באור הנר - עץ משחק מו"ד 4 (4/4)

[Nextorl]

הרוזן מהנהן, יוזמה זה דבר חשוב. "נתחיל עם איש הדת אפוא, בזמן שאשלח להביא אלינו גם את גופתו של הצלבן." הוא מסמל לאחד מהמשרתים שחיכו לו מחוץ לאוהל לגשת לעבודה, מותיר רק שניים שיגלגלו את השטיח מתחת לרגליו.

 

[liorgonen3]

קיאר לא נראה מרוצה מהעובדה שחותכים אותו, הוא מתחיל לפתוח את פיו שוב אבל סוגר אותו לפני כן ומתחיל לצאת החוצה מהאוהל. "עשו כרצונכם. אתם מעלי בשרשרת הזו." הוא ממלמל בחוסר רצון ומשאיר אתכם לבדכם. יש לו עבודה שחורה לעשות.

צבת המוות לא מוצא משהו מעניין במיוחד, ברור לו שהנתיב שנפתח כדי שההתקפה עליכם תתרחש נוצר בעזרת יכולת לא טבעית, כלומר מישהו הצליח לפתוח את הנתיב בביצה בשביל האנשים האלה.
במבט שני הוא מצליח לזהות על כמה מהאנשים סימן כלשהו, נראה שהוא נעשה בדוחק ובצורה לא מקצועית, ואצל חלק מהאנשים הוא בכלל לא קבוע, אבל הוא מצליח לראות משהו שנראה כמו נר המקוקע על גופם בנקודות שונות. נראה שהחברה עם הקעוקע מעט בוגרים יותר מהאחרים. מעט.

אחרי כמה דקות המשרתים חוזרים עם הגופות. הן לא במצב נהדר ופצועות, אבל הן שלמות מספיק כדי שיהיה ניתן לתקשר איתן, השאלה היא רק... מה השאלה?

 

[מירטוקן]

הית'אל מניח את ידו על מצחו של כלב השאול.
עבודה טובה. נתראה בהזדמנות הבאה. תמסור דרישת שלום לאומבריל.
הכלב מהנהן ומחכך את מצחו בחיבה בידו של הית'אל. לאחר מכן הוא מזנק ונבלע בתוך בור אש בתוך האדמה.

באוהל, מסביב לגופות, הוא מציע, "אפשר לשאול אותם 'מי הממונה ששלח אתכם?', או 'ממי למדתם על תכולת הכלוב שתקפתם?'".

 

[yds]

''חוששני ששאלות של זהות לא יסייעו לנו יותר מדי - אלא אם ניתקל במקרה בשם יחיד שאנחנו מכירים. לעומת זאת, שאלות של יכולת אולי יעזרו."

 

[amitf0123]

אחד העורבים קורע את העור מן הגופה, לוקח איתו את הקעקוע בצורה גרוטסקית. העורבים מתחילים להתגבש ולבנות מחדש את צורתו של צבת-מוות, שמחזיק את חתיכת העור הקטנה בצבתו. ואז הוא פשוט אוכל אותה, כאילו הייתה חסרת חשיבות לחלוטין.

 

[yds]

מאליכּ כורע ברך לצד הגופה הראשונה, ומשחרר מתוך קפלי התחבושות שלו להב מעוקל, שחור כמו הלילה. הוא מצמיד את הנצ'טרי שלו לשפתי של הצלבן, המכוסות דם יבש - ובעדינות אין קץ, מרים את הסכין מעלה. אחרי חוד הלהב נמשכת ערפילית לבנה ודקיקה. הוא מיישיר מבט וממלמל
''כיצד הצלחתם לגלות את מיקומה של השיירה?"

 

[liorgonen3]

עיניו של הצלבן נפתחות בעוצמה לרגע, מביטות במבט מת לעבר החלל. פיה נפתח בחריקה בעודה מתאמצת להצליח לשאוף אוויר ולדבר עוד פעם אחת אחרונה. היא משחרת נאקה כואבת כאשר הנשמה של הצלבן נגררת לרגע אחרון לתוך גופו.
"ה...." הגופה מתחילה לפלוט. "הוא" היא ממשיכה בקול מת וחסר חיים. "הוא גילה להם... הוא אמר להם היכן תהיו." היא נאקנת לאוויר שוב. "הם שלחו אותנו."

והגופה שותקת. משאירה אתכם עם הגופה השניה, כאשר יש לכם כמה רגעים להחליט מה תהיה השאלה השנייה שלכם.

OUT
תחליטו אם זה השאלה שYDS כתב או שאתם רוצים לשאול משהו אחר בהתבסס המידע שקיבלתם.

 

[yds]

מאליכּ בוהה בגופה לרגע, מקמט את מצחו בזעף
''גם אחרי שגופם עבר את השער, ליבם עדיין כבול באזיקים לא להם. מאכזב, אבל לא בלתי צפוי.''

הוא כורע ברך לצד גופתו של ההירופנטיס, מצמיד את הלהב לשפתיים - סליל עשן מתחיל להימשך מביניהן, ובתנועה חדה הוא תולש את הלהב, נותן לעשן להתפזר.
''אם אתה מספיק תבוני כדי להתנהג בטיפשות, אתה מספיק תבוני בכדי לשלם את המחיר. נשימתך האחרונה תיוותר בעולם הזה, לכודה בכבלי הבשר...עד שימצא לה שימוש הולם''. הוא סוגר את הלסת השמוטה בשתי אצבעותיו, ומפנה מבט אל הרוזן
''יש לך ארון פנוי, או שנאפסן אותו ביחד עם האספקה?"

 

[Nextorl]

הרוזו בוחן את מאליכ בסקרנות, צופה בטקס ובתגובותיו. הוא נאנח קלות למשמע התשובה בעצמו, בהחלט לא התשובה שהוא קיווה לה. בחוסר עניין, הוא מסמן לאחד המשרתים להתקרב, מסור עצמות בידו.
"תשאיר את העור והבשר על האחד הזה." הוא מצביע על הצלבן, מהנהן לכיוונו של מאליכ. הם ישמרו את הכלי הזה עד שהוא יהיה שימושי. "את השני תפשוט לגמרי, אני רוצה גולגולת נקייה." יש לו תוכניות לראשו של המנהיג, הוא רק מקווה שהמכשפה תעריך אותן.

 

[amitf0123]

צבת-מוות מהלך לו, הולך אל עבר המקום בו הביצה התפצלה לדרך בשביל התוקפים. מישהו משחק פה עם כוחות העולם ולצבת-מוות זה נמאס. הוא מסתכל לצד, על משהו שרק הוא רואה. "האם אתם יודעים מי עשה את זה" הוא שואל את האוויר.
"האם אתם יכולים להוביל אותי אליו" הוא שואל שוב.
"איך קוראים למקום בו הוא נמצא" הוא שואל בשלישית, אך שום דבר לא עונה לו. לפחות לא בגלוי.
לסיום חלקים מצבת-מוות מתחילים לנוע, יתושים יוצאים ממתחת לשיריונו ועפים להם קדימה, מתפזרים בביצה. זו המתנה שלו למקום על כך שעזרו לו.
META
צבת-מוות מבצע את הטקס תקשור עם הטבע, 21 בבדיקת טבע אז הוא משיג תשובה על שלוש שאלות.

 

[liorgonen3]

צבת מוות מרגיש שהטבע חלוק בדעותיו כלפיו, מחד הוא פועל נגדו ונגד הבריאה, מאידך הוא חלק ממנה. אבל בסופו של דבר הטבע מחליט שאין לטבע צד, והטבע מעניק את מה שעליו להעניק.
התושבה הראשנה שהוא מקבל היא "בערך" נשמע שהרוחות במקום מסוגלות לנחש מי עשה את זה, אבל הן לא בטוחות במאה האחוז, כלומר הן מסוגלות להצביע על מי היה המוקד של הדבר, אבל הן יודעות בוודאות שהוא רק היה שליח ולא האחד שביצע את המהלך עצמו.

התשובה השנייה שקטה בהתחלה, הרוחות מתחיליות לריב כאשר הן דנות בשאלות שצבת המוות לא יכול להבין. אבל לבסוף אחת הרוחות מתגברת על האחרות ועונה בקול. "לא." היא משיבה. "אנחנו ידועת את הדרך, אבל שכמותך לא רצויים במקום ההוא." היא מצדיקה ומידע עונה על השאלה השלישית. "אתה לא רצוי בשדה החיטים".


בשעה מאוחרת יותר (או מוקדמת יותר, בהינתן שהאירעים התרחשו בלילה) קיאר נכנס בחזרה לאוהל, הוא נראה לא מרוצה. "יש לנו לפחות 2 עריקים." הוא אומר. "חשבנו בהתחלה שהם נהרגו בהתקלות, אבל הסיריים שהיו אחראים על הפטרול בזמן ההתקפה נעדרים, הגופות שלהם לא פה והציוד שלהם נמצא עדיין בנשקיה." הוא מציין.

 

[amitf0123]

״המוות אינו רצוי באף מקום. אך הוא מגיע לכולם. כך הם סדרי עולם״. עונה צבת-צוות לרוחות מבלי להגיד דבר.
הוא נכנס אל האוהל, כעת יש לו שם של מקום ויוכל להגיע לשם אם יירצה. אך כעת, אין לו סיבה לעשות זאת.
צבת-מוות נע דרך הגופות, דרך הפצועים, מגיע אל האוהל פיקוד. ״שדה החיטים זה המקום בו נמצא זה אשר הזיז את הביצה״ הוא אומר בפשטות, לא דואג להסביר מעבר.

 

[Nextorl]

"וכיצד האחראים נענשו?" הרוזן שולח מבט חודר בקיאר, לא מרוצה מהחדשות. שני סיירים? זה כל הכוח שנשלח? אין פלא שהפתיעו אותם בכזו קלות. הוא יזכור שלא לעבוד עם קיאר יותר. יכולותיו האסטרטגיות לוקות בחסר. "הכפל את מספר הסיירים. אני רוצה מספר כפול של סיירים בפטרולים, ושהם לא יסיירו באותו כיוון. כל אחד מהם לכיוון אחר. תן להם אבני משלוח, אבן אחת לסייר - אבן אחת לשומר במחנה. כך הם יוכלו להזהיר אותנו בצורה יעילה יותר."
"אני רוצה ספירת ראשים. כולל גופות. לפחות שני עריקים? אני רוצה מספרים מדויקים. הבא את החברים הקרובים של העריקים הללו אלי לתשאול."
"ודבר נוסף," הרוזן מרים אצבע, ציפורן ארוכה ואדומה מעטרת אותה. "עוד לא קיבלתי את התשובות ששלחתי אותך לחפש, קיאר. מדוע המטען לא אובטח? היכן היו השומרים?"

 

[liorgonen3]

קיאר נראה לא מרוצה, עיניו הירוקות מסתכלות על הרוזן בזעם, "אני נאלץ להזכיר להוד רוממתו כי אנחנו כוח רפאים, הסיירים שנשלחו הם הסיירים שהיו לנו, כלומר שאין לנו סיירים כרגע, ואין לנו את הציוד שאתה מבקש מאיתנו, אתה יכול לפנות לדרגים מעלינו בתלונות על זה, אבל כשהצעתי את זה טענת שאסור להפריע להם, ואז בחרת לשלוח אותי לעשות את החקירה הזו" הוא עונה ונראה שברק כחול מתחיל להיווצר בעיניים שלו. "למיטב זכרוני ארבעתכם פה כדי לשמור על המתקן שלנו, או שאתה רוצה שאני אספר לעוד אנשים מה נמצא בתיבה במרכז המחנה? אני צריך להזכיר לך לצערי שמירב הכוחות שלנו מורכבים מאנשים שנכנעו לברונים, אתה רוצה לשים אנשים כאלה במרחק חמש פסוקים מלשחרר את המלאך שהוביל את המלחמה שלהם? הייתי מפקפק בנאמנות שלהם, אם לא הם היו הראשנים לתקוף את האויב ברגע שהוא הגיע."

מבוט בוחן אתכם מחדש, ואתם מבחינים שעיניו הפכו סגולות. "למעשה אנחנו לא יכולים שלא להודות למזל הטוב שלנו." הוא אומר בלפחות קול אחד אחר מהקול בו דיבר עד כה. "שאתם התעכבתם מספיק זמן כדי שהמלכודת המחוכמות של האויבים שלנו לא השאירה את הכלוב חסר הגנה, חלק מהאנשים שנהרגו בהתקפה הזו נהרגו מתוך מחשבה שהם מגנים עליכם." הם ממשיכים להגיד בקולות שונים. קיאר עוצר ועיניו נעצמות לרגע, כשהן נפתחות בחזרה לצבען הירוק, "הפקודת שאני קיבלתי הן להגיע למכשפה עם המטען במהירות הגבוהה ביותר, הבקשות שלך" הוא מדגיש את המילים האחרונות, אולי כדי להציג שאין שרשת פיקוד ממשית בינו לבין הרוזן. "אינן אפשריות במסגרת הזו, הייתי אומר שאתה קולו של ברון החטאים." הוא אומר, ועינו הימינת הופכת לסגולה שוב. "אבל אנחנו צריכים למלא את הפקודות של כל ה4." הוא מפנה את הגב ומתחיל לצאת מהאוהל בו אתם נמצאים. "אני אדאג שהמחנה יהיה מוכן לתזוזה." הוא אומר, ואתם לא בטוחים הקול של מי זה בהינתן ועיניו לא מופנות לכיוון שלכם עוד. "אני אשמח עם הוד רוממותו יעיל בטובו ללוות אותנו כדי שלא נאחר למכשפה, תשאל את המשרת שלה פה מה היא עושה לאלו אשר מעכבים אותה." הוא אומר ועוזב את המתחם בזעם. זעם שכמעט מוזר שלא היה שם קודם.

META
היחסים שלכם עם קיאר נפגעו.

 

[מירטוקן]

"קיאר, אומר הית'אל לפני שזה מספיק לצאת מהאוהל, "הברונים סומכים עלינו להעביר את המטען בביטחה. המטרה שלך היא לסייע לנו. עשה מה שצריך כדי לראות שזה קורה. הכן את המחנה לאפשרות של צעידה ארוכה ורציפה עד לברונות של המכשפה".

OUT
מציע לעשות צעידה ארוכה לברונות המכשפה, כמובן שזה לא מחייב ופתוח לדיון בין השחקנים.
-------

IN
פניו מחווירות כשצבת-מוות מזכיר את שדה החיטים.
"שמעתי על המישור הזה. זה לא מקום שכף רגלנו תרצה לדרוך בו", הוא מביט בעיקר ברוזן ובמאליכ באומרו זאת, "זהו מחוזם של הצדיקים, היכן שהקסם מהסוג שלנו לא עובד בו".

 

[Nextorl]

"הממ. אחד מהמקומות הללו. ניתן לחשוב שבני האור יסתפקו בהם. במקום זאת, הם מתעקשים לדחוק אותנו מהמקום שהרווחנו ביושר."

"אני רוצה שכולנו נזכור טוב מאוד. קיאר נבחר על ידי הברונים לוודא שאף אחד מאיתנו לא עושה בעיות לאחרים. הם מפחדים מאיתנו, ברמה מסוימת. קיאר יצטרך ללמוד מדוע בעצמו. בינתיים, אני חושב שאנו יכולים לחגוג מעט. עבודה טובה בטיפול בבעיות היום. המצב היה יכול להיות גרוע בהרבה אם לא היינו מטפלים בו כל כך מהר. אני רוצה לציין לשבח את איסוף-המידע של צבת-מוות. זהו מידע חשוב."
"לחיים. או שאולי במקרה של רובנו, למוות." הרוזן קורץ, מרים כוס. משרתים מגישים כוסות גם לשאר חברי הקבוצה, "אל דאגה, הכוס שלי היא היחידה המלאה בדם. אלא אם כן מישהו מעדיף?" הוא מעלה את השאלה, המשרת שמאחוריו מזדקף, קנקן של דם בידיו.

META
Stirring Speech- עד סוף ההתקלות הבאה, כולכם מקבלים תוסף 1+ לגלגולי התקפה ולזריקות הצלה כל עוד אינכם מדממים.

 

[liorgonen3]

השעות הבאות עוברות חלק, מלבד העובדה שקיאר אקטיבית נמנע מכם, אתם מסוגלים לראות שהמחנה מתחיל להתקדם ולתפקד, האנשים מתעוררים עם תחילת המשמרת ופועלים בפירוק המחנה והכנת המשלחת לתזוזה, הביצה נשמעת לכם שקטה, אבל לשם שינוי היא איננה שקטה מידי.
הכוונה היא שאתם לא מרגישים.. "סכנה?" לא זו לא המילה הנכונה, אתם יותר מרגישים שהעולם צועק לכם שהוא ניסה את התכסיס שהיה לו נגדכם, והאס הזה בשרוול לא הספיק, אז בעוד אתם צועדים לדרך שלכם, העולם הלך לפתוח חפסית קלפים חדשה.

לכן אתם אולי אפילו יכולים להרויד הגנות, או לכל הפחות להניח שהאיום הכי גדול עליכם הוא האחרים שסובבים אתכם, עריקה של חיילים היא לא עניין כזה חריג, בעיקר לא שאתה חלק מ"צבא האופל של הברונים" אבל יותר מידי צירופי מקרים התרחשו פה, וזאת מבלי לקחת בחשבון את העובדה שמישהו שנמצא בגן העדן האבוד מפריע למשימה שלכם.

כשאתם מגיעים לישרות האחרונה של המסע שלכם, הפקודות משתנות קצת, חלק מהחיילים נשארים במקום במטרה לוודא שאף "התקפה אחרונה" לא תצא לפועל רגע לפני שהדבר מסתיים, זה חלק רועש, ואתם לא יכולים לתהות כיצד קבוצה קטנה יחסית של חיילים רועשת ככה, אבל מהצד השני - אתם נמצאים בעין הסערה של הברונות של המכשפה, השטח הזה הוא קסם מאגי טהור וטבעי ודברים לא טבעיים מתרחשים פה, אחד מהם הוא הצמחיה שגדלת למרות היעדרה המוחלטת של השמש או של כל גורם אור מזין אחר, למעשה אם לא הייתם רגילים לעבודה שהעולם קצת יותר חשוך ואפל מבדרך כלל- הייתם מתקשים לנווט בחשיכה של הסווח שנוצרת פה, אפשר להגיד הרבה דברים על המקום הזה- אבל הבולט מכולם שהוא לא מזמין אורחים.

לבסוף אתם, וקיאר שעובד קשה מאוד על לא להסתכל עליכם כלל, מגיעים בליוווי צוות קטן ל"נקדות המפגש." מקום בו אתם אמורים להיפגש עם המכשפה ישירות על מנת להשלים את המשלוח שאותו נדרשתם לבצע.
אולי אתם מצפים למעגל קסם אדיר או לקרחת יער באמצע הביצה שאורגנה למשימה הזו.
אבל כל מה שאתם רואים כרגע הוא צריף ישן ורעוע בצד הדרך, דלת העץ שלו סגורה ולא ניתן להבחין במתרחש מצדיה השני.

אתם משרתי הברונים, אין צורך לדבר על הפער של ארמון הפרעה, או על המסיבות שעורך ברון החטאים, אלא מכם שממש ממש סקרנים גם יודעים שהטירה ההרוסה שבה הגבירה בלבן מקוננת היא פלא הנדסי מרשים ומבהיר. כי לעיתים הבית שלך הוא יותר ממקום שאתה גר בו.
זה אמור להיות מסר.

ובכנות, הצריף הישן הזה שאין סיכוי שלארבעתכם יש מקום בתוכו, שלא לדבר על העגלה עם שאריות המלאך בתוכה- יהיה מקום בתוך הביתן הזה.

ספוילר: nextorl

החיפוש לא קשה בהינתן שרוב אנשי הצוות משתפים פעולה עם הרוזן. בסופו של דבר הוא מגלה דבר די פשוט ואולי קצת מתסכל. שני האנשים הללו בעלי משפחות קרטאן. העיר אליה אתם אמורים להגיע אחרי שתורידו את המטען אצל המכשפה. פירוש הדבר שהייתה להם היכרות כלשהי לפני כן, וקשר ישיר לאחד המעוזים של כוחות האור.
אחד האנשים שהרוזן מדבר איתו, טען שהוא שמע את שניהם מדברים על "הלהב שלו" אבל הוא לא בדיוק יודע על מה הם דיברו, והוא הניח שזה דיבור על כלי הנשק בו הם השתשמו.
מצד שני, רוב הסיירים נושאים נשקים כמו גרזנים וקשתות, והרוזן די בטוח ששני הסיירים האלה לא נשאו עליהם חרבות בכלל.

 

[amitf0123]

צבת-מוות לא אכפתי לצריף הקטן. הוא נע הישר אל הדלת, מן שיריונו יוצאת רגע יד שלדית שתופסת את הידית ופותחת את הדלת.
המכשפה אולי כבלה אותו, אבל זה לא אומר שהוא מתעניין בלשמור אותה בצד הטוב שלו.

 

[מירטוקן]

הית'אל נאנח, "אני מניח דאם יש דבר אחד שניתן לצפות מהברונים, הוא שהם תמיד יפתיעו", הוא מעיף מבט אחרון מסביב, מוודא שלא עקבו אחריהם, ונכנס בעקבות צבת-מוות, תנועותיו חלקות וחינניות.

 

[yds]

מאליכּ מתעסק בהיסח הדעת בשער ראשו הדליל והמרוט, מסדר אותו לכאן ולכאן, ועוצר לרגע כדי להתבונן בשלולית בצד הדרך - אולי ימי שבירת הלבבות שלו רחוק מאחוריו, אבל אם חצי ממה ששמע על הקפריזיות של המכשפה נכון, קצת קסם אישי לא יזיק - במיוחד אם הוא יצטרך לעשות בקרת נזקים על מה שיצא מהפה של חלק מחבריו לצוות.

האלמוות, כפי שהפרעה לא נלאה מלהזכיר לו, לא יציל אותו מחרון אפה של ברונית. מאליכּ מקווה לצאת מההתקלות הזו עם אותה כמות אצבעות שאיתה נכנס - ואם אפשר, שאף אחת מהן לא תצמח לו מהאף.

הוא זוקף את כתפיו, מאמץ את חיוכו השלו ביותר, ופוסע פנימה.