ברק מוזר ניצת בעיניו של שורלאוודוס כאשר הוא שומע על השומרים. לרגע קט הוא שותק.
השקט שלפני הסערה.
הוא פונה אל ניאלדו בקול המלחשש כנחש, כגחלת הלוחשת באפר, כלחישת השדים המשחיתים את התמימים הוא אומר אל ניאלדו המבועת "אני יודע כיצד לטפל באנשים כאלו, טיפלתי ברבים מהם בעצמי בעבר, ולא אירתע מלעשות זאת שוב, ואני מניח ששרפה נוספת בעיר לא תפריע לאף אחד, נכון?" אומר באותו קול מבעית.
הברק האדום כשלהבת האש המזנקת מרצדת בעיניו בזוהר אדום ולא טבעי בזמן דיבורו, וכמדומה אצבעותיו מתחילות להתפתל בנחשים אחת סביב השניה בתנועה משונה.
הוא ממשיך בדיבורו המחריד "עליכם להשיג עבורי בגדים, בגדים, סחבות, נייר (שהיה עשוי מסיבי בד עד 1700 ומשהו בעולמנו אנו אז אני מניח שגם בגאנור זה כך), צמר וחבלים.
אם אגלה ששומרי העיר הצרים על הבית מצרינו הם אשלח בהם אש, אש כה נוראה, כה מחרידה, כה יפה ומופלאה, כה כבירה, כה נהדרת.
אש שבעל זבוב הזקן בעצמו לא מסוגל ליצור, אש שתגרום ליסודנים להחוויר, אש שתשמיד אותם אחת ולתמיד ותשלח אותם בייסורי תופת אל הנשמות האבודות המשוטטות בגהינום הרותח ובתופת השטן."
מסיים גורלך את דבריו הרצחניים הזורים מאימה בללב אנוש.
