״אמרתי כשנגיע, לא נרכב. מה אני נראה לך, סייס?״ הוא מוחה בתוקף לרגע, ולאחר מכן מחניק חיוך.
״אבל אני מכיר איזה בחור שחייב לי טובה אחת או שתיים. זה בין חברים״.
מתברר ש״טובה אחת או שתיים״ לא ממש מחזיקה כשוירניק כבר דאג לפדות אותה שש פעמים, אבל הוא דיבר מהר מספיק כדי להכניע לבסוף את האיש.
״אני מבטיח לך, הסוסים חוזרים אליך באותו מצב. אפילו נשטוף אותם בדרך!״
״לכל הרוחות, וירניק. מתי תפסיק לנצל אותי ככה?״
״לא יודע, מתי תפסיק להיכנס לכל בית בושת שני כשאתה נוסע למכור את הסחורה בארודר? או לחילופין, פשוט תיפרד מאישתך וצא לחופשי. למעשה, אני יכול לדאוג שלא יהיו לך צרות יותר...״
״הבהרת את הנקודה שלך, צלופח. קח את הסוסים ועזוב אותי לנפשי״.
״עד הג׳ינג׳ית הבאה״ נופף לו וירניק לשלום בעודו דואג לקחת שישה סוסים, מחלק אותם לבני החבורה,
״אצילי״ מציין קראנג ביובש.
״מה אני יכול לומר? אני טוב במה שאני עושה״ משיב וירניק בקלילות בעודו מנתר על סוסו.
״התכוונתי... עזוב״ מוותר חצי האורק לבסוף.
שאר הדרך לכפר ואת׳ עברה ללא אירועים מיוחדים, הימים הקצרים עוברים במהירות. הכפר מוקף גבעות, בעיקר מצידו המערבי. לעומת המשמר הרב שיש בארודר, ניכר שכאן ההרגשה רגועה יותר. המילה ״כפר״ לא מייצגת באופן נכון את ואת׳ - מדובר יותר באוסף צמוד של חוות, אזורי מרעה ושטחים חקלאיים. בחלקו הפנימי יותר של הכפר קיימים בניינים גבוהים יותר שמכילים את השירותים הציבוריים - חנויות, מחסנים, פונדק מקומי ומה שנראה כמו היכל העיר. ילדים מתרוצצים סביב בני החבורה, נהנים מההפתעה החדשה. אחד מהם מתקרב אל וירניק, שזורק לו מטבע.
״תודה וירניק!״ קורא הילד, והאיש שולח לו חצי חיוך.
הם מתקרבים אל המבנה הראשי בו מתכנסים אנשי העיר כששליחתו של נורברט קוראת להם להתייעצות כזאת או אחרת. מתוך המבנה, יוצאת אליהם אישה פשוטת מראה - שערה קצר וקשה, בלונדיני אך מלוכלך מעט, ונראה מרחוק כמו קש. גופה עגלגל, בגדיה בגוונים לבנים עם מעט ירוק, ומגפיה מלאות אבק. ידיה אינן רכות, וניכר כי היא עובדת רבות בשדה.
״מה מביא את הצלופח הנה?״ היא שואלת, שיניה עקומות מעט אך עמידתה זקופה. אגנה מוטה מעט הצידה, ידיה על מותניה. ״עסקים?״
״אסור לחבר לקפוץ לומר שלום, מריטה? למה את ישר פותחת בהאשמות?״
״עסקים, אם כך״ היא מגלגלת את עיניה. ״מה עכשיו?״
״בחיי שרק דברים טובים״ וירניק יורד מסוסו, קד קלות ומציג את בני החבורה.
״אביר, קוסמים, בעל זנב וחצי אורק. אפילו בשבילך זה מוגזם״.
״ככה מתחילים הסיפורים הכי טובים, לא? יום אחד נופיע במעשיות אגדות לילדים״ הוא אומר כשהוא מתחיל ללכת לצידה.
״אעדיף ללמד את הילדים שלי על אנשים אחרים״ משיבה האישה, מהלכת לצידו. ״ואם כבר ילדים - תפסיק לשחד אותם. ראיתי את מה שנתת לריף הקטן״.
״למה כל פעם שאני נותן מטבע למישהו, אנשים חושבים שאני משחד אותו?״ מתגונן וירניק כשהחבורה עוקבת אחריו.
המבנה של מריטה מכיל מספר חדרי משנה, אשר נראים יותר כמו משרדים אישיים נטושים. כולם ריקים, ומריטה לוקחת אותם לחדר ההתכנסות הראשית - שולחן עץ מלבני וגס בעל מספר סלסלות פירות עליו.
״קודם הכנסת אורחים, אחר כך עסקים. זאת חובה בכפר הזה״ קובעת מריטה ללא וויכוח. ״מים או מים?״ היא שואלת ומגישה קנקן גדול מלא במים קרים.
״זה הכל? זאת מעצמה חקלאית? את מייצגת פה את כפר ואת׳, את בית ריינן, את-״
״ממלכת ארוות׳ כולה. השתמשת בנאום הזה כשרצית את התפוז האחרון בפעם שעברה״.
״ובכן... זה עדיין נכון״ וירניק מסמיק קלות במבוכה.
״יש גם חלב״ היא מוסיפה לבסוף. ״וביצים״.
ארוחת הבוקר הייתה טעימה, גם אם השעה הייתה שעת צהריים מוקדמים. מריטה הוסיפה ירקות לבסוף, ולאחר הפצרות מצד וירניק גם דאגה ללחם חם וטרי.
״זה רק כי דאגת להודיע לי על נורברט״ אמרה בין לבין, אף כי הם שמעו את דבריה. ״הוא אדם טוב, אני שמחה שהוא בסדר״.
״אינטרס של כולנו״.
״איך דרוול?״
״עדיין קוץ בישבן. גרוע יותר בלי ג׳סלה לידו״.
״אני אומרת לך, הוא לא יכול להמשיך לרקוד על שלוש חתונות. הוא יצטרך להכריע בסוף״.
״אנחנו מתקדמים לזה״.
״למה אתה מתכוון?״
״סיפור ארוך, עזבי. תביאי את הגבינה משם״.
אחרי שסיימו לאכול ולאחר שמריטה הורידה את הכלים מהשולחן, מתפנה האישה לעסקים.
״אכלתם ושבעתם. אז, עכשיו כשהכנסת האורחים הקבועה שלנו הושלמה - איך אפשר לעזור?״
קראנג, שנראה כי כיבד את דבריה של מריטה על אף הרצון להמשיך במשימה, יורה כמעט מיד את דבריו, מנצל את העובדה שכללי האירוח סוף סוף מאפשרים להגיע ללב העניין.
״הכפר בסיכון רב מבני הענקים. הם מתכננים לפשוט על המקום הזה במוקדם או במאוחר״.
״אין סיבה שיפשטו הנה, יש כאן רק יבול בסיסי. הם לא מחפשים קמח, כי אם זהב״ קובעת האישה. ״עוד משהו, או שוירניק סתם שידל אתכם לבוא כדי להוציא מאיתנו ארוחה בחינם?״