סואל מקבל את המשימה והולך להתארגן על ציוד לפני שהם יצאו לשיט, הוא לא היה על ספינה אף פעם והפוסט שהוא קרא בנושא לא מעודד אותו יותר מידי.
מצד שני, הוא רגוע, הוא אומנם לא הצליח להשיג הדגמה של הנשק, אבל הוא השאיר דלת אחרוית בנשק שתאפשר לו גישה למידע שהמשגיחים ירצו, ובמקרה הכי גרוע- יש לו כנופיה של פורעי חוק שהיו באותו כוכב עם הנשק כדי להפנות אליהם את האשמה.
הוא בודק במפת העיר את המיקום הקרוב ביותר שבו יוכל לעשות קניות, באבשלום הוא היה פשוט מזמין את המוצרים אליו, אבל הוא היה תקוע במלון הזה יותר מידי זמן ועדיין לא סיים לפרוק את העצבים, גם ככה החנות שהוא צריך לא רחוקה, הוא יזדקק לקצת חמצן כדי לנקות את הראש ולעשות חושבים.
נסיעה קצרה למרכז הקניות הקרוב מאפשרת לו להשיג את הציוד שהוא רצה, הוא התארגן על משבש אותות לטווח קצר, מגפי סילון לשימוש עתידי, מכשיר נשימה תת ימי של פרק זמן קצר, ואפילו כמה נשקים שיאפשרו לו לתהנל יותר טוב כשדברים משתבשים, סה"כ מדובר ברכישה נוחה.
העניין שסואל מבין מאוחר מידי הוא שהוא לא השאיר קרדיטים לנסיעה חזרה, הוא שוקל לרגע לבקש מאחד מחברי הצוות לאסוף אותו אבל... הוא מבין שלא ישכחו לו את זה בקרוב, הוא לא צריך את זה על הראש, המלון... לא כזה רחוק בסה"כ.
אז סואל מתחיל ללכת, גם ככה הוא לא ממהר כרגע מספיק בשביל להרגיש רע על זה, והוא אכן היה צריך את הזמן לחשוב בעצמו על דברים, כמו מה הם אמורים לעשות במשימה הבאה, איך לדאוג שהמשגיחים לא יקפצו עליו גם שם, ואיך למנוע מדברים ללכת לעזזאל שוב.
הוא מרגיש את הלב שלו מתחיל לפעום שוב מהמחשבה הזו, הוא הרגיש רע במשימה האחרונה ביותר מידי מקרים, הוא הצליח לשמור על פאסון אבל הוא היה קרוב מאוד למצב ההוא שבסרטים צריך להעיף לך סטירה כדי שתתעשת, ועכשיו המחשבה הזו גורמת לו שוב להתחיל להזיע ולהתקשות בנשימה.
או שזה הגשם שמתחיל לרדת.
סואל מתחיל ללכת מהר, הוא צריך את המסטיקים שלו שהוא השאיר בחדר, והוא צריך למנוע מהציוד שהוא קנה להירטב, והוא מתחיל למהר יותר.
בדיעבד, סואל לא היה בחור ספורטיבי במיוחד, הוא לא עסק במה שמעבר לבסיס, ואת החלק הפיזי של האימונים הוא עבר בפקטור, המחשבה על ספורט מאומץ תמיד נראתה לו תמוהה, אבל האפשריות שלו הן להירטב בגשם או לרוץ, והוא מתחיל לרוץ.
מוזר, לא להיות בכושר מציק לו, והגשם מפריע לו, אבל סואל מתחיל להרגיש... טוב? הוא מרגיש את האוויר נכנס בקושי לריאות שלו בהתחלה, ומרגיש כיצד פניו מתכסות במיים שמפריעים לו לראות, המצב מדמה מעט את התקף החרדה שלו אבל... הוא מרגיש טוב בניגוד לזה.
הוא קומץ את האגרופים וממשיך לרוץ, איכשהו מצליח להתעלם מהכאב בצד או מהעבודה שהוא לחלוטין נראה הזוי כשהוא רץ בצד הכביש עם החבילות באמצע הגשם, אבל לפתע דברים מתבהרים, קל לו לחשוב, הוא מצליח לסדר את הראש שלו, ויותר מכל- הוא מצליח להוציא החוצה את כל הדברים שהציקו לו קודם, לפחות בנתיים.
חצי שעה מאוחר יותר סואל יכנס רטוב כולו לחדר שלו, הוא יזרוק את הציוד שהוא קנה על המיטה ויכנס למקלחת חמה ותספורת מהירה אחריה. את הציוד הוא כבר יכייל בבוקר לפני שהם יצאו לדרך למשימה, גם ככה הוא צריך לבדוק שדברים עובדים עם הציוד של האחרים.
הוא זורק את הבגדים הרטובים שלו לשקית זבל לפני שהוא הולך לישון, ולשם שיוני יצליח להגיע לשנת לילה נורמלית דייה.
ובאופן אבסורד, חפיסת המסטיקים שלו עדיין מונחת במקומה, סגורה בעטיפה שלה.
