מנוע האפוקליפסה מנסה להבין טוב יותר את פלאים

[גאלאן]

בזמנו ניסיתי לבנות משחק לגיבורי על בעיר בערפל, ואפילו הרצתי חד"פ לקבוצה הביתית. תחושתי מהניסוי הייתה שהשיטה מאפשרת לייצר כוחות מעניינים בסגנון של ספרי worm, אבל משהו היה חסר לי במבנה המשחקי ולא כל כך היה לי ברור איך בונים קמפיין במשחק כזה.
זה אולי פתיר, אבל שמעתי הרבה דברים טובים על masks כאן בפורום, ואני זוכר לטובה את מכניקות הדרמה הקבוצתית משיטת אווטאר של אותה החברה אז אני רוצה להכין חד"פ חדש בmask ולראות איך זה מרגיש. כמה שאלות שעלו לי בזמן שקראתי את הספר:

1. חלק הplaybooks מרגישים לי מסלילים מאוד לתוויות מסוימות, במיוחד עם היכולת להשתמש בתווית X במקום Y לפעולות מסוימות. איך זה הרגיש בפועל? כלומר, כמה נורא זה לשחקן של הlegacy שהsavior שלו נמוך כרגע (או כל דוגמה אחרת)? לתחושתכם זה קידם דילמות מעניינות, או רידד אותן?

2. התוויות מרגישות לי קצת חוזרות על עצמן, זה מרגיש ככה גם במשחק? ניסיתי לצייר פאי צבעים לחמשת התוויות, אבל לא כל כך הצלחתי - freak וmundane פשוט מרגישים כמו הפכים (איך נראית דמות עם freak גבוה וmundane גבוה, או להפך שניהם נמוכים?), בצורה קצת פחות קיצונית גם savior ו- danger. אני צריך לחשוב על התוויות אחרת, או פשוט לסמוך על הספר שזה עובד ולזרום?

3. הplaybooks משפיעים על חלקים מאוד שונים בדמות - מצד אחד, האשכרה כוח של הjanus כמעט לא רלוונטי לplaybook שלו, ומסוגל לתמוך בדמויות עם כוחות מאוד שונים כל עוד מאפיין מרכזי אצלן הוא הזהות הסודית והמתח שמגיע איתה. לעומת זאת הnova סובב סביב הכוח עצמו, והגיוני רק לדמויות עם כוחות מסוג מאוד מסוים (משפיע על הסביבה, גורם לנזק אגבי, דורש זמן להיטען..).
אני מתפתה לכתוב playbooks חדשים שמעוגנים יותר בעולם שיחליפו את אלו שפחות מוצאים חן בעיניי כמו הbeacon או הdoomed, אבל כשהקיימים כל כך שונים אחד מהשני, אני לא בטוח איך לגשת לזה. מלכתחילה מי שבוחר לשחק יאנוס מצפה להיות פחות דומיננטי בקרבות והסצנות החשובות עבורו הן אלו שסובבות סביב הזהות הסודית? זאת נשמעת לי דינמיקה קצת מוזרה, אבל לא מופרך בעיניי. אולי אני מגזים בחשיבות של הplaybook וכולם משתתפים פחות-או-יותר באותה המידה בכל סוגי הסצנות?

4. עד שאשתכנע שזה לא יכול לעבוד, אני מקווה לשמור על הגימיק מweaverdice שהשחקן לא בוחר את הכוח של עצמו וצריך "להסתדר עם מה שיש" (ונראטיבית, קצת מצופה מהדמות להיות מתוסכלת ולא מרוצה כל כך מכוח העל שלה). אני חושש מכמה חופש בחירה זה ייתן לשחקן לבחור את הplaybook שלו בהנתן כוח מסוים. האינסטינקט שלי הוא ליצור עוד 3-5 playbooks חדשים לכמה סוגי כוחות שונים, ואז כל שחקן יוכל לבחור לפחות בין playbook שמוכוון לכוח שלו או באחד "גנרי" יותר כמו פרוטג'ה או יאנוס. זה נשמע סביר? אני מפספס פתרון קל יותר? כמובן שפחות רלוונטי לחד"פ שם הדמויות ממילא מוכנות מראש, אבל אידיאלית הייתי רוצה להיות מסוגל להריץ לפחות קמפיין קצר.


מתעורר בי חשד קל שאני חושב על זה יותר מידי, אבל אחרי שכתבתי כ60 סכנות לCoM ואז השתמשתי רק בשניים מהם בפעם האחת שהרצתי את המשחק, אני חושב שחלק מהכיף שלי הוא בלהתכונן ואין מה להאבק בזה

 

[the Nerubian]

בהצלחה רבה! בעיני זו שיטה מצוינת לגיבורי על צעירים. אם אתה מנסה להריץ משחק בסגנון של הסדרה המצוירת של teen titans משנות האלפיים, או של הסדרה Hawkeye מהשנים האחרונות או של בערך כל גרסה של ספיידרמן – השיטה עושה את זה ועושה את זה טוב.
אני מתייג גם את אלעד הן רב הניסיון.

1. חלק הplaybooks מרגישים לי מסלילים מאוד לתוויות מסוימות, במיוחד עם היכולת להשתמש בתווית X במקום Y לפעולות מסוימות. איך זה הרגיש בפועל? כלומר, כמה נורא זה לשחקן של הlegacy שהsavior שלו נמוך כרגע (או כל דוגמה אחרת)? לתחושתכם זה קידם דילמות מעניינות, או רידד אותן?

רוב היכולות הללו לא מסלילות את הדמות לתוויות מסוימות, אלא למהלכים מסוימים (מאפשרות להשתמש במהלך אופייני בצורה טובה יותר או באמצעות יותר ממיומנות אחת). לחלק מהדמויות יש קטע עם תווית מסוימת (למשל החצוי עם mundane, בגלל הזהות הסודית שלו) וזה לגמרי מקדם דילמות.
חייבים לזכור שתוויות משתנות הרבה לאורך המשחק ואפילו לאורך אותו המפגש. ההנחה היא שהשחקנים ימשכו את התוויות לכיוון שמתאים להם כרגע והמנחה לכיוון שמתאים לדב"שים בהתחשב בקרסים שלהם ולמניעים שלהם.

2. התוויות מרגישות לי קצת חוזרות על עצמן, זה מרגיש ככה גם במשחק? ניסיתי לצייר פאי צבעים לחמשת התוויות, אבל לא כל כך הצלחתי - freak וmundane פשוט מרגישים כמו הפכים (איך נראית דמות עם freak גבוה וmundane גבוה, או להפך שניהם נמוכים?), בצורה קצת פחות קיצונית גם savior ו- danger. אני צריך לחשוב על התוויות אחרת, או פשוט לסמוך על הספר שזה עובד ולזרום?

אין צמידות בין התוויות. כל תווית יכולה לבוא על חשבון כל תווית, וההופכי של כל תווית זה אותה התווית כאשר הערך שלה נמוך.
התווית של mundane מייצגת כמה אתה מחובר לחוויה האנושית. אפשר לומר שאתה מחובר לחוויה האנושית גם אם אתה בעל כוחות ממש מוזרים (Freak) וגם אם אתה ממש מסוכן (danger). לדוגמה אם אני מסתכל על סרטי מארוול, הענק הירוק הוא אולי mundane וגם Danger, קפטן אמריקה הוא mundane וגם saviour והוויז'ן הוא mundane וגם Freak (מה לעשות שהוא רגשן כזה למרות שהוא אנדרואיד בן שלוש).

תמיד אפשר לומר על מישהו "אתה לא מושיע אף אחד אתה בעצם מסוכן" או אם נקרוץ לאווטאר אז כאשר אוזאי מכריז Even with all the power in the world you are still weak! הוא בעצם אומר לאנג שהוא אולי Freak אבל ממש לא Danger.

3. הplaybooks משפיעים על חלקים מאוד שונים בדמות - מצד אחד, האשכרה כוח של הjanus כמעט לא רלוונטי לplaybook שלו, ומסוגל לתמוך בדמויות עם כוחות מאוד שונים כל עוד מאפיין מרכזי אצלן הוא הזהות הסודית והמתח שמגיע איתה. לעומת זאת הnova סובב סביב הכוח עצמו, והגיוני רק לדמויות עם כוחות מסוג מאוד מסוים (משפיע על הסביבה, גורם לנזק אגבי, דורש זמן להיטען..).

נכון. סוג הדמות נבחר לפי סוג האתגרים שאתה רוצה בסיפור– מה המתח העיקרי של הדמות לפחות בתחילת הדרך. יש אתגרים שתלויים באופי הכוחות של הדמות (זה שהכוחות שלך גורמים לנזק אגבי לא מונע ממך לשחק את המפלץ או את החצוי אבל זה תנאי הכרחי כדי לשחק נובה).

אני מתפתה לכתוב playbooks חדשים שמעוגנים יותר בעולם שיחליפו את אלו שפחות מוצאים חן בעיניי כמו הbeacon או הdoomed, אבל כשהקיימים כל כך שונים אחד מהשני, אני לא בטוח איך לגשת לזה. מלכתחילה מי שבוחר לשחק יאנוס מצפה להיות פחות דומיננטי בקרבות והסצנות החשובות עבורו הן אלו שסובבות סביב הזהות הסודית? זאת נשמעת לי דינמיקה קצת מוזרה, אבל לא מופרך בעיניי. אולי אני מגזים בחשיבות של הplaybook וכולם משתתפים פחות-או-יותר באותה המידה בכל סוגי הסצנות?

מציע לנסות משחק או שניים לפני שתיגש לכתוב סוגי דמויות משלך.

(ונראטיבית, קצת מצופה מהדמות להיות מתוסכלת ולא מרוצה כל כך מכוח העל שלה).

לא בהכרח. אם כוח העל שלך זה חליפה רובוטית שאתה בנית בעצמך, אז זה בהגדרה בחירה. ואולי לא בחרת את הכוחות אבל אתה כן מרוצה מהם מאוד (beacon, אם בכלל יש לו כוחות).

בזמנו הכנתי שני תרחישי משחק כנס של פלאים. אני יכול לשלוח לך תרחיש ותנסה אותו – בתמורה תתן לי את נשמתךתשקול להריץ אותו בכנס או משהו.

 

[Icel]

להוסיף על מה שחגי אמר, הארכיטיפים עוסקים באיזה סיפור השחקן רוצה לעסוק בו, ולא באיזה כוח על יש לה.
הנובה מתמקד בהשלכות של אובדן שליטה, וזה יכול לבוא לידי ביטוי עם הרבה כוחות שונים.
אפשר לשחק משואה בכלל בלי כוחות על, או עם כוח מינורי, או עם כוח לא כל כך מינורי -- אם אני זוכר נכון, סט הכוחות של קיטי פרייד הוא אחד הדוגמאות למשואה, ואי אפשר להגיד שהם מינוריים.

מה שאני אוהב במשחק גיבורי על סיפורי, שלמדתי לראשונה ב־Marvel Heroic Roleplay, זה שמה שחשוב הוא איזה סיפור אנחנו רוצים לספר. ככה הענק הירוק יכול להיות בחבורה אחת עם הוקאיי, ושניהם חשובים ולשניהם יש השפעה על מה שקורה בקמפיין.