• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[SW5e] מעופם של כוכבים נופלים (5/5)- הסתיים

נאגוזודון יושב בחדרו על המיטה וחושב. אין הרבה זמן אז הוא יצטרך למהר בהכנות שלו. הוא מוציא את העין המכאנית שלו ושם על המזרון ולוחץ על כפתור. העין מקרינה צג מסך והוא מתחיל לעבוד.
צריך לקנות תותח, ביגוד חדש, מרכיבים חדשים לסדר את היד שלו, הוא יצטרך לקרקע את הזרועות לשרירים יותר טוב, הצלצל יישאר הוא יכול להיות שימושי. אולי גם פילטר לחושך צריך להוסיף. אולי לעבוד גם על הסריקה של הנשק? לא, מקום ציבורי מדי. חוץ מזה זה לא שיש לו את המידע הפנימי של הנשק הוא לא באמת יכול לעשות עם זה משהו עדיין. צריך לשמור את זה כקלף לאחר כך.

נאגוזודון מסיים את הקניות שלו ומזמין משלוח אקספרס, זה אמור להספיק להגיע ואם לא הוא יכול לבקש החזר. השאלה מה יגיע קודם, המשלוח נשק או הפיצה?
 
"משימת חילוץ? קיבלתי." אומר סרנגארי ונעמד על רגליו, יוצא מהחדר מבלי לבזבז שנייה, אוחז במכשיר-התקשורת שלו. לאחר חצי-שעה של שיחות רצופות, כמה מהן כוללות נביחות רועשות וויכוחים קוליים לאור הדחיפות הפתאומית. את הזמן הבא סרגנארי בילה בחדרו, לאחר שמסר את ציודו הישן והמשכורת שקיבל עבור ציוד חדש שכעת עבד על התאמה לגופו. חליפת שריון קלה יותר מזו שהייתה לו, על מנת שיוכל ללבוש מעיל מעליה מבלי להקריב הגנה או מהירות, ומגן אנרגיה גדול יותר במקרה ויפגשו באופוזיציה עויינת, וערכת עזרה ראשונה נוספת, עם שתי זריקות חירום וערכת הנשמה. הוא לא היה רופא או חובש, אך הוא ציפה שחילוץ הצוות תהיה עדיפות יחסית גבוהה. אם לא, הוא ישמור אותם למקרה ונאגוזודון ירצה להתפוצץ עוד הפעם.

לאחר שסיים להתאים את השריון והמגן כך שיוכל ללבוש אותם ללא בעיות, סרנגארי התיישב על יד השולחן הקטן שבחדרו, היכן שהאקדח החדש שלו שכב מפורק לצד חרבו ומספר כלי ניקיון, השחזה והברקה, בהם אחז ביראה כמעט קנאית, בעודו מתחיל את טקס חנוכת הנשק כפי שלמד לעשות בילדותו. הוא התחיל מהאקדח, דגם גדול וכבד יותר מהאחד שהיה לו עד עכשיו, עם שלוש עדשות במקום שתיים וטווח ארוך יותר. לאחר שסיים עם נשק הטווח, סרנגארי לקח נשימה עמוקה והחל לעבוד על חרבו. ווסק טוב טיפח בנשקיו, אבל ווסק מופתי משאיר את הנשק טווח-קרוב שלו לסוף, ומראה לו ייראה קדושה אשר תחזור לשרת אותו בשדה הקרב.

סרנגארי מנקה את החרב, ומשחזר את התפילה לדאמוראטוש כפי שעשה מאות פעמים עד כה, מודה על הנצחונות עד כה.

סרנגארי משחיז את קצה החרב ואת שיני-המסור שלאורך הלהב, וחוזר על התפילה לדאמוראטוש תוך כדי שהוא מוסיף את הפסקה השנייה, שולח תפילות של שגשוג ורווחה לווסקריום.

סרנגארי מורח שמן על החרב, שיגן עליה משריטות, קהות וחלודה, ונושא תפילה לדאמוראטוש, מבקש את ברכתו בקרב אליו הוא יוצא למחרת.

לאחר שעתיים של עבודה כוללת, סרנגארי מניח את חרבו על השולחן, ומתחיל לסדר את הכלים שלו בחזרה לקופסא שלהם, נותן לחרבו להתייבש תוך כדי שהוא ניגש למשימה מעט פחות מפוארת: שליחת מכתב הביתה. הוא לא רצה לשלוח הודעת קול או וידאו, לא היו לו צלקות חדשות להתפאר בהן או המותרות לברך את אחיו בקול רם, האחרים יכלו לישון בזמן הזה, ולכן הוא הסתפק במכתב כתוב, או הקליד בזהירות על מקלדת וירטואלית שמכשיר-הקשר שלו הציג על השולחן.

"אני כותב את המכתב הזה אל סאראנארה, סאראנבארו, סאראנדארה, סאראנהמה, סאראנווארו, סאראנזימה, סאראנחיי ודארידה." סאראנגארי מכתיב לעצמו בקול, מהסס לרגע לפני שהוא מוחק את הנמען האחרון. "אני מקווה שהמכתב הזה מוצא אתכם בזמן טוב ובריאות מעולה. אני עדיין חי, לאחר מספר נצחונות קטנים פה ושם. נכנסתי לחוזה עם מאראקס אבטחה כשומר-ראש, ואני השריר של הקבוצה בעיקר. אין לי הרבה מה לתאר על המשימות האחרונות, הרבה מוסתר מאחורי הסכמי סודיות שאני לא יכול להפר. הקבוצה שלנו מוזרה גם כן, יש לנו מפקדת, איש-מחשבים, טייס וסקיטרמאנדר. התקשר אליי מישהו שאני לא מכיר, נצר-דרקון מטריאקסוס, והוא אמר משהו על אחד מאיתנו. אני צריך לדעת אם מישהו מכם מעורב באיזשהו עסק חיצוני שקשור לתאגיד סורין, טריאקסוס או דרקונים. אני לא צריך להעביר את המידע הלאה, אני רק רוצה לדעת שכולכם בסדר ואם אני יכול לעזור איכשהו. חתום, סאראנגארי."

לאחר שסיים, סאראנגארי שולח את המכתב. ייקח זמן מה עד שהוא יגיע כל הדרך לווסקריום, ועוד ווסק-8, אבל הוא קיווה שהוא יקבל תשובה בקרוב, לפני שהוא נשכב על מיטתו על מנת לאגור כוח למחר.
 
עריכה אחרונה:
"פלאפל, סואל?"
ספייק מניח את קופסאות הנייר עם כדורי החומוס ושאר הטוגנים ביניהם, ושוכב אפרקדן על הרצפה.
"טעם של בית, אה?" הוא אומר ומוציא בקבוק של מיץ ענבים קר.

ספייק מסתכל על סואל חוזר רטוב לחדר שלו.
"נרטבת כולך אה? חבל, לפחות היית לוקח מעיל לפני. תמדוד רגע תבדוק אם הוא טוב עליך-" ספייק מוציא מעיל ורוד פוקסיה ומשליך אותו לכיוון הכללי של סואל. "חמוד, אני יודע. זה מה שנשאר להם באבאדר. לפחות הוא ממש מחמם."

ספייק עסוק בלארגן את החפצים שלו בתיקי הגב והצד. לידו יש מחשב שנראה מילולית מורכב מאשפה- הכיסוי שלו הוא פחית גדולה של כרוב כבוש, מהסוג שמסעדות או דוכני מזון מזמינים שנראה ששויפה והוקצעה למידות הנכונות. המקלדת הורכבה מכמה סוגים של מקלדות שבורות מה שגורם לה להיראות כמו לוח שחמט מרובה צבעים, והמסך שלה בנוי ממסך של טלפון חכם שאנטנה מאולתרת הודבקה אליו. הטרמינל של המחשב מריץ שורה אחר שורה, ואם סואל יתקרב אליו הוא יבחין שהוא מוריד משהו.

"סואל, יש לך משפחה?" ספייק קוטע את השתיקה בזמן שהוא דוחף את הסירה המתקפלת לתיק.
 
עריכה אחרונה:
סואל נראה במעט אסטקזה מהריצה, ורק מתחיל להבין שהוא רטוב עד לשד עצמותיו. "הורים" עונה סואל. "הם באבשלום" הוא מוסיף, לא רגיל לדבר על הדברים האלה בכלל. "ואני בן יחיד אז אין לי אחים או משהו, בטח יש לי איזה דוד או דודה רחוקה שלא יצא לי להכיר שעלולים להגיע מתישהו." הוא מושך כתפיים מנסה להצחיק ללא הצחלה רבה
 
"יש לך מזל. לפחות ההורים שלך יכלו לתת לך תשומת לב. אני את אבא שלי לא הכרתי, ואמא... אמא היא סיפור מיוחד. ועוד בלי אחים! לא יכול לדמיין חיים כאלו." ספייק מסיים לדחוף את הציוד לתיק (שנראה די עמוס), קושר לצד שלו את החבל הפולימרי, ומסתובב לסואל.

"אני יודע שאתה הולך לצחוק עליי, אבל אני הולך להראות לך משהו שמאוד, מאוד יקר ללב שלי. אז בבקשה, אני אשמח אם תכבד את זה."

ספייק מפשפש בכיסים שלו ושולף גוש קטן, מכוסה בנייר שעדיין לבן וקשור בסרט אדום. "אני מופתע שהיא עדיין בחתיכה אחת." הוא מקלף את העטיפה באיטיות טקסית ושולף גוש של... גבינה?

"גבינה, אני מדבר על גבינה אמיתית, כן? מהמתכונים מגולאריון וקאסטרובל העתיקות, מיושנת למשך שנים, בלי טעמים מלאכותיים או שתלויים בקסם. לא החיקויים שאתה מוצא בסופר. גבינה היא מאכל מאוד חשוב בתרבות שלי, ואכילת גבינה מהשיטות העתיקות הוא טקס שעושים אחרי הצלחות חשובות... או לפני החלטות הרות גורל. פעם אחרונה שחלקתי גבינה הייתה לפני שנה, ומאז לא היה לי עם מי לחלוק. אתה מוזמן לקחת. אני לא אעלב אם תסרב." ספייק שולף את אחד הסכינים שלו ומושיט אותו לסואל. "לכבוד ההצלחה במשימה האחרונה. אחרי זה, יש לנו על מה לדבר."
 
לראשנה בתקופה האחרונה סואל נראה... לא בטוח?, הוא לוקח את הגבינה, ככל הנראה מתוך נימוס יותר מאשר כל דבר אחר, "תודה..." הוא אומר, כנראה מחפש מילים להגיד, אין לו מושג מה הערך של המחווה הזו ומה היא מסמלת, "אני... אוכל את זה אחר כך" הוא מציין, וממהר להוסיף, "לפני שיגמרו המים החמים במקלחת." הוא מביט לעבר החדר שלו.
 
רבע שעה - עשרים דקות אחרי זה סואל חוזר, הוא לובש חולצת טי שחורה ומכניסי ג'ינס, הוא נראה די שונה והרבה יותר נניוח אחרי שהוא התייבש והסתדר מעט, יש לו עייפות בעיניים אבל היא הרבה פחות מורגשת.
"אוקי." הוא אומר לספייק, "על מה רצית לדבר?"
 
ספייק יושב בישיבה מזרחית, עם הגב לסואל. הוא יכול לראות שהיסוקי רואה סרטון על ניתוב פאקטות מהמחשב המאולתר שהוא יצר. הציוד שלו מסודר, והידיים שלו עסוקות בניקוי של האקדח שלו.

"רציתי לשאול אותך כמה דברים על המשימה ולהתכונן לתרחישים אפשריים, אבל יש לי משהו, יותר אישי מגאדג'טים וכלי נשק. למען האמת, אני לא רוצה ששאר הקבוצה תדע ממנו. אז אני אתחיל עם זה, אם אתה בסדר."

ספייק מתחיל להרכיב את האקדח בחזרה.

"ראיתי שיש לך בת זוג, ורציתי לדעת איך... הסתדרת?" ספייק מתחיל להסמיק. "היו לי כמה קשרים, אבל הם לא החזיקו ליותר משבוע או שבועיים. איך... איך אתה מספר למישהי שאתה מאוהב בה? שאתה רוצה לחיות את כל החיים שלך איתה? זה ממש מביך אותי, ואתה נראה כמו בן אדם בוגר עם רגשות. חשבתי לשאול את סרנגארי את זה, אבל נראה לי שהוא פחות מחובר לרגשות."
 
"הכל בסדר סואל. אני בטוח שתמצא את האחת. אתה סיגמה אמיתי ויש לך דאבל-יו ריזז." ספייק עוצר רגע. "עכשיו ברצינות, אתה יכול לספר לי איך התחלתם? אף פעם לא חיפשתי בת זוג. זה תמיד היה פלינג קצר, אבל הפעם מה שאני מרגיש בשבילה גורם לי לחרבש את הקוד שלי ולשים את הפיוזים במקום הלא נכון. הלוואי והייתי יודע את המילים הנכונות. לפרוץ לחשבונות בנק או לכספות זה פשוט, אבל אני רק רוצה לפרוץ לה ללב..."
 
"לא משהו מיוחד." אומר סואל, "נתקלנו אחד בשני ברשת באחד השיטוטים שלי." הוא עונה, "ואז מצאנו חיבור והתחלנו לתקשר ולדבר, מפה לשם התחלנו לדבר יותר ויותר עד שזה היה משהו קצת יותר רציני ומחייב ממה שחשבתי בהתחלה."
 
"אתה חושב שלאנשים בגילנו יש זמן לכאלו דברים? איך אני יכול לדעת? אני יודע כמה זה טיפשי וילדותי אבל אני ממש רוצה שהיא תהיה חברה שלי. היא כל כך חכמה, וכשאני לידה אני מרגיש טוב יותר."

ספייק, עדיין סמוק, מתפכח לרגע. "אם אתה מספר על זה למישהו, אני מחליף את הכרית שלך במטען צינור, מובן?"

והוא ממשיך, הפעם בודק את הסוללות שלו תוך כדי. "איך... איך אני ניגש אליה?"
 
סואל נוותן לספייק כמה עצות ידיותיות, האמת שזה זמן טוב לבדוק את אחד הג'אדטים האחרונים שלו שנועד לספק לו שבבי מידע מהירים במעט זמן, כך שהוא מסוגל לראות מול העין מס' ירחונים וכבתי עת עם שורות ממורקרת ולרבנטיות, המודרנה הבאיה איתה הרבה דברים, אבל חיפוש באמצעות בינה מלאכותית היא אחת הדברים היעילים ביותר שהגיעו איתה.
כמובן שלסואל אין ידע או חצי די ברומנטיקה, ההורים שלו בטח כבר שידכו לו מישהי באבשלום שהוא אמור להכיר בפעם הבאה שיהיה לו זמן פנוי בכוכב, האמת שהוא מופתיע בשבלב הזה שהוא לא קיבל הודעה מהם על מישהי מקומית שהם רוצים שהוא יכיר.
אולי זה מזל שההורים שלו לא יסכימו שהוא יצא עם מישהי שלא הם בחרו ושהיא לא... טוב בת אנוש.

"בסופו של דבר" אומר סואל, "אני מניח שאתה צריך להיות אתה ולעשות מה שאתה יכול לעשות, מינוס הקטע של לשים למישהו מטען צינור בכרית, זה לא עובד אם אתה מנסה ליצור מערכות יחסים."
 
"אתה צודק. יודע מה? אם אני חוזר מהמשימה הזו בחיים, אני לוקח אותה לדייט. לעזאזל, עשיתי דברים יותר מסוכנים."

ספייק עוצר לרגע את שצף הדיבור שלו. הוא שולף מחשב זעיר אחר מהכיס שלו- דומה למעיין blackberry ישן (למי שמכיר), צבעו כסוף והוא סדוק בפינה שלו. ספייק פותח כמה instances של הדפדפן המאובטח שלו, ובזהירות מקליד, "טקסי חיזור של לאשונטות", "אוכל לאשונטי באזור לימנוס", "איך לזייף הסחת דעת כדי לצאת מסיטואציה מביכה", "ורסס האם חוקי לפוצץ פצצת עשן במקום ציבורי" "מה לאשונטות מעריכות" העיניים שלו מזגזגות בין סואל למסך הקטן.

"אפרופו המשימה, אתה הידען מבינינו. מה אתה יודע על הים האלוהי? מפלצות שאנחנו צריכים להיזהר מפניהן? תופעות טבע מוזרות?"
 
"אני..." סואל עוצר, אין לו מושג לאן הם הולכים או משהו מיוחד על הכוכב, ונראה לו שזו גם הזדמנות טובה לאפשר לספייק לעשות.... מה לעזזאל שהוא עושה מבלי להיכנס לזה. "אני לא יודע." הוא אומר, "אבל אני מניח שאלך לקרוא קצת בחדר על הדברים ולראות מה אפשר לגלות, אעדכן." הוא מוסיף ויוצא מהחדר.
 
"בחור מוזר." ספייק חושב לעצמו. "הוא צריך לגעת קצת בדשא."

Python:
import kaboomApi
import os
CWD = os.getcwd
print("current working dir:" + CWD)
os.chdir /home/spikeTheSigma/toys/chameleon/logs

ספייק מריץ את הקובץ הזה ונכנס ללוגים של הגאדג'ט החדש שלו- זיקית, חליפת העלמות אישית. הרעיון התחיל מפרוייקט שהוא היה צריך להגיש בתואר שלו, ולאט לאט הפך למוצר תוכנה שלם. זיקית יוצרת- אמורה לפחות לייצר, שדה אנרגיה שאמור לעקם את האור מסביב לספייק ולהפוך אותו להרבה יותר קשה לראייה. המוצר לא מושלם, וכשהוא רץ או עושה פעולה פיזית יותר מאסיבית מהליכה מהירה, השדה משתבש ונעלם. הוא מתחיל לקרוא את הלוגים על ההפעלה האחרונה (לפני שבוע, כשהוא גנב לשס שוב פולי קפה מהמכונה. הוא אוהב לאכול אותם ככה, כמו ביסלי). הראש שלו נודד למקום אחר, לזמן אחר... וחוסר השינה מתחיל לתת את אותותיו.

ספייק נרדם עם הראש בתוך המסך שלו.
 
"השכמה, בן זונה!" מישהו פותח את דלת החדר במלון שלכם וצועק, דלת אחר דלת. "שתי דקות ואתה למטה!"

שתי דקות לאחר מכן אתם מדשדשים אל הלובי, מוכנים לקרב או משפשפים את עיניכם. מי שלא- מקבל כמה דקות לאחר מכן מקלחת קפואה שמקפיצה אותו על רגליו.
מי שמחכה לכם בלובי לבוש במדים של מאראקס אבטחה, זה בטוח. מדי קצונה אפילו, וכאלה שמתאימים בצורה מושלמת לגוף החטוב שלו. הוא נראה אנושי למראה, השיער שלו זהוב וקצר, עם גוונים בצבע כתום-להבה. הלחיים שלו מכוסות זיפים כאילו הוא לא התגלח כבר כמה ימים, אבל איכשהו, הוא גורם לזה להיראות טוב.
אתם מבחינים בדבר נוסף. שס לא שם.

"סמל בכיר רג'י אליאנס, אולי שמעתם עלי." הוא אומר ונושף ענן עשן בריח אבטיחים. מקורו כנראה בסיגריה האלקטרונית שמבצבצת מכיס המכנס שלו. "מי מכם זה סואל?" הוא מנופף באצבע שלו לרגע לפני שהוא מזהה את בן האנוש האחר.
"יופי, כולם להגיד תודה רבה לסואל. בגללו המפקדת שלכם נשלחה לשימוע, ואני תקוע עם לשמרטף אותכם. אני מבין שאנחנו צריכים להיות במשמר-שלום עוד... ארבע שעות. איפה הספינה שלכם?"
 
נאגוזודון מגיע עם מפית ואוכל גלידה ישר מהקופסה, איך הוא השיג את זה בשתי דקות? איש לא יודע. אבל שהמפקד בעט בדלתו הסקיטרמנדר בכלל ערך סרטונים במחשב אז היה לו קליל להגיע.
״הרוסה הסמל״ עונה נאגוזודון ולוקח עוד לק מהגלידה. ״כרגע בשיפוצים. המפקדת שס עדיין במלון או שהיא נלקחה מפה כבר?״ סואל יכול להישבע שלשבריר שנייה הזרוע של נאגוזודון פתחה מצלמה מהכתף שלו והסתכלה עליו. אבל יכול להיות שזה רק העייפות.
 
הבעיטה בדלת כמעט הרוויחה לסמל חור גדול ומעלה עשן במרכז חזו, כאשר סאראנגארי מתעורר בפתאומיות ותופס את האקדח שלו בעיניו פעורות לרווחה. ההשכמה הפתאומית עבדה אבל, ותוך שתי דקות הוא כבר עמד דום, לובש שריון ועם נשק חגור, למרות שאת מורת-רוחו הוא לא יכל להסתיר.
"יש לנו הכנות למסע בספינה אחרת." סרנגארי מוסיף אחרי הדיווח הקולע של נאגוזודון, "קצף-שלגים."
 
נושא ישן: שלום . לא היו תגובות חדשות בנושא זה במעל 60 ימים.
אין לפרסם תגובות אלא אם התגובה עדיין רלוונטית, אלא לפתוח נושא חדש.

התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים

תוכן מומלץ

נושאים לוהטים

פוסטי פרופיל אחרונים

לאחר דחיות רבות, הצלחנו תחת מטר הטילים, לקיים עוד סשן מטלטל של קת'ולהו: אימה על האוריינט אקספרס.
עולמות השנה, פיזי או בזום?
רכבת האוריינט אקספרס עוצרת בקונסטנטינופול אבל האימה ממשיכה לדהור.
זוועות על האוריינט אקספרס מסשן קת'ולהו האחרון שלנו.
הבן מכין את השולחן לחברים שלו - איזה אושר 😁
חזרה
Top