חצי האורק מהנהן למשמע הדברים, מתייצב לצד שירו-סנשאי.
"אם כך, הבה ונצא" וירניק שורק למספר נערים שדואגים להביא לחבורה את הסוסים שלהם למסע.
"נגיע תוך מספר ימים מועט לארודר. שירו, קראנג - אתם מתפצלים מאיתנו קצת אחרי מחצית הדרך, ממשיכים לכיוון הבחור שלך" הוא מפנה את חציו האחרון של המשפט לדם הדרקון. "אנחנו נרחרח בעיר".
רגע לפני שהחבורה עוזבת, ניכר ששאר אנשי הכפר מפסיקים מעבודתם. שקט משתרר לרגע, מתוח במעט, בעוד מריטה מביטה מרחוק. ניכר שמישהו ירצה לנאום או אולי להפיג את החשש, עד שקבוצות הילדים שהקטור ואיגנציוס אימנו פורצות את הקהל, לבושים בגלימות ובחרבות.
"אנחנו נעמוד למשמר עד שתגיעו!" קוראת ילדה עזה מבין הקהל, דלי מחורר לראשה מקנה לה קסדה מאולתרת. "כה אמרו אבירי האביר!"
"אנחנו נגן עליהם למקרה שהם יכשלו! אנחנו נשלח בהם כדורי אש ורוחות ורעמים, ו- וברק כמו של הריבון, וגם כדורי אש!" קורא ילד נמוך יותר, לבוש במספר סחבות מאולתרות שמאפשרות לו להיראות מכובד, כביכול.
"אמרת כדורי אש!" קובלת הילדה.
"את סתם מקנאת שלך יש רק חרב! יהיו הרבה כדורי אש, כן!" הילד דוחף את הילדה ומתחיל לרוץ משם, בשעה שהשוליות של איגנציוס בורחות יחד איתו, ונושאי הכלים של סר הקטור פוצחים במרדף.
האנשים צוחקים, ולרגע - ולו הקל שבקלים - תקווה נושבת באוויר.
הדרך אל ארודר הגדולה חולפת לעת עתה ללא בעיות. החבורה מתחילה להקים את מחנה הלילה, אילידיה ואיגנציוס מסייעים למצוא מיקום הגנתי ונחבא בין מספר שיחים, וכל אחד פורק את הציוד שלו.
"העצים רטובים" וירניק מתייאש בעודו מנסה - בפעם השביעית בערך - להדליק מדורה עם מספר ענפים. "איפה ילד הפלא? צריך להתחיל לצלות ארנבות".
"אם כך, כדאי שאני אלך לדאוג לאותן ארנבות" קראנג מביט לעבר קבוצת עצים קרובה המסמלת את תחילתו של יער קטן, מתכונן להיכנס לשם לטובת הציד.
