ואו, איזה קטע של העין - מפחיד רק לקרוא את זה!
רשומות אימה על האוריינט אקספרס - Horror on the Orient Express (Call of Cthulhu)
- מחבר/ת הנושא BadBug
- תאריך התחלה
סשן 61 - "צללי האוניברסיטה: כת ה"קצבים" נחשפת"
בהוראת דוקטור ג'ורדנוב, טד מוביל את רומאנו ופיליפוביץ' אל אוניברסיטת סופיה שנמצאת בקרבת מקום.
בדרך הם עוברים בפארק הסמוך ונתקלים במחזה סוריאליסטי של ולנטינו המזמר וסביבו ציפורים רבות שהתאספו לשמע שירתו הערבה.
לאחר שהם נכנסים לאוניברסיטה, טד, שמתמצא במקום, לוקח אותם אל בניין המחלקה להיסטוריה וארכיאולוגיה.
הם עולים במדרגות לקומה השנייה.
לפני הכניסה לחדר של פרופסור צ'דנקו, טד נעצר ומזהיר שהפרופסור לא ידוע כאיש נעים במיוחד וקל להתרגז.
לכן כדאי שיתנו לטד לדבר והוא במיוחד מזהיר את ולנטינו שישמור על פיו.
טד דופק בדלת ולאחר מספר רגעים שומעים איזו צעקה נרגנת מעבר לדלת.
טד פותח את הדלת, החבורה נכנסת לחדר מלא במדפים עמוסים בספרים, מאמרים ורשימות.
על השולחן ניצבת גולגולת וסביבה מברשות קטנות.
טד קורא בשמו של הפרופסור ומציג את שאר האנשים שאיתו.
בהמשך החדר, הפרופסור, איש מבוגר בגובה 1.50 מטר, מסתובב על כיסא העץ שלו כדי לפנות כלפיהם.
הוא מניח את המשקפיים התלויים על צווארו וכשהוא מבין שמלבד טד אין עוד דוברי בולגרית, הוא מנסה לפנות בצרפתית.
בהיעדר תגובה, הוא מנסה גם לטינית ואחר כך גרמנית, ולכך רומאנו מגיב וכך הפרופסור מנהל את השיחה בערבוב של בולגרית וגרמנית.
הפרופסור מסביר שהפסל המבוקש אכן נמצא ברשותו כחלק מהציוד שבמחסן המחלקה.
הוא היה בין החפצים שדוקטור מאטיב החזיק לפני שהוא… נהרג…
צ'דנקו מצטלב וממשיך לספר שהוא ירש את החפצים ומדי פעם עובר עליהם.
יצא לו להתעסק עם הפסל אך הוא לא הצליח לתארך אותו או לשייך אותו לשום תרבות היסטורית מוכרת.
הוא לא נתקל בתרבויות שיצרו משהו דומה לו.
מה שעוד יותר הפתיע אותו זה שאפילו את החומר שממנו הפסל עשוי הוא לא הצליח לזהות, כשגם הניסיונות שלו לגרד כמה פירורים כדי לחקור את החומר עלו בתוהו.
לכן הוא חושד כי ייתכן ומדובר ברמאות ושהפסל עשוי מחומר מודרני, אולי הפלסטיק החדש הזה שכולם מדברים עליו.
לאורך ההסבר פיליפוביץ' מבחין בכך שהפרופסור נראה סובל, מרבה למצמץ ומעסה את רכותיו.
הוא מבקש מטד שישאל את הפרופסור אם הוא בסדר, והפרופסור מגיב שכבר תקופה שהוא סובל מכאבי ראש רבים, אבל זה כנראה בא עם הגיל.
לאחר מכן רומאנו פונה אל הפרופסור, מציג את עצמו בתור אנתרופולוג מהאוניברסיטה הטכנית של רומא במילאנו ומבקש לתת מבט בפסל.
הפרופסור שמעולם לא שמע על האוניברסיטה הזו פונה לטד ושואל לפשר התמהוני הזה.
הוא שואל אם יש משהו רציני שהוא באמת יכול לעזור בו, כי הוא לא אוהב שמבזבזים לו את הזמן.
לאחר שטד מרגיע אותו, הוא מוכן לאפשר להם לעלות למחסן, אך מתעקש ללוות אותם לשם.
בדרך החוצה מהמשרד רומאנו מרים אחת מהמברשות שעל השולחן, אך לפני שהוא מספיק להכניס אותה לכיס הפרופסור מבחין בו וצועק עליו שיניח אותה בחזרה.
רומאנו מסביר שהוא רק התרשם ממנה לפני שהוא מחזיר אותה למקומה.
הפרופסור מחכה שכולם יצאו לפני שהוא נועל את הדלת אחריו ונועץ מבט ברומאנו.
צ'דנקו מוביל את החבורה לאורך המסדרון ובמעלה גרם מדרגות עשוי אבן לקומה השלישית, למסדרון ארוך נוסף עשוי אבן.
בצידו האחד דלתות עם שלטים בבולגרית לצידן, ככל הנראה משרדים.
מהעבר השני, לאורך המסדרון ישנן גומחות מעוטרות חליפות שריון מרשימות בסגנונות שונים וביניהן חלונות המשקיפים אל הפארק הסמוך מכוסה השלג.
טד אומר שפתאום נזכר שהוא העמיד את האוטו במקום לא חוקי ושהוא חייב ללכת להזיז אותו לפני שיגיע פקח.
הפרופסור נאנח ומפציר ברומאנו "אל תעשה בעיות שוונץ".
פיליפוביץ' שואל את טד באנגלית איך הוא משאיר אותם לבד עם האיש הנרגן.
לאחר שטד עוזב, ממשיכים ללכת אל עבר המחסן, ובמרחק של בערך 30 מטר מהכניסה רומאנו מבחין ברעשים חריגים וצעקות מעבר לדלת.
נשמע שמתרחשת מהומה בפנים.
לפני שהוא פותח את הדלת, צ'דנקו מזהיר לא לגעת בשום דבר ולהישאר לצידו כשהוא ינסה לאתר את הפסל במחסן.
הוא פותח את הדלת, מביט בבהלה וקורא: "אלכס? פאבל? מה קורה פה?".
החוקרים נכנסים אחריו לחדר השרוי בכאוס מוחלט.
הרצפה מלאה מדפים שבורים שנפלו, ארגזים הפוכים, פסלי חרס מנותצים ושברי זכוכית.
אך המחזה המחריד באמת הוא שלושה גברים השרועים בחדר.
שניים מהם חסרי הכרה וניכר שחטפו מכות נמרצות, בזמן שמה שנותר מהשלישי הוא גופה כרותת ראש.
כנראה מעשה טרי יחסית שכן הצוואר משפריץ דם כמו מזרקה חולנית והראש עצמו לא נראה באזור.
צ'דנקו צורח, ולנטינו מבחין שהווריד בצווארו של צ'אדנקו בולט ועיניו מתגלגלות בחוריהן בזמן שהוא מאבד הכרה ומתרסק על הרצפה.
פיליפוביץ' גם הוא נכנס להלם ממה שהוא רואה, הוא מרגיש כאב חד בראש, סחרחורת קשה וכל מה שהוא שומע הם צפצופים חזקים באוזניים.
רומאנו וולנטינו מצליחים לשמור על קור רוח ומבחינים בקצה השני של החדר, במרחק של בערך 25 מטר, חלון גדול פתוח לרווחה הפונה לכביש שליד הכניסה לאוניברסיטה.
הווילונות שבחלון מתנופפים בחוזקה מהרוח הקרה שפורצת פנימה.
מעבר לחלון איש עטוי ברדס כהה, פניו מוסתרות תחת מסכה שנראית עשויה מגזירי עור תפורים בגסות.
האיש מחזיק שק ובתוכו חפץ בגודל של משהו שנראה כמו ראש.
בידו השנייה הוא אוחז בחבל המעוגן בחלון ומתחיל לרדת מטה.
מצידו הפנימי של החלון עומד איש נוסף עטוי ברדס ומסכה המורכבת מחתיכות עור בסגנון דומה.
הוא אוחז בידו השמאלית אקדח מאוזר ובידו הימנית הוא שולף רימון, מוציא את הניצרה בעזרת פיו ומגלגל אותו אל עבר החוקרים.
ולנטינו צולע לעבר פיליפוביץ' שלא מבין מה קורה סביבו ודוחף אותו הצידה.
רומאנו פותח בריצה לאורך החדר ומסתער אל עבר התוקף וחוטף ממנו מרפק בפניו.
למזלם של ולנטינו ופיליפוביץ' הרימון נתקל בדרך באחת הגופות ונעצר, אך ההדף בכל זאת מגיע אליהם ושניהם נופלים מעולפים אל הרצפה.
רומאנו סופג רסיס בלחי, אך מלא אדרנלין הוא מחזיק מעמד.
הוא מבחין שהבחור שהחזיק בשק כבר ברח.
זה שעוד ניצב בחדר מכוון את המאוזר שלו לעבר רומאנו ויורה.
לאחר מכן הוא ניגש לחבל ומתחיל להימלט.
למזלו של רומאנו הכדור שנורה רק משפשף את רגלו השמאלית, והוא מספיק להתעשת וממהר להוציא סכין ולחתוך את החבל לפני שהבחור מספיק להגיע לרחוב.
הבחור נופל ורומאנו שומע קול עצם שנשברת לצד צעקות כאב.
הוא רואה שני אנשים נוספים עטויי ברדסים שתופסים אותו ועוזרים לו להתקדם אל עבר משאית מכוסה קנבס שנמצאת ליד.
לצד המשאית הוא רואה מכונית שחורה שהוא מזהה מהחזיונות הליליים שלו.
אחד הנמלטים מרים את הקנבס וחושף איש נוסף היושב מאחורי מכונת ירייה, מקלע "Maxim", שנראה שרותך על המשאית.
לאחר שהם עוזרים לפצוע לעלות, אחד מהם עולה גם הוא למשאית, בעוד השני נכנס למושב שליד הנהג במכונית השחורה.
בעוד שתי המכוניות עושות פרסה ומתחילות להשתלב בכביש, ניידת משטרה יוצאת במהירות מתוך סמטה שבין הבניינים שממול לאוניברסיטה ומתנגשת ברכב השחור בחוזקה.
מהמושבים האחוריים של הניידת יוצאים שני שוטרים וממושב הנהג פקד כריסטבה ששולף אקדח ומתחיל לירות במשאית בעוד היא דוהרת כלפיהם ומעיפה את הניידת ואת השוטרים, בעודה שועטת בהמשך הכביש ולצידה המכונית השחורה.
בזמן שהיא נוסעת, הקנבס שעל המשאית מונף והאיש על המקסים יורה לכל עבר לקול צווחותיהם של העוברים והשבים.
לאחר שההמולה נרגעת, במחסן האוניברסיטה רומאנו פונה להנשים את ולנטינו ופיליפוביץ' השרועים על הרצפה.
טד נכנס בריצה ושואל לפשר הבלגן שהתרחש.
לאחר מכן מצטרפים גם מאבטחי אוניברסיטה, פרמדיקים ושוטרים רבים.
פרופסור צ'דנקו נפטר, ככל הנראה מהתקף לב או מפרצת.
אחד הבחורים שספגו מכות נפטר גם הוא, השני נמצא עם דופק והובהל לבית החולים לקבלת טיפול.
האיש שראשו נכרת, התברר כאיש ניקיון שלרוע מזלו היה בחדר באותו זמן.
השוטרים שמגיעים פונים לרומאנו במטרה לתחקר אותו על פשר האירוע ולהימצאות שלו בזירת הרצח.
עצבניים בשל היעדר שפה משותפת - הם מסמנים לו שיאפשר להם להניח עליו אזיקים, אך הוא מתנגד.
טד מבחין בוויכוח, מנסה להרגיע את השוטרים ומפציר ברומאנו שישתף פעולה ומסביר לו שהם חושדים שהוא אחד הפושעים שלא הספיק לברוח.
רומאנו לבסוף נענה לשכנועים והובל אזוק אל מחוץ לבניין, אך בטרם הגיעו לניידת, פקד כריסטבה הפצוע, מופיע בריצה ומודיע לשוטרים שהוא לוקח אחריות על רומאנו ושאר החוקרים, כולל פיליפוביץ' וולנטינו שכבר החלו לשאת על אלונקות.
הוא טוען שיחד עם הנפגעים ברחוב אין מספיק אמבולנסים להסיע את כולם ושיהיה יותר מהיר אם הוא יקח אותם איתו.
כריסטבה מכניס את החוקרים לניידת ומתחיל לנסוע בפיתולים ורחובות צדדיים לאורכה ולרוחבה של העיר.
הוא מסביר שהוא חושד שעוקבים אחריהם ושיש לקצבים אנשים בכל מקום, במשטרה, בעירייה ואפילו בבתי החולים, כך שאם החוקרים יגיעו לאשפוז הם לא יצאו בחיים.
ולנטינו ופיליפוביץ' ששבו מעט להכרה מחרחרים במושב האחורי.
כריסטבה עוצר את המכונית לבסוף בסמטה, בכניסה האחורית של מאפייה שנסגרה.
הוא יוצא מהרכב ומוביל את החוקרים אל עבר הדלת עליה הוא דופק לפי מקצב מסוים.
לאחר מספר שניות נשמעות דפיקות בחזרה, להן הוא מגיב בדפיקות נוספות שלאחריהן שוטר מבפנים פותח אותה.
כריסטבה מכניס את החוקרים ומסתכל אחורה לוודא שאין אף אחד שצופה בהם לפני שהוא סוגר אותה מאחוריו ומיד מצווה על האנשים שלו לתת לחוקרים הפצועים מורפיום.
הוא חוזר ומסביר לרומאנו ולטד שהקצבים חדרו לכל מקום, כולל לשורות המשטרה, וזה מקום המסתור הנוכחי שלהם.
זאת לאחר שבמקום הקודם, חנות מעילים וכובעים, הוטמנה פצצה שהחריבה את המקום לחלוטין.
כריסטבה אומר שהוא חושד שלו ולחוקרים יש אויבים משותפים.
כבר שלוש שנים שהוא, יחד עם ראש העיר של סופיה, מנסים להילחם בקצבים.
הוא חושד שמדובר בכת של נוגשי עבדים לבנים, סדיסטים שרוצחים אנשים, קוצרים את האיברים שלהם ומחללים את הגופות, ככל הנראה על-מנת לזרוע פחד.
את מי שהם לא הורגים, הוא חושד שהם שולחים לעבדות במזרח אירופה או בחצי האי ערב.
כריסטבה חושד שיש להם מקום מסתור בהרים, אך הוא עדיין לא הצליח לגלות אותו.
במקרים הבודדים בהם הוא הצליח לעצור מישהו מהם, הוא לא מסר פרטים והשתחרר מיד.
רומאנו מחליט לספר לכריסטבה שהוא חושד שהם מסתתרים במערות אותן הוא ראה בחזיונות שלו עם ציורי הקיר והנטיפים.
הוא אומנם מסרב להסביר את המקור להנחה הזו ואת החזיונות, אך כריסטבה נותן בו אמון ומציע שהחוקרים ינוחו ולמחרת בבוקר יצאו לשם על מנת לתקוף.
רומאנו, שחושש מהעוצמה של הכת, אומר לכריסטבה שנהיה חייבים גיבוי ושואל כמה אנשים הוא יכול להשיג, וכריסטבה משיב שלכל היותר הוא יוכל להביא 10 שוטרים.
בזמן שרומאנו מסביר שגם החוקרים יזדקקו לכלי נשק, ולנטינו שעוד חצי מעולף דורש שיביאו גם מטוסים.
כריסטבה סותר לו בחוזקה ומורה לאחד האנשים שיביא לו ולפיליפוביץ' מלחי הרחה.
השעה כבר שעת ערב מאוחרת, רומאנו השחוק נרדם לצד ולנטינו ופיליפוביץ' הפצועים.
בסביבות השעה 23:00 רומאנו הרדום חווה חיזיון נוסף.
הוא מתעורר במערה כאשר העין דרכה הוא מביט מתכסה בדם ונוזל עליה.
העין מביטה מצד לצד בבהלה עד שמתמגנטת לאדם אחר שבמערה, לבוש ברדס שחור.
האיש נופל שדוד על ברכיו ומשפריץ דם מהצוואר.
אדם אחר עטוי ברדס צורח ונופל בזמן שמהגב שלו נשלפות שתי ידיים מפלצתיות של דמות שחורה שנעצה בו אותן.
הדמות בשחור תולשת את היד של איש נוסף וגוררת אותו בידו השנייה אל עבר החשיכה בעוד הוא מנסה להתנגד ללא הצלחה.
האיש שדרך עינו רומאנו צופה מתחיל לנוס אחורה בבהלה, אך תוך זמן קצר הוא מבחין במשהו שחור שרץ אליו במהירות לא אנושית.
רומאנו לא מספיק להבין מה הוא רואה כשלפתע יש פיצוץ ונוזל לבן.
רומאנו מתעורר עם כאבי תופת בחור שבו הייתה עינו שאבדה.
הוא קם, צורח מכאבים ומתחיל לרוץ בהיסטריה.
אחוז פאניקה הוא בטוח שהוא עדיין נמצא בתוך המערה ורואה סביבו אנשים לבושים ברדסים שחורים.
הדמויות, שהן למעשה השוטרים שישבו בחדר ליד, מיד מסתערים עליו ומנסים להרגיע אותו.
אחרי 5 דקות שבהן הוא ממשיך לצרוח ולהתנגד, כריסטבה נותן לו סטירה מצלצלת ודורש שיתנו לו סם הרגעה כדי שיפסיק לצרוח ולעשות מהומה.
סם ההרגעה שהוא מקבל עושה את שלו ושאר הלילה עובר בשקט.
בבוקר של יום שבת, ה־17 בפברואר 1923, החוקרים קמים, מאוששים יחסית בהתחשב באירועי היום שעבר.
הם דנים עם פקד כריסטבה על תכנית הפעולה ליציאה אל עבר המערה.
ולנטינו שואל כמה אנשים כריסטבה יכול להביא, וכריסטבה שכבר ענה לרומאנו על השאלה הזו אתמול נאנח ומסביר שהוא יכול להביא 10 אנשים נוספים.
ולנטינו צועק: "מים זה לא מספיק?!".
כריסטבה המיואש אומר לו שהוא לא מדבר באופן קוהרנטי, ושהם יביאו איתם מים וכריכים.
בנוסף הוא מונה את כלי הנשק שהוא יכול לספק לחוקרים: מספר רובים, אקדח וגרזן לחטיבת עצים.
רומאנו מסביר לכריסטבה שוולנטינו התכוון לומר "מה אם זה לא מספיק".
ולנטינו מהנהן ומוסיף שהקצבים ישחטו אותם.
ולנטינו אומר שהוא ראה מה הם מסוגלים לעשות וש"אין מספיק כוח בכל הממלכה שמסוגל לעצור אותם".
בהוראת דוקטור ג'ורדנוב, טד מוביל את רומאנו ופיליפוביץ' אל אוניברסיטת סופיה שנמצאת בקרבת מקום.
בדרך הם עוברים בפארק הסמוך ונתקלים במחזה סוריאליסטי של ולנטינו המזמר וסביבו ציפורים רבות שהתאספו לשמע שירתו הערבה.
לאחר שהם נכנסים לאוניברסיטה, טד, שמתמצא במקום, לוקח אותם אל בניין המחלקה להיסטוריה וארכיאולוגיה.
הם עולים במדרגות לקומה השנייה.
לפני הכניסה לחדר של פרופסור צ'דנקו, טד נעצר ומזהיר שהפרופסור לא ידוע כאיש נעים במיוחד וקל להתרגז.
לכן כדאי שיתנו לטד לדבר והוא במיוחד מזהיר את ולנטינו שישמור על פיו.
טד דופק בדלת ולאחר מספר רגעים שומעים איזו צעקה נרגנת מעבר לדלת.
טד פותח את הדלת, החבורה נכנסת לחדר מלא במדפים עמוסים בספרים, מאמרים ורשימות.
על השולחן ניצבת גולגולת וסביבה מברשות קטנות.
טד קורא בשמו של הפרופסור ומציג את שאר האנשים שאיתו.
בהמשך החדר, הפרופסור, איש מבוגר בגובה 1.50 מטר, מסתובב על כיסא העץ שלו כדי לפנות כלפיהם.
הוא מניח את המשקפיים התלויים על צווארו וכשהוא מבין שמלבד טד אין עוד דוברי בולגרית, הוא מנסה לפנות בצרפתית.
בהיעדר תגובה, הוא מנסה גם לטינית ואחר כך גרמנית, ולכך רומאנו מגיב וכך הפרופסור מנהל את השיחה בערבוב של בולגרית וגרמנית.
הפרופסור מסביר שהפסל המבוקש אכן נמצא ברשותו כחלק מהציוד שבמחסן המחלקה.
הוא היה בין החפצים שדוקטור מאטיב החזיק לפני שהוא… נהרג…
צ'דנקו מצטלב וממשיך לספר שהוא ירש את החפצים ומדי פעם עובר עליהם.
יצא לו להתעסק עם הפסל אך הוא לא הצליח לתארך אותו או לשייך אותו לשום תרבות היסטורית מוכרת.
הוא לא נתקל בתרבויות שיצרו משהו דומה לו.
מה שעוד יותר הפתיע אותו זה שאפילו את החומר שממנו הפסל עשוי הוא לא הצליח לזהות, כשגם הניסיונות שלו לגרד כמה פירורים כדי לחקור את החומר עלו בתוהו.
לכן הוא חושד כי ייתכן ומדובר ברמאות ושהפסל עשוי מחומר מודרני, אולי הפלסטיק החדש הזה שכולם מדברים עליו.
לאורך ההסבר פיליפוביץ' מבחין בכך שהפרופסור נראה סובל, מרבה למצמץ ומעסה את רכותיו.
הוא מבקש מטד שישאל את הפרופסור אם הוא בסדר, והפרופסור מגיב שכבר תקופה שהוא סובל מכאבי ראש רבים, אבל זה כנראה בא עם הגיל.
לאחר מכן רומאנו פונה אל הפרופסור, מציג את עצמו בתור אנתרופולוג מהאוניברסיטה הטכנית של רומא במילאנו ומבקש לתת מבט בפסל.
הפרופסור שמעולם לא שמע על האוניברסיטה הזו פונה לטד ושואל לפשר התמהוני הזה.
הוא שואל אם יש משהו רציני שהוא באמת יכול לעזור בו, כי הוא לא אוהב שמבזבזים לו את הזמן.
לאחר שטד מרגיע אותו, הוא מוכן לאפשר להם לעלות למחסן, אך מתעקש ללוות אותם לשם.
בדרך החוצה מהמשרד רומאנו מרים אחת מהמברשות שעל השולחן, אך לפני שהוא מספיק להכניס אותה לכיס הפרופסור מבחין בו וצועק עליו שיניח אותה בחזרה.
רומאנו מסביר שהוא רק התרשם ממנה לפני שהוא מחזיר אותה למקומה.
הפרופסור מחכה שכולם יצאו לפני שהוא נועל את הדלת אחריו ונועץ מבט ברומאנו.
צ'דנקו מוביל את החבורה לאורך המסדרון ובמעלה גרם מדרגות עשוי אבן לקומה השלישית, למסדרון ארוך נוסף עשוי אבן.
בצידו האחד דלתות עם שלטים בבולגרית לצידן, ככל הנראה משרדים.
מהעבר השני, לאורך המסדרון ישנן גומחות מעוטרות חליפות שריון מרשימות בסגנונות שונים וביניהן חלונות המשקיפים אל הפארק הסמוך מכוסה השלג.
טד אומר שפתאום נזכר שהוא העמיד את האוטו במקום לא חוקי ושהוא חייב ללכת להזיז אותו לפני שיגיע פקח.
הפרופסור נאנח ומפציר ברומאנו "אל תעשה בעיות שוונץ".
פיליפוביץ' שואל את טד באנגלית איך הוא משאיר אותם לבד עם האיש הנרגן.
לאחר שטד עוזב, ממשיכים ללכת אל עבר המחסן, ובמרחק של בערך 30 מטר מהכניסה רומאנו מבחין ברעשים חריגים וצעקות מעבר לדלת.
נשמע שמתרחשת מהומה בפנים.
לפני שהוא פותח את הדלת, צ'דנקו מזהיר לא לגעת בשום דבר ולהישאר לצידו כשהוא ינסה לאתר את הפסל במחסן.
הוא פותח את הדלת, מביט בבהלה וקורא: "אלכס? פאבל? מה קורה פה?".
החוקרים נכנסים אחריו לחדר השרוי בכאוס מוחלט.
הרצפה מלאה מדפים שבורים שנפלו, ארגזים הפוכים, פסלי חרס מנותצים ושברי זכוכית.
אך המחזה המחריד באמת הוא שלושה גברים השרועים בחדר.
שניים מהם חסרי הכרה וניכר שחטפו מכות נמרצות, בזמן שמה שנותר מהשלישי הוא גופה כרותת ראש.
כנראה מעשה טרי יחסית שכן הצוואר משפריץ דם כמו מזרקה חולנית והראש עצמו לא נראה באזור.
צ'דנקו צורח, ולנטינו מבחין שהווריד בצווארו של צ'אדנקו בולט ועיניו מתגלגלות בחוריהן בזמן שהוא מאבד הכרה ומתרסק על הרצפה.
פיליפוביץ' גם הוא נכנס להלם ממה שהוא רואה, הוא מרגיש כאב חד בראש, סחרחורת קשה וכל מה שהוא שומע הם צפצופים חזקים באוזניים.
רומאנו וולנטינו מצליחים לשמור על קור רוח ומבחינים בקצה השני של החדר, במרחק של בערך 25 מטר, חלון גדול פתוח לרווחה הפונה לכביש שליד הכניסה לאוניברסיטה.
הווילונות שבחלון מתנופפים בחוזקה מהרוח הקרה שפורצת פנימה.
מעבר לחלון איש עטוי ברדס כהה, פניו מוסתרות תחת מסכה שנראית עשויה מגזירי עור תפורים בגסות.
האיש מחזיק שק ובתוכו חפץ בגודל של משהו שנראה כמו ראש.
בידו השנייה הוא אוחז בחבל המעוגן בחלון ומתחיל לרדת מטה.
מצידו הפנימי של החלון עומד איש נוסף עטוי ברדס ומסכה המורכבת מחתיכות עור בסגנון דומה.
הוא אוחז בידו השמאלית אקדח מאוזר ובידו הימנית הוא שולף רימון, מוציא את הניצרה בעזרת פיו ומגלגל אותו אל עבר החוקרים.
ולנטינו צולע לעבר פיליפוביץ' שלא מבין מה קורה סביבו ודוחף אותו הצידה.
רומאנו פותח בריצה לאורך החדר ומסתער אל עבר התוקף וחוטף ממנו מרפק בפניו.
למזלם של ולנטינו ופיליפוביץ' הרימון נתקל בדרך באחת הגופות ונעצר, אך ההדף בכל זאת מגיע אליהם ושניהם נופלים מעולפים אל הרצפה.
רומאנו סופג רסיס בלחי, אך מלא אדרנלין הוא מחזיק מעמד.
הוא מבחין שהבחור שהחזיק בשק כבר ברח.
זה שעוד ניצב בחדר מכוון את המאוזר שלו לעבר רומאנו ויורה.
לאחר מכן הוא ניגש לחבל ומתחיל להימלט.
למזלו של רומאנו הכדור שנורה רק משפשף את רגלו השמאלית, והוא מספיק להתעשת וממהר להוציא סכין ולחתוך את החבל לפני שהבחור מספיק להגיע לרחוב.
הבחור נופל ורומאנו שומע קול עצם שנשברת לצד צעקות כאב.
הוא רואה שני אנשים נוספים עטויי ברדסים שתופסים אותו ועוזרים לו להתקדם אל עבר משאית מכוסה קנבס שנמצאת ליד.
לצד המשאית הוא רואה מכונית שחורה שהוא מזהה מהחזיונות הליליים שלו.
אחד הנמלטים מרים את הקנבס וחושף איש נוסף היושב מאחורי מכונת ירייה, מקלע "Maxim", שנראה שרותך על המשאית.
לאחר שהם עוזרים לפצוע לעלות, אחד מהם עולה גם הוא למשאית, בעוד השני נכנס למושב שליד הנהג במכונית השחורה.
בעוד שתי המכוניות עושות פרסה ומתחילות להשתלב בכביש, ניידת משטרה יוצאת במהירות מתוך סמטה שבין הבניינים שממול לאוניברסיטה ומתנגשת ברכב השחור בחוזקה.
מהמושבים האחוריים של הניידת יוצאים שני שוטרים וממושב הנהג פקד כריסטבה ששולף אקדח ומתחיל לירות במשאית בעוד היא דוהרת כלפיהם ומעיפה את הניידת ואת השוטרים, בעודה שועטת בהמשך הכביש ולצידה המכונית השחורה.
בזמן שהיא נוסעת, הקנבס שעל המשאית מונף והאיש על המקסים יורה לכל עבר לקול צווחותיהם של העוברים והשבים.
לאחר שההמולה נרגעת, במחסן האוניברסיטה רומאנו פונה להנשים את ולנטינו ופיליפוביץ' השרועים על הרצפה.
טד נכנס בריצה ושואל לפשר הבלגן שהתרחש.
לאחר מכן מצטרפים גם מאבטחי אוניברסיטה, פרמדיקים ושוטרים רבים.
פרופסור צ'דנקו נפטר, ככל הנראה מהתקף לב או מפרצת.
אחד הבחורים שספגו מכות נפטר גם הוא, השני נמצא עם דופק והובהל לבית החולים לקבלת טיפול.
האיש שראשו נכרת, התברר כאיש ניקיון שלרוע מזלו היה בחדר באותו זמן.
השוטרים שמגיעים פונים לרומאנו במטרה לתחקר אותו על פשר האירוע ולהימצאות שלו בזירת הרצח.
עצבניים בשל היעדר שפה משותפת - הם מסמנים לו שיאפשר להם להניח עליו אזיקים, אך הוא מתנגד.
טד מבחין בוויכוח, מנסה להרגיע את השוטרים ומפציר ברומאנו שישתף פעולה ומסביר לו שהם חושדים שהוא אחד הפושעים שלא הספיק לברוח.
רומאנו לבסוף נענה לשכנועים והובל אזוק אל מחוץ לבניין, אך בטרם הגיעו לניידת, פקד כריסטבה הפצוע, מופיע בריצה ומודיע לשוטרים שהוא לוקח אחריות על רומאנו ושאר החוקרים, כולל פיליפוביץ' וולנטינו שכבר החלו לשאת על אלונקות.
הוא טוען שיחד עם הנפגעים ברחוב אין מספיק אמבולנסים להסיע את כולם ושיהיה יותר מהיר אם הוא יקח אותם איתו.
כריסטבה מכניס את החוקרים לניידת ומתחיל לנסוע בפיתולים ורחובות צדדיים לאורכה ולרוחבה של העיר.
הוא מסביר שהוא חושד שעוקבים אחריהם ושיש לקצבים אנשים בכל מקום, במשטרה, בעירייה ואפילו בבתי החולים, כך שאם החוקרים יגיעו לאשפוז הם לא יצאו בחיים.
ולנטינו ופיליפוביץ' ששבו מעט להכרה מחרחרים במושב האחורי.
כריסטבה עוצר את המכונית לבסוף בסמטה, בכניסה האחורית של מאפייה שנסגרה.
הוא יוצא מהרכב ומוביל את החוקרים אל עבר הדלת עליה הוא דופק לפי מקצב מסוים.
לאחר מספר שניות נשמעות דפיקות בחזרה, להן הוא מגיב בדפיקות נוספות שלאחריהן שוטר מבפנים פותח אותה.
כריסטבה מכניס את החוקרים ומסתכל אחורה לוודא שאין אף אחד שצופה בהם לפני שהוא סוגר אותה מאחוריו ומיד מצווה על האנשים שלו לתת לחוקרים הפצועים מורפיום.
הוא חוזר ומסביר לרומאנו ולטד שהקצבים חדרו לכל מקום, כולל לשורות המשטרה, וזה מקום המסתור הנוכחי שלהם.
זאת לאחר שבמקום הקודם, חנות מעילים וכובעים, הוטמנה פצצה שהחריבה את המקום לחלוטין.
כריסטבה אומר שהוא חושד שלו ולחוקרים יש אויבים משותפים.
כבר שלוש שנים שהוא, יחד עם ראש העיר של סופיה, מנסים להילחם בקצבים.
הוא חושד שמדובר בכת של נוגשי עבדים לבנים, סדיסטים שרוצחים אנשים, קוצרים את האיברים שלהם ומחללים את הגופות, ככל הנראה על-מנת לזרוע פחד.
את מי שהם לא הורגים, הוא חושד שהם שולחים לעבדות במזרח אירופה או בחצי האי ערב.
כריסטבה חושד שיש להם מקום מסתור בהרים, אך הוא עדיין לא הצליח לגלות אותו.
במקרים הבודדים בהם הוא הצליח לעצור מישהו מהם, הוא לא מסר פרטים והשתחרר מיד.
רומאנו מחליט לספר לכריסטבה שהוא חושד שהם מסתתרים במערות אותן הוא ראה בחזיונות שלו עם ציורי הקיר והנטיפים.
הוא אומנם מסרב להסביר את המקור להנחה הזו ואת החזיונות, אך כריסטבה נותן בו אמון ומציע שהחוקרים ינוחו ולמחרת בבוקר יצאו לשם על מנת לתקוף.
רומאנו, שחושש מהעוצמה של הכת, אומר לכריסטבה שנהיה חייבים גיבוי ושואל כמה אנשים הוא יכול להשיג, וכריסטבה משיב שלכל היותר הוא יוכל להביא 10 שוטרים.
בזמן שרומאנו מסביר שגם החוקרים יזדקקו לכלי נשק, ולנטינו שעוד חצי מעולף דורש שיביאו גם מטוסים.
כריסטבה סותר לו בחוזקה ומורה לאחד האנשים שיביא לו ולפיליפוביץ' מלחי הרחה.
השעה כבר שעת ערב מאוחרת, רומאנו השחוק נרדם לצד ולנטינו ופיליפוביץ' הפצועים.
בסביבות השעה 23:00 רומאנו הרדום חווה חיזיון נוסף.
הוא מתעורר במערה כאשר העין דרכה הוא מביט מתכסה בדם ונוזל עליה.
העין מביטה מצד לצד בבהלה עד שמתמגנטת לאדם אחר שבמערה, לבוש ברדס שחור.
האיש נופל שדוד על ברכיו ומשפריץ דם מהצוואר.
אדם אחר עטוי ברדס צורח ונופל בזמן שמהגב שלו נשלפות שתי ידיים מפלצתיות של דמות שחורה שנעצה בו אותן.
הדמות בשחור תולשת את היד של איש נוסף וגוררת אותו בידו השנייה אל עבר החשיכה בעוד הוא מנסה להתנגד ללא הצלחה.
האיש שדרך עינו רומאנו צופה מתחיל לנוס אחורה בבהלה, אך תוך זמן קצר הוא מבחין במשהו שחור שרץ אליו במהירות לא אנושית.
רומאנו לא מספיק להבין מה הוא רואה כשלפתע יש פיצוץ ונוזל לבן.
רומאנו מתעורר עם כאבי תופת בחור שבו הייתה עינו שאבדה.
הוא קם, צורח מכאבים ומתחיל לרוץ בהיסטריה.
אחוז פאניקה הוא בטוח שהוא עדיין נמצא בתוך המערה ורואה סביבו אנשים לבושים ברדסים שחורים.
הדמויות, שהן למעשה השוטרים שישבו בחדר ליד, מיד מסתערים עליו ומנסים להרגיע אותו.
אחרי 5 דקות שבהן הוא ממשיך לצרוח ולהתנגד, כריסטבה נותן לו סטירה מצלצלת ודורש שיתנו לו סם הרגעה כדי שיפסיק לצרוח ולעשות מהומה.
סם ההרגעה שהוא מקבל עושה את שלו ושאר הלילה עובר בשקט.
בבוקר של יום שבת, ה־17 בפברואר 1923, החוקרים קמים, מאוששים יחסית בהתחשב באירועי היום שעבר.
הם דנים עם פקד כריסטבה על תכנית הפעולה ליציאה אל עבר המערה.
ולנטינו שואל כמה אנשים כריסטבה יכול להביא, וכריסטבה שכבר ענה לרומאנו על השאלה הזו אתמול נאנח ומסביר שהוא יכול להביא 10 אנשים נוספים.
ולנטינו צועק: "מים זה לא מספיק?!".
כריסטבה המיואש אומר לו שהוא לא מדבר באופן קוהרנטי, ושהם יביאו איתם מים וכריכים.
בנוסף הוא מונה את כלי הנשק שהוא יכול לספק לחוקרים: מספר רובים, אקדח וגרזן לחטיבת עצים.
רומאנו מסביר לכריסטבה שוולנטינו התכוון לומר "מה אם זה לא מספיק".
ולנטינו מהנהן ומוסיף שהקצבים ישחטו אותם.
ולנטינו אומר שהוא ראה מה הם מסוגלים לעשות וש"אין מספיק כוח בכל הממלכה שמסוגל לעצור אותם".
עריכה אחרונה:
סשן 62 - "היכן שהדם מוביל"
מחכים בבית הבטוח, הפקד הבטיח שיגיעו ניידות להסיע אותנו אל המערות.
הפקד מסביר שהמערות נמצאות ברכס הרים ליד סופי סרדנאגורה בדרך מתפתלת בסדר גודל של 25 מייל (דרומית לסופיה), שם גם יש כפר מקומי שנקרא חוקורובה.
הדרכים בתקופה זו חלקלקות ומסוכנות והטמפרטורה נמוכה - מה שאמור ליצור קרח על הכביש.
בהמשך ישנן דרכים המובילות לאיזור מיוער, לערוץ הנחל איסקור ואז למערות.
מגיעה משאית כריסטובה יושב ליד הנהג ורכב פרטי - סך הכל כריסטובה הצליח לגייס 7 אנשים כולל אותו.
הם מתחילים לחלק נשקים - קראבין, שוט גאן וכריסטובה תולה על עצמו בראונינג (נשק אוטומטי).
כריסטובה נותן לכל אחד פנס ומעיל
17 לפברואר, נוסעים, הכביש חלק, מזג האוויר קר, הנוף מתחלף לכפרי ואז למיוער.
עוצרים במרכז הכפר חוקורובה, כנסיה, קטנה, חנויות, עסקים.
קונים מהצרכניה המקומית אלכוהול.
מרימים כוסית - שאולי תהיה האחרונה שלנו...
כריסטובה מנסה להרים את המוראל, חוזרים למשאית ולרכב הפרטי ויוצאים.
עוברים בדרך בוצית כפרית שנמשכת דרך ערוץ הנחל איסקור.
הדרך עולה וממשיכה עד שכריסטובה עוצר את המשאית ויורד.
"יש כמה איזורים עם מערות באיזור, לא כדאי להתקרב עם הרכב".
רומאנו משכנע אותו שדווקא כדאי להתקרב עם הרכב מבחינת הבטחון שלנו (למרות שטד הסתייג מעט מהרעיון).
המשאית ראשונה, אחריה הרכב, גשם יורד - ברקס, שקט.
"תתחמשו, יש פה מחסום!"
מצוק עולה מההר מצידו האחד ומצדו השני תהום לנהר איסקור - מישהו מתח לאורך כל השביל תיל.
מעבר לתיל יש עץ אשוח גדול (סוף הדרך), שקי חול מסודרים ומרחוק אפשר לראות רכבים חונים 2 משאיות וארבעה רכבים.
"כנראה שזו התחנה הסופית שלנו".
ולנטינו מציע שנקים מארב ונוציא את חברי הכת מהמערה.
כריסטובה פורש את השוטרים מסביב.
סימני הצמיגים נראים טריים.
רואים עננה של אדים שיוצאת מאחד הפתחים במערה.
נראה שמכונת הירייה נעקרה מהעמדה והושלכה 10 מ' משם.
כריסטובה מכוון את האנשים שלו למשאיות ועומד בינהן לבין פתח המערה - המערה יורדת למטה.
חלק מהאנשים תופסים עמדות מאחורי שקי החול וטד מאחורי עץ המחט.
אנחנו מזהים את הרכב השחור שיום קודם נמלט עם המשאית.
בעצת כריסטובה חוזרים לקחת פנסים וחוזרים למערה.
ריח גופרית עולה מהמערה (גיאותרמית).
יורדים אל תוך המערה, רואים בצדדים שורשי עצים, הרצפה חלקלקה, משתדלים לנוע בזהירות.
זרזוף הגשם חודר למערה, טד צועד קדימה לצידו של כריסטובה.
ריח הגופרית מתחזק, נטיפים וזקיפים מכל עבר, ההליכה איטית.
מדי פעם ערפילי אדים עולים מהאדמה.
מגיעים לפיצול ימינה ושמאלה.
בצד השמאלי אנחנו מאירים על הציורים מהחיזיון של רומאנו - רואים בציורים ביזונים וצבאים בתנועת ריצה.
כריסטובה מהנהן ופונה דווקא ימינה לבקשת ולנטינו.
המערה הולכת ומתפתלת חלק מהאיזורים גופרתיים שמדי פעם פולטים קיטור רותח.
הליכה איטית, הלכנו כבר 30-40 דקות, אנחנו מגיעים לפתח של חלל נוסף במערה שנראה כמו פה מלא שיניים.
שלוליות מבעבעות בכל מקום והתפוצצות הבועות הגופרתיות - ריח רקבון וביצים סרוחות.
המערה נפתחת לאולם ענק מלא בנטיפים וזקיפים - חלקם הוסרו ונזרקו לפינה.
אנחנו מתחילים לראות גופות אדם במלבושים שחורים וממול רואים כמות אדירה של גופות שרועות - אולי 30-35 אנשים שוכבים על הרצפה מבלי לזוז, חלקם לבושים גלימות שחורות ואפילו חליפות עבודה, חלקם גלימות אדומות.
ברצפה ניתן גם לראות בשלוליות המים דם.
חלק מהאנשים נראה שעדיין אוחזים בכלי נשק.
נראה שדם הגופות הוקז חלקית, אחת הגופות נראית כמו המלצר שקפץ מהרכבת "מה לעזאזל?".
חלק מהשוטרים מקיאים אחרים מסוככים על עינהם, הסרחון הולך וגדל.
פירמידה בגובה 5 מ' בקצה הרחוק של המערה - מוקפת במעגל של לפידים כבויים.
הפירמידה עצמה בנויה מגולגלות - מאות ואפילו אלף גולגלות.
רומאנו משער שלא ניתן לבנות פירמידה כזו בצורה שלא תתמוטט ולכן אולי קסם מחזיק אותה.
רומאנו רואה בקצה משהו בצבע אחר.
ריח נוראי, טד מנסה לטפס מעלה, אבל הגולגלות חלקות מדי.
ולנטינו מזהה שביל דם שמוביל אל מאחורי הפירמידה.
רומאנו יורה לכיוון הצבע השונה בגולגלות ומחטיא, רעש מחריש אזניים במערה.
כריסטובה שולח לבקשתנו את אחד מאנשים לטפס הוא טיפס וזרק אלינו כרית קטיפה שכנראה קודם נח עליה משהו.
השוטר מרגיש בחילה חזקה למעלה, גשם של קיא שוטף את רומאנו וולנטינו.
הוא גם ראה בחלק העליון, מונח מגש זהב שעליו הייתה מונחת כרית הקטיפה.
מתקדמים בשביל הדם, לפתע רואים יד תלושה, בהמשך רגל וחצי גוף.
שביל הדם ממשיך עם חלקי גופות, ישנה שם גופה שאחת הידיים שלה מופנית אל תוך בור קטן שקוטרו 50 ס"מ.
טד כורת את הזרוע מהגופה ומנסה להכניס אותה לבור המתעקל והיא נתקעת במשהו.
רומאנו מכניס את היד לבור ומושך משם שרשרת של ראשי שום ותולה אותה על צווארו.
ואז עוד שרשרת ואז משהו חלק עטוף בד אבל לא מצליח להוציאו.
טד מנסה, תופס עם קצות האצבעות, החפץ יוצא בקושי, מקבל כאב ברקות, מיגרנה שמתחילה להתפתח ורצון עז למשוך את החפץ.
טד מוציא את החפץ שנראה כמו הראש של הסדפקאר! עיניו עמוקות!
הריקנות בעיניים של הפסל מרתקת ושואבת את טד פנימה, טד מרגיש מסוחרר, ראש בתוך ראש בתוך ראש...
אילו זוועות נגלו לעיניים הללו במהלך ההיסטוריה.
שומעים צרחות ויריות.
אנשים חיוורים, שנראים כמו גופות ערפדיות מתקרבים!
מחכים בבית הבטוח, הפקד הבטיח שיגיעו ניידות להסיע אותנו אל המערות.
הפקד מסביר שהמערות נמצאות ברכס הרים ליד סופי סרדנאגורה בדרך מתפתלת בסדר גודל של 25 מייל (דרומית לסופיה), שם גם יש כפר מקומי שנקרא חוקורובה.
הדרכים בתקופה זו חלקלקות ומסוכנות והטמפרטורה נמוכה - מה שאמור ליצור קרח על הכביש.
בהמשך ישנן דרכים המובילות לאיזור מיוער, לערוץ הנחל איסקור ואז למערות.
מגיעה משאית כריסטובה יושב ליד הנהג ורכב פרטי - סך הכל כריסטובה הצליח לגייס 7 אנשים כולל אותו.
הם מתחילים לחלק נשקים - קראבין, שוט גאן וכריסטובה תולה על עצמו בראונינג (נשק אוטומטי).
כריסטובה נותן לכל אחד פנס ומעיל
17 לפברואר, נוסעים, הכביש חלק, מזג האוויר קר, הנוף מתחלף לכפרי ואז למיוער.
עוצרים במרכז הכפר חוקורובה, כנסיה, קטנה, חנויות, עסקים.
קונים מהצרכניה המקומית אלכוהול.
מרימים כוסית - שאולי תהיה האחרונה שלנו...
כריסטובה מנסה להרים את המוראל, חוזרים למשאית ולרכב הפרטי ויוצאים.
עוברים בדרך בוצית כפרית שנמשכת דרך ערוץ הנחל איסקור.
הדרך עולה וממשיכה עד שכריסטובה עוצר את המשאית ויורד.
"יש כמה איזורים עם מערות באיזור, לא כדאי להתקרב עם הרכב".
רומאנו משכנע אותו שדווקא כדאי להתקרב עם הרכב מבחינת הבטחון שלנו (למרות שטד הסתייג מעט מהרעיון).
המשאית ראשונה, אחריה הרכב, גשם יורד - ברקס, שקט.
"תתחמשו, יש פה מחסום!"
מצוק עולה מההר מצידו האחד ומצדו השני תהום לנהר איסקור - מישהו מתח לאורך כל השביל תיל.
מעבר לתיל יש עץ אשוח גדול (סוף הדרך), שקי חול מסודרים ומרחוק אפשר לראות רכבים חונים 2 משאיות וארבעה רכבים.
"כנראה שזו התחנה הסופית שלנו".
ולנטינו מציע שנקים מארב ונוציא את חברי הכת מהמערה.
כריסטובה פורש את השוטרים מסביב.
סימני הצמיגים נראים טריים.
רואים עננה של אדים שיוצאת מאחד הפתחים במערה.
נראה שמכונת הירייה נעקרה מהעמדה והושלכה 10 מ' משם.
כריסטובה מכוון את האנשים שלו למשאיות ועומד בינהן לבין פתח המערה - המערה יורדת למטה.
חלק מהאנשים תופסים עמדות מאחורי שקי החול וטד מאחורי עץ המחט.
אנחנו מזהים את הרכב השחור שיום קודם נמלט עם המשאית.
בעצת כריסטובה חוזרים לקחת פנסים וחוזרים למערה.
ריח גופרית עולה מהמערה (גיאותרמית).
יורדים אל תוך המערה, רואים בצדדים שורשי עצים, הרצפה חלקלקה, משתדלים לנוע בזהירות.
זרזוף הגשם חודר למערה, טד צועד קדימה לצידו של כריסטובה.
ריח הגופרית מתחזק, נטיפים וזקיפים מכל עבר, ההליכה איטית.
מדי פעם ערפילי אדים עולים מהאדמה.
מגיעים לפיצול ימינה ושמאלה.
בצד השמאלי אנחנו מאירים על הציורים מהחיזיון של רומאנו - רואים בציורים ביזונים וצבאים בתנועת ריצה.
כריסטובה מהנהן ופונה דווקא ימינה לבקשת ולנטינו.
המערה הולכת ומתפתלת חלק מהאיזורים גופרתיים שמדי פעם פולטים קיטור רותח.
הליכה איטית, הלכנו כבר 30-40 דקות, אנחנו מגיעים לפתח של חלל נוסף במערה שנראה כמו פה מלא שיניים.
שלוליות מבעבעות בכל מקום והתפוצצות הבועות הגופרתיות - ריח רקבון וביצים סרוחות.
המערה נפתחת לאולם ענק מלא בנטיפים וזקיפים - חלקם הוסרו ונזרקו לפינה.
אנחנו מתחילים לראות גופות אדם במלבושים שחורים וממול רואים כמות אדירה של גופות שרועות - אולי 30-35 אנשים שוכבים על הרצפה מבלי לזוז, חלקם לבושים גלימות שחורות ואפילו חליפות עבודה, חלקם גלימות אדומות.
ברצפה ניתן גם לראות בשלוליות המים דם.
חלק מהאנשים נראה שעדיין אוחזים בכלי נשק.
נראה שדם הגופות הוקז חלקית, אחת הגופות נראית כמו המלצר שקפץ מהרכבת "מה לעזאזל?".
חלק מהשוטרים מקיאים אחרים מסוככים על עינהם, הסרחון הולך וגדל.
פירמידה בגובה 5 מ' בקצה הרחוק של המערה - מוקפת במעגל של לפידים כבויים.
הפירמידה עצמה בנויה מגולגלות - מאות ואפילו אלף גולגלות.
רומאנו משער שלא ניתן לבנות פירמידה כזו בצורה שלא תתמוטט ולכן אולי קסם מחזיק אותה.
רומאנו רואה בקצה משהו בצבע אחר.
ריח נוראי, טד מנסה לטפס מעלה, אבל הגולגלות חלקות מדי.
ולנטינו מזהה שביל דם שמוביל אל מאחורי הפירמידה.
רומאנו יורה לכיוון הצבע השונה בגולגלות ומחטיא, רעש מחריש אזניים במערה.
כריסטובה שולח לבקשתנו את אחד מאנשים לטפס הוא טיפס וזרק אלינו כרית קטיפה שכנראה קודם נח עליה משהו.
השוטר מרגיש בחילה חזקה למעלה, גשם של קיא שוטף את רומאנו וולנטינו.
הוא גם ראה בחלק העליון, מונח מגש זהב שעליו הייתה מונחת כרית הקטיפה.
מתקדמים בשביל הדם, לפתע רואים יד תלושה, בהמשך רגל וחצי גוף.
שביל הדם ממשיך עם חלקי גופות, ישנה שם גופה שאחת הידיים שלה מופנית אל תוך בור קטן שקוטרו 50 ס"מ.
טד כורת את הזרוע מהגופה ומנסה להכניס אותה לבור המתעקל והיא נתקעת במשהו.
רומאנו מכניס את היד לבור ומושך משם שרשרת של ראשי שום ותולה אותה על צווארו.
ואז עוד שרשרת ואז משהו חלק עטוף בד אבל לא מצליח להוציאו.
טד מנסה, תופס עם קצות האצבעות, החפץ יוצא בקושי, מקבל כאב ברקות, מיגרנה שמתחילה להתפתח ורצון עז למשוך את החפץ.
טד מוציא את החפץ שנראה כמו הראש של הסדפקאר! עיניו עמוקות!
הריקנות בעיניים של הפסל מרתקת ושואבת את טד פנימה, טד מרגיש מסוחרר, ראש בתוך ראש בתוך ראש...
אילו זוועות נגלו לעיניים הללו במהלך ההיסטוריה.
שומעים צרחות ויריות.
אנשים חיוורים, שנראים כמו גופות ערפדיות מתקרבים!
קבצים מצורפים
עריכה אחרונה:
ואו! איזה מתח
אתם לקראת סוף ההרפתקה?
נשמע די אפי - בייחוד שמצאתם את הראש.
אתם לקראת סוף ההרפתקה?
נשמע די אפי - בייחוד שמצאתם את הראש.
הראש הוא החלק האחרון בסדפקר, אבל לך תדע מה יכול להשתבש בדרך
אנחנו יודעים שלא מספיק רק למצוא את הפסלון, אלא לבצע טקס שאמור להשמיד אותו (לדעתי בקונסטנטינופול).
מבחינת מטא, הערכה של המנחה שנסיים בעוד 8 חודשים פלוס/מינוס.
טוב, זה יותר קצר מאשר ההערכה שלי לזמן שאנחנו נסיים את עליית שרי הרונות (שנה, אם אני אופטימי)
סשן 63 - "עסק ערפדי"
חלק מהגופות של אנשי הכת קמו.
הם החלו לטפס על קירות המערה במהירות, חלקם לבושי גלימות שחורות ואדומות, אחרים בחליפות.
השוטרים שהיו איתנו: דימיטר, תומה, כריסטו, אלכס, כריסטובה, סמואל ויאן.
כריסטובה עמד עם עוד שני שוטרים: יאן ודימיטר - מאחורי הפירמידה.
לפתע דימיטר נכנס לפאניקה, צורח ומרסס במכונת ירייה לכל עבר, אש ללא הפסקה.
תרמילים עפו ונחתו בצלצול מתכתי על הקרקע. הלחץ וההיסטריה גרמו לו להרוג את חברו יאן, שנכנס בלא ידיעתו לטווח האש.
באיזור מצד שמאל שלהם היו כריסטו וסמואל.
שמענו את דימיטר יורה וצורח, ובשלב מסוים מפסיק לירות. אז ראינו ערפד שפותח את גופו של אחד השוטרים ומבתר אותו ברעבתנות.
הבנו שזה אבוד והחלטנו לסגת.
ערפדים רדפו אחרינו.
נמלטנו לאזור של כריסטו וסמואל (כשעוד היו בחיים), מלבד מריוס שניסה למשך סיבוב נוסף להילחם, הבין שזה חסר סיכוי והצטרף למנוסה.
בשלב זה הקבוצה התפצלה:
טד ומריוס פנו ימינה, לאזור עם הגייזר הראשון.
ולנטינו ופיליפוביץ', שהיו עם שרשראות השום שהרתיעו את הערפדים, פנו שמאלה – בדרך המקורית שממנה נכנסנו למערה.
טד חטף נזק מערפד אך הצליח להתחמק והמשיך בהימלטות. כולנו רצנו במערה, מתחמקים מגייזרים.
כריסטובה חטף קיטור רותח ישר לפנים – כוויות קשות וצרחות שהדהדו בכל המערה.
מריוס הצליח להתגבר די בקלות על הגייזרים ויצא מהמערה ראשון.
טד בהתקפת נגד חסרת ברירה חובט בראשו של אחד הערפדים בגרזן שחותכת עד למוח של הערפד.
כריסטובה היה על סף יציאה, הבחין שטד בצרות וקרא למריוס לחזור ולעזור לו.
לצערנו זה לא צלח – הערפדים עשו לטד דאבל טים ושתו אותו. מריוס הצליח לפוצץ את הראש של הערפד ששתה את טד, אבל זה לא הספיק.
טד נפל חסר הכרה ומת.
מריוס לקח את הראש ונמלט יחד עם כריסטובה.
בצד השני ולנטינו נלחם בעוז בערפדים עם המקל, מכה אחרי מכה, אך בסופו של דבר כוחו לא עמד לו והוא חטף מכה שגמרה אותו. פיליפוביץ' ניסה לגרור אותו משם, אבל ולנטינו מת לו בידיים. פיליפוביץ' לקח את המקל של ולנטינו כמזכרת אחרונה לגיבור והצליח להימלט, כשהוא מצטרף למריוס ולכריסטובה.
(עוד בתחילת המרדף פיליפוביץ' נאחז על ידי ערפד, אך זה השליך אותו ברגע שהרגיש את השום.)
כאשר יצאו לאור היום, הערפדים נעצרו בפתח המערה, אור השמש שבקע מבין העננים היווה כמכשול שהגן על החבורה.
הערפדים אשר נמנעו, נשארו בחופת המערה והצל ויידו אבנים בייאוש כדי לפגוע בחבורה.
פקד כריסטובה רץ למשאית, הביא מספר מקלות דינמיט והשליך אותם פנימה – *בום* ... מספר פיצוצים, העלו אבק רב לאוויר ולאחר ששקע,
ראו החוקרים כי תקרת פתח המערה, קרסה ונחסמה.
גופותיהם של ולנטינו וטד, ביחד עם חבורת הערפדים נכלאו כנראה לעד, המערה הפכה לקבר.
כריסטובה נפל על ברכיו, מותש וחבול, הוא שיחרר צעקה ויבבה לאוויר.
אחרי הכול, כל הצוות שלו, חבורה של אנשים נאמנים שהלכו איתו והאמינו בדרכו בתפסית הקרטל של "הקצבים" נהרגו, והוא מכולם אחראי. תחושת האשם תרדוף אותו עד סוף ימיו. בלית ברירה, הוא הבין שמקור הקצבים הוא במקום אחר ואם הוא רוצה לרדת לסוף העניין הוא חייב לעבוד עם החוקרים.
כריסטובה הנחה את החוקרים לעלות למשאית ונסע עם הניצולים (מריוס, פיליפוביץ' ורומנו ) חזרה לבית המסתור - למאפיה, אך כאשר התקרבו, הם הבחינו במכוניות סביב המקום והבינו שכנראה גם על המקום הזה עלו.
כריסטובה המיואש הוא פנה לחוקרים שהציעו את הבית של טד כמקום מסתור זמני.
כאיש קשר, הצביעו על האנתרופולוג והסטוריון - ד"ר ראדקו ג'ורדנוב.
מטא: *את הדמויות של ולנטינו וטד יחליפו פקד ואסילי כריסטובה וד"ר ראדקו ג'ורדאנוב*
חלק מהגופות של אנשי הכת קמו.
הם החלו לטפס על קירות המערה במהירות, חלקם לבושי גלימות שחורות ואדומות, אחרים בחליפות.
השוטרים שהיו איתנו: דימיטר, תומה, כריסטו, אלכס, כריסטובה, סמואל ויאן.
כריסטובה עמד עם עוד שני שוטרים: יאן ודימיטר - מאחורי הפירמידה.
לפתע דימיטר נכנס לפאניקה, צורח ומרסס במכונת ירייה לכל עבר, אש ללא הפסקה.
תרמילים עפו ונחתו בצלצול מתכתי על הקרקע. הלחץ וההיסטריה גרמו לו להרוג את חברו יאן, שנכנס בלא ידיעתו לטווח האש.
באיזור מצד שמאל שלהם היו כריסטו וסמואל.
שמענו את דימיטר יורה וצורח, ובשלב מסוים מפסיק לירות. אז ראינו ערפד שפותח את גופו של אחד השוטרים ומבתר אותו ברעבתנות.
הבנו שזה אבוד והחלטנו לסגת.
ערפדים רדפו אחרינו.
נמלטנו לאזור של כריסטו וסמואל (כשעוד היו בחיים), מלבד מריוס שניסה למשך סיבוב נוסף להילחם, הבין שזה חסר סיכוי והצטרף למנוסה.
בשלב זה הקבוצה התפצלה:
טד ומריוס פנו ימינה, לאזור עם הגייזר הראשון.
ולנטינו ופיליפוביץ', שהיו עם שרשראות השום שהרתיעו את הערפדים, פנו שמאלה – בדרך המקורית שממנה נכנסנו למערה.
טד חטף נזק מערפד אך הצליח להתחמק והמשיך בהימלטות. כולנו רצנו במערה, מתחמקים מגייזרים.
כריסטובה חטף קיטור רותח ישר לפנים – כוויות קשות וצרחות שהדהדו בכל המערה.
מריוס הצליח להתגבר די בקלות על הגייזרים ויצא מהמערה ראשון.
טד בהתקפת נגד חסרת ברירה חובט בראשו של אחד הערפדים בגרזן שחותכת עד למוח של הערפד.
כריסטובה היה על סף יציאה, הבחין שטד בצרות וקרא למריוס לחזור ולעזור לו.
לצערנו זה לא צלח – הערפדים עשו לטד דאבל טים ושתו אותו. מריוס הצליח לפוצץ את הראש של הערפד ששתה את טד, אבל זה לא הספיק.
טד נפל חסר הכרה ומת.
מריוס לקח את הראש ונמלט יחד עם כריסטובה.
בצד השני ולנטינו נלחם בעוז בערפדים עם המקל, מכה אחרי מכה, אך בסופו של דבר כוחו לא עמד לו והוא חטף מכה שגמרה אותו. פיליפוביץ' ניסה לגרור אותו משם, אבל ולנטינו מת לו בידיים. פיליפוביץ' לקח את המקל של ולנטינו כמזכרת אחרונה לגיבור והצליח להימלט, כשהוא מצטרף למריוס ולכריסטובה.
(עוד בתחילת המרדף פיליפוביץ' נאחז על ידי ערפד, אך זה השליך אותו ברגע שהרגיש את השום.)
כאשר יצאו לאור היום, הערפדים נעצרו בפתח המערה, אור השמש שבקע מבין העננים היווה כמכשול שהגן על החבורה.
הערפדים אשר נמנעו, נשארו בחופת המערה והצל ויידו אבנים בייאוש כדי לפגוע בחבורה.
פקד כריסטובה רץ למשאית, הביא מספר מקלות דינמיט והשליך אותם פנימה – *בום* ... מספר פיצוצים, העלו אבק רב לאוויר ולאחר ששקע,
ראו החוקרים כי תקרת פתח המערה, קרסה ונחסמה.
גופותיהם של ולנטינו וטד, ביחד עם חבורת הערפדים נכלאו כנראה לעד, המערה הפכה לקבר.
כריסטובה נפל על ברכיו, מותש וחבול, הוא שיחרר צעקה ויבבה לאוויר.
אחרי הכול, כל הצוות שלו, חבורה של אנשים נאמנים שהלכו איתו והאמינו בדרכו בתפסית הקרטל של "הקצבים" נהרגו, והוא מכולם אחראי. תחושת האשם תרדוף אותו עד סוף ימיו. בלית ברירה, הוא הבין שמקור הקצבים הוא במקום אחר ואם הוא רוצה לרדת לסוף העניין הוא חייב לעבוד עם החוקרים.
כריסטובה הנחה את החוקרים לעלות למשאית ונסע עם הניצולים (מריוס, פיליפוביץ' ורומנו ) חזרה לבית המסתור - למאפיה, אך כאשר התקרבו, הם הבחינו במכוניות סביב המקום והבינו שכנראה גם על המקום הזה עלו.
כריסטובה המיואש הוא פנה לחוקרים שהציעו את הבית של טד כמקום מסתור זמני.
כאיש קשר, הצביעו על האנתרופולוג והסטוריון - ד"ר ראדקו ג'ורדנוב.
מטא: *את הדמויות של ולנטינו וטד יחליפו פקד ואסילי כריסטובה וד"ר ראדקו ג'ורדאנוב*
עריכה אחרונה:
הסשן הנ"ל עודכן בשדרוג משמעותי לסוף ותמונה נוספת.
בהחלט סשן דרמטי עם השלכות רציניות על המשך הקמפיין מבחינת הרכב החבורה.
בהחלט סשן דרמטי עם השלכות רציניות על המשך הקמפיין מבחינת הרכב החבורה.
נשמע סשן ממש מרתק - אין לי מילה אחרת כל-כך, אבל כל-כך הרבה דברים קרו, ואני מבין שרובו היה מעין קרב רץ
כמו שכבר כתבתי לדעתי, החלפת הדמויות בקמפיין היא ממש מעניינת וזה יוצר תחושה שבמקום ששחקן ישחק דמות ספציפית, בעצם אתם משחקים את הסיפור מנקודות מבט שונות.
כמו שכבר כתבתי לדעתי, החלפת הדמויות בקמפיין היא ממש מעניינת וזה יוצר תחושה שבמקום ששחקן ישחק דמות ספציפית, בעצם אתם משחקים את הסיפור מנקודות מבט שונות.
סשן מרתק, לא היינו מוכנים לכזו קטלניות במערה!
הגענו למצב (שלי אישית קורה פעם ראשונה) שבו בעצם לא נשארה אף דמות מהחבורה המקורית שהתחילה את הקמפיין!
אנחנו בעצם אוסף דמויות מתחלפות שממשיכות את דרכן של הקודמות במטרה משותפת למצוא את כל חלקי הסדפקאר ולבסוף גם להשמידו.
ודייקת מאד - זה לשחק את הסיפור ממגוון נקודות מבט, גורם לי אפילו לחשוב על קו משותף של גורל שאיגד את כל הדמויות לאורך הקמפיין.
בסשן הבא אני אשחק את ד"ר ראדקו ג'ורדאנוב, ארכיאולוג שהתעניין בפסלון ויש לי כבר כמה רעיונות על איך לשחק אותו
הגענו למצב (שלי אישית קורה פעם ראשונה) שבו בעצם לא נשארה אף דמות מהחבורה המקורית שהתחילה את הקמפיין!
אנחנו בעצם אוסף דמויות מתחלפות שממשיכות את דרכן של הקודמות במטרה משותפת למצוא את כל חלקי הסדפקאר ולבסוף גם להשמידו.
ודייקת מאד - זה לשחק את הסיפור ממגוון נקודות מבט, גורם לי אפילו לחשוב על קו משותף של גורל שאיגד את כל הדמויות לאורך הקמפיין.
בסשן הבא אני אשחק את ד"ר ראדקו ג'ורדאנוב, ארכיאולוג שהתעניין בפסלון ויש לי כבר כמה רעיונות על איך לשחק אותו
שים לב - ראדקו הוא קודם כל אנתרופולוג, היסטוריון ... יותר איש ספריה אקדמי מאשר חופר באתר ארכיאולוגי.
הסיישן אכן היה לא קל לניהול, התחיל בקרב והמשיך במרדף במערות. הוא בהחלט היה קטלני והסתיים עם 2 הרוגים לחבורה.
נכון שיש תחלופה עם אנשי החבורה, השחקנים מקבלים את זה בהבנה, אין ספק שזה לא קל.
מה שיפה שזה שאסף הדמויות הוא לא מקרי ... זה לא עוד בא נבנה משהו ונכניס בכוח, אלא כמות ה NPC שמוצגת בהרפתקאה, ומשחק התפקידים המשובח של כולנו, מאפשר להכניס את הדמויות החדשות בצורה זורמת וקלה כי חלק מה NPCs מעורבים בדרך זו או אחרת, וקשורים גם רגשית לחברי החבורה.
הדמויות גם לא נכנסות טריות Fresh, אלא מגיעות מצולקות, עם תחושת אשם, מעורבות בדרך זו או אחרת עם התוצאות והמעשים של החבורה. לדוגמה ד"ר ראדקו שהיה הבוס של טד, עזר עם קריאת המאמר. פקד כריסטו, שכל הצוות שלו נהרג ומרגיש שכדי לפתור את החקירה, הוא כנראה צריך להצטרף ולהמשיך עם החבורה.
שורה תחתונה - עבודה טובה שלי כ GM ובעיקר של השחקנים תורמת לאחת ההרפתקאות המשובחות ביותר שיצא לי לנהל.
והיד עוד נטויה - אולי בעתיד נריץ את Masks
הסיישן אכן היה לא קל לניהול, התחיל בקרב והמשיך במרדף במערות. הוא בהחלט היה קטלני והסתיים עם 2 הרוגים לחבורה.
נכון שיש תחלופה עם אנשי החבורה, השחקנים מקבלים את זה בהבנה, אין ספק שזה לא קל.
מה שיפה שזה שאסף הדמויות הוא לא מקרי ... זה לא עוד בא נבנה משהו ונכניס בכוח, אלא כמות ה NPC שמוצגת בהרפתקאה, ומשחק התפקידים המשובח של כולנו, מאפשר להכניס את הדמויות החדשות בצורה זורמת וקלה כי חלק מה NPCs מעורבים בדרך זו או אחרת, וקשורים גם רגשית לחברי החבורה.
הדמויות גם לא נכנסות טריות Fresh, אלא מגיעות מצולקות, עם תחושת אשם, מעורבות בדרך זו או אחרת עם התוצאות והמעשים של החבורה. לדוגמה ד"ר ראדקו שהיה הבוס של טד, עזר עם קריאת המאמר. פקד כריסטו, שכל הצוות שלו נהרג ומרגיש שכדי לפתור את החקירה, הוא כנראה צריך להצטרף ולהמשיך עם החבורה.
שורה תחתונה - עבודה טובה שלי כ GM ובעיקר של השחקנים תורמת לאחת ההרפתקאות המשובחות ביותר שיצא לי לנהל.
והיד עוד נטויה - אולי בעתיד נריץ את Masks
סשן 64 – ראיון עם הערפד
לאחר שהחזרה למאפיה ירדה מהפרק, כריסטובה מסיע את השורדים אל עבר הבית של ד"ר ג'ורדאנוב.
במהלך הנסיעה כריסטובה דורש הסברים, ורומאנו מתחיל לספר לו על ראש הפסל שהם חילצו מהמערה וממשיך לשאר התלאות שעברו עליהם עד הנקודה שבה פגשו בו.
בסיומה של נסיעה ממושכת הם מגיעים לביתו של ד"ר ג'ורדאנוב.
רומאנו דופק בדלת.
פתיחתם של ארבעה מנעולים שעל הדלת נשמעת מהעבר השני לפני שהיא נפתחת קלות וראשו של רדקו ג'ורדאנוב מבצבץ מאחוריה.
רומאנו מברך אותו לשלום ומבקש רשות להיכנס.
ג'ורדאנוב מכניס את האורחים לבית, נועל אחריהם את ארבעת המנעולים שבדלת ומתנצל על הבלגן השורר בדירה ועל הדפים המפוזרים.
הדבר הראשון שצד את עינו של רדקו הוא עינו השמאלית של רומאנו.
הוא נבהל ושואל לפשר הרטייה, ולפני שרומאנו מספיק להשיב הוא שואל היכן טד ומי הבחור החדש שהגיע איתם.
רומאנו מבקש מרדקו שיירגע, מציע שיביא ויסקי וישב כי יש לו לא מעט דברים לספר.
רדקו נענה לבקשה ונחרד לשמוע על גורלו האכזרי של טד.
האשמה מכרסמת בו והוא מתקשה לקבל את הבשורה הטראגית.
עם זאת, הידיעה שגם הזמר האיטלקי הפרוע נפח את נשמתו מצליחה להקל מעט את הכאב ולשפר את מצב רוחו.
כמו כן, כריסטובה מציג את עצמו בפני הדוקטור ומשתף אותו באובדן השוטרים שעליהם פיקד והוביל למערה, ושגם הוא נאכל על ידי החרטה והאשמה על מותם.
רומאנו מבין שלאחר הקטל במערה הם יזדקקו לכל אדם שיסכים להירתם למשימה ומחליט להמשיך ולספר לרדקו את כל הרקע שמאחורי המסע.
הוא מבקש ממריוס לחשוף את הפסל בפני רדקו.
תוך כדי שמריוס שולף את הראש מתוך השק שבידיו הוא מרגיש כאב חד בראשו ושומט את הראש על הרצפה.
ג'ורדאנוב המום גם הוא ומתקשה להאמין לסיפור ששמע ולחפץ שנגלה לעיניו, וגומע את הוויסקי בלגימה אחת.
רומאנו מרים את הראש ומניח אותו על השולחן לפני רדקו, אשר אינו יודע את נפשו.
הוא מעביר את ידיו על גבי הפסל ומנסה להבין איך ייתכן שלמרות התבליטים שעליו הפסל חלק כל כך למגע.
מספר דקות עוברות.
רומאנו עונה לשאלות הרבות שעולות אצל ג'ורדאנוב בעקבות הממצא הארכאולוגי המרשים אשר מונח לפניו.
בסופו של דבר כריסטובה קוטע את השיחה, מציין שהרכבת הבאה לקונסטנטינופול יוצאת בשעה 21:00 ושכדאי שיתחילו להתארגן לשם כך.
כריסטובה מעוניין להשיג כלי נשק על מנת להסליקם על הרכבת.
הוא מסכם עם החבורה שהוא ייגש לתחנת המשטרה כדי לחפש נשקים ויפגוש את השאר בשעה 20:30 ברציף.
רדקו מסיע את רומאנו, פיליפוביץ' ומריוס לביתו של טד המנוח על מנת לאסוף את החפצים ולהביאם לרכבת.
הם נכנסים לבית ומריוס מוביל אותם לארונות בחדר השינה, שם הוא החביא את שאר חלקי הפסל.
ברגע שהם נכנסים לחדר, כאב חד מפלח את רגל שמאל של רומאנו ובזמן שהוא מושיט את ידיו לעברה גם יד ימין שלו מתחילה לכאוב.
רדקו פותח את אחד התיקים שהוצאו מהארונות.
הוא מוציא ממנו את יד שמאל של הפסל ומשתאה כשהוא מבחין בהשתקפותו על גבי המרקם החלק.
לא עוברת שנייה לפני שהוא מרגיש את יד שמאל שלו נרדמת באופן פתאומי וממהר להניח את יד הפסל בחזרה בתיק.
הסקרנות מציפה את רדקו שמודיע לרומאנו שהוא יצטרף בשמחה להרפתקה בעקבות הפסל במטרה לחקור את מקורותיו ואת הכאוס השורר סביבו.
בנוסף, רומאנו מוסר לו לקריאה את היומן של ד"ר מוריץ' שנלקח מהחפירה הארכאולוגית בבלגרד.
כאשר כריסטובה מגיע לתחנת המשטרה הוא פוגש את פקד סבטלנה ומבקש ממנה אישור להיכנס לחדר הראיות.
סבטלנה מזכירה לו שפבל צריך להתלוות אליו לשם כך.
הוא לא נמצא כרגע אך אמור לשוב עוד מעט.
כריסטובה מנסה לשכנע את סבטלנה שתאפשר לו להיכנס לחדר הראיות לבדו ומבטיח שיעלים עין מכך שהיא מסתובבת עם חצאית.
סבטלנה צוחקת בתגובה ומזכירה לו שהיא לא עובדת תחתיו, שהיא כבר הסתבכה בעבר על מקרים כאלה ושיחכה לפבל.
כריסטובה המתוסכל מחליט ללכת לנשקייה במקום.
הוא נכנס פנימה ולאחר חיפוש מוצא מספר מקלות דינמיט שהוא מתחיל להחביא בחיקו.
אך במהלך ההצטיידות איבן מופיע בחדר ותופס את כריסטובה על חם.
הוא מפציר בכריסטובה שיניח את הדינמיט במקום לפני שיפוצץ את כל התחנה.
כריסטובה המיואש עוזב את הדינמיט ואת הנשקייה בזמן שהוא ממלמל "מי ישמע נגעתי באשתך".
בשעה 20:30 החבורה מתאספת בתחנת הרכבת.
כריסטובה אומנם חזר מתחנת המשטרה בידיים ריקות, אך יש לו בכל זאת מספר רובים ובנוסף כאלה שרומאנו מסר לו.
הוא ניגש לכרטיסן צעיר ומודיע לו שהוא מעוניין לסרוק את הרכבת מטעם המשטרה כדי לוודא שלא הוחבאו עליה סחורות לא חוקיות.
לאחר שהכרטיסן מאשר, הוא סורק את הקרונות ומחליט להניח את החפצים בכלוב לכלבים אשר נמצא בקרון השני מהסוף ועליו מצוין "זהירות! לא להתקרב!".
כריסטובה מוודא שהכלוב נעול היטב, יוצא החוצה, מודה לכרטיסן, מניח בידו מטבע של שני לב ומבקש ממנו שיודיע לו אם ישים לב למישהו חשוד בזמן הנסיעה.
הכרטיסן המבוהל מהנהן בראשו וממהר להסתלק מהמקום.
החבורה עולה לרכבת אשר לאחר מספר דקות יוצאת לדרכה אל עבר קונסטנטינופול.
זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה נשמע הפעמון והנוסעים נקראים לחדר האוכל לאכול את ארוחת הערב.
בתום הארוחה החוקרים, עייפים ושבעים, שבים לתאים שלהם ומתכוננים לשינה נחוצה לאחר היום הארוך שעבר עליהם.
מריוס רק מניח את ראשו על הכרית ונרדם.
פיליפוביץ', שאיתו בחדר, מתכונן גם הוא לשינה כשלפתע הוא שומע קול משונה שקורא לו: "תפתח את החלון ותן לאוויר להיכנס. חם בפנים והאוויר בחוץ קר ונעים".
פיליפוביץ' סורק את חלל התא במטרה לאתר את מקור הקול עד שהוא מבחין בחשכה שמחוץ לחלון בעיניים אדומות ועמוקות שנועצות בו מבט.
המום, הוא ממשיך לשמוע את הקול שדורש להיכנס ונלחם בדחף הלא ברור שעולה בו לציית לאותו קול.
הוא כמעט נכנע לתחינות הקול אך משתלט על עצמו.
הוא אוחז בצלב שתלוי על צווארו וצועק לשד הגיהנום שיניח לו וישוב למקום שממנו בא.
הוא מנסה להעיר את מריוס אך לשווא.
מריוס ממלמל מתוך שינה אך לא מתעורר ופיליפוביץ' מרגיש שהוא מוכרח להימלט מהחדר בהקדם ולהיות בחברת אנשים.
הוא נס אל עבר חדר האוכל, שם עוד יש נוסעים ששותים ורוקדים לקול הגרמופון.
פיליפוביץ' מבקש מהמוזג כוס ויסקי ומתיישב במטרה להירגע, אך שוב מבחין בעיניים האדומות שמביטות בו מעבר לחלונות.
הוא עוצם את עיניו ונושא תפילה.
כאשר הוא פוקח אותן שוב, העיניים האדומות כבר אינן מופיעות בחלון.
עם זאת הוא לא זוכה לנחת ליותר מכמה רגעים שכן הוא מבחין במחזה מוזר נוסף, הפעם מכיוון דלת הקרון.
אחד הכרטיסנים הולך לאיטו עם ידיים שמוטות ועיניים ריקות.
מאחוריו איש כחוש בחליפה שחורה עם פנים מוסתרות תחת ברדס ונראה שהוא זה שמוביל את הכרטיסן האפתי.
פיליפוביץ' שואל זוג שלידו אם הם שמים לב להתרחשות, אך הם מבקשים ממנו שיניח להם.
כאשר הוא מבחין בכרטיסן ובאיש שמאחוריו הולכים בכיוונו הוא מתחיל לצעוק במטרה להסיט את תשומת לב שאר הנוסעים בקרון, אך נראה שאנשים עסוקים בריקודים ושתייה ואינם מתייחסים אליו.
הוא משליך את כוס הוויסקי שבידו אל עבר האיש בחליפה אך מחטיא והכוס מתנפצת על הרצפה.
האיש בחליפה משליך את הכרטיסן אל הרצפה, אוחז בידו של פיליפוביץ' ומתחיל לגרור אותו בכוח החוצה מהקרון.
פיליפוביץ' מתפלא מהכוח הרב שהאיש הצנום מפגין ואינו מצליח להשתחרר מאחיזתו.
כאשר הם מגיעים למסדרון של אחד מקרונות המגורים אישה שמגיחה גם היא מכיוון חדר האוכל מבחינה בהם וצועקת על פיליפוביץ' שהוא גרם לכל הרעש והבלגן בקרון האוכל.
האיש בחליפה שולח יד לעבר צווארה ושורט אותה.
שרוול החליפה שלו מופשל מעט ופיליפוביץ' מבחין ביד רזה ושלדית עם ציפורניים חדות כטפרים.
הוא מנצל את הסחת הדעת כדי להשתחרר ומנסה להימלט אך מועד ונופל.
האיש בחליפה מטיח בו כי החפצים שבידי החוקרים אינם שייכים להם ושישיבו לו אותם.
הוא מסב את מבטו אל עבר האישה שנפלה על הרצפה ורואה שהיא שותתת דם ומחרחרת.
צווארה מנוקב בשלוש נקודות שבהן הציפורניים ככל הנראה פגשו אותו.
הוא ממהר להתרומם על רגליו ונס מהקרון בריצה.
ד"ר ג'ורדאנוב יושב על המיטה בתאו כשלפתע הוא מבחין באיש בחליפה השחורה עומד מולו.
ג'ורדאנוב בוהה באיש השלדי ומנסה לצעוק אך שום קול אינו יוצא מפיו בזמן שהאיש מתקדם לעברו ונועץ את שיניו בצווארו של הדוקטור.
כריסטובה, שנמצא מעבר לקיר, מבחין במתרחש ומיד שולף אגרופן מכיסו ושולח אגרוף לפניו של האיש אשר משחרר את אחיזתו מצווארו של ג'ורדאנוב.
האיש בחליפה בתגובה סוטר לכריסטובה, ציפורניו חודרות את התחבושות שנועדו לכסות את הכוויות שחטף במערה, והוא מטיח אותו בעוצמה על־אנושית שגורמת לו ליפול לרצפה ולאבד את הכרתו.
האיש בחליפה פונה שוב לג'ורדאנוב, מניח יד על כתפו ומטיח בו שאלות: מי אתה? איך אתה קשור לאנשים האלה? מה קרה לזמר האופרה? מה עשיתם עם החפצים שלי?
ג'ורדאנוב שואל אם הוא מחפש תחפושת או פסלון ומסביר לו שאם כן, החלקים נמצאים בקרון הפחם שלפני הקטר.
האיש מניח לו ומצביע לכיוון דלת הקרון.
פיליפוביץ' רץ בהיסטריה במשך מספר דקות ברכבת ללא כיוון מוגדר.
לאחר שהוא נרגע מעט הוא שב אל הקרון שממנו נמלט בדיוק בזמן שג'ורדאנוב והאיש הולכים בכיוון השני אל עבר קרון הפחם.
הוא מחליף מבטים עם ג'ורדאנוב ומחליט להצטרף אליהם.
כאשר הם מגיעים לכניסה לקרון הפחם האיש בחליפה דופק על הדלת.
יוצא איש צוות ושואל: "מה אתם עושים כאן?".
האיש בחליפה עונה: "תן לנו להיכנס בבקשה, אנחנו מחפשים משהו".
המבט על פני איש הצוות משתנה בן רגע והוא משיב: "היכנסו וחפשו מה שאתם רוצים".
האיש נכנס אל הקרון בעוד פיליפוביץ' וג'ורדאנוב נותרים לעמוד בחוץ.
כריסטובה שב להכרה ומבחין בעקבות דם על הרצפה.
הוא מתאושש וחובש את פניו.
הוא ניגש לחדרו של רומאנו, דופק בחוזקה עד שרומאנו פותח ואומר לו: "שים תחתונים ובוא מהר".
הוא ניגש לחדרו של מריוס ומנסה להעיר גם אותו אך נראה שמריוס מעולף ואינו מגיב.
כריסטובה ורומאנו הולכים אחר עקבות הדם.
בדרך הם נתקלים בגופת כרטיסן השרועה על הרצפה שותתת דם עם גפיים שבורות בצורה לא טבעית ומחרידה.
לבסוף הם פוגשים את רדקו וכריסטיאן בדיוק בזמן שהאיש בחליפה יוצא מהקרון מכוסה בפיח ואומר לג'ורדאנוב: "הם לא שם! עבדת עליי! והבאת בינתיים את כל החבורה אני רואה. חזיתם כבר במה שקורה למי שמתעסק עם הפסל שלי – כתות, רציחות, דם, וכל מי שמנסה להרכיב את הפסל נכשל בסוף ומוצא את גורלו הטראגי. אני מציע לכם עסקה הוגנת: תנו לי את הפסל ובתמורה אספק לכם ידע, שמות, מקומות, מידע אקדמי, מידע סודי של הכנסייה, דברים שערכם לא יסולא בפז ובנוסף אניח לכם. כל מה שאני מבקש בתמורה הוא שתמסרו לידי את הפסל".
רומאנו עונה שהוא מסכים תוך כדי קריצה לשאר החוקרים.
האיש בחליפה אינו קונה את ההסכמה הזו ומטיח בהם: "עצרו! אל תזוזו! אני לא מאמין לאף מילה שלכם!".
פיליפוביץ', שבמהלך המאורעות חיבר את הנקודות בראשו, פונה אליו: "טיליוס, בבקשה תקשיב לי".
האיש בחליפה נראה כאילו חטף שוק, תוהה בקול מי זה טיליוס ומתחיל להיזכר.
רומאנו, ששם לב לשינוי, זועק: "פלקונס!".
טיליוס אוחז בראשו ונראה מזועזע מההכרה שנוחתת עליו ומהעבר שנשכח.
כריסטובה מנצל זאת, שולף רובה ציד ויורה בו מטווח קצר, ירייה שמעיפה את טיליוס על הרצפה.
רדקו מיד שולף את רובה השוט גאן שברשותו ויורה בו גם הוא, יריה מדוייקת.
רומאנו מוסר לכריסטיאן גרזן שבעזרתו הוא רץ ומנסה לכרות את ראשו של טיליוס, אך להפתעתו המכה שהוא מנחית רק שורטת אותו קלות בצוואר.
רומאנו שולף אקדח מרטיני ומטיח כדור נוסף בגופה שעל הרצפה.
החוקרים מתקרבים לגופה ומבחינים שכל החורים שיצרו הקליעים מתחילים להתאחות ולהיסגר, ורק השריטה שהגרזן הותיר נותרת בעינה.
רומאנו רץ אל תנור הפחם, פותח אותו והחוקרים סוחבים את הגופה יחד ומשליכים אותה אל תוך התנור הבוער.
לאחר שהחזרה למאפיה ירדה מהפרק, כריסטובה מסיע את השורדים אל עבר הבית של ד"ר ג'ורדאנוב.
במהלך הנסיעה כריסטובה דורש הסברים, ורומאנו מתחיל לספר לו על ראש הפסל שהם חילצו מהמערה וממשיך לשאר התלאות שעברו עליהם עד הנקודה שבה פגשו בו.
בסיומה של נסיעה ממושכת הם מגיעים לביתו של ד"ר ג'ורדאנוב.
רומאנו דופק בדלת.
פתיחתם של ארבעה מנעולים שעל הדלת נשמעת מהעבר השני לפני שהיא נפתחת קלות וראשו של רדקו ג'ורדאנוב מבצבץ מאחוריה.
רומאנו מברך אותו לשלום ומבקש רשות להיכנס.
ג'ורדאנוב מכניס את האורחים לבית, נועל אחריהם את ארבעת המנעולים שבדלת ומתנצל על הבלגן השורר בדירה ועל הדפים המפוזרים.
הדבר הראשון שצד את עינו של רדקו הוא עינו השמאלית של רומאנו.
הוא נבהל ושואל לפשר הרטייה, ולפני שרומאנו מספיק להשיב הוא שואל היכן טד ומי הבחור החדש שהגיע איתם.
רומאנו מבקש מרדקו שיירגע, מציע שיביא ויסקי וישב כי יש לו לא מעט דברים לספר.
רדקו נענה לבקשה ונחרד לשמוע על גורלו האכזרי של טד.
האשמה מכרסמת בו והוא מתקשה לקבל את הבשורה הטראגית.
עם זאת, הידיעה שגם הזמר האיטלקי הפרוע נפח את נשמתו מצליחה להקל מעט את הכאב ולשפר את מצב רוחו.
כמו כן, כריסטובה מציג את עצמו בפני הדוקטור ומשתף אותו באובדן השוטרים שעליהם פיקד והוביל למערה, ושגם הוא נאכל על ידי החרטה והאשמה על מותם.
רומאנו מבין שלאחר הקטל במערה הם יזדקקו לכל אדם שיסכים להירתם למשימה ומחליט להמשיך ולספר לרדקו את כל הרקע שמאחורי המסע.
הוא מבקש ממריוס לחשוף את הפסל בפני רדקו.
תוך כדי שמריוס שולף את הראש מתוך השק שבידיו הוא מרגיש כאב חד בראשו ושומט את הראש על הרצפה.
ג'ורדאנוב המום גם הוא ומתקשה להאמין לסיפור ששמע ולחפץ שנגלה לעיניו, וגומע את הוויסקי בלגימה אחת.
רומאנו מרים את הראש ומניח אותו על השולחן לפני רדקו, אשר אינו יודע את נפשו.
הוא מעביר את ידיו על גבי הפסל ומנסה להבין איך ייתכן שלמרות התבליטים שעליו הפסל חלק כל כך למגע.
מספר דקות עוברות.
רומאנו עונה לשאלות הרבות שעולות אצל ג'ורדאנוב בעקבות הממצא הארכאולוגי המרשים אשר מונח לפניו.
בסופו של דבר כריסטובה קוטע את השיחה, מציין שהרכבת הבאה לקונסטנטינופול יוצאת בשעה 21:00 ושכדאי שיתחילו להתארגן לשם כך.
כריסטובה מעוניין להשיג כלי נשק על מנת להסליקם על הרכבת.
הוא מסכם עם החבורה שהוא ייגש לתחנת המשטרה כדי לחפש נשקים ויפגוש את השאר בשעה 20:30 ברציף.
רדקו מסיע את רומאנו, פיליפוביץ' ומריוס לביתו של טד המנוח על מנת לאסוף את החפצים ולהביאם לרכבת.
הם נכנסים לבית ומריוס מוביל אותם לארונות בחדר השינה, שם הוא החביא את שאר חלקי הפסל.
ברגע שהם נכנסים לחדר, כאב חד מפלח את רגל שמאל של רומאנו ובזמן שהוא מושיט את ידיו לעברה גם יד ימין שלו מתחילה לכאוב.
רדקו פותח את אחד התיקים שהוצאו מהארונות.
הוא מוציא ממנו את יד שמאל של הפסל ומשתאה כשהוא מבחין בהשתקפותו על גבי המרקם החלק.
לא עוברת שנייה לפני שהוא מרגיש את יד שמאל שלו נרדמת באופן פתאומי וממהר להניח את יד הפסל בחזרה בתיק.
הסקרנות מציפה את רדקו שמודיע לרומאנו שהוא יצטרף בשמחה להרפתקה בעקבות הפסל במטרה לחקור את מקורותיו ואת הכאוס השורר סביבו.
בנוסף, רומאנו מוסר לו לקריאה את היומן של ד"ר מוריץ' שנלקח מהחפירה הארכאולוגית בבלגרד.
כאשר כריסטובה מגיע לתחנת המשטרה הוא פוגש את פקד סבטלנה ומבקש ממנה אישור להיכנס לחדר הראיות.
סבטלנה מזכירה לו שפבל צריך להתלוות אליו לשם כך.
הוא לא נמצא כרגע אך אמור לשוב עוד מעט.
כריסטובה מנסה לשכנע את סבטלנה שתאפשר לו להיכנס לחדר הראיות לבדו ומבטיח שיעלים עין מכך שהיא מסתובבת עם חצאית.
סבטלנה צוחקת בתגובה ומזכירה לו שהיא לא עובדת תחתיו, שהיא כבר הסתבכה בעבר על מקרים כאלה ושיחכה לפבל.
כריסטובה המתוסכל מחליט ללכת לנשקייה במקום.
הוא נכנס פנימה ולאחר חיפוש מוצא מספר מקלות דינמיט שהוא מתחיל להחביא בחיקו.
אך במהלך ההצטיידות איבן מופיע בחדר ותופס את כריסטובה על חם.
הוא מפציר בכריסטובה שיניח את הדינמיט במקום לפני שיפוצץ את כל התחנה.
כריסטובה המיואש עוזב את הדינמיט ואת הנשקייה בזמן שהוא ממלמל "מי ישמע נגעתי באשתך".
בשעה 20:30 החבורה מתאספת בתחנת הרכבת.
כריסטובה אומנם חזר מתחנת המשטרה בידיים ריקות, אך יש לו בכל זאת מספר רובים ובנוסף כאלה שרומאנו מסר לו.
הוא ניגש לכרטיסן צעיר ומודיע לו שהוא מעוניין לסרוק את הרכבת מטעם המשטרה כדי לוודא שלא הוחבאו עליה סחורות לא חוקיות.
לאחר שהכרטיסן מאשר, הוא סורק את הקרונות ומחליט להניח את החפצים בכלוב לכלבים אשר נמצא בקרון השני מהסוף ועליו מצוין "זהירות! לא להתקרב!".
כריסטובה מוודא שהכלוב נעול היטב, יוצא החוצה, מודה לכרטיסן, מניח בידו מטבע של שני לב ומבקש ממנו שיודיע לו אם ישים לב למישהו חשוד בזמן הנסיעה.
הכרטיסן המבוהל מהנהן בראשו וממהר להסתלק מהמקום.
החבורה עולה לרכבת אשר לאחר מספר דקות יוצאת לדרכה אל עבר קונסטנטינופול.
זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה נשמע הפעמון והנוסעים נקראים לחדר האוכל לאכול את ארוחת הערב.
בתום הארוחה החוקרים, עייפים ושבעים, שבים לתאים שלהם ומתכוננים לשינה נחוצה לאחר היום הארוך שעבר עליהם.
מריוס רק מניח את ראשו על הכרית ונרדם.
פיליפוביץ', שאיתו בחדר, מתכונן גם הוא לשינה כשלפתע הוא שומע קול משונה שקורא לו: "תפתח את החלון ותן לאוויר להיכנס. חם בפנים והאוויר בחוץ קר ונעים".
פיליפוביץ' סורק את חלל התא במטרה לאתר את מקור הקול עד שהוא מבחין בחשכה שמחוץ לחלון בעיניים אדומות ועמוקות שנועצות בו מבט.
המום, הוא ממשיך לשמוע את הקול שדורש להיכנס ונלחם בדחף הלא ברור שעולה בו לציית לאותו קול.
הוא כמעט נכנע לתחינות הקול אך משתלט על עצמו.
הוא אוחז בצלב שתלוי על צווארו וצועק לשד הגיהנום שיניח לו וישוב למקום שממנו בא.
הוא מנסה להעיר את מריוס אך לשווא.
מריוס ממלמל מתוך שינה אך לא מתעורר ופיליפוביץ' מרגיש שהוא מוכרח להימלט מהחדר בהקדם ולהיות בחברת אנשים.
הוא נס אל עבר חדר האוכל, שם עוד יש נוסעים ששותים ורוקדים לקול הגרמופון.
פיליפוביץ' מבקש מהמוזג כוס ויסקי ומתיישב במטרה להירגע, אך שוב מבחין בעיניים האדומות שמביטות בו מעבר לחלונות.
הוא עוצם את עיניו ונושא תפילה.
כאשר הוא פוקח אותן שוב, העיניים האדומות כבר אינן מופיעות בחלון.
עם זאת הוא לא זוכה לנחת ליותר מכמה רגעים שכן הוא מבחין במחזה מוזר נוסף, הפעם מכיוון דלת הקרון.
אחד הכרטיסנים הולך לאיטו עם ידיים שמוטות ועיניים ריקות.
מאחוריו איש כחוש בחליפה שחורה עם פנים מוסתרות תחת ברדס ונראה שהוא זה שמוביל את הכרטיסן האפתי.
פיליפוביץ' שואל זוג שלידו אם הם שמים לב להתרחשות, אך הם מבקשים ממנו שיניח להם.
כאשר הוא מבחין בכרטיסן ובאיש שמאחוריו הולכים בכיוונו הוא מתחיל לצעוק במטרה להסיט את תשומת לב שאר הנוסעים בקרון, אך נראה שאנשים עסוקים בריקודים ושתייה ואינם מתייחסים אליו.
הוא משליך את כוס הוויסקי שבידו אל עבר האיש בחליפה אך מחטיא והכוס מתנפצת על הרצפה.
האיש בחליפה משליך את הכרטיסן אל הרצפה, אוחז בידו של פיליפוביץ' ומתחיל לגרור אותו בכוח החוצה מהקרון.
פיליפוביץ' מתפלא מהכוח הרב שהאיש הצנום מפגין ואינו מצליח להשתחרר מאחיזתו.
כאשר הם מגיעים למסדרון של אחד מקרונות המגורים אישה שמגיחה גם היא מכיוון חדר האוכל מבחינה בהם וצועקת על פיליפוביץ' שהוא גרם לכל הרעש והבלגן בקרון האוכל.
האיש בחליפה שולח יד לעבר צווארה ושורט אותה.
שרוול החליפה שלו מופשל מעט ופיליפוביץ' מבחין ביד רזה ושלדית עם ציפורניים חדות כטפרים.
הוא מנצל את הסחת הדעת כדי להשתחרר ומנסה להימלט אך מועד ונופל.
האיש בחליפה מטיח בו כי החפצים שבידי החוקרים אינם שייכים להם ושישיבו לו אותם.
הוא מסב את מבטו אל עבר האישה שנפלה על הרצפה ורואה שהיא שותתת דם ומחרחרת.
צווארה מנוקב בשלוש נקודות שבהן הציפורניים ככל הנראה פגשו אותו.
הוא ממהר להתרומם על רגליו ונס מהקרון בריצה.
ד"ר ג'ורדאנוב יושב על המיטה בתאו כשלפתע הוא מבחין באיש בחליפה השחורה עומד מולו.
ג'ורדאנוב בוהה באיש השלדי ומנסה לצעוק אך שום קול אינו יוצא מפיו בזמן שהאיש מתקדם לעברו ונועץ את שיניו בצווארו של הדוקטור.
כריסטובה, שנמצא מעבר לקיר, מבחין במתרחש ומיד שולף אגרופן מכיסו ושולח אגרוף לפניו של האיש אשר משחרר את אחיזתו מצווארו של ג'ורדאנוב.
האיש בחליפה בתגובה סוטר לכריסטובה, ציפורניו חודרות את התחבושות שנועדו לכסות את הכוויות שחטף במערה, והוא מטיח אותו בעוצמה על־אנושית שגורמת לו ליפול לרצפה ולאבד את הכרתו.
האיש בחליפה פונה שוב לג'ורדאנוב, מניח יד על כתפו ומטיח בו שאלות: מי אתה? איך אתה קשור לאנשים האלה? מה קרה לזמר האופרה? מה עשיתם עם החפצים שלי?
ג'ורדאנוב שואל אם הוא מחפש תחפושת או פסלון ומסביר לו שאם כן, החלקים נמצאים בקרון הפחם שלפני הקטר.
האיש מניח לו ומצביע לכיוון דלת הקרון.
פיליפוביץ' רץ בהיסטריה במשך מספר דקות ברכבת ללא כיוון מוגדר.
לאחר שהוא נרגע מעט הוא שב אל הקרון שממנו נמלט בדיוק בזמן שג'ורדאנוב והאיש הולכים בכיוון השני אל עבר קרון הפחם.
הוא מחליף מבטים עם ג'ורדאנוב ומחליט להצטרף אליהם.
כאשר הם מגיעים לכניסה לקרון הפחם האיש בחליפה דופק על הדלת.
יוצא איש צוות ושואל: "מה אתם עושים כאן?".
האיש בחליפה עונה: "תן לנו להיכנס בבקשה, אנחנו מחפשים משהו".
המבט על פני איש הצוות משתנה בן רגע והוא משיב: "היכנסו וחפשו מה שאתם רוצים".
האיש נכנס אל הקרון בעוד פיליפוביץ' וג'ורדאנוב נותרים לעמוד בחוץ.
כריסטובה שב להכרה ומבחין בעקבות דם על הרצפה.
הוא מתאושש וחובש את פניו.
הוא ניגש לחדרו של רומאנו, דופק בחוזקה עד שרומאנו פותח ואומר לו: "שים תחתונים ובוא מהר".
הוא ניגש לחדרו של מריוס ומנסה להעיר גם אותו אך נראה שמריוס מעולף ואינו מגיב.
כריסטובה ורומאנו הולכים אחר עקבות הדם.
בדרך הם נתקלים בגופת כרטיסן השרועה על הרצפה שותתת דם עם גפיים שבורות בצורה לא טבעית ומחרידה.
לבסוף הם פוגשים את רדקו וכריסטיאן בדיוק בזמן שהאיש בחליפה יוצא מהקרון מכוסה בפיח ואומר לג'ורדאנוב: "הם לא שם! עבדת עליי! והבאת בינתיים את כל החבורה אני רואה. חזיתם כבר במה שקורה למי שמתעסק עם הפסל שלי – כתות, רציחות, דם, וכל מי שמנסה להרכיב את הפסל נכשל בסוף ומוצא את גורלו הטראגי. אני מציע לכם עסקה הוגנת: תנו לי את הפסל ובתמורה אספק לכם ידע, שמות, מקומות, מידע אקדמי, מידע סודי של הכנסייה, דברים שערכם לא יסולא בפז ובנוסף אניח לכם. כל מה שאני מבקש בתמורה הוא שתמסרו לידי את הפסל".
רומאנו עונה שהוא מסכים תוך כדי קריצה לשאר החוקרים.
האיש בחליפה אינו קונה את ההסכמה הזו ומטיח בהם: "עצרו! אל תזוזו! אני לא מאמין לאף מילה שלכם!".
פיליפוביץ', שבמהלך המאורעות חיבר את הנקודות בראשו, פונה אליו: "טיליוס, בבקשה תקשיב לי".
האיש בחליפה נראה כאילו חטף שוק, תוהה בקול מי זה טיליוס ומתחיל להיזכר.
רומאנו, ששם לב לשינוי, זועק: "פלקונס!".
טיליוס אוחז בראשו ונראה מזועזע מההכרה שנוחתת עליו ומהעבר שנשכח.
כריסטובה מנצל זאת, שולף רובה ציד ויורה בו מטווח קצר, ירייה שמעיפה את טיליוס על הרצפה.
רדקו מיד שולף את רובה השוט גאן שברשותו ויורה בו גם הוא, יריה מדוייקת.
רומאנו מוסר לכריסטיאן גרזן שבעזרתו הוא רץ ומנסה לכרות את ראשו של טיליוס, אך להפתעתו המכה שהוא מנחית רק שורטת אותו קלות בצוואר.
רומאנו שולף אקדח מרטיני ומטיח כדור נוסף בגופה שעל הרצפה.
החוקרים מתקרבים לגופה ומבחינים שכל החורים שיצרו הקליעים מתחילים להתאחות ולהיסגר, ורק השריטה שהגרזן הותיר נותרת בעינה.
רומאנו רץ אל תנור הפחם, פותח אותו והחוקרים סוחבים את הגופה יחד ומשליכים אותה אל תוך התנור הבוער.
סשן 65 – ראיון עם הערפד חלק ב'
רדקו מביט בנהג הקטר המעולף וצועק בפני שאר החוקרים: "אתם מבינים שאין נהג לקטר הזה?!".
כריסטובה עט אל עבר הנהג ומתחיל לטלטל אותו ולסטור לו, אך מלבד לחייו שנהיו אדומות אין שינוי במצבו והוא נותר מעולף על הרצפה.
רומאנו שולף טבק הרחה מכיס המעיל ומניח בנחיריו של הנהג, אך גם זאת ללא הועיל.
רדקו מבין שאין כרגע תועלת בניסיונות הללו.
הוא מפציר בחוקרים לרדוף אחרי הענן הערפילי בזמן שהוא יישאר עם הנהג וינסה להשיג עזרה ולהחזירו להכרה.
החוקרים מהנהנים.
רומאנו אומר לו שיודיע אם לא יסתדר, ולאחר מכן הם מתחילים לרוץ במורד הרכבת בעקבות הענן.
מריוס מתעורר בקרון השינה שלו לקול הדלת שנפתחת ונסגרת בחוזקה הלוך ושוב.
הוא שומע באוזניו קול לחש כלשהו, אך לא מצליח לאתר את מקור הקול בחשכת הקרון.
הוא שולף מצית ומדליק אותה.
על החלון הוא מזהה את המילה "הצילו", שלא ברור כיצד נכתבה.
מריוס מתחיל להרגיש קור שמשתלט על החדר ומחליט לקום ולבדוק.
הוא מיד מבחין בטביעת רגל מדממת ליד דלת החדר, שלפתע מפסיקה להיטרק ונותרת פתוחה למחצה.
מריוס פותח את הדלת ורואה עקבה נוספת שיוצאת מהחדר.
הוא מתחיל להתלבש בחיפזון וכמעט מוציא את עצמו מועד ההורים כאשר הוא מתחיל לסגור את הרוכסן במכנסיו, אך שם לב לכך בשנייה האחרונה ונמנע מכך.
הוא נועל נעליים ויוצא מהחדר.
הוא רואה את העקבות ממשיכות לכיוון תחילת הרכבת וממשיך ללכת בעקבותיהן.
כאשר הוא מסב את מבטו לאחור הוא שם לב שהעקבות שמאחוריו נעלמות בהדרגה ככל שהוא מתקדם.
העקבות יוצאות אל מחוץ לקרון וממשיכות לאורך שני קרונות נוספים, עד שהן נגמרות בדלת סגורה של אחד מחדרי השינה שבאותו קרון.
מריוס מנסה לפתוח את הדלת, אך היא נפתחת רק קמעה ונעצרת.
הוא מקבל את הרושם שהדלת שבורה ויצאה ממסגרתה.
מריוס מציץ מעבר לפתח הקטן שנוצר וממשש את מתג האור שנמצא על הקיר.
האור נדלק ולמול עיניו נגלה גוף קטן של אישה מקופלת על הרצפה בתוך שלולית של דם.
מריוס דוחף את הדלת בכוח כדי לפתוח אותה, נכנס ושואל: "מאדאם, האם את בסדר?".
לאחר שלא נשמעת תשובה מצד האישה השרועה, הוא רוכן אליה והופך אותה על גבה.
בזמן שהוא מושיט את ידו ומניח אותה על צווארה כדי לבדוק אם יש לה דופק, מריוס רואה שריטה ארוכה מצד ימין של צווארה עד לכתף הנגדית.
צמרמורת עוברת בגופו וכעבור רגע עיני האישה נפקחות, לבנות ועכורות מאוד.
מריוס נרתע לאחור, וכשהוא מרים את ראשו הוא רואה על חלון התא את המילים "שחרר אותי", שנכתבו בצורה דומה למה שראה בחדרו לפני מספר דקות.
האישה מתרוממת מהרצפה, גופה נוקשה.
היא אוחזת ביד שמאל של מריוס בכוח ומנסה לשבור אותה.
ריח מזוויע של דם שיוצא מפיה מגיע לאפו של מריוס ומוציא אותו מההלם.
הוא מכה בידה של האישה ומצליח לגרום לה לשחרר את ידו, ומרגיש כאילו חבט בעץ קשיח.
מריוס ממהר אל עבר החלון, פותח אותו וקורא אל עבר האישה: "בואי אליי".
האישה מתקדמת לעברו במהירות.
הוא מתכנן לנצל את המומנטום על מנת להשליך אותה אל מחוץ לחלון, אך למרבה הפתעתו היא שולחת בפניו אגרוף במהירות.
היא לא מאפשרת למריוס להתאושש וממשיכה להכות בו בזריזות כאילו היה שק אגרוף, ופורקת לו את הכתף.
בינתיים החוקרים רצים ברכבת בחיפוש אחר הענן הערפילי.
רומאנו נמצא בראש, וכאשר הוא עובר אל קרון נוסף הוא שומע מאחד החדרים את מריוס צורח בכאב.
רומאנו מסתובב כדי לקרוא לאחרים להתלוות אליו לחדר ושם לב שכריסטובה מחזיק בידיו מטף כיבוי שככל הנראה הרים בשלב מסוים.
מריוס שואל אותו האם הוא מתכוון להשתמש בו כדי להילחם בערפד.
בתגובה כריסטובה משיב: "מה אתה חושב שאני אעשה עם המטף? חמוצים?".
פיליפוביץ' מגיע אליהם ונחרד כאשר הוא מבין שהחדר שאליו רומאנו מצביע הוא זה שאליו הערפד השליך את האישה מוקדם יותר.
הוא צועק אל עבר רומאנו וכריסטובה שיעצרו, אך ללא הועיל.
כריסטובה מרים את המטף ומרסס את החדר ברגע שהוא רואה את האישה מכה את מריוס נמרצות.
בתוך הכאוס שכריסטובה יוצר, רומאנו מבחין בגוון העור החיוור בצורה חולנית של האישה ומבין שמשהו לא טבעי קורה איתה.
הוא מיד יורה בה עם הרובה, פגיעה כל כך עוצמתית שפוערת חור בצד ימין של גופה ומשאירה את זרועה תלויה על קרעי שרירים.
זה לא מונע מהאישה להסתובב ולשלוח את אגרוף היד המתפקדת שנותרה לה אל פניו של רומאנו, אך היא מכה באיטיות והוא מתחמק בקלות מהמכה.
כריסטובה, שסיים לרוקן את המטף, שולף את רובה הציד שלו ומפוצץ לה את הראש.
חתיכות בשר, דם ועצמות מכסים את מריוס.
הוא שומע בראשו קול נשי שלוחש "תודה", בזמן שהרגליים ומה שנותר מהאישה קורסים לרצפה.
מריוס אומר "אין בעד מה" ומחפש בגד כלשהו כדי לנקות את פניו.
לא עובר רגע ודלתות הקרון נפתחות.
המון אנשים מביטים פנימה וצועקים באנגלית, צרפתית ותורכית: "מה זה הרעש הזה? תקראו לכרטיסן! למנהל!".
מריוס, מרוט ומלוכלך מהמאבק עם האישה, צועק בחזרה על האנשים, אך לא נראה שזה עושה עליהם רושם חיובי.
כריסטובה צועק: "משטרה! היכנסו מיד בחזרה לחדרים! קורבה!".
החוקרים יוצאים מהחדר וממהרים להמשיך לחפש את הענן הערפילי.
כריסטובה מגיע ראשון לקרון המטען שבאחורי הרכבת.
ישנה הרגשה של קור חריג בקרון וצמרמורת עוברת בגופו.
הוא מבחין בערפל שעולה מבין המזוודות והארגזים וצועק: "מי שם?".
הערפל מתגשם לצורת חתול גדול, מתגבש ולאור העששית מקבל צורה של טיגריס בעל פסים שחורים ולבנים.
הוא מיד מזנק על כריסטובה, אך כריסטובה מוכן וחובט בפניו של הטיגריס עם קת הרובה ומפיל אותו לרצפה.
ברגע שהוא נוחת על הרצפה הטיגריס מתחיל שוב להתפזר, והענן הערפילי מחלחל אל בין ערימת מזוודות שמונחת בקרון.
מריוס נכנס לקרון בריצה, מתנשף ומסתכל על כריסטובה שמצביע לעבר ערימת המזוודות ואומר: "מיאו, חתולה".
פיליפוביץ' שואל מה קרה לו, וכריסטובה, שקצת נרגע, מסביר שהוא שוב הפך לענן הערפילי ונכנס אל בין המזוודות.
מריוס מיד מתחיל להשליך הצידה מזוודות מראש הערימה והשאר מצטרפים לעזור לו.
אחרי שרוב המזוודות הושלכו, רומאנו מבחין במספר ארגזים שנותרו.
על כולם יש סימנים ותעודות משלוח של יינות או חברת בגדים ממילאנו, מלבד ארגז אחד שאין עליו שום סימן או חותמת.
רומאנו מכה במנעול הארגז עם הגרזן ושובר אותו.
הוא פותח את הארגז ומגלה בפנים ארון קבורה מעץ שהמכסה שלו נעול בארבעה מנעולים לפחות.
פיליפוביץ', שמעוניין לוודא את הריגת הערפד הפעם, מתחיל לרוץ אל עבר המטבח כדי להשיג שום וסכין.
כריסטובה מחפש מכוש או כלי כלשהו שיעזור עם המנעולים אך לא מוצא, ומשתמש במטף כדי להתחיל להכות במנעולים שעל הארון במטרה לשבור אותם.
רומאנו עוזר לו ומכה עם הגרזן עד שהם שוברים את המנעול האחרון.
רומאנו מצווה על כריסטובה לפתוח את הארון מהר.
כריסטובה מניח את ידיו על המכסה, אך לפני שהוא פותח הם שומעים קול: "חישבו בהיגיון, לא עם הלב".
כריסטובה עונה: "איפה הקצבים? ערפד מקולל!".
הערפד משיב: "מתי תבינו? כמה עוד צריכים למות? רבים ניסו לשמור על הפסל ונכשלו. רק אני יכול לגאול אתכם. אחרת הפסל ייפול לידיים של מקריאט התורכי המנוול. אני מבטיח לשמור עליכם".
כריסטובה מתעקש: "איפה הקצבים?!".
הערפד בתגובה: "הם מחכים לכם במקום שאליו אתם נוסעים, שוטים! תנו לי את הפסל וחיזרו לפריז!".
רומאנו משיב "בסדר" ומיד פותח את הארון.
לעיני החוקרים נגלה גוף חלש ומסכן שחלק מהעור נזל ממנו.
לעור שנותר צמודים חלק מהבגדים המרופטים שעל גופו.
הפנים שלדיות עם עצמות חשופות, חלקן שבורות, אך נראה שהגוף נאחז בחיים ומנסה לבנות את עצמו מחדש.
הגופה שוכבת על אדמה כהה בעלת מראה רטוב, ונודף ממנה ריח חזק של דם.
הערפד, בניסיון אחרון להיאבק, שולח את ידו לגרונו של רומאנו ומתחיל לחנוק אותו בכוח לא אנושי.
מריוס נועץ סכין בצווארו של הערפד.
כריסטובה מכה בגוף עם המטף, מה שמשחרר לבסוף את האחיזה החזקה בצווארו של רומאנו, אשר נופל מעולף על הרצפה והגרזן נשמט מידיו.
מריוס מרים את הגרזן וכורת את ראשו של הערפד.
ברגע שהמכה נוחתת חלונות הקרון ודלת היציאה נפתחים כולם.
משב רוח פתאומי נושב בחוזקה.
כל האוויר שהיה בקרון יוצא החוצה, אוויר חדש נכנס, והחוקרים מרגישים לחץ עז באוזניים ושהריאות שלהם עומדות להתפוצץ.
יותר מאלף שנות קיום נגמרות ברגע אחד.
הגופה שבארון מתנפחת ומתפוצצת.
חלקי הגופה עפים לכל עבר, נתקעים בקירות ומנפצים את החלונות.
כריסטובה, שנזכר ברומאנו המעולף על הרצפה, קורא לעברו: "אתה לא הולך לשום מקום, קורבה!".
בזמן שהוא מתחיל לפעול על מנת לייצב את רומאנו, פיליפוביץ' מופיע ומודיע שהוא לא מצא שום במטבח.
לצידו רדקו גם הוא מגיע ומודיע שהוא העיר את נהג הקטר בהצלחה, אך ההרוגים שברכבת עדיין מהווים בעיה.
רדקו מביט בנהג הקטר המעולף וצועק בפני שאר החוקרים: "אתם מבינים שאין נהג לקטר הזה?!".
כריסטובה עט אל עבר הנהג ומתחיל לטלטל אותו ולסטור לו, אך מלבד לחייו שנהיו אדומות אין שינוי במצבו והוא נותר מעולף על הרצפה.
רומאנו שולף טבק הרחה מכיס המעיל ומניח בנחיריו של הנהג, אך גם זאת ללא הועיל.
רדקו מבין שאין כרגע תועלת בניסיונות הללו.
הוא מפציר בחוקרים לרדוף אחרי הענן הערפילי בזמן שהוא יישאר עם הנהג וינסה להשיג עזרה ולהחזירו להכרה.
החוקרים מהנהנים.
רומאנו אומר לו שיודיע אם לא יסתדר, ולאחר מכן הם מתחילים לרוץ במורד הרכבת בעקבות הענן.
מריוס מתעורר בקרון השינה שלו לקול הדלת שנפתחת ונסגרת בחוזקה הלוך ושוב.
הוא שומע באוזניו קול לחש כלשהו, אך לא מצליח לאתר את מקור הקול בחשכת הקרון.
הוא שולף מצית ומדליק אותה.
על החלון הוא מזהה את המילה "הצילו", שלא ברור כיצד נכתבה.
מריוס מתחיל להרגיש קור שמשתלט על החדר ומחליט לקום ולבדוק.
הוא מיד מבחין בטביעת רגל מדממת ליד דלת החדר, שלפתע מפסיקה להיטרק ונותרת פתוחה למחצה.
מריוס פותח את הדלת ורואה עקבה נוספת שיוצאת מהחדר.
הוא מתחיל להתלבש בחיפזון וכמעט מוציא את עצמו מועד ההורים כאשר הוא מתחיל לסגור את הרוכסן במכנסיו, אך שם לב לכך בשנייה האחרונה ונמנע מכך.
הוא נועל נעליים ויוצא מהחדר.
הוא רואה את העקבות ממשיכות לכיוון תחילת הרכבת וממשיך ללכת בעקבותיהן.
כאשר הוא מסב את מבטו לאחור הוא שם לב שהעקבות שמאחוריו נעלמות בהדרגה ככל שהוא מתקדם.
העקבות יוצאות אל מחוץ לקרון וממשיכות לאורך שני קרונות נוספים, עד שהן נגמרות בדלת סגורה של אחד מחדרי השינה שבאותו קרון.
מריוס מנסה לפתוח את הדלת, אך היא נפתחת רק קמעה ונעצרת.
הוא מקבל את הרושם שהדלת שבורה ויצאה ממסגרתה.
מריוס מציץ מעבר לפתח הקטן שנוצר וממשש את מתג האור שנמצא על הקיר.
האור נדלק ולמול עיניו נגלה גוף קטן של אישה מקופלת על הרצפה בתוך שלולית של דם.
מריוס דוחף את הדלת בכוח כדי לפתוח אותה, נכנס ושואל: "מאדאם, האם את בסדר?".
לאחר שלא נשמעת תשובה מצד האישה השרועה, הוא רוכן אליה והופך אותה על גבה.
בזמן שהוא מושיט את ידו ומניח אותה על צווארה כדי לבדוק אם יש לה דופק, מריוס רואה שריטה ארוכה מצד ימין של צווארה עד לכתף הנגדית.
צמרמורת עוברת בגופו וכעבור רגע עיני האישה נפקחות, לבנות ועכורות מאוד.
מריוס נרתע לאחור, וכשהוא מרים את ראשו הוא רואה על חלון התא את המילים "שחרר אותי", שנכתבו בצורה דומה למה שראה בחדרו לפני מספר דקות.
האישה מתרוממת מהרצפה, גופה נוקשה.
היא אוחזת ביד שמאל של מריוס בכוח ומנסה לשבור אותה.
ריח מזוויע של דם שיוצא מפיה מגיע לאפו של מריוס ומוציא אותו מההלם.
הוא מכה בידה של האישה ומצליח לגרום לה לשחרר את ידו, ומרגיש כאילו חבט בעץ קשיח.
מריוס ממהר אל עבר החלון, פותח אותו וקורא אל עבר האישה: "בואי אליי".
האישה מתקדמת לעברו במהירות.
הוא מתכנן לנצל את המומנטום על מנת להשליך אותה אל מחוץ לחלון, אך למרבה הפתעתו היא שולחת בפניו אגרוף במהירות.
היא לא מאפשרת למריוס להתאושש וממשיכה להכות בו בזריזות כאילו היה שק אגרוף, ופורקת לו את הכתף.
בינתיים החוקרים רצים ברכבת בחיפוש אחר הענן הערפילי.
רומאנו נמצא בראש, וכאשר הוא עובר אל קרון נוסף הוא שומע מאחד החדרים את מריוס צורח בכאב.
רומאנו מסתובב כדי לקרוא לאחרים להתלוות אליו לחדר ושם לב שכריסטובה מחזיק בידיו מטף כיבוי שככל הנראה הרים בשלב מסוים.
מריוס שואל אותו האם הוא מתכוון להשתמש בו כדי להילחם בערפד.
בתגובה כריסטובה משיב: "מה אתה חושב שאני אעשה עם המטף? חמוצים?".
פיליפוביץ' מגיע אליהם ונחרד כאשר הוא מבין שהחדר שאליו רומאנו מצביע הוא זה שאליו הערפד השליך את האישה מוקדם יותר.
הוא צועק אל עבר רומאנו וכריסטובה שיעצרו, אך ללא הועיל.
כריסטובה מרים את המטף ומרסס את החדר ברגע שהוא רואה את האישה מכה את מריוס נמרצות.
בתוך הכאוס שכריסטובה יוצר, רומאנו מבחין בגוון העור החיוור בצורה חולנית של האישה ומבין שמשהו לא טבעי קורה איתה.
הוא מיד יורה בה עם הרובה, פגיעה כל כך עוצמתית שפוערת חור בצד ימין של גופה ומשאירה את זרועה תלויה על קרעי שרירים.
זה לא מונע מהאישה להסתובב ולשלוח את אגרוף היד המתפקדת שנותרה לה אל פניו של רומאנו, אך היא מכה באיטיות והוא מתחמק בקלות מהמכה.
כריסטובה, שסיים לרוקן את המטף, שולף את רובה הציד שלו ומפוצץ לה את הראש.
חתיכות בשר, דם ועצמות מכסים את מריוס.
הוא שומע בראשו קול נשי שלוחש "תודה", בזמן שהרגליים ומה שנותר מהאישה קורסים לרצפה.
מריוס אומר "אין בעד מה" ומחפש בגד כלשהו כדי לנקות את פניו.
לא עובר רגע ודלתות הקרון נפתחות.
המון אנשים מביטים פנימה וצועקים באנגלית, צרפתית ותורכית: "מה זה הרעש הזה? תקראו לכרטיסן! למנהל!".
מריוס, מרוט ומלוכלך מהמאבק עם האישה, צועק בחזרה על האנשים, אך לא נראה שזה עושה עליהם רושם חיובי.
כריסטובה צועק: "משטרה! היכנסו מיד בחזרה לחדרים! קורבה!".
החוקרים יוצאים מהחדר וממהרים להמשיך לחפש את הענן הערפילי.
כריסטובה מגיע ראשון לקרון המטען שבאחורי הרכבת.
ישנה הרגשה של קור חריג בקרון וצמרמורת עוברת בגופו.
הוא מבחין בערפל שעולה מבין המזוודות והארגזים וצועק: "מי שם?".
הערפל מתגשם לצורת חתול גדול, מתגבש ולאור העששית מקבל צורה של טיגריס בעל פסים שחורים ולבנים.
הוא מיד מזנק על כריסטובה, אך כריסטובה מוכן וחובט בפניו של הטיגריס עם קת הרובה ומפיל אותו לרצפה.
ברגע שהוא נוחת על הרצפה הטיגריס מתחיל שוב להתפזר, והענן הערפילי מחלחל אל בין ערימת מזוודות שמונחת בקרון.
מריוס נכנס לקרון בריצה, מתנשף ומסתכל על כריסטובה שמצביע לעבר ערימת המזוודות ואומר: "מיאו, חתולה".
פיליפוביץ' שואל מה קרה לו, וכריסטובה, שקצת נרגע, מסביר שהוא שוב הפך לענן הערפילי ונכנס אל בין המזוודות.
מריוס מיד מתחיל להשליך הצידה מזוודות מראש הערימה והשאר מצטרפים לעזור לו.
אחרי שרוב המזוודות הושלכו, רומאנו מבחין במספר ארגזים שנותרו.
על כולם יש סימנים ותעודות משלוח של יינות או חברת בגדים ממילאנו, מלבד ארגז אחד שאין עליו שום סימן או חותמת.
רומאנו מכה במנעול הארגז עם הגרזן ושובר אותו.
הוא פותח את הארגז ומגלה בפנים ארון קבורה מעץ שהמכסה שלו נעול בארבעה מנעולים לפחות.
פיליפוביץ', שמעוניין לוודא את הריגת הערפד הפעם, מתחיל לרוץ אל עבר המטבח כדי להשיג שום וסכין.
כריסטובה מחפש מכוש או כלי כלשהו שיעזור עם המנעולים אך לא מוצא, ומשתמש במטף כדי להתחיל להכות במנעולים שעל הארון במטרה לשבור אותם.
רומאנו עוזר לו ומכה עם הגרזן עד שהם שוברים את המנעול האחרון.
רומאנו מצווה על כריסטובה לפתוח את הארון מהר.
כריסטובה מניח את ידיו על המכסה, אך לפני שהוא פותח הם שומעים קול: "חישבו בהיגיון, לא עם הלב".
כריסטובה עונה: "איפה הקצבים? ערפד מקולל!".
הערפד משיב: "מתי תבינו? כמה עוד צריכים למות? רבים ניסו לשמור על הפסל ונכשלו. רק אני יכול לגאול אתכם. אחרת הפסל ייפול לידיים של מקריאט התורכי המנוול. אני מבטיח לשמור עליכם".
כריסטובה מתעקש: "איפה הקצבים?!".
הערפד בתגובה: "הם מחכים לכם במקום שאליו אתם נוסעים, שוטים! תנו לי את הפסל וחיזרו לפריז!".
רומאנו משיב "בסדר" ומיד פותח את הארון.
לעיני החוקרים נגלה גוף חלש ומסכן שחלק מהעור נזל ממנו.
לעור שנותר צמודים חלק מהבגדים המרופטים שעל גופו.
הפנים שלדיות עם עצמות חשופות, חלקן שבורות, אך נראה שהגוף נאחז בחיים ומנסה לבנות את עצמו מחדש.
הגופה שוכבת על אדמה כהה בעלת מראה רטוב, ונודף ממנה ריח חזק של דם.
הערפד, בניסיון אחרון להיאבק, שולח את ידו לגרונו של רומאנו ומתחיל לחנוק אותו בכוח לא אנושי.
מריוס נועץ סכין בצווארו של הערפד.
כריסטובה מכה בגוף עם המטף, מה שמשחרר לבסוף את האחיזה החזקה בצווארו של רומאנו, אשר נופל מעולף על הרצפה והגרזן נשמט מידיו.
מריוס מרים את הגרזן וכורת את ראשו של הערפד.
ברגע שהמכה נוחתת חלונות הקרון ודלת היציאה נפתחים כולם.
משב רוח פתאומי נושב בחוזקה.
כל האוויר שהיה בקרון יוצא החוצה, אוויר חדש נכנס, והחוקרים מרגישים לחץ עז באוזניים ושהריאות שלהם עומדות להתפוצץ.
יותר מאלף שנות קיום נגמרות ברגע אחד.
הגופה שבארון מתנפחת ומתפוצצת.
חלקי הגופה עפים לכל עבר, נתקעים בקירות ומנפצים את החלונות.
כריסטובה, שנזכר ברומאנו המעולף על הרצפה, קורא לעברו: "אתה לא הולך לשום מקום, קורבה!".
בזמן שהוא מתחיל לפעול על מנת לייצב את רומאנו, פיליפוביץ' מופיע ומודיע שהוא לא מצא שום במטבח.
לצידו רדקו גם הוא מגיע ומודיע שהוא העיר את נהג הקטר בהצלחה, אך ההרוגים שברכבת עדיין מהווים בעיה.
איזה קמפיין מדהים!
תודה רבה!
The oldman
אני לא יכול להודות מספיק ל
Roy78 שמנחה את הקמפיין בצורה מעולה ועקבית למרות האורך והמורכבות שלו.
יש רגעים בקמפיין ממש של אימה מזוקקת שמצליחה לגעת בכל אחד.
אם זה בתאורים מעוררי אי נוחות ולפעמים האימה נובעת מכמה רמזים שאנחנו מחברים בראש ומגלים משהו מטלטל או מזעזע!
The oldman אני לא יכול להודות מספיק ל
Roy78 שמנחה את הקמפיין בצורה מעולה ועקבית למרות האורך והמורכבות שלו. יש רגעים בקמפיין ממש של אימה מזוקקת שמצליחה לגעת בכל אחד.
אם זה בתאורים מעוררי אי נוחות ולפעמים האימה נובעת מכמה רמזים שאנחנו מחברים בראש ומגלים משהו מטלטל או מזעזע!
סשן 66 – ברוכים הבאים לקונסטנטינופול
לאט לאט האוויר מתייצב, הלחץ באזניים מתאזן.
אנחנו מכוסים באפר וחלקיקי עצמות, מזוודות וחפצים מפוזרים.
מפינאליק נשארה רק ערמת אפר קטנה, צחנת מוות נוראית מסביב שמרגישה עתיקה ולא טבעית.
הרכבת ממשיכה לנסוע, בהמשך קרונות הרכבת כאוס:
נוסעים מתלחששים, אנשים בוכים, אחד הפצועים נישא על אלונקה מאולתרת.
הנהג התעורר, לא זוכר דבר ממה שאירע, הכרטיסן נראה מבולבל ומיוזע.
מנהל הרכבת מזמן אותנו לקרון האחורי.
"הכוחות כנראה יחכו לנו כבר ברציף, אני אנסה לסגור את הסיפור כהתאבדות או פיצוץ של המחתרת".
"אני לא רוצה סקנדל בינלאומי שידבוק ברשת האוריינט אקספרס ואני מתאר לעצמי שגם אתם תעדיפו שהסיפור יסגר כאן".
הוא מביט בנו ואנחנו מהנהנים בהסכמה.
חלק מהגופות ננעלות בקרון המטען ההרוס, הנוסעים מקבלים הוראה לחזור לתאים שלהם.
אנחנו חוצים את בולגריה, עברנו את הים השחור.
אור שמש אמיתי מגיח לראשונה מזה זמן רב במסע ושוטף בזהב את נפשנו הפצועה.
מהחלון ניתן כבר לראות צריחים, ספינות, דגלי צרפת, איטליה ובריטניה.
הקטר מגיע ונעצר - הגענו לקונסטנטינופול.
בוקר, פברואר 1923, ברציף אנו רואים סבלים, פליטים, עיתונאים.
הסולטן העות'מאני עדיין קיים פורמלית אבל סמכותו חלשה.
הממשלה יושבת באנקרה, קונסטנטינופול עדיין תחת כיבוש של מדינות ההסכמה.
הפסקת אש מתוחה, העיר מלאה בשביתות, הפגנות, התנקשויות והרבה כאוס - כר מושלם להתפתחות ושגשוג של כתות.
יש חיי לילה, מועדוני ג'אז, סמים וזונות.
משבר של פליטים, מחלות כגון טיפוס, רעב, חסרי בית ומתחים אתניים.
השעה היא שעת צהרים, מנהל התחנה ממליץ לנו להמנע מאיזור Stambul ושעדיף לשהות באיזור Pera שנחשב טוב יותר.
שוטרים תורכיים מבקשים מאתנו מסמכים כדי לעבור.
מריוס עם כאב ראש בלתי נסבל וראדקו סובל מבחילה שמהולה בכאב בטן.
רומאנו מרגיש מועקה ברגל ימין שגורמת לו לגרור אותה ולצלוע.
הסבלים מתנפלים על הציוד, לוקחים עגלה ומעמיסים את הציוד שלנו.
אנחנו עולים ויושבים מאחור, העגלה רתומה לשני סוסים והרכב תורכי.
עושים את דרכנו לאיזור האירופאי יותר של גלאתא, בדרך אפילו נתקלנו בצועני שמוביל דב, מסתבר שזה לא מראה נדיר בעיר.
אנחנו מגיעים למלון Pera Palace Hotel שנמצא ברובע Pera, נוכחות בריטית משמעותית באיזור.
העובדים תורכים ברובם, מישהו בא לקחת את המזוודות.
המלון ברמה טובה יחסית לכל מה שראינו מסביב.
אנחנו מתווכחים ארוכות על איך כדאי לשמור ולאחסן את הסדפקאר.
מחליטים לבסוף לקחת את הסדפקאר לכנסיה (בזיליקה) קרובה לבית החולים הבריטי.
רומאנו מנסה לשכנע ללא הצלחה, את אב הכנסיה לסייע לנו באחסון הפריטים ששיקרנו לגביהם, שהם ממצאים ארכאולוגיים במשימה סודית בדרך לוותיקן.
תכננו שכריסטיאן ידבר עם הכומר, אבל לקח זמן עד שהבנו שהוא דובר אנגלית, אז רומאנו ניסה לדבר איתו ולתרגם את הדברים של כריסטיאן כדי שהכומר יבין.
כריסטובה משחד את הכומר, שמתרכך למשמע הצעות "התרומה" לכנסיה.
אנחנו מאחסנים את הפריטים בקריפטה ובמקרה בזמן אחסון הסדפקאר - שני צלבים שהיו תלויים מעליו בכנסיה נופלים.
כריסטיאן הרים אותם והניח והשעין אותם על הקיר בינתיים, וכשעלינו חזרה במדרגות שמנו לב שמעל הקברים יש אור, מלבד הקבר שבו הנחנו את החלקים שהאור, שהיה בו כשהגענו, כבה.
רוב החבורה פצועה בצורה קשה עוד מהאירועים על הרכבת, אז אנחנו שמים פעמינו להתאשפז בבית החולים הבריטי לימאים.
ראדקו נשאר במלון, מפענח את מסמך ה"סאפיינטה", הוא התלבט אם לקרוא לעומק והבין שזה יקח לו כמעט שנה וזה לא זמן שהוא יכול להרשות לעצמו, לכן החליט לקרוא ברפרוף בלבד (דבר שלקח יום שלם) בלטינית ויוונית.
המסמך מדבר על טקסים שקשורים לישות בשם Shub Niggurath - העז השחורה מהיער והסטור המלך בצהוב.
בינתיים בבית החולים, רומאנו שוקד על פענוח מסמך ה"ראסול" הכתוב בערבית.
הוא מגלה שבאיזורים שבין שלטון האסלאם לנצרות, התפתחה כת בשם Huitloxopetl או כפי שהחלטנו לקרוא לה - "חוי".
יש במסמך גם אזכור ל- Great Old Ones.
ראדקו נוסע לאוניברסיטה ומברר פרטים על ה"Shunned Mosque" - מסגד שמתקשר למגילות השמדת הסדפקאר שאנחנו מחפשים.
ראדקו מברר על הקשר שבין המסגד לבין The Tower of Terror.
פקיד הקבלה מייעץ לראדקו לשכור Scribe שיודע להסתדר עם תורכית, מה שיוכל להאיץ את המחקר/הבדיקה.
ראדקו מגיע לבאזר - מקום צבעוני, רחב ידיים, אך בכל זאת צפוף, 8 שערי ברזל, המוני דוכנים, בניינים נמוכים, שטיחים, קישוטים, תכשיטים, טלסקופים, שעונים...
כל זאת על רקע צעקות ומדי פעם גם קטטות ומכות.
במהלך חיפושיו אחרי הScribe ראדקו נבהל מחבורה של תורכים גדולים עם אלות שנראים נרגזים ומתקרבים בבירור אליו.
ראדקו בורח, הכנופיה רודפת אחריו! למרות שהסתבר שהיא רדפה אחרי אחד מה Scribes והפליאה בו את מכותיה.
אנשים מאינסטינקט צועקים: "גנב! גנב!" ראדקו רץ עד כלות נשימתו ומצליח לאבד אותם בסמטה צדדית.
ראדקו מסדיר את נשימתו ומחליט לחזו לאוניברסיטה להמשך המחקר לגבי ה"Shunned Mosque".
הוא מצליח להשיג מפה מ1910, המציגה יותר מ400 מסגדים פעילים באיזור, חלקם מתוארכים מהתקופה הביזנטית, כאלו שעוד פעם היו כנסיות.
אחרים נבנו במהלך תקופת האימפריה העות'מאנית.
ד"ר ראדקו מצמצם את הרשימה למסגדים שכנראה נבנו בתקופה קצת יותר מאוחרת מהתקופה הביזנטית, אבל שהיו פעם כנסיות.
בספרים שמתעסקים בהיסטוריה של התקופה, הוא מוצא גם אזכור למישהו בשם "סדפקאר" - מלומד שמצויין שיש לו מוניטין לא חיובי ושהוא נעלם בזמן מסע הצלב הרביעי בשנת 1204.
אין במסמכים/בספרות אזכור לסדפקאר סימולאקרום.
בשעות הצהרים, ראדקו מצליח למצוא בכתבים עתיקים עוד אזכור למגילות סדפקאר!
נטען שאלו מסמכים עתיקים מאד, כחלק מאוסף שנמצא בTopkapi Museum.
ראדקו נוסע לבקר את חבריו הפצועים.
שעת ערב, המקומות מתחילים להסגר, דגלים תורכיים מתנופפים,
על הגשר שבו עובר ראדקו קריאות מסביב: "כובשים החוצה!".
מהצד השני קבוצה יוונית.
חיילים בריטים מתוחים, עדיין לא מתערבים במהומה.
ראדקו מתחמק מבקבוקים ואבנים שמושלכים עליו מהצד התורכי.
ראדקו רץ במהירות לכיוון היוונים.
הוא מצליח להתחמק כאשר מאחוריו מתחילה קטטה גדולה, נשמעות יריות באוויר!
לאט לאט האוויר מתייצב, הלחץ באזניים מתאזן.
אנחנו מכוסים באפר וחלקיקי עצמות, מזוודות וחפצים מפוזרים.
מפינאליק נשארה רק ערמת אפר קטנה, צחנת מוות נוראית מסביב שמרגישה עתיקה ולא טבעית.
הרכבת ממשיכה לנסוע, בהמשך קרונות הרכבת כאוס:
נוסעים מתלחששים, אנשים בוכים, אחד הפצועים נישא על אלונקה מאולתרת.
הנהג התעורר, לא זוכר דבר ממה שאירע, הכרטיסן נראה מבולבל ומיוזע.
מנהל הרכבת מזמן אותנו לקרון האחורי.
"הכוחות כנראה יחכו לנו כבר ברציף, אני אנסה לסגור את הסיפור כהתאבדות או פיצוץ של המחתרת".
"אני לא רוצה סקנדל בינלאומי שידבוק ברשת האוריינט אקספרס ואני מתאר לעצמי שגם אתם תעדיפו שהסיפור יסגר כאן".
הוא מביט בנו ואנחנו מהנהנים בהסכמה.
חלק מהגופות ננעלות בקרון המטען ההרוס, הנוסעים מקבלים הוראה לחזור לתאים שלהם.
אנחנו חוצים את בולגריה, עברנו את הים השחור.
אור שמש אמיתי מגיח לראשונה מזה זמן רב במסע ושוטף בזהב את נפשנו הפצועה.
מהחלון ניתן כבר לראות צריחים, ספינות, דגלי צרפת, איטליה ובריטניה.
הקטר מגיע ונעצר - הגענו לקונסטנטינופול.
בוקר, פברואר 1923, ברציף אנו רואים סבלים, פליטים, עיתונאים.
הסולטן העות'מאני עדיין קיים פורמלית אבל סמכותו חלשה.
הממשלה יושבת באנקרה, קונסטנטינופול עדיין תחת כיבוש של מדינות ההסכמה.
הפסקת אש מתוחה, העיר מלאה בשביתות, הפגנות, התנקשויות והרבה כאוס - כר מושלם להתפתחות ושגשוג של כתות.
יש חיי לילה, מועדוני ג'אז, סמים וזונות.
משבר של פליטים, מחלות כגון טיפוס, רעב, חסרי בית ומתחים אתניים.
השעה היא שעת צהרים, מנהל התחנה ממליץ לנו להמנע מאיזור Stambul ושעדיף לשהות באיזור Pera שנחשב טוב יותר.
שוטרים תורכיים מבקשים מאתנו מסמכים כדי לעבור.
מריוס עם כאב ראש בלתי נסבל וראדקו סובל מבחילה שמהולה בכאב בטן.
רומאנו מרגיש מועקה ברגל ימין שגורמת לו לגרור אותה ולצלוע.
הסבלים מתנפלים על הציוד, לוקחים עגלה ומעמיסים את הציוד שלנו.
אנחנו עולים ויושבים מאחור, העגלה רתומה לשני סוסים והרכב תורכי.
עושים את דרכנו לאיזור האירופאי יותר של גלאתא, בדרך אפילו נתקלנו בצועני שמוביל דב, מסתבר שזה לא מראה נדיר בעיר.
אנחנו מגיעים למלון Pera Palace Hotel שנמצא ברובע Pera, נוכחות בריטית משמעותית באיזור.
העובדים תורכים ברובם, מישהו בא לקחת את המזוודות.
המלון ברמה טובה יחסית לכל מה שראינו מסביב.
אנחנו מתווכחים ארוכות על איך כדאי לשמור ולאחסן את הסדפקאר.
מחליטים לבסוף לקחת את הסדפקאר לכנסיה (בזיליקה) קרובה לבית החולים הבריטי.
רומאנו מנסה לשכנע ללא הצלחה, את אב הכנסיה לסייע לנו באחסון הפריטים ששיקרנו לגביהם, שהם ממצאים ארכאולוגיים במשימה סודית בדרך לוותיקן.
תכננו שכריסטיאן ידבר עם הכומר, אבל לקח זמן עד שהבנו שהוא דובר אנגלית, אז רומאנו ניסה לדבר איתו ולתרגם את הדברים של כריסטיאן כדי שהכומר יבין.
כריסטובה משחד את הכומר, שמתרכך למשמע הצעות "התרומה" לכנסיה.
אנחנו מאחסנים את הפריטים בקריפטה ובמקרה בזמן אחסון הסדפקאר - שני צלבים שהיו תלויים מעליו בכנסיה נופלים.
כריסטיאן הרים אותם והניח והשעין אותם על הקיר בינתיים, וכשעלינו חזרה במדרגות שמנו לב שמעל הקברים יש אור, מלבד הקבר שבו הנחנו את החלקים שהאור, שהיה בו כשהגענו, כבה.
רוב החבורה פצועה בצורה קשה עוד מהאירועים על הרכבת, אז אנחנו שמים פעמינו להתאשפז בבית החולים הבריטי לימאים.
ראדקו נשאר במלון, מפענח את מסמך ה"סאפיינטה", הוא התלבט אם לקרוא לעומק והבין שזה יקח לו כמעט שנה וזה לא זמן שהוא יכול להרשות לעצמו, לכן החליט לקרוא ברפרוף בלבד (דבר שלקח יום שלם) בלטינית ויוונית.
המסמך מדבר על טקסים שקשורים לישות בשם Shub Niggurath - העז השחורה מהיער והסטור המלך בצהוב.
בינתיים בבית החולים, רומאנו שוקד על פענוח מסמך ה"ראסול" הכתוב בערבית.
הוא מגלה שבאיזורים שבין שלטון האסלאם לנצרות, התפתחה כת בשם Huitloxopetl או כפי שהחלטנו לקרוא לה - "חוי".
יש במסמך גם אזכור ל- Great Old Ones.
ראדקו נוסע לאוניברסיטה ומברר פרטים על ה"Shunned Mosque" - מסגד שמתקשר למגילות השמדת הסדפקאר שאנחנו מחפשים.
ראדקו מברר על הקשר שבין המסגד לבין The Tower of Terror.
פקיד הקבלה מייעץ לראדקו לשכור Scribe שיודע להסתדר עם תורכית, מה שיוכל להאיץ את המחקר/הבדיקה.
ראדקו מגיע לבאזר - מקום צבעוני, רחב ידיים, אך בכל זאת צפוף, 8 שערי ברזל, המוני דוכנים, בניינים נמוכים, שטיחים, קישוטים, תכשיטים, טלסקופים, שעונים...
כל זאת על רקע צעקות ומדי פעם גם קטטות ומכות.
במהלך חיפושיו אחרי הScribe ראדקו נבהל מחבורה של תורכים גדולים עם אלות שנראים נרגזים ומתקרבים בבירור אליו.
ראדקו בורח, הכנופיה רודפת אחריו! למרות שהסתבר שהיא רדפה אחרי אחד מה Scribes והפליאה בו את מכותיה.
אנשים מאינסטינקט צועקים: "גנב! גנב!" ראדקו רץ עד כלות נשימתו ומצליח לאבד אותם בסמטה צדדית.
ראדקו מסדיר את נשימתו ומחליט לחזו לאוניברסיטה להמשך המחקר לגבי ה"Shunned Mosque".
הוא מצליח להשיג מפה מ1910, המציגה יותר מ400 מסגדים פעילים באיזור, חלקם מתוארכים מהתקופה הביזנטית, כאלו שעוד פעם היו כנסיות.
אחרים נבנו במהלך תקופת האימפריה העות'מאנית.
ד"ר ראדקו מצמצם את הרשימה למסגדים שכנראה נבנו בתקופה קצת יותר מאוחרת מהתקופה הביזנטית, אבל שהיו פעם כנסיות.
בספרים שמתעסקים בהיסטוריה של התקופה, הוא מוצא גם אזכור למישהו בשם "סדפקאר" - מלומד שמצויין שיש לו מוניטין לא חיובי ושהוא נעלם בזמן מסע הצלב הרביעי בשנת 1204.
אין במסמכים/בספרות אזכור לסדפקאר סימולאקרום.
בשעות הצהרים, ראדקו מצליח למצוא בכתבים עתיקים עוד אזכור למגילות סדפקאר!
נטען שאלו מסמכים עתיקים מאד, כחלק מאוסף שנמצא בTopkapi Museum.
ראדקו נוסע לבקר את חבריו הפצועים.
שעת ערב, המקומות מתחילים להסגר, דגלים תורכיים מתנופפים,
על הגשר שבו עובר ראדקו קריאות מסביב: "כובשים החוצה!".
מהצד השני קבוצה יוונית.
חיילים בריטים מתוחים, עדיין לא מתערבים במהומה.
ראדקו מתחמק מבקבוקים ואבנים שמושלכים עליו מהצד התורכי.
ראדקו רץ במהירות לכיוון היוונים.
הוא מצליח להתחמק כאשר מאחוריו מתחילה קטטה גדולה, נשמעות יריות באוויר!
עריכה אחרונה:
סשן 67 – "דיסקרטיות בריטית, פראנויה תורכית"
18 לפברואר, קונסטנטינופול, המקום רועש, יווני מדמם שנפצע בראשו כנראה מאבן שהושלכה לעברו, תוך כדי בקבוק שנזרק לעבר ראדקו - נחבט בפח סמוך.
ברקע נשמעות שריקות של המשרוקיות של הבריטים (קורדון), המקום הופך לזירת קטטה המונית.
החיילים רצים משני הצדדים ודוחפים את ההמון למשפך אחד, לפני שהמהומה תתגבר.
הם מחזיקים רובים עם כידונים, חלקם מתחילים לצעוק ולדחוף אנשים.
לראדקו קשה לנשום, הכאבים עולים לו לחזה.
ראדקו מנסה להתגנב ולעבור את מחסום החיילים חזרה לאיזור השפוי יותר של העיר.
הוא נתפס ומתבקש להציג מסמכים.
איכשהו, הוא מצליח לשכנע את הקצין הבריטי שהוא לא קשור לאירוע וצריך לחזור לאיזור Pera.
הפעם ראדקו הולך ולא רץ, כדי לא לעורר חשד.
בינתיים גוש ההמון רותח... דגלים, אגרופים, אלות...
כשראדקו עובר על הגשר, נדמה לו שהוא רואה את אותו הצועני עם הדב, שמריוס ראה קודם בעיר.
הצועני לא חלק מהקהל - הוא נמצא על אחת המרפסות, מעבר לאיזור בו רדקו נמצא והוא מביט לכיוון, עד שהוא מבחין שראדקו צופה בו חזרה - ונעלם.
ראדקו ממשיך לכיוון המלון.
בינתיים בבית החולים, מגיע אח גדול אל פילפוביץ' שמתכווץ במקומו.
האח מכניס לחדר פצוע אחר עם ראש חבוש.
הוא צועק: "אחות, אחות".
וממלמל תלונות על השירות בבית החולים ועל התגרות בין המקומיים.
הוא מספר שחטף אבן לראש ואומר לכיסטיאן ששמו: ג'פרי המילטון, טוען שהוא בריטי שהגיע באוריינט אקספרס כדי לעשות עסקים בקונסטנטינופול.
הוא שואל את כריסטיאן כיצד הוא הגיע לבית החולים וגם מספר שעשה טיול בבזאר, ניסה להמלט מהפגנה לסימטה וראה אנשים עם מעילים ארוכים מחזיקים ילד כאילו הוא שק קמח.
ג'פרי מרים את העיתון: 27 אנשים נהרגו בתאונת רכבת.
ג'פרי מספר גם על הקונסול הבריטי: סר דאגלס רטרפורד.
תוך כדי, מתיישב ליד כריסטובה אדם שחבשו לו את היד, החליפה שלו קרועה, הוא מביט בפציעה של כריסטובה ואומר: "שלך יותר חמור" במבטא בריטי.
הוא שואל את כריסטובה אם שדדו אותו.
כריסטובה משיב שהוא היה מעורב בתאונת רכבת.
האדם שמציג עצמו כארתור וינסנט מספר על ילדים שנחטפו לאחרונה באיזור ועל מקרה שקרה לו לאחרונה:
"סיירתי בבאזר, השתכנעתי להגיע לאיזור פחות מוכר בצפון העיר - לחפש מוצרים."
ידיו רועדות כשהוא מספר...
הוא ממשיך וטוען שניסו באיזור ה-Golden Horn, לא רק לשדוד אותו אלא כנראה לחטוף אותו או לרצוח אותו!
ניסו ממש לחתוך לו את העור, ברגע האחרון הוא בעט באחד התוקפים, קפץ למים - וכך ניצל.
הוא הצליח להבין חלק ממה שאמרו בתורכית: "נקח אותו למרתף, מתחת למגדל".
ניכר שלארתור יש חתכים בגוף מעבר לחליפה והחולצה הקרועה שלו.
הוא לוקח את העיתון התורכי וקורא כתבה [ראה תמונה].
הם דיברו על מגדל עתיק, לא רחוק מהמים.
"את הכתבה קראתי במקרה".
"אני הולך הערב לקונסוליה ועוזב מחר, לא כך קיוויתי לעשות עסקים ואינני מתכנן להשאר כאן".
אנחנו מתחילים לשמוע רעשים מתוך בית החולים עצמו, נשמע כמו קריאות של שוטרים.
קבוצה של שוטרים בריטיים נכנסת לבית החולים.
קצין בריטי נכנס לחדר עם שני חיילים ומכריז:
"יש פה שמועות על אנשים מסיטים בבית החולים!".
רומאנו מבחין באישה לבושה בהידור בקצה המסדרון, בעלת גינונים בריטים.
הקצין מבקש ממנו תעודות.
שוטרים אחרים מגיעים גם אל פיליפוביץ'.
נראה שארתור מכיר את אחד הקצינים.
פיליפוביץ' מתחיל לתהות בפראנויה, אם הכל סביבנו נראה נורמלי עם כל השוטרים הבריטים שלפתע הופיעו מסביב.
השוטרים שואלים את ארתור מאיפה הוא, ארתור משיב:
"ברמניגהם, עסקים בתחום התחבורה, בעיקר מכוניות - תעשיית הרכב".
רומאנו שואל על האישה המסתורית, אבל לא משיג מידע מיוחד.
ארתור שואל מסקרנות על המקצועות שלנו, הוא אומר שהקונסול רטרפורד מחפש אנשים שיסייעו לשמור על השקט.
כריסטובה מציע את עזרתו וארתור משיב, שישמח לקשר בינינו לבין הקונסול.
ראדקו מגיע חזרה למלון.
הוא לוקח את המפתח לחדר ומסתבר שמחכה לו מכתב.
הוא שואל לשולח ופקיד הקבלה מציין ששליח צועני מסר אותו.
ראדקו פותח אותו, נראה שהמכתב מסמית'
[ראה מכתב]
ראדקו משנן את המכתב, פותח מצת ומצית את המכתב, משליך לאח כדי לא להשאיר עקבות.
ראדקו מבלה את הלילה במלון.
הגיע בוקר, הרעידות של ראדקו ביד שמאל מפסיקות, אבל הוא קם עם התכווצויות נוראיות בגוף.
בינתיים בבית החולים, יד ימינו של רומאנו רדומה , קשה לו להחזיק אפילו את הכף של הלבן שמוגש בבית החולים.
מתחילים למלא טפסי שחרור.
מגיע פקיד אל כריסטובה ואומר:
"הומלצת על ידי מר ארתור וינסנט, כאחד שיכול לעזור בעבודת בלשות".
הפקיד מוודא שכריסטובה לא תורכי ולא עובד עם המשטרה המקומית.
"הנושא צריך להיות דיסקרטי".
"אם אפשר לשאול - ממה הפציעות שלך?".
כריסטובה משיב: "תאונה ברכבת, עגלת סרביס נכנסה בי בפרצוף."
"האם אתה עובד לבד?"
"מלווים אותי כמה חברים".
"אשמח לפגוש אותם"
הפקיד ממשיך לשאול עלינו קצת ואז מצהיר:
"בשעה 15:00 תגיע מכונית למלון בו אמרתם לי שבו אתם מתאכסנים ותאסוף אתכם".
ויוצא מבית החולים.
ראדקו מגיע, נפגש עם שאר החוקרים והם מחליפים מידע על המכתב מפרופסור סמית' ועל המגדל.
כריסטובה ורומאנו מבקשים משככי כאבים.
אנחנו מנסים לתכנן מה לעשות לפני הפגישה עם הקונסול ב15:00 ויוצאים לדרך.
בספריה:
ד"ר ראדקו ג'ורדנוב לא הצליח עם פענוח המפה בגלל השפה התורכית ומחליט להתייעץ בעניין מאוחר יותר עם כריסטובה.
גם בעניין הכת, הוא לא מצא שום אזכור ל Brothers of the Skin או כל כת בסגנון לצורך העניין.
אבל לעומת זאת, הוא כן הצליח למצוא רפרנסים מסויימים ששייכים להיסטוריה האחרונה של קונסטנטינופול,
לגבי ארגון פשע/כת ללא ציון שם, שהשמועות עליה מספרות שיש בה תופעות של קניבליזם!
הפושעים הללו נוהגים להתכנס במסגד הרוס, שיש לו גוון צבע שושנה.
כעבור זמן מה פיליפוביץ' וכריסטובה הגיעו אלינו.
חזרנו כולנו לבית המלון, חלקנו היינו צריכים להתפנות, אבל מריוס פלט קולות נאקה מהשירותים, שהבהירו לנו שכדאי לחפש תא שירותים אחר.
ב15:00 בדיוק, הגיע נהג, ארבעתנו נכנסים לרכב והוא לוקח אותנו לPera-Galata, אל מבנה הקונסוליה.
סר דגלאס רטרפורד, הוא הסגן של הנציב העליון בתורכיה.
הקונסול עצמו לא נמצא.
דגלאס [ראה תמונה] אדם רזה, גאה, דובר אנגלית צחה.
הוא בוחן אותנו, מציע תה ורקיקים.
רטפורד שואל לשמותינו.
"הבנתי מאיש העסקים וינסנט, שלצערי הותקף, שאתם אנשים טובים ובעלי תושיה".
"אתם תמצאו שעבודה עבורי בהחלט תשתלם לכם".
"אגש ישר לעניין, אתמול בערב, בני, ג'ימס רטפורד, בן 9, נחטף!".
"הוא נראה לאחרונה בגינה של הקונסוליה כשיצא לשחק בערב".
ראדקו שואל אם ישנם סימנים/רמזים או חשדות כלשהם?
"אני חושד במשרתים והעובדים, חלקם תורכים והשאר בריטים".
"אני לא רוצה לערב את המשטרה בעניין".
הוא נותן לנו תמונה של הילד ג'ימס.
העובדים החשודים: גנן, שתי משרתות שעובדות במטבח וטכנאי הדוודים.
הוא מכווין אותנו אל חדר מרוחק במבנה, מעין מחסן או חדר עבודה לא פעיל,
באגף פחות מתוחזק בקומה השניה ומבקש מהפקיד שהביא אותנו - להביא לשם את העובדים החשודים.
אחת הנשים נכנסת, נראית כבת 50, שמה קאריש, השאר יושבים בחוץ.
אותו פקיד שדיבר איתנו, מדבר עם החשודים בתורכית, מנסה להרגיע אותם.
קאריש נראית לחוצה.
כריסטובה מתחיל לחקור אותה, היא אומרת שהיא עובדת במטבח כמה חודשים, אבל חוץ מזה לא היה לה מידע מחשיד.
הנחקרת הבאה, מוג'דה - אמה של קאריש נכנסת.
היא כבת 70, כריסטובה חוקר גם אותה.
היא מצביעה על ביילפ מהחמאם, שיודע הרבה דברים.
בהמשך, עוזר הגנן נכנס, שמו קורדוף, יש לו צלקות סביב העיניים והקרקפת, העיניים שלו לבנות-חלביות.
כריסטובה במניפולציה משולבת בהומור של בדיחות אבא חושף אותו!
קורדוף מנסה לברוח, הוא משחרר בעיטה חזקה לעבר כריסטובה שמדמם, אך ד"ר ראדקו מזנק עליו ומרתק אותו לקרקע.
קורדוף מתחיל לזעוק ולדבר (באנגלית סבירה) ,בצורה מפחידה: "לאחים יש את הנער ואת כל הילדים! The skin beast will come!".
יש לו קעקוע של נחש על הזרוע - שנראה כאילו מתעורר לחיים! מתפתל על הזרוע!
קורדוף מתחיל להשתולל באלימות וכוח על אנושי!
רומאנו נופל, ראדקו כבר לא מסוגל יותר להחזיק בו!
חלק מהגוף של עוזר הגנן פשוט נוזל! הקעקוע יוצא - נתלש ממש מהעור,
קורדוף צורח, הקעקוע הנחשי נכנס לו לגרון - הוא נחנק, מחרחר ומת.
סגן הניצב מזועזע ברמה שלא יכול לחבר מילים, הפקיד איבד אחיזה במציאות והחל בורח מהמקום באמוק וצעקות.
סגן הניצב מתחיל לגמגמם ולא מבין מה קרה, הוא בסך הכל ביקש שנבצע חקירה פשוטה ולא היה מוכן לדבר שכזה.
הוא חושב שאולי הוא שייך לכנופית פשע ששייכת ל"מסגד האדום".
כנופיה שנמצאת בצפון Stanbul, לא רחוק מקו המים, באיזור שבו הקירות צבועים אדום.
"ביילפ מכיר את המקום, אולי הוא יוכל לדעת איפה המסגד".
רטפורד מוסיף בקול רועד: "ג'ימס רק יצא לשחק בגינה... היינו בארוחת ערב, הוא יצא אחרי העוגה...".
18 לפברואר, קונסטנטינופול, המקום רועש, יווני מדמם שנפצע בראשו כנראה מאבן שהושלכה לעברו, תוך כדי בקבוק שנזרק לעבר ראדקו - נחבט בפח סמוך.
ברקע נשמעות שריקות של המשרוקיות של הבריטים (קורדון), המקום הופך לזירת קטטה המונית.
החיילים רצים משני הצדדים ודוחפים את ההמון למשפך אחד, לפני שהמהומה תתגבר.
הם מחזיקים רובים עם כידונים, חלקם מתחילים לצעוק ולדחוף אנשים.
לראדקו קשה לנשום, הכאבים עולים לו לחזה.
ראדקו מנסה להתגנב ולעבור את מחסום החיילים חזרה לאיזור השפוי יותר של העיר.
הוא נתפס ומתבקש להציג מסמכים.
איכשהו, הוא מצליח לשכנע את הקצין הבריטי שהוא לא קשור לאירוע וצריך לחזור לאיזור Pera.
הפעם ראדקו הולך ולא רץ, כדי לא לעורר חשד.
בינתיים גוש ההמון רותח... דגלים, אגרופים, אלות...
כשראדקו עובר על הגשר, נדמה לו שהוא רואה את אותו הצועני עם הדב, שמריוס ראה קודם בעיר.
הצועני לא חלק מהקהל - הוא נמצא על אחת המרפסות, מעבר לאיזור בו רדקו נמצא והוא מביט לכיוון, עד שהוא מבחין שראדקו צופה בו חזרה - ונעלם.
ראדקו ממשיך לכיוון המלון.
בינתיים בבית החולים, מגיע אח גדול אל פילפוביץ' שמתכווץ במקומו.
האח מכניס לחדר פצוע אחר עם ראש חבוש.
הוא צועק: "אחות, אחות".
וממלמל תלונות על השירות בבית החולים ועל התגרות בין המקומיים.
הוא מספר שחטף אבן לראש ואומר לכיסטיאן ששמו: ג'פרי המילטון, טוען שהוא בריטי שהגיע באוריינט אקספרס כדי לעשות עסקים בקונסטנטינופול.
הוא שואל את כריסטיאן כיצד הוא הגיע לבית החולים וגם מספר שעשה טיול בבזאר, ניסה להמלט מהפגנה לסימטה וראה אנשים עם מעילים ארוכים מחזיקים ילד כאילו הוא שק קמח.
ג'פרי מרים את העיתון: 27 אנשים נהרגו בתאונת רכבת.
ג'פרי מספר גם על הקונסול הבריטי: סר דאגלס רטרפורד.
תוך כדי, מתיישב ליד כריסטובה אדם שחבשו לו את היד, החליפה שלו קרועה, הוא מביט בפציעה של כריסטובה ואומר: "שלך יותר חמור" במבטא בריטי.
הוא שואל את כריסטובה אם שדדו אותו.
כריסטובה משיב שהוא היה מעורב בתאונת רכבת.
האדם שמציג עצמו כארתור וינסנט מספר על ילדים שנחטפו לאחרונה באיזור ועל מקרה שקרה לו לאחרונה:
"סיירתי בבאזר, השתכנעתי להגיע לאיזור פחות מוכר בצפון העיר - לחפש מוצרים."
ידיו רועדות כשהוא מספר...
הוא ממשיך וטוען שניסו באיזור ה-Golden Horn, לא רק לשדוד אותו אלא כנראה לחטוף אותו או לרצוח אותו!
ניסו ממש לחתוך לו את העור, ברגע האחרון הוא בעט באחד התוקפים, קפץ למים - וכך ניצל.
הוא הצליח להבין חלק ממה שאמרו בתורכית: "נקח אותו למרתף, מתחת למגדל".
ניכר שלארתור יש חתכים בגוף מעבר לחליפה והחולצה הקרועה שלו.
הוא לוקח את העיתון התורכי וקורא כתבה [ראה תמונה].
הם דיברו על מגדל עתיק, לא רחוק מהמים.
"את הכתבה קראתי במקרה".
"אני הולך הערב לקונסוליה ועוזב מחר, לא כך קיוויתי לעשות עסקים ואינני מתכנן להשאר כאן".
אנחנו מתחילים לשמוע רעשים מתוך בית החולים עצמו, נשמע כמו קריאות של שוטרים.
קבוצה של שוטרים בריטיים נכנסת לבית החולים.
קצין בריטי נכנס לחדר עם שני חיילים ומכריז:
"יש פה שמועות על אנשים מסיטים בבית החולים!".
רומאנו מבחין באישה לבושה בהידור בקצה המסדרון, בעלת גינונים בריטים.
הקצין מבקש ממנו תעודות.
שוטרים אחרים מגיעים גם אל פיליפוביץ'.
נראה שארתור מכיר את אחד הקצינים.
פיליפוביץ' מתחיל לתהות בפראנויה, אם הכל סביבנו נראה נורמלי עם כל השוטרים הבריטים שלפתע הופיעו מסביב.
השוטרים שואלים את ארתור מאיפה הוא, ארתור משיב:
"ברמניגהם, עסקים בתחום התחבורה, בעיקר מכוניות - תעשיית הרכב".
רומאנו שואל על האישה המסתורית, אבל לא משיג מידע מיוחד.
ארתור שואל מסקרנות על המקצועות שלנו, הוא אומר שהקונסול רטרפורד מחפש אנשים שיסייעו לשמור על השקט.
כריסטובה מציע את עזרתו וארתור משיב, שישמח לקשר בינינו לבין הקונסול.
ראדקו מגיע חזרה למלון.
הוא לוקח את המפתח לחדר ומסתבר שמחכה לו מכתב.
הוא שואל לשולח ופקיד הקבלה מציין ששליח צועני מסר אותו.
ראדקו פותח אותו, נראה שהמכתב מסמית'
[ראה מכתב]
ראדקו משנן את המכתב, פותח מצת ומצית את המכתב, משליך לאח כדי לא להשאיר עקבות.
ראדקו מבלה את הלילה במלון.
הגיע בוקר, הרעידות של ראדקו ביד שמאל מפסיקות, אבל הוא קם עם התכווצויות נוראיות בגוף.
בינתיים בבית החולים, יד ימינו של רומאנו רדומה , קשה לו להחזיק אפילו את הכף של הלבן שמוגש בבית החולים.
מתחילים למלא טפסי שחרור.
מגיע פקיד אל כריסטובה ואומר:
"הומלצת על ידי מר ארתור וינסנט, כאחד שיכול לעזור בעבודת בלשות".
הפקיד מוודא שכריסטובה לא תורכי ולא עובד עם המשטרה המקומית.
"הנושא צריך להיות דיסקרטי".
"אם אפשר לשאול - ממה הפציעות שלך?".
כריסטובה משיב: "תאונה ברכבת, עגלת סרביס נכנסה בי בפרצוף."
"האם אתה עובד לבד?"
"מלווים אותי כמה חברים".
"אשמח לפגוש אותם"
הפקיד ממשיך לשאול עלינו קצת ואז מצהיר:
"בשעה 15:00 תגיע מכונית למלון בו אמרתם לי שבו אתם מתאכסנים ותאסוף אתכם".
ויוצא מבית החולים.
ראדקו מגיע, נפגש עם שאר החוקרים והם מחליפים מידע על המכתב מפרופסור סמית' ועל המגדל.
כריסטובה ורומאנו מבקשים משככי כאבים.
אנחנו מנסים לתכנן מה לעשות לפני הפגישה עם הקונסול ב15:00 ויוצאים לדרך.
בספריה:
ד"ר ראדקו ג'ורדנוב לא הצליח עם פענוח המפה בגלל השפה התורכית ומחליט להתייעץ בעניין מאוחר יותר עם כריסטובה.
גם בעניין הכת, הוא לא מצא שום אזכור ל Brothers of the Skin או כל כת בסגנון לצורך העניין.
אבל לעומת זאת, הוא כן הצליח למצוא רפרנסים מסויימים ששייכים להיסטוריה האחרונה של קונסטנטינופול,
לגבי ארגון פשע/כת ללא ציון שם, שהשמועות עליה מספרות שיש בה תופעות של קניבליזם!
הפושעים הללו נוהגים להתכנס במסגד הרוס, שיש לו גוון צבע שושנה.
כעבור זמן מה פיליפוביץ' וכריסטובה הגיעו אלינו.
חזרנו כולנו לבית המלון, חלקנו היינו צריכים להתפנות, אבל מריוס פלט קולות נאקה מהשירותים, שהבהירו לנו שכדאי לחפש תא שירותים אחר.
ב15:00 בדיוק, הגיע נהג, ארבעתנו נכנסים לרכב והוא לוקח אותנו לPera-Galata, אל מבנה הקונסוליה.
סר דגלאס רטרפורד, הוא הסגן של הנציב העליון בתורכיה.
הקונסול עצמו לא נמצא.
דגלאס [ראה תמונה] אדם רזה, גאה, דובר אנגלית צחה.
הוא בוחן אותנו, מציע תה ורקיקים.
רטפורד שואל לשמותינו.
"הבנתי מאיש העסקים וינסנט, שלצערי הותקף, שאתם אנשים טובים ובעלי תושיה".
"אתם תמצאו שעבודה עבורי בהחלט תשתלם לכם".
"אגש ישר לעניין, אתמול בערב, בני, ג'ימס רטפורד, בן 9, נחטף!".
"הוא נראה לאחרונה בגינה של הקונסוליה כשיצא לשחק בערב".
ראדקו שואל אם ישנם סימנים/רמזים או חשדות כלשהם?
"אני חושד במשרתים והעובדים, חלקם תורכים והשאר בריטים".
"אני לא רוצה לערב את המשטרה בעניין".
הוא נותן לנו תמונה של הילד ג'ימס.
העובדים החשודים: גנן, שתי משרתות שעובדות במטבח וטכנאי הדוודים.
הוא מכווין אותנו אל חדר מרוחק במבנה, מעין מחסן או חדר עבודה לא פעיל,
באגף פחות מתוחזק בקומה השניה ומבקש מהפקיד שהביא אותנו - להביא לשם את העובדים החשודים.
אחת הנשים נכנסת, נראית כבת 50, שמה קאריש, השאר יושבים בחוץ.
אותו פקיד שדיבר איתנו, מדבר עם החשודים בתורכית, מנסה להרגיע אותם.
קאריש נראית לחוצה.
כריסטובה מתחיל לחקור אותה, היא אומרת שהיא עובדת במטבח כמה חודשים, אבל חוץ מזה לא היה לה מידע מחשיד.
הנחקרת הבאה, מוג'דה - אמה של קאריש נכנסת.
היא כבת 70, כריסטובה חוקר גם אותה.
היא מצביעה על ביילפ מהחמאם, שיודע הרבה דברים.
בהמשך, עוזר הגנן נכנס, שמו קורדוף, יש לו צלקות סביב העיניים והקרקפת, העיניים שלו לבנות-חלביות.
כריסטובה במניפולציה משולבת בהומור של בדיחות אבא חושף אותו!
קורדוף מנסה לברוח, הוא משחרר בעיטה חזקה לעבר כריסטובה שמדמם, אך ד"ר ראדקו מזנק עליו ומרתק אותו לקרקע.
קורדוף מתחיל לזעוק ולדבר (באנגלית סבירה) ,בצורה מפחידה: "לאחים יש את הנער ואת כל הילדים! The skin beast will come!".
יש לו קעקוע של נחש על הזרוע - שנראה כאילו מתעורר לחיים! מתפתל על הזרוע!
קורדוף מתחיל להשתולל באלימות וכוח על אנושי!
רומאנו נופל, ראדקו כבר לא מסוגל יותר להחזיק בו!
חלק מהגוף של עוזר הגנן פשוט נוזל! הקעקוע יוצא - נתלש ממש מהעור,
קורדוף צורח, הקעקוע הנחשי נכנס לו לגרון - הוא נחנק, מחרחר ומת.
סגן הניצב מזועזע ברמה שלא יכול לחבר מילים, הפקיד איבד אחיזה במציאות והחל בורח מהמקום באמוק וצעקות.
סגן הניצב מתחיל לגמגמם ולא מבין מה קרה, הוא בסך הכל ביקש שנבצע חקירה פשוטה ולא היה מוכן לדבר שכזה.
הוא חושב שאולי הוא שייך לכנופית פשע ששייכת ל"מסגד האדום".
כנופיה שנמצאת בצפון Stanbul, לא רחוק מקו המים, באיזור שבו הקירות צבועים אדום.
"ביילפ מכיר את המקום, אולי הוא יוכל לדעת איפה המסגד".
רטפורד מוסיף בקול רועד: "ג'ימס רק יצא לשחק בגינה... היינו בארוחת ערב, הוא יצא אחרי העוגה...".
עריכה אחרונה:
סשן 68 - דם יזע ויריקות
21.2.1923
מריוס יוצא לפתע מתא השירותים הסמוך וסגן הקונסול קורא מהר לשני עובדים שיגיעו עם סדינים וחומרי ניקוי לשירותים.
הוא בינתיים מפנה את החבורה ללובי של הקונסוליה כדי לאפשר להם לסדר ולנקות אחרי מה שקרה.
בלובי, רומאנו פונה למוג'דה במטרה לברר פרטים נוספים על ביילפ.
לפי מוג'דה, ביילפ "המזיע" ידוע כאדם שיודע הכל ובעל קשרים בכל העיר ועל כן אנשים רבים מגיעים כדי להתיעץ איתו.
לכן צריך לקבוע איתו פגישה מראש.
היא ממליצה ללכת ישירות לחמאם שבו הוא יושב בדרך כלל ולברר שם עם האנשים.
החמאם נקרא חמאם סמרליטאס, מקום מאוד ידוע שנמצא על התפר שבין האיזורים הבריטי והצרפתי בPera.
החוקרים מחליטים להתפצל, רומאנו יוצא עם כריסטיאן וכריסטובה לכיוון החמאם, בעוד רדקו חוזר לספרית האוניברסיטה בלווית מריוס כדי שיעזור לו עם השפה התורכית.
כשהם מגיעים לספריה ומתחילים בחיפוש, מריוס מתרגז כשהוא לא מסתבך ולא מצליח למצוא מידע רלוונטי.
הוא פונה לאחד העובדים בספריה בתקוה לשכנע אותו לעזור להם בחיפוש.
העובד מעוצבן ומתקשה להבין מה מריוס רוצה ממנו.
הוא מבקש שיניח לו ומסביר לו שהשעה מאוחרת והספריה נסגרת בקרוב ושיחזור למחרת.
כששאר החוקרים מגיעים לחמאם, כריסטיאן ניגש לפקיד היושב בכניסה.
מתברר שהוא דובר אנגלית וכך בזמן שהוא משוחח עם כריסטיאן, רומאנו וכריסטובה מחליטים ללכת הצידה לעשן בינתיים.
הפקיד מסביר לכריסטיאן שהחמאם פתוח כל יום משעות הבוקר המוקדמות ועד חצות.
כשנכנסים יש להפקיד בכניסה את הבגדים כולל הנעליים ושאר החפצים האישיים.
הכל נשמר בביטחון, ונכנסים עם מגבת בלבד.
כריסטיאן מודה לו ומסביר שהם מעונינים להיפגש עם ביילפ "המזיע" ולא להיכנס כרגע.
הפקיד שרגיל להיתקל בבקשה שכזו מבין מיד והם קובעים פגישה למחרת בשעה 2 בצהריים.
הפקיד שואל את כריסטיאן לשמותיהם.
כריסטיאן אחוז חששות מהאיזור העוין ומשתדל להנמיך פרופיל ככל הניתן.
על כן הוא מוסר השמות בדויים.
הפקיד שואל אם בכל זאת הם יהיו מעונינים להיכנס גם כעת, אך כריסטיאן מסרב בנימוס והם קובעים שישובו מחר בצהריים.
החוקרים מתאספים במלון בערב וחווים לילה שקט.
22.2.1923
בארוחת הבוקר כריסטובה קורא בעיתון על הפגנות סוערות בסטמבול ליד גשר גלטא ועל מתיחות גוברת בלוזאן.
בתום הארוחה החוקרים יוצאים אל עבר מוזיאון טופקאפי, בעקבות האזכור שלו בספריה, בו רדקו מצא שהוא מצוין כמקום שמאכלס את מגילות סדפקר.
המוזיאון הוא אתר מרשים למדי.
הוא בחלקו מסגד, בחלקו ארמון, בחלקו הוא מכיל את אוצרות האימפריה העות'מאנית וחלק ממנו אף משמש כאוניברסיטה.
חלקו הארי משמש כמוזיאון ונחשב לתפארתה של קונסטנטינופול לצד מסגד איה סופיה.
רדקו פונה לאחד העובדים שבמוזיאון בבקשה לחזות במגילות סדפקאר והוא מפנה אותו לאיזור הכניסה למוזיאון כדי לקחת את קטלוג המוצגים שבמוזיאון.
רדקו לא מתרשם מהתגובה ומפציר בעובד המוזיאון שיעזור לו למצוא את המגילות.
הוא מוביל את רדקו לכניסה ומסביר לו על פני הקטלוג שישנן 4 מגילות הרשומות תחת השם 'מגילות סדפקאר', אך יש לדבר עם מנהל המוזיאון, פרופסור אזאפ, כדי לקבל גישה אליהן.
הוא מלווה את החבורה אל עבר המשרד של פרופסור אזאפ.
הוא דופק בדלת ובתורכית מודיע לפרופסור שישנם זרים המתענינים בחפצים מהקטלוג שבאיזור הסגור ושואל אם ניתן להכניס אותם למשרד שלו, וזוכה לאישור מצד פרופסור אזאפ.
החוקרים נכנסים והפרופסור קם לברך אותם.
הוא מושיט את ידו ושואל מהיכן הם מגיעים.
ראשית כריסטובה מציג את עצנו וכאשר הפרופסור שומע שהוא מבולגריה, ניכרת עווית בפניו.
כריסטובה אומר לפרופסור שהוא נראה כאילו הוא ראה רוח רפאים, אך אזאפ מתעלם מהאמירה.
אזאפ עובר לדבר באנגלית ושואל מה החבורה צריכה ממנו?
רומאנו מציג את החבורה כמשלחת מלומדים בהובלתו של פרוספסור רדקו ג'ורדנוב וכחלק מהמחקר של יש להם ענין במגילות.
אזאפ מהסס ומסביר שהמגילות רגישות מאוד ולכן משתדלים שלא להוציא אותן מאחסון כדי למנוע הרס שלהן.
הוא מוסיף שהן מציגות באור לא חיובי את ההיסטוריה של המדינה ולכן מעדיפים לשמור אותן ולא להניחן בתצוגה הראשית.
במהלך השיחה הוא משתכנע, אך מודיע שהוא יאפשר רק לרדקו להתלוות אליו אל הצפיה במגילות.
אזאפ שולח את שאר החבורה חזרה ללובי של המוזיאון, ומוביל את רדקו דרך מסדרונות מפותלים ואיזורים עם גישה מוגבלת.
הוא מספר לו שבמסגרת ניהול המוזיאון הוא מתכנן להפוך את מרחב הלמידה שבו לשם דבר כך שיזכה ליוקרה מצד מלומדים מצרים ואירופים.
לבסוף הם מגיעים אל המיקום של המגילות.
פרופסור אזאפ חובש כפפות לבנות, שולף 4 שפופרות ומניחן על השולחן.
כאשר הוא פותח את המגילה הראשונה הוא מתפלא לגלות שהשפופרת ריקה.
הוא טוען שכנראה שישנו בלבול מסוים וממהר לפתוח את השפופרת השניה, אך גם היא להפתעתו ריקה.
הוא תוהה בקול אם מישהו נגע במגילות.
כשהוא פותח את השפופרת השלישית הוא מוצא רק פתק מקופל.
הוא מניח אותו על השולחן ופונה לפתוח את השפופרת הרביעית, אשר ריקה לחלוטין בדומה לשתי הראשונות.
הוא פותח את הפתק וקורא בקול את מה שרשום בו:
"The Skinless One reclaims what is his. Cursed be Garaznet the Thief".
לבקשת רדקו, אזאפ בודק ברשומות מי היה האחרון אשר הביט במגילות – סלים מקריאט, בשנת 1823.
רדקו מוסיף ושואל מי זה גאראזנט שמוזכר בפתק, אך אזאפ משיב שאינו יודע.
בנוסף, הוא טוען שהשפופרות כן נפתחו בזמן שעבר מאז הרשומה האחרונה, אך כנראה שהרשומות העדכניות יותר נמחקו או נלקחו.
רדקו לא רוצה לפספס את ההזדמנות ושואל את פרופסור אזאפ אם בכל זאת הוא יודע מי הוא גאראזנט, או מי הוא ה-Skinless One?
ומוסיף שהחוקרים ישמחו לסייע לנסות לאתר את המגילות שכן יש להן ערך אקדמי רב.
הוא מציע לתשאל אנשים ושואל אם יש מקורות מידע פוטנציאלים במקומות אחרים, אך אזאפ דוחה את ההצעה.
הוא מסביר לרדקו שהוא לא רוצה שהענין יצא מכותלי החדר ומסביר לרדקו שצוות המוזיאון יתחקר את הנושא בעצמו.
רדקו שב ללובי וכשהחוקרים יוצאים מהמוזיאון הוא מציג לשאר החבורה את הפתק מהשפופרת שלקח איתו.
רומאנו מבחין שהפתק נראה חדש יחסית.
הביקור במוזיאון הסתיים ב10:00 והחוקרים מחליטים כאשר חלקם ילכו לספריה וחלקים יעברו בעיריה ובהמשך יבקרו אצל ביילפ בחמאם.
רדקו, כריסטיאן וכריסטובה הולכים לספריה.
הם מוצאים שם אזכור אחד באנגלית לאיש בשם גאראזנאט.
מדובר במלומד ופילוסוף כורדי ידוע אשר נפטר לפני 400 שנה.
הם לא מצליחים לאתר מידע בנוגע לחייו או אם הוא השאיר אחריו צאצאים, אך יש אזכור לכך שהוא קבור בבית הקברות אוסקודר.
בנוסף בחיפושיהם אחר מידע על המסגד האדום, הם מצליחים לצמצמם את רשימת המסגדים האפשריים ל-10.
מריוס ורומאנו מגיעים לבית העיריה ומקבלים גישה לרשומות, אך לא מוצאים אזכור לשם גאראזנאט, הם כן מוצאים כמה מאות אנשים תחת השם מקריאט עם כתובות.
רומאנו מעתיק את הרשימה.
בשעה 14:00 מריוס ורומאנו מגיעים לחמאם.
החוקרים נכנסים, והפקיד שבכניסה מגיש להם מגבות ומסביר להם על הטיפול בחמאם.
החוקרים מתרשמים מהמבנה.
מדובר בבנין ישן מאוד שנראה ששימש שעבר כמקדש.
הוא מכיל סאונות מופרדות בוילונות עם איזורים נפרדים לגברים ולנשים.
החוקרים עוברים דרך החדרים השונים שבחמאם ולבסוף נכנסים אל החדר האחרון, הסאונה הגדולה.
קירות החדר מכוסים כוכבים והוא מכיל בלוקים של אבן עליהן שופכים את המים הרותחים.
על אחד ממקומות הישיבה בחדר ניצב אדם שמן בצורה לא רגילה שמזיע מאוד, ביילפ המזיע.
סביבו יושבים 8 אנשים נוספים ונאנחים.
ביילפ מרים את ידו ופונה אל החוקרים שנכנסו לחדר: "אתם באתם לראות אותי" ומוחה זיעה מפניו.
רומאנו מציג את החוקרים ומסביר לביילפ שהם שמעו עליו מפי מוג'דה והם מחפשים פרטים בנוגע לבן סגן הקונסול שנחטף.
ביילפ משיב: "תגידו לכולם שביילפ יודע על כל דבר שקורה בעיר הזו".
הוא יורק לרצפה וממשיך: "ישנה קבוצת מטורפים (הוא מביט סביבות בזמן שהוא אומר זאת) שלפי המשוער, סוגדים לאיזשהו פסל אבוד.
לפי המקורות שלי מדובר באוצר גדול שעלול להוביל לרשע נורא, אך זה נשמע לי כסיפורי בדיה.
יכול להיות שהאנשים אשר סוגדים לפסל קשורים לחטיפת הילדים.
אני לא יכול להגיד זאת בודאות כי המקורות שלי טוענים שהילדים לא הוצאו למכירה".
ביילפ נע באי נוחות בכסאו.
ביילפ מצביע על החוקרים ומודיע להם שהם צריכים להיזהר.
כמה מהיושבים בחדר קמים וניגשים ליציאה.
ביילפ מבקש מהחוקרים שיתקרבו אליו ויורק עליהם.
כעת הוא מדבר בקול שקט יותר.
"אני חושש שכמה מאנשי הכת נמצאים בעמדות מפתח בעיר, אז הישמרו לכם".
שמעתי שהם נוהגים להתכנס במסגד אדום סודי ומוזנח בחלק הצפוני של סטמבול, מעבר לקרן הזהב.
אבל הם שומרים על המיקום הסודי באדיקות.
מדובר בכנופיה חזקה ואני מזהיר אתכם שלא תתעסקו איתם, שכן לא ימצאו אתכם אחר כך.
רומאנו שואל את ביילפ האם הוא מודע לאיזושהי כניסה נסתרת למקום.
ביילפ משיב שהוא לא מכיר וחוזר ומפציר בחוקרים שלא יתקרבו לאיזור אפילו.
"מדובר באיזור פשע מסוכן ואתם תיירים, יאכלו אתכם בלי כנאפה".
רומאנו שואל את ביילפ אם הוא מכיר אנשים בשם מהמט או סלים מקריאט שאולי קשורים לכנופיה, או אם הוא שמע על קשר שלהם לגניבת המגילות מהמוזיאון.
ביילפ מסביר לו שהוא לא מתכוון לחלוק איתו מידע נוסף שיש ברשותו בנוגע לכת שכן הוא לא רוצה למצוא עצמו בקבר מוקדם מהצפוי.
רומאנו משיב ש"זה יהיה חתיכת קבר".
ביילפ צוחק ועונה: "אתה מבזבז לי את הזמן, מקריאט זה שם נפוץ ואני מכיר כמה אנשים בשם הזה, אבל אני לא חושב שיש להם קשר לחטיפת הילדים. בנוסף לא ידוע לי כלום על גניבת המגילות".
רומאנו שואל אם השם גאראזנאט מוכר לו.
ביילפ עונה שהוא מכיר רק איש אחד בשם הזה. פילוסוף כורדי שמת מזמן וקבור באוסקודר למיטב ידיעתו.
הוא מתחיל לספר שהוא שמע שהוא התעסק בדברים מרושעים אך לפתע דיבורו נקטע.
להב של סכין ננעצת בצוארו של ביילפ מאחור.
האיש שנעץ את הסכין הוא אחד מאלו שישבו לצידו של ביילפ.
הוא צועק "ביילפ הבוגד יגיע לגיהנום וה-Skinless One יעניש את נשמתו בעולם הבא.
לאחר מכן הוא ממלמל אוסף של מילים בשפה לא ברורה.
איש נוסף שישב לצד ביילפ מתרומם מכסאו, מזנק על אחת מהאבנים הרותחות ונכנס לאקסטזה תחת הכוויות והחום הרותח.
האיש השני ממשיך לדקור את ביילפ שוב ושוב ולדבר משפטים חסרי פשר, בזמן שאנשים אחרים בחדר קמים בבהלה ופונים אל עבר היציאה בצרחות.
מריוס ממהר לתפוס דלי מים רותחים ומשליך אותו אל עבר האיש שרוקד על האבן.
המים שנשפכים עליו מוסיפים אדים רבים בחדר.
לבסוף הגוף העצום של ביילפ נראה כנמס ונוזל על הרצפה.
רומאנו ומריוס מתחלחלים כשהם מבחינים בכך שהגוף של ביילפ נותר על המושב, ורק העור שלו הוא שנזל ונפל.
האיש שדקר אותו צוחק בקול.
העור שנפל מתרומם מהרצפה, הוא שומר על צורת הגוף שלו ומתחיל להתרוצץ.
רומאנו נמלט מהחדר בחסות האדים וההמולה, בעוד מריוס מתחיל ללכת אחורה עד שהוא נתקל במישהו.
הוא מבחין בעור הרץ שנכרך סביב האיש וסביב אנשים נוספים שנראה שנכווים וצורחים באימה.
האיש שרקד על האבן התאושש מהדלי שמריוס השליך עליו ומנסה לשלוח אגרוף לפנים של מריוס, אך מריוס מצליח להתחמק ולבסוף גם לצאת.
הוא נתקל בחלק מהעובדים של החמאם שרצים בכיוון ההפוך אך נמנע מלהזהיר אותם וממשיך לברוח החוצה מהחמאם.
בשעה 16:00 רומאנו ומריוס מגיעים בחזרה לבית המלון ופוגשים את השאר.
הם משתפים במידע שאספו והחבורה מחליטה לצאת לאושקודר לפני סוף יום.
הם שואלים את אחד מפקידי המלון שמסביר להם שניתן לקחת מעבורת מקרן הזהב לאוסקודור, כאשר המעבורת האחרונה יוצאת בשעה 23:00.
לפני אוסקודר, החוקרים הולכים בחזרה לקונוסלה הבריטית.
רומאנו מזהה בכניסה את האישה המסתורית שבה הבחין גם בעת שהותו בבית החולים.
פקיד הקבלה בקונסוליה נראה מוטרד וכשרומאנו שואל אותו לכך, הוא משיב שהוא מוטרד שכן סוחר בריטי נרצח.
"מדובר בג'פרי המילטון, שחלק חדר בבית החולים עם כריסטיאן.
נראה שמי שהכניסו אותו לשם בפעם הראשונה הגיעו כדי לסיים את העבודה לאחר שהשתחרר מבית החולים.
החלק המחריד ביותר בסיפור הוא שקילפו חלק גדול מעור החזה שלו - זה היה מחזה נורא".
רומאנו שואל איפה מצאו את הגופה והפקיד עונה שאנשים הבחינו בה צפה בנהר.
רומאנו מספר לפקיד שיש בידי החוקרים מידע לגבי המיקום של חוטפי הילדים ומבקש לדבר עם סגן הקונסול.
הוא חוזר על הדברים בפני סגן הקונסול ומסביר לו שיש צורך בליווי של אנשים חמושים, שכן נראה שההגעה לשם טומנת בחובה סכנה גדולה.
סגן הקונסול מבין את הבקשה, אך משיב שזו בכל זאת בעיה.
המצב בעיר קשה וחיל המצב הבריטי נמצא שם על-מנת לשמור על האזרחים הבריטים ולא לבצע חקירות, מה גם שאת החטיפה של הבן שלו עצמו הוא רוצה לשמור בשקט.
מצד שני הוא נמנע מלפנות למשטרה שכן הוא לא יודע אם ניתן לבטוח בהם.
הוא מודיע שהוא בכל זאת יכול אולי לדאוג למספר אנשים אפילו ל-20 אנשים אם הוא יקבל הוכחה חותכת לכך שהבן שלו באמת נמצא שם.
אך המידע שהחוקרים מוסרים לו חסר וחלקי. זה לא מידע שהוא יכול לשלוח בעקבותיו כמות אנשים חמושים רק כדי לגלות שזו היתה טעות וליצור תקרית דיפלומטית חריפה.
21.2.1923
מריוס יוצא לפתע מתא השירותים הסמוך וסגן הקונסול קורא מהר לשני עובדים שיגיעו עם סדינים וחומרי ניקוי לשירותים.
הוא בינתיים מפנה את החבורה ללובי של הקונסוליה כדי לאפשר להם לסדר ולנקות אחרי מה שקרה.
בלובי, רומאנו פונה למוג'דה במטרה לברר פרטים נוספים על ביילפ.
לפי מוג'דה, ביילפ "המזיע" ידוע כאדם שיודע הכל ובעל קשרים בכל העיר ועל כן אנשים רבים מגיעים כדי להתיעץ איתו.
לכן צריך לקבוע איתו פגישה מראש.
היא ממליצה ללכת ישירות לחמאם שבו הוא יושב בדרך כלל ולברר שם עם האנשים.
החמאם נקרא חמאם סמרליטאס, מקום מאוד ידוע שנמצא על התפר שבין האיזורים הבריטי והצרפתי בPera.
החוקרים מחליטים להתפצל, רומאנו יוצא עם כריסטיאן וכריסטובה לכיוון החמאם, בעוד רדקו חוזר לספרית האוניברסיטה בלווית מריוס כדי שיעזור לו עם השפה התורכית.
כשהם מגיעים לספריה ומתחילים בחיפוש, מריוס מתרגז כשהוא לא מסתבך ולא מצליח למצוא מידע רלוונטי.
הוא פונה לאחד העובדים בספריה בתקוה לשכנע אותו לעזור להם בחיפוש.
העובד מעוצבן ומתקשה להבין מה מריוס רוצה ממנו.
הוא מבקש שיניח לו ומסביר לו שהשעה מאוחרת והספריה נסגרת בקרוב ושיחזור למחרת.
כששאר החוקרים מגיעים לחמאם, כריסטיאן ניגש לפקיד היושב בכניסה.
מתברר שהוא דובר אנגלית וכך בזמן שהוא משוחח עם כריסטיאן, רומאנו וכריסטובה מחליטים ללכת הצידה לעשן בינתיים.
הפקיד מסביר לכריסטיאן שהחמאם פתוח כל יום משעות הבוקר המוקדמות ועד חצות.
כשנכנסים יש להפקיד בכניסה את הבגדים כולל הנעליים ושאר החפצים האישיים.
הכל נשמר בביטחון, ונכנסים עם מגבת בלבד.
כריסטיאן מודה לו ומסביר שהם מעונינים להיפגש עם ביילפ "המזיע" ולא להיכנס כרגע.
הפקיד שרגיל להיתקל בבקשה שכזו מבין מיד והם קובעים פגישה למחרת בשעה 2 בצהריים.
הפקיד שואל את כריסטיאן לשמותיהם.
כריסטיאן אחוז חששות מהאיזור העוין ומשתדל להנמיך פרופיל ככל הניתן.
על כן הוא מוסר השמות בדויים.
הפקיד שואל אם בכל זאת הם יהיו מעונינים להיכנס גם כעת, אך כריסטיאן מסרב בנימוס והם קובעים שישובו מחר בצהריים.
החוקרים מתאספים במלון בערב וחווים לילה שקט.
22.2.1923
בארוחת הבוקר כריסטובה קורא בעיתון על הפגנות סוערות בסטמבול ליד גשר גלטא ועל מתיחות גוברת בלוזאן.
בתום הארוחה החוקרים יוצאים אל עבר מוזיאון טופקאפי, בעקבות האזכור שלו בספריה, בו רדקו מצא שהוא מצוין כמקום שמאכלס את מגילות סדפקר.
המוזיאון הוא אתר מרשים למדי.
הוא בחלקו מסגד, בחלקו ארמון, בחלקו הוא מכיל את אוצרות האימפריה העות'מאנית וחלק ממנו אף משמש כאוניברסיטה.
חלקו הארי משמש כמוזיאון ונחשב לתפארתה של קונסטנטינופול לצד מסגד איה סופיה.
רדקו פונה לאחד העובדים שבמוזיאון בבקשה לחזות במגילות סדפקאר והוא מפנה אותו לאיזור הכניסה למוזיאון כדי לקחת את קטלוג המוצגים שבמוזיאון.
רדקו לא מתרשם מהתגובה ומפציר בעובד המוזיאון שיעזור לו למצוא את המגילות.
הוא מוביל את רדקו לכניסה ומסביר לו על פני הקטלוג שישנן 4 מגילות הרשומות תחת השם 'מגילות סדפקאר', אך יש לדבר עם מנהל המוזיאון, פרופסור אזאפ, כדי לקבל גישה אליהן.
הוא מלווה את החבורה אל עבר המשרד של פרופסור אזאפ.
הוא דופק בדלת ובתורכית מודיע לפרופסור שישנם זרים המתענינים בחפצים מהקטלוג שבאיזור הסגור ושואל אם ניתן להכניס אותם למשרד שלו, וזוכה לאישור מצד פרופסור אזאפ.
החוקרים נכנסים והפרופסור קם לברך אותם.
הוא מושיט את ידו ושואל מהיכן הם מגיעים.
ראשית כריסטובה מציג את עצנו וכאשר הפרופסור שומע שהוא מבולגריה, ניכרת עווית בפניו.
כריסטובה אומר לפרופסור שהוא נראה כאילו הוא ראה רוח רפאים, אך אזאפ מתעלם מהאמירה.
אזאפ עובר לדבר באנגלית ושואל מה החבורה צריכה ממנו?
רומאנו מציג את החבורה כמשלחת מלומדים בהובלתו של פרוספסור רדקו ג'ורדנוב וכחלק מהמחקר של יש להם ענין במגילות.
אזאפ מהסס ומסביר שהמגילות רגישות מאוד ולכן משתדלים שלא להוציא אותן מאחסון כדי למנוע הרס שלהן.
הוא מוסיף שהן מציגות באור לא חיובי את ההיסטוריה של המדינה ולכן מעדיפים לשמור אותן ולא להניחן בתצוגה הראשית.
במהלך השיחה הוא משתכנע, אך מודיע שהוא יאפשר רק לרדקו להתלוות אליו אל הצפיה במגילות.
אזאפ שולח את שאר החבורה חזרה ללובי של המוזיאון, ומוביל את רדקו דרך מסדרונות מפותלים ואיזורים עם גישה מוגבלת.
הוא מספר לו שבמסגרת ניהול המוזיאון הוא מתכנן להפוך את מרחב הלמידה שבו לשם דבר כך שיזכה ליוקרה מצד מלומדים מצרים ואירופים.
לבסוף הם מגיעים אל המיקום של המגילות.
פרופסור אזאפ חובש כפפות לבנות, שולף 4 שפופרות ומניחן על השולחן.
כאשר הוא פותח את המגילה הראשונה הוא מתפלא לגלות שהשפופרת ריקה.
הוא טוען שכנראה שישנו בלבול מסוים וממהר לפתוח את השפופרת השניה, אך גם היא להפתעתו ריקה.
הוא תוהה בקול אם מישהו נגע במגילות.
כשהוא פותח את השפופרת השלישית הוא מוצא רק פתק מקופל.
הוא מניח אותו על השולחן ופונה לפתוח את השפופרת הרביעית, אשר ריקה לחלוטין בדומה לשתי הראשונות.
הוא פותח את הפתק וקורא בקול את מה שרשום בו:
"The Skinless One reclaims what is his. Cursed be Garaznet the Thief".
לבקשת רדקו, אזאפ בודק ברשומות מי היה האחרון אשר הביט במגילות – סלים מקריאט, בשנת 1823.
רדקו מוסיף ושואל מי זה גאראזנט שמוזכר בפתק, אך אזאפ משיב שאינו יודע.
בנוסף, הוא טוען שהשפופרות כן נפתחו בזמן שעבר מאז הרשומה האחרונה, אך כנראה שהרשומות העדכניות יותר נמחקו או נלקחו.
רדקו לא רוצה לפספס את ההזדמנות ושואל את פרופסור אזאפ אם בכל זאת הוא יודע מי הוא גאראזנט, או מי הוא ה-Skinless One?
ומוסיף שהחוקרים ישמחו לסייע לנסות לאתר את המגילות שכן יש להן ערך אקדמי רב.
הוא מציע לתשאל אנשים ושואל אם יש מקורות מידע פוטנציאלים במקומות אחרים, אך אזאפ דוחה את ההצעה.
הוא מסביר לרדקו שהוא לא רוצה שהענין יצא מכותלי החדר ומסביר לרדקו שצוות המוזיאון יתחקר את הנושא בעצמו.
רדקו שב ללובי וכשהחוקרים יוצאים מהמוזיאון הוא מציג לשאר החבורה את הפתק מהשפופרת שלקח איתו.
רומאנו מבחין שהפתק נראה חדש יחסית.
הביקור במוזיאון הסתיים ב10:00 והחוקרים מחליטים כאשר חלקם ילכו לספריה וחלקים יעברו בעיריה ובהמשך יבקרו אצל ביילפ בחמאם.
רדקו, כריסטיאן וכריסטובה הולכים לספריה.
הם מוצאים שם אזכור אחד באנגלית לאיש בשם גאראזנאט.
מדובר במלומד ופילוסוף כורדי ידוע אשר נפטר לפני 400 שנה.
הם לא מצליחים לאתר מידע בנוגע לחייו או אם הוא השאיר אחריו צאצאים, אך יש אזכור לכך שהוא קבור בבית הקברות אוסקודר.
בנוסף בחיפושיהם אחר מידע על המסגד האדום, הם מצליחים לצמצמם את רשימת המסגדים האפשריים ל-10.
מריוס ורומאנו מגיעים לבית העיריה ומקבלים גישה לרשומות, אך לא מוצאים אזכור לשם גאראזנאט, הם כן מוצאים כמה מאות אנשים תחת השם מקריאט עם כתובות.
רומאנו מעתיק את הרשימה.
בשעה 14:00 מריוס ורומאנו מגיעים לחמאם.
החוקרים נכנסים, והפקיד שבכניסה מגיש להם מגבות ומסביר להם על הטיפול בחמאם.
החוקרים מתרשמים מהמבנה.
מדובר בבנין ישן מאוד שנראה ששימש שעבר כמקדש.
הוא מכיל סאונות מופרדות בוילונות עם איזורים נפרדים לגברים ולנשים.
החוקרים עוברים דרך החדרים השונים שבחמאם ולבסוף נכנסים אל החדר האחרון, הסאונה הגדולה.
קירות החדר מכוסים כוכבים והוא מכיל בלוקים של אבן עליהן שופכים את המים הרותחים.
על אחד ממקומות הישיבה בחדר ניצב אדם שמן בצורה לא רגילה שמזיע מאוד, ביילפ המזיע.
סביבו יושבים 8 אנשים נוספים ונאנחים.
ביילפ מרים את ידו ופונה אל החוקרים שנכנסו לחדר: "אתם באתם לראות אותי" ומוחה זיעה מפניו.
רומאנו מציג את החוקרים ומסביר לביילפ שהם שמעו עליו מפי מוג'דה והם מחפשים פרטים בנוגע לבן סגן הקונסול שנחטף.
ביילפ משיב: "תגידו לכולם שביילפ יודע על כל דבר שקורה בעיר הזו".
הוא יורק לרצפה וממשיך: "ישנה קבוצת מטורפים (הוא מביט סביבות בזמן שהוא אומר זאת) שלפי המשוער, סוגדים לאיזשהו פסל אבוד.
לפי המקורות שלי מדובר באוצר גדול שעלול להוביל לרשע נורא, אך זה נשמע לי כסיפורי בדיה.
יכול להיות שהאנשים אשר סוגדים לפסל קשורים לחטיפת הילדים.
אני לא יכול להגיד זאת בודאות כי המקורות שלי טוענים שהילדים לא הוצאו למכירה".
ביילפ נע באי נוחות בכסאו.
ביילפ מצביע על החוקרים ומודיע להם שהם צריכים להיזהר.
כמה מהיושבים בחדר קמים וניגשים ליציאה.
ביילפ מבקש מהחוקרים שיתקרבו אליו ויורק עליהם.
כעת הוא מדבר בקול שקט יותר.
"אני חושש שכמה מאנשי הכת נמצאים בעמדות מפתח בעיר, אז הישמרו לכם".
שמעתי שהם נוהגים להתכנס במסגד אדום סודי ומוזנח בחלק הצפוני של סטמבול, מעבר לקרן הזהב.
אבל הם שומרים על המיקום הסודי באדיקות.
מדובר בכנופיה חזקה ואני מזהיר אתכם שלא תתעסקו איתם, שכן לא ימצאו אתכם אחר כך.
רומאנו שואל את ביילפ האם הוא מודע לאיזושהי כניסה נסתרת למקום.
ביילפ משיב שהוא לא מכיר וחוזר ומפציר בחוקרים שלא יתקרבו לאיזור אפילו.
"מדובר באיזור פשע מסוכן ואתם תיירים, יאכלו אתכם בלי כנאפה".
רומאנו שואל את ביילפ אם הוא מכיר אנשים בשם מהמט או סלים מקריאט שאולי קשורים לכנופיה, או אם הוא שמע על קשר שלהם לגניבת המגילות מהמוזיאון.
ביילפ מסביר לו שהוא לא מתכוון לחלוק איתו מידע נוסף שיש ברשותו בנוגע לכת שכן הוא לא רוצה למצוא עצמו בקבר מוקדם מהצפוי.
רומאנו משיב ש"זה יהיה חתיכת קבר".
ביילפ צוחק ועונה: "אתה מבזבז לי את הזמן, מקריאט זה שם נפוץ ואני מכיר כמה אנשים בשם הזה, אבל אני לא חושב שיש להם קשר לחטיפת הילדים. בנוסף לא ידוע לי כלום על גניבת המגילות".
רומאנו שואל אם השם גאראזנאט מוכר לו.
ביילפ עונה שהוא מכיר רק איש אחד בשם הזה. פילוסוף כורדי שמת מזמן וקבור באוסקודר למיטב ידיעתו.
הוא מתחיל לספר שהוא שמע שהוא התעסק בדברים מרושעים אך לפתע דיבורו נקטע.
להב של סכין ננעצת בצוארו של ביילפ מאחור.
האיש שנעץ את הסכין הוא אחד מאלו שישבו לצידו של ביילפ.
הוא צועק "ביילפ הבוגד יגיע לגיהנום וה-Skinless One יעניש את נשמתו בעולם הבא.
לאחר מכן הוא ממלמל אוסף של מילים בשפה לא ברורה.
איש נוסף שישב לצד ביילפ מתרומם מכסאו, מזנק על אחת מהאבנים הרותחות ונכנס לאקסטזה תחת הכוויות והחום הרותח.
האיש השני ממשיך לדקור את ביילפ שוב ושוב ולדבר משפטים חסרי פשר, בזמן שאנשים אחרים בחדר קמים בבהלה ופונים אל עבר היציאה בצרחות.
מריוס ממהר לתפוס דלי מים רותחים ומשליך אותו אל עבר האיש שרוקד על האבן.
המים שנשפכים עליו מוסיפים אדים רבים בחדר.
לבסוף הגוף העצום של ביילפ נראה כנמס ונוזל על הרצפה.
רומאנו ומריוס מתחלחלים כשהם מבחינים בכך שהגוף של ביילפ נותר על המושב, ורק העור שלו הוא שנזל ונפל.
האיש שדקר אותו צוחק בקול.
העור שנפל מתרומם מהרצפה, הוא שומר על צורת הגוף שלו ומתחיל להתרוצץ.
רומאנו נמלט מהחדר בחסות האדים וההמולה, בעוד מריוס מתחיל ללכת אחורה עד שהוא נתקל במישהו.
הוא מבחין בעור הרץ שנכרך סביב האיש וסביב אנשים נוספים שנראה שנכווים וצורחים באימה.
האיש שרקד על האבן התאושש מהדלי שמריוס השליך עליו ומנסה לשלוח אגרוף לפנים של מריוס, אך מריוס מצליח להתחמק ולבסוף גם לצאת.
הוא נתקל בחלק מהעובדים של החמאם שרצים בכיוון ההפוך אך נמנע מלהזהיר אותם וממשיך לברוח החוצה מהחמאם.
בשעה 16:00 רומאנו ומריוס מגיעים בחזרה לבית המלון ופוגשים את השאר.
הם משתפים במידע שאספו והחבורה מחליטה לצאת לאושקודר לפני סוף יום.
הם שואלים את אחד מפקידי המלון שמסביר להם שניתן לקחת מעבורת מקרן הזהב לאוסקודור, כאשר המעבורת האחרונה יוצאת בשעה 23:00.
לפני אוסקודר, החוקרים הולכים בחזרה לקונוסלה הבריטית.
רומאנו מזהה בכניסה את האישה המסתורית שבה הבחין גם בעת שהותו בבית החולים.
פקיד הקבלה בקונסוליה נראה מוטרד וכשרומאנו שואל אותו לכך, הוא משיב שהוא מוטרד שכן סוחר בריטי נרצח.
"מדובר בג'פרי המילטון, שחלק חדר בבית החולים עם כריסטיאן.
נראה שמי שהכניסו אותו לשם בפעם הראשונה הגיעו כדי לסיים את העבודה לאחר שהשתחרר מבית החולים.
החלק המחריד ביותר בסיפור הוא שקילפו חלק גדול מעור החזה שלו - זה היה מחזה נורא".
רומאנו שואל איפה מצאו את הגופה והפקיד עונה שאנשים הבחינו בה צפה בנהר.
רומאנו מספר לפקיד שיש בידי החוקרים מידע לגבי המיקום של חוטפי הילדים ומבקש לדבר עם סגן הקונסול.
הוא חוזר על הדברים בפני סגן הקונסול ומסביר לו שיש צורך בליווי של אנשים חמושים, שכן נראה שההגעה לשם טומנת בחובה סכנה גדולה.
סגן הקונסול מבין את הבקשה, אך משיב שזו בכל זאת בעיה.
המצב בעיר קשה וחיל המצב הבריטי נמצא שם על-מנת לשמור על האזרחים הבריטים ולא לבצע חקירות, מה גם שאת החטיפה של הבן שלו עצמו הוא רוצה לשמור בשקט.
מצד שני הוא נמנע מלפנות למשטרה שכן הוא לא יודע אם ניתן לבטוח בהם.
הוא מודיע שהוא בכל זאת יכול אולי לדאוג למספר אנשים אפילו ל-20 אנשים אם הוא יקבל הוכחה חותכת לכך שהבן שלו באמת נמצא שם.
אך המידע שהחוקרים מוסרים לו חסר וחלקי. זה לא מידע שהוא יכול לשלוח בעקבותיו כמות אנשים חמושים רק כדי לגלות שזו היתה טעות וליצור תקרית דיפלומטית חריפה.
עריכה אחרונה:
סשן 69 - המסגד האדום
רומאנו וכריסטיאן דנים בעובדה שהפתק שהיה בשפורפרת ושבו נכתב:
"The Skinless One reclaims what is his. Cursed be Garaznet the Thief",
הוא חדש ומדובר באדם שהוזכר מלפני 400 שנה.
רומאנו מציע לסגן הקונסול שנתחפש למקומיים או לשוטרים, אך זה פוטר אותו בכך שהתחפושת לא תהיה אמינה.
החלטנו להתכונן ליציאה אל המסגד האדום.
אנחנו מתחמשים ברובים וקליעים.
הפקיד של סגן הנציב מגיע עם קצין בריטי בשם ג'ורג' ועוד חמישה אנשים.
הוא מבקש שנמנע מאלימות אם אפשר ושלא נסתבך חלילה בתקרית דיפלומטית.
אנחנו יוצאים לדרך, מקצרים אותה בעזרת מוניות, החל מאיזור גשר גאלאתה מורידים פרופיל וממשיכים ברגל.
אנחנו נכנסים לאיזור העממי יותר של קונסטנטינופול.
אנחנו עוזבים את הרחובות הרחבים של פרה, נכנסים לסטנבול והעיר מתחילה להשתנות:
האבנים מתחת לרגליים נעשות לא אחידות, רטובות במקומות מסוימים, חלקלקות משמן או מים עומדים. הסמטאות מצטמצמות - קירות מתקרבים זה לזה, כאילו העיר עצמה סוגרת עלינו לאט.
האוויר כבד יותר כאן. ריח של דגים מלוחים, עשן פחם, ביוב עומד… ותבלינים זולים שמנסים לכסות על הכול.
חנויות קטנות עדיין פתוחות, לא חנויות של תיירים, אלא מקומות של הישרדות:
קצב שמנקה סכין על סינר מוכתם, מוכר לחם שמסדר כיכרות קשות, זקן שמוכר תה שחור בכוסות קטנות
הם לא קוראים לנו פנימה. רק מסתכלים.
נשים תולות כביסה מעלינו, סדינים אפורים, חולצות קרועות, נוטפות מים קרים שנוזלים על האבן.
ילדים קטנים ממהרים הביתה, יחפים, מביטים בנו במבט ארוך מדי לפני שהם נעלמים לתוך פתחים חשוכים.
כלבים רזים משוטטים בין פחי עץ שבורים. חתול אחד מביט בנו בעיניים צהובות ואז נעלם כמו צל.
עכבר חוצה את הדרך במהירות.
העיר חיה, אבל לא בשבילנו.
ככל שאנחנו מתקדמים צפונה, לכיוון קו המים , הרעש נחלש. זה לא שקט רגיל. זה שקט… שמקשיב.
דלתות נסגרות מאחורינו. תריסים נטרקים. שיחות נפסקות כשאנחנו עוברים.
נדמה שכל הסמטאות מתחילות להוביל לאותו מקום. ואז אנו רואים אותו.
המסגד. קירותיו בגוון אדום עמוק, דהוי, כמו צבע שהתערבב בדם והתייבש מזמן.
הטיח מתקלף, חושף שכבות ישנות יותר מתחת. המבנה עצמו עומד עקום מעט, כאילו שקע באדמה עם השנים.
החצר שסביבו אינה ריקה. דמויות עומדות שם.
חלקן מעשנות. חלקן נשענות על הקירות. חלקן מביטות ישירות בנו. יותר מדי אנשים בשביל מקום כזה.
יותר מדי שקט ביניהם. אחד מהם יורק לצד. אחר לוחש משהו לשכן שלו. מישהו צוחק - צחוק קצר, לא שמח.
הם מחכים, וכשאנחנו מתקרבים, בקבוק נזרק, לבנה .. רעש מתכתי ... השוטרים הבריטים צועקים, רואים שזה לא מקום נוח להם ... אחד קורא בעצבים וכמה מתפצלים לרדוף אחרי קבוצה שהשליכה חפצים ופגעה. מתחילה מהומה ... חלק מהאנשים בחוץ שולפים סכינים, חלק שולפים קרסים ואחרים מוטות ברזל ...
האם זה הולך להיות טבח ?
חצר גדולה, דלתות מקושטות באדום יבש, קרוב ל20 אנשים.
מריוס מנסה להסתוות.
כריסטוביה מנסה לשכנע אותם שהוא צריך לדבר עם הבוס שלהם.
מריוס מנסה להקיף את המסגד ולרחרח.
כריסטובה מדבר עם אחד מהם ששואל אם אנחנו רוצים להכנס.
הראש שלו מגולח ומלא תפרים, כריסטובה חושד שהאדם הזה עיוור או שיש לו עיניים חלביות.
הבחור ממתין שנגיע ונכנס, בינתיים הקצין ואנשיו שהתפצלו - חזרו.
רומאנו חיפש מסביב למסגד איזו כניסה צדדית/סודית. הוא מצא קיר שנראה שכאילו נבנה מאוחר יותר אבל לא מצא פתח כניסה.
הוא ממשיך לחפש, מנסה לטפס על איזה גג, אבל השכנים שם קולטים אותו והוא מעדיף להסתבך וויתר.
הקצין והאנשים שלו לא מצאו את השמוק שהשליך את הבקבוק.
בשיחה של כריסטובה עם הקלטיסטס, נראה שאף אחד מאנשי הכת שם לא בדרג גבוה ולכן אף אחד לא רוצה לקחת אחריות ולתת לנו להיכנס ולהסתכן בלחטוף ממי שמעליו בשרשרת.
כריסטובה מנסה לשכנע אותם לדבר עם הבוס. הוא בסוף הצליח לשכנע אותם לאפשר לנו להיכנס, אבל ההרגשה היתה שאם אנחנו נכנסים אנחנו לא יוצאים משם, אז חזרנו עם הזנב בין הרגליים והחלטנו ללכת אל לבית הקברות במקום.
הקצין לא הבין מה הקשר של בית הקברות למשימה ולא רצה לבוא, אבל רומאנו הסביר לו שהקונסול הציב אותו לשירותינו ושהוא צריך להמשיך ללוות אותנו. הקצין ענה שהוא איתנו עד 23:00 ושהוא לא מתכוון להיתקע באוסקודר במשך הלילה.
רומאנו הרגיע אותו ואמר לו שנחזור בזמן.
הגיעו יותר מ15 איש מתוך המסגד עם שרשראות ולבנים, החלטנו לסגת.
השמש שוקעת, הערב יורד.
אנחנו מחליטים לנסוע לאוסקודר, מגיעים לשם ב20:00.
שכונת אוסקודר (Üsküdar) היא מקום שבו המסורת העות'מאנית העתיקה פוגשת את החרדה והאי-ודאות של הולדת הרפובליקה הטורקית החדשה. בעוד שהצד האירופי (פרא/גלאטה) הופך למודרני וקוסמופוליטי, אוסקודר נותרת המעוז השמרני, המסתורי והרוחני של הצד האסייתי. אוסקודר היא מבוך של סמטאות עקלקלות ובתים הבנויים עץ כהה המטים ליפול.
בתי העץ רגישים מאוד לשריפות, ורבים מהם נראים כחרוכים או נטושים למחצה. החלונות מכוסים בסבכות עץ המסתירות את המתרחש בפנים. השכונה ידועה בבתי הקברות העצומים שלה שבהם אלפי מצבות עות'מאניות צפופות עם ראשי טורבן מאבן נראות כמו קהל של רוחות רפאים הדומם בתוך יערות ברושים אפלים.
רעש מנועי הספינות מהבוספורוס מתערבב בקריאות המואזין וביללות כלבי הרחוב הרבים. בערב, השכונה שוקעת לדממה מוחלטת. ריח של עשן עצים, תבלינים מהשוק הישן, וריח מלוח וטחוב של מי הבוספורוס העמוקים.
חיילים איטלקיים מפטרלים ברחובות ונוכחות של המשטרה התורכית.
ברגע שהגענו העיר בדממה וערפל עולה ממיי הבוספורוס.
בתי הקברות עמוסים במצבות ומעליהם עצי ברוש.
אנחנו מתפרשים וסורקים את בית הקברות עם פנסים.
כעבור שעתיים, מריוס מצא קבר פשוט, כמעט שחוק לחלוטין.
מוזוליאום קטן, פתוח מלמעלה, חתום בדלת אבן קטנה.
כריסטיאן מגלה שהאדמה לא מספיק דחוסה ונראה שהייתה חפירה באיזור.
נראה שנעשה ניסיון לפתוח או לסגור את הקבר.
דמות מוזרה וקולנית מגיעה, שורקת לעצמה, הדמות קופצת ומתיישבת על אחת המצבות.
האיש הזה נראה שדוף, משוגע ושמח!
"אני החבר של כל המתים פה!".
"אתם רוצים לארח חברה לכל המתים?"
הוא מצביע על מריוס ואומר שגם הוא שומע את המתים.
אנחנו מעדכנים שאנחנו מחפשים את גאראזת, נראה שהטיפוס המטורלל פוחד ממנו.
"אל תוציא אותו החוצה! זה מסוכן!"
מריוס נוגע באבן של הקבר ורועד מהקור שלו.
הקצין הבריטי שואג על האדם המטורלל ומכריח אותו לכוון אותנו אל אתי החפירה.
המטורלל נראה לנו כמו Ghoul הוא מספר על אנשים שמדי פעם לוקחים מתים מבית הקברות.
הוא מסתתר מאחורי אחת המצבות.
האור חוזר בצורה של זוגות עיניים חלביות (לפחות 5 זוגות), שומעים קול עמום, מכל מקום מגיעים אנשים, דייגים, סוחרים, לכולם עיניים חלביות.
"תפסו אותם ואל תרחמו",
נראה שאנחנו מוקפים, אנחנו מעריכים שסביבנו בין 40 ל50 אנשים שמקיפים אותנו, הם חמושים בסכינים וגרזנים.
הבריטים שולפים נשקים ומאיימים.
הקצין יורד על הברכיים אוחז בראשו וזועק "מה קורה לי???"
שניים מבוהלים לחלוטין, האחרים מנסים לעזור לו ועוד שוטר נוגע בקצין והוא עצמו צורח.
רומאנו תופס את הראש בכאב וצורח, תחושת כאב חזקה ובערה קפואה, הוא מרגיש שגופו מתחיל להרקב.
זה מתחיל כעקצוץ קר, כמעט בלתי מורגש, תחת הציפורניים ובשורשי השיער. אך כהרף עין, התחושה מתעצמת לכדי בעירה קפואה של ריקבון מואץ.
לפתע, ניחוח מבחיל של בשר שנשכח בשמש, מתקתק ומרקיב, חודר אל נחיריך וממלא את גרונך עד שאתה נחנק. אתה מביט בידיך, ובאימה שלא ניתן לתאר במילים, אתה רואה את עורך מאפיר, מתקמט ומתנתק מהעצם כאילו היה נייר רטוב. פיסות של בשר חי, נא ורוטט, נושרות ממך אל הרצפה בקול חבטה רך ומזעזע.
הבגדים שלך מרגישים לפתע כבדים, ספוגים בנוזלים צמיגיים ושחורים שפורצים מבעד לנקבוביות עורך. אתה מנסה לצעוק, אך פיך מתמלא בטעם של אפר ומוות; אתה מרגיש את שפתייך נמסות ונושרות, חושפות שיניים רופפות בתוך חניכיים שחורות. הלחץ בחזך גובר עד שנראה שכל איבריך הפנימיים: הלב, הריאות, הזיכרונות עצמם – מבקשים להישפך החוצה מבעד לקרעים בבשרך המדולדל.
העולם סביבך נמוג. אין עוד דבר מלבד המראה המחריד של עצמך מתפרק לידי ערימה של רקמות מצחינות. התודעה שלך צוללת לתוך אפלה של טירוף, בעוד אתה לכוד בתוך קליפה של ריקבון שהייתה פעם גופך."
ראדקו יורה כדי להפחיד אותם וחוטף מכות קהות, הם מנסים להמם אותנו.
הכו אותנו עד עילפון, תופסים אותנו וקושרים אותנו ואת הבריטיים למצבות.
משהו מוזר ונפלא קורה - מבין הקברים נדלקת עששית שמרחפת באוויר.
יש שם כ8 חברים, כל אחד מחזיק מוט עץ ארוך שעליהם במה מעץ, כסא, עששית ואדם מגיע לשם.
הוא מוחא כפיים, נראה זקן, רקוב, עורו יבש.
כריסטיאן וכריסטובה נכנסים להזיות שבשרם ישן ונושר מהעצמות.
תחושת ריקבון קשה.
"אולי הSkinless one יחליט לרחם עליכם".
"תגיד לי איפה הפסל נמצא?!" הוא פונה לכל אחד מאתנו.
כריסטיאן וראדקו לא מסוגלים לשקר תחת ההשפעה...
ראדקו מרגיש שבור נפשית מהאימה! תחושה שכולו נמס בתוך קליפה של רקבון.
מאבדים תחושה של זמן.
"תביאו את העורות"
"כן מר מקריאט"
מביאים חלקי עור של ילדים.
מקריאט מכה במטה וצועק.
הגוש הגדול של העורות מתחיל לרטוט, חלקו נמס בצורה מבחילה.
יד, רגל ופנים יוצאים החוצה, נראה שכל הגופות מתחבאות לגוש גדול וכדורי, פרצופי ילדים, אזנים, עיניים, פיות שזועקים בצורה אילמת.
חלק מהעיניים דומעות, חלק צורחות.
מפלצת הילדים המחוברים מכה, בועטת, בולסת ועוטפת את אחד החיילים.
רומאנו וכריסטיאן דנים בעובדה שהפתק שהיה בשפורפרת ושבו נכתב:
"The Skinless One reclaims what is his. Cursed be Garaznet the Thief",
הוא חדש ומדובר באדם שהוזכר מלפני 400 שנה.
רומאנו מציע לסגן הקונסול שנתחפש למקומיים או לשוטרים, אך זה פוטר אותו בכך שהתחפושת לא תהיה אמינה.
החלטנו להתכונן ליציאה אל המסגד האדום.
אנחנו מתחמשים ברובים וקליעים.
הפקיד של סגן הנציב מגיע עם קצין בריטי בשם ג'ורג' ועוד חמישה אנשים.
הוא מבקש שנמנע מאלימות אם אפשר ושלא נסתבך חלילה בתקרית דיפלומטית.
אנחנו יוצאים לדרך, מקצרים אותה בעזרת מוניות, החל מאיזור גשר גאלאתה מורידים פרופיל וממשיכים ברגל.
אנחנו נכנסים לאיזור העממי יותר של קונסטנטינופול.
אנחנו עוזבים את הרחובות הרחבים של פרה, נכנסים לסטנבול והעיר מתחילה להשתנות:
האבנים מתחת לרגליים נעשות לא אחידות, רטובות במקומות מסוימים, חלקלקות משמן או מים עומדים. הסמטאות מצטמצמות - קירות מתקרבים זה לזה, כאילו העיר עצמה סוגרת עלינו לאט.
האוויר כבד יותר כאן. ריח של דגים מלוחים, עשן פחם, ביוב עומד… ותבלינים זולים שמנסים לכסות על הכול.
חנויות קטנות עדיין פתוחות, לא חנויות של תיירים, אלא מקומות של הישרדות:
קצב שמנקה סכין על סינר מוכתם, מוכר לחם שמסדר כיכרות קשות, זקן שמוכר תה שחור בכוסות קטנות
הם לא קוראים לנו פנימה. רק מסתכלים.
נשים תולות כביסה מעלינו, סדינים אפורים, חולצות קרועות, נוטפות מים קרים שנוזלים על האבן.
ילדים קטנים ממהרים הביתה, יחפים, מביטים בנו במבט ארוך מדי לפני שהם נעלמים לתוך פתחים חשוכים.
כלבים רזים משוטטים בין פחי עץ שבורים. חתול אחד מביט בנו בעיניים צהובות ואז נעלם כמו צל.
עכבר חוצה את הדרך במהירות.
העיר חיה, אבל לא בשבילנו.
ככל שאנחנו מתקדמים צפונה, לכיוון קו המים , הרעש נחלש. זה לא שקט רגיל. זה שקט… שמקשיב.
דלתות נסגרות מאחורינו. תריסים נטרקים. שיחות נפסקות כשאנחנו עוברים.
נדמה שכל הסמטאות מתחילות להוביל לאותו מקום. ואז אנו רואים אותו.
המסגד. קירותיו בגוון אדום עמוק, דהוי, כמו צבע שהתערבב בדם והתייבש מזמן.
הטיח מתקלף, חושף שכבות ישנות יותר מתחת. המבנה עצמו עומד עקום מעט, כאילו שקע באדמה עם השנים.
החצר שסביבו אינה ריקה. דמויות עומדות שם.
חלקן מעשנות. חלקן נשענות על הקירות. חלקן מביטות ישירות בנו. יותר מדי אנשים בשביל מקום כזה.
יותר מדי שקט ביניהם. אחד מהם יורק לצד. אחר לוחש משהו לשכן שלו. מישהו צוחק - צחוק קצר, לא שמח.
הם מחכים, וכשאנחנו מתקרבים, בקבוק נזרק, לבנה .. רעש מתכתי ... השוטרים הבריטים צועקים, רואים שזה לא מקום נוח להם ... אחד קורא בעצבים וכמה מתפצלים לרדוף אחרי קבוצה שהשליכה חפצים ופגעה. מתחילה מהומה ... חלק מהאנשים בחוץ שולפים סכינים, חלק שולפים קרסים ואחרים מוטות ברזל ...
האם זה הולך להיות טבח ?
חצר גדולה, דלתות מקושטות באדום יבש, קרוב ל20 אנשים.
מריוס מנסה להסתוות.
כריסטוביה מנסה לשכנע אותם שהוא צריך לדבר עם הבוס שלהם.
מריוס מנסה להקיף את המסגד ולרחרח.
כריסטובה מדבר עם אחד מהם ששואל אם אנחנו רוצים להכנס.
הראש שלו מגולח ומלא תפרים, כריסטובה חושד שהאדם הזה עיוור או שיש לו עיניים חלביות.
הבחור ממתין שנגיע ונכנס, בינתיים הקצין ואנשיו שהתפצלו - חזרו.
רומאנו חיפש מסביב למסגד איזו כניסה צדדית/סודית. הוא מצא קיר שנראה שכאילו נבנה מאוחר יותר אבל לא מצא פתח כניסה.
הוא ממשיך לחפש, מנסה לטפס על איזה גג, אבל השכנים שם קולטים אותו והוא מעדיף להסתבך וויתר.
הקצין והאנשים שלו לא מצאו את השמוק שהשליך את הבקבוק.
בשיחה של כריסטובה עם הקלטיסטס, נראה שאף אחד מאנשי הכת שם לא בדרג גבוה ולכן אף אחד לא רוצה לקחת אחריות ולתת לנו להיכנס ולהסתכן בלחטוף ממי שמעליו בשרשרת.
כריסטובה מנסה לשכנע אותם לדבר עם הבוס. הוא בסוף הצליח לשכנע אותם לאפשר לנו להיכנס, אבל ההרגשה היתה שאם אנחנו נכנסים אנחנו לא יוצאים משם, אז חזרנו עם הזנב בין הרגליים והחלטנו ללכת אל לבית הקברות במקום.
הקצין לא הבין מה הקשר של בית הקברות למשימה ולא רצה לבוא, אבל רומאנו הסביר לו שהקונסול הציב אותו לשירותינו ושהוא צריך להמשיך ללוות אותנו. הקצין ענה שהוא איתנו עד 23:00 ושהוא לא מתכוון להיתקע באוסקודר במשך הלילה.
רומאנו הרגיע אותו ואמר לו שנחזור בזמן.
הגיעו יותר מ15 איש מתוך המסגד עם שרשראות ולבנים, החלטנו לסגת.
השמש שוקעת, הערב יורד.
אנחנו מחליטים לנסוע לאוסקודר, מגיעים לשם ב20:00.
שכונת אוסקודר (Üsküdar) היא מקום שבו המסורת העות'מאנית העתיקה פוגשת את החרדה והאי-ודאות של הולדת הרפובליקה הטורקית החדשה. בעוד שהצד האירופי (פרא/גלאטה) הופך למודרני וקוסמופוליטי, אוסקודר נותרת המעוז השמרני, המסתורי והרוחני של הצד האסייתי. אוסקודר היא מבוך של סמטאות עקלקלות ובתים הבנויים עץ כהה המטים ליפול.
בתי העץ רגישים מאוד לשריפות, ורבים מהם נראים כחרוכים או נטושים למחצה. החלונות מכוסים בסבכות עץ המסתירות את המתרחש בפנים. השכונה ידועה בבתי הקברות העצומים שלה שבהם אלפי מצבות עות'מאניות צפופות עם ראשי טורבן מאבן נראות כמו קהל של רוחות רפאים הדומם בתוך יערות ברושים אפלים.
רעש מנועי הספינות מהבוספורוס מתערבב בקריאות המואזין וביללות כלבי הרחוב הרבים. בערב, השכונה שוקעת לדממה מוחלטת. ריח של עשן עצים, תבלינים מהשוק הישן, וריח מלוח וטחוב של מי הבוספורוס העמוקים.
חיילים איטלקיים מפטרלים ברחובות ונוכחות של המשטרה התורכית.
ברגע שהגענו העיר בדממה וערפל עולה ממיי הבוספורוס.
בתי הקברות עמוסים במצבות ומעליהם עצי ברוש.
אנחנו מתפרשים וסורקים את בית הקברות עם פנסים.
כעבור שעתיים, מריוס מצא קבר פשוט, כמעט שחוק לחלוטין.
מוזוליאום קטן, פתוח מלמעלה, חתום בדלת אבן קטנה.
כריסטיאן מגלה שהאדמה לא מספיק דחוסה ונראה שהייתה חפירה באיזור.
נראה שנעשה ניסיון לפתוח או לסגור את הקבר.
דמות מוזרה וקולנית מגיעה, שורקת לעצמה, הדמות קופצת ומתיישבת על אחת המצבות.
האיש הזה נראה שדוף, משוגע ושמח!
"אני החבר של כל המתים פה!".
"אתם רוצים לארח חברה לכל המתים?"
הוא מצביע על מריוס ואומר שגם הוא שומע את המתים.
אנחנו מעדכנים שאנחנו מחפשים את גאראזת, נראה שהטיפוס המטורלל פוחד ממנו.
"אל תוציא אותו החוצה! זה מסוכן!"
מריוס נוגע באבן של הקבר ורועד מהקור שלו.
הקצין הבריטי שואג על האדם המטורלל ומכריח אותו לכוון אותנו אל אתי החפירה.
המטורלל נראה לנו כמו Ghoul הוא מספר על אנשים שמדי פעם לוקחים מתים מבית הקברות.
הוא מסתתר מאחורי אחת המצבות.
האור חוזר בצורה של זוגות עיניים חלביות (לפחות 5 זוגות), שומעים קול עמום, מכל מקום מגיעים אנשים, דייגים, סוחרים, לכולם עיניים חלביות.
"תפסו אותם ואל תרחמו",
נראה שאנחנו מוקפים, אנחנו מעריכים שסביבנו בין 40 ל50 אנשים שמקיפים אותנו, הם חמושים בסכינים וגרזנים.
הבריטים שולפים נשקים ומאיימים.
הקצין יורד על הברכיים אוחז בראשו וזועק "מה קורה לי???"
שניים מבוהלים לחלוטין, האחרים מנסים לעזור לו ועוד שוטר נוגע בקצין והוא עצמו צורח.
רומאנו תופס את הראש בכאב וצורח, תחושת כאב חזקה ובערה קפואה, הוא מרגיש שגופו מתחיל להרקב.
זה מתחיל כעקצוץ קר, כמעט בלתי מורגש, תחת הציפורניים ובשורשי השיער. אך כהרף עין, התחושה מתעצמת לכדי בעירה קפואה של ריקבון מואץ.
לפתע, ניחוח מבחיל של בשר שנשכח בשמש, מתקתק ומרקיב, חודר אל נחיריך וממלא את גרונך עד שאתה נחנק. אתה מביט בידיך, ובאימה שלא ניתן לתאר במילים, אתה רואה את עורך מאפיר, מתקמט ומתנתק מהעצם כאילו היה נייר רטוב. פיסות של בשר חי, נא ורוטט, נושרות ממך אל הרצפה בקול חבטה רך ומזעזע.
הבגדים שלך מרגישים לפתע כבדים, ספוגים בנוזלים צמיגיים ושחורים שפורצים מבעד לנקבוביות עורך. אתה מנסה לצעוק, אך פיך מתמלא בטעם של אפר ומוות; אתה מרגיש את שפתייך נמסות ונושרות, חושפות שיניים רופפות בתוך חניכיים שחורות. הלחץ בחזך גובר עד שנראה שכל איבריך הפנימיים: הלב, הריאות, הזיכרונות עצמם – מבקשים להישפך החוצה מבעד לקרעים בבשרך המדולדל.
העולם סביבך נמוג. אין עוד דבר מלבד המראה המחריד של עצמך מתפרק לידי ערימה של רקמות מצחינות. התודעה שלך צוללת לתוך אפלה של טירוף, בעוד אתה לכוד בתוך קליפה של ריקבון שהייתה פעם גופך."
ראדקו יורה כדי להפחיד אותם וחוטף מכות קהות, הם מנסים להמם אותנו.
הכו אותנו עד עילפון, תופסים אותנו וקושרים אותנו ואת הבריטיים למצבות.
משהו מוזר ונפלא קורה - מבין הקברים נדלקת עששית שמרחפת באוויר.
יש שם כ8 חברים, כל אחד מחזיק מוט עץ ארוך שעליהם במה מעץ, כסא, עששית ואדם מגיע לשם.
הוא מוחא כפיים, נראה זקן, רקוב, עורו יבש.
כריסטיאן וכריסטובה נכנסים להזיות שבשרם ישן ונושר מהעצמות.
תחושת ריקבון קשה.
"אולי הSkinless one יחליט לרחם עליכם".
"תגיד לי איפה הפסל נמצא?!" הוא פונה לכל אחד מאתנו.
כריסטיאן וראדקו לא מסוגלים לשקר תחת ההשפעה...
ראדקו מרגיש שבור נפשית מהאימה! תחושה שכולו נמס בתוך קליפה של רקבון.
מאבדים תחושה של זמן.
"תביאו את העורות"
"כן מר מקריאט"
מביאים חלקי עור של ילדים.
מקריאט מכה במטה וצועק.
הגוש הגדול של העורות מתחיל לרטוט, חלקו נמס בצורה מבחילה.
יד, רגל ופנים יוצאים החוצה, נראה שכל הגופות מתחבאות לגוש גדול וכדורי, פרצופי ילדים, אזנים, עיניים, פיות שזועקים בצורה אילמת.
חלק מהעיניים דומעות, חלק צורחות.
מפלצת הילדים המחוברים מכה, בועטת, בולסת ועוטפת את אחד החיילים.
עריכה אחרונה:
התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים
תוכן מומלץ
-
-
-
-
מתכוננים לדרקוניקון 2026: מרחב להתייעצויות, שאלות ודיון למנחים (והמנחים שבדרך)- Wizard of Dice Tower
תגובות: 7 -
