Twilight:1948-2000 התאמה למלחמות ישראל של T2K4E [הושלם!]

[המפקד האלמוני]

האם הצבא דאז ידע משהו על אמל, כאשר הקבוצה עוד לא הפכה לחיזבאללה שאנחנו מכירים היום?

בשנות השבעים העיסוק בשיעים היה שולי למדי - הפלסטינים (שתכף יהיה עליהם פרק) היו האיום העיקרי מלבנון.
ולא נכון לומר ש"אמל הפך לחזבאללה" אמל קיימת עד היום בתור מפלגה. חזבאללה נוסד, בין היתר על בסיס פורשי אמל ושתי הקבוצות נלחמו זו בזו בסוף שנות השמונים.

האם נסראללה פעם הסתובב בין האנשים, או שתמיד הנהיג את המחבלים שלו מתוך בונקר?

מניח שאפרט על זה יותר בפרק של העשור הבא, אבל נצראללה הסתובב ועוד איך, התאמן בבקעא, התעסק בהדרכה וגם השתתף בלחימה - אבל נגד אמל בסוף שנות השמונים. היום חזבאללה ואמל הם בעלי ברית. בינתיים.

הדרוזים, הדרוזים הסוציאליסטים הם אלו מג'בל א-דרוז לא? או שאני מערבב בין סוריה ללבנון?

הר הדרוזים נמצא בדרום סוריה, קרוב לגבול עם ירדן. אני מתכוון למפלגה הלבנונית שמזוהה עם משפחת جنبلاط (ג'נבלאט) - המפלגה עדיין קיימת ומונהגת על ידי וליד ג'נבלאט, המכונה "השבשבת הלאומית" בגלל מנהגו להחליף צדדים בהתאם לאינטרסים ולנסיבות. הוא אולי נראה כמו ליצן מובטל שמחפש עבודה בקרקס, אבל מדובר בפוליטיקאי מקיאבליסטי וערמומי ביותר.

 

[המפקד האלמוני]

ארגונים פלסטינים בשנות השבעים

כמו שתואר בפרק על ירדן, ארגונים פלסטינים חמושים כגון החזית העממית, החזית הדמוקרטית, פת"ח ואחרים די עשו כרצונם בממלכה, לרשותם עמדו אלפי לוחמים ויש מבין דובריהם שאף התרברבו שביכלתם "להפוך את הלילה של עמאן ליום ואת היום ללילה" ולהדיח את המלך חסין, שתואר כ"נמר נייר" תוך חצי שעה. הדברים כמובן התגלגלו אחרת בספטמבר 1970 והנהגת החמושים ורבים מלוחמיהם נאלצו לצאת לגלות - באופן אירוני, כמאה לוחמים פלסטינים אף ברחו מערבה, לשטחי הגדה המערבית שבשליטת ישראל, שם הסגירו את עצמם לידי צה"ל.

הנסיון הראשון למצוא זירה חלופית למאבק הפלסטיני היה בעזה, אך דוכא באגרסיביות בין השנים 1971-1972. זירות מוצלחות יותר היו לבנון, שנסחפה למלחמת אזרחים במחצית השנייה של שנות השבעים וכן פעולות טרור בין-לאומי וחטיפת מטוסים, שעוררו תשומת לב רבה. במלחמת יום הכיפורים ארגונים פלסטינים בלבנון שיגרו מפעם לפעם רקטות על ישובי אצבע הגליל ופגעו בסיורי גבול, אך אירועים אלו נבלעו ב"רעש" של המלחמה רבת הזירות וזכו רק למספר אזכורים בעיתונות.



מלבד פעילות בלתי-סדירה זו, כוחות פלסטינים של "צבא שחרור פלסטין" הכפופים לצבאות סוריה ומצרים השתתפו בלחימה עם נשק וציוד תואמים לאלו של הצבא האחראי עליהם. כך, פלוגת "עין ג'אלות נלחמה באזור העיר סואץ במסגרת הצבא המצרי בעוד שבחזית הצפונית גדוד "חטין" השתתף במתקפה הסורית וגדוד "אל קאדסיה" בקרבות הבלימה. שימו לב שיחידות אלו נקראות על שם קרבות-עבר בהם מוסלמים הביסו צלבנים ומונגולים בקרבות בפלסטין/ארץ ישראל.

מכיוון שסדרת הפוסטים הזו נועדה בעיקר להציג נתוני משחק לכלי נשק וקצת לתת הקשר היסטורי כללי, ההצגה של פלסטינים כאן היא די שטחית - היו לפלסטינים ארגונים צבאיים ופוליטיים רבים, חלקם תחת ה"מטרייה" של אש"ף והדומיננטיות של פת"ח ואילו אחרים היו יותר בדלנים או מזוהים עם ממשלות ערביות שונות. בתמונה המצורפת, לוחם פלסטיני בסיור בגבול ישראל-לבנון, חמוש בקלשניקוב שעל קת העץ שלו חקוק "פלסטין" בערבית:



פעולות הטרור הבינלאומיות אמנם משכו תשומת לב רבה לעניין הפלסטיני, אבל גם נענו בפעולות נגד ישראליות, חיסולי בכירים ומבצעים נגד מעוזי הפלסטינים בלבנון ובהמשך שנות השבעים דעכו לטובת פעילות נגד ישראל משטח לבנון, שהפכה לזירת הלחימה הישראלית-פלסטינית העיקרית, בעיקר במחצית השנייה, בה המדינה כאמור קרסה בפועל במלחמת אזרחים (שהפלסטינים תרמו מאוד לפריצתה) והפכה לארץ הרפתקאות לארגונים פלסטינים לאומנים, מרקסיסטים ואחרים, תוך שמדריכים צבאיים וכלי נשק זורמים אליה מרחבי העולם הערבי. בתמונה המצורפת, לוחמת פלסטינית, ככל הנראה מאחד הארגונים המרקסיסטיים, חמושה בתת מקלע "סמופל" צ'כי, בגרסה עם קת קבועה, ברקע לוחמת נוספת עם מה שנראה כמו תת מקלע "קרל גוסטב" או ההעתק המצרי שלו "פורט סעיד", שעל כל אלה כבר דיברנו בפרקים קודמים:




ישראל הגיבה לתקיפות הפלסטיניות במבצעים ופשיטות, כגון מבצע ליטני, אך התגובה המאסיבית ביותר תחכה לעשור הבא.

 

[המפקד האלמוני]

אמצעי לחימה בשימוש הפלסטינים בשנות השבעים

מכיוון שהפלסטינים השתמשו במגוון של כלי נשק שגנבו, קיבלו, רכשו או הבריחו מרחבי העולם הערבי ובכלל, כל אמצעי לחימה כמעט שהוזכר עד כה יכול להימצא בידי לוחמיהם, בכלל זאת טנקים, נגמ"שים ותותחים מאלו שבשימוש צבאות ערב, בדגש כאשר מדובר על גדודי צבא השחרור הפלסטיני שהשתמשו באותם כלי נשק כמו הצבאות המארחים שלהם.

עם זאת, מכיוון שהדגש בארגונים הפלסטינים היה על מאבק עממי וגרילה, רוב הסיכויים שכשנדבר עליהם נדבר על נשק קל, אמצעי נ"ט ורקטות. בעת זאת הנשק האייקוני הוא הקלשניקוב, אבל הוא בהחלט לא היחיד. הנה למשל טנדר של החזית העממית, מסייר במופגן בעמאן בירת ירדן רק שלושה חודשים לפני אירועי "ספטמבר השחור" כשבארגז האחורי שלו יושב לוחם עם מקלע כבד DShK שאת הנתונים שלו תוכלו למצוא בחוברת הכללים לשחקן בעמ' 103:



מלבד זאת, שווה לציין כאן עוד שני כלי נשק קלים, אחד שפשוט נראה מוזר ואחד שמזוהה דווקא עם ההתמודדות של ישראל נגד טרור פלסטיני בינלאומי.

PM-63 RAK

תת מקלע פולני משונה בצורתו, שיוצר בין סוף שנות השישים לסוף שנות השבעים. נשק זה ירה כדורי 9 מ"מ סובייטים (9X18) ונמכר למספר מדינות באסיה ובארצות ערב. לידי הפלסטינים הוא הגיע ככל הנראה בלבנון, בשימוש מצומצם של ארגון קטן אך אגרסיבי בשם "חזית השחרור הערבית" שהחזיק בעמדות פאן-ערביות והזדהה עם מפלגת הבעת' העיראקית. היו אלה מדריכים עיראקים, ככל הנראה, שהגיעו ללבנון וחימשו את אנשי הארגון בתת המקלע הזה שהיה מוכר וקיים בארצם.
שימו לב לעיצוב המוזר שלו, עם ידית ההסתערות המתקפלת מקדימה, הקת הנשלפת והלוחית מתחת לקנה שנועדה ככל הנראה להגן על ידי היורה מרשף.



סוג: תת מקלע תחמושת: 9X18 אמינות: 5 קצב אש: 4 נזק: 1 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 2 מחסנית: 25 או 15 שריון: 2+ משקל: 1 מחיר: 300

----

ברטה 0.22 מ"מ

משפחה של אקדחים ("סדרה 70") בקוטר זעיר, מתוצרת איטלקית. הללו היו אקדחים קטנים לתקופתם וקלים ולכן היו אידאלים להתנקשויות. יתר על כן, כושר החדירה הנמוך של כדורי ה0.22 מ"מ הפך אותם מתאימים במיוחד לאבטחת מטוסים, כאשר הסיכוי שכדור שנורה מידי מאבטח סמוי ופגע במחבל, לא ימשיך ויפגע הלאה בנוסעים או יחורר את גוף המטוס.

האקדח, שיש הטוענים כי בכלל נועד במקור לאימוני קליעה ולא לירי מבצעי, זכה לתשומת לב רבה בשנת 1969 כאשר מרדכי רחמים, מאבטח של אל-על ובוגר סיירת מטכ"ל, סיכל באמצעותו פיגוע של ארבעה פלסטינים אנשי החזית העממית, שהיו חמושים ברימוני יד ורובי קלשניקוב.
שלוש שנים מאוחר יותר, ישתתפו הן מרדכי רחמים (כאיש מילואים) והן אקדחי הברטה 0.22 מ"מ באירוע טרור תעופתי נוסף, כאשר לוחמי סיירת מטכ"ל יפרצו למטוס של חברת "סבנה" הבלגית שהונחת בנמל התעופה בלוד לאחר שנחטף על ידי פעילי ארגון "ספטמבר השחור".

מגבלות הקוטר הזעיר של האקדח באות לידי ביטוי באירועי מטוס "סבנה", שכן מפיק סרטים יהודי-גרמני בשם מנפרד קוריטובסקי שנחשב בטעות למחבל (לאחר שניסה להוציא רימון מידיה של אחת החוטפות) ונורה בשישה כדורים, שרד את הפציעה וחי עד שנת 1999. פצוע מפורסם יותר של האקדח מאותו אירוע הוא קצין בשם בנימין נתניהו, שנורה בזרועו מכדור שפלט חברו ליחידה.

מלבד אבטחה, אקדחים זעירי-קוטר כאלו שימשו לפי פרסומים זרים גם למגוון התנקשויות, לא פעם כשעל הקנה שלהם מורכב משתיק קול (ראו עמ' 127 בחוברת לשחקן לכללים לגבי משתיקי קול) המעמעם את הרעש החלש יחסית של כדורי ה0.22.




סוג: אקדח תחמושת: 0.22LR אמינות: 5 קצב אש: 2 נזק: 1 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 1 מחסנית: 8 שריון: 2+ משקל: 1/4 מחיר: 70

 

[המפקד האלמוני]

אז זהו, סיימנו כאן את הפרק של שנות השבעים. במהלכן ישראל עברה מהאופוריה של ניצחון ששת הימים לטראומה של יום כיפור. גלי ההדף של מלחמת יום כיפור מורגשים עד עצם היום הזה, כאשר לרגל חמישים שנים למלחמה יוצאים לא רק מחקרים חדשים אלא גם תוכניות טלויזיה וסרטי קולנוע, שעכשיו הדמויות שלכם יכולות להשתלב בעלילה שלהם.

למלחמת יום הכיפורים היו גם השלכות בינלאומיות - משבר האנרגיה שנוצר מחרם הנפט של מדינות ערב טילטל את הכלכלה המערבית, אבל גם הביא לפיתוח שדות נפט בים הצפוני (קודם היה יקר ולא משתלם), חיפוש מקורות אנרגיה חלופיים ועליית תעשיית הרכב היפנית שהצטיינה במנועים חסכוניים וזולים יותר.

המלחמה ב-1973 סחפה גם את מעצמות העל - הללו שהיו בתהליך של הפשרת יחסים ביניהן שבו למצב של עוינות ומלחמה קרה שהתפוגג שוב רק בסוף העשור. עבור ארצות הברית, שנות השבעים היו תקופה קשה - צבאה נסוג ממלחמת ויאטנם כשתדמיתו מוכתמת בפשעי מלחמה, הכלכלה דישדשה ופשע התפשט במרכזי הערים הגדולות. עם זאת, תמרונים פוליטיים שערכה ארה"ב בין סין לברית המועצות, חיזקו בסופו של דבר את מעמדה הבינלאומי.

ובינתיים, בארץ גדולה שרובה הרים, שממה ומדבריות מלח, התחוללו שינויים שיטלטלו את המזרח התיכון בעשורים הבאים. איראן, חלק מובהק מהגוש המערבי ובעלת ברית בפועל של ישראל, חוותה מהפכה - השאה נמלט לגלות וממלכתו הפכה לתאוקרטיה שיעית.

 

[The Necromancer]

אתה הולך להמשיך את האתגר מעבר לשנות השבעים?

 

[המפקד האלמוני]

אתה הולך להמשיך את האתגר מעבר לשנות השבעים

בהחלט, הכוונה להגיע בסוף לקו הזמן של המשחק המקורי - ז"א האביב של שנת 2000.

 

[המפקד האלמוני]

צה"ל - שנות השמונים

בעולם שנות השמונים היו בצילה של הסלמה ועליית מתיחות במלחמה הקרה לאחר פלישת ברית המועצות לאפגניסטן ב-1979, עד כדי כך שהתקופה הזו מכונה "המלחמה הקרה השנייה". ספרים כמו "סערה אדומה עולה", סרטים כמו "שחר אדום" ומשחקי מחשב ולוח עסקו באפשרות האיומה של מלחמת עולם שלישית. לא מפתיע שבאותו עשור יצאה גם המהדורה הראשונה של המשחק Twilight 2000.

סיום העשור היה קצת פחות צפוי - נפילת חומת ברלין, קריסת הגוש הסובייטי ובסופו של דבר נפילת המשטר בברית המועצות. זה לא יהיה מוגזם לומר ש-1989 הייתה אחת השנים האופטימיות ביותר בהיסטוריה של המאה העשרים, עד כדי כך שיש מי שדיבר על "קץ ההיסטוריה".




ומה היה לנו בינתיים בישראל ובצה"ל? הסכם השלום עם מצרים חיזק את הקשר הבטחוני עם ארצות הברית שהייתה חיונית לא רק כמקור לאמצעי לחימה אלא גם כנותנת ערבויות כספיות נחוצות לחוב הישראלי, שכן נזקי מלחמת יום הכיפורים ומשבר האנרגיה בצד מדיניות כלכלית רשלנית, הביאו להיפר-אינפלציה שרוסנה רק באמצע העשור.

בצד האתגרים הכלכליים, ישראל מצאה את עצמה נלחמת שוב - בפלישה ללבנון ב-1982 שהמשכה בשגרת לחימה ברצועת הביטחון ובאנתפאצ'ה הפלסטינית שפרצה בסוף 1987. ברקע, את מקום האיום המצרי שהוסר תפסה סוריה כאיום ייחוס, בלבנון הארגונים הפלסטינים פינו את מקומם לאויבים שיעים והרחק במזרח רבצה עיראק. ישראל אמנם פגעה בתוכנית הגרעין העיראקית בתחילת העשור במבצע הפצצה אווירית מורכב ועיראק עצמה הסתבכה במלחמה עקובה מדם עם איראן בין 1980 ל-1988, אבל בסיומו של העשור כבר נפוצו פרסומים מאיימים על הצבא העיראקי, מהגדולים בעולם, העשוי להצטרף ללחימה לצד הצבא הסורי בתרחיש לחימה סביר למדי.

בתמונה המצורפת, שר הביטחון דאז אריאל שרון מנופף בעליצות לנגמ"ש אחזקה טכנית החוצה את הגבול ללבנון ב-1982. בתמונה ניתן להבחין גם באחד ממאבטחיו של שרון החמוש בתת מקלע עוזי.

 

[המפקד האלמוני]

נשק קל בצה"ל בשנות השמונים

אם לשפוט לפי תמונות וסרטים מהתקופה, זה בגדול העשור של הגליל עליו כתבתי בפרק הקודם. הגליל היה הנשק של חיילי החי"ר - חטיבות גולני והצנחנים הוותיקות אבל גם החטיבות החדשות שהוקמו על רקע המלחמה בלבנון, חטיבת הנח"ל שהוקמה ב-1982 על בסיס איחוד גדודי הנח"ל של הפיקודים המרחביים וחטיבת גבעתי שהוקמה מחדש ב1984 לאחר שפורקה בשנות החמישים. ב-1988 נוספו לסד"כ החי"ר גם פלוגות שהוגדרו כ"פלוגות חי"ר משוריין" אבל היו בעצם כוחות בט"ש גזרתיים שהוקמו בגלל האנתפאצ'ה. מלבד הגליל הארוך, נעשה שימוש גם בגלילון - כנשק של חובשים ומפקדים.

מלבד הגליל והגלילון, נעשה שימוש גם בM-16 הארוך ביחידות מילואים ומטה ואילו העוזי נדחק לאיטו מיחידות קו ראשון. כמו כן, החלה הצטיידות ברובי צלפים. כלי נשק נוסף שהחל להופיע יותר ויותר בעשור הזה, הוא הM-16 המקוצר.

M-16 מקוצר (או CAR-15)

משפחת הM-16 היא קצת כמו לגו שאפשר לפרק ולהרכיב והM-16 המקוצר הוא ביסודו גוף של M-16 עם קנה ומתפסים קצרים יותר וקת שנפתחת במשיכה. רובים אלו הגיעו עם הסיוע מארצות הברית ככל הנראה כבר בשנות השבעים, אבל זכו לשימוש מצומצם יחסית בצה"ל - היו כמה נקודות זמן בשנות השמונים בהן הם היו הנשק האישי של חיילי השריון (שבסופו של דבר צוידו בגלילון והשתמשו בו עד המאה ה21) אבל ממדיו הקומפקטיים של הרובה הפכו אותו לנשק מועדף על כוחות מיוחדים ומפקדים בכירים. במונחי משחק ועל בסיס השוואה לכלי נשק בממדים דומים הקיימים בספר הכללים, המשקל שלו הוא עדיין יחידת משקל אחת, כמו הגרסא הארוכה יותר. המחיר המצויין כאן מתאר את נדירותו של הנשק בשנות השמונים - בעשור הבא תפחיתו אותו ל-400.

בתמונה המצורפת ניתן לראות קבוצת קצינים בכירים בוחנת בעניין רב מפה במהלך המלחמה בלבנון ב-1982, כשהקצין העומד משמאל חמוש בM-16 מקוצר.



הM-16 המקוצר, או כמו שפשוט קראו לו "מקוצר", המשיך להיות נשק יחסית לא-נפוץ גם זמן רב לאחר מכן ולסמל סטטוס של מפקדים וחיילים ותיקים. בשנות השמונים בכל מקרה, גם הללו יכלו בעיקר לראות אותו בידי מפקדים בכירים וסיירות. תמונה אייקונית ממלחמת לבנון היא למשל של האלוף (אז סא"ל) דורון אלמוג, מפקד כוחות הצנחנים שנחתו מהים בשפך נהר האוואלי, כשהוא חמוש במקוצר.



סוג: רובה סער תחמושת: 5.56X45 אמינות: 5 קצב אש: 6 נזק: 2 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 4 מחסנית: 29 שריון: 0 משקל: 1 מחיר: 500

 

[המפקד האלמוני]

M-14

הM-14 הוא רובה צלפים בקוטר 7.62X51, שלמרות שנקרא "רובה צלפים" ושימש חיילים בתפקידי צליפה, מבחינה טכנית הוא לא היה רובה צלפים בכלל אלא לכל היותר רובה קלעים, רובה רגיל (במקרה שלנו, רובה מטען) שהותאם לצליפה על ידי הוספה של דורגלים וכוונת טלסקופית.
במקור, רובים אלו שימשו את צבא ארצות הברית בשנות החמישים כמחליפי רובה הגאראנד המתיישן, אבל בשנות השישים הוחלפו בהדרגה בעצמם על ידי רובי הM-16.
לישראל רובים אלו הגיעו במסגרת הסיוע האמריקאי ב-1973, אבל בניגוד לM-16 לא נכנסו לשימוש בכוחות הסדירים של צה"ל אלא נמסרו לכיתות כוננות של ישובי ספר ולחיילי הג"א - מתנדבים מבוגרים שסיירו בערים וחופים להפגנת נוכחות ואבטחה, כגון האדון החביב הזה.



בשנות השמונים, חילחלה ההבנה שתחום הצליפה בצה"ל מוזנח למדי - הצלפים עדיין השתמשו ברובי מאוזר ממלחמת העצמאות שדוגמו בכוונת טלסוקפית. מכיוון שה M-14 נחשב לרובה מדוייק יחסית, עם תחמושת חזקה וירי בבודדת, נשלפו מהמחסנים והוסבו לצליפה על ידי הרכבת טלסקופ, תמוכת לחי על הקת (כדי שיהיה נוח להסתכל דרך הטלסקופ) ודורגלים מתקפלים. רובים אלו שימשו את צה"ל במלחמת לבנון הראשונה והמשיכו לשמש עד שנות התשעים בהן נרכשו סוף סוף רובי צלפים אמיתיים.

במונחי משחק, רובי צלפים בT2K4E מתאפיינים בנזק קריטי שמונמך לרמת הנזק הרגיל שלהם, מה שהופך כל פגיעה לקטלנית למדי. מכיוון שהM-14 לא היה באמת רובה צלפים, בחרתי להישאר עם הנזק הרגיל של 7.62 ארוך. הטווח המצויין בנתונים למטה מתייחס לרובה שהוסב לצליפה/קליעה - אם הדמות שלכם היא איש הג"א עם הרובה בתצורה הבסיסית, הפחיתו את הטווח ל-8 הקסים.
מכיוון שגרסת ה"צלפים" מאובזרת בדורגלים וכוונת טלסקופית, לפי הכללי הרגילים לדמות שמשתמשת בה יש 2+ לפגיעה אם היא מכוונת את הנשק כפעולה איטית, או רק 1+ אם היא עושה את אותו דבר אבל בלי להשעין את הרובה על הדורגל או בסיס נוח דומה (שקי חול או אדן החלון למשל).



סוג: רובה קלעים תחמושת: 7.62X51 אמינות: 5 קצב אש: 2 נזק: 3 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 10 מחסנית: 20 שריון: 0 משקל: 2 מחיר: 600

 

[המפקד האלמוני]

שלושה חודשים לא היה לי חשק לגעת בפרויקט הזה מסיבות מובנות. יום אחרי שכתבתי את הפוסט האחרון עד כה פרצה מלחמה מהנוראיות בהיסטוריה של מדינת ישראל. אמנם הפעם ראיתי אותה מהפלזמות במשרד ולא דרך הכוונת, אבל יש לי בני משפחה וחברים שנלחמים שם (כולל חבר ששיחק קוסם בקבוצת המו"ד המיתולוגית שלי מחטיבה-תיכון שמפקד על גדוד במילואים) ועדיין לא מרגיש לי לגמרי נוח לכתוב על כלי נשק במונחי משחק.

מצד שני, יש משהו מנחם בהיסטוריה, בלראות מה היה בעבר וללמוד מזה להווה ולעתיד (ספוילר: יהיו עוד מלחמות, יש אחת כל עשור לפחות) אז אני מניח שאני אחזור לכתוב על זה. אולי בקרוב, אולי קצת פחות בקרוב.

 

[המפקד האלמוני]

גליל צלפים (גל"צ)

הנסיון של תע"ש לתת מענה לצורך ברובה צלפים - שלא היה מוצלח במיוחד ולא זכה לשימוש נרחב. לרובה הגליל שהוזכר לעיל הייתה גם גרסת ייצוא שהותאמה לתחמושת 7.62X51 נאטו, שזכתה לשימוש-מה בכל מיני מדינות מפוקפקות באפריקה ודרום אמריקה. על בסיס הגרסא הזו פותחה גרסת הצלפים של הגליל, המכונה לפעמים "גל"צ" - עם קנה מחוזק, קת מלאה ומאסיבית עם תמוכת לחי, דורגלים חדשים ומתאם לכוונת טלסקופית מעל לגוף הרובה.

הגל"צ לא נחשב לרובה טוב או מדוייק במיוחד ובמונחי משחק זה יתבטא בכך שהנזק שהוא גורם זהה לזה של רובי 7.62X51 אחרים, ללא יכולת משופרת לפגיעה קריטית - כמו הM-14 שזכה לשימוש רב יותר, גם אותו אני מגדיר במונחי משחק כרובה קלעים ולא רובה צלפים. השימוש בגל"צ היה מצומצם למדי - קצת ביחידות מיוחדות שהתנסו בו וקצת יותר ביחידות משטרה, בין שנות השמונים לתשעים. בכל אופן, עיקר ה"קריירה" של הרובה הזה הייתה בתור אביזר ההדרכה שבידי הדוגמנים הצבאיים בספרו של אלכס אלירז על הצליפה הצבאית.

כמו בכל כלי הנשק המאובזרים באופטיקה, לגליל הצלפים יש 2+ לפגיעה אם מכוונים אותו כפעולה איטית, או רק 1+ אם עושים את זה בלי להשעין אותו על בסיס יציב כגון אדן החלון, שקי פק"ל או הדורגל בו הוא מאובזר.




סוג: רובה קלעים תחמושת: 7.62X51 אמינות: 5 קצב אש: 2 נזק: 3 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 9 מחסנית: 25 שריון: 0 משקל: 2 מחיר: 900

----

מאוזר SP66

בעוד בצה"ל הגדול התחבטו עם הM-14 המוסב, יחידות מובחרות נהנו ממדיניות הצטיידות גמישה ונדיבה יותר. שם הלוחמים זכו לרובה צלפים של ממש כבר בסוף שנות השבעים, כאשר בעסקת רכש חד-פעמית נרכשו מספר רובי צלפים בריחיים מתוצרת חברת "מאוזר" הגרמנית - אותה חברה ש"תרמה" לצה"ל את רובה הצ'כי של ראשית ימיו, שכזכור שימש גם הוא כרובה צלפים. לרובה הייתה מחסנית פנימית לשלושה כדורים והוא השתמש באותה תחמושת 7.62X51 כמו רובי הצלפים האחרים בגוש המערבי.
רובים אלו נועדו במקור לצליפה ספורטיבית והיו עדינים יחסית לשימוש צבאי בשטח - מה שמביא לאמינות נמוכה יותר של 4 במונחי משחק. כאשר הם התקלקלו, לא היו להם חלפים (מלבד קניבליזציה של כלים אחרים) אך הם נשארו בשימוש עד אמצע שנות התשעים.

כמו בכל כלי הנשק המאובזרים באופטיקה, לSP66 יש 2+ לפגיעה אם מכוונים אותו כפעולה איטית, או רק 1+ אם עושים את זה בלי להשעין אותו על בסיס יציב כגון אדן החלון, שקי פק"ל או הדורגל בו הוא מאובזר.




סוג: רובה צלפים תחמושת: 7.62X51 אמינות: 4 קצב אש: 1 נזק: 3 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 12 מחסנית: 3 שריון: 0 משקל: 2 מחיר: 1200

 

[המפקד האלמוני]

נשר המדבר

אקדח גדול במיוחד, שממדיו המרשימים הפכו אותו לאהוד במיוחד על במאים של סרטי פעולה ועל אנשים שמושפעים מסרטי פעולה, אבל הוא לא נכנס לשימוש צבאי או משטרתי בישראל או בשום מקום אחר. למה אני כותב עליו בכל זאת? כי האקדח, שפותח על ידי חברה אמריקאית במקור, יוצר החל מ-1983 על ידי תע"ש - בעיקר לייצוא אבל גם לשוק הפרטי בישראל, כך שניתן למצוא אותו כאן גם במציאות וגם במשחק.

בעוד שברוב האקדחים החצי-אוטומטיים נהגו להשתמש בתחמושת קצרה יחסית כמגבלה שהציב גודל הידית על המחסנית, אקדחים תופיים בדרך כלל ירו תחמושת ארוכה ולפיכך חזקה יותר. "נשר המדבר" ניסה להנות משני העולמות - אקדח חצי-אוטומטי מוזן מחסנית, אבל עם תחמושת ארוכה של אקדחים תופיים. בעוד שמרבית אקדחי המחסנית עובדים על עיקרון של רתע קצר כדי להיטען מחדש, בתוך הנשר הסתתר מנגנון מבוסס על בוכנת גז ובריח מסתובב, כמו ברובי סער - יש מי שמתארים אותו כ"רובה בתוך תחפושת של אקדח".

אקדחי שנות השמונים מהדגם הזה הותאמו לתחמושת 0.357 מגנום. כדי לסבר את האוזן, "מגנום" הוא לא שם של ארטיק בעל מחיר מופרז, אלא מונח מתחום הנשק שמתאר תרמיל מוארך. כך, אמנם הקוטר של 0.357 אינץ' הוא "רק" 9.1 מ"מ, לכאורה אותו דבר כמו בתחמושת הפרבלום הנפוצה, הרי שהתרמיל ארוך בהרבה - 33 מ"מ בהשוואה ל-19 של הפרבלום. זה אומר יותר אבק שריפה ויותר כוח - אבל גם יותר רתע.

במונחי משחק, נשר המדבר הרבה יותר כבד ומסורבל משאר האקדחים ומחייב שימוש בשתי ידיים, אבל מפצה על כך בטווח ארוך יותר משל אקדח ממוצע. מסיבה בלתי מוסברת כלשהי, בטבלת ההמרות של TW2K4E בעמ' 109 של החוברת למנחה, אין נתונים לתחמושת 0.357, אבל יש לתחמושת 0.44 - למרות שדגמים מאוחרים יותר של נשר המדבר עשו שימוש גם בתחמושת 0.44 , החלטתי שגם תחמושת 0.357 תעשה אותו נזק, כי במונחי משחק זה מספיק דומה. שימו לב שערך הנזק הבסיסי זהה לנזק הקריטי - מדובר בכדורים חזקים עם כוח עצירה גבוה. בניגוד לכלי נשק אישי אחרים אך בדומה למקלעים, גלגולי פגיעה באמצעות "נשר המדבר" מתבצעים באמצעות תכונת הכוח ולא תכונת הזריזות, כדי לשקף את הגודל של הכלי והרתע של התחמושת.

למרות היותו אקדח חזק, ה"נשר" פשוט גדול ומסורבל מידי לנשיאה יומיומית ובחוגים מקצועיים נחשב לאקדח של מתלהבים, מושפעים מסרטים וכ"כלי-כלי למי שבלי-בלי". רוב מי שיקנה אותו, במציאות או בעולם המשחק, כנראה ישאיר אותו בכספת אחרי כמה סיבובי-דאווין בשכונה.




סוג: אקדח תחמושת: 0.357 מגנום אמינות: 5 קצב אש: 2 נזק: 2 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 3 מחסנית: 9 שריון: 1+ משקל: 1 מחיר: 500

דגמים מאוחרים יותר של "נשר המדבר" משנות התשעים עשו שימוש בתחמושת בקוטר 0.44 מגנום ואף 0.5 - כדי לשקף את זה במונחי משחק, הפחיתו את גודל המחסנית של אקדח 0.44 ל-8 כדורים ושל 0.5 ל-7. תחמושת 0.44 עושה אותו נזק ואילו תחמושת 0.5 לאקדח עושה נזק של 3 בסיס ו-3 קריטי.

 

[המפקד האלמוני]

מיקרו עוזי (עוזון)

למרות שהעוזי הותיק משנות החמישים נדחק בהדרגה מתפקידי קו ראשון בשנות השמונים, התעשיה הצבאית פיתחה בתחילת שנות השמונים גם גרסא מעט קצרה יותר עם קת מתקפלת הצידה שמותגה כ"מיני עוזי" - אבל במונחי משחק ההבדל בין השניים לא מספיק משמעותי וגם המיני עוזי יעשה שימוש באותם נתונים.
לעומת זאת, המיקרו עוזי שנכנס לשימוש בסביבות 1986, היה שונה מספיק כדי להקדיש לו פסקת נתונים. כאן כבר מדובר בנשק קטן בהרבה, כמעט בגודל של אקדח - מה שלא מפתיע כי הוא התבסס על אקדח העוזי שיצא שנתיים קודם לכן בעיקר לשוק האזרחי האמריקאי ולא ממש הצליח שם. בניגוד לעוזי המקורי, המיקרו עוזי עבד על עיקרון של מכנס סגור (הכדור לא ננקר מיד כשהוא נכנס לקנה) מה שתרם במידת-מה לבטיחות שלו.
המיקרו עוזי, שזכה גם לכינוי "עוזון" לא נכנס לשימוש סדיר בצה"ל מלבד ביחידות מיוחדות, אבל שימש בגופי אבטחה שונים וכן כנשקם האישי של טייסי מסוקי סער. כמו כן היו קצינים בכירים שנהגו להסתובב איתו בתור נשקם האישי, בתוך נרתיק-חגורה מגושם וגדול.




סוג: תת מקלע תחמושת: 9X19 אמינות: 5 קצב אש: 4 נזק: 1 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 2 מחסנית: 20 שריון: 1+ משקל: 1/2 מחיר: 350

הנתונים כאן הם למיקרו עוזי בגרסת התת-מקלע שלו. אם אתם רוצים להשתמש בו בתור גרסת האקדח-עוזי, פשוט תפחיתו את קצב האש שלו ל-2 כי האקדח ירה בבודדת בלבד. לגרסת האקדח בעיקרון לא הייתה קת מתקפלת, אם כי היו חברות אבטחה שהשתמשו בגרסה שכללה אותה עד תחילת שנות האלפיים לפחות.

 

[המפקד האלמוני]

אמצעים לפיזור הפגנות (אלפ"ה)

פרוץ האנתפאצ'ה בסוף 1987, שאז עוד קראו לה סתם "האינתיפאדה" ולא "הראשונה" הביאו את צה"ל ומג"ב לפעולות שיטור כנגד אוכלוסייה פלסטינית אזרחית - פעילות שרובים ונשק כבד לא בדיוק התאימו לה. אחרי התנסות קצרה עם אלות שהביאה לתהודה מאוד שלילית בארץ ובעולם, הדגש עבר לאמצעים לפיזור הפגנות, או בקיצור צה"לי "אלפ"ה". אמצעים אלו היו כלי נשק שהיו אמורים להיות קטלניים פחות כגון גז מדמיע וכדורי גומי.

עכשיו, לכתוב כללים לאמצעים האלה זה קצת מאתגר כי T2K4E נכתבה כדי להתייחס למשחק בעולם פוסט-אפוקליפטי קטלני בו הדמויות משתמשות בכלי משחית כדי להרוג את אויביהן, לא כדי לנטרל אותם בצורה קטלנית-פחות. כדי לייצג כדורי גומי מבחינת חוקים, הסתכלתי על הנתונים של כלי נשק מאולתרים כגון אבנים מושלכות, אלות בייסבול ומכות לא-חמושות (עמ' 93-94 בחוברת הכללים לשחקן) כדי לגזור השפעה של נזק נמוך והפחתה משמעותית במקרים של שריון. עבור גז מדמיע זה הולך להיות קצת יותר מאתגר כי ספר הכללים מתייחס רק לשני סוגים די קטלניים של חומרי לחימה כימיים (חל"כ) - חל"כ עצבים וחל"כ כוויה (כגון גז חרדל) - להרחבה על כך ראו עמ' 79-80 בחוברת הכללים לשחקן. גז מדמיע בהחלט אינו יפה לבריאות, אבל גם אינו קטלני לאדם בריא - חלק מהמבוגרים פה בטח עברו "אוהל אב"כ" בטירונות ושרדו לספר.

ררנ"מ (רימון רובה נגד מפגינים)

אמצעי שדומה קצת לררנ"ט עליו כתבתי כאן עוד בתחילת פרוייקט הכתיבה הזה וכמוהו - מולבש על קנה הרובה נורה באמצעות תחמיש (כדור חסר קליע). אבל בניגוד לררנ"ט, הררנ"מ לא עף לעבר המטרה אלא פולט מתוכו 16 כדוריות מתכת מצופות בגומי, שנועדו לפגוע ולהכאיב ולא להרוג. עם זאת, בטווחים קצרים הררנ"מ התגלה כקטלני מידי.

ככה נראה ררנ"מ - שימו לב שהקצה הרחב שלו מצופה בפח דק שנפרץ מההדף של התחמיש ומעוף הכדוריות.


הכדוריות נראות ככה:



החוקים לשימוש בררנ"מ קצת שונים מאלו של כלי יריה ודומים יותר לאלו של מטען נפץ כיווני. הנזק נגרם לכל המטרות בקשת צרה ברוחב הקס אחד (10 מ') לטווח של חמישה הקסים (50 מ') שמתרחבת ל-3 הקסים למשך ארבעה הקסים נוספים. הנזק שנגרם מושפע מהטווח, להלן:
1 עד 3 הקסים: נזק: 1 קריטי: 3 שריון: 2+
3 עד 6 הקסים: נזק: 1 קריטי: 4 שריון: 2+
6 עד 9 הקסים: נזק: 1 קריטי: 4 שריון: 3+

כל ררנ"מ שוקל 1/4 יחידת משקל. ירי ררנ"מ מייצר רתע משמעותי ובניגוד לררנ"ט שאפשר להשעין על משהו, את הררנ"מ יורים מהכתף. המנחה יכול לקבוע שבדחיפת גלגולים עם תוצאות של 1 נגרם גם נזק לדמות ולא רק לנשק כתוצאה מחבטת הקת בכתף או גרוע מזה - בלסת שהוצמדה אליה. כמו כן, ררנ"מ מתאים לירי רק מכלי נשק עם קנה ארוך - גליל או M-16 ולא מגלילונים או מקוצרים.

כדורי גומי ("טמפון")
עודף הקטלניות של הררנ"מ, העובדה שהוא כיסה שטח נרחב והרתע המעצבן שלו, הביאו לפיתוח של אמצעי חלופי - גלילי גומי שהגיעו במארז של שלושה גלילים שכונה "טמפון". את ה"טמפון" היו משחילים לתוך רומה - צינור שהוברג על קנה הנשק, ממנו הם נורו באמצעות לחץ הגזים של תחמיש חסר קליע.
את כדורי הגומי ניתן היה לירות דרך כוונות לעבר מטרה ספציפית, הגם שבדיוק מופחת מאשר ירי חי (1- לפגיעה) ואת הרומה ניתן היה להרכיב גם על רובים מקוצרים. אישית, לי יצא לירות כדורי גומי עם גלילון, אבל למזלי זה היה רק במטווח ולא על אף אחד.

בתמונה המצורפת ניתן לראות את כדורי הגומי במצב נפרד וגם ארוזים כ"טמפון" לצד רומה ותחמיש - התמונה היחידה שמצאתי היא מפורום "צבא וביטחון" באתר "פרש", שחותמת סימן המים שלו מוטבעת עליה.






סוג: אמצעי לפיזור הפגנות תחמושת: כדורי גומי אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 1 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 2 מחסנית: 1 שריון: 2+ משקל: 1/4 (לרומה) מחיר: 50 (לרומה, כל טמפון עולה 1 יחידת תחמושת).

שימו לב שה"מחסנית" מתייחסת לרומה עצמו. מחסניות התחמישים היו בדרך כלל מחסניות יעודיות וקצרות יותר של 10 כדורים, שסומנו בפס לבן.

 

[המפקד האלמוני]

גז מדמיע

גז מדמיע הוא אמצעי לחימה כימי, שאסור לשימוש במלחמה אבל מותר למטרות שיטור. הגז נפלט מרימונים או פצצות מטול (עבור ירי ממטול לטווח וכו' השתמשו בכללים למטולי רימונים בעמ' 98 בחוברת לשחקן) בצורת עשן לבן ומסריח וגורם לגירוי בעיניים, שיעול ואי-נעימות כללית.

במונחי משחק, רימון/פצצה של גז מדמיע ממלאים שטח ברדיוס של שני הקסים (הקס הפגיעה וההקסים הצמודים סביבו) - שטח זה נחשב למלא בעשן למשך הסיבוב הראשון לאחר סיום הפעלת הגז. הגז עצמו ממשיך להשפיע עד שהוא מתפזר - גלגל 1ק6 כל סיבוב לאחר מכן ובתוצאה של 1 הגז התפזר מספיק ואינו משפיע יותר מעבר לצריבה קלה וגירוי באף.

חשיפה: שהייה בשטח המושפע מגז מדמיע דורשת הצלחה בבדיקת סיבולת (STAMINA) כל סיבוב של חשיפה. שימוש במסיכת אב"כ מנטרל לחלוטין את השפעות הגז המדמיע (חבישת מסיכת אב"כ היא פעולה מהירה אם ערכת האב"כ שלך נמצאת בהישג יד (תיק על הירך למשך) ולא תקועה איפשהו במעמקי הציוד של הדמות. ציוד מיגון מאולתר כגון בד על הפנים וכו' מוסיף מתאם של 1+ לבדיקה.

השפעה: במקרה של כישלון בבדיקת הסיבולת, הגז המדמיע גורם לנזק של נקודת לחץ אחת בכל סיבוב עד שיוצאים מהאזור מוכה הגזים. כמו כן, הגירוי והדמעות מקשים על הראייה והנשימה - הדמות המושפעת סובלת מ2- לגלגולי פגיעה ובדיקות סיור עד סיבוב לאחר שתמה החשיפה לגז.

רימון קופץ מס' 400

אמצעי נפוץ לפיזור גז מדמיע. מדובר ברימון יד עגול מגומי קשיח שמלא בגז מדמיע. בהיקף הרימון יש חורים המכוסים בפס נייר ופלסטיק המכיל מעט חומר נפץ. כאשר שולפים את הנצרה ומפעילים את הרימון, הנפץ מצית את חומר הנפץ, הפס מתלקח ונשרף והגז נפלט החוצה במשך שלושה סיבובים - קילוחי הגז דרך החורים גורמים לרימון לקפוץ ולהתגלגל ומכאן שמו.



סוג: רימון תחמושת: גז אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: - קריטי: - פיצוץ: C (אבל ראו הסבר על הנזק) טווח: 2 מחסנית: 1 שריון: - משקל: 1/4 מחיר: 20

---

מדוכה לרימוני גז

הטווח הקצר של רימון הגז בהשלכה ידנית סיכן את הכוחות המשתמשים בו בפגיעה מהגז בעצמם. כדי להגדיל את הטווח, פותחה מדוכה להרכבה על קנים של רובים, הכנסת הרימון לתוכה וירי לטווח ארוך יותר באמצעות תחמיש. כאשר משתמשים במדוכה, טווח הרימון גדל לבסיס של 4 הקסים. בתמונה המצורפת, ניתן לראות חייל עם מדוכה מורכת על רובה הגליל שלו במשדר חדשות מהתקופה:

 

[המפקד האלמוני]

צה"ל בשנות השמונים - רק"מ

צה"ל בשנות השמונים השקיע לא מעט כסף ומאמצים טכנולוגיים בשדרוג צי הרק"מ שלו על בסיס לקחי מלחמת יום הכיפורים ולאחר מלחמת לבנון הראשונה הופקו גם לקחים ממנה.
שינוי מרכזי היה בתוספות חבילות מיגון לטנקי השוט והמג"ח - מיגון ריאקטיבי שנועד להתמודד עם איום הנ"ט לשוט ולמג"ח לסוגיו, אבל גם חבילת מיגון פאסיבי כבד למג"ח M-60 בתצורת הצריח הקצר. פיתוח דרמטי יותר היה טנק המרכבה, שכלל שורת חידושים כמו מנוע קידמי. בתחום הנגמ"שים, החל פיתוח וייצור של נגמ"שים כבדים על בסיס תובות טנקים. פיתוחים וחידושים נוספים היו בתחום התחמושת.
כל אלו פותחו ויוצרו מתוך תפיסה של לחימה בשטח מוכה ארטילריה ונ"ט בהסתערות לעומק סוריה, אך מלחמה כזו לא פרצה מעולם - הקרבות בין צה"ל לצבא הסורי התחוללו בסופו של דבר בשטחה של השכנה לבנון.

פגז חץ חודר שריון

תותח ה-105 מ"מ המשיך לשמש את הטנקים של צה"ל לאורך שנות השמונים, אבל התחמושת חודרת השריון של מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים כבר נחשבה למיושנת בהשוואה לשריון של טנקים מודרניים-דאז עמם צה"ל נדרש להתמודד. לפיכך, פותחה תחמושת דמויית-חץ דק מטונגסטן עם סנפירי ייצוב. בדומה לתחמושת הח"ש-מנעל הישנה החץ הותאם לקוטר התותח באמצעות מנעל מתפרק שכלל גם טבעת פלסטיק שנועדה לצמצם את השפעת חירוק התותח וסחרור הפגז, לטובת מעוף מהיר יותר - הדיוק הושג באמצעות סנפירי הייצוב. ככה זה נראה עם מנעל ועם בלי, מחוץ לתרמיל:




במונחי משחק, המחיר של כל פגז הוא 500 - לתותח עצמו תשתמשו בנתונים של הM68/L7/שריר מהפרק של שנות השישים

חימוש: ח"ש-חץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 9 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 35 מחסנית: 1 שריון: 1-

----

פגז פלאשט

פגז טנק בקוטר 105 מ"מ שפותח במקור במלחמת ויאטנם ללחימה נגד חי"ר. הפגז היה גדול וכבד והכיל כמה אלפי מסמרים דמויי-חץ. בקצה הפגז היה מרעום אליו היו מזינים את הטווח ידנית באמצעות חוגה (פעולה איטית) על ידי הטען. בשנות התשעים נוספה מערכת הזנה מגנטית אוטומטית שקיבלה את הטווח ממד טווח הלייזר של הטנק ונראתה כמו מין גביע שמלבישים על המרעום ומחכים שיהבהב בצבע ירוק (פעולה מהירה).

עקרון הפעולה של הפגז היה פשוט אבל אכזרי - בטווח הנבחר, הפגז היה מתבקע ומשחרר קונוס באורך של כ-30 מ' של גשם מסמרים קטלני - המסמרים לא היו מספיק חזקים כדי לחדור מיגון כלשהו, אבל מספיק מסוכנים כדי להרוג חוליות שפעלו בשטח. הפגז שימש את צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון ללחימה נגד אמ"ל וחזבאללה, עד לנסיגה בשנת 2000.

במונחי משחק, הנזק של הפגז משפיע על כל מי שנמצא בתוך שלושה הקסים שנמצאים בטור מנקודת היזימה של הפגז. בתמונה המצורפת אפשר לראות כמה מהמסמרים של הפלאשט (פלאשט=חץ קטן, מניח שהמקור לשם ברור):




חימוש: פלאשט-נ"א אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 2 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 30 מחסנית: 1 שריון: 3+

----

בלטנים

הבלטן, המוכר בספרות באנגלית גם כ"Blazer" היה תוספת מיגון כנגד טילי נ"ט שפותחה כלקח ממלחמת יום הכיפורים. כדי לשבור את סילון הנחושת חודר השריון של ראש הנפץ החלול של טילים ופגזים, הורכבו על הטנקים (ולימים גם כלי רק"מ אחרים) מין קופסאות (שדמו קצת לקוביות שוקולד) שכללו שכבת חומר נפץ דקה בין שני לוחות מתכת במרחק-מה מגוף הטנק. מטען חלול שפגע בבלטן יזם את חומר הנפץ והפיצוץ שיבש את סילון הגזים הלוהטים והנחושת ופיזר אותו.

ככה בערך זה נראה מקרוב, אבל תוכלו לראות אותם גם על תמונות הטנקים בהמשך:



הבלטנים נתנו את "הופעת הבכורה" שלהם במלחמת לבנון הראשונה. טנק מג"ח מדוגם בבלטנים שנפל שלל בידי הסורים באחד הקרבות הועבר לידי הסובייטים והללו העתיקו את הטכנולוגיה. בשנות התשעים כבר יופיעו טילי נ"ט בעלי ראש נפץ כפול או "טנדם" - עם מטען חלול קטן שמפעיל את הבלטן ואחרי מגיע ראש הנפץ העיקרי ופוגע בגוף הרק"ם, אבל זה עוד מקדים את המאוחר.

למרות שבמשחק המקורי יש איור של T-72 סובייטי עם בלטנים, כללי המשחק לא התייחסו לטכנולוגיה הזאת. מצד שני, כן יש התייחסות לכך שלטילי נ"ט, פצצות RPG ופגזים חלולים יש ביצועים משופרים נגד שריון, עם 1- (ואפילו 2-) לערך השריון הנפגע.

כדי לשקף את זה בצורה פשוטה בחוקים, ההצעה שלי היא שכאשר אזור מסויים ברק"מ ממוגן בבלטנים צריך פשוט להוסיף את האותיות "בט" ליד מספר השריון שלו (בדרך כלל מקדימה ובצדדים, לא מאחורה) ופירוש הדבר הוא שהבלטנים מבטלים 1- מכושר חדירת השריון של טילי נ"ט, פצצות מרנ"ט ופגזים חלולים, או לצורך פשטות החישוב - מול סוגי חימוש אלו השריון נחשב כחזק יותר ב1+.

 

[המפקד האלמוני]

נגמ"שוט

לאחר מלחמת לבנון והנסיגה לרצועת הביטחון ב-1985, נוצר צורך ברק"מ ממוגן ועמיד יותר מהנג"משים והזחל"מים הקיימים כדי להוביל את כוחות החי"ר באזורים מאויימים בנ"ט ומטעני חבלה. לפיכך, פותח בחיל החימוש נגמ"ש שבוסס על תובה של טנק שוט, שהצריח הוסר ממנה ונבנה בה תא להובלת לוחמים. הנגמ"ש הזה קיבל את השם "נגמ"שוט" - הלחם של נגמ"ש ושוט.

הנגמ"שוט הבסיסי לא היה משביע רצון והועבר לשימוש כוחות הנדסה, כמו הכלי בתמונה המצורפת, הנושא סימנים טקטיים של הנדסה קרבית ומארזים של סנדלי חבלה על תא הלוחמים שלו.
למרות המיגון הכבד שירש מהטנקים מהם הוסב, הנגמ"שוט הותיר את הלוחמים חשופים בעמדות הירי של ארבעת המא"גים שהותקנו על תא הלחימה שלו ואילץ אותם לפרוק בצורה חשופה מגג הכלי - מגבלה אחרונה זו לא נפתרה גם בפיתוחים המתקדמים יותר של הנגמ"שוט עליהם אכתוב בפרק של שנות התשעים.



סוג: נגמ"ש כבד אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 6/7 שריון קדמי: 8 שריון צידי: 7 שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 1200 צריכת דלק: 25 צוות: 2+8 מטען: 300 אמל"ח ראשי: 4 מקלעי מא"ג על כנות אמל"ח משני: רדיו מחיר: 460,000

 

[המפקד האלמוני]

שוט קל ג'

טנקי השוט-קל, הצנטוריונים שהוסבו להנעת דיזל עברו עוד מספר שדרוגים, בהם השוט-קל ג' שנכנס לשירות ב-1979 והשתתף במלחמת לבנון הראשונה. חיצונית השוט קל דור ג' נראה שונה מהכלים שנלחמו במלחמת יום הכיפורים שכן הורכבו עליו בלטנים. השינויים הפנימיים היו בעיקרם במערכות הצריח ללא משמעות מיוחדת במונחי משחק, אך הם כללו גם מערכת ראיית לילה המבוססת על הגברת אור כוכבים. כלקח ממלחמת יום הכיפורים, הותקן בטנקי השוט (ובכלל הטנקים בצה"ל) מקלע גם לטען. בתמונה המצורפת, ניתן לראות טנקי שוט קל ג' מתמרנים בלבנון במלחמת שלום הגליל.




סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 7/8 שריון קדמי: 8 (בט) שריון צידי: 7 (בט) שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 1200 צריכת דלק: 25 צוות: 4 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח L7, ייצוב לתותח, ראיית לילה (מא"כ) אמל"ח משני: מא"ג כמקלע מקביל ומקלע טען, מא"ג כמקלע מפקד, רדיו, משגרי עשן (ככל הנראה רק אחרי המלחמה בלבנון) מחיר: 410,000

---

שוט קל ד' "ברק-אור"

הגרסא הסופית של טנק השוט, שנכנסה לשירות ב-1984 והמשיכה לשמש את חיל השריון של צה"ל בסדיר עד תחילת שנות התשעים ובמילואים עד לתחילת שנות האלפיים. מלבד השדרוגים המוכרים של בלטנים והוספה של "קסטות" לשיגור פצצות עשן מיידי, כלל גם מערכת בקרת אש בשם "ברק-אור" (מכאן שמו המלא של הטנק) ושדרוגים נוספים ששיפרו את הדיוק בירי - לפי כללי המשחק הרגילים, מערכת בקרת אש מבטלת את הפחתות גלגולי הפגיעה על טווח, עד לטווח המירבי של התותח. הטנק הספציפי שבתמונה מצוייד גם בזרקור המאיר באור הנראה ואור א"א, אמצעי שנעשה בו שימוש מועט ככל שגדלה הנגישות למערכות ראיית לילה פאסיביות.



סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 7/8 שריון קדמי: 8 (בט) שריון צידי: 7 (בט) שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 1200 צריכת דלק: 25 צוות: 4 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח L7, ייצוב לתותח, ראיית לילה (מא"כ), בקרת אש אמל"ח משני: מא"ג כמקלע מקביל ומקלע טען, מא"ג כמקלע מפקד, רדיו, משגרי עשן, מחיר: 430,000

 

[המפקד האלמוני]

טנקי מגח בצה"ל בשנות השמונים

טנקי המגח 3 ומגח 5 משנות השבעים, המשיכו לשרת גם בשנות השמונים והשתתפו במלחמת שלום הגליל - גם הם, כמו טנקי השוט, דוגמו בבלטנים ובהמשך במדוכות לשיגור עשן. הנה למשל תמונה של מגח 5 עם בלטנים, חולף על פני טנקי טי-62 שרופים בגזרה המזרחית בלבנון:



מלבד הבלטנים, הטנקים מדגמי מגח 6 ו6א עברו במהלך שנות השמונים שדרוגים נוספים, כגון מערכת בקרת אש. בוצעו גם שיפורים ושדרוגים במנועים ובממסרת, שאיפשרו שמירה על הביצועים למרות תוספת המשקל של המיגון והמערכות השונות.

מגח 6ב
אלו בעצם טנקי M60A1 (מגח 6א) שהגיעו במסגרת ההתעצמות לאחר מלחמת יום הכיפורים מארצות הברית כשהם כבר כוללים מערכת בקרת צריח וייצוב חדישה וצריחוני מפקד נמוכים במקום כיפת המפקד המכעיסה של הדגמים הישנים יותר. בישראל, הם עברו את מסכת השדרוגים שכללה הרכבת בלטנים, הוספת מקלע לטען-קשר ומרגמה 60 מ"מ חיצונית המופעלת על ידי המפקד (לרוב הותקנה רק בטנק של סמל המלחקה). טנקי המגח 6ב שהיו כבר בישראל, שודרגו והוסבו אף הם לתצורה הזו. בתמונה המצורפת, ניתן לראות מגח 6ב בשדה התעופה של בירות במלחמת לבנון הראשונה. שימו לב שבחזית הטנק מותקנת ערכת "נוכרי" לפריצת שדות מוקשים אבל שעדיין אין לו משגרי מדוכות עשן מיידי שיכנסו לשימוש בהמשך העשור.




סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 7/8 שריון קדמי: 9 (בט) שריון צידי: 7 (בט) שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 1425 צריכת דלק: 25 צוות: 4 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח 105 מ"מ M68, ייצוב לתותח, ראיית לילה (מא"כ) אמל"ח משני: מקלעי מאג כמקלע מקביל, מקלע מפקד ומקלע טען מרגמה 60 מ"מ בחלק מהכלים, רדיו, משגרי עשן בהמשך העשור מחיר: 450,000

----

מגח 6ר/6מ
טנקי ה 6ר היו טנקי מגח 6 (M60, עם צריח קצר) שהותקנה בהם מערכת ייצוב ובקרת צריח כמו במגח 6ב בעל הצריח הארוך לאחר מלחמת לבנון הראשונה. כמו שאר טנקי המגח בצה"ל, גם הם דוגמו בבלטנים לתוספת מיגון. המגח 6מ היה לאחר שדרוג נוסף - התקנת מערכת בקרת אש "נחל-עוז" ששיפרה את ביצועי הירי שלו. שימו לב שבתמונות הם נראים מאוד דומים - ההבדל שניתן לזהות בעין מיומנת הוא שבמגח 6מ יש על הקנה "שרוול תרמי" - מעטפת מאלומיניום מבחוץ וסיבים חסיני אש מבפנים, שנועדה לפזר את השפעות החום החיצוניות על התותח וככה למנוע עיוותים מיקרוסקופיים שיבלבלו את המחשב של בקרת האש.

זה המגח 6ר, עם הרמטכ"ל משה הלוי שכונה "משה וחצי" בגלל גובהו הרב עומד לפניו ומבטו נישא אל העתיד.



וזה המגח 6מ - שימו לב למעטפת של התותח, זהו השרוול התרמי שהזכרתי קודם לכן:



כמו שאתם יכולים לראות, בשני הטנקים יש מקלע 0.5 מורכב מעל לקנה - זה לא נועד ללחימה אלא לאימונים - במקום לירות פגזים יקרים, התותחן היה מעביר את הכוונת למצב שנתן היסט מתאים והטען היה יורה במקלע בבודדת באמצעות מושכות ארוכות שחוברו להדקים כאשר ניתנה פקודת האש.

סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 7/8 שריון קדמי: 8 (בט) שריון צידי: 7 (בט) שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 1425 צריכת דלק: 25 צוות: 4 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח 105 מ"מ M68, ייצוב לתותח, ראיית לילה (מא"כ) בקרת אש במגח 6 מ אמל"ח משני: מקלעי מאג כמקלע מקביל, מקלע מפקד ומקלע טען, מרגמה 60 מ"מ בחלק מהכלים, רדיו, משגרי עשן מחיר: 450,000 למגח 6ר, 470,000 למגח 6מ.

 

[המפקד האלמוני]

מגח 7א
למרות שביעות הרצון היחסית מהבלטנים, בצה"ל העריכו כי פיתוחים בתחום הנ"ט המתקדם יהפכו אותם לבלתי מספיקים ולפיכך, לאור הנסיון שנצבר בטנק ה"מרכבה" עליו אכתוב בהמשך, פותח באמצע שנות השמונים חבילת מיגון פסיבית כבדה עבור המגח. מודולי המיגון החדש הורכבו על טנקי המגח 6מ בעלי הצריח הקצר. המיגון החדש לא היה אהוד במיוחד - מפקדי הטנקים התקשו לראות את התובה מהצריח העטוף במודולי שריון ותוספת המשקל העמיסה על המנוע ופגעה בביצועים. דגם זה לא נשאר זמן רב בשירות ועד מהרה שודרג ועל כך בהמשך.



סוג: טנק אמינות: 4 מהירות קרבית: 2/3 (ז) מהירות מנהלתית: 6/7 שריון קדמי: 10 שריון צידי: 8 שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 1425 צריכת דלק: 40 צוות: 4 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח 105 מ"מ M68, ייצוב לתותח, ראיית לילה (מא"כ) בקרת אש אמל"ח משני: מקלעי מאג כמקלע מקביל, מקלע מפקד ומקלע טען, מרגמה 60 מ"מ בחלק מהכלים, רדיו, משגרי עשן מחיר: 480,000


-----

מגח 7ג
לאור התלונות על הביצועים של המגח 7א, שופרו וחוזקו המנועים והממסרת כדי לעמוד בתוספת המשקל ומיגון הצריח עצמו עוצב מחדש בצורה זוויתית יותר כדי לשפר את שדה הראייה של המפקד. טנקים אלו, שסומנו כמגח 7ג (איפה מגח 7ב? לא היה כזה ככל הנראה) נכנסו לשירות בשנת 1989 והמשיכו לשמש את צה"ל עד תחילת שנות האלפיים בסדיר ואף אי-אלו שנים לאחר מכן במילואים.




סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 7/8 שריון קדמי: 10 שריון צידי: 8 שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 1425 צריכת דלק: 25 צוות: 4 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח 105 מ"מ M68, ייצוב לתותח, ראיית לילה (מא"כ) בקרת אש אמל"ח משני: מקלעי מאג כמקלע מקביל, מקלע מפקד ומקלע טען, מרגמה 60 מ"מ בחלק מהכלים, רדיו, משגרי עשן מחיר: 490,000