באור הנר - עץ משחק מו"ד 4 (4/4)

[Nextorl]

הרוזן לא ארז את מיטב מחלצותיו כשהברון שלח אותו למשימה הזו, אבל לא הייתם מנחשים זאת. הוא נכנס לנשף לבוש בחולצה שחורה ועליה מעיל double breasted בצבע אדום ארגמן. השיער שלו מוחלק לאחור כמיטב האופנה, וזוג חפתים מכסף טהור מעטרים את שרווליו. משובצים עם אבנים יקרות במרכזם, שחורות אך מלאות בנוזל מתערבל. שרשרת תלויה מצווארו, עשויה זהב. חנית לבנה מטלטלת ממנו, בולטת על גבי הצווארון השחור. היא העתק מדויק של טופר ערפל, החנית שגרמה לשמש לדמם, שהרוזן הגיש לאדונו האפל.
הוא נעצר בכניסה לאחר שני צעדים, בוחן את האיזור סביבו. הוא מעווה את אפו באכזבה כשאף אחד לא קורא את שמו, אבל הקמט הזה נעלם במהירות כשהרוזן מבחין במשרת שמתקדם לעברו. מברק, מרתק. הוא עוצר את המשרת מלהמשיך להתקדם ומעביר לו פתק משלו.
הרוזן לא עומד להכנס לנשף מבלי שמישהו יודיע על הגעתו.

"הרוזן, מושל קריפטה, שני לבני הלילה, יד ימינו של ברון הצללים, שליחם של הברונים." המשרת מודיע, והרוזן מהנהן ומשחרר אותו לחופשי. שפתיו, הצבועות כעת בכסף, מתעקלות לחיוך מזויף כפי היה זה טבען השני. הוא נהנה מתשומת הלב כשהוא נע מסביב לחדר, מתעלם לכרגע מהזמנתו של המרקיז. אין סיבה לעזוב לחדר צדדי מהר כל כך. זה דבר שעושים רק כשהמסיבה גוועת. במקום, הוא מסתכל על האנשים שבחדר, מחכה לראשון שיציג את עצמו בפניו. הרוזן רגיל למלחכי פנכה, והוא יעדיף לצאת אל השמש הבוערת מאשר להפוך לאחד.

 

[liorgonen3]

ספוילר: הית'אל

אלכסיס לא נראית מורתעת במיוחד, "לעיתים דברים טובים לוקחים זמן." היא אומרת ומתחילה ללכת משם. "לעיתים צריך להסתכל בקנקן ולא מה שנמצא בתוכו." היא מציינת. והית'אל מרגיש... מעין קרירות? כאילו הוא מכיר את התחושה שהוא חווה אבל קשה לו לדעת בדיוק היכן, היא מרגישה כמעט... משפחתית.

צבת מוות ומאליכ

ספוילר

קולות הוויכוח הן מאחד מחדרי המשרתים בבניין, ארבעה בני אנוש מתווחכים שם עם אישה אחת. "....זה לא הזמן." היא אומרת ואז עיניה ננעצות בצבת המוות. היא משתתקת מהר ומורידה את ראשה ביראת כבוד.

בנתיים האולם הראשי מתחיל להתמלא, חלק מהאנשים שידעתם שאמורים להיגע מופיעים, אם כי היעדרתו של צל החרב בולטת באופן ניכר. הרוזן מבחין בכוהן הדרקון מתרקב אליו, ראנאלד קריפטוורן נראה כמעט מצוצע כמו הרוזן, כאשר הוא לובש בגדים מינימאלים ומכוסה בכמות זהב ותשכיטים שיכולה לממן עיר קטנה. הרוזן בהחלט יכול להעריך את הרצון של הפרעה לגרום לאנשים הקרובים לו להיראות מוכרים, חבל שהוא מכריח אותם להתלבש כאילו לא חלפו מאות שנים מאז שנחתם ועד שהתעורר. אם כי המחשבה שהוא יחייב את מלאיכ להתלבש ככה דפ הדרקון נעצר ליד הרוזן כאשר הוא מחזיק בידו בחתיכת בשר גדולה במיוחד, "היה קשה להתעלם מההופעה שלך." הוא אומר בקול מעט נחשי, "יש שיגידו שאנשים חשובים לא צריכים להציג את עצמם." הוא אומר.

 

[amitf0123]

צבת-מוות ומאליכ-

ספוילר

״ומה מעשיכם? אני בספק שמדובר ברכילות?״ שואל צבת-מוות בצורה חשדנית.

 

[liorgonen3]

ספוילר: מאליכ וצבת המוות

"חלילה." האישה ממהרת להגיד, "אנחנו בסך הכל..." נראה שהיא חושבת לרגע מה היא רוצה להגיד, ואז בשקט ובתחושה של כניעה מניחה בקבוק יין על השולחן. "תמיד עושים את זה." אחד האנשים אומר בהתגוננת, "לאף אחד לא מפריע אם המלצרים לוקחים לעצמם בקבוק או משהו לפני האירוע."

 

[Nextorl]

"והם צודקים." הרוזן עונה בחיוך, "לשם כך יש משרתים. אך אם הם מתכוונים שאף אחד לא צריך להציג אותי בבואי, הם טועים."
הוא מסתכל על בן שיחתו, לא יצא לו לדבר הרבה עם דמי דרקון. אין רבים מהם בעירו התת-קרקעית של הברון, וזה אומר שהוא לא מיומן לקרוא אותם כמו אחרים. חסרון שהוא יצטרך להתגבר עליו.
"ההכרזה מושכת תשומת לב ומסמלת לאצילים הפחותים שההזדמנות שלהם הגיעה. אך לא אשקר לך, קריפטוורן, אין זה שאינני שואב סיפוק מההתרברבות הזו בתאריי."

 

[מירטוקן]

הית'אל מסתכל על הרוזן בשילוב של בוז ורתיעה. הוא לא מבין אותו. הרי הם הגיעו לכאן בשביל לאסוף מידע, לא למשוך תשומת לב.
משימות כאלה נעשות בשקט, בצללים. קשה לאסוף מידע בנוחות כשכולם מסתכלים עליך ושומעים אותך.
הוא עצמו נחבא אל הצללים. הוא לא צריך ולא רוצה שישימו אותו באור הזרקורים. הוא בוחן את האולם, תר במבטו אחרי הגנרל.

 

[liorgonen3]

"אומרים שזו הטעות." עונה דם הדרקון לערפד, "הפרעה טוען שאם אתה לא יודע מי הוא, זו אשמתך ואין התפקיד שלו להגיד לך, ואם טעית מספיק כדי לפגוע בכבודו, הרי זנחת את הזכות לחייך בעשותך כן." הוא כמעט מצוטט. "אבל אני מניח שאצלכם התחרות כל כך מסובכת שאתם צריכים להזכיר אחד לשני את התארים שלכם," הוא אומר במעט זלזול. "יותר מידי אנשים שלא יודעים את מקומם." הוא בבירור מקניט. "אז מה מביא אותך לעיר?" הוא שואל את הרוזן, "הרי אין סיבה ש"יד ימינו" של ברון החטאים יגיע עד לכאן."

בנתים, הלורד ויקטוריאן סולאריס משוחח עם כמה אנשים בפינת החדר, הוא שולח מבטים ברורים של כעס ותיעוב לעבר הרוזן ובראנאלד המשוחחים, לא צריך להיות גאון כדי להבין שהוא היה שמח להזדמנות לחסל את שניהם.

 

[amitf0123]

צבת מוות ומאליכ-

ספוילר

צבת מוות שותק, רגע ארוך מדי של שתיקה, הבעתו לא ניכרת מעבר למסכה שעל ראשו, מה שבבירור מלחיץ את המשרתים.
דמותו מתקרבת אל עבר המשרתים, עד שיכול לגעת בהם, מבטו מתקרב ללא אפשרות מנוסה.

ואז הוא לוקח את הבקבוק, מסתובב והולך.
״תקבלו את זה בסוף האירוע, אם תמצאו אותי״.

 

[liorgonen3]

ספוילר: מאליכ וצבת המוות

המשרתים מרקינים ראש בעצב די ברור. "כן." הם עונים בצייתנות. אם כי נראה שחלקם שמחים שהם לא איבדו את חייהם באירוע.

 

[Nextorl]

עיניו של הרוזן מצטמצמות קלות כשהוא בוחן את דם הדרקון שלצידו. הוא מכור לקולו שלו כמו מסומם, חושב רק על הפעם הבאה שישמע אותו במקום להקשיב לדבריו של בן שיחתו. הרוזן לא אוהב אנשים כאלה, אבל זוהי מסיבה, והוא יודע לשמור על לשונו.
"הפרעה הנצחי צודק כתמיד." הוא עונה במקום זאת, "אך אני בספק שמישהו לא ידע את שמי לפני. ההכרזה נועדת למשוך תשומת לב, לא לחנך את הבורים." הוא מחווה עם מקל ההליכה שלו על סביבתו, "מדוע אני כאן, אתה שואל? אני חושב שזה ברור מאליו. שליטי העיר צריכים לבצע מספר החלטות קשות, וזמן הדחייה נגמר. אני כאן כדי לוודא שהם יבחרו באפשרות הנכונה." הוא מחייך, חושף את ניביו. "ומה בנוגע אליך? מדוע משרת אישי של הפרעה לא נמצא לצידו, מוכן לשרת?"

 

[liorgonen3]

דם הדרקון נראה מעט מופתע. "ובכן באתי לפגוש את הגנרל החדש שלנו." הוא עונה בפשוטת. "כל האירוע הזה נועד להציג אותו בפני נציגי הברונים והאצולה של העיר, אתה יודע, כדי שהם יבינו שהם צריכים להיכנע וכל הדברים האלה." הוא אומר ותופס כוס משקה ממלצרית שעוברת, "נשמע שמישהו למעלה החליט שאתם לא עושים עבודה טובה ולקח פיקוד על העסק." הוא מצחקק מעט, "אני באמת תוהה מתי מסמר הערב שלנו יכבד אותנו בנוחכות שלו."

 

[Nextorl]

"כאן?" הרוזן שואל, לא מסוגל להסתיר את הפתעתו. הוא לא מופתע מהבחירה של הברונים שלא להסתמך עליהם - עליו. במקומם, גם הוא היה מוודא שיש לו יותר מתוכנית אחת. אבל זו החלטה משונה. הוא בוחן את האולם, שם לב לסדקים בטפטים, לכסא שאחת מרגליו קצרה קצת יותר מהשאר, למפיות שלא מתאימות לצבע הוילונות או למפות השולחן.
"מביך." הוא כמעט ולוחש, "זה לא המקום המתאים לחשיפה שכזו." הוא עוצם לרגע את עיניו, חושב. מישהו למעלה, כך אומר קריפטוורן. וזוהי פקודה שיכולה לבוא רק מהברונים עצמם. אך מי מהם? הוא חושב על הפגישה שלו עם המכשפה, היא לא הזכירה דבר. מדוע לשלוח אותם לקרטאן מבלי להזכיר דבר כה חשוב? האם זה הפרעה בן האלמוות? מהיכרותו המועטה של הרוזן איתו, זה דבר שייתכן שהפרעה יעשה. אך אם זה היה הוא, הוא היה וודאי מספר זאת למשרתו, והרוזן לא חושב שקריפטוורן יודע.
אם כך, אלו הבאנשי או הברון. הבאנשי חדורת מטרה, אך את מאמציה היא משקיעה כלפי פנים. מה שמשאיר רק את ברון החטאים עצמו. הגיון פשוט. זה מעט כואב לקבל זאת, לדעת שאדונו לא טרח להזהיר אותו, אבל הוא יודע את מקומו. והוא יודע שלא לפקפק.

"גנרל חדש, או ישן?" הוא פוקח את עיניו ושואל את דם הדרקון, תוהה אם הוא צריך לברך את צל-חרב על קידום או לקלל אותו. "הבחנתי שצל-חרב לא הראה עדיין את פרצופו, ועוד ציפיתי לראות את פרצופו המוכר ומצולק."

 

[liorgonen3]

"חדש?" דם הדרקון צוחק, "ממתי האחראים עלינו מביאים דם חדש לפקד על העסק?" הוא מניד בראשו, "נשמע שאתה מכיר את הממזר, צל החרב אמור להגיע הנה ולהראות לכולנו כמה הוא חשוב ומיוחד." נראה שהוא חושב על בדיחה בראש שלו, "יש לי תחשוה שהוא יהפוך את הכניסה שלך למשעממת לכל הפחות."

 

[yds]

ספוילר: צבת מוות ומאליכ

מאליכ מושך בכתפיו. הוא יתחקר את שותפו אחר כך בנוע לטיבה של הפגישה המשונה הזו. הוא מסתלק באוושוש תחבושות,מתחברלאולם המרכזי - מחפש נציגות של וונטורה, או אפילו אותה עצמה.

 

[liorgonen3]

כאשר מאליק חוזר לחלל המרכזי, הוא מבחין כי מס' אנשים התחילו להגיע, לרבות הכהונתת מריאנה וונטורה שמבלה את הזמן בפינת החדר לבדה וללא פמליה, דבר קצת מוזר בהינתן המעמד שלה והאנשים שאיתה, מצד שני- לא קשה להבין למה פועלים לא הוזמנו לאירוע הזה.
בת האנוש בוחנות את החדר ואת האנשים בו במבטים כעוסים, היא מסתכלת הרבה על הרוזן שמדבר עם דם הדרקון, ונראה כמעט היא מנסה להחליט מה היא תרצה לצעוק עליו כאשר תגיע ההזדמנות. נראה שהיא לא מזהה את מאליק כרגע.

 

[מירטוקן]

הית'אל מתקרב לאיטו אל לורד סולאריס. הוא מחכה להזדמנות שהסובבים אותו ייתמעטו ושתהיה לו הזדמנות לדבר איתו לבד.
"אני לא אוהב מסיבות כאלה", הוא אומר, מחזיק בכוס יין שלא ברור מתי הספיק לקחת.
"טרחניות כאלה, ומלאות אור וצבעים עזים מיותרים".

 

[liorgonen3]

האביר מסתכל בהית'אל במבט תוהה במקצת, מנסה להבין מה הבחור רוצה ממנו.
סולאריס לובש מדים טקסים עם שריון לא יעיל במיוחד עליהם, אבל לפחות אחד שנראה טוב, חצי האלף נראה עייף במקצת והשפם שלו מתחיל להאפיר. נראה שהוא לא במצב בריאותי נהדר מספיק בשביל להיות כאן.
הדבר העיקרי שתופס את העין ומחזק את הטענה הזו היא רגלו השמאלית, או ליתר דיוק החוסר שלה, הית'אל יכול לזהות שהמכה שקטעה אותה הייתה נקייה יחסית, אבל האזור לא החלים דיו.
סולראיוס זז מעט בכסאו, כמעט מסתיר את הגדם מעיניו של הית'אל, "מי אדוני?" הוא שואל, מנסה להבין מדוע הית'אל פנה אליו בכלל.

 

[yds]

מאליכּ תופס כוס משקה ומתקרב אל הגבירה מזווית בה תוכל לראות אותו מרחוק. הוא מרכין את ראשו בהבעת כבוד דוממת ''יין? אני יודע שהמותרות נדירות בימים אלה, אבל חשוב ליהנות מהתענוגות הפשוטים, כל עוד אפשר'' הוא מבזיק חיוך של שיניים צהובות ושבורות מעבר לתחבושותיו

 

[מירטוקן]

"תסלח לי על חוסר הנימוס. אני לא נוהג בראוותנות כמו רבים מהאצילים כאן. אני מאמין שיש ערך בשמירה על פרטיות של אדם. אני הנציג של הגבירה הלבנה", הוא מושיט את ידו ללחיצה.
"שמעתי עליך סיפורים רבים מאז שהגעתי הנה. שמך אכן הולך לפניך".

 

[liorgonen3]

"אם כך" אומר לורד סולאריס, "היעלם מפה." הוא אומר בזעף, נראה שהוא היה קם והולך לו יכול היה לעמוד. "אין לי רצון בקשר אליך או לתובעה שאתה וחבירך משרתים, עשה כמצוותה ולך למות ביערות הקרים של הממלכה שלכם." הוא מכה בשולחן בכעס, לא מאפשר להית'אל להשלים את המשפט שלו.

החדר משתתק לפתע כאשר אור קדוש ובוהק פוגע במלאיכ בעוצמה, כאשר הכוהנת מריאנה מרימה את סמל הקודש שלה עליו וקוראת בשמו של עמיאל לגרש את התואבה הזו מעל האדמה הקדושה, אלמלא היה מאליכ אלמת אין ספק שהיה די בעוצמה הקדושה הזו כדי לפגוע בו וקשות, אבל כרגע דבר לא מתרחשה, ומריאנה עומדת חסר אונים מול מאליכ, לא בטוחה האם האמונה שלה הייתה חלשה מידי או שמשהו אחר קרה.