"אני לא." אומר קארים בשקט. "אבל הוא עדיין אבא שלי."
דמעות של אלים (מו"ד 4) [5/5] - עץ משחק
- מחבר/ת הנושא המגדל הבודד
- תאריך התחלה
נושא
דמויות
הלילה יורד, וכולם מתארגנים לשינה. הם סידרו קצת את המערה ופינו את העצמות לפינה מרוחקת במערה. החמישה קבעו ביניהם סדר שמירה - סיאון ראשון, ויז'ינר שני, נואל שלישי, סומניוס רביעי וקארים אחרון.
הארבעה פורשים לשקי השינה שלהם ומותירים את סיאון לשמור.
הארבעה פורשים לשקי השינה שלהם ומותירים את סיאון לשמור.
האח סיאון יושב על מרפסת האבן, בולש בעיניו אחרי אויבים פוטנציאליים. אמנם קשה לעשות זאת בחושך, אבל הוא רגיל לאפילה.
הוא מרשה לעצמו להירגע קצת, אפילו ליהנות מהאוויר הקריר של הלילה. הירח חצי מלא, מאיר את הנוף הירוק של מאלטרה וצובע את העננים האפורים שבשמיים באור כסוף.
הזמן עובר, כשלפתע הוא מזהה תנועה קלה למרגלות ההרים. סיאון עבר אימונים קשים כל כך לזהות כל איום פוטנציאלי בסביבתו, כך שהוא בטוח שעיניו אינן מתעתעות בו - יש אדם בברדס למטה.
הוא מרשה לעצמו להירגע קצת, אפילו ליהנות מהאוויר הקריר של הלילה. הירח חצי מלא, מאיר את הנוף הירוק של מאלטרה וצובע את העננים האפורים שבשמיים באור כסוף.
הזמן עובר, כשלפתע הוא מזהה תנועה קלה למרגלות ההרים. סיאון עבר אימונים קשים כל כך לזהות כל איום פוטנציאלי בסביבתו, כך שהוא בטוח שעיניו אינן מתעתעות בו - יש אדם בברדס למטה.
ויז'ינר מתעורר אחרי שסיאון מנער אותו קלות ומתיישב בשק הדינה שלו. הוא צופה בנזיר מתכרבל בשק השינה הדקיק, יש לומר אפילו סגפני מעט, ומתמתח.
הלילה שקט, אם כי עיניו החדות מאפשרות לו לראות לפידים בוערים, נראים מרחוק כמו גחליליות.
הוא ניגש לעמדת השמירה, מרשה לעצמו להרהר כשרוח הלילה נושבת על פניו, פורעת את שערו הלבן.
לאחר זמן מה הוא מבחין בכמה דמויות חוצות את העמק. נראה שהן משתדלות להסתתר, אבל לעינו המנוסה של ויז'ינר ברור לו שהן לא מיומנות בכך. נצנוץ של פיסת מתכת תופס את תשומת ליבו, מגלה לו שחלקן עוטות שריון.
הלילה שקט, אם כי עיניו החדות מאפשרות לו לראות לפידים בוערים, נראים מרחוק כמו גחליליות.
הוא ניגש לעמדת השמירה, מרשה לעצמו להרהר כשרוח הלילה נושבת על פניו, פורעת את שערו הלבן.
לאחר זמן מה הוא מבחין בכמה דמויות חוצות את העמק. נראה שהן משתדלות להסתתר, אבל לעינו המנוסה של ויז'ינר ברור לו שהן לא מיומנות בכך. נצנוץ של פיסת מתכת תופס את תשומת ליבו, מגלה לו שחלקן עוטות שריון.
כשנואל מתעורר כבר אמצע הלילה. ויז'ינר נוגע בו קלות ואז קורס בשק השינה שלו, מותש מהיום הארוך שעבר עליהם.
גם נואל בעצמו לא חף מפציעות, אבל אלו תמיד נראו לו טבעיות - האין זו דרכו של עולם?
הוא תופס את מקומו בעמדת השמירה, סוקר בשעמום את העמק השומם. מלבד כמה נקודות אור שזזות מסביב לעמק ובתוכו ומסמלות את חיילי האימפריה שמנהלים אחריהם מצוד, העמק ריק.
לאחר זמן מה הוא מבחין בכמה נקודות אור ששינו את מסלולן - כמה מהחיילים החלו לרדוף אחרי משהו. כשהם מתקרבים אל ההרים, נואל מזהה את הדבר אחריו הם רודפים - כמה דמויות שעירות למדי. חלקן מצחקקות בקול גבוה, מה שכל אחד אחר היה יכול לחשוב שמרמז על שעשוע. אבל נואל מכיר את הצליל הזה - זה הצליל של צייד פצוע.
גם נואל בעצמו לא חף מפציעות, אבל אלו תמיד נראו לו טבעיות - האין זו דרכו של עולם?
הוא תופס את מקומו בעמדת השמירה, סוקר בשעמום את העמק השומם. מלבד כמה נקודות אור שזזות מסביב לעמק ובתוכו ומסמלות את חיילי האימפריה שמנהלים אחריהם מצוד, העמק ריק.
לאחר זמן מה הוא מבחין בכמה נקודות אור ששינו את מסלולן - כמה מהחיילים החלו לרדוף אחרי משהו. כשהם מתקרבים אל ההרים, נואל מזהה את הדבר אחריו הם רודפים - כמה דמויות שעירות למדי. חלקן מצחקקות בקול גבוה, מה שכל אחד אחר היה יכול לחשוב שמרמז על שעשוע. אבל נואל מכיר את הצליל הזה - זה הצליל של צייד פצוע.
סומניוס מרגיש כאילו עוברות דקות בודדות לפני שהוא נקטף מחלומותיו.
הוא יושב בכסא עץ מגולף במצודת המסדר, מביט בנוף ההרי של שרותאד בחיוך. חצי האלף כמעט שכח איך זה מרגיש, לשבת בחדר שלו ולהביט מהחלון - הוא יכל לבלות ככה שעות.
הוא מחייך לעצמו, וכמעט מזנק מכיסאו כשהוא שומע קול לימינו. "מקום יפה, לא ככה? אין הרבה הרים בבית שלי" אומר גבר לבוש גלימות לבנות. העיצוב של הגלימות נראה מוזר, עתיק משהו. סומניוס חושב שהוא ראה איורים של גלימות כאלו בספר היסטוריה ישן שתיאר את הכהנים הראשונים של חמשת האלים.
"משום מה הקשר שלנו התחזק. אניח שזה בגלל שהם מתקדמים, אבל יכול להיות שזה בגלל שהריק כאן גובר" הוא ממשיך, לא מביט בסומניוס.
"טוב, לא משנה הסיבה. העיקר זה שאני לא צריך לדבר אליך בצורה כל כך... דרמטית כמו מקודם" אומר האיש, מפנה סוף סוף את מבטו לסומניוס.
עורו בצבע שבין צהוב לחום בהיר, ונראה שהוא... מתפורר? פיסות קטנות מפרצופו של האיש נופלות לרצפה, מוחלפות מיד באחרות. מבט בוחן יותר מגלה לסומניוס כי זה לא שעורו של האיש צהבהב, אלא שהוא פשוט עשוי חול, והפיסות שנושרות ממנו הן גרגרי חול. אפילו כשהוא מחייך לעבר חצי האלף ניתן לראות ששיניו עשויות מקוורץ לבנבן.
"אז אני אגש ישר לעניין - למה עזבת את שליחי גנבי הלהבה?" הוא שואל, חיוכו קופא. האוויר נהיה יבש יותר, וסומניוס מרגיש איך האווירה הרגועה של חלומו משתנה באחת.
הוא יושב בכסא עץ מגולף במצודת המסדר, מביט בנוף ההרי של שרותאד בחיוך. חצי האלף כמעט שכח איך זה מרגיש, לשבת בחדר שלו ולהביט מהחלון - הוא יכל לבלות ככה שעות.
הוא מחייך לעצמו, וכמעט מזנק מכיסאו כשהוא שומע קול לימינו. "מקום יפה, לא ככה? אין הרבה הרים בבית שלי" אומר גבר לבוש גלימות לבנות. העיצוב של הגלימות נראה מוזר, עתיק משהו. סומניוס חושב שהוא ראה איורים של גלימות כאלו בספר היסטוריה ישן שתיאר את הכהנים הראשונים של חמשת האלים.
"משום מה הקשר שלנו התחזק. אניח שזה בגלל שהם מתקדמים, אבל יכול להיות שזה בגלל שהריק כאן גובר" הוא ממשיך, לא מביט בסומניוס.
"טוב, לא משנה הסיבה. העיקר זה שאני לא צריך לדבר אליך בצורה כל כך... דרמטית כמו מקודם" אומר האיש, מפנה סוף סוף את מבטו לסומניוס.
עורו בצבע שבין צהוב לחום בהיר, ונראה שהוא... מתפורר? פיסות קטנות מפרצופו של האיש נופלות לרצפה, מוחלפות מיד באחרות. מבט בוחן יותר מגלה לסומניוס כי זה לא שעורו של האיש צהבהב, אלא שהוא פשוט עשוי חול, והפיסות שנושרות ממנו הן גרגרי חול. אפילו כשהוא מחייך לעבר חצי האלף ניתן לראות ששיניו עשויות מקוורץ לבנבן.
"אז אני אגש ישר לעניין - למה עזבת את שליחי גנבי הלהבה?" הוא שואל, חיוכו קופא. האוויר נהיה יבש יותר, וסומניוס מרגיש איך האווירה הרגועה של חלומו משתנה באחת.
קארים עדיין ישן, אבל לא שינה טובה. פניו של אביו צפות בחלומותיו, מאשימות. גם בן דודו המת מופיע שם, מביט בקארים כלא מאמין כשחרבו של האחרון שולחת אותו לעולם הבא.
לפתע הוא נופל, נוחת באמצע האוויר הריק.
"בוגד!"
"רוצח!"
"חלאה!"
"אוהב ברברים מחורבן!"
הצעקות חותכות את האוויר מסביבו, מטיחות בו האשמות. קארים מנסה להתגונן מפניהן, אבל ללא הועיל - כל אחת חותכת בבשרו כאילו הייתה סכין ומותירה אותו כאוב וחלש.
"למה, קארים? בשביל להשפיל אותי? בשביל כבוד? נאמנות? בשביל מה?" הוא שומע את אביו, שמתגשם לפניו מהאוויר. דמותו של הגנרל חליפה פצועה, אך עיניו לא איבדו את מבט התוכחה העז שהיה להן בפעם האחרונה שקארים ראה אותן.
בפעם האחרונה שהמבט הזה הופנה אליו.
לפתע הוא נופל, נוחת באמצע האוויר הריק.
"בוגד!"
"רוצח!"
"חלאה!"
"אוהב ברברים מחורבן!"
הצעקות חותכות את האוויר מסביבו, מטיחות בו האשמות. קארים מנסה להתגונן מפניהן, אבל ללא הועיל - כל אחת חותכת בבשרו כאילו הייתה סכין ומותירה אותו כאוב וחלש.
"למה, קארים? בשביל להשפיל אותי? בשביל כבוד? נאמנות? בשביל מה?" הוא שומע את אביו, שמתגשם לפניו מהאוויר. דמותו של הגנרל חליפה פצועה, אך עיניו לא איבדו את מבט התוכחה העז שהיה להן בפעם האחרונה שקארים ראה אותן.
בפעם האחרונה שהמבט הזה הופנה אליו.
"בשביל האמת." עונה קארים. "בשביל מה שנכון. בשביל מה שראוי. בשביל מה שלימדתם אותי!" הוא צועק בקול.
הוא מתנשף, נראה לו. הוא לא בטוח מה קורה לו. "בשביל אלה שהקיזו דם למעני, ובשביל אלה שהקזתי דם למענם. בשביל מה שהאימפריה באמת אמורה לסמל."
הוא ניצב מול כל המאשימים. "אני לא מתבייש במי שאני, אני לא מתבייש במה שאני." הוא צועק. לריק.
IN
האח סיאון מסתכל אחורה, מניח את ידו על הנשק שלו. הוא מסתתר מאחורי האבנים, מנסה להתקדם עד כמה שהוא יוכל לכיוון האיש בברדס.
האח סיאון מסתכל אחורה, מניח את ידו על הנשק שלו. הוא מסתתר מאחורי האבנים, מנסה להתקדם עד כמה שהוא יוכל לכיוון האיש בברדס.
"מי שאתה? האם מי שאתה זה בוגד בעמך? נוטש את חובתך, חבריך האמיתיים לנשק, משפחתך? זה מי שאתה?" צורחים הקולות, ואז אביו מרים את ידו, משתיק אותם באחת.
"הכרת אותם זמן קצר כל כך, ועדיין החלטת לצדד בהם. מה יקרה כשהם לא ישיבו לך את אותו היחס?" הוא שואל בשקט, נימת קולו לא ברורה.
"נטשת אותם. נטשת אותנו, אבל לא שבת אליהם.
הפקרת את שני הצדדים כי אתה מפחד מאחריות אמיתית, לא בגלל אידיאלים" הוא אומר, מילותיו השקטות מכאיבות יותר מכל הצעקות האחרות.
"הכרת אותם זמן קצר כל כך, ועדיין החלטת לצדד בהם. מה יקרה כשהם לא ישיבו לך את אותו היחס?" הוא שואל בשקט, נימת קולו לא ברורה.
"נטשת אותם. נטשת אותנו, אבל לא שבת אליהם.
הפקרת את שני הצדדים כי אתה מפחד מאחריות אמיתית, לא בגלל אידיאלים" הוא אומר, מילותיו השקטות מכאיבות יותר מכל הצעקות האחרות.
האח סיאון מתקדם למטה, מתקרב עוד ועוד אל האיש בברדס. הוא כמעט רואה את פניו של האיש לפני שהלה מתחיל לדבר.
"נהיית חלוד, האח סיאון. פעם היית מסוגל לזהות כל אדם לפני שהוא היה מתקרב להרים" אומר האיש, מפשיל את ברדסו לאחור, חושף ראש קירח בעל צלקת משוננת שחוצה את פדחתו.
האח סיאון מזהה אותו מיד - זהו האח זידאן, אחד מהנזירים הותיקים במסדר. עיניו הסגולות של הנזיר סוקרות את סיאון במתינות במבט קר כקרח לפני שהוא מפנה ממנו את מבטו.
"אתה רוצה לנחש למה הגעתי לכאן, האח סיאון?" הוא שואל בקצרה כשהוא מביט אל העמק. אדם אחר היה חושב שזידאן נהנה מהנוף הלילי, אבל סיאון הכיר אותו במשך זמן רב מספיק בשביל להבין שהנזיר הבכיר מחפש אחר איומים פוטנציאליים.
"נהיית חלוד, האח סיאון. פעם היית מסוגל לזהות כל אדם לפני שהוא היה מתקרב להרים" אומר האיש, מפשיל את ברדסו לאחור, חושף ראש קירח בעל צלקת משוננת שחוצה את פדחתו.
האח סיאון מזהה אותו מיד - זהו האח זידאן, אחד מהנזירים הותיקים במסדר. עיניו הסגולות של הנזיר סוקרות את סיאון במתינות במבט קר כקרח לפני שהוא מפנה ממנו את מבטו.
"אתה רוצה לנחש למה הגעתי לכאן, האח סיאון?" הוא שואל בקצרה כשהוא מביט אל העמק. אדם אחר היה חושב שזידאן נהנה מהנוף הלילי, אבל סיאון הכיר אותו במשך זמן רב מספיק בשביל להבין שהנזיר הבכיר מחפש אחר איומים פוטנציאליים.
''חובבנים'', ויז'ינר מסנן לעצמו בעודו נעמד. הוא סורק בעיניו את השטח, מוודא ששאר האיזור נקי, ואז צועד אל הצללים ונעלם.
איש לא חולף על פני - לא בשטח שלי, לא אף פעם
הוא מגיע למרחק נשימה מהצועדים בעמק, ומנסה להבין מי הם.
Meta
גלגול התגנבות - 28 (20 טבעי)
גלגול הבחנה - 19
איש לא חולף על פני - לא בשטח שלי, לא אף פעם
הוא מגיע למרחק נשימה מהצועדים בעמק, ומנסה להבין מי הם.
Meta
גלגול התגנבות - 28 (20 טבעי)
גלגול הבחנה - 19
ויז'ינר מקפץ בין הסלעים בחינניות, נטמע בצללים ובאזורים אליהם אור הירח לא מגיע. לאחר זמן קצר הוא קרוב כל כך אל האנשים עד כדי כך שהוא מסוגל לראות את אגלי הזיעה על פניהם.
אלו ארבעה אנשים, שלושה בני אדם וגמד, ושניים מהם עוטים שריונות. הם נראים פצועים, עייפים ומבולבלים, כאילו לא ישנו זמן רב.
"לאיפה נלך? כל המחנות הלכו, ויכול להיות שאנחנו זה כל מה שנשאר. יתלו אותנו בעוון בגידה ברגע שישימו עלינו את הידיים" אומר אחד מהם ביאוש. האחרים מביטים בו חסרי אונים, עד שאחד אחר עונה. "מה אתה מעדיף? שנסגיר את עצמנו? עדיף לברוח איכשהו דרומה, למקום בו האימפריה לא תמצא אותנו" הוא אומר.
ויז'ינר מזהה כי הנשקים והשריונות שלהם הם תוצרת טילינג, אבל הם עברו תלאות רבות. גם דרגות הקצונה של שניים מהם דומות לאלו של האימפריה, אבל נעשה בהן שינוי כלשהו.
אלו ארבעה אנשים, שלושה בני אדם וגמד, ושניים מהם עוטים שריונות. הם נראים פצועים, עייפים ומבולבלים, כאילו לא ישנו זמן רב.
"לאיפה נלך? כל המחנות הלכו, ויכול להיות שאנחנו זה כל מה שנשאר. יתלו אותנו בעוון בגידה ברגע שישימו עלינו את הידיים" אומר אחד מהם ביאוש. האחרים מביטים בו חסרי אונים, עד שאחד אחר עונה. "מה אתה מעדיף? שנסגיר את עצמנו? עדיף לברוח איכשהו דרומה, למקום בו האימפריה לא תמצא אותנו" הוא אומר.
ויז'ינר מזהה כי הנשקים והשריונות שלהם הם תוצרת טילינג, אבל הם עברו תלאות רבות. גם דרגות הקצונה של שניים מהם דומות לאלו של האימפריה, אבל נעשה בהן שינוי כלשהו.
עריכה אחרונה:
נואל מעיר את האח סיאון בבעיטה. "כמעט מתנו בגללך, כן?" הוא אומר לו, לא מחכה שהלה ישפשף את עיניו. "זמן לכפר על זה, כן? תשמור. אני יוצא." הוא מרחרח את האוויר בדרכו, מנסה להבין כמה נולים יש, וכמה רודפים אחריהם. המגן שלו נשאר מאחור, הוא רק יכביד עליו כאן.
META
תפיסה- 16
טבע- 24
META
תפיסה- 16
טבע- 24
נואל מזהה שלושה נולים, מתוכם שניים נעים כאילו הם פצועים. מאחוריהם יש עשרה רודפים לפחות, חלקם עוצרים מדי פעם לירות חצים בנולים. בדיוק כשנואל מבחין בכל זה, חץ פוגע באחד הנולים הפצועים ומפיל אותו לקרקע, מצחקק בכאב.
חבריו עוצרים ומסתובבים, מרימים את להביהם המעוקלים. הם לא מתכוונים להפקיר את חברם למות לבדו.
חבריו עוצרים ומסתובבים, מרימים את להביהם המעוקלים. הם לא מתכוונים להפקיר את חברם למות לבדו.
נואל נוהם בזעם, הוא לא יוכל לחסל עשרה לבדו. הוא מסתכל סביבו, מחפש סלע גדול מספיק שהוא יוכל להפיל למטה- ואם לא ליצור מפולת סלעים, לפחות ליצור הסחת דעת.
יש מספיק סלעים באזור, אבל החיילים עומדים רחוק מכדי ליצור מפולת אבנים. יכול להיות שהוא יצליח לזרוק עליהם סלע גדול מספיק בשביל להסיח את דעתם ואפילו לפגוע בהם, אבל זה לא יהיה פשוט.
OUT
במידה ונואל רוצה לזרוק סלע, הוא צריך לבצע בדיקת כוח בד"ק 14.
OUT
במידה ונואל רוצה לזרוק סלע, הוא צריך לבצע בדיקת כוח בד"ק 14.
נואל אוחז את הפטיש שלו בשתי ידיים- הוא עשוי מסלעי האיים, הבית. הוא חצב אותם בעצמו וחישל אותם אל מוט המתכת, זה היה הדבר האחרון שהוא עשה לפני שהוא עזב. ועכשיו, הפטיש עומד להציל את בני המשפחה שלו. "בשביל פרקומה." נואל אומר בשפת אמו, ויכול להשבע שהפטיש מזמזם בתגובה. חסר סבלנות. חיוך מזדחל על פרצופו של נואל כשהוא מבחין בסלע בגודל המתאים- והוא מניף את פטישו לאחור.
התנופה היא לא רק הזרועות, הוא יודע. הוא מסובב את כל גופו יחד איתו כשהוא לוקח תנופה, ומכה בסלע במלוא כוחו- אבן באבן, קול רעם נשמע כשהסלע מועף קדימה ולמטה- פוגע במרכז מערך האלפים.
META
כוח- 23
התנופה היא לא רק הזרועות, הוא יודע. הוא מסובב את כל גופו יחד איתו כשהוא לוקח תנופה, ומכה בסלע במלוא כוחו- אבן באבן, קול רעם נשמע כשהסלע מועף קדימה ולמטה- פוגע במרכז מערך האלפים.
META
כוח- 23
החיילים מביטים מבולבלים לעבר מקור הרעש, ופניהם מחווירות באימה כשהם מבחינים בסלע, שעף לעברם במהירות.
שני חיילים מועפים לאחור כשהסלע פוגע בהם, ועוד אחרים זועקים כשרסיסי אבן חדים כתער פוגעים בהם. שני הנולים מנצלים את ההזדמנות ומסתערים על האלפים, מפילים שלושה קשתים במכות פראיות.
שלושה חיילים נוספים מחליטים לנטרל קודם כל את נואל, ומתחילים לטפס לעברו.
שני חיילים מועפים לאחור כשהסלע פוגע בהם, ועוד אחרים זועקים כשרסיסי אבן חדים כתער פוגעים בהם. שני הנולים מנצלים את ההזדמנות ומסתערים על האלפים, מפילים שלושה קשתים במכות פראיות.
שלושה חיילים נוספים מחליטים לנטרל קודם כל את נואל, ומתחילים לטפס לעברו.
IN
האח סיאון לרגע פוצה את פיו בהלם מהעובדה שהאח זידאן עומד למולו- הוא אחד מהאנשים האחרונים שהוא ציפה לפגוש פה. הוא מיד כורע ברך בכניעה, פניו פונות לאדמה, כאשר זיכרונןת כואבים צפים בו. הראש הכרוע מסתיר את הבעת הפנים שזוכרת, לפני שנפשו של האח סיאון נרגעת. כאשר האח זידאן מסמן לו, הוא קם על רגליו.
"אני מכה על חטא, האח זידאן. המשימה הזו מנעה ממני גישה לאימוניי הרגילים. במקום זאת, אימוניי התמקדו בלחימה בקציני האלפים והתגנבות בקרב הערים- וחושיי קהו והוזנחו" הוא מאשר מיד את דבריו של האח זידאן. הוא אינו יודע מדוע האח זידאן הגיע הנה, אך הוא בטוח שזה נועד לנזוף ולהעניש- והוא מוכן לקבל כל ענישה על כל טעות שהוא עשה במשימה זאת.
האח סיאון לרגע פוצה את פיו בהלם מהעובדה שהאח זידאן עומד למולו- הוא אחד מהאנשים האחרונים שהוא ציפה לפגוש פה. הוא מיד כורע ברך בכניעה, פניו פונות לאדמה, כאשר זיכרונןת כואבים צפים בו. הראש הכרוע מסתיר את הבעת הפנים שזוכרת, לפני שנפשו של האח סיאון נרגעת. כאשר האח זידאן מסמן לו, הוא קם על רגליו.
"אני מכה על חטא, האח זידאן. המשימה הזו מנעה ממני גישה לאימוניי הרגילים. במקום זאת, אימוניי התמקדו בלחימה בקציני האלפים והתגנבות בקרב הערים- וחושיי קהו והוזנחו" הוא מאשר מיד את דבריו של האח זידאן. הוא אינו יודע מדוע האח זידאן הגיע הנה, אך הוא בטוח שזה נועד לנזוף ולהעניש- והוא מוכן לקבל כל ענישה על כל טעות שהוא עשה במשימה זאת.
"יצאתי להגן עליהם בחזית." עונה קארים. "מלחמות מנהלים מול כשרואים את העיניים של האויב." הוא מצוטט משפט של אביו. "הם יודעים שאני פה נלחם בשביל שהם לא יצטרכו להילחם אצלם בבית." הוא אומר בבוז. "האם אתם יכולים להגיד את זה על עצמכם?"
"האם השלמת את המשימה שניתנה לך?" שואל האח זידאן בקול רגוע.
"השגת מידע על המהפכנים האדומים? הכופרים האלו מהווים איום משמעותי על עוצמתה של קלסינדה. יש שמועות על כך שבאזורים הכפריים של צפון היבשת אנשים רואים בהם מושיעים, ועלינו לדאוג שההערצה הזו לא תמשיך לסגידה לרוחות הסוררות" הוא אומר, פוסע הלוך ושוב לפני סיאון.
"המודיעים שלנו אומרים שהייתה מתקפה שלהם על הבסיס שאתם תקפתם. בוודאי ראיתם אותם, לכל הפחות, אם לא נפגשתם איתם".
"השגת מידע על המהפכנים האדומים? הכופרים האלו מהווים איום משמעותי על עוצמתה של קלסינדה. יש שמועות על כך שבאזורים הכפריים של צפון היבשת אנשים רואים בהם מושיעים, ועלינו לדאוג שההערצה הזו לא תמשיך לסגידה לרוחות הסוררות" הוא אומר, פוסע הלוך ושוב לפני סיאון.
"המודיעים שלנו אומרים שהייתה מתקפה שלהם על הבסיס שאתם תקפתם. בוודאי ראיתם אותם, לכל הפחות, אם לא נפגשתם איתם".
"המלחמה שלנו נמצאת בכל מקום" אומר אביו.
"רצחו אותנו" צורחים הקולות.
"אנסו אותנו" הם מייללים.
"הגלו אותנו" הם זועקים.
"הכו אותנו" הם מטיחים בקארים.
"השפילו אותנו" הם שואגים.
"סחרו בנו" הם בוכים.
בליל הקולות מכה בקארים, גורם לו לכסות את אוזניו בכאב.
"עזרת לאותם אנשים שגירשו את בני מיננו, שעבדו אותם והתעללו בהם במשך אלפי שנים. אתה חושב שאנחנו האויב? תזכור שהאנשים האלו לא יהססו למכור אותך ברגע המתאים. אתה לא משלהם" אומר אביו.
"אתה לא משלהם, ואתה כבר לא משלנו".
"רצחו אותנו" צורחים הקולות.
"אנסו אותנו" הם מייללים.
"הגלו אותנו" הם זועקים.
"הכו אותנו" הם מטיחים בקארים.
"השפילו אותנו" הם שואגים.
"סחרו בנו" הם בוכים.
בליל הקולות מכה בקארים, גורם לו לכסות את אוזניו בכאב.
"עזרת לאותם אנשים שגירשו את בני מיננו, שעבדו אותם והתעללו בהם במשך אלפי שנים. אתה חושב שאנחנו האויב? תזכור שהאנשים האלו לא יהססו למכור אותך ברגע המתאים. אתה לא משלהם" אומר אביו.
"אתה לא משלהם, ואתה כבר לא משלנו".
סומניוס מרגיש שיש באיש הזה משהו. בעצם, הוא לא מרגיש את זה, הוא יודע. זה מי שנותן לו את כל החלומות שלו. "את המהפכנים האדומים?" סומניוס עונה, "לא ידעתי שאני אמור להישאר איתם, אבל בכל מקרה במהומה נעלמתי שם ולא הצלחתי לצאת מהמצודה עד שאחרונים עזבו. למה בעצם הייתי צריך להישאר איתם?" הוא שואל, מצפה לתשובה אבל גם חושש ממנה.
IN
'הוא פה בעבור המשימה, זה סימן טוב' עוברת המחשבה בראשו של האח סיאון, אך חשש נוסף עולה בו- האם הוא השלים את המשימה כראוי? האם הוא השיג מספיק מידע כנדרש? המהפכנים הללו היו מאוד שקטים והוא הרחיק מהם את האחרים- אבל הוא לא דאג להשיג עליהם מספיק מידע בעצמו.
"הקבוצה הזו חשדנית ומסוכנת, כפי שהמסדר זיהה- אך בנוסף לזהות של מספר חברים בולטים בהם, גיליתי על הטבע של כוחותיהם. נראה כי הם אינם מסוגלים לשלוט באש לחלוטין כפי שהם טוענים, במקום זאת הם טוענים לתעל אותה מתוך גופם- והם לא מסוגלים לשלוט בה- הם פוגעים בבני בריתם תדיר. ניתן להשתמש באש כנשק נגדם, אם יהיה בכך צורך" מדווח האח סיאון בהחלטיות. אם האח זידאן דורש, הוא מתאר את האסיר המהפכן שהם שיחררו, ואת המהפכן אותו הם פגשו אחר הקרב שהיה עסוק בויכוח הסוער עם הגמד- הוא מאמין ששניהם חברים רמי דרג בארגון.
ועם זאת, סיאון חושש, הוא יודע שזה לא מספיק. אין מיקומים, אין מידע מדויק... הוא היה יכול לעשות עבודה טובה יותר.
'הוא פה בעבור המשימה, זה סימן טוב' עוברת המחשבה בראשו של האח סיאון, אך חשש נוסף עולה בו- האם הוא השלים את המשימה כראוי? האם הוא השיג מספיק מידע כנדרש? המהפכנים הללו היו מאוד שקטים והוא הרחיק מהם את האחרים- אבל הוא לא דאג להשיג עליהם מספיק מידע בעצמו.
"הקבוצה הזו חשדנית ומסוכנת, כפי שהמסדר זיהה- אך בנוסף לזהות של מספר חברים בולטים בהם, גיליתי על הטבע של כוחותיהם. נראה כי הם אינם מסוגלים לשלוט באש לחלוטין כפי שהם טוענים, במקום זאת הם טוענים לתעל אותה מתוך גופם- והם לא מסוגלים לשלוט בה- הם פוגעים בבני בריתם תדיר. ניתן להשתמש באש כנשק נגדם, אם יהיה בכך צורך" מדווח האח סיאון בהחלטיות. אם האח זידאן דורש, הוא מתאר את האסיר המהפכן שהם שיחררו, ואת המהפכן אותו הם פגשו אחר הקרב שהיה עסוק בויכוח הסוער עם הגמד- הוא מאמין ששניהם חברים רמי דרג בארגון.
ועם זאת, סיאון חושש, הוא יודע שזה לא מספיק. אין מיקומים, אין מידע מדויק... הוא היה יכול לעשות עבודה טובה יותר.
נואל מוכן, הוא מפיל סלעים נוספים על המטפסים- וכאשר הם יסיימו לטפס לעברו, הוא יפגע בהם מספיק חזק שהם ייפלו אל האדמה.
META
כוח: 12
META
כוח: 12
"ילדי הלהבות לא היה מספיק ברור?" הוא שואל, מתוסכל. "טוב, עכשיו אני יודע על השם שהם בחרו לעצמם... טיפשי, זה מה שאני חושב" האיש ממלמל, מביט בחלון שוב. חלק מההרים הרחוקים מתחילים להתפורר, הופכים לחול.
"המישור הזה עדיין לא התרגל. חבל" הוא נאנח, משיב את מבטו לחצי האלף ומנענע בראשו.
"אני צריך שתעזור להם, זה הכל. זה גם ככה יעזור למטרה שלכם, להפיל את האימפריה הזאת - טילמינג או משהו כזה, לא? הפטרונים שלהם חשובים למטרה שלנו" אומר האיש.
"המישור הזה עדיין לא התרגל. חבל" הוא נאנח, משיב את מבטו לחצי האלף ומנענע בראשו.
"אני צריך שתעזור להם, זה הכל. זה גם ככה יעזור למטרה שלכם, להפיל את האימפריה הזאת - טילמינג או משהו כזה, לא? הפטרונים שלהם חשובים למטרה שלנו" אומר האיש.
"מרושל. לוקה בחסר. שטחי" אומר האח זידאן ביובש, גורם לסיאון להתכווץ מעט בכל פעם.
"היית יכול לעשות עבודה טובה יותר. המידע שהבאת לא מספיק, ורק מאשש לנו את העובדה שאי אפשר לשלוט בקבוצה המרדנית הזו" הוא אומר. הוא מביט בירח לכמה שניות, ואז מוריד את מבטו בחזרה לארץ.
"מה קרה לכם באל-מוקראת? שלחנו את אחד הסוכנים שלנו לשם, אבל הוא לא חזר בגלל כמות החיילים הגדולה שמסתובבת שם. המחתרת המאלטריאנית נחשפה? לא שזה לא היה צפוי, עם העבודה המרושלת שלהם" שואל זידאן.
"היית יכול לעשות עבודה טובה יותר. המידע שהבאת לא מספיק, ורק מאשש לנו את העובדה שאי אפשר לשלוט בקבוצה המרדנית הזו" הוא אומר. הוא מביט בירח לכמה שניות, ואז מוריד את מבטו בחזרה לארץ.
"מה קרה לכם באל-מוקראת? שלחנו את אחד הסוכנים שלנו לשם, אבל הוא לא חזר בגלל כמות החיילים הגדולה שמסתובבת שם. המחתרת המאלטריאנית נחשפה? לא שזה לא היה צפוי, עם העבודה המרושלת שלהם" שואל זידאן.
האבנים מפספסות את המטפסים, שמגיעים אל נואל. שניים מהם מספיקים לחתוך את הנול ולפצוע אותו לפני שחנית שמושלכת בכוח מנקבת את שניהם.
למטה, לצד שני הנולים, שוכבים כל שאר החיילים - מתים או פצועים. הנולים נראים גם הם פצועים למדי, אבל הם בחיים.
החייל האחרון מנסה לברוח מנואל, אבל הלה מרסק את גולגלתו עם סלע נוסף.
למטה שני הנולים ממהרים אל חברם, מנסים לטפל בפצעיו. הנול השלישי שוכב על הקרקע כשפרוותו מטונפת מדם ונשימותיו השטחיות מרמזות על מצבו החמור.
למטה, לצד שני הנולים, שוכבים כל שאר החיילים - מתים או פצועים. הנולים נראים גם הם פצועים למדי, אבל הם בחיים.
החייל האחרון מנסה לברוח מנואל, אבל הלה מרסק את גולגלתו עם סלע נוסף.
למטה שני הנולים ממהרים אל חברם, מנסים לטפל בפצעיו. הנול השלישי שוכב על הקרקע כשפרוותו מטונפת מדם ונשימותיו השטחיות מרמזות על מצבו החמור.
