גאלאן, מי מאמין בזה, האנשים של השוטוקאן?

נשמע כמו בולשיט
IN:
זוקו שולף את חרבו, ורץ בקלילות מסחררת ומבלבלת תוך שינוי כיוון אל חבורת המלחים.
שני מלחים מבחינים בו וניצבים מולו. בשיתוף פעול הם שולחים את חרבותיהם בהתקפה צידי, שאמורה לסגור
זאת סוגו ולחתוך אותו משני הכיוונים, אך זוקו, מתגלגל מתחת לחרבות במהלך פנתרי במיוחד, ולמרבה
פליאתם של זוג המלחים ניצב מהצד השני של החרבות ללא פגע. הוא מסתובב במקום במהירות עצומה כאשר החרב
שלוחה קדימה, והמלחים המופתעים שלא הצליחו להתגונן לא מספיקים אפילו לצרוח, והנה הם על הרצפה חצויים
לשניים בשלולית גדולה של דם ובערימה דוחה למראה של איברים הנשפכים מהגופות.
זוקו לא עוצר לרגע ומתחיל בהסתערות על המלחים הנותרים, שמצפים לו ונמצאים בחרבות שלופות מולו.
אסט, מהצד, שחיכה עד אותו רגע לשעת כושר זורק את החרב שהשיג לאוויר, ואז בסילון עז מטיס
אותה בתנועה סיבובית היישר אל גבו החשוף של אחד המלחים. הוא פולט צרחה, ונופל מת.
המלחים המבולבלים מביטים לכמה שניות אחורה אל המלח המשופד בחרב ללא אוחז.
זוקו מנצל את שניות הבלבול הללו ומתחיל לרוץ בחרב שלופה אל החבורה. הוא מקפץ בקלילות ובזריזות
בינהם וחותך בחרבו בעוצמה ומהירות כל דבר שזז. אלמלא כמויות הדם האדירות שניתזו בכל אחת מחיתוכייו
האכזריים המהירים והמדוייקים של זוקו, היה אפשר לחשוב שהוא רוקד בחינניות בין קהל של צופים.
כעבור דקה, זוקו עוצר את ריקוד הדמים. הוא הולך כמה צעדים קדימה, ונעמד מולכם. בגדיו פניו וידיו מלאים בדם,
דם אויביו. הוא מוחה מעט דם מעיניו ופניו, ונראה שאין עליו שריטה. "וואו..." פולט אסט מבלי שהבחין.