ואו, איזה קטע של העין - מפחיד רק לקרוא את זה!
רשומות אימה על האוריינט אקספרס - Horror on the Orient Express (Call of Cthulhu)
- מחבר/ת הנושא BadBug
- תאריך התחלה
סשן 61 - "צללי האוניברסיטה: כת ה"קצבים" נחשפת"
בהוראת דוקטור ג'ורדנוב, טד מוביל את רומאנו ופיליפוביץ' אל אוניברסיטת סופיה שנמצאת בקרבת מקום.
בדרך הם עוברים בפארק הסמוך ונתקלים במחזה סוריאליסטי של ולנטינו המזמר וסביבו ציפורים רבות שהתאספו לשמע שירתו הערבה.
לאחר שהם נכנסים לאוניברסיטה, טד, שמתמצא במקום, לוקח אותם אל בניין המחלקה להיסטוריה וארכיאולוגיה.
הם עולים במדרגות לקומה השנייה.
לפני הכניסה לחדר של פרופסור צ'דנקו, טד נעצר ומזהיר שהפרופסור לא ידוע כאיש נעים במיוחד וקל להתרגז.
לכן כדאי שיתנו לטד לדבר והוא במיוחד מזהיר את ולנטינו שישמור על פיו.
טד דופק בדלת ולאחר מספר רגעים שומעים איזו צעקה נרגנת מעבר לדלת.
טד פותח את הדלת, החבורה נכנסת לחדר מלא במדפים עמוסים בספרים, מאמרים ורשימות.
על השולחן ניצבת גולגולת וסביבה מברשות קטנות.
טד קורא בשמו של הפרופסור ומציג את שאר האנשים שאיתו.
בהמשך החדר, הפרופסור, איש מבוגר בגובה 1.50 מטר, מסתובב על כיסא העץ שלו כדי לפנות כלפיהם.
הוא מניח את המשקפיים התלויים על צווארו וכשהוא מבין שמלבד טד אין עוד דוברי בולגרית, הוא מנסה לפנות בצרפתית.
בהיעדר תגובה, הוא מנסה גם לטינית ואחר כך גרמנית, ולכך רומאנו מגיב וכך הפרופסור מנהל את השיחה בערבוב של בולגרית וגרמנית.
הפרופסור מסביר שהפסל המבוקש אכן נמצא ברשותו כחלק מהציוד שבמחסן המחלקה.
הוא היה בין החפצים שדוקטור מאטיב החזיק לפני שהוא… נהרג…
צ'דנקו מצטלב וממשיך לספר שהוא ירש את החפצים ומדי פעם עובר עליהם.
יצא לו להתעסק עם הפסל אך הוא לא הצליח לתארך אותו או לשייך אותו לשום תרבות היסטורית מוכרת.
הוא לא נתקל בתרבויות שיצרו משהו דומה לו.
מה שעוד יותר הפתיע אותו זה שאפילו את החומר שממנו הפסל עשוי הוא לא הצליח לזהות, כשגם הניסיונות שלו לגרד כמה פירורים כדי לחקור את החומר עלו בתוהו.
לכן הוא חושד כי ייתכן ומדובר ברמאות ושהפסל עשוי מחומר מודרני, אולי הפלסטיק החדש הזה שכולם מדברים עליו.
לאורך ההסבר פיליפוביץ' מבחין בכך שהפרופסור נראה סובל, מרבה למצמץ ומעסה את רכותיו.
הוא מבקש מטד שישאל את הפרופסור אם הוא בסדר, והפרופסור מגיב שכבר תקופה שהוא סובל מכאבי ראש רבים, אבל זה כנראה בא עם הגיל.
לאחר מכן רומאנו פונה אל הפרופסור, מציג את עצמו בתור אנתרופולוג מהאוניברסיטה הטכנית של רומא במילאנו ומבקש לתת מבט בפסל.
הפרופסור שמעולם לא שמע על האוניברסיטה הזו פונה לטד ושואל לפשר התמהוני הזה.
הוא שואל אם יש משהו רציני שהוא באמת יכול לעזור בו, כי הוא לא אוהב שמבזבזים לו את הזמן.
לאחר שטד מרגיע אותו, הוא מוכן לאפשר להם לעלות למחסן, אך מתעקש ללוות אותם לשם.
בדרך החוצה מהמשרד רומאנו מרים אחת מהמברשות שעל השולחן, אך לפני שהוא מספיק להכניס אותה לכיס הפרופסור מבחין בו וצועק עליו שיניח אותה בחזרה.
רומאנו מסביר שהוא רק התרשם ממנה לפני שהוא מחזיר אותה למקומה.
הפרופסור מחכה שכולם יצאו לפני שהוא נועל את הדלת אחריו ונועץ מבט ברומאנו.
צ'דנקו מוביל את החבורה לאורך המסדרון ובמעלה גרם מדרגות עשוי אבן לקומה השלישית, למסדרון ארוך נוסף עשוי אבן.
בצידו האחד דלתות עם שלטים בבולגרית לצידן, ככל הנראה משרדים.
מהעבר השני, לאורך המסדרון ישנן גומחות מעוטרות חליפות שריון מרשימות בסגנונות שונים וביניהן חלונות המשקיפים אל הפארק הסמוך מכוסה השלג.
טד אומר שפתאום נזכר שהוא העמיד את האוטו במקום לא חוקי ושהוא חייב ללכת להזיז אותו לפני שיגיע פקח.
הפרופסור נאנח ומפציר ברומאנו "אל תעשה בעיות שוונץ".
פיליפוביץ' שואל את טד באנגלית איך הוא משאיר אותם לבד עם האיש הנרגן.
לאחר שטד עוזב, ממשיכים ללכת אל עבר המחסן, ובמרחק של בערך 30 מטר מהכניסה רומאנו מבחין ברעשים חריגים וצעקות מעבר לדלת.
נשמע שמתרחשת מהומה בפנים.
לפני שהוא פותח את הדלת, צ'דנקו מזהיר לא לגעת בשום דבר ולהישאר לצידו כשהוא ינסה לאתר את הפסל במחסן.
הוא פותח את הדלת, מביט בבהלה וקורא: "אלכס? פאבל? מה קורה פה?".
החוקרים נכנסים אחריו לחדר השרוי בכאוס מוחלט.
הרצפה מלאה מדפים שבורים שנפלו, ארגזים הפוכים, פסלי חרס מנותצים ושברי זכוכית.
אך המחזה המחריד באמת הוא שלושה גברים השרועים בחדר.
שניים מהם חסרי הכרה וניכר שחטפו מכות נמרצות, בזמן שמה שנותר מהשלישי הוא גופה כרותת ראש.
כנראה מעשה טרי יחסית שכן הצוואר משפריץ דם כמו מזרקה חולנית והראש עצמו לא נראה באזור.
צ'דנקו צורח, ולנטינו מבחין שהווריד בצווארו של צ'אדנקו בולט ועיניו מתגלגלות בחוריהן בזמן שהוא מאבד הכרה ומתרסק על הרצפה.
פיליפוביץ' גם הוא נכנס להלם ממה שהוא רואה, הוא מרגיש כאב חד בראש, סחרחורת קשה וכל מה שהוא שומע הם צפצופים חזקים באוזניים.
רומאנו וולנטינו מצליחים לשמור על קור רוח ומבחינים בקצה השני של החדר, במרחק של בערך 25 מטר, חלון גדול פתוח לרווחה הפונה לכביש שליד הכניסה לאוניברסיטה.
הווילונות שבחלון מתנופפים בחוזקה מהרוח הקרה שפורצת פנימה.
מעבר לחלון איש עטוי ברדס כהה, פניו מוסתרות תחת מסכה שנראית עשויה מגזירי עור תפורים בגסות.
האיש מחזיק שק ובתוכו חפץ בגודל של משהו שנראה כמו ראש.
בידו השנייה הוא אוחז בחבל המעוגן בחלון ומתחיל לרדת מטה.
מצידו הפנימי של החלון עומד איש נוסף עטוי ברדס ומסכה המורכבת מחתיכות עור בסגנון דומה.
הוא אוחז בידו השמאלית אקדח מאוזר ובידו הימנית הוא שולף רימון, מוציא את הניצרה בעזרת פיו ומגלגל אותו אל עבר החוקרים.
ולנטינו צולע לעבר פיליפוביץ' שלא מבין מה קורה סביבו ודוחף אותו הצידה.
רומאנו פותח בריצה לאורך החדר ומסתער אל עבר התוקף וחוטף ממנו מרפק בפניו.
למזלם של ולנטינו ופיליפוביץ' הרימון נתקל בדרך באחת הגופות ונעצר, אך ההדף בכל זאת מגיע אליהם ושניהם נופלים מעולפים אל הרצפה.
רומאנו סופג רסיס בלחי, אך מלא אדרנלין הוא מחזיק מעמד.
הוא מבחין שהבחור שהחזיק בשק כבר ברח.
זה שעוד ניצב בחדר מכוון את המאוזר שלו לעבר רומאנו ויורה.
לאחר מכן הוא ניגש לחבל ומתחיל להימלט.
למזלו של רומאנו הכדור שנורה רק משפשף את רגלו השמאלית, והוא מספיק להתעשת וממהר להוציא סכין ולחתוך את החבל לפני שהבחור מספיק להגיע לרחוב.
הבחור נופל ורומאנו שומע קול עצם שנשברת לצד צעקות כאב.
הוא רואה שני אנשים נוספים עטויי ברדסים שתופסים אותו ועוזרים לו להתקדם אל עבר משאית מכוסה קנבס שנמצאת ליד.
לצד המשאית הוא רואה מכונית שחורה שהוא מזהה מהחזיונות הליליים שלו.
אחד הנמלטים מרים את הקנבס וחושף איש נוסף היושב מאחורי מכונת ירייה, מקלע "Maxim", שנראה שרותך על המשאית.
לאחר שהם עוזרים לפצוע לעלות, אחד מהם עולה גם הוא למשאית, בעוד השני נכנס למושב שליד הנהג במכונית השחורה.
בעוד שתי המכוניות עושות פרסה ומתחילות להשתלב בכביש, ניידת משטרה יוצאת במהירות מתוך סמטה שבין הבניינים שממול לאוניברסיטה ומתנגשת ברכב השחור בחוזקה.
מהמושבים האחוריים של הניידת יוצאים שני שוטרים וממושב הנהג פקד כריסטבה ששולף אקדח ומתחיל לירות במשאית בעוד היא דוהרת כלפיהם ומעיפה את הניידת ואת השוטרים, בעודה שועטת בהמשך הכביש ולצידה המכונית השחורה.
בזמן שהיא נוסעת, הקנבס שעל המשאית מונף והאיש על המקסים יורה לכל עבר לקול צווחותיהם של העוברים והשבים.
לאחר שההמולה נרגעת, במחסן האוניברסיטה רומאנו פונה להנשים את ולנטינו ופיליפוביץ' השרועים על הרצפה.
טד נכנס בריצה ושואל לפשר הבלגן שהתרחש.
לאחר מכן מצטרפים גם מאבטחי אוניברסיטה, פרמדיקים ושוטרים רבים.
פרופסור צ'דנקו נפטר, ככל הנראה מהתקף לב או מפרצת.
אחד הבחורים שספגו מכות נפטר גם הוא, השני נמצא עם דופק והובהל לבית החולים לקבלת טיפול.
האיש שראשו נכרת, התברר כאיש ניקיון שלרוע מזלו היה בחדר באותו זמן.
השוטרים שמגיעים פונים לרומאנו במטרה לתחקר אותו על פשר האירוע ולהימצאות שלו בזירת הרצח.
עצבניים בשל היעדר שפה משותפת - הם מסמנים לו שיאפשר להם להניח עליו אזיקים, אך הוא מתנגד.
טד מבחין בוויכוח, מנסה להרגיע את השוטרים ומפציר ברומאנו שישתף פעולה ומסביר לו שהם חושדים שהוא אחד הפושעים שלא הספיק לברוח.
רומאנו לבסוף נענה לשכנועים והובל אזוק אל מחוץ לבניין, אך בטרם הגיעו לניידת, פקד כריסטבה הפצוע, מופיע בריצה ומודיע לשוטרים שהוא לוקח אחריות על רומאנו ושאר החוקרים, כולל פיליפוביץ' וולנטינו שכבר החלו לשאת על אלונקות.
הוא טוען שיחד עם הנפגעים ברחוב אין מספיק אמבולנסים להסיע את כולם ושיהיה יותר מהיר אם הוא יקח אותם איתו.
כריסטבה מכניס את החוקרים לניידת ומתחיל לנסוע בפיתולים ורחובות צדדיים לאורכה ולרוחבה של העיר.
הוא מסביר שהוא חושד שעוקבים אחריהם ושיש לקצבים אנשים בכל מקום, במשטרה, בעירייה ואפילו בבתי החולים, כך שאם החוקרים יגיעו לאשפוז הם לא יצאו בחיים.
ולנטינו ופיליפוביץ' ששבו מעט להכרה מחרחרים במושב האחורי.
כריסטבה עוצר את המכונית לבסוף בסמטה, בכניסה האחורית של מאפייה שנסגרה.
הוא יוצא מהרכב ומוביל את החוקרים אל עבר הדלת עליה הוא דופק לפי מקצב מסוים.
לאחר מספר שניות נשמעות דפיקות בחזרה, להן הוא מגיב בדפיקות נוספות שלאחריהן שוטר מבפנים פותח אותה.
כריסטבה מכניס את החוקרים ומסתכל אחורה לוודא שאין אף אחד שצופה בהם לפני שהוא סוגר אותה מאחוריו ומיד מצווה על האנשים שלו לתת לחוקרים הפצועים מורפיום.
הוא חוזר ומסביר לרומאנו ולטד שהקצבים חדרו לכל מקום, כולל לשורות המשטרה, וזה מקום המסתור הנוכחי שלהם.
זאת לאחר שבמקום הקודם, חנות מעילים וכובעים, הוטמנה פצצה שהחריבה את המקום לחלוטין.
כריסטבה אומר שהוא חושד שלו ולחוקרים יש אויבים משותפים.
כבר שלוש שנים שהוא, יחד עם ראש העיר של סופיה, מנסים להילחם בקצבים.
הוא חושד שמדובר בכת של נוגשי עבדים לבנים, סדיסטים שרוצחים אנשים, קוצרים את האיברים שלהם ומחללים את הגופות, ככל הנראה על-מנת לזרוע פחד.
את מי שהם לא הורגים, הוא חושד שהם שולחים לעבדות במזרח אירופה או בחצי האי ערב.
כריסטבה חושד שיש להם מקום מסתור בהרים, אך הוא עדיין לא הצליח לגלות אותו.
במקרים הבודדים בהם הוא הצליח לעצור מישהו מהם, הוא לא מסר פרטים והשתחרר מיד.
רומאנו מחליט לספר לכריסטבה שהוא חושד שהם מסתתרים במערות אותן הוא ראה בחזיונות שלו עם ציורי הקיר והנטיפים.
הוא אומנם מסרב להסביר את המקור להנחה הזו ואת החזיונות, אך כריסטבה נותן בו אמון ומציע שהחוקרים ינוחו ולמחרת בבוקר יצאו לשם על מנת לתקוף.
רומאנו, שחושש מהעוצמה של הכת, אומר לכריסטבה שנהיה חייבים גיבוי ושואל כמה אנשים הוא יכול להשיג, וכריסטבה משיב שלכל היותר הוא יוכל להביא 10 שוטרים.
בזמן שרומאנו מסביר שגם החוקרים יזדקקו לכלי נשק, ולנטינו שעוד חצי מעולף דורש שיביאו גם מטוסים.
כריסטבה סותר לו בחוזקה ומורה לאחד האנשים שיביא לו ולפיליפוביץ' מלחי הרחה.
השעה כבר שעת ערב מאוחרת, רומאנו השחוק נרדם לצד ולנטינו ופיליפוביץ' הפצועים.
בסביבות השעה 23:00 רומאנו הרדום חווה חיזיון נוסף.
הוא מתעורר במערה כאשר העין דרכה הוא מביט מתכסה בדם ונוזל עליה.
העין מביטה מצד לצד בבהלה עד שמתמגנטת לאדם אחר שבמערה, לבוש ברדס שחור.
האיש נופל שדוד על ברכיו ומשפריץ דם מהצוואר.
אדם אחר עטוי ברדס צורח ונופל בזמן שמהגב שלו נשלפות שתי ידיים מפלצתיות של דמות שחורה שנעצה בו אותן.
הדמות בשחור תולשת את היד של איש נוסף וגוררת אותו בידו השנייה אל עבר החשיכה בעוד הוא מנסה להתנגד ללא הצלחה.
האיש שדרך עינו רומאנו צופה מתחיל לנוס אחורה בבהלה, אך תוך זמן קצר הוא מבחין במשהו שחור שרץ אליו במהירות לא אנושית.
רומאנו לא מספיק להבין מה הוא רואה כשלפתע יש פיצוץ ונוזל לבן.
רומאנו מתעורר עם כאבי תופת בחור שבו הייתה עינו שאבדה.
הוא קם, צורח מכאבים ומתחיל לרוץ בהיסטריה.
אחוז פאניקה הוא בטוח שהוא עדיין נמצא בתוך המערה ורואה סביבו אנשים לבושים ברדסים שחורים.
הדמויות, שהן למעשה השוטרים שישבו בחדר ליד, מיד מסתערים עליו ומנסים להרגיע אותו.
אחרי 5 דקות שבהן הוא ממשיך לצרוח ולהתנגד, כריסטבה נותן לו סטירה מצלצלת ודורש שיתנו לו סם הרגעה כדי שיפסיק לצרוח ולעשות מהומה.
סם ההרגעה שהוא מקבל עושה את שלו ושאר הלילה עובר בשקט.
בבוקר של יום שבת, ה־17 בפברואר 1923, החוקרים קמים, מאוששים יחסית בהתחשב באירועי היום שעבר.
הם דנים עם פקד כריסטבה על תכנית הפעולה ליציאה אל עבר המערה.
ולנטינו שואל כמה אנשים כריסטבה יכול להביא, וכריסטבה שכבר ענה לרומאנו על השאלה הזו אתמול נאנח ומסביר שהוא יכול להביא 10 אנשים נוספים.
ולנטינו צועק: "מים זה לא מספיק?!".
כריסטבה המיואש אומר לו שהוא לא מדבר באופן קוהרנטי, ושהם יביאו איתם מים וכריכים.
בנוסף הוא מונה את כלי הנשק שהוא יכול לספק לחוקרים: מספר רובים, אקדח וגרזן לחטיבת עצים.
רומאנו מסביר לכריסטבה שוולנטינו התכוון לומר "מה אם זה לא מספיק".
ולנטינו מהנהן ומוסיף שהקצבים ישחטו אותם.
ולנטינו אומר שהוא ראה מה הם מסוגלים לעשות וש"אין מספיק כוח בכל הממלכה שמסוגל לעצור אותם".
בהוראת דוקטור ג'ורדנוב, טד מוביל את רומאנו ופיליפוביץ' אל אוניברסיטת סופיה שנמצאת בקרבת מקום.
בדרך הם עוברים בפארק הסמוך ונתקלים במחזה סוריאליסטי של ולנטינו המזמר וסביבו ציפורים רבות שהתאספו לשמע שירתו הערבה.
לאחר שהם נכנסים לאוניברסיטה, טד, שמתמצא במקום, לוקח אותם אל בניין המחלקה להיסטוריה וארכיאולוגיה.
הם עולים במדרגות לקומה השנייה.
לפני הכניסה לחדר של פרופסור צ'דנקו, טד נעצר ומזהיר שהפרופסור לא ידוע כאיש נעים במיוחד וקל להתרגז.
לכן כדאי שיתנו לטד לדבר והוא במיוחד מזהיר את ולנטינו שישמור על פיו.
טד דופק בדלת ולאחר מספר רגעים שומעים איזו צעקה נרגנת מעבר לדלת.
טד פותח את הדלת, החבורה נכנסת לחדר מלא במדפים עמוסים בספרים, מאמרים ורשימות.
על השולחן ניצבת גולגולת וסביבה מברשות קטנות.
טד קורא בשמו של הפרופסור ומציג את שאר האנשים שאיתו.
בהמשך החדר, הפרופסור, איש מבוגר בגובה 1.50 מטר, מסתובב על כיסא העץ שלו כדי לפנות כלפיהם.
הוא מניח את המשקפיים התלויים על צווארו וכשהוא מבין שמלבד טד אין עוד דוברי בולגרית, הוא מנסה לפנות בצרפתית.
בהיעדר תגובה, הוא מנסה גם לטינית ואחר כך גרמנית, ולכך רומאנו מגיב וכך הפרופסור מנהל את השיחה בערבוב של בולגרית וגרמנית.
הפרופסור מסביר שהפסל המבוקש אכן נמצא ברשותו כחלק מהציוד שבמחסן המחלקה.
הוא היה בין החפצים שדוקטור מאטיב החזיק לפני שהוא… נהרג…
צ'דנקו מצטלב וממשיך לספר שהוא ירש את החפצים ומדי פעם עובר עליהם.
יצא לו להתעסק עם הפסל אך הוא לא הצליח לתארך אותו או לשייך אותו לשום תרבות היסטורית מוכרת.
הוא לא נתקל בתרבויות שיצרו משהו דומה לו.
מה שעוד יותר הפתיע אותו זה שאפילו את החומר שממנו הפסל עשוי הוא לא הצליח לזהות, כשגם הניסיונות שלו לגרד כמה פירורים כדי לחקור את החומר עלו בתוהו.
לכן הוא חושד כי ייתכן ומדובר ברמאות ושהפסל עשוי מחומר מודרני, אולי הפלסטיק החדש הזה שכולם מדברים עליו.
לאורך ההסבר פיליפוביץ' מבחין בכך שהפרופסור נראה סובל, מרבה למצמץ ומעסה את רכותיו.
הוא מבקש מטד שישאל את הפרופסור אם הוא בסדר, והפרופסור מגיב שכבר תקופה שהוא סובל מכאבי ראש רבים, אבל זה כנראה בא עם הגיל.
לאחר מכן רומאנו פונה אל הפרופסור, מציג את עצמו בתור אנתרופולוג מהאוניברסיטה הטכנית של רומא במילאנו ומבקש לתת מבט בפסל.
הפרופסור שמעולם לא שמע על האוניברסיטה הזו פונה לטד ושואל לפשר התמהוני הזה.
הוא שואל אם יש משהו רציני שהוא באמת יכול לעזור בו, כי הוא לא אוהב שמבזבזים לו את הזמן.
לאחר שטד מרגיע אותו, הוא מוכן לאפשר להם לעלות למחסן, אך מתעקש ללוות אותם לשם.
בדרך החוצה מהמשרד רומאנו מרים אחת מהמברשות שעל השולחן, אך לפני שהוא מספיק להכניס אותה לכיס הפרופסור מבחין בו וצועק עליו שיניח אותה בחזרה.
רומאנו מסביר שהוא רק התרשם ממנה לפני שהוא מחזיר אותה למקומה.
הפרופסור מחכה שכולם יצאו לפני שהוא נועל את הדלת אחריו ונועץ מבט ברומאנו.
צ'דנקו מוביל את החבורה לאורך המסדרון ובמעלה גרם מדרגות עשוי אבן לקומה השלישית, למסדרון ארוך נוסף עשוי אבן.
בצידו האחד דלתות עם שלטים בבולגרית לצידן, ככל הנראה משרדים.
מהעבר השני, לאורך המסדרון ישנן גומחות מעוטרות חליפות שריון מרשימות בסגנונות שונים וביניהן חלונות המשקיפים אל הפארק הסמוך מכוסה השלג.
טד אומר שפתאום נזכר שהוא העמיד את האוטו במקום לא חוקי ושהוא חייב ללכת להזיז אותו לפני שיגיע פקח.
הפרופסור נאנח ומפציר ברומאנו "אל תעשה בעיות שוונץ".
פיליפוביץ' שואל את טד באנגלית איך הוא משאיר אותם לבד עם האיש הנרגן.
לאחר שטד עוזב, ממשיכים ללכת אל עבר המחסן, ובמרחק של בערך 30 מטר מהכניסה רומאנו מבחין ברעשים חריגים וצעקות מעבר לדלת.
נשמע שמתרחשת מהומה בפנים.
לפני שהוא פותח את הדלת, צ'דנקו מזהיר לא לגעת בשום דבר ולהישאר לצידו כשהוא ינסה לאתר את הפסל במחסן.
הוא פותח את הדלת, מביט בבהלה וקורא: "אלכס? פאבל? מה קורה פה?".
החוקרים נכנסים אחריו לחדר השרוי בכאוס מוחלט.
הרצפה מלאה מדפים שבורים שנפלו, ארגזים הפוכים, פסלי חרס מנותצים ושברי זכוכית.
אך המחזה המחריד באמת הוא שלושה גברים השרועים בחדר.
שניים מהם חסרי הכרה וניכר שחטפו מכות נמרצות, בזמן שמה שנותר מהשלישי הוא גופה כרותת ראש.
כנראה מעשה טרי יחסית שכן הצוואר משפריץ דם כמו מזרקה חולנית והראש עצמו לא נראה באזור.
צ'דנקו צורח, ולנטינו מבחין שהווריד בצווארו של צ'אדנקו בולט ועיניו מתגלגלות בחוריהן בזמן שהוא מאבד הכרה ומתרסק על הרצפה.
פיליפוביץ' גם הוא נכנס להלם ממה שהוא רואה, הוא מרגיש כאב חד בראש, סחרחורת קשה וכל מה שהוא שומע הם צפצופים חזקים באוזניים.
רומאנו וולנטינו מצליחים לשמור על קור רוח ומבחינים בקצה השני של החדר, במרחק של בערך 25 מטר, חלון גדול פתוח לרווחה הפונה לכביש שליד הכניסה לאוניברסיטה.
הווילונות שבחלון מתנופפים בחוזקה מהרוח הקרה שפורצת פנימה.
מעבר לחלון איש עטוי ברדס כהה, פניו מוסתרות תחת מסכה שנראית עשויה מגזירי עור תפורים בגסות.
האיש מחזיק שק ובתוכו חפץ בגודל של משהו שנראה כמו ראש.
בידו השנייה הוא אוחז בחבל המעוגן בחלון ומתחיל לרדת מטה.
מצידו הפנימי של החלון עומד איש נוסף עטוי ברדס ומסכה המורכבת מחתיכות עור בסגנון דומה.
הוא אוחז בידו השמאלית אקדח מאוזר ובידו הימנית הוא שולף רימון, מוציא את הניצרה בעזרת פיו ומגלגל אותו אל עבר החוקרים.
ולנטינו צולע לעבר פיליפוביץ' שלא מבין מה קורה סביבו ודוחף אותו הצידה.
רומאנו פותח בריצה לאורך החדר ומסתער אל עבר התוקף וחוטף ממנו מרפק בפניו.
למזלם של ולנטינו ופיליפוביץ' הרימון נתקל בדרך באחת הגופות ונעצר, אך ההדף בכל זאת מגיע אליהם ושניהם נופלים מעולפים אל הרצפה.
רומאנו סופג רסיס בלחי, אך מלא אדרנלין הוא מחזיק מעמד.
הוא מבחין שהבחור שהחזיק בשק כבר ברח.
זה שעוד ניצב בחדר מכוון את המאוזר שלו לעבר רומאנו ויורה.
לאחר מכן הוא ניגש לחבל ומתחיל להימלט.
למזלו של רומאנו הכדור שנורה רק משפשף את רגלו השמאלית, והוא מספיק להתעשת וממהר להוציא סכין ולחתוך את החבל לפני שהבחור מספיק להגיע לרחוב.
הבחור נופל ורומאנו שומע קול עצם שנשברת לצד צעקות כאב.
הוא רואה שני אנשים נוספים עטויי ברדסים שתופסים אותו ועוזרים לו להתקדם אל עבר משאית מכוסה קנבס שנמצאת ליד.
לצד המשאית הוא רואה מכונית שחורה שהוא מזהה מהחזיונות הליליים שלו.
אחד הנמלטים מרים את הקנבס וחושף איש נוסף היושב מאחורי מכונת ירייה, מקלע "Maxim", שנראה שרותך על המשאית.
לאחר שהם עוזרים לפצוע לעלות, אחד מהם עולה גם הוא למשאית, בעוד השני נכנס למושב שליד הנהג במכונית השחורה.
בעוד שתי המכוניות עושות פרסה ומתחילות להשתלב בכביש, ניידת משטרה יוצאת במהירות מתוך סמטה שבין הבניינים שממול לאוניברסיטה ומתנגשת ברכב השחור בחוזקה.
מהמושבים האחוריים של הניידת יוצאים שני שוטרים וממושב הנהג פקד כריסטבה ששולף אקדח ומתחיל לירות במשאית בעוד היא דוהרת כלפיהם ומעיפה את הניידת ואת השוטרים, בעודה שועטת בהמשך הכביש ולצידה המכונית השחורה.
בזמן שהיא נוסעת, הקנבס שעל המשאית מונף והאיש על המקסים יורה לכל עבר לקול צווחותיהם של העוברים והשבים.
לאחר שההמולה נרגעת, במחסן האוניברסיטה רומאנו פונה להנשים את ולנטינו ופיליפוביץ' השרועים על הרצפה.
טד נכנס בריצה ושואל לפשר הבלגן שהתרחש.
לאחר מכן מצטרפים גם מאבטחי אוניברסיטה, פרמדיקים ושוטרים רבים.
פרופסור צ'דנקו נפטר, ככל הנראה מהתקף לב או מפרצת.
אחד הבחורים שספגו מכות נפטר גם הוא, השני נמצא עם דופק והובהל לבית החולים לקבלת טיפול.
האיש שראשו נכרת, התברר כאיש ניקיון שלרוע מזלו היה בחדר באותו זמן.
השוטרים שמגיעים פונים לרומאנו במטרה לתחקר אותו על פשר האירוע ולהימצאות שלו בזירת הרצח.
עצבניים בשל היעדר שפה משותפת - הם מסמנים לו שיאפשר להם להניח עליו אזיקים, אך הוא מתנגד.
טד מבחין בוויכוח, מנסה להרגיע את השוטרים ומפציר ברומאנו שישתף פעולה ומסביר לו שהם חושדים שהוא אחד הפושעים שלא הספיק לברוח.
רומאנו לבסוף נענה לשכנועים והובל אזוק אל מחוץ לבניין, אך בטרם הגיעו לניידת, פקד כריסטבה הפצוע, מופיע בריצה ומודיע לשוטרים שהוא לוקח אחריות על רומאנו ושאר החוקרים, כולל פיליפוביץ' וולנטינו שכבר החלו לשאת על אלונקות.
הוא טוען שיחד עם הנפגעים ברחוב אין מספיק אמבולנסים להסיע את כולם ושיהיה יותר מהיר אם הוא יקח אותם איתו.
כריסטבה מכניס את החוקרים לניידת ומתחיל לנסוע בפיתולים ורחובות צדדיים לאורכה ולרוחבה של העיר.
הוא מסביר שהוא חושד שעוקבים אחריהם ושיש לקצבים אנשים בכל מקום, במשטרה, בעירייה ואפילו בבתי החולים, כך שאם החוקרים יגיעו לאשפוז הם לא יצאו בחיים.
ולנטינו ופיליפוביץ' ששבו מעט להכרה מחרחרים במושב האחורי.
כריסטבה עוצר את המכונית לבסוף בסמטה, בכניסה האחורית של מאפייה שנסגרה.
הוא יוצא מהרכב ומוביל את החוקרים אל עבר הדלת עליה הוא דופק לפי מקצב מסוים.
לאחר מספר שניות נשמעות דפיקות בחזרה, להן הוא מגיב בדפיקות נוספות שלאחריהן שוטר מבפנים פותח אותה.
כריסטבה מכניס את החוקרים ומסתכל אחורה לוודא שאין אף אחד שצופה בהם לפני שהוא סוגר אותה מאחוריו ומיד מצווה על האנשים שלו לתת לחוקרים הפצועים מורפיום.
הוא חוזר ומסביר לרומאנו ולטד שהקצבים חדרו לכל מקום, כולל לשורות המשטרה, וזה מקום המסתור הנוכחי שלהם.
זאת לאחר שבמקום הקודם, חנות מעילים וכובעים, הוטמנה פצצה שהחריבה את המקום לחלוטין.
כריסטבה אומר שהוא חושד שלו ולחוקרים יש אויבים משותפים.
כבר שלוש שנים שהוא, יחד עם ראש העיר של סופיה, מנסים להילחם בקצבים.
הוא חושד שמדובר בכת של נוגשי עבדים לבנים, סדיסטים שרוצחים אנשים, קוצרים את האיברים שלהם ומחללים את הגופות, ככל הנראה על-מנת לזרוע פחד.
את מי שהם לא הורגים, הוא חושד שהם שולחים לעבדות במזרח אירופה או בחצי האי ערב.
כריסטבה חושד שיש להם מקום מסתור בהרים, אך הוא עדיין לא הצליח לגלות אותו.
במקרים הבודדים בהם הוא הצליח לעצור מישהו מהם, הוא לא מסר פרטים והשתחרר מיד.
רומאנו מחליט לספר לכריסטבה שהוא חושד שהם מסתתרים במערות אותן הוא ראה בחזיונות שלו עם ציורי הקיר והנטיפים.
הוא אומנם מסרב להסביר את המקור להנחה הזו ואת החזיונות, אך כריסטבה נותן בו אמון ומציע שהחוקרים ינוחו ולמחרת בבוקר יצאו לשם על מנת לתקוף.
רומאנו, שחושש מהעוצמה של הכת, אומר לכריסטבה שנהיה חייבים גיבוי ושואל כמה אנשים הוא יכול להשיג, וכריסטבה משיב שלכל היותר הוא יוכל להביא 10 שוטרים.
בזמן שרומאנו מסביר שגם החוקרים יזדקקו לכלי נשק, ולנטינו שעוד חצי מעולף דורש שיביאו גם מטוסים.
כריסטבה סותר לו בחוזקה ומורה לאחד האנשים שיביא לו ולפיליפוביץ' מלחי הרחה.
השעה כבר שעת ערב מאוחרת, רומאנו השחוק נרדם לצד ולנטינו ופיליפוביץ' הפצועים.
בסביבות השעה 23:00 רומאנו הרדום חווה חיזיון נוסף.
הוא מתעורר במערה כאשר העין דרכה הוא מביט מתכסה בדם ונוזל עליה.
העין מביטה מצד לצד בבהלה עד שמתמגנטת לאדם אחר שבמערה, לבוש ברדס שחור.
האיש נופל שדוד על ברכיו ומשפריץ דם מהצוואר.
אדם אחר עטוי ברדס צורח ונופל בזמן שמהגב שלו נשלפות שתי ידיים מפלצתיות של דמות שחורה שנעצה בו אותן.
הדמות בשחור תולשת את היד של איש נוסף וגוררת אותו בידו השנייה אל עבר החשיכה בעוד הוא מנסה להתנגד ללא הצלחה.
האיש שדרך עינו רומאנו צופה מתחיל לנוס אחורה בבהלה, אך תוך זמן קצר הוא מבחין במשהו שחור שרץ אליו במהירות לא אנושית.
רומאנו לא מספיק להבין מה הוא רואה כשלפתע יש פיצוץ ונוזל לבן.
רומאנו מתעורר עם כאבי תופת בחור שבו הייתה עינו שאבדה.
הוא קם, צורח מכאבים ומתחיל לרוץ בהיסטריה.
אחוז פאניקה הוא בטוח שהוא עדיין נמצא בתוך המערה ורואה סביבו אנשים לבושים ברדסים שחורים.
הדמויות, שהן למעשה השוטרים שישבו בחדר ליד, מיד מסתערים עליו ומנסים להרגיע אותו.
אחרי 5 דקות שבהן הוא ממשיך לצרוח ולהתנגד, כריסטבה נותן לו סטירה מצלצלת ודורש שיתנו לו סם הרגעה כדי שיפסיק לצרוח ולעשות מהומה.
סם ההרגעה שהוא מקבל עושה את שלו ושאר הלילה עובר בשקט.
בבוקר של יום שבת, ה־17 בפברואר 1923, החוקרים קמים, מאוששים יחסית בהתחשב באירועי היום שעבר.
הם דנים עם פקד כריסטבה על תכנית הפעולה ליציאה אל עבר המערה.
ולנטינו שואל כמה אנשים כריסטבה יכול להביא, וכריסטבה שכבר ענה לרומאנו על השאלה הזו אתמול נאנח ומסביר שהוא יכול להביא 10 אנשים נוספים.
ולנטינו צועק: "מים זה לא מספיק?!".
כריסטבה המיואש אומר לו שהוא לא מדבר באופן קוהרנטי, ושהם יביאו איתם מים וכריכים.
בנוסף הוא מונה את כלי הנשק שהוא יכול לספק לחוקרים: מספר רובים, אקדח וגרזן לחטיבת עצים.
רומאנו מסביר לכריסטבה שוולנטינו התכוון לומר "מה אם זה לא מספיק".
ולנטינו מהנהן ומוסיף שהקצבים ישחטו אותם.
ולנטינו אומר שהוא ראה מה הם מסוגלים לעשות וש"אין מספיק כוח בכל הממלכה שמסוגל לעצור אותם".
עריכה אחרונה:
סשן 62 - "היכן שהדם מוביל"
מחכים בבית הבטוח, הפקד הבטיח שיגיעו ניידות להסיע אותנו אל המערות.
הפקד מסביר שהמערות נמצאות ברכס הרים ליד סופי סרדנאגורה בדרך מתפתלת בסדר גודל של 25 מייל (דרומית לסופיה), שם גם יש כפר מקומי שנקרא חוקורובה.
הדרכים בתקופה זו חלקלקות ומסוכנות והטמפרטורה נמוכה - מה שאמור ליצור קרח על הכביש.
בהמשך ישנן דרכים המובילות לאיזור מיוער, לערוץ הנחל איסקור ואז למערות.
מגיעה משאית כריסטובה יושב ליד הנהג ורכב פרטי - סך הכל כריסטובה הצליח לגייס 7 אנשים כולל אותו.
הם מתחילים לחלק נשקים - קראבין, שוט גאן וכריסטובה תולה על עצמו בראונינג (נשק אוטומטי).
כריסטובה נותן לכל אחד פנס ומעיל
17 לפברואר, נוסעים, הכביש חלק, מזג האוויר קר, הנוף מתחלף לכפרי ואז למיוער.
עוצרים במרכז הכפר חוקורובה, כנסיה, קטנה, חנויות, עסקים.
קונים מהצרכניה המקומית אלכוהול.
מרימים כוסית - שאולי תהיה האחרונה שלנו...
כריסטובה מנסה להרים את המוראל, חוזרים למשאית ולרכב הפרטי ויוצאים.
עוברים בדרך בוצית כפרית שנמשכת דרך ערוץ הנחל איסקור.
הדרך עולה וממשיכה עד שכריסטובה עוצר את המשאית ויורד.
"יש כמה איזורים עם מערות באיזור, לא כדאי להתקרב עם הרכב".
רומאנו משכנע אותו שדווקא כדאי להתקרב עם הרכב מבחינת הבטחון שלנו (למרות שטד הסתייג מעט מהרעיון).
המשאית ראשונה, אחריה הרכב, גשם יורד - ברקס, שקט.
"תתחמשו, יש פה מחסום!"
מצוק עולה מההר מצידו האחד ומצדו השני תהום לנהר איסקור - מישהו מתח לאורך כל השביל תיל.
מעבר לתיל יש עץ אשוח גדול (סוף הדרך), שקי חול מסודרים ומרחוק אפשר לראות רכבים חונים 2 משאיות וארבעה רכבים.
"כנראה שזו התחנה הסופית שלנו".
ולנטינו מציע שנקים מארב ונוציא את חברי הכת מהמערה.
כריסטובה פורש את השוטרים מסביב.
סימני הצמיגים נראים טריים.
רואים עננה של אדים שיוצאת מאחד הפתחים במערה.
נראה שמכונת הירייה נעקרה מהעמדה והושלכה 10 מ' משם.
כריסטובה מכוון את האנשים שלו למשאיות ועומד בינהן לבין פתח המערה - המערה יורדת למטה.
חלק מהאנשים תופסים עמדות מאחורי שקי החול וטד מאחורי עץ המחט.
אנחנו מזהים את הרכב השחור שיום קודם נמלט עם המשאית.
בעצת כריסטובה חוזרים לקחת פנסים וחוזרים למערה.
ריח גופרית עולה מהמערה (גיאותרמית).
יורדים אל תוך המערה, רואים בצדדים שורשי עצים, הרצפה חלקלקה, משתדלים לנוע בזהירות.
זרזוף הגשם חודר למערה, טד צועד קדימה לצידו של כריסטובה.
ריח הגופרית מתחזק, נטיפים וזקיפים מכל עבר, ההליכה איטית.
מדי פעם ערפילי אדים עולים מהאדמה.
מגיעים לפיצול ימינה ושמאלה.
בצד השמאלי אנחנו מאירים על הציורים מהחיזיון של רומאנו - רואים בציורים ביזונים וצבאים בתנועת ריצה.
כריסטובה מהנהן ופונה דווקא ימינה לבקשת ולנטינו.
המערה הולכת ומתפתלת חלק מהאיזורים גופרתיים שמדי פעם פולטים קיטור רותח.
הליכה איטית, הלכנו כבר 30-40 דקות, אנחנו מגיעים לפתח של חלל נוסף במערה שנראה כמו פה מלא שיניים.
שלוליות מבעבעות בכל מקום והתפוצצות הבועות הגופרתיות - ריח רקבון וביצים סרוחות.
המערה נפתחת לאולם ענק מלא בנטיפים וזקיפים - חלקם הוסרו ונזרקו לפינה.
אנחנו מתחילים לראות גופות אדם במלבושים שחורים וממול רואים כמות אדירה של גופות שרועות - אולי 30-35 אנשים שוכבים על הרצפה מבלי לזוז, חלקם לבושים גלימות שחורות ואפילו חליפות עבודה, חלקם גלימות אדומות.
ברצפה ניתן גם לראות בשלוליות המים דם.
חלק מהאנשים נראה שעדיין אוחזים בכלי נשק.
נראה שדם הגופות הוקז חלקית, אחת הגופות נראית כמו המלצר שקפץ מהרכבת "מה לעזאזל?".
חלק מהשוטרים מקיאים אחרים מסוככים על עינהם, הסרחון הולך וגדל.
פירמידה בגובה 5 מ' בקצה הרחוק של המערה - מוקפת במעגל של לפידים כבויים.
הפירמידה עצמה בנויה מגולגלות - מאות ואפילו אלף גולגלות.
רומאנו משער שלא ניתן לבנות פירמידה כזו בצורה שלא תתמוטט ולכן אולי קסם מחזיק אותה.
רומאנו רואה בקצה משהו בצבע אחר.
ריח נוראי, טד מנסה לטפס מעלה, אבל הגולגלות חלקות מדי.
ולנטינו מזהה שביל דם שמוביל אל מאחורי הפירמידה.
רומאנו יורה לכיוון הצבע השונה בגולגלות ומחטיא, רעש מחריש אזניים במערה.
כריסטובה שולח לבקשתנו את אחד מאנשים לטפס הוא טיפס וזרק אלינו כרית קטיפה שכנראה קודם נח עליה משהו.
השוטר מרגיש בחילה חזקה למעלה, גשם של קיא שוטף את רומאנו וולנטינו.
הוא גם ראה בחלק העליון, מונח מגש זהב שעליו הייתה מונחת כרית הקטיפה.
מתקדמים בשביל הדם, לפתע רואים יד תלושה, בהמשך רגל וחצי גוף.
שביל הדם ממשיך עם חלקי גופות, ישנה שם גופה שאחת הידיים שלה מופנית אל תוך בור קטן שקוטרו 50 ס"מ.
טד כורת את הזרוע מהגופה ומנסה להכניס אותה לבור המתעקל והיא נתקעת במשהו.
רומאנו מכניס את היד לבור ומושך משם שרשרת של ראשי שום ותולה אותה על צווארו.
ואז עוד שרשרת ואז משהו חלק עטוף בד אבל לא מצליח להוציאו.
טד מנסה, תופס עם קצות האצבעות, החפץ יוצא בקושי, מקבל כאב ברקות, מיגרנה שמתחילה להתפתח ורצון עז למשוך את החפץ.
טד מוציא את החפץ שנראה כמו הראש של הסדפקאר! עיניו עמוקות!
הריקנות בעיניים של הפסל מרתקת ושואבת את טד פנימה, טד מרגיש מסוחרר, ראש בתוך ראש בתוך ראש...
אילו זוועות נגלו לעיניים הללו במהלך ההיסטוריה.
שומעים צרחות ויריות.
אנשים חיוורים, שנראים כמו גופות ערפדיות מתקרבים!
מחכים בבית הבטוח, הפקד הבטיח שיגיעו ניידות להסיע אותנו אל המערות.
הפקד מסביר שהמערות נמצאות ברכס הרים ליד סופי סרדנאגורה בדרך מתפתלת בסדר גודל של 25 מייל (דרומית לסופיה), שם גם יש כפר מקומי שנקרא חוקורובה.
הדרכים בתקופה זו חלקלקות ומסוכנות והטמפרטורה נמוכה - מה שאמור ליצור קרח על הכביש.
בהמשך ישנן דרכים המובילות לאיזור מיוער, לערוץ הנחל איסקור ואז למערות.
מגיעה משאית כריסטובה יושב ליד הנהג ורכב פרטי - סך הכל כריסטובה הצליח לגייס 7 אנשים כולל אותו.
הם מתחילים לחלק נשקים - קראבין, שוט גאן וכריסטובה תולה על עצמו בראונינג (נשק אוטומטי).
כריסטובה נותן לכל אחד פנס ומעיל
17 לפברואר, נוסעים, הכביש חלק, מזג האוויר קר, הנוף מתחלף לכפרי ואז למיוער.
עוצרים במרכז הכפר חוקורובה, כנסיה, קטנה, חנויות, עסקים.
קונים מהצרכניה המקומית אלכוהול.
מרימים כוסית - שאולי תהיה האחרונה שלנו...
כריסטובה מנסה להרים את המוראל, חוזרים למשאית ולרכב הפרטי ויוצאים.
עוברים בדרך בוצית כפרית שנמשכת דרך ערוץ הנחל איסקור.
הדרך עולה וממשיכה עד שכריסטובה עוצר את המשאית ויורד.
"יש כמה איזורים עם מערות באיזור, לא כדאי להתקרב עם הרכב".
רומאנו משכנע אותו שדווקא כדאי להתקרב עם הרכב מבחינת הבטחון שלנו (למרות שטד הסתייג מעט מהרעיון).
המשאית ראשונה, אחריה הרכב, גשם יורד - ברקס, שקט.
"תתחמשו, יש פה מחסום!"
מצוק עולה מההר מצידו האחד ומצדו השני תהום לנהר איסקור - מישהו מתח לאורך כל השביל תיל.
מעבר לתיל יש עץ אשוח גדול (סוף הדרך), שקי חול מסודרים ומרחוק אפשר לראות רכבים חונים 2 משאיות וארבעה רכבים.
"כנראה שזו התחנה הסופית שלנו".
ולנטינו מציע שנקים מארב ונוציא את חברי הכת מהמערה.
כריסטובה פורש את השוטרים מסביב.
סימני הצמיגים נראים טריים.
רואים עננה של אדים שיוצאת מאחד הפתחים במערה.
נראה שמכונת הירייה נעקרה מהעמדה והושלכה 10 מ' משם.
כריסטובה מכוון את האנשים שלו למשאיות ועומד בינהן לבין פתח המערה - המערה יורדת למטה.
חלק מהאנשים תופסים עמדות מאחורי שקי החול וטד מאחורי עץ המחט.
אנחנו מזהים את הרכב השחור שיום קודם נמלט עם המשאית.
בעצת כריסטובה חוזרים לקחת פנסים וחוזרים למערה.
ריח גופרית עולה מהמערה (גיאותרמית).
יורדים אל תוך המערה, רואים בצדדים שורשי עצים, הרצפה חלקלקה, משתדלים לנוע בזהירות.
זרזוף הגשם חודר למערה, טד צועד קדימה לצידו של כריסטובה.
ריח הגופרית מתחזק, נטיפים וזקיפים מכל עבר, ההליכה איטית.
מדי פעם ערפילי אדים עולים מהאדמה.
מגיעים לפיצול ימינה ושמאלה.
בצד השמאלי אנחנו מאירים על הציורים מהחיזיון של רומאנו - רואים בציורים ביזונים וצבאים בתנועת ריצה.
כריסטובה מהנהן ופונה דווקא ימינה לבקשת ולנטינו.
המערה הולכת ומתפתלת חלק מהאיזורים גופרתיים שמדי פעם פולטים קיטור רותח.
הליכה איטית, הלכנו כבר 30-40 דקות, אנחנו מגיעים לפתח של חלל נוסף במערה שנראה כמו פה מלא שיניים.
שלוליות מבעבעות בכל מקום והתפוצצות הבועות הגופרתיות - ריח רקבון וביצים סרוחות.
המערה נפתחת לאולם ענק מלא בנטיפים וזקיפים - חלקם הוסרו ונזרקו לפינה.
אנחנו מתחילים לראות גופות אדם במלבושים שחורים וממול רואים כמות אדירה של גופות שרועות - אולי 30-35 אנשים שוכבים על הרצפה מבלי לזוז, חלקם לבושים גלימות שחורות ואפילו חליפות עבודה, חלקם גלימות אדומות.
ברצפה ניתן גם לראות בשלוליות המים דם.
חלק מהאנשים נראה שעדיין אוחזים בכלי נשק.
נראה שדם הגופות הוקז חלקית, אחת הגופות נראית כמו המלצר שקפץ מהרכבת "מה לעזאזל?".
חלק מהשוטרים מקיאים אחרים מסוככים על עינהם, הסרחון הולך וגדל.
פירמידה בגובה 5 מ' בקצה הרחוק של המערה - מוקפת במעגל של לפידים כבויים.
הפירמידה עצמה בנויה מגולגלות - מאות ואפילו אלף גולגלות.
רומאנו משער שלא ניתן לבנות פירמידה כזו בצורה שלא תתמוטט ולכן אולי קסם מחזיק אותה.
רומאנו רואה בקצה משהו בצבע אחר.
ריח נוראי, טד מנסה לטפס מעלה, אבל הגולגלות חלקות מדי.
ולנטינו מזהה שביל דם שמוביל אל מאחורי הפירמידה.
רומאנו יורה לכיוון הצבע השונה בגולגלות ומחטיא, רעש מחריש אזניים במערה.
כריסטובה שולח לבקשתנו את אחד מאנשים לטפס הוא טיפס וזרק אלינו כרית קטיפה שכנראה קודם נח עליה משהו.
השוטר מרגיש בחילה חזקה למעלה, גשם של קיא שוטף את רומאנו וולנטינו.
הוא גם ראה בחלק העליון, מונח מגש זהב שעליו הייתה מונחת כרית הקטיפה.
מתקדמים בשביל הדם, לפתע רואים יד תלושה, בהמשך רגל וחצי גוף.
שביל הדם ממשיך עם חלקי גופות, ישנה שם גופה שאחת הידיים שלה מופנית אל תוך בור קטן שקוטרו 50 ס"מ.
טד כורת את הזרוע מהגופה ומנסה להכניס אותה לבור המתעקל והיא נתקעת במשהו.
רומאנו מכניס את היד לבור ומושך משם שרשרת של ראשי שום ותולה אותה על צווארו.
ואז עוד שרשרת ואז משהו חלק עטוף בד אבל לא מצליח להוציאו.
טד מנסה, תופס עם קצות האצבעות, החפץ יוצא בקושי, מקבל כאב ברקות, מיגרנה שמתחילה להתפתח ורצון עז למשוך את החפץ.
טד מוציא את החפץ שנראה כמו הראש של הסדפקאר! עיניו עמוקות!
הריקנות בעיניים של הפסל מרתקת ושואבת את טד פנימה, טד מרגיש מסוחרר, ראש בתוך ראש בתוך ראש...
אילו זוועות נגלו לעיניים הללו במהלך ההיסטוריה.
שומעים צרחות ויריות.
אנשים חיוורים, שנראים כמו גופות ערפדיות מתקרבים!
קבצים מצורפים
עריכה אחרונה:
ואו! איזה מתח
אתם לקראת סוף ההרפתקה?
נשמע די אפי - בייחוד שמצאתם את הראש.
אתם לקראת סוף ההרפתקה?
נשמע די אפי - בייחוד שמצאתם את הראש.
הראש הוא החלק האחרון בסדפקר, אבל לך תדע מה יכול להשתבש בדרך
אנחנו יודעים שלא מספיק רק למצוא את הפסלון, אלא לבצע טקס שאמור להשמיד אותו (לדעתי בקונסטנטינופול).
מבחינת מטא, הערכה של המנחה שנסיים בעוד 8 חודשים פלוס/מינוס.
טוב, זה יותר קצר מאשר ההערכה שלי לזמן שאנחנו נסיים את עליית שרי הרונות (שנה, אם אני אופטימי)
סשן 63 - "עסק ערפדי"
חלק מהגופות של אנשי הכת קמו.
הם החלו לטפס על קירות המערה במהירות, חלקם לבושי גלימות שחורות ואדומות, אחרים בחליפות.
השוטרים שהיו איתנו: דימיטר, תומה, כריסטו, אלכס, כריסטובה, סמואל ויאן.
כריסטובה עמד עם עוד שני שוטרים: יאן ודימיטר - מאחורי הפירמידה.
לפתע דימיטר נכנס לפאניקה, צורח ומרסס במכונת ירייה לכל עבר, אש ללא הפסקה.
תרמילים עפו ונחתו בצלצול מתכתי על הקרקע. הלחץ וההיסטריה גרמו לו להרוג את חברו יאן, שנכנס בלא ידיעתו לטווח האש.
באיזור מצד שמאל שלהם היו כריסטו וסמואל.
שמענו את דימיטר יורה וצורח, ובשלב מסוים מפסיק לירות. אז ראינו ערפד שפותח את גופו של אחד השוטרים ומבתר אותו ברעבתנות.
הבנו שזה אבוד והחלטנו לסגת.
ערפדים רדפו אחרינו.
נמלטנו לאזור של כריסטו וסמואל (כשעוד היו בחיים), מלבד מריוס שניסה למשך סיבוב נוסף להילחם, הבין שזה חסר סיכוי והצטרף למנוסה.
בשלב זה הקבוצה התפצלה:
טד ומריוס פנו ימינה, לאזור עם הגייזר הראשון.
ולנטינו ופיליפוביץ', שהיו עם שרשראות השום שהרתיעו את הערפדים, פנו שמאלה – בדרך המקורית שממנה נכנסנו למערה.
טד חטף נזק מערפד אך הצליח להתחמק והמשיך בהימלטות. כולנו רצנו במערה, מתחמקים מגייזרים.
כריסטובה חטף קיטור רותח ישר לפנים – כוויות קשות וצרחות שהדהדו בכל המערה.
מריוס הצליח להתגבר די בקלות על הגייזרים ויצא מהמערה ראשון.
טד בהתקפת נגד חסרת ברירה חובט בראשו של אחד הערפדים בגרזן שחותכת עד למוח של הערפד.
כריסטובה היה על סף יציאה, הבחין שטד בצרות וקרא למריוס לחזור ולעזור לו.
לצערנו זה לא צלח – הערפדים עשו לטד דאבל טים ושתו אותו. מריוס הצליח לפוצץ את הראש של הערפד ששתה את טד, אבל זה לא הספיק.
טד נפל חסר הכרה ומת.
מריוס לקח את הראש ונמלט יחד עם כריסטובה.
בצד השני ולנטינו נלחם בעוז בערפדים עם המקל, מכה אחרי מכה, אך בסופו של דבר כוחו לא עמד לו והוא חטף מכה שגמרה אותו. פיליפוביץ' ניסה לגרור אותו משם, אבל ולנטינו מת לו בידיים. פיליפוביץ' לקח את המקל של ולנטינו כמזכרת אחרונה לגיבור והצליח להימלט, כשהוא מצטרף למריוס ולכריסטובה.
(עוד בתחילת המרדף פיליפוביץ' נאחז על ידי ערפד, אך זה השליך אותו ברגע שהרגיש את השום.)
כאשר יצאו לאור היום, הערפדים נעצרו בפתח המערה, אור השמש שבקע מבין העננים היווה כמכשול שהגן על החבורה.
הערפדים אשר נמנעו, נשארו בחופת המערה והצל ויידו אבנים בייאוש כדי לפגוע בחבורה.
פקד כריסטובה רץ למשאית, הביא מספר מקלות דינמיט והשליך אותם פנימה – *בום* ... מספר פיצוצים, העלו אבק רב לאוויר ולאחר ששקע,
ראו החוקרים כי תקרת פתח המערה, קרסה ונחסמה.
גופותיהם של ולנטינו וטד, ביחד עם חבורת הערפדים נכלאו כנראה לעד, המערה הפכה לקבר.
כריסטובה נפל על ברכיו, מותש וחבול, הוא שיחרר צעקה ויבבה לאוויר.
אחרי הכול, כל הצוות שלו, חבורה של אנשים נאמנים שהלכו איתו והאמינו בדרכו בתפסית הקרטל של "הקצבים" נהרגו, והוא מכולם אחראי. תחושת האשם תרדוף אותו עד סוף ימיו. בלית ברירה, הוא הבין שמקור הקצבים הוא במקום אחר ואם הוא רוצה לרדת לסוף העניין הוא חייב לעבוד עם החוקרים.
כריסטובה הנחה את החוקרים לעלות למשאית ונסע עם הניצולים (מריוס, פיליפוביץ' ורומנו ) חזרה לבית המסתור - למאפיה, אך כאשר התקרבו, הם הבחינו במכוניות סביב המקום והבינו שכנראה גם על המקום הזה עלו.
כריסטובה המיואש הוא פנה לחוקרים שהציעו את הבית של טד כמקום מסתור זמני.
כאיש קשר, הצביעו על האנתרופולוג והסטוריון - ד"ר ראדקו ג'ורדנוב.
מטא: *את הדמויות של ולנטינו וטד יחליפו פקד ואסילי כריסטובה וד"ר ראדקו ג'ורדאנוב*
חלק מהגופות של אנשי הכת קמו.
הם החלו לטפס על קירות המערה במהירות, חלקם לבושי גלימות שחורות ואדומות, אחרים בחליפות.
השוטרים שהיו איתנו: דימיטר, תומה, כריסטו, אלכס, כריסטובה, סמואל ויאן.
כריסטובה עמד עם עוד שני שוטרים: יאן ודימיטר - מאחורי הפירמידה.
לפתע דימיטר נכנס לפאניקה, צורח ומרסס במכונת ירייה לכל עבר, אש ללא הפסקה.
תרמילים עפו ונחתו בצלצול מתכתי על הקרקע. הלחץ וההיסטריה גרמו לו להרוג את חברו יאן, שנכנס בלא ידיעתו לטווח האש.
באיזור מצד שמאל שלהם היו כריסטו וסמואל.
שמענו את דימיטר יורה וצורח, ובשלב מסוים מפסיק לירות. אז ראינו ערפד שפותח את גופו של אחד השוטרים ומבתר אותו ברעבתנות.
הבנו שזה אבוד והחלטנו לסגת.
ערפדים רדפו אחרינו.
נמלטנו לאזור של כריסטו וסמואל (כשעוד היו בחיים), מלבד מריוס שניסה למשך סיבוב נוסף להילחם, הבין שזה חסר סיכוי והצטרף למנוסה.
בשלב זה הקבוצה התפצלה:
טד ומריוס פנו ימינה, לאזור עם הגייזר הראשון.
ולנטינו ופיליפוביץ', שהיו עם שרשראות השום שהרתיעו את הערפדים, פנו שמאלה – בדרך המקורית שממנה נכנסנו למערה.
טד חטף נזק מערפד אך הצליח להתחמק והמשיך בהימלטות. כולנו רצנו במערה, מתחמקים מגייזרים.
כריסטובה חטף קיטור רותח ישר לפנים – כוויות קשות וצרחות שהדהדו בכל המערה.
מריוס הצליח להתגבר די בקלות על הגייזרים ויצא מהמערה ראשון.
טד בהתקפת נגד חסרת ברירה חובט בראשו של אחד הערפדים בגרזן שחותכת עד למוח של הערפד.
כריסטובה היה על סף יציאה, הבחין שטד בצרות וקרא למריוס לחזור ולעזור לו.
לצערנו זה לא צלח – הערפדים עשו לטד דאבל טים ושתו אותו. מריוס הצליח לפוצץ את הראש של הערפד ששתה את טד, אבל זה לא הספיק.
טד נפל חסר הכרה ומת.
מריוס לקח את הראש ונמלט יחד עם כריסטובה.
בצד השני ולנטינו נלחם בעוז בערפדים עם המקל, מכה אחרי מכה, אך בסופו של דבר כוחו לא עמד לו והוא חטף מכה שגמרה אותו. פיליפוביץ' ניסה לגרור אותו משם, אבל ולנטינו מת לו בידיים. פיליפוביץ' לקח את המקל של ולנטינו כמזכרת אחרונה לגיבור והצליח להימלט, כשהוא מצטרף למריוס ולכריסטובה.
(עוד בתחילת המרדף פיליפוביץ' נאחז על ידי ערפד, אך זה השליך אותו ברגע שהרגיש את השום.)
כאשר יצאו לאור היום, הערפדים נעצרו בפתח המערה, אור השמש שבקע מבין העננים היווה כמכשול שהגן על החבורה.
הערפדים אשר נמנעו, נשארו בחופת המערה והצל ויידו אבנים בייאוש כדי לפגוע בחבורה.
פקד כריסטובה רץ למשאית, הביא מספר מקלות דינמיט והשליך אותם פנימה – *בום* ... מספר פיצוצים, העלו אבק רב לאוויר ולאחר ששקע,
ראו החוקרים כי תקרת פתח המערה, קרסה ונחסמה.
גופותיהם של ולנטינו וטד, ביחד עם חבורת הערפדים נכלאו כנראה לעד, המערה הפכה לקבר.
כריסטובה נפל על ברכיו, מותש וחבול, הוא שיחרר צעקה ויבבה לאוויר.
אחרי הכול, כל הצוות שלו, חבורה של אנשים נאמנים שהלכו איתו והאמינו בדרכו בתפסית הקרטל של "הקצבים" נהרגו, והוא מכולם אחראי. תחושת האשם תרדוף אותו עד סוף ימיו. בלית ברירה, הוא הבין שמקור הקצבים הוא במקום אחר ואם הוא רוצה לרדת לסוף העניין הוא חייב לעבוד עם החוקרים.
כריסטובה הנחה את החוקרים לעלות למשאית ונסע עם הניצולים (מריוס, פיליפוביץ' ורומנו ) חזרה לבית המסתור - למאפיה, אך כאשר התקרבו, הם הבחינו במכוניות סביב המקום והבינו שכנראה גם על המקום הזה עלו.
כריסטובה המיואש הוא פנה לחוקרים שהציעו את הבית של טד כמקום מסתור זמני.
כאיש קשר, הצביעו על האנתרופולוג והסטוריון - ד"ר ראדקו ג'ורדנוב.
מטא: *את הדמויות של ולנטינו וטד יחליפו פקד ואסילי כריסטובה וד"ר ראדקו ג'ורדאנוב*
עריכה אחרונה:
הסשן הנ"ל עודכן בשדרוג משמעותי לסוף ותמונה נוספת.
בהחלט סשן דרמטי עם השלכות רציניות על המשך הקמפיין מבחינת הרכב החבורה.
בהחלט סשן דרמטי עם השלכות רציניות על המשך הקמפיין מבחינת הרכב החבורה.
נשמע סשן ממש מרתק - אין לי מילה אחרת כל-כך, אבל כל-כך הרבה דברים קרו, ואני מבין שרובו היה מעין קרב רץ
כמו שכבר כתבתי לדעתי, החלפת הדמויות בקמפיין היא ממש מעניינת וזה יוצר תחושה שבמקום ששחקן ישחק דמות ספציפית, בעצם אתם משחקים את הסיפור מנקודות מבט שונות.
כמו שכבר כתבתי לדעתי, החלפת הדמויות בקמפיין היא ממש מעניינת וזה יוצר תחושה שבמקום ששחקן ישחק דמות ספציפית, בעצם אתם משחקים את הסיפור מנקודות מבט שונות.
סשן מרתק, לא היינו מוכנים לכזו קטלניות במערה!
הגענו למצב (שלי אישית קורה פעם ראשונה) שבו בעצם לא נשארה אף דמות מהחבורה המקורית שהתחילה את הקמפיין!
אנחנו בעצם אוסף דמויות מתחלפות שממשיכות את דרכן של הקודמות במטרה משותפת למצוא את כל חלקי הסדפקאר ולבסוף גם להשמידו.
ודייקת מאד - זה לשחק את הסיפור ממגוון נקודות מבט, גורם לי אפילו לחשוב על קו משותף של גורל שאיגד את כל הדמויות לאורך הקמפיין.
בסשן הבא אני אשחק את ד"ר ראדקו ג'ורדאנוב, ארכיאולוג שהתעניין בפסלון ויש לי כבר כמה רעיונות על איך לשחק אותו
הגענו למצב (שלי אישית קורה פעם ראשונה) שבו בעצם לא נשארה אף דמות מהחבורה המקורית שהתחילה את הקמפיין!
אנחנו בעצם אוסף דמויות מתחלפות שממשיכות את דרכן של הקודמות במטרה משותפת למצוא את כל חלקי הסדפקאר ולבסוף גם להשמידו.
ודייקת מאד - זה לשחק את הסיפור ממגוון נקודות מבט, גורם לי אפילו לחשוב על קו משותף של גורל שאיגד את כל הדמויות לאורך הקמפיין.
בסשן הבא אני אשחק את ד"ר ראדקו ג'ורדאנוב, ארכיאולוג שהתעניין בפסלון ויש לי כבר כמה רעיונות על איך לשחק אותו
שים לב - ראדקו הוא קודם כל אנתרופולוג, היסטוריון ... יותר איש ספריה אקדמי מאשר חופר באתר ארכיאולוגי.
הסיישן אכן היה לא קל לניהול, התחיל בקרב והמשיך במרדף במערות. הוא בהחלט היה קטלני והסתיים עם 2 הרוגים לחבורה.
נכון שיש תחלופה עם אנשי החבורה, השחקנים מקבלים את זה בהבנה, אין ספק שזה לא קל.
מה שיפה שזה שאסף הדמויות הוא לא מקרי ... זה לא עוד בא נבנה משהו ונכניס בכוח, אלא כמות ה NPC שמוצגת בהרפתקאה, ומשחק התפקידים המשובח של כולנו, מאפשר להכניס את הדמויות החדשות בצורה זורמת וקלה כי חלק מה NPCs מעורבים בדרך זו או אחרת, וקשורים גם רגשית לחברי החבורה.
הדמויות גם לא נכנסות טריות Fresh, אלא מגיעות מצולקות, עם תחושת אשם, מעורבות בדרך זו או אחרת עם התוצאות והמעשים של החבורה. לדוגמה ד"ר ראדקו שהיה הבוס של טד, עזר עם קריאת המאמר. פקד כריסטו, שכל הצוות שלו נהרג ומרגיש שכדי לפתור את החקירה, הוא כנראה צריך להצטרף ולהמשיך עם החבורה.
שורה תחתונה - עבודה טובה שלי כ GM ובעיקר של השחקנים תורמת לאחת ההרפתקאות המשובחות ביותר שיצא לי לנהל.
והיד עוד נטויה - אולי בעתיד נריץ את Masks
הסיישן אכן היה לא קל לניהול, התחיל בקרב והמשיך במרדף במערות. הוא בהחלט היה קטלני והסתיים עם 2 הרוגים לחבורה.
נכון שיש תחלופה עם אנשי החבורה, השחקנים מקבלים את זה בהבנה, אין ספק שזה לא קל.
מה שיפה שזה שאסף הדמויות הוא לא מקרי ... זה לא עוד בא נבנה משהו ונכניס בכוח, אלא כמות ה NPC שמוצגת בהרפתקאה, ומשחק התפקידים המשובח של כולנו, מאפשר להכניס את הדמויות החדשות בצורה זורמת וקלה כי חלק מה NPCs מעורבים בדרך זו או אחרת, וקשורים גם רגשית לחברי החבורה.
הדמויות גם לא נכנסות טריות Fresh, אלא מגיעות מצולקות, עם תחושת אשם, מעורבות בדרך זו או אחרת עם התוצאות והמעשים של החבורה. לדוגמה ד"ר ראדקו שהיה הבוס של טד, עזר עם קריאת המאמר. פקד כריסטו, שכל הצוות שלו נהרג ומרגיש שכדי לפתור את החקירה, הוא כנראה צריך להצטרף ולהמשיך עם החבורה.
שורה תחתונה - עבודה טובה שלי כ GM ובעיקר של השחקנים תורמת לאחת ההרפתקאות המשובחות ביותר שיצא לי לנהל.
והיד עוד נטויה - אולי בעתיד נריץ את Masks
התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים
נושאים לוהטים
-
-
-
רשומות הרפתקה חדשות בקמפיין 'שירה של אנפיריאל' - "שירם של כוכבים מרים" (חלק ג')- Envinyatar
תגובות: 4 -
-
