IN
מארו ממשיך קדימה, מתעלם משאר החבורה ונעלם בצללים. הוא משתמש בחורש בכדי לחפות על ריחו, מתגנב בשקט. הוא חושב שהוא שומע קולות מהמשך הדרך, בערך קילומטר ומשהו מהשביל שעליו חנו.
"-חנו לא נתקוף עוד שיירה, שור. לא אכפת לי מה עשית קודם, אנחנו לא עושים את זה שוב" אומר קול מתכתי. מישהו מדבר מקסדה.
"מספיק! לא ביקשתי פקודות. אנחנו הולכים, נקודה. הממזר היה נדיב מאוד עם ההצעה שלו. בזיזה אחרונה ואני עף מפה" עונה מישהו, כנראה שור. מארו מריח זיעה באוויר. במהרה נגלים אליו שישה אנשים, אחד מהם חובש קסדה גדולה. הוא שרירי, גדול, והצללים מחפים עליו. הוא לא רואה אותו, אך ריח הזיעה מגיע לאפו. לא של פרה, אם כי של בני אנוש. לבני אנוש הוא רגיל. עומד לפניו עוד חייל, מאחוריו עוד שני חיילים שכנראה מלווים אותו. גם הוא לבוש בקסדה מתכתית גדולה. מבנה גופו גם גדול, ונראה למארו שהוא לובש שריון.
"אתה לא תעבור אותי, שור. אתה לא הולך לפגוע בעוד שיירה כזאת, ולא אכפת לי בשם מי" אומר החייל שמולו.
"הא! לא אכפת לי מהחרא הזה! אני יוצא לשם, אני אזיין את האלפים האלה ואני אקצוץ את מי שבא לי. לכו תזדיינו כולכם" אומר שור ומוציא גרזן דו ידני. אפילו בצללים מארו שומע את לחישת הפלדה שיצאה מנדנה.
"אל תתגרה בי, שור. אתה יודע שנלחמתי בקרב הגדול".
"והפסדתם! תעופו מפה לפני שאני מחסל אתכם. אני המנהיג עכשיו" הוא דוחף את בן האנוש שעומד מולו אחורה, והוא נופל על הרצפה בקול קרקוש מתכתי.
