וירניק מניח את ידו על ידה של אילידיה, כמעט מושך אותה בכוח ממקומה, עד שהוא בולם את עצמו ברגע האחרון, משתתק ומחזיר מבט אל הסאטיר.
"ה-הוא פגש בחורה!" קורא זמוס, ידיו מגוננות על ראשו, קרניו מבצבצות. "הוא אמר שה-היא היפה והטובה ביותר שפגש בכל תבל! אמרה לו שהוא יכול להתעשר ו-ומהר, נתנה לו את המיקום ש-של לורד נורברט. ה-הוא לא היחיד שדיבר עליה, על הבחורה הזאת. גם נסי אוהבת אותה, ג'ף הקטן והרבה אנשים אחרים!"
"מי זאת הבחורה הזאת?" דורש וירניק. "איפה אני מוצא אותה?"
"בעצים ובעיר! אני לא יודע, לא פגשתי אותה בעצמי. א-אני נשבע בזקן שלי!"
"אתה משקר!"
"ל-לא, לא! אני אומר לך את האמת. הבחורה הזאת מבטיחה לכולם דרך מהירה להתעשר, ה-היא אומרת שאתה איטי מדי, לא בטוח בעצמך. שיש לך מחויבויות אחרות שעוצרות אותך".
"אז הבחורה הקסומה הזאת מגיעה לקראולי, מציעה לו ולאנשים אחרים אצלי לחבור אליה ולחטוף את נורברט כדי למכור אותו עבור רווח קל. הבנתי אותך. מה השלב הבא? אסטריה שוברת שתיקה ומתחילה לזמר?"
"א-אני יודע שזה נשמע הזוי, אבל זאת האמת! זה כל מה שהוא אמר לי, אני נשבע. הוא אמר שהיא האדם הטוב ביותר בעולם, שהיא דאגה לו כמו שאף אחד אחר לא דאג לו" אילידיה רואה שהמשפט פוגע בוירניק, עיניו של הצלופח מקשיחות.
"סיימת?"
"כ-כן, כן".
אילידיה רואה את וירניק משחק בלהבו, בבירור שוקל אם לשחוט את הסאטיר בחיתוך גרון מהיר אחד.