אחד אחד אתם נכנסים לתוך הצריף, שבאופן צפוי קצת יותר גדול מבפנים מאשר מבחוץ, אם אתם בעלי הכשרה במאגיה אתם מסוגלים להבין שזו ממד כיס, או לפחות לחש דומה שמאפשר לדברים לתפוס יותר מקום מאשר הם תוספים בחוץ, מוזר בהינתן שהסיפורים והאגדות אומרות שלמכפשה יש בית עם רגלי תרנגולות שיכולים לקחת אותו ממקום למקום.
ה"בפנים" חשוך באופן מציק, הכוונה במציק היא שגם אלה מקם שהתברכו בראיית לילה לא רואים דבר מעבר ל"סלון" שאתם נמצאים בו, המכשפה כנראה לא רוצה שתראו את כל הבית שלה, או שאתם לא חזקים מספיק כדי להתגבר על האשליות שלה.
יש שיגידו שהן חזקות יותר מאשר המציאות.
הסלון שאתם נמצאים בו בנוי מעץ, ישנם מדפי עץ ישנים וריקים מסביב לו, והקרקע נראית לחה וישנה. זהו שטח לא גדול שמצליח להכיל בדיוק את כולכם ולספק מעט מאוד מרחב אישי. התקרה חורקת בעוד אתם סוגרים את הדלת אחריכם, שגם נעלמת ברגע שכוכלם נמצאים בתוך הצריף. מתרגלים לחשיכה.
ישנה חמימות בתוך החדר, ואח דולק בצד אחד שלו מספק את מקורות האור היחידים פה, יש תחושת מחנק כאילו אף אחד לא ניסה לעורר את החלל לפחות תקופה, או שהאוויר עצמו לכוד במקום הזה.
מספרים שהמכשפה היא הכוח המאגי בכבדו ובעצמו, שהיא יצור שנולד בן תמותה אבל מעולם לא היה בן תמותה, שהיא חיה בעבר אבל יודעת את העתיד. המכשפה עצמה לא פועלת ישירות, יש לה משרתים כמו צבת המוות שעושים את דבירה, ואפילו הוא יכול לספור את מס' הפעמים שהם תקשרו על צבת אחת, היא לא צריכה להיות שם בשביל לדאוג שדברים יתרחשו.
כשלוקחים את זה בחשבון, הברונים כמעט תמיד פועלים דרך שליחים, הגבירה בלבן היא החריגה לכך, אבל כמעט כל האחרים לא נמצאים בשדה הקרב אקטיבית ומנהיגים את הצבא, הם עושים את זה ממקום מושבם ה"מרוחק", ממד כיס בשם הפנטיאון השחור, ברון החטאים טוען שזה היה הפנטיאון המקורי - המקום בו המלאכים היו נפגשים לפני שהוא דקר את סול-אינוקטוס והרג את השמש. זה לא נובע מפחדנות, ואבוי למי שיקרא לברון כלשהו פחדן, זה נובע מחשיבה שהנחילו הפרעה והערפד יחדיו- יש יותר מידי מה לאבד ופחות מידי מה לראות כאשר אתם נמצאים בחזית ומתנהגים בטיפשיות, אוריאל נלחם בעצמו בחזית כל פעם וכעת חלק ממנו פה אתכם.
קול חריקה קוטע את קו המחשבה שלכם, ואתם די בטוחים שהסלון גדל לרגע, בעיקר כי כסא נדנדה שלא היה שם קודם נמצא קצת לפניכם.
דמות בודדת יושבת עליו, היא נראית כמו אישה צעירה זהובת שיער, היא לובשת גלימות לבנות וחושבת עטרת על ראשה. אתם מבחינים שהיא קוראת ספר בעודה מתנדנת על הכסיא.
"איזה יופי שהגעתם" היא אומרת בקול, ולא , היא לא אומרת את זה בסרקזם, אתם כמעט מרגישים שהיא שמחה לראות אתכם ונרגשת שאתם פה. היא עדיין מסתכלת על הספר כשהיא שואלת . "אתם בסדר? הגעתם מאוחר יחסית וכבר התחלנו לדאוג."