ברן היה אחד מבני התמותה הנדירים שיש להם קסם בעורקיהם, ועוד אחד הכישרוניים שבכל המכשפים. זה אמר שהוא יוכל להטיל לחש מעגל ראשון פעם ב... כמעט שבוע. ברן נשלח ללימודים אצל מכשף שנחשב אחד הדגולים ביותר, אצל בני התמותה, שלימד את ברן חומר רקע על כישוף והיסטוריה ועוד כמה לחשים שלא יכלו להפעיל. אבל המכשף ידע שברן הוא כבר מכשף הרבה יותר טוב ממנו, כי ברן התקדם בקצב מטורף, יחסית לבן-תמותה, וגם היה נבון וכישרוני בתחום, ובתחום כזה, כישרון חשוב באופן קריטי. המכשף, לא גאון אבל מעט מפוכח, שם לב לתופעה והתחיל להתעלל בברן. דברים קטנים, ואחרי זה קצת יותר גדולים, וככה זה הלך וטפח. בהתחלה זה היה עוד כמה מטלות. אחרי זה זה היה עוד המון מטלות, ומדי פעם מטלות מבזות ביותר. ברן, נער שאפתן עם תקוות גדולות, הבין שאם הוא רוצה ללמוד כל מה שהמכשף יכול ללמד אותו, הוא צריך לספוג את העלבונות בשקט, עד שיראה שאין למכשף דבר ללמדו. עברה שנה שלמה, ואז מגיע הלילה שברן מחליט שהמכשף מיצה את כל ייעודו בחייו של ברן (ובסופו של דבר התברר שבבריאה בכלל), והחליט לקחת ספרי לחשים חשובים, ולנוס. באמצע הבריחה, בהתגנבות אל דלת היציאה, המכשף, שעבד עד מאוחר, ראה את הצל מתגנב, ומיתוך חשש שזה גנב, הדליק אור קסום בזריזות. לאחר שראה את ברן, זעמו היה נורא, וברן התחיל לרוץ כדי להגיע כמה שיותר מהר לעבר דלת הכניסה. המכשף, שהגיב מהר, הטיל מייד את הקסם שוט הברק, והצליף בברן בניסיון לעלף אותו, אך ברן הגיב בזריזות מפתיעה וזינק הצידה, אך השוט המהיר פגע לו פגיעה חלשה יחסית לשוט, אך זה השאיר בו צלקת שחורה נוראה שנמתחת על גבו. המכשף, שאיבד את עשתונותיו, לא שם לב שאיפה שברן היה היה גם ארון שיקויים ענק, ומכיוון שהשוט לא פגע בברן, הוא פגע בארון שיקויים... כשברן זינק והחל לברוח מבית המכשף, נשמע פיצוץ ענק, ומהבית נשארו רק כמה פיסות אפר. ברן, שכמעט מעולם לא יצא מהיער שבו משפחתו חיה (יער שנמצא כ-20 קילומטר מצפון לדרדרים) הלך והלך, מתפרנס מידע ומחרב קטנה ששדד מבית המכשף, כדי להגן ל שיירות סוחרים קטנות. לאחר שהלך כשבוע, הגיע ברן למקום חשוף מעצים, מלא באדמה מושחרת וריק מכפרים. ברן, שהיה מפוכח ולא האמין לשמועות על ארץ הצללים שיש באזור, החל להבין את האמת, מעט מאוחר מדי. באותו הזמן אביר מוות צעיר מאוד ולא מנוסה, סייר באזור יחד עם כמה עשרות זומבים ושלדים, הבחין בברן מרחוק וחשב שיהיה טרף קל. בזריזות וביעילות, אביר המוות איגף את ברן. ברן, שהבין שהוא אבוד ואין סיכוי שיצליח לצאת מהתסבוכת, ניסה מפלט אחרון למות בכבוד, או לפחות קיווה שימות בכבוד. הוא הזמין את אביר המוות לדו קרב כשפים. האביר, מכשף תאובה די חזק, צחק לברן בקול גדול והסכים, תוך כדי שאמר על הזומבים בלחישה רמה שיוכלו לאכול את מה שנשאר מגופתו של ברן. אביר המוות עשה קסם פשוט שהעיף את ברן כמה מטרים ואז הטיח אותו ברצפה. ואז, דווקא בלילה הכי חשוך, השמש הפציעה בתוך נשמתו של ברן. ברן, שהרגיש עוצמה אדירה מתעוררת בתוכו, עשה לחש אחד, שקרא עליו רק בספרים העתיקים, לחש פרפרי הבזלת. הפרפרים הגיחו במערבולת אדירה, שחיסלה את כל הזומבים והשאירה מהם רק כמה פיסות קרועות, והקיפה את אביר המוות, חובטת בו שוב ושוב. ברן, שנפעם מכוחו החדש, הפעיל עוד לחש עתיק, טופרי דרקון העץ, והתנפל על אביר המוות הפצוע ללא רחם. אברי המוות שהיה פצוע, מופתע, מבולבל וגם חסר ניסיון בלהרגיש נחיתות מול יצור, לא ידע איך להתמודד עם זה ונקצר תוך שניות ספורות. ברן שהתעייף מפרץ המהות האדיר, חיפש מקום לנוח בו ולהסתתר, ובמפתיע ברגע שדרך במרום מסוים באדמה, הופיעו מדרגות לתוך בטן האדמה, ברגע שירד ראה שהפתח שלמעלה נסגר, אך אור קסום האיר את החדר שלמטה. בחדר הוא גילה קבר לבן, שעליו חריטות בשפה העתיקה. ברן קרא את הכתובת, וגילה שזהו קבר עתיק של נשגב שמש מסוף העידן הראשון, שקבר את עצמו כדי לא לתת לדמי הדרקונים סיפוק מהידיעה שחיסלו אותו. ברגע בברן הניח יד על הקבר, הופיעו שריון חזה מאורכילקום ודייקלהב קצת מאורכילקום גם הוא. והכתובת השתנתה ואמרה שזה מתנה לנשגב השמש שיעניק כבוד אחרון לנשגב שנרצח. לאחר שיצא מהקבר, ברן החל לקלוט ששיעורי ההיסטוריה שלמד לא היו רק ברבורי שכל, ושהוא באמת סולאר, קצץ את דרכו החוצה בין ים הזומבים שהיו, מחסלם בעזרת מתחי בזלת אימתניים. כשיצא מארצות הצללים, ברן התחיל לחשוב על עתידו. הוא ידע שהממלכה לא מחבבת נשגבי שמש, למרות שאלה היו שמועות רחוקות שנאמרו בבוז צרוף בפדרציית הנהרות שבה חי, והוא החליט ללכת ללוקשאי כדי לראות אם יקבלו מכשף נשגב חסר ניסיון לשירותיהם. הגנרלים בלוקשאי, שראו בברן הזדמנות פז להנחית על קיסרות הארגמן מכה ניצחת, הציבו אותו עם יחידה מובחרת בחזית שהדפה מתקפות ענקיות בעבר. ברן נכנס למשמעת האימונים הנוקשה, והתקבל שם כמכשף. בהתקפה הבאה של הקיסרות, ברן השתמש בלחש שכבר היה האהוב עליו, ומתחי בזלת הומטרו על האויב ללא הפסקה, וללא מעצורים. בעזרתו הרבה ובעזרת עוד שני דמי דרקונים שהשתמשו בכישוף הזה גם כן, ותותחי מהות חזקים. הגדוד זכה בניצחון גדול על הקיסרות, שחזרה ללקק את הפצעים והבטיחה לנקום במי שגרם לה כ"כ הרבה נזק. ברן הרגיש טוב על שעזר למולדתו בקרבות, והחל לפתח שנאה עזה לקיסרות על מדיניותה והאנשים שהיא הורגת ומחסלת בכל מתקפה. אנשים החלו להריע לו ולהכיר אותו בלוקשאי, והוא כונה "מכשף הבזלת" בנוסף לכינויו הידוע והותיק "שחור הגלימה". ביום למחרת קיבל ברן הודעה מכרוב אשר אמר- 'יזדקקו לך במאה ממלכות, בעיר השלישית בגודלה. בעיר צפויים מהפכים רבים, ובעיר שוכנים 4 סולארים. תאמר שאתה סולאר, ועד מהרה יצרפו אותך אליהם. הם זקוקים לכישורך'. אז ברן יצא, אל המקום המיועד. מאז שהוא ברח ממורו המכשף, הוא עבד על פיתוח לחש שנקרא "נשיפת דרקון הלהבות", לחש שלכשיושלם, אומר ליצור דרקון להבות שנושף על יצור אחד וגורם כמות עצומה של נזק, ואז מתפוצץ וגורם נזק לעוד אויבים רבים.
