• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

באור הנר - עץ משחק מו"ד 4 (4/4)


אחד אחד אתם נכנסים לתוך הצריף, שבאופן צפוי קצת יותר גדול מבפנים מאשר מבחוץ, אם אתם בעלי הכשרה במאגיה אתם מסוגלים להבין שזו ממד כיס, או לפחות לחש דומה שמאפשר לדברים לתפוס יותר מקום מאשר הם תוספים בחוץ, מוזר בהינתן שהסיפורים והאגדות אומרות שלמכפשה יש בית עם רגלי תרנגולות שיכולים לקחת אותו ממקום למקום.

ה"בפנים" חשוך באופן מציק, הכוונה במציק היא שגם אלה מקם שהתברכו בראיית לילה לא רואים דבר מעבר ל"סלון" שאתם נמצאים בו, המכשפה כנראה לא רוצה שתראו את כל הבית שלה, או שאתם לא חזקים מספיק כדי להתגבר על האשליות שלה.
יש שיגידו שהן חזקות יותר מאשר המציאות.

הסלון שאתם נמצאים בו בנוי מעץ, ישנם מדפי עץ ישנים וריקים מסביב לו, והקרקע נראית לחה וישנה. זהו שטח לא גדול שמצליח להכיל בדיוק את כולכם ולספק מעט מאוד מרחב אישי. התקרה חורקת בעוד אתם סוגרים את הדלת אחריכם, שגם נעלמת ברגע שכוכלם נמצאים בתוך הצריף. מתרגלים לחשיכה.

ישנה חמימות בתוך החדר, ואח דולק בצד אחד שלו מספק את מקורות האור היחידים פה, יש תחושת מחנק כאילו אף אחד לא ניסה לעורר את החלל לפחות תקופה, או שהאוויר עצמו לכוד במקום הזה.
מספרים שהמכשפה היא הכוח המאגי בכבדו ובעצמו, שהיא יצור שנולד בן תמותה אבל מעולם לא היה בן תמותה, שהיא חיה בעבר אבל יודעת את העתיד. המכשפה עצמה לא פועלת ישירות, יש לה משרתים כמו צבת המוות שעושים את דבירה, ואפילו הוא יכול לספור את מס' הפעמים שהם תקשרו על צבת אחת, היא לא צריכה להיות שם בשביל לדאוג שדברים יתרחשו.

כשלוקחים את זה בחשבון, הברונים כמעט תמיד פועלים דרך שליחים, הגבירה בלבן היא החריגה לכך, אבל כמעט כל האחרים לא נמצאים בשדה הקרב אקטיבית ומנהיגים את הצבא, הם עושים את זה ממקום מושבם ה"מרוחק", ממד כיס בשם הפנטיאון השחור, ברון החטאים טוען שזה היה הפנטיאון המקורי - המקום בו המלאכים היו נפגשים לפני שהוא דקר את סול-אינוקטוס והרג את השמש. זה לא נובע מפחדנות, ואבוי למי שיקרא לברון כלשהו פחדן, זה נובע מחשיבה שהנחילו הפרעה והערפד יחדיו- יש יותר מידי מה לאבד ופחות מידי מה לראות כאשר אתם נמצאים בחזית ומתנהגים בטיפשיות, אוריאל נלחם בעצמו בחזית כל פעם וכעת חלק ממנו פה אתכם.

קול חריקה קוטע את קו המחשבה שלכם, ואתם די בטוחים שהסלון גדל לרגע, בעיקר כי כסא נדנדה שלא היה שם קודם נמצא קצת לפניכם.
דמות בודדת יושבת עליו, היא נראית כמו אישה צעירה זהובת שיער, היא לובשת גלימות לבנות וחושבת עטרת על ראשה. אתם מבחינים שהיא קוראת ספר בעודה מתנדנת על הכסיא.
"איזה יופי שהגעתם" היא אומרת בקול, ולא , היא לא אומרת את זה בסרקזם, אתם כמעט מרגישים שהיא שמחה לראות אתכם ונרגשת שאתם פה. היא עדיין מסתכלת על הספר כשהיא שואלת . "אתם בסדר? הגעתם מאוחר יחסית וכבר התחלנו לדאוג."
 
הרוזן נותר על סף הדלת, כמו מחכה להזמנה, אך לוקח צעד קדימה כשהאישה מכריזה על נוכחותה וקד קידה עמוקה.
"גבירתי." הוא אומר, מציג דבר מה בידו, מכוסה בבד. "המסע שלנו התעכב במעט, נראה שלא ננקטו אמצעי זהירות כראוי וסוד המטען שלנו נחשף על ידי כת שחבריה קעקעו על עורם את סמלו של נר. אך אל דאגה," הוא מתקדם, מסיר את הבד מעל למתנה שבידו. "מנהיג הכוח התוקף טופל. ואני מגיש אותו כעת כמתנה צנועה אל הברונית. הוא קעקע את הנר על עורו, וכעת אור הנר ייצא מארובות עיניו." הוא מחייך ומגיש לאישה את גולגלתו החשופה של ההיירופאנטיס, נקייה מדם ומכל זכר לבשר, הלסת התחתונה שלה עברה הסבה למעמד לנר, וניתנת להסרה. עששית פשוטה, אך אחת בעלת משמעות. הוא מקווה שהמכשפה תעריך זאת, בין אם זו האישה הזו או לא.
 
היא מסתכלת על הרוזן במבט מסוקרן. "זו מתנה מאוד נחמדה הרוזן דה-נוטה." היא אומרת, מסתכלת על הרוזן שוב, "אוי אני חושבת שאתה עוד לא אמרת לי את זה." היא נראית מעט מבולבלת. "או שאתה לא זוכר את זה עדיין." היא מנידה בראשה וקמה מהכיסא, אתם מרגישים שהבקתה "מתקדמת" והרצפה דוחפת אתכם לחדר הבא, בעוד אתם עוברים ממה שהיה אמור להיות הסלון לעבר המטבח, כאשר היא מניחה את הגולגות על מדף. "זה כנראה יהיה נוח יותר מלהדליק אש סתם ככה בשביל אור." היא מוסיפה ואתם חוזרים לסלון.

"תשמרי את גינוני הטקס למפגש הבא שלך איתם." קול אחר נשמע מהסלון ומאורחיכם עומדת דמות אחרת, אישה מבוגרת יחסית, היא נראית ככל הנראה בגילאי ה30 המאוחרות שלה, שיערה השחור מתחיל להאפיר מעט בקצוותיו, ועינייה נראות עייפות, היא לובשת חצאית שחורה, ומטפחת בד שחורה אוספת את שיערה בעודה מדברת. "אתם הצעירים בטוחים שיש לכם יותר מידי זמן." היא ממשיכה להגיד בעוד הנערה נעלמת. או לפחות איננה פה כאשר המבוגרת יותר מדברת. "חוסר התועלת של השותפים שלנו ידוע לי לצערי." היא מנידה את ראשה ומתיישבת על קורסת בד שלא הייתה שם קודם. "יש לעלמה נטייה למשוך את הזמן ולדבר סחור סחור. אני אנהל את הדיון כרגע, אנחנו גם ככה קצרים בזמן." היא מצביעה על כיסאות אשר מופיעים, אחד באורח לא טבעי אפילו מטעים לצבת המוות. "שבו. אני שונאת שאנשים עומדים מעלי כשאני מדברת." היא מעסה את הרכה שלה ביד לבושת כפפה כשהיא אומרת את זה.

"לעניין." היא מוסיפה אחרי שאתם מתיישבים, גם אם לא תכננתם להתיישב. מי שמדברת אתכם היא הגבירה של הבית הזה, ונראה שאפילו המציאות נמצאת פה כדי לעשות מה שהיא אומרת. "בניגוד לאחרים עשיתם עבודה סבירה, התקיפו אתכם והצלחתם לנטרל את התוקף," היא מסתכלת לאיפה שפעם הייתה הדלת. "בערך." היא מוציאה מעט אוויר בתסכול. "נראה שהם הצליחו לגעת לרגע בכלוב הצללים שלי, ומעט אור נכנס פנימה, אני חוששת שחלק מאוראיל כבר לא בפנים." היא מציגה במעט כעס.

"האור הזה מסתיר לי." היא אומרת, מביטה לרגע לחלל בחדר. "כלומר שאני לא יודעת לאן אנחנו מתקדמים, ולשם שינוי זה מרענן, בעיקר כי זה אומר שאני מנהלת את ההצגה ולא הזקנה." היא אומרת בחיוך, חיוך שנראה כמו מישהו שחיכה שנים לרגע שלו - הרגע שבו הוא עולה על האחרים ומנהל את ההצגה, זה המבט שמקבל איזה משרת נרצה ביום שהוא הופך לאדון, או המבט שמקבל אדם שעמל להגיע לשלוטן וסוף סוף קוצר את הפירות. "אמרו לי." היא פונה אליכם. "מה אתם יודעים על סמל הנר הזה?" היא שואלת.
 
״אין זה משנה״ משיב צבת מוות, יורק על המכשפה את המילים. ״את כבר יודעת, שכן את עוד תדעי. או שמה המקומטת שומרת גם מן ההווה שלה את סודותיה?״
״אמרי את אשר אלינו לעשות בכדי שנוכל לעזוב את המקום המתועב הזה״.
 
הית'אל מביט בצבת-מוות בחלחלה. האם צבת-מוות לא המשרת הישיר של המכשפה? האם היא לא כמו דמות אם בשבילו? מאין כל השנאה הזו מגיעה לפתע?
הוא מכחכח בגרונו, מנסה למנוע מהאווירה להתעכר מעט.
"אנו יודעים שהם הגיעו משדות החיטים. כנראה מי ששלח אותם היה רם דרג בעצמו. כוחות האור אינם בוחלים באמצעים בכל הנוגע למלאכיהם. אם זאת, אני בספק שהם יפיצו את זהות המטען שלנו הלאה. מידע כזה רגיש מתפשט כמו אש בשדה חיטים", הוא משתהה מספיק זמן כדי לתת למשחק המילים שלו לשקוע, אך לא מספיק כדי שיהיה ברור שעשה זאת במתכוון, "והמידע הזה יעשה יותר נזק מוראלי מאשר תועלת בשורות כוחות האור".
 
"אתה מידי פעם גורם לי לשקול לבשל אותך, סרטן." היא עונה להתרפצות של צבת מוות. "אתה צריך לדעת את מקומך ואני צריכה לדעת שאני לא מבזבזת את זמני לשווא." ישנה הרבה התנשאות בקולה.

"ובכן." היא אומרת לתדיווח של הית'אל. "האויב שלנו ממוקם בגן העדן, ופירוש הדבר שכל נשמה שנהרגת ועוברת לשלב הבא בחיים עוצרת לתשאול על כל מה שהיא יודעת וידעה לפני שמישהו נותן לה זכות למעבר, אני חושדת כבר תקופה שהם מקנים מקומות בשדה החיטים בשביל אנשים שישארו נאמנים למאלכים." היא נוחרת בבוז. "זאת מבלי להתייחס לעבודה שהם מסוגלים להעניק גוף גשמי לנשמות שם." היא נשמעת עצבנית. "עזראל פועל נגדנו ומסתתר במקמות שבהם ידינו עוד לא מושגת, ואני אמורה להתעלם מכך ולהניח שתוכנתיו של הברון תעבוד."

היא קמה ממקומה, והחדר זז איתה עובר למעין מעבדה תת קרקעית שלא ראית קודם, פטריות זוהרות אשר מפורזות בחדר מעניקות את מעט האור שיש בו, וקלחת מתכת גדולה נמצאת במרכזו. שיקוי כלשהו מתערבב בה בכוחות עצמו.
"מה שאתם רואים הוא המרכיב האחרון בטקס שאמור לחתום את אוראיל, אבל משום מה בחרתם להתעלם מהעובדה שחלק מהמלאך ברח לכם." היא שותקת לרגע. "הסמל שראיתם שייך לכת שסוגדת לאוראיל כאילו היה סול-אינוויקטוס בעצמו." היא מציינת. "והם אלה אשר הצליחו לשחרר אותו. לפני שהאור עיוור אותי, הצלחתי לראות שייש לאוריאל כמה בעלי ברית שלא יכולנו לצפות, אני מאמניה שהם שלושה במספרם, אבל לא הצלחתי לזהות אותם, לא בדיוק." היא מתקרבת לשיקוי, "אבל אם אני לא מסוגלת לבצע את התהליך שלשמו התכנסו, אני מסוגלת לנצל את הקלחת בשביל לחשים אחרים." היא מלמלת לעצמה.

"אור הנר נמצאים בקרטאן." היא מציינת עובדה, "הם לא בולטים דיים, אבל הם מצליחים למשוך אליהם עוד ועוד אנשים, אני לא מצליחה לזהות מי מוביל אותם, אבל המודיעין שקיבלנו מתייחס למנהיג שלהם בתור "הלהב של אויראל", שם ימורני וחסר תוכלת אבל, ככה הם בני תמותה." היא ממשיכה למלמל לה, כמעט כאילו היא נמצאת בשיחה נוספת פרט לשיחה שלכם, היא מרימה יד לעברכם בביטול ואתם מוציאם את עצמכם שוב בסלון, והנערה הצעירה בלבן יושבת על כיסא הנוח שעליו ישבה קודם. "אני חושבת שעדיף לא להפריע לה כרגע." היא אומרת בחיוך רחב, ומגש מתכת עם משקעות חמים ומאפים מועבר בינכם, מגש קטן לידו גם מכיל מזונות עשירים בדם בשביל הרוזן. "לא הייתי בטוחה מה הטעם שלך, אז ניסתי לגוון כל הניתן," היא אומרת כשהמגש מגיע לעבר הערפד.

היא מחכה כמה רגעים ומביטה בכם, כמעט כאילו מחכה לשמוע מה אתם מתכננים לעשות עכשיו.
 
מאליכּ מודה בחיוך למכשפה הצעירה, ופונה להביט במבוגרת יותר ''לא נוכל לנצל את כוחנו העדיף מבלי לחשוף את הקלפים - עלינו להפוך את החיסרון ליתרון.'' הוא נוגס במאפה בשיניים נרקבות, ומלקק את שפתיו ''הזמן הטוב ביותר להפיל אדם הוא בזמן שהוא רץ. ובין כה וכה - אויבים שמסוגלים ליכולת כזו הם אויבים שלא היינו רוצים להשאיר רחוק מאיתנו.'' הוא מנקה את פיו מפירורים ''נתקרב, נחקור, נאסוף מידע, נתמרן, נדחף אותם כל הדרך אל פסגת התהילה'' הוא מסיים במחווה ראוותנית ''ואז נפיל אותם אל תהומות היאוש. מהפכות לא מתות בחוד הלהב - אלא בגוויעת הלהבה''.
 
נראה שהצעירה מרותקת. "קרטאן היא עיר של שקרים." היא מציינת. "להחזיק כל כך הרבה זמן בין מס' רב של מוקדים זה לא משימה לאנשים כנים, המלכים שלהם." היא מציינת את המילה שיש יותר מאחד, "הם אח ואחות, אחד מהם נאמן לברונים והשני נאמן לאוראיל, אני אפילו מאמינה שהוא חבר באור הנר." היא מספרת. "הייתם מצפים שנכחיד את האח הלא יעיל מההיסטוריה, אבל אנחנו לא יודעים מי מהם בצד שלנו באמת."

היא מרימה את היד וחיזיון של העיר מופיע בסלון, קרטאן היא עיר עצומה בגודלה, ומשמשת כבירה של כל המחוז הזה.
העיר מוקפת בחומת אבן גדולה שרונות קסם חתומת עליה, השומעה היא שהן אפילו חרוטות בדם של בני אור כדי להבטיח את ביטחונה. היא בוניה על צלע של הר אשר יוצרת קיר טבעי מצידה הדרומי. "מטבע הדברים." היא אומרת. "אני לא מסוגלת להראות תמונה מדוייקת של העיר, זו אשלייה של האופן בו העיר קיימת, אבל לא המצב שלה בהווה שלנו. הרונות והאור מסתירים אותה, ואני מניחה שזה השלב שהבנתם למה אנחנו מעדיפים שהעיר תיכנע על פני שנכבוש אותה, היא גם יעד מבוצר ויעיל והרס שלו יאבד את כל היתרונות שהעיר מבטיחה, אבל מעבר להכל- הוא אחד משני היעדים הכי חזקים ביבשת כרגע, כדי לכבוש אותו נצטרך להעביר את כל הכוחות שלנו לסרגנדיה כדי להשתלט צבאית על העיר, ואז אני אצטרך עוד זמן רב כדי לנקות אותה מכל הקסמים שלבטח יופעלו כדי להגן עליה." היא מציינת. "זה אפשרי ובר ביצוע, אבל ייצור כאב ראש מיותר יותר מאשר לקבל את העיר על מגש של כסף." היא מסכמת.

האשלייה נעלמת לפתע וזוג דמויות מופיעות לפניכם, הן נראות אנושיות דיים בבואה שהמכשפה יצרה, "ואלה המלכים של קרטאן," היא מציינת כאשר אתם מבחינים שאין שום תווי שאתם יכולים לעשות בהם שימוש, שניהם לובשים גלימות ומסיכות אשר מסתירות את הזהות שלהם. "אנחנו יודעים מי הם היו כשהם נולדו ואת ההיסטוריה שלהם, אבל מהרגע שאביהם מת במתקפה הראשנה שלנו, שניהם הבינו שהדרך היחידה להשאיר את העיר שלהם מוגנת היא לשחק לטובת שני הצדדים. אז הם נושאים יחד בכתר, כאשר אחד מהם כבר אמר שהוא ימסור את העיר לברונים אם הוא היה יכול, והשני נשבע אמונים למלאכים ולצבאם." היא מספרת במשיכת כתפיים.
 
"מרתק." עונה הרוזן, אוכל בנימוס מהסטייק המדמם. "האם אין לנו תיאור פיזי שלהם, מהמרגלים שלנו בעיר? " הוא שואל. להסוות את עצמם מקסם זה דבר אחד, אבל מעין בלתי מזוינת? לעשות זאת רק יוביל לבלבול. כיצד אדם יוכל לדעת אם הוא מדבר עם אחד המלכים של קטאן, או עם אצילה זוטרה?
 
"התיאור הפיזי לא עוזר לנו דיו, אנחנו יכולים לדעת בערך איך הם נראים, אבל בציבור הם אף פעם לא יסתבובבו בדרך שיהיה ניתן לזהות אותם, הקרבה הגנטית שלהם גם נתנה להם מראה גוף יחסית זהה." היא מסבירה. "הדרך היחידה לדעת שהם אכן הם היא החותם המלכותי שכל אחד מהם נושא על עצמו, תופתעו אולי לגלות שאלו 2 עתקים שהיינו בטוחים שאבדו בהיסטוריה, ובעוד שאנחנו לא בטוחים עד הסוף מה הם עושים, המשמעות הסמלית שלהם היא שאתה מדבר עם המלכים של קטאן."

היא עוצרת לרגע, כאילו יודעת מה תהיה אחת השאלות. "העתקים מחוברים לדם שלהם, וכשאני אומרת את זה הכוונה שלי שהניסיון שלנו לגנוב את העתקים כדי להתחזות לאחד המלכים נכשל בצורה חמורה, לשמחתנו לא נשאר מספיק מהגנבים כדי שמישהו בכלל ידע שהניסיון התרחש, אבל נראה שאלא אם כן יהיה מדובר בלחש מאוד חזק, אף אחד לא יוכל להחזיק בחותם."
 
צבת-צוות לא מתעניין במיוחד במתרחש. דבריה של המכשפה אינם יותר מהסחת דעת. אך הוא בוחן את המקום, את המכשפה, את הבקתה. מחפש את החורים שהוא כה צריך למצוא. כבר זמן מה הוא תוהה מדוע המכשפה לא יכולה למות. והוא מניח שהסיבה היא שהיא התפצלה לעבר, הווה ועתיד שלה. אתה לא יכול להרוג עכשיו מה שבוודאות יחיה בעתיד. אבל אם העתיד נגמר, ההווה והעבר לא יכולים לעשות לגבי זה המון…
Meta
הבחנה: 31
זיהוי מניע: 35
טבע: 22
 
"לדם את אומרת? " הרוזן מלקק את שפתיו, אך מניח את הסכין והמזלג שלו בצד, עוצר מלאכול.
"לא באנו הנה בורים לחלוטין." הוא אומר, "למרות שהכלים שעמדו לרשותנו היו מעטים, מצאנו כיווני חקירה בעיר הסודות. משפחות בעלי קשר לנרות, אנשיהם הסתננו לשורותינו. דבר שקיאר לא נקט כנגדו אמצעי הגנה מספקים." הוא שומר על עצמו מלהכניס ארס למילותיו, זהו דיווח אובייקטיבי, ואין סיבה לתת לרגשות שלו להשפיע עליו.
"אני לא רואה סיבה שלא נשיב להם באותה דרך. אך אני בטוח שאם אני חשבתי על כך, הרעיון עלה בראשיך כבר לפני זמן מה. האם המרגלים שלנו בשורות הכת נמצאים בקטראן?"
הרוזן לא וודאי בהנחה שלו, אך הוא מעדיף לטעות עקב הערכת יתר של יכולותיהם מאשר להניח שאין לברונים מרגלים בקרב הכת של אוריאל ולהעליב אותם.
 
"זה משחק חתול ועכבר שאפילו אותי מתחיל לעצבן." היא אומרת, ואולי זה שהיא מתחילה לכעוס מעיד כמה הדבר הזה מציק ומרגיז לה. "אבל לצערי לא הצלחנו להכניס אף אחד לכת. כמו שאמרתי לכם קודם, יש בשורות הכת כמה בני ברית חזקים שאנחנו לא מצליחים עדיין לזהות, מעבר ללהב של אוריאל ישנם עוד שחקנים חזקים שם, בנוסף לאנשים שנמצאים בגן העדן ומוסרים להם מידע. " היא מציינת. "זה אומר שעל הנייר יש להם דרך לדעת שאנחנו שולחים מרגל, והאמת הפשוטה היא שגם אם אנחנו מצליחים להכניס לשם מישהו, הוא בתפקיד זוטר מכדי להיות יעיל, תוסיף לזה שכל חברי הכת הם אך ורק תושבי קרטאן והסביבה הקרובה שלה, או לפחות זה מה שגילנו עד כה." היא נושמת עמוק, "עד כה נראה שהדרכים שלנו לפרק את הכת היא או להשמיד את קרטאן לחלוטין, או לגרום לאנשי קרטאן לכרוע ברך בפני הברונים." היא נראית מרוגזת מעט. "והכוונה לכל האנשים, זה שהמלכים שלהם יפסיקו להתחפש ולשחק בתיאטרון יהיה התחלה טובה, אבל אם אור הנר יהפכו ליותר מידי דומיננטים, יכול להיות שהצהרת כניעה מהמלכים של העיר תהיה חסרת ערך במקרה הטוב."
 
מאליכּ, בפעם הראשונה מאז תחילת המסע, נראה זועף באמת ''אנשים נותנים לאידיאליסטים לשבור את גבם כשהם מטפסים עליו בדרך ליעד - וכשהם יחושו את הכאב הזה, המלאכים והצדיקים ימצאו את עצמם מנוערים בדרך הארוכה למטה. מדליקי הנרות רוצים לצבור תמיכה? להתחזק? נלעיט אותם עד שיקיאו את נשמתם. כל פה בעיר ישיר את שבחם - ואז הם יגלו שהם צריכים להאיכל את כל הפיות האלה.'' הוא מסובב את אחד מלהבי הצור שלו בין אצבעותיו ''אנחנו צריכים למוטט את הסמכות הלגיטימית של המלכים, להסיר אותם מהמשחק, לפגוע בסמלי השלטון שלהם - ואז אנשי אור הנר יראו שלהישאר בשלטון הרבה יותר קשה מלהחזיק בו. נגרום לאנשים לשים את מבטחם בפנאטים דתיים, והם יקרעו זה את זה לגזרים. מה דעתכם?"
 
"כשאתה מחזק כוח כלשהו, במיוחד אם מדובר בפנאטים, אתה נותן להם לגיטימציה להישאר בשלטון", הית'אל פוצה את פיו מזה זמן רב, "גם אם הם לא יוכלו להישאר כוח שולט לזמן רב, הם יימצאו דרך לצאת מהעיר ולהמשיך להוות עבורנו מטרד במקומוץ אחרים, אולי אפילו לצבור תמיכה חזקה יותר מחוץ לעיר ולחזור אליה ככובשים".
הוא קם ממקומו, ומתחיל להתהלך בחדר, בוחן את הפרטים שבו - גם הקטנים ביותר.
"לא, הדרך לשלוט בעיר לא עוברת בחיזוק האויבים שלנו. עלינו להסתנן פנימה ולמחוץ אותם בעצמנו, בשקט וביעילות".
 
"לא נכבלתי בשביל שיחות הטקטיקה העלובות הללו" אומר צבת-מוות למאליכ והית'אל. "הכת היא מכשול, אינה המטרה. המטרה היא לכבוש את העיר ללא השמדתה. ולכך, נצטרך ללכת לשם. לא לדון על מה היא הגישה הנכונה ביותר. שכן איננו הטקטיקנים. אנו המבצעים".
 
"הכת מהווה... מטרה משנית." הרוזן מציין, "היא אכן לא המטרה הראשית שלנו - אך ההשתלטות עליה תקל עלינו רבות. ולכל הפחות, תשיג לנו מידע חשוב." הוא מהנהן. "יתר על כן, הכת מחזיקה באניץ מכוחו של אוריאל. ואנו רוצים אותו חזרה." הוא שוקל לרגע לבקש את פרטי הקשר של המרגלים, זוטרים ככל שיהיו. אבל הוא מוותר על הרעיון הזה במהירות. הם לא יוכלו להעניק לו מידע בעל תועלת. במקום זאת, הוא ישיג את המידע הזה בדרכיו שלו.
"האם הכת הזו חזקה מספיק כדי לשרוד את עריפת ראשו של מנהיגה, אני תוהה?" מבטו נע למעלה, אל תקרת הבקתה. בוחן את קורי העכביש, ואת הזבובים הלכודים בהם. הלהב של אוריאל, האם הוא העכביש, או הזבוב?
"ביצוע דורש תוכנית, צבת-מוות." הוא משפיל את מבטו לבסוף, מתייחס לסרטן הענק שבחדר. "אולי איננו טקטיקנים, אבל אנחנו מתכננים על מנת לבצע את המטרה שלנו בצורה הטובה והיעילה ביותר."
 
"ומה ניתן לתכנן מכאן? מוות אינו מחכה לאיש, בטח שלא לתוכניות כאלו ואחרות. כל שעלינו לעשות הוא ללכת לעיר. הרוזן יציג אותנו כדיפלומטים מטעם כוחות החשכה. ומשם נתאקלם כדג במים חדשים. מאליכ והית'אל יוכלו להסתנן תוך כדי, מחפשים מידע בעוד אנו נקצור את אשר אפשר מאולמות הבזבוז של אותם שליטי עיר. וככל שנגלה, נפעל בהתאם".
 
הוא מהנהן, צבת-מוות אולי לא יודע מה הוא עושה, אבל הוא תכנן תוכנית. פשטנית, אך כזו שניתן לבנות עליה.
"אין סיבה להציג להם את ארבעתנו." הרוזן מסכים, "הית'אל, אתה האנושי ביותר בקרבנו. ועל כן, תעורר חשד מועט יותר אם תסתנן אל העיר בעצמך. אתה חושב שהכישורים שלך יתאימו באיסוף המידע הזה?"
 
חזרה
Top