ההודעות האחרונות של Acara

"לכל השדים והרוחות.." לוסידה רוטנת בעצבנות בעודה מהנהנת להסכמה וממהרת לרדת אל הסיפון, שולפת צמד פגיונות משום מקום נראה לעין, "והייתם מאמינים שאני לא אצטרך להתמודד עם שטויות כאלו יותר לעולם! זה פשוט מעולה.." כשהיא נכנסת עם פילפ נאנחת ומדרבנת את בתה להתחבא, "הכל יהיה בסדר, מותק. לכי להתחבא." "אז...

נייג'ל נשאר מרוכז בספיר, לא מזיז או משנה את מבטו כשגל חוזר, "ברוך השב" הוא זורק לעברו, מנסה להעלות השערות ודרכים לבדוק אותן. גל מהנהן אל הנקרומנסר בעייפות מסויימת, מביט בפיליפ. "אני משוכנעת שזו הילדה שלי," האלפית האפלה אומרת בביטול, כורכת את רגליה של בתה סביב מותניה ומטיבה את אחיזתה בה. לאחר...

"כן, ספיר, זו אני.." האלפית אומרת בחיוך רך ומלטפת את שיערה של בתה בעדינות, "את בסדר, מתוקה? כואב לך משהו?" "ובנוגע לדבריך, פיל," הליצנית ממשיכה באותו טון דיבור,"אין לי מושג מה התרחש כאן במהלך הלילה, אבל אני יודעת שהבת שלי נמצאת בזרועותי, מפוחדת וגדולה בכעשרה קיצים."

"הנה, יפה שלי.." האלפית מדברת רכות אל בתה ומהדקת את חיבוקה המגונן, "רואה? הכל יהיה בסדר, אני פה ואלה החברים שלנו, כך שאין ממה לפחד.." היא מתיישבת על הרצפה הרעועה ומושכת לחיקה את ספיר, מטיבה את אחיזתה, "אין שום סיבה לדאגה."

"תנמיכו את הקולות שלכם!" לוסידה מסננת בכעס ומעיפה את הגברים מדרכה, פוסעת במהירות אל עבר הילדה הבוכיה תוך כדי שהיא מסירה את הגלימה של אנג'לו מעליה, ממהרת לרכון מול בתה ולעטוף אותה בגלימה ובחיבוקה, "זה בסדר, ילדה שלי, אמא פה.." האלפית האפלה ממלמלת רכות ומלטפת בעדינות ראשה, "אין סיבה להיבהל, אמא...

"ספיר??!" הליצנית מזנקת לעמידה בחרדה כשהיא מבחינה בבכי ובהעדר בתה, "ספיר, זו את?" "אמא פה, מותק!!" היא ממהרת להתקדם אל עבר הדלת ומנסה לפרוץ אותה בכל דרך אפשרית בין אם לבעוט בדלת או לדחוף אותה, עיוורת להערות הנבזיות של דודנה ולדאגה של פיליפ כאחד. "אמא פה, ילדה שלי! אל תבכי, אני מצטערת כל כך, ילדה...

"אני מאמינה שאתה חוקר את העיניין ~קצת~ יותר מדי.." לוסידה פונה לגל ומושכת בכתפייה, "זו היא בסך הכל אש קרה, איש לא נמצא פה וזה ידוע שבעלי חיים, במיוחד כלבים, רגישים לסביבתם." הליצנית מציינת בעודה מלטפת את ראשה של בתה, מבטיחה את שנתה, "מה שקרה בבית הזה משדר עצבות וקודרות שדומביר מזדהה איתם, זה הכל."

"אה? מה?" לוסידה מנתקת את עצמה ממחשבותיה לאחר ששמעה את שמה של ספיר, פונה אל דלנארק בפיזור נפש, "מי? ספיר? חמישה חורפים, לא משהו רציני. לא תמיד הייתי להטוטנית."

מי אמר שדברים מעניינים חדלים מלקרות כאשר זכר זוכה בשליטה? לוסידה מביטה בכל המתרחש בשעשוע בלתי נדלה, עינייה גומעות את האחו בשקיקה, "זה לא מגרד את הסקרנות שלך, גל, אפילו לא בקצת?"

לוסידה מחניקה צחקוק, "ובכן, אלפיות אפלות הן יצור כישרוני להחריד, דודני היקר."

"שמעתי שיש שם חולדות ענק," לוסידה מציינת ברצינות כתגובה לדבריו של פיליפ, "לא, רציני! ממש ענקיות, דמויות אדם, מתחבאות מתחת להריסות. הרבה הלכו אבל אף אחד לא חזר לספר את הסיפור, מה שגורם לך לתהות לגבי מאיפה באו הסיפורים, אבל את זה נניח בצד."

"הזיות." הליצנית מציעה בזקירת גבה. "קשות, אבל לא מנותקות לגמרי מהמציאות."

"ברוך שובך, חבר." לוסידה מחייכת בשעשוע, "איך אתה מרגיש? אולי כדאי שבמצבך תשאר לשכב?"

"זה לא נשמע כזה נורא.." לוסידה אומרת לחבורה במשיכת כתפיים, "ראיתי גרועים יותר."

"היא עשתה יותר מכך וכולנו מוקירים תודה על עזרתה." לוסידה משיבה בכנות, מבטה מעט מודאג כשהיא מביטה בקוסם.