתור מישהו שלא מכיר את היצורים האלה, שאינם יושבים על מוסכמה או טרופ מוכרים, ושכולם נראים אותו הדבר, נראה לי שאפשר היה להסתפק ב-3–4 וזהו. מבחינה מכאנית הם כן סבבה.

- רחרחן – מין פיל ננסי שמימי שמסוגל להריח קסם ושהרוק שלו מבטל קסם, אבל שממש בלתי אפשרי שישמש כמפלצת שנלחמת בדמויות ולכן קצת מוזר שיש לו בכלל נתוני קרב.

- מצרף מתהלך – יציר כפיים עם מכאניקה של צבירת חום ופליטת חום לצורל שימוש ביכולות, מה שהולך נגד העקרון שלמפלצות בספר אין עוצמה כדי לא לנהל מעקב משאבים, ובהתחשב בכך שאפילו לא מדובר בדמות ראשית.

- כלב השאול התלת-ראשי, שיש לו שלושה נשקי נשיפה זהים שמתרעננים כל אחד בשליפה של קלפים אחרים לגמרי וזה באמת קצת מורכב שלא לצורך.

- דמויי אדם (גובלינים, אורקים, נולים ולטאישים)
9 גובלינים שונים וגם שלד של גובלין שנועד לשרת את הגובלין בעל האוב;
11 נולים שלמרבה הצער 6 מהם די מורכבים מכאנית עם כמה וכמה יכולות מיוחדות שכוללות תבניות, פעולות נוספות, תוספי נזק שונים וכו' אפילו שאלו בסך הכל ניצבים; 10 סוגי לטאישים וגם דינוזאור מאולף, ו-10 אורקים שונים שחלקם הגדול די חוזר על עצמו. בסך הכל – בזבוז עמודים בעיני.
עדיף 3-4 "מקצועות" לכל דמוי אדם ולא לטחון עד דק אורק עם גרזן, אורק קשת, אורק עם חנית וכו', כשאפשר היה לעשות פסקת נתונים אחת של אורק עם אופציה לתקוף בחנית, קשת וגרזן לפי הסיטואציה.

לסיכום
מבחינה תיאורתית זה ספר המפלצות המושלם לעולמות פראיים. יש בו עקרונות טובים מאוד לכתיבת יריבים, וכשהוא נצמד לעקרונות הללו, הוא מצליח בגדול.
הבעיה היא שיוצרי הספר עצמם לא תמיד (ולמעשה בערך בחצי מהמקרים!) מתעלמים מהעקרונות של עצמם, מעמיסים יכולות מורכבות על ניצבים, מעמיסים יכולות מעבר לנדרש, יוצרים פסקה נפרדת לכל תת-טירון בפלוגת הגובלינים או שסתם מבלבלים עם מכאניקות של מבוכים ודרקונים 5, והתוצאה – מאכזבת במיוחד. כי לכתוב ספר מפלצות בינוני לעולמות פראיים זה דבר אחד, אבל לכתוב ספר מפלצות בינוני אחרי שפירטת במפורש כיצד לכתוב אותו טוב יותר, זה כבר ממש מתסכל.

שורה תחתונה: 2 כוכבים. יש פה עקרונות מעולים וכמה הברקות, אבל בערך חצי מהמפלצות בספר לא טובות או שדורשות תיקונים. פשוט אכזבה.

אם יש לכם זמן לכתוב יריבים, כדאי להיצמד לעקרונות המוצלחים שיש כאן, אבל אם אין לכם זמן – עדיף בהחלט להשתמש באחד מאוגדני המפלצות של פאת'פיינדר פראי או בפרק המפלצות של המדריך לפנטזיה של מהדורת ההרפתקה – אפילו אם פה ושם תחפפו את המשחקיות כי לא זכרתם מה עושה יתרון רתיעה של דרקון.

רעש! בקטקומבות הוא המשחק האחרון (2022, ועם הרחבה משנת 2025 ועוד הרחבה בצפי ל-2026) בכותר הוותיק (2016) של משחקי Clank! A Deck-building Adventure Game.
משחקים קודמים בסדרה כוללים את Clank! המקורי על שלל הרחבותיו (רובן מחליפות את המפה הסטטית של משחק הבסיס במפה סטטית אחרת), Clank in Space וכן גרסת לגסי של Acquisition Incorporated.

זוגתי הכירה רק ב-2022 את Clank! A Deck-buildimg Adventure Game המקורי, ולמרות שהיא התחברה אליו מאוד, היא קלטה מהר את הבעיות בתכנון המפה הסטטית של המשחק המקורי, שנתנו עדיפות ברורה לטקטיקות מסוימות ולכן פגעו בדינאמיות של המשחק והגבירו את הדגש על מזל ביחס לאסטרטגיה. מסיבה זו, אי אז לקראת יום ההולדת שלה לפני קצת יותר משנתיים, עשיתי מחר שוק קטן, ננעלתי על המשחק החדש ביותר בליין-אפ של הכותר, שה"קטע" שלו זה הנחת אריחים שלא קיימת במשחקים קודמים בסדרה, ורכשתי לה אותו.

בקצרה: מאז ועד היום זה המשחק שרואה אצלנו הכי הרבה שולחן.
הסקירה נכתבה על סמך עשרות – אני לא צוחק – משחקים של 2 או של 4 שחקנים.

תמה ואומנות
ברעש! בקטקומבות אנחנו משחקים פורצים נכלוליים וחסרי כבוד, אשר נכנסים למערות קבורה עתיקות מתרבות נשכחת במטרה לגנוב משם אוצרות מדהימים, לצאת החוצה, ולבלות את שארית חיינו בכבוד, יוקרה, עושר ונהנתנות.

למרבה הצער, במערות הקבורה העתיקות אורבות מפלצות וסכנות אין־ספור – ובראשן הדרקונית האל־מתה המחרידה אומברוק ווסנה.
כאשר נחקור את המבוך ונגלה את סודותיו, אנחנו עלולים להשמיע רעש! (או להפיץ אור חזק) לדוגמה בקרקושי שריון, התדרדרות אבנים, הפעלת אזעקות עתיקות, שבירת דלתות וכן הלאה – ורעש מושך את תשומת ליבם של שוכני המבוך. מי שמרעיש יותר – מגדיל את הסיכוי שיהפוך לארוחה.

רעש! הוא משחק עם הרבה הומור, שנשקף גם מהאיורים המצוינים, גם מטקסט שעל גבי הקלפים ואפילו פה ושם מהמכאניקה (כמו לשחק קלף פייטן, שעושה עוד יותר רעש כי הוא מזמר לפורץ שלכם, אבל אם תעשו עוד רעש יחד איתו זה מביא בונוס נחמד).
רבים מהקלפים מספרים סיפור קטן דרך השילוב של כותרת, איור, השפעה וטקסט קצר ומשעשע.

מטרת המשחק
תנאי הניצחון די פשוטים: המנצח הוא מי שיש לו הכי הרבה נקודות בסוף המשחק, כאשר נקודות מייצגות שכלול של מידות העושר, הכבוד והיוקרה הצפויים לפורץ שלכם.

כדי לסבך עוד יותר את העניינים, אם הפורץ שלכם לא חזר מהמעמקים עם אוצר מרשים באמת: פשוט לא יטרחו לכתוב עליו בעיתון. מהסיבה הזו הפורץ יכול לצאת מהקטקומבות רק אחרי שהוא הניח את ידיו על עתק (Artifact) אחד לפחות. כל עוד אין לכם עתק, אסור לכם לצאת מהקטקומבות.

משחקיות
חוקי המשחק זמינים בחינם באתר של Dire Wolf Digital, אבל הנה מה שחשוב לדעת:

רעש
חלק מהפעולות, הקלפים והמפלצות במשחק יגרמו לשחקנים לייצר רעש! המיוצג בקוביות עץ בצבע תואם לזה של השחקן המתאים. הקוביות מצטברות להן באזור על לוח המשחק (Clank! Area – אנחנו מכנים אותו "הקלאנקריה"), ממנו עוד יש סיכוי להוציא אותן באמצעות קלפים שונים כמו התגנבות או פעולות הסחה.

מדי פעם, כאשר יישלפו קלפים עם איור של דרקון, יתחיל המצוד. כל הקוביות שעוד ישנן בקלאנקריה יוכנסו לתוך שק בד שחור איכותי ממנו כבר אי אפשר להציל אותן. את השק ננער היטב, ואז נשלוף מתוכו מספר קוביות (תלוי כמה כועסת הדרקונית אומברוק ווסנה). אם נשלפה קוביה בצבע שלך – היא עוברת אל סרגל הבריאות של הפורץ שלך. 10 פציעות – ואתה גמור. הדרקונית נלהבת, ושחקן שהדמות שלו מתה, עובר לשלוף קוביות בכל תור עד שכולם מתו או ברחו מהקטקומבות.

במקרים מסוימים תתווסף לשק קוביה לבנה אחת או יותר (קוביות רפאים) – אם אחד כזו נשלפת, כל השחקנים סופגים נזק והקוביה חוזרת שוב לשק.


(זוגתי בכחול מובלת אל העיר הקרובה בתהלוכת ניצחון, ואני בצהוב נותרתי כמזון לדרקונית אל־מתה מחרידה)

סוגי קלפים
מלבד 10 הקלפים ההתחלתיים של כל שחקן, יש במשחק גם 3 סוגים של קלפים "מתקדמים" – מפלצות בצבע אדום, פריטים לשימוש יחיד בצבע סגול וקלפי רכישה בצבע כחול או זהוב.
כדי להביס מפלצת יש להשתמש בחרבות ולקבל את הפרס; קלפי שימוש או רכישה דורשים השקעה של מיומנות, כאשר קלפי שימוש פועלים מייד ואז נזרקים, וקלפי רכישה משתלבים בחפיסה האישית שלכם ונשארים שם לתמיד, אלא אם יש לכם דרך לסלק (Trash, בניגוד ל-Discard) את הקלף – מה שיוציא אותו מהחפיסה לצמיתות.

תורות השחקנים
השחקנים פועלים בתורות לפי סדר הכניסה למבוך ("השחקן החשאי ביותר פועל ראשון") כאשר ליתרון של מי שנכנס ראשון יש את החיסרון שיותר מפלצות יהיו מודעות לקיומו.

כל שחקן בתורו משחק את הקלפים ביד באיזה סדר שהוא רוצה. רוב הקלפים נותנים שילוב כלשהו של שלושה משאבים: תנועה אותה נשקיע בהזזה של הדמות במפה, התקפה אותה נשקיע בחיסול מפלצות, או מיומנות שהיא כוח הרכישה העיקרי שלנו לרכישת קלפים חדשים. לחלק מהקלפים השפעות נוספות.

בסיום התור הולכים הקלפים ששוחקו לערימת המשומשים שלנו, וחמישה קלפים חדשים נשלפים מהחפיסה במקומם לפני תורו של השחקן הבא. אם לא נותרו עוד קלפים לשלוף, מערבבים מחדש את ערימת המשומשים.

בניית חפיסה
כולם מתחילים את המשחק עם חפיסות זהות בנות 10 קלפים התחלתיים (שניים מהם קלפי "מעידה" מבאסים שמייצרים עוד רעש!). בהמשך המשחק, מצב זה לא יישמר.

לצד סרגלי הבריאות של השחקנים, פרושים 10 קלפים – 4 מהם אפשר למצוא במבוך בשפע והם זמינים לרכישה תמיד עד גמר המלאי (אחד מהם מפלצת שתמיד אפשר למצוא – גובלין עלוב). ששת הקלפים האחרים הם אלו שזמינים במבוכי הקטקומבות כרגע. אם אחד מהם מובס, משומש או נרכש, אז בסיום התור שולפים שוב עד שיש 6 מהם. זה השלב בו הדרקונית עשויה לתקוף (אם נשלף קלף עם איור של דרקון) או שיהיו הפתעות נוספות שרשומות על הקלף – חלקן מתרחשות פעם אחת וחלקן מתמשכות עד שהקלף הובס/שומש/נרכש (לדוגמה קלפים שכאשר הם מופיעים כל השחקנים צריכים להוסיף רעש, או שהמפה משתנה).

בניית החפיסה של המשחק מצוינת. אמנם בשלבים הראשונים של המשחק סביר שכל שחקן ינסה לרכוש את הקלף היקר ביותר מבין הקלפים הזמינים, אבל ככל שיתווספו קלפים לחפיסה שלכם, תמצאו את עצמכם עם סינגריות מעניינות, העדפות חדשות ודילמות בבניית החפיסה.

כך לדוגמה חלק מקלפי הרכישה מוגדרים כבני לוויה ויש להם סינרגיה עם בני לוויה נוספים, "רעב להרפתקה" שווה יותר נקודות אם יש לכם יותר מעתק אחד ולכן יגרום לכם להסתכן יותר בשביל אוצר נוסף, וגם יש קלפים מפתים מאוד שמייצרים קצת רעש, ואם כבר יש לכם יותר רעש מלכל יתר השחקנים – יש כמה קלפים עם סינרגיה להרעשה (כמו הפייטן שהוזכר קודם, או חליל הזהב שעוזר לאנשים רעשניים למצוא אוצרות).

לשם המחשה, רק לאחרונה שיחקתי חפיסה עם שני קלפים שמסלקים (Trash) קלפים אחרים מהחפיסה, ועד לסיום המשחק כבר רוקנתי לגמרי את החפיסה שלי מקלפים התחלתיים וגם מכמה קלפים אחרים שכבר נעשו בשלב זה של המשחק מיתרון למעמסה.



הנחת אריחים
בגדול, המכאניקה המגניבה העיקרית שמיוחדת לרעש! בקטקומבות ולא קיימת ביתר המשחקים בסדרת Clank – כאן המפה היא דינאמית ומורכבת מאריחים ריבועיים. בכל אריח יש 1–4 חדרים ויש לו 2 כניסות/יציאות בכל צלע של הריבוע.

בתחילת המשחק כל הדמויות נמצאות על אריח מלבני ראשוני. ברגע שדמות יוצאת מאריח מוכר, מניחים אריח חדש כך שצלע שלמה שלו מתחברת לאריח הקודם והדמות נעה לחדר החדש.

ארבעת האריחים הראשונים שתשלפו הם "בטוחים". אם שחקן נופל בהם, מישהו כבר יצליח לגרור החוצה את גופו המעולף יחד עם האוצרות שלו, כך שהוא כן מקבל נקודות (אבל מי שהצליח לצאת מקבל 20+ על כך שהוא אלוף!). יתר האריחים הם "המצולות", בהם יש יותר הזדמנויות ויותר סכנה. דמות שמתה במצולות נלכדה ואין מי שיושיע אותה. האוצרות שלה נשארים כולם במעמקים והניקוד של השחקן ייקבע על סמך הקלפים שרכש בלבד.

כאשר הדמות עוברת בחדרים מסוימים בקטקומבות, היא תוכל למצוא סודות, מטבעות, שיקויים, מקומות מנוחה (ריפוי), מזבחות דרך מקודשים ושווקים של העולם התחתון השוקק במעמקים – וכמובן, היא תוכל למצוא עתקים, שהם כרטיס היציאה שלה החוצה לחיים הטובים.

הקטע הזה שומר על חווית משחק דינאמית ועל התרגשות וסכנה – בכל פעם שאנחנו מניחים אריח, אנחנו מתכננים את הצעד הבא אבל גם צריכים לחשוב איך בדיוק נברח בהמשך, כאשר הדרקונית תהיה כועסת במיוחד ודמויות ימותו על ימין ועל שמאל.

כמה מכאניקות מגניבות נוספות שעובדות מצוין
במשחקים קודמים בסדרה היו מעברים חסומים עם מנעול. כדי לעבור בהם, צריך היה להשיג ערכת פריצה.
במקום ערכת כלי פריצה אינסופית, בגרסה הזו של Clank יש לכל שחקן מלאי מתכלה של מפתחות שאפשר להשתמש בהם כדי לפתוח מעברים נעולים, לשחרר אסירים או לפתוח תיבות נעולות. יש גם קלפים עם סינרגיה למכאניקות האלו, למשל קלף שנותן לך מפתח חדש או שאתה יכול לבזבז מפתח בשביל לשלוך קלף נוסף.

אסירים שהצלתם הם נחמדים במיוחד, משום שלא רק שיש להם סינרגיות עם כמה קלפים – רובם נותנים לכם משימה אישית שתהיה שווה עוד נקודות בסיום המשחק אם תצליחו לעמוד בה. להציל מכשפה זה טוב ונחמד, אבל רק אם מצאת ספר ידע נסתר, והנסיך לא ייצא מהמבוך בלי כתר. מצד שני, האסיר הרדוף נותן לך 3 נקודות ומוסיף קוביית רפאים לקלאנקריה, ובין האסירים מסתתרת צוואה של מישהו, שלא נחשבת אסיר אבל כן נותנת הנחה חד פעמית בשווקי העולם התחתון.

משך המשחק
איך זה עובד אם מספר השחקנים משתנה? זה עובד.
כאשר יש יותר שחקנים, משמע יותר תורות אבל גם יותר תחלופה של קלפים זמינים ולכן גם יותר התקפות של הדרקונית ויותר תחרות על כל אוצר – מה שבתורו מקצר את מספר התורות שכל שחקן ייקח עד לסיום המשחק. משחקים של שני שחקנים נוטים ליותר תורות לכל שחקן ולניקוד גבוה יותר.

מה עובד פחות
1. כמה קלפים בודדים (שנותנים רעש ליריבים שלך) נעשים חזקים יותר כשיש יותר שחקנים.
2. יש אלמנט של push your luck ולכן בהכרח גם יש אלמנט של מזל. לא לכולם זה מתאים באותה המידה.
3. אלמנט המזל עשוי ליצור פה ושם משחקים עם משך קצר מהמתוכנן – השיא שלנו הוא משחק קצרצר שכולם מתו במעמקים עוד כשהתגלה רק העתק הראשון.... למנצח היו 10 נקודות בלבד.
4. תורות עשויים להיות די ממושכים, במיוחד לקראת סוף המשחק כשחלק מהשחקנים שולפים פתאום חמש תנועה ושמונה התקפה.
5. הסינרגיה בין סוגי קלפים קיימת, אבל לטעמי אפשר היה לקחת אותה קדימה יותר.
6. יש עיוורי צבעים בקהל? המשחק לא ממש יודע לעזור לכם להבדיל בין הקוביות האדומות לירוקות (אם כי הדמויות כן מובחנות זו מזו! יש מיפל עם מגן וחרב, מיפל עם גרזן, מיפל עם קשת ומיפל עם מטה).
7. אתם רוצים שולחן גדול מאוד למפת האריחים המתפתחת, או שתצטרכו להגביל את כיווני זחילת המבוך שלכם כדי שלא לגלוש אל מחוץ לשולחן.

סיכום
בעיני המשחק הטוב ביותר בסדרה. 4/5, וגם יש תמיכה מתמשכת של החברה עם אפשרות להרפתקת סולו בהנחיית אפליקציה, וכאמור הרחבה מעולה ועוד אחת בדרך.