ואו, איזה קטע של העין - מפחיד רק לקרוא את זה!
רשומות אימה על האוריינט אקספרס - Horror on the Orient Express (Call of Cthulhu)
- מחבר/ת הנושא BadBug
- תאריך התחלה
סשן 61 - "צללי האוניברסיטה: כת ה"קצבים" נחשפת"
בהוראת דוקטור ג'ורדנוב, טד מוביל את רומאנו ופיליפוביץ' אל אוניברסיטת סופיה שנמצאת בקרבת מקום.
בדרך הם עוברים בפארק הסמוך ונתקלים במחזה סוריאליסטי של ולנטינו המזמר וסביבו ציפורים רבות שהתאספו לשמע שירתו הערבה.
לאחר שהם נכנסים לאוניברסיטה, טד, שמתמצא במקום, לוקח אותם אל בניין המחלקה להיסטוריה וארכיאולוגיה.
הם עולים במדרגות לקומה השנייה.
לפני הכניסה לחדר של פרופסור צ'דנקו, טד נעצר ומזהיר שהפרופסור לא ידוע כאיש נעים במיוחד וקל להתרגז.
לכן כדאי שיתנו לטד לדבר והוא במיוחד מזהיר את ולנטינו שישמור על פיו.
טד דופק בדלת ולאחר מספר רגעים שומעים איזו צעקה נרגנת מעבר לדלת.
טד פותח את הדלת, החבורה נכנסת לחדר מלא במדפים עמוסים בספרים, מאמרים ורשימות.
על השולחן ניצבת גולגולת וסביבה מברשות קטנות.
טד קורא בשמו של הפרופסור ומציג את שאר האנשים שאיתו.
בהמשך החדר, הפרופסור, איש מבוגר בגובה 1.50 מטר, מסתובב על כיסא העץ שלו כדי לפנות כלפיהם.
הוא מניח את המשקפיים התלויים על צווארו וכשהוא מבין שמלבד טד אין עוד דוברי בולגרית, הוא מנסה לפנות בצרפתית.
בהיעדר תגובה, הוא מנסה גם לטינית ואחר כך גרמנית, ולכך רומאנו מגיב וכך הפרופסור מנהל את השיחה בערבוב של בולגרית וגרמנית.
הפרופסור מסביר שהפסל המבוקש אכן נמצא ברשותו כחלק מהציוד שבמחסן המחלקה.
הוא היה בין החפצים שדוקטור מאטיב החזיק לפני שהוא… נהרג…
צ'דנקו מצטלב וממשיך לספר שהוא ירש את החפצים ומדי פעם עובר עליהם.
יצא לו להתעסק עם הפסל אך הוא לא הצליח לתארך אותו או לשייך אותו לשום תרבות היסטורית מוכרת.
הוא לא נתקל בתרבויות שיצרו משהו דומה לו.
מה שעוד יותר הפתיע אותו זה שאפילו את החומר שממנו הפסל עשוי הוא לא הצליח לזהות, כשגם הניסיונות שלו לגרד כמה פירורים כדי לחקור את החומר עלו בתוהו.
לכן הוא חושד כי ייתכן ומדובר ברמאות ושהפסל עשוי מחומר מודרני, אולי הפלסטיק החדש הזה שכולם מדברים עליו.
לאורך ההסבר פיליפוביץ' מבחין בכך שהפרופסור נראה סובל, מרבה למצמץ ומעסה את רכותיו.
הוא מבקש מטד שישאל את הפרופסור אם הוא בסדר, והפרופסור מגיב שכבר תקופה שהוא סובל מכאבי ראש רבים, אבל זה כנראה בא עם הגיל.
לאחר מכן רומאנו פונה אל הפרופסור, מציג את עצמו בתור אנתרופולוג מהאוניברסיטה הטכנית של רומא במילאנו ומבקש לתת מבט בפסל.
הפרופסור שמעולם לא שמע על האוניברסיטה הזו פונה לטד ושואל לפשר התמהוני הזה.
הוא שואל אם יש משהו רציני שהוא באמת יכול לעזור בו, כי הוא לא אוהב שמבזבזים לו את הזמן.
לאחר שטד מרגיע אותו, הוא מוכן לאפשר להם לעלות למחסן, אך מתעקש ללוות אותם לשם.
בדרך החוצה מהמשרד רומאנו מרים אחת מהמברשות שעל השולחן, אך לפני שהוא מספיק להכניס אותה לכיס הפרופסור מבחין בו וצועק עליו שיניח אותה בחזרה.
רומאנו מסביר שהוא רק התרשם ממנה לפני שהוא מחזיר אותה למקומה.
הפרופסור מחכה שכולם יצאו לפני שהוא נועל את הדלת אחריו ונועץ מבט ברומאנו.
צ'דנקו מוביל את החבורה לאורך המסדרון ובמעלה גרם מדרגות עשוי אבן לקומה השלישית, למסדרון ארוך נוסף עשוי אבן.
בצידו האחד דלתות עם שלטים בבולגרית לצידן, ככל הנראה משרדים.
מהעבר השני, לאורך המסדרון ישנן גומחות מעוטרות חליפות שריון מרשימות בסגנונות שונים וביניהן חלונות המשקיפים אל הפארק הסמוך מכוסה השלג.
טד אומר שפתאום נזכר שהוא העמיד את האוטו במקום לא חוקי ושהוא חייב ללכת להזיז אותו לפני שיגיע פקח.
הפרופסור נאנח ומפציר ברומאנו "אל תעשה בעיות שוונץ".
פיליפוביץ' שואל את טד באנגלית איך הוא משאיר אותם לבד עם האיש הנרגן.
לאחר שטד עוזב, ממשיכים ללכת אל עבר המחסן, ובמרחק של בערך 30 מטר מהכניסה רומאנו מבחין ברעשים חריגים וצעקות מעבר לדלת.
נשמע שמתרחשת מהומה בפנים.
לפני שהוא פותח את הדלת, צ'דנקו מזהיר לא לגעת בשום דבר ולהישאר לצידו כשהוא ינסה לאתר את הפסל במחסן.
הוא פותח את הדלת, מביט בבהלה וקורא: "אלכס? פאבל? מה קורה פה?".
החוקרים נכנסים אחריו לחדר השרוי בכאוס מוחלט.
הרצפה מלאה מדפים שבורים שנפלו, ארגזים הפוכים, פסלי חרס מנותצים ושברי זכוכית.
אך המחזה המחריד באמת הוא שלושה גברים השרועים בחדר.
שניים מהם חסרי הכרה וניכר שחטפו מכות נמרצות, בזמן שמה שנותר מהשלישי הוא גופה כרותת ראש.
כנראה מעשה טרי יחסית שכן הצוואר משפריץ דם כמו מזרקה חולנית והראש עצמו לא נראה באזור.
צ'דנקו צורח, ולנטינו מבחין שהווריד בצווארו של צ'אדנקו בולט ועיניו מתגלגלות בחוריהן בזמן שהוא מאבד הכרה ומתרסק על הרצפה.
פיליפוביץ' גם הוא נכנס להלם ממה שהוא רואה, הוא מרגיש כאב חד בראש, סחרחורת קשה וכל מה שהוא שומע הם צפצופים חזקים באוזניים.
רומאנו וולנטינו מצליחים לשמור על קור רוח ומבחינים בקצה השני של החדר, במרחק של בערך 25 מטר, חלון גדול פתוח לרווחה הפונה לכביש שליד הכניסה לאוניברסיטה.
הווילונות שבחלון מתנופפים בחוזקה מהרוח הקרה שפורצת פנימה.
מעבר לחלון איש עטוי ברדס כהה, פניו מוסתרות תחת מסכה שנראית עשויה מגזירי עור תפורים בגסות.
האיש מחזיק שק ובתוכו חפץ בגודל של משהו שנראה כמו ראש.
בידו השנייה הוא אוחז בחבל המעוגן בחלון ומתחיל לרדת מטה.
מצידו הפנימי של החלון עומד איש נוסף עטוי ברדס ומסכה המורכבת מחתיכות עור בסגנון דומה.
הוא אוחז בידו השמאלית אקדח מאוזר ובידו הימנית הוא שולף רימון, מוציא את הניצרה בעזרת פיו ומגלגל אותו אל עבר החוקרים.
ולנטינו צולע לעבר פיליפוביץ' שלא מבין מה קורה סביבו ודוחף אותו הצידה.
רומאנו פותח בריצה לאורך החדר ומסתער אל עבר התוקף וחוטף ממנו מרפק בפניו.
למזלם של ולנטינו ופיליפוביץ' הרימון נתקל בדרך באחת הגופות ונעצר, אך ההדף בכל זאת מגיע אליהם ושניהם נופלים מעולפים אל הרצפה.
רומאנו סופג רסיס בלחי, אך מלא אדרנלין הוא מחזיק מעמד.
הוא מבחין שהבחור שהחזיק בשק כבר ברח.
זה שעוד ניצב בחדר מכוון את המאוזר שלו לעבר רומאנו ויורה.
לאחר מכן הוא ניגש לחבל ומתחיל להימלט.
למזלו של רומאנו הכדור שנורה רק משפשף את רגלו השמאלית, והוא מספיק להתעשת וממהר להוציא סכין ולחתוך את החבל לפני שהבחור מספיק להגיע לרחוב.
הבחור נופל ורומאנו שומע קול עצם שנשברת לצד צעקות כאב.
הוא רואה שני אנשים נוספים עטויי ברדסים שתופסים אותו ועוזרים לו להתקדם אל עבר משאית מכוסה קנבס שנמצאת ליד.
לצד המשאית הוא רואה מכונית שחורה שהוא מזהה מהחזיונות הליליים שלו.
אחד הנמלטים מרים את הקנבס וחושף איש נוסף היושב מאחורי מכונת ירייה, מקלע "Maxim", שנראה שרותך על המשאית.
לאחר שהם עוזרים לפצוע לעלות, אחד מהם עולה גם הוא למשאית, בעוד השני נכנס למושב שליד הנהג במכונית השחורה.
בעוד שתי המכוניות עושות פרסה ומתחילות להשתלב בכביש, ניידת משטרה יוצאת במהירות מתוך סמטה שבין הבניינים שממול לאוניברסיטה ומתנגשת ברכב השחור בחוזקה.
מהמושבים האחוריים של הניידת יוצאים שני שוטרים וממושב הנהג פקד כריסטבה ששולף אקדח ומתחיל לירות במשאית בעוד היא דוהרת כלפיהם ומעיפה את הניידת ואת השוטרים, בעודה שועטת בהמשך הכביש ולצידה המכונית השחורה.
בזמן שהיא נוסעת, הקנבס שעל המשאית מונף והאיש על המקסים יורה לכל עבר לקול צווחותיהם של העוברים והשבים.
לאחר שההמולה נרגעת, במחסן האוניברסיטה רומאנו פונה להנשים את ולנטינו ופיליפוביץ' השרועים על הרצפה.
טד נכנס בריצה ושואל לפשר הבלגן שהתרחש.
לאחר מכן מצטרפים גם מאבטחי אוניברסיטה, פרמדיקים ושוטרים רבים.
פרופסור צ'דנקו נפטר, ככל הנראה מהתקף לב או מפרצת.
אחד הבחורים שספגו מכות נפטר גם הוא, השני נמצא עם דופק והובהל לבית החולים לקבלת טיפול.
האיש שראשו נכרת, התברר כאיש ניקיון שלרוע מזלו היה בחדר באותו זמן.
השוטרים שמגיעים פונים לרומאנו במטרה לתחקר אותו על פשר האירוע ולהימצאות שלו בזירת הרצח.
עצבניים בשל היעדר שפה משותפת - הם מסמנים לו שיאפשר להם להניח עליו אזיקים, אך הוא מתנגד.
טד מבחין בוויכוח, מנסה להרגיע את השוטרים ומפציר ברומאנו שישתף פעולה ומסביר לו שהם חושדים שהוא אחד הפושעים שלא הספיק לברוח.
רומאנו לבסוף נענה לשכנועים והובל אזוק אל מחוץ לבניין, אך בטרם הגיעו לניידת, פקד כריסטבה הפצוע, מופיע בריצה ומודיע לשוטרים שהוא לוקח אחריות על רומאנו ושאר החוקרים, כולל פיליפוביץ' וולנטינו שכבר החלו לשאת על אלונקות.
הוא טוען שיחד עם הנפגעים ברחוב אין מספיק אמבולנסים להסיע את כולם ושיהיה יותר מהיר אם הוא יקח אותם איתו.
כריסטבה מכניס את החוקרים לניידת ומתחיל לנסוע בפיתולים ורחובות צדדיים לאורכה ולרוחבה של העיר.
הוא מסביר שהוא חושד שעוקבים אחריהם ושיש לקצבים אנשים בכל מקום, במשטרה, בעירייה ואפילו בבתי החולים, כך שאם החוקרים יגיעו לאשפוז הם לא יצאו בחיים.
ולנטינו ופיליפוביץ' ששבו מעט להכרה מחרחרים במושב האחורי.
כריסטבה עוצר את המכונית לבסוף בסמטה, בכניסה האחורית של מאפייה שנסגרה.
הוא יוצא מהרכב ומוביל את החוקרים אל עבר הדלת עליה הוא דופק לפי מקצב מסוים.
לאחר מספר שניות נשמעות דפיקות בחזרה, להן הוא מגיב בדפיקות נוספות שלאחריהן שוטר מבפנים פותח אותה.
כריסטבה מכניס את החוקרים ומסתכל אחורה לוודא שאין אף אחד שצופה בהם לפני שהוא סוגר אותה מאחוריו ומיד מצווה על האנשים שלו לתת לחוקרים הפצועים מורפיום.
הוא חוזר ומסביר לרומאנו ולטד שהקצבים חדרו לכל מקום, כולל לשורות המשטרה, וזה מקום המסתור הנוכחי שלהם.
זאת לאחר שבמקום הקודם, חנות מעילים וכובעים, הוטמנה פצצה שהחריבה את המקום לחלוטין.
כריסטבה אומר שהוא חושד שלו ולחוקרים יש אויבים משותפים.
כבר שלוש שנים שהוא, יחד עם ראש העיר של סופיה, מנסים להילחם בקצבים.
הוא חושד שמדובר בכת של נוגשי עבדים לבנים, סדיסטים שרוצחים אנשים, קוצרים את האיברים שלהם ומחללים את הגופות, ככל הנראה על-מנת לזרוע פחד.
את מי שהם לא הורגים, הוא חושד שהם שולחים לעבדות במזרח אירופה או בחצי האי ערב.
כריסטבה חושד שיש להם מקום מסתור בהרים, אך הוא עדיין לא הצליח לגלות אותו.
במקרים הבודדים בהם הוא הצליח לעצור מישהו מהם, הוא לא מסר פרטים והשתחרר מיד.
רומאנו מחליט לספר לכריסטבה שהוא חושד שהם מסתתרים במערות אותן הוא ראה בחזיונות שלו עם ציורי הקיר והנטיפים.
הוא אומנם מסרב להסביר את המקור להנחה הזו ואת החזיונות, אך כריסטבה נותן בו אמון ומציע שהחוקרים ינוחו ולמחרת בבוקר יצאו לשם על מנת לתקוף.
רומאנו, שחושש מהעוצמה של הכת, אומר לכריסטבה שנהיה חייבים גיבוי ושואל כמה אנשים הוא יכול להשיג, וכריסטבה משיב שלכל היותר הוא יוכל להביא 10 שוטרים.
בזמן שרומאנו מסביר שגם החוקרים יזדקקו לכלי נשק, ולנטינו שעוד חצי מעולף דורש שיביאו גם מטוסים.
כריסטבה סותר לו בחוזקה ומורה לאחד האנשים שיביא לו ולפיליפוביץ' מלחי הרחה.
השעה כבר שעת ערב מאוחרת, רומאנו השחוק נרדם לצד ולנטינו ופיליפוביץ' הפצועים.
בסביבות השעה 23:00 רומאנו הרדום חווה חיזיון נוסף.
הוא מתעורר במערה כאשר העין דרכה הוא מביט מתכסה בדם ונוזל עליה.
העין מביטה מצד לצד בבהלה עד שמתמגנטת לאדם אחר שבמערה, לבוש ברדס שחור.
האיש נופל שדוד על ברכיו ומשפריץ דם מהצוואר.
אדם אחר עטוי ברדס צורח ונופל בזמן שמהגב שלו נשלפות שתי ידיים מפלצתיות של דמות שחורה שנעצה בו אותן.
הדמות בשחור תולשת את היד של איש נוסף וגוררת אותו בידו השנייה אל עבר החשיכה בעוד הוא מנסה להתנגד ללא הצלחה.
האיש שדרך עינו רומאנו צופה מתחיל לנוס אחורה בבהלה, אך תוך זמן קצר הוא מבחין במשהו שחור שרץ אליו במהירות לא אנושית.
רומאנו לא מספיק להבין מה הוא רואה כשלפתע יש פיצוץ ונוזל לבן.
רומאנו מתעורר עם כאבי תופת בחור שבו הייתה עינו שאבדה.
הוא קם, צורח מכאבים ומתחיל לרוץ בהיסטריה.
אחוז פאניקה הוא בטוח שהוא עדיין נמצא בתוך המערה ורואה סביבו אנשים לבושים ברדסים שחורים.
הדמויות, שהן למעשה השוטרים שישבו בחדר ליד, מיד מסתערים עליו ומנסים להרגיע אותו.
אחרי 5 דקות שבהן הוא ממשיך לצרוח ולהתנגד, כריסטבה נותן לו סטירה מצלצלת ודורש שיתנו לו סם הרגעה כדי שיפסיק לצרוח ולעשות מהומה.
סם ההרגעה שהוא מקבל עושה את שלו ושאר הלילה עובר בשקט.
בבוקר של יום שבת, ה־17 בפברואר 1923, החוקרים קמים, מאוששים יחסית בהתחשב באירועי היום שעבר.
הם דנים עם פקד כריסטבה על תכנית הפעולה ליציאה אל עבר המערה.
ולנטינו שואל כמה אנשים כריסטבה יכול להביא, וכריסטבה שכבר ענה לרומאנו על השאלה הזו אתמול נאנח ומסביר שהוא יכול להביא 10 אנשים נוספים.
ולנטינו צועק: "מים זה לא מספיק?!".
כריסטבה המיואש אומר לו שהוא לא מדבר באופן קוהרנטי, ושהם יביאו איתם מים וכריכים.
בנוסף הוא מונה את כלי הנשק שהוא יכול לספק לחוקרים: מספר רובים, אקדח וגרזן לחטיבת עצים.
רומאנו מסביר לכריסטבה שוולנטינו התכוון לומר "מה אם זה לא מספיק".
ולנטינו מהנהן ומוסיף שהקצבים ישחטו אותם.
ולנטינו אומר שהוא ראה מה הם מסוגלים לעשות וש"אין מספיק כוח בכל הממלכה שמסוגל לעצור אותם".
בהוראת דוקטור ג'ורדנוב, טד מוביל את רומאנו ופיליפוביץ' אל אוניברסיטת סופיה שנמצאת בקרבת מקום.
בדרך הם עוברים בפארק הסמוך ונתקלים במחזה סוריאליסטי של ולנטינו המזמר וסביבו ציפורים רבות שהתאספו לשמע שירתו הערבה.
לאחר שהם נכנסים לאוניברסיטה, טד, שמתמצא במקום, לוקח אותם אל בניין המחלקה להיסטוריה וארכיאולוגיה.
הם עולים במדרגות לקומה השנייה.
לפני הכניסה לחדר של פרופסור צ'דנקו, טד נעצר ומזהיר שהפרופסור לא ידוע כאיש נעים במיוחד וקל להתרגז.
לכן כדאי שיתנו לטד לדבר והוא במיוחד מזהיר את ולנטינו שישמור על פיו.
טד דופק בדלת ולאחר מספר רגעים שומעים איזו צעקה נרגנת מעבר לדלת.
טד פותח את הדלת, החבורה נכנסת לחדר מלא במדפים עמוסים בספרים, מאמרים ורשימות.
על השולחן ניצבת גולגולת וסביבה מברשות קטנות.
טד קורא בשמו של הפרופסור ומציג את שאר האנשים שאיתו.
בהמשך החדר, הפרופסור, איש מבוגר בגובה 1.50 מטר, מסתובב על כיסא העץ שלו כדי לפנות כלפיהם.
הוא מניח את המשקפיים התלויים על צווארו וכשהוא מבין שמלבד טד אין עוד דוברי בולגרית, הוא מנסה לפנות בצרפתית.
בהיעדר תגובה, הוא מנסה גם לטינית ואחר כך גרמנית, ולכך רומאנו מגיב וכך הפרופסור מנהל את השיחה בערבוב של בולגרית וגרמנית.
הפרופסור מסביר שהפסל המבוקש אכן נמצא ברשותו כחלק מהציוד שבמחסן המחלקה.
הוא היה בין החפצים שדוקטור מאטיב החזיק לפני שהוא… נהרג…
צ'דנקו מצטלב וממשיך לספר שהוא ירש את החפצים ומדי פעם עובר עליהם.
יצא לו להתעסק עם הפסל אך הוא לא הצליח לתארך אותו או לשייך אותו לשום תרבות היסטורית מוכרת.
הוא לא נתקל בתרבויות שיצרו משהו דומה לו.
מה שעוד יותר הפתיע אותו זה שאפילו את החומר שממנו הפסל עשוי הוא לא הצליח לזהות, כשגם הניסיונות שלו לגרד כמה פירורים כדי לחקור את החומר עלו בתוהו.
לכן הוא חושד כי ייתכן ומדובר ברמאות ושהפסל עשוי מחומר מודרני, אולי הפלסטיק החדש הזה שכולם מדברים עליו.
לאורך ההסבר פיליפוביץ' מבחין בכך שהפרופסור נראה סובל, מרבה למצמץ ומעסה את רכותיו.
הוא מבקש מטד שישאל את הפרופסור אם הוא בסדר, והפרופסור מגיב שכבר תקופה שהוא סובל מכאבי ראש רבים, אבל זה כנראה בא עם הגיל.
לאחר מכן רומאנו פונה אל הפרופסור, מציג את עצמו בתור אנתרופולוג מהאוניברסיטה הטכנית של רומא במילאנו ומבקש לתת מבט בפסל.
הפרופסור שמעולם לא שמע על האוניברסיטה הזו פונה לטד ושואל לפשר התמהוני הזה.
הוא שואל אם יש משהו רציני שהוא באמת יכול לעזור בו, כי הוא לא אוהב שמבזבזים לו את הזמן.
לאחר שטד מרגיע אותו, הוא מוכן לאפשר להם לעלות למחסן, אך מתעקש ללוות אותם לשם.
בדרך החוצה מהמשרד רומאנו מרים אחת מהמברשות שעל השולחן, אך לפני שהוא מספיק להכניס אותה לכיס הפרופסור מבחין בו וצועק עליו שיניח אותה בחזרה.
רומאנו מסביר שהוא רק התרשם ממנה לפני שהוא מחזיר אותה למקומה.
הפרופסור מחכה שכולם יצאו לפני שהוא נועל את הדלת אחריו ונועץ מבט ברומאנו.
צ'דנקו מוביל את החבורה לאורך המסדרון ובמעלה גרם מדרגות עשוי אבן לקומה השלישית, למסדרון ארוך נוסף עשוי אבן.
בצידו האחד דלתות עם שלטים בבולגרית לצידן, ככל הנראה משרדים.
מהעבר השני, לאורך המסדרון ישנן גומחות מעוטרות חליפות שריון מרשימות בסגנונות שונים וביניהן חלונות המשקיפים אל הפארק הסמוך מכוסה השלג.
טד אומר שפתאום נזכר שהוא העמיד את האוטו במקום לא חוקי ושהוא חייב ללכת להזיז אותו לפני שיגיע פקח.
הפרופסור נאנח ומפציר ברומאנו "אל תעשה בעיות שוונץ".
פיליפוביץ' שואל את טד באנגלית איך הוא משאיר אותם לבד עם האיש הנרגן.
לאחר שטד עוזב, ממשיכים ללכת אל עבר המחסן, ובמרחק של בערך 30 מטר מהכניסה רומאנו מבחין ברעשים חריגים וצעקות מעבר לדלת.
נשמע שמתרחשת מהומה בפנים.
לפני שהוא פותח את הדלת, צ'דנקו מזהיר לא לגעת בשום דבר ולהישאר לצידו כשהוא ינסה לאתר את הפסל במחסן.
הוא פותח את הדלת, מביט בבהלה וקורא: "אלכס? פאבל? מה קורה פה?".
החוקרים נכנסים אחריו לחדר השרוי בכאוס מוחלט.
הרצפה מלאה מדפים שבורים שנפלו, ארגזים הפוכים, פסלי חרס מנותצים ושברי זכוכית.
אך המחזה המחריד באמת הוא שלושה גברים השרועים בחדר.
שניים מהם חסרי הכרה וניכר שחטפו מכות נמרצות, בזמן שמה שנותר מהשלישי הוא גופה כרותת ראש.
כנראה מעשה טרי יחסית שכן הצוואר משפריץ דם כמו מזרקה חולנית והראש עצמו לא נראה באזור.
צ'דנקו צורח, ולנטינו מבחין שהווריד בצווארו של צ'אדנקו בולט ועיניו מתגלגלות בחוריהן בזמן שהוא מאבד הכרה ומתרסק על הרצפה.
פיליפוביץ' גם הוא נכנס להלם ממה שהוא רואה, הוא מרגיש כאב חד בראש, סחרחורת קשה וכל מה שהוא שומע הם צפצופים חזקים באוזניים.
רומאנו וולנטינו מצליחים לשמור על קור רוח ומבחינים בקצה השני של החדר, במרחק של בערך 25 מטר, חלון גדול פתוח לרווחה הפונה לכביש שליד הכניסה לאוניברסיטה.
הווילונות שבחלון מתנופפים בחוזקה מהרוח הקרה שפורצת פנימה.
מעבר לחלון איש עטוי ברדס כהה, פניו מוסתרות תחת מסכה שנראית עשויה מגזירי עור תפורים בגסות.
האיש מחזיק שק ובתוכו חפץ בגודל של משהו שנראה כמו ראש.
בידו השנייה הוא אוחז בחבל המעוגן בחלון ומתחיל לרדת מטה.
מצידו הפנימי של החלון עומד איש נוסף עטוי ברדס ומסכה המורכבת מחתיכות עור בסגנון דומה.
הוא אוחז בידו השמאלית אקדח מאוזר ובידו הימנית הוא שולף רימון, מוציא את הניצרה בעזרת פיו ומגלגל אותו אל עבר החוקרים.
ולנטינו צולע לעבר פיליפוביץ' שלא מבין מה קורה סביבו ודוחף אותו הצידה.
רומאנו פותח בריצה לאורך החדר ומסתער אל עבר התוקף וחוטף ממנו מרפק בפניו.
למזלם של ולנטינו ופיליפוביץ' הרימון נתקל בדרך באחת הגופות ונעצר, אך ההדף בכל זאת מגיע אליהם ושניהם נופלים מעולפים אל הרצפה.
רומאנו סופג רסיס בלחי, אך מלא אדרנלין הוא מחזיק מעמד.
הוא מבחין שהבחור שהחזיק בשק כבר ברח.
זה שעוד ניצב בחדר מכוון את המאוזר שלו לעבר רומאנו ויורה.
לאחר מכן הוא ניגש לחבל ומתחיל להימלט.
למזלו של רומאנו הכדור שנורה רק משפשף את רגלו השמאלית, והוא מספיק להתעשת וממהר להוציא סכין ולחתוך את החבל לפני שהבחור מספיק להגיע לרחוב.
הבחור נופל ורומאנו שומע קול עצם שנשברת לצד צעקות כאב.
הוא רואה שני אנשים נוספים עטויי ברדסים שתופסים אותו ועוזרים לו להתקדם אל עבר משאית מכוסה קנבס שנמצאת ליד.
לצד המשאית הוא רואה מכונית שחורה שהוא מזהה מהחזיונות הליליים שלו.
אחד הנמלטים מרים את הקנבס וחושף איש נוסף היושב מאחורי מכונת ירייה, מקלע "Maxim", שנראה שרותך על המשאית.
לאחר שהם עוזרים לפצוע לעלות, אחד מהם עולה גם הוא למשאית, בעוד השני נכנס למושב שליד הנהג במכונית השחורה.
בעוד שתי המכוניות עושות פרסה ומתחילות להשתלב בכביש, ניידת משטרה יוצאת במהירות מתוך סמטה שבין הבניינים שממול לאוניברסיטה ומתנגשת ברכב השחור בחוזקה.
מהמושבים האחוריים של הניידת יוצאים שני שוטרים וממושב הנהג פקד כריסטבה ששולף אקדח ומתחיל לירות במשאית בעוד היא דוהרת כלפיהם ומעיפה את הניידת ואת השוטרים, בעודה שועטת בהמשך הכביש ולצידה המכונית השחורה.
בזמן שהיא נוסעת, הקנבס שעל המשאית מונף והאיש על המקסים יורה לכל עבר לקול צווחותיהם של העוברים והשבים.
לאחר שההמולה נרגעת, במחסן האוניברסיטה רומאנו פונה להנשים את ולנטינו ופיליפוביץ' השרועים על הרצפה.
טד נכנס בריצה ושואל לפשר הבלגן שהתרחש.
לאחר מכן מצטרפים גם מאבטחי אוניברסיטה, פרמדיקים ושוטרים רבים.
פרופסור צ'דנקו נפטר, ככל הנראה מהתקף לב או מפרצת.
אחד הבחורים שספגו מכות נפטר גם הוא, השני נמצא עם דופק והובהל לבית החולים לקבלת טיפול.
האיש שראשו נכרת, התברר כאיש ניקיון שלרוע מזלו היה בחדר באותו זמן.
השוטרים שמגיעים פונים לרומאנו במטרה לתחקר אותו על פשר האירוע ולהימצאות שלו בזירת הרצח.
עצבניים בשל היעדר שפה משותפת - הם מסמנים לו שיאפשר להם להניח עליו אזיקים, אך הוא מתנגד.
טד מבחין בוויכוח, מנסה להרגיע את השוטרים ומפציר ברומאנו שישתף פעולה ומסביר לו שהם חושדים שהוא אחד הפושעים שלא הספיק לברוח.
רומאנו לבסוף נענה לשכנועים והובל אזוק אל מחוץ לבניין, אך בטרם הגיעו לניידת, פקד כריסטבה הפצוע, מופיע בריצה ומודיע לשוטרים שהוא לוקח אחריות על רומאנו ושאר החוקרים, כולל פיליפוביץ' וולנטינו שכבר החלו לשאת על אלונקות.
הוא טוען שיחד עם הנפגעים ברחוב אין מספיק אמבולנסים להסיע את כולם ושיהיה יותר מהיר אם הוא יקח אותם איתו.
כריסטבה מכניס את החוקרים לניידת ומתחיל לנסוע בפיתולים ורחובות צדדיים לאורכה ולרוחבה של העיר.
הוא מסביר שהוא חושד שעוקבים אחריהם ושיש לקצבים אנשים בכל מקום, במשטרה, בעירייה ואפילו בבתי החולים, כך שאם החוקרים יגיעו לאשפוז הם לא יצאו בחיים.
ולנטינו ופיליפוביץ' ששבו מעט להכרה מחרחרים במושב האחורי.
כריסטבה עוצר את המכונית לבסוף בסמטה, בכניסה האחורית של מאפייה שנסגרה.
הוא יוצא מהרכב ומוביל את החוקרים אל עבר הדלת עליה הוא דופק לפי מקצב מסוים.
לאחר מספר שניות נשמעות דפיקות בחזרה, להן הוא מגיב בדפיקות נוספות שלאחריהן שוטר מבפנים פותח אותה.
כריסטבה מכניס את החוקרים ומסתכל אחורה לוודא שאין אף אחד שצופה בהם לפני שהוא סוגר אותה מאחוריו ומיד מצווה על האנשים שלו לתת לחוקרים הפצועים מורפיום.
הוא חוזר ומסביר לרומאנו ולטד שהקצבים חדרו לכל מקום, כולל לשורות המשטרה, וזה מקום המסתור הנוכחי שלהם.
זאת לאחר שבמקום הקודם, חנות מעילים וכובעים, הוטמנה פצצה שהחריבה את המקום לחלוטין.
כריסטבה אומר שהוא חושד שלו ולחוקרים יש אויבים משותפים.
כבר שלוש שנים שהוא, יחד עם ראש העיר של סופיה, מנסים להילחם בקצבים.
הוא חושד שמדובר בכת של נוגשי עבדים לבנים, סדיסטים שרוצחים אנשים, קוצרים את האיברים שלהם ומחללים את הגופות, ככל הנראה על-מנת לזרוע פחד.
את מי שהם לא הורגים, הוא חושד שהם שולחים לעבדות במזרח אירופה או בחצי האי ערב.
כריסטבה חושד שיש להם מקום מסתור בהרים, אך הוא עדיין לא הצליח לגלות אותו.
במקרים הבודדים בהם הוא הצליח לעצור מישהו מהם, הוא לא מסר פרטים והשתחרר מיד.
רומאנו מחליט לספר לכריסטבה שהוא חושד שהם מסתתרים במערות אותן הוא ראה בחזיונות שלו עם ציורי הקיר והנטיפים.
הוא אומנם מסרב להסביר את המקור להנחה הזו ואת החזיונות, אך כריסטבה נותן בו אמון ומציע שהחוקרים ינוחו ולמחרת בבוקר יצאו לשם על מנת לתקוף.
רומאנו, שחושש מהעוצמה של הכת, אומר לכריסטבה שנהיה חייבים גיבוי ושואל כמה אנשים הוא יכול להשיג, וכריסטבה משיב שלכל היותר הוא יוכל להביא 10 שוטרים.
בזמן שרומאנו מסביר שגם החוקרים יזדקקו לכלי נשק, ולנטינו שעוד חצי מעולף דורש שיביאו גם מטוסים.
כריסטבה סותר לו בחוזקה ומורה לאחד האנשים שיביא לו ולפיליפוביץ' מלחי הרחה.
השעה כבר שעת ערב מאוחרת, רומאנו השחוק נרדם לצד ולנטינו ופיליפוביץ' הפצועים.
בסביבות השעה 23:00 רומאנו הרדום חווה חיזיון נוסף.
הוא מתעורר במערה כאשר העין דרכה הוא מביט מתכסה בדם ונוזל עליה.
העין מביטה מצד לצד בבהלה עד שמתמגנטת לאדם אחר שבמערה, לבוש ברדס שחור.
האיש נופל שדוד על ברכיו ומשפריץ דם מהצוואר.
אדם אחר עטוי ברדס צורח ונופל בזמן שמהגב שלו נשלפות שתי ידיים מפלצתיות של דמות שחורה שנעצה בו אותן.
הדמות בשחור תולשת את היד של איש נוסף וגוררת אותו בידו השנייה אל עבר החשיכה בעוד הוא מנסה להתנגד ללא הצלחה.
האיש שדרך עינו רומאנו צופה מתחיל לנוס אחורה בבהלה, אך תוך זמן קצר הוא מבחין במשהו שחור שרץ אליו במהירות לא אנושית.
רומאנו לא מספיק להבין מה הוא רואה כשלפתע יש פיצוץ ונוזל לבן.
רומאנו מתעורר עם כאבי תופת בחור שבו הייתה עינו שאבדה.
הוא קם, צורח מכאבים ומתחיל לרוץ בהיסטריה.
אחוז פאניקה הוא בטוח שהוא עדיין נמצא בתוך המערה ורואה סביבו אנשים לבושים ברדסים שחורים.
הדמויות, שהן למעשה השוטרים שישבו בחדר ליד, מיד מסתערים עליו ומנסים להרגיע אותו.
אחרי 5 דקות שבהן הוא ממשיך לצרוח ולהתנגד, כריסטבה נותן לו סטירה מצלצלת ודורש שיתנו לו סם הרגעה כדי שיפסיק לצרוח ולעשות מהומה.
סם ההרגעה שהוא מקבל עושה את שלו ושאר הלילה עובר בשקט.
בבוקר של יום שבת, ה־17 בפברואר 1923, החוקרים קמים, מאוששים יחסית בהתחשב באירועי היום שעבר.
הם דנים עם פקד כריסטבה על תכנית הפעולה ליציאה אל עבר המערה.
ולנטינו שואל כמה אנשים כריסטבה יכול להביא, וכריסטבה שכבר ענה לרומאנו על השאלה הזו אתמול נאנח ומסביר שהוא יכול להביא 10 אנשים נוספים.
ולנטינו צועק: "מים זה לא מספיק?!".
כריסטבה המיואש אומר לו שהוא לא מדבר באופן קוהרנטי, ושהם יביאו איתם מים וכריכים.
בנוסף הוא מונה את כלי הנשק שהוא יכול לספק לחוקרים: מספר רובים, אקדח וגרזן לחטיבת עצים.
רומאנו מסביר לכריסטבה שוולנטינו התכוון לומר "מה אם זה לא מספיק".
ולנטינו מהנהן ומוסיף שהקצבים ישחטו אותם.
ולנטינו אומר שהוא ראה מה הם מסוגלים לעשות וש"אין מספיק כוח בכל הממלכה שמסוגל לעצור אותם".
עריכה אחרונה:
סשן 62 - "היכן שהדם מוביל"
מחכים בבית הבטוח, הפקד הבטיח שיגיעו ניידות להסיע אותנו אל המערות.
הפקד מסביר שהמערות נמצאות ברכס הרים ליד סופי סרדנאגורה בדרך מתפתלת בסדר גודל של 25 מייל (דרומית לסופיה), שם גם יש כפר מקומי שנקרא חוקורובה.
הדרכים בתקופה זו חלקלקות ומסוכנות והטמפרטורה נמוכה - מה שאמור ליצור קרח על הכביש.
בהמשך ישנן דרכים המובילות לאיזור מיוער, לערוץ הנחל איסקור ואז למערות.
מגיעה משאית כריסטובה יושב ליד הנהג ורכב פרטי - סך הכל כריסטובה הצליח לגייס 7 אנשים כולל אותו.
הם מתחילים לחלק נשקים - קראבין, שוט גאן וכריסטובה תולה על עצמו בראונינג (נשק אוטומטי).
כריסטובה נותן לכל אחד פנס ומעיל
17 לפברואר, נוסעים, הכביש חלק, מזג האוויר קר, הנוף מתחלף לכפרי ואז למיוער.
עוצרים במרכז הכפר חוקורובה, כנסיה, קטנה, חנויות, עסקים.
קונים מהצרכניה המקומית אלכוהול.
מרימים כוסית - שאולי תהיה האחרונה שלנו...
כריסטובה מנסה להרים את המוראל, חוזרים למשאית ולרכב הפרטי ויוצאים.
עוברים בדרך בוצית כפרית שנמשכת דרך ערוץ הנחל איסקור.
הדרך עולה וממשיכה עד שכריסטובה עוצר את המשאית ויורד.
"יש כמה איזורים עם מערות באיזור, לא כדאי להתקרב עם הרכב".
רומאנו משכנע אותו שדווקא כדאי להתקרב עם הרכב מבחינת הבטחון שלנו (למרות שטד הסתייג מעט מהרעיון).
המשאית ראשונה, אחריה הרכב, גשם יורד - ברקס, שקט.
"תתחמשו, יש פה מחסום!"
מצוק עולה מההר מצידו האחד ומצדו השני תהום לנהר איסקור - מישהו מתח לאורך כל השביל תיל.
מעבר לתיל יש עץ אשוח גדול (סוף הדרך), שקי חול מסודרים ומרחוק אפשר לראות רכבים חונים 2 משאיות וארבעה רכבים.
"כנראה שזו התחנה הסופית שלנו".
ולנטינו מציע שנקים מארב ונוציא את חברי הכת מהמערה.
כריסטובה פורש את השוטרים מסביב.
סימני הצמיגים נראים טריים.
רואים עננה של אדים שיוצאת מאחד הפתחים במערה.
נראה שמכונת הירייה נעקרה מהעמדה והושלכה 10 מ' משם.
כריסטובה מכוון את האנשים שלו למשאיות ועומד בינהן לבין פתח המערה - המערה יורדת למטה.
חלק מהאנשים תופסים עמדות מאחורי שקי החול וטד מאחורי עץ המחט.
אנחנו מזהים את הרכב השחור שיום קודם נמלט עם המשאית.
בעצת כריסטובה חוזרים לקחת פנסים וחוזרים למערה.
ריח גופרית עולה מהמערה (גיאותרמית).
יורדים אל תוך המערה, רואים בצדדים שורשי עצים, הרצפה חלקלקה, משתדלים לנוע בזהירות.
זרזוף הגשם חודר למערה, טד צועד קדימה לצידו של כריסטובה.
ריח הגופרית מתחזק, נטיפים וזקיפים מכל עבר, ההליכה איטית.
מדי פעם ערפילי אדים עולים מהאדמה.
מגיעים לפיצול ימינה ושמאלה.
בצד השמאלי אנחנו מאירים על הציורים מהחיזיון של רומאנו - רואים בציורים ביזונים וצבאים בתנועת ריצה.
כריסטובה מהנהן ופונה דווקא ימינה לבקשת ולנטינו.
המערה הולכת ומתפתלת חלק מהאיזורים גופרתיים שמדי פעם פולטים קיטור רותח.
הליכה איטית, הלכנו כבר 30-40 דקות, אנחנו מגיעים לפתח של חלל נוסף במערה שנראה כמו פה מלא שיניים.
שלוליות מבעבעות בכל מקום והתפוצצות הבועות הגופרתיות - ריח רקבון וביצים סרוחות.
המערה נפתחת לאולם ענק מלא בנטיפים וזקיפים - חלקם הוסרו ונזרקו לפינה.
אנחנו מתחילים לראות גופות אדם במלבושים שחורים וממול רואים כמות אדירה של גופות שרועות - אולי 30-35 אנשים שוכבים על הרצפה מבלי לזוז, חלקם לבושים גלימות שחורות ואפילו חליפות עבודה, חלקם גלימות אדומות.
ברצפה ניתן גם לראות בשלוליות המים דם.
חלק מהאנשים נראה שעדיין אוחזים בכלי נשק.
נראה שדם הגופות הוקז חלקית, אחת הגופות נראית כמו המלצר שקפץ מהרכבת "מה לעזאזל?".
חלק מהשוטרים מקיאים אחרים מסוככים על עינהם, הסרחון הולך וגדל.
פירמידה בגובה 5 מ' בקצה הרחוק של המערה - מוקפת במעגל של לפידים כבויים.
הפירמידה עצמה בנויה מגולגלות - מאות ואפילו אלף גולגלות.
רומאנו משער שלא ניתן לבנות פירמידה כזו בצורה שלא תתמוטט ולכן אולי קסם מחזיק אותה.
רומאנו רואה בקצה משהו בצבע אחר.
ריח נוראי, טד מנסה לטפס מעלה, אבל הגולגלות חלקות מדי.
ולנטינו מזהה שביל דם שמוביל אל מאחורי הפירמידה.
רומאנו יורה לכיוון הצבע השונה בגולגלות ומחטיא, רעש מחריש אזניים במערה.
כריסטובה שולח לבקשתנו את אחד מאנשים לטפס הוא טיפס וזרק אלינו כרית קטיפה שכנראה קודם נח עליה משהו.
השוטר מרגיש בחילה חזקה למעלה, גשם של קיא שוטף את רומאנו וולנטינו.
הוא גם ראה בחלק העליון, מונח מגש זהב שעליו הייתה מונחת כרית הקטיפה.
מתקדמים בשביל הדם, לפתע רואים יד תלושה, בהמשך רגל וחצי גוף.
שביל הדם ממשיך עם חלקי גופות, ישנה שם גופה שאחת הידיים שלה מופנית אל תוך בור קטן שקוטרו 50 ס"מ.
טד כורת את הזרוע מהגופה ומנסה להכניס אותה לבור המתעקל והיא נתקעת במשהו.
רומאנו מכניס את היד לבור ומושך משם שרשרת של ראשי שום ותולה אותה על צווארו.
ואז עוד שרשרת ואז משהו חלק עטוף בד אבל לא מצליח להוציאו.
טד מנסה, תופס עם קצות האצבעות, החפץ יוצא בקושי, מקבל כאב ברקות, מיגרנה שמתחילה להתפתח ורצון עז למשוך את החפץ.
טד מוציא את החפץ שנראה כמו הראש של הסדפקאר! עיניו עמוקות!
הריקנות בעיניים של הפסל מרתקת ושואבת את טד פנימה, טד מרגיש מסוחרר, ראש בתוך ראש בתוך ראש...
אילו זוועות נגלו לעיניים הללו במהלך ההיסטוריה.
שומעים צרחות ויריות.
אנשים חיוורים, שנראים כמו גופות ערפדיות מתקרבים!
מחכים בבית הבטוח, הפקד הבטיח שיגיעו ניידות להסיע אותנו אל המערות.
הפקד מסביר שהמערות נמצאות ברכס הרים ליד סופי סרדנאגורה בדרך מתפתלת בסדר גודל של 25 מייל (דרומית לסופיה), שם גם יש כפר מקומי שנקרא חוקורובה.
הדרכים בתקופה זו חלקלקות ומסוכנות והטמפרטורה נמוכה - מה שאמור ליצור קרח על הכביש.
בהמשך ישנן דרכים המובילות לאיזור מיוער, לערוץ הנחל איסקור ואז למערות.
מגיעה משאית כריסטובה יושב ליד הנהג ורכב פרטי - סך הכל כריסטובה הצליח לגייס 7 אנשים כולל אותו.
הם מתחילים לחלק נשקים - קראבין, שוט גאן וכריסטובה תולה על עצמו בראונינג (נשק אוטומטי).
כריסטובה נותן לכל אחד פנס ומעיל
17 לפברואר, נוסעים, הכביש חלק, מזג האוויר קר, הנוף מתחלף לכפרי ואז למיוער.
עוצרים במרכז הכפר חוקורובה, כנסיה, קטנה, חנויות, עסקים.
קונים מהצרכניה המקומית אלכוהול.
מרימים כוסית - שאולי תהיה האחרונה שלנו...
כריסטובה מנסה להרים את המוראל, חוזרים למשאית ולרכב הפרטי ויוצאים.
עוברים בדרך בוצית כפרית שנמשכת דרך ערוץ הנחל איסקור.
הדרך עולה וממשיכה עד שכריסטובה עוצר את המשאית ויורד.
"יש כמה איזורים עם מערות באיזור, לא כדאי להתקרב עם הרכב".
רומאנו משכנע אותו שדווקא כדאי להתקרב עם הרכב מבחינת הבטחון שלנו (למרות שטד הסתייג מעט מהרעיון).
המשאית ראשונה, אחריה הרכב, גשם יורד - ברקס, שקט.
"תתחמשו, יש פה מחסום!"
מצוק עולה מההר מצידו האחד ומצדו השני תהום לנהר איסקור - מישהו מתח לאורך כל השביל תיל.
מעבר לתיל יש עץ אשוח גדול (סוף הדרך), שקי חול מסודרים ומרחוק אפשר לראות רכבים חונים 2 משאיות וארבעה רכבים.
"כנראה שזו התחנה הסופית שלנו".
ולנטינו מציע שנקים מארב ונוציא את חברי הכת מהמערה.
כריסטובה פורש את השוטרים מסביב.
סימני הצמיגים נראים טריים.
רואים עננה של אדים שיוצאת מאחד הפתחים במערה.
נראה שמכונת הירייה נעקרה מהעמדה והושלכה 10 מ' משם.
כריסטובה מכוון את האנשים שלו למשאיות ועומד בינהן לבין פתח המערה - המערה יורדת למטה.
חלק מהאנשים תופסים עמדות מאחורי שקי החול וטד מאחורי עץ המחט.
אנחנו מזהים את הרכב השחור שיום קודם נמלט עם המשאית.
בעצת כריסטובה חוזרים לקחת פנסים וחוזרים למערה.
ריח גופרית עולה מהמערה (גיאותרמית).
יורדים אל תוך המערה, רואים בצדדים שורשי עצים, הרצפה חלקלקה, משתדלים לנוע בזהירות.
זרזוף הגשם חודר למערה, טד צועד קדימה לצידו של כריסטובה.
ריח הגופרית מתחזק, נטיפים וזקיפים מכל עבר, ההליכה איטית.
מדי פעם ערפילי אדים עולים מהאדמה.
מגיעים לפיצול ימינה ושמאלה.
בצד השמאלי אנחנו מאירים על הציורים מהחיזיון של רומאנו - רואים בציורים ביזונים וצבאים בתנועת ריצה.
כריסטובה מהנהן ופונה דווקא ימינה לבקשת ולנטינו.
המערה הולכת ומתפתלת חלק מהאיזורים גופרתיים שמדי פעם פולטים קיטור רותח.
הליכה איטית, הלכנו כבר 30-40 דקות, אנחנו מגיעים לפתח של חלל נוסף במערה שנראה כמו פה מלא שיניים.
שלוליות מבעבעות בכל מקום והתפוצצות הבועות הגופרתיות - ריח רקבון וביצים סרוחות.
המערה נפתחת לאולם ענק מלא בנטיפים וזקיפים - חלקם הוסרו ונזרקו לפינה.
אנחנו מתחילים לראות גופות אדם במלבושים שחורים וממול רואים כמות אדירה של גופות שרועות - אולי 30-35 אנשים שוכבים על הרצפה מבלי לזוז, חלקם לבושים גלימות שחורות ואפילו חליפות עבודה, חלקם גלימות אדומות.
ברצפה ניתן גם לראות בשלוליות המים דם.
חלק מהאנשים נראה שעדיין אוחזים בכלי נשק.
נראה שדם הגופות הוקז חלקית, אחת הגופות נראית כמו המלצר שקפץ מהרכבת "מה לעזאזל?".
חלק מהשוטרים מקיאים אחרים מסוככים על עינהם, הסרחון הולך וגדל.
פירמידה בגובה 5 מ' בקצה הרחוק של המערה - מוקפת במעגל של לפידים כבויים.
הפירמידה עצמה בנויה מגולגלות - מאות ואפילו אלף גולגלות.
רומאנו משער שלא ניתן לבנות פירמידה כזו בצורה שלא תתמוטט ולכן אולי קסם מחזיק אותה.
רומאנו רואה בקצה משהו בצבע אחר.
ריח נוראי, טד מנסה לטפס מעלה, אבל הגולגלות חלקות מדי.
ולנטינו מזהה שביל דם שמוביל אל מאחורי הפירמידה.
רומאנו יורה לכיוון הצבע השונה בגולגלות ומחטיא, רעש מחריש אזניים במערה.
כריסטובה שולח לבקשתנו את אחד מאנשים לטפס הוא טיפס וזרק אלינו כרית קטיפה שכנראה קודם נח עליה משהו.
השוטר מרגיש בחילה חזקה למעלה, גשם של קיא שוטף את רומאנו וולנטינו.
הוא גם ראה בחלק העליון, מונח מגש זהב שעליו הייתה מונחת כרית הקטיפה.
מתקדמים בשביל הדם, לפתע רואים יד תלושה, בהמשך רגל וחצי גוף.
שביל הדם ממשיך עם חלקי גופות, ישנה שם גופה שאחת הידיים שלה מופנית אל תוך בור קטן שקוטרו 50 ס"מ.
טד כורת את הזרוע מהגופה ומנסה להכניס אותה לבור המתעקל והיא נתקעת במשהו.
רומאנו מכניס את היד לבור ומושך משם שרשרת של ראשי שום ותולה אותה על צווארו.
ואז עוד שרשרת ואז משהו חלק עטוף בד אבל לא מצליח להוציאו.
טד מנסה, תופס עם קצות האצבעות, החפץ יוצא בקושי, מקבל כאב ברקות, מיגרנה שמתחילה להתפתח ורצון עז למשוך את החפץ.
טד מוציא את החפץ שנראה כמו הראש של הסדפקאר! עיניו עמוקות!
הריקנות בעיניים של הפסל מרתקת ושואבת את טד פנימה, טד מרגיש מסוחרר, ראש בתוך ראש בתוך ראש...
אילו זוועות נגלו לעיניים הללו במהלך ההיסטוריה.
שומעים צרחות ויריות.
אנשים חיוורים, שנראים כמו גופות ערפדיות מתקרבים!
קבצים מצורפים
עריכה אחרונה:
ואו! איזה מתח
אתם לקראת סוף ההרפתקה?
נשמע די אפי - בייחוד שמצאתם את הראש.
אתם לקראת סוף ההרפתקה?
נשמע די אפי - בייחוד שמצאתם את הראש.
הראש הוא החלק האחרון בסדפקר, אבל לך תדע מה יכול להשתבש בדרך
אנחנו יודעים שלא מספיק רק למצוא את הפסלון, אלא לבצע טקס שאמור להשמיד אותו (לדעתי בקונסטנטינופול).
מבחינת מטא, הערכה של המנחה שנסיים בעוד 8 חודשים פלוס/מינוס.
טוב, זה יותר קצר מאשר ההערכה שלי לזמן שאנחנו נסיים את עליית שרי הרונות (שנה, אם אני אופטימי)
סשן 63 - "עסק ערפדי"
חלק מהגופות של אנשי הכת קמו.
הם החלו לטפס על קירות המערה במהירות, חלקם לבושי גלימות שחורות ואדומות, אחרים בחליפות.
השוטרים שהיו איתנו: דימיטר, תומה, כריסטו, אלכס, כריסטובה, סמואל ויאן.
כריסטובה עמד עם עוד שני שוטרים: יאן ודימיטר - מאחורי הפירמידה.
לפתע דימיטר נכנס לפאניקה, צורח ומרסס במכונת ירייה לכל עבר, אש ללא הפסקה.
תרמילים עפו ונחתו בצלצול מתכתי על הקרקע. הלחץ וההיסטריה גרמו לו להרוג את חברו יאן, שנכנס בלא ידיעתו לטווח האש.
באיזור מצד שמאל שלהם היו כריסטו וסמואל.
שמענו את דימיטר יורה וצורח, ובשלב מסוים מפסיק לירות. אז ראינו ערפד שפותח את גופו של אחד השוטרים ומבתר אותו ברעבתנות.
הבנו שזה אבוד והחלטנו לסגת.
ערפדים רדפו אחרינו.
נמלטנו לאזור של כריסטו וסמואל (כשעוד היו בחיים), מלבד מריוס שניסה למשך סיבוב נוסף להילחם, הבין שזה חסר סיכוי והצטרף למנוסה.
בשלב זה הקבוצה התפצלה:
טד ומריוס פנו ימינה, לאזור עם הגייזר הראשון.
ולנטינו ופיליפוביץ', שהיו עם שרשראות השום שהרתיעו את הערפדים, פנו שמאלה – בדרך המקורית שממנה נכנסנו למערה.
טד חטף נזק מערפד אך הצליח להתחמק והמשיך בהימלטות. כולנו רצנו במערה, מתחמקים מגייזרים.
כריסטובה חטף קיטור רותח ישר לפנים – כוויות קשות וצרחות שהדהדו בכל המערה.
מריוס הצליח להתגבר די בקלות על הגייזרים ויצא מהמערה ראשון.
טד בהתקפת נגד חסרת ברירה חובט בראשו של אחד הערפדים בגרזן שחותכת עד למוח של הערפד.
כריסטובה היה על סף יציאה, הבחין שטד בצרות וקרא למריוס לחזור ולעזור לו.
לצערנו זה לא צלח – הערפדים עשו לטד דאבל טים ושתו אותו. מריוס הצליח לפוצץ את הראש של הערפד ששתה את טד, אבל זה לא הספיק.
טד נפל חסר הכרה ומת.
מריוס לקח את הראש ונמלט יחד עם כריסטובה.
בצד השני ולנטינו נלחם בעוז בערפדים עם המקל, מכה אחרי מכה, אך בסופו של דבר כוחו לא עמד לו והוא חטף מכה שגמרה אותו. פיליפוביץ' ניסה לגרור אותו משם, אבל ולנטינו מת לו בידיים. פיליפוביץ' לקח את המקל של ולנטינו כמזכרת אחרונה לגיבור והצליח להימלט, כשהוא מצטרף למריוס ולכריסטובה.
(עוד בתחילת המרדף פיליפוביץ' נאחז על ידי ערפד, אך זה השליך אותו ברגע שהרגיש את השום.)
כאשר יצאו לאור היום, הערפדים נעצרו בפתח המערה, אור השמש שבקע מבין העננים היווה כמכשול שהגן על החבורה.
הערפדים אשר נמנעו, נשארו בחופת המערה והצל ויידו אבנים בייאוש כדי לפגוע בחבורה.
פקד כריסטובה רץ למשאית, הביא מספר מקלות דינמיט והשליך אותם פנימה – *בום* ... מספר פיצוצים, העלו אבק רב לאוויר ולאחר ששקע,
ראו החוקרים כי תקרת פתח המערה, קרסה ונחסמה.
גופותיהם של ולנטינו וטד, ביחד עם חבורת הערפדים נכלאו כנראה לעד, המערה הפכה לקבר.
כריסטובה נפל על ברכיו, מותש וחבול, הוא שיחרר צעקה ויבבה לאוויר.
אחרי הכול, כל הצוות שלו, חבורה של אנשים נאמנים שהלכו איתו והאמינו בדרכו בתפסית הקרטל של "הקצבים" נהרגו, והוא מכולם אחראי. תחושת האשם תרדוף אותו עד סוף ימיו. בלית ברירה, הוא הבין שמקור הקצבים הוא במקום אחר ואם הוא רוצה לרדת לסוף העניין הוא חייב לעבוד עם החוקרים.
כריסטובה הנחה את החוקרים לעלות למשאית ונסע עם הניצולים (מריוס, פיליפוביץ' ורומנו ) חזרה לבית המסתור - למאפיה, אך כאשר התקרבו, הם הבחינו במכוניות סביב המקום והבינו שכנראה גם על המקום הזה עלו.
כריסטובה המיואש הוא פנה לחוקרים שהציעו את הבית של טד כמקום מסתור זמני.
כאיש קשר, הצביעו על האנתרופולוג והסטוריון - ד"ר ראדקו ג'ורדנוב.
מטא: *את הדמויות של ולנטינו וטד יחליפו פקד ואסילי כריסטובה וד"ר ראדקו ג'ורדאנוב*
חלק מהגופות של אנשי הכת קמו.
הם החלו לטפס על קירות המערה במהירות, חלקם לבושי גלימות שחורות ואדומות, אחרים בחליפות.
השוטרים שהיו איתנו: דימיטר, תומה, כריסטו, אלכס, כריסטובה, סמואל ויאן.
כריסטובה עמד עם עוד שני שוטרים: יאן ודימיטר - מאחורי הפירמידה.
לפתע דימיטר נכנס לפאניקה, צורח ומרסס במכונת ירייה לכל עבר, אש ללא הפסקה.
תרמילים עפו ונחתו בצלצול מתכתי על הקרקע. הלחץ וההיסטריה גרמו לו להרוג את חברו יאן, שנכנס בלא ידיעתו לטווח האש.
באיזור מצד שמאל שלהם היו כריסטו וסמואל.
שמענו את דימיטר יורה וצורח, ובשלב מסוים מפסיק לירות. אז ראינו ערפד שפותח את גופו של אחד השוטרים ומבתר אותו ברעבתנות.
הבנו שזה אבוד והחלטנו לסגת.
ערפדים רדפו אחרינו.
נמלטנו לאזור של כריסטו וסמואל (כשעוד היו בחיים), מלבד מריוס שניסה למשך סיבוב נוסף להילחם, הבין שזה חסר סיכוי והצטרף למנוסה.
בשלב זה הקבוצה התפצלה:
טד ומריוס פנו ימינה, לאזור עם הגייזר הראשון.
ולנטינו ופיליפוביץ', שהיו עם שרשראות השום שהרתיעו את הערפדים, פנו שמאלה – בדרך המקורית שממנה נכנסנו למערה.
טד חטף נזק מערפד אך הצליח להתחמק והמשיך בהימלטות. כולנו רצנו במערה, מתחמקים מגייזרים.
כריסטובה חטף קיטור רותח ישר לפנים – כוויות קשות וצרחות שהדהדו בכל המערה.
מריוס הצליח להתגבר די בקלות על הגייזרים ויצא מהמערה ראשון.
טד בהתקפת נגד חסרת ברירה חובט בראשו של אחד הערפדים בגרזן שחותכת עד למוח של הערפד.
כריסטובה היה על סף יציאה, הבחין שטד בצרות וקרא למריוס לחזור ולעזור לו.
לצערנו זה לא צלח – הערפדים עשו לטד דאבל טים ושתו אותו. מריוס הצליח לפוצץ את הראש של הערפד ששתה את טד, אבל זה לא הספיק.
טד נפל חסר הכרה ומת.
מריוס לקח את הראש ונמלט יחד עם כריסטובה.
בצד השני ולנטינו נלחם בעוז בערפדים עם המקל, מכה אחרי מכה, אך בסופו של דבר כוחו לא עמד לו והוא חטף מכה שגמרה אותו. פיליפוביץ' ניסה לגרור אותו משם, אבל ולנטינו מת לו בידיים. פיליפוביץ' לקח את המקל של ולנטינו כמזכרת אחרונה לגיבור והצליח להימלט, כשהוא מצטרף למריוס ולכריסטובה.
(עוד בתחילת המרדף פיליפוביץ' נאחז על ידי ערפד, אך זה השליך אותו ברגע שהרגיש את השום.)
כאשר יצאו לאור היום, הערפדים נעצרו בפתח המערה, אור השמש שבקע מבין העננים היווה כמכשול שהגן על החבורה.
הערפדים אשר נמנעו, נשארו בחופת המערה והצל ויידו אבנים בייאוש כדי לפגוע בחבורה.
פקד כריסטובה רץ למשאית, הביא מספר מקלות דינמיט והשליך אותם פנימה – *בום* ... מספר פיצוצים, העלו אבק רב לאוויר ולאחר ששקע,
ראו החוקרים כי תקרת פתח המערה, קרסה ונחסמה.
גופותיהם של ולנטינו וטד, ביחד עם חבורת הערפדים נכלאו כנראה לעד, המערה הפכה לקבר.
כריסטובה נפל על ברכיו, מותש וחבול, הוא שיחרר צעקה ויבבה לאוויר.
אחרי הכול, כל הצוות שלו, חבורה של אנשים נאמנים שהלכו איתו והאמינו בדרכו בתפסית הקרטל של "הקצבים" נהרגו, והוא מכולם אחראי. תחושת האשם תרדוף אותו עד סוף ימיו. בלית ברירה, הוא הבין שמקור הקצבים הוא במקום אחר ואם הוא רוצה לרדת לסוף העניין הוא חייב לעבוד עם החוקרים.
כריסטובה הנחה את החוקרים לעלות למשאית ונסע עם הניצולים (מריוס, פיליפוביץ' ורומנו ) חזרה לבית המסתור - למאפיה, אך כאשר התקרבו, הם הבחינו במכוניות סביב המקום והבינו שכנראה גם על המקום הזה עלו.
כריסטובה המיואש הוא פנה לחוקרים שהציעו את הבית של טד כמקום מסתור זמני.
כאיש קשר, הצביעו על האנתרופולוג והסטוריון - ד"ר ראדקו ג'ורדנוב.
מטא: *את הדמויות של ולנטינו וטד יחליפו פקד ואסילי כריסטובה וד"ר ראדקו ג'ורדאנוב*
עריכה אחרונה:
הסשן הנ"ל עודכן בשדרוג משמעותי לסוף ותמונה נוספת.
בהחלט סשן דרמטי עם השלכות רציניות על המשך הקמפיין מבחינת הרכב החבורה.
בהחלט סשן דרמטי עם השלכות רציניות על המשך הקמפיין מבחינת הרכב החבורה.
נשמע סשן ממש מרתק - אין לי מילה אחרת כל-כך, אבל כל-כך הרבה דברים קרו, ואני מבין שרובו היה מעין קרב רץ
כמו שכבר כתבתי לדעתי, החלפת הדמויות בקמפיין היא ממש מעניינת וזה יוצר תחושה שבמקום ששחקן ישחק דמות ספציפית, בעצם אתם משחקים את הסיפור מנקודות מבט שונות.
כמו שכבר כתבתי לדעתי, החלפת הדמויות בקמפיין היא ממש מעניינת וזה יוצר תחושה שבמקום ששחקן ישחק דמות ספציפית, בעצם אתם משחקים את הסיפור מנקודות מבט שונות.
סשן מרתק, לא היינו מוכנים לכזו קטלניות במערה!
הגענו למצב (שלי אישית קורה פעם ראשונה) שבו בעצם לא נשארה אף דמות מהחבורה המקורית שהתחילה את הקמפיין!
אנחנו בעצם אוסף דמויות מתחלפות שממשיכות את דרכן של הקודמות במטרה משותפת למצוא את כל חלקי הסדפקאר ולבסוף גם להשמידו.
ודייקת מאד - זה לשחק את הסיפור ממגוון נקודות מבט, גורם לי אפילו לחשוב על קו משותף של גורל שאיגד את כל הדמויות לאורך הקמפיין.
בסשן הבא אני אשחק את ד"ר ראדקו ג'ורדאנוב, ארכיאולוג שהתעניין בפסלון ויש לי כבר כמה רעיונות על איך לשחק אותו
הגענו למצב (שלי אישית קורה פעם ראשונה) שבו בעצם לא נשארה אף דמות מהחבורה המקורית שהתחילה את הקמפיין!
אנחנו בעצם אוסף דמויות מתחלפות שממשיכות את דרכן של הקודמות במטרה משותפת למצוא את כל חלקי הסדפקאר ולבסוף גם להשמידו.
ודייקת מאד - זה לשחק את הסיפור ממגוון נקודות מבט, גורם לי אפילו לחשוב על קו משותף של גורל שאיגד את כל הדמויות לאורך הקמפיין.
בסשן הבא אני אשחק את ד"ר ראדקו ג'ורדאנוב, ארכיאולוג שהתעניין בפסלון ויש לי כבר כמה רעיונות על איך לשחק אותו
שים לב - ראדקו הוא קודם כל אנתרופולוג, היסטוריון ... יותר איש ספריה אקדמי מאשר חופר באתר ארכיאולוגי.
הסיישן אכן היה לא קל לניהול, התחיל בקרב והמשיך במרדף במערות. הוא בהחלט היה קטלני והסתיים עם 2 הרוגים לחבורה.
נכון שיש תחלופה עם אנשי החבורה, השחקנים מקבלים את זה בהבנה, אין ספק שזה לא קל.
מה שיפה שזה שאסף הדמויות הוא לא מקרי ... זה לא עוד בא נבנה משהו ונכניס בכוח, אלא כמות ה NPC שמוצגת בהרפתקאה, ומשחק התפקידים המשובח של כולנו, מאפשר להכניס את הדמויות החדשות בצורה זורמת וקלה כי חלק מה NPCs מעורבים בדרך זו או אחרת, וקשורים גם רגשית לחברי החבורה.
הדמויות גם לא נכנסות טריות Fresh, אלא מגיעות מצולקות, עם תחושת אשם, מעורבות בדרך זו או אחרת עם התוצאות והמעשים של החבורה. לדוגמה ד"ר ראדקו שהיה הבוס של טד, עזר עם קריאת המאמר. פקד כריסטו, שכל הצוות שלו נהרג ומרגיש שכדי לפתור את החקירה, הוא כנראה צריך להצטרף ולהמשיך עם החבורה.
שורה תחתונה - עבודה טובה שלי כ GM ובעיקר של השחקנים תורמת לאחת ההרפתקאות המשובחות ביותר שיצא לי לנהל.
והיד עוד נטויה - אולי בעתיד נריץ את Masks
הסיישן אכן היה לא קל לניהול, התחיל בקרב והמשיך במרדף במערות. הוא בהחלט היה קטלני והסתיים עם 2 הרוגים לחבורה.
נכון שיש תחלופה עם אנשי החבורה, השחקנים מקבלים את זה בהבנה, אין ספק שזה לא קל.
מה שיפה שזה שאסף הדמויות הוא לא מקרי ... זה לא עוד בא נבנה משהו ונכניס בכוח, אלא כמות ה NPC שמוצגת בהרפתקאה, ומשחק התפקידים המשובח של כולנו, מאפשר להכניס את הדמויות החדשות בצורה זורמת וקלה כי חלק מה NPCs מעורבים בדרך זו או אחרת, וקשורים גם רגשית לחברי החבורה.
הדמויות גם לא נכנסות טריות Fresh, אלא מגיעות מצולקות, עם תחושת אשם, מעורבות בדרך זו או אחרת עם התוצאות והמעשים של החבורה. לדוגמה ד"ר ראדקו שהיה הבוס של טד, עזר עם קריאת המאמר. פקד כריסטו, שכל הצוות שלו נהרג ומרגיש שכדי לפתור את החקירה, הוא כנראה צריך להצטרף ולהמשיך עם החבורה.
שורה תחתונה - עבודה טובה שלי כ GM ובעיקר של השחקנים תורמת לאחת ההרפתקאות המשובחות ביותר שיצא לי לנהל.
והיד עוד נטויה - אולי בעתיד נריץ את Masks
סשן 64 – ראיון עם הערפד
לאחר שהחזרה למאפיה ירדה מהפרק, כריסטובה מסיע את השורדים אל עבר הבית של ד"ר ג'ורדאנוב.
במהלך הנסיעה כריסטובה דורש הסברים, ורומאנו מתחיל לספר לו על ראש הפסל שהם חילצו מהמערה וממשיך לשאר התלאות שעברו עליהם עד הנקודה שבה פגשו בו.
בסיומה של נסיעה ממושכת הם מגיעים לביתו של ד"ר ג'ורדאנוב.
רומאנו דופק בדלת.
פתיחתם של ארבעה מנעולים שעל הדלת נשמעת מהעבר השני לפני שהיא נפתחת קלות וראשו של רדקו ג'ורדאנוב מבצבץ מאחוריה.
רומאנו מברך אותו לשלום ומבקש רשות להיכנס.
ג'ורדאנוב מכניס את האורחים לבית, נועל אחריהם את ארבעת המנעולים שבדלת ומתנצל על הבלגן השורר בדירה ועל הדפים המפוזרים.
הדבר הראשון שצד את עינו של רדקו הוא עינו השמאלית של רומאנו.
הוא נבהל ושואל לפשר הרטייה, ולפני שרומאנו מספיק להשיב הוא שואל היכן טד ומי הבחור החדש שהגיע איתם.
רומאנו מבקש מרדקו שיירגע, מציע שיביא ויסקי וישב כי יש לו לא מעט דברים לספר.
רדקו נענה לבקשה ונחרד לשמוע על גורלו האכזרי של טד.
האשמה מכרסמת בו והוא מתקשה לקבל את הבשורה הטראגית.
עם זאת, הידיעה שגם הזמר האיטלקי הפרוע נפח את נשמתו מצליחה להקל מעט את הכאב ולשפר את מצב רוחו.
כמו כן, כריסטובה מציג את עצמו בפני הדוקטור ומשתף אותו באובדן השוטרים שעליהם פיקד והוביל למערה, ושגם הוא נאכל על ידי החרטה והאשמה על מותם.
רומאנו מבין שלאחר הקטל במערה הם יזדקקו לכל אדם שיסכים להירתם למשימה ומחליט להמשיך ולספר לרדקו את כל הרקע שמאחורי המסע.
הוא מבקש ממריוס לחשוף את הפסל בפני רדקו.
תוך כדי שמריוס שולף את הראש מתוך השק שבידיו הוא מרגיש כאב חד בראשו ושומט את הראש על הרצפה.
ג'ורדאנוב המום גם הוא ומתקשה להאמין לסיפור ששמע ולחפץ שנגלה לעיניו, וגומע את הוויסקי בלגימה אחת.
רומאנו מרים את הראש ומניח אותו על השולחן לפני רדקו, אשר אינו יודע את נפשו.
הוא מעביר את ידיו על גבי הפסל ומנסה להבין איך ייתכן שלמרות התבליטים שעליו הפסל חלק כל כך למגע.
מספר דקות עוברות.
רומאנו עונה לשאלות הרבות שעולות אצל ג'ורדאנוב בעקבות הממצא הארכאולוגי המרשים אשר מונח לפניו.
בסופו של דבר כריסטובה קוטע את השיחה, מציין שהרכבת הבאה לקונסטנטינופול יוצאת בשעה 21:00 ושכדאי שיתחילו להתארגן לשם כך.
כריסטובה מעוניין להשיג כלי נשק על מנת להסליקם על הרכבת.
הוא מסכם עם החבורה שהוא ייגש לתחנת המשטרה כדי לחפש נשקים ויפגוש את השאר בשעה 20:30 ברציף.
רדקו מסיע את רומאנו, פיליפוביץ' ומריוס לביתו של טד המנוח על מנת לאסוף את החפצים ולהביאם לרכבת.
הם נכנסים לבית ומריוס מוביל אותם לארונות בחדר השינה, שם הוא החביא את שאר חלקי הפסל.
ברגע שהם נכנסים לחדר, כאב חד מפלח את רגל שמאל של רומאנו ובזמן שהוא מושיט את ידיו לעברה גם יד ימין שלו מתחילה לכאוב.
רדקו פותח את אחד התיקים שהוצאו מהארונות.
הוא מוציא ממנו את יד שמאל של הפסל ומשתאה כשהוא מבחין בהשתקפותו על גבי המרקם החלק.
לא עוברת שנייה לפני שהוא מרגיש את יד שמאל שלו נרדמת באופן פתאומי וממהר להניח את יד הפסל בחזרה בתיק.
הסקרנות מציפה את רדקו שמודיע לרומאנו שהוא יצטרף בשמחה להרפתקה בעקבות הפסל במטרה לחקור את מקורותיו ואת הכאוס השורר סביבו.
בנוסף, רומאנו מוסר לו לקריאה את היומן של ד"ר מוריץ' שנלקח מהחפירה הארכאולוגית בבלגרד.
כאשר כריסטובה מגיע לתחנת המשטרה הוא פוגש את פקד סבטלנה ומבקש ממנה אישור להיכנס לחדר הראיות.
סבטלנה מזכירה לו שפבל צריך להתלוות אליו לשם כך.
הוא לא נמצא כרגע אך אמור לשוב עוד מעט.
כריסטובה מנסה לשכנע את סבטלנה שתאפשר לו להיכנס לחדר הראיות לבדו ומבטיח שיעלים עין מכך שהיא מסתובבת עם חצאית.
סבטלנה צוחקת בתגובה ומזכירה לו שהיא לא עובדת תחתיו, שהיא כבר הסתבכה בעבר על מקרים כאלה ושיחכה לפבל.
כריסטובה המתוסכל מחליט ללכת לנשקייה במקום.
הוא נכנס פנימה ולאחר חיפוש מוצא מספר מקלות דינמיט שהוא מתחיל להחביא בחיקו.
אך במהלך ההצטיידות איבן מופיע בחדר ותופס את כריסטובה על חם.
הוא מפציר בכריסטובה שיניח את הדינמיט במקום לפני שיפוצץ את כל התחנה.
כריסטובה המיואש עוזב את הדינמיט ואת הנשקייה בזמן שהוא ממלמל "מי ישמע נגעתי באשתך".
בשעה 20:30 החבורה מתאספת בתחנת הרכבת.
כריסטובה אומנם חזר מתחנת המשטרה בידיים ריקות, אך יש לו בכל זאת מספר רובים ובנוסף כאלה שרומאנו מסר לו.
הוא ניגש לכרטיסן צעיר ומודיע לו שהוא מעוניין לסרוק את הרכבת מטעם המשטרה כדי לוודא שלא הוחבאו עליה סחורות לא חוקיות.
לאחר שהכרטיסן מאשר, הוא סורק את הקרונות ומחליט להניח את החפצים בכלוב לכלבים אשר נמצא בקרון השני מהסוף ועליו מצוין "זהירות! לא להתקרב!".
כריסטובה מוודא שהכלוב נעול היטב, יוצא החוצה, מודה לכרטיסן, מניח בידו מטבע של שני לב ומבקש ממנו שיודיע לו אם ישים לב למישהו חשוד בזמן הנסיעה.
הכרטיסן המבוהל מהנהן בראשו וממהר להסתלק מהמקום.
החבורה עולה לרכבת אשר לאחר מספר דקות יוצאת לדרכה אל עבר קונסטנטינופול.
זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה נשמע הפעמון והנוסעים נקראים לחדר האוכל לאכול את ארוחת הערב.
בתום הארוחה החוקרים, עייפים ושבעים, שבים לתאים שלהם ומתכוננים לשינה נחוצה לאחר היום הארוך שעבר עליהם.
מריוס רק מניח את ראשו על הכרית ונרדם.
פיליפוביץ', שאיתו בחדר, מתכונן גם הוא לשינה כשלפתע הוא שומע קול משונה שקורא לו: "תפתח את החלון ותן לאוויר להיכנס. חם בפנים והאוויר בחוץ קר ונעים".
פיליפוביץ' סורק את חלל התא במטרה לאתר את מקור הקול עד שהוא מבחין בחשכה שמחוץ לחלון בעיניים אדומות ועמוקות שנועצות בו מבט.
המום, הוא ממשיך לשמוע את הקול שדורש להיכנס ונלחם בדחף הלא ברור שעולה בו לציית לאותו קול.
הוא כמעט נכנע לתחינות הקול אך משתלט על עצמו.
הוא אוחז בצלב שתלוי על צווארו וצועק לשד הגיהנום שיניח לו וישוב למקום שממנו בא.
הוא מנסה להעיר את מריוס אך לשווא.
מריוס ממלמל מתוך שינה אך לא מתעורר ופיליפוביץ' מרגיש שהוא מוכרח להימלט מהחדר בהקדם ולהיות בחברת אנשים.
הוא נס אל עבר חדר האוכל, שם עוד יש נוסעים ששותים ורוקדים לקול הגרמופון.
פיליפוביץ' מבקש מהמוזג כוס ויסקי ומתיישב במטרה להירגע, אך שוב מבחין בעיניים האדומות שמביטות בו מעבר לחלונות.
הוא עוצם את עיניו ונושא תפילה.
כאשר הוא פוקח אותן שוב, העיניים האדומות כבר אינן מופיעות בחלון.
עם זאת הוא לא זוכה לנחת ליותר מכמה רגעים שכן הוא מבחין במחזה מוזר נוסף, הפעם מכיוון דלת הקרון.
אחד הכרטיסנים הולך לאיטו עם ידיים שמוטות ועיניים ריקות.
מאחוריו איש כחוש בחליפה שחורה עם פנים מוסתרות תחת ברדס ונראה שהוא זה שמוביל את הכרטיסן האפתי.
פיליפוביץ' שואל זוג שלידו אם הם שמים לב להתרחשות, אך הם מבקשים ממנו שיניח להם.
כאשר הוא מבחין בכרטיסן ובאיש שמאחוריו הולכים בכיוונו הוא מתחיל לצעוק במטרה להסיט את תשומת לב שאר הנוסעים בקרון, אך נראה שאנשים עסוקים בריקודים ושתייה ואינם מתייחסים אליו.
הוא משליך את כוס הוויסקי שבידו אל עבר האיש בחליפה אך מחטיא והכוס מתנפצת על הרצפה.
האיש בחליפה משליך את הכרטיסן אל הרצפה, אוחז בידו של פיליפוביץ' ומתחיל לגרור אותו בכוח החוצה מהקרון.
פיליפוביץ' מתפלא מהכוח הרב שהאיש הצנום מפגין ואינו מצליח להשתחרר מאחיזתו.
כאשר הם מגיעים למסדרון של אחד מקרונות המגורים אישה שמגיחה גם היא מכיוון חדר האוכל מבחינה בהם וצועקת על פיליפוביץ' שהוא גרם לכל הרעש והבלגן בקרון האוכל.
האיש בחליפה שולח יד לעבר צווארה ושורט אותה.
שרוול החליפה שלו מופשל מעט ופיליפוביץ' מבחין ביד רזה ושלדית עם ציפורניים חדות כטפרים.
הוא מנצל את הסחת הדעת כדי להשתחרר ומנסה להימלט אך מועד ונופל.
האיש בחליפה מטיח בו כי החפצים שבידי החוקרים אינם שייכים להם ושישיבו לו אותם.
הוא מסב את מבטו אל עבר האישה שנפלה על הרצפה ורואה שהיא שותתת דם ומחרחרת.
צווארה מנוקב בשלוש נקודות שבהן הציפורניים ככל הנראה פגשו אותו.
הוא ממהר להתרומם על רגליו ונס מהקרון בריצה.
ד"ר ג'ורדאנוב יושב על המיטה בתאו כשלפתע הוא מבחין באיש בחליפה השחורה עומד מולו.
ג'ורדאנוב בוהה באיש השלדי ומנסה לצעוק אך שום קול אינו יוצא מפיו בזמן שהאיש מתקדם לעברו ונועץ את שיניו בצווארו של הדוקטור.
כריסטובה, שנמצא מעבר לקיר, מבחין במתרחש ומיד שולף אגרופן מכיסו ושולח אגרוף לפניו של האיש אשר משחרר את אחיזתו מצווארו של ג'ורדאנוב.
האיש בחליפה בתגובה סוטר לכריסטובה, ציפורניו חודרות את התחבושות שנועדו לכסות את הכוויות שחטף במערה, והוא מטיח אותו בעוצמה על־אנושית שגורמת לו ליפול לרצפה ולאבד את הכרתו.
האיש בחליפה פונה שוב לג'ורדאנוב, מניח יד על כתפו ומטיח בו שאלות: מי אתה? איך אתה קשור לאנשים האלה? מה קרה לזמר האופרה? מה עשיתם עם החפצים שלי?
ג'ורדאנוב שואל אם הוא מחפש תחפושת או פסלון ומסביר לו שאם כן, החלקים נמצאים בקרון הפחם שלפני הקטר.
האיש מניח לו ומצביע לכיוון דלת הקרון.
פיליפוביץ' רץ בהיסטריה במשך מספר דקות ברכבת ללא כיוון מוגדר.
לאחר שהוא נרגע מעט הוא שב אל הקרון שממנו נמלט בדיוק בזמן שג'ורדאנוב והאיש הולכים בכיוון השני אל עבר קרון הפחם.
הוא מחליף מבטים עם ג'ורדאנוב ומחליט להצטרף אליהם.
כאשר הם מגיעים לכניסה לקרון הפחם האיש בחליפה דופק על הדלת.
יוצא איש צוות ושואל: "מה אתם עושים כאן?".
האיש בחליפה עונה: "תן לנו להיכנס בבקשה, אנחנו מחפשים משהו".
המבט על פני איש הצוות משתנה בן רגע והוא משיב: "היכנסו וחפשו מה שאתם רוצים".
האיש נכנס אל הקרון בעוד פיליפוביץ' וג'ורדאנוב נותרים לעמוד בחוץ.
כריסטובה שב להכרה ומבחין בעקבות דם על הרצפה.
הוא מתאושש וחובש את פניו.
הוא ניגש לחדרו של רומאנו, דופק בחוזקה עד שרומאנו פותח ואומר לו: "שים תחתונים ובוא מהר".
הוא ניגש לחדרו של מריוס ומנסה להעיר גם אותו אך נראה שמריוס מעולף ואינו מגיב.
כריסטובה ורומאנו הולכים אחר עקבות הדם.
בדרך הם נתקלים בגופת כרטיסן השרועה על הרצפה שותתת דם עם גפיים שבורות בצורה לא טבעית ומחרידה.
לבסוף הם פוגשים את רדקו וכריסטיאן בדיוק בזמן שהאיש בחליפה יוצא מהקרון מכוסה בפיח ואומר לג'ורדאנוב: "הם לא שם! עבדת עליי! והבאת בינתיים את כל החבורה אני רואה. חזיתם כבר במה שקורה למי שמתעסק עם הפסל שלי – כתות, רציחות, דם, וכל מי שמנסה להרכיב את הפסל נכשל בסוף ומוצא את גורלו הטראגי. אני מציע לכם עסקה הוגנת: תנו לי את הפסל ובתמורה אספק לכם ידע, שמות, מקומות, מידע אקדמי, מידע סודי של הכנסייה, דברים שערכם לא יסולא בפז ובנוסף אניח לכם. כל מה שאני מבקש בתמורה הוא שתמסרו לידי את הפסל".
רומאנו עונה שהוא מסכים תוך כדי קריצה לשאר החוקרים.
האיש בחליפה אינו קונה את ההסכמה הזו ומטיח בהם: "עצרו! אל תזוזו! אני לא מאמין לאף מילה שלכם!".
פיליפוביץ', שבמהלך המאורעות חיבר את הנקודות בראשו, פונה אליו: "טיליוס, בבקשה תקשיב לי".
האיש בחליפה נראה כאילו חטף שוק, תוהה בקול מי זה טיליוס ומתחיל להיזכר.
רומאנו, ששם לב לשינוי, זועק: "פלקונס!".
טיליוס אוחז בראשו ונראה מזועזע מההכרה שנוחתת עליו ומהעבר שנשכח.
כריסטובה מנצל זאת, שולף רובה ציד ויורה בו מטווח קצר, ירייה שמעיפה את טיליוס על הרצפה.
רדקו מיד שולף את רובה השוט גאן שברשותו ויורה בו גם הוא, יריה מדוייקת.
רומאנו מוסר לכריסטיאן גרזן שבעזרתו הוא רץ ומנסה לכרות את ראשו של טיליוס, אך להפתעתו המכה שהוא מנחית רק שורטת אותו קלות בצוואר.
רומאנו שולף אקדח מרטיני ומטיח כדור נוסף בגופה שעל הרצפה.
החוקרים מתקרבים לגופה ומבחינים שכל החורים שיצרו הקליעים מתחילים להתאחות ולהיסגר, ורק השריטה שהגרזן הותיר נותרת בעינה.
רומאנו רץ אל תנור הפחם, פותח אותו והחוקרים סוחבים את הגופה יחד ומשליכים אותה אל תוך התנור הבוער.
לאחר שהחזרה למאפיה ירדה מהפרק, כריסטובה מסיע את השורדים אל עבר הבית של ד"ר ג'ורדאנוב.
במהלך הנסיעה כריסטובה דורש הסברים, ורומאנו מתחיל לספר לו על ראש הפסל שהם חילצו מהמערה וממשיך לשאר התלאות שעברו עליהם עד הנקודה שבה פגשו בו.
בסיומה של נסיעה ממושכת הם מגיעים לביתו של ד"ר ג'ורדאנוב.
רומאנו דופק בדלת.
פתיחתם של ארבעה מנעולים שעל הדלת נשמעת מהעבר השני לפני שהיא נפתחת קלות וראשו של רדקו ג'ורדאנוב מבצבץ מאחוריה.
רומאנו מברך אותו לשלום ומבקש רשות להיכנס.
ג'ורדאנוב מכניס את האורחים לבית, נועל אחריהם את ארבעת המנעולים שבדלת ומתנצל על הבלגן השורר בדירה ועל הדפים המפוזרים.
הדבר הראשון שצד את עינו של רדקו הוא עינו השמאלית של רומאנו.
הוא נבהל ושואל לפשר הרטייה, ולפני שרומאנו מספיק להשיב הוא שואל היכן טד ומי הבחור החדש שהגיע איתם.
רומאנו מבקש מרדקו שיירגע, מציע שיביא ויסקי וישב כי יש לו לא מעט דברים לספר.
רדקו נענה לבקשה ונחרד לשמוע על גורלו האכזרי של טד.
האשמה מכרסמת בו והוא מתקשה לקבל את הבשורה הטראגית.
עם זאת, הידיעה שגם הזמר האיטלקי הפרוע נפח את נשמתו מצליחה להקל מעט את הכאב ולשפר את מצב רוחו.
כמו כן, כריסטובה מציג את עצמו בפני הדוקטור ומשתף אותו באובדן השוטרים שעליהם פיקד והוביל למערה, ושגם הוא נאכל על ידי החרטה והאשמה על מותם.
רומאנו מבין שלאחר הקטל במערה הם יזדקקו לכל אדם שיסכים להירתם למשימה ומחליט להמשיך ולספר לרדקו את כל הרקע שמאחורי המסע.
הוא מבקש ממריוס לחשוף את הפסל בפני רדקו.
תוך כדי שמריוס שולף את הראש מתוך השק שבידיו הוא מרגיש כאב חד בראשו ושומט את הראש על הרצפה.
ג'ורדאנוב המום גם הוא ומתקשה להאמין לסיפור ששמע ולחפץ שנגלה לעיניו, וגומע את הוויסקי בלגימה אחת.
רומאנו מרים את הראש ומניח אותו על השולחן לפני רדקו, אשר אינו יודע את נפשו.
הוא מעביר את ידיו על גבי הפסל ומנסה להבין איך ייתכן שלמרות התבליטים שעליו הפסל חלק כל כך למגע.
מספר דקות עוברות.
רומאנו עונה לשאלות הרבות שעולות אצל ג'ורדאנוב בעקבות הממצא הארכאולוגי המרשים אשר מונח לפניו.
בסופו של דבר כריסטובה קוטע את השיחה, מציין שהרכבת הבאה לקונסטנטינופול יוצאת בשעה 21:00 ושכדאי שיתחילו להתארגן לשם כך.
כריסטובה מעוניין להשיג כלי נשק על מנת להסליקם על הרכבת.
הוא מסכם עם החבורה שהוא ייגש לתחנת המשטרה כדי לחפש נשקים ויפגוש את השאר בשעה 20:30 ברציף.
רדקו מסיע את רומאנו, פיליפוביץ' ומריוס לביתו של טד המנוח על מנת לאסוף את החפצים ולהביאם לרכבת.
הם נכנסים לבית ומריוס מוביל אותם לארונות בחדר השינה, שם הוא החביא את שאר חלקי הפסל.
ברגע שהם נכנסים לחדר, כאב חד מפלח את רגל שמאל של רומאנו ובזמן שהוא מושיט את ידיו לעברה גם יד ימין שלו מתחילה לכאוב.
רדקו פותח את אחד התיקים שהוצאו מהארונות.
הוא מוציא ממנו את יד שמאל של הפסל ומשתאה כשהוא מבחין בהשתקפותו על גבי המרקם החלק.
לא עוברת שנייה לפני שהוא מרגיש את יד שמאל שלו נרדמת באופן פתאומי וממהר להניח את יד הפסל בחזרה בתיק.
הסקרנות מציפה את רדקו שמודיע לרומאנו שהוא יצטרף בשמחה להרפתקה בעקבות הפסל במטרה לחקור את מקורותיו ואת הכאוס השורר סביבו.
בנוסף, רומאנו מוסר לו לקריאה את היומן של ד"ר מוריץ' שנלקח מהחפירה הארכאולוגית בבלגרד.
כאשר כריסטובה מגיע לתחנת המשטרה הוא פוגש את פקד סבטלנה ומבקש ממנה אישור להיכנס לחדר הראיות.
סבטלנה מזכירה לו שפבל צריך להתלוות אליו לשם כך.
הוא לא נמצא כרגע אך אמור לשוב עוד מעט.
כריסטובה מנסה לשכנע את סבטלנה שתאפשר לו להיכנס לחדר הראיות לבדו ומבטיח שיעלים עין מכך שהיא מסתובבת עם חצאית.
סבטלנה צוחקת בתגובה ומזכירה לו שהיא לא עובדת תחתיו, שהיא כבר הסתבכה בעבר על מקרים כאלה ושיחכה לפבל.
כריסטובה המתוסכל מחליט ללכת לנשקייה במקום.
הוא נכנס פנימה ולאחר חיפוש מוצא מספר מקלות דינמיט שהוא מתחיל להחביא בחיקו.
אך במהלך ההצטיידות איבן מופיע בחדר ותופס את כריסטובה על חם.
הוא מפציר בכריסטובה שיניח את הדינמיט במקום לפני שיפוצץ את כל התחנה.
כריסטובה המיואש עוזב את הדינמיט ואת הנשקייה בזמן שהוא ממלמל "מי ישמע נגעתי באשתך".
בשעה 20:30 החבורה מתאספת בתחנת הרכבת.
כריסטובה אומנם חזר מתחנת המשטרה בידיים ריקות, אך יש לו בכל זאת מספר רובים ובנוסף כאלה שרומאנו מסר לו.
הוא ניגש לכרטיסן צעיר ומודיע לו שהוא מעוניין לסרוק את הרכבת מטעם המשטרה כדי לוודא שלא הוחבאו עליה סחורות לא חוקיות.
לאחר שהכרטיסן מאשר, הוא סורק את הקרונות ומחליט להניח את החפצים בכלוב לכלבים אשר נמצא בקרון השני מהסוף ועליו מצוין "זהירות! לא להתקרב!".
כריסטובה מוודא שהכלוב נעול היטב, יוצא החוצה, מודה לכרטיסן, מניח בידו מטבע של שני לב ומבקש ממנו שיודיע לו אם ישים לב למישהו חשוד בזמן הנסיעה.
הכרטיסן המבוהל מהנהן בראשו וממהר להסתלק מהמקום.
החבורה עולה לרכבת אשר לאחר מספר דקות יוצאת לדרכה אל עבר קונסטנטינופול.
זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה נשמע הפעמון והנוסעים נקראים לחדר האוכל לאכול את ארוחת הערב.
בתום הארוחה החוקרים, עייפים ושבעים, שבים לתאים שלהם ומתכוננים לשינה נחוצה לאחר היום הארוך שעבר עליהם.
מריוס רק מניח את ראשו על הכרית ונרדם.
פיליפוביץ', שאיתו בחדר, מתכונן גם הוא לשינה כשלפתע הוא שומע קול משונה שקורא לו: "תפתח את החלון ותן לאוויר להיכנס. חם בפנים והאוויר בחוץ קר ונעים".
פיליפוביץ' סורק את חלל התא במטרה לאתר את מקור הקול עד שהוא מבחין בחשכה שמחוץ לחלון בעיניים אדומות ועמוקות שנועצות בו מבט.
המום, הוא ממשיך לשמוע את הקול שדורש להיכנס ונלחם בדחף הלא ברור שעולה בו לציית לאותו קול.
הוא כמעט נכנע לתחינות הקול אך משתלט על עצמו.
הוא אוחז בצלב שתלוי על צווארו וצועק לשד הגיהנום שיניח לו וישוב למקום שממנו בא.
הוא מנסה להעיר את מריוס אך לשווא.
מריוס ממלמל מתוך שינה אך לא מתעורר ופיליפוביץ' מרגיש שהוא מוכרח להימלט מהחדר בהקדם ולהיות בחברת אנשים.
הוא נס אל עבר חדר האוכל, שם עוד יש נוסעים ששותים ורוקדים לקול הגרמופון.
פיליפוביץ' מבקש מהמוזג כוס ויסקי ומתיישב במטרה להירגע, אך שוב מבחין בעיניים האדומות שמביטות בו מעבר לחלונות.
הוא עוצם את עיניו ונושא תפילה.
כאשר הוא פוקח אותן שוב, העיניים האדומות כבר אינן מופיעות בחלון.
עם זאת הוא לא זוכה לנחת ליותר מכמה רגעים שכן הוא מבחין במחזה מוזר נוסף, הפעם מכיוון דלת הקרון.
אחד הכרטיסנים הולך לאיטו עם ידיים שמוטות ועיניים ריקות.
מאחוריו איש כחוש בחליפה שחורה עם פנים מוסתרות תחת ברדס ונראה שהוא זה שמוביל את הכרטיסן האפתי.
פיליפוביץ' שואל זוג שלידו אם הם שמים לב להתרחשות, אך הם מבקשים ממנו שיניח להם.
כאשר הוא מבחין בכרטיסן ובאיש שמאחוריו הולכים בכיוונו הוא מתחיל לצעוק במטרה להסיט את תשומת לב שאר הנוסעים בקרון, אך נראה שאנשים עסוקים בריקודים ושתייה ואינם מתייחסים אליו.
הוא משליך את כוס הוויסקי שבידו אל עבר האיש בחליפה אך מחטיא והכוס מתנפצת על הרצפה.
האיש בחליפה משליך את הכרטיסן אל הרצפה, אוחז בידו של פיליפוביץ' ומתחיל לגרור אותו בכוח החוצה מהקרון.
פיליפוביץ' מתפלא מהכוח הרב שהאיש הצנום מפגין ואינו מצליח להשתחרר מאחיזתו.
כאשר הם מגיעים למסדרון של אחד מקרונות המגורים אישה שמגיחה גם היא מכיוון חדר האוכל מבחינה בהם וצועקת על פיליפוביץ' שהוא גרם לכל הרעש והבלגן בקרון האוכל.
האיש בחליפה שולח יד לעבר צווארה ושורט אותה.
שרוול החליפה שלו מופשל מעט ופיליפוביץ' מבחין ביד רזה ושלדית עם ציפורניים חדות כטפרים.
הוא מנצל את הסחת הדעת כדי להשתחרר ומנסה להימלט אך מועד ונופל.
האיש בחליפה מטיח בו כי החפצים שבידי החוקרים אינם שייכים להם ושישיבו לו אותם.
הוא מסב את מבטו אל עבר האישה שנפלה על הרצפה ורואה שהיא שותתת דם ומחרחרת.
צווארה מנוקב בשלוש נקודות שבהן הציפורניים ככל הנראה פגשו אותו.
הוא ממהר להתרומם על רגליו ונס מהקרון בריצה.
ד"ר ג'ורדאנוב יושב על המיטה בתאו כשלפתע הוא מבחין באיש בחליפה השחורה עומד מולו.
ג'ורדאנוב בוהה באיש השלדי ומנסה לצעוק אך שום קול אינו יוצא מפיו בזמן שהאיש מתקדם לעברו ונועץ את שיניו בצווארו של הדוקטור.
כריסטובה, שנמצא מעבר לקיר, מבחין במתרחש ומיד שולף אגרופן מכיסו ושולח אגרוף לפניו של האיש אשר משחרר את אחיזתו מצווארו של ג'ורדאנוב.
האיש בחליפה בתגובה סוטר לכריסטובה, ציפורניו חודרות את התחבושות שנועדו לכסות את הכוויות שחטף במערה, והוא מטיח אותו בעוצמה על־אנושית שגורמת לו ליפול לרצפה ולאבד את הכרתו.
האיש בחליפה פונה שוב לג'ורדאנוב, מניח יד על כתפו ומטיח בו שאלות: מי אתה? איך אתה קשור לאנשים האלה? מה קרה לזמר האופרה? מה עשיתם עם החפצים שלי?
ג'ורדאנוב שואל אם הוא מחפש תחפושת או פסלון ומסביר לו שאם כן, החלקים נמצאים בקרון הפחם שלפני הקטר.
האיש מניח לו ומצביע לכיוון דלת הקרון.
פיליפוביץ' רץ בהיסטריה במשך מספר דקות ברכבת ללא כיוון מוגדר.
לאחר שהוא נרגע מעט הוא שב אל הקרון שממנו נמלט בדיוק בזמן שג'ורדאנוב והאיש הולכים בכיוון השני אל עבר קרון הפחם.
הוא מחליף מבטים עם ג'ורדאנוב ומחליט להצטרף אליהם.
כאשר הם מגיעים לכניסה לקרון הפחם האיש בחליפה דופק על הדלת.
יוצא איש צוות ושואל: "מה אתם עושים כאן?".
האיש בחליפה עונה: "תן לנו להיכנס בבקשה, אנחנו מחפשים משהו".
המבט על פני איש הצוות משתנה בן רגע והוא משיב: "היכנסו וחפשו מה שאתם רוצים".
האיש נכנס אל הקרון בעוד פיליפוביץ' וג'ורדאנוב נותרים לעמוד בחוץ.
כריסטובה שב להכרה ומבחין בעקבות דם על הרצפה.
הוא מתאושש וחובש את פניו.
הוא ניגש לחדרו של רומאנו, דופק בחוזקה עד שרומאנו פותח ואומר לו: "שים תחתונים ובוא מהר".
הוא ניגש לחדרו של מריוס ומנסה להעיר גם אותו אך נראה שמריוס מעולף ואינו מגיב.
כריסטובה ורומאנו הולכים אחר עקבות הדם.
בדרך הם נתקלים בגופת כרטיסן השרועה על הרצפה שותתת דם עם גפיים שבורות בצורה לא טבעית ומחרידה.
לבסוף הם פוגשים את רדקו וכריסטיאן בדיוק בזמן שהאיש בחליפה יוצא מהקרון מכוסה בפיח ואומר לג'ורדאנוב: "הם לא שם! עבדת עליי! והבאת בינתיים את כל החבורה אני רואה. חזיתם כבר במה שקורה למי שמתעסק עם הפסל שלי – כתות, רציחות, דם, וכל מי שמנסה להרכיב את הפסל נכשל בסוף ומוצא את גורלו הטראגי. אני מציע לכם עסקה הוגנת: תנו לי את הפסל ובתמורה אספק לכם ידע, שמות, מקומות, מידע אקדמי, מידע סודי של הכנסייה, דברים שערכם לא יסולא בפז ובנוסף אניח לכם. כל מה שאני מבקש בתמורה הוא שתמסרו לידי את הפסל".
רומאנו עונה שהוא מסכים תוך כדי קריצה לשאר החוקרים.
האיש בחליפה אינו קונה את ההסכמה הזו ומטיח בהם: "עצרו! אל תזוזו! אני לא מאמין לאף מילה שלכם!".
פיליפוביץ', שבמהלך המאורעות חיבר את הנקודות בראשו, פונה אליו: "טיליוס, בבקשה תקשיב לי".
האיש בחליפה נראה כאילו חטף שוק, תוהה בקול מי זה טיליוס ומתחיל להיזכר.
רומאנו, ששם לב לשינוי, זועק: "פלקונס!".
טיליוס אוחז בראשו ונראה מזועזע מההכרה שנוחתת עליו ומהעבר שנשכח.
כריסטובה מנצל זאת, שולף רובה ציד ויורה בו מטווח קצר, ירייה שמעיפה את טיליוס על הרצפה.
רדקו מיד שולף את רובה השוט גאן שברשותו ויורה בו גם הוא, יריה מדוייקת.
רומאנו מוסר לכריסטיאן גרזן שבעזרתו הוא רץ ומנסה לכרות את ראשו של טיליוס, אך להפתעתו המכה שהוא מנחית רק שורטת אותו קלות בצוואר.
רומאנו שולף אקדח מרטיני ומטיח כדור נוסף בגופה שעל הרצפה.
החוקרים מתקרבים לגופה ומבחינים שכל החורים שיצרו הקליעים מתחילים להתאחות ולהיסגר, ורק השריטה שהגרזן הותיר נותרת בעינה.
רומאנו רץ אל תנור הפחם, פותח אותו והחוקרים סוחבים את הגופה יחד ומשליכים אותה אל תוך התנור הבוער.
סשן 65 – ראיון עם הערפד חלק ב'
רדקו מביט בנהג הקטר המעולף וצועק בפני שאר החוקרים: "אתם מבינים שאין נהג לקטר הזה?!".
כריסטובה עט אל עבר הנהג ומתחיל לטלטל אותו ולסטור לו, אך מלבד לחייו שנהיו אדומות אין שינוי במצבו והוא נותר מעולף על הרצפה.
רומאנו שולף טבק הרחה מכיס המעיל ומניח בנחיריו של הנהג, אך גם זאת ללא הועיל.
רדקו מבין שאין כרגע תועלת בניסיונות הללו.
הוא מפציר בחוקרים לרדוף אחרי הענן הערפילי בזמן שהוא יישאר עם הנהג וינסה להשיג עזרה ולהחזירו להכרה.
החוקרים מהנהנים.
רומאנו אומר לו שיודיע אם לא יסתדר, ולאחר מכן הם מתחילים לרוץ במורד הרכבת בעקבות הענן.
מריוס מתעורר בקרון השינה שלו לקול הדלת שנפתחת ונסגרת בחוזקה הלוך ושוב.
הוא שומע באוזניו קול לחש כלשהו, אך לא מצליח לאתר את מקור הקול בחשכת הקרון.
הוא שולף מצית ומדליק אותה.
על החלון הוא מזהה את המילה "הצילו", שלא ברור כיצד נכתבה.
מריוס מתחיל להרגיש קור שמשתלט על החדר ומחליט לקום ולבדוק.
הוא מיד מבחין בטביעת רגל מדממת ליד דלת החדר, שלפתע מפסיקה להיטרק ונותרת פתוחה למחצה.
מריוס פותח את הדלת ורואה עקבה נוספת שיוצאת מהחדר.
הוא מתחיל להתלבש בחיפזון וכמעט מוציא את עצמו מועד ההורים כאשר הוא מתחיל לסגור את הרוכסן במכנסיו, אך שם לב לכך בשנייה האחרונה ונמנע מכך.
הוא נועל נעליים ויוצא מהחדר.
הוא רואה את העקבות ממשיכות לכיוון תחילת הרכבת וממשיך ללכת בעקבותיהן.
כאשר הוא מסב את מבטו לאחור הוא שם לב שהעקבות שמאחוריו נעלמות בהדרגה ככל שהוא מתקדם.
העקבות יוצאות אל מחוץ לקרון וממשיכות לאורך שני קרונות נוספים, עד שהן נגמרות בדלת סגורה של אחד מחדרי השינה שבאותו קרון.
מריוס מנסה לפתוח את הדלת, אך היא נפתחת רק קמעה ונעצרת.
הוא מקבל את הרושם שהדלת שבורה ויצאה ממסגרתה.
מריוס מציץ מעבר לפתח הקטן שנוצר וממשש את מתג האור שנמצא על הקיר.
האור נדלק ולמול עיניו נגלה גוף קטן של אישה מקופלת על הרצפה בתוך שלולית של דם.
מריוס דוחף את הדלת בכוח כדי לפתוח אותה, נכנס ושואל: "מאדאם, האם את בסדר?".
לאחר שלא נשמעת תשובה מצד האישה השרועה, הוא רוכן אליה והופך אותה על גבה.
בזמן שהוא מושיט את ידו ומניח אותה על צווארה כדי לבדוק אם יש לה דופק, מריוס רואה שריטה ארוכה מצד ימין של צווארה עד לכתף הנגדית.
צמרמורת עוברת בגופו וכעבור רגע עיני האישה נפקחות, לבנות ועכורות מאוד.
מריוס נרתע לאחור, וכשהוא מרים את ראשו הוא רואה על חלון התא את המילים "שחרר אותי", שנכתבו בצורה דומה למה שראה בחדרו לפני מספר דקות.
האישה מתרוממת מהרצפה, גופה נוקשה.
היא אוחזת ביד שמאל של מריוס בכוח ומנסה לשבור אותה.
ריח מזוויע של דם שיוצא מפיה מגיע לאפו של מריוס ומוציא אותו מההלם.
הוא מכה בידה של האישה ומצליח לגרום לה לשחרר את ידו, ומרגיש כאילו חבט בעץ קשיח.
מריוס ממהר אל עבר החלון, פותח אותו וקורא אל עבר האישה: "בואי אליי".
האישה מתקדמת לעברו במהירות.
הוא מתכנן לנצל את המומנטום על מנת להשליך אותה אל מחוץ לחלון, אך למרבה הפתעתו היא שולחת בפניו אגרוף במהירות.
היא לא מאפשרת למריוס להתאושש וממשיכה להכות בו בזריזות כאילו היה שק אגרוף, ופורקת לו את הכתף.
בינתיים החוקרים רצים ברכבת בחיפוש אחר הענן הערפילי.
רומאנו נמצא בראש, וכאשר הוא עובר אל קרון נוסף הוא שומע מאחד החדרים את מריוס צורח בכאב.
רומאנו מסתובב כדי לקרוא לאחרים להתלוות אליו לחדר ושם לב שכריסטובה מחזיק בידיו מטף כיבוי שככל הנראה הרים בשלב מסוים.
מריוס שואל אותו האם הוא מתכוון להשתמש בו כדי להילחם בערפד.
בתגובה כריסטובה משיב: "מה אתה חושב שאני אעשה עם המטף? חמוצים?".
פיליפוביץ' מגיע אליהם ונחרד כאשר הוא מבין שהחדר שאליו רומאנו מצביע הוא זה שאליו הערפד השליך את האישה מוקדם יותר.
הוא צועק אל עבר רומאנו וכריסטובה שיעצרו, אך ללא הועיל.
כריסטובה מרים את המטף ומרסס את החדר ברגע שהוא רואה את האישה מכה את מריוס נמרצות.
בתוך הכאוס שכריסטובה יוצר, רומאנו מבחין בגוון העור החיוור בצורה חולנית של האישה ומבין שמשהו לא טבעי קורה איתה.
הוא מיד יורה בה עם הרובה, פגיעה כל כך עוצמתית שפוערת חור בצד ימין של גופה ומשאירה את זרועה תלויה על קרעי שרירים.
זה לא מונע מהאישה להסתובב ולשלוח את אגרוף היד המתפקדת שנותרה לה אל פניו של רומאנו, אך היא מכה באיטיות והוא מתחמק בקלות מהמכה.
כריסטובה, שסיים לרוקן את המטף, שולף את רובה הציד שלו ומפוצץ לה את הראש.
חתיכות בשר, דם ועצמות מכסים את מריוס.
הוא שומע בראשו קול נשי שלוחש "תודה", בזמן שהרגליים ומה שנותר מהאישה קורסים לרצפה.
מריוס אומר "אין בעד מה" ומחפש בגד כלשהו כדי לנקות את פניו.
לא עובר רגע ודלתות הקרון נפתחות.
המון אנשים מביטים פנימה וצועקים באנגלית, צרפתית ותורכית: "מה זה הרעש הזה? תקראו לכרטיסן! למנהל!".
מריוס, מרוט ומלוכלך מהמאבק עם האישה, צועק בחזרה על האנשים, אך לא נראה שזה עושה עליהם רושם חיובי.
כריסטובה צועק: "משטרה! היכנסו מיד בחזרה לחדרים! קורבה!".
החוקרים יוצאים מהחדר וממהרים להמשיך לחפש את הענן הערפילי.
כריסטובה מגיע ראשון לקרון המטען שבאחורי הרכבת.
ישנה הרגשה של קור חריג בקרון וצמרמורת עוברת בגופו.
הוא מבחין בערפל שעולה מבין המזוודות והארגזים וצועק: "מי שם?".
הערפל מתגשם לצורת חתול גדול, מתגבש ולאור העששית מקבל צורה של טיגריס בעל פסים שחורים ולבנים.
הוא מיד מזנק על כריסטובה, אך כריסטובה מוכן וחובט בפניו של הטיגריס עם קת הרובה ומפיל אותו לרצפה.
ברגע שהוא נוחת על הרצפה הטיגריס מתחיל שוב להתפזר, והענן הערפילי מחלחל אל בין ערימת מזוודות שמונחת בקרון.
מריוס נכנס לקרון בריצה, מתנשף ומסתכל על כריסטובה שמצביע לעבר ערימת המזוודות ואומר: "מיאו, חתולה".
פיליפוביץ' שואל מה קרה לו, וכריסטובה, שקצת נרגע, מסביר שהוא שוב הפך לענן הערפילי ונכנס אל בין המזוודות.
מריוס מיד מתחיל להשליך הצידה מזוודות מראש הערימה והשאר מצטרפים לעזור לו.
אחרי שרוב המזוודות הושלכו, רומאנו מבחין במספר ארגזים שנותרו.
על כולם יש סימנים ותעודות משלוח של יינות או חברת בגדים ממילאנו, מלבד ארגז אחד שאין עליו שום סימן או חותמת.
רומאנו מכה במנעול הארגז עם הגרזן ושובר אותו.
הוא פותח את הארגז ומגלה בפנים ארון קבורה מעץ שהמכסה שלו נעול בארבעה מנעולים לפחות.
פיליפוביץ', שמעוניין לוודא את הריגת הערפד הפעם, מתחיל לרוץ אל עבר המטבח כדי להשיג שום וסכין.
כריסטובה מחפש מכוש או כלי כלשהו שיעזור עם המנעולים אך לא מוצא, ומשתמש במטף כדי להתחיל להכות במנעולים שעל הארון במטרה לשבור אותם.
רומאנו עוזר לו ומכה עם הגרזן עד שהם שוברים את המנעול האחרון.
רומאנו מצווה על כריסטובה לפתוח את הארון מהר.
כריסטובה מניח את ידיו על המכסה, אך לפני שהוא פותח הם שומעים קול: "חישבו בהיגיון, לא עם הלב".
כריסטובה עונה: "איפה הקצבים? ערפד מקולל!".
הערפד משיב: "מתי תבינו? כמה עוד צריכים למות? רבים ניסו לשמור על הפסל ונכשלו. רק אני יכול לגאול אתכם. אחרת הפסל ייפול לידיים של מקריאט התורכי המנוול. אני מבטיח לשמור עליכם".
כריסטובה מתעקש: "איפה הקצבים?!".
הערפד בתגובה: "הם מחכים לכם במקום שאליו אתם נוסעים, שוטים! תנו לי את הפסל וחיזרו לפריז!".
רומאנו משיב "בסדר" ומיד פותח את הארון.
לעיני החוקרים נגלה גוף חלש ומסכן שחלק מהעור נזל ממנו.
לעור שנותר צמודים חלק מהבגדים המרופטים שעל גופו.
הפנים שלדיות עם עצמות חשופות, חלקן שבורות, אך נראה שהגוף נאחז בחיים ומנסה לבנות את עצמו מחדש.
הגופה שוכבת על אדמה כהה בעלת מראה רטוב, ונודף ממנה ריח חזק של דם.
הערפד, בניסיון אחרון להיאבק, שולח את ידו לגרונו של רומאנו ומתחיל לחנוק אותו בכוח לא אנושי.
מריוס נועץ סכין בצווארו של הערפד.
כריסטובה מכה בגוף עם המטף, מה שמשחרר לבסוף את האחיזה החזקה בצווארו של רומאנו, אשר נופל מעולף על הרצפה והגרזן נשמט מידיו.
מריוס מרים את הגרזן וכורת את ראשו של הערפד.
ברגע שהמכה נוחתת חלונות הקרון ודלת היציאה נפתחים כולם.
משב רוח פתאומי נושב בחוזקה.
כל האוויר שהיה בקרון יוצא החוצה, אוויר חדש נכנס, והחוקרים מרגישים לחץ עז באוזניים ושהריאות שלהם עומדות להתפוצץ.
יותר מאלף שנות קיום נגמרות ברגע אחד.
הגופה שבארון מתנפחת ומתפוצצת.
חלקי הגופה עפים לכל עבר, נתקעים בקירות ומנפצים את החלונות.
כריסטובה, שנזכר ברומאנו המעולף על הרצפה, קורא לעברו: "אתה לא הולך לשום מקום, קורבה!".
בזמן שהוא מתחיל לפעול על מנת לייצב את רומאנו, פיליפוביץ' מופיע ומודיע שהוא לא מצא שום במטבח.
לצידו רדקו גם הוא מגיע ומודיע שהוא העיר את נהג הקטר בהצלחה, אך ההרוגים שברכבת עדיין מהווים בעיה.
רדקו מביט בנהג הקטר המעולף וצועק בפני שאר החוקרים: "אתם מבינים שאין נהג לקטר הזה?!".
כריסטובה עט אל עבר הנהג ומתחיל לטלטל אותו ולסטור לו, אך מלבד לחייו שנהיו אדומות אין שינוי במצבו והוא נותר מעולף על הרצפה.
רומאנו שולף טבק הרחה מכיס המעיל ומניח בנחיריו של הנהג, אך גם זאת ללא הועיל.
רדקו מבין שאין כרגע תועלת בניסיונות הללו.
הוא מפציר בחוקרים לרדוף אחרי הענן הערפילי בזמן שהוא יישאר עם הנהג וינסה להשיג עזרה ולהחזירו להכרה.
החוקרים מהנהנים.
רומאנו אומר לו שיודיע אם לא יסתדר, ולאחר מכן הם מתחילים לרוץ במורד הרכבת בעקבות הענן.
מריוס מתעורר בקרון השינה שלו לקול הדלת שנפתחת ונסגרת בחוזקה הלוך ושוב.
הוא שומע באוזניו קול לחש כלשהו, אך לא מצליח לאתר את מקור הקול בחשכת הקרון.
הוא שולף מצית ומדליק אותה.
על החלון הוא מזהה את המילה "הצילו", שלא ברור כיצד נכתבה.
מריוס מתחיל להרגיש קור שמשתלט על החדר ומחליט לקום ולבדוק.
הוא מיד מבחין בטביעת רגל מדממת ליד דלת החדר, שלפתע מפסיקה להיטרק ונותרת פתוחה למחצה.
מריוס פותח את הדלת ורואה עקבה נוספת שיוצאת מהחדר.
הוא מתחיל להתלבש בחיפזון וכמעט מוציא את עצמו מועד ההורים כאשר הוא מתחיל לסגור את הרוכסן במכנסיו, אך שם לב לכך בשנייה האחרונה ונמנע מכך.
הוא נועל נעליים ויוצא מהחדר.
הוא רואה את העקבות ממשיכות לכיוון תחילת הרכבת וממשיך ללכת בעקבותיהן.
כאשר הוא מסב את מבטו לאחור הוא שם לב שהעקבות שמאחוריו נעלמות בהדרגה ככל שהוא מתקדם.
העקבות יוצאות אל מחוץ לקרון וממשיכות לאורך שני קרונות נוספים, עד שהן נגמרות בדלת סגורה של אחד מחדרי השינה שבאותו קרון.
מריוס מנסה לפתוח את הדלת, אך היא נפתחת רק קמעה ונעצרת.
הוא מקבל את הרושם שהדלת שבורה ויצאה ממסגרתה.
מריוס מציץ מעבר לפתח הקטן שנוצר וממשש את מתג האור שנמצא על הקיר.
האור נדלק ולמול עיניו נגלה גוף קטן של אישה מקופלת על הרצפה בתוך שלולית של דם.
מריוס דוחף את הדלת בכוח כדי לפתוח אותה, נכנס ושואל: "מאדאם, האם את בסדר?".
לאחר שלא נשמעת תשובה מצד האישה השרועה, הוא רוכן אליה והופך אותה על גבה.
בזמן שהוא מושיט את ידו ומניח אותה על צווארה כדי לבדוק אם יש לה דופק, מריוס רואה שריטה ארוכה מצד ימין של צווארה עד לכתף הנגדית.
צמרמורת עוברת בגופו וכעבור רגע עיני האישה נפקחות, לבנות ועכורות מאוד.
מריוס נרתע לאחור, וכשהוא מרים את ראשו הוא רואה על חלון התא את המילים "שחרר אותי", שנכתבו בצורה דומה למה שראה בחדרו לפני מספר דקות.
האישה מתרוממת מהרצפה, גופה נוקשה.
היא אוחזת ביד שמאל של מריוס בכוח ומנסה לשבור אותה.
ריח מזוויע של דם שיוצא מפיה מגיע לאפו של מריוס ומוציא אותו מההלם.
הוא מכה בידה של האישה ומצליח לגרום לה לשחרר את ידו, ומרגיש כאילו חבט בעץ קשיח.
מריוס ממהר אל עבר החלון, פותח אותו וקורא אל עבר האישה: "בואי אליי".
האישה מתקדמת לעברו במהירות.
הוא מתכנן לנצל את המומנטום על מנת להשליך אותה אל מחוץ לחלון, אך למרבה הפתעתו היא שולחת בפניו אגרוף במהירות.
היא לא מאפשרת למריוס להתאושש וממשיכה להכות בו בזריזות כאילו היה שק אגרוף, ופורקת לו את הכתף.
בינתיים החוקרים רצים ברכבת בחיפוש אחר הענן הערפילי.
רומאנו נמצא בראש, וכאשר הוא עובר אל קרון נוסף הוא שומע מאחד החדרים את מריוס צורח בכאב.
רומאנו מסתובב כדי לקרוא לאחרים להתלוות אליו לחדר ושם לב שכריסטובה מחזיק בידיו מטף כיבוי שככל הנראה הרים בשלב מסוים.
מריוס שואל אותו האם הוא מתכוון להשתמש בו כדי להילחם בערפד.
בתגובה כריסטובה משיב: "מה אתה חושב שאני אעשה עם המטף? חמוצים?".
פיליפוביץ' מגיע אליהם ונחרד כאשר הוא מבין שהחדר שאליו רומאנו מצביע הוא זה שאליו הערפד השליך את האישה מוקדם יותר.
הוא צועק אל עבר רומאנו וכריסטובה שיעצרו, אך ללא הועיל.
כריסטובה מרים את המטף ומרסס את החדר ברגע שהוא רואה את האישה מכה את מריוס נמרצות.
בתוך הכאוס שכריסטובה יוצר, רומאנו מבחין בגוון העור החיוור בצורה חולנית של האישה ומבין שמשהו לא טבעי קורה איתה.
הוא מיד יורה בה עם הרובה, פגיעה כל כך עוצמתית שפוערת חור בצד ימין של גופה ומשאירה את זרועה תלויה על קרעי שרירים.
זה לא מונע מהאישה להסתובב ולשלוח את אגרוף היד המתפקדת שנותרה לה אל פניו של רומאנו, אך היא מכה באיטיות והוא מתחמק בקלות מהמכה.
כריסטובה, שסיים לרוקן את המטף, שולף את רובה הציד שלו ומפוצץ לה את הראש.
חתיכות בשר, דם ועצמות מכסים את מריוס.
הוא שומע בראשו קול נשי שלוחש "תודה", בזמן שהרגליים ומה שנותר מהאישה קורסים לרצפה.
מריוס אומר "אין בעד מה" ומחפש בגד כלשהו כדי לנקות את פניו.
לא עובר רגע ודלתות הקרון נפתחות.
המון אנשים מביטים פנימה וצועקים באנגלית, צרפתית ותורכית: "מה זה הרעש הזה? תקראו לכרטיסן! למנהל!".
מריוס, מרוט ומלוכלך מהמאבק עם האישה, צועק בחזרה על האנשים, אך לא נראה שזה עושה עליהם רושם חיובי.
כריסטובה צועק: "משטרה! היכנסו מיד בחזרה לחדרים! קורבה!".
החוקרים יוצאים מהחדר וממהרים להמשיך לחפש את הענן הערפילי.
כריסטובה מגיע ראשון לקרון המטען שבאחורי הרכבת.
ישנה הרגשה של קור חריג בקרון וצמרמורת עוברת בגופו.
הוא מבחין בערפל שעולה מבין המזוודות והארגזים וצועק: "מי שם?".
הערפל מתגשם לצורת חתול גדול, מתגבש ולאור העששית מקבל צורה של טיגריס בעל פסים שחורים ולבנים.
הוא מיד מזנק על כריסטובה, אך כריסטובה מוכן וחובט בפניו של הטיגריס עם קת הרובה ומפיל אותו לרצפה.
ברגע שהוא נוחת על הרצפה הטיגריס מתחיל שוב להתפזר, והענן הערפילי מחלחל אל בין ערימת מזוודות שמונחת בקרון.
מריוס נכנס לקרון בריצה, מתנשף ומסתכל על כריסטובה שמצביע לעבר ערימת המזוודות ואומר: "מיאו, חתולה".
פיליפוביץ' שואל מה קרה לו, וכריסטובה, שקצת נרגע, מסביר שהוא שוב הפך לענן הערפילי ונכנס אל בין המזוודות.
מריוס מיד מתחיל להשליך הצידה מזוודות מראש הערימה והשאר מצטרפים לעזור לו.
אחרי שרוב המזוודות הושלכו, רומאנו מבחין במספר ארגזים שנותרו.
על כולם יש סימנים ותעודות משלוח של יינות או חברת בגדים ממילאנו, מלבד ארגז אחד שאין עליו שום סימן או חותמת.
רומאנו מכה במנעול הארגז עם הגרזן ושובר אותו.
הוא פותח את הארגז ומגלה בפנים ארון קבורה מעץ שהמכסה שלו נעול בארבעה מנעולים לפחות.
פיליפוביץ', שמעוניין לוודא את הריגת הערפד הפעם, מתחיל לרוץ אל עבר המטבח כדי להשיג שום וסכין.
כריסטובה מחפש מכוש או כלי כלשהו שיעזור עם המנעולים אך לא מוצא, ומשתמש במטף כדי להתחיל להכות במנעולים שעל הארון במטרה לשבור אותם.
רומאנו עוזר לו ומכה עם הגרזן עד שהם שוברים את המנעול האחרון.
רומאנו מצווה על כריסטובה לפתוח את הארון מהר.
כריסטובה מניח את ידיו על המכסה, אך לפני שהוא פותח הם שומעים קול: "חישבו בהיגיון, לא עם הלב".
כריסטובה עונה: "איפה הקצבים? ערפד מקולל!".
הערפד משיב: "מתי תבינו? כמה עוד צריכים למות? רבים ניסו לשמור על הפסל ונכשלו. רק אני יכול לגאול אתכם. אחרת הפסל ייפול לידיים של מקריאט התורכי המנוול. אני מבטיח לשמור עליכם".
כריסטובה מתעקש: "איפה הקצבים?!".
הערפד בתגובה: "הם מחכים לכם במקום שאליו אתם נוסעים, שוטים! תנו לי את הפסל וחיזרו לפריז!".
רומאנו משיב "בסדר" ומיד פותח את הארון.
לעיני החוקרים נגלה גוף חלש ומסכן שחלק מהעור נזל ממנו.
לעור שנותר צמודים חלק מהבגדים המרופטים שעל גופו.
הפנים שלדיות עם עצמות חשופות, חלקן שבורות, אך נראה שהגוף נאחז בחיים ומנסה לבנות את עצמו מחדש.
הגופה שוכבת על אדמה כהה בעלת מראה רטוב, ונודף ממנה ריח חזק של דם.
הערפד, בניסיון אחרון להיאבק, שולח את ידו לגרונו של רומאנו ומתחיל לחנוק אותו בכוח לא אנושי.
מריוס נועץ סכין בצווארו של הערפד.
כריסטובה מכה בגוף עם המטף, מה שמשחרר לבסוף את האחיזה החזקה בצווארו של רומאנו, אשר נופל מעולף על הרצפה והגרזן נשמט מידיו.
מריוס מרים את הגרזן וכורת את ראשו של הערפד.
ברגע שהמכה נוחתת חלונות הקרון ודלת היציאה נפתחים כולם.
משב רוח פתאומי נושב בחוזקה.
כל האוויר שהיה בקרון יוצא החוצה, אוויר חדש נכנס, והחוקרים מרגישים לחץ עז באוזניים ושהריאות שלהם עומדות להתפוצץ.
יותר מאלף שנות קיום נגמרות ברגע אחד.
הגופה שבארון מתנפחת ומתפוצצת.
חלקי הגופה עפים לכל עבר, נתקעים בקירות ומנפצים את החלונות.
כריסטובה, שנזכר ברומאנו המעולף על הרצפה, קורא לעברו: "אתה לא הולך לשום מקום, קורבה!".
בזמן שהוא מתחיל לפעול על מנת לייצב את רומאנו, פיליפוביץ' מופיע ומודיע שהוא לא מצא שום במטבח.
לצידו רדקו גם הוא מגיע ומודיע שהוא העיר את נהג הקטר בהצלחה, אך ההרוגים שברכבת עדיין מהווים בעיה.
איזה קמפיין מדהים!
תודה רבה!
The oldman
אני לא יכול להודות מספיק ל
Roy78 שמנחה את הקמפיין בצורה מעולה ועקבית למרות האורך והמורכבות שלו.
יש רגעים בקמפיין ממש של אימה מזוקקת שמצליחה לגעת בכל אחד.
אם זה בתאורים מעוררי אי נוחות ולפעמים האימה נובעת מכמה רמזים שאנחנו מחברים בראש ומגלים משהו מטלטל או מזעזע!
The oldman אני לא יכול להודות מספיק ל
Roy78 שמנחה את הקמפיין בצורה מעולה ועקבית למרות האורך והמורכבות שלו. יש רגעים בקמפיין ממש של אימה מזוקקת שמצליחה לגעת בכל אחד.
אם זה בתאורים מעוררי אי נוחות ולפעמים האימה נובעת מכמה רמזים שאנחנו מחברים בראש ומגלים משהו מטלטל או מזעזע!
סשן 65 – ברוכים הבאים לקונסטנטינופול
לאט לאט האוויר מתייצב, הלחץ באזניים מתאזן.
אנחנו מכוסים באפר וחלקיקי עצמות, מזוודות וחפצים מפוזרים.
מפינאליק נשארה רק ערמת אפר קטנה, צחנת מוות נוראית מסביב שמרגישה עתיקה ולא טבעית.
הרכבת ממשיכה לנסוע, בהמשך קרונות הרכבת כאוס:
נוסעים מתלחששים, אנשים בוכים, אחד הפצועים נישא על אלונקה מאולתרת.
הנהג התעורר, לא זוכר דבר ממה שאירע, הכרטיסן נראה מבולבל ומיוזע.
מנהל הרכבת מזמן אותנו לקרון האחורי.
"הכוחות כנראה יחכו לנו כבר ברציף, אני אנסה לסגור את הסיפור כהתאבדות או פיצוץ של המחתרת".
"אני לא רוצה סקנדל בינלאומי שידבוק ברשת האוריינט אקספרס ואני מתאר לעצמי שגם אתם תעדיפו שהסיפור יסגר כאן".
הוא מביט בנו ואנחנו מהנהנים בהסכמה.
חלק מהגופות ננעלות בקרון המטען ההרוס, הנוסעים מקבלים הוראה לחזור לתאים שלהם.
אנחנו חוצים את בולגריה, עברנו את הים השחור.
אור שמש אמיתי מגיח לראשונה מזה זמן רב במסע ושוטף בזהב את נפשנו הפצועה.
מהחלון ניתן כבר לראות צריחים, ספינות, דגלי צרפת, איטליה ובריטניה.
הקטר מגיע ונעצר - הגענו לקונסטנטינופול.
בוקר, פברואר 1923, ברציף אנו רואים סבלים, פליטים, עיתונאים.
הסולטן העות'מאני עדיין קיים פורמלית אבל סמכותו חלשה.
הממשלה יושבת באנקרה, קונסטנטינופול עדיין תחת כיבוש של מדינות ההסכמה.
הפסקת אש מתוחה, העיר מלאה בשביתות, הפגנות, התנקשויות והרבה כאוס - כר מושלם להתפתחות ושגשוג של כתות.
יש חיי לילה, מועדוני ג'אז, סמים וזונות.
משבר של פליטים, מחלות כגון טיפוס, רעב, חסרי בית ומתחים אתניים.
השעה היא שעת צהרים, מנהל התחנה ממליץ לנו להמנע מאיזור Stambul ושעדיף לשהות באיזור Pera שנחשב טוב יותר.
שוטרים תורכיים מבקשים מאתנו מסמכים כדי לעבור.
מריוס עם כאב ראש בלתי נסבל וראדקו סובל מבחילה שמהולה בכאב בטן.
רומאנו מרגיש מועקה ברגל ימין שגורמת לו לגרור אותה ולצלוע.
הסבלים מתנפלים על הציוד, לוקחים עגלה ומעמיסים את הציוד שלנו.
אנחנו עולים ויושבים מאחור, העגלה רתומה לשני סוסים והרכב תורכי.
עושים את דרכנו לאיזור האירופאי יותר של גלאתא, בדרך אפילו נתקלנו בצועני שמוביל דב, מסתבר שזה לא מראה נדיר בעיר.
אנחנו מגיעים למלון Pera Palace Hotel שנמצא ברובע Pera, נוכחות בריטית משמעותית באיזור.
העובדים תורכים ברובם, מישהו בא לקחת את המזוודות.
המלון ברמה טובה יחסית לכל מה שראינו מסביב.
אנחנו מתווכחים ארוכות על איך כדאי לשמור ולאחסן את הסדפקאר.
מחליטים לבסוף לקחת את הסדפקאר לכנסיה (בזיליקה) קרובה לבית החולים הבריטי.
רומאנו מנסה לשכנע ללא הצלחה, את אב הכנסיה לסייע לנו באחסון הפריטים ששיקרנו לגביהם, שהם ממצאים ארכאולוגיים במשימה סודית בדרך לוותיקן.
תכננו שכריסטיאן ידבר עם הכומר, אבל לקח זמן עד שהבנו שהוא דובר אנגלית, אז רומאנו ניסה לדבר איתו ולתרגם את הדברים של כריסטיאן כדי שהכומר יבין.
כריסטובה משחד את הכומר, שמתרכך למשמע הצעות "התרומה" לכנסיה.
אנחנו מאחסנים את הפריטים בקריפטה ובמקרה בזמן אחסון הסדפקאר - שני צלבים שהיו תלויים מעליו בכנסיה נופלים.
כריסטיאן הרים אותם והניח והשעין אותם על הקיר בינתיים, וכשעלינו חזרה במדרגות שמנו לב שמעל הקברים יש אור, מלבד הקבר שבו הנחנו את החלקים שהאור, שהיה בו כשהגענו, כבה.
רוב החבורה פצועה בצורה קשה עוד מהאירועים על הרכבת, אז אנחנו שמים פעמינו להתאשפז בבית החולים הבריטי לימאים.
ראדקו נשאר במלון, מפענח את מסמך ה"סאפיינטה", הוא התלבט אם לקרוא לעומק והבין שזה יקח לו כמעט שנה וזה לא זמן שהוא יכול להרשות לעצמו, לכן החליט לקרוא ברפרוף בלבד (דבר שלקח יום שלם) בלטינית ויוונית.
המסמך מדבר על טקסים שקשורים לישות בשם Shub Niggurath - העז השחורה מהיער והסטור המלך בצהוב.
בינתיים בבית החולים, רומאנו שוקד על פענוח מסמך ה"ראסול" הכתוב בערבית.
הוא מגלה שבאיזורים שבין שלטון האסלאם לנצרות, התפתחה כת בשם Huitloxopetl או כפי שהחלטנו לקרוא לה - "חוי".
יש במסמך גם אזכור ל- Great Old Ones.
ראדקו נוסע לאוניברסיטה ומברר פרטים על ה"Shunned Mosque" - מסגד שמתקשר למגילות השמדת הסדפקאר שאנחנו מחפשים.
ראדקו מברר על הקשר שבין המסגד לבין The Tower of Terror.
פקיד הקבלה מייעץ לראדקו לשכור Scribe שיודע להסתדר עם תורכית, מה שיוכל להאיץ את המחקר/הבדיקה.
ראדקו מגיע לבאזר - מקום צבעוני, רחב ידיים, אך בכל זאת צפוף, 8 שערי ברזל, המוני דוכנים, בניינים נמוכים, שטיחים, קישוטים, תכשיטים, טלסקופים, שעונים...
כל זאת על רקע צעקות ומדי פעם גם קטטות ומכות.
במהלך חיפושיו אחרי הScribe ראדקו נבהל מחבורה של תורכים גדולים עם אלות שנראים נרגזים ומתקרבים בבירור אליו.
ראדקו בורח, הכנופיה רודפת אחריו! למרות שהסתבר שהיא רדפה אחרי אחד מה Scribes והפליאה בו את מכותיה.
אנשים מאינסטינקט צועקים: "גנב! גנב!" ראדקו רץ עד כלות נשימתו ומצליח לאבד אותם בסמטה צדדית.
ראדקו מסדיר את נשימתו ומחליט לחזו לאוניברסיטה להמשך המחקר לגבי ה"Shunned Mosque".
הוא מצליח להשיג מפה מ1910, המציגה יותר מ400 מסגדים פעילים באיזור, חלקם מתוארכים מהתקופה הביזנטית, כאלו שעוד פעם היו כנסיות.
אחרים נבנו במהלך תקופת האימפריה העות'מאנית.
ד"ר ראדקו מצמצם את הרשימה למסגדים שכנראה נבנו בתקופה קצת יותר מאוחרת מהתקופה הביזנטית, אבל שהיו פעם כנסיות.
בספרים שמתעסקים בהיסטוריה של התקופה, הוא מוצא גם אזכור למישהו בשם "סדפקאר" - מלומד שמצויין שיש לו מוניטין לא חיובי ושהוא נעלם בזמן מסע הצלב הרביעי בשנת 1204.
אין במסמכים/בספרות אזכור לסדפקאר סימולאקרום.
בשעות הצהרים, ראדקו מצליח למצוא בכתבים עתיקים עוד אזכור למגילות סדפקאר!
נטען שאלו מסמכים עתיקים מאד, כחלק מאוסף שנמצא בTopkapi Museum.
ראדקו נוסע לבקר את חבריו הפצועים.
שעת ערב, המקומות מתחילים להסגר, דגלים תורכיים מתנופפים,
על הגשר שבו עובר ראדקו קריאות מסביב: "כובשים החוצה!".
מהצד השני קבוצה יוונית.
חיילים בריטים מתוחים, עדיין לא מתערבים במהומה.
ראדקו מתחמק מבקבוקים ואבנים שמושלכים עליו מהצד התורכי.
ראדקו רץ במהירות לכיוון היוונים.
הוא מצליח להתחמק כאשר מאחוריו מתחילה קטטה גדולה, נשמעות יריות באוויר!
לאט לאט האוויר מתייצב, הלחץ באזניים מתאזן.
אנחנו מכוסים באפר וחלקיקי עצמות, מזוודות וחפצים מפוזרים.
מפינאליק נשארה רק ערמת אפר קטנה, צחנת מוות נוראית מסביב שמרגישה עתיקה ולא טבעית.
הרכבת ממשיכה לנסוע, בהמשך קרונות הרכבת כאוס:
נוסעים מתלחששים, אנשים בוכים, אחד הפצועים נישא על אלונקה מאולתרת.
הנהג התעורר, לא זוכר דבר ממה שאירע, הכרטיסן נראה מבולבל ומיוזע.
מנהל הרכבת מזמן אותנו לקרון האחורי.
"הכוחות כנראה יחכו לנו כבר ברציף, אני אנסה לסגור את הסיפור כהתאבדות או פיצוץ של המחתרת".
"אני לא רוצה סקנדל בינלאומי שידבוק ברשת האוריינט אקספרס ואני מתאר לעצמי שגם אתם תעדיפו שהסיפור יסגר כאן".
הוא מביט בנו ואנחנו מהנהנים בהסכמה.
חלק מהגופות ננעלות בקרון המטען ההרוס, הנוסעים מקבלים הוראה לחזור לתאים שלהם.
אנחנו חוצים את בולגריה, עברנו את הים השחור.
אור שמש אמיתי מגיח לראשונה מזה זמן רב במסע ושוטף בזהב את נפשנו הפצועה.
מהחלון ניתן כבר לראות צריחים, ספינות, דגלי צרפת, איטליה ובריטניה.
הקטר מגיע ונעצר - הגענו לקונסטנטינופול.
בוקר, פברואר 1923, ברציף אנו רואים סבלים, פליטים, עיתונאים.
הסולטן העות'מאני עדיין קיים פורמלית אבל סמכותו חלשה.
הממשלה יושבת באנקרה, קונסטנטינופול עדיין תחת כיבוש של מדינות ההסכמה.
הפסקת אש מתוחה, העיר מלאה בשביתות, הפגנות, התנקשויות והרבה כאוס - כר מושלם להתפתחות ושגשוג של כתות.
יש חיי לילה, מועדוני ג'אז, סמים וזונות.
משבר של פליטים, מחלות כגון טיפוס, רעב, חסרי בית ומתחים אתניים.
השעה היא שעת צהרים, מנהל התחנה ממליץ לנו להמנע מאיזור Stambul ושעדיף לשהות באיזור Pera שנחשב טוב יותר.
שוטרים תורכיים מבקשים מאתנו מסמכים כדי לעבור.
מריוס עם כאב ראש בלתי נסבל וראדקו סובל מבחילה שמהולה בכאב בטן.
רומאנו מרגיש מועקה ברגל ימין שגורמת לו לגרור אותה ולצלוע.
הסבלים מתנפלים על הציוד, לוקחים עגלה ומעמיסים את הציוד שלנו.
אנחנו עולים ויושבים מאחור, העגלה רתומה לשני סוסים והרכב תורכי.
עושים את דרכנו לאיזור האירופאי יותר של גלאתא, בדרך אפילו נתקלנו בצועני שמוביל דב, מסתבר שזה לא מראה נדיר בעיר.
אנחנו מגיעים למלון Pera Palace Hotel שנמצא ברובע Pera, נוכחות בריטית משמעותית באיזור.
העובדים תורכים ברובם, מישהו בא לקחת את המזוודות.
המלון ברמה טובה יחסית לכל מה שראינו מסביב.
אנחנו מתווכחים ארוכות על איך כדאי לשמור ולאחסן את הסדפקאר.
מחליטים לבסוף לקחת את הסדפקאר לכנסיה (בזיליקה) קרובה לבית החולים הבריטי.
רומאנו מנסה לשכנע ללא הצלחה, את אב הכנסיה לסייע לנו באחסון הפריטים ששיקרנו לגביהם, שהם ממצאים ארכאולוגיים במשימה סודית בדרך לוותיקן.
תכננו שכריסטיאן ידבר עם הכומר, אבל לקח זמן עד שהבנו שהוא דובר אנגלית, אז רומאנו ניסה לדבר איתו ולתרגם את הדברים של כריסטיאן כדי שהכומר יבין.
כריסטובה משחד את הכומר, שמתרכך למשמע הצעות "התרומה" לכנסיה.
אנחנו מאחסנים את הפריטים בקריפטה ובמקרה בזמן אחסון הסדפקאר - שני צלבים שהיו תלויים מעליו בכנסיה נופלים.
כריסטיאן הרים אותם והניח והשעין אותם על הקיר בינתיים, וכשעלינו חזרה במדרגות שמנו לב שמעל הקברים יש אור, מלבד הקבר שבו הנחנו את החלקים שהאור, שהיה בו כשהגענו, כבה.
רוב החבורה פצועה בצורה קשה עוד מהאירועים על הרכבת, אז אנחנו שמים פעמינו להתאשפז בבית החולים הבריטי לימאים.
ראדקו נשאר במלון, מפענח את מסמך ה"סאפיינטה", הוא התלבט אם לקרוא לעומק והבין שזה יקח לו כמעט שנה וזה לא זמן שהוא יכול להרשות לעצמו, לכן החליט לקרוא ברפרוף בלבד (דבר שלקח יום שלם) בלטינית ויוונית.
המסמך מדבר על טקסים שקשורים לישות בשם Shub Niggurath - העז השחורה מהיער והסטור המלך בצהוב.
בינתיים בבית החולים, רומאנו שוקד על פענוח מסמך ה"ראסול" הכתוב בערבית.
הוא מגלה שבאיזורים שבין שלטון האסלאם לנצרות, התפתחה כת בשם Huitloxopetl או כפי שהחלטנו לקרוא לה - "חוי".
יש במסמך גם אזכור ל- Great Old Ones.
ראדקו נוסע לאוניברסיטה ומברר פרטים על ה"Shunned Mosque" - מסגד שמתקשר למגילות השמדת הסדפקאר שאנחנו מחפשים.
ראדקו מברר על הקשר שבין המסגד לבין The Tower of Terror.
פקיד הקבלה מייעץ לראדקו לשכור Scribe שיודע להסתדר עם תורכית, מה שיוכל להאיץ את המחקר/הבדיקה.
ראדקו מגיע לבאזר - מקום צבעוני, רחב ידיים, אך בכל זאת צפוף, 8 שערי ברזל, המוני דוכנים, בניינים נמוכים, שטיחים, קישוטים, תכשיטים, טלסקופים, שעונים...
כל זאת על רקע צעקות ומדי פעם גם קטטות ומכות.
במהלך חיפושיו אחרי הScribe ראדקו נבהל מחבורה של תורכים גדולים עם אלות שנראים נרגזים ומתקרבים בבירור אליו.
ראדקו בורח, הכנופיה רודפת אחריו! למרות שהסתבר שהיא רדפה אחרי אחד מה Scribes והפליאה בו את מכותיה.
אנשים מאינסטינקט צועקים: "גנב! גנב!" ראדקו רץ עד כלות נשימתו ומצליח לאבד אותם בסמטה צדדית.
ראדקו מסדיר את נשימתו ומחליט לחזו לאוניברסיטה להמשך המחקר לגבי ה"Shunned Mosque".
הוא מצליח להשיג מפה מ1910, המציגה יותר מ400 מסגדים פעילים באיזור, חלקם מתוארכים מהתקופה הביזנטית, כאלו שעוד פעם היו כנסיות.
אחרים נבנו במהלך תקופת האימפריה העות'מאנית.
ד"ר ראדקו מצמצם את הרשימה למסגדים שכנראה נבנו בתקופה קצת יותר מאוחרת מהתקופה הביזנטית, אבל שהיו פעם כנסיות.
בספרים שמתעסקים בהיסטוריה של התקופה, הוא מוצא גם אזכור למישהו בשם "סדפקאר" - מלומד שמצויין שיש לו מוניטין לא חיובי ושהוא נעלם בזמן מסע הצלב הרביעי בשנת 1204.
אין במסמכים/בספרות אזכור לסדפקאר סימולאקרום.
בשעות הצהרים, ראדקו מצליח למצוא בכתבים עתיקים עוד אזכור למגילות סדפקאר!
נטען שאלו מסמכים עתיקים מאד, כחלק מאוסף שנמצא בTopkapi Museum.
ראדקו נוסע לבקר את חבריו הפצועים.
שעת ערב, המקומות מתחילים להסגר, דגלים תורכיים מתנופפים,
על הגשר שבו עובר ראדקו קריאות מסביב: "כובשים החוצה!".
מהצד השני קבוצה יוונית.
חיילים בריטים מתוחים, עדיין לא מתערבים במהומה.
ראדקו מתחמק מבקבוקים ואבנים שמושלכים עליו מהצד התורכי.
ראדקו רץ במהירות לכיוון היוונים.
הוא מצליח להתחמק כאשר מאחוריו מתחילה קטטה גדולה, נשמעות יריות באוויר!
