"ואתם?" הוא שואל, "אתם לא נטשתם אותי? לא זרקתם אותי לצד השני של העולם וציפתם שאחזור כשהלכתי?" הוא מדבר בתוכה. "אתם מצדיקים את העוול שאתם עושים בעוול שנעשה לכם?" הוא ממשיך. "יש קווים שאסור לחצות, ויש מעשים שלא עושים. אתם מצדיקים מטרה בשמם של אמצעים, ומבצעים את אותם חטאים שבוצעו נגדכם. אז מספיק, שום דבר פסול לא יהפוך לנכון רק מלהגיד שפסול הוא דבר שנכון לעשות."
הוא ניצב בגאווה. "עד מתי אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהנה?" הוא תוקף. "מתי תרגישו שנעשה לכם צדק? כאשר כל העולם ישב מתחת למגף שלכם? כאשר כל הגזעים האחרים יכרעו ברך?" הוא מניד בראשו. "אתם לא יודעים שובע, אתם לא יודעים ענווה, וכל הדברים האלה מקורם באימפריה האוהבה שלכם. אם זו המורשת שלנו, המורשת שלי. אז אני גאה בכך שנטשתי אותה. תיקחו אותה ממני, תיקחו ממני את הדם ואת השם. האמת והכבוד שלי מספיקים לי."
