הוורג שנותר בודד על יד שירו-סנשאי חוטף מכות מכל הכיוונים - דם הדרקון חוסם אותו בסיוע קסם הלהבות של אילידיה, זאת בשעה שוירניק וקראנג מסיימים את העבודה; בן האנוש תוקע את זוג הסכינים שלו עמוק בגבה של החיה, זאת בשעה שקראנג מקבץ את שתי ידיו לאגרוף כואב במיוחד ומטיח אותו בעוצמה בגולגולת של היצור, תוחב את פניו באדמה. רגליו של הוורג נעות עוד רגע קצר בטרם הקטאנה של דם הדרקון מסיימת את העבודה.
בצד השני, אש ומים דואגים לחסל את הוורג העצום - אבחות החרב של הקטור פוצעות את החיה, אשר עולה בלהבות אכזריות כשאיגנציוס מזמרר את מילות הלחש בלשון האסטרית. החיה הגדולה האחרונה, מוכה וחבולה, עומדת לברוח משם בטרם אילידיה ווירניק שולחים סכינים לעברה - אחד קסום, השני נזרק במיומנות מרשימה - ופוגעים בו היישר בבטן, גורמים ליצור המגודל לקרוס ארצה באנקת כאב אחרונה.
קראנג מתנשף לרגע ומשחרר קנאק מצווארו, משחק בידיו. הוא מביט לרגע בשירו-סנשאי, ונראה שרוצה לומר דבר מה, עד שוירניק מקדים אותו.
"אומרים שאתם עשויים מפלדה שם, באימפריה. בחיי, אני מבין למה דוכסות וילאס רועדת מפחד מכם. התמודדת עם שלושה וורגים ושרדת לספר זאת" הערכה כנה נשמעת בקולו של האיש, ולא הציניות הביקורתית הרגילה שלו.
"מרשים" מוסיף קראנג כלאחר יד, מחליט להסתפק במילותיו הססגוניות של וירניק.
"עבודתנו לא תמה. עלינו לצאת במהירות אל עבר לנגו הסאטיר, בתקווה למצוא אותו חי" ממשיך חצי האורק לבסוף.
"אתה באמת חושב שלא דאגו לשלוח לי חוליית חיסול כזאת או אחרת?" וירניק מצמצם את מבטו בחוסר אמונה, מחווה לעבר האזור מסביב. "תקווה זה דבר מצחיק - רגע אחד הוורגים הללו קיוו לאכול ארוחת ערב לאור המדורה, רגע אחרי זה קיוו רק לצאת מהקרב הזה בחיים".
"אז אתה אומר לא לקוות?"
"אני אומר לדעת מה שווה ולא שווה לעשות" משיב וירניק. "כן, שווה ללכת ללנגו - אבל יותר מזה, שווה כבר להתחיל לדבר על הצעד הבא שלנו כנגד חברינו בני-הענקים. והצעד הזה, לדעתי, הוא לנצל את הזמן שהתחבולה הקטנה הזאת תקנה לנו כדי לחזור העירה ולבקש מלורד נורברט להתחיל לשלוח לפה אנשים. הכפר לא היה שורד את ארבעת הוורגים האלה והמלווים החינניים שלהם, אז מחנה שלם? גם אנחנו לא נוכל להגן מזה, אגרופים אגדיים ולחשי אש וכל זה" הוא מניף בידו באוויר.
"אם כך, אתה מציע שלא ללכת ללנגו?" מתקשה קראנג להבין. "אתה היית בע-"
"אני מתלונן, קראנג. אני מתלונן, זה הכל" וירניק הולך ושולף את סכינו מבטן הוורג. "זה משהו שבני אדם עושים, מדי פעם, כשהם לא עסוקים במדיטציה או משהו מלומד בסגנון. זה מאפשר לנו להתאוורר".
