משחק נשגבים- 'מבטן האדמה'(4/4)- התחלנו

[Icedrum]

OUT
א. למען האמת תיעול מעלה לד"מ מוסיף את גודל המעלה למאגר להתקפה אחת, ובעם מוסיף לי 1.5 לד"מ. בגלל שהד"מ שלי היה עגול, זה העלה לי 2. כי כתוב בספר שמעלות מוסיפות קוביות למאגר. אבל מה זה משנה?
ב. השקעתי בהגנה הזו את ההשראת כתיבה שהייתה לי באותו ערב, כי רציתי לכתוב ולא היה לי מה. סליחה. ^^
ג. עשיתי מיליון ואחת תנועות כדי לעבור אותם במדרגות למעלה. (2 פעולות תנועה במהלך הקרב) אבל שוב, למי אכפת?
ד. איפה לעזאזל נמצאים כל האנשים שהגיעו עכשיו? ואיך ארימנת'וי, שהם קופי דם ענקיים, נכנסים במקום כל כך צר? אני רוצה משהו שיסביר לי מה הולך פה. ><
ה. איבדנו את כל השחר שלנו. דון, אכפת לך לבנות משהו ממוקד קרב?

אני מזכיר לך שיש את הגופה של השליח לתאר לאלה שהגיעו. אם עברו יותר פעולות שלה מדירוג הסיבולת שלה, היא צריכה להגיד ביי ביי. (כל 5 טיקים מאז שיריתי בו בטיק... 4?)
ואני לא מבין מי הספיק להטיל לחש זימון שדים באמצע הקרב. >>
או שפערנו חור בבריאה?
META
ואני מבקש גלגול תורת הנסתר על כל מה שהופיע עכשיו. גלגול ידע אם זה מה שאתה מחליט שמתאים.
ומחסה כנגד 'עלה' אם המבנה של המדרגות והמיקום של כל היצורים מצדיק את זה.
משחזר 6 מאנות וכ"ר אחד. מאגר כולל שנשאר: 30 מוטים. בדיוק 15-15. 4 כוח רצון זמני.

ייערך מחר אחרי הבגרות בלשון, אלא אם אתם תחליטו להתקדם עוד דף בלעדיי. XD

 

[forte]

IN
איינידאומה נזכרת להסתכל על תגובתה של שושנה שחורה למראה גופתה של שליח, ונבהלת- הגופה?! היא נעלמה!
היא בודקת אתה שדים והרוחות, ומזהה אותם- השדים הם קופי דם, ארימנת'וי. חזקים מאוד בקפא"פ, בעלי עוצמה ומהות רציניים, שד מעגל ראשון, אך בעזרת מהות יכול להפוך את התקפותיו למסוכנות באמת.
הרוחות הם רפאי מלחמה. רוחות רפאים חלשות למדי, עם כי עולות על בני תמותה. יש להן את היכולת המחרידה לתקוף בעודן בלתי גשמיות, והן מרכיבות את רוב צבאות העולם התחתון.

הארימנת'וי מזנקים לתיקרה הגבוה, משם הם נעמדים בעמדת תקיפה.

שושנה שחורה מזנקת, הנקמה בוערת בעיניה. לילך מזנקת הצידה, אבל היא איטית יותר מבן תמותה חולה אסטמה- כל צעד יוצר דימום, בעוד צעדיה איטיים ופצועים, ועיניה מזנקות ברצון נואש, לזינוק אחרון- וזה נכשל.
ראשה של לילך מתגלגל, האנימה מלאת הדם עדין על מצחה, משתלבת בזרם הדם הפורץ מכתפיה ומצווארה, מטנפת את שושנה שחורה. לילך מתה מתה מתה, סיימה לגסוס, מתה.
OUT
וואו! עם חישוב מחסרי הפציעה לליך היה ד"מ 1, ושושנה גרמה לה 5 דרגות נזק(אחרי האנימה שלה). היא כבר הייתה על מינוס 4, כך שהיא... מתה מתה מתה, אחרי גסיסה לגמרי, מתה מתה מתה. חבל. טוב נו.
IN
שושנה שחורה מזנקת אל הבגידה האמיתית והיחידה, הבגידה אשר היא המציאות הנוראה, הבגידה אשר לה משמעות, לה משמעת, והיא המשנה. הבגידה היחידה בעלת המשמעות, הבגידה האדירה אשר נפרשה, בגידת שתיקתו, בגידת טיולו, בגידתו העתיקה הנמשכת זה הרבה עדינים, בגידתוש של מכוון העתיד. מכוון העתיד מחייך, ובעוצמה חסרת מעצורים, הוא זז. נותן לשושנה שחורה להנות מהתקפתה. "לא היום, ולא מחר. אני מקווה שלא אגרום לך נזק, כי בטובתך אני רוצה. ואסלח גם אסלח לך על שהרגת את לילך, כי שנואה היא עלי. היצטרפי אלי!"
OUT
במקרה הזה, שושנה שחורה החמיצה את 'עלה' מרחק קילומטר. כן, אני יודע שתור איינידאומה, אבל בשביל להעלות את הנושא. תור איינידאומה לפני כן, אבל זה לא משנה כל כך.
אני אשלח שוב את הטיקים של הקרב לאחר פעולתה של איינידאומה.
ודארט- אתה ראשי לשחזר 2 מאנות על פעלול אחד נגד לילך. רק הפעלול הזה הצליח.
אייסרום- הרוחות לא גשמיות, והארימת'וי הם לא ממש ענקיים, הם בגודל אדם. לכן הם נדחסים בתיקרה.
IN
"מה אתה רוצה שאעשה?! הוא מת! ואתה חושב שאני לא יודע? אני מרגיש, יודע, הכל. זה הקדמונים, הם חזרו." הרוח רועדת באימה, נוסגת אחורנית אל מעבר לקיר, כשקולה רק מלחש לאחריה- "רוע קדמון מעורב כאן בוא לא אתעסק. עם הם יתפסו אותי... עם הקדמונים, הנפיליםםםםם... הנפיליייייייייים..."
הנפילים
עגור שחור משתעל לפתע בפתאומיות. גלגל של דם מוקף בקוים על מצחו, והאופל בוקע ממנו למרחק של קילומטרים. הוא בריא לחלוטין, נמרץ, חזק, ודם על גופו.
OUT
רק לדון

ספוילר

IN
"תודה שהסכמת." דמות עטופה שחורים נעמדת מולך, ומסכה אדירה מסתכלת עליך, ומתוכה מסתכלים עליך זוג עיניים רבות עוצמה, עתיקות.
"אני הוא מסכת החורפים, ותשומת לב רבה אני נותן למעגל שלכם, זה הרבה זמן. כעת, אתה תהיה לשרותי." זוהר אפל מקיף אותך, כשאתה מרגיש כמו נשגבות שניה. פיך נסגר בלא יכולת לענות, כשהאופל מקיף אותך.
אח!!!!!!!1 המצח. המצח שלך מדמם מפצע עצום מימדים. אתה מרגיש איך כל כולך הופך לאפל, מובס, בובה.
אתה פונה, נמשך, והאופל סביבך זז. מולך- מבוך. אתה נמשך אחרי 'מסכת החורפים' במעלה הדרכים, זמן של נצח. עוד, ועוד, ועוד, בלא יכולת להתנגד, לדבר, להגות. רגליך עייפות, והנה מגיע נקודת הסיום.
אתה צורח.
אתה צרוח.
אתה צורח!
מוות, סוף, כליון, בגידה, רצח, היווצרות, כל אלה עומדים מולך. מבט אל-מותי לחלוטין מביט עליך, מבט שלא ישן, מבט עתיק, סוחף אותך, מפיל אותך, מביס אותך,
אתה צורח.
אתה צורח.
לא, אני מתכוון לזה- אתה צרוח!
ואז יד תופסת אותך.
"ראיתה מספיק. אני מצפה לתת לך את הכשרתך בהזדמנות הראשונה. בוא אלי. בוא אלי. אני מחזיק במאסטר שלך, והוא מחקה לך." מולך עומד המאסטר, ופוער את פיו- "ברח! אתה לא זקוק לי!" מסכת החורפים מחייך. "כרגע, אך עם לא תבוא, אתחיל לאמן את המאסטר שלך באמת. המאסטר שלך כבר לא נשגב, והעינויים שהוא עבר הם כעין וכאפס. יותר מזה, אל תהום הנשיה אשר ראיתה אקחתיו, אלה אם לא תבוא. אין לך סיכוי. תבוא, ואתן לך לפרוש חסות עליו.
המאסטר שלך זועק זעקה אחרונה נואשת, אחרונה, ונאנק. באישור. "בוא תבוא" הוא נאנק. ואז הוא משתחרר, מזנק אליך, תופס אותך, וזוג מילים נואשות אך רבות עוצמה, אשר עוצמתן במקום זה, הקדוש, מהדהדות את תהום הנשיה עצמה- "מעניק הצל".
עגור שחור, חוזר, לגופו, לנפשו. מולו, סם מנדז הזועק על גופתו. הוא עצמו, שחור ואפל יותר מאי פעם, וליבו, פועם בקושי.
מזל טוב! אתה אביסל. תוריד לעצמך 2 נקודות סיבולת מיידית(עד למקסימום 1), ותוסיף לעצמך 1 לתפיסה ו1 לזריזות(עד מקסימום 5. עם אתה מגיע למקסימום אז תוסיף לתבונה במקום).

 

[The Time]

סם קם בבהלה וצועד לאחור, נצמד לקיר "ע.. עגור?"
הוא מת, מת, מת..
יכול להיות ש..
לא..
או שכן?

 

[dart-b]

לא הבנתי ,הוא אומר לה לבוא אליו ולהיכלא ? או להיות שותפה שלו ?
in
"את נקמתי הראשונה השגתי,אך אני מבטיחה לך, שכך או אחרת, אחד מכם היה משופד על חרבי.
עכשיו אני חייבת לדעת משהו אחד אחרון,האם שליח אוסף אותנו בשביל להרוג אותנו? או משהו שיסכן את חייו של אחד או כולנו ? ענה עכשיו, ואבוא איתך ללא שאלות, בבקשה כבד את זכותי היחידה ,לדעת אם אני עומדת למות או לא " היא מחזירה את חרבותיה לנדניהם ,ומחכה לתשובתו של עלה .

 

[forte]

IN
"איני יודע מה שליח מתכנן לכם, ולמען האמת זה לא מענין אותי במיוחד. תשאלו אותו!"
OUT
תור איינידאומה להזכירכם.

 

[dart-b]

in
"תזכור שנשבעת ,שמה שתעשה יהיה לטובת המעגל ,אם אחד מאיתנו יפגע, תסבול מקללת השמים.
עכשיו אני אלך איתך" אומרת שושנה ,מנסה להסיח את דעתו של עלה מחרבותיה.
"האם אני באמת ,גלגולו של עגור לבן? או שסתם ,שיקרת לי באותו רגע" היא שואלת את עלה, תוך כדאי שהיא עולה, אחריו לכלא.

 

[forte]

IN
'עלה' מגרד בפתדחתו. "את אכן גלגולו של עגור לבן. ולא נשבעתי שאיש מכם לא ייפגע, נשבעתי בטובת המעגל. עכשיו אל תשפטי אותי", הוא אומר, ומסתכל במתח על איינידאומה, קשתו עודנה בידו, מתוחה.

 

[dart-b]

סתם שאלה :
אם שושנה קידשה את זה, ועלה אמר שזה לטובת המעגל כול מה שהוא עושה, אז טובת המעגל היא לפי ראות עיניהם, של שושנה או עלה ? כי הרי שושנה היא המשביעה, אז זה לפי איך שהיא רואה, את טובת המעגל נכון?

 

[הדון גובלאונה]

הדיפלומטית הסולארית הגרועה ביעותר אי פעם XD
זה מה שקורה כשיש כריזמה 5 ופיקחות 1...



עגור שחור קם על ברכיו, מתשעל בכבדות, לעורו היתווסך מעין ברק מוזר, לעיניו הלבנות לחלוטין, היגנב אביח שחור קל, נראה כי כול המקומות המוצללים בשערו, ובעיניו, היתעמקו נעשו קודרים יותר, סימן הקאסטה של זוהר באור זהב עדין, החושף מעין כתם אשר ניתן לראות מזווית העיןם בלבד סימן האנימה, הכתם מכסה על קעקוע העגורים אשר מקועקעים על מצחו של נעגור שחור.
הוא נראה בסדר, אם כי קצת חלש יותר וחולני, וחלק מה ששידר הישתנה, זריזותו וגופו אשר שידורו בעבר חינניות אומרת הוד, ותנועה יפה, כמעט מרקדת, היתחלפה בשפת גוף רעבה, זאבית, מעוררת חשש.

"סם! שמשות וירחים אדירים! אתה לעולם לא תאמין מה קרה לי!!"

 

[The Time]

סם נצמד אל הקיר "מה קרה לך עגור?" הוא שואל בשקט.
הוא חי? או מת?

 

[הדון גובלאונה]

"סם איש נקסוס! תרגע בן אדם!"
הוא מתנהג כאילו ראה רוח רפאים!


XDDDDDDDD


בעצם, הוא מתנהג כמו שהיתנהג כשחשב שסיפרתי לו שחיסלתי את שושנה!
"אני אספר לך, ראית חזיון! זה היה, מעט סימבולי, או לפחות ככה אני סיננתי את זה למוח שלי! אבל אני בטוח שזה היה נבואי במעט! ראיתי ענק שחור, והוא הושיט לי יד, הוא כפא עלי לבוא אליו, ואני היססתי, אז הוא חטף אותי בכוח! קרע אותי מתוך הגוף שלי! ואז ראיתי את הרוח שחיפשתי! ראיתי את עגור לבן! וזה עבד! אבל גם המאסטר שלי היה שם! זו הייתה תדהמה, חהחהחה, הוא היה יכול להוציא אותנו מכאן עם מחט תפירה בעיניים עצומות, קראתי לו, אבל הענק החזיק בו, והוא קרא לי, ובאתי, והענק שהחזיק אותי אבל גם היה עם המאסטר באותו זמן, משך אוצתי אלןיו, ועברנו אל המאסטר, ואז ראיתי את התופת נפערת מולי, ולטשאשל! זה היה מפחיד, כמעטו הרטבתי במכנסיים!, וזה פצע אותי! זה ניסה לקחתי לי את הנשמה! אבל נלחמתי בזה! הו כמה נלחמתי בזה, חזק, כול כך חזק! אבל זה משך אותי, זה משך לי את הדם, את הכוח, את האור! קיללתי את זה, ואת האמא של זה, ואת האמא של האמא של זה! והראש שלי עמד להיתפוצץ עוד רגע אחד! הייתי יכול להישבע שזה חיסל אותי! חהחהחה, אבל הענק משך אותי שוב, ושוהב דיבר איתי, אבל לא שמעתי, והמאסטר צעק את השם של מעניק הצל הזה שלכם אבל אני לא יודע למה הוא היתכוון, ואז הענק השחור הזה החזיק אותי ולחץ, ולא עשיתי כלום, ואז הוא זרק אותי, ואתי ואז היתעוררתי עם הכאב ראש הכי חזק שהיה לי בחיים! יותר גרוע מהיום בו הישתגבתי אחרי שהמאסטר שלי נתן לי את הלב שלי..., אבל מישום מה אני מרגיש גם טוב מאד עכשיו, ממש כמו ביום שהישתגבתי, כי באותו יום הרגשתי רע מאד וטוב מאד בו זמנית, מוזר לא?..."



מנסה להעביר לו את התחושות שחוויתי, שפות (1) + פיקחות (2)

3 קוביות = 3 הצלחות! (בלי פעלול)

 

[Icedrum]

OUT
טוב, החלטתם להתקדם יותר מדי בעץ, אז זה בהודעה חדשה.

טוב, מתחילים באיך ש'שמש הירחים' מגיבה למכה שנעצרה, החלק הבא הוא התגובה שלה לכל מי שנכנס, ההתקפה של 'עלה' ואז הפעולה שלי.
ארורות הבגרויות, עכשיו אני צריך להשלים פערים. אז סליחה מראש על הכתיבה הרבה, אבל אני משלים כמה קטעים שרציתי לעשות קודם.
IN
"שאלתי מי אתה, שדורש את שלי! החיים שלי, הספר שלי! מי אתה?" היא אומרת לאביר המוות בצעקה שהיא בין גערה בנימוסים לשאגת זעם. הזעם של אישה, גופה מהלכת. הנחישות של אם. מי אתה? המהות שלה צועקת לתוכו כשהיא שוברת את האיזון לטובתה.

ואז הכול נשבר. משום מקום, מקריעה כלשהי שבין המציאות והסיוט. רוחות צבא המתים, קופי הדם של השדים. לא יכול להיות שמישהו זימן אותם לכאן. הייתי רואה את הסימנים. את הלחש. את ההשבעות. אף מכשף מתועב לא עשה את זה.
שברתי משהו. האם זו הקללה הגדולה? להפעיל את הכוח שלך עד שאתה שובר את עצמך או את מה שמסביב? מה אם האיתנות שלי תעלה לי בעצמי? מה-
אבל למזלה, המחשבה נשברת עם הבחנתה של 'שמש הירחים' ב'עלה' ושושנה שחורה. "אחיי." היא כמעט לוחשת, כמו חלק מנשיפה שקיבל צורה. ללא סיבה.
האנימה של 'שמש הירחים' נראית צהובה-לבנה בכל מרכזה, עם מובלעות של כסף-סגול שתואם את הירח בחוץ, ירח זורע על רקע סגלגל קצר שנעלם לתוך האנימה. אבל אלו רק צבעים, צורות שבתוך מכלול. אנימה היא לא צבעים וצורות חלקיות, ובמקרה הזה היא גם לא רק אור. הסיבה היחידה שניתן להבחין בירחים ובסגול היא שרק מאחוריהם ניתן לראות את המשך החדר. שאר האנימה נראית כמו מתכת שציירו עליה את המדרגות מאחור, קשה ככל שנחישות הברזל של 'שמש הירחים' הייתה אי פעם. שריון של רצון, טוהר וכוח אלוהי. שולי האנימה שולחים מחושים קטנים של מהות שעוקצים דבר ושום דבר מסביב, להבות זעם עליון ומוצדק. הבריאה מתחננת לאומן שיתפוס את הרגע, שבו כישרון גולמי ורצון בקעו לראשונה מגיבורה שנולדה. לא זכיתי בתואר גיבורה, לא עוד.

ושוב המחשבה נשברת. הוא יורה לליבה. אחיה, האח העקשן שהיא סלחה לו לפני פחות מיממה. ליבי, אחי? למה? למה שתנסה לכער את הטוהר שיצרתי? למה שתעצור אותי מלעשות מה שנועדתי לעשות? להגן עליהם! אני מגינה על כולם מהסוף השחור! למה? היא רוצה לצרוח, אבל אין אוויר בשבילה לנשום. הלב שלה בוכה דם ואדרנלין לכל חלק בגופה, וצליל חריקה איום של בגידה נשמע כשהיא מרחיקה את עצמה מחרבו העומדת כפסל של אביר המוות, כמו הייתה מחליקה את החרב דרך שריון שנפתח מעט מדי. הכול נראה מפוסל למוחה הזועק של 'שמש הירחים'. "למה?" שפתיה בוכות בלי קול, ודמעות צהובות של שמש זועם מרטיבות את לחייה. כששריון האור שלה מתנתק מהחרב בזמן שנראה לה כמו דקה, ולחץ נראה כמו פחות מאלפית מכך. צליל חד של רגע מוחלט משתתק והאנימה הקשיחה עושה דבר שמעולם היא לא עשתה עדיין. במקום כלשהו בחזה בוקע אדום אינסופי של בטחון עצמי אדום, ולוקח איתו את העולם. אני את. חלק ממך, זו שהיית לפני הכול. תבכי בשקט, אייניאדמה. 'הירח המוסתר מאחורי להבות שמש' תדאג לנקמתך. תני לגיבורה שלך לפרוח. והאדום משתלט על הכול. אנימה של אדום וצהוב בונה שביל חלק שעליו 'שמש הירחים' בועטת את עצמה, מצידו ואל מאחורי דם הדרקון עם הדייקלהב במסלול בלתי אפשרי לכל אחד אחר מאשר זיכרון חלומי של גדולה עתיקה. כמו גלימה שמקדימה את תנועתה של רקדנית חושנית, ומגובה הרצפה גלימת האנימה מרימה אותה באורח פלא לריחוף איטי יותר. במקום אחר מהכיוון אליו החץ של 'עלה' עף, ומאחורי מחסום הברקת האיטי פי אלפים מהזעם האלוהי שאוחז בנשמתה של 'שמש הירחים', הגוף של 'שמש הירחים' נעצר להמשך השנייה, עולה נגד הכבידה בזמן שחץ החבטה מחפש מקום אחר. מישהי אחרת. מישהי שנקברה חיה תחת הגבורה.
META
ד"מ חמיקה 6 בלי פעלול.
והעלתי נקודת משבר מהחלטה שלי, כאילו החלק המקולל של הניצוץ אוחז ב'שמש הירחים' למשך פעולת ההגנה הזו. חלק שהוא היא, אבל לא.
IN
אייניאדמה בוכה בחלל שנמצא אי שם, לא בלב או בראש. המקום שמחזיק את הניצוץ, הכלא שבו חיכתה גיבורה לפרוץ החוצה, גיבורה שיצאה והשאירה אחריה מקום לנשמה של אייניאדמה, האישה שבחרה לא להחזיק בהכול. ואז היא פוקחת את עיניה. בחצאית האיזמרגד של הנשף האחרון באנ-טנג, אייניאדמה רואה את הנשמה שלה, לא בעור הארד אלא עור לבן-כסוף וטהור בצורתו החצי שקופה, עטוף בשמלה המדהימה שהייתה של סבתה וניתנה לה לנשף אחד. הנשמה שלפני הנשימה השנייה.
"כדי שתמצאי חתן." היא שומעת את קולה הרחוק של אימה, קול שאין לו טון. רק מילים. אישה עם שם, שקוראים לה אימא, ובכל זאת, חסרת חשיבות כמו בובה של מישהו ברחוב. החור בשמלה שהיא זוכרת שאימא שלה תפרה עם בד המשי הקסום שאימא שילמה שכר של שנה שלמה בשבילו נפרם מעט מעל קרסולה, כמו סמל לאובדן. "מה עשיתי? אימא, תחזרי! אימא!" היא צורחת את הדמות שקיימת רק כחור בסבך הרגשות שלה. "אלי, מה עשית לי?! כמה עוד אני אתן בשביל הגבורה שלך? בשביל הבטחת חשיבות כל כך... שטחית? לא עוד, אלי. שמיים כחולים ריקים, ובני האדם יאירו את העולם ככל יכולתם, איתנו בגבולות להוציא את הלכלוך של השדים, המתים והפראא בשביל שדה שהאנשים עובדים להשקות. יש לך מקום בחלום שלי, אלי, אבל לא ממרום גובה. תחזור לבריאה שלך, אבי. תחזור הביתה, או שאני מבטיחה לך שלא תהיה רצוי בו שוב." היא קוראת לתוך החלל השחור, והדמעות הכסופות שלה נוחתות כמו פטישים על מחסום נפשי שהרחיק אותה מההתרחשות, וגיבורה בזהב אדום מופיעה מולה, כשפתאום למטה הוא קדימה, והן עומדות יחד כשברקע מראות מטרידים של קשת מתוחה בזמן קפוא. "לא, 'להבות שמש'. אני אייניאדמה. אני 'שמש הירחים' עכשיו. את רק נשימה שנייה. זיכרון. אחד שאני בוחרת לשכוח."
וכך הרגע נשבר.
'שמש הירחים' מוצאת את עצמה בגופה שלה, עם חץ דק אדום בקשת אוריכלקום אדומה, ושיריון צהוב עטוף גלימה אדומה. ואז האדום מסביב לידיה נשבר כזכוכית חזרה לצהוב הכסוף הרגיל, כש'שמש הירחים' עוצרת את התנועה המושלמת שכנראה התחילה כשבכתה. "לא, אחי 'העלה'. לא אלחם בדמי שלי." היא אומרת ומסתובבת באוויר, מפרקת את הגלימה האדומה כמו שברי זכוכית שנפרמים לתוך אנימה כסופה הרבה יותר. החץ שלה משנה את צבעו מאדום לכסוף מתוך מרכזו עם התנועה, ועיניה נראות כמו מתכת כחולה עם ריקוע כסוף לראשונה. 'שמש הירחים' החדשה. אישה שהפכה לנשגבת, ולא נשגבת שהחליפה אישה.
המהות הכסופה החדשה מסתחררת כמו משב רוח מסביב לשריון של 'שמש הירחים' למראה של שמלה חצי שקופה מכסף, עם קרע אחד מעל הקרסול.
והחץ הדק והפשוט להחריד משתחרר, מכוון למותניו של 'אביר המוות', זכר אחרון של הגולם שטוען לכסף שהתבקע. "הצבע שלי הוא כסוף." היא אומרת לנשגב השחור, והחלטיות האמירה בכוח המהות מכריחה את העובדה כנכונה. כסף שהוא כחול על רקע מוזהב, כסף אמיתי יותר.
META
3 מוטים היקפיים ואחד אישי בשביל כל האפקטים הנהדרים תוצרת פרי דימיונו הארוך של אשד. בזבוז חסר צ'ארם. (האישי בשביל האפקטים בתוך התודעה של 'שמש הירחים', האחרים בשביל השפעות הצבע והצורה החיצוניות)
התקפת חץ מהות מהסוג שחוצה ספיגה על אביר המוות. מאגר 13 בלי פעלול.
OUT
לא אכפת לי שזה מייגע, אני לא כותב בשביל פעלולים.
אני רק מצטער אם שיעממתי מישהו, כי על זה כן יש לי למה להצטער. ^^''

 

[forte]

אייסדרום- הקטעים שלך אינם פעלולים, הם קטעים סיפוריים נהדרים. על כן תקבל תגמול בסוף ה'מפגש'. נכון לעכשיו- פעלול 2 לחמיקה(טיפה הארכת יתר על המידה), ופעלול 2 להתקפה(כאן פשוט חצי מהפעלול לא היה התקפה, אלה קטע סיפורי מצויין).
סך הכל: ד"מ חמיקה 7, קוביות התקפה 15.
IN
איינידאומה מדלגת במהירות, כשהחץ נע בין זיכרון לאי זיכרון, ולרגע יוצא ממרקם הבריאה, ממרקם הנול, וחוזר, הרבה אחרי זה, כשאיינידאומה מדלגת לרגע אל שלהי העבר המרוחקים, והחץ נשבר במהות אשר עפה במקום, ושאריותיו נמצאות על הריצפה, חסרות משמעות.
איינידאומה טוענת את חצה, ומכה באויבה- רוח האופל הכבירה. כמות כבירה שלא ופל מתערבלת, כשהנזק אשק אביר המוות עושה מתערבל כמטרה ברורה יותר מאי פעם. היא פונה, והחץ שלה זוהר בפתאומיות באור בהיר בהרבה ממה שהיה אי פעם, יותר מכל אנימה. לרגע אחד קט, לרגע אחד, האופל כובה, כשחצה של איינידאומה מכבה אתה אופל, מחסה הכל בתקווה חדשה.
לרגע אחד.
החץ עף במהירות, אך לא במהירות מספקת. הכל מחשיך כשהחץ נשבר על הקיר, לאחר שאביר המוות מעיף אותו עם חרבו. אך לאביר המוות לא דיי בכך.
OUT
טיק 3- שלושה רוחות רפאים המופיעות שם.
טיק 4- מבסר הקץ המזנק מן האפלה[אביר מוות. פועל עכשיו בגלל שהוא כבר פעל בטיק 0, לא בגלל 0 הצלחות. ההפך- הוא קבע את מקצב הקרב, פעל...]
טיק 5- 2 ארימנת'וי אשר מתגבשים בפתאומיות, שושנה שחורה
טיק 6-
טיק 7-
טיק 8- איינידאומה.
IN
שלושת רוחות הרפאים מסתערות על איינידאומה, וגרזן הופך לגשמי למולן בידן. הן מגיעות עד לאיינידאומה, חודרות דרך מרקם הבריאה, ממלאות את האוויר בריח מבעיש. התקפתן מגיע לאיינידאומה במהירות, ואיינידאומה זזה חצי מילימטר הצידה, וזה מספיק. רוחות העולם התחתון החלושות לא מתקרבות אל עוצמתה הדגולה של נשגבת השמש הכבירה, והמכה לא מתקרבת אפילו.
ואז מבסר הקץ המזנק מן האפלה מרים את ראשו לפתע. "לא להאמין" הוא אומר בדממה, כשהבנה בלתי מובנת מכה בוא, והאנימה שלו לפתע פועמת, ועוצמה גלית מדהימה מגיע, ובא, תמונה ברורה ומורכבת מכל אנימה אשר ראיתם מעולם. מעליו, מתוך מסך של אפלה ודם, ישנו איש, יושב בדד, סביב מדורה, והמדורה מתערבלת, כשעל המדורה מונח קורבן של ילד תמים הצורח... צורח... צורח!
מבסר הקץ המזנק מן האפלה מזנק אל תא הברקת ופותח אותו במכה אחת, חושף את סם ועגור שחור. "הנה אתה. ראו ראו! הנה הוא כבר הצטרף לשורותינו! התנגדות לא תועיל!"
OUT
דון- תיאור של האנימה שלך בבקשה.
IN
שלושת הארימנת'וי לא משתאים לדבריו של אביר המוות, כשמכה באיינידאומה באימה ההבנה- יש להם משימה, פקודה, והם יבצעו אותה, או ימותו. לנצח.
שלושת הארימנת'וי פונים אל שושנה שחורה, מרימים את טפריהם הנוראים, ותוקפים.
OUT
דארט- תורך לפעול,+פעולת הגנה.
סדר הקרב נראה כעת כך:
טיק 5-שושנה שחורה.
טיק 6-
טיק 7-מבסר הקץ המזנק מן האפלה, רוחות הרפאים.
טיק 8- 2 ארימנת'וי, איינידאומה.

 

[The Time]

סם נאנח, וצועד לפנים
אין יותר על מה לדבר, רק דבר אחד משנה..
"עגור, עברת נשגבות אני מניח, באיזושהי בחינה, עכשיו אתה אביר מוות, אני חושב, אבל זה לא משנה, מה שמשנה פשוט-" הוא מרים את עיניו, ופציעותיו המדממות מפסיקות להראות חשובות, מפסיקות לשנות משהו במשוואה המסובכת שהפכה לבריאה במקום זה, סמל הלילה בוער על מצחו "אתה איתנו או איתם?"

 

[dart-b]

חשבתי שהם יעלמו שלילך תמות ,נו טוב נראה שאני צריכה שוב פעם, להרוג שדים.
שושנה פשוט זזה ,במשהו שנראה כמו פעולה איטית בשבילה, אבל מהירה מידיהם המגועלות בדם של הקופים חסרי הבינה. שושנה פשוט צועדת צעד אחר צעד ,לא מסתכלת אפילו היכן נמצאים הקופים ,כוחה האישי מחזק את רגליה, ופשוט נותן לה לחמוק ממש ללא פגע .
out
חמיקה ד"מ 8

 

[הדון גובלאונה]

האנימה שלי לא פועלת עדיין...




"אני מה?! נשגבות מוות!? בטח שאני איתכם!, מה !? אני בסדר גמור! אני רק קצת..." דבריו נפסקים ופיו נפער בתדהמה הוא מוציא מוט אחד היקפי ליצירת פרץ אנימה.

משהו זחל לתוך האור הזהוב שלו, האור פורץ כבעבר, קורא לשיחרור העגור המוזהב בעלת נוצות המהות, אל משהו הישתנה, במקום פרץ זהוב חודר, ערפל שחור בוקע ממנו, מקורות אור זכים עדיין מפעפעים אל מחוץ לאגרוף השחכה, אך חודרים אחוצה דרך אבצעות האופל, עגור צורח, שעה שפצע מדמם נפער במצחו, מתיז דם אשר נופל אך מצליח לחסום אך למחצה אלומת אור עגולה הקורנת ממצחו, ליבו הפועם, מפרפר לאיטו, הוא משחרר, נשימה ארוכה, ומשלח אחוצה את נס האנימה שלו! העגור מופיע, שחור כתמיד, אך נוצות הזהב, ומקור האור שלו מוכתמים באותו ערפל שחור, עיניו הלבנות נעשו אדומות כתופת, והיופי השמיימי שלו נעשה למחזה ביעותים מצמרר, המשדר סכנה והרס.
ואז הכול נפסק.
בתחתית חדר הכלא, עגור שחור שוכב על ארבעותיו, מקרופל ככדור, בפינת התא, עוצם עיניו בכוח ומתייפח חרישית, כשסם מתקרב אליו הוא לוחש-
"אני... אני ראיתי! ראיתי אותו שוב! את התופת, הסוף,(הלחישה נעשית דחופה יותר ויותר)! זה היה רע! ולא יכולתי לעשות כלום! (הוא מתחיל לדבר בקול רם מאד)למען שמו של השמש המנוצח לעזאלזל ואלף עזאזלים! אני הייתי שם! (הוא צועק) ואני לא רוצה להיות שם שוב! לא רוצה! לעולם! לא בחיים! ולא במוות! בבקשה! (הוא קם, תוןפס את סם בכתפיו וצורח במאניה) תעזור לי סם! תעזור לי!! תוציא אותי משם! בבקשה!!!"
סם יכול לראות שעיניו עצומות, אך דמעותיו יורדת בעדן, מבעד לריסיו, נראה כאילו הוא לא נמנצא באותה כלל בקשר עם המציאות, אלא חווה מחדש איזה חזיון.

 

[The Time]

סם חורק בשיניו.
כן כן, הוא חטף הרגע טראומה איומה ונוראה שהרגה אותו והחזירה אותו כמת מהלך.. צריך להיות סבלני איתו והכל, אחרת יכול להיות שהוא יסבול קשות, קראתי מספיק על דברים כאלה, אפשר להקביל את זה לסם הזיתי קשה בשביל בן תמותה, ו..
אין לנו זמן לזה!
"אתה רוצה שאני אוציא אותך משם, הה עגור? אין בעיה!" הוא שולף מחגורתו סכין, ומניח את הנדן בידו האחת של עגור, ואת הלהב הנוצץ מרעל בשנייה "הנה!" הוא שולח את ידיו אל עיניו של עגור, ופוקח אותן בכוח, מסובב אותו לכיוון אביר המוות "בבקשה! אתה כאן, איתנו! עכשיו תשתמש במה שנתנו לך ותראה לנבלות הבוגדניים מי אמן הלחימה האמיתי כאן!" סם עוזב את עגור, וצועד לאחור "רק תשמור על קצת מהות להגנה, הה?"
סם מתמוטט ליד הקיר. מחזיק את עיניו פקוחות בקושי.
"אתה הרי איתנו, לא?" הוא לוחש.
פאק, אני בטוח שהמורה שלי לרפואה מהחשישיים היה מתהפך בקיברו, הרגע דחפתי חולה נפש לתוך שדה קרב עם סכין ביד..

 

[הדון גובלאונה]

הדלת נעולה חבר...
חוץ מזה, אם אתה מבין באביסלים קצת-

ספוילר

נראה כי האנימה שלו היא לא בדיוק כמו של האביסאלים שאתה פגשת או שמעת, הדבר שונה מכול מה שקראת עליו עד היום, נראה כאילו העיוות נעצר בחציתו, כאילו תהליך ההישתלטות של זרע האופל על ניצוץ הסולאר לא שלם, כאילו שר המוות זרע את הזרע, והזרע כיסה את הניצוץ בעלוותו, אבל האור עוטד חומק, עוד נאבק! התהליך לא שלם, אם כי נראה כי האופל כבר חזק מן האור.

עגור שחור, קופא אל מול האביסאל, הסכין בידו, הוא מביט אל תוך עיניו של אביר המוות, הצועק, ואזר כוח, הוא שואב מהות אל תוך גופו, מחזק את שריריו לקראת ההיתמודדות הבאה, לא יודע אם כוחו הנפשי יעמוד לו, מחליט להיתעמת עם כוח הפיזי.
הוא מביט באביר המוות, ויורק כול מילה- "אתם לקחתם את אחי, ואיתו את ליבי! אתם לקחתם את מורי, איתו את מוחי! לקראתם את אורי, ואיתו, איתו את נשמתי! אבל אני אקח הכול חזרה! אל תטעו! הכול יחזור אלי! אני אעמוד מעל גופותיכם, אשסע את רביכם וןאקח חזרה את אשר לקחתם! כסילים! סילפתם את אמונותיכם שלכם! הרס למען ההרס!? היתעללות לשם ההנאה!? אלו לא הדברים אשר נועדתם לעשות! קץ לכול כן! קץ גם לסבל! קץ לאלימות! לקץ ליופי! אך גם קץ לכיעור! זה מה שהחדירו לראשי! אבל לא! זה לא מה שוקרה בשטח! את כלבים בוגדניים! באדוניכם שלכם בגדתם! ויריב עם כבוד ראוי לקרב הוגן! יריב שפל ראוי לרחמים, אך אפילו רחמים אתה לא תקבל ממני! בן זונה אפל!"
הוא יורק לרגלי הנשגב, אך לא תוקף, רק מביט בעיניו, בשקט.



תרגיל העצמת כוח, 12 מאנות היקפיות, מעלה את הכוח שלי מ5 ל9.

 

[dart-b]

סתם הערה: האביסאל פתח את הדלת אז היא פתוחה.

 

[הדון גובלאונה]

אזש הלכה לי התגוטבה הדרמטית מדיי? אני עורך...