רונדון מנסה ליצור קשר עם רוחות המדבר, מקווה שהן יוכלו לעזור לו להבין משהו על דום אם דום יהיה קרוב אליו. הפעם הוא לא מנסה להשיג חזיונות, אלא פשוט לאפשר לתודעה שלו לצוף במישור הרוחני ולאפשר לדברים לבוא אליו.
IN
רונדון עוצם את עיניו, והרונה שעל מצחו זוהרת בירוק, כמו גם הפסים שעל גופו, המסמלים עורקים וורידים של אנרגיה. רונדון רואה את המנגנונים המכניים המרכיבים את הראש שלו, ובמרכז הכל נמצת אבן חן, מרוצפת ורידים ועורקים. האבן עצמה צהובה-עמומה, כצבע החול.
רונדון נכנס עמוק יותר ויותר, מנסה להתכנס בתוך תודעתו כדי להגיע לרמה המושלמת של המדיטציה.
חוויות חייו חולפות ביעף.
הוא רואה את דום לצידו. והתמונה נמוגה, מפנה את מקומה לתמונה אחרת.
הוא רואה את הצטרפותו של לביוס, ואת דום דוקר את האדם החף מפשע.
הוא רואה את ויקאס, בדו קרב שהיה להם לפני זמן רב.
הוא רואה את גאס, מציג אותו בפני שאר החבורה.
הוא רואה שממה- מדבר אינסופי, היכן שהתחבר לראשונה לזעמו ולרוחות הטבע.
הוא רואה עיר, מבצר, הוא מסתכל למחושלקרב אחר בעיניים- זהו בן זוגו (partner) הם שומרים יחדיו על הכניסה למצודה.
הוא רואה את אדונו- אציל מהודר ששמו תרקייס לות'רן, מלקה בו בחוזקה בשוט פלדה מלובנת- צורב בגבו "צלקות" שיישארו לנצח.
הוא רואה את חדרו לשעבר- אפילו לא חדר- אפילו לא חדרון- כוך אבן קטן, לא מרוהט. אין בו כלום חוץ משמן.
הוא רואה את הממציא שלו- גמד בשם אוריג, צועק לשמיים שהוא חי.
לאט לאט התודעה שלו מתנתקת מכל הכבלים למעט אחד, למעט היד שאוחזת בדום, ומתחילה לרחף במישור הרוחני.