קללת כס הארגמן (Curse of the Crimson Throne) הוא אחד מנתיבי ההרפתקאות הראשונים שיצאו לפאת'פיינדר מה' ראשונה וכמו עליית שרי הרונות נחשב לאחד מהמשובחים שבהם. כך, גם הוא זכה למהדורה מאוגדת ולהמרה לפאת'פיינדר בעולמות פראיים.
בימים אלו אני מתקרב לסיום ההנחיה שלי של עליית שרי הרונות (רשומות בקישור) והתחלתי לפזול לעבר נתיבי הרפתקאות נוספים ובאופן טבעי קללת כס הארגמן הוא אחד המועמדים הבולטים לאחר שעליית שרי הרונות היה מצוין.
סקירה זו מסכמת את הרשמים שלי לאחר הקריאה של כל ההרפתקאות בערכה.
הרקע עצמו מעולה, אך לפעמים - בעיקר לקראת הסוף - מרגיש מתבדר. יש חיבורים נהדרים לעולם המערכה וגם רמיזות לכל מיני דברים נחמדים מעליית שרי הרונות (כמו למשל אח של אחד הדמויות משם). הוא גם מרגיש הרבה יותר קוסומופוליטני, עם חיבורים למדינות ולאלים נוספים במערכה. עם זאת, הטקס בסיום מרגיש קצת overkill - נכון שלשחרר מדינה משלטון מרושע ומושחת עם מכונת רעל משומנת היטב זה פחות אפי מאשר לעצור הקרבה המונית של אלפי אנשים, אבל הטקס מרגיש מאולץ.
בנוסף, בנתיב יש שתי מכאניקות משנה. הראשונה היא חבילת ה Harrow, שבערכה של עולמות פראיים גם מגיעה פיזית ובאיכות מעולה - בראשית כל הרפתקאה המנחה קורא בקלפים, ושולף אותם מהחפיסה, ולפי זה נותן לשחקנים הצצה על העתיד להתרחש וגם תוספים מכאניים קטנים לסצנות מסוימות באותה הרפתקה.
המכאניקה השנייה היא מצב העיר, שמשתנה בהתאם להצלחת הדמויות. לדעתי היא לא ממש משפיעה, לפחות בהמרה לעולמות פראיים, חביבה ותו לא.
ההרפתקה מסתיימת במתח - המתנקשת לכאורה במלך נמצאה, אך במהלך ההוצאה להורג שלה גיבור עממי בשם בלקג'ק (כל הקשרים לבטמן מקריים בהחלט
) מציל את הבחורה התמה.
ההרפתקה הזו עשויה מצוין, וגם ההמרה שלה לעולמות פראיים. מתחילתה ועד סופה היא מעניינת ונותנת תחושה אורגנית ואפשרות לדמויות להתפתח ולהכיר את העיר.
בראשית ההרפתקה החבורה עדיין עסוקה במשימות קטנות, כולל הזדמנות לגלות מה עלה בגורלה של המתנקשת לכאורה מההרפתקה הקודמת. משם היא מצטרפת למאמצי הריפוי - אך מוסבר בפירוש שלמרות שבעולם יש קסם, עדיין אי אפשר לרפא אלפי אנשים ממחלה (אפילו לא בעולמות פראיים שם למטילי לחשים אין יום הרפתקנות של חמש דקות). הספר פותח את זה בצורה ממש מעניינת כולל מפגש עם כוהן ניטרלי של אבדאר שהכנסייה שלו אוסרת על ריפוי בחינם, למרות האסון.
הדמויות חוקרות את המקור למגפה וגם מנסות לסייע בהתמודדות עם ריפוי התושבים כשתוך כדי הספר עולה מסדר צבאי חדש, המשמר האפור שמורכב כולו מנשים, בשירות המלכה. כהערה שתחזור, אחד המוטיבים של הנתיב, זה היכולות של הדמויות להציל דב"שים מרושעים מעצמם ולהחזיר אותם לדרך הטוב. זה קצת קיטשי לפעמים, אבל בהחלט נחמד אם השחקנים שלכם אוהבים את זה.
בסופו של הנתיב הדמויות מגלות שהמחלה הונדסה באמצעות רופאי המלכה ובראשם הרופא האישי של המלך שמתגלה כמתנקש, ביחד עם הכת. דבר זה מציב את הדמויות במסלול התנגשות עם המלכה ושותל את זרעי המרד בחברתם (הותיקה כבר) - ראשת המשמר העירוני קרסידה.
ההרפתקה הזו מתעלה אף על קודמתה וכנראה אחת מההרפתקאות הכי טובות מכל הנתיבים.
כמו ההרפתקאות הקודמות, גם כאן הדמויות מגלות עוד טפח ועוד אחד מהעיר, וגם יכולות לאתר בעלי-ברית רבי עוצמה. המבוך הוא אחד מהמגניבים, ואולי החבורה תגלה שמשפחת האצולה היא לא אנושית אלא של רקשאסות - תענוג.
בדרך הן גם נפגשות עם כוהנת של זון-קוטון, שמנסה להצדיק את המשפט The Enemy of my Enemy is my Friend - ועשויה היטב. רק זה סצנה נהדרת.
כן, גם ההרפתקה הזו מצוינת.
טוב, למען האמת האינדיאנים (שנקראים שאונטי) הם לא כאלה נהדרים. נכון שזה לוקח שתי שליש מהספר, אבל בכנות, אפשר לדחוס את זה לדעתי משמעותית ל 2-3 מפגשים ולהסתפק בזה בקצרה. אז לא כזה נורא. המטרה של הדמויות זה לגלות את סיפור הרקע של אותו דרקון מרושע שהשחית והעצים את המלכה, ששרדה ניסיון התנקשות שהיה אמור להרוג אותה. הדמויות מצליחות בכך ומגלות אגדות על חרב עתיקה (המקגפין)
השליש האחרון של הספר הוא יותר מגניב, אבל די מנותק - סופסוף יש מרד רשמי בעיר, בהובלת ראשת המשמר קרסידה והבישופית של פארזמה (בנתיב הזה רוב הדמויות, טובות ומרושעות, הן נשים) ובאמצעות טיפ מראש גילדת הגנבי המקומית (שהוא גבר) הן מקבלות דרך גישה סודית לכלא של המשמר האפור - וזה המבוך בחלק האחרון של הספר. הוא מגניב, אבל די מנותק מהחלק הקודם ומהעלילה הכללית.
ההרפתקה היא בעלת חלקים נחמדים, אבל לא ממש מחוברת היטב להרפתקאות הקודמות ומרגישה כמו סיפור צד. היא לא עשויה היטב אבל ניתן לחלץ ממנה הרפתקה מהנה.
מה הקשר של הטירה לעלילה?
אל דאגה, כי אותה חרב שהדמויות שמעו עליה בסיפור הקודם במקרה תקועה בטירה
שהטירה נתונה תחת קללה עם המון אל מתים, שכדי להסיר אותה צריך לחסל את האל-מת המרכזי אבל הוא לא ניתן להריגה עד שלא מחסלים את ארבעת העוגנים שלו.
בלה בלה בלה
מבוך ענק עם המון אל-מתים
מעט אינטראקציה
אם אתם אוהבים מבוכי ענק, איחוליי. תהנו מההרפתקה הזו.
אישית אני מוצא אותם משעממים. בטח כשהם כל-כך מנותקים מהעלילה הראשית ופתאום הדמויות מוצאות את עצמן תקועות במבוך ענקי למשך מספר מפגשים ברצף.
לסיכום, הנפילה הראשונה (והיחידה) של הנתיב בעיניי. מעבר לזה שמדובר במבוך ענק שאישית אני לא אוהב, הוא פשוט לא מחובר לעלילה ולקורבוסה. וגם, לא חושב שמבוכי ענק עובדים טוב עם עולמות פראיים שהיא שיטה דוהרת וסוערת - אחלה למבוכים קטנים ובינוניים, פחות לכאלו ענקיים.
כן, נכון. העיר שכל-כך אהבנו.
בשני השליש הראשונים של ההרפתקה הדמויות חוזרות לקורבוסה, מארגנות את המרד לקראת הנצחון כנגד השליטה האכזרית, חושפות את מכונת הרעל של השליט לכלל האוכלוסייה, מביסות את המשמר האפור ואף מסתערות על טירת קורבוסה המגניבה שלמעשה בנויה בתוך פירימידה ואף מנצחות את איליושה בחדר הכס שלה.
אבל אז הן מגלות שהמלכה האמיתית כרתה ברית עם שטן ועסוקה בטקס להקרבת שליש מתושבי העיר כדי להאריך את חייה (גברת, את רק בת 20, מאיפה הלחץ?) בעזרת כנסיית אשמדאי (קישור מגניב שלא זוכה ממש לפרטים) במיקום בביצות העיסה ולשם הדמויות משתגרות - למבוך קטן וחמוד, שבסופו הן נלחמות במלכה ובשטן שלה - אחלה קרב, רק שהמיקום הוא חדר מלבני.
באמת..?? למה לא העתקתם מעליית שרי הרונות שם הקרב הסופי מתנהל במיקום מדליק, עם שיגורים לכל עבר, קסם ועוד?
בסך הכל, ההרפתקה טובה. אני קצת מריר משתי הקודמות שלה אבל אם שמים את זה בצד ומחליטים שהקרב הסופי הוא לא באיזה מיקום שכוח אל אלא במערות הנסתרות מתחת לפירמידה (וכמובן לא בחדר מלבני) - אחלה סיום לנתיב.
בסך הכל אחלה מדריך וזה נחמד שזה בחוברת נפרד. אם אתם לא משחקים בנתיב, עדיין תמצאו כאן דברים שימושיים וגם המון מידע כדי להעשיר את האינטראקציה של הדמויות עם העיר.
לטעמי הערכה עשויה מצוין, גם ברמת ההפקה שלה וגם באביזרים - בעיקר בחפיסת ה Harrow. להנחות את ההרפתקה בלי חפיסה פיזית מעקר חלק גדול מהחוויה וכמו שפינאקל הוכיחו שוב ושוב, העזרים שלהם מצוינים. יש בערכה גם קלפי יריבים, בסגנון קלפי המפלצות. זה נוח לקרבות אבל לא חיוני.
בצד המאכזב, המפה של קורבוסה קטנה, חבל שלא עשו אותה בגודל של מפת חולות (50 על 40 ס"מ). יש גם דפי תמסירים שזה תמיד חמוד.
ההמרה עצמה לעולמות פראיים היא די ישירה. למעשה אנחנו בתרגום לעברית לעתים מוסיפים מעבר להמרה של פינאקל - פשוט כי המנדט שלהם הוא להיצמד מאוד למקור, לפחות במקרה של Curse of the Crimson Throne וגם לפניו בעליית שרי הרונות. ההמרה עובדת מצוין לטעמי (אם כי לא בדקתי איזון מכאני בכל היתקלות) ופה ושם גם יש מכאניקות של עולמות פראיים כמו קונפליקט חברתי.
שימו לב שתחושת הבטן שלי בעליית שרי הרונות הייתה כי הדמויות של עולמות פראיים קצת יותר חזקות מאשר אלו של פאת'פיינדר ולכן הייתי מאט קצת את קצב ההתקדמות
שלוש ההרפתקאות הנותרות שלו מקבלות במשולב שלוש מ-חמש - אם אתם חותכים וקוצצים (אפשר לזרוק את כל החמישית לפח) אז אפשר להפוך את כל השלוש להרפתקה וחצי נחמדה, עם יותר דגש על פוליטיקה (לטעמי) ופחות טקסים מרושעים, ולעשות את זה לנתיב נפלא ונהדר.
אציין שזו לא רק לדעתי, אלא באופן מובהק Curse of the Crimson Throne (ואולי זה הזמן לציין שהקללה היא רק מיתוס, אם מי מהדמויות רוצה להיות מלך) נחשבת לאחד מנתיבי ההרפתקאות הטובים ביותר, לצד עליית שרי הרונות, עונת הרפאים, ממליך המלכים ומורדי הגיהנום.
ההמרה של פאת'פיינדר בעולמות פראיים היא גם מצוינת ובתור מי שלא הנחה פאת'פיינדר מהדורה ראשונה מזה שנים ולא מתגעגע בכלל - זו הדרך המומלצת להנחות את הנתיב.
ומי יודע, אולי יום אחד גם נתרגם אותה לעברית
בימים אלו אני מתקרב לסיום ההנחיה שלי של עליית שרי הרונות (רשומות בקישור) והתחלתי לפזול לעבר נתיבי הרפתקאות נוספים ובאופן טבעי קללת כס הארגמן הוא אחד המועמדים הבולטים לאחר שעליית שרי הרונות היה מצוין.
סקירה זו מסכמת את הרשמים שלי לאחר הקריאה של כל ההרפתקאות בערכה.
סיפור רקע
הנתיב מתרחש בעיר קורבוסה, שבדומה לחוף חולות ולמגנימר גם היא חלק מ-ואריזיה. קורבוסה היא עיר שבעבר הייתה חלק מצ'ליאקס ובת כ-18,000 תושבים. לפי האגדה על מלכי העיר מוטלת קללה כשכל מי שמולך בה מת בטרם עת ולא מוליד צאצאים. כך, לעיר יש מלך וגם מלכה צעירה שהגיעה מצ'ליאקס במטרה לכבוש את כס המלכות. מפה לשם, היא נחשפת לעתק עתיק ומרושע שהופך אותה מפוליטיקאית נכלולית לנבל אמיתי שכורתת בריתות עם ארגון המתנקשים המנטיס האדום, שטנים מכל מיני מקומות ועוד. בתחילת הנתיב היא מתנקש במלך חסר האונים ותופסת לעצמה את כס המלכות, ובהמשך הנתיב היא משליטה שלטון צבאי בעיר כשהעתק העתיק מתגלה כנשמתו של דרקון כחול מרושע - יחדיו היא מחליטה לבסוף לערוך טקס שטני שיקריב רבים מתושבי העיר במטרה להקנות לה חיי נצח.הרקע עצמו מעולה, אך לפעמים - בעיקר לקראת הסוף - מרגיש מתבדר. יש חיבורים נהדרים לעולם המערכה וגם רמיזות לכל מיני דברים נחמדים מעליית שרי הרונות (כמו למשל אח של אחד הדמויות משם). הוא גם מרגיש הרבה יותר קוסומופוליטני, עם חיבורים למדינות ולאלים נוספים במערכה. עם זאת, הטקס בסיום מרגיש קצת overkill - נכון שלשחרר מדינה משלטון מרושע ומושחת עם מכונת רעל משומנת היטב זה פחות אפי מאשר לעצור הקרבה המונית של אלפי אנשים, אבל הטקס מרגיש מאולץ.
שש הרפתקאות לנתיב
בדומה לעליית שרי הרונות הנתיב מחולק לשש הרפתקאות. בשונה מעליית שרי הרונות, שם אפשר לסיים את העלילה כמעט בכל סוף אחת מההרפתקאות (למעט החמישית) כאן יש פחות נקודות יציאה - אפשר בסוף ההרפתקה השנייה, השלישית או השישית בלבד, לטעמי.בנוסף, בנתיב יש שתי מכאניקות משנה. הראשונה היא חבילת ה Harrow, שבערכה של עולמות פראיים גם מגיעה פיזית ובאיכות מעולה - בראשית כל הרפתקאה המנחה קורא בקלפים, ושולף אותם מהחפיסה, ולפי זה נותן לשחקנים הצצה על העתיד להתרחש וגם תוספים מכאניים קטנים לסצנות מסוימות באותה הרפתקה.
המכאניקה השנייה היא מצב העיר, שמשתנה בהתאם להצלחת הדמויות. לדעתי היא לא ממש משפיעה, לפחות בהמרה לעולמות פראיים, חביבה ותו לא.
Edge of Anarchy
בהרפתקה הראשונה בנתיב הדמויות נאספות יחדיו כשהן נוקמות, כל אחת מסיבה אחרת, בראש ארגון הפשע גאדרן לאם, בעידוד רוח רפאים שגם מעניקה לדמויות את חפיסת ה Harrow. זו התחלה מצוינת לנתיב וסימן טוב ליתר ההרפתקה. לאחר שהם מסיימים את נקמתם, הם מגלים שהמלך נהרג (או שמא נרצח) וכעת יש אנרכיה בעיר - מהומות ועבריינים בכל מקומות בעוד המשמר העירוני, ביחד עם הכוחות המיוחדים של בית המלוכה מתקשים להשליט סדר. בכך מתחיל החלק הנוסף של ההרפתקה, שבו הדמויות מקבלות משימות מראשת המשמר, שעשויות היטב ולוקחות את הדמויות לכל רחבי העיר ומסתיימות גם בהכרת תודה מהמלכה איליושה בעצמה.ההרפתקה מסתיימת במתח - המתנקשת לכאורה במלך נמצאה, אך במהלך ההוצאה להורג שלה גיבור עממי בשם בלקג'ק (כל הקשרים לבטמן מקריים בהחלט
) מציל את הבחורה התמה.ההרפתקה הזו עשויה מצוין, וגם ההמרה שלה לעולמות פראיים. מתחילתה ועד סופה היא מעניינת ונותנת תחושה אורגנית ואפשרות לדמויות להתפתח ולהכיר את העיר.
Seven days to Grave
קורבוסה חוזרת לשלוותה, אך לא לעולם חוסן. כל דיקטטור יודע שמלחמה ואסונות זה דבר מצוין - במקרה הזה המזימה של איליושה יותר זדונית, לא רק אסון אלא היא שואפת לחסל שליש מאוכולסיית העיר, בדגש על החלשים והנדכאים, באמצעות מגפה (שהגיעה למעשה מעליית שרי הרונות). בשיתוף עם כת לאל המחלות והמנטיס האדום, המזימה שלה יוצאת לדרך.בראשית ההרפתקה החבורה עדיין עסוקה במשימות קטנות, כולל הזדמנות לגלות מה עלה בגורלה של המתנקשת לכאורה מההרפתקה הקודמת. משם היא מצטרפת למאמצי הריפוי - אך מוסבר בפירוש שלמרות שבעולם יש קסם, עדיין אי אפשר לרפא אלפי אנשים ממחלה (אפילו לא בעולמות פראיים שם למטילי לחשים אין יום הרפתקנות של חמש דקות). הספר פותח את זה בצורה ממש מעניינת כולל מפגש עם כוהן ניטרלי של אבדאר שהכנסייה שלו אוסרת על ריפוי בחינם, למרות האסון.
הדמויות חוקרות את המקור למגפה וגם מנסות לסייע בהתמודדות עם ריפוי התושבים כשתוך כדי הספר עולה מסדר צבאי חדש, המשמר האפור שמורכב כולו מנשים, בשירות המלכה. כהערה שתחזור, אחד המוטיבים של הנתיב, זה היכולות של הדמויות להציל דב"שים מרושעים מעצמם ולהחזיר אותם לדרך הטוב. זה קצת קיטשי לפעמים, אבל בהחלט נחמד אם השחקנים שלכם אוהבים את זה.
בסופו של הנתיב הדמויות מגלות שהמחלה הונדסה באמצעות רופאי המלכה ובראשם הרופא האישי של המלך שמתגלה כמתנקש, ביחד עם הכת. דבר זה מציב את הדמויות במסלול התנגשות עם המלכה ושותל את זרעי המרד בחברתם (הותיקה כבר) - ראשת המשמר העירוני קרסידה.
ההרפתקה הזו מתעלה אף על קודמתה וכנראה אחת מההרפתקאות הכי טובות מכל הנתיבים.
Escape from old Korvosa
וגם ההרפתקה השלישית בסדרה מעולה - הפעם הדמויות מקבלות טיפ ששומר הטירה שכולם חשבו שנהרג, אולי שרד והוא המפתח להדחתה של המלכה, מסתתר בעצם בקורבוסה הישנה, אזור נשכח ומוזנח של העיר. הדמויות עושות את דרכן לשם, ומגלות סצנה פוסט אפוקליפטית, עם רמזים לסרטים כמו הבריחה מניו-יורק. אחרי שהם מתמודדים עם ליצן משוגע שהפך לקיסר עירוני עם בריונים למכביר, הם נפגשים עם משפחת אצולה מקומית, שחטפה את שומר הטירה - ראש המשפחה שולח את ההרפתקנים לחלץ אותה מהמבוך שהוא הכין כדי להתעלל בהרפתקנים.כמו ההרפתקאות הקודמות, גם כאן הדמויות מגלות עוד טפח ועוד אחד מהעיר, וגם יכולות לאתר בעלי-ברית רבי עוצמה. המבוך הוא אחד מהמגניבים, ואולי החבורה תגלה שמשפחת האצולה היא לא אנושית אלא של רקשאסות - תענוג.
בדרך הן גם נפגשות עם כוהנת של זון-קוטון, שמנסה להצדיק את המשפט The Enemy of my Enemy is my Friend - ועשויה היטב. רק זה סצנה נהדרת.
כן, גם ההרפתקה הזו מצוינת.
A History of Ashes
בהרפתקה הזו הדמויות צריכות להוכיח את עצמן בפני אינדיאנים. כאן התחלתי לחשוד שהגענו לחלק שבו נגמרו הרעיונות ההדוקים לנתיב והתחילה ההתבדרות.טוב, למען האמת האינדיאנים (שנקראים שאונטי) הם לא כאלה נהדרים. נכון שזה לוקח שתי שליש מהספר, אבל בכנות, אפשר לדחוס את זה לדעתי משמעותית ל 2-3 מפגשים ולהסתפק בזה בקצרה. אז לא כזה נורא. המטרה של הדמויות זה לגלות את סיפור הרקע של אותו דרקון מרושע שהשחית והעצים את המלכה, ששרדה ניסיון התנקשות שהיה אמור להרוג אותה. הדמויות מצליחות בכך ומגלות אגדות על חרב עתיקה (המקגפין)
השליש האחרון של הספר הוא יותר מגניב, אבל די מנותק - סופסוף יש מרד רשמי בעיר, בהובלת ראשת המשמר קרסידה והבישופית של פארזמה (בנתיב הזה רוב הדמויות, טובות ומרושעות, הן נשים) ובאמצעות טיפ מראש גילדת הגנבי המקומית (שהוא גבר) הן מקבלות דרך גישה סודית לכלא של המשמר האפור - וזה המבוך בחלק האחרון של הספר. הוא מגניב, אבל די מנותק מהחלק הקודם ומהעלילה הכללית.
ההרפתקה היא בעלת חלקים נחמדים, אבל לא ממש מחוברת היטב להרפתקאות הקודמות ומרגישה כמו סיפור צד. היא לא עשויה היטב אבל ניתן לחלץ ממנה הרפתקה מהנה.
Skeletons of Scarwell
במעוז האורקים בלזקן שוכנת טירה מקוללת, לא הרחק מחיט-שלאסט במרחק אווירי.מה הקשר של הטירה לעלילה?
אל דאגה, כי אותה חרב שהדמויות שמעו עליה בסיפור הקודם במקרה תקועה בטירה
שהטירה נתונה תחת קללה עם המון אל מתים, שכדי להסיר אותה צריך לחסל את האל-מת המרכזי אבל הוא לא ניתן להריגה עד שלא מחסלים את ארבעת העוגנים שלו.
בלה בלה בלה
מבוך ענק עם המון אל-מתים
מעט אינטראקציה
אם אתם אוהבים מבוכי ענק, איחוליי. תהנו מההרפתקה הזו.
אישית אני מוצא אותם משעממים. בטח כשהם כל-כך מנותקים מהעלילה הראשית ופתאום הדמויות מוצאות את עצמן תקועות במבוך ענקי למשך מספר מפגשים ברצף.
לסיכום, הנפילה הראשונה (והיחידה) של הנתיב בעיניי. מעבר לזה שמדובר במבוך ענק שאישית אני לא אוהב, הוא פשוט לא מחובר לעלילה ולקורבוסה. וגם, לא חושב שמבוכי ענק עובדים טוב עם עולמות פראיים שהיא שיטה דוהרת וסוערת - אחלה למבוכים קטנים ובינוניים, פחות לכאלו ענקיים.
Crown of Fangs
והגענו לסיום, לגרנד פינאלה, שמתרחשת רובה בקורבוסה.כן, נכון. העיר שכל-כך אהבנו.
בשני השליש הראשונים של ההרפתקה הדמויות חוזרות לקורבוסה, מארגנות את המרד לקראת הנצחון כנגד השליטה האכזרית, חושפות את מכונת הרעל של השליט לכלל האוכלוסייה, מביסות את המשמר האפור ואף מסתערות על טירת קורבוסה המגניבה שלמעשה בנויה בתוך פירימידה ואף מנצחות את איליושה בחדר הכס שלה.
אבל אז הן מגלות שהמלכה האמיתית כרתה ברית עם שטן ועסוקה בטקס להקרבת שליש מתושבי העיר כדי להאריך את חייה (גברת, את רק בת 20, מאיפה הלחץ?) בעזרת כנסיית אשמדאי (קישור מגניב שלא זוכה ממש לפרטים) במיקום בביצות העיסה ולשם הדמויות משתגרות - למבוך קטן וחמוד, שבסופו הן נלחמות במלכה ובשטן שלה - אחלה קרב, רק שהמיקום הוא חדר מלבני.
באמת..?? למה לא העתקתם מעליית שרי הרונות שם הקרב הסופי מתנהל במיקום מדליק, עם שיגורים לכל עבר, קסם ועוד?
בסך הכל, ההרפתקה טובה. אני קצת מריר משתי הקודמות שלה אבל אם שמים את זה בצד ומחליטים שהקרב הסופי הוא לא באיזה מיקום שכוח אל אלא במערות הנסתרות מתחת לפירמידה (וכמובן לא בחדר מלבני) - אחלה סיום לנתיב.
Guide to Korvosa
החוברת השביעית של Curse of the Crimson Throne היא לא הרפתקה אלא מדריך למערכה, לעיר, לדב"שים שבה ועוד. זו חוברת של 88 עמודים, שמתחילה בסקירה על ההיסטוריה של העיר, על רעיונות מדוע הדמויות רוצות לנקום בגאדרן לאם (אותו פושע מתחילת הנתיב) וממשיכה להסבר על חפיסת ה Harrow, מידע על העיר, השכונות שבה ומקומות מעניינים. פירוט של הדב"שים העיקריים בנתיב, גם פסקת נתונים וגם מידע על כל דמות ומקנחת בפרקים של חפצי קסם ושל מפלצות חדשות (יש כפילות עם ההרפתקאות עצמן).בסך הכל אחלה מדריך וזה נחמד שזה בחוברת נפרד. אם אתם לא משחקים בנתיב, עדיין תמצאו כאן דברים שימושיים וגם המון מידע כדי להעשיר את האינטראקציה של הדמויות עם העיר.
הערכה וההמרה
כמו שכתבתי בתחילת הסקירה, רכשתי את הערכה של Curse of the Crimson Throne בהמרה שלה לפאת'פיינדר בעולמות פראיים.לטעמי הערכה עשויה מצוין, גם ברמת ההפקה שלה וגם באביזרים - בעיקר בחפיסת ה Harrow. להנחות את ההרפתקה בלי חפיסה פיזית מעקר חלק גדול מהחוויה וכמו שפינאקל הוכיחו שוב ושוב, העזרים שלהם מצוינים. יש בערכה גם קלפי יריבים, בסגנון קלפי המפלצות. זה נוח לקרבות אבל לא חיוני.
בצד המאכזב, המפה של קורבוסה קטנה, חבל שלא עשו אותה בגודל של מפת חולות (50 על 40 ס"מ). יש גם דפי תמסירים שזה תמיד חמוד.
ההמרה עצמה לעולמות פראיים היא די ישירה. למעשה אנחנו בתרגום לעברית לעתים מוסיפים מעבר להמרה של פינאקל - פשוט כי המנדט שלהם הוא להיצמד מאוד למקור, לפחות במקרה של Curse of the Crimson Throne וגם לפניו בעליית שרי הרונות. ההמרה עובדת מצוין לטעמי (אם כי לא בדקתי איזון מכאני בכל היתקלות) ופה ושם גם יש מכאניקות של עולמות פראיים כמו קונפליקט חברתי.
שימו לב שתחושת הבטן שלי בעליית שרי הרונות הייתה כי הדמויות של עולמות פראיים קצת יותר חזקות מאשר אלו של פאת'פיינדר ולכן הייתי מאט קצת את קצב ההתקדמות
הגרנד פינאלה - Curse of the Crimson Throne
מדובר בנתיב מצוין. או ליתר דיוק שלוש ההרפתקאות הראשונות שלו מקבלות חמש מ-חמש.שלוש ההרפתקאות הנותרות שלו מקבלות במשולב שלוש מ-חמש - אם אתם חותכים וקוצצים (אפשר לזרוק את כל החמישית לפח) אז אפשר להפוך את כל השלוש להרפתקה וחצי נחמדה, עם יותר דגש על פוליטיקה (לטעמי) ופחות טקסים מרושעים, ולעשות את זה לנתיב נפלא ונהדר.
אציין שזו לא רק לדעתי, אלא באופן מובהק Curse of the Crimson Throne (ואולי זה הזמן לציין שהקללה היא רק מיתוס, אם מי מהדמויות רוצה להיות מלך) נחשבת לאחד מנתיבי ההרפתקאות הטובים ביותר, לצד עליית שרי הרונות, עונת הרפאים, ממליך המלכים ומורדי הגיהנום.
ההמרה של פאת'פיינדר בעולמות פראיים היא גם מצוינת ובתור מי שלא הנחה פאת'פיינדר מהדורה ראשונה מזה שנים ולא מתגעגע בכלל - זו הדרך המומלצת להנחות את הנתיב.
ומי יודע, אולי יום אחד גם נתרגם אותה לעברית
