התכסיס של חצי האלפית פועל היטב - הסאטיר מסתובב ומרים את זרועותיו להגן על פניו. הצנצנת פוגעת בידו, והתכולה כולה נשפכת על פניו ונוזלת מטה מטה. האיש מסתבך, בקושי מצליח לראות להיכן הוא רץ, עד שפוגע בכרכרה ריקה ונופל לתוכה.
״ובכך, מסתיים המרדף הפטתי ביותר שידעתי מימיי״ וירניק מסנן בעודו רץ לצד אילידיה, והשניים תופסים את זמוס רגע לפני שהוא מצליח לצאת מהכרכרה ולברוח.
״זה לא אני, ב-ב-באמת, זה לא אני!״ הוא זועק בעודו מנסה לבעוט בשניהם בפרסותיו, אך הם מצליחים להשתלט עליו. מספר עוברי אורח מביטים בהם בהפתעה, עד שוירניק מתקרב אליהם, נותן לאילידיה להתעסק עם הסאטיר הפרוע לרגע.
״אין מה לראות כאן. המשיכו בדרככם״ וירניק מרים את ידו.
״מה קורה פה, צלופח?״ דורש אחד מהם. ״התדרדרת לחטיפת אנשים ברחובות?״
״חלילה. תגידו, שמעתם על המטבעות שיצאו לטיול?״
״מה?״
״זה סיפור ילדים מוכר. יום אחד, קבוצת מטבעות הרגישה בודדה וחסרת חברים. כל אחד מהם רצה שיבזבזו אותו, אז הם עזבו את מערת הדרקון בה שכנו עידנים וטיילו לאורכה ולרוחבה של ת׳נדיאן, עד שמצאו בית חם בארנקו של איכר עני. כעבור יום הוא רכש מהאופה הצנוע כיכר לחם, שבתורו שילם לנגר שישפץ את ביתו, אשר מיהר לרכוש פטיש חדש מהנפח, שהחליט לתת בידו של בנו האביר כסף בו יוכל להשתמש במסעו הגדול כדי לקטול את הדרקון השכן. האביר הגיע, מעד על סדק במערב ושבר את מפרקתו, והמטבעות חזרו לאוצר הדרקון״.
האנשים, המומים מעט, משתתקים. לבסוף אחד מהם פוצה את פיו: ״אז מה הנקודה שלך?״
״מטבעות אוהבים לטייל. לכו תהיו איכרים עניים״ הוא זורק מספר שקיקי זהב לכל אחד מהצופים, שלוקחים אותם בחמדנות בריאה ומסתלקים משם במהירות.
״שעת הסיפור נגמרה״ וירניק חוזר לאחר שאילידיה כבר הספיקה לקשור את הסאטיר. ״כלומר, השעה שלי. עכשיו תורך לספר סיפור״.
״וירניק, ב-בקשה! אתה יודע שמעולם לא רבנו, אתה חייב להבין שאני מ-מצווה לשתוק!״
״תגידי, אילידיה, כמה צלופחים את חושבת שצריך כדי לחשמל סאטיר למוות?״ הוא שואל ברוגע למראה פניו המחוויר של האיש.