===
נאגוזודון נאסף על ידי פרמדיקים שלוקחים אותו למיון בזמן שאתם נכנסים לתחנה עם עורך הדין הרפטואיד אחריכם. הסקיטרמאנדר במצב יציב- תודות לפעולתו המהירה של סרנגארי- וחייו לא נתונים בסכנה. אך הכוויות שעל עורו ופרוותו קשות, וייקחו מספר ימים עד שיתאושש לגמרי.
אתם יוצאים מתחנת המשטרה לאחר כמה שעות ארוכות- איידכשה ישב איתכם ברובן, מנהל את המצב כדיפלומט מומחה. תחילה הוא מקשיב לסיפור המלא שלכם, רושם הערות, ולאחר מכן מנחה אותכם כיצד למסור עדות מדויקת ככל הניתן, אך כזו שמדגישה את ההקשר של הפעולות שלכם, המצב שבו נמצאתם, וחשיבותה העליונה של המשימה שלכם- כמו גם כיצד להדגיש את מקום העבודה שלכם והקשרים שלו.
"שוטרים." הוא אומר לאחר שאתם יוצאים מהתחנה, "הם לא יותר מבריונים ששוכרים בעלי ההון כדי לבסס את השליטה שלהם." הוא חושף את שיניו החדות בחיוך מחושב, "אתם סוכנים ישירים של בעלי ההון הללו, ואתם נמצאים הרחק מעליהם בשרשרת המזון." לשונו המפוצלת מלקקת את אחד מניביו לפני שהוא סוגר את פיו. רכב-רחף שחור נעצר מולו, ואיידכשה נכנס למושב האחורי. "כשאת מדווחת על סיום המשימה, אל תשכחי לציין את שירותי." הוא אומר לפני שהדלת נסגרת אחריו, מבטו היישר על שס, גורם לרפלקס קדמוני להתעורר בגופה. עיניו של הטורף גורמת לשיערה של הלאשונטה לסמור.
זוהי רק התחלתו של היום, שעת הדמדומים התמידית שאוחזת בעיר לא מקלה על אמידת מעבר הזמן. דקות מרגישות כשעות, ושעות כימים. מתחנת המשטרה, אתם נוסעים אל מגרש הגרירה- נאלצים לקחת מונית לאחר שהמסחרית שהחרמתם מוחזרת לבעליה החוקיים.
המגרש, מלא בגרוטאות וברכבים גרורים שמחכים לריסוק או לפרעון חוב, נשלט בידי שני צבעים עיקריים- חלודה כתומה מול כרום כסוף ובוהק. בצדו האחד מגרש חנייה מסודר, בו שירותי הגרירה פורקים את כלי הרכב המוחרמים, ובצדו השני בית קברות לספינות חלל- מבוך של מתכת שבמרכזו עומד המשרד אליו אתם הולכים.
גם עם הטפסים הנכונים מתחנת המשטרה, עוברת שעה נוספת של מילוי טפסים לפני שבעלי המגרש- ורת'אני בעל גוף שהוא יותר מכונה מאדם- משחרר אותכם וקורא לחברת הגרירה כדי שתגרור את הסנונית למוסך לבחירתכם, רק שם יכולים להתחיל לתקן אותה. אך זהו השלב שבו אתם לא יכולים להתעלם יותר מהעייפות האוחזת בכם אחיזה איתנה.
זה היה יום ארוך.
הוא התחיל באוטופיה של טיביק. עיר אחרת, בכוכב אחר.
הוא התחיל עם הכנות לקרב, הוא המשיך בקרב זירה ובמירוץ בלתי חוקי, והוא לא עצר. אחרי זה, שעות של סריקה מייגעת- זה היה כבר ערב כשמצאתם את מחנה החטים ונזרקתם חזרה אל הפעולה. ואז, היא נעצרה בפתאומיות וחזרתם אל מחוזות השעמום והבירוקרטיה. רכבת הרים של ממש, וכעת, כשהנסיעה הסתיימה, כל מה שאתם רוצים הוא לישון.
אבל עם הסנונית במוסך, אפילו הפריווילגיה של המיטה שלכם נמנעת מכם. אתם נאלצים להסתפק במלון-עסקים קרוב. חדרים קטנים וצפופים, עם מיטה קשה וגדולה מדי שבקושי משאירה מקום לרצפה או לשולחן העבודה שלצדה.
אתם מתעוררים לאחר כמה שעות- השעון המינימליסטי שבחדר הוא הדבר היחיד שמרמז על מעבר הזמן. בחוץ השמיים צבועים באותו צבע סגלגל של שעת בין-ערביים בו הם היו צבועים כשהלכתם לישון, כשנסעתם אל מגרש הגרטאות, וכשהגעתם לראשונה לכוכב.
בבית החולים, נאגוזודון מתעורר גם הוא. מיטה לבנה וסטרילית באגף מלא מיטות זהות המתאימות לגודלו- ולזנים אחרים בעלי גודל דומה. ואכן בחלק מהמיטות הוא מזהה יסוקים, גובלינים, ננסים ואף איקשטים כמו אלו שראה אתמול במירוץ הכנופיות- רובם גדולים ממנו בראש או שניים. הוא מרגיש את התחבושות שעוטפות את גופו, ומבחין שהזרוע המכאנית שלו אינה שם- לוקח לו רגע להזכר שהיא נהרסה בפיצוץ.
