ממלכה -
נביא -
IN
"כן, טיפלת בפאנדל לעכשיו. נראה שהיד שלך לא קשה מספיק בכדי לשמור אותה מאסונות שוב ושוב" הוא אומר, בזמן שהוא מוציא ספר ומושיט אותו לוולדר, אומר לו לשים אותו באוהל שלו - כספי ממלכת דורטר. כנראה הספר החזק ביותר בכל הממלכה - הוא מכיל פירוט ענק של ההוצאות וההכנסות של כל הבתים השונים, בנוסף להסכמי מסחר עם שאר העולם. אם יש דבר אחד שקונטרול אמר לו באחד הימים כשכולם אכלו בחדר האוכל, זה שאלפארי קסוול הוא אדם מסודר עם ראש למספרים.
הוא חושב שהוא רואה שמץ של שמחה בעיניו של אלפארי כשהוא לוקח את הספר.
"הוד מעלתך, יש לי עבודה רבה בענייניה הכלכליים של הממלכה. אני אחזור אליה" הוא אומר בקביעה. ריקן מנסה להסתיר את זעמו.
"פארגוס הציע לטפל בהוצאות בזמן שהיית בבירה האלפית".
"הארכמג לא יגע ברשומותיי" הוא אומר בקביעה חזקה עוד יותר, וחוזר לאוהלו. וולדר מושך בכתפיו. "אין כמו אבא, הוד מעלתך. האדם הנפלא ביותר בכל דורטר" הוא צוחק, ואסאדר לא בטוח אם לורד אלפארי שמע את זה. הוא לא בטוח אם היה אכפת לו.
ריקן מביט בוולדר ואומר לו בקול קר שעליו למסור לו דיווח במידה ולורד סטרויס ישלח משהו. וולדר מהנהן ונשאר במחנה אביו, בזמן שהשניים עושים את דרכם חזרה אל העיר.
"מבין למה הוא בלתי נסבל?" אומר ריקן. "אני רק מקווה שדלדראק יגיע. בולדווין הוא חברה טובה, אבל יש גבול עד כמה שאני יכול להיות איתו ולא עם שאר הלורדים" הוא מתמתח.
כשהם מגיעים, הוא אומר לפארגוס שהוא לא הפסיד שום דבר.
"הוא שוב התעקש לקרוא לי ארכמג במקום לקרוא לי בשמי?" שואל פארגוס בקול של יודע את התשובה.
"כן" עונה לו ריקן. "זה לא משנה. נפגשתי איתו, עשיתי את חובתי. שירקב עם החשבונות והמיסים כל עוד הוא לא מטריד אותנו".
עוד חמישה ימים עברו בטירה, עד עכשיו עבר כמעט חודש. יש עוד שלושה ימים לפני הקרב ולורד סטרויס לא נראה באופק.
אסאדר התעורר מאוחר היום. הוא היה ער כל הלילה שעבר ודיבר על האסטרטגיות שעלו על דעתו עם המלך ולורד בולדווין. הוא אדם נחמד, בולדווין. חברותי.
אליאנה נכנסת לחדרו כשהוא קם. "הוא ביקש שתבוא לחדר השלטון. אני אבוא איתך" אומרת אליאנה, ורוגל מצטרף אליהם. לאחר שאסאדר מתלבש במהירות הוא פוסע בן המסדרונות בכדי לראות את המשרתים מצביעים עליו ומתלחשים. משהו קורה פה.
אסאדר הולך אל חדר השלטון - דיוקנים של כל בני קראנדאן נתלים פה על מסגרות זהב משובצות אבני יהלום. ובמרכז, מעל הכס עשוי הזהב, דיוקנות של ג'רארד ושל ריימונד. ליד כס השלטון יש כס צנוע יותר, עשוי עץ משובח, שכנראה נועד ליועץ המלך - פארגוס. הארכמג הזקן נוכח שם. על הכס יושב ריקן, הכתר הזהוב לראשו, והוא מקשיב לסר ג'וארו שעומד בפניו. קהל הלורדים עומד אל מול הכס, אך משאיר דרך למי שירצה לעבור. קונטרול המבורדס צופה מן הצד, ולידו עומד וולדר. מלפני שניהם עומד עוד איש צעיר, שערו חום ועיניו תואמות, והוא מחזיק קסדה פשוטה לצידי גופו. "ולכן, הוד מעלתך, לורד סטרויס יוכל להגיע בזמן, בתנאי שמבצר הסערה לא הקשיב למילותיו של הבוגד" סר ג'וארו קד בפניו פעם נוספת וחוזר לאסופת הלורדים שעומדת במרחק מכס השלטון. הלורדים הגדולים האחרים יושבים על כס לצידו של המלך - לורד אלפארי קסוול ולורד ווילפרד בולדווין. בעוד ווילפרד מחייך אל אסאדר, אלפארי בוחן אותו בדממה.
"דיווח טוב" אומר ריקן, שיושב על הכס עם שריון מלא, כפי שנודע שהוא עושה.
"מספיק. גריאון הגיע" ריקן אומר וקם מהכס. האולם כולו כופף את ברכו, עד שהמלך מאפשר להם לעמוד, די במהירות לטעמו של אסאדר.
"בוא וגש, לורד אסאדר גריאון" אומר ריקן, בבירור עייף מן הרשמיות אך עושה זאת בכל זאת. אסאדר ניגש אליו, מכופף את ברכו, ושומע את מילותיו. חרבו של ריקן נוגעת בכתפו השמאלית.
"בשם כוחם של האלים והכוח של שושלת קראנדאן, אני מכתיר אותך לגנרל הצבאות שלי - אתה תפקד, תילחם, תדמם ותמות למען דורטר. האם אתה מקבל את השבועות הללו?", וחרבו של ריקן נוגעת בכתפו הימנית.
"אני מקבל" אומר אסאדר בקול שקט.
"אם כך, קום, גנרל אסאדר. מי יתן וכולם יראו בך סמל לניצחון שלנו על כוחות המורדים" אומר ריקן, וכשאסאדר קם כל האולם מוחא כפיים. סר ג'וארו מביט במבט גאה. איווניס מוחא כפיים בשמחה, בזמן שרוגל ואליאנה מתבדחים, ורוגל אף מניף את התפוז שלו אל על כסימן לשמחתו. פרילוס מניף את סמלו הקדוש אל על ומחייך, והאולם מתמלא במחיאות כפיים נלהבות של הלורדים, חלק מהם מניפים את אגרופם הקמוץ בשמחה.
"אסאדר! אסאדר גריאון!" הם צועקים, ולפתע דלתות האולם נפתחות. ניתן לשמוע את ההמונים צועקים מהרחוב קריאות הידד, אך לא רק השם גריאון עולה.
יש גם סטרויס.
"הסטרויסים כאן! הסטרויסים כאן!" צועק הנער שפתח את הדלתות, וניתן לראות שכל מי שבאולם רוצה לנהור החוצה... אך עליהם לחכות לאישור מהגנרל החדש שלהם.
"נתונה לכם רשותי" אומר אסאדר, ולאחר עוד סיבוב קריאות ענק ומחיאות כפיים שנראה שלא נפסקות, הלורדים נוהרים החוצה, ווילפרד בולדווין איתם. אלפארי עוקב בשקט ובאיטיות אחריהם בעוד קונטרול מחייך בדממה.
אסאדר, ריקן ופארגוס עושים את דרכם החוצה מן האולם. הם רואים ששערי העיר נפתחו לרווחה ואלפי פרשים נכנסים פנימה לצהלות האנשים - דגליו של לורד סטרויס, חזיר הבר על הרקע הירוק, מונפים לכל עבר.
מבין הפרשים יוצאת חוליית אנשים ובראשה אדם עם שער לבן ומקריח, אך שזוף כהוגן מהשמש. הוא מחייך אליהם ולאחר שהוא עוצר הוא יורד מהסוס.
"הוד מעלתך! גנרל גריאון! ארכמג פארגוס!" אומר אחד מהפרשים, "יש לי הכבוד להציג בפניכם את לורד דלדראק סטרויס, אשר חצה את ארצות הסופה במסע בלתי אפשרי בכדי להילחם למען הממלכה, ולפקד יחד עם הוד מעלתו, הגנרל אסאדר ושאר הלורדים הגדולים! מי יתן ודורטר תחיה לעד, כי כעת אנו יודעים שננצח!" הוא צועק, והעיר מריאה לכבוד הניצחון הקרב.
דלדראק סטרויס קם ומוריד את ברכו בפני ריקן. הוא לא נותן לו להיות על ברכו יותר משתי שניות, וכבר מרים אותו ללחיצה חמה. פארגוס מהנהן אליו בחיוך כשהוא לוחץ את ידו, אך את אסאדר לורד סטרויס מחבק.
"גנרל אסאדר, הא?" הוא אומר בחיוך. "זהו כבוד אמיתי לפגוש אותך, בן דורטר אמיתי. המעשים שלך הראו לכולנו שקרבות לא נקבעים רק על ידי המספרים, אלא גם על ידי האמונה וכוחו של המפקד... איתך ועם הצבא שלנו, אין סיכוי שנפסיד. למען דורטר!" הוא קורא ומרים את חרבו אל-על, ושאר הלורדים מצטרפים אליו. אסאדר מרים את שתי חרבותיו, החדשות שקיבל מהנפח, וגל תשואות מקבל אותם.
"דבר כזה דורש משתה, הוד מעלתך" אומר לו פארגוס.
"משתה לפני הקרב? אין שום סיכוי" עונה ריקן, לקול האכזבה מהאנשים.
"הוד מעלתך... משתה יהיה הדבר אשר יראה את המורל" אומר פארגוס, ואסאדר נדהם לראות שיש באיש הזקן רוח צעירה יותר מכל מי שמסביב.
ריקן שוקל זאת, ומחייך מעט כשהוא מכריז על המשתה שיבוא. "פתחו את החביות, ארגנו את השולחנות, יש לנו משתה מחר בערב!" הוא מכריז לקול התשואות.
OUT
אתה באופן רשמי אפי. עלה לדרגה 11.
"כן, טיפלת בפאנדל לעכשיו. נראה שהיד שלך לא קשה מספיק בכדי לשמור אותה מאסונות שוב ושוב" הוא אומר, בזמן שהוא מוציא ספר ומושיט אותו לוולדר, אומר לו לשים אותו באוהל שלו - כספי ממלכת דורטר. כנראה הספר החזק ביותר בכל הממלכה - הוא מכיל פירוט ענק של ההוצאות וההכנסות של כל הבתים השונים, בנוסף להסכמי מסחר עם שאר העולם. אם יש דבר אחד שקונטרול אמר לו באחד הימים כשכולם אכלו בחדר האוכל, זה שאלפארי קסוול הוא אדם מסודר עם ראש למספרים.
הוא חושב שהוא רואה שמץ של שמחה בעיניו של אלפארי כשהוא לוקח את הספר.
"הוד מעלתך, יש לי עבודה רבה בענייניה הכלכליים של הממלכה. אני אחזור אליה" הוא אומר בקביעה. ריקן מנסה להסתיר את זעמו.
"פארגוס הציע לטפל בהוצאות בזמן שהיית בבירה האלפית".
"הארכמג לא יגע ברשומותיי" הוא אומר בקביעה חזקה עוד יותר, וחוזר לאוהלו. וולדר מושך בכתפיו. "אין כמו אבא, הוד מעלתך. האדם הנפלא ביותר בכל דורטר" הוא צוחק, ואסאדר לא בטוח אם לורד אלפארי שמע את זה. הוא לא בטוח אם היה אכפת לו.
ריקן מביט בוולדר ואומר לו בקול קר שעליו למסור לו דיווח במידה ולורד סטרויס ישלח משהו. וולדר מהנהן ונשאר במחנה אביו, בזמן שהשניים עושים את דרכם חזרה אל העיר.
"מבין למה הוא בלתי נסבל?" אומר ריקן. "אני רק מקווה שדלדראק יגיע. בולדווין הוא חברה טובה, אבל יש גבול עד כמה שאני יכול להיות איתו ולא עם שאר הלורדים" הוא מתמתח.
כשהם מגיעים, הוא אומר לפארגוס שהוא לא הפסיד שום דבר.
"הוא שוב התעקש לקרוא לי ארכמג במקום לקרוא לי בשמי?" שואל פארגוס בקול של יודע את התשובה.
"כן" עונה לו ריקן. "זה לא משנה. נפגשתי איתו, עשיתי את חובתי. שירקב עם החשבונות והמיסים כל עוד הוא לא מטריד אותנו".
עוד חמישה ימים עברו בטירה, עד עכשיו עבר כמעט חודש. יש עוד שלושה ימים לפני הקרב ולורד סטרויס לא נראה באופק.
אסאדר התעורר מאוחר היום. הוא היה ער כל הלילה שעבר ודיבר על האסטרטגיות שעלו על דעתו עם המלך ולורד בולדווין. הוא אדם נחמד, בולדווין. חברותי.
אליאנה נכנסת לחדרו כשהוא קם. "הוא ביקש שתבוא לחדר השלטון. אני אבוא איתך" אומרת אליאנה, ורוגל מצטרף אליהם. לאחר שאסאדר מתלבש במהירות הוא פוסע בן המסדרונות בכדי לראות את המשרתים מצביעים עליו ומתלחשים. משהו קורה פה.
אסאדר הולך אל חדר השלטון - דיוקנים של כל בני קראנדאן נתלים פה על מסגרות זהב משובצות אבני יהלום. ובמרכז, מעל הכס עשוי הזהב, דיוקנות של ג'רארד ושל ריימונד. ליד כס השלטון יש כס צנוע יותר, עשוי עץ משובח, שכנראה נועד ליועץ המלך - פארגוס. הארכמג הזקן נוכח שם. על הכס יושב ריקן, הכתר הזהוב לראשו, והוא מקשיב לסר ג'וארו שעומד בפניו. קהל הלורדים עומד אל מול הכס, אך משאיר דרך למי שירצה לעבור. קונטרול המבורדס צופה מן הצד, ולידו עומד וולדר. מלפני שניהם עומד עוד איש צעיר, שערו חום ועיניו תואמות, והוא מחזיק קסדה פשוטה לצידי גופו. "ולכן, הוד מעלתך, לורד סטרויס יוכל להגיע בזמן, בתנאי שמבצר הסערה לא הקשיב למילותיו של הבוגד" סר ג'וארו קד בפניו פעם נוספת וחוזר לאסופת הלורדים שעומדת במרחק מכס השלטון. הלורדים הגדולים האחרים יושבים על כס לצידו של המלך - לורד אלפארי קסוול ולורד ווילפרד בולדווין. בעוד ווילפרד מחייך אל אסאדר, אלפארי בוחן אותו בדממה.
"דיווח טוב" אומר ריקן, שיושב על הכס עם שריון מלא, כפי שנודע שהוא עושה.
"מספיק. גריאון הגיע" ריקן אומר וקם מהכס. האולם כולו כופף את ברכו, עד שהמלך מאפשר להם לעמוד, די במהירות לטעמו של אסאדר.
"בוא וגש, לורד אסאדר גריאון" אומר ריקן, בבירור עייף מן הרשמיות אך עושה זאת בכל זאת. אסאדר ניגש אליו, מכופף את ברכו, ושומע את מילותיו. חרבו של ריקן נוגעת בכתפו השמאלית.
"בשם כוחם של האלים והכוח של שושלת קראנדאן, אני מכתיר אותך לגנרל הצבאות שלי - אתה תפקד, תילחם, תדמם ותמות למען דורטר. האם אתה מקבל את השבועות הללו?", וחרבו של ריקן נוגעת בכתפו הימנית.
"אני מקבל" אומר אסאדר בקול שקט.
"אם כך, קום, גנרל אסאדר. מי יתן וכולם יראו בך סמל לניצחון שלנו על כוחות המורדים" אומר ריקן, וכשאסאדר קם כל האולם מוחא כפיים. סר ג'וארו מביט במבט גאה. איווניס מוחא כפיים בשמחה, בזמן שרוגל ואליאנה מתבדחים, ורוגל אף מניף את התפוז שלו אל על כסימן לשמחתו. פרילוס מניף את סמלו הקדוש אל על ומחייך, והאולם מתמלא במחיאות כפיים נלהבות של הלורדים, חלק מהם מניפים את אגרופם הקמוץ בשמחה.
"אסאדר! אסאדר גריאון!" הם צועקים, ולפתע דלתות האולם נפתחות. ניתן לשמוע את ההמונים צועקים מהרחוב קריאות הידד, אך לא רק השם גריאון עולה.
יש גם סטרויס.
"הסטרויסים כאן! הסטרויסים כאן!" צועק הנער שפתח את הדלתות, וניתן לראות שכל מי שבאולם רוצה לנהור החוצה... אך עליהם לחכות לאישור מהגנרל החדש שלהם.
"נתונה לכם רשותי" אומר אסאדר, ולאחר עוד סיבוב קריאות ענק ומחיאות כפיים שנראה שלא נפסקות, הלורדים נוהרים החוצה, ווילפרד בולדווין איתם. אלפארי עוקב בשקט ובאיטיות אחריהם בעוד קונטרול מחייך בדממה.
אסאדר, ריקן ופארגוס עושים את דרכם החוצה מן האולם. הם רואים ששערי העיר נפתחו לרווחה ואלפי פרשים נכנסים פנימה לצהלות האנשים - דגליו של לורד סטרויס, חזיר הבר על הרקע הירוק, מונפים לכל עבר.
מבין הפרשים יוצאת חוליית אנשים ובראשה אדם עם שער לבן ומקריח, אך שזוף כהוגן מהשמש. הוא מחייך אליהם ולאחר שהוא עוצר הוא יורד מהסוס.
"הוד מעלתך! גנרל גריאון! ארכמג פארגוס!" אומר אחד מהפרשים, "יש לי הכבוד להציג בפניכם את לורד דלדראק סטרויס, אשר חצה את ארצות הסופה במסע בלתי אפשרי בכדי להילחם למען הממלכה, ולפקד יחד עם הוד מעלתו, הגנרל אסאדר ושאר הלורדים הגדולים! מי יתן ודורטר תחיה לעד, כי כעת אנו יודעים שננצח!" הוא צועק, והעיר מריאה לכבוד הניצחון הקרב.
דלדראק סטרויס קם ומוריד את ברכו בפני ריקן. הוא לא נותן לו להיות על ברכו יותר משתי שניות, וכבר מרים אותו ללחיצה חמה. פארגוס מהנהן אליו בחיוך כשהוא לוחץ את ידו, אך את אסאדר לורד סטרויס מחבק.
"גנרל אסאדר, הא?" הוא אומר בחיוך. "זהו כבוד אמיתי לפגוש אותך, בן דורטר אמיתי. המעשים שלך הראו לכולנו שקרבות לא נקבעים רק על ידי המספרים, אלא גם על ידי האמונה וכוחו של המפקד... איתך ועם הצבא שלנו, אין סיכוי שנפסיד. למען דורטר!" הוא קורא ומרים את חרבו אל-על, ושאר הלורדים מצטרפים אליו. אסאדר מרים את שתי חרבותיו, החדשות שקיבל מהנפח, וגל תשואות מקבל אותם.
"דבר כזה דורש משתה, הוד מעלתך" אומר לו פארגוס.
"משתה לפני הקרב? אין שום סיכוי" עונה ריקן, לקול האכזבה מהאנשים.
"הוד מעלתך... משתה יהיה הדבר אשר יראה את המורל" אומר פארגוס, ואסאדר נדהם לראות שיש באיש הזקן רוח צעירה יותר מכל מי שמסביב.
ריקן שוקל זאת, ומחייך מעט כשהוא מכריז על המשתה שיבוא. "פתחו את החביות, ארגנו את השולחנות, יש לנו משתה מחר בערב!" הוא מכריז לקול התשואות.
OUT
אתה באופן רשמי אפי. עלה לדרגה 11.
נביא -
IN
רגע לפני שהם יוצאים החוצה, נער אחד מגיע ומביא לארתור ורונדון את הדברים החדשים שלהם. נראה שהנפח השתכנע אחרי הכל.
"אני רוצה להראות לכם... את זה" הוא מוציא אותם אל האנשים, והם שומעים גל תרועות. אנשים, אורקים, אלפים וגובלינים ושאר הגזעים נמצאים כאן, מריעים להם ולברסאיוס. "האנשים הללו מעריצים אתכם בכל אשר תלכו. מעשיכם היוו השראה לכולנו... אני מודה לכם" הוא אומר בחיוך, "ומאחל לכם הצלחה. אני אפגש איתכם בקרב הסופי. אני סומך רק עליכם לביצוע המשימה הזאת, המפקדים הגדולים - ארתור ורונדון!" הוא צועק את שמם, והקהל מריע. "חברים! אנו עומדים על סף עידן חדש! אנחנו נצעד אל הבירה, אנחנו נביס את המלך המושחת ואנחנו נביא שלום ומזור לכל אשר נגיע! זה יקח לנו זמן, זה יקח לנו מאמץ, אבל אנו נצליח! בהנהגתי, העולם שלנו יהיה שווה בשביל כל אדם, דורטר תהיה מספיק רחבה בכדי לקבל כל אחד, לא משנה מאיזו ארץ בא או מהו צבע עורו! אז חברים, התחילו לצעוד! התחילו לצעוד אל עבר הניצחון!" הוא קורא בקול, ופיטבארוס מגיח מאחור וקורא קריאת קרב, מרים את חרבו אל האוויר. רונדון מרים את חרבו ומגנו החדשים וארתור מרים את חרבו ומגנו החדשים, וארתור מרים את החרב הגדולה שלו, שזוהרת באדום כשהשמש נוגעת בה.
הם התגנבו בחשכה אל העיר. קומץ אנשים שהודיעו להם מראש קיבלו אותם, הרחק מעין השומרים. לעבור את החומות היה החלק הקל - הם התגנבו בלילה והציגו מסמכים מזוייפים, ועם הקסם של הנטריוס איש לא ראה שרונדון הוא לא בן אנוש. שערו שחור, עיניו חומות, הוא נראה כמו כל אחד ממוצע. ארתור רק הפך את ההצגה למשכנעת יותר בעזרת שריונו, שעיטורי האשלייה שהנטריוס הצמיד לו נעשו בעזרת הידע של גאס. כל אחד מהשניים איחל להם הצלחה וחיבק אותם לפני שיצאו.
"אנחנו רוצים להתגייס" זאת היא השורה היחידה שאמרו להם לומר. אחד השומרים קלט את המסר ושכנע את האחרים. הוא הוביל אותם למחבוא שלהם ובירך אותם בהצלחה.
המחבוא, בית קטן שרחוק ככל האפשר מהארמון ומקונטרול, היה מרוהט עם שתי מיטות. הם הגיעו שלושה ימים לפני הקרב. באותם הצהריים אסאדר גריאון התמנה לגנרל ולורד סטרויס הגיע, חצה בלילה את הארצות שלהם. העיר לא הייתה נאמנה מספיק בכדי לעצור אותו. הבקבוקון הקטן שהנטריוס נתן להם לבקשתם היה בכיסו של ארתור. רעל חזק, אך מספיק רק לאיש אחד. או אישה אחת, למען האמת.
OUT
אתם באופן רשמי אפים. עלו לדרגה 11.
רגע לפני שהם יוצאים החוצה, נער אחד מגיע ומביא לארתור ורונדון את הדברים החדשים שלהם. נראה שהנפח השתכנע אחרי הכל.
"אני רוצה להראות לכם... את זה" הוא מוציא אותם אל האנשים, והם שומעים גל תרועות. אנשים, אורקים, אלפים וגובלינים ושאר הגזעים נמצאים כאן, מריעים להם ולברסאיוס. "האנשים הללו מעריצים אתכם בכל אשר תלכו. מעשיכם היוו השראה לכולנו... אני מודה לכם" הוא אומר בחיוך, "ומאחל לכם הצלחה. אני אפגש איתכם בקרב הסופי. אני סומך רק עליכם לביצוע המשימה הזאת, המפקדים הגדולים - ארתור ורונדון!" הוא צועק את שמם, והקהל מריע. "חברים! אנו עומדים על סף עידן חדש! אנחנו נצעד אל הבירה, אנחנו נביס את המלך המושחת ואנחנו נביא שלום ומזור לכל אשר נגיע! זה יקח לנו זמן, זה יקח לנו מאמץ, אבל אנו נצליח! בהנהגתי, העולם שלנו יהיה שווה בשביל כל אדם, דורטר תהיה מספיק רחבה בכדי לקבל כל אחד, לא משנה מאיזו ארץ בא או מהו צבע עורו! אז חברים, התחילו לצעוד! התחילו לצעוד אל עבר הניצחון!" הוא קורא בקול, ופיטבארוס מגיח מאחור וקורא קריאת קרב, מרים את חרבו אל האוויר. רונדון מרים את חרבו ומגנו החדשים וארתור מרים את חרבו ומגנו החדשים, וארתור מרים את החרב הגדולה שלו, שזוהרת באדום כשהשמש נוגעת בה.
הם התגנבו בחשכה אל העיר. קומץ אנשים שהודיעו להם מראש קיבלו אותם, הרחק מעין השומרים. לעבור את החומות היה החלק הקל - הם התגנבו בלילה והציגו מסמכים מזוייפים, ועם הקסם של הנטריוס איש לא ראה שרונדון הוא לא בן אנוש. שערו שחור, עיניו חומות, הוא נראה כמו כל אחד ממוצע. ארתור רק הפך את ההצגה למשכנעת יותר בעזרת שריונו, שעיטורי האשלייה שהנטריוס הצמיד לו נעשו בעזרת הידע של גאס. כל אחד מהשניים איחל להם הצלחה וחיבק אותם לפני שיצאו.
"אנחנו רוצים להתגייס" זאת היא השורה היחידה שאמרו להם לומר. אחד השומרים קלט את המסר ושכנע את האחרים. הוא הוביל אותם למחבוא שלהם ובירך אותם בהצלחה.
המחבוא, בית קטן שרחוק ככל האפשר מהארמון ומקונטרול, היה מרוהט עם שתי מיטות. הם הגיעו שלושה ימים לפני הקרב. באותם הצהריים אסאדר גריאון התמנה לגנרל ולורד סטרויס הגיע, חצה בלילה את הארצות שלהם. העיר לא הייתה נאמנה מספיק בכדי לעצור אותו. הבקבוקון הקטן שהנטריוס נתן להם לבקשתם היה בכיסו של ארתור. רעל חזק, אך מספיק רק לאיש אחד. או אישה אחת, למען האמת.
OUT
אתם באופן רשמי אפים. עלו לדרגה 11.
