רשומות אימה על האוריינט אקספרס - Horror on the Orient Express (Call of Cthulhu)

[BadBug]

קמפיין חדש של קריאתו של קת'ולהו - אימה על האוריינט אקספרס
החוקרים (חסרים פרטים, אשלים אח"כ):

ד"ר דומיניק רוסו (אני משחק אותו) - רופא צרפתי בן 49
פרופסור אדריאן פוקס - אריכאולוג בן 40
שלמה - בן ישיבה לשעבר
ד"ר טוביאס - פסיכיאטר
ולנטינו - זמר אופרה איטלקי

סשן 1-3:

קבוצת החוקרים נמצאת בלונדון 1923, ברקע עליית הפשיסטים, במזרח – התורכים ניצחו במלחמה נגד היוונים.

ב1/1/1923 נפתחה תערוכה חדשה במוזיאון הבריטי, המציגה פסלי אבן עתיקים מתקופת המאיה ברשות הארכיאולוג המפורסם ד"ר אלפרד מאזל שהנהיג סדרה של משלחות אל הג'ונגלים מ1880 ועד היום.

5/1/1923
הוזמנו להרצאה של פרופסור יוליוס סמית' במסגרת הצ'לנג'ר – חודש של הרצאות שמטרתן להרחיב את הדעת ולהדהים את הקהל.
את ההזמנה קיבלנו מידידנו הפרופסור בעצמו, יוליוס הוא פרופסור לספרות אנגלית, קיבל פרסים אקדמיים על עבודתו פורצת הדרך בחקר הספרות וההיסטוריה.
פרופ' יוליוס העביר הרצאה מעניינת בנושא גילויים וחשיפה של שרלטנים, הוא הזכיר תופעות שחוזרות על עצמן ומציעות הסברים על טבעיים הנוגעים לענייני טיול בזמן ובחלל, אנשים שמוצאים את עצמם ברגע – אלפי ק"מ ממקומם.
דובר גם על אנשים רדופים או נרדפים ואפילו לא מודעים למה שקורה להם.
חפצים רדופים/נרדפים שיכולים לנוע במרחב ובזמן.
מה שיכול להיות מוצק ואמיתי במקום אחד, יכול להתקיים במקום ובזמן אחר.
קירות המציאות גמישים, סיטואציות ספקטרליות – ניסיונות מכוונים/אקראיים של גופים שניסו להגיע למרחב או זמן מסויים, לא הצליחו והתפוגגו חזרה לזמן שלהם.
חיבור של הנסתר לעולם המדע.



6/1/1923
כל חוקר התפנה לעיסוקיו.

בעיתון:
נמצאו שלוש גופות, שלושתן בעלי אותה זהות: מר מהמט מקראיט מאיזלינגטון, כל אחד נדק בליבו.
מיקום הרצח: צ'לסי, מלון ארמס.
מר מהמט הוא איש תורכי מוכר עתיקות, כל אחת מהגופות הייתה בעצם אדם שהגיע עצמאית ללונדון לפני 3 ימים ולמרבה ההפתעה, כל אחד מהם נראה זהה וטייל בעולם במקומות שונים במשך שלושת השנים האחרונות.
האדם האמיתי לא נמצא (טוענים שיש מר מהמט אחד מקורי).

עוד בעיתון:
ביתו של פרופסור יוליוס סמית' נשרף בנסיבות מסתוריות!,
בדוס המשרת שלו נעלם (נראה שברח מהבית ממש לפני השריפה).
ריגבי הבלש מחפש מידע על הפרופסור והמשרת.

החוקרים מקבלים כרטיס ביקור של פרופסור סמית' שביקש שנגיע בדחיפות ובדיסקרטיות לאיזו לא טוב בלונדון.
מגיעים לשם בערב (ידוע שלמחרת ישנה הפגנה גדולה של איגוד העובדים והקומוניסטים במרכז לונדון).



בדוס פותח את הדלת בחשש.
הפרופסור סובל מכוויות קשות בפרצוף, שיער שרוף, המשרת יושב לצידו.
בחדר שולחן צד מלא בתכשירים המשמשים לטיפול בכוויות, מורפיום ושאר תחליבים שאמורים לעזור לעור.



הפרופסור נאבק להרים את ראשו ולהתיישב, נושם בכבדות ובקושי מצליח לדבר.
הפרופ' מפחד מאד כיוון שהוא מאמין שישנה חבורה של אנשים שצדה אותו בגלל מה שהוא יודע.
בתקופה האחרונה הוא התחקה אחר עקבותיה של כת שמתעסקת עם חפצים מסתוריים ועתיקים והיא מנסה למצוא כל מיני חפצים ובמיוחד את "סדף קאר" סמולרקום – פסל מסויים שכנראה נראה בדמות אדם והוא טוען שלפסל הזה יש כוחות קסם.
הפרופ' רצה לחקור את החפץ ולחשוף את מי שמשקר.
החפץ פורק לשתי רגליים, שתי ידיים, טורסו וראש.
הפסל פורק בסוף המאה ה-18 ופוזר ברחבי אירופה.
פרופ' יוליוס מנסה להשיג כל אחד מהחפצים, לחקור ותם ובמידת הצורך להרוס אותם.
ההרצאה שלו בעצם הייתה מיועדת למשוך אנשים שכנראה יודעים משהו על הפסל אבל לצערו גם אנשים שרוצים למצוא את הפסל מהסיבות הלא נכונות ומצאו את הפרופ'.

לדבריו של הפרופ', אתמול בלילה הוא ובדוס הותקפו בביתם על ידי תוקפים עם מבטא תורכי שזרקו פנימה בקבוקי תבערה שהציתו את הבית.
יוליוס ובדוס הצליחו להדוף אותם, הבית נשרף כולו, כולל מחקרים וכתבים.
אסור להם לשים את היד על הסימולרקום הזה.
הפרופ' פונה אלינו בכל לשון של בקשה "נסו למצוא את הפסלון לפניהם".

מה זוכר הפרופסור מהכתבים:
פריז – המקום בו הפסלון פורק.

הרוזן פינאליק – הבעלים הראשון של הפסל, פורק לפני המהפכה הצרפתית 1789-1799, בתקופה זו הוא גם איבד את הפסלון.

חלק אחר מהפסלון לקחו חייליו של נפוליאון לונציה.

חלק אחר מצא את דרכו אל טריאסט (עיר איטלקית).
סמית' לא יודע מה קרה לחפץ אבל מציע לחפש אדם בשם יוהאן ווינקלמאן במוזיאון של טריאסט.

חלק נוסף נמצא בסלובניה/קרואטיה במוזיאון הלאומי של בלגראד.
ד"ר מילואן טודורוביץ' אוצר המוזיאון.

חלק נוסף אבד ליד סופיה בזמן המלחמה בבולגריה ב1875.

במהלך תקופות אלו, חפצים רבים הוחבאו מהפולשים.

החלק האחרון נמכר למישהו במילאנו ששמו לא ידוע.

הפרופ' מבקש ומאיץ בנו לעזור לו לאסוף את חלקי הפסל השונים וכאמור לחקור ואם צריך אפילו להורסם כדי שלא יגיעו לידיים הלא נכונות.
הדרך היחידה להרוס את החפצים היא להגיע איתם למסגד Scolan Mask ושם לבצע טקס שישמיד אותם סופית.
הריטואל נכתב ברצף של מסמכים עתיקים בשם "סדף קאר".
החוקרים קיבלו כסף מהפרופ' כדי לקחת רכבת מלונדון לפריז ומשם רכבת נוספת לשאר אירופה.





תעלומה נוספת:

אדם בשם הנרי סטנלי נעלם בבערה עצמית, מקרים נוספים דווחו בחלקים אחרים של אנגליה ב1919, מצאו בזירה מיניאטורה של רכבת שנקנתה לפני שבוע בחנות של מר מהמט מקריאט.

ב1897 רכבת ירדה מהפסים, חלק מהקרונות נעלמו.



אחוזת רנדולף אלקסיס -> רכבת.

 

[The oldman]

נשמע לגמרי מגניב!
בא לי לשחק קריאתו של קתולהו, ודייס טריי מעולה

זו הרפתקה רשמית של השיטה, נכון?

 

[BadBug]

אני אמנם רק אחרי סשן ראשון (שהיו דחוסים בו 3 סשנים) אבל מרגיש הרבה יותר, רציני, היסטורי ובו בעת סינמטי...

מרגיש לי באמת עליית מדרגה מבחינת הגישה והרצינות כלפיי המשחק (גם כל חברי הקבוצה בוגרים+).
זו הרפתקה רשמית של השיטה, נכון יש בה לדעתי פרקים שהKeeper (המנחה) בוחר מה להריץ ומה לא, בעקרון זה קמפיין שאם משחקים את כולו יכול לקחת כמה שנים טובות של זמן אמיתי (במיוחד אם מדובר על סשן דו שבועי).

אני מוצא את עצמי במשך שבועייםחושב על ההרפתקה ואיך להמשיך בסשן הבא...

דייס טריי מעולה

כן, גו דרקוניקון!

 

[BadBug]

סשן 4:

חבורת החוקרים הגיעה אל בית הפרופסור השרוף, בניסיון למצוא מידע נוסף.
הריסות הבית המפוייחות היו מגודרות במתחם זירת פשע משטרתית ולא ניתנה לנו אפשרות לעבור (שני שוטרים עמדו במקום ולא ידעו לומר יותר מדי).
השוטרים הפנו אותנו לשוטר ריגבי מהסקוטלאנד יארד הממונה על החקירה.

נסענו אל צ'לסי ארמס הוטל כדי לנסות ולחקור את זירת הרצח, ולנטינו זמר האופרה שלנו ניסה להשיג את הסוויטה במלון ויחד עם שמואל לרחרח לגבי מי היה בזירה.
הצלחנו להגיע לעובדת הודית שלא חידשה לנו הרבה וגם זה באנגלית שבורה ובחשש רב.
השקענו מאמצים ומחשבה רבה כדי לנסות ולהשיג את רשימת האורחים ביום הרצח, אבל לא עלה בידנו להשיג אותה ובשלב מסויים הסכמנו שזה כנראה לא יתן לנו הרבה.

עשינו את דרכנו אל תחנת הסקוטלנד יארד, שם שוחחנו עם המפקח פלמינג שחקר את הרצח המשולש.
פלמינג היה מאד קשוח וישר ובכדי לרכך אותו, ולנטינו הבטיח כניסת בקסטייג' לו ולאשתו שהסתבר שהייתה מעריצה מושבעת של ולנטינו.

הצלחנו להוציא ממנו מידע חדש! – על כל אחת מהגופות היה טלגרם זהה לחלוטין שנשלח מפריז ואמר:
"פגוש אותי בלונדון מיד"
M.

כמו כן פלמינג הוסיף שמכל גופה הוסרה חתיכה מהעור: מאחת הגופות הוסרה חתיכת עור מהחזה, מהשניה קולף הער משתי הידיים ומהשלישית קולף עור כל הרגליים!

באותו מקום, תחנת הסקוטלנד יארד, שוחחנו גם עם ריגבי לגבי השריפה המצערת של בית הפרופסור ידידנו.
ריגבי בעל ראש העוגיה, השפם והזקן אבל ללא הועיל...

ביקור במוזיאון הבריטי, בספריה העסיק את פרופ' אדריאן בחקירה ממושכת שהעלתה מידע מעניין:
1. סדפקר סימולרקום (הפסל) אזכור לגבי כתבים מהמאה ה-13 שנקראים "The Devil’s Simulare".
המחקר מרמז על כך שמידע נוסף יכול להמצא בBibliotheque Nationale בפריז.

2. מגילות סדפקר – המחקר העלה שכתבים הנושאים שם זה נמצאים במוזיאון טופקאפי שבקונסטנטינופול ממש לפני המלחמה.

שמואל וד"ר דומיניק נסעו לביקור פתע בבנין דירות עלוב בה שהה מר הנרי סטנלי שנעלם בהתלקחות הספונטנית.
פגשנו בגב' אטקינס (שמשכירה את החדרים באחוזה) חמורת הסבר שסיפרה לנו את המידע הבא:
הנרי סטנלי הגיע בשעה 16:00 בזמן שעת התה.
הוא סחב לוח עץ גדול ועטוף ואמר שקנה סט חדש של רכבות (זה הזכיר לנו את הרישום של רכבת הצעצוע שמר מהמט קנה מאלכסיס ומכר לסטנלי).
הוא עלה לחדרו בשעה 19:00 ומאז לא עזב את החדר.
יותר מאוחר, גב' אטקינס שמעה צרחה נוראית וזעזוע כאילו יסודות הבניין נרעדו,
היא עלתה במהירות לחדר ופתחה את הדלת הנעולה באמצעות מפתח נוסף שהיה לה.
החדר היה מלא עשן שכיסה מאוחר יותר את כל הבית, חלון החדר היה סגור.
את הלוח לקחה המשטרה.

בחדר גילינו פס שחור של פיח שעובר מהדלת ועד החלון, בגודל של קרון רכבת, הטפטים בקירות היו מלאים בועות (כנראה מהחום של ההתלקחות), זה היה נראה כאילו רכבת עברה בתוך החדר ונעלמה!

 

[BadBug]

סשן 5:

פרופסור אדריאן מצא על האדם שעורו נפשט מעליו – פתק.
הסתבר שהפתק עצמו היה עשוי עור אדם ועליו נכתב בתורכית מודרנית (כך ביררנו יותר מאוחר במלון) ונכתב עליו: "The Skinless One will not be denied".

ד"ר טובי ושמואל נזכרו בשם של אלכסיס.
רנדולף אלכסיס היה איש כת שעסק בתורת הנסתר, פרסם והתפרסם בעיקר מסיפורי צהובונים.
היה מעורב בענייני הכתות: Hermetic of the golden dawn וב- Silver Twilight.
אותו רנדולף כבר לא בחיים וכל ירושתו עברה לאלברט אלכסיס שגם שמו נקשר באומנות אפלה.

אדריאן מהסס אבל מנסה להכנס שוב לספרייה, סרטי משטרה עדיין תלויים סביב המקום, השומר שמכיר את אדריאן אומר לו שהספריה סגורה כיוון שיש שם עדיין שוטרים שחוקרים את המקרה המזעזע.
באיזור היו גם כמה צלמים.

ולנטינו שם פעמיו אל העירייה ושקע שם בחיפוש ארוך לגבי מידע על אחוזת אלכסיס (רנדולף ואלברט).

טובי נסע לבית החולים המקומי לברר עם ראש המחלקה שם על נתיחות/בדיקות שקשורות לרצח במוזיאון הבריטי.
לא סופק הרבה מידע, חוץ מזה שאותו קורבן עבד על מחקר/פרוייקט ספרותי של שייקספיר.

שמואל וד"ר דומיניק נסעו אל תחנת המשטרה, שוחחו עם השוטר האחראי בוב שהפנה אותם לסמל אדוארד.
אדוארד שוחח עם דומיניק והתרשם ממנו.
הוא טען שהנרי (הבחור שנעלם בהתלקחות) כנראה שיטה בכולם כיוון שלא מצאו שום רקמות או כל סימן אחר שהוא נשרף.
רכבת הצעצוע נשלחה לבדיקה ונתגלה שהמתח בה לא היה מספיק כדי לגרום לחישמול של אדם.
השוטר הזכיר גם את ה London Trainspotter Association ואת ארתור בטר שהיה נשיא הארגון הנ"ל.

בינתיים ולנטינו גילה בספרייה כי רנדולף אלכסיס מצא את מותו בתאונת רכבת שירדה מהפסים בזמן נסיעה לליברפול לפני 26 שנה (1897).
בנו אלברט אלכסיס נעדר מביתו לפני 6 שנים (1917) ומאמינים שנרצח על ידי מישהו בגלל מספר טיפות דם שנמצאו בחדרו שהיה אפוף עשן (כנראה שהמתנקשים הרגו אותו ורצו לשרוף ראיות).
הבית עצמו נמכר ועכשיו יש במקומו פארק.
היה עזבון ששייך לבית שנמכר למדינה.

ד"ר טובי וד"ר דומיניק מגיעים לבית החולים כדי לבדוק את גופת האדם פשוט העור ומצליחים להכנס כדי לראות אותו.
המחזה היה מזעזע מאד, לא היו עליו פרטים מזהים, קילוף העור נראה שהיה מושלם.


אדריאן ושמואל נסעו לקימברוול, מקום נחמד, כדי לחקור את איגוד הטריינספוטרס.
את הדלת פתח ארתור באטר, נשיא האיגוד והזמין אותם בשמחה להכנס ולשתות תה.
ארתור מתרברב בדגמי הרכבת שלו ומספר על סטנלי שהיה חבר זמן רב בארגון ושזו אבידה כבדה לחבירו.
הוא סיפר גם שהוא (ארתור) קיבלדגם רכבת מהמשטרה כדי לבדוק האם הוא יכול לשפוך אור על החקירה של העלמותו המסתורית של סטנלי.
המרתף של ארתור היה מלא בדגמי רכבות ושם גם היה מונח הדגם שקיבל מהמשטרה – מסילה בצורה של 8 חלקה מודבק לגשר.
מערכת של רכבת + קרון פחם +2 קרונות נוסעים.
ארתור הציע עסקה, מחר ישנה ארוחה של האיגוד ושאם יגיעו וירכשו את ספרו החדש – הוא מוכן להשאיל את הערכה ליום (אחרי אותה ארוחה שתתרחש למחרת ב17:00).

במלון חיכה לנו טלגרף מבדווס שציין כי הפרופסר בסדר.

כדי להמשיך במסע, רכשנו כרטיסים למחלקה ראשונה ברכבת אקספרס לפריז.

הגיע הערב, הגענו לארוחה בביתו של ארתור באטר, אנשים מהארגון עם חליפות בלויות, מעט מרושלים, מספרים לנו שהצוות של האוריינט אקספרס הוא הטוב בעולם, מטפלים בכל בעיה או ניירת וכו'.
הם מספרים גם שבמילנו (איטליה) ישנה תחנה שעוברת שיפוץ.
כמו כן הם מזהירים מתופעה של גניבה ותקיפה של הרכבת בבולגריה.
שלג יכול לעצור את התקדמות הרכבת בבלקן/באלפים.
באלפים אגב, ישנה מנהרה בארך 20 ק"מ מתחת להרים.
תחנת סירקצ'י בקונסטנטינופול ידועה כתחנה בה מאבדים מזודות ושבגבולות שלה שווה להציע שוחד (רק לא לעשות זאת בפריז).
שמענו גם על וולטר פרטרידג', חבר באיגוד שמצטרף לנסיעה.
הנוסעים מספרים גם שמשהו בקו הזה משרה רוגע מסויים.
חלקם מספרים על חלומות נהדרים שלא מהעולם הזה, חלומות משני חיים.

שמואל וולנטינו הריצו את הרכבת מספר פעמים מה שגרם להם לכאב ראש לא מוסבר.
לפתע ראינו פסי רכבת נוצצים שהופיעו משום מקום בסלון, החדר הפך אפוף עשן, החלון והדלת נעלמו!

 

[BadBug]

סשן 6:

אכתוב בסופר קיצור ונקודות מפאת הזמן:

* עשן סמיך בחדר מסתיר קירות ודלתות, ממלא את התקרה.
* שני פסים מופיעים במרכז החדר, חלק מהחוקרים מתחילים לאבד את שפיותם.
* לפתע אנחנו בתחנת רכבת שבה אנשים לבושים בסגנון ה-119.
* ולנטינו ושמואל נמשכים אל הרכבת.
* הרכבת ממשית, המון נכנס, דלתות מתחילות להסגר.
* כולנו עלינו אחריהם לרכבת, הרכבת מתחילה לנוע.
* האנשים ברכבת מתנהגים כזומבים, עינהם מתגלגלות בחוריהן ובחלק בחשוף שלהן רואים רק את הלבן.
* האנשים קמים, גוון העור שלהם כחלחל (נראה כמו היפותרמיה), שיערם היפה קמל, השפתיים והעור שלהם מתקמטים, הציפורניים מתארכות ונושרות.
* ריח עץ ישן, רטוב, טוחוב ומרקיב.
* בגדי האנשים מתבלים בצורה נוראית, חורים, קרעים.
* דומיניק מתמלא בזעם מהסיטואציה והסביבה ורוצה לצאת בכל מחיר (מנסה לעקור מושב ולפרוץ את הרכבת).
* קרון מרשים מעץ, נורות חשמל, מבחוץ רק ערפל סמיך.

* השתוללות, יריה, קריאה של סטנלי (הבחור שנעלם בהתפרצות האש הספונטנית) מהקרון השני.
* אישה - זומבי מנסה לאחוז בוולנטינו ובשמואל, נוסע זומבי נוסף מנסה לתפוס את דומיניק ביד.
* איש מבוגר פותח דלת קרון וקורא לנו להגיע.
* מחלצים את שמואל מאחיזתו של הזומבי, ילד אוחז ברגלו של דומיניק.
* רנדולף אלכסיס נמצא בקרון השני.
* עצמות אדם מכורסמות נראות.
* הנרי סטנלי מזהיר אותנו מרנדולף.
* דומיניק עוקב אחרי רנדולף.
* סטנלי באימה, רנדולף נראה במצב נפשי קטסטרופלי.
* בחדר רואים לב מחובר לשני כבדים על מסילה.
* טובי פותח דלת קרון שני החוצה - רואים רק ערפל אפור.
* רנדולף מוביל לתא שלישי - שלד עם בגדים מרופטים.
* רנדולף מתחיל ללחוש בשפה מסומפטמית כלשהי כאשר שמואל מכוון אליו אקדח.
* שמואל יורה, פוגע, רנדולף מאבד הכרה.
* בינתיים הלחש גרם לשמואל עור חרוך וכוויה רצינית לאורך כל זרועו.
* שמואל מקבל עזרה ראשונה מדומיניק וטובי, פציעות קשות.
* בניה מחדש של דגם הרכב ומשחק חוזר בה.
* חזרה למימד המציאות, התנגשות הולכת ומתקרב עם רכבת מולנו.
* כולם קופצים מהרכבת כשהיא בנסיעה, משליכים את שמואל שמוצא את מותו, לא לפני שגופו פוגע גם בתמרור בדרך.

 

[BadBug]

סשן 7:

* חבורת החוקרים מאושפזת בבית החולים המקומי.
* מעכלים את החוויה המטלטלת, דברים מוזרים וכו'
* קפטן ג'ימס מקפי מגיע (חייל לשעבר, דמות במקום שמואל שכבר לא איתנו).
* ולנטינו מנסה לפרק את הרכבת ולנסות להבין את הקסם.
* סימנים מוזרים על הרכבת (מודל הרכבת הקטן), כאילו ששרטטו על הרכבת גם מקדימה וגם מאחור.
* חלקים מהרכבת הותכו/נשרפו.
* טלגרף לגבי הסדפקר (הפסלון): יכול להיות מושמד רק אחרי שיורכב.
* ביקור אצל ארתור באטר, מקפי הודף עליו את הדלת בחוזקה, הוא מדמם ומבוהל.
* טובי מנסה להרגיע אותו, קצת ריכוך כספי של רוסו כדי שלא ידבר.
* אדריאן: מחקר בספרייה שמעלה חרס.
* ולנטינו מחפש חנויות וודו (מה???) - סימן של ייצור מסגרת או תיחום מסויים.
* מתכוננים, עולים על רכבת האוריינט אקספרס, רכבת שירות בתחילה, שירות ברמה די גבוהה.
* נוסעים אל דובר, משם אל תעלת למאנש.
* הרכבת מגיעה לפריז, שמנו פעמינו אל עבר הספריה הלאומית הגדולה!

 

[The oldman]

זה נשמע מעניין ומסקרן, אבל התמלול הזה לא ממש עובד עבורי כקורא שלא נכח בסשן… ברור לי המאמץ של להפוך את זה לסיפור קריא, אבל (לי) זה שווה את זה

 

[BadBug]

כן, עשיתי את זה על מוד טורבו כי אף אחד לא התנדב לסכם, נראה אם יהיה אפשר לעשות את זה יותר סיפורי (כמו תמיד זמן).

 

[BadBug]

סשן 8:

שימו את המוסיקה תוך כדי הקריאה:

חבורת החוקרים הגיעה לפריז, שאנסונים מתנגנים ברחובות, יוצאים לבלות ברחבי העיר, עולים גם על האייפל ונהנים מכל מה שיש לעיר להציע.
כל זאת על רקע של חיילים בלגים וצרפתים שפלשו לחבל הרוהר כי הגרמנים מפרים הסכמי פיצויים.

החלטנו לבקר בספרייה הגדולה בפריז Bibliothèque nationale de France (National Library of France), כל מי שלא צרפתי (כולם חוץ מדומיניק) נדרש לרשום את שמו בכניסה.
הוצמד אלינו סטודנט צרפתי (בעל תואר שני בהיסטוריה צרפתית) בשם Remi.
חיפשנו מידע על הפסלון (דספקאר), המגילות ועל הרוזן פינאליק.
בתחילה נחלנו כשלונות בחיפוש, התחלנו גם לברר על ההיסטוריה של חצר המלוכה בתקופה בה חשדנו (על סמך מידע קודם) שחלק הפסלון היה בפריז והגענו למסמך מסויים שמדבר על סקנדל בחצר המלוכה בערב תחילת המהפכה, שם מדובר באדם/רוזן שהיה מעורבבמצב לא נעים עם המלכה.
מצאנו גם רישום שפינאליק הוצא להורג ללא מפשט (מצויין שהאדם הזה גרמני במקור).
עוד מציאה בספריה: יומן של מדמוואזל דה-בריה, מישהי ששייכת לחצר המלוכה מהתקופה של לפני המהפכה.
כמו כן גילינו על האחוזה שהייתה בעבר קיימת בפוואסה (איזור/פרבר מערבית לפריס).

ולנטינו יצא לאיזורים אחרים של פריז, לנסות ולחקור על הסמלים שראינו על גבי הרכבות ומצליח למצוא בעל חנות ספרים שברשותו מסמך בשם Heavenly Pages.
הגענו לסייע לולנטינו, קפטן מקפי איים במתינות על בעל החנות כדי שיסדר פגישה עם אספן ספרים בשם ניקולס.
ניקולס בחור עב כרס שלווה על ידי שני שומרים שחורים.
ולנטינו וניקולס מתחברים ונשארים יחד 3 ימים כדי להמשיך לחקור ולחלוק ידע.

בינתיים דומיניק מחליט לבקר במוזיאון הלובר, שם האימה נמשכת - הוא מגלה תמונה שככל הנראה לוחשת לו ומגחכת, ספק הזיה, ספק כאב ראש אבל בהחלט תקרית מוזרה.
אין הרבה מידע על התמונה חוץ מזה שהיא תרשים של המאה ה-18 שנמצא ברכוש של המלכה מרי.

אדריאן יוצא לחקור את הקטקומבות של פריס יחד עם קבוצת תיור, הוא מגלה דלת שרשום עליה "Private" באיזור לא ממופה שסמוך למסלול הביקור.
הוא שומע מתוכה רעש של עצמות משתקשקות.
הוא הציץ מבעד לאחד הסורגים של התעלות ומגלה תת-אדם מפחיד חסר אף, נראה כמו זומבי, עורו מיובש, שמתחפר בעצמות, שתי עיניו צהובות זוהרות בחשיכה ומנסה לומר משהו בצרפתית עתיקה!
אדריאן כמעט מאבד את שפיותו והוא נתקף בריח מבחיל שבוקע מאותו תת אדם.
הקבוצה מחפשת את אדריאן ובאותה שניה תת-האדם מתחפר תחת העצמות ונעלם.

מקפי נחוש בדעתו להשיג נשק בעיר מסתבר שיותר מאוחר הוא מצליח לשלוח בקשה עבור תת מקלע! אבל במחיר כבד מאד מצד ולנטינו שלא יוכל ללכת או לשבת כרגיל בימים הקרובים.
מחירו הכספי של הנשק עדיין לא הגיע...

 

[The oldman]

נשמע מגניב מאוד ואני מת על פריז!
המוזיקה תוספת נהדרת

 

[BadBug]

סשן 9: (הפעם הסיכום פרי עטו של המנחה)

חבורת החוקרים המשיכה בחיפושיה בספריה הלאומית של פריז, המחקר מתקדם בקצב איטי וקשה. לחפש נושים טרום המהפיכה הצרפתית אינם נושאים קלים כמו ספרות רומנטית, כתבי עת מדעיים וזכרונות ורשמים מהמלחמה הגדולה.
בארכיונים מעלי אבק, בכתבים שרובם לא מתועדים ויומנים ודוחות שסבלו מפגעי הזמן מצאתם תכתובות על הרוזן Fenalik, אותו סדיסט מטורף שתועד כבעלים האחרון של הארטיפקט המקולל.
גילויים חדשים חשפו כי הרוזן אושפז כמשוגע ב Charenton Asylum בפאתי פריז, מקום לתשושי נפש ואלו אשר נטרפה עליהם דעתם. ביתו ב Poissy נשרף והגילויים חשפו בית מפואר בנוי משילוב סגנונות אנגלים, יוונים קלאסים וגות'ים. (סיימנו את המשחק בדיוק כשאדריאן חשף משהו חדש בספריה).
הקפטן האמריקאי בינתיים גויס על ידי קבוצה ראדיקלית שמרנית להתנקש באופרה בבכיר מהמפלגה הקומוניסטית בפריז (התככים של הלאומיות האירופאית בתקופה של אחרי המלחמה משפיעים על הפרנויה במשחק) - אל תשכחו שמצפה לכם כניסה לאיטליה הפאשיסטית
מרפי, שמבין שמנצלים אותו החליט להתחמק מהמשימה והחלטתם לעבור מלון חוץ מטוביאס שמחכה לדרכון החדש שלו וכרגע עצור בפריז בחשד שגנב את הגבול. ניסיתם להזהיר את בכיר המפלגה באופרה, ולנטינו פגש מכרה מהעבר וקיבל הזמנה לאופרה במילאנו. אל לפני שהספיק להגיע לבכיר בחדר הנשפים הוא התנגש (100 טבעי) במלצר וגרם לתקרית מביכה נוספת לזמר האופרה הלא יוצלח. לפחות הוא יודע לבצע טקס פתיחת שער למימד אחר.
בביקור במרכז לבריאות הנפש, גילתה החבורה שהמנהל האחרון של המרכז נפטר לפני שבוע, המקום נמצא כרגע באי סדר, אוירת נכאים, כאב ולחץ בלובי ומשרדי ההנהלה. קפטן מרפי סולק מהמקום אחרי שגרם למהומה, ד"ר רוסו קיבל אישור גישה לתיקי מטופלים ושיחה עם המנהל החדש וולנטינו ברגע של חוסר תשומת לב הכניס למעילו את היומן האישי של המנהל הקודם לפני שחפציו נארזו ונגנזו.

 

[The oldman]

נשמע לגמרי מגניב - כמה זמן לוקח סשן בממוצע?

 

[BadBug]

נשמע לגמרי מגניב - כמה זמן לוקח סשן בממוצע?

שאלה טובה, 3.5-4 שעות בדרך כלל, הרבה חקירה, התפצלויות, כיוונים שונים לחקירה ועוד.
אני מוכרח להודות שלמרות שזה נראה מאד רציני ומפחיד, אלו סשנים שאני מוצא את עצמי צוחק בהם עד דמעות, בגלל חוש ההומור המצחיק-מעוות של המנחה.
מה שעוד יפה, זה שפעמים לא מעטות איכשהו אנחנו מונעים מפרנויות שאת חלקן אנחנו בלי להרגיש שותלים לעצמנו בראש (או שהמנחה גם לפעמים) וזה מוביל למצבים לא שגרתיים.

 

[BadBug]

סשן 10:

בבית החולים לתשושי נפש, דוקטור רוסו ביצע חיפוש מקיף בתיקי הפציינטים בחיפוש אחר התיק של הרוזן פניליק, רק כדי למצוא אותו ולגלות שהתיק ריק.
באותו זמן קפטן מקאפי וולנטינו מתיידדים עם מנדרין, אח שעובד בבית החולים, ומזמינים אותו לשבת איתם בבר ולשתות לשוכרה. במהלך השתייה הם שומעים ממנדרין סיפורים על כך שאח אחר בבית החולים, גימאר, התחיל להתנהג מוזר וכמו כן על כך שהוא חושד שדוקטור דלפלאס, מנהל בית החולים, התחשמל למוות בעת שביצע טיפול בנזעי חשמל במטופל מסתורי. [אני לא זוכר את התיאור המדויק של הדברים שהוא סיפר, אז אם מישהו יכול בבקשה שישלים].
בנוסף קפטן מקאפי סיכם עם מנדרין שיפגש איתו לטיפול פרטי על מנת לטפל בבעיות הנפשיות שלו.

בינתיים בספריה, אדריאן ורמי מצאו תרשים בניה של אחוזת הרוזן, בו לא מופיע מרתף הזוועות שהוזכר בתזכיר של קפטן מלון, אלא רק מדרגות שמובילות לשום מקום. בנוסף הופיעו תמונות של הבית הגרוטסקי שעוררו באדריאן אי נוחות.

בערב התכנסו החוקרים בחזרה בבית המלון, יחד טוביאס שהצליח לשוב בשלום ולמצוא את המלון החדש בו התגוררו, לאחר שהחבורה עברה מלון בלי להודיע לו.
החבורה קראה את היומן של דוקטור דלפלס שולנטינו שאל. ביומן מסופר על כך שהאח גימאר ירד למרתף בית חולים ללא אישור הרגיש כאב חד בזרוע יד ימין והתעלף. האח מנדרין מצא אותו ולאחר טיפול מהיר הוא שב לעצמו, אם כי כשהתעורר טען שהותקף על ידי איש מת. יחד עם גימאר נמצא איש אחר, שלא מוכר לצוות בית החולים, במצב בריאותי נוראי. דוקטור דלפלס לקח אותו לאגף הפרטי שלו.
האיש המוזר התאושש בקושי, אך נותר קטטוני. כשלבסוף התעורר הוא לא הצליח לנוע, אבל התחנן ויילל בלטינית ויוונית עתיקות, ודיבר על ערים מתפררות ודברים אפלים נוספים. ציטוט של הדוקטור מסוף הרשומה:
"What a mystery man. It is almost easier to think we have tapped some form of group mind or racial memory"

בבוקר יום שבת שלמחרת החבורה ביקרה בקטקומבות, בתקווה להיתקל שוב ביצור שאדריאן פגש בביקורו הקודם במקום, אך למרבה האכזבה לא מצאו זכר לאותו יצור מסתורי.

מאוכזבים, החוקרים החליטו לקחת את הרכבת לפוואסה ולחפש את האיזור בו שכנה האחוזה של הרוזן החולני לפני שהועלתה באש.
תחילה מקאפי, ולנטינו וטוביאס הלכו לבית מרקחת שהשלט שלו מסיבה לא ברורה היה באנגלית [כאן הלכתי להשתין אז אני לא סגור מה התרחש שם בדיוק].
במקביל, דוקטור רוסו ואדריאן הלכו אל בית העיריה שם פגשו פקידים גסי רוח, אך דומיניק הצליח לשכנע אותם לאפשר לו לחפש במאגר העיריה והוא מצא את הכתובת של האחוזה, עם שמות הדיירים הנוכחיים שדרים בה.

לעת ערב החבורה שמה פעמיה אל האחוזה, עם תכנית פעולה אותה הגה קפטן מקאפי בצלילות שלא מאפיינת אותו, המערבת סיפור על כך שהחוקרים הם משלחת ארכיאולוגית שבאה לחקור את המקום.
הבית הינו בנין בעל שתי קומות, קטן בשטחו משל אחוזת הרוזן שעמדה באותו מקום. ישנה גדר אבנים עתיקה שמקיפה את הבית ומעוטרת שיחי ורדים קוצניים אשר העלו בקפטן זכרונות מגדרות התיל שהקיפו אותו מכל עבר בשוחות במלחמה הגדולה.

לאחר שדפקו בדלת, בירך אותך לשלום איש נעים הליכות בשם דוקטור
כריסטיאן לורן, בלווית אשתו וביתו הקטנה. גברת לורן הכינה קפה לחבורה והלכה לנוח בהסבר שהיא לא מרגיש טוב. ניתן היה להבחין בכך שיש לה רעידה מוזרה בזרוע.
במהלך השיחה עם דוקטור לוריין, טוביאס הבחין בפציעה גדולה ונפוחה שיש לו על הזרוע, והוא הסביר שמדובר בפציעה שחטף כשגזם את שיחי הורדים לפני כשנה, ומאז לא החלימה למרות שימוש בתרופות ומשחות שונות.

הילדה הקטנה ניסתה לשכנע את אדריאן לשחק איתה בבובה, אך בטעות גרמה לכך שהפילה את כוס הקפה שאדריאן שתה על שניהם. בעת שהקפה הרותח נשפך על הילדה, היא הוציאה מפה צווחה לא אנושית ובמקביל הופיע לה מיד פצע גדול על הזרוע, פצע שלא הגיוני שיופיע בצורה מיידית שכזו. בזמן שדוקטור לורן לקח את בתו לשטוף את היד ולחבוש אותה.
החבורה קבעה עם הדוקטור שתחזור למחרת לארוחת בוקר.

 

[The oldman]

התמונות מההרפתקה?

 

[BadBug]

התמונות מההרפתקה?

כמעט כולן כן, אחת או שתיים מהאינטרנט.
הרפתקה מושקעת ומדהימה ואני מתחיל לגלות למה היא כל כך מוערכת ונחשבת...
אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם מתועתעים על ידי אירועים, לא בטוחים אם הכל "רגיל" או "על טבעי" וזה גורם לנו לפראנויה ולחץ בריא (?).
לדוגמה, הילדה החמודה ששיחקה ואחרי שנשפך עליה קפה, צרחה בקול לא אנושי לשבריר שנייה שמיד הפך לקול רגיל... אנחנו כבר לא בטוחים מה קורה פה.

 

[BadBug]

סשן 11


הסשן התחיל כשחזרנו בערב יום שבת, ה20 בינואר מהבית של דוקטור לוריין. החלטנו לחזור בלילה לרחרח אחרי המוזרויות שהתרחשו בערב. היה קר בטירוף ולא מצאנו שום דבר ששווה ציון. בדרך חזרה אחרי שכולם כבר התרחקו אדריאן יכול היה להישבע שהוא ראה איש שחור שנראה כאילו נתלה על החלון בקומה השניה, ונעלם כהרף עין.
למחרת בבוקר החבורה הלכה לפגוש את הרוקח דובר האנגלית והוא נענה לבקשתנו ללכת לבניין העיריה כדי לצלם את הבלו פרינטס של הבית של לוריין, ויחד עם התוכניות הלכנו להיפגש איתו שוב כמו שסיכמנו איתו. בתחילה הרופא שאל לשלומו של אדריאן לאחר תקרית הקפה, וסיפר שהבת שלו חוותה איזה סיוט בלילה ודמיינה שיש איזה בוגימן שמחוץ לחלון שלה.
מקאפי ניסה לספר לו איזה סיפור ביזארי לגבי הסיבה שאנחנו שם, והוא הציג לנו את המכתב שרועי שלח פה מאת אדגר וולינגטון ושאל אם יש לנו קשר אל הבחור (לא מכירים אותו אבל נשמע שהוא הכתובת שלנו בלוזאן). לאחר מכן הראינו לו את הבלופרינטס, היה נראה שהוא נרגש וסקרן לעזור לנו עם התעלומה והוא לקח אותנו לחצר והראה לנו שהמיקום של המדרגות לפי התוכניות נמצא מתחת לעץ אלון.
חפרנו במשך היום עד שהגענו למדרגות ובהמשך גם לדלת מתכת. אחרי כמה ניסיונות כושלים של מקאפי וטוביאס לפתוח אותה לצלילי The Star-Spangled Banner שוולנטינו שר להם, גילינו שולנטינו הסתיר את זה שבנוסף לכישורי השירה שלו הוא בעצם shredded והוא האיש הכי חזק בחבורה. הוא הצליח לפתוח את הדלת. ריק חזק של טחב וריקבון עלה מהמרתף, מה שלא מנע מאיתנו להיכנס פנימה. ולנטינו לא יכל שלא לשים לב לכך שהשורשים שבאו מלמעלה וניצבו בקירות של המרתף מזכירים ידיים אנושיות בתנוחה של וו, אבל אולי זה היה רק הדימיון שלו. דימיון או לא, זה לא מנע ממקאפי להדליק סיגריה בתוך המנהרה ולנסות לכבות אותה על אחד השורשים, מה שלא הניב תוצאה מלבד עשן. מעבר לזה, בתוך המרתף נגלה לפנינו מחזה אימה של תאי מאסר ובהם שלדים רבים, חלקם עדיין ממוקמים על מכשירי העינויים שפניליק השתמש בהם.
אדריאן נכנס לשוק ולקח כמה צעדים אחורה בזמן שהחבורה חקרה את התאים, ושם לב לאיזה אור קטן בקצה המסדרון של המרתף. בהובלת מקאפי החבורה הלכה לשם וגילתה מחזה יוצא דופן - האיזור היה מכוסה בוורדים במגוון צבעים שזהרו ושנטף מהם נוזל שחור לא מוכר ועמוק בתוך שיח קוצני ניצבה לה יד של פסל. מקאפי כמובן החליט שדרך הפעולה הכי טובה היא לירות בפסל, מה שלמרבה הפלא לא עשה כלום. הקליע פשוט ניתז ממנו. ולנטינו העלה את הרעיון המתבקש הבא בתור של לפתוח שער בין מימדי שיוביל אותנו אל הפסל, אבל טוביאס ואדיראן משום מה התנגדו והציעו לדבר עם דוקטור לוריין כדי לראות אם אפשר איכשהו לחתוך את הגבעולים שבדרך ליד. הם הם שבו עם מזמרה וטוביאס במה שאני יכול רק לתאר כ-poetry in motion גזם את השיח, כשבמקביל מקאפי עזר לו עם סכין ציד ובדרך נס לא נדקר מאחד הקוצים של השיח.
רגע לפני שטוביאס הושיט את היד את אל הפסל, אדריאן וולנטינו הרגישו קור קיצוני שעלה אליהם מאיזור הרגליים. קור שאפילו בחוץ לא הרגישו כמוהו. אדריאן גם שם לב שערפל סמיך שהתחיל להקיף אותו, אבל לאחר כמה זמן הקור והערפל פשוט נעלמו, מה שלא תרם לשפיות המדרדרת של אדריאן. טוביאס הגיע ליד של הפסל ולקח אותה, ובעוד הוא מתרשם מכך שהיא מלאה בחריטות של ידיים קטנות שהיא כאילו מורכבת מהן, הורדים שסביבו פתאום נבלו באחת ונראה שכל האדמה מעל החבורה בדרך להתמוטט. בשל כך מקאפי לצערו לא הספיק לקחת כמה שלדים איתו החוצה, והחבורה נמלטה מהמרתף עם היד. אחרי שהם יצאו האדמה אכן קרסה והדוקטור אמר שהוא ידבר עם מי שצריך כדי לבדוק ולתקן מה שיש שם.
כשהחבורה נכנסה לבית לאחר מכן, אדריאן הבחין שאשתו של הדוקטור, שסבלה מבעיות פרקים ביד, פתאום מזיזה את היד בצורה נורמלית כאילו שהבריאה פתאום. מקאפי שאל את הרופא לגבי הזרוע שלו, אבל הוא אמר שהפצע שלו עוד קיים והוא לא הרגיש שינוי. החבורה יצאה בחזרה אל המלון, אך אדריאן החשדן נשאר ליד הדלת להאזין ושמע את הדוקטור צועק בשמחה לאשתו שהפצע שלו כן החלים פתאום.

 

[BadBug]

סשן 12
דיסקליימר, סשן הזוי ופסיכודאלי ולא הכל ישמע ברור או הגיוני, אני בקושי מבין מה חווינו שם

חזרנו ברכבת מפואסון לפריז, פאשיסטים העבירו מסר לקפטן מקאפי בבית הקפה ניסיון תקיפה, חומר משלשל בקפה ובומבה לראש, הוא סומן, דומיניק מבחין במלצרית בורחת, הפרנויה מתגשמת.
עלינו על קו החצות של אוריינט אקספרס, לכל תשואות הצופים המריעים אשר ליוו את זמרת האופרה האיטלקיה שרק שעות ספורות לפני סיימה הופעה, צוות מצלמות...
היעד הבא - לוזן, שוויץ ... יש שם רמז לגבי אחת המגילות.
הקרון באוריינט אקספרס מפואר, זו למעשה הרכבת המפוארת ביותר שראינו מימנו, אנשים בלבוש מחוייט, ג'נטלמנים, נשים מהודרות, להקה מנגנת, מראות שמחממים את הלב בלילה הקר בפריז.
החדרים ברכבת ברובם מכילים זוג מיטות.
ישנם קרונות שינה, קרונות ציוד, הכרטיסן מוביל לקרונות - אדריאן וולנטינו, דומיניק ומקפי וטוביאס לבדו.
צופר הרכבת נשמע.

הזמרת האיטלקייה,עמיתה למקצוע של ולנטינו שרה לנו את "האריה" מתוך האופרה "אאידה":

בעודנו ברכבת, לאחר המסיבות, נרדמנו, לחוצים אך שמחים. טוביאס החביא את הזרוע בקבינה. התעוררתם לחלום... חלום חתולי, עיירה אפופת ערפל זוהר בגווני זהב.
המקום נראה כמו עיר איטלקית עתיקה, הדרכים מרוצפות אבן, רמות גבוהות של לחות באוויר שנותנות מעין בוהק עמום לפנסי הרחוב.
אנחנו לא בטוחים אם השמש עומדת לשקוע או לזרוח.
הצטלבות הרחובות מסתיימת בגשר אבנים ושלט יפה: "אל הרכבת".
הרחוב מלא בחתולים מכל הסוגים, מרחוק שדות ירוקים זוהרים וערפיליים.

"מהר, מהר, הרכבת באה!" קול זועק ואזני החתולים מזדקפות והם רצים לכיוון הקול, עוברים את הגשר לכיוונו.
בכל אותו זמן אנחנו רואים אחד את השני למרות שכל אחד חולם בנפרד (כנראה).
הרחוב נפתח למבנה, מעבר למבנה שדות ירוקים, רואים פלטפורמה גדולה מאבן "Ultar Station", הקול מתחזק, מגיע מהרציף.
החתולים מחכים שהרכבת תגיע וגם 3 אנשים גשמיים עומדים ומחכים.
חוץ מבני האדם, עומד כרטיסן רזה כמו מקל, נראה כמו קולב בגדים בצבע כחול וזהב, עוטה מסיכה של עורב, כפפות לבנות, שיער שחור ארוך.
אחד מהשלושה שמן, חייכן עם זקן ארוך מכובד שלבוש בבגדים מודרניים ונושא Brief Case שעליו כתוב "מק מקנזי".
אחת מהם היא אישה מבוגרת העונדת "קולר אליזבת".
איש נוסף עם בגדים מלפני 20 שנה, מזוקן וחמור סבר.
הגברים מהנהנים אלינו ואילו הגברת עם מבט קפוא.
רעש הרכבת הולך וקרב, הכרטיסן מכריז על בוא הרכבת, מדבר באנגלית עם מבטא צרפתי כבד.

מסת בשר ענקית ובולבוסית יוצאת מתוך הערפל, עם רגלים כמו של פיל, חלק קדמי המזכיר תמנון, מזכיר נדל ענקף גוף ג'לי מוזר וגדול, זרועות תמנוניות.
הקרונות נראים כמו יצורים המחוברים אחד לשני עם זרועות תמנוניות נזרקות לכל עבר (כל זה בעצם תאור של רכבת שנראת כמו יצור חי).

משם ירד אדם עם מסיכת עורב לבן בשם הנרי פיטרס (הוא נשרף למוות בתאונה באחת מהרכבות הראשונות בקו).
"כל נשמה יכולה להשיל את כל מה שמפריע לה כאן".
מי שעדיין חי בעולם האמיתי, מגיע לכאן עם גופו.
הבוס של המקום, מי שיצר את הרכבת, לא יורד ממנה כדי לא להעלם וגופו האמיתי מת.

על הכרטיסים כתובות ההוראות: בני אדם ובני אדם שאינם בחיים יכולים לעלות לרכבת בחינם, עליכם להרדם ברכבת וברגע שתרדמו תוכלו לחזור לרכבת בכל נקודה.
בכל חדר עששית, על גב "הקרונות" מעין "Pavalion" שמחולק לחדרים.
נאסר עלינו להכנס לקרונות החתולים או למטבח ולא להפריע לבישול הארוחה או חלילה לנהוג באלימות או שנושלך מהרכבת.
מונסייר קרקוב - בחור בריטי, מאדאם ברוז'ה - שמות האנשים האחרים, כך גילינו.
בדרך רואים חוות וקוטגים, נסיעה חלקה, The singing river of sky.
על רכבת החלומות יוצאים חפצי סיוט ופחד המושלכים בסוף המסע במפרצו של Noden.
היה גם חתול תועה שהגיע לכיווננו שהבוס מיד החזיר למקומו.

 

[The oldman]

נשמע מהמם!
הרפתקאות בחלום זה קטע חזק מהניסיון שלי, הרצתי כזה לפני עשור+ והיה נהדר