צה"ל בשנות השבעים - נשק קל
בתחילת העשור וכן במלחמת יוה"כ עצמה, עדיין השתמש צה"ל ברומ"ט הFN ובעוזי, כאשר ביחידות מובחרות היה שימוש מצומצם בקלשניקוב. עם זאת, בעולם המערבי כבר החל מעבר מתחמושת 7.62X51 המוכרת גם כ"7.62 ארוך" לתחמושת בקוטר 5.56X45 שהייתה קלה וקומפקטית יותר.
כך, בתחילת שנות השבעים נערכו ניסויים שונים בצה"ל שנועדו לבחור את הרובה של העשור הקרוב ולבסוף הוחלט (לא בלי הרבה פוליטיקה ארגונית) לבחור ברובה הגליל, שהיה מבוסס על המנגנון האמין של הקלשניקוב.
מלחמת יוה"כ והרכבת האווירית האמריקאית שינו את השיקולים הלוגיסטיים, כאשר לצה"ל סופקו כמויות גדולות של רובי M-16. במשך המשך העשור, נעשה שימוש ב M-16 ובגליל במקביל ואף באותן יחידות, כאשר העוזי נדחק ליחידות קו שני ולנשק אישי של שריון וארטילריה. בסוף שנות השבעים התקבלה ההחלטה כי הגליל (וגרסתו המקוצרת, הגלילון) יהיו הנשק האישי התקני של כוחות החי"ר וכך היה עד תחילת שנות התשעים.
מוזר ככל שזה נשמע, גם בשנות השבעים לא היה בצה"ל רובה צלפים ייעודי - צלפים אמנם היו, אבל הם השתמשו ברובי מאוזר ממלחמת העצמאות (!) שדוגמו בכוונות טלסקופיות והקנים שלהם הוסבו לתחמושת 7.62X51 תקנית.
גליל (AR, או "גליל ארוך")
רובה הגליל פותח על ידי ישראל גלילי ונקרא על שמו, על בסיס התאמה לתחמושת 5.56 של רובה הקלשניקוב ושל רובה פיני בשם RK 62 שבעצמו בוסס על הקלשניקוב. למעשה, אחד מדגמי ההיתכנות הראשוניים של הגליל היה ה"בלשניקוב" (שמו של גלילי לפני שעברת אותו) שהיה פשוט קלשניקוב שהורכבו עליו דורגלים והקנה שלו הוחלף.
מלבד התחמושת הקומפקטית יותר, הגליל כלל גם שיפורים שונים כגון קת מתקפלת הצידה, דורגלים, אפשרות לירי ררנ"ט וכן בדגמים הראשונים הייתה גם ידית נשיאה מתקפלת במתפסים שמהר מאוד סולקה מדגמי הייצור הסדרתי כי רק הפריעה והרעישה. בצילומי היח"צ של הגליל, גם הציגו את האפשרות לפתיחת בקבוקי משקה קל באמצעות תפס הדורגלים - אבל האגדה האורבנית שהגליל יוצר במיוחד עם פותחן בקבוקים היא המצאה של כתבים צבאיים זרים.
כמה עשרות רובי גליל יוצרו עוד לפני מלחמת יום הכיפורים ואף שימשו במצעד צה"ל ביום העצמאות של 1973 (חצי שנה לפני המלחמה) - לפי התגיות הלבנות והרקע הלבן לסמלי הכומתות, אפשר לראות שמי שנשאו אותם במצעד היו צוערים בקורס קצינים:

עם זאת, הגליל עוד לא נכנס לשירות מבצעי ובמלחמת יום הכיפורים היו בשימוש רק תשעה רובים כאלו - אחד מהם רובהו האישי של מפקד פצ"ן, בעוד שהאחרים ככל הנראה בשימוש כוחות מיוחדים.
לאחר המלחמה, נכנס הגליל לייצור ולשימוש סדיר, אבל סבל מתחרות עזה מול הM-16, שגם היה קל יותר. בתמונות מהתקופה ניתן לראות חיילים עם M-16 וחיילים עם גליל אפילו באותן יחידות במסגרת אותה פעילות - בעיה לוגיסטית לא קטנה, שכן למרות ששני הרובים ירו את אותם כדורים, הם השתמשו במחסניות שונות לגמרי.
בסוף שנות השבעים, הגליל הפך לנשק התקני של כוחות החי"ר - בשלב הזה גם פורקו מחלקם הדורגלים על ידי הנשקיות ולחלק מהרובים היו כבר מתפסים מבקליט שחור ולא מעץ. לי אישית יצא להשתמש לתקופה קצרה בגליל עם מראה רטרו מלא - מתפסים מעץ ודורגלים ומצאתי אותו כנשק אמין אבל מסורבל מאוד - הדורגלים היו נחמדים בשביל אש רתק אבל מעצבנים בכל סיטואציה אחרת. בתמונה המצורפת תוכלו לראות גליל ארוך שהדורגלים פורקו ממנו (ומישהו השאיר את הנצרה פתוחה על אוטומט!) ולידה תמונה קטנה יותר של חייל עם גליל במבצע ליטאני ב-1978.

סוג: רובה סער תחמושת: 5.56X45 אמינות: 5 קצב אש: 4 נזק: 2 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 5 מחסנית: 35 שריון: 0 משקל: 1 (+1/4 אם ישנם דורגלים) מחיר: 330
בתחילת העשור וכן במלחמת יוה"כ עצמה, עדיין השתמש צה"ל ברומ"ט הFN ובעוזי, כאשר ביחידות מובחרות היה שימוש מצומצם בקלשניקוב. עם זאת, בעולם המערבי כבר החל מעבר מתחמושת 7.62X51 המוכרת גם כ"7.62 ארוך" לתחמושת בקוטר 5.56X45 שהייתה קלה וקומפקטית יותר.
כך, בתחילת שנות השבעים נערכו ניסויים שונים בצה"ל שנועדו לבחור את הרובה של העשור הקרוב ולבסוף הוחלט (לא בלי הרבה פוליטיקה ארגונית) לבחור ברובה הגליל, שהיה מבוסס על המנגנון האמין של הקלשניקוב.
מלחמת יוה"כ והרכבת האווירית האמריקאית שינו את השיקולים הלוגיסטיים, כאשר לצה"ל סופקו כמויות גדולות של רובי M-16. במשך המשך העשור, נעשה שימוש ב M-16 ובגליל במקביל ואף באותן יחידות, כאשר העוזי נדחק ליחידות קו שני ולנשק אישי של שריון וארטילריה. בסוף שנות השבעים התקבלה ההחלטה כי הגליל (וגרסתו המקוצרת, הגלילון) יהיו הנשק האישי התקני של כוחות החי"ר וכך היה עד תחילת שנות התשעים.
מוזר ככל שזה נשמע, גם בשנות השבעים לא היה בצה"ל רובה צלפים ייעודי - צלפים אמנם היו, אבל הם השתמשו ברובי מאוזר ממלחמת העצמאות (!) שדוגמו בכוונות טלסקופיות והקנים שלהם הוסבו לתחמושת 7.62X51 תקנית.
גליל (AR, או "גליל ארוך")
רובה הגליל פותח על ידי ישראל גלילי ונקרא על שמו, על בסיס התאמה לתחמושת 5.56 של רובה הקלשניקוב ושל רובה פיני בשם RK 62 שבעצמו בוסס על הקלשניקוב. למעשה, אחד מדגמי ההיתכנות הראשוניים של הגליל היה ה"בלשניקוב" (שמו של גלילי לפני שעברת אותו) שהיה פשוט קלשניקוב שהורכבו עליו דורגלים והקנה שלו הוחלף.
מלבד התחמושת הקומפקטית יותר, הגליל כלל גם שיפורים שונים כגון קת מתקפלת הצידה, דורגלים, אפשרות לירי ררנ"ט וכן בדגמים הראשונים הייתה גם ידית נשיאה מתקפלת במתפסים שמהר מאוד סולקה מדגמי הייצור הסדרתי כי רק הפריעה והרעישה. בצילומי היח"צ של הגליל, גם הציגו את האפשרות לפתיחת בקבוקי משקה קל באמצעות תפס הדורגלים - אבל האגדה האורבנית שהגליל יוצר במיוחד עם פותחן בקבוקים היא המצאה של כתבים צבאיים זרים.
כמה עשרות רובי גליל יוצרו עוד לפני מלחמת יום הכיפורים ואף שימשו במצעד צה"ל ביום העצמאות של 1973 (חצי שנה לפני המלחמה) - לפי התגיות הלבנות והרקע הלבן לסמלי הכומתות, אפשר לראות שמי שנשאו אותם במצעד היו צוערים בקורס קצינים:

עם זאת, הגליל עוד לא נכנס לשירות מבצעי ובמלחמת יום הכיפורים היו בשימוש רק תשעה רובים כאלו - אחד מהם רובהו האישי של מפקד פצ"ן, בעוד שהאחרים ככל הנראה בשימוש כוחות מיוחדים.
לאחר המלחמה, נכנס הגליל לייצור ולשימוש סדיר, אבל סבל מתחרות עזה מול הM-16, שגם היה קל יותר. בתמונות מהתקופה ניתן לראות חיילים עם M-16 וחיילים עם גליל אפילו באותן יחידות במסגרת אותה פעילות - בעיה לוגיסטית לא קטנה, שכן למרות ששני הרובים ירו את אותם כדורים, הם השתמשו במחסניות שונות לגמרי.
בסוף שנות השבעים, הגליל הפך לנשק התקני של כוחות החי"ר - בשלב הזה גם פורקו מחלקם הדורגלים על ידי הנשקיות ולחלק מהרובים היו כבר מתפסים מבקליט שחור ולא מעץ. לי אישית יצא להשתמש לתקופה קצרה בגליל עם מראה רטרו מלא - מתפסים מעץ ודורגלים ומצאתי אותו כנשק אמין אבל מסורבל מאוד - הדורגלים היו נחמדים בשביל אש רתק אבל מעצבנים בכל סיטואציה אחרת. בתמונה המצורפת תוכלו לראות גליל ארוך שהדורגלים פורקו ממנו (ומישהו השאיר את הנצרה פתוחה על אוטומט!) ולידה תמונה קטנה יותר של חייל עם גליל במבצע ליטאני ב-1978.

סוג: רובה סער תחמושת: 5.56X45 אמינות: 5 קצב אש: 4 נזק: 2 קריטי: 3 פיצוץ: - טווח: 5 מחסנית: 35 שריון: 0 משקל: 1 (+1/4 אם ישנם דורגלים) מחיר: 330


































