Twilight:1948-2000 התאמה למלחמות ישראל של T2K4e

[המפקד האלמוני]

מרכבה 1
הראשון בסדרת טנקי המרכבה מתוצרת ישראל, נכנס לשירות בצה"ל ב-1979 - בדיוק בזמן להשתתף במבצע שלום הגליל. הטנק פותח על בסיס לקחים ממלחמת יום הכיפורים ונסיון רב שנצבר בשדרוג ושיפוץ טנקי השוט והמגח. בהרבה מובנים, טנק המרכבה כלל כמה חידושים שהבולט שבהם היה הצבת המנוע בחזית הכלי, כתוספת מיגון. הרעיון הזה נחשב לדי מהפכני והיו ספקות רבים אם הוא יעבוד הן מבחינת הנעה והן מבחינת זווית הראייה של מפקד הטנק - אבל ניסויי עבירות שבוצעו בטנק "שוט" שנחתך, רותך והורכב מחדש כשחלקו האחורי הפך לקדמי, הוכיחו את ההיתכנות לכך.

לטנקי המרכבה 1 שהופעלו במלחמת לבנון הראשונה לא הייתה כוונת ראיית לילה לתותחן (היה מגביר אור כוכבים למפקד) אבל הם הוכחו כאפקטיביים למדי מול טנקי הטי-62 הסורים בהם נתקלו. לעומת זאת, ככל הידוע המרכבה לא נפגשה בשדה הקרב עם הטנק החדיש ביותר של הסורים באותם ימים - הטי-72, שהפך לאיום הייחוס המשמעותי של חיל השריון בשנות השמונים.

התותח של המרכבה היה אותו תותח "שריר/M68" מוכר עוד מטנקי המגח ובניגוד לטנקי המגח והשוט בני זמנו, לא הורכבו עליו בלטנים - לפי פרסומים זרים, המיגון שלו התבסס על יציקת פלדה פשוטה יחסית. לאחר המלחמה, בוצעו בטנק שורה של שדרוגים כגון הוספת משגרי עשן מיידי וכוונת לילה לתותחן וכבר ב-1983 נכנס לשירות דגם חדש יותר - המרכבה 2.

טנקי המרכבה לדורותיהם מצטיינים בעבירות גבוהה בשטח הררי. מבחינת נתוני משחק, היכן שיכול להיות מחסר על בדיקות מיומנות בנהיגה בגלל תנאי שטח הררי ניתן להתעלם ממנו והפחתת המהירות בשטח הררי הנה רק לחצי ולא לשליש.



סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 8/9 שריון קדמי: 10 שריון צידי: 7 שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 900 צריכת דלק: 25 צוות: 4 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח 105 מ"מ M68, ייצוב לתותח, בקרת אש אמל"ח משני: מקלעי מאג כמקלע מקביל, מקלע מפקד ומקלע טען, מרגמה 60 מ"מ בחלק מהכלים, רדיו, משגרי עשן אחרי מלחמת שלום הגליל מחיר: 550,000


---

מרכבה 2ב
כאמור, לקחי המלחמה בלבנון שהוטמעו בטנק המרכבה היו משמעותיים מספיק כדי ליצור טנק חדש, המרכבה 2 שכמעט תוך שנה מרגע כניסתו לשירות קיבל עוד שדרוגים בתחום המיגון ואת הציון "2ב". על המיגון הבסיסי הורכבו מודולי מיגון הניתנים להחלפה בעת שדרוג או תיקון, התותחן קיבל כוונות לירי לילה והמרגמה שבמרכבה 1 הוצבה מחוץ לצריח בדומה לאופן בו הורכבה במגח ובשוט, הפכה למרגמה פנימית המתופעלת על ידי הטען ונטענת מהבסיס (ולא מהקנה כמו רוב המרגמות).

התותח נשאר אותו תותח 105 מ"מ ותיק וגם כאן נציין שטנקי המרכבה לדורותיהם מצטיינים בעבירות גבוהה בשטח הררי. מבחינת נתוני משחק, היכן שיכול להיות מחסר על בדיקות מיומנות בנהיגה בגלל תנאי שטח הררי ניתן להתעלם ממנו והפחתת המהירות בשטח הררי הנה רק לחצי ולא לשליש.



סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 8/9 שריון קדמי: 11 שריון צידי: 8 שריון אחורי: 6 סוג דלק: ס מיכל דלק: 900 צריכת דלק: 25 צוות: 4 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח 105 מ"מ M68, ייצוב לתותח, בקרת אש, ראיית לילה (מא"כ ובהמשך גם תרמי) אמל"ח משני: מקלעי מאג כמקלע מקביל, מקלע מפקד ומקלע טען, מרגמה 60 מ"מ בחלק מהכלים, רדיו, משגרי עשן מחיר: 600,000

 

[המפקד האלמוני]

צבא סוריה - שנות השמונים
לאחר השלום בין ישראל למצרים, סוריה הפכה לאיום הייחוס המרכזי של ישראל. בסוריה עצמה, חתר הנשיא אסד לאסטרגיה של איזון כוחות - עיקרי אסטרטגיה זו היו הגעה לשוויון צבאי עם ישראל והחזרת רמת הגולן הכבושה. לצורך מימוש יעדים אלו, הוגדל הצבא הסורי ונרכש נשק מתקדם מברית המועצות.
כזכור, כוחות צבא סורים שהו בלבנון מאז אמצע שנות השבעים (בפרסומי מודיעין ישנים הם נקראים "כס"ב" - הכוחות הסורים בלבנון) וב-1982 הללו התנגשו עם צה"ל, ספגו אבדות כבדות אך הצליחו לבלון את התקדמות ישראל אל כביש בירות-דמשק. בהמשך שנות השמונים, המשיכו הסורים לתמוך במיליציות לבנוניות כגון אמל וחזבאללה, הצבא הסורי המשיך לגדול עד לסד"כ של חצי מליון חיילים בשנות השמונים שהיו חמושים במיטב הנשק הסובייטי - התעצמות זו שאבה יותר ממחצית התקציב הסורי ולקראת סוף שנות השמונים גם ברית המועצות, שעמדה בפני צרות משלה, הודיעה שתפסיק לתמוך באסטרטגיית איזון הכוחות ואף החלה לדרוש כסף מזומן תמורת הנשק שסיפקה, מה שהוביל את אסד לגשש אחר פתרונות דיפלומטיים בחסות אמריקאית, גישושים שימשכו גם בעשור הבא.

בתמונה המצורפת, הנשיא חאפט' אלאסד ואחיו האכזר רפעת אלאסד, לבושים במדים ומנהלים את הטבח בעיר חמאה בפברואר 1982, בו דיביזיית "פלוגות ההגנה" של רפעת טבחה בעשרות אלפי תושבים בעיר על רקע מרד של האחים המוסלמים נגד המשטר. יש הטוענים כי כאשר עיתונאים זרים הטיחו ברפעת כי לוחמיו רצחו כעשרים-וחמישה אלף אנשים באמצעות ארטילריה, גזים רעילים ושאר אמצעים אכזריים הוא נעלב וענה "מה פתאום? אני בטוח שהרגנו הרבה יותר!"



סמל "פלוגות ההגנה" של המשטר הסורי, מרמז שמדובר באנשים מאוד לא סימפטיים - לצד הקומנדו הסורי, זה היה כוח מובחר שזכה לציוד הטוב ביותר, לאימונים עם הצבא הסובייטי והתבסס על נאמני משטר הבעת' בני העדה העלווית.



אבל האידיליה של שני האחים שנראים פה יחד מובילים את הטבח במתנגדי המשטר לא נמשכה זמן רב - חאפט' לקה בהתקף לב ב-1983 ורפעת עם מקורביו ניסה להשתלט על סוריה בעוד אחיו מאושפז ומחלים. לאחר שחאפט' התאושש במהירות מפתיעה הוא החל לדחוק את אחיו ממוקדי ההשפעה - פלוגות ההגנה של רפעת נערכו לתקוף את דמשק ב-1984 אך חאפט' התייצב מול אחיו לפגישה מתוחה בה הוא איתגר אותו וקרא "רוצה להפיל את המשטר? הנה, אני המשטר!" ורפעת מצמץ ראשון - הוא יצא לגלות באירופה, שם חי לו בנחת ומידי פעם גינה את המשטר בסוריה, אך ללא השפעה של ממש.
ומה באשר ל"פלוגות ההגנה"? הללו פורקו ועל בסיסן הוקמה הדיביזיה המשוריינת הרביעית, כאשר חלק מהלוחמים נקלטו במשמר הרפובליקה, שמתהדר בסמל עם מוטיבים דומים של גולגולת וחרבות מוצלבות.

 

[המפקד האלמוני]

נשק קל בצבא סוריה - שנות השמונים

ככלל, צבא סוריה בשנות השמונים המשיך להשתמש באותם כלי נשק מהעשורים הקודמים - רובי קלשניקוב AK-47, מקלעי PK, רובי צלפים דרגונוב ואקדחי מקרוב. מלבד זאת, יתכן ומספר מצומצם של רובי קלשניקוב מהדגם החדיש יותר AK-74 בקוטר 5.45 מ"מ נכנס לשימוש בכוחות מובחרים - את הנתונים של הרובה הזה תוכלו למצוא בעמ' 102 של המדריך לשחקן.

מלבד זאת, בוצע רכש מצומצם של רובי צלפים מתוצרת אוסטרית וכן ישנן עדויות לא ברורות על שימוש בתת מקלע מוזר מתוצרת אמריקנית, מכל הדברים שבעולם. כמה מוזר? תכף תראו.

American-180
נשק זה שנראה כמו פרי נישואי תערובת בין טומיגאן למקלע לואיס, יוצר על ידי חברה פרטית אמריקאית במטרה לשווק אותו לחובבי נשק, לכוחות שיטור וליחידות אבטחה. המיוחד בו - מחסנית עילית שטוחה ועגולה ובה לא פחות מ-177 כדורי 0.22 אינץ' מהסוג ששימש בדרך כלל ברובים בתת-קליבר ובאקדחים קטנים. המחסנית הגדולה והרתע הנמוך של התחמושת איפשרו קצב אש גבוה מאוד, אבל חקיקה בארצות הברית נגד נשק אוטומטי וכוח העצירה הנמוך של התחמושת, כמו גם בעיות אמינות אפשריות במחסנית הענקית שתרמה גם למשקל כבד יחסית, הביאו לחוסר פופולאריות של תת-מקלע זה, שככל הידוע נכנס לשימוש רק בכמה סוכנויות אכיפת חוק וכן בכמה מדינות מפוקפקות כגון דרום אפריקה ורודזיה.

אז, מה הקשר לסוריה? בכל מיני פרסומי תוד"א ישנים ששוחררו לציבור הרחב לאחר שהסיווג שלהם ("שמור" - לא סיווג גבוה במיוחד מלכתחילה) פג תוקף (את חלקם תוכלו למצוא בספריה הלאומית) תת המקלע הזה מופיע כחלק מהארסנל הסורי ומצויין כי הוא נועד ללוחמת שטח בנוי. ככל הנראה כמה תת מקלעים כאלה נתפסו גם במלחמה בלבנון כשלל - אך מעבר לאמירות אלו, לא מצאתי הוכחות נוספות לשימוש הסורי בו. למרות זאת, בחרתי לצרף אותו כאן מתוך ההנחה שפרסומי התוד"א הללו מהווים בסיס טוב מספיק. איך נשק אמריקאי הגיע לסוריה? ככל הנראה דרך מתווכי צד-שלישי כלשהם, בערוצים דומים לאלו שעשו בהם שימוש מדינות מצורעות כמו דרא"פ.
חוץ מזה - הוא נראה ממש מגניב. בקטע מוזר ומכוער, אבל מגניב.





סוג: תת מקלע תחמושת: 0.22LR אמינות: 4 קצב אש: 6 נזק: 1 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 3 מחסנית: 177 שריון: 2+ משקל: 2 מחיר: 500

----

שטייר SSG-69

רובה הצלפים הסטנדרטי של צבא אוסטריה מאז שנות השבעים, מתוצרת חברת שטייר-מנליכר הוותיקה. מכיוון שאוסטריה היא מדינה נייטרלית, לא היו לסוחרי הנשק האוסטרים נקיפות מצפון מרובות לצייד את משטר אסד כאשר זה חיפש אחר רובה צלפים בריחי ומתקדם. הSSG-69 שימש כוחות קומנדו וחי"ר, להם הקנה טווח ארוך יותר יחסית לדרגונוב הוותיק, במחיר של קצב אש איטי יותר ופחות תחמושת - חמישה כדורים במחסנית פנימית.
למרות שמה הטוב של תעשיית הנשק האוסטרית, כמו רובי צלפים רבים אחרים הSSG-69 גילה רגישות לתנאי שדה קשוחים ונטייה לבלאי מוגבר, בעיקר בחלקי הפלסטיק שלו. רובים כאלו שימשו בהיקף מצומצם גם את כוחות הימ"מ של משטרת ישראל - אוסטריה היא מדינה נייטרלית כאמור ולמכור נשק לשני הצדדים לא נתפס בה כדבר מגונה.

כמו בכל כלי הנשק המאובזרים באופטיקה, לSSG-69 יש 2+ לפגיעה אם מכוונים אותו כפעולה איטית, או רק 1+ אם עושים את זה בלי להשעין אותו על בסיס יציב כגון אדן החלון או שקי פק"ל או דורגלים.



סוג: רובה צלפים תחמושת: 7.62X51 אמינות: 4 קצב אש: 1 נזק: 3 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 12 מחסנית: 5 שריון: 0 משקל: 2 מחיר: 1200

 

[המפקד האלמוני]

נ"ט בצבא סוריה בשנות השמונים

במסגרת בניין הכוח הסורי לאחר המלחמה ב-1973, אחד מלקחי המלחמה היה הצטיידות נרחבת בטילי נ"ט, רצוי כמה שיותר ניידים וקלים עבור כוחות קומנדו, אבל גם עבור כוחות ממוכנים כדי לאפשר התמודדות עם השריון של צה"ל. טילי הסאגר הוותיקים עדיין נשארו בשימוש, אבל הסובייטים ציידו את הסורים גם בטילי נ"ט מתקדמים יותר, עם הנחייה מדור ב' - בניגוד לסאגר, את הטילים האלה לא היה צריך לנהג אל מטרתם באמצעות ג'וייסטיק אלא פשוט להציב את צלב הכוונת על המטרה ולשמור אותו שם. מקור נוסף לנ"ט מתקדם במשקל קל שהתאים לכוחות קומנדו, היתה צרפת.

פאגוט וקונקורס
טיל הפאגוט שבקוד נאטו היה מוכר גם כ AT-4 Spigot פותח במקביל לטיל כבד יותר בשם קונקורס, או כמו שקראו לו בנאטו AT-5 Spandrel. הפאגוט הצטיין במשקל נמוך יחסית, כושר חדירה טוב ודיוק בזכות ההנחיה מדור ב' שלו, אך "שילם" על כך בטווח קצר. ממערכת השיגור של הטיל ניתן היה לשגר גם את הקונקורס כשההבדל העקרי בין שני הטילים היה הזביל הגדול יותר של הקונקורס. הפאגוט שימש בעיקר כוחות חי"ר, בעוד שהקונקורס יועד לשיגור משריוניות BRDM-2 יעודיות (עם משגר בן חמישה זבילים) או נגמ"שי BMP-2 (עם משגר בן זביל אחד על הצריח).
את הנתונים של השריונית BRDM-2 והנגמ"ש BMP-2 תוכלו לקחת ללא שינוי מהחוברת לשחקן (עמ' 121-122) ורק להוסיף להם משגר קונקורס בתור חימוש עיקרי לשריונית (עם "מחסנית" של חמישה טילים) ומשני לנגמ"ש (עם "מחסנית" של טיל אחד - עוד טילים אוחסנו בבטן הכלי).
לעומת זאת, הנתונים שאני מציג כאן של הקונקורס יהיו שונים מעט מאלו המופיעים בעמ' 104 של החוברת לשחקן.

תראו כמה הם דומים:

פאגוט

סוג: טיל נ"ט מונחה תחמושת: 120 מ"מ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 10 קריטי: 1 פיצוץ: B טווח: 25 מחסנית: 1 שריון: 1- משקל: 4 מחיר: 4000


קונקורס


סוג: טיל נ"ט מונחה תחמושת: 135 מ"מ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 10 קריטי: 1 פיצוץ: B טווח: 50 מחסנית: 1 שריון: 1- משקל: 6 מחיר: 5000

 

[המפקד האלמוני]

מילאן
טיל זה יוצר בשנות השבעים שיתוף פעולה גרמני-צרפתי כדי לשמש את צבאותיהן של מדינות אלו למקרה של הפיכת המלחמה הקרה למלחמה חמה, אך נמכר גם למדינות אחרות באירופה, אפריקה, אסיה והמזרח התיכון. כך, סוריה קיבלה את הטיל בסוף שנות השבעים והכניסה אותו לשימוש כוחות הנ"ט והקומנדו שלה. הטיל הצטיין במשקל נמוך יחסית, מערכת הנחייה דור ב' וכושר חדירת שריון טוב יחסית למשקלו וממדיו. עם זאת, הטווח שלו היה די קצר.

בתמונה המצורפת, ניתן לראות לא רק את הטיל ומערכת ההנחיה הדי-קומפקטית שלו, אלא גם לוחמים סורים בלבנון המציבים שני טילים מסוג זה.


סוג: טיל נ"ט מונחה תחמושת: 103 מ"מ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 9 קריטי: 2 פיצוץ: B טווח: 22 מחסנית: 1 שריון: 1- משקל: 3 מחיר: 5000

 

[המפקד האלמוני]

ארטילריה בצבא סוריה בשנות השמונים

כמו עם אמצעי לחימה אחרים, גם בשנות השמונים צבא סוריה המשיך להשתמש בתותחים ובמרגמות שהוזכרו בפרקים הקודמים, כאשר תותחי ה-152 מ"מ וה-122 מ"מ היוו את אמצעי הלחימה המרכזיים בתחום זה. אבל גם כאן בוצעו תהליכים של רכש והתעצמות ובין היתר הצטייד הצבא הסורי בתותחים מתנייעים מתוצרת סובייטית.

לתותחים מתנייעים יש יתרונות רבים על התותחים הנגררים - הם מספקים הגנה לתותח ולצוות (אם כי שריונם די דק ומספיק בעיקר נגד נק"ל ורסיסים), זחלים מספקים להם עבירות טובה בהרבה מאשר גרירה על ידי משאית ובמקרה שצריך להתקפל ולדלג לעמדה אחרת - התהליך מהיר ופשוט יותר. כמו שאתם זוכרים מהפרק על שנות השבעים, לסורים גם היה תותח מתנייע משלהם - הרכבה מקומית של תותח 122 מ"מ על תובת טנק טי-34 מיושן, ככה שהתו"ל של ארטילריה מתנייעת לא היה זר להם.

לא מוכר לי שימוש סורי בתותחים מתנייעים חדשים במלחמה בלבנון, אבל ככל הנראה כבר לפניה הם נקלטו בצבאה.

2S1

תותח מתנייע סובייטי משנות השבעים, שהתבסס על תותח שדה D-30 בקוטר 122 מ"מ עם שינויים בבלם הלוע. התותח עצמו זווד בצריח שהורכב על תובה זחלילית. התותח חלק את אותה תחמושת עם תותחי השדה הנגררים עליהם התבסס וכמוהם יכל במקרה הצורך גם לירות פגזים חלולים בכינון ישיר.

התמונה המצורפת היא הרבה אחרי שנות השמונים - היא צולמה במהלך מלחמת האזרחים בסוריה ב2013 והכלי הספציפי המופיע בה נפל בידי לוחמי ג'בהת אלנצרה (חזית הסיוע) - ארגון ג'האד סוני, שעיטר את תובת וצריח הכלי בדגליו.



סוג: תומ"ת אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 6/7 שריון קדמי: 4 שריון צידי: 3 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ס מיכל דלק: 550 צריכת דלק: 10 צוות: 4 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח D-30 בקוטר 122 מ"מ אמל"ח משני: יתכן ומקלע בינוני או כבד על צריחון המפקד, רדיו מחיר: 120,000

ולנתוני התותח למי שלא רוצה לגלגל חזרה לשנות השבעים ולחפש את הD-30:

סוג הנשק: תותח 122 מ"מ (122X447) מחיר: 250 כל פגז
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 10 קריטי: 1 פיצוץ: B טווח: 190 מחסנית: 1 שריון: 2+
חימוש: חלול אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 9 קריטי: 2 פיצוץ: C טווח: 20 מחסנית: 1 שריון: 1-

 

[המפקד האלמוני]

2S3

כמו שה2S1 היה הלבשה של תותח שדה על תובה וצריח ליצירת תומ"ת, גם התומ"ת הסובייטי הזה שנוצר כמענה ל-M-109 האמריקאי, התבסס על תותח קיים - תותח הD-20 בקוטר 152 מ"מ, שתואר בפרק של שנות השבעים. ברית המועצות עשתה שימוש נרחב בתומ"ת הזה במלחמתה באפגניסטן וגם סיפקה אותו בשנות השמונים לבעלות בריתה ובהן סוריה ועיראק.



סוג: תומ"ת אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 6/7 שריון קדמי: 4 שריון צידי: 3 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ס מיכל דלק: 830 צריכת דלק: 15 צוות: 4 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח D-20 בקוטר 152 מ"מ אמל"ח משני: יתכן ומקלע בינוני או כבד על צריחון המפקד, רדיו מחיר: 140,000

ולנתוני התותח למי שלא רוצה לחפש אותו בפרק של שנות השבעים:

סוג הנשק: תותח 152 מ"מ (152.4X547) מחיר: 500 כל פגז
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 11 קריטי: 1 פיצוץ: A טווח: 200 מחסנית: 1 שריון: 2+

 

[המפקד האלמוני]

רק"ם ושריון בצבא סוריה בשנות השמונים

סוריה התעצמה אחרי המלחמה ב-1973 גם בתחום הרק"ם. אמנם צבאה עדיין המשיך להשתמש בטנקי טי-55 וטי-62 שכבר נחשבו מיושנים וכך גם בנגמ"שים והשריוניות ששימשו אותו בשנות השישים והשבעים, אבל באדיבות הסובייטים נקלטו גם כלים חדשים. נגמ"ש הלחימה BMP-2 למשל הגיע לסוריה במחצית השנייה של שנות השמונים והתעלה על קודמו הBMP-1, עם תותח 30 מ"מ אוטומטי ומהיר ירי, צריח רחב ונוח יותר וטיל נ"ט מתקדם מדגם "קונקורס". עבור הBMP-2 תשתמשו בנתונים בעמ' 121 של החוברת לשחקן אבל תשתמשו בנתונים שהבאתי בפוסט קודם עבור טילי הנ"ט שלו.

רכש מוקדם יותר ומדאיג יותר מבחינת צה"ל, היה הטנק הסובייטי מדגם T-72 שהגיע לידי סוריה עוד לפני המלחמה בלבנון ונחשב לתעלומה במערב.

2A46 - תותח טנק סובייטי בקוטר 125 מ"מ

תותח סובייטי שפותח במקור עבור טנק הT-64 עוד בסוף שנות השישים והותקן בטנקי הT-72 הזולים והאמינים יותר בשנות השבעים. התותח היה בעל קדח קנה חלק והתאפיין במערכת טעינה אוטומטית - במקום טען אנושי שיטען בו פגזים, הורכבה מערכת מכנית שטענה בנפרד פגז וחומר נפץ הודף - שיטה שלהערכת המהנדסים הסובייטים תהיה מהירה יותר ותאפשר בניית צריח קטן יותר לשני אנשי צוות בלבד. התותח היה תותח הטנק בעל הקוטר הגדול ביותר בעולם (מעמד עליו הוא שומר גם היום) וירה פגזי "חץ" מיוצבי סנפירים, פגזים חלולים וכן פגזים נפיצים. בתור תותח הטנק העוצמתי ביותר בזירה, המצאותו בסוריה הטרידה מאוד את צה"ל והיוותה תמריץ לפיתוחים חדשים בתחום השריון.



סוג הנשק: תותח 125 מ"מ מחיר: 40,000 לתותח, 250 כל פגז נפיץ, 350 חלול, 500 ח"ש-חץ.
חימוש: ח"ש-חץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 11 קריטי: 1 פיצוץ: - טווח: 35 מחסנית: 1 שריון: 1-
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 10 קריטי: 1 פיצוץ: B טווח: 35 מחסנית: 1 שריון: 2+
חימוש: חלול אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 11 קריטי: 1 פיצוץ: B טווח: 27 מחסנית: 1 שריון: 1-

 

[המפקד האלמוני]

T-72A

הT-72 היה הטנק הסובייטי המתקדם ביותר בזירת המזרח התיכון והגיע לידי סוריה כשנה לפני מלחמת לבנון הראשונה. בשלב הזה, הטנק היה תעלומה במערב. היה ידוע רק שיש לו תותח רב-עוצמה עם טעינה אוטומטית ותוספות של שריון שכבתי (של מתכת, קרמיקה וגומי) בחזיתו. השימוש במערכת טעינה אוטומטית והוויתור על טען, איפשר צריח נמוך יותר עם תותחן ומפקד בלבד. בשירות הצבא הסורי, טנקים מתקדמים אלו נמסרו לידי יחידות מובחרות ונאמנות למשטר שתפקידן הגנת הבירה דמשק, אך במהלך המלחמה בלבנון ב-1982, כאשר נראה היה כי ישראל מתקדמת לעבר כביש בירות-דמשק ועשויה לאיים על סוריה-גופא, הוטלו הללו לקרב.

בניגוד לשמועות שונות שמסתובבות בכל מיני פרסומים ברשת, טנקי T-72 לא נלחמו מעולם נגד טנקי מרכבה. מספר טנקים מדגם זה הושמדו בקרבות על ידי כוחות נ"ט של צה"ל שהשתמשו בטילי TOW (עורב) וכוחות מיוחדים פירקו מהם כמה רכיבים למחקר ובחינה על ידי זירות המודיעין הטכנולוגי וחיל החימוש - האפשרות לגרור טנק כזה בשלמותו לארץ, לא התממשה עקב אילוצים מבצעיים וטכניים.

מצורפת כאן תמונה נדירה של טנק T-72 סורי שהושמד בלבנון ע"י טילי נ"ט. שימו לב שהתמונה צולמה בחשיפה ארוכה בגלל תנאי החשיכה וההימנעות משימוש במבזק ולכן הכוכבים נראים כאילו הם מוארכים ומה שנראה כמו תמרות עשן הוא בעצם צלליות של לוחמי צה"ל הבוחנים את הטנק.




מהידע שהצטבר בעקבות מלחמת לבנון הראשונה וכן מהפעלת טנקי T-72 על ידי עיראק במלחמתה נגד איראן, התברר שאמנם מדובר בטנק מתקדם ויעיל, אך לא חף מחסרונות. המטען האוטומטי למשל מנע החלפה של סוג תחמושת באמצע סדרת ירי (ירי ברצף של 3 פגזים) ותרמילי חומר הנפץ ההודף שמוקמו סביב-סביב בצריח בצורה נוחה לטעינה עבור המערכת המכנית הפכו למלכודת-מוות במקרה שבו הצריח נחדר והללו התפוצצו. יתר על כן, למרות החדשנות שבתותח, הטנק עצמו לא זווד במערכת בקרת אש מתקדמת וראיית הלילה שלו התבססה על זרקורי א"א אקטיביים מיושנים כמו בדורות הטנקים הקודמים.

בעשור הבא, חלק מטנקי הT-72 של סוריה ישודרגו, אבל רובם ישארו באותה תצורה המוצגת כאן וימשיכו לשמש את הצבא הסוריה עמוק אל תוך המאה ה-21.



סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 4/5 (ז) מהירות מנהלתית: 8/9 שריון קדמי: 10 שריון צידי: 8 שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 1200 צריכת דלק: 24 צוות: 3 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח 125 מ"מ 2A46, ייצוב לתותח, ראיית לילה (אינפרא-אדום אקטיבי) אמל"ח משני: מקלע מקביל PKT (גרסה מותאמת לטנקים של הPK מספר הכללים), מקלע DSHK 12.7 מ"מ למפקד, מיסוך עשן מהמנוע ובחלק מהכלים המאוחרים יותר גם משגרי עשן, רדיו מחיר: 700,000

 

[כליל החורש נאורי]

רק על הצילום הזה של ה-T-72 עם רוחות הרפאים והכוכבים הנופלים אפשר לבנות תרחיש משחקי תפקידים אימתי-מלחמתי משהו, אם כי אולי בשיטה כמו קריאתו של קת'ולהו או מלחמה חמה.

 

[המפקד האלמוני]

רק על הצילום הזה של ה-T-72 עם רוחות הרפאים והכוכבים הנופלים אפשר לבנות תרחיש משחקי תפקידים אימתי-מלחמתי משהו, אם כי אולי בשיטה כמו קריאתו של קת'ולהו או מלחמה חמה.

באופן כללי כל נושא הT-72 בארץ מלא בהנפצות מוזרות שאפשר לעשות מהן משחק תפקידים קונספירטיבי, למשל:

- עד לפני כמה שנים הייתה בבה"ד 15 תצוגת רק"מ במגרש המסדרים (איזה מטומטם שהתמנה למפקד הבה"ד שלח את כל הכלים ההיסטוריים הללו לגריטה כמתכות כי זה נראה לו מיושן ופוגע בתדמית הסייברסייבר של חיל המודיעין) בין טנקי ונגמ"שי השלל היה גם דגם של T-72 מפלסטיק ופיברגלאס שבאופן עקבי אנשים שמעולם לא דרכו בבה"ד 15 טענו בתוקף שיש בו חלקים מ T-72 שנפגע בלבנון. ספוילר - אין.

- על אותו קונספט בבסיס סיירים היתה פעם תצוגת רק"מ שלל למטרות לימוד תוד"א. מכיוון שT-72 לא היה שם בנמצא, העמידו טנק סטלין-3 (ראו הפרק על מצרים בשנות החמישים) ושמו עליו שלט עליו רשום "T-72" שמתאר גם את המאפיינים החיצוניים של ה T-72. ספוילר - לא היה את רוב המאפיינים האלה בסטלין-3. פעם הבאה שאיזה טרנספוב יגיד "אני מזדהה כהליקופטר תקיפה חחחח, קוקסינלים" תוכלו להפנות אותו לסיפור הזה ולציין שצה"ל, שתמיד הקדים את החברה הישראלית בכמה צעדים מבחינת קידמה חברתית, איפשר לטנק לבחור את המגדר שלו עוד לפני שזה היה מקובל.

- ה T-72 היחיד הנגיש לציבור הרחב בישראל נמצא במוזיאון בלטרון. הוא לא הגיע לשם כשלל אלא נרכש מעודפי הצבא המזרח גרמני אחרי איחוד גרמניה. לפני כמה שנים צבעו אותו בצבע חום-צהבהב מבריק דוחה (במקום החום-כהה-מחוספס שהיה לו במקור) ועל הדרך גרמו לו כל מיני נזקים.

 

[כליל החורש נאורי]

אולי מישהו הטיל לחש הגנה מפני T-72 חזק מדי.

 

[המפקד האלמוני]

מיליציות וצבאות בלבנון - שנות השמונים

לבנון בשנות השמונים הייתה מדינה אומללה למדי. אם הייתי רוצה להקדיש סדרת פוסטים נפרדת לכל אחד מהארגונים החמושים והמיליציות שפעלו בה בשנות השמונים, זה היה יוצר שרשור אינסופי שעומד בפני עצמו.
מיליציות עדתיות ופוליטיות שונות נלחמו זו בזו והמדינה חוותה גם פלישה ישראלית, מעורבות סורית, בחישה של עיראק ואיראן ואף התערבות של כוח בינלאומי מערבי. רק בסוף העשור המצב התייצב, כאשר נחתמו הסכמים שסיימו את המלחמה ולמעשה הנציחו את האחיזה הסורית במדינה האומללה, מלבד בדרום לבנון שם הוקמה ב-1985 רצועת ביטחון בשליטת ישראל.

המיליציות השונות בלבנון השתמשו כמעט בכל כלי הנשק הקלים וגם בכמה מהכבדים שמופיעים פחות או יותר בכל הפרקים עד כה. מה שלא היה בלבנון עצמה, סופק על ידי מדינות שונות, נגנב ממחסני צבא לבנון או הוברח בדרכים שונות ומשונות. הנה למשל כמה נוצרים חמושים, ככל הנראה ממיליציית הכח"ל (הכוחות הלבנונים) המרונית, נהנים מהפסקת סיגריה בין הקרבות. שני הגברים מימין ומשמאל חמושים ברובי G3 גרמניים שאת הנתונים שלהם תוכלו למצוא בפרק על ירדן בשנות השישים. ככל הנראה גרמניה המערבית סיפקה את הרובים גם לצבא לבנון והם נגנבו ממחסניו. הגנדרן באמצע התמונה, נושא קלשניקוב או אחד מהחיקויים הרבים שלו.



אבל למיליציות לא היו רק כלי נשק קלים. ראו למשל את זה:



לפי הגרפיטי "P.S.P", הכיתוב "ألحزب ألتقدمي ألأشتراكي" והנסיון המכוער לצייר את סמל העט והמכוש, מדובר בנגמ"ש בשימוש לוחמי המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית, התנועה הפוליטית והמיליציה של משפחת ג'נבלאט. הנגמ"ש הוא אמנם M-113 אמריקאי, אבל החימוש שלו הוא דווקא ממקור סובייטי - צמד מקלעי KPV בקוטר 14.5 מ"מ. בסבירות גבוהה הזוועה הזו נגנבה ממחסני הצבא הלבנוני וגם חזרה לשם עם פירוק המיליציות מנשקן בסוף שנות התשעים - צבא לבנון עושה שימוש בנגמ"שים בתצורה הזו עד עצם היום הזה ולפני כמה שנים התחוללה סערה-זוטא בזירה הדיפלומטית כשכמה כלים כאלו תועדו משום-מה בידי חזבאללה בלחימה בסוריה.

נגמ"שים לא מספיק כבד?



כאן לוחמיו של ג'נבלאט מדגמנים טנק טי-55 (שימו לב לפוסטר עם סמל המפלגה על "סכין" הטנק) שככל הנראה הגיע אליהם כשלל מידי הצבא הסורי או כוחות משוריינים של צבא השחרור הפלסטיני.

בקצרה - אם אתם מסוגלים לדמיין את זה ויש בסדרת הפוסטים הזו או בספר הכללים את הנתונים של זה, כנראה שמישהו בלבנון השתמש בזה כדי להרוג את השכנים שלו וגם את השכנים של השכנים.

אה, זוכרים את חסן נצראללה? בעשור הקודם פגשנו אותו אחרי שהוא ברח בעור-שיניו מעיראק, חזר ללבנון והשתלב בפעילות פוליטית וצבאית במפלגת ומיליציית "אמל". ב-1982, הוא פרש עם עוד כמה מהפעילים השיעים במפלגה והם הקימו את "אמל האסלאמית" שמהר מאוד הפכה ל"חזבאללה" - מפלגת האל.
על רקע הפלישה הישראלית ללבנון, התיר אסד חופש פעולה מסויים בבקעת הלבנון לאנשי מודיעין ומבצעים ממשמרות המהפכה של איראן. הללו ניסו לגייס לצידם את תנועת "אמל" השיעית, אבל משזו דבקה בבריתה עם סוריה, העדיפו לקדם פיצול של כמה מהפעילים האדוקים יותר. במהלך שנות השמונים ביצעו פעילי חזבאללה מספר פיגועים כנגד הנוכחות הישראלית והכוח הרב לאומי בלבנון, אבל במחצית השנייה שקעו בסכסוכים דווקא עם אחיהם השיעים מאמל - "אחיהם" אינה מטאפורה, שכן אחיו של נצראללה הוא איש אמל מושבע עד היום.
נצראללה עצמו, ששימש בתפקידי הדרכה וארגון בתנועה החדשה, זכה גם להילחם אישית מול אמל בסוף העשור, כאשר נקלע למצור ממושך של לוחמי אמל על הכפר ג'רג'וע (מחוז נבטיה) - יש הטוענים כי אירועים אלה, המכונים "מצור מאה הימים" עיצבו את דמותו של נצראללה כמנהיג. גם האיראנים שמו לב לצעיר הכריזמטי, שבניגוד למנהיגים שיעים אחרים היה לו יתרון גדול אחד - הוא לא השתייך לאחת ממשפחות ה"זועמה", אצולת הקרקעות השיעית, אלא היה אדם לא-מקושר ממשפחה עניה, בדיוק מי שיהיה חייב הוקרת תודה למי שיטפח וירומם אותו.

בתמונה המצורפת, נצראללה בצעירותו (ההוא עם הזקן) במחנה אימונים של חזבאללה בבקעת הלבנון, יחד עם חברו הטוב חסאן אללקיס (ההוא עם הכובע והחולצה הבהירה), לימים אחראי הרכש הצבאי בארגון. ב-2013 מישהו יהרוג את אללקיס בחניון ביתו באמצעות אקדח משתיק קול, אבל כאן הוא עדיין צעיר שכל עתידו לפניו.

 

[המפקד האלמוני]

ארגונים פלסטינים בשנות השמונים

כזכור לנו מהפרק של שנות השבעים, חמושים פלסטינים שגורשו מירדן, הפכו את לבנון למגרש המשחקים העיקרי שלהם למערכה כנגד ישראל - מה שהוביל בסופו של דבר לפלישת צה"ל ללבנון ולמצור על בירות, שבסופו של דבר הושג הסדר בו ערפאת ולוחמיו התפנו בדרך הים לתוניס. הנה ערפאת ואנשיו מסתובבים להם בבירות, חמושים ברובים אייקוניים ממשפחת הקלשניקוב. שימו לב שערפאת חובש כובע מצחיה מכוער ולא את הכאפיה הייצוגית שלו.



לפי הסתרשף החצי פתוח כלפי מעלה של הלוחם המזוקן מימינו של ערפאת, אפשר לזהות שזה AKM, גרסה מעט מודרנית יותר (מסוף שנות החמישים) של הקלשניקוב, שיוצרה בטכניקה מעט שונה (כיפוף מתכת ולא כרסום וחריטה, אבל זה לא באמת מעניין אתכם) ושקלה בערך קילו פחות מה AK-47 המקורי, אבל במונחי משחק אין לזה שום הבדל.

האנתפאצ'ה שפרצה ב-1987 לא הפתיעה רק את ישראל, אלא גם את אש"ף - המהומות העממיות שהתאפיינו בהשלכת אבנים ובקבוקי תבערה לא הוכוונו בתחילה על ידי שום גוף פלסטיני רשמי, אבל כמו שקורה הרבה פעמים במזרח התיכון, ההנהגה מיהרה להדביק את הרחוב.
ב-1988 סגנו של ערפאת, אחד ח'ליל אל-וזיר המוכר יותר כ"אבו-ג'האד" הופתע בביתו בתוניס בעת שישב לו וכתב מכתבים להנהגת השטח של האנתפאצ'ה - קצין צה"ל שצץ בדלת חדרו ירה בו מחסנית שלמה, בזמן שלוחמים אחרים אספו את מסמכיו, עקרו את הכספת שלו מהקיר והסתלקו אל סירות שהמתינו להם בחוף וכל זה לעיני אשתו המופתעת.

ישראל פעלה למיגור האנתפאצ'ה ואף עצרה רבים מאנשי השטח של אש"ף, אבל מתוך המהומות עלה ארגון רצחני חדש - חמאס.

 

[המפקד האלמוני]

נשק בשימוש הפלסטינים בשנות השמונים
פרק זה כולל למעשה רק נשק קל ונשק מאולתר. אמנם לצבא השחרור הפלסטיני שפעל בחסות סוריה בלבנון היו גם נגמ"שי BTR-152, טנקי T-34 מיושנים, כנראה גם טנקי T-55 וכמות גדולה של רקטות מהסוגים השונים שתוארו בפרקים הקודמים, אבל רוב הנשק הזה אבד בלחימה או בנסיגה לתוניס. בזמן פעילותם בלבנון, השתמשו הלוחמים הפלסטינים במגוון כלי נשק קל - בעיקר הקלשניקוב האייקוני שסופק להם על ידי פטרוניהם בארצות ערב, אבל גם כל נשק אחר שיכלו לשים עליו את ידיהם.

באנתפאצ'ה עצמה נעשה שימוש בנשק קר כגון סכינים, אבנים וגרזנים (ראו נתונים בעמ' 93-94 בחוברת הכללים לשחקן) אבל גם בנשק חם שנגנב מבסיסים, מתנחלים וחיילים או נרכש מגורמים פליליים. הההיסטוריון הבריטי-פלסטיני תומך החמאס עזאם תמימי אף מתפייט בספרו Hamas: Unwritten Chapters על כך שהנשק החם הראשון של הארגון היה תת-מקלע עוזי שנלקח משוטר מג"ב שנרצח, אבל יש מצב שהוא משקר כי באותו ספר הוא גם מתעקש לטעון שחמאס דומה יותר לארגוני מהפכנים דרום-אמריקאים מאשר לארגון טרור דתי, אבחנה שבוודאי הייתה מפתיעה את מייסדי חמאס, בוגרי תנועת האחים המוסלמים.


AMD-65

אחד הצאצאים היותר-מכוערים במשפחת חיקויי הקלשניקוב העולמית. רובה סער זה מתוצרת הונגרית הורכב ממתכת בלבד ופולימר פלסטי בידיות האחיזה - שכן היו לו שתיים כאלה, אחת איפה שלכל רובה סער יש ידית אחיזה ואחת נוספת כ"ידית הסתערות" קדמית במקום המתפסים (שהוחלו במין מקרן מחורר ממתכת). מאפיינים חיצוניים נוספים שלו היו סתרשף גדול ומחורר וקת מתכת רזה ומתקפלת.
ניתן היה להשתמש בAMD-65 עם מחסניות תקניות של קלשניקוב של 30 כדורים, אבל גם הייתה לו מחסנית קצרה יותר של 20 כדורים שהיה נוח יותר לירות איתה בשכיבה (ללא השפעה מיוחדת על גלגולים במשחק).

רובים אלו נצפו בשימוש לוחמי פת"ח בלבנון והמשיכו איתם לתוניס. ניתן למצוא אותם עד היום מפעם לפעם בגדה המערבית ובעזה. ככל הידוע, הם סופקו לפלסטינים במסגרת סיוע מהגוש המזרחי, אבל לא מצאתי פרטים נוספים על כך. מספר רובים כאלו שנפלו שלל לידי צה"ל שימשו באופן מזדמן גם ביחידות מובחרות שאהבו את הגודל הקומפקטי שלהם.

שימו לב שקצב האש של הAMD-65 מעט גבוה יותר מזה של הקלשניקוב (5 ולא 4), אבל שאר הנתונים די זהים.





סוג: רובה סער תחמושת: 7.62X39 אמינות: 5 קצב אש: 5 נזק: 2 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 5 מחסנית: 30 או 20 שריון: 0 משקל: 1 מחיר: 500

 

[המפקד האלמוני]

אבנים וקלע
זריקת אבנים הפכה לכל כך אייקונית עם המאבק העממי הפלסטיני בכלל והאנתפאצ'ה הראשונה בפרט, עד שהיא קיבלה ערך ויקיפדיה משל עצמה, שלא לדבר על לפחות מסעדה אחת ברמאללה ועוד אחת בחברון עם השם המלבב "Stones".

כפי שמוסבר בחוברת הכללים לשחקן, שימוש בכלי נשק מושלכים ובכלל זאת אבנים (ורימוני יד) מתבצע באמצעות הקוביות של הזריזות ומיומנות התנועה (Mobility). אבנים מושלכות הן פחות קטלניות ממרבית כלי הנשק, אבל עדיין מסוגלות לפצוע ואף להרוג. התמונה המצורפת ככל הנראה צולמה באנתפאצ'ה הראשונה וכוללת עוד אייקון ערבי ופלסטיני אופייני משנות השמונים עד עצם היום הזה - סובארו DL, החונה ברקע.



הנתונים של אבן מושלכת הם אלה המופיעים בעמ' 93 בחוברת הכללים לשחקן ומובאים כאן לשם הרפרנס.

סוג: אבן תחמושת: - אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 1 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 1 מחסנית: - שריון: 2+ משקל: 1/4 מחיר: -

מלבד השלכת אבנים ביד, ניתן להשיג טווח ועוצמה גדולים יותר באמצעות קלע. פלסטינים רבים שחיו באזורים כפריים ונהגו לרעות צאן וכו', ידעו להשתמש בכלי נשק פשוט זה. בחוברת הכללים לשחקן אין כללים לקלע, אז אני כותב אותם כאן תוך שאני מתבסס בין היתר על הנתונים של קשת מאולתרת. למרות שככלי נשק הקלע לא הרבה יותר מוצלח מאבן מושלכת, הוא הצטלם מאוד טוב ויצר אפקט תודעתי של "דוד מול גלית".
מבחינת חוקי משחק, התקפות בקלע עושות שימוש במיומנות "נשק טווח" (Ranged Combat) ולא המיומנות "תנועה".



סוג: קלע תחמושת: - אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 1 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 2 מחסנית: - שריון: 2+ משקל: 1/4 (מהאבן, משקל הקלע עצמו זניח) מחיר: 1

בחוברת הכללים לשחקן מופיעה גם ההתמחות Pitcher (זורק) בעמ' 50 שנותנת בונוס של 1+ לבדיקות תנועה בכל הקשור לזריקה והשלכה וניתן להשתמש בה גם כאן. אם אתם רוצים דמות של פלסטיני שמתמחה בקלע, תשתמשו במומחיות החדשה המצורפת כאן:

התמחויות נשק טווח
קלע: נותן לך 1+ לבדיקות מיומנות בנשק טווח כאשר אתה משתמש בקלע. כמו כן, הטווח הבסיסי של הקלע גדל ל-3.

 

[המפקד האלמוני]

בקבוק תבערה (בקת"ב)

עוד נשק אייקוני של האנתפאצ'ה הראשונה והתקוממויות עממיות פלסטיניות באופן כללי. לפעמים בתקשורת הוא מתואר כ"בקבוק מולוטוב" אבל בקבוקי מולוטוב (שהנתונים שלהם מופיעים בחוברת הכללים לשחקן בעמ' 112) הם מתקן מתוחכם יחסית - בקבוק עם נוזל דליק וחומר מצית כגון חומצה או זרחן באחסון נפרד מבחוץ, שרק כאשר הבקבוק נשבר והם מתערבבים נוצרת הצתה. בקבוקי התבערה הם נשק פשוט יותר - בקבוק עם נוזל דליק וסמרטוט תחוב לפיה שלו, אותו מדליקים (פעולה איטית) לפני שמשליכים את הבקבוק אל המטרה.

השימוש בבקבוקי תבערה מסוכן למפעיל כמעט כמו למטרתם - הבקבוקים אינם מאוזנים היטב ויש להתקפות באמצעותם 1- (לבדיקה של תנועה + זריזות) וכן הם שבירים למדי - נזק של 1 נקודת פגיעה או יותר שיגרם לבקבוק יביא להתנפצותו, מפגש בין הנוזל הדליק לסמרטוט הבוער ונזק אש להקס בו הם נמצאים (ולמרבה הצער גם למי שאוחז בהם). דחיפה של גלגולי פגיעה בבקבוק תבערה שיוצאות בה תוצאות של 1 (פיצוץ) תביא לאפקט דומה, כאשר הבקבוק יצית את מי שמיידה אותו.

באופן כללי, עדיף להשתמש באמצעים אחרים כמו רימוני יד או אפילו מטעני השלכה מאולתרים, אבל מניח שאם הגעתם עד כאן בקריאה של הפרוייקט הזה - אתה לא משתמש בנשק שהיית רוצה, אלא בנשק שיש לך. להרחבה על כל הקשור בנזק אש, נזק שריפה מתמשך וכיבוי להבות, ראו את תת הפרק הרלוונטי בחוברת הכללים לשחקן בעמ' 79.




סוג: בקבוק תבערה תחמושת: אמינות: 1 קצב אש: 1 נזק: - קריטי: - פיצוץ: אש C (הנזק הוא להקס המטרה בלבד) טווח: 1 מחסנית: - שריון: - משקל: 1 (בגלל הסרבול בנשיאה) מחיר: 10


-----

אקדחו של ערפאת - Smith & Wesson model 19 snub nose

יאסר ערפאת אהב להסתובב עם כלי נשק וכמעט תמיד נשא אקדח. באירוע ידוע לשמצה בשנות השבעים הוא אף נאם באו"ם עם אקדח בחגורתו.
את אקדחו האישי של ערפאת אפשר לראות במוזיאון לזכרו ברמאללה וגם לזהות אותו - מדובר באקדח אמריקאי שיוצר בשנות השישים, גרסה קצרת קנה (Snub Nose) ולפיכך נוחה יותר להסלקה, של אקדח תופי עם תחמושת 0.357 עוצמתית. הקנה הקצר אמנם פגע בטווח, אבל מדובר בנשק הגנה עצמית יעיל למדי, שבוודאי ניחם את ערפאת לא פעם כאשר חשב על מה שעלה בגורלו של חברו אבו-ג'האד.

בתמונה המצורפת - האקדח במוזיאון ברמאללה.



סוג: אקדח תופי תחמושת: 0.357 אמינות: 5 קצב אש: 2 נזק: 2 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 1 מחסנית: 6 שריון: 1+ משקל: 1/2 מחיר: 100

 

[המפקד האלמוני]

צבא מצרים בשנות השמונים

מצרים בשנות השמונים כבר איננה איום ייחוס של ישראל וזאת בזכות הסכם השלום מסוף העשור הקודם. בעקבות הסכמי השלום מצרים גם החליפה את הפטרונות הסובייטית בכזו אמריקאית והחלה לקבל כלי נשק מארצות הברית, תוך שזו האחרונה מבטיחה לשמור על עליונות איכותית של ישראל. מלבד כלי נשק מוכנים שנמסרו מארה"ב, הצבא המצרי המשיך להצטייד בתוצרת מפעלי הנשק בחלואן.

הנשיא סאדאת, שהוביל את מצרים להישגים צבאיים ומדיניים בשנות השבעים, לא זכה להנות משנות השמונים - במהלך מצעד שנתי לרגל הניצחון במלחמת אוקטובר שנערך ב-1981, הוא נרצח על ידי חייליו-שלו, קצין תותחנים ושלושה חיילים, מתנגדי הסכמי השלום ותומכי אידאולוגיות אסלאם קיצוני.




בתמונה המצורפת ניתן לראות שניים מהמתנקשים תוקפים את יציע הנכבדים באמצעות תת-מקלע "פורט סעיד" וקלשניקוב (או כנראה הגרסא תוצרת-חלואן שלו) אך ככל הידוע סאדאת עצמו נהרג מרימונים שהושלכו לעברו ואותם קצין התותחנים המתנקש הסתיר בתוך קסדתו.

את מקומו של סאדאת ירש חסני מבארכ, שהקפיד להתנהל מול ישראל ב"שלום קר" וחידש אט-אט את קשרי מצרים עם העולם הערבי שהתערערו בעקבות הסכמי השלום. הלווייתו של סאדאת הוחרמה על ידי שליטי מדינות ערב ומקרב חברות הליגה הערבית רק סומליה, עומאן וסודאן שלחו נציגים.

את הידוק היחסים בין מצרים לארצות הברית במהלך העשור, מדגימים התמרונים המשותפים הדו-שנתיים Bright Star בין צבאות שתי המדינות שהחלו ב-1980 ונמשכו מאז די בעקביות. האחרון שבהם נערך בקיץ 2023.

 

[המפקד האלמוני]

נשק קל בצבא מצרים בשנות השמונים

למרות ניתוק הקשר עם ברית המועצות, מצרים המשיכה להשתמש בקלשניקוב בקוטר 7.62X39 מ"מ בתור רובה השירות של צבאה - פשוט בגלל ש"מפעל 54" בחלואן ייצר אותו מזה מספר שנים בתור רובה ה"מעאדי" (معادي) שנחשב לאחד המוצלחים מבין חיקויי הקלשניקוב. גם הרובים, רובי הצלפים והמקלעים מהעשורים הקודמים המשיכו לשמש במצרים - כפי שראיתם בתיעוד מהאירוע, אחד מרוצחיו של סאדאת השתמש ב"פורט סעיד" שאת הנתונים שלו תוכלו למצוא עוד בפרק העוסק בשנות החמישים.

לצד הציוד המקומי והסובייטי הוותיק, קלטה מצרים גם מקלעים מתוצרת ארה"ב (M-60 והגרסא האמריקאית של המא"ג המוכרת גם כ M-240), רובי צלפים אוסטריים של שטייר (SSG-69, ראו הנתונים בפרק על סוריה) ואף ריעננה את רשיונות הייצור שלה עם חברת ברטה האיטלקית, כדי ליצור אקדח שמתאים לשנות השמונים המודרניות ושיחליף את אקדח החלואן הישן משנות החמישים.

חלואן 920

למפעל 54 היה נסיון רב בייצור אקדחי ברטה עוד משנות החמישים, אלא שהאקדחים הללו כבר נחשבו למיושנים - טכנולוגיות חדשות איפשרו יצירת מחסניות עם קיבולת גדולה יותר מבלי לסרבל את האקדח. כך, רשיונות יצור נרכשו עבור אקדח הברטה 92 שיוצר באיטליה מאז 1976 ומפעל 54 החל לייצר את הגרסא המקומית שלו, שנקראה "חלואן 920". הצבא המצרי לא היה היחיד שאימץ גרסא משלו לברטה 92 - גם הצבא האמריקאי בשנות השמונים הפך את האקדח האיטלקי לאקדח השירות שלו, בדגם מותאם-מקומית שנקרא M9. מלבד צבא מצרים, מפעל 54 גם ייצא את החלואן 920 ללקוחות בחו"ל, כמו למשל בקופסא המופיעה בתמונה המצורפת, שנועדה לשוק האמריקאי.




סוג: אקדח תחמושת: 9X19 אמינות: 5 קצב אש: 2 נזק: 1 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 2 מחסנית: 15 שריון: 1+ משקל: 1/2 מחיר: 100

 

[המפקד האלמוני]

נ"ט בצבא מצרים בשנות השמונים
המצרים בשנות השמונים המשיכו לתחזק את מאגרי נשק הנ"ט הסובייטי שברשותם מדגמי סאגר וRPG-7 ואף לייצר העתקים שלו. כך, העתקים של טילי סאגר יוצרו במפעל שהוקם בשותפות מצרית-בריטית בסוף שנות השבעים, שהוקם גם כדי לייצר ברשיון טילי נ"ט מדגם סווינגפייר הבריטי.


סווינגפייר
טיל נ"ט בריטי בעל טווח ארוך שפותח בשנות השישים כדי להתמודד עם מתקפות שריון סובייטיות אם תפרוץ מלחמת עולם שלישית באירופה. הטיל עצמו היה גדול וכבד ועם הנחיית דור א' (ניהוג אקטיבי של הטיל אל המטרה בעזרת ג'וייסטיק) המיושנת, אבל היה לו יתרון מעניין - הכוון של הטיל יכל להמצא עד מאה מטרים מרכב השיגור נושא הטילים וכך לא להיחשף לאש אויב. למעשה, את רכב השיגור ניתן היה להעמיד במדרון אחורי, לא חשוף לקו האש, ולהכווין את הטיל מעמדה נסתרת ומרוחקת יותר.

הסווינגפייר היה בעל יכולת לפנות פניות חדות במהירות ולכן טווח המינימום של הפגיעה באמצעותו הוא רק 3 הקסים (מהכוון, לא מהמשגר) ובניגוד לטילים אחרים עם הנחייה מדור א' הוא סובל רק מ1- לפגיעה ולא 2-.

בצבא המצרי, טילי סווינגפייר נישאו על משאיות לנדרובר קלות - עם ארבעה טילים על כל משאית. התמונה היחידה שמצאתי ברשת כוללת סימן מים של איזה חברת מאגר תמונות והיא זו המצורפת כאן:




סוג: טיל נ"ט מונחה תחמושת: 170 מ"מ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 11 קריטי: 1 פיצוץ: B טווח: 50 מחסנית: 1 שריון: 1- משקל: 10 מחיר: 5000