Twilight:1948-2000 התאמה למלחמות ישראל של T2K4E [הושלם!]

[המפקד האלמוני]

עד כמה נשק כבד רלוונטי למשחק של Twilight 2000?

די רלוונטי, אבל הם באמת פישטו את החוקים. למשל, אין לרק"מ דירוג שריון נפרד לתובה ולצריח, אלא מספר מופשט לקדימה, צדדים ואחורה (גג וגחון עם אותו שריון כמו מאחורה).

החבורה לדוגמא של ספר הכללים למשל מתניידת ברחבי פולין בנגמ"ש M113 ובאחת הדוגמאות הם מוצאים מרגמה. בשלב הקמת החבורה, אם מגלגלים מספיק גבוה בטבלה אז מתחילים את המשחק כשלכולכם יש נגמ"ש או טנק עם חצי מיכל דלק (אלכוהול).
היתקלות גנרית שמופיעה בחוברת המנחה וגם בדוגמאות עם החבורה בחוברת לשחקן היא במחסום של בוזזים יוצאי הצבא הסובייטי שיש להם טי-72 שיורה על הרכב שבו החבורה מתניידת.
יש בספר הכללים נתונים לטנקים, נגמ"שים, ארטילריה - רק למטוסים וכלי שיט בשלב הזה אין.

כשאני אסיים לכתוב את החלק הזה, יהיה אפשר להשתמש בכללים של המשחק כדי לקבוע אחת ולתמיד איך הושמד הטנק בדגניה! נתונים לפיא"ט כתבתי, לבקבוק מולוטוב יש בספר הכללים הבסיסי, נשאר לי לכתוב נתונים לטנק רנו R35.

 

[המפקד האלמוני]

תותח 6 ליטראות בריטי
זהו תותח בקוטר 57 מ"מ, שפותח במלחמת העולם השנייה כדי להחליף את תותח 2 הליטראות שהתיישן ונחשב לחלש מידי. במלחמת העצמאות שימש את הצבאות המצרי והירדני, בגרסאות נגררות בעיקר. תותחים אחדים מהסוג הזה נפלו שלל לידי צה"ל (ונוספים נרכשו לאחר המלחמה) ושימשו ללחימה בחזית הדרום. כמה תותחים גם הורכבו על זחלמי"ם והפכו לסוג של תותח-סער מתנייע. התותח מגיע עם לוח מיגון לצוות שנותן שריון של 2 לחלקי הגוף שמוסתרים מאחוריו.





סוג הנשק: תותח 57 מ"מ (57X441) מחיר: 8000 לתותח, 50 כל פגז
חימוש: חודר שריון אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 6 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 12 מחסנית: 1 שריון: 0
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 5 קריטי: 3 פיצוץ: C טווח: 14 מחסנית: 1 שריון: 2+

----

תותח 17 ליטראות בריטי
תותח זה, בקוטר 76.2 מ"מ, נחשב לתותח נ"ט מוצלח מאוד במלחמת העולם השניה, שאיפשר לבריטים לחדור ביעילות את שריונם של הטנקים הגרמניים המתקדמים ביותר דאז. בין היתר, מפני שהוא עשה שימוש בתחמושת מנעל - קליע מטונגסטן עם מנעל מתפרק סביבו שהתאים אותו לקוטר של התותח, מה שאיפשר מהירות לוע גבוהה יותר. מלבד זאת, התותח עשה גם שימוש בפגזים חודרי שריון ונפיצים רגילים. במלחמת העצמאות התותח שימש את הצבא המצרי ולפחות שני תותחים נפלו לידי צה"ל. כמו תותחי נ"ט נגררים אחרים, גם התותח הזה כולל לוח מגן לצוות שנותן הגנת שריון של 2 לחלקי הגוף שמוסתרים מאחוריו.




סוג הנשק: תותח 76.2 מ"מ (76.2X583) מחיר: 10,000 לתותח, 150 כל פגז או 250 לפגז ח"ש מנעל
חימוש: חודר שריון אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 7 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 15 מחסנית: 1 שריון: 0
חימוש: ח"ש-מנעל אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 7 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 17 מחסנית: 1 שריון: 0
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 6 קריטי: 3 פיצוץ: C טווח: 17 מחסנית: 1 שריון: 2+

 

[המפקד האלמוני]

תותחים ארטילריים

אם תותחי נ"ט משמשים בעיקר לירי בכינון ישיר על כלי רכב וביצורים, תותחי ארטילריה יורים לטווחים ארוכים יותר, לפעמים על מטרות שלא נראות בעין. הם משתמשים בעיקר בתחמושת נפיצה ולעיתים גם תחמושת חודרת שריון לירי בכינון ישיר, אבל אפשר להשתמש עבורם גם בפגזי עשן לפי החוקים הרגילים של ספר הכללים.

לחלק מהתותחים יש לוח מגן על מקבע התותח, שמאפשר לצוות הגנת שריון של 2 נקודות נזק לחלקי הגוף שנמצאים מאחוריו, אבל בטווחים שבהם נעשה בהם שימוש זה לרוב לא בא לידי ביטוי.

"נפוליאונצ'יק"
תותח צרפתי נגרר בקוטר 65 מ"מ, שכ-35 מסוגו הוברחו לישראל ממש זמן קצר לפני סיום המנדט הבריטי ונכנסו לשימוש בצה"ל. התותח קיבל את הכינוי הלא-מחמיא "נפוליאונצ'יק" בגלל שהוא נראה מיושן מאוד, למרות שמדובר היה בכלים שתוכננו ב-1906 ונכנסו לשימוש ב-1917 ולא היו הרבה יותר מיושנים מאמצעי לחימה רבים אחרים. הנפוליאונצ'יקים שימשו את צה"ל בכל חזיתות המלחמה ואחד מהם גם השמיד את ה"אלטלנה", אניית הנשק של האצ"ל.




סוג הנשק: תותח 65 מ"מ (65X167) מחיר: 5,000 לתותח, 100 כל פגז
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 5 קריטי: 4 פיצוץ: C טווח: 60 מחסנית: 1 שריון: 2+

-----

"קוקראצ'ה"
עוד תותח שקיבל "שם חיבה" לא מפרגן כאשר נכנס לשירות ישראל. תותחי 75 מ"מ אלו נרכשו על ידי ישראל במקסיקו, שם שימשו במלחמת העצמאות המקסיקנית בתחילת המאה ה-20 ומכאן זכו לשם לפי השיר הפופולארי המזוהה גם הוא עם מקסיקו. התותח עצמו היה מתכנון צרפתי ועשה שימוש בתחמושת ארטילרית אחודה מקליבר 75 מ"מ צרפתי. תותחים מעטים מסוגו היו בשימוש צה"ל במלחמת העצמאות.





סוג הנשק: תותח 75 מ"מ (75X350) מחיר: 5,000 לתותח, 100 כל פגז
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 5 קריטי: 4 פיצוץ: C טווח: 60 מחסנית: 1 שריון: 2+

------

קרופ 75
תותח גרמני בקוטר 75 מ"מ (אבל עם תחמושת באורך שונה משל ה"קוקרצ'ה" ולכן לא ברת-החלפה) שהתפרסם בעיקר בשירות האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה. צה"ל רכש כ-50 תותחים כאלו במלחמת העצמאות, שככל הנראה נקנו והוברחו מרומניה ועשה בהם שימוש נרחב. יתכן ותותחים כאלו היו גם בשימוש של הצבאות הערביים, אך לא מצאתי עדויות לכך. כפי שאתם יכולים לשים לב בתמונות, התותח הגיע במקור עם גלגלי עץ, אבל הללו לא התאימו לתנאי הלחימה המודרנית של 1948 והוחלפו בצמיגים בקוטר קטן יותר.




סוג הנשק: תותח 75 מ"מ (75X280) מחיר: 6,000 לתותח, 100 כל פגז
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 5 קריטי: 4 פיצוץ: C טווח: 75 מחסנית: 1 שריון: 2+

----

תותח 25 ליטראות
תותח בריטי בקוטר 87.6 מ"מ בעל תכונות דו-שימושיות לירי ארטילרי וירי פגזים חודרי שריון בכינון ישיר, שהפכו אותו לתותח העיקרי של הבריטים במלחמת העולם השנייה וגם לתותח העיקרי בצה"ל משנות החמישים ועד מלחמת ששת הימים. במלחמת העצמאות בכל מקרה, הוא שימש בעיקר את הצבא המצרי וכנראה גם את הצבא הירדני כאשר רק תותח אחד מהסוג הזה היה בשימוש צה"ל לאחר שהושג בדרך עקלקלה ממקור בריטי.




סוג הנשק: תותח 87.6 מ"מ (88X292) מחיר: 8,000 לתותח, 150 כל פגז
חימוש: חודר שריון אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 7 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 15 מחסנית: 1 שריון: 0
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 6 קריטי: 3 פיצוץ: C טווח: 110 מחסנית: 1 שריון: 2+

----

הוביצר 3.7 אינץ'
תותח בריטי בקוטר 94 מ"מ, שעשה שימוש בתחמושת נפרדת - הפגז וההודף לא היו מחוברים אחד לשני. שימש לסיוע קרוב לכוחות רגליים, ללוחמה הררית וללוחמה בשטח בנוי במלחמת העולם הראשונה והשנייה. באזורנו שימש את הבריטים גם נגד המורדים הפלסטינים במרד הערבי הגדול של פלסטין בשנות השלושים. במלחמת העצמאות היה בעיקר בשימוש חיל המשלוח המצרי בחזית הדרום. ככל הנראה ארבעה תותחים מסוגו נתפסו על ידי צה"ל אבל לא נעשה בהם שימוש רב אם בכלל. שימו לב שבשלט המוצמד לתותח במוזיאון שבתמונה רשום שהקוטר הוא 120 מ"מ - זו טעות.




סוג הנשק: תותח 94 מ"מ (94X92) מחיר: 10,000 לתותח, 200 כל פגז
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 7 קריטי: 3 פיצוץ: B טווח: 60 מחסנית: 1 שריון: 2+

----

שניידר 105

בזמן שחיפשתי מקורות על ארטילריה במלחמת העצמאות, שמתי לב שבעוד שיש די הרבה התייחסויות לירי תותחי הסורים בקרב על הדגניות, לא מצאתי אזכור לדגם בו נעשה שימוש. כך, שהשימוש בתותח הזה - תותח 105 מ"מ צרפתי שיוצר במלחמת העולם הראשונה והיה בשימוש גם בשנת הארבעים, הוא משוער בלבד ומבוסס על זה שמדובר בנשק שגם היה בשימוש צרפתי (בכלל זאת צרפת של וישי) וגם נתפס כשלל רב על ידי הגרמנים ולאחר מכן על ידי בעלות הברית - מקורות הנשק העיקריים של סוריה לאחר מלחמת העולם השנייה - וכי תותח מסוג זה הוצג במוזיאון נשק שלל בישראל, כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת.



סוג הנשק: תותח 105 מ"מ (105X390) מחיר: 11,000 לתותח, 200 כל פגז
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 8 קריטי: 2 פיצוץ: B טווח: 120 מחסנית: 1 שריון: 2+

 

[המפקד האלמוני]

רכב ורק"מ במלחמת העצמאות

וואו, לא נגעתי באתגר הזה יותר מחודש. אבל מכיוון שאני כותב לשימוש עצמי ולהנאה שלכם, אני לא מחוייב לדדליינים וזמני אספקה..

בכל מקרה, בT2K4E יש כללים לשימוש בכלי רכב וברק"מ (רכב קרבי משוריין), שמכסים תחומים כמו מיגון, מהירות נסיעה וחימוש אבל גם דברים כמו סוג דלק וצריכת דלק לפי מרחק נסיעה - שיקולים שאנחנו בדרך כלל לא עושים במשחקי תפקידים, אבל במציאות אנחנו עושים אותם כל הזמן - כל מי שנסע לטייל בצפון עם רכב שיש לו דלקן יבין מיד, אבל במציאות הצבאית (שהמשחק מנסה לדמות) קוראים לזה לוגיסטיקה.

פסקאות הנתונים של כלי הרכב והרק"מ, כוללות את הפרטים הבאים:

סוג: באיזה רכב מדובר? טנק? נגמ"ש? משאית? מכונית? עבור מרבית כלי הרכב האזרחיים, אפשר להשתמש בנתונים הגנריים של ספר הכללים לכלי רכב אזרחיים, אבל אולי המנחה יבחר להעלות את צריכת הדלק כדי לשקף מנועים שהיו בשימוש לפני משבר האנרגיה של שנות השבעים והיו הרבה יותר "שתיינים" ממה שיש בשנת 1999 הגנרית של המשחק המקורי.

אמינות: כמו בשאר כלי הנשק והציוד, מודד את רמת הבלאי והנזק שכלי הרכב ספג. כמו במקרים האחרים, גם כאן הערך הוא בדרך כלל 5. לפעמים פחות, אף פעם לא יותר.

מהירות קרבית: המהירות הבטוחה הבסיסית של הרכב בהקסים של 10 מ' לכל פעולת נהיגה במהלך קרב. מופיעים כאן שני מספרים מופרדים בלוכסן, כאשר הראשון מביניהם (ולרוב הגבוה יותר) הוא מהירות על כביש והשני בשטח. כמו כן, כאן מצויין גם סוג ההינע - גלגלי (ג) או זחלי (ז)

מהירות מנהלתית: כמה הקסים של 10 ק"מ הרכב עובר בנסיעה רגילה שנמשכת משמרת (5-10 שעות) אחת של נהיגה. מופיעים כאן שני מספרים מופרדים בלוכסן, כאשר הראשון מביניהם (ולרוב הגבוה יותר) הוא מהירות על כביש והשני בשטח.

שריון: מספר המעיד על הגנת השריון (מופחת מהנזק) מפני כלי נשק שונים. שימו לב שכלי נשק שהנזק הבסיסי שלו הוא פחות מחצי מרמת השריון של מיגון מסויים, לא מסוגל לחדור אותו בכלל. השריון נקבע בנפרד לחזית הרכב, הצדדים ומאחור. עבור פגיעות בגחון (למשל ע"י מוקש) או בגג הרכב (אם יש לו כזה) השתמשו בערך השריון של אחורי הרכב.

סוג דלק: בנזין (ב) או סולר (ס). במשחק המקורי, יש מנועים שמוסבים לשימוש בדלק על בסיס אלכוהול אבל מכיוון שאנחנו לא משחקים במשחק פוסט אפוקליפטי בגרסא הזו שלי, ההסבה הזו עוד לא הומצאה.

מיכל דלק: מה תכולת מיכל הדלק של הרכב בליטרים. כמו במשחק המקורי, אם יש לדמויות רכב, אז בתחילת המשחק הוא עם חצי מיכל מלא.

צריכת דלק: כמה ליטרים של דלק הרכב צורך לכל הקס של 10 ק"מ שהוא נוסע. אם נוסעים בשטח ולא על כביש, צריכת הדלק מוכפלת.

צוות: כמה מקומות יש ברכב לצוות שמפעיל אותו כולל הנהג. לפעמים, יהיו כאן שני מספרים מחוברים בסימן +. המספר השני הוא מספר הנוסעים שיכולים לשבת בנוחות יחד עם הציוד שלהם ברכב. אפשר להעמיס נוסעים נוספים במטען הרכב, אבל כל אחד מהם יחשב כ-50 יחידות משקל. אם אין לרכב ציון למספר נוסעים אלא צוות בלבד, אפשר להסיע עליו נוסעים רק מבחוץ, למרחק קצר ובאופן בלתי בטיחותי בעליל. לצורך ההמחשה, למכונית אזרחית ממוצעת יש צוות של 1+3 ולאוטובוס צוות של 1+50.

מטען: מספר יחידות המשקל שניתן לשאת ברכב, בתאי מטען יעודיים. כל מושב נוסע ריק יכול להכיל 25 יחידות מטען נוספות. ניתן להעמיס עד 50% יותר מהמטען הרשום, אבל זה מקטין את המהירות המנהלתית והקרבית בחצי ומכפיל את צריכת הדלק. אפשר לחבר נגרר שמכפיל את כמות המטען שניתן לשאת, אבל זה גם כן מפחית את המהירות בחצי ומכפיל את צריכת הדלק.

אמל"ח ראשי: הנשק העיקרי של הרכב שמופעל על ידי תותחן/מקלען ייעודי. כאן מצויין גם אם האמל"ח הראשי מורכב בצריח או על חצובה וכד'. במשחקים שמתרחשים בתקופות בהן אמצעים כאלה כבר הומצאו ונכנסו לשימוש (כמו המשחק המקורי) הערך הזה מתייחס גם לכוונות ראיית-לילה או תרמיות ומערכות בקרת אש.

אמל"ח משני: אמצעי לחימה שמופעלים על ידי אנשי צוות שלא עושים משהו אחר כמו לנהוג או לירות באמל"ח הראשי. למשל - מקלעים בטנק - האמל"ח העיקרי שלו הוא התותח אבל יכול להיות לו מקלע מקביל (לתותח), מקלע למפקד ובחלק מהטנקים הישנים (למשל שרמן) גם מקלע לטען או אפילו מקלע-תובה ליד הנהג! כאן יש התייחסות גם אם ברכב מותקן רדיו (עם טווח כפול מזה של רדיו נישא-חי"ר, ז"א 10-20 ק"מ) או מדוכות עשן.

מחיר: כדי לשמור על תאימות למשחק המקורי, גם כאן המחיר מצויין בקליעי תחמושת נק"ל.

 

[המפקד האלמוני]

משוריין סנדביץ'/פרפר

כלי רכב אלו יוצרו על ידי ההגנה עוד כבר ב-1947 כדי לאפשר ניוד ממוגן לכוחות אבטחה ואספקה והם מבוססים על משאית 4X4 קלה שמוגנה בלוחות "סנדביץ'" - לוחות פלדה שביניהם שכבת עץ ומכאן שמם. את השם "פרפר" קיבלו הדגמים שבהם היו בגג פתחים לאיוורור עם דלתות-רשת שנראו כמו כנפי פרפר כאשר הן היו פתוחות. המשוריינים עצמם לא היו חמושים, אך היו בהם חרכי ירי לצוות שיכל גם לעמוד ולירות דרך הפתחים בגג כמו כן הם אובזרו במכשירי קשר. ההעמסה של שריון על כלי הרכב, תרמה לבלאי מוגבר ולתקלות.




סוג: משאית קלה אמינות: 4 מהירות קרבית: 1/3 (ג) מהירות מנהלתית: 1/5 שריון קדמי: 3 שריון צידי: 3 שריון אחורי: 2 סוג דלק: ב מיכל דלק: 100 צריכת דלק: 5 צוות: 2+7 מטען: 250 אמל"ח ראשי: - אמל"ח משני: רדיו מחיר: 8000

----

שריונית וייט

המגבלות של משורייני הפרפר כרק"מ לחימה, הובילו את ההגנה להשיג באמצעות הברחות מחו"ל ושיקום גרוטאות מהצבא הבריטי שריוניות סיור אמריקאיות שזכו לכינוי "וייט" על שם החברה שייצרה את המנוע שלהן. על שריוניות אלו הותקנו צריחונים ובהם הורכבו מקלעי בזה או מגל"ד, כאשר מקלע מגל"ד נוסף הורכב בעמדת המפקד ליד הנהג. כלים אלו היו מוכנים ללחימה בשלבי הקרבות נגד הצבא המצרי הפולש אחרי נסיגת הבריטים והכרזת העצמאות, אבל התקשו להתמודד מול שריוניות חמושות בתותחים. לפיכך, על כמה שריוניות הורכבו תותחי 2 ליטראות (ראו הנתונים שלו מוקדם יותר בשרשור) או תותחי 37 מ"מ קצרים שפורקו מטנקי ההוצ'קיס (הנתונים יובאו בהמשך).



סוג: שריונית לחימה אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ג) מהירות מנהלתית: 4/8 שריון קדמי: 3 שריון צידי: 3 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ב מיכל דלק: 90 צריכת דלק: 4 צוות: 3 (קיימות עדויות על כך שהיו לפעמים גם עוד 1-2 נוסעים בנוסף לצוות) מטען: 100 אמל"ח ראשי: מקלע בזה או מגל"ד, לעיתים תותח 2 ליטראות או 37 מ"מ (צריח) אמל"ח משני: מגל"ד (כנה ממוגנת), רדיו מחיר: 10,000

---

שריונית אוטר

שריוניות אלו שימשו את הכוחות הבריטיים בפלשתינה-א"י וגם היו בשימוש ירדני. כעשר מהן נגנבו מהבריטים הנסוגים ע"י ההגנה והאצ"ל ובאלו שהיו בשימוש ההגנה הותקנו צריחונים דומים לאלו של שריוניות הוייט, עם מקלעי מגל"ד בצריחון ומקלע נוסף למפקד. יתכן כי לשתיים מהשריוניות היו מקלעי בראונינג M1919 במקום מקלעי מגל"ד. קיים תיעוד של שריונות כזו גם בצבעי וסמלי צבא ההצלה הפלסטיני, עם הגרסא המקורית של צריחון קטן ללא חימוש, שיתכן ואף היא נגנבה במקור מהבריטים. על פי מיקום מקלע המפקד בתמונות, מסתמן שהנהג בשריוניות הללו יושב בצד ימין, כמקובל בכלי רכב אנגליים.



סוג: שריונית לחימה אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ג) מהירות מנהלתית: 4/8 שריון קדמי: 3 שריון צידי: 3 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ב מיכל דלק: 100 צריכת דלק: 4 צוות: 3 מטען: 90 אמל"ח ראשי: מגל"ד או מקלע בראונינג M1919 (צריח, אם ישנו) אמל"ח משני: מגל"ד (כנה ממוגנת), רדיו מחיר: 11,000

 

[המפקד האלמוני]

זחל"מ M3

זחל"מ (ראשי תיבות של "זחיל למחצה") הוא כלי רכב שנראה כמו משאית שבמקום גלגלים אחוריים יש לה זחל. זחלמ"י הM3 יוצרו בכמויות גדולות בארה"ב במלחמת העולם השנייה והגיעו לישראל במלחמת העצמאות בהברחות ימיות מבלגיה ורכש חשאי בארה"ב. זחלמי"ם שימשו במבצע חורב כנושאי גייסות, אבל גם כתותחי סער כאשר על כמה מהם הותקנו תותחי 6 ליטראות בתא הנוסעים במקום צוות.
ה-M3 התגלה ככלי מאוד מוצלח ששימש במגוון תפקידים גם הרבה אחרי מלחמת העצמאות, עם תצורות חימוש שונות (למשל - כרכב נושא למרגמה כבדה, כרכב פיקוד, כמרכב לתותח נגד מטוסים, כנגמ"ש רפואה ועוד). בשנות השישים או השבעים המנוע שלו הוחלף למנוע דיזל (תגדילו את מיכל הדלק ל360 ושפרו את צריכת הדלק ל8 כדי לייצג זאת) והוא המשיך לשרת בצה"ל עד תחילת שנות האלפיים ככלי שיגור לצפע (אמצעי לפריצת שדות מוקשים) וכנושא מערכות תקשוב וקשר.
הגרסא המוצגת כאן היא זו הבסיסית לנשיאת כיתת חי"ר. שימו לב שהזחל"ם פתוח לגמרי מלמעלה ולכן אין לו שריון גג.



סוג: נגמ"ש אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ג+ז) מהירות מנהלתית: 5/7 שריון קדמי: 4 שריון צידי: 4 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ב (ס בדגמים מאוחרים) מיכל דלק: 300 צריכת דלק: 10 צוות: 2+10 מטען: 250 אמל"ח ראשי: מקלע בראונינג 0.5 (כנה) - נתוני המקלע נמצאים בחוברת לשחקן. יתכן גם חימוש בתותח 6 ליטראות ולאחר מלחמת העצמאות גם תצורות חימוש נוספות אמל"ח משני: רדיו, לעיתים מקלע בראונינג M1919 (כנה ממוגנת) למפקד מחיר: 10,000

 

[dragonian]

אני יכול לדמיין בתרחיש כזה, קבוצות בוזזות בסיסים ותלוי בסיפור.

היה לי רעיון לסיפור/מ"ת שלא עשיתי בו כלום, על חבורה של חיילים בטנק באמצע מלחמה בסוריה

 

[המפקד האלמוני]

היה לי רעיון לסיפור/מ"ת שלא עשיתי בו כלום, על חבורה של חיילים בטנק באמצע מלחמה בסוריה

האתגר הכי גדול בתרחיש כזה הוא אתגר לוגיסטי - מאיפה משיגים דלק?

בT2K4E עשו לזה פיתרון שמקל על המשחק. כלי הרכב מוסבים לדלק-אלכוהול ולקבוצה יכולה להיות בציוד הקבוצתי מזקקה ניידת שמייצרת אלכוהול מצמחים. זה בעצם הופך את שאלת הדלק לשאלה של זמן מנוחה. במקום לשבור את הראש מאיפה משיגים סולר או בנזין, פשוט עוצרים את הרכב, מקימים מחנה, מרכיבים את המזקקה ומתחילים לדחוף לתוכה עשבים, עצים וכו' וזה מייצר לך אלכוהול.

ההפשטה הזו נועדה להפוך את המשחק לקל ומתסכל פחות, אבל כשחושבים על זה אז נראה לי שמדובר בטכנולוגיה מטורפת שאם הייתה קיימת היום (ולא רק בשנת 2000 החלופית של המשחק) אז כולנו היינו קונים אותה, מסבים את הרכבים ומתדלקים אותם עם אלכוהול מכל מיני חובזות שקטפנו בשכונה וירקות רקובים מהפח.

בסביבת המשחק החלופית שאני מתאר בפוסטים האלה, הטכנולוגיה הזו של דלק אלכוהול לא קיימת, בטח שלא בשנת 1948. הדמויות עדיין צריכות להשיג בנזין (הדלק העיקרי של שנות הארבעים) או סולר. הנקודה הזו גרמה לי לתהות מאיפה היה לישראל דלק במלחמת העצמאות, אז שאלתי מומחה לכלכלת אנרגיה והוא אמר לי שהיו עדיין מאגרי דלק בריטיים בבתי הזיקוק בחיפה ומלבד זאת ישראל הצעירה הצליחה לשכנע את האנגלים למכור לה נפט מקטאר וכוויית בכל מיני עסקאות סיבוביות מפוקפקות.

 

[dragonian]

להשיג סולר יכול להיות קרס עלילה,לחפש תחנות תידלוק, לפרוץ לבסיסים וכו'

 

[המפקד האלמוני]

פעם, בימים שבהם עוד השתמשו בדלק עם עופרת (שנות השבעים-שמונים), הבנזין הצה"לי כלל צבע אדום שהיה צובע את המנוע וכך היה אפשר לזהות אם מישהו גנב דלק לטובת המכונית הפרטית שלו.

 

[כליל החורש נאורי]

ספר רק על איך הבריחו את כל הציוד והאספקה לישראל לקראת ובמהלך מלחמת העצמאות בטח יהיה מרתק. יש דבר כזה?

 

[המפקד האלמוני]

על העסקה הצ'כית יש את המאמר הזה באתר הפלי"ם:

http://www.palyam.org/OniyotRekhesh/Czechoslovakia.pdf

יש גם את הספר "אמברגו" של עמיצור אילן, על המגבלות שהוטלו על הרכש בחו"ל ואיך עקפו אותן. קראתי אותו ממש מזמן:

אמברגו - עוצמה והכרעה במלחמת תש"ח - עמיצור אילן

השוואת מחירים, השאלה מספריות, תקציר, ביקורות והמלצות קוראים על הספר אמברגו - עוצמה והכרעה במלחמת תש"ח מאת עמיצור אילן - מערכות, מוזמנים לעיין בפרטים ואם תרצו ניתן גם לרכוש את הספר.

simania.co.il

 

[המפקד האלמוני]

שריונית מרמון-הרינגטון

שריוניות אלה יוצרו בדרום-אפריקה החל מסוף שנות השלושים ושימשו את הצבא הבריטי במזרח התיכון. עם סיום המנדט הבריטי, הועברו עשרות שריוניות כאלו שחלקן היו עם צריח ותותח 2 ליטראות וחלקן ללא צריח, לשימוש המצרים והירדנים. כמו כן, כ-20 שריוניות כאלה התגלגלו גם לסוריה.
שריונית אחת כזו נפלה לידי גדוד 89 של חטיבה 8, שם זכתה לכינוי "הנמר הנוראי" ושימשה בקרבות עד שנפגעה ויצאה משימוש. ב"נמר הנוראי" התותח המקורי הוחלף אחרי זמן מה בתותח 37 מ"מ שפורק מטנק הוצ'קיס, בדומה להסבה שבוצעה בחלק משריוניות הוייט.

עובדת טריוויה לא חשובה - השריונית המוצגת בלטרון כ"הנמר הנוראי" היא לא זו המקורית (שכאמור נהרסה בקרב) אלא שריונית מקפריסין, שם כלים אלו זכו לפעילות מבצעית בשנות השבעים בלחימה נגד הפלישה הטורקית שכבשה את צפון האי.



סוג: שריונית לחימה אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ג) מהירות מנהלתית: 4/8 שריון קדמי: 5 שריון צידי: 3 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ב מיכל דלק: 100 צריכת דלק: 4 צוות: 3 או 2+2 בשריונית ללא צריח מטען: 90 אמל"ח ראשי: תותח 2 ליטראות (בצריח, אם ישנו) או מקלע בראונינג M1919 בכנה אמל"ח משני: מקלע בראונינג M1919 (מקלע מקביל בצריח אם ישנו ומקלע מפקד על כנה), מדוכות עשן אם ישנו צריח, רדיו מחיר: 12,000

 

[המפקד האלמוני]

זחלילית אוניברסלית (נושאת ברן)

רק"מ בריטי קטן שנראה קצת כמו צעצוע. פותח כדי לשאת חוליות ברן לשדה הקרב ולפיכך - אמצעי ניוד ולא כלי לחימה בפני עצמו. הזחלילית הייתה בעלת שריון דק, פתוחה מלמעלה וללא מיגון גג וסבלה מצריכת דלק גבוהה. במלחמת העצמאות שימשה את הצבא המצרי וכעשרים זחליליות נפלו שלל לידי צה"ל אך לא נכנסו לשימוש מבצעי עקב מצב טכני גרוע.



סוג: נגמ"ש אמינות: 4 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 6/8 שריון קדמי: 2 שריון צידי: 2 שריון אחורי: 2 סוג דלק: ב מיכל דלק: 90 צריכת דלק: 5 צוות: 1+7 מטען: 80 אמל"ח ראשי: - אמל"ח משני: לפעמים רדיו מחיר: 9,000

 

[המפקד האלמוני]

לפני שאני מגיע לטנקים, קלטתי שחסרים לי כמה תותחים בשביל זה, אז אני הולך להוסיף אותם כאן.

היספנו-סויזה 404

תותח אוטומטי נגד מטוסים בקוטר 20 מ"מ, עם מחסניות-תוף עגולות וגדולות, שיוצר על ידי בריטניה וארה"ב אם כי במקורו פותח על ידי חברה צרפתית-ספרדית בשנות העשרים. התותח שימש במלחמת העולם השנייה כתותח נגד מטוסים אבל גם הורכב על מטוסים ונחשב לדי מוצלח. בצה"ל הוא שימש בתפקידיו המקוריים ובשנים מאוחרות יותר גם הורכב על זחלמ"ים ושימש ביעודו כנשק נ"מ אפילו במלחמת יום הכיפורים. במלחמת העצמאות הוא שימש גם כתותח של טנק - למשך זמן מה לצה"ל היה רק טנק אחד, שרמן שיועד לגריטה והתותח שלו הוצא מכלל שימוש. במקום התותח המקורי, הורכב בצריח צינור שבתוכו התותח הזה.



סוג הנשק: תותח 20 מ"מ (20X110) מחיר: 7000 לתותח, 25 כל פגז
חימוש: חודר שריון אמינות: 5 קצב אש: 5 נזק: 5 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 20 מחסנית: 60 שריון: 0
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 5 נזק: 4 קריטי: 3 פיצוץ: D טווח: 20 מחסנית: 60 שריון: 2+

-------

SA-18 תותח 37 מ"מ צרפתי

תותח לטנקים ושריוניות שנכנס לשימוש בצרפת בסוף מלחמת העולם הראשונה כנשק נגד חי"ר ובעיקר חוליות מקלענים. נחשב לאמין ונוח לשימוש, אבל כבר בשנות השלושים הוא היה מיושן, עם מהירות לוע נמוכה וביצועים גרועים נגד שריון. לאזור שלנו התותח הזה הגיע במלחמת העצמאות בתור החימוש הראשי של עשרת טנקי ה"הוצ'קיס" הצרפתיים של צה"ל ושל טנקי הרנו 35 הצרפתיים של הסורים, שאחד מהם מוכר בתור "הטנק מדגניה". כאשר ההוצ'קיסים איכזבו בביצועיהם, תותחים אלו פורקו מהם והורכבו בצריחי שריוניות.



סוג הנשק: תותח 37 מ"מ (37X94) מחיר: 5000 לתותח, 25 כל פגז
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 5 קריטי: 4 פיצוץ: D טווח: 10 מחסנית: 1 שריון: 2+

------

75 מ"מ אמריקאי

התותח התקני של השריון האמריקאי במלחמת העולם השנייה, בין היתר על טנקי השרמן כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת המתארת החלפת תותח כזה ע"י אנשי חוליה טכנית במלחמה זו. לא היה בשימוש נרחב בצה"ל במלחמת העצמאות, אז היו ברשותו רק שני טנקי שרמן עם תותחים כאלה תקינים ואילו בשרמנים שלאחר המלחמה הורכבו כבר תותחים אחרים, צרפתיים בדרך כלל. יתכן והיו גם טנקי שרמן שהיו מזוודים בתותח הזה גם בשימוש מצרי, אבל אני לא מכיר שימוש מבצעי בהם במלחמת העצמאות.




סוג הנשק: תותח 75 מ"מ מחיר: 10,000 לתותח, 150 כל פגז
חימוש: חודר שריון אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 6 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 13 מחסנית: 1 שריון: 0
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 6 קריטי: 5 פיצוץ: C טווח: 15 מחסנית: 1 שריון: 2+

 

[המפקד האלמוני]

טנקים

השימוש בטנקים במלחמת העצמאות היה מצומצם מאוד ואני לא מכיר תיעוד של קרבות שריון בשריון. הטנקים שימשו בעיקר כסיוע לחי"ר או נגד ביצורים, לא תמיד בהצלחה רבה. כמו הרבה אמצעי לחימה אחרים גם הטנקים הגיעו כעודפים ממלחמת העולם השנייה שנרכשו, נגנבו או שוקמו מגרוטאות. כך, ניתן למצוא בזירות הקרב של מלחמת העצמאות טנקים אמריקאים שהיו בשימוש בריטי, טנקים בריטיים, טנקים צרפתיים (שלפחות אחד מהם "עשה סיבוב" גם בצבא הגרמני) ואפילו טנק איטלקי אחד לפחות.

--

שרמן

השרמן לא היה הטנק הכי טוב בתקופתו, אבל הוא היה אמין וזמין ושימש את האמריקאים ובעלי בריתם היטב במלחמת העולם השנייה. הטנק הראשון של צה"ל היה שרמן שקיבל את השם "מאיר" שיועד לגריטה ונגנב ממחסן בריטי בחיפה ביום הכרזת העצמאות וסיום המנדט (14 במאי 1948). במסגרת ההשבתה של הטנק, הבריטים קדחו חורים בתותח והוציאו אותו מכלל פעולה ותותח חלופי לא היה בנמצא - אנשי החימוש הרכיבו במקום התותח צינור ובתוכו התקינו תותח נ"מ 20 מ"מ. מאוחר יותר נרכשו טנקים נוספים כגרוטאות באיטליה וכן תותחי 75 מ"מ מתאימים שהביאו את מספר השרמנים הכשירים בשימוש צה"ל לשלושה. לאחר המלחמה הושמשו ונרכשו שרמנים נוספים עם תותחים בקטרים שונים, בשנות החמישים הם שודרגו מספר פעמים ושרמנים משופרים להפליא עם תותחים צרפתיים מתקדמים-לזמנם אף הספיקו להשתתף בהצלחה בקרבות נגד הטנקים הרוסיים של הסורים במלחמת יום הכיפורים. תזכרו את השרמן, שכן גרסאות שלו יופיעו גם בתקופות מאוחרות יותר בפרוייקט הכתיבה הזה והוא שימש גם כבסיס לשורה של כלי רק"ם שונים ומשונים שהאחרונים בהם עדיין שימשו כנושאי מרגמות כבדות בסוף שנות התשעים ואף השתתפו בפעילות מבצעית (ירי פצצות תאורה בגזרת החרמון בעת הצורך).




סוג: טנק אמינות: 5 (היו ברמה נמוכה יותר של 1-2 כמיועדים לגריטה אך שופצו) מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 6/7 שריון קדמי: 7 שריון צידי: 6 שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 520 צריכת דלק: 25 צוות: 5 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח 75 מ"מ אמריקאי, במקרה אחד - תותח 20 מ"מ היספנו-סויזה ותותחים אחרים מאוחר יותר אמל"ח משני: מקלעי בראונינג M1919 כמקלע מקביל ומקלע תובה אם ישנם, מקלע מפקד בראונינג M1919 או בזה, רדיו מחיר: 60,000

----

הוצ'קיס

טנק קל צרפתי משנות השלושים, שהיה מיושן כבר במלחמת העולם השנייה. כעשרה טנקים מהדגם הזה נרכשו בצרפת והגיעו לארץ באמצע יוני 1948, במצב טכני די גרוע. הביצועים שלהם לא היו מזהירים ודי מהר הם הוצאו משירות והתותחים שלהם הורכבו בשריוניות. אחד הטנקים מוצג היום בלטרון ולפני מספר שנים חוקר שריון אנגלי שביקר באתר גילה עליו חותמות שמעידות כי הוא שימש את הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, בתור שלל מצבא צרפת המובסת.



סוג: טנק אמינות: 4 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 6/7 שריון קדמי: 6 שריון צידי: 5 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ב מיכל דלק: 180 צריכת דלק: 15 צוות: 2 מטען: 200 אמל"ח ראשי: תותח 37 מ"מ צרפתי אמל"ח משני: רדיו (במקור היה מקלע צרפתי מדגם שככל הידוע לא הגיע לזירה) מחיר: 30,000

-----

קרומוול

טנק בריטי ששניים מסוגו נגנבו על ידי עריקים בריטים במבצע ששווה סשן משחק בפני עצמו בין ה-29 ל-30 ביוני מהכוחות הבריטים שהתפנו לחיפה ונמסרו לידי הישראלים. העריקים הבריטים הצטרפו אף הם לצה"ל ולחמו בשורותיו ואחד מהם, מייק פלנגן, אף התגייר והמשיך לחיות שנים רבות בישראל. הטנקים עצמם הופעלו במספר קרבות ומבצעים בהצלחה מעורבת. עד היום דמותו של הקרומוול משמשת כסמל הכומתה של חיל השריון.




סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 6/7 שריון קדמי: 7 שריון צידי: 5 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ב מיכל דלק: 500 צריכת דלק: 25 צוות: 5 מטען: 250 אמל"ח ראשי: תותח 75 מ"מ בריטי* אמל"ח משני: מקלעי בזה כמקלע מקביל ומקלע תובה, רדיו מחיר: 50,000


* עבור תותח ה-75 מ"מ הבריטי השתמשו בנתונים של תותח ה-75 מ"מ האמריקאי - הם גם יורים את אותם פגזים.

 

[המפקד האלמוני]

רנו R35

טנק צרפתי שפותח בשנות השלושים ושימש גם בארצות המנדט הצרפתי ובהן סוריה ולבנון, שם שני גדודים המצויידים בכמה עשרות טנקים, בשירות צרפת של וישי, לחמו נגד בעלות הברית שפלשו לסוריה דרך פלשתינה-א"י ועיראק ב-1941. כארבעים טנקים נותרו בסוריה לאחר עצמאותה ולפחות חמישה מהם השתתפו בפלישה הסורית במלחמת העצמאות - אחד מהם הוא הטנק המפורסם בשערי דגניה, שיש לפחות חמש גרסאות שונות על השמדתו. ככל הנראה טנק אחד מהדגם הזה, שנפל שלל לידי צה"ל לאחר בלימת המתקפה הסורית, שופץ ושימש את צה"ל ללחימה נגד צבא ההצלה וחיל המשלוח העיראקי בואדי עארה.




סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 2/3 (ז) מהירות מנהלתית: 4/5 שריון קדמי: 6 שריון צידי: 4 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ב מיכל דלק: 166 צריכת דלק: 15 צוות: 2 מטען: 200 אמל"ח ראשי: תותח 37 מ"מ צרפתי אמל"ח משני: יתכן רדיו מחיר: 30,000

 

[המפקד האלמוני]

פיאט M13/40

טנק איטלקי שיוצר ב-1940 ושימש במלחמה בצפון אפריקה. חימושו כלל תותח 47 מ"מ איטלקי וארבעה מקלעים איטלקיים בקוטר 8 מ"מ - אחד מקביל, אחד למפקד ושניים בתובה.
שניים או שלושה טנקים כאלה שנותרו כשלל ממלחמת העולם השנייה נכנסו לשימוש הצבא המצרי במלחמת העצמאות - אבל העדות היחידה הקיימת על השימוש בהם היא תמונה של טנק פיאט כזה, הרוס ולאחר שהתותח פורק ממנו, סמוך לקיבוץ נגבה. אם תשלבו את הטנק הנדיר הזה במשחק, השתמשו עבור התותח בנתונים של תותח 2 ליטראות (טווח, נזק וכו') רק עם תחמושת 47 מ"מ איטלקית שבוודאי תהיה נדירה מאוד. עבור המקלעים, השתמשו בנתונים של ברן או צאו מנקודת הנחה שהם פורקו בגלל היעדר תחמושת או חלפים.




סוג: טנק אמינות: 4 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 5/6 שריון קדמי: 6 שריון צידי: 4 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ד מיכל דלק: 200 צריכת דלק: 15 צוות: 4 מטען: 200 אמל"ח ראשי: תותח 47 מ"מ איטלקי אמל"ח משני: יתכן ומקלע מקביל, מקלע תובה או שניים ומקלע נ"מ למפקד, בסבירות נמוכה רדיו מחיר: 50,000

 

[המפקד האלמוני]

לוקסט M22

טנק אמריקאי קל ומהיר שפותח במלחמת העולם השנייה כטנק יביל-אוויר, אבל לא היה מוצלח במיוחד בתפקיד הזה ולא ראה פעילות מבצעית רבה. כ-300 טנקים הועברו לבריטים (לאמריקאים לא היה דאון תובלת סער מתאים ולבריטים כן) ולאחר המלחמה כמה עשרות טנקים, שהתותחים שלהם הושבתו (במקור היה להם תותח 37 מ"מ אמריקאי. השתמשו בנתונים של תותח 2 ליטראות אם אתם רוצים לתאר במשחק מצב בו התותחים לא הושבתו). במלחמת העצמאות עשו המצרים שימוש בטנקים הללו כסיוע לחי"ר באמצעות מקלעיהם, בתקיפות על משלטי צה"ל בנגב, שם כמה טנקים כאלו הושמדו בירי פיא"ט או תותחי 6 ליטראות שהורכבו על זחל"מים.





סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 4/5 (ז) מהירות מנהלתית: 6/8 שריון קדמי: 4 שריון צידי: 2 שריון אחורי: 2 סוג דלק: ב מיכל דלק: 150 צריכת דלק: 15 צוות: 3 מטען: 200 אמל"ח ראשי: מקלע בראונינג M1919 מקביל (ותותח מושבת) אמל"ח משני: יתכן רדיו מחיר: 25,000

 

[המפקד האלמוני]

ויקרס סימן 6

טנק בריטי קל משנות השלושים, ששימש לסיור ושיטור ברחבי האימפריה. החימוש העיקרי שלו היה מקלע בקוטר 12.7 מ"מ, שהשתמש בתחמושת שונה מזו של מקלעים אמריקאים בקוטר דומה ונחשבה לפחות טובה מבחינת ביצועים (לצורך המשחק, השתמשו בנתוני מקלע 0.5 מחוברת הכללים, אבל תקטינו את הטווח מ-15 ל-12). כעשרים טנקים כאלו נמצאו בשימוש הצבא המצרי במלחמת העצמאות וכמה מהם שימשו בקרבות חזית הדרום ביד מרדכי ובנגבה.



סוג: טנק אמינות: 4 מהירות קרבית: 4/5 (ז) מהירות מנהלתית: 6/7 שריון קדמי: 3 שריון צידי: 2 שריון אחורי: 2 סוג דלק: ב מיכל דלק: 140 צריכת דלק: 15 צוות: 3 מטען: 200 אמל"ח ראשי: מקלע ויקרס 12.7 מ"מ בצריח אמל"ח משני: מקלע מקביל בזה, יתכן רדיו מחיר: 20,000