Follow along with the video below to see how to install our site as a web app on your home screen.
Note: This feature may not be available in some browsers.
ברוכים הבאים לפורום הפונדק
הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!
"זה בסדר. אף אחד לא חשד בך. זה לא שדיברת עם כולם והוכחת שאתה שנוי במחלוקת או משהו." מקס מנגב זיעה מהראש שלו ולוקח נשימה ארוכה.
"כדי לקצר את הרשימה, העורבים מצאו מכרה ברזל לא קטן. הייתי טיפש לחשוב שלליאור יש מניע להכניס לשם אנשים שלי בשמי מעבר לשיתוף פעולה. הוא מסוכן מאוד. אנשים נפצעו, ושמעתי שמישהו מת. זה הולך לפגוע בנו. זה מה שאתה צריך לדעת."
ליאור ואמיר
מולי מוכן להקדיש לזה מטיל ברזל (קילוגרם אחד). שליאור יטיל לי ק100 כדי לראות מה התוצאות כי הוא הבחור עם הידע בנפחות.
ליאור-
מה היה הניסוי שלך עוד הפעם?
יותם- מגיעה אליך מישהי ישראלית.
"מדים עולים 50 ארמוריקים. יש מדים במחסן בשבילך אם תרצה לשלם כבר עכשיו." היא אומרת לך בפשטות.
"זה..." אני מהססת, אני לא רוצה לעצבן מישהו חדש אבל מישהו חייב להגיד את זה, "אחד מהדברים הכי מטומטמים ששמעתי." אני עוצרת לשנייה וחושבת על ההשלכות, "איך בכלל השגת עותק של המשחק, לא הורידו אותו מהמדפים ברגע שראו שמשהו לא בסדר איתו? לא מנסים להוציא אותנו?"
בגלל שעד כמה שההרפתקאה הזאת נחמדה היו לי חיים מתוכננים בחוץ, עם חברים ומשפחה ותוכניות. ואולי חלק בתוכי בנה על כך שיוציאו אותנו לפני שיעבור יותר מדי זמן ופשוט אוכל להשתמש בחוויה כסיפור מעניין, אבל עכשיו המחשבה שלא נצא עד שנביס את המשחק שפסיכי אחד יצר מתחילה לשקוע. אם בכלל נביס אותו.
"לעזאזל. אעבור שם מאוחר יותר ואבדוק אם אוכל להוציא משם משהו" אני אומר ויוצא ממשרדו של מקס.
אני שולח הודעה לולאד ודמיטרי: "זה סול. מצאתם משהו מעניין בפטרולים שלכם?"
אני הולך לבית של לוסי, בודק אם היא צריכה עזרה במשהו.
אני מביט בה בתהייה,"אולי יצאתי אידיוט, אבל חוש ההומור שלי תקין. מה יכול להיות מצחיק בזה? כלומר, באמת, אני חושב שאני עוד מאלה שהקדימו לחנות כדי לקנות את המשחק, וזה היה לפני לא יותר משעתיים"
"היינו פה יותר משעתיים," אני אומרת בקול רפוי "הרבה יותר." היד שלי נקמצת לאגרוף והציפרונים חופרות אל עור כף ידי. אבל אני חייבת להתאפס על עצמי, או לפחות לצאת מפה לפני שאעשה משהו מביך. אני לוקחת נשימה עמוקה והיא עוזרת לי להתרכז מספיק כדי למלמל "אני הולכת ללקט," ולפנות לכיוון היציאה.
"אולי אני אזכה להרוג משהו," ובכל מקרה יש לי את השריון העור שהכנתי לי ואת הפגיון. והיי, לכל היותר אוכל להעתיק את קטניס ולישון בצמרת עץ, מה לא נשמע כזה גרוע ברגע זה.
"ובכל זאת, משהו יכול להרוג גם אותך. אל תיקחי את הסיכון הזה, בבקשה. אני יודע שאני הבחור החדש פה, ואת מכירה את המקום הזה הרבה יותר טוב, אבל זה עדיין נשמע כמו רעיון גרוע."
"כאילו שזה יגדיל את הסיכויים שתשרדי", אני צוחק,"אני טירון ירוק שאפילו במשחקי מחשב על המסך לא יודע לנופף בחרב, בטח לא במציאות מדומה. במקרה הטוב אני לא אועיל בכלום. במקרה הרע אני אקטין את הסיכויים שלך לשרוד. אבל אם הצורך שלך לפרוק עצבים כל כך גדול, למה שלא תראי לי את מתחם האימונים שלכם, או מקום מגניב אחר שאפשר לדקור בו דברים?"
"לקחתי את התיבה מהאוצר שלקחת מהאזור שלך לבית שלי, תגיד לי אם אתה רוצה אותה. המקום שקט למדי אז יש זמן לעשות אפילו את זה." ולאד אומר.
"שקט?" דמיטרי משיב לולאד. פתחת בטעות ועידה כנראה. "היה לי שודד פה. טוב, הוא ניסה לקחת לי את הנשק, אבל הפלתי אותו על הקרקע והכרחתי אותו להתנצל ולהצטרף אלינו כשוליה של לוסי. כדי להגדיל את תפוקת החלב הוא יעזור להביא פרות."
"ברצינות? זה מרשים." ולאד אומר לו. הם ממשיכים לדבר על כמה שהשודד התבכיין עד שאתה מגיע ללוסי. היא פותחת לך את הדלת.
"סול, מה שלומך? יש סיבה שבאת עכשיו? אין כרגע לחם או גבינות." לוסי פותחת לך את הדלת. הבית הקטן שלה נראה יותר מרשים עם קישוטים ועיצובים. תחריט עץ של לוסי מתנשא על קיר. שגעת הגבינות מגיעה לשיאים חדשים כשיש רק פרה אחת. ועדיין חלק מגיע לעורבים בתמורה ללא יותר מכסף ובשר שכולם יכולים להשיג.
כולם- שעת ארוחת ערב. הפויקע מוגש בזמן שאור מכין לעצמו דג בחוץ. כולם אוכלים כרגע.
יותם- "אין לנו מתחם אימונים או משהו נהדר כזה, אבל אם אתה רוצה להרביץ למשהו אתה יכול להתעלל בעצים." דניאל אומר לך. "מצטער שאין לנו ציוד מפואר. אנחנו מתגאים באוטורקיה, משמעת ומיומנות צבאית, לא בפלצנות." הוא אומר בצחוק. "לא שאני יכול לדבר עם העיצוב של המדים שלי."
הילה- עם דניאל שמסיח את דעתו של יותם, את יכולה להתחמק באלגנטיות מלקחת איתך את הטירון הטרי הזה.