שוב עבר הרבה זמן מאז שהתעסקתי עם הפרויקט הזה - הסיבות הרגילות של פחות מידי קשב (הוא דורש הרבה יותר עבודת מחקר ממה שזה נראה), דברים לעשות בעולם האמיתי ואותו היבט חמקמק ומסתורי של השראה.
בינתיים, בעולם האמיתי קרו המון דברים - אם הייתי מסיים לכתוב את צבאות ערב לפני שנה, הייתי בטח אומר שהשחקנים הם עדיין אותם שחקנים ברובם. כל זה השתנה והתהפך לחלוטין - נצראללה, מי שהיה במשך שלושה עשורים הנמסיס של ישראל, מצא את מותו תחת שמונים טון של פצצות חודרות בונקרים באדיבות חיל האוויר הישראלי. יתר על כן, סוריה של משפחת אסד ששרדה באופן מפתיע מלחמת אזרחים ארוכה של עשור ונראה היה שהיא חוזרת לחדש ימיה כקדם, נפלה תוך שבועות ספורים לידי מורדים אסאלמיסטיים ומשפחת אסד נמלטה לרוסיה ומאז נעלמו עקבותיה. היחידים ששומרים על יותר ממאה שנה של "יציבות שברירית על סף קריסה" הם הירדנים, אבל בואו ננסה לא להביא להם את המנחוס. גם כוחות חדשים עולים - היום כולם מומחים לחות'ים בתימן למשל, אבל אני יכול להבטיח לכם שלפני שלוש-ארבע שנים היו בדיוק שלושה אנשים שהתעניינו בהם ובכלל ידעו מי הם.
אבל פה בפרוייקט, אנחנו עדיין בקו הזמן של שנות התשעים. בתקופה הזאת, סוריה הייתה איום הייחוס העיקרי של ישראל. כמו שראיתם בפרק על צה"ל בשנות התשעים, הצורך להתמודד עם שפעת השריון והארטילריה של צבא סוריה הכווינו את בניין הכוח ופיתוח אמצעי הלחימה. זאת ועוד - בכל קורס צבאי, מטירונות ועד קורסי פיקוד מתקדמים, כולם למדו והכירו את מערכי ההגנה הסורים וכל האימונים היו סביב כיבוש מוצבים סורים, בלימת מתקפת פתע סורית והבקעה לשטחה של סוריה. אבל מה היה לנו בסוריה באותו זמן?
סוריה בשנות התשעים
תחילת שנות התשעים היו מבחינת חאפט' אלאסד תקופה לא רעה בכלל. אמנם ברית המועצות הפסיקה לחלק לו נשק והלוואות עוד לפני קריסתה ב-1991, אבל הוא הצליח להדק את אחיזתו בלבנון ולסלק ממנה את הנשיא החוצפן מישל עון (שלימים יחזור בתור בעל בריתו דווקא) ובחירתו לשים את ערכי תנועת הבעת' בצד ולשתף פעולה במלחמת המפרץ עם המערב האימפריאליסטי נגד צדאם חסין גם השתלמה לו מאוד - לא רק שצדאם המסוכן הוחלש והוכה ומחירי הנפט שהתגלה לאחרונה בסוריה עלו, אלא שמדינות המפרץ העשירות הזרימו כסף רב לסוריה בתמורה לכך, שהושקע בתשתיות שונות וגם בשדרוג אמצעי הלחימה המתיישנים ורכש של חדשים.
במחצית הראשונה של שנות התשעים ניהלה סוריה כמה סבבים של משא ומתן לשלום עם ישראל, במקביל לשיחות שזו ניהלה עם ירדן והפלסטינים, אבל ללא תוצאות כלשהן. בשיחות אלו נודע חאפט' לשמצה ב"דיפלומטיית השלפוחית" כאשר היה מיטיב את ליבם של אורחיו במשקאות קלים ולא מאפשר להם לצאת לשירותים בעודו מפגין את כושר ההתאפקות שלו, מעלל שבוודאי לא תרם לבריאותו.
חאפט' גם טיפח לו יורש מושלם ומרשים - בנו באסל, שחיבתו למרוצי סוסים וכשרונו ברכיבה הקנתה לו בתקשורת הסורית הממשלתית את הכינוי "האביר הזהוב", הגם שלא תמיד התנהגותו הייתה אבירית במיוחד - כאשר פרש מיומן בשם עדנאן קצר הביס אותו במרוץ סוסים ב-1993, ה"אביר המוזהב" שלח אותו בתור פרס לכלא העינויים צידנאיא ממנו שוחרר רק כעבור עשרים שנה.
כמובן שכחלק מהכשרתו לנשיאות, באסל גם זכה להכשרה צבאית מקיפה והתקדם במהירות בדרגות במסגרת משמר הרפובליקה והקומנדו הסורי - בגיל 31 הוא כבר היה אלוף-משנה עם נסיון של שירות בקומנדו, שריון ומשמר הרפובליקה.
מלבד חיבתו לסוסים מהירים, באסל אלאסד אהב מאוד גם מכוניות מהירות - אני בספק אם איזשהו שוטר תנועה היה מעז לתת לו דו"ח, מה שיכל להוביל להיכרות מהירה עם כלא צידנאיא, ככה שבאסל גם נסע מהר כמה שבא לו, מתי שבא לו ואיפה שבא לו.
בתחילת 1994 הסתכל באסל מהחלון וראה שחורף. מכיוון שהוא גם אהב מאוד סקי, הוא החליט לצאת לחופשת סקי באלפים, הזמין טיסה פרטית לפרנקפורט לשם כך ואף הזמין את חברו ובן דודו הצעיר חאפט' מחלוף, לימים איש מודיעין אפלולי-משהו, להצטרף אליו לחופשה הנחמדת.
כך, בלילה הערפילי של ה-21 בינואר 1994 עלה באסל למכונית המרצדס היוקרתית שלו בדרכו לנמל התעופה הבינלאומי של דמשק, לצידו בן דודו מחלוף ומאחור יושב נהג שתפקידו להחזיר את המכונית הביתה. מכיוון שבאסל נהג כמה מהר שבא לו, הוא האיץ למהירות 240 קמ"ש - רק כדי לסיים את הנסיעה בהתנגשות בקיר בטון קשה במיוחד. באסל כנראה חשב שלחגור חגורת בטיחות זה לא גברי במיוחד, אז כמו שאתם מתארים לעצמכם הוא נהרג במקום בעוד שמחלוף נפצע קשה (לימים הוא יהרג בפיצוץ מסתורי במלחמת האזרחים בסוריה). הנהג שישב מאחור יצא ללא פגע - רואים למה חשוב לחגור גם מאחור?
באסל זכה להלוויה מפוארת ולכך ששדה התעופה אליו לא הגיע מעולם יקרא על שמו, אבל חאפט' נתקע בלי היורש המועדף שלו ונאלץ להכשיר במהירות את בנו הגמלוני בשאר, רופא עיניים וגיימר חובב ששהה באותה תקופה בלונדון ומצא את עצמו נבעט במהירות למסלול הכשרה צבאי ופוליטי מזורז, שנועד להפוך אותו מזה:
לזה:
מלבד אובדן בנו המועדף-בעליל, חאפט' אלאסד "נהנה" במחצית השנייה של שנות התשעים מבריאות מידרדרת ומשבר כלכלי על רקע ירידת מחירי הנפט. האגדה מספרת כי בזמן שביקר בהלווייתו של שכנו חסין מלך ירדן, המוסד גנב את השתן שלו בעת שנדרש לבקר בשירותים. השתן נלקח לבדיקה בישראל ושם התברר שאסד חולה מאוד - מעין אירוניה של ההיסטוריה על מי שהתגאה ביכולתו להתאפק מלהשתין.
אסד אכן היה חולה וביוני 2000 הוא גם מת, באמצע שיחת טלפון עם נשיא לבנון אמיל לחוד, תוך שהוא מאלץ את בשאר המבוהל להפסיק לשחק בפלייסטיישן ולהיכנס לתפקיד הנשיא החל מאותו רגע. תקוות רבות נתלו בנשיא החדש, שנתפס כמודרני, בעל חינוך מערבי, גיימר, גיק וחובב ציפורים - אבל הוא התגלה כאכזר ותקיף אף יותר מאביו.
לפי קו הזמן של המשחק Twilight 2000 במהדורה הרביעית שלו, מלחמת העולם השלישית החלה ב-1997 בחילופי מהלומות בלתי-קונבנציונליות בין ישראל לסוריה שגררה פנימה את רוסיה. ה"הווה" של המשחק הרשמי הוא גם באביב 2000, כאשר חאפט' אלאסד עדיין חי - אם כי לא נכתב כלום על גורלו האלטרנטיבי של באסל, אם היה לו כזה. אתם כמובן מוזמנים לשחק את ההיסטוריה בצורה יותר קרובה למציאות, או שונה ממנה בהרבה, אבל גם במציאות היו התרחשויות משונות לא פחות מאלו שאפשר לשחק ושיכלו להתפתח לכיוונים מאוד מפתיעים.
בקיץ 1996, נראה היה שאנחנו עומדים בפני "שידור חוזר" של מלחמת יום הכיפורים, עם תרגיל שהופך למלחמה, כאשר הצבא הסורי ערך תמרון ענקי מול רמת הגולן. יתר על כן, כוחות דיביזיית הקומנדו 14 ששהו כבר שנים רבות בלבנון, הועברו לפתע לגזרת החרמון - היערכות מתאימה לתרחיש שבו סוריה, המתוסכלת מהמשא ומתן התקוע עם ישראל, תנסה לבצע מחטף בחרמון ולחזור לשולחן המו"מ מעמדת כוח. המהלך הביא לעליית כוננות עד כדי חשש למלחמה - אך בסופו של דבר הועברו מסרים מרגיעים בין הצדדים והמלחמה, כמו ששמתם לב, לא פרצה.
אלא שהסיבות להנעת דיביזיית הקומנדו 14 היו אחרות לחלוטין - הנהגת הצבא הסורי תוסכלה מכך שלוחמי הדיביזיה הפכו לעצלים ורשלנים בלבנון המפנקת, תוך שהם שקועים בסחיטת דמי חסות, הברחות ונהיגת מוניות והחליטה להחזיר אותם לחיי צבא קשוחים.
המקור העיקרי להערכות המחמירות על האיום הסורי, היה פנסיונר משופם של המוסד בשם יהודה גיל. ליהודה גיל היה מקור בכיר בסוריה, גנרל שיצא גם הוא לפנסיה, עמו נהג להיפגש במסעדות נחמדות באירופה ולקבל ממנו ידיעות רגישות ביותר על מזימות המלחמה של המשטר הסורי.
היום אנחנו יודעים שהידיעות המסעירות האלה על האיום הסורי, היו פרי דמיונו היוצר של יהודה גיל, שהמציא אותן באותה דרך שאני כותב את הפוסטים האלה - קריאת מקורות גלויים שונים.
במשחק שלכם, כמובן, זה יכול להיות לגמרי אחרת - המודיעין של יהודה גיל יכול להיות אמיתי לגמרי והדמויות שלכם יכולות למצוא את עצמן באמצע מלחמה עם סוריה בחרמון ובגולן.
בינתיים, בעולם האמיתי קרו המון דברים - אם הייתי מסיים לכתוב את צבאות ערב לפני שנה, הייתי בטח אומר שהשחקנים הם עדיין אותם שחקנים ברובם. כל זה השתנה והתהפך לחלוטין - נצראללה, מי שהיה במשך שלושה עשורים הנמסיס של ישראל, מצא את מותו תחת שמונים טון של פצצות חודרות בונקרים באדיבות חיל האוויר הישראלי. יתר על כן, סוריה של משפחת אסד ששרדה באופן מפתיע מלחמת אזרחים ארוכה של עשור ונראה היה שהיא חוזרת לחדש ימיה כקדם, נפלה תוך שבועות ספורים לידי מורדים אסאלמיסטיים ומשפחת אסד נמלטה לרוסיה ומאז נעלמו עקבותיה. היחידים ששומרים על יותר ממאה שנה של "יציבות שברירית על סף קריסה" הם הירדנים, אבל בואו ננסה לא להביא להם את המנחוס. גם כוחות חדשים עולים - היום כולם מומחים לחות'ים בתימן למשל, אבל אני יכול להבטיח לכם שלפני שלוש-ארבע שנים היו בדיוק שלושה אנשים שהתעניינו בהם ובכלל ידעו מי הם.
אבל פה בפרוייקט, אנחנו עדיין בקו הזמן של שנות התשעים. בתקופה הזאת, סוריה הייתה איום הייחוס העיקרי של ישראל. כמו שראיתם בפרק על צה"ל בשנות התשעים, הצורך להתמודד עם שפעת השריון והארטילריה של צבא סוריה הכווינו את בניין הכוח ופיתוח אמצעי הלחימה. זאת ועוד - בכל קורס צבאי, מטירונות ועד קורסי פיקוד מתקדמים, כולם למדו והכירו את מערכי ההגנה הסורים וכל האימונים היו סביב כיבוש מוצבים סורים, בלימת מתקפת פתע סורית והבקעה לשטחה של סוריה. אבל מה היה לנו בסוריה באותו זמן?
סוריה בשנות התשעים
תחילת שנות התשעים היו מבחינת חאפט' אלאסד תקופה לא רעה בכלל. אמנם ברית המועצות הפסיקה לחלק לו נשק והלוואות עוד לפני קריסתה ב-1991, אבל הוא הצליח להדק את אחיזתו בלבנון ולסלק ממנה את הנשיא החוצפן מישל עון (שלימים יחזור בתור בעל בריתו דווקא) ובחירתו לשים את ערכי תנועת הבעת' בצד ולשתף פעולה במלחמת המפרץ עם המערב האימפריאליסטי נגד צדאם חסין גם השתלמה לו מאוד - לא רק שצדאם המסוכן הוחלש והוכה ומחירי הנפט שהתגלה לאחרונה בסוריה עלו, אלא שמדינות המפרץ העשירות הזרימו כסף רב לסוריה בתמורה לכך, שהושקע בתשתיות שונות וגם בשדרוג אמצעי הלחימה המתיישנים ורכש של חדשים.
במחצית הראשונה של שנות התשעים ניהלה סוריה כמה סבבים של משא ומתן לשלום עם ישראל, במקביל לשיחות שזו ניהלה עם ירדן והפלסטינים, אבל ללא תוצאות כלשהן. בשיחות אלו נודע חאפט' לשמצה ב"דיפלומטיית השלפוחית" כאשר היה מיטיב את ליבם של אורחיו במשקאות קלים ולא מאפשר להם לצאת לשירותים בעודו מפגין את כושר ההתאפקות שלו, מעלל שבוודאי לא תרם לבריאותו.
חאפט' גם טיפח לו יורש מושלם ומרשים - בנו באסל, שחיבתו למרוצי סוסים וכשרונו ברכיבה הקנתה לו בתקשורת הסורית הממשלתית את הכינוי "האביר הזהוב", הגם שלא תמיד התנהגותו הייתה אבירית במיוחד - כאשר פרש מיומן בשם עדנאן קצר הביס אותו במרוץ סוסים ב-1993, ה"אביר המוזהב" שלח אותו בתור פרס לכלא העינויים צידנאיא ממנו שוחרר רק כעבור עשרים שנה.
כמובן שכחלק מהכשרתו לנשיאות, באסל גם זכה להכשרה צבאית מקיפה והתקדם במהירות בדרגות במסגרת משמר הרפובליקה והקומנדו הסורי - בגיל 31 הוא כבר היה אלוף-משנה עם נסיון של שירות בקומנדו, שריון ומשמר הרפובליקה.
מלבד חיבתו לסוסים מהירים, באסל אלאסד אהב מאוד גם מכוניות מהירות - אני בספק אם איזשהו שוטר תנועה היה מעז לתת לו דו"ח, מה שיכל להוביל להיכרות מהירה עם כלא צידנאיא, ככה שבאסל גם נסע מהר כמה שבא לו, מתי שבא לו ואיפה שבא לו.
בתחילת 1994 הסתכל באסל מהחלון וראה שחורף. מכיוון שהוא גם אהב מאוד סקי, הוא החליט לצאת לחופשת סקי באלפים, הזמין טיסה פרטית לפרנקפורט לשם כך ואף הזמין את חברו ובן דודו הצעיר חאפט' מחלוף, לימים איש מודיעין אפלולי-משהו, להצטרף אליו לחופשה הנחמדת.
כך, בלילה הערפילי של ה-21 בינואר 1994 עלה באסל למכונית המרצדס היוקרתית שלו בדרכו לנמל התעופה הבינלאומי של דמשק, לצידו בן דודו מחלוף ומאחור יושב נהג שתפקידו להחזיר את המכונית הביתה. מכיוון שבאסל נהג כמה מהר שבא לו, הוא האיץ למהירות 240 קמ"ש - רק כדי לסיים את הנסיעה בהתנגשות בקיר בטון קשה במיוחד. באסל כנראה חשב שלחגור חגורת בטיחות זה לא גברי במיוחד, אז כמו שאתם מתארים לעצמכם הוא נהרג במקום בעוד שמחלוף נפצע קשה (לימים הוא יהרג בפיצוץ מסתורי במלחמת האזרחים בסוריה). הנהג שישב מאחור יצא ללא פגע - רואים למה חשוב לחגור גם מאחור?
באסל זכה להלוויה מפוארת ולכך ששדה התעופה אליו לא הגיע מעולם יקרא על שמו, אבל חאפט' נתקע בלי היורש המועדף שלו ונאלץ להכשיר במהירות את בנו הגמלוני בשאר, רופא עיניים וגיימר חובב ששהה באותה תקופה בלונדון ומצא את עצמו נבעט במהירות למסלול הכשרה צבאי ופוליטי מזורז, שנועד להפוך אותו מזה:
לזה:
מלבד אובדן בנו המועדף-בעליל, חאפט' אלאסד "נהנה" במחצית השנייה של שנות התשעים מבריאות מידרדרת ומשבר כלכלי על רקע ירידת מחירי הנפט. האגדה מספרת כי בזמן שביקר בהלווייתו של שכנו חסין מלך ירדן, המוסד גנב את השתן שלו בעת שנדרש לבקר בשירותים. השתן נלקח לבדיקה בישראל ושם התברר שאסד חולה מאוד - מעין אירוניה של ההיסטוריה על מי שהתגאה ביכולתו להתאפק מלהשתין.
אסד אכן היה חולה וביוני 2000 הוא גם מת, באמצע שיחת טלפון עם נשיא לבנון אמיל לחוד, תוך שהוא מאלץ את בשאר המבוהל להפסיק לשחק בפלייסטיישן ולהיכנס לתפקיד הנשיא החל מאותו רגע. תקוות רבות נתלו בנשיא החדש, שנתפס כמודרני, בעל חינוך מערבי, גיימר, גיק וחובב ציפורים - אבל הוא התגלה כאכזר ותקיף אף יותר מאביו.
לפי קו הזמן של המשחק Twilight 2000 במהדורה הרביעית שלו, מלחמת העולם השלישית החלה ב-1997 בחילופי מהלומות בלתי-קונבנציונליות בין ישראל לסוריה שגררה פנימה את רוסיה. ה"הווה" של המשחק הרשמי הוא גם באביב 2000, כאשר חאפט' אלאסד עדיין חי - אם כי לא נכתב כלום על גורלו האלטרנטיבי של באסל, אם היה לו כזה. אתם כמובן מוזמנים לשחק את ההיסטוריה בצורה יותר קרובה למציאות, או שונה ממנה בהרבה, אבל גם במציאות היו התרחשויות משונות לא פחות מאלו שאפשר לשחק ושיכלו להתפתח לכיוונים מאוד מפתיעים.
בקיץ 1996, נראה היה שאנחנו עומדים בפני "שידור חוזר" של מלחמת יום הכיפורים, עם תרגיל שהופך למלחמה, כאשר הצבא הסורי ערך תמרון ענקי מול רמת הגולן. יתר על כן, כוחות דיביזיית הקומנדו 14 ששהו כבר שנים רבות בלבנון, הועברו לפתע לגזרת החרמון - היערכות מתאימה לתרחיש שבו סוריה, המתוסכלת מהמשא ומתן התקוע עם ישראל, תנסה לבצע מחטף בחרמון ולחזור לשולחן המו"מ מעמדת כוח. המהלך הביא לעליית כוננות עד כדי חשש למלחמה - אך בסופו של דבר הועברו מסרים מרגיעים בין הצדדים והמלחמה, כמו ששמתם לב, לא פרצה.
אלא שהסיבות להנעת דיביזיית הקומנדו 14 היו אחרות לחלוטין - הנהגת הצבא הסורי תוסכלה מכך שלוחמי הדיביזיה הפכו לעצלים ורשלנים בלבנון המפנקת, תוך שהם שקועים בסחיטת דמי חסות, הברחות ונהיגת מוניות והחליטה להחזיר אותם לחיי צבא קשוחים.
המקור העיקרי להערכות המחמירות על האיום הסורי, היה פנסיונר משופם של המוסד בשם יהודה גיל. ליהודה גיל היה מקור בכיר בסוריה, גנרל שיצא גם הוא לפנסיה, עמו נהג להיפגש במסעדות נחמדות באירופה ולקבל ממנו ידיעות רגישות ביותר על מזימות המלחמה של המשטר הסורי.
היום אנחנו יודעים שהידיעות המסעירות האלה על האיום הסורי, היו פרי דמיונו היוצר של יהודה גיל, שהמציא אותן באותה דרך שאני כותב את הפוסטים האלה - קריאת מקורות גלויים שונים.
במשחק שלכם, כמובן, זה יכול להיות לגמרי אחרת - המודיעין של יהודה גיל יכול להיות אמיתי לגמרי והדמויות שלכם יכולות למצוא את עצמן באמצע מלחמה עם סוריה בחרמון ובגולן.
