IN
"לכם? אל תשייך אותי אליהם" אומר בולרוט, נעלב. "אני לא קשור בשום אופן לאקדמיה. למי יש את הסבלנות לבירוקרטיה? פארגוס ידע לנהל את האקדמיה, אבל המגיסטר שלפניו היה איש מעצבן במיוחד, וקנאי עד אין קץ. אם הוא היה שולט עכשיו, סביר להניח שהיינו צריכים להגיש בקשה להיכנס למבנה ולחכות כמה חודשים עד ה'לא' שנקבל" הוא מפסיק להישען על הקיר ומתחיל לעלות במדרגות, וסיד שם לב שהוא מתקשה במטלה. הוא לא מתנשם, אך הוא זז לאט, נאנק בשקט. הם עולים אל הקומה השנייה. "הסבר מהיר - הקוסם שאנחנו עומדים לפגוש עכשיו רצה במשך הרבה מאוד זמן ללכת אל לורד ואנדאגריף ולדרוש ממנו להביא את הצבא. הוא קשור נורא אל האלפים, ולפני הבנתי הוא גדל שם. אז תיזהר לא לקרוא להם מחודדי אוזניים או משהו כזה, כי יש אנשים שפשוט לא מבינים איך אפשר לצחוק על גזעים אחרים" הוא אומר, וסיד שם לב שבולרוט נראה נרגש מעט. הוא מתקדם בדממה אל עבר החדר, וכשהם מגיעים הם רואים את הדלת - הספרות שלוש ושש גולפו על הדלת מעץ. בולרוט פותח את הדלת ובפנים יושב אדם צעיר, לבוש בגלימות פשוטות ושערו שחור וקצר. הוא גבוה, אך רזה. לעומת הרבה מגים שסיד ראה, הוא לא חיוור או ממלמל לעצמו, אלא כועס בצורה בטוחה וקולנית.
"מי אתה לעזאזל?" הוא שואל בכעס את בולרוט. המג שקט לרגע, בוחן מכף רגל ועד ראש את הילמאר.
"מרתק..." הוא ממלמל לעצמו.
"מה? על מה לעזאזל אתה מדבר? מי אתה? תסביר מי אתה או שאני אורה לשומרים להוציא אותך החוצה, או אוציא אותך החוצה בעצמי" אומר הילמאר בכעס.
"הרגע, הילמאר. אני בולרוט. זה סיד" הוא מחווה בידו על סיד. "באנו כי שמעתי על הרצון שלך לפגוש את ואנדאגריף. איתי, זה אפשרי. יש לי קשרים איתו, ויחד נוכל לגייס צבא שיגן על האדמה האלפית".
"מה... מי אתה, לעזאזל?"
"בולרוט, כבר עניתי על השאלה. וזה סיד. זוכר?" הוא אומר בסבלנות שוב. "אנחנו רוצים לעצור את הצבא, כמוך. אם רק תקש-"
המג קוטע אותו. "לא דיברתי אליך. דיברתי אל האחד שלידך. מי אתה, לעזאזל, שפורץ יחד עם מג אקראי אל החדר שלי?" הוא זועם, סוגר את המכתב שהוא עיין בו. סיד שם לב אל החדר - צנוע למראה, אך בעל שולחן עבודה רחב עשוי עץ משובח, שמלא בניירות ובקולמוסים. יש מעט דיו על הרצפה ועל קצות האצבעות של הילמאר, אך המג נראה מסודר מעבר לזה - אם כי הופעתו יורדת בשעת כעסו, אין ספק.