Twilight:1948-2000 התאמה למלחמות ישראל של T2K4E [הושלם!]

[המפקד האלמוני]

מטילדה סימן 2

הטנק הבריטי הזה פותח בשנות השלושים כטנק סיוע לחי"ר - איטי ובעל שריון כבד יחסית לתקופה ואכן תותחי הטנקים הגרמניים במלחמת העולם השנייה התקשו לחדור אותו. החימוש שלו לעומת זאת לא היה יעיל במיוחד - תותח 2 ליטראות מיושן יחסית שהיה נחות בהשוואה לתותחים אחרים בשנות הארבעים. לצבא המצרי היו טנקי מטילדה שנותרו מהבריטים ויתכן וכמה מהם לקחו חלק בחיל המשלוח המצרי במלחמת העצמאות - אין תיעוד מצולם לשימוש במטילדה בקרבות חזית הדרום (התמונה המצורפת היא של טנק ששימש את הצבא האוסטרלי) אבל עדי ראיה מהקרבות על נגבה טוענים כי זיהו שני טנקים כאלה על פי הפתחים האופייניים במיגון הזחל בצידי הטנק.




סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 2/3 (ז) מהירות מנהלתית: 5/6 שריון קדמי: 7 שריון צידי: 6 שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 350 צריכת דלק: 25 צוות: 4 מטען: 260 אמל"ח ראשי: תותח 2 ליטראות אמל"ח משני: מקלע מקביל בזה, רדיו מחיר: 60,000

 

[המפקד האלמוני]

מרגמות

כל הצדדים עשו שימוש במרגמות במלחמה, בעיקר מדגמים בריטיים וצרפתיים. לשם הפשטות המשחקית ובגלל המידע המצומצם בנושא, צאו מנקודת הנחה שמרבית המרגמות הן דומות בנתוניהן למרגמה בקוטר 60 מ"מ מחוברת הכללים, או למרגמה בקוטר 81 מ"מ (עבור מרגמות 3 אינץ' בריטיות) וכי התחמושת הזמינה בתקופה זו היא תחמושת נפיצה, זרחן, תאורה או עשן. שתי מרגמות בשימוש ישראל ראויות להתייחסות נפרדת - מרגמה 52 מ"מ (2 אינץ') והדוידקה.

מרגמה 52 מ"מ

מרגמה אישית קלה וקצרת טווח שפותחה על ידי ההגנה בשנות השלושים על בסיס העתקה והינדוס לאחור של מרגמה בריטית. המרגמה הייתה עם נוקר דינמי שצריך לסובב כדי להפעיל את שיגור הפצצה וכללה קנה ובסיס שנקרא "רגל ברווז" על שם צורתו. לאחר מלחמת העצמאות עברו לייצר את המרגמה עם בסיס קטן וקל יותר (בסיס "את") ובצורה הזו היא שימשה את צה"ל למשך שנים רבות - עד שנות התשעים עדיין ירו איתה פצצות תאורה מידי פעם.




סוג: מרגמה 52 מ"מ תחמושת: נפיץ/זרחן/תאורה/עשן (רק פצמ"ר נפיץ גורם לנזק ישיר) אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 3 קריטי: 3 פיצוץ: D טווח: 4 מחסנית: 1 שריון: 2+ משקל: 4 (או 2 למרגמה עם בסיס את) מחיר: 800



דוידקה

רק שש מרגמות כאלה יוצרו והן נקראו על שם הנשק של ההגנה בחזית הדרום, דוד ליבוביץ'. כל אחת משלושת חטיבות הפלמ"ח קיבלה שתי מרגמות ובסיפורי מורשת הקרב מביעים כלפיהן בדרך כלל זלזול, בגלל שהן היו לא מדוייקות, מסורבלות וכבדות מאוד, קצרות טווח להחריד (כאשר פגיעות בהקסים סמוכים מידי למשגר במשחק יכולות לגרום לצוות המרגמה להיפגע מרסיסי הפצצות של עצמו!) ואפילו יש מי שטענו כי האפקט העיקרי של הדוידקה הוא הרעש שעשתה אשר הבריח את לוחמי הערבים.
במבט לאחור, מדובר בקונספט שהקדים את זמנו, של פצצה עתירת-משקל שגדולה יותר מהקנה המשגר אותה ומולבשת עליו מבחוץ. ספק גם אם פצצה במשקל של 40 ק"ג ש-27 מתוכם הם חומר נפץ מרסק היא גם אמצעי שרק עושה רעש, אבל הטווח והדיוק הם אכן בעיה. במונחי משחק, הדוידקה סובלת מ1- לגלגולי הפגיעה, בנוסף למחסרים נוספים על טווח וכד'.



סוג: מרגמה כבדה תחמושת: פצמ"ר 40 ק"ג אמינות: 4 קצב אש: 1 נזק: 8 קריטי: 3 פיצוץ: A טווח: 4 מחסנית: 1 שריון: 2+ משקל: 10 (המרגמה עצמה, התחמושת שוקלת עוד 13 יחידות משקל) מחיר: 15,000 למרגמה, 2000 לפצצה.

 

[המפקד האלמוני]

זהו, סיימתי את אמצעי הלחימה האייקוניים של צה"ל, צבאות ערב והפלסטינים במלחמת העצמאות. עכשיו אפשר להשתמש בחוברת הכללים של T2K4E כדי לשחזר את ההיסטוריה של השנים 1947-1949 או לכתוב אותה מחדש ואפילו להתחיל במרד הערבי של שנות השלושים. בחלק הבא של פרוייקט הכתיבה נגיע לשנות החמישים - תקופת הצנע בישראל, ההפיכות בסוריה ובמצרים, הקרבות בגבולות, ההסתננויות, פעולות התגמול ומבצע קדש.

 

[המפקד האלמוני]

שנות החמישים - צה"ל

במחצית הראשונה של שנות החמישים, עמדה ישראל בפני אתגרים בטחוניים לא מעטים. הגבולות החדשים היו פרוצים וסבלו מבעיות הסתננות - בחלקה אלימה, מה שהביא להסלמה לפעולות תגמול. ישראל סבלה ממחסור במטבע זר והיעדר בעלת ברית מעצמתית שתספק לה נשק - בתחילה, ישראל ניסתה להיות נייטרלית במלחמה הקרה המתגבשת. חשוב לזכור שבמלחמת העצמאות ישראל קיבלה סיוע בנשק מצ'כוסלובקיה והלכה-למעשה זכתה לגיבוי בפועל מברית המועצות, אבל מהר מאוד המדיניות השתנתה לטובת נסיון לחבור למערב - עד כדי כך שנשקלה שליחתה של חטיבת "גבעתי" להשתתף בכוח האו"ם במלחמת קוריאה (במקום זה פירקו אותה).

ארצות הברית לא ממש התלהבה מנסיונות החיזור של ישראל - העריכו שמדובר במדינה כושלת שלא תאריך ימים ושחבירה אליה רק תעצבן את מדינות ערב החשובות. כך, שבמחצית הראשונה של שנות החמישים לישראל לא ממש היה מקור מעצמתי לנשק מערבי, בעוד שמהגוש המזרחי היא כבר החלה להתרחק. רוב הנשק שהיה בשימוש בתקופה הזו היה אותם אמצעי לחימה ממלחמת העצמאות, עם התחלה של ייצור עצמי ורכישות מזדמנות של עודפי נשק בחו"ל.

הכל השתנה ב-1956. מצרים, שעברה הפיכה צבאית שנה קודם לכן, הלאימה את תעלת סואץ וקנתה כמויות גדולות של נשק כבד בצ'כוסלובקיה - בין היתר בגלל הסלמת פעולות התגמול מול ישראל. ישראל נלחצה מההתעצמות המצרית, אבל הלאמת התעלה הכעיסה גם את הבריטים והצרפתים - ישראל סוף סוף מצאה את בעלת הברית המעצמתית, גם אם מדובר היה במעצמה סוג ב' כמו צרפת - וזו הפכה לספקית הנשק העיקרית של ישראל עד מלחמת ששת הימים.

למטה, מצורפת כתבה מעיתון "דבר" (המזוהה עם מפלגת השלטון מפא"י) מיוני 1954 המספרת על פיתוחם של כלי נשק חדשים עבור צה"ל - תת המקלע "עוזי", ררנ"ט (רימון-רובה נגד טנקים) ומשגר ה"בזוקה" שהיה מבוסס ככל הנראה על הנדוס-לאחור או רכישת תוכניות של הגרסא הבלגית לנשק האמריקאי ממלחמת העולם השנייה. על כל אלו - בהמשך.

 

[המפקד האלמוני]

צה"ל - נשק קל בשנות החמישים

במחצית הראשונה של שנות החמישים, צה"ל עדיין השתמש בנשק קל ממלחמת העצמאות - רובים צ'כיים ותת-מקלעי סטן, כאשר ביחידות מיוחדות היו גם תת-מקלעי MP-40 וטומיגאנים. המקלעים היו המגל"ד והבזה שמוכרים עוד מ-48, עם מקלעוני ברן כנשק מסייע לחי"ר וכמות זעומה של מקלעוני BAR לכוחות מיוחדים. מקלעי 0.3 של בראונינג התחילו להיות נפוצים יותר, אבל עדיין בתור נשק משני של טנקים. החל מ-1955 החלה הסבה של הרובה הצ'כי לתחמושת נאטו תקנית של 7.62 מ"מ, במקום כדורי ה7.92 המקוריים (ללא שינוי בנתוני המשחק) אבל רובים בקוטר הישן עדיין המשיכו לשמש באימונים עד שנגמרה התחמושת במלאי.

ב-1955 תת-המקלע "עוזי" החל להיכנס לשימוש ובעקבות עסקאות הנשק עם הצרפתים גם רובה ה-FN (וגרסת המקלעון שלו) לקראת סוף העשור - הנשק הזה יהפוך לנשק האייקוני של צה"ל בשנות השישים עד שנות השבעים.

עוזי
תת-מקלע בקוטר 9 מ"מ שפותח על ידי רס"ן עוזיאל גל ונקרא על שמו. חדי-עין יוכלו לשים לב לדמיון מסויים בין העוזי לתת-מקלעים צ'כיים מאותה תקופה, אבל מדובר ביצירה בהשראה יותר מאשר בהעתקה. העוזי נכנס לשימוש בחטיבת הצנחנים ב-1955 ושימש אותה במבצע קדש שנה לאחר מכן, הפך לנשק האישי של מפקדים, פק"ליסטים ואנשי שריון בהמשך ונהיה לנשק האייקוני של צה"ל ולמוצר יצוא לצבאות של מדינות ידידותיות. העוזי המשיך לשמש את צה"ל עד סוף שנות התשעים, אבל עם השנים התעמעמה יוקרתו והוא הפך לנשק של חיילות בטירונות וחיילים עורפיים. דגמי העוזי המאוחרים יותר התאפיינו בקת מתקפלת כלפי מטה ממתכת, אבל העוזי שמוצג כאן עדיין מגיע עם קת מלאה ומאסיבית מעץ - מבחינת מונחי משחק, אין הבדל בין הדגמים. בחוברת השחקן של T2K4E יש נתונים לעוזי ואני בעצם מביא אותם כאן, במסגרת טיפול הוגן ביצירה וכדי לאפשר רפרנס והשוואה לכלי נשק אחרים. בספר הכללים מצויין כי במחסנית העוזי יש 32 כדורים, אבל אני זוכר שבצה"ל השתמשו במחסניות של 25 כדורים, כפי שמוצג כאן.



סוג: תת מקלע תחמושת: 9X19 אמינות: 5 קצב אש: 4 נזק: 1 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 3 מחסנית: 25 שריון: 1+ משקל: 1 מחיר: 350

----

רומ"ט FN FAL
הרומ"ט (רובה מטען) של חברת FN הבלגית התחיל להגיע לישראל בסוף שנות החמישים (בשנת 1958 לערך, כאשר בשנות השישים הוא גם יוצר בישראל) כתחליף לרובה הצ'כי המיושן ובתמורה לתוכניות ושרטוטי העוזי. למרות שהיה מדובר בנשק אוטומטי במקורו, מטעמי חיסכון בתחמושת הגרסא שנכנסה לשימוש צה"ל הייתה מוגבלת לירי חצי-אוטומטי בבודדת. מגבלה זו, יחד עם משקלו של הנשק והאמינות הפחותה שלו בתנאי החול של המזרח התיכון, הפכה אותו לשנוא במיוחד על חיילי צה"ל. בחוברת השחקן של T2K4E יש נתונים לFN FAL אוטומטי מודרני ואמין, עם מתפסים וקת פלסטיים, אבל הגרסא שכאן היא הגרסא החצי אוטומטית עם מתפסי העץ שנהגו לצבור לכלוך לרוב.



סוג: רובה מטען תחמושת: 7.62X51 אמינות: 4 קצב אש: 2 נזק: 3 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 7 מחסנית: 20 שריון: 0 משקל: 2 מחיר: 500

---

מקלעון FN FAL
ביסודו, מדובר באותו נשק כמו הרומ"ט, רק עם אפשרות לירי אוטומטי מלא, קנה מעובה ומחוזק כדי לאפשר ירי צרורות לזמן ממושך ודורגלים כדי להשעין אותו על משהו בזמן שיורים. החיסרון - הוא משתמש באותן מחסניות 20 כדורים של הרומ"ט, מה שאילץ את המקלען לסחוב תיק ובו עשר מחסניות נוספות, שכונה "הטרנזיסטור" בגלל צורתו הרבועה שהזכירה מכשיר רדיו מגושם מהתקופה. החליף את הברן כנשק מסייע כיתתי בחי"ר, אבל לא בטוח אם מדובר בשדרוג משמעותי.




סוג: מקלעון תחמושת: 7.62X51 אמינות: 4 קצב אש: 4 נזק: 3 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 7 מחסנית: 20 שריון: 0 משקל: 2 מחיר: 600

----

BAR

הנשק הזה הוא מקלעון מבחינת מונחי משחק ואופי השימוש בו במציאות, אבל כשהוא פותח בסוף מלחמת העולם הראשונה בארה"ב, הוא נקרא "רובה בראונינג אוטומטי". יתכן ונעשה בו שימוש גם במלחמת העצמאות והגרסא שהגיעה למזרח התיכון היא מדגם בלגי (דגם D) שהותאם לתחמושת מאוזר 7.92 (כמו למגל"ד ולרובה הצ'כי) ונמכר למצרים, משם ככל הנראה הגיע לידי צה"ל כנשק שלל או בנסיבות לא ברורות אחרות בכמויות מזעריות ושימש רק ביחידה 101 ואחריה בחטיבת הצנחנים אליה מוזגה. בתמונה המצורפת, ניתן לראות תיעוד נדיר של המקלעון בשימוש צנחן במבצע קדש. כמו עם מקלעונים אחרים, גם כאן המחסניות קטנות-הקיבולת של התקופה היוו מגבלה רצינית על היכולת לייצר אש רציפה.




סוג: מקלעון תחמושת: 7.92X57 אמינות: 5 קצב אש: 4 נזק: 3 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 7 מחסנית: 20 שריון: 0 משקל: 2 מחיר: 1000

 

[המפקד האלמוני]

צה"ל - נ"ט בשנות החמישים

אמצעי נ"ט לחי"ר התחילו להופיע כבר במלחמת העולם השנייה ובמלחמת העצמאות נעשה שימוש רב בפיא"ט, שנשאר אמצעי הנ"ט האישי העיקרי בצה"ל בשנים הראשונות של קום המדינה. אלא שהפיא"ט היה כבד ומגושם (תחשבו על מרגמה שיורים איתה אופקית בשכיבה) ובעולם החלו להתפשט אמצעים אחרים כגון מרנ"ט (מטול רקטי נגד טנקים) וגם טילי נ"ט מונחים וארוכי טווח נכנסו לשימוש - אם כי בשלב הזה הם עדיין נחשבו לקוריוז גרוע - את ההשפעה האמיתית שלהם על שדה הקרב נראה רק שני עשורים מאוחר יותר, במלחמת יום הכיפורים.

ררנ"ט (לרובה צ'כי)

הררנ"ט, או "רימון רובה נגד טנקים" הוא אמצעי פשוט שהופך כל רובה לנשק כבד. כל מה שצריך זה מתאם לקנה עליו מולבשת פצצה שדומה קצת לפצצת מרגמה קטנה וטעינת הרובה בתחמישים - כדורים ללא קליע, שלחץ הגז שלהם משגר את הפצצה אל מטרתה, שם היא גרמה לנזק באמצעות מטען חלול. צורת הפעלה זו יוצרת רתע משמעותי ובמונחי משחק, אם השחקן דוחף את הגלגול ויוצא לו 1 בקוביות, לא רק שנגרם נזק תואם שמופחת מהאמינות של הנשק, אלא גם נזק פיזי (1 לכל תוצאה של 1) ליורה, שחוטף מכה רצינית מהנשק בכתף או גרוע מזה - בפרצוף.
הנתונים המוצגים כאן הם לררנ"ט עבור רובה צ'כי, ששימש את צה"ל גם במבצע קדש ולאחריו והתמונות (הדי נדירות) הן מתצוגת נשק מאותה תקופה (1956 או 1957). ררנ"טים המשיכו לשמש את צה"ל גם בשנים מאוחרות יותר והיו בפק"ל של חיילי חי"ר גם בשנות התשעים, כאשר נוצרו דגמים שהותאמו לרובים הרלוונטיים לתקופה (FN, גליל וM-16) לצורך הפשטות, תשתמשו באותם נתונים של הפצצה משנות החמישים - זה לא כזה הבדל גדול במונחי משחק.

יש לציין כי בדומה לפצצות מטול מאוחרות יותר מספר הכללים, גם לפצצות ררנ"ט יש מנגנוני אבטחה (בעיקרון - ניצרה פנימית של תיל שנקרע אחרי שהפצצה צברה מהירות מסויימת) למניעת פיצוץ מוקדם, מה שאומר שהפצצה לא תפעל בטווח קצר יותר משני הקסים.



סוג: רימון רובה תחמושת: מטען חלול אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 5 קריטי: 3 פיצוץ: D טווח: 4 מחסנית: 1 שריון: 1- משקל: 1/2 מחיר: 60

---

בזוקה

מרנ"ט אמריקאי שמקורו במלחמת העולם השנייה, אם כי בשנות החמישים כבר היו דגמים משופרים שחלקם יוצרו גם בבלגיה ויתכן ומשם הגיע לישראל הידע ליצורו. האמצעי עצמו הוא די פשוט - צינור שמתוכו משוגרת רקטה עם מטען חלול לעבר המטרה. לחלק מהדגמים שיוצרו בישראל יש גם לוח מגן עם משקף, שנועד למנוע מאבק ורשף לפגוע בפניו של היורה (אפשר לראות בזוקה עם לוח כזה בתמונה למעלה, בין הררנ"טים) אבל אין לזה השפעה מיוחדת במונחי משחק.



סוג: מרנ"ט תחמושת: 89 מ"מ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 7 קריטי: 2 פיצוץ: D טווח: 6 מחסנית: 1 שריון: 1- משקל: 3 (וכל פצצה שוקלת 1) מחיר: 700 (150 לכל פצצה).

 

[המפקד האלמוני]

SS. 10 (נ"ט 10 או "מטול-2")
טיל הנ"ט המונחה הראשון של צה"ל, שנכנס ב-1956 לשירות במסגרת יחידה מסווגת-דאז (יחידה 755) במסגרת חיל התותחנים לאחר שנרכש בצרפת. הטיל עצמו לא היה מוצלח במיוחד, שכן באותם ימים הנחיית טילי נ"ט דרשה מהמשגר לשמור על קשר עין עם המטרה ובמקביל עם הטיל ולכוון אותו אליה באמצעות ג'ויסטיק, שהעביר את פקודות הכיוון לטיל דרך חוט תיל דק וארוך שנפרש מאחוריו במעופו. סוג הנחייה זה, המכונה היום "דור א'" היה בלתי מדוייק גם עבור לוחם מיומן. הטיל עצמו לא השתתף בפעילות מבצעית של ממש (במשחק שלכם זה יכול להיות אחרת) ובשנות השישים הוחלף על ידי טילים מתקדמים יותר מתוצרת צרפתית וגרמנית, אבל עדיין עם אותה שיטת הנחייה מסורבלת ובלתי מדוייקת. את הSS. 10 ניתן לשגר ממשגר קרקעי, או להרכיב אותו על כלי רכב כגון ג'יפ או זחל"ם.

במונחי משחק, טיל זה (וטילים אחרים עם הנחייה מדור א') לא יכול לפגוע במטרות בטווח קצר יותר מ-5 הקסים בגלל שבשיגור הראשוני הוא עולה למעלה וצריך לנהג אותו בחזרה למסלולו. הצורך לשמור על קשר עין עם הטיל, עם המטרה ולנהג את הטיל באופן אקטיבי גורמים למחסר של 2- לגלגולי הפגיעה, מחסר שמצטרף למחסרים נוספים על טווח, ירי על מטרה נעה או בתנאי ראות לקויים, מה שהופך את סיכויי הפגיעה בטיל לנמוכים במיוחד, גם עבור כוון מומחה.




סוג: טיל נ"ט מונחה תחמושת: 165 מ"מ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 9 קריטי: 1 פיצוץ: B טווח: 18 מחסנית: 1 שריון: 1- משקל: 5 מחיר: 5000

 

[המפקד האלמוני]

צה"ל - תותחי טנקים בשנות החמישים

לקראת מבצע קדש, או "מבצע מוסקטר" כפי שקראו לו שותפיה הבריטים והצרפתים של ישראל במלחמה נגד מצרים, העבירו הצרפתים ב-1956 כמויות נשק גדולות לישראל. בין השאר, נשק זה כלל גם טנקי שרמן משופרים - חלקם עם תותחי 76 מ"מ אמריקאים וחלקם עם תותחי 75 מ"מ צרפתיים, כאשר אלו וגם אלו היו טובים יותר בביצועיהם מתותח ה-75 מ"מ של השרמן שהיה בשימוש ישראל עד אותו זמן. תותח ה-75 מ"מ הצרפתי, היה גם החימוש של טנק הAMX-13 הקל שהגיע לישראל באותם מבצעי אספקה חשאיים למחצה, שאמנם נשמרו בסוד - אבל קיומם נרמז בשיר של נתן אלתרמן אותו הקריא בן גוריון מעל במת הכנסת. כן, קראתם נכון. הממשלה הזמינה משורר לראות נשק צרפתי נפרק מספינות, הוא כתב על זה שיר וראש הממשלה הקריא אותו בפומבי למרות שהצנזורה פסלה אותו.


תותח 76 מ"מ אמריקאי
תותח זה פותח במלחמת העולם השנייה כחלופה לתותחי ה-75 מ"מ של השרמן שהתקשו לחדור את שריונם של הטנקים הגרמניים החדשים. הפגזים הנפיצים שלו היו חלשים יותר, אבל כושר חדירת השריון שלו היה טוב יותר, אם כי לא בהרבה. הקוטר שלו למעשה הוא 76.2 מ"מ, כמו של תותח ה-17 ליטראות הבריטי, אבל התותח הבריטי היה חזק יותר והפגזים שלו היו ארוכים יותר. טנקי שרמן צרפתיים עם התותח הזה הובאו לישראל ושימשו במבצע קדש, כאשר חלקם המשיכו לשמש ביחידות מילואים ודרג שני עד מלחמת ששת הימים. כבר ב-1956 התותח הזה היה די ישן.




סוג הנשק: תותח 76 מ"מ (76.2X539) מחיר: 10,000 לתותח, 150 כל פגז
חימוש: חודר שריון אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 6 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 16 מחסנית: 1 שריון: 0
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 5 קריטי: 3 פיצוץ: C טווח: 17 מחסנית: 1 שריון: 2+

----

SA 50 תותח 75 מ"מ צרפתי

תותח זה פותח בצרפת על בסיס תותח גרמני בקוטר זהה ממלחמת העולם השנייה ונחשב לאמין ומדוייק ועשה שימוש בפגזים עם מטען חלול, מלבד פגזים נפיצים וחודרי שריון. בצבא צרפת, התותח שימש בטנקי הAMX-13 הקלים, שם הוא הוזן בפגזים ממטען אוטומטי. בישראל, התותח הותקן בטנקי שרמן - חלק מההסבות בוצעו בצרפת ואילו אחרות בישראל, כאשר במבצע קדש היו כבר כ-25 טנקים מוכנים עם התותח החדש. גם מצרים (לפני שהסתכסכה עם צרפת) חימשה את טנקי השרמן שלה בתותחים אלו, רק שבמצרים במקום להרכיב את התותח בצריח של השרמן, הרכיבו את כל הצריח של הAMX-13 הצרפתי על תובת השרמן האמריקאי, ליצירת טנק כלאיים מוזר למראה.




סוג הנשק: תותח 75 מ"מ (75X597) מחיר: 10,000 לתותח, 150 כל פגז
חימוש: חודר שריון אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 6 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 20 מחסנית: 1 שריון: 0
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 5 קריטי: 3 פיצוץ: C טווח: 22 מחסנית: 1 שריון: 2+
חימוש: חלול אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 6 קריטי: 2 פיצוץ: D טווח: 17 מחסנית: 1 שריון: 1-

 

[המפקד האלמוני]

צה"ל - ארטילריה בשנות החמישים

התותחים העיקריים של צה"ל לאורך שנות החמישים, היו תותחי 25 ליטראות בריטיים, שתוארו כבר בפרק שעסק במלחמת העצמאות. עם זאת, בעקבות הידוק הקשרים עם צרפת התחילו להגיע לישראל במחצית השנייה של שנות החמישים גם תותחי 155 מ"מ צרפתיים שהיו די מודרניים ונכנסו לשימוש בצרפת עצמה רק כמה שנים קודם לכן. מלבד תותחים, נעשה שימוש במרגמות, בין השאר מרגמות 120 מ"מ עם נתונים רגילים לפי חוברת הכללים לשחקן.

תותח 155 מ"מ צרפתי מודל 1950
תותח שבהתאם לשמו אפשר לראות שפותח ב-1950 ונכנס לשימוש הצבא הצרפתי ב-1952. ישראל רכשה מצרפת כ-170 תותחים מדגם זה בין מחצית שנות החמישים עד לאמברגו הצרפתי במלחמת ששת הימים. התותח היה תותח נגרר, שהיה תלוי במשאית-גוררת כדי להתנייד ממקום למקום. בשנות השישים התותח הורכב על תובה של טנק שרמן והפך לתותח מתנייע, עליו תוכלו לקרוא מתישהו בהמשך פרוייקט הכתיבה הזה. כמו הרבה תותחים ארטילריים אחרים, התחמושת של התותח הזה מופרדת - הפגז מוכנס בנפרד משקיות של חומר נפץ הודף, שמספרן יחד עם זווית ההגבהה משפיעים על טווח הירי. 155 מילימטרים הם הקוטר התקני של תחמושת הארטילריה של נאט"ו עד עצם היום הזה. התותח הזה, כמו תותחים אחרים באותו קוטר, יכול לירות גם פגזי תאורה ועשן בהתאם לכללים הרגילים בחוברת הכללים לשחקן של T2K4E, מלבד התחמושת הנפיצה המתוארת כאן.




סוג הנשק: תותח 155 מ"מ מחיר: 20,000 לתותח, 500 כל פגז
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 11 קריטי: 1 פיצוץ: A טווח: 220 מחסנית: 1 שריון: 2+

 

[המפקד האלמוני]

תותח מתנייע MK61, תותח 105 מ"מ צרפתי

התותח המתנייע הראשון בצה"ל. יש כמה טענות שהוא הספיק להשתתף במבצע קדש, אבל זה לא נשמע הגיוני כי מדובר בתומ"ת (תותח מתנייע) שיוצר לאחר המלחמה ב-1958, כאשר תותח הוביצר צרפתי בקוטר 105 מ"מ הורכב על תובה של טנק קל AMX-13. התותח, שירה תחמושת חצי אחודה (פגז ותרמיל נפרדים, ללא שקיות חומר נפץ הודף) התגלה כבעל ביצועים לא מוצלחים ועבירות נמוכה מהמצופה, אך המשיך לשמש את צה"ל עד מלחמת ששת הימים שלאחריה יצא משירות. בתמונה המצורפת ניתן לראות תומ"תים כאלו במצעד צה"לי מ-1958 ובירי מבצעי במלחמת ששת הימים.



סוג: תומ"ת אמינות: 4 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 5/6 שריון קדמי: 5 שריון צידי: 3 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ב מיכל דלק: 480 צריכת דלק: 25 צוות: 5 מטען: 250 אמל"ח ראשי: הוביצר 105 מ"מ (ראו למטה) אמל"ח משני: מקלע בראונינג M1919 בכנה למפקד, רדיו מחיר: 40,000

נתוני התותח עצמו:
סוג הנשק: תותח 105 מ"מ מחיר: כלול במחיר התומ"ת, 200 כל פגז
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 8 קריטי: 2 פיצוץ: B טווח: 150 מחסנית: 1 שריון: 2+

 

[המפקד האלמוני]

צה"ל - שריון בשנות החמישים

במחצית הראשונה של שנות החמישים, השרמן המשיך להיות הטנק העיקרי של צה"ל. העיסקה הצ'כית-מצרית, בה הצטיידה מצרים בין השאר בטנקי טי-34 ומשחיתי טנקים סו-100, הביאה לצורך לשדרג את חימושו של השרמן וכך בעסקאות הנשק עם בעלת הברית החדשה צרפת הצטיידה ישראל בשני סוגי שרמן עם תותחים משופרים - לא רק תותחי 76 מ"מ שאמנם היו שיפור לתותח 75 המ"מ הישן אך עדיין מיושנים בעצמם, אלא גם תותחי 75 מ"מ חדישים מתוצרת צרפתית, שהצריח של השרמן הותאם עבורם. טנק נוסף, חמוש באותו תותח 75 מ"מ מודרני, היה הAMX-13 טנק צרפתי קל וחדשני מאוד לתקופתו, בעל מערכת טעינה אוטומטית וצללית נמוכה, אך שריון דק מידי.


שרמן עם תותח 76 מ"מ
טנקים אלו הגיעו ממחסני ועודפי הצבא הצרפתי לפני מבצע קדש והשתתפו במלחמה. יתכן שחלקם עוד הספיקו לקחת חלק במלחמת העולם השנייה בשורות צבא צרפת החופשית. התותח שלהם כבר נחשב למיושן במחצית השנייה של שנות החמישים, אבל כמו שלמדנו כאן כמה פעמים - אתה לא נלחם עם הנשק שהיית רוצה אלא עם הנשק שיש לך. הטנק הזה המשיך לשמש את צה"ל לצד השרמנים המחודשים והמשופרים יותר גם בשנות השישים, ביחידות מילואים ובגזרות משניות.



סוג: טנק אמינות: 5 (יתכן 4, כתלות באחזקה) מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 6/7 שריון קדמי: 7 שריון צידי: 6 שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 520 צריכת דלק: 25 צוות: 5 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח 76 מ"מ אמריקאי אמל"ח משני: מקלעי בראונינג M1919 כמקלע מקביל ומקלע תובה, מקלע מפקד בראונינג M1919 , בזה או 12.7 מ"מ, רדיו מחיר: 60,000


שרמן M-50
שדרוג של טנק השרמן הותיק שצריחו הוסב והותאם לתותח 75 מ"מ צרפתי חדיש וארוך-קנה. 25 טנקים מסוג זה הגיעו בעסקאות הנשק עם צרפת לפני מבצע קדש ו-14 מהם השתתפו במבצע עצמו. טנקי שרמן נוספים הוסבו לדגם הזה בישראל והוא המשיך לשרת את צה"ל גם בשנות השישים.בפרסומים בחו"ל הוא כונה גם "סופר שרמן", אם כי הכינוי הזה לא היה נפוץ או מקובל במיוחד בישראל.



סוג: טנק אמינות: 5 (יתכן 4, כתלות באחזקה) מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 6/7 שריון קדמי: 7 שריון צידי: 6 שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 520 צריכת דלק: 25 צוות: 5 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח SA 50 צרפתי 75 מ"מ אמל"ח משני: מקלעי בראונינג M1919 כמקלע מקביל ומקלע תובה, מקלע מפקד בראונינג M1919 , בזה או 12.7 מ"מ, רדיו מחיר: 60,000


AMX-13
טנק צרפתי שפותח בשנות החמישים על בסיס תפיסה שעדיף מהירות וכוח אש על פני הגנת שריון. הטנק כלל הרבה חידושים כגון מנוע קדמי, צריח "נדנדה" בו ההנמכה וההגבהה של התותח כללו תנועה של כל הצריח ולא רק מקבע התותח עצמו וכן מערכת טעינה אוטומטית לתותח, שהוזן משתי "מחסניות" עגולות ופלט את התרמילים דרך פתח בחלקו האחורי של הצריח. צה"ל לא היה מרוצה מהטנק שהפגין בעיות אמינות במזג האוויר החם של המזרח התיכון ובחולות המדבר, אבל זה היה טנק זמין וקיים וכמה עשרות מסוגו נרכשו ושימשו במבצע קדש וגם לאחר מכן במלחמת ששת הימים, שם כבר הוא התברר כמיושן מידי ויצא משירות בסוף שנות השישים.



סוג: טנק אמינות: 4 מהירות קרבית: 4/5 (ז) מהירות מנהלתית: 7/8 שריון קדמי: 5 שריון צידי: 3 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ב מיכל דלק: 480 צריכת דלק: 25 צוות: 3 מטען: 250 אמל"ח ראשי: תותח SA 50 צרפתי 75 מ"מ אמל"ח משני: מקלע בראונינג M1919 מקביל ומקלע נוסף למפקד על כנה, משגרי עשן, רדיו מחיר: 60,000

 

[המפקד האלמוני]

אז, סיימתי בינתיים עם צה"ל בשנות החמישים, בהמשך - צבאות ערב כשכרגיל קודם כל מצרים, איום הייחוס של ישראל באותה תקופה.
כמה מסקנות ביניים מהכתיבה עד כה:

- זה הרבה יותר מסובך ממה שחשבתי. אין באמת תיעוד מסודר איזה אמצעי לחימה נכנסו לשימוש מתי. זה דרש ממני המון עבודת מודיעין טכני וניתוח תצלומים והשוואתם. איזה מקלע זה על הטנק ההוא? מה הרובה הזה? האם שאר כלי הנשק בתמונה תואמים לשנה בה זה צולם? עדיין, זה אתגר מעניין.

- T2K4E עשו עבודה יפה עם נשק קל, אבל קצת חיפפו עם רק"מ. אני כבר רואה שאני צריך לשנות כמה דברים בטנקים הרוסיים שיש בספרי הכללים, כשאגיע אליהם מתישהו, כי למשל הגנת השריון שיש להם בחוברת הכללים לשחקן לא במאה אחוז תואמת את היחס בין עובי במילימטרים להגנת שריון שהם שמו בטבלאות היצירה וההמרה בחוברת הכללים למנחה. מצד שני, חשוב לשים לב שזה בסך הכל משחק, לא סימולציה ריאליסטית מלאה - בשביל זה תלכו לצבא.

 

[המפקד האלמוני]

שנות החמישים - צבא מצרים

מצרים חוותה מספר תהפוכות בשנות החמישים - המלך פארוק, שנחשב למושחת, סוטה ואחראי לכישלון במלחמה נגד ישראל, הודח בהפיכת הקצינים החופשיים ארבע שנים אחרי המלחמה. במקביל, התפתח במצרים חוסר שביעות רצון מהנוכחות הבריטית (כולל התנגשויות אלימות) ונטייה גוברת לחבור לגוש הסובייטי. נאצר, שהפך למנהיג מצרים ב-1954, אמנם הציב את מצרים כחלק מ"גוש המדינות הבלתי מזדהות" המוכר יותר בכינוי הבלתי-מחמיא "העולם השלישי", אבל המגמה מזרחה התחזקה לאורך העשור ושיאה בעסקת נשק מצרית-צ'כית ב-1955 בה רכשה מצרים ציוד מתקדם מהגוש המזרחי, במקום הציוד הבריטי ממלחמת העולם השנייה, כתגובה לעימותים עם ישראל בגבול רצועת עזה (שנשלטה על ידי מצרים). התחמשות זו הובילה את ישראל לברית עם צרפת ובסופו של דבר, יחד עם הלאמת תעלת סואץ על ידי מצרים, למלחמה בסיני ב-1956.

אירועים משמעותיים נוספים באותה תקופה בהקשר המדיני-בטחוני היו ההקמה של הרפובליקה הערבית המאוחדת - איחוד בין מצרים לסוריה שהתקיים בין 1958 ל-1961, ביסוס תעשיית נשק מצרית עצמאית בעיר חלואן שזכתה להשקעות ממשלתיות מ-1959 ואילך והוקמו בה מפעלי נשק שפעילים עד היום ובסוף העשור - "כוננות רותם", בה מצרים הכניסה דיביזיית שריון שלמה וחטיבות חי"ר לסיני, על רקע מתיחות בין ישראל לסוריה (בעת זאת כזכור - חלק מאיחוד עם מצרים) ויתכן שגם מידע סובייטי כוזב על תוכניות התקפיות של ישראל נגד הסורים. מהלך מצרי זה הפתיע לגמרי את המודיעין הישראלי ובקלות יכל להידרדר למלחמה - במציאות ננקטו צעדי ריסון וההסלמה נמנעה, אבל במשחק שלכם זה יכול להתפתח אחרת.

מאמצע העשור ועד שנות השמונים, ציודו של הצבא המצרי נשלט על ידי נשק סובייטי, אבל במחצית הראשונה של שנות החמישים, מלבד הציוד הבריטי ממלחמת העולם השנייה, הצטיידו הלוחמים המצרים גם בכלי נשק מייצור מקומי, בין היתר על בסיס רשיונות ייצור מאיטליה ו...שבדיה.

 

[המפקד האלמוני]

צבא מצרים - נשק קל בשנות החמישים

השאיפות של משטר הקצינים החופשיים להתרחק מבריטניה, הובילו אותם לחפש מקורות אחרים לנשק קל עבור הצבא ממנו צמחו, רצוי כזה שיוכלו גם לייצר בעצמם. כך נרכשו אקדחים מאיטליה ורשיונות ליצורם במצרים ותת-מקלעים ורובים על בסיס תכנון שבדי. עם החבירה לגוש הסובייטי, הפכו ברית המועצות וגרורותיה למקור לנשק קל וכבד. כלי הנשק משנות החמישים המשיכו לשמש את הצבא המצרי גם בעשורים לאחר מכן, אבל כמו בכל מקום אחר - רובים שהתיישנו נדחקו לשימוש של יחידות עורפיות.

ברטה M1951 (חלואן)
אקדח 9 מ"מ איטלקי שנרכש בכמויות גדולות עבור הצבא והמשטרה המצרים במחצית הראשונה של שנות החמישים ואף יוצר מקומית עד שנות השמונים תחת השם "חלואן". בעיקרון הנתונים שלו הם של אקדח 9 מ"מ גנרי מספר הכללים (מלבד המחסנית שקטנה יותר מזו של אקדחים מודרניים), אבל אני מביא אותו כאן כרפרנס ובגלל שמדובר בנשק איקוני מצרי. עד כדי כך איקוני, שלמרות זמינותם של אקדחים רוסיים החל מהמחצית השנייה של שנות החמישים, המצרים העדיפו אותו על פניהם.



סוג: אקדח תחמושת: 9X19 אמינות: 5 קצב אש: 2 נזק: 1 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 2 מחסנית: 8 שריון: 1+ משקל: 1/2 מחיר: 70

 

[המפקד האלמוני]

טוקרב TT-33
אקדח רוסי משנות השלושים שהספיק להשתתף במלחמת העולם השנייה וסופק לבעלות בריתה של רוסיה לאחריה. בשנות החמישים הוא כבר נחשב לאקדח ישן ולא מוצלח - כבד יחסית וגדול ובעל כדור חלש בקוטר 7.65 מ"מ. בברית המועצות עצמה הוא הוחלף בשנות החמישים במקארוב PM, שאת הנתונים שלו יש בחוברת הכללים לשחקן וגם הוא הגיע לאזורנו בשנות החמישים או השישים. ככל הידוע, הטוקרב סופק למצרים בעסקאות הנשק השונות עם הגוש הסובייטי, אבל לא זכה לפופולאריות רבה. בהונגריה יצרו בסוף שנות החמישים תת-דגם שלו המותאם לתחמושת 9X19 מ"מ כמו של הברטה, אבל למרות שהוא כונה Tokagypt מצרים ביטלה את מרבית ההזמנה ורוב האקדחים האלה נמכרו בתור קוריוז לשוק המערבי.
הנתונים למטה הם של הטוקרב בצורתו הרוסית המקורית. אם החבורה שלכם נתקלת ב Tokagypt מסיבה כלשהי (ככל הנראה הם היו בשימוש מצומצם במשטרה המצרית) תפחיתו את האמינות ל-4, תחליפו את התחמושת ל9X19 ואת הקריטי תשנו ל-2.



סוג: אקדח תחמושת: 7.62X25 אמינות: 5 קצב אש: 2 נזק: 1 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 2 מחסנית: 8 שריון: 2+ משקל: 1/2 מחיר: 60

---

פורט סעיד

בשנות החמישים, רכשה מצרים רשיונות ייצור, מכשירים וייעוץ טכני לנשק קל בשבדיה. אחד מכלי הנשק הללו היה תת המקלע השבדי קארל-גוסטב M/45, שיוצר במצרים תחת השם "פורט סעיד" ושימש את הכוחות המצרים גם במלחמת יום כיפור ולאחריה. מצרים העבירה תתי-מקלעים אלו גם לפדאיון שפעלו מרצועת עזה ועד כניסת הקלשניקוב בשנות השישים הוא הפך לנשק האיקוני המזוהה עם פעילות חבלנית עוינת. תתי-מקלע מדגם זה נמכרו ככל הנראה גם לירדן.




סוג: תת מקלע תחמושת: 9X19 אמינות: 5 קצב אש: 4 נזק: 1 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 3 מחסנית: 36 שריון: 1+ משקל: 1 מחיר: 300

---

עקבה

גרסה זולה ופשוטה יותר של הפורט סעיד שיוצרה במצרים. הקנה היה קצר יותר וללא מקרן סביבו והקת המתקפלת הצידה החולפה בקת נפתחת במשיכה מתיל עבה, עקב השינויים מיקום הכוונות על גוף הנשק שונה גם הוא. במונחי משחק, השינויים הללו גרעו מאמינות הנשק ומהטווח שלו.



סוג: תת מקלע תחמושת: 9X19 אמינות: 4 קצב אש: 4 נזק: 1 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 2 מחסנית: 36 שריון: 1+ משקל: 1 מחיר: 200

----

חכים
שיתוף הפעולה בין מצרים לתעשיית הנשק השבדית הביא ליצירת הרובה המצרי הזה על בסיס תוכניות של רובה שבדי שהותאם לתחמושת 7.92 של רובי המאוזר, שכמותה הייתה בכמות רבה במצרים בתור שלל גרמני ממלחמת העולם השנייה. החכים היה רובה חדשני למדי, עם מנגנון חצי-אוטומטי ומחסנית נתיקה של עשרה כדורים - אם כי בדומה לרובים רבים באותה התקופה, הכוונה הייתה שהלוחם יטען אותה ישירות מחלקו העליון של הרובה באמצעות כדורים המחוברים יחד בפס מתכת המסייע לטעינה ולא שיחליף מחסניות. כשבעים אלף רובי חכים יוצרו במצרים משנות החמישים ועד שנות השישים, אך הסיוע הצבאי הסובייטי דחק אותו ליחידות קו שני ולמשטרה.



סוג: רובה מטען תחמושת: 7.92X57 אמינות: 5 קצב אש: 2 נזק: 3 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 5 מחסנית: 10 שריון: 0 משקל: 2 מחיר: 350

 

[המפקד האלמוני]

SKS

רובה חצי-אוטומטי שפותח בברית המועצות בסוף מלחמת העולם השנייה, במטרה לספק ללוחמים נשק קל יותר ומסורבל פחות מהרובים הבריחיים של התקופה. למעלה משניים וחצי מיליון רובים כאלה יוצרו, אבל הוא התיישן תוך כדי ייצורו, עם כניסתו לשימוש של הקלשניקוב ולפיכך נמכר ונמסר בכמויות גדולות לבעלות בריתה של רוסיה במלחמה הקרה, בתוך כך גם במזרח התיכון - אם כי את רוב הקרבות שלו הוא ראה במזרח אסיה, בויאטנם.
לרובה הייתה מחסנית פנימית לעשרה כדורים (אותו כדור של הקלשניקוב) והוא כלל מאפיין מסקרן - כידון מתקפל מובנה קפיצי. הכידון גורם לנזק בהתאם לכללים הרגילים לכידונים בחוברת הכללים לשחקן והמשקל שלו משוקלל בנפרד בנתוני הSKS לעיל. נשק זה הספיק להשתתף במלחמת סיני ואפשר לראות בתמונה המצורפת חיילת מתנדבת מצרית מנגבת שמן מרובה כזה - המתנדבות הללו אומנו בחופזה להשתתף בקרבות רחוב בקהיר במידה והבריטים והצרפתים יגיעו עד לשם.



סוג: רובה מטען תחמושת: 7.62X39 אמינות: 5 קצב אש: 2 נזק: 2 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 5 מחסנית: 10 שריון: 0 משקל: 1 + 1/4 (משקל הכידון הקבוע) מחיר: 250

 

[המפקד האלמוני]

רשיד

הגעת רובי הSKS וכמויות גדולות של כדורי 7.62 קצר, הובילה את מהנדסי תעשיות הנשק המצריות ויועציהם השבדים לנסות לשלב בין החכים לרובה החדש וכך נוצר רובה הרשיד, שהשתמש בתחמושת של הSKS וכמוהו כלל את הכידון המתקפל, אבל בניגוד למחסנית הפנימית של הרובה הרוסי כלל מחסנית נתיקה חיצונית (עדיין עם האפשרות לטעון אותה דרך חלקו העליון של הרובה). מכיוון שייצור מקומי עולה מטבע קשה וסיוע החוץ הסובייטי הגיע בתנאי אשראי ותשלום נוחים של שוטף+שכח אותי, הרשיד יוצר בכמות מאוד מצומצמת של 8000 רובים וכיום הוא נחשב לפריט אספנים אקזוטי. כדי לשקף את הנדירות שלו, המחיר המופשט שלו מוצג כאן כגבוה למדי.



סוג: רובה מטען תחמושת: 7.62X39 אמינות: 5 קצב אש: 2 נזק: 2 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 5 מחסנית: 10 שריון: 0 משקל: 1 + 1/4 (משקל הכידון הקבוע) מחיר: 1000

----
FN-49

רובה בלגי מסוף שנות הארבעים שנועד להיות רובה קרב חצי אוטומטי, אבל לא ממש הצליח בתחרות על השוק האירופי מול רובים אחרים בקטגוריה הזו בשנות החמישים, כולל הFN-FAL של אותה החברה. מכיוון שהיה מדוייק יחסית, הוא אובזר בכוונת טלסקופית הפך לרובה צלפים די סביר וכמה עשרות אלפים מסוגו, בגרסה המותאמת לתחמושת מאוזר 7.92 נרכשו על ידי מצרים - הראשונים שבהם בכמות קטנה כבר בסיומה של המלחמה נגד ישראל, ב-1949 ונעשה בו שימוש גם שנים רבות לאחר מכן, לכל הפחות עד מלחמת ההתשה. לרובה יש מחסנית חיצונית, אך היא איננה נתיקה אלא קבועה ויש לטעון בה כדורים דרך גוף הרובה מלמעלה.




סוג: רובה צלפים תחמושת: 7.92X57 אמינות: 5 קצב אש: 2 נזק: 3 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 8 מחסנית: 10 שריון: 0 משקל: 2 מחיר: 600

----

מוסין-נאגאן

רובה רוסי בריחי ישן מסוף המאה ה-19 שהספיק להשתתף לא רק במלחמת העולם השנייה אלא גם במלחמת העולם הראשונה ומלחמת רוסיה-יפן. בשנות החמישים הוא כבר היה נשק מיושן בתור רובה שירות, אבל עוד בשנות השלושים הסובייטים הסבו אותו לרובה צלפים בגלל הדיוק הרב שלו ובמלחמת העולם השנייה הוא זכה לתהילה בתחום זה. גם המצרים השתמשו בו כרובה צלפים למשך עשורים רבים לאחר מכן. הרובה מוזן ממחסנית פנימית של חמישה כדורים, אך כדי להזין כדור לבית הבליעה יש לדרוך את הבריח מחדש אחרי כל יריה באמצעות ידית הדריכה.



סוג: רובה צלפים תחמושת: 7.62X54 אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 3 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 10 מחסנית: 5 שריון: 0 משקל: 2 מחיר: 500

 

[המפקד האלמוני]

RPD

מקלע רוסי קל לחי"ר, שירה כדורי 7.62 קצרים (אותה התחמושת של הSKS ושל הקלשניקוב), אבל לא ממחסנית אלא משרשיר של 100 כדורים בתוף הסתערות. הגיע למצרים במסגרת העסקה הצ'כית-מצרית וכמה מקלעים כאלה נתפסו על ידי הכוחות הבריטיים בפורט סעיד. שימש כמקלע כיתתי כאשר שרשיר התחמושת היווה יתרון משמעותי בהשוואה למחסניות של מקלעים כיתתיים כגון הברן. צבא מצרים עושה בו שימוש עד היום וכן צבאות ערביים נוספים וארגוני טרור. גם בצה"ל נעשה בו שימוש כנשק שלל ובשנות התשעים הוא היה מאוד מזוהה עם יחידת אגוז שפעלה בדרום לבנון, אבל זה כבר סיפור אחר לפרקים המאוחרים יותר בפרויקט הכתיבה הזה.


סוג: מקלע קל תחמושת: 7.62X39 אמינות: 5 קצב אש: 5 נזק: 2 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 6 מחסנית: 100 שריון: 0 משקל: 2 מחיר: 900

---

DT-29

מקלע מוזן במחסנית עגולה מלמעלה שפותח בשנות העשרים בברית המועצות כמקלע לחי"ר ולכלי רכב. בשנות החמישים הוא כבר היה מיושן והוחלף על ידי הRPD, אבל לאזורנו הוא הגיע בעסקה הצ'כית-מצרית בתור מקלע של טנקי הטי-34 והסטלין שסופקו במסגרתה. כך, הגרסא שלו המוצגת כאן היא כזו המתוכננת להתקנה בטנק, עם קת מתכת מתקפלת ולא קת עץ כמו במקלע המקורי.




סוג: מקלע בינוני תחמושת: 7.62X54 אמינות: 5 קצב אש: 4 נזק: 3 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 7 מחסנית: 63 שריון: 0 משקל: 3 מחיר: 900

----

SG-43

מקלע סובייטי ממלחמת העולם השנייה, כבד ומסורבל כך שניתן היה לירות ממנו רק מעגלת-גלגלים או חצובה קבועה על רכב או רק"מ. כמו שאר כלי הנשק מהגוש המזרחי המתוארים כאן, הוא הגיע למצרים (ומדינות ערביות אחרות) בעסקה הצ'כית מצרית בגרסאות רכובות או על עגלה לשימוש קרקעי. בגלל משקלו והסירבול שלו הוא נחשב למקלע כבד, למרות שהוא יורה את אותו קליע 7.62 ארוך של המקלעים הסובייטים הבינוניים.



סוג: מקלע כבד (למרות שמבחינת תחמושת הוא מוגדר כמקלע בינוני) תחמושת: 7.62X54 אמינות: 5 קצב אש: 4 נזק: 3 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 8 מחסנית: 100 שריון: 0 משקל: 6 מחיר: 1100

---

בעסקה הצ'כית-מצרית הגיעו ככל הנראה גם מקלעי DSHK כבדים בקוטר 12.7 מ"מ, המתוארים בספר הכללים הבסיסי.

 

[המפקד האלמוני]

תול"ר (תותח ללא רתע) T-21

אמצעי נ"ט לחי"ר מתוצרת צ'כית שהוא די אובסקיורי וכמעט שאין עליו חומר באינטרנט. הייתי מפספס אותו די בקלות, אם לא הייתי נתקל בתמונה (מצורפת) של חייל בריטי בוחן תותח כזה ותחמושתו בפורט סעיד שנתפסו לאחר הלחימה שם ב-1956 (החלק של "מבצע מוסקטר" במערכה שבישראל מכירים יותר כמלחמת סיני או מבצע קדש).
למצרים הוא הגיע, כמו שבטח ניחשתם, במסגרת העסקה הצ'כית-מצרית. כבד ומסורבל וקצר טווח, הוא לא היה אמצעי הנ"ט האפקטיבי ביותר, אבל עדיין היה מסוגל לחדור שריון באמצעות פגזים המבוססים על עקרון המטען החלול. בגלל המשקל שלו, היו לו שני גלגלים קטנים ומין יצול מתקפל על הקנה שהיה אפשר לפתוח ולגרור אותו ככה כאילו הוא מזוודת-טרולי. האזכורים לנשק הזה אינם רבים וככל הנראה הוא הוחלף בשנות השישים בתול"רים סובייטים.



סוג: תול"ר תחמושת: 82 מ"מ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 7 קריטי: 2 פיצוץ: C טווח: 5 מחסנית: 1 שריון: 1- משקל: 6 מחיר: 900

 

[המפקד האלמוני]

תותח 85 מ"מ רוסי D5-T

תותח זה התחיל את הקריירה שלו במלחמת העולם השנייה כתותח נגד מטוסים, אבל הגרסא המופיעה כאן הוסבה בברית המועצות עוד במהלך המלחמה כתותח לטנק הטי-34, שתותחו המקורי התיישן עם התקדמות הפיתוחים בשריון הגרמני. בשנות החמישים ברית המועצות הפסיקה לייצר את טנקי הטי-34, אך ייצורם נמשך בצ'כוסלובקיה ומשם טנקים אלו, על תותחיהם, הגיעו למצרים ונכנסו לשימוש בצבאה.




סוג הנשק: תותח 85 מ"מ (85X629) מחיר: 10,000 לתותח, 150 כל פגז
חימוש: חודר שריון אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 7 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 20 מחסנית: 1 שריון: 0
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 5 קריטי: 3 פיצוץ: B טווח: 25 מחסנית: 1 שריון: 2+

----

תותח 100 מ"מ רוסי D-10

השיפורים בשריון הגרמני במלחמת העולם השנייה, הציבו אתגר גם בפני תותח ה-85 מ"מ של הטי-34, כך שפיתוח של תותח עוצמתי יותר הפך לכורח המציאות והתוצאה הייתה תותח זה. התותח היה גדול מידי בשביל הצריח של הטי-34 ולכן הסובייטים הרכיבו אותו ברק"מ אחר - משחית הטנקים סו-100, שהיה מבוסס על תובה של טי-34, ללא צריח, כאשר התותח החדש הורכב בחזיתו. משחיתי טנקים מדגם זה, שיוצרו בצ'כוסלובקיה, נמסרו למצרים בעסקה הצ'כית-מצרית של 1955. אותו תותח הותקן גם בטנקי הטי-54 וטי-55 החדישים דאז (שיגיעו למזרח התיכון רק בתחילת שנות השישים), אם כי בגרסה שהותקנה בטי-55 נוסף לו מפנה גזים בקצה הקנה (ללא השפעה על נתוני המשחק. במציאות מפנה גזים מצמצם את כמות הגזים שנפלטים לצריח לאחר הירי ומקל על איכות החיים של הצוות).
שימו לב שבפרטי התותח יש כמה סוגי תחמושת. בשנות החמישים, התחמושת הזמינה הייתה חודר שריון ונפיץ, בעוד שח"ש-מנעל וחלול יהיו זמינים רק ממחצית שנות השישים אבל מתוארים כאן כדי שכל המידע יהיה במקום אחד.



סוג הנשק: תותח 100 מ"מ (100X695) מחיר: 10,000 לתותח, 150 כל פגז חודר שריון, נפיץ או חלול, 200 לח"ש-מנעל.
חימוש: חודר שריון אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 8 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 20 מחסנית: 1 שריון: 0
חימוש: ח"ש-מנעל אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 8 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 25 מחסנית: 1 שריון: 0
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 7 קריטי: 3 פיצוץ: B טווח: 30 מחסנית: 1 שריון: 2+
חימוש: חלול אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 8 קריטי: 2 פיצוץ: C טווח: 20 מחסנית: 1 שריון: 1-