"באימפריה? אין כלום באימפריה. רק תגרות גבול מעטות ושמירה על הסדר. ואם אתה שואל למה אתה עכשיו כאן ממש, בחדר זה - אז זה בגלל שרציתי אותך כאן. רציתי להראות לך מה עשית לפני שאני משיב את הסדר על כנו" אומר טורסטן.
דמעות של אלים (מו"ד 4) [5/5] - עץ משחק
- מחבר/ת הנושא המגדל הבודד
- תאריך התחלה
נושא
דמויות
"אז אני לא אשכנע אותך ואתה לא תשכנע אותי." אומר קארים. "אז חוץ מלשבת פה ולריב עד קץ הימים, אני מציע שניתן להיסטוריה לשפוט אותנו ונסיים עם הדיון העקר הזה."
IN
"אוציא אותו בחיים, או שאדאג כי חייו יילקחו. המשימה לא תיכשל, לא אתן לה, ודבר לא יעצור את מטרתנו" אומר האח סיאון בנאמנות וכורע ברך פעם קודמת. הוא לא יכשל, זה לא יקרה. זו אפילו לא אופציה שניתן לחשוב עליה.
"אוציא אותו בחיים, או שאדאג כי חייו יילקחו. המשימה לא תיכשל, לא אתן לה, ודבר לא יעצור את מטרתנו" אומר האח סיאון בנאמנות וכורע ברך פעם קודמת. הוא לא יכשל, זה לא יקרה. זו אפילו לא אופציה שניתן לחשוב עליה.
"נחכה ונראה, אם כי אני בטוח ששמועות על מותך יגיעו הנה בקרוב" אומר טורסטן בלעג. הוא מניף את ידו והחלום מתפוגג, משאיר את קארים עם מחשבותיו.
"אל תיכשל, האח סיאון. עתיד המסדר ועתידך תלויים בכך" אומר האח זידאן ונפרד מסיאון, נעלם אל תוך הלילה בהליכה נינוחה.
ויז'ינר מביט סביב, חזרה אל המערה. הוא ממשש פגיון ארוך להב שטמון בכיס המעיל שלו, מעביר אצבעות בזקנו בידו האחרת.
עשר שנים של התנקשויות שקטות וחשאיות חונקת צורחות עליו לחסל את האיום, להשתיק את ציפורי השיר. לקשור את החבל הרופף.
אבל לפני שויז'ינר היה הנשק של האנשים, הוא היה משהו אחר עבורם, הוא היה...
ידו מחטטת עמוק יותר בכיס, ובמקום הפגיון הוא שולף חתיכת בגד ממורטת - מסכת שק אפורה עם טלאי בצורת משולש אדום שתפור בחלקה העליון.
האנשים שרו את שיר הזעם,
אבל הסימפוניה משוועת למנצח,
הלהקה צריכה צייד
הוא עוטה את המסכה, מהדק אותה סביב זקנו ושערו הפרועים, ומחליק במורד אחד הענפים. בפעם הראשונה מזה שנים, במקום להימנע מהצרידות, הוא נשען עליה, שואב כוח מהכאב המחוספס בגרונו.
''נדמה לי, שעומדת בפניכם בחירה.''
הוא שולף את הכידון שלו, ומצביע דרומה.
''תוכלו לחזור לאחור. האלפים עסוקים, הם לא ידעו שנעלמתם, תוכלו להתחבא בין הכפרים ולעולם לא להראות את פניכם שוב. אבל אז...למה להילחם מלכתחילה?"
הוא נשען קדימה על הכידון, נועץ מבט חודר דרך חורי העיניים של המסכה ''דמו של האחד לא שווה פחות או יותר מדמם של הרבים. אם בחרתם להסתכן למען האנשים, מה השתנה? מה ההבדל בין הפסד אחד להפסדים רבים?''
ויז'ינר מזדקף, ועובר להצביע עליהם עם המוט המחודד, מזמרר נאום חצי זכור שעולה על לשונו, ציטוט אחד מיני רבים מהאפוס המלטריאני דיז'ניצה דורסבה
''אם תשובו אחור עכשיו, כל הדם ששפכתם ישפך לשווא. אם הכובש יוותר במקומו, כל אדם שהרגתם יקום את דמו.''
הוא מחליק מהענף ונעמד מולם ''ויש לכם בחירה אחרת. תישארו, הילחמו, גרמו להם לשלם. כל עוד אתם לא וויתרתם, הדם שעל הידיים שלכם נשפך באשמתם. אם אתם צודקים בדרככם, אז אין לכם סיבה לוותר. אם אתם חושבים שאתם טועים'' הוא מסיט את הכידון כך שאור הירח ניתז מקצהו המחודד ''כדאי שתתחילו להיזהר.''
הוא נסוג לאחור, ופורש את זרועותיו לרווחה 'אחי, רוחות חדשות נושבות. מלטרה לא תסבול עוד את עול כובשיה. בכירי האלפים נופלים כמו זבובים. זוהי הבחירה שלכם - שובו לאחור, ותוסיפו עוד חוליה לשלשלאות של טילינג - או שתאזרו אומץ, ותהיו הפטיש שישבור אותה. בידי כל אחד מכם נמצא החץ שיהרוג את הקיסר,''
הוא עוצר לרגע, ופוסע אל הצללים פעם נוספת.
''וכשישאלו מי ירה אתכם, אמרו שהצייד האדום חזר''
עשר שנים של התנקשויות שקטות וחשאיות חונקת צורחות עליו לחסל את האיום, להשתיק את ציפורי השיר. לקשור את החבל הרופף.
אבל לפני שויז'ינר היה הנשק של האנשים, הוא היה משהו אחר עבורם, הוא היה...
ידו מחטטת עמוק יותר בכיס, ובמקום הפגיון הוא שולף חתיכת בגד ממורטת - מסכת שק אפורה עם טלאי בצורת משולש אדום שתפור בחלקה העליון.
האנשים שרו את שיר הזעם,
אבל הסימפוניה משוועת למנצח,
הלהקה צריכה צייד
הוא עוטה את המסכה, מהדק אותה סביב זקנו ושערו הפרועים, ומחליק במורד אחד הענפים. בפעם הראשונה מזה שנים, במקום להימנע מהצרידות, הוא נשען עליה, שואב כוח מהכאב המחוספס בגרונו.
''נדמה לי, שעומדת בפניכם בחירה.''
הוא שולף את הכידון שלו, ומצביע דרומה.
''תוכלו לחזור לאחור. האלפים עסוקים, הם לא ידעו שנעלמתם, תוכלו להתחבא בין הכפרים ולעולם לא להראות את פניכם שוב. אבל אז...למה להילחם מלכתחילה?"
הוא נשען קדימה על הכידון, נועץ מבט חודר דרך חורי העיניים של המסכה ''דמו של האחד לא שווה פחות או יותר מדמם של הרבים. אם בחרתם להסתכן למען האנשים, מה השתנה? מה ההבדל בין הפסד אחד להפסדים רבים?''
ויז'ינר מזדקף, ועובר להצביע עליהם עם המוט המחודד, מזמרר נאום חצי זכור שעולה על לשונו, ציטוט אחד מיני רבים מהאפוס המלטריאני דיז'ניצה דורסבה
''אם תשובו אחור עכשיו, כל הדם ששפכתם ישפך לשווא. אם הכובש יוותר במקומו, כל אדם שהרגתם יקום את דמו.''
הוא מחליק מהענף ונעמד מולם ''ויש לכם בחירה אחרת. תישארו, הילחמו, גרמו להם לשלם. כל עוד אתם לא וויתרתם, הדם שעל הידיים שלכם נשפך באשמתם. אם אתם צודקים בדרככם, אז אין לכם סיבה לוותר. אם אתם חושבים שאתם טועים'' הוא מסיט את הכידון כך שאור הירח ניתז מקצהו המחודד ''כדאי שתתחילו להיזהר.''
הוא נסוג לאחור, ופורש את זרועותיו לרווחה 'אחי, רוחות חדשות נושבות. מלטרה לא תסבול עוד את עול כובשיה. בכירי האלפים נופלים כמו זבובים. זוהי הבחירה שלכם - שובו לאחור, ותוסיפו עוד חוליה לשלשלאות של טילינג - או שתאזרו אומץ, ותהיו הפטיש שישבור אותה. בידי כל אחד מכם נמצא החץ שיהרוג את הקיסר,''
הוא עוצר לרגע, ופוסע אל הצללים פעם נוספת.
''וכשישאלו מי ירה אתכם, אמרו שהצייד האדום חזר''
הארבעה מביטים בויז'ינר בהלם. הם לא מבינים מאיפה הוא הגיע, אבל הנאום שלו תופס את תשומת ליבם.
"אבל איך נעשה זאת? נותרנו בודדים, וכל אנשינו מתים או שבויים. איך אפשר להילחם באימפריה, הצייד האדום?" שואל אחד הקצינים ביאוש.
"אבל איך נעשה זאת? נותרנו בודדים, וכל אנשינו מתים או שבויים. איך אפשר להילחם באימפריה, הצייד האדום?" שואל אחד הקצינים ביאוש.
קארים מתעורר לרגע, לא בטוח מה היה פשר החלום והאם הדברים היו אמיתיים, הוא כמעט לא מרגיש את היד שלו נעה לעבר הראש שלו, כאשר המילים של אביו מהדהדות בו, היא מגששת אחר הקרניים שלו באופן לא נשלט.
נואל מסתכל על הצבוע שמולו, עיניו פעורות. האם הוא חולם? הוא לא בטוח, אז הוא מוודא- ונותן לעצמו אגרוף בפרצוף.
"הוא כנראה שבור-דעת" לוחש אחד מהם לשני, שמביט בנואל בפליאה כשהלה מרביץ לעצמו.
"מה קרה? אתה נראה מופתע, אז אני מניח שלא באת לכאן אחרינו" השני שואל אותו, מדבר אליו בנימה שמדברים בה לחיה פצועה.
"מה קרה? אתה נראה מופתע, אז אני מניח שלא באת לכאן אחרינו" השני שואל אותו, מדבר אליו בנימה שמדברים בה לחיה פצועה.
ויז'ינר חוכך בדעתו לרגע
''העם צריך לקום על רגליו. זמן רב מדי, אנשים רבים מדי, נלחמו את מלחמות הנכבשים בשמם. זרים, כהנים, מרגלים, ושכירי חרב. אבל הארץ לא תקיא את כובשיה עד שיושביה לא יקומו. אינכם יכולים להילחם את מלחמתם, אבל תוכלו לעזור להם לשלוף את חרבם.''
הוא מצביע עם הכידון על העיר הסמוכה ''אנשי הערים טעמו דם, הם ראו את האלפים חושפים את פרצופם האמיתי. האלפים חושבים שחיסלו את המורדים בעיר, אבל רוח הלחימה עוד שם. מצאו את מי שרוצה להילחם, ותנו לו את הכלים לעשות כך. יום פקודה עוד בוא יבוא''
''העם צריך לקום על רגליו. זמן רב מדי, אנשים רבים מדי, נלחמו את מלחמות הנכבשים בשמם. זרים, כהנים, מרגלים, ושכירי חרב. אבל הארץ לא תקיא את כובשיה עד שיושביה לא יקומו. אינכם יכולים להילחם את מלחמתם, אבל תוכלו לעזור להם לשלוף את חרבם.''
הוא מצביע עם הכידון על העיר הסמוכה ''אנשי הערים טעמו דם, הם ראו את האלפים חושפים את פרצופם האמיתי. האלפים חושבים שחיסלו את המורדים בעיר, אבל רוח הלחימה עוד שם. מצאו את מי שרוצה להילחם, ותנו לו את הכלים לעשות כך. יום פקודה עוד בוא יבוא''
נואל מנער את ראשו, "סליחה. הייתי צריך לוודא משהו." הוא אומר, מסתכל על האחרים.
"האמת שאני בדיוק אותו סיפור כמוכם." הוא אומר, לא יודע אם יאמינו לו. "אני והקבוצה שלי בדיוק חזרנו מלהתנקש בקצינים במוצב משמר-פלדה, ואיש הקשר שלנו נתפס. כל הפונדק עלה עלינו עם חרבות, לא יכלו אפילו לכבד את החוקים של קרב ברים טוב." הוא יורק לאדמה, רוק מלא בדם. הוא חתך את השפה כשהוא הרביץ לעצמו.
"האמת שאני בדיוק אותו סיפור כמוכם." הוא אומר, לא יודע אם יאמינו לו. "אני והקבוצה שלי בדיוק חזרנו מלהתנקש בקצינים במוצב משמר-פלדה, ואיש הקשר שלנו נתפס. כל הפונדק עלה עלינו עם חרבות, לא יכלו אפילו לכבד את החוקים של קרב ברים טוב." הוא יורק לאדמה, רוק מלא בדם. הוא חתך את השפה כשהוא הרביץ לעצמו.
"ומה אתה תעשה בינתיים? תנאם נאומים ותשלהב את העם?" שואל אחר, מבט כבוי בעיניו. נראה שהוא איבד את התקווה לניצחון, אבל ויז'ינר מזהה את הניצוץ הקלוש שעוד קיים בעיניו. ניצוץ שהוא יכול להדליק.
"צריך נואמי נאומים חוצבי להבות שיוכלו להקים את האנשים ממושבם כמו שצריך אנשים שיוכלו להניף חרב" מעיר לו אחד הקצינים.
"צריך נואמי נאומים חוצבי להבות שיוכלו להקים את האנשים ממושבם כמו שצריך אנשים שיוכלו להניף חרב" מעיר לו אחד הקצינים.
"למחודדי האוזניים אין כבוד" מפטיר הראשון כשהוא שומע את דבריו של נואל על קרב הברים.
"חזרתם ממשמר-פלדה?" שואל השני, מגרד את ראשו "אני חושב שכבר שמעתי מישהו אחר שדיבר עליו. ממש אתמול פגשנו איש מ... איי הפחם?, או שהם קוראים להם האיים השחורים? אין להם שמות הגיוניים כאן" הוא אומר, וחברו קוטע אותו "לא משנה. הוא אמר לנו משהו על משמר פלדה ושהוא היה חלק מהכוח שתקף אותו, אבל גם הקבוצה שלו הותקפה והתפזרה כשהם נפלו למארב באחד היערות".
"חזרתם ממשמר-פלדה?" שואל השני, מגרד את ראשו "אני חושב שכבר שמעתי מישהו אחר שדיבר עליו. ממש אתמול פגשנו איש מ... איי הפחם?, או שהם קוראים להם האיים השחורים? אין להם שמות הגיוניים כאן" הוא אומר, וחברו קוטע אותו "לא משנה. הוא אמר לנו משהו על משמר פלדה ושהוא היה חלק מהכוח שתקף אותו, אבל גם הקבוצה שלו הותקפה והתפזרה כשהם נפלו למארב באחד היערות".
נואל מרכין את ראשו. "זו תקופה קשה, חשבנו שהם לא יכולים להרשות לעצמם לכוון את המבט שלהם פנימה- עם כל המלחמות בחוץ- אבל נראה שטעינו. אני רק מקווה שזה אומר שהם נחלשים בחזיתות אחרות. כל לוחם שאנחנו מונעים ממנו להגיע לחזית הוא מכה בבטן של טילינג. אם נמות כשהם רודפים אחרינו- זה אומר שהם לא בחזית." הוא מחייך.
"בואו, אתם יכולים לנוח איתנו."
"בואו, אתם יכולים לנוח איתנו."
"אני מקווה שאתה צודק. לפני שיצאנו לכאן הסוחרים שהגיעו לאי שלנו דיברו על בניית ספינות מסיבית בנמלים מרכזיים של מחודדי האוזניים, אבל אני מקווה שזה לא קשור לפלישה לאיים" אומר אחד מהם.
"אני קולו" מציג את עצמו הנול בעל הצלקת. "ואני נודרה" אומר השני בעל הפרווה האפורה.
"נשמח למדורה ומקום לישון בו, תוצ'יק, אבל איפה אתם נמצאים? אפילו לא הרחנו אתכם לפני שהופעת" שואל אותו קולו.
"אני קולו" מציג את עצמו הנול בעל הצלקת. "ואני נודרה" אומר השני בעל הפרווה האפורה.
"נשמח למדורה ומקום לישון בו, תוצ'יק, אבל איפה אתם נמצאים? אפילו לא הרחנו אתכם לפני שהופעת" שואל אותו קולו.
"זה אומר שעשינו עבודה טובה." הוא אומר, אבל החיוך נעלם מפניו. בניית ספינות מסיבית היא לא סימן טוב, לא משנה מה. הוא מתחיל לטפס חזרה אל המחנה, להוביל את הנולים האחרים, אבל הוא לא טיפש. הוא שומר על עין פקוחה, מוודא שלא עוקבים אחריהם ויותר גרוע- שהנולים מנסים לעשות משהו חשוד.
''זמנם של הנאומים עוד יבוא, חייל. בקרוב, אבל לא היום. כשירדנו למחתרת, סיפרנו סיפורים על הצייד השבור.'' הוא בוחן את הכידון שלו מקרוב ''שקשתו נשברה, אז הוא הרג את הדוב בחיציו בלבד. אבל הקשת כבר לא שבורה. כל אחד שמרים מגל או קלשון נגד המדכאים הוא הקשת החדשה של העמים החופשיים. האנשים יהיו הקשת''
הוא מיישיר מבט אל החייל ששאל ''ואני אהיה החץ. רק תנו לי את ההזדמנות, ואני אנעץ בליבו של הדוב של טילינג ואחסל אותו אחת ולתמיד. עם ראש חץ אנחנו יכולים לשרוד, אבל רק עם חץ שלוח נוכל לנצח. לא אבקש מכם מה שאני מבקש מעצמי, אבל אבקש מכם את כל מה שתוכלו לבקש מעצמכם.''
הוא מיישיר מבט אל החייל ששאל ''ואני אהיה החץ. רק תנו לי את ההזדמנות, ואני אנעץ בליבו של הדוב של טילינג ואחסל אותו אחת ולתמיד. עם ראש חץ אנחנו יכולים לשרוד, אבל רק עם חץ שלוח נוכל לנצח. לא אבקש מכם מה שאני מבקש מעצמי, אבל אבקש מכם את כל מה שתוכלו לבקש מעצמכם.''
הנולים מטפסים אחריו להר, מופתעים מהכניסה המוסתרת. הם נכנסים למערה יחד איתו, מביטים בשאר חברי הקבוצה הישנים ובמדורה. השניים פורקים את צרורותיהם ליד האש, חושפים מעט בשר טרי וכמה רצועות של בשר יבש.
"זאת האספקה שנותרה לנו, וזה רק הוגן שניתן לכם להשתמש בה אם תרצו" אומר נודרה, נוגס בפיסת בשר מיובש בלאות.
"חסרי הפרווה ממש יודעים איך להרוס בשר טוב, אה? אבל אין ברירה אם רוצים לצאת למסע ארוך" הוא אומר בזמן שהוא לועס את הבשר בחוסר חשק.
"מה קרה במשמר-פלדה? נשלחתם להתנקש במישהו, או סתם לעשות מהומה?" הוא שואל בזמן שקולו מתיישב ליד האש ומחמם את ידיו, לא מביט בנואל אך נראה קשוב.
"זאת האספקה שנותרה לנו, וזה רק הוגן שניתן לכם להשתמש בה אם תרצו" אומר נודרה, נוגס בפיסת בשר מיובש בלאות.
"חסרי הפרווה ממש יודעים איך להרוס בשר טוב, אה? אבל אין ברירה אם רוצים לצאת למסע ארוך" הוא אומר בזמן שהוא לועס את הבשר בחוסר חשק.
"מה קרה במשמר-פלדה? נשלחתם להתנקש במישהו, או סתם לעשות מהומה?" הוא שואל בזמן שקולו מתיישב ליד האש ומחמם את ידיו, לא מביט בנואל אך נראה קשוב.
"נעשה זאת, הצייד האדום" אומר הקצין השני, שנותר בשקט כל הזמן הזה.
"נהיה הקשת, או לפחות נלמד את האנשים לבנות קשתות וראשי חצים. נקדם את המהפכה ונגרש את האימפריאליסטיים בחזרה לאורקיל" הוא אומר, קולו מלא להט.
"מכרנו את נשמותינו לאימפריה בעבר, זה נכון. אבל ביטלנו את העסקה והתחלנו להילחם בכיבוש ובאי צדק של האלפים. נעשה זאת שוב, אחרת מה שווים חיינו? שרפנו את הכבלים של האימפריה מעלינו, ונוכל לעשות זאת לאחרים" אומר הקצין, פונה לחבריו בהתרגשות. השאר נדבקים בהתלהבותו, ושולפים את חרבותיהם.
"נעזור למאלטרה, גם אם נמות בדרך!" הם אומרים, מניפים את נשקיהם אל על.
"תודה, צייד. הפחת בנו שוב את התקווה שאבדה לנו" אומר לו הקצין, מצמיד את נשקו לחזהו במחווה של כבוד. הארבעה עוזבים, מתקדמים לעבר אל-מוקראת.
אולי הוא לא יראה אותם שוב, ואולי הם ימותו בקרוב, אבל ויז'ינר יודע שהם יוכלו להתחיל את השינוי אליו הוא מייחל.
יום יגיע וצבא של מאלטריאנים ישיב את אל-מוקראת, או יותר נכון - את ז'יינריסטה, לבעליה החוקיים.
אזרחי מאלטרה.
"נהיה הקשת, או לפחות נלמד את האנשים לבנות קשתות וראשי חצים. נקדם את המהפכה ונגרש את האימפריאליסטיים בחזרה לאורקיל" הוא אומר, קולו מלא להט.
"מכרנו את נשמותינו לאימפריה בעבר, זה נכון. אבל ביטלנו את העסקה והתחלנו להילחם בכיבוש ובאי צדק של האלפים. נעשה זאת שוב, אחרת מה שווים חיינו? שרפנו את הכבלים של האימפריה מעלינו, ונוכל לעשות זאת לאחרים" אומר הקצין, פונה לחבריו בהתרגשות. השאר נדבקים בהתלהבותו, ושולפים את חרבותיהם.
"נעזור למאלטרה, גם אם נמות בדרך!" הם אומרים, מניפים את נשקיהם אל על.
"תודה, צייד. הפחת בנו שוב את התקווה שאבדה לנו" אומר לו הקצין, מצמיד את נשקו לחזהו במחווה של כבוד. הארבעה עוזבים, מתקדמים לעבר אל-מוקראת.
אולי הוא לא יראה אותם שוב, ואולי הם ימותו בקרוב, אבל ויז'ינר יודע שהם יוכלו להתחיל את השינוי אליו הוא מייחל.
יום יגיע וצבא של מאלטריאנים ישיב את אל-מוקראת, או יותר נכון - את ז'יינריסטה, לבעליה החוקיים.
אזרחי מאלטרה.
עריכה אחרונה:
"להרוג קצינים, לעשות בלגן. כמעט הרגנו את גנרל ח'ליפה, אבל הוא בחור חכם. הצליח להמלט בין הידיים שלי." הוא אומר בשפת פרקומה לפני שהוא מפנה את תשומת לבו אל סיאון. "אתה יכול לישון שוב, כן?" הוא אומר לו, משחרר אותו מהעבודה שהוא הפיל עליו. מהעונש שלו.
"משימה דומה לזו שלנו - היינו צריכים לאסוף מידע ולנסות להתנקש בקצינים, אבל היא לא הלכה כמתוכנן. עצם העובדה ששרדנו היא נס" אומר קולו ממקומו ליד האש.
"צ'יטאק לא שרד, וגם אנחנו חיים בקושי" הוא מוסיף במרירות. נודרה ניגש אליו ומניח את ידו על כתפו, מנסה לנחם אותו במגעו.
"לאן אתם הולכים אחרי שהמשימה שלכם נכשלה? אנחנו בעצמנו כבר לא יודעים מה אנחנו צריכים לעשות" הוא פונה שוב לנואל.
"צ'יטאק לא שרד, וגם אנחנו חיים בקושי" הוא מוסיף במרירות. נודרה ניגש אליו ומניח את ידו על כתפו, מנסה לנחם אותו במגעו.
"לאן אתם הולכים אחרי שהמשימה שלכם נכשלה? אנחנו בעצמנו כבר לא יודעים מה אנחנו צריכים לעשות" הוא פונה שוב לנואל.
IN
האח סיאון נראה מבולבל. "מי אלו?" הוא שואל את נואל, נראה מאוד לא מרוצה מהעובדה שהם יכולים לדבר בשפה שהוא לא מבין לידו.
האח סיאון נראה מבולבל. "מי אלו?" הוא שואל את נואל, נראה מאוד לא מרוצה מהעובדה שהם יכולים לדבר בשפה שהוא לא מבין לידו.
